פרשת בראשית תשע"ט - הרב ברוך רוזנבלום (עם כתוביות בעברית ובאנגלית)

פרשת השבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בראשית, שנת תשע"ט. מתחילים בע"ה שנה חדשה, מתחילים מחדש את חומש בראשית, הראשון שבחמישה חומשי תורה. היינו רוצים בע"ה לעמוד על נקודה אחת בפרשת השבוע, משום שללמוד את חומש בראשית בשיעור אחד, את פרשת בראשית, זה דבר שהוא בלתי אפשרי. יש כל כך הרבה דברים על מה לדבר, רק על המילה "בראשית" אפשר לבאר כמה וכמה ביאורים שיש על המילה הזאת עצמה. אז כמובן שאנחנו לא הולכים היום להקיף את פרשת בראשית, אבל לפחות נקודה אחת בפרשה נעמוד היום בע"ה בשיעור. רש"י הקדוש פותח את החומש הזה בממרה של רבי יצחק. אמר רבי יצחק, אומר רש"י, לא הייתה התורה צריכה להתחיל אלא מ"החודש הזה לכם ראש

חודשים". התורה לא הייתה צריכה להתחיל אלא מ"החודש הזה לכם ראש חודשים", למה? שהיא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. המצווה הראשונה שעם ישראל הצטווה היא מצוות קידוש החודש. שואלים המפרשים ובראשם החזקוני, רבי אליהו מזרחי, השפתי חכמים, מה זאת אומרת לא הייתה התורה צריכה להתחיל אלא מ"החודש הזה לכם ראש חודשים" כי היא המצווה הראשונה? אברהם אבינו נצטווה על ברית מילה, יעקב אבינו קיבל על עצמו גיד הנשה. נו, אז מה פירוש הדבר שלא היו צריכים להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם ראש חודשים" שהיא המצווה הראשונה? אז פירוש הדבר שזו המצווה הראשונה שנצטוו בני ישראל. אברהם הוא הצטווה כיחיד, אף על פי שעם ישראל נימול

במשך כל הזמן, מאברהם אבינו ועד מצרים, כל זרע בית אברהם נימול. אבל הציווי היה לאברהם אבינו. גיד הנשה, זה הציווי הזה קיבל אותו יעקב אבינו, על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. מתי עם ישראל קיבל ציווי כעם? מתי היה? הציווי הראשון שעם ישראל קיבל כעם היה קידוש החודש. "החודש הזה לכם ראש חודשים, דבר אל בני ישראל. "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה", זה הציווי הראשון שעם ישראל קיבל בתור עם. ידועה הידיעה שרבותינו מביאים שהממרה הזאת שאומר כאן רש"י, מקורה במה? מקורה בדברים שאבא שלו אמר. כך ידוע, ראיתי מביאים את זה כמה וכמה. אבא שלו, קראו לו רבי יצחק. רש"י קראו לו רבי שלמה יצחקי, ואבא

שלו, קראו לו יצחק. אז רש"י הקדוש רצה לכבד את אבא שלו, ופתח במילים "אמר רבי יצחק", אז הפתיחה היא בדבריו של אבא של רש"י, כי הוא רצה לכבד אותו בפירוש הזה. כבוד אבא. אומר הספר "חקרי לב" בהערה שלו, שיש עוד ממרה אחת שרש"י הקדוש מביא שם של תנא או שם של בעל הממרה. זו ממרה שרש"י מביא בפרשת תזריע. דרש רב שמלאי, למה התורה קודם כול עסקה בפרשת שמיני בתורתם של הבהמה חיה ועוף, ובפרשת תזריע-מצורע עוסקת התורה בתורת אדם? אומר שם הרב שמלאי: כשם שיצירתם של בעלי החיים היו לפני יצירתו של אדם, ככה נתפרשה תורתם לאחר מכן, כך מביא הרב שמלאי. אומר הספר "חקרי לב" שם בהערה, אולי רש"י רצה כאן לרמוז גם לשם שלו. דרש רב

שמלאי, אם אתה מחליף את רב שמלאי זה אולי השם שלמה. זה השם של רש"י. אז אולי גם כאן הוא רמז את השם שלו, למרות שזה לא כל כך ברור שרש"י לא מזכיר שום שמות, בגלל שרש"י מזכיר את רבי משה הדרשן, ורש"י מזכיר את רבי מנחם, וכל מיני שמות שרש"י מזכיר, אבל הרעיון הוא רעיון יפה. רש"י מזכיר כאן את רבי יצחק, השם של אבא שלו, והרב שמלאי זה השם שלו. ראיתי באחד המפרשים אומר שרש"י הקדוש פותח את התורה ב-א', ומסיים אותה ב-ת'. קראנו את פרשת וזאת הברכה, איך רש"י מסיים את חמישה חומשי תורה? "יישר כוחך ששיברת". אז האות האחרונה ברש"י היא ת', האות הראשונה ברש"י היא א', לומר לך שהתורה היא מ-א' ועד ת', מקיפה את כל האותיות

כולן, והתורה ניתנה ב-22 אותיות. לאחר ההקדמה הזאת, אנחנו בע"ה רוצים להיכנס לתוך נושא, והנושא שנעסוק בו היום, היות והמצווה הראשונה הייתה אמורה להיות "החודש הזה לכם ראש חודשים", ראש חודש נקבע באמצעות הירח. ואם ראש חודש נקבע באמצעות הירח, אז ודאי שהיינו רוצים קצת לדבר על המיקום של השמש והירח בבריאה, ואנחנו מגיעים ליום רביעי בשבוע. אומרת התורה: "ויאמר אלוקים, יהי מאורות ברקיע השמיים "להבדיל בין היום ובין הלילה, "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים". זה הפסוק שמדבר על היום הרביעי בשבוע. הקב"ה הציב את המאורות ברקיע. אומר רש"י: הקב"ה כבר ברא את המאורות מתי? ביום הראשון לבריאה. קב"ה כבר ברא את המאורות,

אומר רש"י, מיום ראשון נבראו, וברביעי ציווה עליהם להיתלות ברקיע. ביום הראשון הוא ברא אותם, וביום הרביעי הוא ציווה להיתלות ברקיע, וכן כל תולדות שמיים וארץ נבראו ביום הראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו. עד כאן הדברים של רש"י הקדוש. פירוש הדבר, שהשמש והירח כבר נבראו ביום הראשון לבריאה, אבל במערכות הגלגלים, הציבו אותם רק ביום רביעי. אומר רש"י הקדוש: והיו לאותות. כשהמאורות לוקים, סימן רע הוא לעולם. שנאמר "מאותות השמיים אל תחתו". בעשותכם רצון ה', אין אתם צריכים לדאוג מן הפורענות. ולמועדים - אמר רש"י, על שם העתיד. שעתידים ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד הלבנה. הקב"ה בע"ה יצווה אותנו

על החגים, על פסח, הקב"ה יצווה אותנו על סוכות, על ראש השנה ועל יום הכיפורים, ואיך ימנו אותם? על פי הלבנה, על פי זה תדע קידוש החודש. אנחנו יוצאים, יוצאים עדים להעיד שראו את הלבנה בגלל המועדות, אז המועדים נקבעים על פי הלבנה. ולימים - אומר רש"י, שימוש החמה חצי יום, ושימוש הלבנה חצי יום, הרי יום שלם. ושנים - אומר רש"י, לסוף שס"ה ימים יגמרו מהלכן ב-י"ב מזלות המשרתים אותם והוא שנה. המערכת הזאת של שנה היא המערכת של השמש. השמש היא שנה, הירח היא חודש. אלה הדברים שכותב רש"י הקדוש. בא רבנו בחיי ורוצה להסביר מה פירוש הדבר "והיו לאותות", מה פירוש המילה "לאותות"? אומר רבנו בחיי שעל ידי השמש והירח אנחנו

