במטבח של עדן | טורטיה במילוי בשר, פירה ובצל מקורמל ועוגת שמרים | תקווה פנחס פרק 38

שלום שלום, ברוכים הבאים למטבח של עדן. איזו תוכנית מחכה לנו היום, אל תשאלו. בעצם תשאלו. תוכנית מופלאה, עם הרבה מתכונים טעימים, פרשת השבוע שלנו, פרשת נשא. שוב הבאתי את חברתי היקרה תקווה פנחס לבשל איתי. מה נשמע? ברוך השם. איזה כיף לחזור אלייך, עדן, למטבח שלך. -כיף, כיף, כיף שאת כאן. פתיח ומתחילים. יאללה. אז הפעם אנחנו מתחילות את התוכנית אחרת. אנחנו מתחילות מהקינוח, כי הוא לוקח קצת יותר זמן והוא יותר מאתגר, ואז נגיע לשאר המנות, נכון? -אוקיי, כן. מקובל עלייך? -מקובל, מקובל, עדן. הולכת עם הראש שלך. -יאללה, אני איתך. אז קודם כול, כיף שבאת למטבח. -תודה רבה, גם לי כיף. המפרום שבישלנו פעם שעברה היה

מדהים. מדהים, מדהים, והמרק והקוסקוס והכול היה ממש טעים, אז בגלל זה אמרתי, היה כל כך טוב, יאללה, בואי נעשה שוב. וואי, איזה כיף לי. -אז מה אנחנו עושות? היום אנחנו נכין טורטייה עם בשר, ממולאת עם בשר. עוגות שמרים. -וואו. -לקינוח. ונכין פירה עם בטטה, שזה מעורב ביחד, כזה מאוד מעניין. -אוקיי. -עם בצל מקורמל. מדהים. אוקיי, אז אנחנו מתחילות עם העוגה, עוגת שמרים. -אז נכין את הבצק. הבצק שלנו זה קילו קמח שמנופה. -ברור. אני אוהבת לעשות גומה, ואז בגומה אני שמה שתי כפות שמרים, שיש לנו כבר פה. כף סוכר. ומים פושרים. לתת לזה התפחה. -זה בעצם הבצק. -כן, זה הבצק. אנחנו נותנות לו כמה דקות לתפוח, ואז אני מוסיפה לזה

כוס סוכר, בצד. על קילו קמח, כוס סוכר. -על קילו קמח. שתי ביצים שכבר בדקנו והכול בסדר. אני סומכת על עדן. בטח, הכנתי לך הכול, כמו שאת אוהבת. -בלי מרגרינה, כמו שנוהגים לשים ארבע מרגרינות, אז שלושת רבעי כוס שמן וקמצוץ של מלח. איזה קטע, באמת? לא ידעתי. -כן. וזהו, ואנחנו עכשיו... אצלי... -בידיים. -בידיים. לדבר עם הקב"ה, להרגיש שהכול מצליח. אין מיקסר. יש לי בבית מיקסר, אבל אני לא משתמשת. -ברור. וזהו, מתחילים ללוש. -יאללה. שטפנו את הידיים, הכול נקי. אנחנו עכשיו לוקחים מים פושרים, שתי כוסות מים פושרים, ומתחילים. בואו ניקח קצת עם זה, נערבב. נראה את המרקם. ואנחנו נתחיל לשים את המים. לערבב. נערבב את הבצק.

ברשותך, תביאי לי רק את ה... -מים? עוד מים, כן, תודה. אנחנו נוסיף עוד מים. -אם תרצי עוד, תגידי. -ואז לפי ה... לישה, אני מרגישה אם חסר עוד נוזלים, או לא חסר. כדי שהבצק יהיה נעים. זה בצק מאוד טוב. זה בצק שלא צריכים להתפיח אותו הרבה זמן. תוך 20 דקות הוא כבר תופח. -וואו. והילדים מאוד אוהבים את זה. אצלי זה חגיגה. זה תמיד בפסח, במימונה. אה, באתי להגיד, מה פסח? -ארבעה קילו מופלטות, והשמרים צריכים להיות בתנור והלחמניות החמות. -יואו. לא מוותרים על זה. כבר רצים הילדים, מהר מהר, מנקים את המטבח מהר. מהר, אורזים... -"יאללה, סבתא, רק תכיני לנו, תכיני לנו". כן. ואתם עושים עם המוזיקה וזה? -ממש, כן. באים כולם.

