"אני שומעת בתוכי שני קולות האם השתגעתי?" | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

נתת עלון, נתת איזה שיעור למישהו, המישהו הזה התחזק, התחיל לקיים מצוות, אחרי זה המשפחה שלו, אחרי זה הילדים שלו, אחרי זה הוא המליץ למישהו. וזה פשוט אם יש איש עסקים, יהודים אוהבים לעשות ביזנס, איש עסקים שיודע להשקיע במינימום ולהרוויח את המקסימום, זה הלו נדבר. זה לקצור רווחים. אנחנו המשפיעים הגדולים על העולם. למה? כי אנחנו מביאים ברכה שפע לעולם שמי שנותטל בו חלק ודרך אגב בסוגריים מי שעדיין לא נטל בו חלק זה הזמן כי אני אומר לך פשוט להיות מנוי אני מנוי להצטרפות למועדון מפיצי עלון דבות חייגו 073221388 התוכנית משודרת בחסות לחילול אתבר המים מחדש נועם 2 היברידי כוכבית 206 מהפכה בעולם המקבעות מקווה מלכות

כשר דאורייתא תוך שלושה ימים אצלך בבית שלום שלום ערב טוב צופים יקרים אנחנו כאן שוב בתוכנית משיבת נפש התוכנית שלכם ובשבילכם אנחנו כאן בשידור חי עוסקים בכל ענייני הנפש נמצאת לצידי הרבנית פרי כהן מרצה ומנחה מטפלת רגשית ואנחנו כאן ביחד נעסוק בכל העניינים שהם כמו ים עמוק. יש כל כך הרבה נושאים לעסוק בהם ואנחנו בעיקר נמצאים כאן בשביל השאלות שלכם. אתם רואים את המספר שמופיע על המסך ואנחנו מזמינים אכם לשלוח את השאלות על כל מה שמטריד אתכם, כל מה שקשור לעולם הנפש. ואני הגעתי למסקנה שבאמת התוכנית הזאת היא סוג של מסע. מסע שכל אחד יכול לעבור אותו ביחד איתנו. אנחנו גם כן כאן יוצאים לדרך ביחד איתכם ואתם רגע

לפני שניגשים לטיפול או לכל מיני גורמים שיכולים להיות או אפילו בינינו לבין עצמנו. אנחנו יכולים להיכנס הרבה פעמים לתהומות, למחשבות. אפשר לעצור את זה רגע לפני ופשוט לפתוח את השאלה. לא חייבים להגיד את השם, לא חייבים להזדהות. פשוט לשלוח את השאלה בוואטסאפ שמגיע כאן אלינו לאולפן. ואנחנו בסיעתא דשמיא עם הרבנית פרי כהן היקרה נענה לכם על השאלות. ואני בטוחה כמו התגובות שאני מקבלת ברוך השם זה יפתור אתכם מכל כך הרבה בלבולים ספקות וצעדים שאולי לא הייתם צריכים בכלל לעשות אז היום יש לנו נושא שכמו כל הנושאים שקשורים לעולם הנפש מרתק ועמוק אנחנו נעסוק בכל הפנימי הזה שנמצא בתוך כל אחד ואחת מאיתנו כל שאם אנחנו

יודעים קצת לתת לו את המקום שלו, להיות בהתבוננות, בהקשבה, בהשקתה של כל רעשי הרקע מסביב. אנחנו יכולים לגלות בתוכנו כוחות נפלאים, תשובות לשאלות. אבל רגע, לפני שאנחנו נסיק את כל המסקנות האלה, אני בטוחה שכל אחד ואחת מאיתנו לפעמים מרגיש שהקול הזה מדבר בקול רע מדי. ואז מתעוררת איזה טעייה או שאלה, רגע, מה קורה לי? אני אני משתגעת פה, אני שומעת כאילו עוד מישהו מדבר כאן, אז אנחנו צריכים לדעת זה משהו שהוא נורמלי, טבעי ואפילו מבורך ובזה אנחנו רוצים לעסוק היום ואני מזמינה את כולכם להצטרף אלינו גם בשאלות וגם בהקשבה ואנחנו נגיד ערב טוב לרבנית פרי כהן היקרה מה שלומך רח ברוך השם איזה שבוע של אורות אנחנו מצדיק

לצדיק בין לבין כן ואנחנו זוכות כאן שוב להיות בתוכנית הכל כך יעילה הזאתי אני כל כך מקבלת תגובות אני בטוחה שגם את שתיודה שיש את התוכנית ברוך השם ברוך השם זה כיף התגובות הם כל כך מחמיאות וטובות ובאמת כשהתחלנו לעשות את התוכנית הזאת חשבנו על נושאים שיכולים באמת לעזור לאנשים מצד אחד מאוד מעניין לדבר עליהם אבל באמת בתכלס זה מה ש זה מה שעוזר וכל מה שאנחנו רוצים באמת זה לעזור אחד לשני כי כולנו בסופו של דבר מקשה אחת ואנחנו רוצים שיהיה טוב. אני תמיד צוחקת שאני אה א עומדת על על הכביש ואני רואה אמא שרצה לכיוון האוטובוס עם הילד שלה ותמיד זולגות לי דמעות למה ריבון עולם אני לא יודעת וכשהאמא מגיעה אני מתרגשת

כולי וישבתי עם עצמי פעם להבין מה מה השרטה הזאתי כי אנחנו אחים וכשאני רואה מישהו במצוקה זה לא יודעת זה אתה רוצה לדעת שהוא יסתדר שהכל בסדר ובאמת התוכנית הזאתי התפקיד שלה המטרה שלה זה להביא שיהיה טוב שיהיה בסדר ואת יודעת אנחנו לא סתם אה את אומרת את זה הכל כל כך מדויק זה לא זה תקשיבו זה לא משהו שתכננו אבל כשאת אומרת שזה שזה למען כולם ולמען האחר אני אפילו קיבלתי בקשה מיוחדת היום להקדיש את התוכנית וזה חשוב שנגיד את זה לעילוי נשמת חיים בן מזלה והנה זה עוד דבר שאולי הוא נשמע קטן להזכיר שם לעילוי נשמת נכון אנחנו הוא לא עוסקים כאן בנושא הזה, אבל לפעמים יש איזה רגע שלוקח אותנו אה להסתכל קצת מעבר, להסתכל

גם על הדברים שלא חייבים, גם אם זאת לא התבנית הרגילה. את יודעת בחול ככ ששנמצאים שם בשדות תעופה ובכל המקומות שהם ככה של הרשויות ובכלל יש להם כללים מאוד נוקשים יש להם את ה את הזמנים ויש להם את ה וזה לא משנה עכשיו אפילו אם זה אם זה ב במשטרה או עכשיו בסופר שעה של סגירה זה שעה של סגירה בחיים את לא תראי כמו כאן בארץ איזה אמא דופקת על הזגוגית של הדלת של הסופר ואומרת וואי אבל בדיוק נגמר לי המטרנה ובדיוק סגרו והשומר אמר לה אוקיי טוב כנסי לא סגירה זה סגירה כאילו אפילו אנשים לא ינסו אבל זה עם ישראל וברוך השם שזה כך זה כמובן לטוב ולמותב אבל זה עם ישראל זה הלב שלנו בשביל זה אנחנו כאן ועם זה ננצח בדיוק ואם

כבר התחלת אז את יודעת את מדברת על סדות תעופה ולא סתם חייכתי כי הקדוש ברוך הוא ידע איך בני האדם עובדים איך איך איך הנפש שלהם בנויה ומה עושה להם טוב ובאמת הדאגה לאחר עושה נורא נורא טוב. בשדה תעופה נתקלתי בזה. פעם ראשונה הבנתי שזה באמת אוניברסלי. רק שביהדות ממש נתנו לזה שם אהבת הזולת, הדאגה לאחר. ווזה והקדוש ברוך הוא נתן את זה כמצווה ממש כמשהו ש אז עמדתי באחד התורים כשנסאתי לא מזמן לאנגליה לסב של הרצאות ואני רואה מה קורה כשנפתח ה הגייט כשאודים ללכת למטוס ואז הם צועקים פריוריטי פריוריטי זאת אומרת צרכים מיוחדים למי שיש צרכים מיוחדים שיעבור מכאן פריוריטי פריוריטי ואני רואה את כולם אומרים פריוריטי

וכולם זזים בצידה ועוברים אלה שיש להם צרכים מיוחדים אה הם וכולם מסתכלים עליהם וכולם מוכנים לתת בשבילם כי יש להם צרכים מיוחדים שיעברו. ואמרתי וואלה זה אוניברסלי כולם רוצים לתת לזה שבאמת צריך ואצלנו יש לזה שם זה נגע בי זה ממש נגע לי לראות כאילו זה באמת זה כל כך יפה וזה עם ישראל במיטבו אנחנו לא צריכים אפילו את ההגדרה מספיק שאנחנו רואים מישהו ורואים הלב הלב ישר יוצא וזה כמו שאת אומרת אוניברסלי זה גם חוצה מגזרים זה פשוט הלב של עם ישראל זכינו ברוך השם אז מה את אומרת אומרת אנחנו ניגש לשאלות. כן, בבקשה. אז באמת אתם תוך כדי תמיד מוזמנים, זה ללא הגבלה, אתם מוזמנים להזרים את השאלות שלכם. והנה אנחנו כבר א

נקריא איזשהיא שאלה. אמ א סיית בגן ילדים ששואלת למה תמיד, כמעט תמיד, אני זוכרת את הביקורות שאמרו לי ולא את הפרגונים. כאילו הראש שלי מתוכנת לזכור רק את מה שפוגע. אז יש משפט שנקרא שאני מאוד אוהבת שמתאר את המצב הזה. המשפט הזה אומר מה שמואר צומח. מה שמואר בא' מה שמואר בא' צומח. מה זאת אומרת? למשל אם נסתכל על גינה פורחת אז בגינה יש כל מיני שיחים וכל השיחים ששוטלים אותם בחוץ הם שיחים שצריכים שמש. אבל יש מקום שה הצל של הבית מסתיר את השמש של ה של ה השיח הזה. אז עכשיו יהיו אנשים שעוסקים בצמחים שישמעו אותנו ויגידו בסדר אבל השמש מסתובבת אחר הצהריים היא תחזור לשם בסדר זה לא עובד ככה כי אחר כך היא כבר

נמצאת במקום אחר אבל בסדר כשהשמש צומחת על השיח על שיחים ועל השיח הזה ספציפית היא לא צומחת הוא יגדל פחות ופתאום אנחנו רואים את השיח הזה גודל כל כך למה כי מה שמואר צומח וככה זה גם אצלנו כשיש לנו ילדים קטנים והילדים האלה אנחנו מבקרים אותם כן, אנחנו בעצם מאירים את המקומות האלה, את המקומות של הביקורת ולא מאירים את המקומות הטובים שלהם. ולכן אותה גננת בעצם מה היא אומרת? אני כאילו מתוכנטת לזכור רק את הביקורות כי זה היה המוער. היא אומרת, ביקרו אותי כל הזמן והיא מתוכנת לשמוע, לזכור רק את זה. למה? כי זה היה המואר שלה. זאת אומרת תורידי איתה כאילו. זה ככה. כן. כן. זה המואר שלה לגמרי. אם ילד מגיע הביתה ואבא

גילה שהוא שיקר אותו, כן? ואז אבא אומר לו, "אתה פשוט שקרן, אתה יודע, אתה אתה עם עם שקרים כאלה אתה לא תתקדם לשום מקום. כשאתה תתחתן זה יהיה נורא והיום." בעצם אבא העיר על מידת השקר שלו. וזה יותר מזה, הוא גם תיאיג אותו. הוא לא רק הוא לא אמר לו אתה עכשיו שיכרת, הוא תיאג אותו כשקרן. לחלוטין, לחלוטין. וזה המואר שיצמח. זאת נבואה שמגשימה את עצמם ואחר כך הילדים בעצם גדלים והם זוכרים את הביקורת כי זה היה החלק המואר בחיים שלהם וזה כל כך עצוב וזה האחריות שלנו כהורים בעצם לזכור שמה שאנחנו מאירים אצל הילדים שלנו זה מה שיצמח שם אבל זה תמיד חייב לבוא בצורות כאלה קיצוניות זאת אומרת א רק דברים שהם ככה כמו

