"אמרתי וידוי, ונפרדתי מהעולם": אהרון אימרגרין על ההתמודדות בכיסא גלגלים

אז פתאום אני שומע כמה בומים, אני בא להסתובב לראות מה קורה ולא הספקתי להסתובב. אני כבר מוצא את עצמי על הרצפה כזה, חצי בישיבה, כי בעצם מהרגע הזה אין תחושה, מהחלק הזה אין תחושה בגוף. היא מתחילה להתרפל ההכרה ואני מבין בעצם שזה השניות האחרונות שלי בעולם. אני אומר שמע ישראל, אומר וידוי מה שאני מספיק. ובאמת באותם רגעים זה כבר לא היה לא פחד, לא היה לי כאבים בשום שלב. אני באמת נפרד מהעולם. זה היה סוג של תחושה חוץ גופית כזאת. כיסא גלגלים. כיסא גלגלים הוא מתקן היד המיועד לאנשים שאינם יכולים ללכת או שמתקשים בין הידות. הוא מאפשר להם לנוע ממקום למקום בעזרת גלגלים, בין אם בכוחות עצמם, על ידי דחיפת הגלגלים בידיים ובין אם בעזרת מלווה או מנוע חשמלי. אהרוני מרגרין, שלום.

שלום וברכה. נעים להיות.

אמרתי שכיסא גלגלים הוא חשמלי או בידיים? איך אתה הגעת אלינו?

אני בידיים. יש לי מתקן חשמלי שאני יכול לחבר לכיסא הזה שהוא נהפך בעצם לסוג של כיסא חשמלי.

יום ראשון יז בכסלב תשפ"ב. היום המשמעותי ביותר בחייך

א אני הייתי בדרך לכולל אם נתחיל משם א הייתי לומד בשכונת צילואן אם אתה מכיר ליד הכותל היינו נכנסים היה שם כולל שבעצם רצו לחזק שם את היישוב היהודי והיינו נכנסים כל יום עם מסע ממוגנת משאר האשפות בתוך הכל נכנסים בבוקר בת הבוקר

בן כמה אתה בכסלב תשפ פת

26 התחתנתי בגיל 25 זה היה בדיוק שנה אחרי החתונה בדיוק עשינו גם חגגנו את היום נישואים היינו בכפריסין חזרתי מכפריסין ביום שישי וביום ראשון בעצם היה פיגוע אז אה אני הייתי תמיד מתפלל תפילת שחרית בכותל ואז אחרי תפילת שחרית הולך להשעה נכנס לכולל ובוא ת

השעה שלוקחת משרשפות בעצם

שר השפות עשר מוגנת עם רשתות

בטח נסיעה של עשרות מטרים

נסיעה של 15 דקות כן נכנסים לתוך הבניין שגם שם יש שמירה נכנסים לכולל יוצאים בחמש צהריים ועולים חדרה על הסער וחוזרים לבית

לפני מה שקרה היו חששות שלך או של אשתך

אה לא כל כך לא אני לא בן אדם אה חששן או פחדן או איך שנקרא לזה אה אז הספציפית הכניסה הזאת היא מאוד מאובטחת. אמנם היינו מקבלים אבנים ובקבוקי עבירה וכאלה, אבל לא היה חשש ולא לא לקחנו איזשהו סיכון.

אה מה קרה? אז הלכתי לכיוון הכותל דרך השוק הערבי איפה שכולם הולכים כמעט בלא מקום שנקרא מסוכה ומי שמכיר ממש לפני הפנייה ימינה לכניסה לכותל איפה שהשער של הביטחון אז א פתאום אני שומע כמה בומים אני בא להסתובב לראות מה קורה ולא הספקתי להסתובב אני כבר מוצא את עצמי על הרצפה כזה חצי בישיבה כבר בשלב הזה הרגשתי ש קרה לי משהו לרגליים שהם לא מחוברות לגוף כאילו אין לי צעקתי הצילו הצילו יש סרטון שאפשר לשמוע את זה גם

זה אתה

כי ידעתי שכן ידעתי שאמור להיות חיילים ממש 10 מטרים אולי ממני צעקתי הצילו תקראו לחיילים ו

אין עוברי אורח לידך

א חוץ מאלי קי זכונו לברכה שהוא בעצם נהרג שם לידי לא היה עוד אנשים. המחבל בעצם הגיע מאחורינו והוא ירא צרור ראשון בעבר אליהוק ואחד הכדורים בעצם שעבר דרכו נכנס לי במוטן זה בדיעבד כן כל זה לא ידעתי באותו רגע נכנסתי במוטן ובעצם פגע בחוט שדרה בעצם חתכת החוט שדרה כך שבאותו רגע אני הייתי משותק מהחזה ומטה

