להישאר נורמלי במציאות לא נורמלית: ריאיון מיוחד עם ד"ר אילן רבינוביץ'

אזרח מדינת ישראל שלא היה חרד מהשבי לאוקטובר בורחה היום אז כמעט הוא לא נורמלי אין רחוב בישראל שאין בו חלל אין רחוב בישראל שאין שם איזה מישהו שנפגע במלחמה זה המלחמה עם הכי הרבה פצועי צל קטועי גפיים המצב כרגע בישראל דורש טיפול בגלל שאנשים נורמליים כי מתמודדים עם סיטואציה שהיא לא נורמלית את בא ל ראין אותי כאן בקלי באמצע יום עבודה של כמעט 18 שעות ביום מאז השב לאוקטובר שאני יוצא מהקליניקה אני הולך ברחוב כל שנייה אני ניגש אלי מישהו לספר על הפרעות שינה קשות על סב גירוי נמוך והתפרצויות על תחושת ירוש אופפת על לחץ מחשבות טורדניות על דאגות לבני המשפחה שמעבירות אותו על דעתו על הבן שהתגייס ואין קשר איתו יש

בכלל סיכוי לחזור להיות מה שהיינו לפני כפרטים וכאו דקור אילן רבינוביץ פסיכיאטר אנחנו פוגשים אותך בימים של מציאות ישראלית מאוד מאוד מורכבת הרבה לוחמים חוזרים הביתה לא כתמול שלשום בין היתר גם שבוהים משפחות שכולות ה יש תחושה ברחוב הישראלי שכולנו על הקצה מהשבי לאוקטובר שום דבר לא אותו דבר אני רופא פסיכיאטר מומחה ופסיכותרפיסט מזה כשלושה עשורים נער הייתי וגם זקנתי זכיתי לטפל לאורך השנים בעשרות אלפי אנשים אני בעצמי בא מי שמכיר את הביוגרפיה שלי למשפחה שקולה יש לי שני ילדים בוגרים נחים אנושות זאת אומרת שידעתי להתמודד עם קשיים וטיפלתי בהמון דברים מהשבי לאוקטובר שום דבר לא כתמול שלשום קודם כל נתייחס לנו

כמדינה כאומה כעם היהודי הישראלי במולדתו אנחנו רואים עוד לפני השביע לאוקטובר פילוג שיסוע סוג של מריבות אחים דרמות ברחובות סערות מאוד מאוד גדולות ש פיצלו את החברה הישראלית ולרגע שכחנו שבית ראשון ושני נחוו בגלל שנת חינם ואז קרה נורא מכל בשבע לאוקטובר שעוד יהיו על זה תחקירים וועדות ופרוטוקולים אבל מה שברור באליל שקרה כאן מחדל גדול עכשיו אני לא איש פוליטי אני לא מתייחס לצד פוליטי כזה או אחר של של המפה אני אזרח בישראל שמטפל באנשים באיכות חיים אני יכול להגיד לך שכמעט מי שלא אזרח מדינת ישראל שלא היה חרד השבי לאוקטובר בורחה היום אז כמעט הוא לא נורמלי כי המציאות שבה מצאנו את עצמנו חיים היא מציאות מאוד

מאוד לא נורמלי אין רחוב בישראל שאין בו חלל אין רחוב בישראל שאיין שם איזה מישהו שנפגע במלחמה זה המלחמה עם הכי הרבה פצועי צל קטועי גפיים זה ובנוסף לכל יש את הנושא הזה של השבעים החטופים ש זה לא סתם שיש איזה תחושה קולקטיבית בעם וקונסול מחנות מקיר לקיר שחייבים להחזיר אותם כי לרגע כל אחד מהשווי או השבויה החטוף או החטופה הפך להיות הילדים של כולנו ולכן אני אני שוב אומר לך התקופה הזאת מהשבי לאוקטובר גרמה לזה ש שבוא לטיפול לבוא לבקש עזרה זה כמעט בסיסי זה אלמנטרי אתה יודע אני הלכתי לעשות התמחות בפסיכיאטריה לפני למעלה מ 30 שנה ואני הייתי תלמי מצ פקולטה לרפואה ואז אמרו לי אתה צריך להיות חרוג אתה צריך

