השפה של הלב – חמש שפות האהבה | החלק השני | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום לכם, ערב טוב, ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. התוכנית שהיא שלכם ובשבילכם. אנחנו כאן בשידור חי מקבלים מכם שאלות למספר שמופיע על המסך כדי שאתם תוכלו לשלוח שאלות בכל נושא מעולם הנפש שמעסיק אתכם, שמטריד אותכם, שאתם אולי מתלבטים בו ורוצים לקבל לגביו תשובה מקצועית מעולמות הנפש. שאנחנו היום עוסקים בחלק שני לנושא גדוש, מורכב ומעמיק שהתחלנו בו בתוכנית הקודמת. מי שזוכר נושא של שפות הלב. השפה שבה הלב מדבר. האם יש לנו בעצם בעיות של תקשורת בחיים? האם אנחנו יכולים לפתור אותם? אם אנחנו רק נלמד שפה אחרת? האם מדובר בשינוי גישה? האם זה שפה שהיא מעבר למילים? כל הנושאים האלה באמת עצפתם אותנו בשאלות

ובהרבה דברים שקשורים ומסתעפים מהנושא הזה ולכן החלטנו בעצה אחת עם הרבנית פרי שתכף אנחנו נפנה אליה עם השאלות ונגיד לה גם שלום בעצה אחת החלטנו שאנחנו נעסוק בנושאים האלה גם בתוכנית הנוכחית כמובן זה לא מונע מכם להמשיך ולשלוח את השאלות שלכם בנושא הזה ובעוד נושאים אחרים שקשורים לעולם הנפש אנחנו כאן בשידור חי כאמור עם הרבנית פרי כהן. ערב טוב. מה שלומך הרבנית פרי?

ברוך השם.

אז באמת א החלטנו ככה להרחיב את הערייה ולעסוק בנושא ש שהוא הלב שהוא בעצם מקיף את הנפש מכל מיני היבטים. השפה של הלב. וברשותך אנחנו נתחיל עם השאלה שככה קצת נשארה פתוחה מהתוכנית הקודמת. א נענה עליה. ואולי רגע לפני שנענה עליה נזכיר בקצרה את ה את הנושא הזה, הנושא של של השפות של הלב. בעצם אמרנו שיש חמש שפות שונות עיקריות שהן בעצם מבססות את כל התקשורת בינינו. וכשאנחנו לא יודעים את השפה הנכונה זה בעצם יוצר את כל הקצרים את כל הקשלים במערכות היחסים שלנו. אם זה בזוגיות בעיקר. אבל גם במערכות יחסים אחרות הסובבות אותנו.

נכון לגמרי. התלמידה ממש טובה, אני חייבת להגיד לך. א אבל אני דווקא רציתי עוד יותר לחדד, כיוון שאת העלית בשבוע שעבר איזשהיא שאלה שהיא גרמה להדים מאוד מאוד רציניים ואחר כך קיבלתי שאלות וחלקתי אותם איתך את ההבנות שלהם. כן, כמובן לא את אלה ששאלו את השאלה. א כי השאלה הזאת באמת היא מאוד מאוד הנושא הזה הוא באמת מאוד חשוב וזאת הסתפות. בעצם את באת ואמרת אבל מה עם הביקורת היא שפת האהבה ואני שואלת יותר מזה האם באמת זו שפה של אהבה אולי יש שם משהו אחר ומה זה ביקורת ולכן באמת מאוד היה חשוב לי כן לחזור על הנושא הזה ולהביא אותו מההיבת שהיה תהלת כי אנשים שחווים ביקורת שואלים את עצמם האם זאת שפת אהבה ואנשים

שמביעים ביקורת טוענים חדשות לבגרים שזאת האהבה שלהם שמניעה אותם לבקר את אלה שנמצאים סביבם באמת מתוך דאגה מתוך אכפת לי עוד כוח אכפת לי ממך אז אני אם לא היה אכפת לי לא הייתי אומרת לך אם לא היה אכפת לי ממך לא הייתי מתקנת אותך רק אכפת לי כל כך ושאל הבעל אז רגע אבל למה למה לי את מסוגלת להגיד כל מה שאת רוצה ולאבא שלך לא א למה לי את יכולה להגיד כל מה שאת רוצה ולחברה שלך לא והאישה תקום ותטען אבל כי אליך אני מרגישה קרובה האם זה שאנחנו מרגישים קרובים יכול לאפשר לנו להביע ביקורת והאם זה באמת בגלל שאנחנו מרגישים קרובים אנחנו מביאים את הביקורת זאת אומרת, יש לנו כאן גם לחקור ולהבין מה המניע, מה הגורם בעצם

להצפה הזאתי של הביקורתיות וגם להבין את הכוונה שעומדת מאחורי זה, שזה בעצם עוד אחת מהשפות של האהבה, שבעצם אותו אדם ביקורתי הוא לא בא רק להיות עכשיו מבקר המדינה ולבוא ככה עם נבוות על הראש, אלא בעצם את מי שהוא אוהב הוא מבקר. כן הבדלות את אשר יואב השם יוכיח אבל בוא אתה לא הקדוש ברוך הוא

בדיוק אז מותר לך להוכיח אם מותר לך להשתמש בשם אהבה האם באמת גם אנחנו בשם אהבה באמת יש לנו אהבה כזאת נקייה שיכולה להביע את הביקורת שלה אני חושבת שאם היינו נקיים לחלוטין אלה שנמצאים לידינו היו יכולים לקבל את הביקורת

והיות ולא כן היות ולא כנראה שמשהו בנו לא מספיק נקי ואני רוצה עוד משהו מה הביקורתן הזאת גורמת לאותם א אותם אנשים שביקרו אותם. האם זה באמת עושה טוב ומה ההשלכות שלה לעד? כי אני מוצאת שהביקורת הזאתי עושה משהו ואנחנו מעבירים את המשהו הזה איתנו הלאה ל לדורות הבאים. א שזה עוד נקודה מאוד מאוד משמעותית וחשובה לדעת שזה לא מתחיל ונגמר בנו, זה עובר הלאה. אולי גם אנחנו בעצם קיבלנו את זה גם כן כירושה ואנחנו מעבירים את זה הלאה. א אז אז השאלה אם את שואלת האם בתור מבקרים אנחנו קיבלנו ביקורת ואנחנו ממשיכים להיות מבקרים.

למה זו השפה של אהבה?

אוקיי אבל אני רוצה להתעסק בעוד משהו. בסדר? זה מסתיף והולך ומסתיף. מה קורה לאנשים שביקרו אותם? האם הם מסוגלים לתת אהבת תקנית? האם הם מסוגלים לקבל אהבה תקנית? וואני שנייה רוצה להתעסק בזה. אדם שביקרו אותו, אישה שביקרו אותה, כן? בתור ככשהיא הייתה ילדה קטנה או אולי אפילו גם כשהיא כבר הייתה מבוגרת, מה קורה היא איתה מאז? איך היא איך היא יכולה לקבל אהבה? ומעבר לכל השאלות שקיבלתי אחרי התוכנית הזאת וזה עושה כזאת הרגשה טובה לשמוע שאנשים אומרים וואו זה עשה לי כל כך טוב אז אני כאילו כל הזמן מרגישה שאני רוצה לחלוק את זה איתך כי בעצם א את יודעת שאנחנו יושבות פה ואנחנו עושות את זה וטוב על פניו אנחנו גם מאוד

נהנות כי נורא כיף ביחד לזה ולהתעמק בנושאים אבל לשמוע שזה עשה טוב לאנשים הם אומרים אוקיי לקחתי מזה וזה עשה לי טוב אז אז

לגמרי זה אור חוזר ואנחנו רואים את זה אנחנו רואים את זה מהשאלות שמגיעות מהבית מהתגובות שלכם אנחנו גם משתדלים להיות מאוד מאוד חשובים ולדעת אם זה נושא שאתם רוצים להעמיק בו אז הנה בבקשה אנחנו מגישים אותו שוב לחלוטין

יפה אז אז בעצם ישבו איתי השבוע הזוג א ושוב הם מדברים שתי שפות שונות של אהבה הגבר א עוסק בזה משהו ברומו של עולם ומתעסק בכל מיני דברים ואשתו א פחות פחות בדברים שברומו של עולם יותר מחוברת ומקורקעת והיא מספרת שמ היא היא זקוקה נועשות ליחס חם ואוהב והיא לא מרגישה שהבעל שלה נותן לה את מה שהיא צריכה והוא אומר אני לא יודע מה היא רוצה אני קונה לה ואני מביא לה ואני נותן כל כך הרבה ואני לא יודע מה מה לא מספק אותה אז מעבר לזה שהם מדברים שתי שפות שונות כן א אגב אם הם מדברים את אותה שפה שמתפצלת יש לנו את השפה השירותית והטיפולית הוא מבחינה שירותית הוא קונה לה הוא מביא לה הוא דואג לה והיא רוצה רוצה לטפל בו

ולשנות אותו כי היא חושבת שיהיה לו יותר טוב. אז זאת אותה שפה שמתפצלת ועדיין הם מדברים שונה. אבל היה שם עוד משהו. היא מבקשת המון המון המון יחס והוא אומר אני מרגיש שזה בורבלת תחתית ואנחנו מוצאים משהו מאוד מאוד מעניין.