זה התחושה שאתה מתאייר שהרגליים לא מחוברות לגוף

כן כי בעצם מהרגע הזה אין תחושה מאחד כזה אין תחושה בגוף כאילו הנה אז א זה היה בצור הראשון ואז צעקתי את העצילו ו ואז המחבל בעצם הגיע א ירד צור שני עליי ואז אני כבר מוצא את עצמי הייתי על הרצפה שכבתי עם הפנים כלפי הרצפה ואני מרגיש ורואה שיוצא לי דם מהפה ואני מתחיל א מתחילה להתרפל להכרה ואני מבין בעצם שזה השניות האחרונות שלי בעולם. אני מעביר מול העיניים את החיים, את את אשתי, את המשפחה. אני אומר שמע ישראל, אומר וידוי מה שאני מספיק. ובאמת באותם הרגעים זה כבר לא היה לא פחד, לא היה לי כאבים בשום שלב. אני באמת נפרד מהעולם. זה היה סוג של תחושה חוץ גופית כזאת של ר של רגש שמע ישראל השם אלוקים שם אחד

ושבנו בגדנו ונפרד מהעולם

איפה אתה מגלה שאתה חי

א בעצם אני נשארתי בהכרה כאילו גם עד הבית חולים אני לא זוכר את זה ב100% אני זוכר את הטלטלות באמבולנס וזה אבל הרופאים אמרו שעוד הספקתי להגיד את השם שלי כשהגעתי ואז בעצם א הכניסו אותי ל הרמו והנשימו אותי והכניסו אותי לניתוחים. יש פה באירוע הזה של סליחה שאני מנחתח אותו רגע בצורה קרה כי השיג כבר אחרינו שאתה מתאר איך אתה נפרד מהעולם אבל קושי שני קשיים בעיקר טכניים גם אנחנו בזירה שהיא עדיין היא מחבל וכל שנייה היא קריטית לחיים שלך וגם רובה הוא לא בדיוק איזשהו ציר נגיש לשערי צדק או הדסה לאן פינו אותך

לשערי צדק

זה לוקח בכל שנייה היא קריטית לשאלה מי יחייה ומי ימות טוב ששאלת כי הזכרת לי שתי דברים. דבר ראשון באמת המחבל כמו שאתה אומר זה לאירוע פעיל ובסרטון שאחרי זה משטרה ערה לנו שלא התפרסם רואים שהמחבל גם הגיע מהלי לעשות וידוי הריגה בעצם היה לו מעצור בנשק והוא לא הספיק לסדר אותו והתחילו בעצם הכוחות הביטחון התחילו בדיוק התחילו לראות עליו

ואז הוא התחבה בשטון שזה כנ פה הוא שם הוא התחבה בגומה נהיה לי איתם קרב יריות ואז הוא יצא וחיסלו אותו ברוך השם א ולגבי מה שאמרת

אז אודות למעצור בנשק אתה יושב פה ו מדבר איתנו

עוד לא לקדוש ברוך הוא

כן ברור

כן

ברצונו עוצר ברצונו

כן ברצונו מקיים אה ולגבי השאלה השנייה באמת זה גם עוד נס שהיה ש אני בעצם הפציעה הייתה כמו שאמרתי לך ליד הכניסה לכותל עכשיו היה צעד שרצו להביא את ה יש כמו טרקטורון של מאדה שבעצם להעלות את כל השוק למדרגות כאלה שכן עד לשער יפה

כן ו החליטו היה שם מישהו שאמר שלא לעשות את זה כי זה אני לא אגיע חי אני לא אעמוד את כל הטלטלות האלה ובעצם הכניסו אותי לרחבה של הכותל והמבורס גם הגיע לרחבה של הכותל ומשם א פינו אותי תוך ת או 12 דקות כבר הייתי בשאר צדק שהרופאים אמרו שאם היה כמה דקות אחרי כבר יכול להיות שלא היה מה להציל