מקיימים את המצוות, שיש מהן שנקראו בשם אות. אילו מצוות נקראו בשם אות? יש שבת שנקראת בשם אות, אות היא ביני ובין בני ישראל. תפילין - וקשרתם לאות, וגם יש לנו ברית מילה. אז שלושת המצוות האלה נקראות בשם אות. אומר רבנו בחיי: את המצוות אנחנו מקיימים על ידי האות, על ידי האותות, הכוונה למערכות השמש והירח, כי מתי אתה מל? אתה מל ביום השמיני, כשיש יום. ומתי אתה מניח תפילין? כשיש יום. ומתי מתחיל שבת? "ויהי ערב ויהי בוקר". אומר רבנו בחיי: כל המערכות האלה של קריאת "שמע" שחרית וקריאת "שמע" של ערבית, הכול נעשה על ידי השמש והירח. אלה הדברים שכותב רבנו בחיי. ב"חזקוני" הוא אומר שמה שנקראו המערכות של השמיים בשם

אותות, הוא אומר, כיוון שהקב"ה עשה אותות על ידי השמש והירח. איפה הוא עשה אותות? אצל משה רבנו, כידוע לכולם, הוא עצר את השמש כמה וכמה פעמים. למי שזוכר, רבנו בחיי כותב שהקב"ה עצר את השמש אצל משה רבנו חמש פעמים, כך הוא מביא. פעם אחת זה היה בשעה שעם ישראל יצא ממצרים, "לילה כיום תאיר", חוץ מזה היה יום של קריעת ים סוף, כך מביא רבנו בחיי, יום של מלחמת עמלק, גם אז עמדה השמש, ביום נוסף, יום מתן תורה, ויום שהיה בנחלי ארנון. מביא רבנו בחיי חמש פעמים שהקב"ה עצר את השמש, למרות שבמדרש עצמו מופיע עוד פעם אחת. מתי עוד פעם אחת? ביום שנפטר משה רבנו הוא כתב 13 ספרי תורה, והקב"ה עצר את השמש. הבאנו את זה לפני כמה

זמן. אז מצאנו עוד מקומות, אבל רבנו בחיי לא מביא אותם. נקדימון בן גוריון, והלוויה של רבנו הקדוש, היו עוד כמה מקומות. ליעקב אבינו, כתוב "שקעה לו חמה שעתיים קודם". מצאנו עוד כמה. יהושע בן נון, כידוע לכולם, "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחווה דעת". אומרים חז"ל: יומו של משה אמר ליומו של אהרן, כשם שעמדה השמש עבורי, ככה תעמוד השמש גם עבורך. אז זה "יום ליום יביע אומר", על ידי זה הקב"ה עצר את השמש גם ליהושע. ומקום נוסף שנקרא בשם אותות זה חזקיה המלך. פסוקים במלכים ב' נאמר שהקב"ה החזיר, כדי להראות לחזקיה שהקב"ה מוחל לו, הוא החזיר את השמש אחורנית עשר מעלות. אומר החזקוני, זה פירוש הדבר "לאותות". הקב"ה

עשה אותות ומופתים על ידי האותות האלה שנקראים השמש והירח. בספר "הג"ן", מופיע בספר "אוצר הראשונים", הוא כותב שכתוב כאן בתורה "למועדים" מלא, מ-ו-ע-ד-י-ם. "מועדים" מלא עם ו' הוא אומר, זה בא לומר ששישה מועדים בשנה אנחנו עושים קידוש. מה הם ששת המועדים שאנחנו עושים קידוש? פסח ראשון ושביעי, יש לך שני ימים, שבועות יום אחד, יש לך כבר שלושה, ראש השנה, סוכות ושמיני עצרת. אומנם הוא כותב יום כיפור, אבל כנראה זו טעות, הכוונה לראש השנה. אז מה הוא רוצה לומר? הוא אומר, כתוב "מועדים" מלא, יש לך שישה מועדים שבהם מקדשים על הגביע. מה הוא רוצה לומר? הוא אומר דבר נפלא. למה ה-ו' הזה רומז? מה מונח ב-ו' הזה שהוא רומז

לקידוש? אז הוא אומר שהוא מצא דבר יפה מאוד. הוא אומר שהוא מצא שהפסוק היחיד ב"שיר השירים" שמתחיל ב-ו', איזה פסוק זה? "שיר השירים". אתם לא אומרים בליל שבת "שיר השירים"? "וחיכך כיין הטוב". -אה? "וחיכך כיין הטוב". אז הוא אומר: אתה רואה? פסוק של יין, היחידי ב"שיר השירים" שמתחיל ב-ו', "וחיכך כיין הטוב". אז הנה, יש לך פסוק ב-ו' מדבר על יין. עוד פסוק אחד. בכל הפרק אין פסוק שמתחיל ב-ו' ב"ברכי נפשי". "ברכי נפשי" שבע"ה נאמר בשבוע הבא ראש חודש. איזה פסוק יחיד מתחיל ב-ו'? "ויין ישמח לבב אנוש". אז מצאת שני פסוקים, גם ב"ברכי נפשי", וגם ב"שיר השירים", שמדברים על יין, מתחיל ב-ו'. נו, אז בע"ה זה קצת קשור לשבוע

הבא, "ויתגל בתוך אוהלו", אז יש לך שם אצל נוח, אבל בע"ה, דבר ראשון נראה את הרעיון. אומר הספר "הג"ן", לכן מופיע ו', כי בשישה מקומות אנחנו עושים קידוש בששת המועדים. ממשיכה התורה ואומרת: "והיו למאורות ברקיע השמיים להאיר על הארץ ויהי כן". כותב רש"י: והיו למאורות, עוד זאת ישמשו שיאירו לעולם. זה כבר מה שנקרא בונוס. כל השמש והירח בשביל מה? למועדים, לחגים, לשנים. זה בשביל זה נעשה. האור זה כבר דבר נוסף. למה זה דבר נוסף? כי היה אור עוד לפני שמש וירח. היה אור, "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד", "ויהי ערב ויהי בוקר, יום שני". אז היה פה אור. אז אם היה פה אור, אז ממילא אתה מבין שלא צריכים את השמש והירח בשביל

שיהיה אור. אז עם מה היה אור? אומר אור החיים הקדוש שהקב"ה ביום הראשון לבריאה ברא חמש מיני אורות, כך מביא. הוא אומר, תספור כמה פעמים מופיעה המילה "אור" ביום הראשון לבריאה, ותמצא שמנוי שם חמש פעמים. איפה זה מופיע? בואו נקרא את הפסוקים בפנים. אומרת התורה "ויאמר אלוקים, יהי אור, ויהי אור", פעמיים. "וירא אלוקים את האור כי טוב", פעם שלישית. "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך", פעם רביעית. "ויקרא אלוהים לאור יום", פעם חמישית. אומר רבנו אור החיים הקדוש כאן בפרשה שלנו על הפסוק הזה "ויאמר אלוקים יהי מאורות", אכן ירצה הכתוב להיות שקדם ביום הראשון וברא אור, ותמצא שאמר בפרשה ראשונה חמש פעמים "אור". ורמזו על

