"בגיל 46 פתאום הייתה לי משפחה": חנה בן אליעזר קרטיס על החוויות המטלטלות בחייה

באיזשהו מקום זה כבר אמרו לי אחר כך שהפך את הטריגר של המשפחה הזאתי ממש טריגר כי הבת גרה איתו והבן אחד היה בצבא ושני היה ה שני היה אצל אמא שלו בר מצווה אבל אני הפכתי להיות כאילו הרמתי להם את החיים הרמתי לעצמי קודם כל כי פתאום יש לי משפחה אמא שלי אמרה לא יכול להיות שכל אלה אוהבים אותך לא יכול להיות שכל המשפחה הזו אוהבת אותך והוא הכניס אותי למשפחה ל הפכתי להיות אהובה זה היה משהו שאני לא הכרתי בכלל. חנה בן אליעזר קרטיס. אמרתי נכון את השם שלך? יופי נהדר. מה שלומך הבוקר? איך קמת בוקר? בוא נתחיל ככה. קמתי בשמחה גדולה. כן, כי ידעתי שהיא מחכה לי יום לא רגיל וכל החיבור הזה בינינו הפתעה גמורה ומשמחת

ומרגשת ואני מאמינה שזה כמו שאת מאמינה שזה בא משמיים נכון ויצאתי מוקדם אני גרה בגני תקווה אה יפה בשמונה הייתי כבר בדרך השקעת בי לגמרי בשיא הרצינות ולקחתי את זה ממש כמשימה א שהיא מחמיעה לי קודם כל ידעתי שאני הולכת לעשות משהו שטוב גם לאחרים והסיבה שהזמנת אותי היא גם קשורה לא רק אלי אלא גם לאחרים וזה משמח מאוד. ולמה כל כך חשוב לך כזה לספר לעולם את הסיפור שלך? קודם גם אמרת לי שאת עושה ככה מישהו שהשרית אותך וככה סיפור חיים שלך. מה מה כזה הכי מה בוער בך בסיפור הזה? אה שאלה נהדרת. אני לא יש הבדל אני לא רוצה להנציח את עצמי ממש לא כי אף אחד מאיתנו לא צריך להנציח את עצמו. מצד שני צורך אדיר לטא את עצמי

בגלל שאני בת יחידה בגלל שבעצם אין לי ילדים ביולוגיים בגלל שעברתי הרבה דברים בחיים בגלל שחשוב לי לזכור את מה שעברו ההורים שלי אז בגלל שיש צורך לטעת ואני גם ניעלתי ספריה אז זה המושג של תיעוד מאוד קרוב אליי והרגשתי צורך לספר ושישאר איזה משהו לא בתור הנצחה אלא שאם מישהו ירצה פעם לחקור אז הוא ימצא וואי ואני לא כתבתי ספר כי היה לי קשה לכתוב למרות שאני כל החיים שלי הייתי סביב ספרים והחלטתי שאני מדברת ומספרת את הסיפור שלי זה הכי אותנטי שזה יהיה ולכן גם עשיתי סרט על החיים שלי ולכן גם חשוב לי לשתף את העולם בדברים שעברתי כי היום אני במקום כזה שאני יודעת שמה שאני עשיתי ומה שקרה לי יכול לשמש עזרה תמיכה

עידוד א חוזק א אני שומעת הרבה פעמים שומע שאת מודה לחיקוי לאנשים אחרים שעוברים דברים לא פשוטים בחיים נעמם אז בעצם איפה נולדת אני נולדתי בצרכת סלובקיה אה אני באת לניצולי שואה נולדתי אחרי המלחמה ההורים שלי נפגשו בעקבות המלחמה צד מיד אחרי המלחמה נולדת בעצם אני נולדתי ב-48 המלחמה הסתמה ב-45 ההורים שלי התחתנו כדת וכדין ב-46 ו48 נולדתי הייתה שמחה גדולה גם לאמא שלי וגם לאבא שלי מצאו אחד את השני מתוך חוסר ברירה אני חושבת אני יודעת זה מדהים כי גם כשאני שומעת את הסיפורים של עש וסבתא שלי לא היה זמן להתאהב לא היה זמן כל אחד בא עם המזוודה הקטנה שלו ולמדו לבנות חיים ביחד ולאהוב ביחד צורך של הישרדות ואהרון

אפלפלד אמר את זה שאחד בא עם סכין ושני באה עם מזלק ולכן הם התחתנו כי היה להם כמו שהשיר של יוסי בניאי היה להם את הצוח להיות ביחד אנשים שהכירו מעיירה שידעו את השפה לזה לא נשאר משפחה לה לא נשאר שום דבר לא הייתה לה ברירה הייתה צריכה לאחז בחיים אז התחתנה אני חושה שהיה משותף זה העובדן זאת אומרת כולם איבדו וכשאתה מאבד ביחד אתה מוצא את עצמך נאכזו אבל זה לא אומר שאתה יכול עם זה לצאת לדרך הם חשבו שזה שזה שזה יעזור להם. אמא שלי אמרה תמיד חשבתי שיהיה בסדר אבל שום דבר לא היה בסדר. עכשיו מה שקרה שחיו ברווחה ואז פתאום מתברר שהקומוניסטים נכנסים. אז אמא שלי אמרה לא אבא שלי אתה רוצה אתה לא עולה אתה לא בא אתה כן

