"אמרו שאין לו הרבה זמן לחיות": ליאת אמדו על הרגע המכונן בחייה

זה תורה וזה שכרה לזה התכוונת איפה אתה זוכרת שאבא אמר ליבי וליבי היו שווים רגע אם זו האמת תגיד אולי אולי את אשר יאהב השם יוכיח אולי אתה מנסה אותי אתה יודע מה ברגע הזה אני מקבלת ההחלטה אני הולכת איתך עד הסוף אני אחסה את השיער שלי אני אלך עם חציות וגרביים ואני בוכה ובוכה ואני אומרת גרביים בחום הזה סיוט וכיסוי ראש ומטפחות. אמרתי, "אבל מעניין אותי מאף אחד. אני רוצה שהוא יחכה. אני אעשה את החלק שלי ואתה תרפא אותו. אני מבטיחה לך שאני אספר את הסיפור הזה לכולם. אם אתה תרפא אותו, אני אספר. אני אשיחה שלך. מה אכפת לך?" עשיתי את הדיל הזה וככה היה. פתחתי את המחשב, רשמתי הפרשות חלה, לא ידעתי מה זה. הזמנתי את

החברות שלי. יאפה שפה, יאפה, בואי תארגניי את הבנות. אני עושה הפרשת חלה לרפואתו. וככה היה. ללא עלות. התחלתי בקטנה, הבאתי איזה רדיו קטן, לאט לאט ליט עמדו נהיה כזה שם שאנשים אוהבים כי זה נורא שמח ונורא כיפי ובחרתי בשמחה בתקופה הזאת בחרתי בשמחה התחלנו טיפולים כימיותרפכה שנה וחצי של טיפולים ואני אוחזת ב בתורה הזאת הפתחתי לו עשיתי דיל ואחרי שנה וחצי אנחנו נכנסים לרופע בית חולים רמבם אונקולוגית זה היה רגע רגע מכונן מבחינתי זה היה רגע ששינה את חיי פשוט אנחנו יושבים ומחכים והרעש הזה של העכבר שהיא בודקת את הפה ציתי ואחרי כמה דקות שנראו לי כמו נצח היא אומרת לא יכול להיות אין גרורות הגורות התכו לגמרי אין

גידול ולפי המרקרים הסמנים בדם אין עדות למחלה פעילה בגוף יודעת מה קרה לי אמרתי לו, "בורא עולם, מה אתה באמת קיים? כנגד כל הסיכויים עשית את זה? בלב לא האמנתי. באותה שנייה התחבר לי השכל שגדלתי עליו כל החיים עם הרגש שחוויתי את הנס הזה. הם אני יכולה לבחור באיזה חיים להיות. ואת יודעת, אני בוחרת בחיים הדתיים דווקא, למרות שכל הסבא שלי חילונית. ולמה? את יודעת למה? חייתי בשני העולמות. כי יש משהו בחיים האלה, בחיים של האמונה שנותן לך שלווה ורוגע, משהו שאין, את לא יכולה למצוא אותו בשום מקום אחר. שום מקום בעולם אין את הדבר הזה, שגם אם קורה לי משהו רע וגם אם אני מקבלת את זה כפה, זה לטובתי. מה למדתי? שאם בן אדם עושה משהו שמאוד מאוד קשה לו כגודל הקושי ככה גודל ההצלחה הישועה