"המחבלים התקרבו, וכולם קראו שמע ישראל": ענבל פיטוסי על הקרב בנחל עוז

כשהוא אומר הרבה מאוד חטופים והורגים בנחל עוז אני צורחת לו באוטו אבל הבן שלי נמצא שם ואז אני חוטפת כמו אגרוף בתוך הבטן וכולי מתחילה לראות ולהיכנס להיסטריה ואניקה ובעלי מסתכל אליי ככה איציק מסתכל עליי מהצד לא הבין מה הם כולם מסתכלים עליי ו וא ו וא ו ואני לא לא מפסיקה להראות อלה יקרה ואהובה מה שלומך? איי בסדר תודה רבה שהזמנת אותי

ברוך השם בל אני כל כך שמחה שהגיע הרגע כל כך הרבה דיברנו ותכננו והנה הגיע הרגע מדויק

ברוך השם

אז נספר קצת לכל מי שצופה בנו עכשיו בבית ש איך הכרנו בעצם קצת על ההכרות בינינו אני זוכרת שהגעתי לשבת מנוחה וישועה שהזמין אותי להנחות פאנל שמשפחות שקולות ושם הכרתי אותך לראשונה הכרתי עוד המון משפחות מדהימות ויקרות וישר שראיתי אותך כך א ישר נפשי נקשרה בנפשך וממש מאז המשכתי להגיע לכל השבתות כבר שבת 14 ברוך השם שאני מגיעה שם הנחות פנלים ואני חייבתי להגיד לך שאחד הדברים שהכי צמררו אותי אצלך שראיתי בך שמצד אחד אתם בעצם משני הצדדים מצד אחד אתם משפחה שכולה ואתם באים גם לקבל ולקבל את הכוח ואת כל מה שהם נותנים שם הרב קנינג שכל כך משקיע בשבתות שלו ובכלל בכל הפעילות שלו למען המשפחות ות שקולות וניצולי

הנובה ומצד שני אתם גם מאוד בפעילות כלומר אתם חלק מהצוות אתם חלק מה מהתרומה מהעשייה מה וזה מדהים לראות את זה איך בעצם אתם מסתדרים גם וגם זאת אומרת איך אתם עושים את זה בעצם

אה בואי נגיד שבזכות זה אנחנו ב אנחנו חיים אנחנו מתפקדים

כי אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להיות בעשייה כדי א להרים את הראש מעל המים

א הבחירה היא לא פשוטה אתה כאילו בבוקר כשקמים ואתה כל כך רוצה להישאר במיטה ולשים את הצמיכה על הראש ולא לקום אבל כשיש סדר יום והיומן מלא אין ברירה חייבים לקום ואז זה מתחיל ככה לאט לאט ואז נכנסים לעניינים ולאט לאט המצב רוח עולה נפגשים עם אנשים אז אז אני מרגישה שאנחנו בעשייה יש לנו זה נותן לנו כוח ברגע שנותן לנו הרבה מאוד כוחות וברגע שיש לנו כוח אנחנו יכולים להמשיך את היום להמשיך את הפקד

וואו

ברג שאנחנו עוזרים לאנשים אחרים ונותנים ומספרים על ישי ו מפיצים את המורשת שהוא השאיר פה ו ובכלל ואנחנו רואים אה לצערנו הרב יש הרבה מאוד הרוגים כל הזמן הנה רק היום בבוקר אז בלילה לא משנה כאילו כל הזמן כל הזמן יש עוד ועוד הרוגים וקשה מאוד ואנחנו רק חושבים על המשפחות שנכנסות לתוך המעגל הזה ואנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים להישאר א בבית בתוך העניינים שלנו, בתוך ה עבודה שלנו ולא להסתכל החוצה ולא לחזק. הניסיון הזה בעצם הכניס אותכם לסוג של עשייה שאתם בלופ כזה ש

בלופ

כל הזמן רק לעשות ולתת ולתמוך ולהיות ובאיזשהו מקום אתם סוג של מעגל ה הראשונים שעברו את זה כן בשביל העשרי סוג של מעגל תמיכה כן ותיקים זה מוזר להגיד ותיקים אנחנו עדיין עוד מעט שנתיים אבל זה מטורף לכל המשפחות החדשות שנכנסו לתוך מערך השחול אה ואני יכולה להגיד לך שאני ממש רואה הבדל בין השבתות הראשונות שהיו לבין השבתות שעכשיו שאני ממש רואה שיש איזשהיא מעטפת שלכם לא הייתה