להיות קרדיולוג פסיכיאטריה זה ללוזרים ואני אמרתי לא אני חושב שהרפואה מאוד מתקדמת אבל המטרה היא לתת לא רק חיים אלא גם איכות חיים ולפני 30 שנה שהייתי הולך עם אשתי לאיזה מקום אז היו השת אמת אל תגיד שאתה פסיכיאטר אנשים זזים באי נוחות אנשים חושבים שאתה מתעסק במשוער במיוחד ש רחמנא ניצלת הדוקטורט שלי עשיתי על ניזי חשמל לטיפול בדיכאון עמיד היום שאני יוצא מהקליניקה אתה בא לראיון אותי כאן בקליניקה באמצע יום עבודה של כמעט 18 שעות ביום מאז השבעי לאוקטובר שאני יוצא מהקליניקה אני הולך ברחוב כל שנייה א ניגש אלי מישהו לספר על הפרעות שינה קשות על סף גירוי נמוך והתפרצויות על תחושת ירו אופפת על לחץ מחשבות

טורדניות על דאגות לבני המשפחה שמעבירות אותו על דעתו על הבן שהתגייס ואין קשר איתו על פתאום על הילדים שבתגובה למלחמה בלימודים הם אפס לא מצליחים ללמוד ויש סף גירוי נמוך והתפרצויות על בעיות ביחסי אישות וקיום המצווה על אי שקן על על לחץ מחשבות טורדניות שמשתקת הבן אדם על סימפטומים פיזיים שהוא נבדק ונמצא שהכל תקין והופנה לטיפול פסיכיאטרי זאת אומרת המצב כרגע בישראל דורש טיפול בגלל שאנשים נורמים כי מתמודדים עם סיטואציה שהיא לא נורמלית אני אשאל את השאלה נראה לי את הבטם לין כמעט של הרעיון הזה כבר בתחילתו יש בכלל סיכוי לחזור להיות מה שהיינו לפני כפרטים כאומה התשובה היא כן ובענק ואני לא בן אדם אופטימיסט מי

שמכיר אותי יודע שאני איש מדע אני קלינאי אני רופא אני איש של עובדות אני יכול להגיד כמה דברים הדבר הראשון שהיחיד היוצא דופן אצלנו בעם שלנו שאצלנו לפעמים חולשה זה חוזקה רגישות זה עוצמה הערבות הדדית של העם שלנו אין שנילה ב ם בישראל תראה באותם דקות שהיה ריטינג סי לכל תחנות הטלוויזיה ולכל תחנות הרדיו והתחנות האינטרנטיות באותם רגע ש החטופות ש שוחררו עכשיו בפעימה השנייה ראו את התמונות שהם מחבקות לראשונה את הוריהם לא נשארה עין אחת ייבשה באף בית בישראל כולם גם ם כאלה שהתנגדו לעסקה שחשבו שלטווח הרוך זה נזק באותו רגע היה קונסנזוס של פדיון מצוות פדיון שבועים אין זכות גדולה מזאת ובאותו רגע היה איזה תחושה

עילאית שהילדים שלנו חזרו הביתה אז לפעמים כנראה האומה שלנו העם שלנו צריך לקבל איזה מכה צריך לקבל איזה זעזוע כי הוא לא תמיד זוכר מההיסטוריה של העבר שלו הוא צריך לקבל משהו א נקודתי בהווה להבין להתעשת ולתפוס את עצמו בידיים ואני רואה עכשיו אני יושב עם המון משפחות משפחות שהם מסרו נפשם שהם הקריבו את ילדיהם אם זה באירועי השביעי לאוקטובר אם זה במסעדת מסיבת הנובה אם זה הילדים שהיו לוחמי צל המסורים והם עכשיו עולים לקברים שלהם או שהם יודעים שהילדים שלהם כרגע א מקים במרתפי טפרים של החמס ולא יודעים כרגע מה בגורלם המסר העיקרי שהם אומרים לי מקיר לקיר כוחנו באחדותינו אנחנו צריכים להיות מלוכדים אני צריך לקבל