בעובדן הקרה המוחלט אתה מתעורר

אני מתעורר אחרי כמעט תומיים גם זה הרופאים בהתחלה אמרו שיקח ארבעה חמישה ימים אה כי אחרי כמעט יומיים אני מתעורר אמרו לי שהדבר הראשון שסימנתי זה ככה פיו פיו שמישהו ירה בי הגעתי מהמצב הכי טוב שהייתי למצב שאני במיטה לא יכול להזיז שום דבר בגוף אפילו את הידיים בקושי הצלחתי להרים מרוב חולשה ובגלל כדור שלא דיברנו על הכדורים, איפה הם פגו בי, אבל בגלל כדור שנכנס מהצווא ויצא מהלחי בצד ימין, אז הוא עסק לי את כל הלסת ואת כל השיניים. אז בעצם היו צריכים לקבע את הפה וגם לא יכלתי לדבר במשך כמה שבועות והפה היה מקובע. ואז אני בעצם מתעורר והביאו לי דף של אותיות שהייתי אם הייתי רוצה להגיד משהו הייתי צריך להצביע על

האותיות. תראה רגע לפני שנלך לך אפשר להקל ו לשנות את החיים ממסלולה מ א הליכה על הרגליים ל לאיך שאתה מתנהד כיום. אני רגע כן חוזר לפיגוע. רעיתך הצעירה שנשואה לך שנה בדיוק שומעת כמו כל אדם שיש ירי ברובע או שהיא יודעת שזה בדיוק איפה שאתה שם או ש אתה יודע זה גם מאוד מאוד אינדיבידואלי יש כאלה שאומרים הוא לא ענה לי אבל לא חשבתי שזה סיבה לדאוג ויש כאלה שאומרים ברגע שהוא לא ענה לי ולא התקשר להגיד שהכל בסדר איפה ש איפה זה אצל משפחת מגריים

אז במשפחה זה התחלק בכמה מקומות א אשתי היא הייתה בעבוד עבודה היא באמת שמעה כמה דקות ממש כמה דקות לפני ה חברה לעבודה שלה אמרה לה שהיה איזה פיגוע בעיר העתיקה אני לא יודע אם היא היא חשבה או לא חשבה היא הייתה באמצע לעבוד א גיסי שהוא למדתי בכולל באותו כולל למדתי אז הוא ברגע שהוא שמע שהיה פיגוע שם באזור הוא מיד התחיל לחשוש והוא התקשר אליי לא עניתי לו ובעצם מי שקיבל את הטלפון הראשון אבא שלי. אבא שלי היה בבית והתקשרו עליו משערי צדק. אמרו לו הבן שלך נפצע. שאל אותם הוא אמר הוא גם שמע לפיגוע אמר אני יודע שיש פצוע קשה פצוע קל. איפה הוא נמצא? אמרו לו פצוע קשה. אה תבוא הוא בעצם מתקשר ל הוא התקשר לאשתי והוא

אמר לאהרון משת צדק. היא הייתה בירושלים והוא נמצא ברחסים. אז הוא אמר לה קו אני תסייר בית חולים חכו עכשיו עובדת סוציאלית מ שצריך גם אמא שלה הגיע איתה א כמובן שבהתחלה הם לא היא לא היא לא ידע מה מה המצב כאילו בסדר פצוע מגיעים לבית חולים לוקח זמן עד שמבינים א מה קרה

איפה אתה מתחיל להבין שמצד מצד אחד תחושה של נס עצום קיבלת את החיים שלך במתנה בטח לפי מה שאתה מתאר כשהמחבל רוחן מעליך ומנסה לבודא הריגה לבין מצד שני החיים הם לא מה שהיה איזשהו בלנס כזה גם של גם של התנהדות אבל גם של רגשות גם של מערבולת מאוד מאוד רגשות אתה לא נולדת למישהו שמתנה עם כיסא גלגלים אז א בשבוע הראשון שהייתי בטיפול נמרץ באמת עוד לא עוד לא הייתי במצב של להגיד לעצמי וואי איזה נס שאני חי והייתי בהישרדות יומיומית גם עוד לא חשבתי על העניין הטכני של כיסא גלגלים.

אף אחד לא פותח את זה מולך.