נכון כלומר זה מין מקום משהו שהוא נבנה בעם ישראל פתאום לכל המעטפת למשפחות השקולות קודם כל יש מעטפת א פיזית פיזית כאילו גם עמותות וגם ארגונים שחושבים עלינו כל הזמן ולא עוזבים אותנו ועושים פעילויות א ומחזקים אותנו כל הזמן כל כל ארגון בדרך שלו אה ביניהם גם ארגון מנוחה וישועה שנותנים לנו את השבתות כוח ובאמת אה מביאים לנו אנשים שכדי שניצור שיח ונחזק אחד את השני ובאמת גם אני השבת הזאת ראיתי ש לאנשים יש הם בנו יותר חוסן כנראה אה אנחנו בתוך המלחמה חמה הזאת כבר כמעט שנתיים ו וא ו וא ו ואנשים א מה שמפלי ביותר כאילו בתוך הסיפור הזה שאנחנו לא עם הראש למטה אנחנו עם הראש למעלה במיוחד אחרי המלחמה עם איראן

שראינו כל כך הרבה ניסים גלויים אז כאילו איך אפשר איך אפשר להיות עם הראש למטה כאילו אנחנו צריכים בכורים להגיד תודה א על הניסים שהשם עושה לנו אה ולהמשיך קדימה ואנחנו רואים לאט לאט את האור מתגלה לעינינו ובעזרת השם אני מקווה שעד הגאולה השלמה אבל בדרך א תראי בטוח יש גם משפחות ואנשים שהם שקשה להם מאוד להרים את הראש שלהםכ

ויכול להיות שאלה לא מגיעים לשבת אני לא יודעת

אבל אנחנו כן עושים את המאמץ כדי להרים את הרוח של כולם

אז בוא נחזור באמת לשביל העשירים עלישי המתוק שלכם מה בדיוק היה איך הקרב היה בג גולני אה כל הקרב שהיה שמה במלחמה ו ומה קרה בסוף וגם הידיעה מתי אתם ידעתם מזה מתי התקנו אותכם בוא נחזור אחורה בזמן מתים

אז אישה אישהי היה חיה לו גולני גדוד 13 א הוא היה ארבעה חודשים לפני שיחור והוא כבר היה בערך ארבעה חודשים על הגדר זה היה התפקיד שלהם שם להיות במוצב נחלוז ולשמור על הגדרות והיה ביניהם תורנות א מי יהיה בחט שחור חץ שחור שמה היו שתי טנקים ושתי נמרים והם היו עושים סיורים על הגדר א ובאותה שבוע א התור של ישי וחבריו היה להיות שם ובשביעי לעשירי יום שמחת תורה בבוקר משעה 3 בבוקר אה הייתה הוראה אה לא לעלות לגדר ושילו המפה החליט שאם לא עולים לגדר עושים כוננות עם שחר בין הקיבוצים ואז הם נסעו בין הקיבוצים ושילו אמר שמענו את זה בקשר שילו אמר להם א הנה קיבוץ נחל מכאן עלולים להיכנס מחבלים אם יכנסו זה יהיה מכאן אנחנו נצטרך א להגן מכאן אה כיבוץ

לפנות בוקר יום שישי

כן כן כן כן יום שישי בבוקר כן

וואו

לא שבת בבוקר גם שישי בבוקר היה תרגיל

וגם שישי בערב היה תרגיל וגם שישי כן ככה הם עברו קיבוץ קיבוץ ו הוא אמר להם הנה מכאן עלולים יכנס אם יכנסו זה מכאן ואז באיזשהו שלב א 1628 ו9 התחילו אה התחיל ירי עליי שובים אה אמ ושילו שהיה על דוד קפץ על הנמר א אישה היה עם עוד שבעה חבר'ה בעצם היו 10ה חבר'ה על הנמר

ששילו המפקד

ששילו המפי והם התחילו לנסוע לכיוון הגדר כי הם ראו הם התחילו הם רצו לראות מאיפה יש בלאגן מאיפה יש בעיה והם נסעו לכיוון הגדר גם התצפיתניות קו להם א מכאן נכנסים מכאן נכנסים א ואז הם נשאו לכיוון אה והכניסו את עצמם בעצם למקום הסכנה אה והם רואים שמחבלים נכנסים מחבלים נכנסים יורים והורגים ודורסים ונכנסים עוד והם יורים והורגים ודורסים וככה עוד ועוד 10ה חיילים

והם 10ה חיילים כשהם מתקרבים ממש לכיוון הגדר אה נורא עליהם טיל נוט או rpג משהו איזשהו טיל נורא עליהם והוא משביט את כל מערכות אנמר. זה אומר שהם לא יכלו לראות מהאנמר. הם אנמר הפסיק לנסוע. הוא פשוט נעמד. הדלת ננהלה עליהם וזאת אומרת שהם לא הצליחו לצאת ממנה. ומערכת האוור כאילו בעצם הם נשארו בתוך קופסת מתכת בלי תוחלת חיים. אין מה לעשות כרגע. ולאט לאט אתם רואים את המחבלים מתחילים להתקרב לכיוון הנמר וכולם שם קוראים קריאת שמע. בעצם היו שם כל מיני אנשים, אנשים עם כיפות, אנשים בלי כיפות אנשים אתאיסטים, כאילו כל מיני אנשים מכל גוני העם שבעצם ישבו בתוך הנמר הזה והם ראו שמגיעה סכנה וכולם קראו קריאת שמע.

