"הפסדתי שבעה מיליון שקל. הרסתי את החיים שלי": דוקו "הגומל", פרק 3

כשהייתי בגיל 19 ביות בשירות הצבאי קיבלתי נקראתי לחדר של הממפי שלי נכנסתי לחדר של הממפי א ישבו שמה הרופא והרופא של הגדוד שלי והממפי והממפי שלי א התחיל לשאול אותי שאלות על אמא שלי איך היא מרגישה יש לה איזה זה בעיה בריאותית, היא סובלת ממשהו. אני עניתי לו שאמא שלי אישה בריאה ואין לה שום בעיה. אמ ואז הוא אמ ואז הוא אמר לי אמא שלך מתה. כאילו לא הצלחתי להבין את המשפט הזה. כאילו אני זוכר שאמרתי לו מה? ואז שאלתי אותו, מה אתה עושה לי מבחן ממצבי לחץ לפני יציאה לקורסינים? אתה חושב שאולי אני א ככה צריך לעמוד באיזשהו מבחן לחץ? ואז הוא אמר לי הלוואי תתקשר הביתה ותדבר עם המשפחה והתברר לי שאמא שלי הלכה לישון

בגיל 58 ולא קמה בבוקר ובעצם האירוע הזה היה אירוע שאני לא יכלתי להכיל אותו מבחינה רגשית אמא שלי אני הייתי בן זכונים לאמא פולניה היא כל הזמן הייתה דואגת לי ועסוקה בי היה לנו קשר מדהים והמוות שלה הוא היה בשבילי מעבר למוות של אמא זה כאילו הדבר הדבר הכי קרוב לך בעולם, הדבר שאתה שהכי מושפע ממנו, א, הכותל שלך, המקום שאתה יכול לבכות בו, המקום שאתה יכול לצחוק איתו. א וזה היה בשבילי מכה מאוד קשה רגשית מאוד. בערך חודשיים או שלושה אחרי ה אחרי ההודעה הזאת ואחרי הפטירה של אמא שלי אני שלחתי א טופס טוטו ככה בצורה אקראית והטופיס הזה זכה בפרס שני וואו תחשוב שכאילו אתה עכשיו יושב פה ופתאום אני אתן לך מזוודה של

200,000 שק גם אם הגעת לפה עם איזשהם דאגות פתאום לא יהיה לך דאגות כאילו אתה תרגיש ממש טוב ופתאום קיבלתי מה שנקרא בום א של אושר, של שמחה, של וואו, כאילו אני יכול לעשות מה שאני רוצה. יש לי הרבה כסף, אני חייל בן 19 עם 200,000 שק ביד. ומה שקרה מאותו יום ועד שהגעתי לקהילת רטורנו בגיל 36 אני רדפתי אחרי עוד פעם אחת להרגיש ככה טוב

לא לא יכלתי להכיל את המוות של אמא שלי, לא ידעתי להתמודד איתו והטופס הזה בלבל אותי והלכתי לאיבוד בהתמקות חות מאוד קשה לאימורים א שבעצם הובילה אותי ל-16 שנות הרס מוחלט של החיים שלי שאני בסופו של דבר רודף אחרי להרגיש טוב במחשבה שהשחייה הבאה היא זו שתעשה לי טוב ותשנה את מצב רוח בין לבין אני כמובן מסתבך נורא כי באימורים אתה כל הזמן צריך כסף ואתה הולך לאיבוד בסופו של דבר הפסדתי 7 מיליון שקל באימורים אח שלי זה מחלה זה מחלה אחת המחלות הקשות מחלת התמקרות בגלל שאין לה תרופה ידועה אין תרופה ידועה חשבנו בהתחלה ניקח סמים נפתור את הבעיה ניקח אלכו נפתור את הבעיה ניקח כדורים מרשם נפתור את הבעיה אין תרופה

ידועה למחלת ההתמכרות רוב החברים שלי שהשתמשתי איתם מטו ממנת יתם ואני בתחום הזה 34 שנה לבד בתחום הזה. הייתי בים לביות של אנשים שמתו מהמחלה הזאתי.