בא. אני את הילדה לוקחת כי היא לא תהיה יש'ית בבית ספר ועולה לארץ ואבא שלי בלב ברירה. ב-49 ביולי 49 יצאה אוניה אחרונה מברי. נסו ברכבת מסלובקיה לברי ואבא שלי עלה בבלי ברירה עם אמא שלי ביחד כי אני הבאתי אותו לארץ בעצם. כן. ואת תינוקת בת שנה באותו זמן בת 16 חודש ובאמת אני חושבת שהרגשתי שאני מחזיקה את ההורים שלי ובדיוק מה שהיה הם בעיניהם היה להם מאוד קל תראי לעבור ניצול שעה זה דבר אחד ולהפוך למעגרים בארץ חדשה זה דבר אחר כל כך הרבה טיייטלים היה להם על הכתפיים גם מה שהם עברו גם להיות חדשים בארץ זרה וכל כך שונה אבא שלי הגיע עם 17 חליפות והכל נפל הים וכל הקונטיינר והיה להם בדים דמסט ופרצלנים וקריסט

טעלים ומחרו אותם בגושים כדי שיהיה מעלי הילדה. וואי באיזה עיר הם השתקנו? אנחנו נתגענו לראשון לציון רק ככה במקרה וגדלתי בראשון ואבא שלי א התקלם בראשון לא התקלם לעולם לא ידע את השפה לייצה מה זה ליציק מה זה הוא לא ידע אף פעם את השפה כמו שצריך ומה הם הסתקרו לפרנסתם מה הם עשו אז אמא שלי מיד כל ההונגוריות למדה בקטרינג להגיש אז היא עבדה בחתונות ולזה הייתה מביאה את הרבע עוף וא את הרבע לחמניה וכבד עוף הביתה ולאבא שלי אסורה לגעת בזה כי זה מה שהביאה שאני יהיה לי מה לאכול ואבא שלי היה סוחר הייתה לו חנות ומה הוא יעשה עכשיו אז אה הוא פת מצא איזה ספר בגרמנית קרא גרמנית ו פתאום נהיה אינסטלטור אוקיי ואז הוא

התקבל אבות ברית ראשון והוא נהיה אינסטלטור ויש סיפור מאוד עצוב שאני אומרת אותו גם בסרט ש א מתקן את הברזיות בבית ספר והוא מתקן את הברזים ואני הייתי בהפסקה ואני אומרת לו אפו אפו קראתי לו אפו אבא בהונגרית לכי לכי שלא יראו אותך שאני בבגדיך כי פה א אמרתי למה למה אבא למה אתה ככה אז אמרתי אני אף אחד לא מכיר אותי אף אחד לא מכבד אותי בבגדים האלה ואני אחרי הצהריים עם עניבה וחליפה אז הורגים לי שלום והוא התבייש בעיסוק שלו הוא לא התקלם הוא לא ידע את השפה והוא הוא א באמת גם מת מאיזשהו תסכול של החיים שלו שלא מימש את עצמו והוא חי בשבילי והמילים האחרונות שלו היו באמת השם שלי והוא נפטר א מסרטן בגיל 60 ואני

נתקלתי אז עם המוות פעם ראשונה. בת כמה את היית? הייתי בדיוק בת 20. יואו. אמא שלי גדול בני. אמא שלי הייתה אלמנה בגיל 43. וואי צעירה צעירה והומללה וחסרת קול. ואנחנו נשארנו באמת בחוסר קול. אני מאמינה באור ובתקווה. אני מאמינה שמכל הדבר שקרה לנו יש גם נקודות אור שצריך להחז בהם. אי אפשר להחזיר את את מה שעיננו ואני גם יותר מדי קרוב ותרי כדי להתעסק עם זה. מבחינתי זה שובר כן אבל מה שאני רואה היום ובאמת זה מה שהוליך להיות בתערוכה הזאת זה להראות את האור להראות את ההמשכיות להראות שיש מתוך כל הצער הרי מה קורה בקולאז' אני קורעת אני קורעת אה אה א המושג של איסוף שברים נמצא גם בתלמוד נכון אני קוראת עיתונים

מושלמים מישהו כבר עשה עבודת צלמים כמו הצלם שלנו פה וכמו שאתם יודעים מטעדים דברים בעיתונים כמו החוברת שלי דברות הכל נוצץ ומסודר ומבריק ואני לוקחת את התמונות האלה פיסות שבורות פיסות שבורות ובונה מהם עולם חדש ויפה יותר אוי זה מהמם מה שאת אומרת וזה מה שאני בעצם עושה אז אני הולכת ואני הולכת בונה משהו שהב טוב יותר דרך אגב זה מה שאני גם עושה אני מנחה סדנאות וואו אז בתערוכה הקרובה שתהיה באמת בתל אביב בגללריה לא מאמוד גלובלית יש שמה שתי אוצרות אחת דוקור גילה דווקין והשנייה מיכל אדלר ויש לי יחסנית שעושה את זה. זאת המטרה להביא את האור, להביא את השמחה, להביא את התקווה כי בימים שכאלה גם את עושה את זה חני.

