סיפור הגבורה של סבתא שלי אל מול הלהבות - הרבנית פרי כהן

סבתא שלי, אמא של אבא שלי, אישה מיוחדת מאוד. כשהיא הייתה צעירה, היא הייתה מסרקת פאות. בעבר, כשהיו רוצים לחפוף את הפאות היו חופפים אותם עם נפט. היא העמידה ארוחת צהריים לילדים שלה, נכנסה לחדר האמבטיה, סגרה את הדלת וחפה את הפאות. האש הריכה את הנפט מהמטבח שהיה קרוב מאוד. היא הייתה גרה בדירה קטנה ופרצה את הדלת של האמבטיה. וסבתא שלי עומדת מול לאבות אש ולא יודעת מה לעשות. בהחלטה של רגע מהירה מאוד היא רואה את החלון של חדר האמבטיה, חלון קטן שעמד מאחוריה. היא מטפסת עליו וקופצת החוצה, לא יודעת מה יקרה איתה, אבל דבר אחד היא יודעת בלהבות האש היא לא מוכנה להישרף. היא רוצה לחיות. אנחנו מתפללים בימים האלה

למענך אלוקים חיים. אנחנו מתפללים לאלוקים שאוהב אנשים חיים, אנשים שבוחרים לחיות, אנשים שבוחרים בחיים. לעתים אנחנו קצת מתים, לא מוצאים את עצמנו ביום יום. עושים את המצוות מתוך איזשהו קושי. הקדוש ברוך הוא רוצה אותנו חיים, תחיו אותם, תהנו מהם, תבחרו לחיות.