משתחרר מהצבא, מתפתח בתחום של ה עבריינות, הכרתי אישה טובה שלא יודעת לאן היא נכנסת. מבחינתה היצי זה איש עסקין. אתה פשוט מכניס אותה איתך לגיהנום. אין אישה שסובלת בחיים האלה כמו אישה של מחור. הלב שלי יוצא לאנשים האלה וא נוהד לנו הבן הראשון ואם פתאום מתחיל להבין מי התחתנה שאתה נעלם לתקופות מהבית ואתה בן אדם שנשלט על ידי חומרים מה זה השפלה בהתמכרות השפלה בהתמכרות זה שאתה צריך לדרוג לצרכים של המחלה שלך על חשבון הצרכים הבסיסיים, האנושיים והמשפחתיים שלך כאדם. זאת אומרת, אני קודם כל צריך לדאוג למחלה, אחר כך אני אדאג לאשתי ולילדים. כלומר, אני יכולתי להיות בלילה בסוויטה הכי מפוארת בתל אביב ולהיות שם

איזשהו איזה יומיים ולבזבז סכומי כסף מטורפים. ובבוקר שהייתי חוזר, אם אשתה הייתה רוצה כסף לקנות, לא היה לי לתת לה. כי את כל מה שהיה לי באותו רגע בכיס, וזה יכל להיות גם 20,000, נתתי לה התמכרות. אם לילדה שלי היה יום הולדת ביום חמישי והיא אומרת לי ביום רביעי אבא חשוב לי שתהיה ביום הולדת ואתה כאבא שאוהב את הבת שלך אומר לה ודאי שאני אהיה כי אתה חיים שלי ואתה קונה לה גם מתנה אבל ביום רביעי אתה צריך קודם כל לדאוג למחלה וללכת להשתמש ואז אתה הולך להשתמש ביום רביעי בדעה שביום חמישי יש לבת שלך יום הולדת ואתה תהיה ביום הולדת אבל ברגע שהתחלת להשתמש אתה פשוט לא יכול לעצור את זה. ואז מגיע יום חמישי ואתה כואב

כיש לילדה שלך יום הולדת ואתה רוצה ללכת ליום הולדת ואתה לא יכול והכאב הוא הרבה יותר חזק והילדה מתקשרת וכל מה שנשאר לך באותו רגע זה להמשיך להשתמש כדי למות כי אתה לא יכול לעשות את הכאב הזה שאתה לא יכול ללכת ליום הולדת וזה החוויות המאוד מאוד קשות שהמשפחה שחיה לצד המחור חווה בעצם הגעתי למצב שאני כאילו גם מתפקד וגם א וגם בעצם מאמר. למדתי גם תואר ראשון במשפטים והגעתי באמת למקומות שיכלתי גם לאמר כי אני לא צריך את הכסף. יש לי אבא עם משרד עורכי דין. אני עובד אצל אבא שלי. לא הייתי צריך את הכסף, אבל אני כל הזמן מחפש להרגיש יותר טוב והצורך שלי להרגיש יותר טוב גרם לי לבריחה יומיומית א ואני משלם מחיר. בשלב

מסוים אני גנבתי ללקוחות המשרד סכום של קצת יותר משלושה מיליון שקל ובאמת במשך שנתיים ביצעתי עבירות מרמה והונאה קשות א עד שנעצרתי על ידי משטרת ישראל שנעצרתי על ידי המשטרה אז בשלב מסוים א הם רצו א לבדוק את המחשב שלי בעבודה א ואני זוכר את עצמי עולה המשרד של אבא שלי עזוק בידיים וברגליים. אמ נכנס ככה למשרד. צריך לראות את אבא שלי ככה מסתכל עליי ב שבור כולו. ושמה גם לקוחות שנמצאים. זה הייתה נקודת שפל. אני א הייתי עצור במשטרה. לאחר מכן הייתי במעצר בית של כמעט שנתיים ונשפטתי לשנה וחצי מעשר בפועל. אה ובעצם נשתדלה ממני האפשרות להיות עורך דין א כתוצאה מהמעשים שלי. עד שבעצם יצאתי מהכלא, בניתי את החיים שלי

מחדש והייתי נקי ארבע שנים מהרגע שנעצרתי על ידי המשטרה ואז אחרי ניקיון של ארבע שנים בלי להיות מטופל אני החלטתי שאני א יכול לחזור להמר בקטנה כי עוד פעם אני רוצה להרגיש טוב ואני בעצם א חוזר לתחנה ומאמר ב10 שקנים את הטופס הראשון שלי. וכמו שאנחנו מכירים את המושג נגעת ונסעת. אז בהתמכרות יש לזה עוד מושג. זה נקרא פעם אחת יותר מדי ו1 פעמים לא די. נגעתי פעם אחת ב10 ש₪ זה עלה לי אחר כך עוד 2 וחצי מיליון שקל. ב-21 לא קלובר 2012. זה היום שבעצם העולם שלי השתנה. א, האישה שלי גילתה שגנבתי כסף מההורים שלה והיא פשוט א זרקה אותי. מצאתי את עצמי א ברחוב לבד. אף אחד לא רוצה אותך. זהו. אף אחד לא עזוב את המילה לא