להביא את התקווה ואת האור. אני משתדלת. אני אני יודעת שאת משתדלת, אבל זה מה שאנחנו עושות. להביא את מה שיש לך ואת האור שכבר מצאת. כן. אני עברתי דרך קשה מאוד ש אז בואי תספרי. אז רגע. אז בואי ככה אנחנו קופצות קצת כזה לקדימה אחורה. זה בסדר גמור. כן. אבל את אומרת אוקיי אמא בג את נשארת בגיל 20 אחרי בנקבוביות שלך שם נשמת וגדלת שואה כן עכשיו את מתחילה לחפש קודם כל עבדתי בירושלים למדתי באוניברסיטה והייתי צריכה לחזור הביתה כי נגמר הכסף ואין מי שיממן והייתי צריכה לחזור הביתה ומה אני אעשה עם עצמי ואמא שלי צריכה להתפרנס ומה אני אעשה זאת אומרת יש לך את אמא על הראש כל הזמן אבל היא יותר נכון שאני הייתי על הראש

שלה כי הייתי חסרת עונים חלוטין היא עבדה והתפרנסה ואנחנו צריכות להסתדר ואני לא עובדת ואני חזרתי עם ירושלים ואני ומללה ואני חושבת שממש ב המוות הפך לי על הפנים ואז מה אני אעשה עם עצמי אז באמת מהאינטואיציה ומהחוש הזה שכנראה לא ידעתי שנמצא בתוכי הכוח הזה החזק שלא היה לא היה ברור שהוא ישנו לקחתי מכונת כתיבה באנגלית למדתי לכתוב במיתי בצבא כתבנית כן ואז התחלתי ללמוד לכתוב באנגלית הלכתי ועשיתי שאני עכשיו מזכירה דו לשונית אה אוקיי התקבלתי לעבוד בק כל המקומות עבודה. התברגתי אחרי שנים במקום מאוד רציני מכון היצוע הישראלי. עבדתי שם הרבה מאוד שנים ותוך כדי הבנתי שאני הולכת ליבוד אם אני לא לומדת. נפגעתי מזה

מאוד שאבא שלי ציפה ממני ורצה שאני אצליח והפסקתי לווד באוניברסיטה כשהוא נפטר. לא היה כסף. ותמיד זה רדף אותי שאני חייבת לעצמי לגמור ללמוד. אז תוך כדי הלימודים האלה, כל תוך כדי עבודה התחלתי ללמוד. מה את לומדת? למדתי בסמינר שבו עבדתי. אחר כך התחלתי לסי מוסמך בכיר, מיד המשכתי לתואר ראשון, המשכתי לתואר שני ותוך כדי העבודה שלי עבדתי, עזבתי את מכון עיצוב, ניהלתי את הספריה במקום שבו למדתי בסמינר שהיה סמינר שמחיה למנהל, אחר כך סמינר קיבוצים קנה אותם, בקיצור, אני 24 שנים ניהלתי ספריה וספריה צמחה ואני צמחתי איתה והיה לנו נתנו תואר למורים להוראת תקשורת, קולנוע, עיצוב אופנה והמוסד צמח יחד עם התארים שלו

ואני הייתי שם 24 שנים ניעלתי ספריה ביד רמה ואיפה את גרה את גרה עם אמא כל הזמן הזה לקח לי הרבה זמן אמא שלי מצאה לה בן זוג אה אוקיי וכן היא חיה איתו די הרבה שנים ומחר שהיא חיה איתו אז אני נשארתי לבד בבית ולקח לי הרבה זמן להבין שאני צריכה לעשות שינוי עברתי לגוי בדירה סחורה בתל אביב את מחפשת בן זוג תוך כדי אני לא מחפשת בן זוג אני חושבת שאחד הדברים שאני היום בדיעבד יודעת להגיד שבגלל החיים האומללים של ההורים שלי ובגלל הצורך שלי להסתר בגלל שאמא שלי בעצם ישבה וה הייתה קשורה אליי באופן לגמרי סימביוזי אז באיזשהו מקום גם לא לא חיפשתי את הבן אדם הנכון או לא מצאתי את הבן אדם הנכון ושמתי את הראש שלי

בלימודים בהצלחות ואמרתי לעצמי אז אני לא נשואה ויש לי קריירה ואני מצליחה ואני לא נחה בגלל זה שלא התחתנתי והסביבה איך הסביבה מגיבה רואה אישה בת 30 נכון ולא הייתי הולכת לירורים משפחתיים לא הייתי הולכת כי תמיד היה שמה ובאיזשהו מקום זה מאוד היה קשה מבחינה חברתית היתה התקופה שחשבתי אולי אני אעשה לעצמי איזה ילד לבד אבל כי הכל נורא סובב סביב משפחה במיוחד בחיים בישראל הם מאוד דווקא בגלל שאנחנו ניצולי שואה שורדי שואה ויש כל כך הרבה לא רק שואה לא רק אשכנזים והספרדים יש להם את שלהם את הדברים שהם עברו את לא תעשי את זה לבד כי לא תצליחי לא תסתדרי היא תמיד הייתה לא תסתדרי את לא צריכה את זה וגם מה יגיד תגידו

