"אני מאמין" האם אתם רק אומרים או באמת מאמינים? כנסו לבדוק אם אתם עומדים בכללים

אמונה. כמה חשובה היא האמונה. אמונה מלשון "אמון", אמון שאנחנו נותנים בקב"ה, בבורא שלנו. עכשיו, כולנו די אנשים מאמינים. אנחנו מאמינים שיש אלוקים ואנחנו מאמינים שיש תורה. האם הנושא הזה כל כך חשוב שצריך לעשות עליו תוכנית? אולי הרב יונתן גל-עד יסביר לנו באמת מה... מה הערך האמיתי מאחורי האמונה. שלום עליך, כבוד הרב. -שלום וברכה, דורון. כמו תמיד, תמיד כיף לראות אותך. כנ"ל, מכל הלב. -ישתבח הבורא. תקשיב, הנושא של התוכנית היום זה אמונה. או-אה. -עכשיו, אמונה זה דבר שהוא די בסיסי. אנחנו זוכרים מהסבתות שלנו, שמאמינות בהשם בפשטות ו... בסדר, אני מאמין בהשם. קודם כול, איך אני זוכה לאמונה? בן אדם שאין לו אמונה

אומר לך: "בסדר, אתה מאמין באמונה שלך, "אני מאמין בדברים שלי", איך זוכים לאמונה אמיתית? מבחינה של האמת, להאמין בקב"ה, ומה, אמונה זה נושא כזה גדול שצריך לעשות עליו תוכנית? זה בסיסי. -אמונה. -זה התחלת הכול לכאורה. אני מאמין בהשם ובמשה עבדו. -מצוין. לעשות על זה תוכנית עכשיו? -צודק, בוא נתקפל. אבל לא. אמונה זה הנושא. וכמו שאמרנו, זה בסיסי, אבל זה כל כך חשוב וזה באמת הבסיס של הכול, כי בסופו של דבר, לשמור תורה ומצוות, להתפלל, לשמור כשרות, זה יכול להיות דבר מאוד טכני, מאוד טכני. כמו כשבן אדם הוא צמחוני, יש לו איזה אידיאולוגיה, הוא שומר על תפריט מסוים וזהו. יש פה הרבה הרבה יותר עומק. אדם שאין לו את

האמונה מתחת לכל הדברים הפרקטיים, המעשיים, אין לו בסיס לכל מה שהוא עושה, וככה בקלות הוא יכול גם לעזוב את הכול. האמונה זה הבסיס להכול, האמונה זה הדבק שמחבר אותנו עם כל מה שאנחנו עושים, וזה בעצם מה שמחבר אותנו עם בורא עולם. ולכן בעצם, עבודה על אמונה, וצריך גם לשאול איך... שאלת בעצם, איך משיגים אמונה? או שנולדים עם זה או שלא לכאורה, מה? "אמן" זה קשור לאמונה, שאנחנו אומרים "אמן"? יפה מאוד, בטח. בוודאי. כן, זה גם ראשי תיבות: אל מלך נאמן. זה השורש של המילה אמונה, לא? -נכון, נכון, נכון. אמן זה מלשון "אמונה". כשבן אדם מברך, ואני אומר "אמן", אני אומר: "אני מאמין שזו האמת". וואי, חזק. -אמן, זו אמת. אמת

ואמונה, זה דבר שתמיד הולך ביחד, זה אותו שורש. כי אמונה צריכה להיות מחוברת לאמת. אמונה זה לא איזה משהו ערטילאי כזה ש... אני מאמין כי אמרו לי, כי אין ברירה. עם ישראל, השורש של האמונה שלו מבוסס על זה שבורא עולם עשה לנו מעשים בשטח, חקק לנו, מעמד הר סיני, ניסים ונפלאות לאבותינו, בימים ההם, בזמן הזה, חווינו, זה נחקק לנו בדנ"א, האמונה. אנחנו לא צריכים כל פעם שמישהו יוכיח לי, אבל בכל זאת, אנחנו בדור שמלא ספקות ומלא רעשי רקע וסרטונים ודעות, שכן צריך לעבוד על אמונה, ואם לא עובדים עליה, היא מתפוררת, היא לא חזקה ואנשים פשוט הולכים לאיבוד. יש לי רעיון מדוד המלך. -כן. "כל מצוותיך אמונה". האמונה כלולה מכל