באיזשהו שלב הם הצליחו להניע את הנמר בהנאת חירום ולנסוע קדימה ושילו המפי בעצם העלה את עצמו למעלה לצריח וירא עם הנשק שלו והם דורסים והוא יורה ודורסים והוא יורה והם ממשיכים לנסוע ומקבלים הוראה מהתצפיתניות בנחל עוז להגיע דחוף דחוף דחוף למוצב כי לאט לאט הוא נכבש ועל ידי מחבלים ובעצם הם היו צריכים שמה מהעזרה ואז הם מגיעים לכיוון המוצב, נכנסים למוצב אה הדרכים במוצב מאוד צרות ככה שהם לא יכולים הנמר הוא גדול הם לא יכולים לפנות הם לא יכולים לעשות הרבה דברים בפנים הם פונים לאט לאט א אבל בעצם לכל מקום שהם מגיעים המחבלים בורחים לצדדים ואז הם לא יכולים לזהות אותם א באיזשהו שלב שילו הממפה מקבל כדור ליד נורא

עליו כדור דור והוא משל את היד ככה לתוך הנמר והם שמים לו חוסים רכים ו הוא נותן הוראה לצאת מהמוצב א כי צריך לפרוק מנמר צריך לצאת מהנמר כדי להילחם פנים אל פנים כי ככה זה אי אפשר להילחם עולם

ואז הם מחליטים לצאת מהמוצב לתוך חורשה הרי הדלת ננעלה נשאר להם לפרעוק לצאת רק מהצריח שמלמעלה אז הם צריכים להיות יחסית ת מוגנים כדי שלא יראו בהם והם הלכו נשאו לחורשה קרובה יצאו מהנמר ואז שילו מפי נתן להם שיחת מוטיבציה ואמר להם מי שלא רוצה לבוא איתי לא חייב אתם יכולים להישאר כאילו זה מצב סכנה אנחנו במצב מלחמה אנחנו צריכים כרגע ללכת ולכבוש את המוצב שלנו מחדש אה וכמובן שבעה לוחמים שלושה מתוכם היו צריכים להישאר בתוך הנמר א כי הם אלה שמתפעלים אותו ושבעה לוחמים יצאו ביחד איתו.

וואו בעצם כולם הצטרפו אליו. כולם הצטרפו אליו ואומרו לו שהיא לא איך בדיוק אתה צצי תישאר אתה בפנים אתה פצוע אז הוא הראה להם איך מחלפים מחסנית עם יד אחת והם ראו שהוא לא מתכוון להישאר בלמר אז כמובן שהם הלכו אחריו בדרך הם פגשו את המפקד את פוני המפקד של המסייע ביחד עם הג'יפ סיור שלו והם קיבלו טלפון מתומר המגד שגם הוא נהרג מאוחר יותר אמ שבוני ועמסי ילכו לכפר עזה לעזור לתושבים ושילו והחיילים שלו הולכים למוצב נחלוז כדי להציל שם את המוצב, את החיילים, את החיילות, את התספטניות, את כל מי שנמצא בפנים. והם התחילו ללכת רגלית. בדרך הם נתקלו במחבלים והרגו אותם. אל תשכחי שזה היה מחבלים שהיו אמורים להגיע לכיבוץ

ונחל אוז ו שובה וכל היישובים שנמצאים שם ובעצם הם עצרו אותם א באיזשהו שלב נפתחה עלים אש מארבע כיוונים והיו שם גם צלפים שפשוט ירו בהם והרגו אותם אחרי מלחמה מאוד קשה ביניהם ולצערנו הרב שישה מתוכם נפלו א חייל אחד נשאר ר א בעצם הלוחמים הם שילו הרב ממפי סמל רועי ברקת דוריארכי דביר זקאי יעד בן יעקב ישי א ושמעון מלקה ניצל בנס והוא הצליח להגיע לג'יפ של המסיית ולעלות איתם לכיוון כפר העזה א ובעצם א הבעיה הייתה בכל זאת אומרת בהמשך לצערנו הרב שמענו בתקשורת שמנסים להחפיש את החיילים הגיבורים שלנו. אה ואמרו עליהם שהם לא נלחמו ושהם ברחו. הם ראו את ה לא יודעת הם ראו את הנמרי יצא מהמוצב ואז משום מה הם חשבו שהם ברחו והם לא רצו להציל את החיילים שנמצאים ואת הפטניות שנמצאות בתוך המוצב.