סומך עליך. פשוט לא רוצה להתקרב אליך. אתה כמו מצורה. היחידי שדיבר איתי ונה הטלפון היה אבא שלי שאמר לי שהוא שהדבר היחידי שהוא מוכן לעזור זה להכניס אותי לרטורנו. המשפחה שלי ניסתה לעזור לי והם לא ותרו עליי המשפחה שלי רחמו עליי אפילו כל מה שעשיתי למשפחה שלי כל הבלאגן שעשיתי למשפחה שלי כל הסבל שגרמתי למשפחה שלי ואמא שלי ניסתה הכל לעשות לנסות להציל אותי אמא שלי מחה את הבית שלה מכו את הכסף לקחו שילמו כספים והיא לא הצליחה להציל אותי שום דבר לא השתו לי מורים. עד היום אני כאילו אם יש איזשהו משחק אני בטוח שאני יכול לזכות בו. זאת אומרת אין לי ספק. כאילו הבעיה שלי זה לא השחיה במשחק הזה אלא ההבנה מה יקרה

אחרי זה. אבל הרצון לאמר, הצורך להמר, ה ההבנה שהפעם אני כן יכול לעשות את זה וכן להצליח קיימים בי עד היום. באחד ה אחת התקופות של ההתמכרות מאוד ניסיתי להשתדל להציל את הבית שלי וגבושתי הייתה בחודשים מתקדמים של הריון היה לי שלושה ילדים קטנים ועשינו ערב משפחתי ערב אינטימי כזה ועשינו במרפסת על האש וערכנו את השולחן ואז התקשר לאיזשהו חבר שהיה צריך להביא לי כסף ו להשתמש ואז אני בא לצאת אליו לא רציתי שיעלה כי היינו בערב אינטימי ורציתי ממש ככה לעשות כבוד למשפחה אז באתי ללכת אליו ואז הבן שלי א ואז אולי בן שש שש או שבע תופס לי ברגל אומר לי אבא אל תצא למה אומר אבא אל תצא כי הוא יודע שיש סיכוי שאם אבא יוצא

הוא לא חוזר והיה לו כל כך כיף במשפחתיות הזאת ובאמת היה כיף ואמרתי לו אבא דקה יורד ואני עולה כבר רחנו את השולחן והוא תופס לי ברגל אומר לי אבא אל תלך אמרתי לו חיים שלי דקה אני יורד ועולה אומר לי אני יושב בשולחן אני לא אוכל עד שאתה עולה אמרתי לו בסדר אני יורד למטה ומחכים לי משטרה והם שמים לי הזיקים ואני נעצר לכמה חודשים ושהוא שם לי תעזיקים אני מסתכל עליו אני אומר לו הבן שלי תן לי רק להיפרד ממנו הוא עושה לי ככה ואז הוא לוקח אותי ושם אני כבר משתמש לקבל משקחרי כאבים ולוקחים אותי למעצר ואני שוכב ככה במיטה ואני אומר אני אומר הבן שלי יתנו לי רק להתקשר אליו ואני אני בחוויה שאין לה מילים ואז מעירים אותי

בבוקר כל הלילה הער ישנתי אולי איזה שעה ואומרים ללכת למרפאה לקבל תחליף של סם ואני כל הזמן בראש רק הבן שלי וכאב מטורף ואני יורד עם הסוער למרפא ואני עומד בתור של מכורים ואני מסתכל על התואר הזה זה ואני מבין שזה תור המוות ואני יודע שאם אני נשאר בתור הזה אני הולך למות ואני רוצה לחזור לבן שלי זה כל מה שיש לי בראש ואני אומר לסוער תחזיר אותי לתאה אני לא רוצה אומר לי יהיה לך כאבים אתה מכיר את זה קח את זה בנעלי אני אומר לו אני לא רוצה תחזיר אותי לתה אני מתעקש איתו חושב שזה הפעם הראשונה בחיים שנלחמתי לא להשתמש יש כי הכאב הזה גבר על כל דחף או רצון הוא אומר לי אני מחזיר אותך לתה לא מוציא אותך עוד הפעם אומר

לו אל תוציא אותי הוא מחזיר אותי לתא ואני שוכב על המיטה עם הגב לאנשים שבחדר ואז מתחיל כאבים בעיקר נפשיים וגם פיזיים ואני מסתכל על הקיר ואני אומר לאלוהים, 23 שנה אני מנסה לצאת מהסעמים האלה ואני לא מצליח. למה אתה משאיר אותי בחיים ואני בוכה ואני לא רוצה שיראו בתה שאני בוכה והדמעות הם בפנים זולגות לי לתוך הנשמה ואני אומר אלוהים קח אותי די אני כבר לא יכול לסבול את הסבל הזה קח אותי שמה התחלתי להיגמל אבל שהשתחרתי חזרתי להשתמש