פידבק מכל העם גם אם אתה תלך פתאום לכיכר החטופים גם אם אתה תראה שחוזרים הביתה א חטופים או שמגיע לכ צהל שהוא חוזר משיקום ארוך אתה רואה פתאום את כל המצת דגלים ברחוב שלו וכולם עומדים וב ג זה חוצה מחנות אז אני כן חושב שהעזו הנורא הזה המכה הנוראה הזאת שאו תחקר ותבדקי על השענות ועל הנושא של הפיקוד ועל הנושא של הדרגים ועל הנושא של המדיני והנושא של הממשלתי והאחריות הכוללת וכולי וכולי בכל מקרה כנראה שהיינו צריכים לקבל את המכה הזאת להבין שלפני הכל אנחנו חיייבים להיות מאוחדים מלוכדים הכוח שלנו זה והבת לרח כמוך וכל הפילוג והפיצול הזה והנעת האחים ובגלל שלמישהו יש דעה אחרת משלי אז אני יכול לכתוב עליו דברים

נוראים ברשתות או אני יכול להפגין נגדו במילים בוטות מכל אחד מהמחנות זה לא השיח שצריך להיות כאן כי אין לנו את הזכות ת הפריבילגיה הזאת לא להיות מלודים במיוחד לאור הניסיון של העבר שלנו אז אני כן דבר אשון אופטימי מזה הדבר השני ואמרתי לחשוב שאני ריאליסט אני בן המשפחה שקולה אכי נהרג לפני יותר מ-30 שנה אחד הציוויים שהיו לי אז שעוד הייתי נער צעיר שהמשפחה שלי התפרקה וההורים שלי לא טופלו כי לא היה ז מודעות לטיפול ואיין דבר נורא מזה שאבא במיוחד אם הוא ניצול שואה קובר את בנו יקירו אהובו זה משהו שהוא נגד הטבע ואני בתור א גבר צעיר צריך הייתי לגדל את שתי אחיותיי ידעתי אז שאסור שיהיה דבר כזה זאת אומרת שאי

אפשר אנשי מקצוע לא יכולים לשנות את המציאות אף איש מקצוע לא יכל היה להחזיר את ההורים שלי להחזיר את אחי לחיים אבל הם יכלו להקל על ההורים שלי ברמה שהכאב שהפך להיות בלתי נסבל יצליח החמצן להגיע לריאות אבל אמרת להקל רק דקה ואני אומר לך שוב אני יושב כאן יותר מ-30 שנה ומטפל באנשים שחברו את האסונות הגדולים מכל ואני כן רואה דבר אחד אחד שבן אדם מגלה שיש בו כוחות שהוא לא ידע על קיומם בכלל שהרצון של דוקת בחיים הוא אינסופי אתה יודע שהיינו ילדים ושמענו נגיד את הדיווחים של ההורים של בניצולי שואה שהם היו במחנות ריכוז שהם לא ידעו אם מחר הם יהיו בתי הגזים ה אחרים שהם צריכים לסחוף את הגופות של בני משפחותיהם שהם

מעורבים שהם גרים בעבדות שלמה לא הלכתם לגדה החשמלית ותפסתי כי בכל זאת היייתה בהם את הרצון לחיים עכשיו יתרה מזאת פגשת מישהו שחזר מהמוות שתפגוש תקרא תשלח אותו אליי אולי שם יותר קשה זאת אומרת אם בן אדם אנחנו יושבים כאן בקומה אם בן אדם מחליט לפרוש מהעולם הזה והוא קופץ בקומה עשירית לקרקע הוא יש סיכוי שהוא ימות עוד באמצע בהתקף לב מהפחד מהלא נודע זאת אומרת היצר הקיום שלנו חזק מהכל ודבקת לחיים זה משהו מאוד שרושי מאוד עוצמתי אצל כל בן אדם בטח אצלנו אצל העם היהודי אצל הגהנום היהודי שעברנו במשך 2000 שנה כל כך הרבה פראות ומד ואנקוויש וגלות ודברים נוראים ובכל זאת צרנו זאת אומרת יצר גם כאינדיבידואלים אבל גם

כעם האם זה הסוף לא זה רק ההתחלה מכאן תתחיל דרך של שיקום ארוך מאוד מאוד מאוד איתי מאוד מאוד מאוד עד שנהייה חיייבים אנשי המקצוע הקרי העובדים הסוציאלים הפסיכולוגים הפסיכיאטרים להביל אותם לחוף מפתחים כמה שאתה בן אדם ריאליסט ואתה אומר מאפיין את עצמך לא כאופר אבל בכל זאת אתה נותן לכולנו תקווה אתה למעשה אומר גם מי שחזר מהתופת הזאת יכול לעמוד על הרגליים ולחיות חיים תקינים בליווי נכון תראה קודם כל מעדויות שלנו של אנשים שחזרו אנחנו במלחמה השביע לאוקטובר חזרו אנשים אנחנו רואים שרובם ככולם סובלים מתסמינים של pts ‏po tr stress disorder לכן זה לא סתם שהמדינה קבה אני אסביר זה וזה לכן זה לא סתם שהמדינה עוד