ולמה בעצם יצאה ידיעה כזאת

לכחריב? אני לא יודעת. כאילו למה אולי בגלל שהם חשבו שהשוב שהנמר יצא מהמטיוב אז הם חשבו שהם ברחו אבל הם לא ברחו הם חזרו ברגל כדי להציל זאת אומרת ובכלל בתוך מוצב נחלוז היו ארב הרבה מאוד קרבות היו שלוש מיגוניות שבהם חיילי גונן נלחמו נלחמו בעוז ובגבורה הם גם הכניסו לתוך המיגוניות פצועים שהיו ועזרו עזרו להם וניסו ככה לעזור להם להחזיק מעמד. חלקם לא שרדו אפילו. א היה את הקרב א א בחמל שנשרף בסופו של דבר בשעה 12 :30 בצהריים. היה את הקרב בשן ג'. כולם בעצם א 18 חיילי גולן נהרגו באותו יום בתוך המוצב של נחל עוז. ככה שאנחנו יודעים שהם נלחמו בעוז ובגבורה כולם. כולם. לא היה אחד שלא נלחם. זה יראו בתחקירים אחר

כך א וכולם ניסו להציל את מי שרק יכלו במוצב הזה א לצערנו הרב נכנסו פשוט הרבה מאוד מחבלים לשם ונכנסו בנגדות כל פעם נכנסו עוד ועוד אז א חלקם הצליחו לחטוף את הצפיתניות א להרוג אותם וחלקם א הרגו חיילים אחרים הם בזזו הם עשו הרבה דברים לא רעים שם בפנים אה אבל היו רק 40 לוחמים בתוך המוצב הזה באותו יום. אז

יחסית לאלפים מחבלים, למאות מחבלים שנכנסו בפנים,

היו קרבות מאוד קשים. וואו. אמתי אתם שומעים על הידיעה הזאת בעצם? זאת אומרת זה היה השבת. ידעתם בכלל על מה שקרה? ידעתם שהבן שלכם נמצא בדיוק במקום הזה?

אנחנו לא ידענו. זאת אומרת ש אני בש :30 יצאתי לתפילה א תפילת ותיקין א אנחנו הלכנו לתפילת ותיקים מטרה להתפלל מוקדם וללכת להקפות בבית כנסת המרכזי ויצאתי בש 6 וחי ושמעתי את הירטים שומעים מהבית שלנו ירוטים

את מתלמון נכון

מתלמון כן אנחנו גרים במקום גבוה אה ושמענו ירוטים ואני שומעת שזה לא נגמר לא מפסיק לא מפסיק לא מפסיק ממשיך נמשיך ובמהלך התפילה כמו שקרה בכל המקומות כיתות כוננות קובצות ומתחילים א ככה לדבר לנחש כל מיני ולקראת סיום התפילה סביבות 8 בבוקר הרב נכנס רב היישוב נכנס ומודיע שיש א איזשהי התרחשות מלחמה הוא לא אמר בדיוק מלחמה הוא אמר שיש איזה אירוע מאוד גדול בדרום א ושמי מי שיש עליו נשק ופלאפון לקחת איתו עכשיו אנחנו אנחנו יישוב דתי שאומרים נשק ופלאפון זה

בחג זה נשמע קצת א זה אבל עדיין לא קלטנו שמשהו קורה

ולא ידעתם שאישה היא שמה

ולא ידענו שהוא נמצא בנחלוז אבל לא ידענו איפה הוא נמצא בדרום זה יכול להיות

אוקיי

לא חשבנו ואז א איציק ואני הלכנו הביתה למדנו חברותה שבחברותה למדנו בעצם א על מעלת ההקפות בשמחת תורה עד כמה כמה חשוב חשובות ההקפות בשמחת תורה עד כמה שהיום הזה קדוש א ושה שבעצם התפילות שאנחנו אומרים תוך כדי ההקפות והשירים והשמחה והריקודים הם הם אה א מתבטלים עדינים והבקשות שלנו עולות לשמיים ביום הזה וכל הבקשות שביקשנו כל השנה כולה ביום הזה הם עולות א ומתגשמות זה יום שאנחנו מדברים דברים על ה מבקשים על הגשם אז מבקשים על ההגשמה בעצם

ובזמן הזה שאתם לומדים תורה אישה היא נלחם

נכון אישה היא נלחם בזמן הזה מה זה נלחם זה הזמן הכי הכי קריטי במלחמה שהוא ש נלחם בו

ואז אנחנו בסביבות 820 יורדים לכיוון בית הכנסת ועובר הג'יפ סיור ואני ככה מכניסה את הראש פנימה ושואלת אה מה קורה? אז הוא אומר לי שחדרו 50 מחבלים ויש הרבה מאוד חתופים והרוגים בנחל עוז. שהוא אומר הרבה מאוד חטופים והורגים בנחל עוז אני צורחת לו באוטו אבל הבן שלי נמצא שם ואז אני חוטפת כמו אגרוף בתוך הבטן וכולי מתחילה לראות ולהיכנס להיסטריה ואניקה ובעלי מסתכל אליי ככה איצית מסתכל עליי מהצד לא הבין מה הם כולם מסתכלים עליי ו וא ו וא ו ואני לא לא מפסיקה לראות ויצי ככה לוקח אותי ביד ואני אומרת לו אני דואגת לי שי אני דואגת ליישי אני דואגת לי שי ככה לוקח אותי הביתה ואני שותה מים וככה מנסה להרגע ו ואני כל