כל היה יהודי היה מאוד חזק אז אני החילתי שאני לומדת ואני מצליחה ואני אמא שלי קנתה לי דירה בתל אביב הצבא השתפר ואחר כך קנתה לי אוטו זאת אומרת אני הייתי בחורה שהרגשתי את עצמי שלמה מסודרת מלאה וחיים מלאים קריירה מוצלחת והייתה לי איזה בעורף ישב איזה דבר שלא שלם אצלי כי אני אין לי בן זוג וילדים ילדים א זה מעניין אני אף פעם לא רציתי לא שאהבתי על זה כל כך אבל אלוהים אהב אותי וקיבלתי ילדים מוכנים נכון ילדים מוכנים התבשלו כבר מבושלים משהו כזה אבל זה יצא מצב שכשהכרתי את בעלי הכרתי אותו באמת שסיימתי ללמוד הייתי בשלה לזה והכרתי אותו ושהכרתי אותו הוא אמר לי יש לי ילדה שילדה ילדה זאת את בעצם רגע בגיל 46 כן

איך כל הקריירה וכל זה בגיל 46 את בעצם א אני פשלה כבר כנראה מוכנה וזה מה שקרה אחרי שסיימתי ללמוד והיה לי תואר שני ואני מצליחה בתפקיד שלי את בטח כבר לא חושבת על בין זוג וילדים זאת אומרת זה כבר לא השלב שלת עברת את אני לא אני לא מלחיצה את עצמי וזה מה שדיברנו אני לא מלחיצה את עצמי משחררת ואז כשאתה משחררת אז באמת הדברים קורים זאת עובדה ואז הכרתי בן אדם שהוא באמת מעולם אחר מאשר שלי מה זה עולם אחר מה זה אני בת יחידה להורים שני האמא שלי עוד ישנה ואבא שלי כבר איננו וכל מה שהיה להם נתנו לי וגידלו אותי ותיפחו אותי ואני באמת לא לא לא אף פעם לא חייתי בתקופה של במצב של חסד תמיד חייתי בשפע תמיד היה לי מה

שרציתי וקיבדתי את זה שתמיד היה לי מה שרציתי. הכרתי בחור צעיר אה א גרוש שהוא התשיעי בין תשעה אחים. התשיעי שגדל בנחלאות שיש לו משפחה גדולה ואוהבת. מאיזה איזה ידע הוא? הם המוצא שלהם זה הם פרסים. כולם גדלו בירושלים נולדו בנחלאות. אשכנזיה הונגריה מצא פרסים מנחלאות. אבל הסיפור הכי יפה, הכי יפה שיש בסיפור זה סיפור של בעלי שהוא מספר שבתור ילד הוא היה הולך עם אבא שלו למכור שיינה לבתי הונגרין לת ענפי ערבה למכור אותם לבתי הונגרים בירושלים והוא הגיע לאיזה בית של הונגרים ורואה שם תחרות ורואה שם כל מיני כלי פורצלן וכשהוא בא לאמא שלי להציע לבקש את ידי מה שנקרא והוא רואה בבית של אמא שלי את תחרות ואת הכלי

פורצלנג ואומר איזה סגירת מעגל קתה לי פה זה היה משהו מאוד מאוד מרגש ואני מזכירה את זה גם בסרט שעשיתי עליו איפה נפגשתם אה את 46 והוא בן כמה 48 48 והוא כבר סבא הוא כבר סבא לתינוקת בשלושה חודשים שגר איתו כי הבת שלו נפרדה מבעלה היה שם סיפור לא פשוט ואני קיבלתי הוא אמר יש ילדה שילדה ילדה זת את מקבלת וואו מרווקה בת 46 את בעצם מקבלת בת ותינוק צמוד נכון עכשיו אני גם אמרתי שאולי זה מוקדם מדי ש זה יש שם ילדים בבית לא לא לא הם לא מסתבר בדיעבד שם לא ידך לאכול אותי בכלל כי נחצתי עליהם מעולם אחר אבל את עולם אחר לגמרי ממש אבל באיזשהו מקום זה כבר אמרו לי אחר כך שהפך את הטריגר של המשפחה הזאתי ממש טריגר כי א

הבת גרה איתו והבן אחד היה בצבא והשני היה שני היה אצל אמא שלו בר מצווה אבל אני הפכתי להיות כאילו הרמתי להם את החיים הרמתי לעצמי קודם כל כי פתאום יש לי משפחה אמא שלי אמרה לא יכול להיות שכל אלה אוהבים אותך לא יכול להיות שכל המשפחה הזו אוהבת אותך והוא הכניס אותי למשפחה האחים שלו הפכתי להיות אהובה זה היה משהו שאני לא הכרתי בכלל למה לא הכרת לא היית אהובה עד אז אני לא יודעתי אם הייתי אהובה הייתי לבד אם כשאמא שלך אומרת לא יכול להיות שכולם אוהבים אותך על מה זה יושב מה מה הוא יושב עלעל על החשדנות ועל הפחדים ועל החרדות שמה יבוא איזה מישהו וישגע לי את השכל והוא לא נצל אותה את הכסף שלחד משמעית זה בא

מהמקום הזה של פחד וחרדה שהבן אדם שאני ואני תמימה מדי ולא חכמה מספיק ואני אפול ואני אפול לתוך איזה משהו שהוא לא טוב בשבילי ויה לקח הרבה מאוד שנים לבעל שלי לשכנע את אמא שלי וגם אותי שיש פה תום לב זה לא מובן מלא ולקח באמת לקח זמן ואחר כך מה שיצא שהוא טיפל בה יותר מאשר אני וואו הוא טיפל בא ודאג אומר לה, "תראי, אמא שלי כבר לא פה, אני יכולה לעשות בשבילך מה שאת רוצה." והוא הב וואו, זה היה תיקון יוצא מן הכלל, כי אני זכיתי למשפחה אוהבת, היו יש לי משפחה, יש לי כמה בני דודים בארץ, אבל אני הפכתי להיות אה כאילו א גיסתי והגיסות שלי יעידו על כך אה שייכת אליהם, שייכת אליהם. לא פעם אחת היה מצב שנגיד הייתה