זה חז"ל ב"בראשית רבה", פרשה ג' אות ו', כי ה' אורות נבראו. חמש מיני אורות נבראו, והבדילם הקב"ה לנחלתו לעתיד לבוא לצדיקים. הרי ידוע שהקב"ה גנז את האור לצדיקים לעתיד לבוא, והן עתה ביום רביעי האציל מהאורות חלק המספיק לעולם, ותלאו ברקיע השמיים. עכשיו הקב"ה לקח מהאור ההוא ועשה מהם שמש וירח ותלה, אבל לא היו צריכים את האור הזה. האור הזה היה לנו בהתחלה חמש מיני אורות, אומר לנו אור החיים הקדוש, שמהם האור נברא. אז דבר ראשון, הקב"ה ברא את השמש ואת הירח עבור האותות והמועדים והימים והשנים. אבל יש להם תפקיד נוסף. מה התפקיד הנוסף? שהם גם מאירים על הארץ. טוב, עד כאן הדברים. בא הספר "רבנו בחיי", ושואל שאלה

מאוד יפה. למה הקב"ה ברא את המאורות ביום הרביעי ואת הצמחים ביום השלישי? מה יותר חשוב, צמחים או מאורות? אה? -מאורות. -אורות. זה הדבר הראשון שיש לך זה אורות. אז למה הקב"ה הכין את האור רק ביום רביעי ואת הצמחים ביום השלישי? הוא אומר תשובה יפהפייה. הוא אומר, דבר ראשון... מה? -הצמח צריך גם את האור, בלי האור הוא לא יצמח. נו אדרבה, אז אתה מקדים רפואה למכה. קודם כול תשים את האור, אחרי זה יבואו צמחים. אדרבה ואדרבה. אתה תכין קודם כול את האור, ואחרי זה תעשה את הצמחים. אדרבה ואדרבה. -היה אור לפני זה. -מה? מה? הוא אמר שהיה אור לפני זה. -אור לפני זה היה, אבל לא שמש. מה שמבשל את זה, זה לא אור. מה מבשל? קראת

את פרשת "וזאת הברכה"? מה כתוב? "וממגד תבואות שמש, וממגד גרש ירחים". מה מצמיח את הכול? השמש והירח הם מצמיחים. יש פירות שמצמיחה אותם השמש, ויש פירות שהירח מצמיח אותם. נדמה לי שקישואים, כתוב קישואים ו... -דלעת, דלעת. -ודלעת. דילועים, מצמיח אותם הירח, כך כתוב. נו, אז זה דבר נפלא. "החינוך" במצווה ת"ג הוא כותב, הוא מדבר שם על השעיר של ראש חודש, מדבר שם "החינוך" שהמון דברים בעולם מתרחשים כשיש ירח. כשאין ירח הוא אומר, זה בכלל... כל התפקוד של העולם לא מתפקד. הוא אומר, למשל, הוא כותב שם, "שהמון העם יודעים, נערים גם זקנים, "כי כוח הלבנה ניכר בכל אשר נעשה בארץ כידוע לכורתי האילנות, "כי לא יכרתו בזמן

שהלבנה בחידושה". הם לא יורידו עצים כשהלבנה בחידושה עד יעבור חמישה ימים או יותר. "ויורדי הים גם כן אין מפליגים עד אחר חמישה ימים של חידוש הלבנה". לא יוצאים להפליג בים. "וכן נזהרים מלהקיז דם סמוך לחידושה. "וכמה מלאכות אחרות קטנות וגדולות צריכים שמירה שלא לעשותן "בעוד שהלבנה מתחדשת. "עד שאמרו שהפשתן שיימצא במשרה או בתוך היורה לבשל בחידוש הלבנה, "שהוא לוקה ולא יצליח אחר כך לשום דבר". מדבר רבנו בחיי, זה דברים... סליחה, "החינוך", במצווה ת"ג, אילו תמורות יש לעולם כתוצאה מהשמש והירח. "וכל עניינים אלו גלויים וידועים לכל, ואריכות בהם ילדות". הוא אומר, מה אני אספר לכם, מה, אתם ילדים? אני צריך לספר לכם

מה... אתם יודעים מה נעשה בעולמות. כך כותב ספר "החינוך" מצווה ת"ג. בא רבנו בחיי ושואל שאלה: למה הקב"ה לא ברא את המאורות ביום שלישי, ואת הצמחים ביום הרביעי? אומר רבנו בחיי תשובה אחת. הוא אומר שיום רביעי הוא אמצע השבוע, כך אומר רבנו בחיי, יש לך שלושה ימים לפניו ושלושה ימים אחריו, והשמש והירח, הוא אומר, זה אמצע, זה אמצע הבריאה, כך הוא כותב, אמצע הגלגלים, כי יש לך שבעה גלגלים, נקראים בשם שצ"מ חנכ"ל. זה השמות של הגלגלים שנמצאים למעלה, זה שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב לבנה. ואיפה נמצאת החמה? החמה נמצאת באמצע, כי לפני זה יש שצ"מ, יש שבתאי, צדק, מאדים. והחמה היא נמצאת במספר ארבע, זה נמצא באמצע.

באמצע, הוא אומר, זה בין שניהם, לכן הוא ברא אותו ביום רביעי, כי החמה נמצאת בדיוק באמצע של מערכת הכוכבים והמזלות. בהמשך שלו הוא כותב רעיון מאוד יפה. אומר רבנו בחיי, אם הקב"ה היה בורא את המאורות ביום שלישי ואת הצמחים ביום רביעי, היו אומרים אנשים שהצמחים לא צמחו כתוצאה ממאמר הקב"ה, שאמר לעצים לצאת החוצה. היו חושבים שמה שהצמיח את האילנות, ממה הם צמחו? מהמאורות שהקב"ה קבע ברקיע. כדי שלא תהיה לך מין מחשבה כזאת שהמאורות שנמצאים ברקיע הצמיחו אותם, אמר הקב"ה, קודם כול אני אברא את הצמחים ביום שלישי, ואחרי זה ביום רביעי אז תדע שמה שצמחו הצמחים זה רק בגלל שהקב"ה אמר "תדשא הארץ", ולכן על ידי זה צמחו כל

הצמחים. עד כאן דברים של רבנו בחיי. אנחנו רוצים קצת לדבר על המאורות, וקצת להרחיב בהם, בעיקר לעמוד על דברי גמרא, הגמרא נמצאת במסכת "חולין", בדף ס', עמוד ב'. בואו בע"ה נתחיל בדברי רש"י הקדוש, ומשם ואילך נעבור להסביר את הדברים. נראה כמה נספיק כי הדברים הם מאוד מאוד רחבים ומאוד עמוקים. "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים. "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה ואת הכוכבים". אומר רש"י, "המאורות הגדולים שווים נבראו, "ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה, "אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד". אלה הדברים של רש"י הקדוש. תכף נראה שמקורם בגמרא במסכת "חולין" בדף ס', עמוד ב'. השאלה הראשונה

ששואל ה"שפתי חכמים": מאיפה רש"י לקח שהם היו שני מאורות שווים? מאיפה לקחת את זה שהם היו שווים? כתוב "את שני המאורות הגדולים". מה? הו, אז דבר ראשון אומר, זה שכתוב "שני המאורות הגדולים". המאורות הגדולים, משמע, שניהם היו גדולים. זו לא ראיה. למה זו לא ראיה? אומר לנו האבן עזרא בפרק א', פסוק ט"ז, שמה שכתוב "מאורות הגדולים" זה ביחס לכוכבים. ביחס לכוכבים שהם קטנים, המאורות האלה גדולים, אבל זה לא אומר לך שהם היו שווים. מאיפה אתה יודע שהיו שווים? אתה אומר "גדולים". זה שאתה אומר "גדולים" זו לא ראיה. אומר הגאון מווילנה, ומופיע בפירוש יונתן, רבי יונתן בן עוזיאל, שהמילה "שני", מכאן אתה לומד שהם שווים. למה?