א אני אגיד לך באותו בימים הראשונים עוד הרופאים אמרו שיכול להיות שיש בצקת, יכול להיות שישנה משהו, שהם לא באמת חשבו שישתנה משהו, אבל הם א בונים את זה לאט לאט. אה ועד שהבנתי שעד שהבנו כולנו שכנראה זה יהיה סופי, לקח לקח כמה ימים. אז בטיפול רץ עוד הייתי עוד צרדתי זה כאילו הייתי עסוק בלשרוד ואמרתי לעצמי אני יודע שהגוף מרפא את עצמו כאילו ככה חשבתי הגוף מרפא את עצמו זה ודאי זה יקח שבוע שבועיים חונש

אני שוב עורר איתך רגע לאשתך לאיפה היא באותה תקופה באותם ימים

א עם ההבנה ש שלא בטוח שהיא גם עוד לא עוד לא הבינה כמוני עד הסוף מה ההשלכות אבל אה הקדוש ברוך הוא נתן להם באמת כוחות ש לרגע לא לא היה בה אפילו איזה חולשה או איזה שבר לא נו באמת זכיתי גם באישה ש שקיבלה את זה בצורה הכי אני לא יודע אם יש אישה בעולם עולם שהייתה יכולה לקבל את זה בצורה הזאת. אני חושב שכל אחד גם אם אנחנו שואלים היום על סיפורים שכמובן שנשים שנשארות עם הבעלים וכמובן א תומכות אבל א תמיד יש איזה שבר איזה מחשבות כאלה ולא היה לה אפילו לרגע אחד כאילו היא אמרה מה כאילו לא היה לה שום מחשבה אחרת

זה דיבור שעולה מחשבה אחרת

בכשעברתי שעברנו למחלקה כבר היו אני אתחיל ככה היו היו כמה קשיים בתקופה הזאת, בתקופה הראשונה, יש את הקשיים הפיזיים, שזה הכאבים והגיעו גם הקשיים הנפשיים כמו שדיברנו. כמובן שעולות לי מלא שאלות בראש א איך אני הולך להתנהד מהיום? כמו שאתה אומר אני בדרך כלל אנחנו רואים כיסא גלגלים אנחנו רואים איזה מבוגר שהולך לבית כנסת אזה פיליפיני סוחב אותו אז מהיום אני אצטרך מישהו שיסחוף אותי לכל מקום או איך אני הולך להתקלח מהיום שאלות באמת שמאוד מאוד קשות וגם אין לי את היכולת באותה באותו שלב להתמודד איתם גם מבחינה נפשית כי אני עסוק ב באמת בלשרוד את הכאבים ואת הטיפולים וגם מבחינה טכנית כן בסוף הפה שלי סגור ואין לי

אין לי יכולות לדבר נורמלי לי א ואחת השאלות שכן היה לי חשוב לשאול זה כמו שאתה אומר אמרתי לעצמי בסוף אשתי התחתנה איתי לפני שנה אנחנו זוג צעיר בלי ילדים היא התחתנה עם בחור עם א בחור שלם ופתאום היא מקבלת א שליש בן אדם פועל ושליש משותק אז מי אמר בכלל שהיא שהיא בעניין להישאר כאן אז א זה שאלה ששאלתי אותה בישיר והיא צחקה עליי ואמרה לא לא היה לה אפילו בדל של מחשבה כזאת או לא פשוט לא היה לה וככה זה גם זהג זה גם מה שאני מקבל עד היום אני אני מבחינתה אני בן אדם רגיל אין שום א יחס או משהו שקשור ל ש שה שהיא חיה עם איזה נכה שום דבר מבחינתה אני בדיוק כמו שהייתי

איזה מדהים

אז זה שאלה ששאלתי והיה עוד שאלה ששאלתי בטיפול נמרה עצמם מיד אחרי שהתעוררתי שישר שאלתי האם אני אוכל להקים משפחה וכשאמרו לי שכן אז נרגעתי כאילו ממש

לפני ארבעה חודשים

לפני ארבעה חודשים ברוך השם א זכינו לחבוק בן ראשון

שמו בישראל

נת תנל אורי

איזה מרגש וואו

כן היה מאוד מרגש ומאוד שמח ועדיין

תגיד רגע אני פותח סוגריים כי נרצה לשמוע לך היום עם חוכמת בדיעבד שצברת מה נכון להגיד ומה נכון לאשתך להגיד יש איזה דילמה כזאת לכל אחד שהוא מגיע לשער יפו האם להעריך טיפה את הדרך אה יכול להיות שבהתנהדות עם כיסא גלגלים קצת מיותר את הדילמה הזאת או לחתוך שנייה דרך השוק אתה שואל מה אני ממליץ?

כן.