לפני שהם חוזרים כבר נותנים להם 50% ניחות כ ptsd ptsd זה בן אדם שעובר אירוע מאוד סטרסוגני חזק ואז יש לו תגובה כרונית הוא הופך להיות חולה כרונית שיש בזה טריאדה של שלושה אלמנטים אחד זה פלאשבקים זאת אומרת הבזקים שורך השנים רואה תמונות במקרה הזה מהשבי סצנות סצנריו שומע קולות מריח ריחות נזכר וזה והוא רואה את זה מול העיניים שלו באותו רגע כאילו זה המציאות הדבר השני שאופייני ל ptsd זה סף גירוי נומ התפרצויות זאת אומרת גם אם הבן אדם לפני זה היה בן אדם מאוד רגוע מאוד שלב מאוד נינוח לוקח דברים בפרופורציה פתאום הפתיל שלו יהיה יותר קצר שלוש המנות דברים שמזכירים לו את השבי אצלו יכולים לטרוף את כל הקלפים

ולגרום לו לטבוע למשל קולגה שלי הרופא המצויין המנהל בית חולים גיע הפסיכיאטר פרופסור גיל זלצמן רק התראיין הבוקר ואמר שאחת המטפלות היה לה להק דום עכשיו על ה על ה שטיפלה בחטופים והלק האדום גרם ל לאחת החטופות מ אחת המטפלות היה לק אדום זה האדם הזה האדום הזה הזכיר לה את הדם וישר גרם לה למצוקה זאת אומרת עכשיו ptsd זה מחלה לא פשוטה שדורשת טיפול וניתור יש גם גלים של דיכאון וחרדה וכדומה דבר נוסף לגבי פ לגבי אלה שחוזרים משם רובם ככולם משפרות שנה קשות הם במשך חודשים ארוכים מאוד לא ידעו יום לא ידעו לילה א א כל הנושא הזה של המנגנון של הירות של השינה מופרע ואחרי זה יש הפרעות שינה מאוד מאוד קשות דבר נוסף שגם

הוא נורמטיבי החרדות האופפות הלחץ המחשבות הטורדניות הדאגות כל הזמן הפחד מהילד יום הרי חטפו אותה מאיפה מבסיס הצבאי מהבסיס הצבאי מהבית שלהם המקום ש צריך להיות הכי מוגן ממסיבה כחוק שהלכת לחגוג את שמחת תורה בשירה ובריקוד אתה מבין אז אז אז יש כאן פגיעה כזאת גורמת לך ל א כל הזמן אתה הולך עם עם מחונית עם פחד שלא יקרה משהו דבר נוסף שדווקא מאוד הפתיע את אנשי המקצוע זה פתאום יש תסמינים של דראליזציה מה זה דראליזציה הם לפעמים לא בטוחים שהם בחיים הם לפעמים א ואפילו א אחד מבני המשפחה אתמול הסכים תראל לתקשורת והוא אמר שהבת סיפרה שנפגשה באחת המנהרות עם חטופות אחרות אחרי שחודשים אחרים היא אמרה אני אני אנחנו

בחיים א אני לא בסרט אני באמת פוגשת אותכם אני לא באיזה חלום אנחנו לא במוות המציאות והדיון הזה לא מצ זה לדעת בדיוק אני אני לא יודעת מה נכון ומה לא נכון זאת אומרת יש כאן דרך ארוכה מאוד שגם מאוד משנה את הבן אדם אישית ואישיותיים גם תחשוב עוד נקודה אחת לא לכולם יש בית לחזור חלקם נחטפו מבתים שהבתים נרסו נשרפו וכולי חלקם עוד בני משפחה נפגעו חלקם שאלה מה הם עברו במהלך השבי זאת אומרת יש כאן המון המון פרמטרים אישיים אני לחמתי בעזה בשנה האחרונה בחניונס נפצעתי והצבא שזה חלק מהרגולציה המערכת שהלכה ולמדה והשתכלל תוך כדי ברגישות של הצבא ממש הכריח אותי אחרי הפציעה להיפגש עם קבן א אני גם התעקשתי לחזור ללחימה