שתייערת בדוגמה אתה שקרן וכאלה או שיש גם דברים שהם אה למשל מה לא עשית, מה היית צריך לעשות ולא עשית. אני אתן עוד דוגמה. ממש כן, אני אתן עוד דוגמה שהיא כואבת. יש ילדים שהם עדיין לא לא הכירו את המקום של ה של ההיגיינה. את יודעת, ילדים קטנים שלא יודעים לנקות את עצמם כמו שצריך וזה ומגיעים הביתה והוא בא לחבק את אמא ואמא כל פעם אוי אתה חייב לשטוף ידיים, אוי את לך תתקלח, אוי לך תחליף מכנסיים וכולי. ומה הילד? אוי בעצם זה שם. עכשיו זה משהו שקורה על כולנו. זה קורה על כולנו באמת אפשר להבין אם מה שהילד שלה מתקרב אליו הידיים שלו לא נקיות או יש לו ריח לא נעים כי הוא נגע בכל מיני מקומות זה משהו של היום יום מה

עושים כשהילד מגיע והוא ככה לנסות להתגבר לחבק ואז לומר מתוק שלי איזה ריח טוב היה לך אתמול כשניקית את הידיים לא אמרת לו אתה עכשיו מסריח איזה מדהים היה כשניקית את הידיים שלך עברת ישר לפתרון בדיוק אתה אתה בעצם מאיר לו על אתמול שבו הוא ביום האתמול הוא היה נקי או שאפשר פשוט להנהיג גם סתם אני אומרת כאילו מעצמי שמגיעים הביתה שתפים ידיים יפה אבל מה קורה כשהילד לא שטף בדיוק אני את מבינה אז כשיש אמא שהיא באמת עקבית והיא יודעת לעשות את זה טוב אני לא כן איך שמגיעים הביתה יופי יש ככה איזשהם סדרה של א התנהגויות שעושים אותם כשמגיעים הביתה וזה חלק מהחיים ואז אנחנו לא נופלים לתוך המקומות האלה כן כבר סיכמנו

שאנחנו משנה זה יכול להות גם בסיטואציות אחרות שנמצאים בגינה או בכל זה לא לא חייב לפגוש אותנו דווקא בתבנית הזאת אבל זה דוגמה ממש טובה לאיך אנחנו צריכים לשים לב להגיב בלי יודעת מה זה אפילו בלי לפגוע אבל זה עוד יותר חזק מזה זה לא לקבע להם את ההתנהגות שהיא לא רצויה וזה כאילו עובד הפוך אין אנחנו בעולם הפוך את רוצה לחנך אבל מה שיוצא מזה זה שאת דווקא גור גורמת לשלילי לצמוח עליו את שמה את הזרפון את מאירה אותו למשל אם כשיש א א לא יודעת מבימים סרט כן אז יש סט שלם ויש את אלה שהם ניצבים אין צורך עכשיו להראות אותם ויש את השחקן הראשי אז בעצם את הפרוז'קטור מפנים אליו אז הוא מואער לעומת כל מה שלא צריך אותו אז

הוא לא הוא מקבל את המקום שלו ופה אנחנו נותנים לתכונות השליליות של הילדים שלנו להיות השחקנים הרשעים ואז בעצם הילד אומר לעצמו אוקיי אז אני לא טוב וככה בעצם צומכות גם התנהגויות שליליות זאת אומרת הילד הזה שחווה תגובה כזאת לא נעימה מאמא שלו אז מה אז עכשיו הוא הופך להיות ילד לא הגייני זה זה מואר זה מואר אז הוא יודע שהוא לא הגייני השאלה האם זה משהו שהוא הולך עם זה בחשיבה השלילית שלו או שזה גם יבוא לידי ביטוי בפועל או שזה בלי לשים לשים לב הוא יש ילדים שיש להם הם מסרטיביים יותר, יש להם כוחות נפש גדולים יותר ויש כאלה שיגידו בסדר אז אני מלוכלך וזה משהו מולד האסרטיביות זה לעומת זה כן פעם אנחנו נעסוק בזה

מאיפה זה מגיע זה מאוד מעניין זה מעניין כן זה מאוד מאוד מעניין כי זה בעצם א נותן לך איזשהיא אינדיקציה להבחין מה הילד שלך ואם זה משהו שאת יכולה להצמיח בו או ש איך איך לחזק איך לחזק או כן בדיוק יש לו חולשה איך אני מחזק את החולשה של הילד הזה זה הופך אותה לחוסקה לא מחזק את החולשה אני אני אני כן בדיוק ואחרי שחיזקתי בעצם הערתי את המקום הטוב יותר ואז ממילא זה זה כבר תשמעי אני אני מה שאני שומעת הרבה פעמים גם בתשובות שלך אמרנו בתחילת התוכנית שזה מסע אני באמת מרגישה את זה כי אני אמרנו בקביעות אני לאורך כל התוכניות שומעת שהרבה פעמים העולם שלנו והעולם של הילדים הוא כל כך מקביל. זאת אומרת אצל מבוגרים הוא

היה קוראים לזה פשוט פיתוח חשיבה חיובית ולדבר על עצמנו בשפה חיובית שזה גם נושא בפני עצמו ואצל ילדים זה העניין הזה של להאיר בהם אבל אולי זה משהו שמתחיל קודם כל בתוכנו כשאנחנו נדע להעיר בתוכנו את הדברים הטובים אז יהיה לנו כל כך הרבה יותר קל להעיר את זה גם בילדים כי בסופו של דבר אומרים התפוח לא לא נופל רחוק מהעץ אז זה ממש ככה אם אם לי יש דיבור חיובי ביני לבין עצמי, אני אדע להנחיל את זה גם לילדים שלי חד משמעית. לא משנה אם הילד שלי כרגע חזר עם ידיים מלוכלכות או כל נסיבות שהם. אני אדע לקחת את זה בעזרת השם למקום שהוא חיובי, אבל זה כל כך תמיד חוזר לשורש הזה שאנחנו מדברות עליו המון, שזה השיח הפנימי שלי

שנמצא בתוכי. זה פשוט משפיע על הכל. נכון? זה איך שאני מתייחס לעצמי. א ואז אני מתייחס לאחר. כי כשאני מתייחס על עצמי לא טוב או כשיש לי קולות פנימיים שמדברים אליי כמה אני לא בסדר, כמה אני לא טוב, כמה כמה כמה כמה בן אדם יכול לשת שהוא לא בסדר והוא לא טוב, אז אין לו כוח כבר בשביל זה. אז הוא מאבד את היכולת א להיות טוב אל הילד או להיות מלא מול הילד שלו ובאטומט הכאב שלו פה יוצא על הילד שלו. זה עובד. אבל כשאנחנו מחזקים קורה משהו נפלא. אני אספר שתי דוגמאות מדהימות שהיו לי בשבוע שעבר בקליניקה שלי וסיימו כאילו בעצם סגרתי מעגל ביום ראשון והיום אז בשבוע שעבר הגיעה אליי בחורה מדהימה מדהימה עשתה תהליך מרתק ממש

ו היא הגענו לשלב הזה שיש לה בעיה חברתית היא כל פעם כשהיא מוצאת איזשהיא חברה היא מגיעה למצב של פחות או יותר להתחנן בפני החברה אה שתהיה חברה שלה אז היא אז היא מפה והיא משם והיא מנסה ככה והיא מנסה ככה והיא קובעת איתה והחברה לא באה והיא משכנעת והגיעה עד למצב עכשיו היא לא ילדה קטנה היא היא בת 173 היא מגיעה למצב שהיא ממש קונה מתנות לאלה שהם החברות התורניות רק בשביל שהקשר ימשיך כי היא נורא נורא נורא לבד ואני הסתכלתי עליה וביקשתי ממנה שנספור ביחד את הדברים שבהם היא התקדמה היא באמת היא היא הייתה היא הייתה מכורה לאלכוהול והיא הייתה יוצאת עם כל דכפין ובאמת באמת באמת באמת נקיה היום אחרי ככה חמישה וחצי

חודשים ש ביקשתי שהיא תספור ככה את ההצלחות שלה 17 וח אמרנו וואו ביקשתי שתספור את ההצלחות שלה והיא גם יה יפיה ואת יודעת נוכחות והיא סופרת את ההצלחות ואז אני אומרת לה תראי אם אני צריכה לתת אני לוקחת ככה את יודעת יש לנו קטע כזה שאנחנו אוהבים א לעשות השוואה בין אנשים לבעלי חיים א איך היא כמו מי היא א אם היא צריכה לתת לה דמיון לבעל חיים כמו מי זאת פרפר זאת זה זאת חמוד לעשות את זה במשחק של חימום א ואז אני אומרת לה את יודעת יש בנות שהייתי אם הייתי צריכה להשוות אותך עכשיו לאיזשהו בעל חיים כן בקטע טוב א אז אז איך שאת נראית עם הכוחות שלך עם היכולות שלך מלך היער אריה כאילו כל הנוכחות שלך מלכות שלמה ואיך

את מתנהגת מול חברות או חתולה קטנה מילת מסכנה בעצם ה אה משפחה בדיוק זה מה שאני באה לומר כן כן זה בדיוק מה שאני באה לאומר החתול והריה זאת אותה משפחה רק זה בוריאציה המפוארת למה היא צריכה להיות כזאת את לא מעריכה את עצמך פתאום היא הסתכלה עליי והיא אמרה לי אוי זה הייתה כפה כזאת כואבת מה ששיקפת לה את זה ששיקפנו את זה לא היה לה מודעות לא זה היה ביום שני אני חושבת יום רביעי סליחה במוצאי שבת אני אני חושבת שאני מדקת בזה ביום במוצאי שבת אני מקבלת תמונה שלה עם מישהי אחרת שהייתה פעם בליווי שלי, בחורה גם מדהימה, חכמה, אינטליגנטית, משהו והם שולחות לי תמונה שלהם ביחד ואני כל כך מתרגשת, אני אומרת וואי, איך

מצאתם אחת את השנייה? זאת אומרת, אני לא יכולה לספר מאחת לשנייה. סיפור ארוך. כשהיא מגיעה ביום ראשון לפגישה הקבוהה שלנו, היא אומרת, "את לא מבינה מה קרה, הקפה הזאתי סובבה לי את הראש ופתאום הבנתי שאני שווה" ופתאום דברים טובים התחילו לקרות. זה המוער צומח ממש ברגע אחד של תובנה זה קורה אחד והיום היה לי זה נותן הרבה נכון כי זה בעצם שינוי תודעה והחשיבה היא אחרת ואנחנו מזמנים עלינו דברים שמתאימים לתודעה שלנו ועוד עם כל זה שאנחנו כן בנויים מתהליכים וצריכים לעשות תהליכים והנפש שלנו לא יודעת לספוק דברים בבום אבל אפילו כזאת גורמת לשינוי תודעה ואת צריך לשמר כן זה הרי לא אם יש לנו דפוסי התנהגות בעייתיים זה

יכול לחזור לשם ולכן אנחנו צריכים לשמר את זה אבל פתאום הקפה הזאתי נותנת ועוד סיפור שיתן עוד דוגמה היה לי שוב סיפור בקליניקה בשבוע שעבר זוג שהם מגיעים ויש לו המון טענות שאשתו ככה פחות מתייחסת ופחות זה ואני מסתכלת עליו אני שואלת איפה אתה מתייחס לעצמך והתשובה שלו כל כך הרגעיזה אותי כי בעצם ראיתי בן אדם שלא מעריך את עצמו בכלום קודם מתחנן תחיל לאכול היא צריכה להכין איך הוא אמר לי היא צריכה להכין אוכל לבעלה אני רק שמעת את המילים האלהזה זה זה מה זה היא צריכה להכין אוכל לבעלה נכון נכון שאישה צריכה לתת לבעלה נכון אתה צודק זה התפקיד שלה לתת ולהעניק והיא רוצה גם אבל המקום המסכן הזה שבא הוא הביא את שבו

הוא הביא את המשפט אמרתי סליחה אם היא לא רוצה להכין לך אוכל אנחנו יכולים להתייחס ל זה כך או כך אולי זה לא בסדר אולי לא זה אבל אולי כן זה עניין של דעה הוא בתפיסת עולמו ככה הוא מרגיש שת הכי אוכל יפה בסדר בסדר אבל המסכנות הזאת נורא כעסתי אמרתי לו אני רוצה לשמוע איך אתה אתה מכבד את עצמך. אתה כל היום תשב לבקש ממנה כמו מסכן תכיני לי אוכל, תכין לי אוכל. מתי אתה קם? אומר, היא לא מכינה לי אוכל, אני צריך לאכול, אני קם ואוכל. למה? כי אתה מכבד את הצלם אלוק ממעל שיש בך. אתה לא מתחנן לאנשים. יכול להיות שתחליט מחר מחרתיים שלא מתאים לך, לא יודעת, אבל כרגע תפסיק להתחנן. ואמרתי לו, תראה, זה נוגע בכל תחומי