אם אני אגיע לשם עכשיו על הרגליים, אם יהיה נס ואני הולך על הרגליים ואני אגיע לשם, אני חושב שאני אלך דרך שוק, דרך הקצרה, איפה שאני הלכתי אז. אה, אבל כמובן כל אחד כאילו אני ברוך השם גם לא סובל פוסט טראומה ואין לי א דברים בנפש מהאירוע הזה. כשאתה שומע על אירוע למשל מאז מאז תשפ אתה יודע כמה אנשים לצערנו שהלכו על רגליהם או חלילה קטועי איברים או או שפשוט לא לא יכולים להמשיך ללכת הרבה מעבר לסטטיסטיקה בשנים שחלפו

רק אם נשים שם את

השמחת תורה תשפ"ד

זה זה עושה משהו מעבר למה שזה עושה לי אני מניח שזה אצלך פוגש אותך במקומות אחרים

לא זה לא עושה לי טריגר זאת אומרת אה א לא משפיע ב עליי בקטע ב במובן הרע אבל יש הרבה הרבה יותר הבנה שכשאני שומע על מישהו פצוע כזה פצוע כזה אני יכול להזדהות ואני מבין מה מה הוא הולך לעבור מה המשפחה שלו הולכת לעבור ועד כמה זה קשה וזה בעצם ההבנה היא הרבה יותר חזקה זה גם אני וגם המשפחה כאילו כולם אומרים את זה

תגיד כשאתה יוצא מבית החולים והפה מסתדר וכנראה ה שיקום הראשוני עובר אתה אתה יוצא לעולם אתה יוצא לאותה מציאות לאותם אנשים שהכירו אותך קודם לא יודע אם פגש אותך בתוך בית החולים אבל אני מניח שהיו שאלות או תגובות שלא רצית להתעקל בהם היו תגובות טובות יותר תגובות תעזור לנו איך להגיב

כן זה בהחלט התמודדות חברתית אה אני תמיד אומר בצרה לתת הרצאות לפעמים אז אני אומר ש החברה יש לה הרבה השפעה על בן אדם מוגבל. א בסוף נכה זה זאת רק מילה. מי שמחליט אם א אם אני נכה או לא זה אני בראש שלי. וגם לחברה יש חלק בזה. זאת אומרת שאם א מתייחסים אליי כנכה אז אני ארגיש נכה. אבל אם מתייחסים אליי כבן אדם כל אדם רגיל אז אני גם ארגיש שהוא בן אדם רגיל. אז לכן אני אישית תמיד מעדיף את היחס הרגיל ולא את ה את העזרה לכל זאת אומרת למשל אם אני יכול לשבת באיזה מרכז מסחרי אם אתה תעמון במרכז מסחרי עם הפלאפון בצד אני תאר לעצמי שאף אחד לא יגש אליך וישאל אותך אם אתה צריך משהו אז גם אני אם אני יושב א יושב בצד עם

הפלאפון אז אם מישהו מגיע אליי ושואל אותי אם אני צריך עזרה אז זה למשל משהו שאני עוד פעם כולם עושים את זה במקום הכי טוב שיש. כן. הם רוצים לעזור ו אבל בסוף צריך רגישות ו ולראות איפה להתייחס. בקיצור להתייחס כבן אדם רגיל. זה מדהים כי גם דווקא אנשים עם מידות טובות ועודף רצון לעזור בהחלט

יכולים ל

בהחלט.

לדעתך זה אינדיבידואלי. יכול להיות שישב פה אדם במצבך ויגיד רק תקשו אליי תגישו תשאלו אם אפשר להציע עזרה. כן. יכול נכון בליקוד גדול גם אני יכול להגיד על עצמי שאני מאוד אוהב להיות עצמאי זאת אומרת שאם מישהו מציע לי לדחוף אותי או לעזור לי אני לא אני לא רוצה לא מרגיש בנוח

אני יכול לספר שלפני שהמצלמה נפתחה שאלתי אותך אם להכין לך קפה

אוקיי

לא אולי הייתי צריך להציע לך גשכין קפה

לא להגיש אתה גם בן אדם רגיל ש מגיע לכאן לא לכיס כיסא אתה גם היית מציע לו הכין לו קפה אז כאן זה בסדר

למשל הדוגמה שנתתי לך עם לעזור באיזה עליה או קצת לדחוף כ אנשים בסוף רואים אותך ברחוב ככה לבדכ

