"לבנון של היום זה לא לבנון של פעם" הרב פיינה בסיפור היסטורי אישי על מה שהיה בקהילה היהודית בלבנון

מלחמת לבנון אנחנו מדברים כל הזמן בחדשות ושומעים האם תהיה מלחמה לא תהיה מלחמה אנחנו לא יודעים אבל בישראל כיום חיים אלפי יהודים שהגיעו מלבנון שעלו מלבנון היום אנחנו נדבר בתוכנית שלנו עם הרב שאול פיינה נולד וגדל בלבנון חגג את הבר מצווה שלו או לא חגג את הבר מצוה נדבר גם על זה עם כבוד הרב בלבנון ועלה לארץ והקים פה בחולון קהילה מדהימה מרגשת קהילת אור חדש שלום כבוד הרב שלום ברכה אנחנו מצלמים פה היום ביום מאוד מיוחד אני לא יודע מתי התוכנית הזא תשודר אבל אנחנו מצלמים פה ביום שאתמול בערב בדחייה בבהירות חוסל אחד מבחירי סבלה רמטכל חיזבלה והבוקר ישמעל עניה מה הרב יכול לספר לי בהרגשה שלו ולשתף אותנו כשהוא

שומע כל הזמן בחדשות לבנון מיד כששמעתי הבוקר את השמועה הטובה על חיסולו של אניה נזכרתי במבצע אנטבה מבצע אנטבה אני הייתי ילד לפני גיל בר מצווה בתוך לבנון כשנחת המטוס הלכנו מושפלים המחבלים בלבנון ירו באוויר מוד שמחה וכש הצליח המבצע אמא שלי העיירה אותנו בשעה מוקדמת ואמרה לנו הצילו את החטופים אנחנו שמחנו והתרגשנו אבל יותר מזה פתאום יהודי דופק בדלת ואומר אנחנו מתאגדים למניין באופן מיוחד כדי להודות להשם על הבשורה הטובה הכל בסודיות בתוך מלחמת אזרחים אנחנו יורדים לבית הכנסת מתפללים ללא תחנון היהודי מביא איתו יין מהבית כי שמה הכל יהיה נסך זה רק יהודים שעשו יין אני לא יודע איך נשאר לו עוד יין אבל בשביל

זה היה כדאי ופתאום הוא לוקח את היין אנחנו עומדים שמה אני זוכר אותי כילד עומד וקצת טמע מה המעמד הזה בעצם ואז אמרו לי על בשורה טובה מברכים שהחיינו הטוב והמטיב אז בירכנו שהחיינו ואותו יהודי אומר סברי הרענן בורא פרי הגפן שחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה הבוקר כשקמתי עם הבשורה עם השמועה הטובה שהיא טובה לי וטובה לאחרים אז בוודאי לפי השולחן ערוך צריך לברך הטוב והמטיב אבל זה זרק אותי חזרה לילדותי בלבנון ויום אתה יכול לשמוח ולעשות את התפילה זה מה שנקרא הבדל בין הגלות לבין היום בישיבת ההסדר כאן בחולון עשינו תפילה חגיגית לא אמרנו תחנון אחר כך רקדנו ועשינו סעודת חג א כבוד הבשורה הטובה כן איזה יופי מרגש

מאוד כבוד הרב ואני באמת רוצה לשאול אותך למה בחרת דווקא במקום הזה אנחנו נמצאים עכשיו בבית הכנסת הרמבם בחולון למה דווקא פה לצלם את התוכנית בית כנסת הרמבם הוא קם על ידי משפחת זיתוני שהיא משפחה שורשית לבנונית שאני בתור ילד התפללתי בבית כנסת של המשפחה בתוך לבנון הם עזבו את לבנון כבר ב69 דמה לי בשנת 1969 והקימו כאן בית כנסת כהמשך לאותו בית כנסת שהיה בלבנון א אני התפללתי שמה בילדותי ובאתי לכאן וכשהגעתי לחולון חזרתי לבית הכנסת כאילו אותה יניקה ממשיכה מאותו מקום מתוך לבנון לתוך ארץ ישראל מתוך הגלות הלבנונית שהיא הגלות אולי הכי קרובה לארץ ישראל זהו הרב באמת ספר לי על לבנון על הילדות שלך על איך גדלת