ום ממש הכריחו אותי ואותו קבן אמר לי אחרי בערך כשעה של שיחה תקשיב זה נראה לי שאתה יכול לחזור ללחימה ואני גם רוצה להגיד לך משהו אוד record אז הנה אני אומר אותו רקורד לא אוד רקורד מבלי להזכיר את שמו הוא אמר לי תשמע אני רואה שאתה בן אדם מאמין ואני רוצה רק להגיד לך שבספרות אנשים מאמינים מצליחים לאבד את החוויות האלה של הפציעה ושל הלחימה בצורה טובה יותר הוא לא פרגן ספציפית ליהדות אלא לאנשים מאמינים אתה כחוקר בכיר בתחום כוות בתחום רואה קשר בין אמונה לבין היכולת לאבד את החוויות האלה יש לזה איזה ספרות היסטוריית שמחזקת את האמירה הזאת כ בן אדם מאמין וזה לא משנה אם הוא חובש כיפה או לא חובש כיפה אם הוא

אוכל כשר או לא אוכל כשר אם הוא אם הוא שומר ש שבת או לא שבת בן אדם באמת שיש לו איזה תחושה של השגחה עליונה שלפרקים יש לו קשר עם בורא עולם שהוא יכול לשת אליו את התפילה הפרטית זה דבר שנותן לו כוחות על כוחות אדירים וככל שהבן אדם יותר מאמין יותר קל לו אני בטוח שגם חיילים בשדה הקרב מוצאים את עצמם פתאום נושאים תפילה זה לא סתם שפתאום חלקם רואים תפילין מניחים תפילין רואים תהילים אז אומרים אייזה כמה פסוקים וכולי אמונה נותנת כוח נותנת עוצמה נותנת משהו לאחז בו אוקיי וגם אני אני אומר לך דבר אישי שלי אתה חוסף אותך אני חוסף אותי אני אם לפני 33 שנים היית אומר לי תשמע אילן יוולדו לך שני ילדים אוטיסטים בתפקוד

הכי נמוך זה אומר שנגיד הבן שלי יותם הום הוא בן 30 והוא לא מדבר והוא גבוע מטר 95 והוא יפי תואר אבל הוא יכול להתפשט רום ברחוב ואין לו ויש לו iq כמו של תינוק בן שנה וצריך בשירותים להיכנס איתו וצריך כל המל השגחה צמודה כי אין לו שיפוץ ותובנה והוא יכול להיות עלים לפרקים הייתי אומר לך ועוד יו לך שניים כאלה הייתי אומר לך אתה יודע מה אז תום אותי בחיי לא רוצה לחיות ואתה רואה שאני יושב מולך ומישהו אמר ך שהוא מאושר כל הזמן אז או שהוא משקר או שהוא ברח מחלקה סגורה אבל ברוב הימים שאני קם בבוקר אני מאושר שאני אילן רבינוביץ' אז אני כן יכול להגיד לך ש כמה שהיה לי אישית או לרעייתי בהתחלה כס מאוד גדול על אלוהים

וכדומה מהר מאוד השלמנו אותו כי היינו זקוקים לו כי באתגרים האינסופיים שלנו האינסופים שלנו אתה צריך פתאום משהו לאחז בו משהו להאמין בו משהו להתפלל בו ואני אפילו יכול להגיד לך עכשיו מאז השביע לאוקטובר שהמלחמה הנוראה אז זכיתי גם להיות להיכנס למעגל הסבתאות והבת שלי ילדה בניתוח ירום מאוד מאוד קשה שהסתבך מאוד ואני מצאתי את עצמי פתאום out of the blue מוצא חוץ לחדר הניתוח ספר תהילים שם ואומר תהילים שזה היה רחוק ממני ב 30 שנה אחרונות מרחק מזרח מערב והדמעות זגות מעצמם וזה מה שנתן לי את הכוח לעבוד לעבור את הכמה שעות האלה שאלה לסיום מה לעשות רצה ריבונו של עולם לא כולנו דוקור אילן רבינוביץ' לא כולנו יכולים