החיים. כשאתה תכבד את עצמך זה התנהגו אליך אחרת. א ואני חשוב לי לציין באמת כאילו כשאני מתנהלת בסיטואציות כאלה זה בעצם אני מלווה את הנשים רק לעתים אנחנו צריכים ככה שהבעל יגיע גם לפגישה כן אבל בגדול כן כן בוודאי בוודאי א וא הם הגיעו היום עבר פחות משבוע והוא מספר שהיא הכינה לו לשבת ככה תוך כדי הוא זורק הייתי כל כך חייף בשבת כי הכינה לי את כל המאכלים שאני כל כך כל כך אוהב מה יש פה היא אומרת לא יודעת פתאום כאילו היה בא לי לעשות לו אמרתי תספר לי עכשיו איך קיבדת את עצמך השבוע והוא סיפר משהו לא משהו לא גדול משהו קטן כן אמרתי לו אתה מבין כשאתה מכבד את עצמך כשאתה מתחיל לראות את הדברים הטובים שבך כל מי

שנמצא בסביבה שלך יכבד אותך למה כי אתה שולחוץ האנרגיות של מישהו שהוא משהו יש כאן משהו אבל כשאתה מסכן ושאתה אומלל ושאתה לא רואה שום דבר טוב בעצמך זה מה שכל הסביבה רואה כי המואר סומח מהמם זה גם לא כל כך עושה חשק כשבן אדם מתמסכן סתם מהמקום הזה זה זה לא כיף כזה לגמרי לגמרי לגמרי זה כל כך כל כך כל כך אבל גם אולי הוא היה רעב כשהוא אמר את זה אז סתם אנחנו נעבור לשאלה הבאה ברשותך בוא נראה אה וואי יש שם הרבה הרבה שאלות אה א יש לנו כאן א אני לא יודע אם זה קשור אבל כשאני קם בבוקר אני מרגיש ריק חסר כוח לחיים זה חוזר כל בוקר זה בעיה נפשית לא זה בעיה של בן אדם שלא מרוצה מעצמו פשוט לא טוב לו עם עצמו כי הוא

מדבר על זה שהוא קם בבוקר הוא לא מספר שכל היום שלו הוא נוראי ועצוב ומדוכדך וכולי פשוט זה בן אדם חסר סיפוק חסר סיפוק חסר סיפוק אין לו בשביל מה לקום בבוקר. ולכן מה קורה כשאנחנו חיים בשתי מישורים? מצד אחד יש לנו רצונות למשהו שנחמד וטוב אבל בב כשאנחנו קמים בבוקר אנחנו נזכרים שאנחנו עושים משהו שאנחנו ממש ממש לא אוהבים. יש פה שחיקה, יש פה כוח ששוחק אחד את השני. יש את הרצון לעשות משהו טוב ויש את הרצון שמושך אחורה וזה כל הזמן נשחק אחד עם השני. ואז זהו זה לא עובד. זה לא עובד. אנחנו אנחנו בעצם אם נסתכל על מה שקרה עם רבי עקיבא עומד ומסתכל והוא רואה מים שיורדים כל הזמן על האבן. עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם

הם שוחקים אותה. למה? כי המים יש להם תנועה מסוימת והאבן היא עומדת ואז המים שיורדים בדרך לה הם שוחקים שם את מה שיש. השחיקה הזאתי גורמת לנו לעייפות נורא נורא גדולה כי אנחנו הולכים בשתי מישורים שונים. אנחנו הולכים כאילו הפוך כוח שמתנגד לעצמו בדיוק. ואז אנחנו נורא נורא עייפים, נורא שחוקים, אנחנו פותחים את העיניים, נזכרים, אוי עוד, עוד יום כזה, אין לנו למה לקום. ולכן אנחנו צריכים לחפש לעשות את מה שעושה לנו טוב. זאת אומרת, אם אנחנו נמצאים בסוג של עבודה שאנחנו מרגישים שהוא לא בשבילנו ונורא נורא נורא לא טוב לנו בעבודה הזאתי, אנחנו עדיין צריכים את הכסף, אז אפשר אולי לא לעזוב, אבל במקביל לחפש משהו שיעשה

לנו ממש ממש טוב. כן. לא, זה זאת נקודה שבאמת שומעים אותה הרבה כי לא תמיד באמת כביכול יש לאנשים את הפריבילגיה באמת לעסוק במה שהם אוהבים, אבל גם כאן זה שאלה של אמונה. כי אם לבן אדם יש אמונה, הוא יודע שהקדוש ברוך הוא נתן לו כלים ועם הכלים האלה הוא צריך לפעול בעולם. ועוד פעם הנקודה של פרנסה זה משמיים ועד כמה אני צריך לעשות השתדלות ובמה ואנשים שבוחנים איפה יש מסרות שמכניסות יותר כסף אבל אנחנו גם יודעים שגם אם משרות מכניסות יותר כסף זה לא אומר שיהיה לך כסף כי הרבה פעמים כגודל המשכורת גודל המינוס וכולי אז יש כאן גם שאלה של אמונה אבל אני חושבת שגם עוד נקודה שאנחנו רואים מהשאלה הזאת זה שבעצם אנחנו

אנחנו חיים על אנרגיות. הסוללה שלנו לאו דווקא מתמלאת משינה ומאוכל שגם זה חשוב אלא מהשיה בדיוק שבן אדם מרגיש את המילה הכי חזקה שאמרת שזה סיפוק שבן אדם מרגיש יש לי למה לקום בבוקר ברמה שגם אם לא ישנתי מספיק בלילה אני אני אקום וכי אני יהיה לי בדיוק ואם נלך לרובד עמוק יותר הקדוש ברוך הוא נתן לכל אחד מאיתנו שליחות כאן בעולם עם כוחות מיוחדים כדי לבצע את השליחות הזאת ועכשיו עכשיו כשאנחנו לא מבצאים את מה שאנחנו צריכים לעשות אז ה הכוחות האלה שקיבלנו בעצם רוצים הם רוצים לפעול הם רוצים לעשות ואנחנו לא נותנים להם זה שוב פעם זה זה הרצון שלי להוציא את מה שאני יכול והכיבוי הרצון והכיבוי וזה באמת נובע בהרבה

מקרים ממה שאת אמרת מחוסר של אמונה המקום הזה של אני מפחד לעשות משהו כי זה כרגע המוכר והבטוח ואז אני מפחד לקום ולצאת ולעשות אז הכוחות חות שליש לי בפועל כל כך רוצים לקבוא ולעשות את מה שלשמו באתי לעולם ועם כל זה אני תקועה כן אני רוצה לשאול אותך א בתוך השאלה הזאתי שהוא שאל האם יש כאן בעיה נפשית ואתנית שיש כאן שחיקה השאלה גם אם אנחנו טיפה נעמיק אותה יותר אם שחיקה כזאת שבן אדם כל הזמן נמצא בדיסוננס עם הנפש שלו סוג של מלחמה עם עצמו וזה מעייף אותו וזה מעייף את הנפש שלו השאלה אם זה לא פוער איזשהו חור בנפש שחלילה יכול באמת אחר כך א להפוך לבעיה שהיא גדולה יותר. אז אנחנו מחלקים את ה את הבעיות נפש. יש נפש

בריאה ויש נפש חולה. נפש חולה יש לה באמת את המחלות שלה. אבל זה זה גנטי. זה משהו שהם מגיעים איתו לעולם. דכדוך יכול לגרום באמת למשהו מאוד קבוי. קשה יהיה לצאת מהמיטה וכולי. אבל עם כל זה אנחנו נראה שגם אנשים מדוכדכחים כשיש פתאום איזשהו טיול או איזה משהו הם יקפצו מהמיטה הם לא אין להם באמת נפש חולה פשוט אין להם משהו שמאיר להם את היום ולכן את הכפתור הזה של המוטיבציה שדיברנו עליו הנפש הבריאה היא היא יש בה את הרצון לקום כל פעם מחדש לקום וללכת לקום ולעשות ו זה הכוח שנותן לאנשים להתעורר בבוקר זה הכוח שנותן לאנשים לקום וללכת יש בנו את זה באופן טבעי כן הקדוש ברוך הוא בן אני זוכרת שגם קראתי את זה בספר של

הרב זמיר כהן שליטה נדמה לי מפתחות לחיים שהוא כותב שם שאם אנחנו נתבונן בילדים המצב הטבעי שלהם זה שמחה מוטיבציה חיות כיף הכל טוב גם אוקיי נפלתי קיבלתי מכשבתי את הברך קמתי ואני ממשיך הלאה וכמה אנחנו צריכים להתבונן בהם וללמוד מה מהשמחת חיים שלהם כי יש בנו את זה באופן טבעי אבל דיברנו על שחיקה החיים קורים כמו שאומר הפתגם הידוע לגמרי אני מסתכלת, את אומרת להסתכל על ילד קטן, אני מסתכלת על ה על הנכד שלי שזה מדהים אותי לראות. הוא מתעורר בבוקר והוא מתחיל למחוק כפיים. הוא קטנצ'יק הוא בן תשעה חודשים, 10ה חודשים והוא הוא מתעורר והוא מוחה כפיים. מה קרה? מה קרה? מתעורר. וזה המצב הטבעי שלנו כשאנחנו הוא עדיין

אין לו את הבחירות שלו. הוא פשוט הוא קם הוא זוכל הוא הולך הוא מקשקש הוא אז הוא בעצם חנוכחות בדיוק פשוט בלה בדיוק ואז אין הוא פותח את העיניים הוא רואה את העולם הוא מוחה כפיים וזה מה שצריך לקרות לנו כשאנחנו פותחים בבוקר את העיניים לשמוח למחוק כפיים חברים פשוט לקום בבוקר ולמחוק כפיים אני חושבת שבאמת צחוק בצד יש בזה משהו יש בזה משהו שהוא הוא יכול באמת לעורר לשמח כי הרי אנחנו יודעים אחרי הפעולות הלבות אז אולי אולי אפשר לאמצ לא אין מוטיבציה למחוק כפיים אני רוצה לתת איזשהו עוד טיפ בבקשה אם אנחנו מדברות עכשיו לנשים שיושבות וצופות כן אז יש אישה שהיא ממשיכה להיות גננת כשממש בא להיות ארכיטקטית וזה לא

הולך זה זה עוד לא קרה ואבל מה לעשות היא כרגע לא יכולה לעזוב את המוכר והבטוח בשביל להיות ארכיטקטית אז היא צריכה ללמוד כמה שנים ואיך היא עושה לא יודעת מקבה בשביל בשביל שזה יקרה. כן. אבל מה עושים בינתיים? חשבתי על זה אתמול בלילה. את יודעת היה לנו יום מטורף, עבדנו ביחד אתמול. זה היה שעות על גבי שעות, עוד אחר כך הגענו הביתה, כל אחת לזה שלה, את לשיעור המדהים שאת מוסרת. ואני היה לי איזשהו מפגש משפחתי ואני הגעתי באתי בשעה 12 בלילה. המחשבה הראשונה הייתה להיכנס למיטה בלי להוריד איפור אפילו. ואז אני אומרת לעצמי לא תני לעצמך את הזמן כנסי למקלחת לאט לאט עשית מה שאת צריכה סיימתי להתקלח את יודעת ככה התמרחתי

אפילו בקרם היה לי כזה קצת זמן והתהלכתי במסדרון רק לראות את הילדים כל אחד מסודר במקום שלו ופתאום על תהלי מחשבה כשאנחנו יושבות ורואות סרט אנחנו מסתכלות אנחנו אומרות וואי איזה כיף לה תראי באיזה בית היא גרה לה תראי תראי איך היא מסתובבת עם הכפקפים שלה תראי איך היא הולכת ככה עם הפיג'מה שלה תראי איך היא זה וזה איך היה בא לי גם בוא'נה אנחנו יכול להיות בסרט שהקדוש ברוך הוא עשה אם אנחנו נהיה בפול מינס בכל רגע נתון שאנחנו נמצאים נוכל להסתכל ולהגיד להסתכל כביכול על הסרט של החיים שלנו אנחנו נד שיש לנו מאוד מאוד מיוחדים שאנחנו תחקניות בסיער הרגע הזה שאת יושבת ואוכלת ליד שולחן כמובן כמו שצריך לעשות את זה

לדאוג שזה יהיה מכבד וכמו שצריך הרגע הזה שכולם נכנסו לישון ואת מסתכלת ככה על החדרים שיש לך בבית יש לך בית יש לך חדרים יש לך ולהעריך כל רגע ורגע זה כבר יתן לנו את הכוח ליום הבא אז גם אם אנחנו לא נמצאים בדיוק בתודעת שליחות האמיתית שלנו עכשיו או בתחושה שאנחנו באמת מבצאים את השליחות הזאת עדיין יש לנו רגעים הזאת על הרגעים הקטנים של החיים אנחנו לא חייבים להיות כולנו עכשיו מנטורים ומלאים מוטיבציה אלא ממש התבוננות של רגעים קטנים של החיים ולהעריך לגמרי איזה יופי ממש ממש אני חושבת שזה טיפ מאוד מאוד חזק אז א תרשמו לפניכם אנחנו כאן בתוכנית נמשיך עם עוד טיפים ועצות והתייחסות לשאלות שלכם שאתם שולחים לנו