בלבנון זה כי היום אין יהודים בלבנון כן אני גדלתי בודי אבוזמיל ודי אבוזמיל זו שכונה שהתרכזו בה כל משפחות היהודיות היו בה שני בתי ספר עיקריים מרכזיים בתקופה שלי לפניי עוד היו עוד בתי ספר היו בתי כנסת אנחנו פקדנו את בתי הכנסת פלאנו בבתי הכנסת א ב-1975 פרצה מלחמת האזרחים זהו עד למלחמת האזרחים המצב בלבנון היה בסדר היה מצויין הקהילה היהודית לפני לפני שנולדתי עוד בבית בתוך ועדיה אבוזמיל עוד היה בית דין רבני אני כשנולדתי כבר לא היה בית דין אבל כן היו בתי ספר התה היה חיי קהילה היה מוהל והיה שוחט והיה הכל הכל קורה בתוך הקהילה היה תלמוד תורה היינו מגיעים לבית הכנסת ולומדים תורה ילדים ששורקים פסוקים ומה

קורה עם פתיחת מלחמת האזרחים במלחמת האזרחים בעצם הכל פסק כל החיים היהודים פסקו כי מלחמת האזרחים קרתה בין הפלנגות הנוצריים לבין הפלסטינים שבעצם הגיעו ב-1970 בספטמבר השחור מירדן שלו בעצם הארגונים הפלסטינים הארגונים הפלסטינים שעד היום אנחנו מתמודדים איתם וסובלים מהמהם וב מה שהמלך חוסן עשה בחודש אחד ספטמבר השחור זה מה שאנחנו צריכים לעשות מתמודדים ע זה מצד אחד נמצאים בצד הצפוני נמצאים הפלנגות בצד הדרומי נמצאים הפלסטינים ואנחנו בתוח ודי אבוזמיל א ומשמה מתחיל מסע של הישרדות בריחה ממקום למקום אתה הבן אני בן 11 כשפורצת המלחמה 11 וחצי אנחנו כבר עזבנו את הבית שלנו ועברנו לבית הדודים שלי שהם כבר לא היו

בלבנון שהם נמצאים ממש הבית שלהם על חוף הים ביום חמישי באותו שבוע היייתה הפגזה נוראית באזור בשבת בבוקר אנחנו מתעוררים ולא רואים שיש אור הכל כל האור של השמש מכוסה בעשן סמיך הכל מסביבנו בורר באש נמל מלא באוניות וכולי פעם ראשונה שראיתי ים בוער חום אמים אנחנו בחודש אדר ואז אנחנו מוצאים שני פלנגי טים שהם גם בורחים הם אומרים לנו יש לנו פה ג'יפ שמוסתר באיזשהו מקום בואו תעלו על הג'יפ אבל באחריות שלכם לא בטוח שנגיע בחיים ולמה אתם צריכים לברוח משם בגלל העשן השריפה פשוט אוכלת כל חלקה טובה ועוד מעט גם תאכל אותנו וואו חשבנו בהתחלה אולי לקפוץ דרך הים אבל חלקנו לא יודעים לשחות אחותי בת שנה זה ואז עלינו על

הג'יפ והתחל התחיל הג'יפ כשיצא מהמסתור שלו מהחניה תת קרקעית מיד חטפנו פגזים ויריות ו והלוחמים שני לוחמים אחד נהג ואחד נמצא על איזה מקל שהוא מחובר לג'יפ ג'יפ פתוח והם מתחילים לצעוק שהמצב לא לא ואז אמא שלי אומרת לי אומרת ל תעצמו עיניים ותצחקו שמע ישראל וואו ואני זוכר ככה בתוך בלב ליבה של ה של הלהבות וטופ וטופ את אנחנו צועקים שמע ישראל והלוחם שעומד על המקלה אומר לנהג אלה יהודים כשהם מתפללים קורה ניסים בערבית עכשיו אנחנו יודעים ערבית אנחנו לא יודעים עברית ואנחנו צועקים ועוד פעם צועקים שמע ישראל ואמא שלי אומרת תצעקו עוד פעם ועד שבאמת עברנו והיה צריך גם אותו לוחם לראות על איזה חוליית rpg ש עמדה