הזמן אומרת לו אני דואגת לאישי ואז אני עומדת ככה ואני חושבת לעצמי אני אומרת רגע שנייה מה אני עושה עכשיו אני נשארת בבית בין ארבע קירות ואני משתגעת אני אשתגע מזה או שאני אלך לבית הכנסת כרגע למדנו על מעלת ההקפות, על מעלת התפילות ביום הזה ואז אני מחליטה ללכת לבית הכנסת ואני עומדת ככה לפני שאנחנו נכנסים ואני אומרת לייציק בעלי זה יום הולדת 50 שלו באותו יום ואני אומרת לו איציק היום זה יום הולדת שלך אני מבקשת שתתפלל הכי חזק שיש ואז הוא נכנס הוא עומד במרכז הבמה עם ספר תהילים וכולם רוקדים מסביבו ואני עומדת בעזרת נשים ואני בתפילות אני לקחתי את הפלאפון איתי ואני כל הם בתפילות ועומדת לידי חברה שאומרת לי

עכשיו אנחנו צריכות להעביר אנרגיה טובה לאישהי ולחיילים אני מבקש ממך להרים את הראש וככה כל הזמן שככה הורחדתי את הראש היא נועודדת אותי להרים וכמובן החברות שלי מחבקות אותי כאילו כאילו באמת אני יודעת ש שקרה משהו נורא, אבל מצד שני אני לא באמת יודעת, כאילו הלב אומר לי, אבל הראש לא. ואנחנו ממשיכות בתפילות א ומדי פעם ככה אני מסתכלת בטלפון אולי אולי תהיה איזה הודעה אולי אבל אה לא לא הודיעו שום דבר ווזהו. ובעצם מאז מ מאז אנחנו מחפשים את אישי איך שיצא החג א התגייסנו כל המשפחה וגם הקלות וכולם והתחלנו להרים טלפונים בתי חולים לבדוק לחפש וכל הזמן היינו בתקווה שאישהי נלחם שפשוט הוא לא יכול לענות כרגע אנחנו

מחפשים ומחפשים ומחפשים וביום ראשון בערב הילדים שלי כנראה שכבר הבינו שמשהו נורא קרה א כי הם באו לישון אצלנו בבית א

הילדים הנשואים

הילדים הנשואים

וביום שני בבוקר דפקו לנו בדלת א בגלל שזה היה שביעי באוקטובר והיו כל כך הרבה הרוגים אז א באו רק שני קצינים והם הודיעו לנו שאישי נהרג בשבת ושאי אפשר עדיין להביא אותו בגלל ש עדיין יש זה שטח אש ושטח מלחמה ואי אפשר כרגע להיכנס להביא אותם אז חיכינו וחיכינו

מה עבר עלייך ברגע הזה שהיו לך כי את הייתם כל כך היית מלאה בתקווה

אני אגיד לך כאילו ידעתי

כאילו ידעתי עוד משבת כי עוד מיום שמחת תורה, כאילו ברגע הזה שהוא אמר לי שיש הרבה חטופים והורגים בנחלו אז כאילו הודיע לי את הבסורה. לא יכולתי לעשות שום דבר מאז. מאז הייתי כמו זומבי כאילו רק חיכיתי לדפיקה בדלת ולא רציתי שזה יקרה ופשוט לא יכולתי לעשות שום דבר. כל רגע כאילו ניסיתי לעשות משהו אבל זה היה משהו שמשך אותי לשבת ולחכות ואז התחילו להגיעים שכנים והתחילו להגיע חברים ו כל הזמן אמרנו לעצמנו תקשיבי בשעה ביום שני בשעה ל8 בבוקר איציק בעלי כתב מכת כתב הודעה בקבוצת וואטסאפ של המשפחה חבר'ה אנחנו באמונה שלמה אנחנו מתפללים על זה שאישי כנראה נלחם ובעזרת השם אה אנחנו מתפללים לטוב ואנחנו נחזור לעבודה.

כשאני קוראת את ההודעה הזאתי ולא הייתי לידו אני אומרת בואנה הבן אדם חי בסרט הוא חי בסרט מה הוא חושב לעצמו

וואי איזה קשה

ורבע שעה אחרי זה דפקו בדלת א ובעצם ביום שני בערב מתקשרים אלינו לא יום שני יום שלישי בערב מתקשרים אלינו משורה ואומרים לנו אישי כאן א אנחנו נודיע לכם לגבי ההמשך איך מתקשרים בטלפון? תחשבי איזה מצב עם ישראל היה. אה אישה היא כאן ואנחנו נדע לכם מה יקרה, מה מה יהיה בהמשך. וביום רביעי, בשעה 3: בצהריים, הגיע המודיע ואומר לנו, אני נורא מצטער להגיד לכם, אבל אישה היא לא נמצא בשורה והוא לא נמצא בשום מקום אחר. א אולי הוא עדיין בשטח אבל אנחנו לא יודעים ואני מסתכלת עליו ואני אומרת לו אבל אני יודעת שאספו משם את החללים אני יודעת כי דיברו על זה ו מה אתה מנסה להגיד לי חטפו אותו עכשיו הדנה אחותי הקטנה הייתה