כי חז"ל אומרים שאם אתה כותב ספרה ואתה לא צריך את הספרה, זה סימן שהתורה דורשת שוויון. והיות והתורה דורשת שוויון, היא כותבת לך "שני". איפה מצאת את זה? אנחנו ב"ה עברנו יום כיפור רק לפני כמה ימים. שני השעירים. -את שני השעירים, נכון. שני השעירים, כתוב שלוש פעמים את הספרה "שניים". "ולקח את שני השעירים", "והעמיד את שני השעירים", "ונתן על שני השעירים". שואלת הגמרא במסכת "יומא": למה התורה צריכה לחזור כל כך הרבה פעמים על המילה "שני"? אם היה כתוב "ולקח את השעירים", "ונתן על השעירים", אותו דבר. למה צריכים לחזור על הספרה הזאת שניים? מה התשובה שאומרת הגמרא? שאם כתוב "שני" ואתה לא צריך אותם, סימן שהתורה

דורשת שוויון. אם התורה דורשת שוויון, במה היא דורשת שוויון? התורה כותבת לך שלוש פעמים, סימן שמה? שהיא רוצה שוויון ב...? שלושה דברים. במה? שווים במראה, שווים בקומה ושווים בדמים. אז התורה רוצה ששניהם יהיו או שחורים או לבנים, שניהם יהיו אותו גובה, שלא תביא לי עז אחת מטר, השנייה 70 ס"מ, ותקנה אותם אותו מחיר, זה 400 שקל, זה 400 שקל. או אתה יכול לקנות 400 מבצע אחד פלוס אחד, אבל באופן עקרוני, שלא תקנה עז אחת ב-200 והשנייה ב-150, תקנה אותו במבצע, אלא שניהם צריכים להיות אותו מחיר. למדנו שאיפה שיש שניים, התורה דורשת שוויון. איפה מצאנו את זה עוד? אומר הקב"ה למשה "עשה לך שתי חצוצרות כסף". למה צריך לכתוב

"שתי חצוצרות"? אם כתוב "חצוצרות", אתה יודע שכמה זה? שתיים. אז למה כתוב "שתי חצוצרות כסף"? לומר לך שהחצוצרות תהיינה שוות. יש את זה בעוד מקום. כתוב "את חמשת מלכי מדיין הרגו בחרב. "את אווי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדיין". למה צריך לכתוב "חמשת מלכי מדיין"? אין לך חמש אצבעות? תספור. את חור ואת...תספור אותם, יש חמש. אומר רש"י: התורה כותבת חמש, למה? ללמד אותך שכולם שווים ברשע, כולם אותו רשע. שלא תגיד: זה שכתוב ראשון רשע יותר, זה שכתוב אחרון רשע פחות. לא. חמשת מלכי מדיין, כולם שווים ברשע אותו דבר. אומר הספר "פירוש יונתן", רבי יונתן בן עוזיאל, ואותו דבר מופיע בגר"א, מאיפה יודעים ששני

המאורות היו שווים? כי כתוב שהקב"ה עשה את שני המאורות הגדולים. למה צריך לכתוב "את שני המאורות"? מספיק אם היה כתוב "ויעש אלוקים את המאורות הגדולים". אם כתוב "את שני המאורות הגדולים", מה זה בא לומר? שהם שווים. אלה הדברים שכותב הגאון מווילנה, פירוש נפלא. הדברים שכותב לנו רש"י, שבהתחלה הקב"ה ברא אותם שווים, ואחרי זה הקטין את הלבנה, מקור דברי רש"י בגמרא במסכת חולין בדף ס', עמוד ב'. נקרא את הגמרא הזאת, ברשות הקהל הקדוש. בבקשה, תצטרפו אליי ותנסו להבין את הגמרא הזאת. כל שורה בגמרא יותר קשה מהשורה הקודמת. רבותיי, פלא מופלא כל הגמרא הזאת. בואו נלמד אותה ביחד. "רבי שמעון בן פזי אומר, ויעש אלוקים את שני

המאורות הגדולים, "וכתיב: את המאור הגדול ואת המאור הקטן. "אמרה ירח לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד". אומרת הירח לקב"ה: ריבונו של עולם, בלתי אפשרי שיהיה מה? ירח ושמש אותו דבר. לא יכול להיות דבר כזה. גודל אחד, ישרתו אותו דבר. מדברים כאן שעדיין לא הציבו אותם ביום ובלילה. כרגע שני המאורות הגדולים משרתים מתי? שניהם ביום. כי אם אחד משרת ביום והשני בלילה, אז זה שתי מלכויות שונות. יש לך זה מלך של היום, וזה מלך של הלילה. לא. "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים". בהתחלה שניהם ביום האירו. היו שני מאורות ביום. תשאלו אותי למה צריכים שני מאורות ביום? מה התשובה? מה התשובה?

אה, אתם לא בעניין? -זמנים ומקומות שונים? לא. כתוב בחז"ל שהקב"ה שם שניים כי כל מה שהוא אחד בבריאה, מה הוא מסמל? -בורא עולם. -אלוקות. כל דבר שהוא בודד בעולם הוא אלוקות, נכון? כל דבר שהוא אחד. מה כתוב ברש"י? "אמר הקב"ה אעשה לו עזר כנגדו". למה? כי אם האדם הזה יהיה לבד, מה הוא יגיד? כשם שהקב"ה אלוהא בעליונים, אני אלוהא בתחתונים. באותו רגע שאעשה לו עזר כנגדו, גמרנו, אז הוא שניים. מיד עשה הקב"ה שני מאורות. למה שני מאורות? שהאנשים יראו שיש שניים אז זה לא אלוהות. אתם לא תשתחוו לזה. טוב. -מה? אבל רק ביום הראשון זה היה ככה. אחרי שהירח קטרגה, אז מילא העביר אותה בלילה. "ויעש אלוקים את שני המאורות

הגדולים", ואחרי שהיא קטרגה, את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה. זה הקב"ה עכשיו שינה דבר. בהתחלה הוא הציב את שני המאורות ביום, אחרי זה העביר את הירח להעברה ללילה. טוב, לא רק שהעביר אותה ללילה, גם הקטין אותה. אלה הדברים שכתובים כאן. באה הירח ואמרה: "אין שני מלכים משמשים בכתר אחד". לא יכול להיות שני מלכים משמשים בכתר אחד. נו? אמר לה הקב"ה: "לכי ומעטי את עצמך". אמרה לפניו: "ריבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, "אמעיט את עצמי?" הואיל ואמרתי לך דבר הגון, אתה מבקש ממני להמעיט את עצמי? אמר לה: "לכי ומשול ביום ובלילה". הקב"ה נותן לה צ'ופר. מה הצ'ופר? בע"ה מתי שתבואי בבוקר