-גם אצלנו. -אבל... לא, לא, מימונה מרוקאית, כזו... משפחתית. בסדר, ברור, גם אצלנו. לא צריך עכשיו את כולם. לא כל היום את כולם. -כן, כי אנחנו... -כל היום היא מארחת. בדיוק, לא המרוקאים שעושים את זה... רק לילדים שלי. כל הילדים באים, אחד מעביר לשני וכולם קופצים ונהנים. תרבחו ותסעדו. -תרבחו ותסעדו, ואני נותנת להם ליהנות. יופי, עכשיו, בהזדמנות זו אני אספר על בעלי. פעם שעברה שהייתי לא הצלחתי לספר, סיפרתי יותר על החתן. עכשיו אני אספר על בעלי. בעלי עורך חופות. וואו. -והוא מוהל. הוא היה המוהל של הילדים שלי גם. -מדהים. -וגם של ה... נכדים. -נכדים. כן, של הנינים כבר לא. לא נתתי לו. -למה? לא, לא רציתי. אמרתי

לו "גמרנו". וזהו, ואני התעסקתי עם כלות, ואני רוצה להגיד לך שלפני 20 ומשהו שנים פנתה אליי איזו כלה שאני אכין אותה, כי לא מסתדרים בסלון להכין אותה. והייתי בעבודה, בגן. אמרתי לה: "אני אגיע הביתה". "לא, אבל בארבע חופה, את יודעת, זה חסידים, זה אשכנזים, זה קריית צאנז". בסדר, אני מגיעה הביתה, הכלה מגיעה, אני מטפלת בה... זה וזה... הייתה כלה מדהימה, וזו, יש לי את הזכות להגיד, שזו אשתו של הרב מאיר שוורץ. -וואו. שהכנתי אותה כלה. היא הייתה מדהימה. -וואו. -היא הייתה ממש... כן. היום הוא הרב מאיר שוורץ, אז הוא היה בחור צעיר. -כן, כן, כן. כן, אז קראנו לו "מאיר שוורץ", היום הוא הרב מאיר שוורץ. כן. הנה, ברוך

השם. הנה, הבצק שלנו מקסים, נהדר. תקשיבי... מעולה, ועכשיו אנחנו בעצם נותנות לו לתפוח? -כן. אוקיי, אז אני אשים אותו בצד שיתפח. -כן, נשים ניילון נצמד וזה הולך לתפיחה. -אוקיי. -20 דקות, חצי שעה, לא יותר מזה. -יאללה. -אוקיי. אז הנה הבצק שלנו שתפח. -וואי, נהדר. נראה טוב. -איזה יופי, בואי נראה. מקסים. -אוקיי, מה עושים עכשיו? אנחנו לוקחים את הבצק ו... סכין בבקשה, אפשר לקבל סכין? יופי, תודה. סליחה, לא מעבירה סכינים. -זה לימדו אותי גם בגן, ושבעלי לא ישמע אותך, כי תמיד הוא אומר: "מה עם השטויות שלך?" מה אני אעשה? -אמרתי לו: "ככה עושים לי בעבודה הסייעות". "לא, את לא נותנת לנו, לא סכין ולא מספריים". -ברור.

אז זה מרוקאים, את רואה? -נכון. אוקיי, זה הבצק. הבצק, וואי, ממש נעים. תפח. אנחנו לוקחים את הבצק... מחלקים אותו. כן. ממש נעים, לא דביק. -נכון. ואז אני לוקחת את המרדד, מרדדת. אצלי מאוד מאוד אוהבים בצק שמרים. יש לי בת שהיא כבר מגיל 16, היא כבר אמרה לי לצאת מהמטבח. יואו, למה לי אין? -כשהיא הייתה בת 16 היא הייתה אומרת לי: "אימא, את ואבא הולכים לתל אביב, "נוסעים לטייל..." -וואי וואי. -"אני מכינה לך עכשיו". כל הזמן היא הייתה מציצה, מה אני עושה, מה זה, מה זה, איך עושים את השמרים, והיום היא אלופה. פשוט כולם אלופים, ברוך השם. זהו, סיפרתי לך גם על בעלי, אז אמרתי לך שבעלי גם עורך חופות. ובעלך הוא לא בעל