מהורסת לאדר הגולדין שעדיין בשבי כבר 11 שנים אה א ואני אומרת לו לא יהיה פה עוד חטוף במשפחה הזאת. הוא מסתכל עליי בעיניים גדולות ואין לו מה לומר לי והוא פשוט הולך. ואז אני פונה אל הרב יורם הברג'ל הצדיק שנפטר והוא היה הסנדק של אישי. והרב נפטר שהוא היה בן 58. צעיר יחסית. נכון

והוא נקבר אה בדיוק באותו שבוע שהודיעו לנו שאישי נהרג. זאת אומרת שאם אם באו אליי ביום רביעי ואמרו לי שאישה היא לא נמצא ויום היוצ של הרב יום זה ביום חמישי שיום שלאחר מכן ואני פונה אל הרב אני אומרת לו הרב עד מחר אתה מביא לי את אישי אתה היית הסנדק שלו אתה חי עליו עד בחרת מביא לי את הילד ובאמת ביום הרביעי בשעה 1 בלילה מגיע המודיע ואומר, "אני מצטער שאני מגיעה עכשיו בשעה כזאת, אבל לא יכולתי לישון בלילה. ובאתי להודיע לכם שמצאנו את אישי ושהוא עבר זיהוי ושאפשר יהיה לקבור אותו מחר, שזה יום ההזכרה של הרב. הרי כל החיים שלה כל החיים שלי אנחנו בטלטלות הרי גורשנו מבושקתי והבית ועד שמצאנו מקום חדש לגור פה ועד

כל הדברים האלה כאילו א זה יצר יצרו טלטלות מאוד גדולות בחיים שלי ולא נשאר לי אלא אה לדבוק באמונה בקדוש ברוך הוא כי אני הרגשתי שאני כמו מריונטה בובעל חוטים שכ שכאילו יש מישהו שמניע אותה, מזיז אותה ו זה מה שהרגשתי. כאילו אז אמרתי לעצמי מה יש לך לעשות עכשיו? כאילו לצעוק, תצעקי, תצרכי, תבקי, כאילו מה חוץ מלבקש ולהתפלל וזה. אז כאילו שום דבר הרי לא יעזור כרגע. את נמצאת בידיים של בורא עולם, את נמצאת בידיים של הקדוש ברוך הוא, תפני אליו, תתפיל אליו. א זהו זה מה שיש לעשות כרגע כאילו המדינה הזאת במצב כזהסופה כאילו אין אפילו למי לפנות כל מי שאת קונה כל מי שהרמתי טלפון אמר לי אה או שלא לפני שמצאנו את ישי

לפני שהודיעו לנו אמרו לנו הם בטח נלחמים הם בטח זה אנחנו לא בדיוק יודעים איפה הם צילנו אותנו לא בדיוק אנשים לא ידעו

כן לא ידעו בעצם

או שלא ידעו מה קורה או שלא או שידעו ולא רצו להגיד לנו אז מה זה עוזר? אני חוזרת איתך אחורה לאיזשהיא נקודה מסוימת שאמרת שנורא מעניין אותי ככה קצת לפתח אותה. דיברת על העניין הזה שהתקשורת הראתה המון את המקום שכאילו חיילי גולני לא באו להציל את התצפיתניות או כל מי שהיה שם ב במוצב

בנחל עוז. ו היה לכם איזשהי איזשהי הפלגה איתם? את יוחת

נכון במשך השנה הזאת א השנה הקודמת אה הציאו לנו יד לפנים א להצטרף להפלגה פעם בשבועיים למשך כל השנה הזאת אה עם קבוצות יחד א עם קבוצות שקולות א של הורים שקולים להפלגה שהיא בעצם הפלקת ריפוי נמצאת על הספינה על הסירה הזאת גם אה א עובדת סוציאלית וגם סקי פרית שהיא בעצם מלמדת אותנו ניווט בים ואיך לתפעל את הסירה. פה אנחנו מגיעים להפלגה הראשונה ואנחנו רואים מולנו הורים שתצפיתניות א ושל רוכב שמיים שבעצם של בנות שהיו במוצב נחלוז והחייל שלנו נלחם בנחלוז ואז היה מאוד בוער העניין הזה שאורח הצפיתניות סיפרו על חיילים גונני שהם ברחו

כי זה מה שהכיל אותם בתקשורת כי זה מה שהכילו אותם בתקשורת

איך אתם הגבתם אתם ידעתם את זה מראש או שפתאום הטיחו את זה לפניכם פתאום פתאום אה פתאום נתקלנו בזה