איזה עוונה או משהו, אז כמובן שהדגיסות איתי או האחים שלו איתי. כן והזכרתי קודם שהייתה שבעה אחרי שהוא נפטר וישבנו בבית שלי שלושה ילדים ושמונה אחים אצלי שמונה אחים אצלי בבית אחד שישבו שבעה כולם סביבי היום דאגו יש לי לשקרת למשפחת בן אליעזר אז הביאו את כל הדברים של השבעה את כל מה שצריך את את מצליחה להרגיש ממש כמו אמא לילדים האלה כמו סבתא לנכדים האלה אני לא אמא במובן הזה היום אני לא סבתא שבא לטפל ודברים כאלה אני בקשר אני מרגישה שאני אוגן בשבילם אם צריך משהו גם כלכלית וגם נפשית, אם יש משהו באים אליי ואני מנסה לעזור, לא היה לנו כאן אחרי שיוסי נפטר. רגע, אז בוא נדבר רגע על בעצם כמה שנים את זוכה לחיות

עם יוסי? 18 שנים. אנחנו התחתנו הקרא הקראתי אותו ב2000 ב-1993 אדי הייתה בשלושה חודשים הנכדה שלי. הכרתי אותו ב-2000 עברנו לגור יחד. ב-2005 התחתנו קדת. לא, ב-2005 הוא חטף דום לב והצילו אותו. אה ב-2006 התחתנו כדת וכדין הלכתי למקווה עשיתי הכל התחתנו בחתונה מכובדת וילדים היו איתנו וכל המשפחה הייתה אמא שלי הייתה בחתונה וואו זה היה ב-2 כשאת בת 48 או 50 ומשהו לא וואי איזה חתונה מרגשת חתונה מאוד מרגשת הכל היה כמו שצריך עם רב מצוהר הכל עבד בסדר גמור יוא א ושנה אחרי ב-2006 התחתנו ב-2009 ת אמא שלי נפטרה ושנעו לי בשנת האבל וב-2010 הוא נפטר יואו ומהר הבנתי נכון ככה לא חודש וחצי נכון מה היה לו מה קרה מה היה

שם הוא הייתה לו בעיה של א איזשהו כדור שהוא היה צריך לקחת אותו ולוקחים אותו עד היום אז אני לא אומרתי את שם הכדור של הפרעת קצב והכדור הזה תוך שבועיים שלושה עשה לו הרל בכבד והבן אדם פשוט הלך מאיתנו וזה היה מזעזע איך את מרגישה את אומרת עד שהוא הגיע אליי לחיים בדיוק עד שהוא הגיע יודעת מה מה את מרגישה מה מה נורא זה היה זה היה דבר שאני יכול להות במילים זה היה אסון א שבאמת השפיע עליי אחר כך ונלקח ממני סוף סוף מצאתי מישהו שיהיה איתי שירצה אותי שיחייה איתי שיחלוק איתי שאני אוכל להריב איתו שום דבר ובבת אחת נלקח ממני הדבר הזה זה היה אסון שבאמת בעיקיו חליתי אחרי שנתיים חליתי פעם ראשונה בסרטן וואי ואז

אמרתי לעצמי ואז התחילה ההערה אמרתי תי עצמי אהבתי אותו הוא אהב אותי הוא איננו הוא לא יחזור אה ואז הבנתי ש שיש לי חיים הוא השאיר אותי כאן בצורה מכובדת אני לא ידועה בציבור אני אשת איש אני מחוברת למשפחה כל המשפחה איתי תומכים בי הילדים התחברנו עוד יותר אחרי שהוא נפטר עבדנו נולדו עוד נכדים ונוצר מין ממש משפחה שתומכת בי ואז הבנתי שהמצב הכלכלי הוא בס בסדר ואני יכולה לחיות בשלום ואני לא הולכת לנצח את הסרטן הזה. איזה סרטן יש לך אחרי? היה לי סרטן סרטן ראות אני גם עכשיו חולה בעצם סרטן וראות היה לי גילוי מוקדם א מניתוח קשה מאוד שאחרי הניתוח הייתי צריך לעזור עוד פעם הביתה לבד לחיות מחדש לבד וממש לא היה

פשוט אבל לא הייתי רגע לבד כל המשפחה גם שלי וגם של בעלי היו לצידי למדתי להכיר אנשים התחלתי ואז ואז בא השמחה הזאת של היצירה עוד לפני שנפטרתי הייתי עשיתי פסיפה לפני שנפטר זה לפני שהוא נפטר זה זה סגולה לאריכות ימים את יודעת כשאנחנו חולמים שאנחנו נפטרים או מדברים על זה בסדר גם זה יבוא הכל בסדר זה גם ב כולנו את יודע לא אין לי שום חרדה מהעניין הזה אבל א עשיתי פסיפה ציירתי כל החיים תמיד ציירתי אבא שלי צייר אני ציירתי וזה היה תמיד ליד מה שעשיתי ועשיתי פסיפה היינו עושים שוקפשפשים הוא ה היינו שוברים צלחות הוא היה עושה את זה יחד ולא הסתדר לי הפסיפה שזה יצא לי לא כל כך מוצלח ולא נעים ונפצעתי ואז כשהוא כבר