אנחנו מוצאים שהיא בתמא שחוותה המון ביקורת. האמא חוותה ביקורת. והיות ואמא חותה ביקורת. מה שקורה לאנשים שחווים ביקורת? התנועתיות שלהם היא כזאת. לא באמת. אנחנו לא נראה אותם עושים ככה. אבל כביכול אם ננסה אם ננסה לדמיין כשאדם חווה ביקורת או כעס או עצבים סביבו או או רעש חזק כיוון שצעקו עליו או הסבירו לו עד כמה הוא לא בסדר מה שהוא עושה הוא מגן על עצמו זאת אומרת זאת התנועתיות עכשיו היא לא יכולה לחבק אף אחד כיוון שהיא חייבת להגן על עצמה אז הידיים שלה כביכול לא

נפתחותם כן ואז היא לא יכולה בדיוק היא לא יכולה לתת את החיבוק את החום א חלה, זאת אמא שלה, משהו נוסף. מצאתי שהתנועתיות הזאתי גורמת לעוד משהו ואנחנו יכולים לזהות את זה. א זה יהיה מעניין כל אחד שיזהה את זה אם זה קיים אצלו. הם מספרים לילדים שה ההורים שלהם נורא נבהלים כשהם אמא נגיד נורא נבהלת שמתקרב אליה ילד לא נקי. כן היא ישר צגת דד לך תתנקה. לך לך מדועה? תקומי, תנקי אותו, זה הילד שלך. גם אם זה יהיה ילד ממש קטן, היא יודעת שהיא צריכה לנקות אותו, אבל האוטומט שלה היא צועקת נורא. אל תתקרב, אל תתקרב, רגע, רגע, רגע. למה צועקת?

אולי לשת לבן?

היא תפוסה. לא, לא, היא דפוסה, היא דפוסה ככה, היא כרגע עסוקה בהגנה, מתקרבת אליהד מלוכלך, היא לא מסוגלת להזיזי את הידיים, להגיד, "חכה רגע, אל תתקרב, אני לובשת לבן או אני לובשת".

זאת אומרת, גם זו תגובה של הגנה. כן? אני אני את לא נפל

משהו שהוא כביכול היה נתפס כטכני באמת אמרתי את זה חצי בצחוק אבל זה יכול להיות אמיתי אולי היא פשוט לובשת לבן אולי אבל את אומרת לא יש פה משהו יותר עמוק

בדיו יכולה ללבוש לבן והיא לא רוצה שהוא יתקרב כי הוא ילכלך אותה אבל היא אישה שאין לה את אין לה את את האובראקטינג הזה שנובע בגלל שהיא תופסת מגנה על עצמה היא יכולה לומר רגע מותק אל תתקרב שנייה אמא שוטפת לך את הידיים היא מגיבה ואז אנחנו מסתכלים אנחנו אוי היא נורא היסטניסטית אוי זה נובע מתוך המקום של היא מגנה על עצמה חזק חזק חזק והיא לא מסוגלת ל אל תתקרבו אני כביכול ה התנועתיות שלה היא הגנה על עצמה ואל תתקרב עד לאיפה מגיע המקום הזה של אנשים שחוו ביקורת וכעס כלפיהם ורעש כזה מסביבם שהם עסוקים כל הזמן בלהגן אז אנחנו נראה אצלהם כל מיני תגובות כאלה אז הם לא יכולים לתת חיבוק הם לא יכולים לתת חום הם לא מסוגלים הם עסוקים בהגנה.

זה בדיוק ההבדל בין התפתחות להישרדות. הם לא יכולים לתת כי הם עסוקים ב ממש מדויק. זאת ההגדרה. הם לא מסוגלים לתת הלאה. הם עסוקים בגן. ואז אותה אישה שבעצם אנחנו מזהים שהיא צורכת כל הזמן חום ואהבה, זה לא משנה כמה חום ואהבה יהיה לה, כמה חום ואהבה בעלה יתן לה. היות והיא חסרה עדיין בתור ילדה מה שיקרה זה שכמה שיתנו לה היא תהיה בבעיה

זאת אומרת מה שהוא אומר שזה בור ללא תחתית זה אכן ככה זה

זה כאן זה ככה כי היא חסרה עדיין מהמקום הילדי שלה

והוא לא משלים את המקום החסר אלא דברים אחרים שאותם היא לא חסרה בדיוק בדיוק הוא נותן ונותן ונותן ונותן הוא משל עצמו עושה והיא אומרת אני יודעת נכון הוא משקיע בכל מה ש אבל מה אני בסך הכל מבקשת והוא אומר זה כל כך פשוט מה ש מבקשת אני רוצה לתת אפילו מעבר והיא והיא לא מצליחה היא לא מצליחה עכשיו

זה היה כל כך כואב לגלות פתאום היא הסתכלה ואמרה נכון אמא שלי הייתה עסוקה בלהגן על עצמה כי אבא נורא נורא כעס כל הזמן והעביר ביקורת וכולי וכולי והיא אומרת אני זוכרת את עצמי אפילו בתור ילדה קטנה נורא נורא בוכה וצועקת ולאמא נורא קשה עם זה כי אמא עסוקה בלהגן על עצמה יש צעקות היא אפילו לא יכולה להגן על האוזניים שלה כביכול תנסי לחשוב על על הבלה הזאת

אני צועקת מבקשת עזרה היא לא מסוגלת להכיל אותי והיא היא מתכו עוד יותר ומתכוות ומתכוות כי יש לה רעש מכל כיוון אפשרי לאמא עד לאיזה מעגלים זה זה מגיע

וואו

כשאנחנו באים לתת ביקורת אנחנו צריכים לדעת מה עושה הביקורת שלנו ואני שואלת האם ביקורת נובעת מאהבה קיבלתי אה א א תגובה מאישה שמספרת שבאמת יש לה בעל מקסים אבל הוא לא מפסיק לבקר אותה והיא לא יודעת מה לעשות עם זה היא לא יודעת ווהאם צריך לעשות לזה סוף האם היא צריכה לכעוס לצעוק א או לשתוק עד עכשיו היא שותקת אבל כשהיא היא מרגישה שזה כבר עבר את כל הגבולות היא לא היא לא יכולה היא לא יכולה לשת את זה יותר

היא שותקת אבל לא מקבלת את זה יש הבדל

בדיוק בדיוק. אז עכשיו אני שואלת האם היא צריכה לשתוק או שהיא צריכה לקבל ולהשלים שזאת המציאות שלה.

גם השאלה אם זה באמת משנה אם זה נובע מאהבה. זאת אומרת זה באמת משנה אם התוצאה כאן היא תוצאה כזאת שזה מהדהד עד מקומות כאלה אגומים. בואי נגיד את הדברים בצורה הפשוטה שלהם. זה באמת משנה. זאת אומרת ואת יודעת מה? והייתי רוצה שהשאלה שלך תהדהד, כי היא שאלה כל כך חזקה, האם זה משנה אם זה בא מאהבה? האם זה משנה את את התוצאה? לא. זאת אומרת, אנחנו מתחילים מהסוף בעצם, כי אם את מתארת מישהי שפנתה אלייך ומתארת לך כזה מצב, זה מצב של כאב, זה מצב אפילו של סבל, נכון?

אז אז זאת התוצאה. אוקיי? עכשיו אנחנו הולכים אחורה ומגלים עד איפה זה מגיע או שזה לא אותה אחת.

לא, זה עכשיו כבר מישה

זה מקרה אחר אבל לצורך העניין נגיד ועושים את הבדיקת שורשים הזאת שעשית בטיפול מולה ומגלים שזה בכלל הגיע מהאמא שלה ושזה הגיע מהבעל שלה. אז אז זאת השפה של האהבה שלו. אבל

מה קורה איתה?