וזה היה מאוד אה מאוד טעון ומאוד קשה והלחנו הביתה וחזרנו היינו צריכים לחזור להפלגה שנייה והתלבטנו מה לעשות עם זה ואמרנו טוב מה שיהיה בעזרת השם כאילו זה והגענו וסיפרנו את הסיפור של גולני של חיילי גולני שהיו בנחלוז ואז ההורים של פצץ פיתניות הבינו אה מה באמת קרה שם, מה הייתה האמת והם ביקשו סליחה והם אמרו ש שהם מבקשים שנגיד סליחה לכל הורי חייל גולני בשמם כי הם לא הם לא מצטרפים לכל ההד הזה התקשורתי ש שיצא נגדם ועכשיו הם יודעים את האמת ומאז אנחנו חברים מאוד מאוד טובים אמ א כי אנחנו יודעים ש שהתצפיתנירס עשו את העבודה תקשיבי לראות מחבלים נכנסים לתוך המוצב ולדעת לתפעל את כל האירוע הזה מול הממפי ומול

הקצינים ומול הזה והם תפעלו את זה בצורה מקצועית ביותר וחלילון גולני שהם בעצם הלכו עם ה עם ההוראות שלהם והם ביצו את ההוראות שלהם עמדו יד ביד ועשו מה ש ביכולתם אז כאילו מה הייתה פה? זה מדהים שהיה המפגש הזה ודיברתם והוצאתם את האמת לאור תקשורת מסלפת דברים אז טוב שהאמת הגיע

אבל תראי מה זה משמיים כאילו שמו אותנו שליחים שם את כל המשפחות האלה ארבעת המשפחות האלה כדי שבעצם האמת תצא לאור בצורה נכונה

נכון

את הבאתי איתך אלבומים ממש מסקרנים אותי אם את יכולה לבחור מכל אלבום תמונה אחת שהכי חשוב לך לדבר עליה אז זה האלבום שלישי וזה תמונות מיגוש כטיף דווקא וואו

א אנחנו מגורשי גוש כטיף גרנו בישוב כטיף אני גדלתי ביישוב גניטל משנת 78 זאת אומרת הייתי בת ארבע אז א אז 28 שנים גרנו בקוש כטיף כאילו גם גדלתי שם וגם התחתנו שם וגם בנינו בית שם ונולדו לנו שם חמישה ילדים עד ישי א ואישהי היה בן שלוש בזמן הגירוש אז בעצם יש פה גם תמונות שאישה הקטנטן עוד בבית שלנו ויש פה תמונות מהברית שלו עם הרב יורם הברג'ן

שהוא בעצם היה הסונדק שלו ויש פה תמונות א של גוש כתיב שבעצם מהשרשרת שעשינו א א שרשרת חיבור מגוש כטיף לירושלים כולנו עמדנו נתנו ידיים אה והתחברנו עד לירושלים זה היה א איזשהו אקט מחאתי ש כדי להביא לו מודעות א של של כל האנשים בארץ מה קורה בעצם בגוש כתיב ושאסור לנו לעזוב את המקום הזה. א ופה האישה עם כתומים כאילו מניפה את הדגל הכתום ובאחת המחאות שהיו כן נגד העריסה וחורבן גוש כטיף

וואי איזה ילד מתיקות

ממש

ממש ממש

ממש מתוק

דיברת על המקום הזה באמת של גוש כטיף את חושבת שאם לא היינו עוזבים את גוש כטיף אז לא היה השיבה השביעסלי

ברור בוא נ

כי אנחנו היינו אה אנחנו בעצם היינו נקודת הביטחון הרי הביאו אותנו משם. אריאל שרון בזמנו הביא את המתיישבים לשם כדי לעבוד ביטחון ורצועת ביטחון למדינת ישראל. זה הייתה המטרה. זאת הייתה המטרה שלו. ועל כן ההורים שלי הגיעו להתיישב שמה כדי לעבוד נקודת ביטחון וקו ביטחון על כל רצועת עזה למדינת ישראל ולצערנו הרב אחרי שבנינו והשכנו והיה שם מקומות הרבה תורה הרבה ישיבות הייתה אולפנה

א בתי ספר זה היה מקום חינוכי מאוד מאוד גדול א ספרייה אזורית מטנס מצה גם באמת רצועת ביטחון לא כל כך

אם הייתם עדיין נשארים שם חלקת אדמה הזו

נכון אז אה השנים הראשונות באמת היו שנות גן עדן זאת אומרת את תאמיני או לא אבל א אנשים מהגוש הלכו ללמוד רישיון הגעה בחנייונס לעשות קניות בעזה אה

אה רופאי שיניים שם כאילו היינו איתם שלום באמת שלום אמיתי עד לאנטיפדה הראשונה ושמה כבר זה התחיל להיות לא נעים אמא שלי גם נפגעה מאבן שנזרקה עליה המכוני על הרכב שהיא הייתה בו אז א שמה התחיל כבר להיות קצת יותר קשוח אבל בגלל שכבר זה היה בית ובנינו ובנינו כאילו בנינו בתים באבן בנינו בתים גדולים כאילו זה לא שאנשים יחשבו שגרנו שם בקרב אני ממש לא זה 22 יישובים מבוססים אה מקומות חינוך כאילו חקלאות פורחת ביותר היינו מהחקלאות המתקדמת ביותר במדינת ישראל בגוש כתיף אבא שלי היה חקלאי כאילו אמא שלי הייתה מנהלת ספריה ב והקיימה את הספריה האזורית בחוף עזה ככה שהיינו מקום מאוד מבוסס ומקום מאוד מאוד א חזק ועם