תשובה. את בעלת תשובה. -בעלי בעל תשובה, מהבר מצווה. כן, הוא גם מבית לא... -מבר מצווה הוא החליט לחזור בתשובה? כן. -בוא'נה, אתם אנשים מופלאים. את החלטת ב... -כן, זה היה שידוך, שידוך, שידכו לנו. רגע, בת כמה את היית כשחזרת בתשובה? בת 16. גיל הטיפש-עשרה. הגיל הכי קשה. -בגיל 16 את עשית, כאילו... כן, כזו תפנית. -הלכת למצוא משמעות. -ממש ממש ממש תפנית. -ובעלך בגיל 13. מדהים. -בבר מצווה, הכניסו אותו לישיבה, ואני רוצה להגיד לך שהחברותה שלו הייתה הרב... הרב הראשי לישראל היום. וואו. -בישיבה פורת יוסף. תמיד הוא בקשר איתו. כל שמחה הוא... מדהים. -בא, מאחל לנו מזל טוב. זהו, אנחנו רידדנו את הבצק, עכשיו אנחנו

ניקח את ה... זה טוב לך? -כן, מצוין. מה זה, איזה שוקולד זה? -זה ממרח שוקולד... פרווה. -בוודאי, רק פרווה אני שמה, כי את יודעת, הילדים אוהבים לאכול את זה... קינוח. -בלי הפסקה. אז אנחנו עושים רק פרווה, כדי לא להכשיל אותם חס וחלילה. -חס ושלום. כן, אז אנחנו נמרח יפה, בנדיבות. זהו, כי אם אין הרבה שוקולד זה יוצא יבש ומעצבן. -ממש ממש. כן, הנה. זה למעשה... ואז אנחנו מגלגלים את הבצק, בצורה כזו, לגלגל לרולדה. יש לזה... יופי. עכשיו, כדי לחסוך בלגן, אנחנו... חותכים. -נחתוך. ו... ו... בדיוק. כל הכבוד, עדן. אהבתי. ואנחנו נשחק עם הבצק. את הבצק... בצורה כזו. -איזה יופי. אנחנו לוקחים ומניחים את זה בתבנית.

-לכבוד שבת קודש. -לכבוד שבת קודש. לכבוד שבת קודש. את מורחת משהו? כלום. -מורחת ביצה. -כן. וזהו, כשזה יוצא מהתנור אני מכינה סירופ. אפשר אפילו רק את הצהוב. לא משנה, בסדר, לא משנה. בואי נכין גם את השני בינתיים, עדן, שאת עושה. -יאללה. נוכל להכניס לתנור. תיהנו מהשמרים. אז כשאת מבשלת נגיד בבית ואת רוצה לעשות עוגת שמרים, את גם מתחילה מהעוגה, בגלל שהיא יותר זמן, או לא בהכרח? -ממש לא. העוגה אצלי זה הסוף. -הסוף. -האחרון, כן. אבל פה זה משהו אחר. לא, ברור. פה זה זמנים. -בבית יש לי כמויות, כמויות אני מכינה, בלי עין הרע, אז אני חייבת כאילו... זה הקינוח. אם אני אעשה את השמרים, אז זה מתחסל, אז לא... עכשיו

אנחנו נמרח שוב פעם... אפשר להעשיר את זה, לשים על זה פצפוצי שוקולד, מי שאוהב. אפשר אגוזים, אפשר... -כן, אגוזים, אפשר עם בצק... הנה, אנחנו עכשיו שוב פעם מגלגלים. -תביאי לי לנסות. -ופה... תגלגלי. סגרנו. -כן, עכשיו פה אני רוצה לעשות משהו אחר, עדן. אה, נו, רציתי להתאמן ב... זה. אוקיי, אז מה את רוצה לעשות? ככה? -לא. -לא? נו. אנחנו יכולים לעשות בצורה כזו, לקפל את הבצק. ואני נותנת לך פשוט שני רעיונות של... -כן, כן. -בצק שמרים שאני מכינה. אז אני מרדדת, אחרי שגלגלתי וקיפלתי בצורת בצק עלים. -למרות שזה נפתח. לא משנה, שייפתח, אין דבר. יצא לנו יותר קטן. מותר לו. ואז אני פה... חותכת פה. לשלוש, וקולעת צמה.