המצוות, היא כנגד כל המצוות. -בדיוק. אז בעצם הרב, שהוא אומר שזה דבר בסיסי, אז אפשר אפילו להשתמש באיזשהו מושג יותר ספירתי, נקרא לזה. זה דבר שהוא יסודי. -נכון. -זה היסוד. באמת, בספירות, זה ספירת מלכות, שזה קרוב שם ליסוד. אחד אחרי. -זה משפיע... בדיוק. זה אחד משפיע על השני, כי זה העיקר. תשמע, קודם כול, אמונה. המילה הזאת גם מזכירה לנו את הנושא של להתאמן. אני יודע שאתה מתאמן. אם לא היית מתאמן, היית נשאר באותו מצב, ולא משנה במה. מתאמן בגיטרה, מתאמן בחדר כושר, מתאמן בציור. כשאדם לא מתאמן, הוא לא משיג את המטרה. אמונה זה להתאמן בזה שאני מודע שיש פה אחד ויחיד שמשגיח, שמנהל את העסק, שעושה הכול לטובה, ונתן

לי בחירה בכל רגע ורגע, לבחור או בטוב או בהפך. העולם פתוח לפניי. אין כפייה, אין כפייה דתית. יש בחירה. אני יכול לבחור או בטוב או במשהו אחר. אגב, בדבר הזה, זה הדבר שבו אנחנו נדמים לקב"ה. אפילו המלאכים לא נדמים לקב"ה, להם אין בחירה. לנו יש בחירה, יש לנו את זכות הבחירה. וזה הדבר העצום ביותר. ולבחור באמונה, בחרתי להאמין, אני בוחר בכל רגע ורגע להאמין, והאמונה שלי זה לא איזה סיפורי סבתא, זה החיים עצמם. יש דבר שאתה תאהב. מסופר... אני יודע שאתה מאוד אוהב את יוסף הצדיק. מאוד, הכי אוהב. -נכון? מסופר... היה שם, עם האחים, היה שם מצב לא פשוט. האחים רצו להרוג אותו, כפשוטו. כל מה שהיה עם החלומות. וכתוב שראובן

מחליט שהוא רוצה להציל את יוסף, רוצה להציל לו את החיים. האחים רוצים להרוג אותו, ראובן מחליט להציל אותו. מה הפתרון שלו להציל אותו? -לזרוק אותו לבור. "בוא נזרוק אותו לבור". פשש, פתרון גדול. קודם כול, בור זה דבר עמוק, מסוכן, אבל התורה מגלה לנו שהבור ריק... אין בו מים. -אין בו מים, אבל מה כן? נחשים ועקרבים. -נחשים ועקרבים. אתה רוצה עכשיו להציל בן אדם, אתה זורק אותו לבור של נחשים ארסיים ועקרבים ארסיים? זה מוות בטוח, זה... מה עשית? והתורה אומרת: "ויצילהו מידם". בזה שהוא זרק אותו לבור עם עקרבים ונחשים, עשה לו הצלה. יש לי תירוץ. אני חושב שזה "בן איש חי", אם אני לא טועה. כי הרי כמו שהרב התחיל ואמר,

שהאדם הוא בעל בחירה. כן. -נכון? עכשיו הם בעלי בחירה. אם הוא בידיים שלהם, הם יכולים לבחור להרוג אותו. -נכון. אבל בעלי החיים הם לא בעלי בחירה, לעומתנו, שבזה אנחנו נדמים לקב"ה, אז ברגע שהוא יזרוק אותו לבור, הוא יודע שיוסף צדיק ולכן בעלי החיים לא יוכלו לגעת בו, כי הזכות שלו גדולה. פשש, או-אה. -שנאמר: "אין הנחש ממית, אלא החטא ממית". יפה מאוד מאוד, ואני אחדד את זה עוד יותר, כי יש פה עוד פאנץ'. ראובן, בדיוק מה שאתה אומר, הוא זורק אותו לבור, שזה מוות בטוח, נחשים ועקרבים, אבל מה? הוא מאמין ביוסף שכמו שאמרת, שהוא צדיק, זה לא רק שהוא צדיק ואז המזיקים האלה יתרחקו ממנו. הוא ידע שיוסף הוא בעל אמונה. -אה,