השנים נכון האמת שאם השנים הביטחון התערער וכבר התחילו לקראת הסוף כאילו כבר גם היו מנהרות פוצצו מנהרות עוד שאנחנו היינו שם

אז היה עלינו פצצות של א פצמרים פצצות מרגמה שנפלו עלינו א פיגועים בכבישים איבדנו הרבה חיילים חברים א קרובים שגרו לידינו א זה כבר הפך להיות הרבה יותר מאתגר והרבה יותר קשה אבל

ועדיין נשארתם שמה

ועדיין נשארנו שמה אבל גם הבנו שאננו חייבים להישאר שם בשביל המדינה

חובה לאומית

חובה לאמית לגמרי

להקריב את הפרט בשביל הכלל

נכון ומצד שני גם הרגשנו שאנחנו שדי מפקירים אותנו שם כי כי לא טיפלו בזה כמו שצריך ונשארנו קצן הטבח באמת כל פעם שהיינו מגיעים לכיסופים היינו צריכים להגיד מזמור לתודה. כל הדרך את אומרת תהילים מרוב ש פוחדת מה יקרה בדרך. אז כאילו המצב הלך והחמיר אבל ההחמרה הזאת הייתה בגלל שלא טיפלו

כן

בביטחון כמו שצריך. צריך

ותחשבי שאחרי שיצאנו משם בכלל המקום הזה הופקר ונבנו עוד ועוד מנהרות והם התחמשו יותר וכאילו המצב נהיה הרבה יותר גרוע

כך שבסופו של דבר לצערנו הרב הגענו לשביעי באוקטובר

וואו

אני בכלל חושבת שאם היו שומעים למשפחת גולדין כשחטפו את הדר א והם אמרו אנחנו לא רוצים עסקה של שבועים בעד שבועים. אנחנו רוצים שתחנקו אותם מומניטרית. פשוט לא תתנו להם חשמל, לא תתנו להם דלק, לא תתנו להם מזון, כל מה שהם צריכים. לא תזינו אותם. ברגע שלא תזינו אותם הם יקנו. אם אז היינו שומעים,

אז זה לא היה קורה. זאת אומרת, היה לנו כל מיני אבני דרך שהיינו יכולים להינצל, שהיו יכולים להציל אותנו מהשביעי באוקטאוובר. וזה לא קרה. יצא לנו הרב ועכשיו אנחנו צריכים להחזיר הטרה

לישנה

לישנה

ממש בעזרת השם שז

בעזרת השם כן

בוא נעבור לאלבום השני

טוב יש הרבה תמונות חזקות

כן

אה כמה שהיא כותבת בדרך בפעם האחרונה מהבית לבית הכנסת תוך כדי שירה טוב להודות להשם אז אבא שלי החליט שאנחנו א יוצאים מהבית והולכים כל הדרך ברגל עם ושרים טוב להודות להשם. א זה היה חודש אחרי ה שסבא שלי נפטר. סבא שלי גם היה גר בבוש כטיף א וסבא שלי היה חולה אמנם תשע שנים אבל בסופו של דבר הוא נפטר מהצער הזה של של הגירוש. ו היינו פה בצער מאוד מאוד מאוד גדול. א אני רואה את האחיות שלי ככה את האחים שלי א כואבים מאוד אז איך השקרצ יצא טוב להודות לשם ברגעים האלה

שאלה טובה וזה שאלה לא פשוטה אבל א כשאנחנו עוברים היום אני יודעת להגיד לך כשאנחנו עוברים את כל ההתלאות האלה בחיים שלנו א בסופו של דבר מי שמנהל את העולם זה הקדוש ברוך הוא מלמעלה ואנחנו יודעים שמה שהוא עושה הוא עושה לטובה. א אנחנו עדיין לא רואים את האור

ובעזרת השם אנחנו עוד נראה אותו בחיינו.

אמן.

אמ ו בעזרת השם אנחנו מקווים כי אנחנו נחזור לגוש כתיף, אנחנו נחזור לרצועת אזה. אמן.

והמקום הזה יהיה נקי

ואנחנו נשב את כל ארץ ישראל. לא רק את רצועת העזה

ובעזרת השם אה אומרים בימים הנו הנוראים א מלוך על כל העולם כולו בכבודך וינסא על כל הארץ ועיקרך אז בעזרת השם הקדוש ברוך הוא יחזור למלוך על כ על כולנו ואנחנו נראה את המלוכה הזאת ונראה את משיח בן דוד מגיע אמן

אה אמן

ונזכה בעזרת השם בקרוב לגאולה השלמה מה וזה טוב להודות להשם בסופו של דבר אנחנו נסגור את הסיפור הזה בטוב אנחנו הטוב הזה עוד יתגלה אלינו