מולנו באיזה באחת הפניות וברוך השם הגענו לאשפה אשרפיה זה מעוז של הנוצרים של הפלנגות זרקו עלינו סוכר זרקו עלינו סוכריות הם זרקו על הלוחמים אבל הלוחמים אמרו מגיע להם לא לנו מגיע להם כל הסוכריות האלה מה אתה כילד לוקח מכל הסיטואציה הזאת את הסיפור הזה אני מספר גם לתלמידים שלי זה סיפור של שמע ישראל שחזר גם בשביעי לעשירי חזר ביום שמחת תורה שכש באו חיילים ודפקו בדלת של ממדים של יהודים אמרו להם אנחנו לא יודעים אם אתם יהודים עד ששמרו שמע ישראל גידו שמע ישראל שמע ישראל זה הדבר שמלווה אותנו וילווה אותנו וגם עכשיו בעזרת השם לישועה ולגאולה קרובה אז סיפרת לנו על גיל 11 וחי הבריחה מתוך הבית שעמד להישרף ותאר

לי את הבר מצווה של הרב כי גם הבר מצווה אני יודע שהייתה בתוך מלחמת האזרחים כן כשהגעתי לגיל מצוות א זה היה נהוג בקהילה שכל אמא תופרת ציצית וקושרת ציצית לבן שלה לכבוד הבר מצווה גם בתוך התופת גם בתוך וך מלחמת האזרחים הא החליטה לתפור את הציצית סבא שלי עליו השלום השיג זוג תפילין נטושות שהיו באחד מבתי הכנסת זאת אומרת היה קשה להשיג תפילין שמה אי אפשר כבר אין המצב הוא מלחמה שאפילו אוכל היינו צריכים אני בעצמי גם גנבתי קצת אוכל מאיזשהו מקום ואו א יותר נכון ביצים אה מ מאיזה לול וברחתי הביתה כדי שיהיה לנו מה לאכול אני אומר את הדברים כי באמת המציאות בלתי נתפסת העלייה לתורה שלי הייתה פרשת ואת חנן שבת נחמו

עוד מעט יש לך יום הולדת עוד מעט כן זן באב ואני התכוננתי סבא שלי עזר לי להכין את הקריאה בתורה ואספנו עשרה איש יהודים שעדיין נמצאים בועדי אבוזמיל כי חזרנו לועדי אבוזמיל כדי להתארגן מחדש הייתה אייזה הפסקת אש יום לפני הבר מצווה חזרו הקרבות אנחנו ניגשים לבית כנסת מגן אברהם בית הכנסת הגדול בעודי אבוזמיל שעד היום הוא ממש עומד על א על יסודותיו ואוספים עשרה אנשים אבל בברכות קריאת שמע הבית כנסת חוטף פגז על אחד העמודי התווך הוא לא חדר בגלל שהעמוד הוא מאוד מאוד מסיבי הוא לא חדר אבל נאלצנו לברוח תוך כדי התפילה בקריאת שמע אני עם תפילי צ שלך ואתה בעצם ואתה מקבל פגז לתוך בית הכנסת במקום סוכריות במקום סוכריות

זה בדיוק לנהרי הבר מצווה שמתלוננים היום על הסוכריות שיבינו מה חוו פה ואנחנו בורחים עם התפילין עלינו בגלל שיש צלפים וידענו אז אבא שלי צועק תרוץ בזיגזג כשאני מספר את זה לילדים אז תמיד אומרים צוחקים על הזיגזג הזה זאת אומרת תרוץ ב שמאל ימין ושמענו את שריקות הכדורים כך חזרנו הביתה בעצם אחרי חווייה שהיא בלתי נשכחת אבל חווייה שהיא השאירה וש לא עליתי לתורה לא עליתי לתורה באותו באותם ימים א הבר מצווה שלי היה רק הנחת התפילין אמנם היייתה א אבל עליה לתורה לא הייתה קריאה בתורה לא היייתה עד שהגענו לארץ היית עצוב אני חייב לשאול אותך ככה ברמה האישית והחברתיים או שזה לא לא עבר ל לא זוכר להגיד לך כי עצם זה