מה שנקרא זה אוקיי ככה אתה מביא אהבה אבל התוצאות של זה הם הרות אסון. עד איפה זה מתגלגל, עד איפה זה מגיע, עד הנישואים של עד הנכדים שלך, שלמעשה גם הם סובלים מזה,

נכון?

אז אז מה זה משנה אם הכוונה כאן הכוונה? אנחנו נוהגים להגיד כאילו שהעיקר הכוונה אבל פה העיקר זה לא הכוונה כי הכוונה שלך יכולה להיות טובה ומה שנקרא מעשיך לא רצויים לגמרי לגמרי ו ומי שמגיעה לטיפול זאת האישה נכון נכון וותה אחת שבעצם ה היא שואלת את השאלה האם אני צריכה להשלים עם זה כשהיא שואלת את השאלה אם אני צריכה להשלים את זה היא כבר נמצאת במודעות היא כבר לא מקבלת את זה כמובן מאליו היא כבר לא חושבת שהיא לא בסדר כי בתחילה יכולה לחשוב שהיא לא בסדר, היא יכולה לקבל את זה ולהגיד, אוקיי איפה אני צריכה לתקן ואיפה אני צריכה לעשות ואיפה ולאכול את זה שנים ארוכות ואז יום אחד זה מתפוצץ ואז היא שואלת אני צריכה

להמשיך לקבל את זה ולכן אני רוצה שנתעסק רגע עכשיו בנקודה הזאתי האם היא צריכה לקבל את זה ובעצם מאיפה מגיעה הביקורתכ רצון כל הזמן א להשלים את עצמנו כל הזמן להיות במצב שווה אחד עם השני אנשים שמבקרים הם אנשים שמרגישים שהם צריכים צים להרים את עצמם על ידי ביקורת,

להרים את עצמם על ידי להוריד אחרים במילים אחרות, כי הביקורת זה מה שהיא באה לעשות. אלה שרואים כל הזמן שלילי ושלילי ושלילי ושלילי הם צריכים איפהשהו לשים את עצמם כביכול קצת גבוה ואני מוצאת את זה וזה לא נובע רק משם אבל כשאנחנו מדברים על על מצבים של בין בני זוג אני הרבה מוצאת שאחד מבני הזוג שמביע ביקורת אינסופית הוא כל הזמן צריך להוכיח לשני שחובר תיקון צריך לתקן הוא עדיין חסר וככה הוא קצת משווה א ומאזן בינ בפערים ביניהם. אז שנייה סליחה אני נסכם שנייה הנקודה הזאתי שכבר אנחנו אומרים לגבי השאלה ששאלנו שגם אם זאת השפה של האהבה זו שפה שהיא לא מובילה לטוב והיא לא נכונה

בדיוק אנחנו תכף נחליט אם זה שפה של אהבה או באמת מאיפה זה נובע אף על פי שהוא הטען בין הזוג או בת הזוג התענו שהם עושים את זה רק בשם אהבה ורק כי הם מרגישים קרובים ורק כי אכפת לי ממך וכולי וכולי

אחרת אם זה לא היה שם זה היה רוע זה כבר היה מקום אחר לגמרי נכון נכון נכון א ואנשים אבל אנשים כשלא מכירים את עצמם ולא חיים במודעות הם יכולים לחשוב שהם עושים את זה מתוך המקום הכי טוב הכי נקי והכי והכי והכי שבעצם כשהם יכירו את עצמם הם יגלו כמה הפתעות כן ואז הם יגלו שאולי הם עשו דברים בשם אהבה אבל לא הייתה שם שום אהבה ושום כלום הייתה שם אולי אהבה עצמית ורצון להוכיח את ה את המקום של של אחד מבני הזוג רוצה להוכיח את המקום שלו בזוגיות ולנסות להנכיח את עצמו להתאים אנשים מנחים את עצמם על ידי שמבקרים את האחר

שזה מה שאמרת מתוך הרצון להשבות כן ואז א אמ קודם כל אמרתי לאותה אישה כדי להבין האם את צריכה לשתוק או אם את צריכה לפעול קודם כל תביני מאיפה זה נובע ואם תנסי לחשוב שבן הזוג שלך בעצם הוא מרגיש קצת חסר וזה נובע מתוך מקום עצוב

שלו הוא כביכול לא יגיד שהוא נמצא במצב במקום עצוב הוא גם אולי לא יגיד את זה בפני לא לא יגיד את זה לעצמו אולי הוא אפילו לא נמצא במודעות להרגיש את זה אבל עצם התגובתיות הזאתי של לבוא כל הזמן ולבקר. זאת אומרת אני חסר אחרת אני לא הייתי מבקר. מי שטוב לו עם עצמו לא מבקר אף אחד אחר. עכשיו שנייה שנגדיר את העניין הזה של ביקורת. כשאנחנו אומרים ביקורת אנחנו מדברים על מה שאנחנו רואים לא טוב באחרים ואנחנו אומרים תקשיבי תקשיב זה טעון שיפור זה לתקן לתקן כל הזמן. עכשיו אם ניקח למשל ילד שלנו שאנחנו מבקרים אותו כל הזמן, מאיפה נובעת הביקורת? הילד לוחץ לי על נקודה פנימית שלי ואני פועלת בצורה ראקטיבית. אם אני לא

פועלת בצורה ראקטיבית, זאת אומרת אני רואה שהילד שלי עושה משהו שהוא לא בסדר. כן? ואני רוצה אני רוצה להוביל אותו למקום אחר. בתור הורה אחראי אני צריכה להראות לו איפה הדרך שבה אני אביע בפניו את מה שטעון שיפור אם אני לא עושה את זה מתוך מקום ראקטיבי אני עושה את זה מתוך מקום שבאמת רוצה לעזור לו

או לחנך לצורך העניין

אז לי נורא קשה עם המילה לחנך אבל זה שכן כן

כי אני אף פעם לא חושבת שאני כזאת מכונכת שאני יכולה לחנך מישהו אחר

גם לא את הילדים שלך

לא

אני יכולה להיות אמא ולתת דוגמה ולקחת אותם אחריי אם אני עושה דברים טובים, הם יעשפו אותם טובים כמוני. אבל אם אני לא עושה דברים טובים, אז גם הם לא יעשו אותם טובים. אני אני בעד אבל זה חינוך בתוך המסגרת שלך. לא אמרנו עכשיו שבסדר א לא יודעת. תני לי למ

אני חושבת שאף פעם לא חינכתי את הילדים שלי.

אוקיי,

אני שם אה יש לי יש לי הגדרה מעניינת.

כן, יש לי תחושה יש לי תחושה. יודעת כאילו אני לא רוצה שכולם יקפצו עליי אז אני אז אני אעדנת

כולם שלוש ארבע ו אין זה מתבקש אבל מה אנחנו רגילים לדעת שבתור הורה אחד מהתפקידים שלנו זה לחנך עכשיו העניין כאן כנראה זה זה משהו בהגדרה מבחינת איך לחנך זה כנראה משהו שהוא בא מגבוה ואת אומרת לא אני לא מחנכת אני נות אישית אני אהיה הכי טובה שאני יכולה וזה מה שהם יקחו איתם אני יכולה לומר להם אני יכולה לספר להם על דבר דברים שהיו א שלי היו קשים בתור ילדה ואני למדתי אמרתי לילד שלי השבוע אמרתי לו תקשיב מה שאני קניתי ביוקר בוא אני אמכור לך בזול אבל זה לא מתוך מקום שמתנסא של איך אמר לי מישהו זה לא התנסאות זאת התנסות אני לא מתנסה מעליך ואני לא גבוהה מעליך ויש לי מה לומר ממרום שנותיי אלא אני התנסאתי וכאילו

אהבתי ממש

אז א אז לא יודעת אני לא חושבת שאני כזאת מדהימה שאני יכולה לקחת כאילו לעמוד ולומר תעשה ככה או תעשה ככה לא כאילו כאילו אני אכולה לשתף אותו בדברים שהיו לי או אני חושבת או או לשתף אותו במה אני חושבת שנכון כאן אבל לא יודעת יש משהו במילה חינוך שהוא באמת נורא מגבוה ואני לא חושבת שאני שמה וזכותי לעשות את זה בק

