הרב זמיר כהן - איך ליהנות מהחיים?

שלום וברכה וערב טוב. הנושא של השיעור שלנו הערב איך לההנות מהחיים כשהאדם חי בעולם הזה. זה הנושא של הפרק השלישי שהרמב"ם עוסק בו בהלכות דעות. הפרק הרביעי עוסק בבריאות הגוף, הכללים בשמירת הבריאות. אבל אנחנו הערב נתמקד בסוד האיזון שהרמב"ם מלמד. כשהאדם חי בעולם, הרי בעולם יש גם חומר, לא רק רוח. ואדם שחי בעולם רוצה להנות. דבר שהוא טבעי. הרמח"ל מסביר שזה גם הגיוני וטוב. מסביר את השורש של הדברים בתחילת ספרו מסילת ישרים. כותב הרמח"ל שהאדם נברא להתענג על השם ולהנות מזי ושכינתו. כל מה שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם כדי להביא אותו למצב שהוא יתענג על השם ויהנה מזיו שכינתו. זוהי תכלית הבריאה. בשביל זה הוא ברא

את העולם. לא שחסר לו משהו. ממילא האדם שנברא להתענג על השם רוצה להנות לא רק בחיי נצח בעולם הבא גם בעולם הזה האדם רוצה להנות אף על פי שהעולם הזה זמני והעולם הזה דומה לפרוסדור בפני העולם הבא התכן עצמך בפרוסדור כדי שתיכנס לטרקלין כמו שאומרת המשנה באבות אבל גם בעולם הזה האדם רוצה להרגיש אושר סיפוק שמחה הנאה והרמבם כדרכו מלמד למד אותנו על פי התורה את סוד האיזון בהנאות החיים. בשני הפרקים הקודמים ראינו כשהרמב"ם דיבר על עיצוב האישיות, על עבודת המידות, הוא הדגיש תמיד את האיזון, את קו האמצע, שלא יהיה האדם קמצן ולא יהיה פזרן, אלא יהיה נדיב. לא יהיה פחדן ולא ימסור עצמו לסכנות, אלא יהיה אמיץ דרך האמצע. בכל

תחום ותחום לימד הרמבן להיות מאוזן. אפילו בכעס שהאדם מרגיש לפעמים שאם הוא לא יכעס דברים לא יזוזו. גם בזה אומר הרמב"ם יש איזון. אי אפשר להיות כמו מת שלא מרגיש כלום בפנים. מצד שני התפרצויות של זעם. גם זה לא טוב. אבל אם אתה רוצה לשנות את הסביבה ודיברת ושום דבר לא עזר עד שאתה צריך להראות כעס, אז יראה עצמו כאילו הוא כועס. והוא אינו כועס. זה גם סוג של איזון כלפי חוץ תרש את הכועס בפנים תחייך עמדנו בשיעורים הקודמים על הכלים שאדם יכול לרכוש לעצמו איך לא לכעוס בתוכו אף על פי שכלפי העולם כלפי חוץ יש כאן התמודדויות לא פשוטות אבל בפרק הזה הרמבם עובר לעסוק בהנאות החיים מהיא הדרך הנכונה אם נעצור אדם ברחוב

ונשאל אותו לפי דעתך מהיא הגישה היהודית של תורת ישראל במה שנוגע להנאות העולם. כל מי שלא למד תורה יענה שהתורה דורשת ממך לפרוש ולהתנזר מהעולם הזה בקיצוניות לצד השני. אומר הרמב"ם שזו טעות. בואו נקרא את לשונו. פרק שלישי בהלכות דעות שבספר המדע. הלכה א'. שמה יאמר אדם הואיל והקנאה והתאווה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעהן ומוציאין את האדם מן העולם אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון אומר הרמבם אולי יבוא האדם ויאמר שאם כל העניינים האלה של תאוות העולם גשמיות יצרים קנאה תאווה כבוד כל זה דרך רעה מוציאים את האדם מן העולם אז בוא נהיה קיצוני לצד השני איך עד שלא יאכל בשר. יאמר לא רוצה להנות אז אני לא אוכל בשר ולא

ישתה יין כי היין מכניס לו קצת שמחה הוא רוצה להיות מסכן ומלל כל החיים ולא ישא אישה לא רוצה לההנות ממה שקשור לאישה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה אלא הצמר והשק הקשה וכיוצא בהן כגון כהני העובדי כוכבים. מה זה כגון כהני העובדי כוכבים? כמו הקמרים שיש בעולם, כתות קיצוניות, למשל, בנצרות הקתולית, הקמרים לא מתחתנים כי לדעתם אסור להיקנה ליצר, לתאווה הזאת של האישה. אז כל ימיהם אסור להם ליגוע באישה. במזרח הרחוק יש נזירים שונים ומשונים מכל מיני סוגים. יש פקירים הודים שמסגפים את עצמם, ישנים על קוצים ומסמרים, משתדלים ומתאמצים לא לאכול ולא לההנות משום דבר כדי להיות רוחניים. יש בודהיסטים שאסור שיהיה להם

רכוש. יש חוקים כמה מותר שיהיה לו בסך הכל שקית קטנה עם כמה פריטים קטנים. זהו זה. גם אם אתה עשיר מופלג, ברגע שהוא מחליט להיות נזיר בודאיסטי, חייב לחלק את כל נכסיו, להישאר עם פריטים בודדים. אסור לך לההנות מהעולם. זה נקרא כגון כהני העובדי כוכבים. כמו שמצוי אצל אומות העולם. אומר הרמבם, גם זו דרך רעה היא ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא. לא פחות מזה. אומר הרמב"ם, תדע לך, כמו שאסור להקצין אחר החומריות והגשמיות והקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם. אדם שמחפש תאוות, יצרים, בלי גבולות, מי שמכיר את התרבות המערבית, זה בעצם הקו שלה. מי שמכיר את הסרטים, את כל החינוך, הנהנתנות שיש בתרבות

המערבית, חומריות, יצרים, תאוות, שזה בעצם גם הייתה התרבות היוונית של אז, אנטיוכוס, מה הוא רצה מעם ישראל, על מה הוא בא להעבוק? הרי זה פלא עצום. בדרך כלל מלכים באים להבק כדי להשיג כסף, כדי להשיג עוד אדמה, לכבוש שטחים, רוצים עניינים כאלה. אנטיוכוס על מה בא להילחם? על התרבות היהודית. תפסיקו ללמוד תורה, אל תשמרו שבת. כל חג החנוכה זה על זה. האם עם ישראל יהיה עם דתי או עם חילוני. זה בעצם היה המאבק. ועל זה חוגגים את חג החנוכה שבעצם מסת הגיבורים אלה הייונים שבאו עם פילי מלחמה, עשרות אלפי חיילים ושומרים מאות אלפים. והמכבים יצאו נגדם כי רצו שעם ישראל ימשיך לשמור תורה ומצוות. אבל על מה בא להילחם אנטיוכוס?

מה אכפת לך שהם שומרים שבת? מה אכפת לך שהם לומדים תורה? אבל אנטיוכוס גדל באווירה שהחומריות נמצאת במרכז החיים. הגוף נמצא במרכז החיים. הספורט בא מהעיר ספטא שעיר יוונית שעניינה הגוף במרכז. לא כמו שנראה בהמשך את דברי הרמב"ם שהאדם צריך לשמור על בריאות הגוף, תזונה נכונה, להתעמל בכל יום. כותב הרמב"ם, "צריך לשמור על רעננות ובריאות הגוף, אבל לא כפולחן ומטרה, אלא כדי שהגוף יהיה בריא ושלם לעבודת השם. שאדם יוכל להאריך ימים, רענן, עוד יום שהוא חי, עוד יום הוא מניח תפילין, עוד יום הוא מברך ברכות, עוד שבת שהוא מקיים, עוד חג, כל חג מברכים שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. מודעים לאלוקים שנתת לי את ההזדמנות

