בתוך התופת, הייתה רוח אחת שלא נשברה מעולם
יום השואה המצוין בכ"ז בניסן ונגבע על ידי הכנסת בשנת 1951 כיום הזיכרון לשואה ולגבורה ביום זה אנו מתייחדים עם זכר ששת מיליון היהודים שנרצחו על קידוש השם בתקופת השואה מתוכם כמיליון וחצי ילדים בשנות השואה עבר עם ישראל את אחד הזמנים הקשים ביותר בתולדותיו שישה מיליון יהודים נרצחו באכזריות בגטאות בירי המוני מול כיתת יורים ברעב ובעיקר במחנות ההשמדה שבהם נשרפו בתאיי גזים ובמשרפות תינוקות נשים זכנים ללא רחמים הגוף נשבר העולם חרב אך אצל רבים הנשמה נשארה חיה מה שהחזיק אותם לא היה כוח פיזי אלא האמונה תפילה חרישית של שמע ישראל רגע לפני המוות זיכרון של שבת או תקווה שקטה שהקדוש ברוך הוא לא עזב. בתוך מחנה
עבודה כפו חי יהודי מבוגר בשם רבי ליב. יום אחד קרס הסיר לידו מרוב תשישות. איש לא העז לעזור. אך רבי ליב ניגש, הרים אותו ולחש, אחי, אנחנו לא לבד. הוא עוכה קשות. אך בלילה שאל אותו האיש, איך אתה עוד מאמין? רבי לייבנה, היא מאבד את האמונה, מה ישאר ממני? המילים הללו הצילו אותו גם בחושך הגדול ביותר כי יהודי ממשיך להאמין ולפעמים אמונה אחת יכולה להחזיק עולם שלם ולנו משארת אחריות וערבות הדדית לעצור לרגע דווקא בעת הזו ולומר פרק תהילים עבורם ללמוד משנה אחת לעילוי נשמתם או לעשות מעשה טוב עבור נשמותיהם อ
התמלול נוצר אוטומטית ועשוי לכלול שגיאות.
פורסם ביום שני, כ״ו בניסן התשפ״ו (13.4.2026). משך: 1:51
0 תגובות
תגובה מתפרסמת אחרי אישור של המערכת.
עדיין אין תגובות לשיעור הזה. אפשר להיות הראשונים.