והשמש כבר זורחת, עוד יראו את הירח. אז את תהיי ביחד עם השמש באותו דבר. אדם קם בבוקר, עכשיו, אני כבר לא יודע כבר, אוטוטו כבר אין שמש, זה כבר סוף החודש, אבל אם אתה יוצא בבוקר, השבוע אתה יוצא בבוקר, כשאתה גומר את התפילה בשבע, גמרת את "הנץ", אתה יוצא, אתה רואה את הירח בתפארתה, אפילו עוד בתשע אפשר לראות אותה. הנה, אז הוא אומר: תראי, למרות שהשמש זורחת, הירח נמצאת. אמרה לו הירח: ריבונו של עולם, מה זה, גם כן צ'ופר? "מאי רבותיה, דשרגא בטיהרא מאי אהני?" מה יעזור אם אתה לוקח נר כשזורחת שמש? אז מה, יש שמש, אז מה משנה שרואים את הירח? אמר לה: "זיל, לימנו בך ישראל ימים ושנים". אומר, ברוך ה', איך יקבעו את ראש

החודש? על ידי הירח. אז מה את רוצה? כל הירח הוא למועדים, זה על ידי הירח. תראו מה זה. אמרה לו הירח: "אז מה? יומא נמי, אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא". התקופות על ידי מה נמנות? איך מונים את התקופות? על ידי השמש. נו, אז מה נתת לי צ'ופר? אז את החודשים עושים על ידי הירח, ועל ידי השמש עושים את התקופות. איך תדע מתי לעבר את השנה? על פי השמש במרחק של ההבדל של 11 יום בין שנת החמה לשנת הלבנה, אחרי שלוש שנים אתה עושה שנה מעוברת. טוב, ענה לה הקב"ה: "זיל, ליקרו צדיקי בשמך", יקראו לצדיקים בשמך. איך יקראו להם? יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן. יקראו שמות, את הקטינו אותך, כי את הקטנה הראשונה בבריאה, עד עכשיו לא

היה מושג של קטן, את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, יקראו לך "קטן", יעקב הקטן, דוד הקטן, כך יקראו לה. נו, יפה, כאן היא כבר לא באה בטענות. ברוך ה', לכאורה תשובה יפה. זה כבר אין לשמש, לשמש לא קוראים "קטן". "קטן" אתה רואה שזה תואר של כבוד, נו, אז היא כבר נרגעה. "חזייה", ראה הקב"ה, "דלא קא מיתבא דעתה", הוא ראה שהדעת שלה לא מיושבת. הירח עדיין לא חייכה, לא הייתה מבסוטה. אמר לה הקב"ה: "הביאו עליי כפרה שמיעטתי את הירח". והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש: "מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו ל'ה''? "בכל הקורבנות כתוב 'ושעיר אחד שעיר לחטאת, חטאת אחד', כאן כתוב 'לה''? "אמר הקב"ה: שעיר

זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח". כך מופיע בגמרא במסכת חולין דף ס'. כל העניין של הכוכבים שנתן הקב"ה לפייס את הירח לא מופיע בגמרא. רש"י מביא את זה, מקורו בדברי המדרש. עד כאן הדברים. טוב, רבותיי, אני רוצה ברשותכם ללמוד את הגמרא הזאת, אולי תעזרו לי, בואו נלמד את הגמרא הזאת מתחילתה ועד סופה, ונראה אם אתם יכולים להסביר לי את הגמרא הזאת. מגיעה השמש... הירח, ואומרת, ריבונו של עולם, אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. מי אמר לך? מי אמר לך? -מי אמר לך? מלך הוא יחיד. -מי אמר לך? -המשנה. מאיפה אתה יודע, כבודו, מאיפה יודע? ידע אישי או...? מאיפה אתה יודע? -מה זה מלך? -מה זה מלך? הוא מולך יחיד, אין שני מלכים

בכתר אחד. -מי אמר לך? הירח. לא. -לא הירח? -לא. -מי אמר לך לפני זה? -ההיגיון. מה ההיגיון, למה היגיון? הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים, הוא מלך אחד. -הוא אחד. לא יכול להיות מלך אנגליה ומלך ירדן ומלך פרנסוזה ומלך ספרד ומלך... -זה לא באותה מדינה. מה, זה באותו גלובוס. זה אותו גלובוס, לא? מי אמר לך? אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. סליחה, כבודו, מהיכן לך המידע החיוני הזה? ידע אישי או קראת את זה בספרות ההלכתית? מאיפה את יודעת? טוב, היא יודעת. יש לה ידע אישי. סליחה מכבוד הירח. מי אמר לך שאת מלך בכלל? החלטתי שאני מלך, החלטתי שאני מלך, אני אומרת, אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. מי אמר שאת מלך? אולי את עבד?

מישהו אמר לך שאת מלך? החלטת שאת מלך, ואת אומרת, קבעת נתון, אני מלך. ואני אומר, ריבונו של עולם, לא יכול להיות שאני והיא אותו דבר. אני מקריא לך רשב"א... -שניהם באותו גודל. -אז מה? אז מה? לא יכול להיות עבדים כולם 1.80? לא הבנתי, מה הבעיה? הגודל? שניהם 1.80, משקל 70 קילו, מה הבעיה? אני מקריא לך רשב"א: "ממה שהתרעמה הלבנה "וכי לא יימצאו שני מלכים או שני שרים "גדולתם שווה בחצר המלך הגדול". הוא אומר: לא הבנתי. מה, אין דבר כזה? וכי לא יימצאו שני מלכים או שני שרים גדולתם שווה בחצר המלך הגדול? מה היא מתלוננת? שואל הרשב"א, לא הבנתי. מה, אין לך שני שרים, שר החקלאות ושר הביטחון? שני שרים משרתים אצל ראש

הממשלה? את בכלל לא שום דבר. מי את, עבד? מה... מי שם אותך בכלל? אני מלך ויש שני משרתים. מי אמר לך שאת מלך בכלל? מאיפה לקחת את זה שאת מלך בכלל? היא החליטה שהיא מלך והיא אומרת: הנתון שלי, אני ראש הממשלה, ואני מבקשת לפטר את שר הביטחון. סליחה, מי כבודך? מי... איפה נבחרת להיות ראש ממשלה שאת מפטרת את שר הביטחון? שניהם מאירים את העולם באותו... -נכון מאוד. הם מאירים את העולם שניהם אותו דבר, ולכן מה? שני מלכים. -שני מלכים? מי אמר שאתה מלך? שני עבדים. יש לך שני כבאים שמחזיקים אבוקות. אומר: לא יכול להיות ששנינו נעשה את אותה עבודה. אומר: למה לא? ראש התחנה של הכבאים אומר: שניכם תעשו ככה. למה לא? תסביר לי

למה לא? אם המלך החליט ככה, אז הוא עושה ככה, מה שהוא החליט. -אין צורך... מה? -אין צורך בשניהם. -אין צורך? אבל אם המלך החליט שיש צורך? כן, אבל זו השאלה, בשביל מה צריכים שניים? היא לא שאלה למה צריכים שניים. -זאת השאלה. אתה מסביר את השאלה. היא לא שאלה. היא יכלה לשאול: ריבונו של עולם, תסביר לי למה צריך שניים? יופי, אתה מבין, אתה יכול לשאול שאלה. חוץ מזה שהם לא שניים שמאירים. זה רק אחד מאיר. אחד מאיר. שני מאורות. -שני מאורות אבל רק אחד מאיר. כי כתוב "יהי מאורות". מאורות חסר, אומרים חז"ל. לא כתוב "יהיו", אומר רבנו אור החיים, כתוב "יהי". למה כתוב "יהי"? זה אחד. מאורות חסר אחד. והוא נותן מהאור שלו