אונליין כאן ישירות לאולפן מהבית ואתם רואים אנחנו מפרקים את הדברים לפעמים לפרטי פרטים ויוצאות מזה תובנות ברוך השם נפלאות אז המספר מופיע לכם עלך אתם מוזמנים א לשלוח את הכתובה לא חייבים להזדהות מה שמטריד אתכם, מה שיושב לכם על הנפש, אנחנו נאפשר לכם לסמס לנו בוואטסאפ ונצא להתנחתה מוזיקלית קטנה ומיד נשוב. שוב הרגע הזה אני אתה ויצרי אין לי פנים להפנות יותר גם לא תירוצים גם לא תירוצי והלכתי לאיבוד בתוך שוקומי אדם עמוק בתוך זותו של ים אבל אני יודע שלא תתייאש ממני לעולם שובנסתי מפניך כמו ברחתי להרים בניתי מסביבי חומות מגדלים חדרי חדרים חדרי חדרים האמת אני בוש ונחלם אין דבר שמפניך נעלם מלך חי וקיים מלך

חי וקיים ואני רוצה לעשות רצונך כרצונך באמת ובתמים אחת ולתמיד בלי מסכים בלי מסכות בלי לרצות לרצות באמת ובתמיד אחת ולתמיד שוב הביתה הגיע הזמן להתעורר לעזוב הכל להתגבר לשוב הביתה לא לחפש מקום אחר הגיע זמן להשתנות גם אם פספסנו תחנות אפשר לרדת יש רכבת חזרה לשכונות הכל אפשר רק נרצא המחפש תמיד מוצא גם אם הוא נמצא איש מרחק בקצה זתות שמיים לא ננלו כשהבן קורא הצילו אבא שבשמיים מגיע אפילו אפילו שעשינו משהו רע הוא מוכל וסולח מוכל וסולח מושיט ידו לעזר ונותן ברחמיו את הכוח לתקן ולשוב אליו. טור טור טור טור. הלב שלי נקרא לי שניים. מה שלא ראתה שפחה למים כמו סופה מן הים הולם כמו תופה של מרים פואם ואין תרופה

בעולם ורק אתה יכול להפוך מצפדי למחול לזכך את החול לרכך בי הכל רק אתה אתה מבין איך לגשת ללב שלי. משכך כל כאב שבי מרפה את הלב. גם כי אלך בגי צל מוות לבדי. לא יררה לא אףח כי אתה עמדי. ממציא לנו מחילה לא רק גבישת הנחדו מיה תהילה טור טם טם טם טם חזרתם אלינו ואנחנו כאן בשידור חי ואנחנו נמצאים באולפנים של הידברות ואני אספר לכם את האמת שלא שמענו פה שום דבר מהזקה אבל פשוט אמרו לנו שזה מה שהיה אבל ברוך השם שזה עבר לחיים טובים ולשלום א אנחנו כאן ממשיכים עם השאלות שלכם בתוכנית משיבת נפש התוכנית שהיא שלכם ובשבילכם ואתם יכולים לשאול את כל מה שעולה על רוחכם אנחנו כאן עם הרב רבנית פרק כהן היקרה שהיא גם מטפלת

רגשית וגם מרצה ואנחנו כאן ביחד נענה לכם על השאלות אה מפי מומחית כבר אמרנו שזה חוסך הרבה פעמים תהליכים מיותר והתלבטויות בינינו לבין עצמנו והיום אנחנו עוסקים בנושא של הכל הפנימי ואיך לדעת אם להקשיב לו אם הוא מטעה אותנו אם הוא בריא או משהו אחר אז א באמת לפני שאנחנו אנחנו נפנה ככה לעוד שאלה מהצופים. העניין הזה של הקול הפנימי הוא באמת יכול להיות מטעה. זאת אומרת יש איזשהיא אינדיקציה, איזשהיא דרך לזהות שמדובר בחלק ממני ולא במשהו חיצוני כמו שלפעמים יכולים לטעות ולחשוב. מה זאת אומרת משהו חיצוני? זאת אומרת, יש כאן איזשהו קול פנימי שהרבה פעמים בתהליכים, דיברנו על מודעות, דיברנו על התבוננות, הרבה פעמים

תוך כדי תהליך א פתאום הקול הזה שלא היינו רגילים להקשיב לו מתעורר חזרה והוא לוחש לנו כל מיני דברים. הזכרנו קודם בחלק הראשון גם עניין של הלקאה עצמית, עניין של דיבור שלילי לעצמנו. אז מה זה הדבר הזה? להתייחס לזה, לשנות את זה. אז יפה. אז בכל אחד מאיתנו יש את הקול הפנימי הזה. קול הפנימי זה כאילו דיבור עם עצמנו, אבל לעתים א הוא באמת ממקום לא טוב. ואיך אנחנו יודעים מתי זה טוב? איך אנחנו יודעים מתי זה באמת מפריע? אז כשהכל הפנימי הזה בעצם משתתף איתנו, כל שבא ואומר אנחנו לפני איזשהיא משימה, לפני מבחן, לפני זה שבא ואומר בוא נראה איך את עוברת את זה, בוא נראה איך זה קשה אבל בוא נראה איך את הולכת להצליח

בגדול. בוא מדבר איתנו בטוב לעומת זאת אומרת הוא חייב להיות חיובי. לא. יש לנו הקול הזה יכול לפעמים לבוא באמת בתור הלקאה בתור קטע בתור קל לא טוב בתור קל שמעביר ביקורת ופוגע ומספר כמה אנחנו אפסים וכמה אנחנו לא בסדר ואיך הייתי צריכה לעשות אחרת נכון זה אחד הדברים אחי בדיוק ואיך אני כל פעם נכשלת ושוב ושוב את רואה אמרת ואת לא זה לא קורה וזה לא זאת אני שמלכה את עצמי הקול הזה בעצם משמש הקול הזה פעם היו קוראים לו מצפון או אה א או אותה תמודה או לא יודעת זה כל פנימי שקיים בכולם לא משנה איך קוראים לזה את אומרת זה לא דווקא צריך להגדיר את זה פשוט צריך לדעת שזה שם נכון צריך לדעת שזה שם ואז אנחנו יכולים ללמוד

איפה מתי הוא לטובתנו מתי הוא לרעתינו מתי הדיאלוג הפנימי הזה שיש לנו עם עצמנו הוא חוזקה ומתי הדיאלוג הזה הוא עול או חולשה אז בעצם יש לנו כלים כדי לדעת לזהות אותו אז ה ה ה ה ה כשאנחנו אנחנו רואים שהכל הזה יש לו כוונות חיוביות. הוא בא להצמיח אותנו. עכשיו, כשאנחנו יודעים שכל המואר צומח, כל פנימי טוב, בעצם מאיר לנו על המקומות הטובים שבנו. ושוב נשאלת השאלה ששואלות אותי מיליון אלף פעם נשים ואם אני אגיד לעצמי כל הזמן מחמאות, אז אני לא אתקדם. שטויות, שטויות. מה זאת אומרת? אם אני אם אני אם אני אגיד לעצמי כל הזמן כמה אני טובה, אז איך אני אתקדם? זה משהו שדפקו לנו את המוח כשהיינו ילדות קטנות שאמרו לנו

שאנחנו צריכות כל הזמן שתהיה לנו ועדת ביקורת. אז אנחנו כל הזמן בוועדת ביקורת שות להתקדם איפה הייתי לא בסדר הכנגתי לא יפה לילדים אז מה את עונה להם יפה מה אני עונה אז כש כש כשישבתי בשפת הורים אתמול עם בעלי והרב של הבן שלי אז בעלי אמר לרב הרב סיפר שהיה מורה מחליף והוא אמר לבן שלי א תראה שיבוא הרב הרב המחליף אם אתה לא אה אם אתה לא תשב א ותקשיב הבן שלי נורא אוהב לדבר ולהתערב ולומר ולהראות את הידע שלו איפה זה בא לו אוי כן הפטפטנות יתר הזאת ואז אז הוא אומר לו אם אתה לא תדע להיות בשקט אז תצטרך לשבת אצל המפקח כל היום אז בעלי אמר לרב למה לא לומר לו תראה יש לך כל כך הרבה כוח ו החברים כל כך מקשיבים לך אתה

ממש מנהיג אז אולי תוביל לי את הכיתה שכולם יקשיבו לרב יפה אז זה מצד אחד לשים את זה כך מצד שני לשים את זה כך כן יש לך יש לך אפשרות לשים את זה מפה, יש לך אפשרות לשים את זה משם. אז הקול הפנימי שמוריד אותנו כל הזמן זה הוא בעצם זה הופך להיות כבר עול. הקול הזה בעצם לא משמש אותי. הכל הזה מבקר אותי כל הזמן. מאיפה זה נובע? כמו השאלה הראשונה של האישה שהייתה לנו פה היום בתוכנית שבאה וסיפרה בעצם מה היא ידעה כל הזמן ביקורתיות ושיפוטיות. אז הכל הפנימי גם כן כל הזמן מבקר ושופט כי זה מה שהוא יודע. אז זה לא תלוי בנו לפי מה שאת אומרת. זה תלוי איך גדלנו ובסביבה שלנו. זה אנחנו יכולים לשנות את זה. כן. זה זה מתחיל

שמה ואנחנו יכולים לשנות ואז בעצם את שאלת שאלה את אמרת א וואי נקטע לי שוב פעם חוט המחשבה א לגבי הקול הפנימי שאיך אנחנו יודעים אם להקשיב לו או כן ואיך ומה אני עונה לנשים שטוענות שכאילו אם אני כל הני לא אקר את עצמי איך אני אתקדם כן אז אם אני לא מבקרת את עצמי אז על פניו אני באמת לא אוכל להתקדם לא כשעם הרב היה אומר לבן שלי איך אתה תותח איך אתה מדהים ומאיר את מה שטוב בו פה מה הוא היה עושה עם זה? הוא היה מתקדם משם. הוא היה מקבל כוח. ואם יש לי כוח אז אני יכול עוד יותר להתקדם. אבל כשאנחנו מורידים את עצמנו אין לנו כוח. אנחנו רפוסים, אנחנו כבר לא יכולים לסבול ואנחנו בעצם שמים יד על העיניים. די לא יכול

לשמוע, לא רוצה, לא רוצה. כשאני שם יד על העיניים, אני לא מסוגל לראות שום דבר מעבר. כן. בוא כאילו נחשוב על זה התכנסות כזאת. כן, זה התכנסות ובריחה ופחד ומגננות. אז כשאני במגנות אני לא יכול להתקדם. אני עסוק בלהגן על עצמי, אבל כשאני רוצה להתקדם אני חייב להיות משוחרר. השחרור יכול לבוא רק על ידי מילים טובות. אז כשאני משוחר אני יכול להמשיך. אבל כשאני לא אז אני כל הזמן מבקר את עצמי איפה אני לא, איפה אני לא בסדר, איפה ואז אי אפשר להתקדם. זה בדיוק. בדיוק. אז זה ההבדל בין ה הדיאלוג הפנימי שהוא חוזקה לדיאלוג שהוא עול וחולשה. בחוזקה הכוונה היא חיובית. הקול הפנימי בעצם מעודד אותנו. הוא מביא אותנו לזהות את

המקומות שמפריעים לנו. הוא הוא גורם לנו הוא משקף לנו מציאות נעימה מתוך מקום נעים. הוא בעצם גורם לנו לגדול כל הזמן. בדיוק. זה כמו איזשהו מטפל פנימי שנמצא איתי ומקשיב לי. כן. במפגשים הראשונים שהיה לנו פה באולפן בעצם דיברנו על זה שיקח לנו זמן להאמין שאנחנו באמת רוצים לטובתנו וכולי. והקול הפנימי הזה בא ואומר בואי תתקדמי בואי ביחד. הקול השלילי בא ואומר תקשיבי המצב שלך לא טוב. את חייבת לעשות משהו. זה בלתי אפשרי. הקול הפנימי גם כשהוא נמצא במצב של עול יש שמה חזרתיות כל הזמן. הצ וזה נהיה עוד יותר גרוע בדיוק. אז מה איך עוצרים את זה? יפה. אז ה הדרך שלנו לעצור את הקול הזה זה לבקש ממנו שיח אחר. יש לנו