לגמרי לגמרי אני בטוחה שהרבה יקפצו הרבה גם יתחברו וזה בסדר

אבל התחלת לספר על הבן שלך

אה זהו אני כבר נקטעה לארחות המחשבה אמ

ככה זה שאנחנו עוברים מדבר לדבר אבל בעצם א אנחנו דיברנו על זה שכשאת באת לבקר אותנו על הקטע על הקטע לא דיברנו על הקטע של חינוך כן אז אז בתור הורק שאני באה א כביכול לתת לילד שלי כלים או משהו א שוו ערך כזה אז אז אני יכולה לבוא בקטע של ביקורת ולומר לו תקשיב כך לא עושים כך לא מתנהגים ככה זה זה וזאת תהיה ביקורת ואני יכולה על אותה סיטואציה לבוא ולומר לו א ב כביכול אני שותפה שלו תראה אני רוצה אני רוצה לשתף אותך במה שראיתי מה אתה חושב ובעצם אנחנו הופכים להיות שניים באותה סיטואציה זה לא אחד מול השני זה הגדול מול הקטן זה ה זה ה ה ה ה ה הכביכול זה שעומד ומכה על חטא לעומת המסכן הזה שמכה על חטאו של אותו קטן

ומסכן א יש כאן מישהו שבעצם אנחנו שותפים וביחד אנחנו עוברים כאן מסע ודרך אז לא תהיה כאן ביקורת הוא יסכים לקבל ממני וצריך להיות להקדים לזה את ה את התחושה הזאתי את החיבור ואת הנאמנות אחד לשני ואז הוא יהיה מוכן לקבל.

אני לא יודעת למה את לא קוראת לזה חינוך מחילה, אבל זה הדרך הכי יפה לחנך. זה פשוט לרדת לגובה העיניים

ולהיות שם איתו.

בדיוק. והיות שם איתו בעיניי זה לא יודעת אולי המילה חינוך גדולה כזאתי פורמלית יודעת. כל אחד גם לוקח מושגים לפי איך שהם נטבעים את

בדיו. זה זה הראקטיביות שבתוכנו. אנחנו פועלים מתוך המקום הזה. אז אז אם ניקח את את ה את אותה סיטואציה והדרך שבה יאמרו דברים אז כשבעל בא להגיד לאשתו על משהו שהיא לא עושה כמו שצריך כן א

בעיניו

בדיוק א ואז הוא יכול להגיד את זה בדרך של תקשיבי אני חושב שכדאי אולי שנעשה את זה כך או כך וזה לא ישמע כמו ביקורת לעומת שאם הוא יבוא ויתן לה בראש אז היא לא תוכל לשת את זה יותר עכשיו אם הוא יבוא ביחד איתה זאת אומרת שהוא לא מנסה להשוות בין המצ ביניהם אלא שהוא הוא הוא ביחד איתה אבל הביקורת תמיד באה מגבוה אל נמוך כביכול וכשאנחנו מביעים את הביקורת מהגבוה אל הנמוך זאת אומרת שזה בא מחוסר אני רוצה רגע לעשות אותך נמוכה כי אני רוצה להשוות אז כשאותה אישה שואלת אותי רגע מה אני צריכה להמשיך לקבל את זה קודם כל תקלי מאיפה זה הגיע תדעי מאיפה זה הגיע ותקבלי מאיפה זה הגיע ואז עכשיו תחשבי האם את מרגישה אליו חמלה כי הוא נמצא במצב כזה זה או שאת עדיין קולסת שהוא מנסה להנמיך אותך.

אגב, אם השפה שלה היא שפה של מטפלת, שפה טיפולית, אני אומרת את זה נכון, אז יכול להיות שהיא באמת תקבל את זה בתור עכשיו שהיא צריכה חמלה כלפיו,

כן?

ולא רק היא מטפלת, לפעמים עצם הידיעה זה כבר זה כבר חצי עבודה. היא מבינה מאיפה מאיפה הוא פועל. ותראי, בני זוג הם התחתנו מתוך מקום של אהבה והערכה. היה להם חלומות לעשות משהו ביחד. ועם הזמן קורים דברים שמערערים את המקום הזה. עכשיו אם היא אם היא בעצם מרגישה עליו חמלה, היא חוזרת אחורה למקום שבו היא רצתה לעשות לו רק טוב ואז יכול להיות שמשהו שם ירגע ואז בעצם היא כבר לא תכעס כל כך היא יכולה להבין אם היא כבר התמלאה כמו שאת אומרת כן כן כן היא קח לה אולי זמן אבל היא יכולה להיות מן הברקה כזאתי של הבנה אותם הזוג שישבתי איתם השבוע היא אמרה לי תקשיבי פתאום הייתה לנו הבנה של מה קורה בינינו אבל דווקא מה שאת

מתארת שזה בא ממקום של השתוות יכול אפילו להכעיס יותר כאילו אה זה מה שהוא עושה לי מבינה מה ש מתכוונת וזה מצחיק כי יש מושג ביהדות שנקרא השתוות הצורה להבדיל אלף אלפי הבדלות זה מושג גבוה מבעל הסולם שבעצם מדבר על זה שאנחנו צריכים להידמות לעליון אתדמה לאלוקה ולהשוות את עצמנו כביכול לקדוש ברוך הוא עד כמה שאנחנו יכולים במידותיו מה הוא רחום הפת רחום דיברנו על חמלה אנחנו עכשיו בחודש אלול על הנושא של עבודת המידות אז כמה שיותר להיות מהמקום המשפיע הנותן ולא מהמקום שרוצה לקבל וכאן זה כאילו הזווית של ה-180 מעלות בדיוק מהצד השני של מישהו שרוצה לעשות את ההשוואה הזאתי מהמקום שלהוריד נמצא במקום נמוך ורוצה להוריד את מי שמולו על ידי ביקורת שזה שזה מקום לא גבוה להיות בו

נכון אבל אבל אבל בוא בוא ניקח רגע דוגמה ממקום אחר לגמרי ואז ואז אפשר יהיה להבין זה לומר שמי שיצאה עלייך בעבודה היא שוללה עלייך צעקה עלייך נורא באמת התנהגהואה ואת רותחת את פגועה ואת רותחת ואת לא יכולה לעשת את זה ואז נכנסת אליי חברה בהפסקה ואומרת אני חייבת לספר לך מה קרה לשאולה עכשיו שולה זה זאת שצעקה עלייך לא בא לך לשמוע על שולה כלום אבל איכשהו את לא רוצה לשתףמה כי לקחת על עצמך חודש אלול את לא מדברת לשון הרע אז זאת האמת ואז היא אומרת לך תקשיבי טוב מסכנה הזאת קרה לה כך וכך וכך יאמספרת לך סיפור נורא והיום אותה שולה הושפלה ברמות הגבוהות לא יודעת מה קרה לה בבית היא עברה משהו ממש ממש ממש קשה ואז את

אומרת לעצמך וואלה עכשיו הכל ברור מסכנה שולה איפה הייתה שולה לפני רגע רצית לרצוח אותה מה קרה לא רצית לרצוח חודש אלול כן חוץ מחודש אלול מה קרה פתאום יש לה כוונה למצב שלה והכלה אפילו הוא חמלה לפי מתר

כן אז גם גם בין בני זוג כשהיא מבינה פתאום שהוא מרגיש חסר כי אמ אמ לא יודע

לא יודעת עשיתם טיפול חזרתם לילדות גיליתם שזה משהו זה לא קשור אליו זה קשור לזה ש

לסבתא שלו אבל את יודעת מה הזביט סבתא שלו בצד כן ניתן לה לישון מנוחת את הסבתא מה שנקרא אני חיה כאן ועכשיו יגידו לך פתאום היא מגלה שהיא הצליחה נורא בעסקים הצליחה נורא בעבודה קודמה וקודמה וקודמה מסכן זה לא יודעת מה שנים באותו מקום והוא רואה אותה כל הזמן עכשיו הוא מפרגן לה אבל אבל משהו ישב לו וזה לא מניח לו וזה כואב לו נורא וומש

זאת אומרת זה שוב הנקודה הזאתי שחסר לנו איזשהו נתון בתוך התמונה כדי לראות את הכל מזווית אחרת

בדיוק בדיוק בדיוק ואז ברגע שהיא מבינה שיש שמה חוסר הדרך שלה להסתכל על זה היא כבר כבר אחרת. נכון שזה עדיין לא נעים, אבל פתאום היא מבינה שזה לא משהו אישי. מתי כל כך כואב לנו? כשאנחנו הוא האיר לך שאת כל כך לא בסדר כי את לא כמו אמא שלו. ואת אומרת לעצמך, אני לא כמו אמא שלו. אמא שלו היא פחות או יותר בדרגתה של חווה ואני לא אצליח, לעולם אני לא אהיה, אני חייבת להשתפר. הצורך הזה בלהשתפר גורם לך לסטרס. ובכל פעם שהוא יצעק עליי, הסטרס מופיע. הוא צועק, את רואה את חווה אמנו, הוא צועק, את רואה את חווה ואת לא מצליחה להיות חווה ואת לא יודעת מה לעשות אם כל חי ואת כלום את את בקושי את הילדים שלך מצליחה לסדר בבית