שניצלנו זה שימח אותנו ואו זה לא משנה כרגע עליתי לתורה לא עליתי לתורה איך זה היה אבל אני חי שזה כשלעצמו צריך להודות להשם זה לא דבר מובן מאליו גם כשהיינו שם במלחמה כל רגע שחיינו בו ידענו שזה חסד עליון ולא חשבתם בשלב הזה כבר לעלות לארץ ישראל הרי הייתם חייתם מתוך אורגה לארץ ישראל הקהילה היהודית לא רצתה להאמין שהגרוע מכל יכול לקרות שכל הקהילה תתפרק ושכל וואדיה בוז' מיל יחרב למרות הפלסטינים אמרו המקום הזה יחרב כי פה יהיו הקרבות ואנחנו לא לא נו להאמין מה מה פתאום זה מדהים סליחה שאני אוצר אותך הרב שאתה אומר לא האמנו אומרים לנו פה אתם לא תוכלו לחיות זאת אומרת זה משהו שקורה לנו גם היום ואנחנו לא לומדים

מההיסטוריה שאומרים לנו תקשיבו אנחנו הולכים לתקוף את הישובים שלכם אנחנו הולכים לפגוע בכם ואנחנו עדיין לא מאמינים לא זה לא יקרה הם סתם מדברים ממש מה שאתה אומר זה ממש כך אבל חשבתי שזה רק בגלות מסתבר שגם בארץ לצערי קרה מה שקרה בשח תורה גלות עדיין נכון יש אנשים שיש להם את התפיסה הגלותית הזאת עד שמצאנו את הדרך איך לצאת מלבנון ואיך להשיג את הכסף שזקוקים לו כדי לצאת מלבנון אז לקח די הרבה זמן אבל גם זה היה נס גדול אז אבא שלי אמר הדבר היחיד שיכול שנתארגן מבחינה כספית זה למכור את החנות הייהה לאבא שלי חנות של בדים היה מוכר בדים סוכר בדים נסענו לחנות כולנו ביחד בציפיה שבאמת יהיה כסף ומשמה נטוס ונעוף

מהמקום הזה אבא שלי ניגש לפתוח את החנות ורואה שיש מנעולים חדשים מישהו השתלט על החנות מה אנחנו עושים עכשיו ואז תוך כדי שאבא שלי ממש כבר עם פרצוף כזה של אך תשעה באב פתאום עובר איזה גוי שמה שמכיר אותו אומר לו יזק מה אתה מחפ פה את המפתחות הם נצאים אצל אבו אבו משהו אני כבר לא זוכר מי זה אז ה אמר לו מה באמת הוא חבר שלי אומר לו כ הוא שומר לך על החנות אבא שלי עולה אליו אומר לו תשמע פרצו את החנות שלך החבר'ה שלי אמרתי להם את של פיינה אף אחד לא נוגע וואו תסגרו את זה חזרה תנעלו במנעולים תביאו לי את המפתחות ואז הוא אמר לו אתה מוכן למכור לי את החנות אמר לו בודאי אתה הצלת לי את החנות ברור שאני אמקור לך ואותו

גוי מוציא מהמגירה קש כסף מזומן ובכסף הזה אנחנו שיחד מחבלים שיעבירו אותנו לצידון שנוכל לעלות שמה להפלגה לצאת מלבנון העליה לארץ אבל היא הייתה גם כן חווייה בלתי נשכחת אנחנו עלינו על היכתה אחרי שהתפללנו בבוקר ו אנחנו תפילין כשאנחנו מכוסים בשמיכות ה כדי שאף אחד לא יגלה בטעות שאנחנו יהודים למחורת אחרי כמעט 24 שעות של הפלגה אנחנו מגיעים לקפריסין שראינו את הדגל של ישראל מתנוסס מעל הבניין היייתה התרגשות שעד עכשיו יש לי צמרמורת סך הכל דגל ישראל ש דג ראל ועוד בכפריסין וכשהגענו לשם צריך להזדהות אז טוב תראו לנו תעודות וכולי ולאבא שלי יש תעודה שהוא מסוריה אז אומר לו ה השומר תוכיח לי אז אבא שלי התחיל להגיד

לו כל מיני תפילות בסוף הוא נזכר קלנדרה הוא אמר לו קלנדרה אמר לו זה אני מכיר זה זה אתה יכול להיכנס זה מה שהכניס אותו זה מה שהכניס אותו קלנדרה של יום כיפור והוא אמר לו יש לנו טיסה ביום רביעי מרגישים חג לא נורמלי כשאין עלינו כלום לא מזוודה לא בגדים להחליף לא שום דבר הכי עניים אבל הכי עשירים בעולם השמחה היייתה כזאת גדולה עלינו על המטוס ואנחנו כל הזמן מחכים לרגע שננקט בארץ אבא שלי אמר תהדק חגורות ותשימו קיפות על הראשים כי בעוד רגע כשאנחנו נרד מהמטוס אנחנו ננש את אדמת הקודש ונברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה בשם ומלכות וכך היה מדינת ישראל זה ה זה הגאולה הגדולה של האומה בארץ ובגולה אנחנו כל כך