לקיים גם את המצוות של חג הסוכות הזה חג החנוכה כך בכל חג וחג לאכול מצה בליל הסדר מברכים שהחיינו בכל חג מודים לשם שזכינו לחיות עוד ולצבור עוד רכוש לחיי הנצח בעולם הבא אבל הגישה של יוון של התרבות המערבית שבעצם מעתיקה את העניין של יוון שהגוף הוא במרכז אומר הרמבם אז אולי יומר אדם שאם זה כל כך גרוע בוא נהיה קיצוניים לצד השני נפרוש מכל ענייני העולם לא נהנה משום דבר ננסה להסתגף כל ימי חיינו ראיתי תמונה של פקיר הודי שטלה את ידו למספר חודשים עד שהיא התנונה הוא לא יכול לתפקד ביד והוא בטוח שהוא עשה דבר נכון למה כי אם יש לו פחות גוף הוא יותר רוחני כך מחנכים אותם כמה שיותר תאבד את הגוף תקטוש אותו כדי שתהיה

יותר רוחני אומר הרמב"ם, המהלך בדרך זו נקרא חוטא. אדם שמסגף את עצמו בקיצוניות לצד השני, נקרא חוטא. והוא מביא ראיה שהרי הוא אומר בנזיר, יש פסוקים בתורה, אדם שנדר שהוא יהיה נזיר. האומר הריני נזיר, אסור לו 30 יום לשתות יין, אסור לו להתאמ, להיכנס לבית קברות, אסור לו לאכול ענבים. כל מה שקשור ליין אסור לו להתעסק עם זה. כשבית המקדש היה קיים, לאחר 30 יום היה בא לבית המקדש, היה מגלח את השיער הראש, היה סתם נזירות 30 יום. אם אמר אני אהיה נזיר 10 שנים, אז הוא 10 שנים חייב להיות נזיר. אם כל ימיו, אז כל ימיו. היום נזרים לא לומר את זה, כי אדם שנודר נזירות זה מחייב אותו אוטומטית כל ימיו להישאר נזיר. כי אין

היום בית המקדש שיוכל לסיים את התהליך של הנזירות עם כל הכללים ש שהיו אז עושים אותם. בתורה כתוב וחיפר עליו מאשר חטא על הנפש כשהסתיימו ימי הנזירות והוא בא לבית המקדש צריך לכפר על כך שהוא חטא על הנפש שואלים חז"ל בתלמוד אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה יין מותר לשתות הנזיר נדר שהוא לא שותה יין אומרת התורה אתה צריך לכפר על כך שמנעת את עצמך בנדר. אם סתם לא היית שותה, אל תשתה. אבל כשהכנסת את עצמך לנדר לא לשתות יין, חייבת את עצמך, אסרת מה שהתורה התירה, אתה צריך לכפר ממה שחטא על הנפש. אומרים חכמים, אם זה רק נמנע מלשתות יין, כבר התורה אומרת,

הוא חטא, כי הוא ציאר את עצמו. אז אדם שנודר נדרים ועוסר על עצמו את כל הדברים שיש בעולם כמו אותם נזירים או כמו אותם שלא מתחתנים כל ימיהם כי לא רוצים להתחתן וכיה הם קמרים כתולים וכן על זה הדרך על אחת כמה וכמה שאדם שהולך בדרך הזו נקרא חוטא וצריך כפרה על כך לפי כך אני אסיים את לשון הרמבם אחר כך נסביר את האיזון הנכון מנקודת מבט יהודית לפי כך ציוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד. כלומר, אל תאסור על עצמך דברים מותרים חוץ מהדברים שהתורה עשרה. אז זה אסור. אבל אתה אל תוסיף על עצמך ייסורים מהדברים שהתורה התירה. ולא יהה עוסר עצמו בנדרים ובישבועות על דברים המותרים. לא יוסיף נדרים

ושבועות. יש כאן הדגשה. אדם שמחליט שהוא רוצה להתחזק במשהו. למשל אומר לעצמו אני רוצה להשתדל לקחת את תענית הרעבד. יש סוג של תענית שהרעבד אמר אותו שאדם שאוכל מאכל מאוד טעים, אוכל גלידה טעימה, בשר משובח, והוא משאיר את הסוף, את הכפית האחרונה, הוא משאיר ואת זה הוא אומר, זה לכבוד השם להתגבר על התאוות שלי. אומר הרעבד, זה סוג של תענית. הוא לא צם, הוא כל היום אכל, אבל הכפית האחרונה שהוא מרגיש צורך כי הוא תאב לה, הוא רוצה לגמור אותה והוא אומר לו, את זה אני משאיר בצלחת לכבוד השם, כמו קורבן כזה שאני מקריב מעצמי לכבוד השם לשבור את התאווה שלי. זה נקרא תענית הרעבד. אדם שרוצה לקחת על עצמו דבר כזה, הוא יכול אבל

בתנאי שלא יקח את זה על עצמו כנדר, כי זה מותר. אלא מה אתה אומר? זה יעזור לך להתחזק. בסדר? אז תיקח לך את זה לזמן. אבל אל תיקח את זה כנדר. לפי כך ציוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד ולא יהיה עוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. כך אמרו חכמים, לא דיך מה שעשרה תורה, אלא שאתה עוסר עליך דברים אחרים. לא מספיק מה שהתורה עשרה. מה שהתורה עשרה היא עשרה. כי זה הכרחי לאסור. אלוקים לא סתם אמר את זה אל תאכל ואת זה אל תעשה ופה תשבוט יום אחד ופה אל תיגע באשתך ואל תתגלח בסכין ההוראות שבתורה הם לא שרירותיות יש לזה סיבה אז בדברים שהתורה עשרה יש סיבה לא דיך במה שעשרה תורה אתה רוצה

לאסור עוד דברים המותרים ובכלל הזה אלו שמתענים תמיד אינם בדרך טובה יש אנשים שהם חסרי מצב רוח מדוקאים כאלה כדי להביא לידי ביטוי את הדיכאון שלו כל הזמן בתעניות. לא מדובר על אנשים שהם ברמה רוחנית שהגיעו למדרגות גבוהות. תכף נראה למי כן מותר לקחת על עצמו קבלות גבוהות. אבל נסיים את דברי הרמב"ם. ואסרו חכמים שיעדם מסגף עצמו בתענית. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן ציווה שלמה ואמר זה בספר כהלת פרק ז'. אל תהי צדיק הרבה ואל תתחם יותר. למה תישומם? אומר שלמה המלך, אל תהי צדיק הרבה. כלומר, אל תהיה צדיק יותר מהתורה עצמה. מה זה הרבה? יותר מהתורה. מה שהתורה אמרה תעשה. אל תהיה צדיק יותר מהתורה ואל תתחם יותר. יותר

ממי? ממי שברא אותך. אל תנסה להיות חכם יותר מאלוקים. למה תישומם? מה זה תישומם? אתה עלול להגיע למצב של שממה, שיממון נפש. אדם שמכניס את עצמו למצבים שמלחיצים אותו, שסוגרים אותו, שהוא מרגיש מדוכדך מתוכם, זה נקרא שהוא הגיע למצב של שיממון נפש, שהמוח שלו מאובם. פעם סיפרתי שדיברתי עם מרצה לפיזיקה שהתחיל לחזור בתשובה, התחיל לשמור תורה ומצוות, אבל היה ממש בתחילת דרכו. הגיע להכרה שיש אלוקים, תורה את אמת, אבל להיות בטוח רצה לבדוק עוד שיטות בעולם. אז בדק את הנצרות, ראה שזה לא רציני, איסלאם לא רציני. החליט לסוע למזרח, לבדוק את הכתות שמגדירות את עצמם רוחניות, את הבודאיזם וכל אלה. היה שם כמה חודשים וחזר.

כשחזר אמר שהגעתי להכרה שהתורה שלנו היא האמת. הוא איש מדע, פיזיקאי, חקר, בדק, ישב שם להרבה שיחות. הגיע להכרה שהתורה אמת והיום ברוך השם ממש אומר תורה ומצוות אבל אז כשחזר עדיין היה בתחילת דרכו הוא אומר הגעתי להכרה שהתורה אמת אבל אני חייב לומר לך שמאוד התפעלתי מנזיר אחד שפגשתי במנזר של בודהיסטים שהוא מבחינתי אדם קדוש שאלתי אותו ממה התפעלת כל כך הוא אומר זה אדם שבכל בוקר בשעה קבוהה אתה יכול לכוון את השעון על פי ההגעה שלו, נכנס למנזר, פורס שטיח, יושב, מקפל את הרגליים, ישיבה מזרחית, יש לו תנוחה קבועה, הוא לא זז מבוקר עד ערב, לא אוכל, לא שותה, לא מדבר, אתה בא מדבר איתו, אתה לא יודע אם זה פסל או אדם.