-אה, אוקיי. אז אני לוקחת את זה בצורה כזו, קולעת. -אז זה יוצא יותר שכבות? יוצא עלים, עלים, עלים, כן. -יפה. ואז אני קולעת בצורה כזו. -אהבתי. אני מכינה אתכם, זה נשאר לי לשבת, למה אין לי זמן לבשל. נכון, הנה. וסבבה. -מדהים. אני אשים על זה ביצה. -עכשיו נמרח ביצה. וואו, זה נראה טוב. -כן, אפשר להכניס לתנור. -כמה זמן בתנור? מי שאוהב שומשום, אפשר לשים שומשום, אבל לא חייב. לא צריך. -מה זה, חלה? -נכנס לתנור. -כמה זמן? עד שזה משחים. 20 דקות. השחמה. זה נכנס לתנור, ברגע שזה משחים, אנחנו נכין לזה סירופ. אוקיי? -אוקיי, אז עכשיו אנחנו עוברות... נכניס את זה לתנור, שלום. -לתנור, ונתחיל לבשל. קדימה, צריך אוכל

בתוכנית הזאת. יפה. מדהים. אז עכשיו אנחנו בעצם הולכות להכין טורטייה, נכון? נכון. -וואו. זה הדבר שאהוב על הנכדים שלי. -כן? -כן. השבת אירחתי את הנכדים לשבת, כי ההורים נסעו לסוף שבוע. ואז הנכדה אמרה לי: "סבתא, את יודעת, כל פעם שאת שולחת לנו טורטיות, "אז הבנות מה זה... מה זה מתגרות". מה זה "את שולחת", לבית הספר? לא, אני מבשלת לילדים, שולחת להם. -יואו, אני לא הבנתי את זה, למה את לא גרה לידי? למה? -כל אחד שואל. אני שולחת אוכל וזה לילדים, שכל אחד יהיה לו, לתת לילדים לבית הספר, כי הם עד ארבע. -די, זה מכאיב לי, זה מכאיב לי. די, אני מקנאה, זה לא יפה. -הנה, זה הטורטיות, ועכשיו אנחנו נשים עם שמן. בואי

נחמם את השמן. תודה. יופי. נכניס לתוך זה את הבצל, נזהיב את הבצל. ניתן לו הזהבה. תכף הבצל יתחיל לקפוץ, וגילי הסאונדמן יגיד: "לא! רק לא לדבר עכשיו!" אז אני אחכה רגע. אני חושבת שאת ההוא גם נשים קצת בינתיים, שיזהיב לנו. -יאללה, את זה? כן. -קחי, קחי. -נכון? כדי שנחסוך את ה... רעש, יפה. -רעש, בדיוק. -יאללה, הצטרפת ליעילות. הצטרפתי. -התקבלת, התקבלת. התקבלתי? -התקבלת, זהו. התקבלת לצוות. -אנחנו רוצים לחסוך את הזה. אוקיי, אואה. -כן, עדן, אנחנו השחמנו את הבצל ואנחנו נכניס את הבשר הטחון. איזה תבלינים אנחנו מוסיפים? -פלפל שחור קצת. -פלפל שחור. טיפה, קמצוץ. יופי. וקצת פפריקה אדומה. -אין לי. אז חווייג', יש

לך חווייג' פה? אז כורכום, לא נורא, קצת כורכום. מצוין. אין בעיה, הכול בסדר, זורם. אני אביא לך פפריקה? יש לי פה. -את יכולה להביא לי טיפה. יופי. -עוד? -לא, זהו. אוקיי, בשלב זה אנחנו יכולים לכבות כבר. זה מוכן. -כן. -יפה. צריך לחכות שזה יתקרר קצת, לא? -עכשיו אנחנו... כן, נכניס את זה לתוך קערה. את הקערה הזו. יפה. אנחנו נשים את הפירה. למעוך אותו צריך? -כן. אני אוהבת להוסיף פירה, כי זה מחזיק את הטורטייה. וואו. אה, את שמה את זה בפנים? -כן, כי אם את שמה רק את הבשר, אז את יודעת, זה נופל לילדים והם לא נהנים מזה. וואי, זה טריק טוב. -כן. אולי אם תפוח האדמה היה פירה היה יותר קל למעוך אותו. אם הוא היה פירה.