זה באמת א

לא אבל איזה רמפה קטנה או משהו לא להתקרב לתת לך זה משהו שאנחנו רואים המון

בוא נגיד שבלי רשות ודאי שלא שזה

לא אבל אתה אתה עכשיו אומר לי אל תציע כל כך אה

אז זה מה שבאתי להגיד שגם אם אתה מחליט להציע אז אתה יכול לבוא ולהגיד צריכ עזרה לא אוקיי תודה אבל יש כאלה שמתעגשים מה בטוח וזה ומגיעים ודוחפים

וואי

אז כמובן שזה לא נעים יש כאלה למשל שאתה רואה יש לי כאן ידיעות שאני אני יכול לקפל אותם אבל יש כאלה שמעדיפים לעשות את הכיסא בלי ידיעות בכלל כדי שלא יבוא בן אדם וכמו שהולך עיוור ברחוב ומגיע מישהו ומחזיק לו דעת בלי לשאול אותו ובוא אני אעזור בסוף הכיסא זה כמו זה חלק מהגוף שלי

אל תגעו בי

אל תגעו בי

בתגובה טובה

עוד פעם בסוף כל אחד כמו שאתה אומר זה אינדיבידואלי אני אם אני לא קיבלתי שום תגובה מבחינתי זה בסדר זה מעולה זה אומר שזה אומר שזה ש מסתכלים עלי בצורה אחרת. כן. אז הרבה אומרים בדיוק אז הרבה מגיעים ואומרים אה אה למשל שהתפללנו עליך ו אני יש לי הרבה הרבה הכרת הטוב על זה. אז אני כמובן אומר להם א תודה רבה. ויש כאלה שמגיעים אומרים אה שבועיים בכיתי או ראיתי את הכתבה הזאת ובכיתי. אני אומר להם מתנצל שגם תלך לבקות. כן. אבל א בסוף רואים אותי בן אדם שמח ורגיד ומחייך אז מבינים שאין הרבה לא צריך לנחם זאת אומרת אף אחד לא מרגיש צורך לבוא להגיד לי יהיה בסדר שזה שזה למשל תגובות לא טובות בן אדם לא חופש שיגידו לו בעזרת השם יהיה נס תקום על הרגליים זה לא לא ד

א יש כאלה שאומרים את זה

זה הרבה

תגיד אם אני מחזיר אותך אבל היום לבית החולים למרות שאתה אומר שזה יכול להיות אינדיבידואלי אבל אתה אתה מגיע כמישהו עם חוכמת בדיעבד שצברת מאוד גדולה. אתה ואשתך ויש שם זוג צעיר, הוא אפילו לא רק זוג צעיר, בוא גם אנשים שנשואים חמש ו10 שנים ו-20 שנה פתאום מישהו שהוא א בן הזוג או בת הזוג מאבד את היכולת ללכת. מה היית אומר להם? אני מאמין ואני ראיתי את זה על עצמי ואני ראיתי על עוד הרבה בסוף הבן אדם אם הוא רוצה יש כאלה שקשה להם נכנסים לאיזה מערה שחורה אבל אותו בן אדם שהיית לפני אתה תחזור להיות בדיוק אותו בן אדם שהיית ש אתה תחזור להיות בדיוק אותו בן אדם שהיית שמחת חיים ועם רצון לעשות ככה וככה והשאיפות שלך הכיסא או הפציעה הם הם לא ישנו כלום בדבר הזה. אתה יכול לחזור בדיוק לאותה נקודה.

אין תוכניות שאין גוז הוא או

בעיקרון לא אמור להיות א תוכניות שנגנזות אלא אם כן מבחינה טכנית משהו שאתה לא יכול לעשות בדיוק גם ספורטאי יש

כל אלפי ספורט שיש לאנשים בריאים יש בפרליימפי וב

נראה ששקלת לעשות את זה.

אה לא שקלתי אני עשיתי.

כן. אה כן,

אני היה לי כמו שאני אומר לך אחד הדברים הכי חשובים גם שאני אומר גם שגם זה איך להגיע בעצם לחזור לנקודה שהיית. אני היה לי שלושה דברים שהייתי אוהב לעשות לפני הפציעה. הייתי אוהב ללמוד, לשחק על מורסל ולטייל. וחודש אחרי שהשתחרתי, השתחרתי לפני פסח, ישר אחרי פסח א הלכתי לכולל חברו אותה א ארבעה חודשים אחרי חודשיים אחרי הלכתי לבית הלוחם בחיפה והתחלתי לשחק כדורסל כדורסל כיסאות גלגלים שעד היום אני משחק פעמיים בשבוע לפחות

מדהים

וארבעה חודשים אחרי כבר כבר א טסתי עם אשתי ל לטיול באוסטריה אז באמת אחד השיקום בסוף השיכום הכי חשוב זה לא השיכום בטל השומר השיכום הכי חשוב זה החדרה לשגרה ולא להישאר ב להתקן בנוחות שלך וברגע שאתה חוזר לשגרה החיים חוזרים לעצמם מהר מאוד

היחס של בין אדם למקום בינך לבין אה לבין הבורא מערכת יחסים שביניכם השתנה משהו אתה אדם יותר מאמין, אתה אדם הוא אפילו רגעים של משבר.