כבר היה בבית חולים הייתה לי מניערה כזאתי אני אעשה את זה מניער במקום להתחיל לגזור את הכל המה שאהבתי זה את הפורצלנים את הפרחים של פורצלנים את כל מיני כלי קרמיקה אז מצאתי ניירות כאלה התחלתי לגזור מליישה טקסטורת טקסטורה כזאת של בגדי נשים דברים כאלה על נייר וזה מה זה מה שאני עושה עד היום וואו עכשיו זה בניגוד לחולשה של הגוף הנפש שלי יואו החיים שלי התמלו בתוכן אני הכרתי אנשים חדשים. זה שחליתי זה לא גרם לי להסתגר אלא להפך. אני הצלחתי לצאת, נסעתי בעולם, טיילתי, הגעתי לתרוחות בארץ ובעולם, הכרתי אנשים חדשים, אומנים והגעתי למקום של סביעות רצון יוצאת מלכל. זה היה בערך שש שנים של טיולים ושל הכויות ושל

תרוחות וצמחתי ופרחתי והצגתי בהרבה מקומות. וואו וב-2018 התברר שהסרטן הזה הוא חזר אבל הוא הוא לא נפגף עבר בגוף שלי אבל הוא סרטן גורתי בדם את כרגע את כשאת יושבת מולי פה את את יש לך סרטן יש לי סרטן שהוא לא פעיל אני מ-2018 גם זכיתי והכל את משמיים א יצאה תרופה חדשה תרופה חדשה שהרופא אמר לי בינגו ומאה 2018 עד היום עד היום בבוקר אני לוקחת כדור שיש שיש לה תופעות לוואי לא פשוטות אבל אני שומר על החיים שלי מה התופעות לוואי מה את מרגישה כל מיני תחושות שלא כדי לדבר עליהם כל מיני כוללפעמים לא טוב לי בבטן ואני מרגישה לא טוב דברים שאני לא יכולה ל זברים שמשפיעים על איכות התרופה את בסוף היא גם משפיעה על איכות

חיים שלך אין מה לעשות אבל זה בדיוק הדבר שאני לא נותנת לזה כי אני גם כשהייתי בחולשת הגוף כתוצאה מהניתוח וגם כתוצאה מהכדור הזה באיזשהו מקום אני לא יודעת מאיפה בא לי הכוחות הפנימיים האלה א' לא פחדתי שיקרה לי משהו לא פחדתי במקרה יותר גרוע יוסי מחכה לי זה שחרר אותי מפחדים וחרות דבר שני הבנתי וקראתי ולמדתי שצריך ללכת למקומות ירוקים למקומות של שקט וזה מה שעשיתי לאן גם פיזית למקומות ירוקים אני היה לי דוד בקנדה שהיה לו יער משלו ונסעתי לשם המון אני יכולה גם לבוא לא הוא כבר לא נמצא את אני כל כך אוהבת יערות אבל זה ממש יער וגינה והכל אז וגם הבנתי את זה גם בארץ ללכת לכת למקומות שעושה לך טוב וזה להיות במקום

של קבלה והבנה לא להילחם בסרטן הזהכ כי אין לי את מי לנצח ממילא את אומרת המלחמה פה לא תעזור בסיפור הזה מלחמה אני חיה בצד זה יש אנשים שטוענים שאפשר להתחבר אני לא חברה של אף שרטן אבל אני עובדה את רואה אותי כאן אני חיה בשלמות אני ממלא את החיים שלי בתוכן התערוכה הזאת שהולכת להיות בשבילי זה השג אדיר של כוח שאני מראה לאחרים ולעצמי שיש מה להציע ואם שואלים אותך נגיד בגיל 77 בלי עין הרעה שואלים אותך חנה מה היית משנה כי אני שואלת את עצמי את זה בגיל 47 מה מה היית משנה בחיים שלך אם אם ה אם הייתה לך אפשרות קודם כל אני אני רוצה להגיד לך שאני לא בעד א אני לא בעד החמצה או בעד מה שהיה אין לי שליטה עליו אני לא

הייתי משנה שום דבר כי אני לא לא מאמינה בלכת אחורה ולתקן כי הייתי עושה אותם דברים אני חושבת ואני מקבלת את מה שהיה היה אני לא באה לעצמי בטענות ולא שופטת לא את עצמי ולא את מה שעשיתי. לא תמיד עשיתי נכון. כן. אבל הגעתי עד הלום ואני חושבת שמה שעשיתי מה כל מה שעשיתי היה רע או טוב הביא אותי למקום הטוב שאני נמצאת היום. אז לא הייתי משנה. יש לפעמים שאת אומרת לעצמך אם הייתי נולדת נגיד בבית אחר, באטמוספירה אחרת, בבית גידול אחר, אז הדברים היו קורים אחר. חד משמעית. כן. כן, אני יכולה להגיד לך את זה שכשהייתי ילדה ולא הייתה מילה עברית בבית ואבא שלי קנה לי תנ"ך ראשון בגיל 10 אז היו לי שכנים שהייתי בא אליהם כל