הוא לא מגיב עד הערב. בערב שעה קבוהה, קם, הולך הביתה ולא שיש לו אישה שממתינה שם, הוא לא נשוי, הוא מבחינתו אסור לו להתחתן. אז הוא טועה משהו שלא ימות, הולך לישון, קם בבוקר ומנהל המנזר, ראש המנזר אמר לו שהאדם הזה מתנהג כך 12 שנה, 365 ימים בשנה. אם לא שהוא חולה, יום יום זו ההנהגה שלו. אז הוא אומר לי, תראה, נדהמתי, אני אדם קדוש. שאלתי אותו, למה אתה חושב שהוא אדם קדוש? הוא אומר, מה זה למה האדם הזה לא רב עם אף אחד, לא מקלל, לא מזיקף אחד? אדם שהוא כולו רוחני. אמרתי לו, כמי שמאמין, אתה כבר, הוא פעם לא היה מאמין בבורא עולם, כמ אתה כבר ברוך השם מאמין בקדוש ברוך הוא. אתה באמת חושב שהקדוש ברוך הוא ברא בני

אדם בשביל זה שישבו מבוקר עד ערב ולא יזוזו ולא יפעלו ולא ידברו ולא יעשו שום דבר. בשביל זה הוא ברא את העולם. הוא אומר, אבל תראה, הוא לא רב, הוא לא מקלל. אז אמרתי לו, מה שהזכרנו כאן באחד השיעורים הקודמים כשראינו את דברי הרמב"ם על השתיקה. הגמרא אומרת תהיה מאוזן האומנם אלם צדק תדברון משרים תשפטו בני אדם פסוק בתהילים על פי הפשט זה הפשט אבל ברוב דדרש אומרת הגמרא האומנם אלם מהיא אומנותו של אדם בעולם יעשה עצמו כאילם האם גם בדברי תורה בדברים טובים גם כן יהיה כמו אילם תלמוד לומר צדק תדברון דברים טובים כן תדברו זאת אומרת צריך להיות מאוזן צריך לחיות בין אנשים. חז"ל אמרו, "לעולם תה דעתו של אדם מעורבת בין

הבריות." הרמח"ל כותב בריות הכוונה אנשים מתוקנים. לא, הוא כותב שם, "לא בני אדם שעושים מעשה בהמה." ככה הלשון של הרמח"ל שם. דעתו של אדם מעורבת בין הבריות. אל תפרוש, אל תתנזר, אל תתבודד, תחייה בין אנשים, תדבר עם אנשים, תפעל, תזוז, תחייה טוב. אבל כשמדבר עם לשון הרע, רכילות, אלבונות, פגיעות, דברים לא טובים, תעשה את עצמך אילם. האומנם מה אומנותו של אדם בעולם יעשה עצמו כאילם. אבל דברים טובים כן תדבר. הקו של היהדות הוא קו שמלמד את האדם להיות מאוזן. כלומר, תהנה מכל מה שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם, אבל על פי הכללים שבורא עולם נתן בתורה. אדם שמאמץ לעצמו את ההנהגה הזו שהיא מנוגדת ליצר הרע. היצר הרע מקצין את

האדם. זה השיטה של היצר. יצרים זה תמיד הקצנה. או שהוא מוביל אותו להתבהמות בגשמיות קיצונית, או שהוא אומר לו תפרוש מהכל, לך תהיה כזה בודד ומסכן ואומלל. גם ביוון היו כאלה פילוסופיים הולכים להרים, שותים מי שלוליות ובורות, אוכלים עשבים. ואנטיוכוס היה בטוח שזו הגישה שצריכה להיות או שתהיה כמו 99% מהאוכלוסיה שהגוף הוא המרכז בחיים שהכל תאוות יצרים חומר או שתפרוש לצד השני אבל האמצע הזה שהוא ראה בעם ישראל שעם ישראל מאזן בין חומר לרוח בין גוף לנשמה מחבר את השמיים עם הארץ זה לא הסתדר לאנטיוכוס על זה הוא יצא להילחם על התרבות היהודית ועל זה יצאו המקבים ונלחמו מו בהם אגב ידוע שמכבי למה הם קראו לעצמם מכבים

כשראה מתיטיהו בן יוחנן כהן גדול ראה את מה שהיוונים עושים והוא הכריז מי להשם אליי ונאספו אליו קבוצה קטנה אמ התאספו קראו לעצמם מכבים מכבי ראשי תיבות מי כמוך באלים השם בשירת הים יש שם שם מי כמוך באלים השם? השם זה יקו כשם הוויה. זה בעצם המכבים. יהודה המכבי. כלומר יהודה שאימץ לעצמו את הקו של מי כמוך באלים השם. שאמנם הם רבים ואנחנו מעטים, אבל אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם השם אלוקינו נזכיר. גם להם היה חרבות. גם לעם ישראל יש טנקים, יש מטוסים, אבל יודעים שה העיקר, המנוע שמפעיל את הכל זה אנחנו בשם השם אלוקינו נזכיר. ואז הם הקראו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד כשאדם באמת בשם השם. אגב, זה קצת אבסורד שהיום

לקחו דווקא את המילה מכבי של יהודה המכבי מי כמוך באלים השם, שהם נלחמו בתרבות הספורט היוונית שהעמידה את הגוף במרכז החיים. ביום יש קבוצה שקוראים לה מכבי. זה מייצג דווקא את ההפך מהמכבים. אצלנו עושים התעמלות, אוכלים, אבל הכל באיזון. יש סיפור מעניין. תלמיד חכם אחד נסע מתל אביב לירושלים. נסע במונית. כשהתקרבו לירושלים. אז הם נוסעים והתנועה זורמת, אבל הוא רואה מהעבר השני אותם שיוצאים מירושלים, המון מכוניות, פקקים, צופרים בקצב מוגדר לפי מנגינה מסוימת, מוציאים צעיפים שחור וצהוב, מנופים מהחלונות וכולם שמחים, רואים המולה גדולה. שאל את הנהג, קרה משהו הערב בירושלים, מה כל ההמולה הזו? אז אמר לו, מה כבוד הרב

לא שמע? היה משחק מאוד משמעותי בין ישראל ליוון וניצחנו אותם 1-0. אז כולם חוגגים ושמחים. ניצחנו את נבחרת יוון 1-0. הרב לא שמע. הרב אמר לו מתנצל. לא שמעתי. טוב אבל טוב לדעת שיוון ניצחה 2-0. אומר לו הרב לא שמע מה שאמרתי. אם הם היו מנצחים לא היינו חוגגים. אנחנו ניצחנו ולא 20. אמר לו הרב, "כן, שמעתי, יוון ניצחה 20." הבין שיש כאן משהו. אמר לו, "מה הרב מתכוון?" אמר לו הרב, "לפני 2200 שנה הגיעו לכאן היוונים כדי להכניס לנו את התרבות הזאת שהגוף הוא מרכז החיים. ולעזוב תורה, לעזוב מצוות, לעזוב את התרבות היהודית, לעזוב רוחניות, לא שבת ולא דברי תורה. קמו המכבים, נלחמו בהם, גירשו אותם מהארץ, ניצחו אותם,

תיארו את בית המקדש וחזרה עבודה לבית המקדש יותר מ-200 שנה עד החורבן שהיה על ידי הרומאים. ואתה עכשיו אומר לי שאנחנו הזמנו את היוונים לכאן, זה כבר 1-0 לטובתם. אז גירשנו אותם, עכשיו מזמינים אותם. ואם אנחנו ניצחנו אותם, זה כבר 2-0 לטובתם. זה אומר שהם הצליחו להעביר אותנו לתרבות שלהם. סיפר אותו נהג מונית שהשיחה של השתי דקות האלה גרמה לו לזעזוע, להסתכל על כל צורת החיים שלו. איך הוא מנהל את החיים, על פי תרבות ישראל או על פי תרבות יוון. מה הקו שמוביל אותו? על מה חוגגים את חנוכה? זה דבר שבאמת חג החנוכה אמור להיות חג של חשבון נפש לכל יהודי. כי המאבק לא היה כמו בפורים שהמן רצה להרוג את הגוף של עם ישראל.