אפשרות לשבת ולרשום כן את מה שהוא אומר לנו. והוא אומר תשמעי את מה זה לא בסדר? את מד רגע אבל סליחה אם אני ארשום אז אני לא אשים פרוז'קטור על מה שהוא אומר לי. אז אנחנו רושמים, אנחנו רושמים לא כדי להעצים את זה, אלא כדי לצאת רגע. הכל כאילו נמצא לנו בראש, הוא מטיש אותנו ומעייף, הוא כאילו הופך להיות חלק מאיתנו. אנחנו צריכים להפריד את עצמנו מהקול הזה. זה רק קול, זה לא אמת, זה לא אני. זה איזשהו קול פנימי שנמצא בגלל חוויות ילדות, בגלל אה וזה לא אני, זה רק הקול הזה. אז אני רגע מפריד את עצמי, אני יוצא, אני משקף לעצמי מה הקול הזה אומר, איך אני משקף? אז אני יכול לרשום אני לא כך, אני לא כך, אני לא כך, אני לא

כך ואז להסתכל על זה ולומר אני באמת כל כך לא טוב, אני באמת כל כך אה זאת אומרת לרשום כדי להפריך בדיוק כדי להסתכל על זה כביכול מבחוץ ואז אני יכול להתבונן מזה ולומר אה אוקיי זה שטויות ננסנס זה מדבר שטויות זה לא אמיתי זה לא נמצא שמה זה לא זה לא נגיד א אתה אף פעם לא מצליח באמת אני אף פעם לא מצליח ברור שיש לי גם הצלחות כאילו אף אחד הוא לא אף פעם לא מצליח נכון וכשיש תקופות שיש באמת את הכל הפנימי הזה את החזרתיות הבלתי נסבלת הזאת שנמצאת בפנים א זה נובע גם בתקופות כאלה בכם בכוונה לא רוצה להיכנס להגדרות שלא כל אחד עכשיו יתחיל לחפש עם עצמו אם זה קיים אצלו או לא זה המון רעש בראש המון המון המון המון רעש

בראש לדעתכ שזה עובר זה תקופות של סטרס שהכל הזה משתולל לא להיבהל זה נגמר זה עובר זה בסדר אם רואים שזה בהגזמה אפשר ללכת באמת לעזר בטיפול אם רואים שאנחנו לא מתגברים ללכת לעזר בטיפול לבקש עזרה ויש פתרונות גם לזה ויש טכניקות שיכולים שקן משקים או או טיפולים שהם פסיכולוגיים או אפשר גם לעזר בתרופות מי שלא מצליח להתגבר וממש ממש קשה לו יש דברים שממש משתיקים את את הא תראי את דיברת ב בתחילת התוכנית שהקדוש ברוך הוא הוא מכיר את הנפש שלנו וידע לברוא לנו את את הנתונים בעולם בצורה שהכי מתאימה על הנפש שלנו כי הרי הסתכל באורייתא וברא עלמה ואני אני שומעת את מה שאת אומרת על להשקיט את הקולות ולהגיע לאיזשהו שקט

פנימי כדי באמת לעשות קצת סדר בראש ובורא עולם ברוב רחמיו וחסדיו נתן לנו את השבת מה מה לנו כמו השבת שזה שבת ונפש לנפש בדיוק מהמקום הזה לא לא להיות בעשייה אלא להיות באמת בהתבוננות בזמן איכות עם המשפחה כמה חיו חיוביות. כמה כמה אנחנו פועלים בעשייה חיובית בשבת כדי ליצור לנו את האווירה הכי אידיאלית והכי וזה גם מתחבר למה שדיברנו קודם על הרגעים הקטנים שאנחנו עוברים ככה בין חדרי הבית ורואים את הכל אז את לבושה מלכות ויש שולחן מלכות ארוך לפנייך וכל הנתונים כדי באמת להביא את הנפש שלנו למקום גבוה למקום טוב ואני חושבת שזה זה זה מדהים ללמוד תהליכים בנפש ולראות איך איך התורה שלנו היא היא פשוט שם בשבילנו. כמה

זה תורת חיים. כמה כמה השבת אם אנחנו אפילו רק ניקח את השבת שזה חסד השם כל כך עצום בשבילנו כל כך כל כך בשבילנו כל כך הרבה מעבר למגבלות ולהלכות ולחוקים אלא פשוט חסד השם איתנו כדי שיהיה לנו טוב אני חושבת שאת עוד אפילו לא מבינה עד כמה גדול מה שאת אומרת עד כמה באמת באמת יש שמה את הקטע הכי הכי חזק כי כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם אז הוא ברא אותו אנשים אומרים שהוא ברא אותו בשישה ימים, הקדוש ברוך הוא ברא אותו בשבעה ימים. שישה ימים הוא ברא את העשייה ובשבת הוא ברא את המנוחה. במנוחה יש התבוננות על מה שהיה עד עכשיו מתוך מקום של סיפוק. כשאני מבקשת היום מאחת הבנות שיעורי בית, אחת הבנות שהגיע אליי לעשות

שיעורי בית, היא אמרה, "אני לא מתקדמת, אני מדשדשת בבוץ." אז אמרתי, "אוקיי, בואי תספרי לי." אז היא סיפרה שלפני בדקנו מתי היא הגיעה היא התחילה לפני כשנה וחצי אן אן אוף ומה היה אז היא לצערנו עשתה לעצמה נזקים בגוף ושאלתי והיום את עושה אז היא אמרה לא אז התקדמת או לא כן התקדמתי וזה וזה התקדמת או לא אה כן זה כבר אמרתי לעצמי שאני לא עושה יותר וא אז התקדמת או לא כשהכל הפנימי הזה כל הזמן אומר את מדשדשת בבו את לא מתקדמת. כן. אנחנו צריכים לתת לו קונטרה. צריך להוכיח לו שזה לא נכון. בדיוק. הקונטרה היא הסתכלות על מה התקדמתי עד עכשיו מתוך מקום שרוצה לראות. וזה מה שעושה השבת. הקדוש ברוך הוא סיים לברוא את

העולם, ישב בשבת והסתכל מה יש פה, מה עשיתי, מה מה בראתי עד עכשיו. והשבת היא באמת המקום שלנו של השבת בשקט, כמו שאת אומרת, לבושות מלכות ולומר, אוקיי, מה היה לי השבוע? איזה דברים טובים יצרתי השבוע. כן, אבל לא להגיד מה היה לי השבוע ולהתחיל לשחזר את לא להיות בעבודה. זה את אמרת את זה הכי יפה. העניין הזה של סיפוק זה כתוב הלכה למעשה לראות כאילו כל מלאכתו עשויה. זאת אומרת זה בדיוק ה המיינדפולס הזה ששם אותנו במקום יש לי הכל, לא חסר לי כלום, הכל מוכן לי, הכל ארוך לי ושום דבר לא מצ. עוד יותר מדייק. מה שאת אומרת הכל מלאכתו עשויה זה זאת ההנחיה המדויקת שלנו שבנחת השבת כן שב בנחת זה מדויק זה פשוט מדויק נכון

נכון חסדי שמיים עלינו אז אנחנו מתוך האורות הגבוהים שאנחנו חובות כאן נעבור לשאלה הבאה של הצופים היקרים שלנו שכל הזמן באמת היום מציפים אותנו שאלות ואנחנו נתייחס לזה א בוא נראה בוא נראה בוא נראה א לא משהו ששאלנו א סטודנטית שואלת הרבה פעמים אני מרגישה שהרגשות שלי משתלטים עליי אני בוכה בלי סיבה ונעלבת מכל דבר הקטן אמרו לי שזה בעיה הורמונלית אבל אני מרגישה שאני צריכה דרך לחפש א איזון בין להיות רגישה לבין להרגיש חזקה איך עושים את זה טוב קצת מבולבל אה אבל כן כן אפשר להתייחס לזה. באמת יש שלנשים כל מיני במעגל החיים הטבעי שהקדוש ברוך הוא ברא יש תקופות שאישה יותר הורמונלית ולכן היא באמת יותר רגישה ובגלל

זה יוצא שהיא בוכה יותר אבל כשאישה אין לה על מה לבכות אז גם כשהיא הורמונלית אז זה יהיה איזשהיא גאייה קלה זה לא יהיה בכי היסטרי שיש פה בכי שהוא ממש משמעותי עד כדי שרצון לעזרה זה אומר שיש בתקופה ההורמונלית שמשו שהוא נפתח יש שמה הרבה מה לצאת וצריך לבדוק מה כל כך כואב שם באמת לשבת ואפילו ללכת לקבל עזרה כי זה נשמע שזה קצת מבולבל כי יש שמה איזשהו רצון להיות חזקה ולא רגישה ולהיות רגישה זה לא אומר שאת לא חזקה להיות רגישה ולתת ולתת לעצמך את האפשרות להיות רגישה זה בסדר את ממש חזקה זה גם עניין של תפיסת עולם כנראה שהיא בא איתה אולי מהבית נכון חזקה נכון אומרת שזה לא ממש ממש לא סתירה זה כמו שאני א יושבת

בחדר ועוזרת לבנות ואני כביכול על התקן של זאתי שעוזרת או מלווה או מטפלת ואין לי קטעים שאני בעצמי אשב ואבכה זה לא אומר שמשהו לא תקין אצלי זה בסדר גמור מותר גם לי לבכות אני בן אדם תגובה אנושית כן אני בן אדם אבל באמת אנחנו צריכים פה לעמוד על הנקודה הזאתי שמתי זה תגובה אנושית ומתי זה מוגזם זה ההד כשיבי הורמונ ואין לך סיבה הורמונלית להיות הורמונלית אז אז אולי מתוך כך מגיעה השאלה המבולבלת יש פה יש פה יש פה נשמע שיש פה הרבה הרבה כאב שיושב ומתחבה וצריך לפתור אותו וכי כי לבכות זה דבר נהדר אני תמיד אומרת שזה מוריד במשקל כן כל בבוקר א חפיסה של שוקולד את מורידה אחר כך כמה דמעות וזה בכמויות שאני בוחה זה

מברז נורא אה אבל זה מסביר הרבה אבל אני חושבת שאת התכוונת למשקל כזה שיושב על הכתפיים, משקל רגשי ולא שוקולדים וזה בסדר לבכות לגמרי בתנאי שכשאני מסיימת לבכות אז אני מרגישה קלה וזה בסדר אוקיי לא קרה לי שום דבר לא התפרקתי אבל אם באמת יש פה התפרקות וזה אז ללכת לבקש עזרה זה זה הקל אוקיי גם אה א לפנות לדעת לפנות לעזרה זה זה גם אה דרך ש שעוזכת לנו זאת אומרת א חוזק ולהגיד אני צריך עזרה זה רק אדם חזק יכול לומר את זה אני צריך עזרה ולכן כל אלה שמגיעו אומרים תשמעי אני פשוט לא בואי אל תסתרי את נורא חזקה שידעת לקום ולבוא ולומר אני צריכה עזרה זאת אומרת שאת מכירה ואת מודעת למה שאת צריכה וזה יפה מאוד בעזרת השם

א יש כאן אמא לחמישה שאומרת אני מרגישה לפעמים שהנפש שלי צועקת לי לעצור אבל אני לא יכולה כי בית ילדים עבודה איך אני שומעת מת את הקול הזה בלי לקרוס כנראה היא מתייחסת לקול הפנימי שאנחנו מדברות עליו תמיד הייתי צוחקת והייתי אומרת שהסגנות של אנשים האלה א כשהם השם ישמור ויציל אחרי 120 את יודעת קברו אותם וישימו מצבה על הקבר הם יוציאו ככה יד עם סמרטות בערב לנקט את המצבה שתישאר ככה די די די צריך לדעת שהבית לא יברח והילדים צריכים את שלהם אבל הם גם רוצים שתהיה שם אמא חזקה הם רוצים שתהיה שם אמא שעוצרת. אני נתקלת לא פעם בבנות שבאות ואומרות לי, "אני כמו אמא שלי לא רוצה להיות." למה? כי היא לא נותנת לעצמה את

המקום. כי זה לא דוגמה טובה. זאת ממש לא דוגמה טובה. תמיד אני שואלת את עצמי כשאני עושה דברים, את רוצה שגם הבת שלך תעשה ככה? כאילו אני שואלת את עצמי על הבת שלי, אם היא עושה ככה, מה את אומרת לה? אוי, חד משמעית. אני אומרת לה לעצור. זה אומר שאני צריכה לעצור. וואי, זאת אבן בוחן שאני כל כך מאמינה בה. אה, בכלל. לא רק בין אמא לבת, אלא גם בהתנהגויות שלנו, גם בדברים שאנחנו עושים ופועלים בעולם, שאנחנו כאילו יכולים לבוא ולהגיד לעצמנו איך אנחנו היינו מרגישים כלפי הילדים שלנו אם הם היו במקום שלנו. זאת אומרת מה אני בתור הורה הייתי אומרת לעצמי שזה בעצם הילדים וזה הפק מאוד לגמרי גם כש אני נתקלת בזוגות שנגיד