ברגע שאת מבינה שהסיפור הוא לא חווה לא אמא שלו ולא חווה ולא סבתא שלו ולא היה שמה שום דבר זה הוא עצמו וואי טוב קודם כל אני לא צריכה להשתפר

אז אני כן ואז הוא קשה לו עם עצמו אז בסדר אז אני רגועה ועכשיו אני יכולה לעזור לו אני יכולה זה זה המקום שממנו אפשר להתחיל ליצור

בדיוק

כי זה משהו משהו שמה נרגע

בדיוק אבל אז הסתפה שם עוד שאלה וחייבים לתת עליה את הדעת היא אמרה תראי מילא אני מה קורה עם הילדים גם אותם הוא מבקר ללא ערף

מה אני עושה האם כשהילדים באים ואומרים לי אמא קשה לנו עם אבא אני יכולה לומר להם שגם לי קשה האם אני לא מלמדת אותם להיות חצופים

עוד יותר מזה אם אם את אומרת כזה דבר מה את עכשיו באה להיות שותפה את עושה פרלמנט עם הילדים נגד האבא

בד את גם מפילה את הרגשות שלך על הילדים, לא מספיק מה שהם עוברים. לא יודעת, ככה אני בשלוף מהמה שנקרא מהקישקה שלי. זה נשמע לי קשה.

אז עכשיו אני הולכת קצת להפוך את הסיפור.

אוקיי?

כן.

האם הילדים לא יודעים של אמא קשה?

הם חווים אותה. אז כן.

הם לא ראו שאמא מורידה את העיניים ועושה וכואב לה. הם לא ראו את זה. הם ראו. אז הם יכולים להגיד לעצמם היא מסכנה, היא אומללה, מה יהיה הסוף? לך תדע מה יהיה. ילדים קטנים שרואים את אמא עושה ככה, הם רועדים מפחד, למה הם לא יודעים מתי זה יקרה. ויש להם ילד בכיתה שאמא שלו לא חיה עם אבא שלו ויש להם עוד ילד בכיתה יותר גבוהה שגם שמעו שאמא לא חיה. וההורים התגרשו כי היה ככה או ככה או ככה. והילד אומר לעצמו, מה יהיה?

ישר הם עושים השלכות.

הם בלחץ. יש ילדים שאומרים אמא לא התעוררה, הם קצת יותר גדולים. יום אחד היא תתעורר. ואז מה? זה כבר בבגרות זה

כבר יותר כן כן אבל היום הבגרות מגיעה בגיל די די צעיר כן מה יהיה אז אז הם חיים כל הזמן בחוסר וודאות לגבי החיים יותר מזה יש ילדים שיגידו לעצמם אין אנחנו מתמודדים לבד אמא גם חובה עם אבא היא טיפשה לא אכפת לה היא סובלת אבל אבל מה יהיה איתנו אין איתנו אף אחד רוצה לספר לך שיום אחד בנתה אלי אישה

א קודם כל היויתי את הבת שלה שהתפרקה לגמרי לגורמים היא הייתה במצב מאוד מאוד קשה והבנתי שכל ילד וילד שם חווה תסכול וקושי מאוד גבוה למול למול אבא שביקר ברמות ואז ביקשתי מהאמא להגיע כדי שנוכל לעזור להילדה והיא ביקשתי שתספר לי על תספר לי על החיים שלה והיא סיפרה לי סיפור קשה מאוד על בעל מה שעלדה סיפרה אפס אפסים לו מה שהאמא סיפרה

והיא חזרה איך אומרים ביידיש דזל בזח אותו דבר בדיוק מה אמרו אמרה הילדה האמא מה אומרת? רק ב בעיתורים משלה לגבי המצב. ו והאמא אומרת לי, "מה אני עושה עם זה? מה אני עושה? אני יודעת. אבל הרבנית אמרה לי בשום פנים ואופן לא לשתף את הילדים. והרבנית אמרה לי שאני צריכה להגיד לילדים שאסור לבקר את אבא. זאת חוצפה. ו ואני אמרתי לה סליחה מכבודה של הרבנית ואני אגיד לך מה שאני חושבת ותשאלי אותה כי את חייבת את מתייעצת עם דמות תורנית וזה חשוב מאוד אמרתי לה הילדים שלך אין להם מגן וצינה בימים של חורף אין תשתפי אותם שגם לך נורא קשה אבל מאיפה זה נובע ומה ושאת מבינה שאבא כנראה קצת חסר זה לא יוריד ממנו להפך זה יגרום

להם להבין שגם אבא מתמודד את יודעת מה קרה שהיא לקחה ילד ילד איתה כל אחד ואחד היא הוציאה אותו החוצה מהבית והיא ישבה איתו שעתיים שלוש היא אומרת האייחוד היה כל כך מרגש פתאום הילדים אמרו אמא אנחנו מרגישים שחזרו לנו ההורים הביתה

אנחנו מבינים את אבא ואנחנו יודעים שאת איתנו וזה לא וזה לא גורם לזה שהילדים יזלזלו באבא הוא התחצפו אליו לא להפך הילדים מבינים כרגע שהם לא לבד וזה מאוד מאוד חשוב לילדים שעוברים תהליך של ביקורת. אני גם שומעת כאן שהדרך באיך לעשות את זה הם קיבלו כאן הדרכה שהיא מאוד מאוד עושה את ההבדל. כי זה לא שעכשיו אמא באה מול אבא ופיתחה איזשהיא מלחמה ואיזה וא יודעת או פתאום נהיה אווירה של זלזול או ציניות בבית או כל מיני דברים שעושים לפעמים כדי להגן. כן. אלא בצורה מאוד א של איך לקרוא לזה? פסון

נכון עלינה ומכובדת

עם ילד ילד זאת אומרת גם כל אחד היה לו את ההזדמנות להכיל את זה ולקבל את זה באופן שלו זה אפילו לא היה השפה משפחתית של הילדים הפרלמנט הזה שדיברת עליו

היה כל אחד בפני עצמו ווככה לתת להם את ה את המידע הזה שעשה את כל ההבדל כמו עם האישה שדיברנו עליה קודם שזה הרגיע לה את כל המערכות אז זה נשמע עוד פעם פתרון אפילו פשוט מדי מדי למצב סבוך מדי אבל הנה אנחנו רואים איך הלדבר אל הנפש איך מה שנקרא כי קרוב אליך הדבר מאוד הפתרונות נמצאים הרבה פעמים מתחת לאף שלנו אז א זה מרגש ומדהים לראות שבאמת יש את הפתרונות האלה אנחנו א ניתן גם לצופים שלנו וגם לעצמנו באמת להקל את התובנות שאלינו כאן ניתן לכם את האפשרות לשלוח אלינו שאלות למספר שמופיע כאן על המסך שנוכל וכל לדון בהם כאן בשידור חי ולענות לכם על הלבטים, על המה שעובר עליכם בימים האלה, אם זה בנושא הזה של השפה של

הלב או בכל ענייני הנפש. אז כמה צלילים מוזיקליים ואנחנו חוזרים. אני לא באתי לעולם כדי להיות תלמיד חכם וקררים ומשברן לתוך הנן דק דק לא באתי להיות קוצץ בנטיות באש קודח לך נובעתי בכלל כדי להפריח לחלל שברי מילים ואותיות בדיבורים רק לא להיות חוגר המתהלל בטרם יפתח מוכנו גדלי בור כי לא השלכתי לעולם החור לתת איני בפי אסור לבק פורח בי נשבעתי קיבלתי לחסות בצל האלה להתבונן אני לא באתי לצער לקנטר להתכבד בקלונו של החבר לרקוד על דם דם גם לא באתי להיות מחליק לשון קורא הברך ודאי שלא באתי לתכנן להתעניין לשלוח יד בארוגה של השכן הייתכן כן כן לא באתי להיות סתי עורר בצד הדרך וכבר לי וברור כי לעולם יהיה לי בי שבור