אם היה בא אדם להמן ואומר לו אני רוצה להיות כמוך אני מהיום מפסיק לשמור שבת המן היה משאיר אותו בחיים המן היה כמו היטלר הוא היה גזען לא רוצה לראות דם יהודי בעולם היטלר שלח לה משרפות קמרים מתברר שהאבא של הסבא שלו היה יהודי יש טבלאות כאלה עד חמישה דורות לאחור הוא היה בודק ואם היה זכר של דם יהודי עד חמישה הדורות שלח אותם למשרפות. לא רוצה דם יהודי בעולם. זוהי גזענות. אנטיוכוס לא היה ככה. אין לו בעיה שיהיו יהודים בעולם אבל הוא לא רוצה את התרבות של עם ישראל. ועל זה אנחנו חוגגים את חנוכה. כל אדם מדליק נרות חנוכה. צריך גם שנעשה חשבון נפש לעצמנו. איפה אני בתמונה? כמו מי אני מתנהג? כמו הצד המנצח או חס

ושלום כמו הצד השני. וכמו שרואים היום, ברוך השם, הרבה באמת שמתעוררים ומתחזקים וחוזרים למסורת היהודית, לתרבות היהודית. אלא מה? אחד החסמים הכי גדולים שאדם יודע את האמת, מדברים איתו, יש בורא לעולם, התורה אמת, אין לו ספק בדבר, יש חיים אחרי את כל הדברים האלה הוא יודע. אבל הקושי הגדול, איך אני מוותר על ההרגלים של הנאות העולם? כי התחושה היא שאם בעצם אני מתחיל לשמור שבת, אם אני מתחיל לעבור לתפילין בכל בוקר, לברך על כל דבר שאני אוכל, או אישה רוצה להתחזק בצניעות, לכאורה יש כאן הקרבה גדולה שהאדם מרגיש שלכאורה אני הולך להפסיד את העולם הזה בשביל העולם הבא. אומר הרמבם, תדע לך, אם תיקח את הקו של היהדות כפי

שהיא באמת, אתה תגלה שאתה נהנה יותר דווקא על ידי האיזון הזה שבאמצע, מאשר הקצנה לאחד הצדדים. נסביר את הדברים. כאן הרמב"ם מביא את דברי שלמה המלך שאומר, "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר, למה תישומם. אל תאסור דברים שהתורה התירה. אתה רוצה להחמיר במשהו, להתחזק, תיקח את זה בלי נדר. אל תהפוך את זה לנדרים, להפוך את זה לאיסור עבורך. אותו שלמה המלך בספר משלה אומר פסוק שצריך לקחת אותו ממש כקו מנחה בחיים לאדם שרוצה להנות בעולם הזה. אומר שלמה בספר משלה, דבש מצאת אכול דייקה. פן תשבענו והכה אותו. הוא לא אומר קנית. בדרך כלל דבש קונים מי מוצא דבש? והוא אומר דבש מצאת ושלמה היה חכם כל מילה מדויקת אבל הוא ידע אדם

שקנה דבש דבש זה לא דבר זול אדם שקנה דבש אתה לא צריך לומר לו אל תאכל הרבה כי הוא לבד לא יאכל הרבה שילם על זה כסף אומר לו שלמה דבש מצאת בחינם מה עושה אדם שמצא דבש והוא אוהב דבש בזמן שלמה לא היה שוקולד וממתקים כשרצו לדבר על אוכל טעים הדוגמה הייתה דבש היום נניח שוקולד. נערה שמאוד אוהבת שוקולד ומגישים לה במסיבת יום הולדת. סוג של שוקולד משובח מאוד, יקר מאוד וזה בחינם. תאכלי כמה שאת רוצה. אז היא כמובן תאכל. אבל אם יש בהדעת בשלב מסוים היא תעצור, אפילו שהיא רוצה עוד היא תדע לא כדאי להמשיך. אכול דייקה. מה זה דייקה? תאמר די אני עוצר פה. פן תשבענו והכה אותו. אדם שאוכל דבש או אוכל שוקולד או מי שאוהב פיצה

ואוכל כמויות של פיצה כי הוא עובד במאפייה שירשו לו לאכול חוץ מהמשכורת כרצונו. אם הוא מגיע למצב שהוא מקי את כל מה שהוא אכל, שנתיים אחר כך הוא לא יוכל לההנות מהדבר הזה. כלומר מהזלילה שלו הוא יצא בהפסד או ברווח? יצא בהפסד. הוא אכל כמויות כי הוא רצה להנות. אבל דווקא ההתנפלות הזו היא שגורמת לו להפסיק להנות מהדבר שהוא רצה להנות ממנו. מהדבר שהוא כל כך אוהב. זה כתוב בספר משלה, ספר של משלים. מה הנמשל? בנמשל אומר שלמה המלך לכל אחד מאיתנו, עצם העובדה שבאת לעולם דבש מצאת. יש פה הרבה הנאות. ובשביל מי אלוקים עשה את זה? בשבילך שתהנה מהכל. הגמרא אומרת, אין דבר שאלוקים אסר אותו ולא נתן אותו גם בהיתר. והגמרא

מביאה שם את הרשימה הארוכה שדם אסור לאכול, אבל הכבד כולו דם. ועל ידי צלייה מותר לאכול כבד. בשר וחלב אסור לאכול, אבל מי שרוצה פעם להרגיש את הטעם או כל יום רוצה להרגיש, יכול לקחת את הכחתינים של הבהמה. יש הלכות איך להכשיר אותם. לאחר שמכשיר יבשל אותם, יש להם טעם של בשר וחלב. שם נוצר החלב וזה כשר. אישה, יש זמנים של התר, יש זמנים של איסור. חזיר אפילו אומרת הגמרא יש דג בשם שיבוטה שהמוח שלו הוא בטעם של חזיר וזה דג כשר, אפשר לאכול אותו. כל דבר שהתורה עשרה נתנה אותו בהיתר. אבל אלוקים אומר לאדם, בדברים שאתה אוהב, תשים לעצמך גבולות. אל תשחף יותר מדי. פן תשבענו והכה אותו. אלוקים רוצה שנה גם בעולם הזה וגם

בעולם הבא. נכון שהעיקר זה חיי נצח להתענג על השם וליהנות מזי בשכינתו. אבל כותב הרמבן יסוד, הרמבן בנ, לא הרמב"ם שעכשיו לומדים אותו, אלא רבי משה בר נחמן, יש לו פירוש על התורה, הוא כותב שם בכמה מקומות: "בצווה הקדוש ברוך הוא סידר שהיה תועלת לאדם גם בעולם הזה, כמו המחקרים שנעשו היום, שברית מילה מונעת הרבה מחלות. בספר המהפך הבאנו את המחקרים בעניינים האלה, שבשר וחלב מזיק לבריאות. יש רשימה של בעיות שנוצרות בעיות בריאות כתוצאה מבשר וחלב. אז נכון שאדם שאוכל בשר וחלב לא מת במקום כמו מי שמעשן לא מת במקום אבל זה נזק מצטבר עם הזמן. השורש הרוחני זה חסד וגבורה. בשר זה גבורה. חלב זה חסד. זה אדום זה לבן.