הבעל מתנהג לא יפה לאשתו שאישה מתנהגת לא יפה לבעלה ואז אני אומרת בוא נניח שה הבת שלך הייתה מקבלת את היחס הזה מהחתן היית מסכים לזה פתאום אתה יודע שזה לא נעים לא היית רוצה שזה יקרה באותו דבר לאישה עם הבן בן שלך היה מקבל יחס כזה מקלתך. מה היית אומרת? זאת אומרת אנשים מודעים לעצמם. אנשים אולי לא מודעים לעצמם. הם צריכים אנחנו צריכים לשוקף להם את הסיטואציה ואז בעצם זאת הכפה הזאתי שאנחנו מדברים עליה שבעצם מסובבת ומכניסה תודעה אחרת. או אוקיי, יש לי פה איזשהיא כי כשאישה מגיעה הביתה כן והיא מתנהגת, מרימה את הקול שלה בכל צרכה רמה ואנחנו ניגש אליה ונגיד לה, "תגידי, את שמה לב איך את מתנהגת? היא תתגונן. היא

גם תחשב שאנחנו לא בסדר, כי בטבעי שלנו אנחנו לא רוצים לשמוע ביקורת אל עצמנו, כי ביקורת אומרת שצריך לעשות שינוי וביקורת מקטינה אותנו ואנחנו רוצים לשרוד את החיים, גם ככה קשה. אנחנו גם רוצים לדעת שאנחנו בסדר סך הכל. נכון. נכון. אנחנו כולנו זקוקים לאישורים. דיברנו על זה אבל גם אישורים מקום חיובי. כן. וכשאני אבוא ואני אשקף לה את הסיטואציה בתור סיפור ואתן להבין בסוף הסיפור שיש שם משהו שצריך לעבוד, יהיה לה הרבה יותר נעים ונוח לעשות את זה. אני בעצם שיקפתי לה את זה. סוג של כבסת הרעש כזה. כן. ואם אם אני באה ושמה לה את זה בראש אז אז היא לא שם אז היא לא רוצה לשמוע את זה כש אנחנו נמצאים ככה א בסיטואציה

כזאת שאני רוצה שבין הזוג אחד או השני יסתכל על מה שהוא עושה כן אני משקפת את זה מאוד בעדינות כי כך הוא יכול ללמוד כי כך הוא יכול לתת על זה את הדעת ולא יהיה מותקף כי אם הוא יהיה מותקף איבדת אותו כן כן וזה נכון לא רק בחדר טיפולים זה נכון גם בכל היחסים הבן אישיים שלנו כשאנחנו רוצים להגיד משהו לשים לב לא לא לדרוח לבן אדם לחלוטין לחלוטין לחלוטין א יש לי איזה איזשהו זוג שנפגשתי והבעל נורא נורא נורא עסוק יש לו שלושה טלפונים ביד ואוזניה שהוא שומע כל מיני דברים וזה ואשתו כל הזמן כל הזמן היא מכוונת אותו אתה שומע אתה איתנו אתה איתנו ואז הצאתי לה אמרתי תקשיבי תפסיקי לשאול אותו בכל פעם שאנחנו רואים שהוא לא

איתנו אז אנחנו נשתוק ונסתכל עליו ונחכה כמו בגן מינה ממש ממש ואז אנחנו ישבנו והסתכלנו וחיכינו וזה נגמר כי פתאום אבל כשאנחנו באים אתה הרבה זמן סתם מסקרן אותי לדעת כאילו בן אדם יש לך שתי ידיים שלושה טלפונים אין פה יחסיות אבל כאילו זה זה הרבה כן זה היה מהר מאוד אנשים שהם נותקים זה היה מהר מאוד זה היה מהר אני לא חושבת שזה לקח יותר מדקה וחצי שפתאום הוא שם שדקה וחצי זה הרבה מאוד כן כן אבל כל השיחה היא אומרת לו אז אתה שם לב אז אתה איתנו אתה איתנו תפסיקי תפסיקי את מאכילה אותו את האוכל תני לו שבי רגע מהצד ותני לו לראות את הסיטואציה אבל בתכלס כשהם לא אצלך בקליניקה כשהם בבית אם היא לא תגיד לו תתעורר הוא

יכול לעבור ככה חיים שלמים אז זה בדיוק זה בדיוק שזה לא מה שקורה כי כשהיא אומרת לו כל הזמן תסתכל תסתכל תסתכל היא לוקחת ממנו את העול היא היא מאפסת אותו לא צריך להפס את עצמו מו אבל כשהיא יושבת בצד ושותקת פתאום הוא קולט והוא אומר אוקיי זה היה לא בסדר זה הרווח של השקט כן שנותן לו נותן לו להקל דברים דיברנו על זה כן אבל השאלה עוד פעם אם זה שקט שנותן לו להמשיך בשלו והוא יכול להמשיך בבואה שלו עם ה עם ה אני לא שופטת כן אני רק אומרת כאילו אם אנחנו מדברים כאן על השתקפות אז זה מצד אחד הוא יכול להמשיך אז נראה לנו שהוא ימשיך למה? כי אם זה הטבע שלו אז כאילו זה לעולם לא ישתנה. אני מקווה שהוא לא נוהג גם כן

כאילו היא נוסעת איתו שתשים כסדה אבל לא באמת זה כאילו זה מה שנראה לנו שזה לעולם לא שתנה כי מה כל הזמן הוא יתנהג ככה ואז איך זה יעצר אני בירכתי קודם כן איך זה יעצר מה יהיה פה זה לא יעצר אז ה היא לוקחת על עצמה את התפקיד של זה יעצר זה זה משהו שמ אני מתכוונת שזה כאילו נראה ש שהיא נכנסה איתו לתוך התפקיד הזה שהוא כל הזמן עסוק ומתי שצריך היא כבר תגיד לו אז הוא לא צריך לשים לב לבד וזה נכון וזה לא עובד זה לא עובד זה פשוט לא קורה ואת רוצה להגיד לי שנתת להם כאילו אמרת לה אינחת אותה שהיא תשתוק ואז הוא ישים לב מעצמו הוא ישים לב תראי אז זה כמו שדיברנו על זה שאישה נכנסת הביתה והיא היא רואה שבעלה לא עושה את

הכלים שהיא ביקשה והיא אומרת למה לא עשית כלים זה לא בסדר זה לא פי שלא עשית את הכלים ואז הוא עונה לה עכשיו נכנס לביתה אתה רואה לו נכנס לביתה כבר צועקת והיא שופכת עליו והוא שופך עליה אוקיי או שהיא נכנסת הביתה והיא אומרת לא עשית את הכלים והוא שותק מה מהדהד בחדר עשית כלים לא עשית כלים לא עשית כלים ואז היא מקשיבה זה כמו קצת כמו סרט אימה כי זה סרת אימה זה סרטימה מה שקורה בזוגיות לפעמים ואז היא שומעת לא עשית כלים לא עשית את כלים ואז היא שומעת לאט לאט זה יפה דבר ככה איך שאת נכנסת הביתה זה יפה אבל אם היא צעקה והוא צעק והיא צעקה והוא כל פעם השני השם נכון וגם יכולים לא לשמוע את ההד יש הד חוזר זה התפקיד

שלך זה התפקיד שלך התפקיד שלך גם יכול לקרות בבתים מסוימים אבל אה את מבינה אבל כשהיא שותקת כשהוא שותק הוא מאפשר לה לשמוע ש כן אז היא יכולה להבין שהיא יצאה לו פרית והיא יכולה להבין אז מה יבוא הבעל ויגיד לא היא לעולם לא תבין שהיא יצאה לו פרית אין אני מכיר אותה זה לא הה לעבוד זה לא זה בוא ננסה את זה זה עובד מעניין אם יהיה סגירת מעגל שתבואי לספר לנו על זה כי ממה שאני יודעת כן א לפעמים זוגות שנהיה להם טוב אז א זהו זה הם ממשיכים הלאה ונגמר אבל א זה שונה מאחד על אחד או סיפורים של נערות כמו שאת מספרת שיש שמה סגירות מעגל כי נראה לי שברוב המקרים בן אדם לא הולך ועוזב טיפול באמצע הוא רוצה להגיע לאיזשהו יעד

תקני אותי אם אני רואה כן, יש אנשים שכן, יש אנשים שלא, יש אנשים שאוהבים לסגור. בדיוק שאלתי את אחותי, אחותי אה א גם כן א היא עובדת סוציאלית, גם מטפלת מאוד מוכשרת. ושאלתי אותה אם מתקשרת אליה מישהי ואומרת לה אני לא רוצה להיות, סיימתי. האם היא אומרת להגיע לפגישת סיכום? זכות היא אמרה כן. האתיקה אומרת צריך לקרוא לה לפגישת סיכום ואני אומרת לא. אה כן כן אם היא אמרה שהיא לא רוצה יותר אז לא זה שאלה אני מכבדת אותה לא. כאילו באמת המקום המקצועי הקלאסי אומר בוא נעשה פגישת סיכום נראה מה היה לנו לאן הגענו וכולי מתבקש אפילו אם אין פרוטוקול מסודר זה כאילו בן אדם צריך איזשהיא סגירת מעג איזשהי סגירה אז אני חושבת

שכשהיא הגיעה למצב שהיא כבר לא רוצה שום סגירה לא תעזור לה אה זה היא פשוט לא רוצה זה קצת נשמע כזה כמו שמלמדים ילד ליסע על אופניים דוחפים אותו בעלייה זהו הוא נוסע אז יאללה סום כן כן יפה אז אנחנו בנימה אופטימית זאת נצ צא לעוד התנחתה מוזיקלית שתאפשר לכם להמשיך ולשלוח את השאלות המרתקות שלכם בכל הנושאים של ענייני נפש. אנחנו מתמקדים היום בנושא של הקול הפנימי אבל כמובן שכל מה שאתם רוצים לעלות מתקבל בברכה. אז את נחת המוזיקלית ואנחנו חוזרות. טו טור אני הוא עץ מאוד זקן ושבע ימים ראיתי כבר רוחות הזאת רעמים אתה על קטן תנוע בטוח בעצמו הכל יודע קח איתך צידה לדרך את ניסיוני אל תזלזל אולי זה כל מה שיש לי כי יש

ימים יפים הכל הכל בורח ויש שעות קשות הכל בורח תחזיק חזק על קטן שלי כי לא תמיד הכל בחוץ בעיר ורוח שר וסופה מה קרה? תזכור ותתחזק אני איתך תחזיק חזק על קטן שלי. טור ולא תמיד הכל נכון, הכל מובן. חיים זה לא שיעור חשבון זה גם מבחן. עכשיו על קטן הכל רגוע רגוע אך מרחוק אולי ענן מגיע קח איתך צידה לדרך את ברכתי חצי היא מלאה תזכור תמיד וכשהשמש אל הים שוקעת, אל תדאג, אל תדאג, מחר אישוב זורח, תחזיק חזקה לקטן שלי חזקן של כי לא תמיד הכל בחוץ בעיר בחוצה ברוחה קרה תזכור ותתחזק אני איתך תחזיק חזק על הלה קטן שלי תחזיק חזק עלה קטן תחזיק חזק עלה קטן שלי כי לא תמיד הכל בחוץ בעיר ברוח שר סופה קרה תזכור ותתחזק אני

איתך תחזיק חזק על קטן שלי חזרתם אלינו. אנחנו כאן בתוכנית משיבת נפש. התוכנית שתשיב את נפשכם בכל השאלות, בכל הנושאים שקשורים לענייני הנפש. אתם יכולים לשאול ולשלוח ממש ישירות למספר 052951657. אתם שולחים בהודעת וואטסאפ את השאלה שלכם ואנחנו כאן בעזרתה המקצועית של הרבנית פרי כהן שנמצאת כאן לצידי נענה לכם על כל השאלות ואתם יודעים מה לפעמים התשובה היא שבן אדם צריך למצוא את התשובה בעצמו לפעמים אנחנו כן צריכים לעבור תהליכים לפעמים אנחנו כן צריכים לגשת לעזרה וכמו שאמרנו כאן קודם לגשת לעזרה זאת לא חולשה הרבה פעמים דווקא נקודת החוזק שמוציאה אותנו מתוך הסיטואציה שאנחנו חוזרים עליה שוב ושוב. כידוע שאין אסיר