-אם הוא היה קצת רך. -נכון. זהו? -כן, מצוין. אוקיי, אז אני רוצה לספר לך משהו על פרשת השבוע שלנו. גם ככה צריך לחכות רגע שזה יתקרר. -נכון. פרשת השבוע שלנו, פרשת נשא. פרשה מדהימה. באמת יש בה המון המון עניינים. הפרשה הארוכה ביותר. ומה ש... הנושא שאני בחרתי להתמקד בו הוא דווקא נושא מעניין. בפרשה הזאת בעצם הוקם המשכן, ואיך שהוקם המשכן, כל הנשיאים מעצמם באו למשה רבנו ואמרו לו: אנחנו רוצים להקריב קורבן, תן לנו. ואז הוא אמר: אני אשאל את הקב"ה, והקב"ה אמר לו: טוב, רק לא כולם ביחד, לא כולם במכה אחת, כל יום, נשיא שבט אחד. כל יום אחד. ואז המחשבה אומרת, טוב, הם בטח ילכו לפי סדר, מהגדול לקטן, לכבד את

הגדולים. אממה, לא. מה אנחנו רואים? אנחנו רואים שביום השני מי שבא להקריב את הקורבן היה משבט יששכר. ואומרים במדרשים, למה שבט יששכר? כי משבט יששכר היו בני תורה. כל פעם שהיו לעם ישראל שאלות שהם לא הבינו, מה כתוב בתורה, למה התכוון הקב"ה, בני יששכר היו מפרשים להם ומסבירים להם. הם התכבדו במקום השני. מי ביום הראשון? שבט יהודה. שבט יהודה היה ילד רביעי. איך יכול להיות? למה יהודה? אה... מי היה משבט יהודה? נחשון בן עמינדב, שהוא היה הראשון שאיך שהקב"ה אמר: אל תדבר אליי, "דבר אל בני ישראל וייסעו". הוא לא שאל שאלות, הוא לא חשב, הוא לא, הוא כלום, הוא פשוט הלך במסירות נפש עצומה ונכנס אל תוך המים. והוא קיבל

להקריב את הקורבן במקום הראשון. למה? כי הכוח של מסירות נפש זה הדבר שהקב"ה הכי הכי הרבה מבקש מאיתנו ורוצה מאיתנו, כל אחד במקום שלו. -זו המידה הכי... הכי הכי חשובה. אז אהבתי את העניין הזה דווקא, מהפרשה. יש עוד הרבה עניינים, כמובן, את הנזיר, שלמה הוא צריך להביא קורבן חטאת אחרי שהוא נזיר וזה? אז יש... דווקא מצאתי שני פירושים לזה, זה מאוד יפה, מהספר של הרב יורם אברג'ל זצ"ל. שיגן עלינו ועליכם ועל כל בית ישראל. -אמן, אמן, אמן. שהוא מסביר מאוד יפה, הוא אומר, יש באמת שני פירושים. פירוש אחד, שהוא מביא קורבן, כי בעצם איך לא נהנית מעולמו של הקב"ה? הוא ברא לנו עולם מדהים ואתה התנזרת ממנו, מדברים מסוימים,

התנזרת ממנו, על זה אתה מביא חטאת, ויש דווקא סברה אחרת שאומרת, לא, הוא מביא חטאת, זה איך אתה יורד מהמעלה הגדולה הזאת של להיות כל כך קדוש, לפתאום עוד פעם לעולם הזה, אז זה משני הכיוונים. ממש, ממש. -יפה, נכון? אהבתי את זה מאוד. להקדיש... זה ממש, אמרת לי ונגעת לי בנקודה גם מאוד עדינה. שמה? -עם החתן שלי, שהוא... שכשהוא היה חולה, אז הבן שלי, הוא באיחוד. יש לי חמישה בנים באיחוד, שיהיו בריאים, ואחד במד"א, ואז הוא פשוט הקדיש את עצמו יום ולילה. -מדהים. יום ולילה הוא היה פשוט עם החתן. -וואו. -אם זה ללכת לבית חולים, אם זה לטפל, אם זה רופא. -מדהים, מדהים, מדהים. -אם זה עזרה, בכל דקה. ממש, אני הרגשתי שהבן