וואו. -ואז מה? הוא ידע שאם הוא עומד מול בעלי חיים, הוא לא יתחיל להגיד להם: "בבקשה, אל תעקצו אותי, אל תכישו אותי, "תרחמו עליי, בבקשה". הוא יפנה ישירות לבורא עולם, אבל אם הוא בידיים של בעלי בחירה, כמו האחים, הוא יכול לשגות, ליפול מהאמונה ולהתחנן: "תצילו אותי, תרחמו עליי, "אני אח שלכם, תרחמו על אבא", ואז במקום לפנות לבורא, הוא מטיל ביטחונו ואמונתו בבני האדם, ואז גורלו נחרץ. מה הראיה לזה? שאחר כך הוא באמת נתן ביטחונו בבן אדם בהכי קטנה שיש. -ומה קרה? בדרגה של יוסף. -יפה. "כי אם זכרתני והזכרתני", קיבל שנתיים ב... -חזרה בבור. אבל מול נחשים ועקרבים, לא. דרך אגב, אומרים שלפעמים ניסיון לאדם יותר קשה

כשהוא עומד למשל מול שודדים, זה ניסיון יותר קשה מאשר כשהוא חולה, אפילו מחלה נוראית. למה? -לא על אף אחד מישראל. לא על אף אחד. שכולם יהיו בריאים ושמורים. -אמן. כי הוא מול שודדים יכול להתחנן, לנסות לשחד אותם: "קחו כסף, קחו פה, קחו שם". אבל חס ושלום, רפואה שלמה לכל עם ישראל, אדם חולה, הוא לא מתחנן: "חיידקים יקרים, תחוסו עליי, "תתוועדו יחד, תראו אותי". הוא לא פונה. -"ויטמין סי..." "בבקשה, אתם כאלה מתוקים, בבקשה, ראיתי אתכם במיקרוסקופ". לא. הוא פונה ישירות למקור, שם אנחנו לא מתבלבלים. מול בני אדם אנחנו נופלים, לכן הניסיון הכי גדול באמונה הוא מול בני אדם, מול שוטר, מול פקח, מול חמותך, מול כל מיני

אנשים שלא כזה קל מולם, שם הניסיון הגדול, ולכן אמונה מלשון "להתאמן". אם לא נתאמן בדברים הקטנים, לראות את בורא עולם, להכניס אותו לתמונה, בדברים הגדולים יהיה יותר קשה. -אז איך? או. -איך מתאמנים באמונה? איך מתאמנים? אז דוד המלך כבר אומר לנו איך. "האמנתי כי אדבר". שתי משמעויות יש בדבר. "האמנתי כי אדבר" זה להתפלל, לדבר עם הבורא. כן. -אם אתה מאמין בו, דבר איתו. איך אדם יכול להגיד: "אני מאמין בו". ואתה אומר: "טוב, מתי שוחחת איתו?" "מה, אני... עם מי?" "אה, הרגע אמרת שאתה מאמין בו". "מה, אני אדבר עם האוויר?" לא, דבר איתו. איך אתה יכול להגיד "אני מאמין בבורא", ומצד שני להגיד באותו פה "אני לא מדבר איתו"?

מי שמאמין, הוא מדבר. ומי שלא מאמין, לא מדבר. אם אני מאמין בבורא עולם, אז אני מדבר אליו ופונה אליו, ואז אני גם רואה שהוא נוכח, אני רואה שהוא שומע. זו נקודה אחת. וגם "האמנתי כי אדבר" זה לדבר דיבורים של אמונה. לדאוג שהפה שלי מדבר דיבורי אמונה. ויוסף הצדיק, שהוא הגיבור שלנו ו... כתוב עליו: "וירא אדוניו כי ה' עימו". מה אומר רש"י? "שם שמיים..." -"שגור בפיו". כל דבר הוא היה אומר "בעזרת השם", אבל לא טכני. "בורא עולם יעזור, השם יעשה..." כשפרעה מתלהב ממנו אחרי שהוא פותר לו את החלום: "אתה תפתור לי..." הוא אומר לו: "אתה תפתור לי את החלום, שמעתי עליך". יש לי את הכתוב המדויק, מה הוא אמר. "אתה ריבוני, אתה

ביטחוני, תנני לחן ולחסד בעיניך ובעיני כל רואיי". וואי, וואי. -ככה מבואר במדרש. מדהים, מדהים. -מנטרה, אגב, מנטרה לאמונה. נכון, זה דיבור אמונה. וכש... תראה, הם משבחים אותו. הרי עכשיו יש לו את כרטיס היציאה מהכלא, הוא הרי בכלא במצרים, פרעה קורא לו, פתור לו את החלום, קיבלת הכול. פרעה אומר לו: "שמעתי עליך". אז הוא גם מוסיף... -"לשמוע חלום, לפתור אותו". זה נשמע רוסי גם. "ואני שמעתי עליך לשמוע חלום, לפתור אותו". "תפתור חלום". הוא אומר "בלעדיי". בלעדיי, אני מה אני... "אלוקים יענה את שלום פרעה. "זה לא קשור אליי בכלל". מה זה "לא קשור אליך"? "אני כלי, "אני בעל אמונה, "בורא עולם דרכי יעשה לך משהו, אבל זה