התערובת יוצרת קצר במימד הרוחני. משפיע על האדם לרעה. זה ברובד הגבוה. אבל במימד הגשמי יש לזה השלכה. זה משפיע על הבריאות של האדם. שם במפתחות לחיים הבאנו כמה סיבות. פה נזכיר אחת מהן. הבשר כידוע נכיל ברזל והחלב מכיל סידן. הגוף צריך גם ברזל וגם סידן. אם אוכלים אותם ביחד הם מנטרלים זה את זה והגוף לא קיבל לא ברזל ולא סידן, רק הוסיף קלוריות. עניין נוסף שיש בבשר וחלב. מה שמעקל את הבשר במאיים זה מיצים חומציים. הם מעקלים את הבשר. לחלב יש תכונה של בסיס שהוא סותר חומצה. אדם שאוכל בשר וחלב, החלב מנטרל את המיצים החומציים שבקיבה והבשר לא יכול להתעקל. עד שהוא מתעקל, חולפות שעות רבות והבשר מגיע לסף ריכבון. זה

כמו שהוא אכל בשר רקוב האדם הזה, כי זה לא מתעקל. לעומת זאת, אם קודם חלב לא צריך להמתין שש שעות. אחרי בשר, בין עוף, בין בקר, אסור לאכול חלב שש שעות. לא שוקולד חלבי ולא שום דבר, לא קפה עם חלב. אבל אחרי חלב לא צריך להמתין שש שעות. יכול לאכול משהו, ללעוס משהו, לשתות משהו, לשטוף את הפה, ויכול לעבור לאכול בשר. יש כאלה מקפידים חצי שעה. ההלכה והבריאות הולכים ביחד. התברר שכשהאדם אוכל קודם את החלב, החלב מאבד את האפקט שלו על המיצים שכבר נמצאים בקיבה. כשהוא אוכל בשר, לאחר מכן יש ייצור חדש של מיצים שמתערבבים בבשר ומעקלים אותו כמו שצריך. רואים ממש שההלכה והבריאות הולכים תמיד ביחד. אבל אנחנו נדבר על הנאות

החיים. אדם שרוצה להנות בכללות מכל מה שיש בעולם. אומר שלמה המלך, אכול דייקה, פן תסבענו ועכה אותו. איך אני אדע איפה די? איך אני אדע איפה הגבולות? יש ספר של פסיכולוג אמריקני דוקר ג'ון גריי. הספר נקרא גברים עם העדים ונשים מנוגה. ספר שהוא רב מכר בישראל. לפרק השישי של הספר הוא קרא גברים דומים לגומיות. מה הקשר בין גבר לבין גומיה? זה פרק שהוא מייעד אותו בעיקר לאישה. הוא אומר לעתים תגלי שבעלך תופס ממך מרחק את רוצה קרבה רוצה מגע והוא לא רוצה אישה נלחצת מצב כזה עשיתי לך משהו קרה משהו אומר לה לא קרה שום דבר לא תגיד לי מה עשיתי אני מרגישה שאתה מתרחק לא עשית לי שום דבר וככל שהיא יותר מלחיצה אותו כך הוא

יותר מסתגר בתוך עצמו אז הוא מסביר הוא קורא לזה בשפה המקצועית גברים מתכנסים למערות שלהם גבר יש לו זמנים שהוא רוצה להיות עם עצמו, עד עכשיו היה עם אשתו, היה לו טוב איתה, תכבדי את זה. הוא רוצה להיות עם עצמו, רוצה לשכוע במחשבות שלו, הוא לא רוצה מגע, לא רוצה קרבה, זה בסדר. אם תניחי לו, תני לו שימתך ואז תראי שהוא חוזר אלייך בעוצמה. הבנו את הקשר לגומיות? הוא צריך להימתח כדי לחזור בעוצמה. הדברים האלה שנועדו לנחם את האישה שלא תעלה ולא תיפגע. אבל נהיה אמיתיים. אם היא רוצה קרבה ובעלה לא רוצה, היא נעלבת או לא? היא נעלבת. אומרת הגמרא במסכת נידה, אמר רבי מאיר, מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה? למה התורה הוסיפה

עוד שבעה ימים? הסתיימו הימים שלא מתאים להיות ביחד שתלך לטבול במקווה. למה עוד שבעה ימים נקיים שצריכה לבדוק את עצמה בכל יום לוודא שאין דימום ואז היא טובלת שתטבול מיד אחרי מקווה ודאי אמבטיה של בית ומקווה זה שני עולמות המים של המקווה עוברים השקה עמי גשמים שלא נשאבו הזוהר הקדוש אומר שזה כמו גן עדן העליון כשאישה טובלת במקווה זה כמו שהיא יצאה מחוץ לאטמוספירה טבלה במגן עדן העליון וחזרה הביתה לא פחות מזה כי המקווה זה המקום היחיד שגם כשהעולם מתלכלך בחטא של עץ הדעת, זה המקום היחיד שנשאר טהור ויש לו כוח לרומם ולטהר. לכן אפילו שערה אחת אסור שהיא תהיה מחוץ למים ושום חציצה. אם יש להק, מסירה את הלק, שלא יהיה

שום חציצה. שעה שלמה של הכנה לפני התבילה. אז שואל רבי מאיר, למה צריך עוד שבעה ימים? משיב רבי מאיר אדם רגיל באשתו וקץ בה. מה פירוש המילים קץ בה? נמאס לו ממנה. אמרה תורה, תה אסורה שבעה ימים כדי שתהה חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. בדברי חז"ל צריך להעמיק למה הוא לא אומר אישה רגילה בבעלה וקצה בו? למה הוא לא אומר בני זוג רגילים זה בזה וקצים זה בזה? התשובה היא כי יש כאן בעיה גברית יותר מבעיה נשית. כמו שהסביר הפסיכולוג האמריקני. האישה מטבעה יותר רגועה עם בעלה, הגברים יותר בעייתיים בעניין הזה. הוא עלול לפזול החוצה עם משעמם לו בבית, להגיע לשתויות ובתים מתפרקים על דברים כאלה, חוץ מהיסורים החמורים

שקורחים בעניין הזה. אומר רבי מאיר, מה עשה הקדוש ברוך הוא? הוא אומר לאישה, "לא בעלך יאמר לך, אני רוצה הפסקה, אלא את תגידי לו, אל תיגע בי." כל העניין של טהרת המשפחה, במי זה תלוי? תלוי באישה, לא באיש. אז כשהיא רומזת לו שמעכשיו הם אסורים, היא נעלבת מזה. היא לא נעלבת. זה בא ממנה. בימים הראשונים קל לשניהם, כי עד עכשיו הם היו ביחד. אבל כל יום שעובר, כל אחד מרגיש שהשני חסר לו. בפרט אצל הגברים הקושי יותר גדול. כשהיא חוזרת מהמקווה, חביבה על בעלה כשאת כניסתה לחופה. זאת אומרת זוג ששומר טהרת המשפחה כהלכה. כהלכה זה אומר שמרגע האיסור ועד שהיא חוזרת מהמקווה אין מגע ביניהם אפילו לא לחיצת יד. גברים צריכים לדעת

שבימי האיסור מבחינה נפשית גבר צריך להיות לצד אשתו יותר מימי ההיתר. התעניינות בשלומה. אוזן כשבת עידוד תמיכה. בואי נצא קצת נלך יחד נדבר לתת להיות מאושרת ושמחה שהיא תרגיש שבעלה באמת אוהב אותה בלי קשר לעניינים הגשמיים שביניהם כי הנה עכשיו אסור לי אסור לו לגוע בי ובכל זאת כמה הוא דואג לי כמה אכפת לו ממני כמה הוא מקשיב לי הקשר שביניהם הולך ומתחזק כשהיא חוזרת מהמקווה חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה אגב חשוב לדעת יש פה חבר'ה צעירים לפני החתונה לקנות מיטה יהודית. יש את המיטות הזוגיות הרגילות ואז כשמגיע זמן האיסור אסור לישון ביחד. אז מה צריך לעשות הבעל המסכן? לשים מזרון על הרצפה ולישון על המזרון ורחמיו

על כל מעשיו. אז יש מיטות מראש אתה קונה מקדימה זה נראה קרש אחד ארוך כזה כמו שיש במיטות הרגילות אבל אחת המיתות נפתחת. יש לה מסילות כאלה שהיא נפתחת. זה שני מזרונים ואז בימי האיסור פותח את זה משהו כמו 40 סטימטר שהוא הוא במיטה שלו היא במיטה שלה בימי ההיתר יכולים להצמיד ככה גם אף אחד לא צריך לדעת מתי הם מותרים מתי הם אסורים אפשר לפתוח ולסגור יש כאלה שבכלל מעדיפים שתי מיטות נפרדות לגמרי וזהו אז כל אחד לפי עניינו אבל מראש לפני החתונה זהו חכם הרואה את הנולד לקחת את העניין הזה כי בימי האיסור אסור להם לישון יחד באותה מיטה כשהיא חוזרת מהמקווה חביבה על בעלה כשישעת כניסתה לחופה. עכשיו נשאל שאלה. ניקח זוג