אדם הזה מקדיש את עצמו. אז כמו שאמרת... -מדהים. -קישרנו את זה לפרשה. -יפה, ממש, יפה. יופי, אנחנו עכשיו הוספנו את הבשר הטחון... את הבשר הטחון לפירה. אנחנו נערבב את זה יפה, והפירה נותן לנו שיחזיק לנו את הבשר הטחון. איזה רעיון, את יודעת, לא חשבתי על זה. באמת זה תמיד כזה... -כן, כי אני באה לאחרים ואני אוכלת טורטייה... וזה מתפרק מכל הכיוונים. -והכול מתפרק והכול נופל ולא נעים. עד שאמרתי להם: "תקשיבו, חבר'ה, אני..." "אז מאיפה?" אמרתי: "אני לא יודעת, אני מנסה". וזהו, ואני השרשתי את זה גם לבנות, והבנות שלי גם מאז מאמצות את זה. מדהים. -אז סיפרתי לך גם על הנכדה שלי שמאוד אוהבת טורטיות. ואז הבנות... היא

אומרת לי: "סבתא, תקשיבי", ביום שישי. "כל החברות מתגרות". -בצדק. "אז הן נתנו לי רעיון, הן אמרו לי: 'תגידי, אולי סבתא שלך... "'אולי סבתא שלך יכולה ביום ההולדת שלך להכין טורטיות?'" -אה, יפה. מסנג'רים אותך שתכיני לכולם. -אמרתי לה: "תקשיבי, אין בעיה. "אבא שלך, יש לו קצבייה בחולון, יש לו שלושה קצבים, "בבקשה, תביאו לי, אני מכינה לכם". וככה, בעזרת השם, היא הזמינה את זה, ילדה בת תשע, נו. זהו, עכשיו אנחנו ממלאים. -כן. מקפלים את זה ומגלגלים. -מדהים. בצורה כזו יפה, מגלגלים, מגלגלים. זהו. מניחים. לוקחים עוד טורטייה, מניחים מהתערובת. אנחנו מניחים, מקפלים כדי שזה לא יצא. בצורה כזו. ומגלגלים. -מדהים. אז חכי,

אני מביאה צלחת. ואז אנחנו עכשיו מתחילים לטבול את זה בביצה ו... פירורי לחם, מטגנים וזהו. מטגנים את זה? -מה חשבת, שאוכלים? אני לא יודעת. אה, עדן. -לא, טורטיות זה לא... אני לא באה מעולמות הטורטייה. טורטיות לא מטגנים כשאת ממלאה את זה עם אבוקדו או סלט מעניין, או סלט טונה. -אוקיי. -ואז את חותכת את זה בצורה יפה ומגישה, או לארוחה חלבית. אבל אנחנו מטגנים את זה. -פשש. -ובגלל זה כנראה זה מגרה את הבנות. עכשיו אני מבינה, זה מטוגן. -כן. -יפה. -בצורה כזו. ככה אני שומרת על הטורטייה. -אוקיי. אנחנו ניקח שתי צלחות פה, צלחת ועוד צלחת. אנחנו נשים את הביצים. יופי, אנחנו לוקחים מחבת. אני כבר למדתי להדליק, את מרשה

לי, עדן? מה זאת אומרת? רצוי. -אני משתלטת לך פה. טוב מאוד. תכף אני משאירה אותך לבשל איתי לשבת. -אני משתלטת לך. את השמן אני צריכה. יופי. למדת, יפה, עדן. את חושבת שאת הראשונה שעושה את זה פה? -עדן, אבל זה, אי אפשר טיפה, כי מטגנים את זה. -אז להביא לך עוד שמן? עוד טיפה נראה לי, כדי שזה לא יישרף. נעשה עוד טורטייה, שיספיק לכולם, שלא... בטח. -לפי כל ילד, שיהיה לך אחד, שלא זה... אני לא אגלה לך שעוד שנייה כלום לא יישאר פה, כי כולם ייקחו את זה. זהו, זהו, זהו. מצוין. זהו. אני לוקחת ביצה, שתי ביצים ש... שקשקת אותן. -שקשקתי אותן במזלג. לוקחת פירורי לחם, מוסיפה שומשום, הילדים אוהבים את זה. ו... מתחילים