לירח. למעשה אתה מקבל החזר אור מהשמש על הירח. בסדר גמור. שניהם מאירים, הכול בסדר גמור. -אחרי שהוא המעיט אותה. מה? -אחרי שהוא הקטין אותה. -הוא אמר לה להמעיט אותה. לפני שהוא אמר להמעיט אותה, היא גם אז קיבלה את האור שלה מהשמש. היא גם אז לא הייתה אור עצמאי. היא קיבלה את האור של השמש מההתחלה, רק הגודל היה אותו גודל. אותו אור, אחרי זה הוא אמר לה להקטין את עצמה. תקטיני את עצמך, תמעיטי את עצמך בגודל. זה מה שאמר לה. רבותיי, היא החליטה שהיא ירח, היא מלך, ויש לה בעיות עם זה שהיא מלך. היא מבקשת להמעיט את עצמה. הקב"ה הסכים איתה. -הסכים? מי אמר לך שהוא הסכים איתה? הוא אמר: יפה דיברת, אז לכי, מעטי את עצמך.

אה, זה סימן שהוא הסכים איתה? מה הוא היה צריך להגיד לה? את צודקת. -הוא אמר לה: את צודקת... אם הוא היה אומר לה "את צודקת", אתה יודע מה היה צריך להגיד לה? אני מגדיל אותך. כל הכבוד, הערה נכונה. מצאת דפקט? אני מרים אותך. לא ככה? אם היא צודקת אז מה צריך לעשות לה? יש! תקבלי פרס נובל. מה הוא אומר לה? גברת, תתכווצי. ככה אומרים למישהו שהוא צודק? מה אמרה לו הירח? ריבונו של עולם, אם אני צודקת, למה אתה אומר לי "המעיטי את עצמך?" אם אני צודקת, למה אתה אומר? זאת שאלת הירח. ריבונו של עולם, אני צודקת או לא? מה השאלה? אם אני לא צודקת, תגיד לי "תשתקי". אם אני כן צודקת, אז למה אתה מעניש אותי? אומר הקב"ה: אני אפצה

אותך. מה הוא יפצה אותה? מה הוא יעשה? הוא אומר: אל תדאגי, את תזרחי גם ביחד עם השמש. פיצוי משהו. מה היא אומרת לו? מה נתת לי בכלל? "שרגא בטיהרא מאי אהני?" מה... השמש כבר זורחת, מה הירח, מה הפיצוי? לא, לא, הפיצוי לא מקובל על עורך הדין. הוא לא מוכן לקבל את הפיצוי. מה הפיצוי? בבקשה להגדיל את הפיצויים. אומר הקב"ה: בבקשה, אני מרים את הסף. תדעי לך שבך יעשו את החודשים. החגים ייקבעו על ידי הירח. נו, אז מה? אבל על ידי השמש יקבעו את השנים. לא הבנתי, שוב פעם שני מלכים משמשים בכתר אחד? מפצים אותך, תשמע, חודשים. ימנו על ידי כך את החודשים. היא אומרת: לא, לא רלבנטי. הרי השמש מקבלת את השנים. לא מתאים לי

הפיצויים האלה. טוב, ברוך ה', מצאו דבר חדש. יקראו לך "קטן". נו, קטן, לשמש לא קוראים "קטן". לשמש קוראים "גדול". הקב"ה רוצה לכבד מישהו, אומר "קטן". קטן זה כבוד שהקב"ה נותן למישהו. בראוו. אם קוראים לו "קטן" זה כבוד לירח. הנה, צדיקים קוראים להם "קטן". נו, יופי, אבל גם מהפיצוי הזה היא לא הייתה כל כך מרוצה. ככה כתוב. לא הייתה מרוצה. אומר הקב"ה: תשמע, בע"ה בראש חודש יביאו עליי כפרה. צריך להביא לקב"ה כפרה. הקב"ה עשה איזו עבירה? הוא עשה עבירה שהוא צריך כפרה? יש איזה העדר אצל הקב"ה? יש חיסרון אצל הקב"ה? מה אתה מביא כפרה? הקב"ה צריך להביא כפרה? מה הוא עשה? הוא צריך להביא כפרה? הירח באה בתלונות ויש כפרה.

רבותיי, אני רוצה לשאול עוד שאלות. אני פשוט מתנצל, אבל אולי תעזרו לי להבין את הכול. רבותיי, הקב"ה נותן למישהו להעניש את עצמו? אם הקב"ה אוחז שמישהו לא בסדר, אז העונש, הוא קובע את העונשים? כבשת הרש. הקב"ה מעניש מישהו. כשהוא מעניש מישהו, הוא אומר, אתה לא בסדר ותבחר לעצמך איזה עונש שאתה רוצה. יש דבר כזה בבית ספר? -לא מקובל. מה? יש לך ניסיון בזה, נכון? אני יכול להביא לך מעצמי ניסיון. אם בבית הספר המורים היו נותנים לי לבחור את העונשים, אף מורה לא היה עובד שם. אני אומר לך מניסיון. אם אני הייתי בוחר את העונשים שלי, מישהו היה נשאר לעבוד בבית ספר? היה אומר, תכתוב. כמה? 1,200 פעם תכתוב, בן פורת יוסף. אם

אני הייתי מעניש את עצמי, פעם אחת הייתי כותב "המורה דפוק" וזהו. מה? הייתי כותב 1,200 פעם? על מה אתה מדבר בכלל? אומר הקב"ה לירח: תמעיטי את עצמך. את לא בסדר, תמעיטי את עצמך. אתה חושב שהיא לא בסדר? תגיד לה: גברת, החל מהרגע התכווצות. זהו. אתה אומר לה להמעיט את עצמה? איזה מין עונש זה? הקב"ה אומר לירח "תמעיטי את עצמך". איפה מצאת בהיסטוריה דבר כזה, שיצור מסוים מעניש את עצמו? אין דבר כזה בהיסטוריה. הירח קיבלה עונש להמעיט את עצמה. טוב, היא באה, אמרה לקב"ה: רגע, לא הבנתי. העונש הוא אתה נותן או אני נותנת לעצמי? תסביר, לא הבנתי, מה הולך פה? עשיתי משהו בסדר או משהו לא בסדר? אם עשיתי משהו לא בסדר, תעניש

אותי אתה. אם עשיתי בסדר, למה מגיע לי עונש? למה אתה מעניש אותי? טוב, אין תשובות, ככה זה, משהו מלמעלה. אבל גם האישה זה עונש היא בחרה. -מה האישה? עונש שהיא בוחרת. -היא בוחרת עונש? איפה היא בוחרת עונש? שמה? -בעצב תלדי בנים. מה זאת אומרת היא בוחרת? היא יכולה לא ללדת. היא לא בוחרת לעצמה עונש. אדם יכול לבחור לעצמו לא לעבוד, הוא בוחר לעצמו את העונש. אז אין לה עונש. -מה זאת אומרת אין לה עונש? כן, גם פרנסה, אם אתה החלטת לא לעבוד, ולשים רגל על רגל, אתה גם אין לך עונש. כתוב "בזיעת אפך תאכל לחם", החלטת, ריבונו של עולם, אתה לא תגיד לי "זיעת אפיך", אני הולך לחוף "שרתון", אין זיעת אפיך. המציל יזיע, אני לא