לא קשור אליי". אמונה זה הניתוק של האגו, זה להוציא אותי מהתמונה, ולהכניס אותו לתמונה. ואז זה שלמות. כמו החיבור של גוף ונשמה, זה שלמות. אתה נותן לאומן לעבוד, שזה גם השורש של אמונה, "אומן". בדיוק, בדיוק, בדיוק. לכן באמת זה אימון. עושים את זה בדברים הקטנים. באמת, באמת. חתכו אותך בכביש, חס ושלום. בורא עולם כך רצה. בא לי להגיד משהו אחר, להוא ולדורות שלפניו. לא. בורא עולם כך רצה, ככה השם רוצה, "וגם זו לטובה". כשבן אדם מתרגל... לא להפוך את זה לטכני, אבל מתרגל, קצת מתבונן במה שהוא אומר, זה הופך להיות חלק ממנו, ובסוף באמת הוא ירגיש גם שלוות הנפש. בהתחלה הוא יבער מבפנים, אבל הוא אומר את המילים. לאט לאט

המילים האלה כבר הופכות לחלק ממנו, וגם הוא מתחיל לראות השגחה. זה דבר עצום. אתה גם מקדים... זה טוב להקדים תפילה לפעולה תמיד. -וואו. וזה למשל, זה ממש יוסף. כאילו, מה? "שם ה' שגור בפיו", אתה עושה לו תה. נכון. -כאילו, מה אני... "שם ה' שגור בפיו" על תה? כן, בהכי קטנות. בכל דבר. -בהכי קטנות, זה האימון. ואיך הוא מוגדר, יוסף? "ויהי יוסף איש מצליח". במה הוא היה מצליח? ההצלחה שלו הייתה שהוא, ברגעים הכי אפלים, הכי קשים, הכי נוראים, בבית הכלא, זה לא בית כלא פה שמקבלים אצלנו תנאים וי-איי-פי. זה כלא במצרים, זה משהו שאי אפשר לתאר, אין אור, אין שירותים, אין כלום, האנשים הכי מסוכנים בעולם, "ויהי יוסף איש

מצליח". מה ההצלחה שלו? הוא דבוק בבורא עולם. הוא זוכר אותו, הוא איתו, ולכן הוא מצליח. הוא מוצא חן בעיני כולם. רוצה למצוא חן, להצליח במבחן, להצליח בשידוכים, תהיה בעל אמונה, תעבוד על זה, דבר דיבורי אמונה, תפנה לבורא עולם, לפני פגישה, לפני מהלך, לפני דבר, אתה מתחיל להתמלא באמונה. תראה איזה וייב טוב אבל היה לו, ליוסף. הוא היה בבור בבית האסורים, הוא בא לשר המשקים ולשר האופים, אומר להם: "למה פניכם זועפים היום?" "למה פנינו זועפים? תראה איפה אנחנו נמצאים. "יש פה חולדה לידך, אתה מדבר איתי 'למה פנינו זעופים'?" הוא באמת לא... כי הוא עולם אחר. איזה וייב הוא. -הוא בעולם של אמונה. רשום במדרש רבה שהוא היה

רוקד, היה מפזז כל היום. -כן, רוקד, מפזז, בשמחה. -אז למה... קודם כול, הבנו את האיך, מדהים. איך, מדהים. מגיעים ל"האמנתי כי אדבר". -אימון, כן. כל הזמן בדברים הקטנים. -חייבים להתחיל משם. שזה הדיבור. חייב בדברים ה... זה "מנותר קנקנים". מנותר קנקנים הדלקנו את החנוכייה. על זה כל הנס, מהנותר, מהקצת, תראה מה אנחנו חוגגים היום. את כל יוון, המלכות אולי הכי חזקה אינטלקטואלית. נכון, נכון, נכון. -אי אפשר, תראה, מושרשת עד היום, ויוון זו אחת המדינות ה... נופש אולי. "נעשה נס לשושנים". -ישתבח הבורא. -אתה שושן. איי, איי, איי. השם ישמור אותך. -אמן. למה לבן אדם עכשיו להתחבר דווקא לנקודה הזאת של האמונה? מעבר לזה,