לעבוד. -יאללה. אז אני לוקחת את הטורטייה, טובלת אותה בצורה כזו. מדהים. טובלת. ולמחבת. מקסים. -לוקחת. -וואלה, זה לא ראיתי עוד. טובלת. למחבת. -נראה לי אני מוציאה את העוגה, מה את אומרת? וואו, זהו. -להוציא, נכון? -כן. טוב, אז בזמן שאת מטגנת, אני מוציאה את העוגה שלנו. וואו, זה יצא... זה חגיגה לילדים, הטורטיות. גם הגדולים. בטוח. מוציאים את זה. וואו. טוב, זה נראה מדהים ברמות. -כן? אהבת את זה? -כן. אוקיי. וזהו. נכבה את הגז. -טוב, אז עכשיו מה? מה קורה בעצם? מה זה הפירה הזה? אנחנו עשינו את הטורטיות. -נכון. הכנו את השמרים. בואי נכין עכשיו את הפירה. אוקיי. -זה פירה עם בטטה. אנחנו נזלף עם שני צבעים כזה,

מעורבב. משהו מעניין כזה. -וואו. אז מה להביא לך? מה את צריכה ממני? אז אני צריכה טיפה שמן. איפה, פה? -על כל אחד טיפה שמן. זהו, פה. זהו. קצת פלפל שחור ומלח. פלפל שחור, לפה וגם לפה. מלח. מהמם. תודה רבה. קצת מלח. מקסים. יופי, ואת מועך הפירות. יאללה, תתחילי למעוך, כן. כל הכבוד, עדן, וואו. אנחנו נעשה שילוב של שני צבעים, במקום לשים פירה לבד, בטטה לבד, אז אנחנו נשחק עם זה קצת. גם זה מתוך רעיונות שאני חושבת על זה. כשאת עובדת באומנות אז יש לך כל מיני רעיונות. אוקיי, מקסים. עכשיו יש לנו את הפירה. אפשר להביא את הצלחת, בבקשה? איזו מהן? -הצלחת המוארכת. יפה. אנחנו ניקח פירה... נשים בטטה. -מעל? -כן. -וואו.

ושוב פעם פירה. ואז נתחיל לזלף. -פשי... ניקח את זה, כן. יהיה לנו כזה מיקס כזה. אנחנו בצורה כזו... כמה צבעים של... יפה. -אהבת? -כן, מאוד. זהו. -מקסים. -על זה אנחנו נשים קצת פלפל שחור. טיפה, ממש טיפה. נקצץ את הפטרוזיליה... זהו. נשים רגע את הבצל המקורמל, עדן. יש לנו פה בצל מקורמל, זה מעדן את זה. סיימנו עם זה. יופי. בואי נקצץ את הפטרוזיליה. ניקח את הטורטייה. מניחים אותה בצורה כזו. קחי, את הטאץ' את תעשי. -אוקיי. -הטאץ' שלך. אפשר לעשות ככה... -מדהים. -אפשר לעשות גם ככה, אפשר לעשות את זה, ויש לנו מנה מושלמת. -וואו וואו וואו. -אם רוצים להעשיר את זה... -אפילו שתיים. שתיים, או לחתוך. או... בואי נעשה

אולי... שיחגגו עם זה. -ככה. -כן. יפה. -הנה, זו המנה. -מדהים. עכשיו נביא את השמרים שהכנו. את רוצה להוציא את זה לזה? -בוודאי. אוקיי. -תוך כדי זה, אנחנו נוציא את השמרים. נפתח. עם העץ, תביאי עם העץ. כן, עם עץ. כן. נניח את זה על המגש, זה השמרים שלנו. מדהים. -על זה אנחנו נניח סירופ שהכנו מחצי כוס מים, רבע כוס סוכר וסוכר וניל. אפשר עם ה... -מברשת? -כן, תודה. זהו, אנחנו... -וואו, זה נראה מדהים. בצורה כזו... -לכבוד שבת קודש. לכבוד שבת קודש. זהו, זה כל הסיפור. -מדהים. נראה מושלם. אוקיי, אז יש לנו פה את שתי המנות המובחרות האלה שאני רוצה כבר ככה לקפוץ ראש ולטעום אותן, אבל קודם ניפרד יפה מהצופות היקרות

שלנו, תודה רבה שצפיתן בנו. תודה רבה שבאת ובישלת איתי שוב. תודה רבה, גם אני מאוד. -נהניתי מאוד. החכמתי, למדתי טריק, עם תפוח האדמה, הפירה, בתוך הטורטייה, יפה, ולטגן אותה. -אני שמחה. אז תודה רבה ושיהיה שבת שלום לכולנו.