הזמן וקראתי עיתון דבר שם וראיתי שמה תקליטים וקראתי ספרים בעברית ובפירוש אני יודעת שהייתי צומחת אחרת יכולה לספר לך שאם הייתי נשארת בסלובקיה במדינה קומוניסטית אולי הייתי קומוניסטית צרופה כן אז אז אין לזה אני לא מתייחסת לדברים האלה כי זה לא במציאות זה השוד קודב קודב ואני מכבדת את מה שהיה ולא גם לאמא שלי הייתי אומרת לא אל תשפטי את מה שלא עשית נכון אנחנו נגענו עד הלום כל מה שהיה ראה אותו הביאו אותנו עד הלום ואני מאמינה בזה איזה מסר מדהים כי את יודעת ישבות נשים את יודעת נשים הם פנקסניות מוציאות כולנו כן מה כן היה מה לא היה מה נכון ונולדתי למשפחה הזאת את זאת אומרת תראי אם הייתי אם הייתי מהשכל של

היום בגיל בגיל לפני 20 שנה אז הייתי רבה פחות עם בעלי או מתווכחת פחות בעבודה אבל אנחנו מתבגרים והחשיבה שלנו גם כן משתנה אז ברור שהייתי הולכה לעשות דברים אחרת עם השכל של היום גם אני עברתי תהליכים אני הייתי בחורה מאוד מאוד אגרסיבית ולא נחמדה לא הייתי נחמדה כל החיים שלי אבל הבגרות והתבונה של הבגרות והתמונה של הזקנה והבנת החיים כל אלה אני מברכת עליהם אז אני שמחה שהגעתי עד הלום על זה לא היית נחמדה אני מאמינה שאת שמ בגלל שאת גדלת בבית עם המון ביקורת אני פסיכולוגית בגרוש בואי אבל אוקיי אז לא אז בגלל זה את שמרת על עצמך היה לך הגנות מאוד חזקות כי תשמעי זה נשמע בית לא פשוט עם כל הזה בדיוק אני גם הבנתי

את זה כי ההלכתי לטיפולים הבנתי את הקושי שלי וגם כשעשיתי את הסרט על החיים שלי קיבדתי את ההורים שלי ולא באתי עליהם בביקורת כי הבנתי את הכוונה שלהם הבנתי את הרצון הטוב שלהם וקיבדתי את את הקושי שלהם ולכן שוב אני אין לי אין לי שום טעם רע על מה שהיה איך את רואה את הדור הזה הצעיר. אני חושבת שהם עוברים תקופה לא פשוטה ולא קל להם כי הם פחות מאיתנו. הדור של היום הם הם מפוקחים המציאות שלהם היא קשה ואכזרית הרבה יותר משה. אנחנו התגדלנו בתמימות היה לנו נעורים של של ילדות נפלאה הייתה לי והיום יש להם פחות כי פחות היינו כי מה זאת אומרת כי גדלת כאן אנחנו לא באותו דור אבלני יפה שאני מכניסה את עצמי לדור אני כזה

קצת דור ביניים את מינה זה זה כזה על הדור של על הדור הצעיר הילדים שלי זאת אומרת בעצם כמה שאת גדלת עם זבעות שלא ראיתי דברים היום אתה יכול להיכנס לכל אתר ולראות את כל מה שאנחנו עוברים ואת כל הדברים ואין תמימות לא יכולה להיות תמימות נכון ואת את אומרת הם הגנו עליי אולי יותר מדי אפילו את יודעת אוברקט וזה גם בעיה שהגענו עליי יותר מדי אבל אני חושבת שזכיתי לחיים שקטים עם כל ההצרות שלהם וכל זה כי המציאות הייתה כזאת הייתי בתנועה הייתי בין אנשים צנועים היינו לא היינו רבטנים לא היה לנו לא היה לנו לאף אחד לא היה אוטו לאף אחד לא היה צריך שום דבר היה לנו חיים שיחקנו בחוץ ב בחצר א לא היו לנו את החיים שאת

החשיפה כמו שאת אומרת היום וגם העולם השתנה, אין מה לעשות אז א קשה מאוד להשוות. קצת מעניין אותי לשאול אותך איך החיבור שלך לבורא עולם לכל הסיפור הזה של של אלוקות שלה של כי יודעת יש את ה זה מעניין מאוד יש את הניצולי שואה שורדי שואה שמאוד התקרבו אחרי זה מאוד באובר שאמרו סיפור שבכלל לא שמרו שבת לפני כן ולא זה ויש להפך יש להפך שבעתו והלכו רחוק וו איך את מרגישה שהמקום שלך אבא שלי גם לפני המלחמה הם הגעו בקומרנו בעיירה והם היו היו לא שומרי שבת, הם היו בית כנסת נאולוגי והחנות שלהם הייתה פתוחה בשבת, הם עבדו בשבת, הוא מעולם לא היה דתי. אז ככה שזה של שזה הכרתי. אמא שלי באה מבית מאוד דתי, מאוד חרדי וכאמור