אתה יודע, שאנחנו כבר... יהי רצון ונהיה מונחים בזה, פשוטים באמונה, באמונה פשוטה, אנחנו כאילו כבר חיים את זה, זה כיף. כאילו, דרך אמונה בחרתי כבר, אבל אם בן אדם עכשיו מבחוץ, למה לי לבחור אמונה? אז אתה אומר, אם מישהו עוד רוצה להשתכנע למה באמת להקדיש את הזמן לעבוד על אמונה, לרכוש אמונה? יש משהו מדהים, וזה באמת נקודה שהכנתי בשבילך, ומי ששומע את זה, זה חידוש ענק וחיזוק שמי שזוכר אותו... אני מבטיח לך, הוא יעבוד על אמונה כל החיים. כן, אתה מתחבר? -ההקלטה עובדת. תשמע טוב. חכמינו אומרים דבר מאוד מעניין, שאין שכר למצוות בעולם הזה. אדם עושה מצוות, השכר מחכה לו לעתיד לבוא. יש הרבה הפתעות ובונוסים, יש פירות.

אוכלים את הפירות בעולם הזה, של כל מיני מצוות, אבל השכר, אי אפשר לתת אותו בעולם הזה, כי זה עולם גשמי, והשכר הוא רוחני ונצחי. אז העולם הזה מוגבל כדי להכיל כזה שכר. תקבל מאה מיליארד דולר, זה כלום ביחס לשכר שבאמת בורא עולם רוצה לתת לך. לכן זה רק בעולם הבא, שהוא נצחי ורוחני. אז חז"ל אומרים: "אין שכר מצוות בעולם הזה". טוב. יפה מאוד. יש שאלה מאוד גדולה ומאוד מעניינת. צריך לאחוז ראש, אבל זה פשוט שווה כל שקל. יש הלכה שכשאדם שוכר פועלים, הוא צריך לשלם להם באותו יום. "ביומו תיתן שכרו". -"ביומו תיתן שכרו... "בל תלין פעולת שכיר". אתה חייב לשלם לו באותו יום. לא יעבור הלילה. יש סיכום, יש חוזה, זה עניין אחר.

אתה צריך לפני השקיעה לתת לו על מה שהוא עבד. יפה. ולכן באמת היו צדיקים, האר"י הקדוש, היו רואים אותו רץ לשלם לפני השקיעה לפועלים שלו. יפה. שואלים שאלה עצומה. "ביומו תיתן שכרו". העולם הזה, החיים בעולם הזה דומים ליום. בורא עולם, ידוע שמקיים את כל התורה. מה שהוא ציווה אותנו, הוא מקיים בעצמו. דוגמה אישית שאין כדוגמתה. כתוב אפילו מושג שכביכול בורא עולם מניח תפילין. -כן. זאת אומרת, בורא עולם כביכול הוא דוגמה אישית. אז השאלה היא כזאת: אם אנחנו, בורא עולם, ציווית אותנו עבודת השם, לעבוד בעולם הזה, ואתה מבטיח לנו על זה שכר, אז "ביומו תיתן שכרו", ביומו, בעולם הזה. לא בעולם הבא, שזה כבר לילה, זה כבר... יש

השתנות של היום, זה עולם חדש. העולם הזה דומה ליום. אם לנו אסור לעבור יום וצריך לשלם באותו יום, בורא עולם, תן שכר מצוות בעולם הזה. אתה לא מקיים את התורה של עצמך? שאלה פגז. -שאלה פגז. אז התשובה היא עוד יותר פגז. מה התשובה? יש עוד פרט בהלכה, שאם אני שוכר פועלים, אבל לא בעצמי, על ידי שליח, אני אומר למושיקו: "תשכור לי פועלים היום לעבוד". כוח אדם כאילו. -תביא לי, כן, כוח אדם או שליח, באותו רגע נפתרתי מהחיוב של לתת שכר באותו יום. זה כבר לא נחשב. -כי זה הוא סגר איתם, לא אתה. על ידי שליח, לא נחשב. רק כשאני בעצמי שוכר אותם, אני צריך לשלם להם באותו יום. דרך שליח, אז אני לא חייב לשלם להם באותו יום. אפשר