ומה יועיל לי רוב מרמור ומה לי להתלונן נשבעתי קיבלתי לחסות בצל האלה פונה לא ירדתי לעולם תלה ככי שתה קיים בחקירות ות ועיונים ודוקים דק דק לא באתי להלך את גרון הוא מתנפח לכן לא באתי בכלל להרעיל את החלל בחרמות וחרפות וגידופים סג סג לא באתי לבייש אף אחד לא באתי לנצח ולא נעיל ולא ברור מה יהיה הסוף של הסיפור האם ברור האם ברור לא ידעתי נשבעתי קיבלתי לך לעשות צל להתפונן ולספר

כי אתה סומר כל מי ואתמלא כל מי אין לי מבלדך ולתתר פנוי ממך

כי אתה סובב כל העלמין ואתה מלא כל העלמין אין לי אלה מבדך ява يا חזרנו אליכם. אנחנו היום בפרק נוסף בנושא השפה של הלב. אנחנו מדברים את השפה של הלב בין אם נרצה ובין אם לא נרצה. זה השפה שמדוברת אצל כולנו. ומסתבר שלכל אחד ולכל נשמה יש את הסגנון של הדיבור שלה. דיברנו כאן על חמש שפות עיקריות והתוכנית הזאת התמקדנו יותר בנושא של הביקורת. ביקורת שבאה מתוך אהבה. זה נושא מרתק ששווה להעמיק בו ומי שרק הצטרף אלינו עכשיו אז שווה לחזור ולראות את כל החלק הראשון של התוכנית. אנחנו תכף ניגע בשאלות נוספות שאתם שולחים אלינו כאן לאולפן. אני רוצה לסיכום שלה אם אפשר בכלל לסכם את הנושא הזה של א של ביקורת שבאה מתוך

האהבה. א בעצם אמרנו שהמודעות למאיפה זה מגיע, מאיפה זה בא, היא בעצם מרגיעה את הצד המבוכר, את הצד שמקבל כל הזמן ביקורת. ואני חושבת שנקודה שצריך לעמוד עליה זה שאנחנו לא מדברים בביקורת נקודתית או חד פעמית, אלא דיברנו על זה ממש שזה מגיע גם מהדורות הקודמים, זאת אומרת לאנשים שגדלו בבית עם הרבה ביקורת, שזה עובר אחר כך לילדים שהופכים אחר כך להיות להיות בני ובנות זוג מבקרים. ואז זה משפיע שוב על הילדים. איך אנחנו חותחים את המעגל הבן דורי הזה ולא ממשיכים אותו הלאה?

אז כמה דברים. ראשית, אלה שטוענים שהם מבקרים כי זאת שפת האהבה שלהם, הם מבקרים כי אכפת להם, כי הם אוהבים וכולי, זה לא עושה את העבודה. ראשית לדעת שזה לא מה שיעשה את העבודה. הביקורת היא לעולם לא בונה. אף על פי שיש לנו מושג כזה של ביקורת בונה, כשאנחנו באים מתוך מקום מבקר ושלילי, לעולם אלה שנמצאים אולי מתכוים, נסגרים, שום דבר לא נכנס. רק היסטריה ופחד ורצון לרצות או רצון להוכיח שאני בסדר, שאני טוב וזה לא בונה. זה אולי יגרום לעילוף, זה אולי יגרום לנו לעשות דברים לאותם אלה שמבוכרים, זה יגרום להם לעשות משהו וזה לא יכול להחזיק לאורך זמן. זה צריך לבוא מתוחם ולכן זו לא שפה של אהבה.

אני אוהבת להגדיר את זה. מה זה אוהבת? כשאני נתקלת במקרים שבאים ומתייעצים איתי על העניין הזה של ביקורת, אני אומרת ביקורת בונה חומה. זה מה שהיא בונה.

זה אין פה אין פה משהו אחר לבנות בתוך מערכת יחסים. זה רק גורם לריחוק וזה רק גורם ל אה אוקיי ככה מרגישים כלפיי. זה מה שחושבים עליי. אחרי כל מה שאני נותן סש נותנת עושה זה מה שיש לכם להגיד זה רק בוא בוא בוא נבקר קודם כל את עצמנו ומי אמר אחד מגדולי ישראל בעולם החינוך אם לא הרב וולבה בעצמו שאמר אה אה תומה אני טוהה אם יש מישהו בדור שבכלל יכול להעביר ביקורת וזה היה בדור שלו אז הלכת כמה וכמה מה אנחנו נגיד בוא יש הרבה על מה לדבר יש בוא בוא נחפש נושאים אחרים אולי בוא נחפש מה טוב ולא נקודות אבל ממש ממש ממש אהבתי את מה שאת אמרת ביקורת בונה חומה זה כלל זה צריך להפוך להיות לנו לנכס צון ברזל זה מה שזה בונה

כן ממש אהבתי אני לוקחת את זה בענק זה מה שזה בונה ולכן זאת לא הדרך להראות אהבה או לנסות שמשהו יקרה או ישתפר דרך מה זה שאנחנו אומרים אחד שתיים אותו מבקר שיכנס קודם כל למצב של מודעות מאיפה אני מבקר? אתה יודע מה אתה רוצה לבקר? בסדר. בוא תבדוק עם עצמך לעומק מאיפה אתה מבקר. ואם אתה לא יודע מאיפה אתה עושה את זה, אל תעשה את זה יותר. כנראה שזה ממש לא נכון וזה לא נותן לא לא אתה רואה שזה לא נושא פירות. אתה רואה שזה גורם לשליליות בקשר. אתה רואה שזה גורם לריחוק. אז שנייה תבין מאיפה אתה עושה את זה. ואז אחר כך תאכל אולי אם עדיין יש לך דברים שאתה רוצה לדבר עליהם אז יש דרך לעשות את זה ולא דרך ביקורת. וכשאנחנו

נעשה את שתי הדברים האלה, אנחנו יכולים לעצור פה משהו של שנים שנסחה ונסחה ואנחנו לא מבינים מה קרה שם. א בני זוג מתחתנים מתוך מקום של רצון להקים בית ביחד ואהבה ומוצאים חן אחד בעיני השני ופתאום יש ריחוק כזה גדול ואתה לא מבין אבל איך קרה כזה ריחוק היא לא מבינה מה קרה לבעלה וכשהיא תיכנס לשם והיא תראה כמה ביקורת קדמה לריחוק הזה ועכשיו תביני מה קרה עכשיו תביני איך קרה שאת ובעלך התרחקתם כל כך מה רצית יותר מזה אנחנו דיברנו לפני הרבה הרבה זמן על מה שמואר צומח כשאנחנו מבקרים אנחנו מבקרים משהו מסוים, אותו משהו מסוים אנחנו רוצים שהוא יתוקן, אבל קורה ההפך הגמור. אותו מואער, אותו דבר, אותו דבר מסוים ששמנו

עליו את הביקורת, הערנו עליו עם הפרוז'קטור, יקרה ההפך הגמור. דווקא הוא יצמח, דווקא הוא יקש הורשים, דווקא הוא כי המבוכר יגיד בשלב מסוים הוא ינסה לתקן והוא לא יצליח כי זה לא באמת בונה ואז בשלב מסוים הוא יגיד יאללה זה מה יש ככה בא לי להיות וא ושם זה מה שיצמח ואז אנחנו לא משיגים פה שום דבר זה מין ביצה ותרנגולת אתה מבקר ללא ערב אתה רואה שמול העיניים שלך שזה לא מסתדר יש ריחוק ביניכם ואז מה קדם למה ואיך וזה לא נגמר זה לופ שאתה לא מצליח לצאת ממנו ולכן לעצור כל אחד שמבקר נכון שזה קשה כי אם אנחנו מבינים שזה בא מתוך חיסרון כשיש חיסרון אנחנו רוצים כל הזמן למלא אותו אנחנו בני האדם חיים במצב של מילוי

וחיסרון כל הזמן כשאתה חסר אתה רוצה למלא למשל אני צריכה לנשום כרגע אני לא נושמת אני חייבת לנשום כן אני צמעה אני חייבת לשתות אני רעבה אני חייבת לאכול כיוון שאלה דברים שהם הם הם תנאים בסיסיים לחיים שלנו.

ככה אנחנו בנועים. בורא נפשות רבות וחסרונן

וחסרונן. אבל החיסרון כל הזמן רוצה להגיע למילוי. וכשבן אדם חסר והדרך שלו למלא היא דרך ביקורת, הוא חסר כמו שהוא נושם כדי למלא את האוויר שחסר לו בריאות. ככה הביקורת היא היא מילוי של החיסרון שלו. אבל הוא לא מסוגל להפסיק.

