סיפור תשעה באב בהמחשת AI

יש מקומות שבהן סיפור החורבן לא נשמע בצעקות אלא דווקא בדממה עמוק מתחת לרחובות האבן של ירושלים. שם בחושך נמצאת תעלת הניכוז של ירושלים מקום שנבנה כדי להוליך מי גשמים אל מחוץ לעיר והפך ברגעים האחרונים למסתור של יהודים שניסאו להישאר בחיים. העיר כבר נפלה. בית המקדש עולה באש. השרן שחור מכסה את השמיים אבל כאן למטה אין אש גדולה ואין צדק רב יש חושך פחד ודממה בתוך התעלה יושבים אנשים צפופים זה לצד זה זקנים נשים ילדים ולוחמים מותשים האוויר כבד ריח האדמה הלכה מתערבב בריח העשן שחודר מלמעלה נר קטן נדלק לרגע ומיד נחבא שלא יסגר את המקום מישהו לוחש פרק תהילים מחזיקה את ילדה קרוב אליה ומנסה להרגיע את בכיו כי

אפילו כל קטן עלול לסכן את כולם ואז נשמעים צעדים מעליהם כל שריונות חרבות ופקודות זרות הרומאים עדיין מחפשים הצעדים נעצרים דממה רק פעימות לב פתאום מכה ועוד מכה אבני הרחוב שמעל התהלך מתחילות לזוז אבק נוש מן התקרה. הילדים נצמדים להוריהם איש אינו מוציא הגה. האבן נסתקת וקרן אור חדרת אל תוך החשכה. אבל האור הזה אינו מביא תקווה הוא מביא פחד. לפיד מוכנס דרך הפתח, האור סורק את קירות התעלה ומגלה את פניהם של המסתרים. הם מבינים שהמסתור האחרון נחסף. וכשאנו עומדים כאן היום, קשה שלא לשמוע דווקא את הדממה, לא רק את דממת האבנים, אלא את דממת האנשים שפחדו אפילו לנשום. 嗯