צריכים להודות על על המציאות שנקראת מדינת ישראל זו מציאות אלוקית זה לא מציא מציאות אנושית מי שהיה בחשכת הגלות יודע להעריך את אור אני ברוך השם הגעתי לישיבת אסדר באיזשהו שלב בשלבים שלמדתי והתגייסתי לגולני ממש ממש בפתיחת מלחמת שלום הגליל ואז אתה אמור לחזור כחייל ללבנון הפעם זה מה שאני רוצה לספר וואו אני חוזר על מדים ללבנון ואני בפעם הראשונה שנכנס דרך הגדר הטובה מה שהייתה נקראת לתוך לבנון אני העמדה הנפשית שלי הרגשתי שהייתה אחרת לגמרי מהעמדה נפשית של ילד שמלא בפחדים שמנסה לשרוד את החיים בתוך הגלות ורוצה רק לברוח משם רוצה רק לברוח משם לחייל שנושא נשק עם כל העוצמה נכנס לתוך לבנון כבעל בית על המקום

ועברת ליד המקומות אני הייתי קרוב מאוד הגעתי עד לשדה התעופה שביקרתי המון פעמים בשדה התעופה של של לבנון והגעתי עד לשדה התעופה אבל כן הייתי בערי הקיץ של היהודים זה בחמדון בעלה א הייתי גם בבית הכנסת בחמדון א שהיית שם ג כתי שם בתור ילד וגם עכשיו כחייל אצל הדודים שלי שהיו בביתי הקיץ אז הייתי עולה להר והיינו שמה עושים שבתות בקייץ וכולי ב והפעם כחייל אני באמת בזכות החודשים האלה ששרדתי בתור לוחם אני תיקנתי את כל הפחדים ואת כל ה הגלותיות שהיו בי והרב ככה א איך הגעת למצב מילד שמגיע בלי כלום היום הרב הוא ראש ישיבת א בני עקיבע חולון ראש הגרין התורני בחולון דמות משמעותית בשבילנו פה בחולון מה הדברים הטובים

שקרו בדרך בראש וראשונה זה המעגל המשפחתי זה ההורים שלי שהם באמת א החדירו בנו המון אמונה המון ביטחון המון צדקת דרך המון עוצמה שאנחנו נהיה אנשים גדולים מתוך כל המציאות הקשה הזאת אנחנו נהייה אנשים גדולים אנחנו לא נישאר שמה נמוכים נמוכים ובאמת הגענו הגעתי לישיבת תכונית בני עקיבא נתניה שגם שמה היו מעגלים של אנשי חינוך שפגשתי אחד מהמהם זה המנהל נחום קו שאני עד היום עוד דמות השראה עבורי היייתה אני זוכר שראש הישיבה כשהיה כינוס בשיעור א' עם ההורים אז הוא אמר אזה משהו שתפס אותי הוא אמר אולי עד היום אומרים זה הבן של פלוני אני רוצה שבעזרת השם אתם תתגאו בילדים שלכם ויגידו זה אבא של פלוני אבל המעגל הנוסף

כמו שאמרתי זה הצבא זה עשירות בגולני אנחנו קראנו למקום הזה גולני גוף ונשמה למען נצח ישראל וגם שמה היה מעגל מאוד מאוד חזק רש תיבות גולני כן כן ראשי תיבות ג גוף הנשמה למען צרח ישראל זה רשי תיבות של של גולני א וגם שמה היה מעגל של חברים של לוחמים של מפקדים ש שגם מהמהם קיבלתי המון המון השראה להמשך הדרך הרב חושב על לבנון עדיין לא אין לי געגועים ללבנון יש לי אבל כן רצון שאותם שטחים שהם נכבשו על ידי יהושע בינון נחזור נחבוש אותם נתיישב בהם זה עד איפה בעצם כן כן בודאי הצידונים הרי הקהילה היהודית בצידון היו עושים יום טוב אחד אנחנו בבירות היינו עושים יום טוב שני של גלויות והם היו מגיעים לבקר אותנו עם הרכב