אבל מה אז איך זה כביכול דחף. כן.

אז שנייה לעצור. ביקורת היא לא מילוי לחיסרון הזה כי עובדה שהחיסרון הזה לא התמלא לעולם. הוא לא בעל סיפוקו. ולכן לחשוב קודם כל להיות במודעות. המודעות היא משנה חיים.

זה תמיד הצעד הראשון. אני רואה את זה בכל תוכנית שלנו אנחנו מגיעים באמת לתובנה הזאתי ש שהידיעה, ההבנה, הלימוד הוא פשוט 50% מהדרך. ומשמה הכל נפתח כמו שסיפרת קודם על המקרה הזה ממש בצורה הכי מוחשית שיש שברגע שיודעים כבר משהו נרגע ואז אפשר להתחיל לעלות

בדיוק בדיוק ואת יודעת אז אנשים אומרות לי אבל אבל איך אני אצליח אני לא אני לא יודעת אני זה שפה חדשה שאני שומעת לבקש עזרה מהקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא נותן לנו את המצבים האלה כדי שניכנס למודעות וכדי שנתקן את זה וכדי שנחיה באמת כש שאנחנו מדברים שמדברים על זה ששמו של הקדוש ברוך הוא אמת ואז אנחנו אומרים טוב צריך להגיד אמת לא לשקר גם זה חלק ממידת האמת שהקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו מה הוא אמת גם הוא מבקש מאיתנו שנהיה אמת לא שלא נשקר וונגיד וישאל אותך הילד לאיפה את הולכת תגידי לו לגן השעשועים כשאת הולכת לאיזשהו מקום אחר לא זאת האמת האמת היא הדיוק הזה בהסתכלות הפנימית בלי לפחד בלי להגיד אוי לא נעים לי

לפגוש בחלקים האלה האלה שלי לא נעים לי למצוא את עצמי במצבים מביחים כאלה. זאת אמת. כן, לא קרה שום דבר. גם אם זה יהיה מביך. אנחנו בני אדם ולשם כך באנו לעולם כדי לתקן מצבים מביחים, כדי לתקן כל מן החולאים שיש בנפש שלנו. להפך, דווקא זה הכי יפה, כי אם היינו מושלמים, לא היה לנו מה לעשות כאן. פה אנחנו נמצאים כדי לתקן, אז להיכנס למודעות ולבקש סיעתא דשמיא שהקדוש ברוך הוא יפתח לנו לגלות את המקומות החולים האלה אצלנו ולתקן אותם. וההערה כל כך גדולה ברגע הזה שאנחנו וואו זה זה לא נעים אבל יופי יש כבר חצי תיקון זה זאת הערה שאי אפשר להסביר אותה וזאת מתנה מדהימה כי פתאום וואו רווח לי אני מבינה ובאמת כשאת אומרת

את העניין הזה של לפנות לקדוש ברוך הוא ולהתפלל הרבה פעמים בנוסח של התפילה אנחנו מבקשים שנזכה לזכות תזכנו נכון הנוסח הזה אנחנו הרבה פעמים מתייחסים אליו כאילו זה עכשיו מדובר בזכי כמו זכי בלוטו. תזכה אותנו. היי, זכיתי בהגרלה, אבל לא, הכוונה כאן היא לעבודה של זיכוך, לזכות מלשון זיכוך. וזו עבודה שאחר כך מגיעים אליה לתחושה הכל כך עילאית הזאת שתיארת עכשיו, שזה להגיע למקום של ריפוי, של מודעות, של זיכוך המידות. בשביל זה אנחנו כאן התחושה. זאת ממש התחושה. תחושה של זיכוך, של וואו תואר, של ניקיון. זה זה תחושה מדהימה

שנזכה ככה בעזרת השם אמן מתוך זיכוך אז בואי נפנה לשאלה א שלום תודה רבה על התוכנית יש לי שאלה אני בת 18 ואני באמת מרגישה ויודעת שאני אול בבית כל המריבות של ההורים שלי כביכול בגללי וגם היו הרבה פגיעות בתוך הבית אני רוצה לצאת מהבית ולא יודעת איך האמת שאני ממש מרחמת על ההורים שלי שהם הגיעו למצב שהילדה שלהם בסוגריים אני לא רוצה לגור בבית, זה ישבור אותם והיה לי מצפון לגבי זה ואני עדיין מרגישה כל החיים שהרסתי אלהם את החיים. אז קודם כל אני רוצה לעודד את הבחורה הזאתי. סיפור זה זה ממש לא נעים. אני רוצה לעודד אותה ולהגיד לה שההורים שלה זכו בה מכמה סיבות. אחד כי עצם היותה בבית גרמה להורים שלה לעשות הרבה

עבודה עם עצמם. היא בעצם הייתה איזשהו שליח לגרום למשהו שהם צריכים לעשות כי גם הם כמו שאמרנו קודם לא ירדו לעולם אנחנו לא יורדים לכאן כדי לבטן גב אנחנו יורדים לכאן כדי לעשות עבודה ודרכי הם עשו את העבודה שלהם עכשיו אני תמיד אומרת ריבונו של עולם אני לא רוצה להיות תיקון של אף אחד ואני מבינה שגם היא לא רוצה להיות תיקון של אף אחד ושבגללה היו ריבים וכולי אז אז א עצם זה שהיא היא אומרת אני כל כך רוצה לעזוב את הבית כי לא נעים לי כי אני גורמת לריבים וזה ואני עדיין כואב לי על ההורים שלי שהם ירגישו שילדה לא רצתה לחיות בבית שלהם. יש פה ילדה מאוד מתחשבת. ילדה שאומרת כואב לי כי בטח ההורים שלי רצו שתהיה תמונה

מושלמת והתמונה לא מושלמת וכואב לי שאני צריכה שבגללי נפגעת להם התמונה ועם כל זה אני מרגישה שאני רוצה לצאת. אני מציעה לשבת עם ההורים ולשתף אותם בתחושות שלה. כואב לי שאני רואה אותכם רבים. אני מרגישה שזה בגללי. אני רוצה להעביר לכם את התחושות שלי ולהסביר לכם למה אני רוצה לצאת מהבית. ואולי ההורים פתאום יראו גם את הצעד שלה. ואז יכיל אותה בדרך אחרת וכן היא תוכל להישאר אבל גם אם היא לא תישאר בתוך הבית היא תוכל א לעשות את זה מתוך מקום נכון עכשיו בטח היא אומרת לעצמם אני כבר שומעת את זה מהדד לי באוזן אבל אני לא יכולה לדבר איתם אני לא מסוגלת לפתוח אני לא מסוגלת לזה זה נראה לי רחוק מאוד אז קודם כל שתדע שזה

לא כזה רחוק וצריך באמת לתפוס אומץ כדי לעשות את זה כיוון שלקום ולעזוב את הבית סתם ככה הרי היא לא יכולה לעשות אני מבינה מבין הדברים שהיא לא יכולה לעשות את זה סתם ככה היא חייבת למצוא את בדרך. אז כן, למצוא את האומץ, לבוא ולשתף בצורה בוגרת. יכולה לשבת ולעשות לעצמה רשימות של איך היא רוצה להגיד את זה, להתאמן על זה ואז היא תוכל לפגוש אותם והיא תראה שזה לא כזה מפרחיד ויכול לצאת משמה רק דברים טובים. מהמם. יש לנו שאלה נוספת בתור הורים. כשהורה מדבר באופן ציני או קצני לשובבות או טעות של הילדים, האם כאמא אני אמורה לחכות עד שיסיים או לחכות לשעת כושר לשיח. בשיחה הוא מגיב לילד מותר להתנהג ולי אסור לומר כך.

א איזה יופי. בעלה נמצא עדיין בתור ילד קטן. הוא רואה את הילדים מתנהגים בצורה כזאתי שוב מתוך המקום החסר שלו הוא הוא ילד. כשאנחנו מגיבים בצורה ראקטיבית, אמרנו זה נוגע לנו בנקודות שלנו. כשהוא רואה את הילד הקטן, מתנהג בצורה מסוימת, הוא בעצם מגיב לעצמו בסיטואציה הזאת. ואז כשהיא באה ומהירה לו, הוא אומר, "ילד מותר ולי אסור. זאת אומרת אני, אני והילד הם אחד המה, אנחנו בדיוק באותו רמה, באותו באותו מצב. אז לילד מותר, כן? ולך אסור כיוון שאתה איש גדול. אבל אם אתה מתנהג מתוך מקום של ילד קטן, אז מותר לך. כי לילדים קטנים מותר ולמבוגרים אסור כי הם צריכים כבר להיות יותר מטורבטים ויותר מחונכים וכולי. אז ראשית

היא צריכה להבין את המצב של בעלה ושנית לעודד אותו ולעורר אותו להסתכל להסתכלות נכונה ע על המצב הספציפי הזה ואז אולי הוא יוכל להבין מאיפה הוא פועל. בעזרת השם מה עושים עם בעל ביקורתי שעל כל דבר יש לו מה לבקר או להאיר וגם משווה אותי אליו בכמה שהוא טוב ועושה פעולות בצורה יותר טובה ממני.