מתיר את עצמו מבית האסורים. נכון? ובמיוחד בנושאים שקשורים לנפש שהרבה פעמים נפש יכולה להרגיש כמו בית כלא. בן אדם הרבה פעמים מרגיש א קלו בתוך עצמו. ואני חושבת שזה בתהילים שכתוב הוציע ממסגר נפשי. מסגר זה זה כלא נכון נכון לגמרי והמדהים הוא שברוב המקרים אנחנו יוצרים לעצמנו את הכלא ממש כמו אותו אדם שהגיע אל הקרקס והוא ראה איזשהו הוא עשה ככה סיור והוא ראה פיל גדול עומד צמוד לאיזשהיא תד קטנה והוא מסתכל על בעל הקרקס והוא אומר לו בוא תסביר לי עד כדי ככה אתם מאלפים את הפילים שלכם שהפיל הענק הזה צמוד לכזה לכזאת יתד קטנה. אמר לו בעל הקרקס, אני אגיד לך את האמת. הוא הגיע לכאן כשהוא היה קטן ממש. וקשרנו אותו

ליתד הזאת ממש והוא ניסה לזוז והוא היה כל כך קטן וכל כך חלש הוא לא הצליח. והיום כשהוא גדול הוא זוכר רק את זה שהוא לא הצליח. ואם היה חושב הפיל הוא היה מבין שהיתד הזאת הוא יכול להשתחרר ממנה אבל הפיל לא חושב. אנחנו כן חושבים. מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לצאת מהמסגר הזה של הנפש שלנו זה לספר לעצמנו את הסיפור שלנו ממקום טוב. הייתה לי אישה שהתקשרה אליי השבוע עם כאב מאוד גדול על הבת שלה. ממש כאהובה. הילדה שלה לא הולכת בדרך של הבית. מאוד מתלבשת בצורה מאוד לא צנועה ואמרה לי, "פרי, כל כך כואב לי, תני לי נחמה." ואמרתי לה, את יודעת, כשאני רואה אותך או אמהות נוספות כמוך, אני אומרת לעצמי, הנה המשיח מגיע. כי

הקריטריונים שנתנו לנו כדי לדעת שמשיח מגיע, זאת חוצפה, כך כתוב חוצפה יסגה ובן יקום באב ובת באלה בחמותה. וכשאני מסתכלת על זה אני אומרת וואו, המשיח כאן. אמרתי לה, תדעי לך שאני כל כך מודה לך כי את מבשרת לי את הגאולה. אומרת לי, "תסתכלי על הילדה שלך ואל תגידי לעצמך, אוי, מה אני עושה עם הילדה שלי? זה כל כך כואב, זה כל כך תשמחי. הילדה שלך מבשרת את הגאולה. ואם נסתכל על הסיפור שלנו, ניקח את הסיפור ונספר אותו לעצמנו ממקום טוב. אבל אני אני חייבת לשאול אותך. זה נשמע באמת מקסים לבוא ממקום חיובי ובאמת אבל את יודעת לפעמים זה נשמע כל כך בקושי כאילו מה אנחנו עובדים על עצמנו. הרי האמא הזאתי היא בסופו של דבר

מייחלת שהבת שלה תלך בתלם שהרי זה צער כל כך גדול. כתוב קשה תרבות. קשה תרבות רעה ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג. זאת אומרת הקושי הוא באמת קושי. וומה אנחנו באים לעבוד על עצמנו ולטת את הקושי מתחת לשטיח זה לא יעבוד יפה וזה שאלה מאוד מאוד מאוד טובה כי המון אנשים בתוך מסתובבים בתוכנו עם כאב פנימי עמוק שיש איתו טיפול שבאמת אומרים להם תספרו את הסיפור אחרת זאת אומרת אם היא מספרת לי מישהי שהיא עברה איזשהו משהו ממש ממש לא נעים כשהיא הייתה עלה קטנה ואז אומרים לה לא תספרי את זה מתוך מקום שאת מרחמת על זה שעשתה לך ככה או זה בלתי אפשרי ואני תמיד אומרת לא תתני לעצמך את המקום שלכאוב שלכעוס וכולי גם לאותה

אישה אני לגמרי אומרת ברגעים מסמים תבקי מותר לך מצד שני תראי את הפרשנות היהודית שאת יכולה לתת לסיפור הזה זה לא שזה לא כואב זה לא אבל תני לעצמך גם נחמה מותר לך בהחלט לתת לעצמך פיקים של בכי מותר לך מותר לך להצטער מצד שני כשאתה מבין את הרעיון שעומד מאחורי כל ילד וילד שהגיע לעולם כל ניס ניסיון וניסיון שהגיע לעולם אתה מבין שהוא בא רק לטובה הוא בא כאן לאיזשהיא משמעות וכשאתה נותן לזה פרשנות אחרת אם אנחנו כבר הגענו על קטע של ילדים כן ילדים שעוזבים את הבית וקשה נורא להורים כשאני מסתכלת על זה אני תמיד מלמדת אמהות לראות איך הילד שלהם הוא לא א הוא לא אדרי הוא פשוט יודע לעצור ולראות מה הוא רוצה כלומר יש לו

איזשהו עמוד שדראה משל עצמו רוצה צה אפילו לפתח את זה ואז אם הוא בחר משהו אז בעזרת השם עם החוויות שלו תהיה הנכונות מהבית הוא יוכל לבחור הלאה ולהתקדם ולהבין מה נכון ומה לא נכון וזה תלוי בחוויות הטובות שיש לו מהבית משפט מאוד חשוב מה שאמרת עכשיו כן כן ומהבית מהסביבה ובכלל לגבי יהדות סיפר לי נער אחד ש חבר מהכיתה אמ פתח גמרא שלא נלמדה באותו רגע בשיעור והרב סגר לו, ביקש ממנו לסגור את הגמרא, הוא יין עוד דקה, הוא סגר לו את הגמרא ולקח לו אותה. והילד קם ואמר לו, הוא יצא מהכיתה, אמר, אני לא רוצה יותר לבוא לכאן ורק שתדע שיותר אני לא רוצה לפתוח גמרא ושזה יהיה עליך. אז יהיו כאלה שיבואו ויגידו, בסדר, אלה את

זה גם לפני זה לא רצה, גם ככה וכולי. אנחנו אנשים שאמונים על הסביבה היהודית של הילדים צריכים מאוד להיזהר במה שאנחנו עושים. כיוון שאם אנחנו לא ניזהר בדרך שבה אנחנו מעבירים להם את הדברים, אם אנחנו לא נייזהר באיך החוויה שלהם מול הדברים הספציפיים האלה, אז אנחנו נהיה בבעיה. לכן אנחנו צריכים לתת להם סביבה מאוד מאוד מאוד נעימה למחיה דווקא בנושאים האלה. כן. אבל עם כל זה שאנחנו צריכים באמת אה אה כמו שאת אומרת להטביע בהם חותם של חוויה חיובית וטובה ושבאמת יהיה להם את ה את העריכות של שבת את הטעם הטוב במתיקות התורה ובלימוד הגמרא הכל טוב יפה אבל מה לעשות שלפעמים א את יכולה להתקל במורה ברבי באיש חינוך שעבר

עליו יום גרוע וכרגע הוא הוא מדשדש כרגע הוא לא עושה את התפקיד שלו נכון אז זהו נגמר זהו עכשיו הילד גמנו יפה אז אנחנו לא מדברים על משהו שהוא מקרי כנראה שהילד הזה משך אחורה היה לו כבר אחורה עוד כל מיני דברים ואז הוא הוא זה יצא לו זה בדיוק זה היה קשבר בדיוק זה היה קשבר את גב הגמל אבל החוויות שלו היהודיות הם באמת מאוד מאוד בעייתיות ואז כשהוא נתקל בעוד משהו אחד אז זה כבר זה מילה את השיעה וזה נגמר אגב את אומרת הרב יקום יום ככה יום ככה בספ פת הורים שדיברתי עליה שנכחתי אתמול א רצינו לסגור איזשהו נושא והמפקח אמר לרב אוקיי אז בוא תסגור את זה אם הילד מגיע עם עם המקרה הזה וזה מה אתה עושה איתו והרב הסתכל

ואמר לו תלוי על איזה צד התעוררתי אם קמתי על צד ימין אני מחליק אם קמתי על צד שמאל אז אני זה והמפקח בדיוק והמפקח הסתכל עליו בעיניים של א בואנה אנחנו יושבים פה עם ההורים אל תגיד דבר כזה ואני כל כך שמחתי איזה כנות איזה יושרה איזה אמיתיות נכון כשאתה מודע לזה זה אתה יכול לעשות תיקון תיקון מול המצב הזה אבל כשאתה מתעלם ואתה אומר לא זה הילד זה לא אני לא זה אנחנו והנה הנה דוגמה חיה אתם שומעים איך לספר את הסיפור בראייה חיובית בראייה בונה שאת לא באה ואת אומרת א בואנה הרבי הזה הוא עובד את אומרת זה יושרה זה אמיתות זה דבר שהוא אני מחפשת יושר וובוא נסגור את כל הסיפור שדיברנו עליו עכשיו גם הילד הזה שקם ויצא

מהבית כןכן כן, הוא חיפש יושר, הוא א רוצה לפתוח סידור, כן? והסידור לא נפתח לו כמו שצריך, אז הוא לא אוהב את זה, אז הוא לא רוצה לעשות את זה. אני אדייק את זה עוד יותר. אמ איזשהו מקרה שהגיע אליי גם כן של זוג שתוך כדי זה התגלגל שהבעל לא מסוגל להתפלל. הוא אמר, "את יודעת מה זה? יהודי חרדי?" הוא אמר לי, "את יודעת מה זה בשבילי לפתוח סידור? זה יותר גרוע. מקריאת ים סוף. אני לא מסוגל לפתוח סידור. וואו. ועל פניו את מסתכלת יהודי חרדי. אבל כל כך כל כך הבנתי ושאלתי אותו מתי את האכזבה שלו מאלוקים. אז את אמר מה פתאום אין דבר כזה? זה לא יכול להיות. מה פתאום אלוקים עושה הכל לטובם? נכון. אמרתי לו נכון. אתה מדבר

מתוך מעמדך כגבר מבוגר יחסית. מתי התאכזבת מאלוקים? הוא לא הסכים. הוא הזדעזע מהמחשבה. אמרתי לו, תן לעצמך. מתי הייתה פעם שאמרת לעצמך, אני לא יכול כואב לי כל כך, אני אני בא לי לא יודע מה. ואז הוא אמר, בכיתה ב' רציתי להתאבד. יואו. פתאום הוא עשרות שנים אחורה הוא הגיע לכיתה ב' ואמרתי מה היה שם. והוא סיפר שהוא גילה שיש לו איזשהיא תסמונת והוא פתאום מבין שיש לו בעיה ויש לו תיקים מוזרים והוא לא הוא כבר לא יהיה כמו כולם. ההבנה הזאתי באותו רגע גרמה לו לבושה ענקית שרצתה הוא פשוט רצה לברוח מהעולם. הרגע הזה הייתה לו אכזבה כי באמונה פשוטה של ילד קטן מי ברא אותי? הקדוש ברוך הוא. הוא עשה לי את זה ומפה נוצרה לו

ראקציה. מצד אחד אנחנו חייבים להתפלל. זה לא בסדר לא להתפלל. זה לא בסדר להתאכזב מהקדוש ברוך הוא. מצד שני הילד הקטן יש לו אכזבה. בוא ניתן לו את המקום הזה. אמרתי לו. בוא ניתן לאכזבה הזאתי מקום. מה הרגשת? אני לא יודעת מה קרה עלה. אני לא יודעת אם הוא יכול להתפלל, אבל אני יודעת שאם הוא נתן מספיק מקום למה שהוא עבר, הוא יוכל אחר כך להתפלל. כי הוא שחרר את החוויה הכואבת של ילד קטן בכיתה ב'. כמה זה? שש, שבע, שמונה שכל כך מאוכזב, אבל אסור להתאכזב מאלוקים כי אלוקים עושה רק טוב. אבל בתחושה שלי יש לי פה משהו שהוא כואב. אני עוד לא מסוגל לאבד את זה בדרך נכונה. לתת לזה מקום. זאת אומרת במקום מקום של הקחשה, מקום

של לחוות את הכאב ואז זה יעבור. כי אם אתה לא נותן מקום לכאב, אתה כל הזמן תהיה בשחיקה הזאת שדיברנו עליה. ככה זה נשמע. כל הזמן אתה בדיסוננס. זה פלא ש שהוא נשאר חרדי. בואי. כאילו בן אדם מכיתה ב' עד אני לא יודעת איזה גיל הוא הגיע אלייך. והבעיה שלו זה התפילה מכיתה ב'. הרי זה פוגש בעוד כל כך הרבה כי יש כאן משבר אמוני. זה לא רק העניין של התפילה, זה אני פוגשת אלוקים ממקום שזה לא לא על זה לא חשבתי שזה צריך להיות ככה ואני לא נותן לזה מקום כי אני מפחד כי אם אני אגיד לאלוקים שאני מאוכזב אז אני נורא נורא מפחד מה הוא יעשה לי הקדוש ברוך הוא כל כך שמח שאנחנו מדברים איתו וכל כך שמח שאנחנו מביאים את מה שאנחנו