מזיע. אני נח עכשיו. זו בחירה לאדם, בהחלט. אבל כאן הקב"ה אומר לירח, "תמעיטי את עצמך". הוא אומר לה והיא מבצעת את זה. -הרב, בכבוד, "שהכול". מה? "שהכול". מצווה לשמוע בקול חכמים. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה מדברו". -אמן. טוב, רבותיי, נלך לסעיף הבא. הקב"ה אומר לה: תשמעי, את תאירי גם ביום. -לא שווה. ימנו בך את החודשים. -לא שווה, גם לשמש יש, לא שווה. טוב, שמואל הקטן, דוד הקטן, יעקב הקטן. בסדר גמור. מה מביאים? פיוס. רבותיי, למה צריך לפייס אותה כל כך הרבה? גברת, תמעיטי את עצמך, נתתי לך פיוס, את זורחת גם ביום, לא טוב לך? את יכולה להפגין. זה מה שנתתי, תודה רבה. לא, עוד פיוס ועוד פיוס. יקראו

לך "קטן", וגם זה לא מרוצה. וקטן וקטן וקטן, היא כבר לא אומרת שום דבר. נו, אז קם הקב"ה, שמע, אני רואה שהיא לא מרוצה, אני אביא כפרה. הקב"ה צריך להביא כפרה? למה, הוא עבר עבירה? היא דיברה והוא עבר עבירה? מי דיבר? היא דיברה. למה הוא צריך להביא כפרה על עצמו? מה מונח כאן? להסיר את הקפידא. -מה? -להסיר את הקפידא. קפידא? על מי הקפידא? יש למישהו קפידא על הקב"ה? של הירח. -מה? -להסיר את הקפידא כביכול. -קפידא של מי? היא חוצפנית והקב"ה צריך להסיר את הקפידא? לא שמעתי דבר כזה. הקב"ה אמר שהיא צודקת. בגלל שהיא נפגעה... -כן. בגלל שהיא נפגעה צריך כפרה. אפילו שהוא צודק, הוא עשה משהו שהוא לא טוב, הוא גרם לה... שליח

בית דין, בית דין אומר למישהו להלקות אותו 40 מלקות. אחרי זה, תשמע, חטפת, בוא אני אפצה אותך. מה אתה רוצה, גלידה? מה אתה רוצה, פיצה? חטפת, מגיע לך לחטוף. מה זה מעניין אותי, מה נפגעת, לא נפגעת, עברת עבירה, לא? אתה חצוף. עברת עבירה, למה אני צריך לפייס אותך עוד אחרי זה? אני צריך לפייס מישהו? על מה? עבר עבירה. תשאל אותי איזו עבירה? חוצפה. מאיפה אני יודע שזו חוצפה? אני אגיד לך מאיפה אני יודע שזו חוצפה. כתוב במדרש ב"קהלת" בפרק ב'. "אומר לנו קהלת", פרק ב', פסוק י"ב. "כי מה האדם שיבוא אחר המלך את אשר כבר עשוהו". אומר לנו שלמה המלך: תגיד, מה הבן אדם יכול לתת חוות דעת לקב"ה? "מה האדם שיבוא אחר המלך את אשר

כבר עשוהו", אומר: ריבונו של עולם, מה עשית פה? אתה יכול להגיד לקב"ה מה עשית פה? מי אתה בכלל? אומר המדרש, משל למה? משל למלך שבנה ארמון. מלך בנה ארמון גדול, ויום לפני שבוע, לפני שהוא נכנס, אמר לכל תושבי המדינה: רבותיי, כולכם מוזמנים לבקר בארמון שלי. כולם מוזמנים. יופי, בראוו. עוברים כל האנשים. אתם יודעים, אנשים מביאים איתם ביקורת. המלך שלהם הולך לגור, מאיפה הכסף של הארמון? מהכסף של התושבים. יופי. עוברים התושבים שם, עוברים אחד אחד, נכנסים. כל אחד אומר: כל הארמון הזה שלוש מטר גובה, יאללה. זה אומר, שבע מטר, הבנתי, מה, שלוש מטר גובה? איזה דפוק זה. מה, שלוש מטר? מה קרה לך? איפה הוא ישים את הוויטרינה?

יביאו לו תמונות. צריך היה לעשות עשר מטר. אחד אומר, מה זה? בכלל הקירות, בכלל קירות כאלה, למה הוא לא עשה שלייף לק? איזה מה? הוא עשה שם שליכטה? מי עושה שליכטה? שלייף לק. אחד אומר: מה זה, כל העמודים עגול? מה זה עגול? תעשה כמו מגדלי עזריאלי. אחד עגול, אחד משושה, אחד מחומש, תעשה, בחייך, שיהיה עיצוב מודרני. עשה לך כמו מלכה לפני אלפיים שנה ברומא. מה קרה לך? תעשה משהו יותר חגיגי, ולא מיושן מעתיקות מגידו, מה, תתרענן קצת, מה זה הדבר הזה? אומר המדרש: תגיד, זה נראה לך נורמאלי שהמלך בונה והאנשים מעירים הערות, "זה ככה, גבוה, נמוך"? המלך אמר, בניתי את זה מהכסף שלך, אני רוצה להראות לך מה בניתי. אתה תיתן חוות

דעת? ממשיך המדרש. "שמא יבוא איש ויאמר, אילו היה לי ג' ידיים "או ג' עיניים או ג' אוזניים או ג' רגליים הייתי נאה יותר". בא הבן אדם, תגיד לי, ריבונו של עולם, מה עשית, אתה יכול להסביר לי? שתי עיניים במרכז? למה לא אחד ברוורס? תעשה שלוש עיניים, אחד ברוורס, ככה אני צריך לראות כל הזמן מה כתוב פה בעשרת הדיברות, ככה היה פה, הייתי סוגר אחד, מדליק את האחורי ורואה אונליין מה נעשה מאחורה. ריבונו של עולם, שתי אוזניים פה בשני צדדים? למה שני צדדים? אחד מקדימה, אחד מאחורה. זה שמיעה מהשיעור מאחורה, זה תשמע מה מדברים עליך מאחורה. למה בשני הצדדים? לא ככה? איזה עיצוב עשית? יש לבן אדם הערות. ריבונו של עולם, אם היו

לי שלוש אוזניים, אז היה יותר טוב. שלוש רגליים, היית עולה בקסטל, אחד תומך בך מאחור כל הזמן, וזהו, ברוך ה', אתה נוסע עם ה... הזה, אתה נוסע עליו, יש לך תמיכה גם מאחורה. בע"ה, זה... ברוך ה'. שלוש ידיים, מה, היה לך אחד בגב מאחורה, עוד איזו יד. אתה רוצה לגרד פה, אתה לא מגיע. אם היה אחד במקור מאחורה, אתה מגיע עד לשם. ריבונו של עולם, איך, מה עשית פה? זו עבודה מה שעשית פה? אומר שלמה המלך: חתיכת חוצפן, אתה תגיד לקב"ה איך לברוא אותך? מי אתה בכלל? מי האדם שיבוא אחרי המלך אשר כבר עשהו? אחרי שהוא עשה אותך עוד יש לך הערות על מה שהוא עשה? חצוף שכמותך! רבותיי, הירח הזאת יש לה הערות: אין שני מלכים משמשים בכתר