מצוין שתראה את התוכנית מהתחלה ועד הסוף יהיה לה מלא תשובות

לגמרי. באמת ענינו כאן הרבה על הנושא הזה במיוחד בזוגיות. א בוא נראה. א, יש לנו זוגיות מאוד טובה, אבל הרבה חילוקי דעות בנושאים שקשורים לדת. איך אפשר לגשר על זה? טוב, אז יש כלל שאנחנו צריכים לדעת אותו. כשאנחנו התחתנו אנחנו לא חיברנו ראש בראש וגוף בגוף. אנחנו שתי גופות שונים ושתי ראשים שונים. וזה שיש מצב של חילוקי דעות בנושא בנושאים דתיים בתוך בית זה משהו שהוא לגמרי יכול להיות. אני זוכרת שלפני שאני חזרתי בתשובה, מה זה לפני שחזרתי בתשובה, אני הולכת לדבר על המקום הדתי שלי, כן? כי כי אף פעם אפשר היה לקחת ממני את הדת, אבל את יודעת, לא הייתי א לא הייתי דתייה כמו שהייתי כן, לא הייתי דתיה כמו שהייתי

מהבית ולא הייתי דתיה כמו שאני היום, אבל עם כל זה הייתי דתיה הרבה יותר מבעלי, שהיה חילוני לגמרי. ו ותמיד היה לנו את המקום הזה. אמרתי, "תראה, אני לא יכולה לכפות עליך שום דבר, אבל בדברים שקשורים א בדברים שהם שלנו ביחד, אני פשוט אסביר לך איפה אני בבעיה למול המקום הדתי שלך וביחד אנחנו נגיע להבנה. אני לא אכפי להיות דתי, כי אין לי שום זכות לכפוט על אף אחד לעשות משהו, אבל אני יכולה להמשיך להיות בדרך שלי וכשזה תנגש לנו אז אנחנו נצטרך למצוא פתרון. כשאנחנו באים לזה מתוך מקום, קודם כל אני לא קופה עליך, כבר הוא לא בלחץ. א כי שום דבר לא מאיים עליו וו כשאנחנו נמצאים במצב או היא אני לא אמרה של מי המצב הדתי גבוה יותר או

בתחס זה לא כזה משנה כי אנחנו יכולים לקחת את זה לעניין של דת ואנחנו יכולים לקחת את זה לכל נושא של מחלוקת כי אף אחד לא רוצה שיכפו עליו בשום נושא

זה תמיד ישר יותר מגננה

נכון ובקטע דתי אבל יש דברים שהם קצת בעייתיים כן א בכל הנושא של של שמירת הטהרה בבית בנושאים של יין וכל מיני דברים אחרים

נושאים שנוגעים לכל המשפחה בעצם ויש להם השלכה גם בזוגיות

בדיוק אז ואז מה היא עושה

או הוא עושה כשאחד מהם יש יש לו פער במקום הדתי אז אז כן לשתף ולומר פה אני בבעיה בוא נראה ביחד איך לפתור את זה אבל להבין שמחלוקת לא טובה בשום בית מחלוקת גורמת לאש אנחנו יכולים לקחת את אותו דבר ולהפוך אותו לכך שהדעות שלנו חלוקות ועדיין אין שם מחלוקת אין שם שם ריב ומדון, יש לנו דעות חלוקות, יש לנו שתי דעות, כל אחד מאיתנו א יש לו את המקום שלו, את החלק שלו,

בדיוק ומותר לו וזה בסדר וכבודו במקומו מונח. זה שהוא שונה ממני הוא לא פחות מכובד ממני ואנחנו צריכים לדעת את זה כיוון שאנחנו נותנים לא לכבד את אלה שלא נמצאים בדעה שלנו. אז קודם כל לכבד ולתת מקום מאוד בטוח לבן הזוג שהוא שונה ממני בדעות שלי. אבל היות וזה מתנגש וזה שהוא דתי יותר יש לו בעיה נגיד עם דברים מסוימים ואם אני מביא אם אין שם מחלוקת אין שם אש אז יש שם אהבה ומתוך בשם האהבה אני מוכנה לעשות דברים גם אם הם יהיו קצת מגבילים בשבילי כביכול מתוך בחירה כדי לשמח את בין הזוג שלי ואז זה ראיה אחרת תמיד חייב למצוא את המקום של האמצע את המקום המחבר ולא את המקום המפריד והמחלק

מהמם בלי להרגיש גיש אנחנו עומדים שוב לקראת סיומה של עוד תוכנית היום באמת עסקנו מה שנקרא בפרק המשך שהיה מרתק וממלא פחות עם הרבה תובנות עם הרבה עצות מעשיות עם הרבה שאלות שלכם שאלו לא הספקנו לגעת בכולם אבל עדיין תמשיכו לשלוח ולהציף את הנושאים שמעניינים אכם אתם רואים אנחנו ככה מעלים את הנושאים לפי הבקשות שלכם לפי מה שחשוב לכם התוכנית הזאת היא שלכם ובשבילכם קודם כל ואנחנו כאן בעזרת השם ביחד עם הרבנית פרי היקרה נוגעים בנושאים שנוגעים לכם בנפש בנשמה בכל מה שמטריד אתכם אנחנו נמצאים היום גם בתקופה כל כך מרגשת בתקופה של אלול בתקופה של התחדשות בתקופה של באמת של חשבון נפש נכון והימים האלה הם באמת אנחנו נדרשים להתבוננות שהיא קצת יותר מעמיקה קצת יותר פנימית. מה יש לך להגיד בנושא הזה? הרב אני תר

אז אני חושבת שאנחנו יודעים שהראשי תיבות של אלול בין הראשי תיבות אז יש את אני לדודי ודודי לי. אז בעצם אנחנו כל הנושא שדענו בו זה על האנשים שסובבים איתנו. זה אני לא והוא לי. זה לא הוא לי ואני לא. אני מוכנה להיות בשבילך ואני בטוחה שאתה תהיה בשבילי. כשאני מראה לך נאמנות, אתה תידבק בזה וגם אתה תראה לי נאמנות. וזה הזמן שלנו לעבוד על התקשורת עם אלה שנמצאים סביבנו. אם זה עם הבעל, אם זה עם הילדים שלנו, אם זה עם האנשים שנמצאים בעבודה ועובדים יחד איתנו. לתת להם והם יתנו לנו כי זאת דוגמה, זאת מראה.

נמם. זה ממש השתקפות של אור חוזר שנזכה ככה מתוך זיכוך אמיתי כמו שדיברנו על זה להגיע למצב הזה שבאמת אנחנו עובדים על עצמנו כי כמו שאמרנו בתוכנית אנחנו כאן בשביל לעשות עבודה מי שאין לו מה לעבוד כאן כנראה שיש לו כנפיים הוא מחביבה אותם מתחת לג'קט או משהו אבל אנחנו כאן בשביל לעבוד והעבודה הזאת היא דורשת מאיתנו גם מודעות גם התבוננות הרבה פעמים היא מלווה גם בתהליכים שאיך אמרת קודם הם גם הם לא תמיד הכי נעימים, אבל צריך לשים אותם על השולחן כדי להתקדם הלאה, לדרגה הבאה, למדרגה הבאה. אז באמת שוב אני רוצה להודות לך הרבנית פרי, על עוד תוכנית מרתקת, על נושאים מעמיקים, על תשובות מאלפות שאני בטוחה שכל אחד ואחד

מהצופים שלנו לוקח איתו הלאה למסע הזה של החיים. הנפש שלנו היא מקום שאנחנו צריכים באמת לשים לב אליו, להתבונן לתוכו. תודה לכם שאתם איתנו עם השאלות שלכם בכל שבוע מחדש עוזרים לנו להעמיק ולהגיע לנושאים שנוגעים באמת. בעזרת השם ניפגש גם בתוכנית הבאה בשבוע חדש עם נושא חדש. להתראות.