מרגישים ואם אנחנו נוכל להגיד אבא אני מאוכזב מהסיטואציה הזאתי אנחנו נוכל אחר כך להיות לגמרי מאוחדים דים איתו כי נתנו לעצמנו את המקום של האכזבה אבל זה לא בא מתוך מקום של אפיקורסיות להפך אני פונה אליו ואני אומרת לו אבא קשה לי עכשיו כואב לי מותר לנו שיהיה לנו קשה וכואב נתנו לזה את המקום משם אנחנו יכולים להתקדם בעבודת השם שלנו וואי איזה נקודה שעוד פעם מחזירה אותנו למקום האמוני כי הרי האמונה זה זה הבסיס להכל זה בלי אמונה אמרנו אי אפשר לקום בבוקר ובלי אמונה את גם לא הולכת למכולת לקנות שקית צ'יפס כי לך איך את יודעים מה מה יהיה שם? אולי יש שמה משהו אחר במקום. אז באמת האמונה זה הבסיס להכל וזה פוגש

אותנו לפעמים במקומות שאנחנו צריכים לדעת להתמודד מולם גם אם זה אומר לשאול שאלות קשות. ואני חושבת שמה שאותו חרדי לא ידע זה שהקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו הוא כל כך הרבה מעל ומעבר לשאלות האלה שהוא נותן לנו את המקום שאנחנו לא נותנים לעצמנו. הוא נותן לנו את המקום לכאוב ולהרגיש ולשאול את השאלות. ולפעמים זה המקום שלפעמים אנשים לא מבינים שזה בסדר לשאול שאלות, שכל היהדות שלנו בנויה על לשאול שאלות גם אם הם קשות. ואני תמיד אומרת גם בסיעתא דשמיא בשיעורים שלי ש כאן זה המקום לשאול שאלות. כי אם אנחנו לא נשאל אנחנו או שאנחנו נחייה בהקחשה או שאנחנו נחיה בשקר או גם וגם. אבל כשאנחנו נשאל את השאלות היהדות לא

מפחדת מזה כי יש תשובה להכל כי מי שברא את הכל ומי שברא אותנו מן הסתם הכין את התשובות לכל השבת אנחנו צריכים לעבור את הדרך כדי למצוא אותם זה לא מחסר ממנו כשאנחנו שואלים שאלות אנחנו מסתכלים כשבן אדם בא ומעביר עלינו ביקורת הוא מחסר מאיתנו כשאנחנו שואלים שאלות על הקדוש ברוך הוא זה לא מחסר ממנו הוא מושלם הוא שלם ומושלם להפך הוא אומר בואו תראו מי אני תראו באמת כמה אני שלם תראו איך אתם יכולים להעזר בי, להתמך בי? תשאלו. אבל זה זאת הבעיה שלנו. אם אמרנו את העניין של הדיסוננס, אנחנו כבני אדם מסתכלים גם על הקדוש ברוך הוא בכלים אנושיים. אז הרבה פעמים זה יוצר לנו שם בעיה. שמה המקום לדעת שזה גבוה מעל גבוה.

אין לנו השגה בדבר הזה. הלוואי ונזכה לזה. זאת עבודת חיינו בעצם. ומעניין אותי אם אפשר להיכנס לקליניקה שלך שוב וולדעת באמת במקום הזה של האמונה הרי אני יודעת שכמטפלים אסור להיות שיפוטיים עכשיו ברוך השם את רבנית אישה מאמינה וכשנתקלים בשאלות כאלה אמוניות אם זה מבני נוער או או מכל אחד אנחנו רואים שזה לא רק בני נוער לא רק הם שואלים את השאלות כולנו בגיל ההתבגרות כל הזמן כנראה כן, אבל זה לא הופך אותך גם לסוג של אה מחנכת שאת כאילו לא אמורה להיות במקום הזה? לא, לגמרי לא. כי קודם כל אני מבינה שכשמישהו שואל שאלה כואבת לו הבטן אז אני לא אמורה לחנך אותו. אמר פעם דן צ'יומקין, הוא נתן איזשהיא מטפורה נורא יפה.

הוא אמר עכשיו א נוסע רוכב אופנוע על הכביש וקרתה תאונה והיד שלו זרוקה באיזשהו מקום ואז אנחנו באים אומרים אבא מגיע ואומר אבל אמרתי לך לא לסוע על אופונוע. לא. אנחנו לא אמורים לחנך. להפך, כרגע הילד במצוקה, כרגע האישה נמצאת במצוקה, כרגע כואב לה. כשהיא מספרת לי שאין לה חיבור לקדוש ברוך הוא, כשהילד שואל שאלות על הקדוש ברוך הוא, אני אומרת, "אי, כל כך כואבת לו הבטן." אז בואו נעזור לו לבטן. וממילא אני לא צריכה, אני בכלל לא צריכה לגעת במקום האמוני. זה בכלל לא שם. כן. זה זה קורה. אני חייבת לשאול כי זה סוג של קונפליקט, אבל כמו שאת אשבת על זה, זה אין פה אפילו קונפליקט, כי כי זה לא מגיע לשם. כן. זה לא שאלה

אמונית, יש כאן רגש. ולכן לכן כשמתקשרות אלי האמהות והמון פעמים אני כבר לא אין לי אין לי את האפשרות לקבל, אני אומרת רק תחפשי את הפלת שלא נבהלת מילד שעזב, שזה לא מבהיל אותה. ואז מה את ממליצה? דווקא מישהי שכן היא באה ממקום של אמונה ויראת שמיים או שאולי ההפך? אני חושבת שכן, ילד צריך טיפול, ילד מבוגר צריך טיפול של מישהו שמבין את הדרך שלו. כי באמת כשאתה משתייך לדרך מסוימת, לחברה מסוימת, אז יש קודים חברתיים שמי שלא נמצא בקודים האלה לא יוכל להבין ויוכל אפילו ולפעמים יזלזל בזה או יתן לזה משמעות לא נכונה ואז זה לא נכון. כן? אנחנו צריכים מישהו שיבין את סביבת המחיה שלנו ואיך זה מתנהל. מצד שני שלא יבעל. א

היה לי מקרה של א נערה בת 16 שהייתה א עושה מה שעושה. נו זה הגיל 16 כן והתקשרתי א הייתה לי שאלה שהייתי צריכה הייתי צריכה להתייעץ עם רב והרב אמר אוי אבל תגידי לה שזה לא בסדר להתייחד עם בחור זו לא השאלה בוודאי שהיא יודעת שזה לא בסדר היא יודעת שיש פה בעיה יודעת אני לא צריכה לספר לה אני צריכה לעזור לה לה להבין למה היא עושה את זה מה החוסר שלה מה הכאב הנורא שהמצוקה הזאתי שלה מה מה היא רוצה ובהמון פעמים בנות מצליחות לומר לי הכאב הנורא שלי יש לי חוסר נוראי באהבה של אבא ממש חור של אהבה את המקומות האלה כן וואו ואנחנו כהורים צריכים לדעת את זה בוודאי מה קורה באמת אם זה מה לעשות היא גדלה במשפחה חדורית אז

הכאב הזה הוא תמיד יהיה טוב זה כבר משהו אחר היא לא מכירה את זה אז יהיה לך יהיה לה חסר אבל היא תביעה את זה בדרך אחרת א ואפשר לכפות וש שאלה האם אמא יכולה לתת לה גם את אבא, גם את אמא. אה אבל אם יש נפש בריאה, היא מסוגלת א היא מסוגלת להתמודד עם זה, היא מסוגלת לחכות כי הרי אם נסתכל ניקח א א כ 100 בנות, חתך של 100 בנות ששומרות תורה ומצוות, כמה מתוכן לא תתאפקנה עד החתונה וכמה מתוכן כן תשמור מה ההבדל ביניהן. זאתי כן מצליחה זאת למה מה גורם לזאתי שיהיה לו יותר כוח ולזאתי שלא יהיה אז זה באמת זה באמת מאוד מעניין זה משהו שאפשר לדבר עליו כן זה יהיה ארוך וזה כבר אנחנו בס אנחנו כל הזמן מוצאות עוד נשים בתכנית

אבל אני לא חושבת שזה שאלה סטטיסטית זאת שאלה שהיא עומדת כל אחת בפני עצמה לפי כמה חוסן מילאו את נפשה בנוסף לסל ערכים שלא לא מאפשר לה שזה יהיה יותר נכון להגיד שזה יהיה יותר חזק מכל פיטוי אחר. עשה לערכים הוא מצד אחד עומד בשלו והוא מאוד חזק והוא נותן כלים וידע והבנה של מה נכון מה לא נכון ומתנגד עומד החוסר יכולת להתאפק מה גורם לבת שאין לה היא מכירה את כל זה והיא לא מסוגלת להתאפקי אותי אני תמיד מספרת בסיפור שלי שכשבעה לי הציעה לי לצאת איתו ואני יודעת שזה לא בסדר כן אני באה מבית חסידי אני יודעת שזה לא בסדר לצאת עם בחור לפני החתונה זה לא היה נהוג אצלנו בנות חסידות גור לא היו מסתובבות א עם א בחורים

בשעות אחר הצהריים שלהם לאן האתן גור אמרת וואו וולא ידעתי מה לעשות עם זה אבל אני כן זוכרת שהלילות שלי היו שחורים והייתי אומרת ריבונו של עולם כל כך חסר לי משהו אני כל כך רוצה אני יודעת שזה לא בסדר אבל נורא קשה לי להתגבר רגע ומה זה אשמה דתית או שזה המקום החסר הזה שדיברנו עליו לפני רגע יש את יש את המקום החסר ויש את הידיעה על מה מה בעצם היהדות אומרת. את לא יכולה ללכת לפני לפני ש יש חופה וקידושין זה לא בסדר. זה שאני אומרת יש כאן את האשמ הדתית מצד שני יש כאן יש חוסר מאוד גדול בדיוק. כן כן ועוד הפעם רק חשוב לי מאוד מאוד לומר שזה לא ישמע לרגע שאני באה בטענה לאבא שלי אני כל כך אוהבת אותו אין דברים כאלה

אבל כן באמת היה הייתה באותה תקופה היה לי איזשהו חוסר שהיום אחרי שנים אני יודעת מאיפה הוא בא אני יודעת מאיפה בא הכאב הזה וכמה שהייתי מקבלת זה לא היה כנראה יכול להתמלא כי היה שם איזשהו חור עד שלא התרפה החור הזה ויכולתי להתמלא בלי לחסר כל ה ובאמת אנחנו חשבו לנו להגיד שהיום את במקום לא רק של ריפוי אישי שלך, אלא אני חושבת שזה אחד הדברים הכי יפים שבן אדם יכול לזכות להם בחיים, זה לקחת את ה את הכאב, את הניסיונות שהוא עבר ולהפוך את זה לשליחות לאחרים ולהאיר עם זה. אם דיברנו על פרוז'קטורים ועל להאיר באמת בילדים שלנו ובסביבה שלנו את מה שבאמת צריך להאיר ולא להאיר בעין. אז זה באמת מין מקום כזה שמשאיר לנו

עוד טעם של עוד כי בעצם פתחנו פה נושא שאנחנו יכולות להתחיל עכשיו עוד תוכנית אבל מסמנים לי שהתוכנית שלנו עומדת להסתיים ועם הטעם הטוב הזה אני רוצה להודות לך הרבנית פריה היקרה אני מזכירה לכם הרצה ומטפלת רגשית והנה אתם שומעים את הסיפור המיוחד הזה שזה יותר חזק אני חושבת מכל תהודה כי כשבן אדם חווה על בשרו ולוקח את הכאב שלו למקום של ריפוי. אז אתם שומעים גם את כל הסיפורים מהקליניקה. זה מדהים. זה ואני חייבת לומר שכשאתה מוכן להודות בטעויות שלך, בכישלונות שלך, בנפילות שלך ובמקביל איך היום בסרטון שהליתי בבוקר, באמת יש לנו שתי כיסים. יש כיס אחד שאנוכי עפר ואפר ובכיס השני בשבילי נברא העולם. כשאני יודע

שבשבילי נברא העולם יש לי כאן משמעות, לא תהיה לי בעיה גם לומר שאני עפר ואפר. אז בשבילי נברא העולם יש לי משמעות. הגעתי לפה ועם כל הכישלונות שלי ועם כל החסרונות שלי ולתת להם לתת עליהם אתם זה בסדר מותר לי להודות שהם קיימים מתוך