אני לא יודע אם להגיד אם להגדיר את זה שהאמונה התחזקה היא לא פחתה ודאי, אבל א היא כל כך חזרה לי ואני גם באמת מאמין. זאת אומרת, אם שואלים אותי האם אתה כועס, האם אתה יש לך טענות? ואני באמת מאמין בלב שלם שהכל לטובה ואנחנו לא יודעים חשבונות שמיים ולמה וכמה ו אני מאמין שזה התפקיד שלי בחיים וכמה שאני משריד לעצמי את זה יותר אז א האמונה באמת מתחזקת וזה באמת מה שאני מרגיש שכל אחד יש לו את התפקיד שלו בחיים הוא צריך לעשות אותו יש בדרך כל מיני טקלים לאחד זה יכול להיות חובות בבנק ואחד זה יכול להיות כיסא גלגלים אין הבדל אני ממשיך את התפקיד שלי ו באמת שאני באמת שאני מרגיש שלא לא נחסך ממני כאילו לא כמו שדיברנו

אני לא מוגבל בשום דבר אני יכול עדיין להקים את המשפחה שרציתי ואת החינוך שרציתי ולהתקדם אני לאיפה שאני רוצה אני לא רואה שום שום סיבה לשנות משהו

בסוף אתה תאר באצילות המיוחדת שלך א בחירה מאוד מאוד חד משמעית. האם אני נכה? כי אני מגדיר את עצמי ככזה והחיים שהיו זה לא החיים שיו או שאני אני ממשיך. הייתה הפסקה קלה, שיקום, שום דבר לא משתנה. אני עברתי דירה בחזרה לצפון, אני כבר משחק כדורסל גם בחיפה. אבל השאלה הזאת היא שאלה של פעם אחת של איפשהו ניסן תשפ"ב. שלושה ארבעה חודשים אחרי הפציעה או שזה שאלה ש שהיא עדיין מנקרת לפעמים

א לשמחתי אני מאז תמיד בן אדם מאוד אופטימי ורואה בכל דבר את החיובי אז א לא הייתי צריך להתמקד בשאלה הזאת יותר מדי זה פשוט זה מה שיצא ממני ואני באמת מנסה להיות הכי הכי עצמאי גם בכל דבר כאילו בכל דבר אני לא אסכים שיעזרו לי בכל דבר שאני יכול לעשות אלא אם כן זה ממוקם גבוה לא יודע אני אעשה כל דבר שאני יכול אני אעשה אותו לבד אז אני אני הייתי אומר שהמשבר אני קורא לו מאחוריי זאת אומרת שאני חי את היום יום אני לא חושב על זה ואני יש כאלה גם שמחכים לרגע שאולי יהיה איזה התפתחות רפואית ואם אתה מחכה לרגע הזה אתה תישאר בנו שלך. יש ימים יש רגעים שאתה פתאום אומר לעצמך פתאום אתה קולט שאתה על כיסא גלגלים ואני אומר

לעצמי ווא אבל זה לא גורם לי לנפילות ודברים כאלה. יש גם קשיים פיזיים. אני כן סובל עדיין מכאבים יש לי כאבים נורופטים ובחזה ובגב. שזה בעצם כאב דווקא ממגע הדין של בגדים וכל הדברים האלה זה כמו שורף כזה כמו כבייה

שזה משהו שנשאר לכל החיים

גם זה

כן אז יש רגעים שזה שזה טיפה טיפה מגביל וקשה לך לעשות את הפעולות ביום יום כי כואב אבל א עוד פעם אני איך ש אני קורא לעצמי לא ב שאין רגעים של משבר אני מסתכל מסתכל עליו ו

בזוגיות זה גם ככה.