הרב ודנר זה בן דוד שלי, אמא שלי בן דוד ראשון והיא באמת צמה עוד ביום כיפור בשואה והיא חזרה משם ואמרה זהו זה לא בשבילי. עכשיו אני רוצה להגיד לך שבאמת זה מתחבר לשאלה שלך מאוד מאוד חשובה עד כי מתחברת למה שקורה היום. כן. ובאמת יש משהו שאנשים שעברו את מה שעברו עכשיו במלחמת חרבות ברזל הבינו במקומות הכי קשים שלהם פתאום התפללו שמן ישראל פתאום אמרו ברוך שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה תביא את החתופים הם חוזרים עם עם שמרו שבת שמה אבל אבל זה בדיוק הדבר לא רוצה להביר ביקורת פוליטית עכשיו אבל יש הבדל בין האמונה הפנימית ובין קרדום לחפור בה כן אז יש ביקורת קשה על נושא שגרם לנו להפרדה כזו ב בין דתיים לדתיים

אבל אני מאוד מאמינה אני איך נשמרתי כל החיים שלי אבל אני כנראה יש באמונה חזקת כי כל החיים שלי הייתי לבד זכיתי לזוגיות וגם היום איך נשמרתי איך אני בכלל מצליחה להישאר את מבינה שאת לא באמת לבד ברור שאני לא לבד אבל אני מדברת על זה שיש השגחה כן שיש השגחה מעלייך כן אני לא יודע איך קוראים לזה אני לא יודעת אם זה איך קוראים לישות הזאתי אבל בוודאי שיש ישות שהיא לא ברורה שהיא לא מובנת ולכן אי אפשר להווכח כי היא לא מקוררת אזן אנחנו לא יודעים, אני מרגישה הרבה מהמצבים של שבאמת נשמרתי למה אני מייחסת את זה? אז אז אני חושבת ש על פניו אני לא מוגדרת כאישה דתיה אבל זה יש הבדל גדול בין זה לבין להרגיש אמונה בלבכ

וזה מה שאני חושבת ש שצריך שיהיה לבן אדם כן חושב שאנחנו גם זה גם איזשהי לנו הדתיים הדוסים שאין לנו מונופול אני תמיד אומרת את זה הדעת אני אני יצא לי להיות עם בעצם כל מי שמכיב אותי זה חבר'ה לא דתיים בבית שלי ואני כל הזמן אומרת זה שאנחנו נולדנו דן את יודעת אין לנו מונופול לא על ארון הספרים היהודי לא על היהדות לא על בורא עולם הוא שלכם בדיוק כמו שהוא שלנו זאת אומרת יש איזה משהו כזה לפעמים ש שאנחנו לא שמים לב וזה קצת מתנסא מעל אחרים אומרים את זה נכון אני מרגישה שיש לי קרבה מאוד גדולה אני קראתי ולמדתי למדתי לא פחות מאשר לי ואהרון היהודי מוכר לי ואני מכירה למדתי גם טיפה תלמוד וזה אני חושבת שזה בדיוק

זה ובגלגל שבסופו של דבר זה פתוח לכולם אז גם לי יש מקום גם לך יש מקום ואני חושבת שזאת מוכרח בדיוק בימים אלה איזה עוצמה ואיזה כוחות נפש אנחנו צריכים ויש לנו בזכות האמונה. אין משהו אחר היום עם כל מה שכבר עברנו א שיחזיק בו אדנו וישמור אותנו וזכך את את הכאב. נכון? אנחנו עוברים ימים מאוד קשים ובגלל זה אני שוב חוזרת לתערוכה שלי. אני יוראה בזה מסר מאוד חשוב לתת לאנשים לבוא לראות שמחה לבוא לראות אור. אני לא עושה דברים שהם לא מציגה בעיות של הפליה או פגיעה בכבוד האישה או לא נושאים קשים לא מראה את עצב העולם בשביל זה יש אנשים אחרים שיעשו את זה מצוין אני מחפשת את הטוב ואת היופי אחד הדברים שקיבלתי בבית זה

באמת אסתטיקה ויופי אמא שלי גריה גוריה של את הבית שלא היה לה אמא שלי עזבה את הבית בגיל 18 ו כל ישראל שחזרת את הבית עם תחרות עם המפיות וזה ונכנס גם אליי וזה מופיע בעבודות שלי. כן. לקחתי את החרות של אמא שלי. כן. שמתי במדפסת, שמתי נייר שחור ואז הניירות יוצאים התחרש אמא שלי וזה חלק מהקולזים שלי. אז יופי ואסתטיקה זה לא סתם דבר חיצוני. זה בא מהמקום הפנימי והיופי הפנימי בא לידי ביטוי. אז אני מאוד מאמינה שה אין יותר יפה מהמילה הידברות. נכון? המילה הידברות אומרת הכל. נכון? אז אני מרגישה ש ש יש לנו את הצורך הזה במיוחד בימים אלה נכון להיות לחפש את את ההידבות חנה שאלה לסיום יש איזה לא יודעת איזשהו חלום לא

יודעת פתאום בא לי לשאול אותך את זה יש לך איזה חלום שאת אומרת אותו עוד לא הגשמתי ואת עוד רוצה להגשים אותו בימינו בגילי בגילנו בגילי לא בגילך התשוקות הופכות לזכרונות אז היו תשוקות והיו עם זכרונות הזכרונות שלי מלאים תשוקות אז אני חיה בשלום וואי ואני צריכה לחיות את השקט שלי לאהוב את השקט לכבד את השקט אני חושבת שזה אני מעבירה את זה גם לאחרים אני מנסה להעביר את זה לאחרים וזאת התבונה אני חושבת של תבונת הזקנה ‏Ja.