ששמר טהרת המשפחה וזוג שלא שמר. הגיעו שניהם לסוף החיים. הגיעו עכשיו לגיל 90 ונשים על כף מוזניים את רמת ההנאה שהזוג ששמר טהרת המשפחה נהנה מהזוגיות, מהקשר שבינו לבינה ואת רמת ההנאה שהזוג השני בכף המאוזניים האחר ונבדוק מי נהנה יותר הזוג ששמר או הזוג שלא שמר נגלה שהזוג ששמר נהנה הרבה יותר הזוג שלא שמר מרוב כמות הוא איבד את האיכות, כבר אין להם טעם אחד בשני, כבר אין ריגושים, אין התפעלות. ואם הוא בכל זאת רוצה להתרגש, אז יש כמה נופלים בדברים נוראיים ומפרקים את כל המשפחה בסופו של דבר. אבל אם הוא שומר טהרת המשפחה, הוא לא צריך לפזול החוצה. אז נכון שיש גבולות ולפעמים זה לא קל, אבל אתה תהנה יותר. הדחיית

סיפוקים של החינוך העצמי שאדם מחנך את עצמו זה נותן לו להגיע למצב שהוא נהנה יותר בעולם הזה והיסוד הזה של הדבש מצאת אגב אמרו בדרך רמז ששלמה התכוון בעיקר לאישה זה נכון לכל המצוות אבל הוא התכוון בעיקר לאישה כי המילה דבש מה הגימטריה של דבש ד' זה ארבע ב ש 300 306 אישה כמה זה א' זה 1 ש 300 ה5 306 רמז במילה דבש בעיקר על העניין של האישה לומר אכול דייקה תדע גם את הגבולות קח את ההוראות יצרן הוא אומר לך איפה הדי פן תשבענו ועכה אותו כך גם כשהוא אומר לרווק רווקה תשמרו נגיעה ברווקות זה לא נועד לחנוק אותם אלא אדרבה הוא אומר להם אני אוהב אתכם אני רוצה שתהנו מהזוגיות בעוצמות הכי גבוהות אבל אם תבזבזו את הרגש הזה

את הדבק שבלב ברווקות על שטויות. כשתו להתחתן, רוב החיים האדם נשוי. הרווקות זה זמן קצר ביחס לכל החיים. אחר כך הדבק של הלב יגמר ואז לא נדבקים וכל אחד וכל אחת זכרונות, חוויות, עושים השוואות. לעומת זאת, כשאדם יודע זו אשתי, יודעת זה בעלי, אין לפני כן אף אחד ולא לא אף אחת, אז הקשר שביניהם הוא נסגב. הם מגיעים לרמות נפלאות, גם לא עושים השוואות. גם בזמן הפגישות השכל יותר עובד עניינית ולא השוחד של המגע שמבל ולא רואים את החסרונות. ככה גם מתחתנים יותר מהר. אם לא שומרים נגיעה מעבירים שנתיים שלוש חברה מתפרק. מחפשים אחר כך שוב משהו אחר ועוד הפעם מגיעים לגיל מאוחר. שומרים נגיעה מתאים חתונה. לא מתאים נפרדים

מתחתנים הרבה יותר מהר. מכל ההיבטים האדם מרוויח עולם הזה. לא רק עולם הבא. כך גם שמירת העיניים. יש כאלה לא מבינים למה צריך לשמור על העיניים. הוא רוצה לראות סרטים. מרגיש שהוא נהנה מהם והוא לא מבין שלא רק שיש בזה עניין של עניין רוחני של טומאת המחשבה, זיהום הנשמה, מה שהמקובלים מסבירים, כמו להכניס צלם לקודש הקודשים. המוח קודש הקודשים שבגוף. יש לזה גם השלכה בעולם הזה. אדם ששומר על קדושת העיניים, לא רואה סרטים שאינם ראויים. כשהוא מתחתן הוא כל כך שמח באשתו. הקשר שביניהם הוא כל כך גבוה. אבל מי שאיבד את הרגש על מראות נגעים שהוא ראה, בסופו של דבר כבר הוא לא מתפעל מאשתו. אין אין לו את ה את מה שהקדוש ברוך

הוא רצה שהזוגיות תהיה בעוצמה של הנאה גם בעולם הזה, לא רק בעולם הבא. את זה הוא מאבד. היה פעם בחור ישיבה אחד נסע באוטובוס ונכנסה מישהי בלבוש לא צנוע הוא מיד הסיט את הראש לצד השני כדי לא להסתכל ישב לידו אדם לא דתי וזה עצבן אותו אומר לו מה אתה מתרגש מכל דבר אז היא עם גופיה אז מה למה אתה מזיז את הראש מה יש לך להתרגש מזה אני ככה הוא אומר לו על עצמו אני גם אם אני אראה ואז נתן איזה תיאור עסיסי. גם אם מראה דבר כזה אני לא לא מתרגש מזה. שום אישה לא לא מטרידה אותו. הוא יכול לראות את הכל והוא לא מבין מה הדתיים האלה מתרגשים מכל דבר. אמר לו הבחור ישיבה, אם כך תדע שאני מרחם עליך. אתה יודע למה זה דומה? תאר לך

שניים הולכים ברחוב. האחד עיוור והשני לא. העיוור מתפאר ומתנשא ומתגאה על זה שרואה, על הפיקח ואומר לו, "תגיד לי, אתה יכול להסתכל בשמש?" הוא אומר לו, "לא." הוא אומר לו, "אני יכול." מרים את העיניים, מסתכל נו אני יותר חשוב ממך. אני יכול להסתכל, אתה לא יכול. יש לך מה להתגאות? שאתה יכול להסתכל בשמש, אתה עיוור. אמר לו, אם הגעת למצב ששום דבר לא מרגש אותך, אתה מסכן. ממה תהנה בחיים? מה יעשה לך טוב? מה ירגש אותך? אתה צריך להגיע לטירוף הדעת כדי להתרגש ממשהו. הקדוש ברוך הוא רוצה שנישאר טהורים נקיים. לא נלכלך את עצמנו בדברים שלא צריך. ואז בחיים הפרטיים שלך אתה נהנה בעוצמות. יש אנשים רואים איזה חרדי הולך

ברחוב, מרגישים רחמים, הוא לא נהנה מהחיים, אני נהנה. אם היה נכנס לחיים הפרטיים שלו ומבין באיזה עוצמות הוא נהנה מכל תחום בחיים, הוא היה מקנא בו. גם אם מבחוץ הוא נראה לבוש בצורה מסוימת, כך גברים, כך נשים בצניעות. זה רמה אחרת לחלוטין. היום שלחו אליי כתבה שהתפרסמה השבוע, אז אמרתי כדאי לציין אותה כאן. חוקרים באוניברסיטת יוטה בארצות הברית ערכו סריקות מוחיות לאנשים דתיים וגילו שפעילויות רוחניות שונות ובעיקר תפילה מפעילות אזורים מסוימים במוחות המאמינים. בדומה למה שקורה בזמן הנאה גדולה או בעת הרגשת התעלות. המשמעות חוויה דתית פועלת בצורה דומה להנאה גשמית. הם טוענים החוקרים הם עשו סריקת מוח וראו שכשאדם

מאמין באלוקים עובר חוויה דתית מה נדלק לו במוח? מתברר שהוא נהנה מדברים רוחניים כמו שם הם מציינים שזה ברמה של כמו סמים, כמו אלכוהול ועוד עניינים של תאוות העולם שהם מציינים שם כי המוח מגיב לעניינים רוחניים ברמת הנאה שאחרים שלא מכירים את זה אף פעם לא חווים את אותו עניין בנוסף מצביע המחקר על קשר בין התחושות הרוחניות הדתיות ובין הפעלת אזור הקרוי קליפת המוח הקדמית הידוע כמשפיע משפיע דווקא על שיקול והיגיון וכן בינה ובין הפעלת אזור נוסף הקשור בריכוז וערונות אחד החוקרים דוקור ג'פרי אנדרסון נוירור הדיאולוג באותה אוניברסיטה כתב בשנים האחרונות טכנולוגיית ההדמיה המוחית השתכללה בדרך כזו שמאפשרת לנו לפתור