בזוגיות

האצילות הנפלאה שתי בתחילת השיחה זה הסטטוס. אין עליות וירידות סביב השאלה הזאת. אני לא פותח את נושא הזוגיות. סביב השאלה כמו שאתה הצגת אותה לאשתך. אז היא ממשיכה לצחוק עליך. אז אני יכול להגיד לך שגם מהמבט שלה א אין לה אין לה אין לה רגעים שהיא אומרת א שעוברת במחשבה או עלה בעל נכה וכאלה אחד וחלק אני יכול להגיד את זה ומסתכלת עלי כמו שאמרתי לך שזה מה שעוזר לי גם כמו בן אדם רגיל וזה יכול להיות גם בקטע של מטלות היא דורשת ממני כמו כל א כמו כל אחת שדורשת מהבדיוק תעשה את זה ותעשה את זה

גם אומרת לך לך תעשה ככה

לך תעשה ככה כן היא לפעמים אומרת לי מה לך יותר קל ראית לא צריך ללכת להביא מים לך תתגלגל תביא לי מים אה באמת מתייחסת כמו בן אדם רגיל וזה משהו שאני חושב שמאוד עוזר לי גם לא להרגיש כמו בן אדם רגיל וגם מבחינתי עוד פעם בסוף מבחינה טכנית חייב חייב להיות נקודות שיש כש שעים כי בסוף אני לא יכול נגיד עכשיו עם הילד אז אני ברור שיהיה לי יותר קשה לחטל אותו

או אפילו לקחת אותו ממקום למקום לא שאני לא עושה את זה אבל זה יותר קשה

הבית שלכם עבר הנגשה

הבית מנגש כן א במיוחד שאין בגלל שאין לי שאני אומר שאני לא יכול לקחת את הלה בגלל שאין לי שרירי בטן אז בעצם כל פעולה שאני עושה אני לא לא יכול לקום אני איפול אני צריך להחזיק להחזיק במשהו. אז אם אני צריך להרים את הילד, אני צריך לתפוס אותו מהיד ו אז זה יותר קשה. אה כמובן שיש כל מיני דברים טכניים שאני לא יכול לעזור. אני לא יכול לשטוף את הבית. אין ספק שיש דברים בסוף שזה נפגש איפהשהו זה מגיע אבל א למדנו להסתדר עם זה וללמוד מה מה אני יכול לעשות במקום או מה גם בזה היה את המש כמו ש היה את המשבר שאני עברתי עם עצמי אז יכול להיות שאפשר להגיד שהיה את המשבר בתחילת החיים אחרי שהשתחרנו היה את הקונפליקטים של א

מה קורה איך מתנהלים בבית אבל מהר מאוד עלינו דרך היינו גם לפני זה אבל מהר מאוד אתה עולה על דרך המלך וזה כבר לא יוצר אפילו שום אה דיונים או איך שאני אקרא לזה

תראה אני אתן לך סיפור ולמרות שאתה אתה צריך לספר לי אבל שמעתי אותו לא מזמן הוא ככה ממש עורר בלי מחשבה רבבום גניחובסקי זכר צדיק לברכה שמעתי סיפור שהסיפור שלך ככה מסתדר לי עליו נפל לו השעון יד שעון פשוט מרים אותו מחוגים הפסיקו לעבוד. אז בני הבית אמרו לו, טוב, נקנה שעון חדש. זה לא איזה מה שהוא אמר, לא, אולי אפשר לתקן את זה, נלך לשען. שען מסתכל, בודק, אומר, כן, צריך להחליף סוללה. אומר לו הרב גניחובסקי, תראה נכון שהסוללה נגמרת מתי שהוא אבל דוקפה בדיוק באותה שנייה, בדיוק באותה שנייה שזה נפל אז הסוללה א שוה חיים שאן מחיך אומר לו תראה הסוללה הייתה חלשה קודם אם הסוללה חלשה אז כל מכה יכולה להשביט אותה

אם היא חזקה היית מרים את זה ולא באמת לא קרה כלום לשעון היית מרים את השעון מהרצפה ולא קרה כלום אז הוא מסר שיחה באותו יום בישיבה הוא אמר גיליתי שאם הסוללה שלך היא חזקה אז גם אם קוראת מכה אחרי זה אתה מתרומם ממנה אתה ממשיך אמרת היה טוב גם קודם אומר אם הסוללה היא טובה אז כנראה ש שיש יכולת למכה כזאת כז

אם הסוללה חלשה אז גם אה גם מכה קטנה לא תיתן להמשיך לקום אהרון מרגיל תודה רבה לך תודה ותודה לאשתך לא נמצאת פה איתנוסור לךסורך

גבר מי שמדבר