לטפל בשבועים בלוחמים במשפחות השכול אנחנו אזרחים רובנו זה רוב מדינת ישראל זה רוב העם מה האזרח מהשורה שעכשיו רואה את הרעיון הזה יכול לעשות כדי שלאנשים האלה יהיה טוב יותר לחזור לחיים למשפחות השקולות ללוחמים למילואים ניקים ובטח ובטח למשפחות החטופים אז תראה קודם כל אני חושב שיש ציווי באוד גדול שלהם גם של השבעים וגם של הפצועים וגם של האלה שבזכותם אנחנו חיים פה אה אה איך אומרים לזה חללי צהל זה שאנחנו נחייה בשלום אחד עם השני אנחנו לא צריכים שיהיה לנו את אותם דעות מותר שיהיה לנו חילוקי דעות אבל אסור לנו לריב כי אנחנו אם לא נהיה מחובקים נהייה תלויים אחד ליד השני וזה דבר ראשון הדבר השני מאוד עוזר

למשפחות וגם אלה שהשתחררו מהשבי ו חשפו לגלי התקשורת מאוד עזר להם לראות את ההתלכדות מאוד עזר להם שפ פום שלא שכחו אותם שמופיעים על כל השלטים מאוד עזר להם א את כל ההתאספות בכיכר מאוד אחזר להם להרגיש את של מדינת ישראל שמדינת ישראל לא נוטשת את בניה את בנותיה ובניה היה שבוע הלוויה של אורון שאול אחרי 10 וחצי שנים שהוכרז כחלל צהל ובכל זאת בית הקברות היה מלא וכל ישראל דמעה כי צבה נ לישראל החזיר לוחם להיקבר בקבר ישראל שלהורים שלו יהיה מקום לבוא לפקוד ולבכות עליו יש ברשות החברתיות אבא שקול אחד מקסים שאני לא רוצה להגיד את שמו כי אם הוא ירצה כסף והוא מעלה כל הזמן סרטונים שעולה ל הקבר של הבן שלו לוחם צהל שי

והסרטונים האלה יושבים כא אנשים מהקליניקה המפוצצת שלי וצופים בם ובוכים שהוא צועק לאנשים ואומר להם חבר'ה תפסיקו לבכות שרע לכם שיוקר המחייה שאין עבודה שיש משכנתא שיש צרות תבואו לפה תראו היה כבר אחד כל החלקה של הבן שלי כבר מלאה אתם ברי מזל תהנו מכל רגע ואני גם אקשור את זה משהו אחד לגבי סבי ליצול לשואה סבא שלי כרוב ניצולי השעה שעלו לישראל התפקר ולא רצו לשמוע מה אחרי מה שהם אמרו אחרי מה שהם עברו אמרו אלוהים נטש אותנו אין אלוהים אין אמונה וליבנו סבא שלי היה כמעט אחד הבודדים משרית הפליטה מפולין מלוג מהעיר שממנה הוא הוגלה שחזר לישראל והחליט להישאר דתי והוא היה דתי והצליח להביא עוד שני ילדים בערוב ימיו

ואחרי זה נכדים ונינים ו זכה לח לעבור לחצות את גיל 80 ו משפחה הייתה מעורבת חלק חרדים וחלק דתיים וחלק חילוניים וכולי וככה לפני מותו ישבנו אזה ערב אחד ידענו שכ ידענו שהוא הולך זה נשימות אחרונות שלו וב דודה שלי ש אישה חרדית הסתכלה עליו וליטפה אותו ואמרה סבא לה אתה הולך לגן עדן איזה כיף לך אתה תפגוש את אבותינו גן עדן זה אתה בן אדם מאמין ואז כבר לא היה לו כוח לדבר והוא הסתכל אליה זה ואמר ככה כל המשפחה בתוך חדר שני לא מקום ל וז הוא אמר אוריה גנ עדן זה כאן עם המשפחה שלי אז אני חושב שצריכים לצאת מה מהדבר הנורא הזה שחווינו מחוזקים כולנו צריכים חשבון נפש ותובנות ולגבי המשפחות לעזור לתת לחבק מילה טובה גם

ההורים השקולים רוצים את החיבוק של החברה את ההכרה את ההצדעה את הדגל את את הכל ושוב אני מאמין ומקווה שמדינת ישראל כאן כל מי שחוזר מהגיהנום שם אין פצועי צהל בגוף או בנפש אין המשפחות של השבים והחטופים אין השבים והחטופים עצמם ואיין כל נכי צהל ומשפחות השכולות מדינת ישראל תדאג להם היטב עד אחרית ימיה וזה המינימום שאנחנו כחברה יכולים לעשות ‏y