תעלומות רבות בגוף האדם אנחנו רק מתחילים להבין כיצד המוח משתתף בפעילויות רוחניות ודתיות זאת אומרת כך, אדם שבאמת אומר לעצמו, אני לוקח את הוראות יצרן וחי על פיהם, מגלה רמת הנאה כפולה. א' בעולם הגשמי הוא חי באיזון נכון ואז העוצמות של הריגושים וההנאות שלו הם ברמה יותר גבוהה דווקא בגלל המסגרת שהוא חי בה. כי אז כשהוא כבר נהנה ממש הוא נהנה בעוצמה. ואלוקים שהוא היצרן נתן לנו את האיזון הנכון. הוא לא אומר לנו יום אחד תשמור שבת, יום אחד יום חול. יום אחד יום שבת יום חול. זה באמת יותר מדי. אבל הוא אומר שש ימים תעבוד, ביום השביעי תשבוט. זה בדיוק מה שאתה צריך. כשאתה לוקח שישה ימים של מלאכה, נסיעות, תדליק

אור, תדבר בטלפון, אבל 24 שעות תהיה עם עצמך, עם הרוגע והשלווה שלך, עם האישה והילדים, בלי להתעסק עם טלפונים. לא סרטים, לא חדשות, לא תקשורת. אתה יוצא עם הילדים לבית הכנסת בערב שבת, יום שישי לפני כניסת שבת, בית שומר שבת, כל הבית על גלגלים, עוד מעט שבת, יהיה אסור לעשות הרבה דברים. מתארגנים במהירות. הבעל עוזר, האישה עוזרת, הילדים הגדולים עוזרים, מתחילים לארגן את הבית, מניחים את הפלטה, מדליקים את המחם, מארגנים כל מה שצריך, שוטפים, מנקים, עורכים את השולחן. האישה מדליקה נרות שבת, רוגה ושלווה על כל הבית, יושבת עם הילדים, שומעת אותם, הם שומעים אותה, לא כמו כל השבוע, גם כשהיא מדברת עם הילדים, פתאום

הטלפון מצלצל, היא חייבת לענות. פה אין טלפון ואין כלום. העולם עבר לדום. עכשיו אני והילדים דפיקות בדלת, הבעל חוזר מבית הכנסת, פותח את הדלת, אומר שבת שלום בחיוך. היא מסתכלת על בעלה ולא מאמינה. זה בעלי שעובד כל השבוע כל כך קשה. איזה רוגע, איזו שלווה, כמו מלך. הוא לא ממהר עכשיו לטלפון ולטלוויזיה ולתקשורת. הוא יודע שעכשיו קידוש, העולם מת. עכשיו אני, אשתי והילדים, עוברים לשולחן השבת, שרים ביחד שלום עליכם, מלאכי השרת. שהגמרא אומרת שזה כפשוטו ממש. גבר יוצא מבית הכנסת בערב שבת, שני מלאכי השרת מלווים אותו. כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך. זה שבת. שבת זה יום של בורא עולם שולח חיילים שישמרו על כל אחד

מאיתנו וכשמגיעים לבית ורואים את השולחן ערוך ואת הקידוש של שבת מניחים ידיהם על ראשו ומברכים אותו אנשים נוסאים למרחקים לקבל ברכות צדיקים פה שומרים שבת כהלכה מקבלים ברכה ממלאכים כל ערב שבת ועל זה שרים שלום עליכם מלאכי השרת ברכוני לשלום בואכם לשלום אחר כך עוברים לשיר ההלל הראיה היהודיה אשת חיל מי ימצא איפה יש בעולם, תבדקו בכל העמים גבר נשוי 20 25 שנה ועדיין כל שבוע הוא מקפיד לומר לאשתו פעם בשבוע, לא רק ביום הנישואים, שגם זה אחרי שהיא לוחצת עליו, פעם בשבוע שביל ליד השולחן, מפה לבנה, נרות דולקים, ארוחה חגיגית, הילדים ליד השולחן, אני רוצה לשיר לך שיר ושהילדים ישמעו, איך אני אומר לך, רבות בנות עשו

חיל. ואת עלית על כולנה. יש הרבה נשים, אבל בשבילי את היחידה. והילדים שומעים איך אבא שר לאמא. כמה זה מרומם את הילדים. כמה זה עושה טוב לאישה ששומעת את השירים האלה. כמה זה משנה את היחס של הבעל לאשתו כשהואשר לה בכל ערב שבת את את המילים האלה. ואגב, איזה גבר יכול לומר לאשתו ואת עלית על כולנה? רק גבר ששומר על קדושת העיניים. כי אם יש לו בראש תמונות מסרטים ומהעבודה ומכל מיני מקומות ואשתו ברוך השם כבר בגיל 40 הוא יכול להגיד לה ואת עלית על כולנה הוא מרגיש בלב איפה את ואיפה כולנה אבל אם הוא באמת שומר על קדושת העיניים אז הוא מרגיש ואת עלית על כולנה גם כשאומרים את הפסוק הזה תמיד צריך לזכור מה שכתוב בתורה על

כן יעזוב איש את אבי ואת אמו ודבק באשתו ואת עלית על כולנה יש גברים מתחתנים ועדיין כל הזמן האמא שלו נמצאת ברקע, כל הזמן דואג לאמא ואת אשתו הוא מזניח. התורה אומרת, יעזוב את אבי ואת אמו ודבק באשתו. התחתנת עכשיו אתה איתה. לא כמו אותו גבר הסתכל על אשתו ואמר לה, רבות בנות עשו חיל. הסתובב לתמונה של אמא שלו ואת עלית על כולנה. צריך לדעת אשתך היא עלתה על כולנה. וכך סעודת שבת, דברי תורה, שירים, שבת בבוקר, בית כנסת, כל השבת עוברת לחוויה אחרת. מוצאי שבת עושים הבדלה. האדם הזה שהתנהל בצורה כזו, ההפסקה גורמת לו שיהיה בשבת בעוצמות אדירות. איך אמר לי בחור שביקר אצלנו בישיבה שבת ראשונה שהוא שמר? הוא אומר,

"גיליתי שלשמור שבת זה להחליף הנאות פשוטות שאני יכול להשיג כל השבוע כמו נסיעה, טלפון. לשמור שבת זה להחליף את ההנאות האלה בהנאות ברמה יותר גבוהה שאי אפשר להשיג כל השבוע. לא כמו כאלה חושבים לשמור שבת זה לסבול. נכון שיש דברים האסורים, אבל זה גורם לך להחליף הנאות רדודות שתשיג אותם מחר עוד הפעם. אבל בשבת זה מביא אותך לרמה אחרת, לעונג אחר, באיכויות אחרות. כשהאדם חי בצורה כזו, הוא יודע בשבת יש לי את ההפסקה מכל השבוע. מוצאי שבת הוא מדליק את האור, הוא נהנה להדליק את האור. חשבנו על זה פעם שאפשר להדליק את האור וליהנות מהדלקת אור, אבל האדם הזה נהנה אפילו מלהדליק אור. למה? כי הייתה לו הפסקה. יש הרבה ששאלו

אותי כמה פעמים בסמינרים בפרט שאלו את השאלה הזו תגיד הדתיים לא צריכים מדי פעם לצאת לחול צריכים מסעדות לא צריכים לצאת לבילויים אני עם כמה כסף משקיע רק בדברים האלה עובד קשה ומבזבז כסף על כל הדברים האלה והדתיים הוא רואה שאת הכסף משקיעים במזון בהלבשה מה הם לא צריכים את היציאות האלה אבל התשובה פשוטה אדם שצ אצלו כל הימים בשנה זהים אחד לשני שסוכות אצלו זה יום רגיל חנוכה זה זכר למעשה בראשית אבל לא עושה לא מדליק נרות חנוכה אין להם שום דבר בבית אז הוא באמת מחפש כל הזמן איפה קצת לצאת מהשגרה יהודי שהולך עם התורה כל השנה החיים שלו רבוים בריגושים יש לו את השש ימים תעבוד ביום השביעי תשבוט עם הבית כנסת וקריאת