מצידון לבריות הם היו מגיעים ביום טוב שני של גלויות הם שייכים לארץ ישראל אנחנו בכל אופן באמת מצפים ל להתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל א בעזרת השם זה ידי דומה הגליל זה המשכו הגליל דומה כל האזור מבחינה אקלימית ומבחינת ה טופוגרפיה כן מאוד מאוד דומה מאוד מאוד דומה זה לחלוטין זה המשך רציף ואני רק רוצה להוסיף שגם המעגל של האחים שלי תרם תרומה גדולה למה שאני וגם למה שהאחים שלי זאת אומרת אנחנו מאוד מאוד אח שלי הוא נפצע בלבנון בקרב מידון הוא היה בצנחנים אני באמת רוצה ככה לסיכום לשאול את הרב לגבי מה שקורה היום בלבנון אה ידוע שהחיזבאללה שמה אתה חושב שהלבנה יום אחד יוכלו לקום אליהם כי סיפרת על השכן של אבא שנתן

לו זאת אומרת הלבנונים יש ביניהם אנשים טובים ש שכן רוצים בשלום וכולי לא אה לא יודע אתה לא יודע אני אני סקפטי לגבי העניין הזה אני כנראה מ שה פעם לבנון של היום היא לא לבנון של מה שהיה מה שהיה לבנון זה היה באמת מדינה אירופאית לכל דבר וענין שתה היית ילד בשנות הכ השלטון היה שלטון נוצרי מנדט צרפתי שאנחנו למדנו באליינס למדנו צרפתית היה מאוד מאוד תרבות מאוד אירופאית יחסית בסדר היו בה גם מוסלמים אבל התרבות היא תרבות מאוד אירופאית כיהודי אני ספגתי משלוש דתות חוויות מצד אחד אתה שומע את הכנסי וצלצולי הפעמונים טו טו טו מצד שני אלה אקבר אלה הוא אקבר מצד שני אדון סליחות זה זה הילדות שגדלתי בה אבל באמת פעם

היא היייתה הרבה יותר אירופאית היום היא משהו אחר לגמרי היא כבר לא שלטון נוצרי ולא ולא ולא מחפשים בכלל תרבות מערב אלא יש תרבות אחרת תרבות לגמרי לגמרי שונה בין אם זה סונים בין אם זה שיים בין אם זה חיזבלה בין אם זה משהו אחר זה לא לבנון שאיתה אנחנו יכולים לבוא ולהגיד וואו אפשר לעשות גדר טובה זאת אומרת מהניסיון שלך כילד שגדל שמה בלבנון חווה חווה את מלחמת האזרחים איך זה יפטר אנחנו צריכים להיות חזקים ולהכות כי זאת השפה שהאויב שלנו מבין זו השפה היחידה אם אנחנו נחשוב על כל מיני שיחות כל מיני דברים וכל מיני הסכמים ההסכמים האלה שווים לטירה כי מהר מאוד ההסכמים האלה יהפכו להיות שמחת תורה שביעי לעשירי

האחרון שהיה אנחנו צריכים להיות חזקים ולהכות תודה רבה כבוד הרב כל הסיפורים שלך מאוד ריגשו ובאמת אנחנו מתפללים לתלמידים שלך אתה מספר אתה מספר על את הסיפורים האלו א הם נהנים לשמוע את זה דבר ראשון תמיד יש סיפורים בשיעורים שלי אם זה מהצבא ואם זה מלבנון ותמיד כל כל בוגרים כל כ כל פעם כשיש בכיתה יב הכתרה לחודש אדר אז הרב פיינה זה לבנון הרב פיינה זה גולני זה אוטומטית זאת אומרת זה הסיפור זה הסיפור אז אז ברוך השם שזה ככה כי אני אומר ואני חוזר ואומר את המשפט הזה תמיד לתלמידים לא אמות כי איך יהיה ואספר מעשה יה וזה מה שהקדוש ברוך הוא זיכה אותי לא מתנו כדי שנחייה ונספר את מעשה הקדוש ברוך הוא תודה רבה מדהים תודה רבה הרב שאול לא אמות כי אחיה ואספר מעשיה תודה רבה כבוד הרב אמן שנה טובה בקשה שנה טובה