לתת להם עוד יום, יומיים. -כן. אומרים חכמים, אומר הרב השיל מקראקא, הוא אומר: "לכן באמת בורא עולם לא משלם לנו שכר בעולם הזה, "כי את הדיברות הוא נתן על ידי שליח, "משה רבנו". כתוב שמשה רבנו, פרחה נשמתם של עם ישראל, ומשה רבנו אמר את הדיברות שכוללות את כל המצוות. לעם ישראל. -אבל זה מוביל אותי לעוד שאלה. חכה, אני יודע מה אתה רוצה להגיד. -לא כל הדיברות העביר משה. -או. יפה מאוד. כל הדיברות, חוץ משתיים, נאמרו על ידי שליח, לכן אין עליהן שכר בעולם הזה. אבל יש שתי מצוות ששכרן גם בעולם הזה, שתי הדיברות הראשונות. בדיוק מה שאמרת, נאמרו מפי הגבורה ישירות. כלומר, בורא עולם "שכר" אותנו למצוות האמונה, הוא בעצמו.

לכן בורא עולם כביכול, על פי תורתו, מחויב לשלם שכר בעולם הזה על אמונה. אדם שמתחזק באמונה, בורא עולם משלם לו בעולם הזה. הוא רואה ניסים, הוא רואה ישועות, נפתח לו שפע. תראה איזה דיון הלכתי, אבל בורא עולם, את שאר המצוות, שליח, משה רבנו, זה שמור לעולם הבא. בעולם הזה, בורא עולם שכר אותנו על שתי מצוות האמונה: "אנוכי ה' אלוקיך", ו"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי". על האמונה אדם מקבל שכר בעולם הזה, כי זה נותן לו כוח לקיים עוד מצוות וללמוד עוד תורה ולהיות טוב. אז איך עוד אפשר לשאול: "מה, יש לי זמן לעבוד על אמונה? "זה לתינוקות, זה לילדים קטנים, זה משהו בסיסי", זה לא. זה עבודת חיים, לתת לבורא עולם מקום

בחיים שלך בכל רגע ורגע. זה החידוש. מסכים? תשמע, תשמע, זה... -צריך לחזור על זה, אבל זה... אני רוצה את הקטע הזה מוקלט, אני רוצה אותו מוקלט. -או, קדימה. וואו. אז איך עוד אפשר לשאול? אז ברור, הכול חשוב, אבל אדם עוד רוצה את החיזוק, את הזירוז הזה. אמונה, אתה מרגיש שינוי, אתה מרגיש התעלות. כמה כיף לחיות כשאתה יודע שיש לך אבא אוהב שמלווה אותך לאורך כל הדרך, הוא שם. -והוא יודע יותר טוב ממני מה טוב לי. הכי טוב. -שזה, כולנו צמאים לזה. גם למישהו לדבר איתו, לפרוק לו ושלא ישפוט אותנו, וגם למישהו שינחה אותי בנווה תלאות הזה, בעזרת השם. וגם העניין של האמונה, רשום על אברהם אבינו: "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה".

עכשיו צדקה, כל הנותן צדקה, מתעשר. אז זה גם, אתה רואה בזה את הפירות. -יפה מאוד. אז גם על הצדקה יש את השכר. -מדהים. איזה חזק זה. -איך אפשר לא לעבוד על אמונה? איך אפשר שלא? ועם ישראל זה עם האמונה, אנחנו צריכים להיות אור לכל הגויים. אז בוא נתחיל בלהיות אור לעצמנו, נאיר לעצמנו את האמונה, ואז האור שלנו כבר יזרח לעולם כולו. אגב, יוסף רצה להאיר את האור. זה גם היה כל הוויכוח של האחים. יוסף הרי, הוא אמר: "אני אאיר את האור גם מתוך אומות העולם, "וזה כבר יאיר על כל העולם, ומן הסתם שהעולם יחזור בתשובה". האחים אמרו: "לא, בוא נאיר את האור קודם כול בעצמנו". עכשיו, יוסף, היה לו את הכלים לעשות את זה. לא

כולנו... הצדיק. -זה לא מתאים לכולם. בדיוק. אתה מבין? אז אנחנו באמת... לחפש את העולם הפנימי שלנו, ולהתקרב לצדיק שהוא בחינה של יוסף. הלוואי, שנזכה ונעבוד על זה. -איי, אמן. באמונה ננצח. אמת ואמונה. -אמן. אומר דוד המלך: "כל מצוותיך אמונה". כל המצוות שאני עושה פה בעולם הזה, שאני מתאמץ ומשקיע, כולן נועדו על מנת להוביל אותי לאמונה בקב"ה. לאמונה אמיתית, אמת ואמונה. יהי רצון ונזכה.