התורה וסעודות שבת ושירים ודברי תורה זה זה הפסקה של ריגוש זה פי 10 יותר מלצאת למסעדה לובש יש בגדים יפים כאילו יוצא לאירוע אבל לא צריך להביא מתנה. האירוע אצלו בבית. יש כאלה מקבלים הזמנה נופל להם הלב. כמה צריך להוציא עכשיו באירוע הזה פה בבית? יש לו את האירוע בבית עצמו והוא נהנה עם אשתו והילדים. סוכות בונה את הסוכה עם הילדים. קישוטים של הסוכה. יש לו התרגשות מהסוכה. מצא אתרוג מהודר. בא מראה לאשתו כולו הלב שלו פועם בהתרגשות. תראי איזה יופי של אתרוג. השגתי. כיפור עם כל התשובה והניקיון, מוצאי כיפור, איזו שמחה, איזה עוצמות עברנו ניקיון. חנוכה עם הדלקת נרות והשירים והריקודים עם הילדים. אחרי שמדליקים

נרות חנוכה, חשוב לקחת את הילדים, אבא ואמא והילדים לעשות מעגל, לשיר ביחד, לשבת, לאכול ביחד, לדבר, ליצור אווירה טובה. פורים עם קריאת מגילה ומחיית זכר אמן והשתייה של היין, הסעודה, 30 יום לפני פסח כבר מתרגשים מהחמץ. להכין את הבית, לנקות, לסדר, ליל הסדר, אחר כך שבועות, אפילו תשעה באב. הרי האדם מטבעו, טבע האדם שהוא צריך שמחה, לפעמים צריך קצת להיות עם עצמו בעצבות. ביהדות יש הכל. פורים יש שמחה פורצת גבולות. תשתה יין, תשתולל. רוצה להיות עצוב, יש לך תשעה באב. תהיה מדוקה כמה שאתה רוצה. אחרי תשעה באב תחזור לשגרה. יבנה בית המקדש. לא נצטרך את כל הדברים האלה. אבל היום אדם שחי עם התורה מרוויח גם את העולם

הזה. זה מהבט ההנאות של העולם. ויחד עם זאת, כמו המחקר הזה שראינו, גם הפעולות של המצוות הן עצמם מוסיפות לו עוד ערך מוסף של הנאה. נסיים רק בשאלה. אז מה זה ששומעים על גדולי ישראל בהתפעלות שקידשו את עצמם, פרשו מענייני העולם, התעלו יותר? אם הרמב"ם אומר שההולך בדרך זו נקרא חוטא, אל תהי צדיק הרבה. אז איך שומעים על גדולי ישראל שפרשו מכל ענייני העולם והגיעו למדרגות גבוהות? הגמרא במסכת תענית דף יא שואלת, מצד אחד כתוב שהנזיר נקרא חוטא. למה? פרש מהין. מצד שני רואים שיש מדרגות גבוהות לאדם שמקדש את עצמו. איך זה מסתדר? זה שואלת הגמרא. אומרת הגמרא הדמצא שם בזה בארמית הדמצא לצעורי נפשה הדלה מצא לצעורי נפשה

כלומר האדם צריך לבדוק את עצמו אדם שרוצה להתעלות צריך לבדוק האם המהלך שאני רוצה לנקוט בו עכשיו זה מהלך שאני מסוגל לעמוד בו להתעלות מהחומריות זה מהלך שיתן לי שמחת חיים לא יפגע לי בבריאות של הגוף לא בבריאות של הנפש אז תעשה וגם אז אל תיקח את זה כנדר כמו שאמר הרב רמב"ם ולא יהיה עוסר עצמו בנדרים ושבועות. יש דברים שהתורה עשרה, זה איסור מוחלט. מה שמותר, אתה יכול לקחת לעצמך קבלה לזמן מסוים, לראות איך אתה עם זה. אתה מרגיש פתאום שזה עשה אותך עצוב, קפצת למדרגה גבוהה, זה אומר שהגזמת. תחזור אז את השבועיים של ההידור הרווחת, אבל תחזור לשגרה. אתה מרגיש שזה עלול להזיק לך לבריאות, פוגע לך בשמחת חיים. זה אומר

שזה לא בשבילך. זה בעצם הכלל של האיזון שהתורה מלמדת את האדם. יש את הבסיס שהתורה נתנה שאז האדם נהנה גם בעולם הזה, לא רק בעולם הבא. ויש דברים שאדם רוצה להדר שגם בהם צריך לבחון ולבדוק האם החומרה הזאת מתאימה לי. זה לא הלכה. רוצה להחמיר. תבדוק האם אתה בדרגה הזו. אתה רואה שזה עשה אותך עצוב? קפצת יותר מדי. אתה רואה שזה מזיק לך לבריאות, התחלת פתאום לעשות ציגופים שהם לא בשבילך. תחזור לעצמך. תחזור להיתר הרגיל. וככה אדם עובר מסלול חיים בריא וטוב שיהיה לו טוב בעולם הזה וטוב בעולם הבא. כמה חשוב לחנך את הילדים שלנו, לשלוח אותם למוסדות חינוך תורניים שילמדו על שבת, ילמדו על תפילין. כי התורה לימדה אותנו לא רק

את הנקודות שהזכרנו, גם איך להשתמש בכלי עזר. תפילין זה כלי עזר. מכשיר כמו אנטנה להבדיל. קולט אור עליון מזרים לנשמת האדם, למחשבות שבמוח, לרגשות שבלב. כי התורה נתנה לנו הדרכה בכל תחומי החיים. איך להשתמש בכסף, איך לנצל את הזמן, איך להתייחס לרגשות שלנו, למחשבות שלנו. הכל התורה נתנה הדרכה. בכסף אומרת התורה, יש לך שלוש דרגות, תבחר או עין בינונית, שזה מעשר כספים מהנטו שנשאר, או עין יפה, שזה 20%, אבל אסור לאדם לתת לצדקה יותר מ-20% מההכנסות שלו. אלא אם כן הוא מיליארדר שגם ה-20% שלו זה גם אם יתן 50% נשאר לו הון רב אבל אדם רגיל אסור לו לתת יותר מ-20% גם אם הוא בעל דחף לתת אסור להיות פזרן לדעת את הגבולות

אז יש 20% עין יפה 10% עין בינונית שזה מעשר כספים ויש פחות מזה שזה מדרגה פחות אבל יתן משהו לצדקה אז התורה לימדה מה האיזון של ה של הכסף זמן תנצל את הזמן כמו שצריך שיהיה לך ך קביות איתים לתורה כל יום זמן לתפילות זמן למצוות לעזור לאשתך מבשרך אל תתעלם אנשים קרובים אליך תדאג להם יותר מאשר לאנשים אחרים וכך בכל תחום איך לחשוב מה לחשוב איך להפעיל את הרגשות אלה דברים שאדם יכול לשלוט בעצמו ומקבל הדרכה את ההדרכה אנחנו מקבלים רק על ידי שיעורי תורה אדם שרוצה להצליח בחיים שיקבע איתים לתורה יום יום שלא יעבור יום בלי תורה ואם רוצים שהילדים שלנו יהיו מאושרים לשלוח אותם לתלמודי תורה, בתי ספר של בית יעקב את

הבנות, מקום שבאמת יבנו הילדים, בתי ספר תורניים, יקבלו את כל הערכים הנדרשים כדי שיהיה להם כלים להצליח במשך כל חייהם. נסיים בברכה, נקדיש את הדברי תורה. הערב שיהיה להצלחת כל הציבור שנמצא איתנו כאן, כל הצופים בכל מקום שהם, שהשם ימלא משלות לב כולם לטובה ולברכה, בבריאות אתנה, פרנסה טובה, זיווגים אגונים, נחת מהילדים. אמן ואמן.