אחד. סליחה, גברת, מי את בכלל שתגידי? אם היצרן עשה ככה, זה מה שהוא עשה, זה מה שטוב. לא טוב לך, את יכולה להתפטר. לא טוב לך, את יכולה להתפטר. את תחווי דעות מה טוב, מה לא טוב? מי את בכלל שתחווי דעה? טוב, רבותיי, היא נותנת הערות. היא לא רק מדברת מול הקב"ה, אומרת גם לשון הרע על השמש. הראשונה שדיברה לשון הרע בבריאה מי הייתה? הירח. למה היא דיברה לשון הרע? היא אמרה: אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. אני ביחד עם השמש לא מסתדרים. שאלת את הגברת שמש אם היא לא מסתדרת איתך? אתה בא לבית דין להתגרש, שואלים אותך: תגידי, את מסתדרת עם בעלך? היא אומרת "לא". תגיד, אתה מסתדר עם אשתך? הוא אומר "כן". לא הבנתי, מה את

אומרת... אנחנו לא מסתדרים. תגידי "אני לא מסתדרת איתו". אל תגידי "אנחנו לא מסתדרים". תגידי "אני איתו לא מסתדרת". בסדר גמור. הוא כן מסתדר איתך. תשאלי את השמש: שמש, את מסתדרת איתה? -בטח. אבל שני מלכים... הוא אומר: מה אכפת לי שני מלכים, שמונה מלכים, 19 מלכים, מה אכפת לי כמה יהיו? מעניין אותי? הקב"ה אומר תזרח במזרח, תשקע במערב, מה אכפת לי כמה יהיו? חמישה עשר ילכו איתי ביחד, מה אכפת לי, מה? אז יהיה גדוד של מאורות. מה, אכפת לי כמה יש? אני מלך? אני עבד של הקב"ה, מה שהוא רוצה, אני עושה. מה אכפת לי, עוד אחד, עוד שמונה. מה, זה עסק שלי? מה אכפת לך כמה יש? רבותיי... -הרב, בתמימות היא רואה שבבריאה יש דבר

אחד מכל דבר. מכל דבר יש שניים. -לא, יש אחד. -למה אחד? כמה אילנות הוא ברא? הוא ברא אילנות וברא דשאים וברא בעלי חיים שניים שניים, בכל דבר זכר ונקבה. גם אדם הראשון נברא שניים, אחד מקדימה, אחד מאחורה, כולם נבראו שניים. אין שום דבר שנברא אחד. רק הקב"ה אחד יחיד ומיוחד. הוא יחיד. חוץ מזה הכול בזוגות. הכול זוגות. אין דבר יחיד, הכול בזוג. רבותיי... מה, מה כבודו? -השמש והירח והכוכבים, הכוכבים הרי זה הרבה... הכוכבים באו כפיצוי לירח. זה היה כבר הסכם הפיצויים הסופי. בסוף אומר רש"י, פיצה אותה גם בכוכבים. אספר לך סיפור יפה. לפני 20 שנה באתי לעירייה. נו, נכנסתי לעירייה, חיכיתי בתור להיכנס לראש העיר ז"ל. אני

נכנס, עומד שם, יוצא אבא עם ילד החוצה מראש העיר. והילד ילד קטן, אולי בן עשר. אומר: אבא, וואו, כמה מזכירות יש לו... שרה ודבורה וקלרה וציונה וזה מזמזם לזה וההוא מזמזם לזה. עד שאתה נכנס הוא אומר, וואו, כמה מזכירות. עניין אותי מה האבא יענה לו. מעניין לדעת, אבא מה עונה לילד. אומר האבא לילד: מותק, ככל שיש לו יותר מזכירות סימן שהוא יותר קטן. לשמש אין כוכבים. למה? היא לבד, אף אחד לא יכול להסתכל בפרצוף שלה. הירח קטנה קטנה, שמו לה מלא עוזרים. הבנת, מותק? הכול בסדר גמור. ככה הוא אמר לו. שלא יקטין את אבא שלו. אבא שלו קטן, אין לו מזכירות. אמר: הכול בסדר גמור, אתה לא צריך מזכירה, הכול בסדר. אחד וגדול. נו,

בראוו. טוב, רבותיי, כדי להתחיל להבין את הדברים, בואו ננסה בסייעתא דשמיא להתחיל ללמוד גמרא אחת, ומהגמרא הזאת ניכנס לעוד גמרא ונתחיל לסגור קצוות. ישנה גמרא במסכת בבא בתרא דף ע"ד. מספרת הגמרא שרבה בר בר חנה הלך עם ישמעאלי אחד במדבר, במדבר סיני. אמר לו הישמעאלי הזה: כבוד הרב, רוצה לראות אתרים חרדיים? משהו, אטרקציות של היהודים מפעם? אמר לו: כן, למה לא? מה הוא הראה לו דבר ראשון? הראה לו מה? "תא אחוי לך מתי מדבר". הראה לו את מתי המדבר. אמר: אתה רוצה לראות עוד משהו? אמר לו: כן. אני יכול להראות לך את המקום שבו קורח נכנס לאדמה. באמת? הוא אומר: כן. יופי, תראה לי איפה זה. הגיע למקום במדבר, ישנם שני חורים

ויש עשן שם. עשן, יוצא עשן. יען חשב על הר געש של אינדונזיה. אולי זה אינדונזיה פה. אומר לו: לא, זה מדבר סיני. אומר: אז מה זה העשן הזה? הוא אומר: פה זה הגיהינום. הוא אומר: מאיפה אתה יודע? הוא אומר: בוא תראה. לקח גיזה של צמר, טבל אותה בתוך מים, שם אותה על החרב שלו והכניס את החרב בתוך הבור. הכניס אותה בפנים, הוציא אותה החוצה אחרי דקה, היה... שרוף. שרוף היה. צמר רטוב נכנס לתוך הבור, יוצא שרוף. הוא אומר: אתה רואה? זה חי ונושם, זה שורף. הוא אמר לו: בסדר גמור, שורף, אבל מי אמר לך שפה זה בלועי קורח? אמר: כבוד הרב, ירד ברצפה, ישים האוזן ליד החור. נו, זה פחד לשים ליד החור, אולי ישרף האוזן. הוא אמר לו: לא

קרוב. תשים, תשמע. שם קרוב, אמר: שומע, "משה אמת ותורתו אמת והם בדאים". הנה קורח פה למטה, קורח נמצא. יופי. אומר לו הישמעאלי הזה: כבוד הרב, אתה יודע, כל תלתין יומין, כל שלושים יום, מהדר להו גיהנם להכא כבשר בקלחת. כל יום הגיהינום מחליף להם את הצד. כמו פרגייה? ככה 30 יום ככה, אחרי זה הופכים אותם ככה. אז עוד לא היה שווארמה כזה מסתובב. אז יש כזה ככה 30 יום ו-30 יום הופכים אותם. בראוו, זה מה שכתוב בגמרא. מתי הוא הופך אותם? כל 30 יום. מתי הופכים אותם? בראש חודש. -מי אמר לך? אולי בעשירי לחודש, מתי שיורד הוויזה? מאיפה לקחת ראש חודש? נו? אתה שואל מתי, ראש חודש? נו, בראוו. אבל מאיפה יודעים? רשב"ם. אומר

הרשב"ם בכל 30 יום - בראש חודש. בראוו. תגידו, למה בראש חודש הופכים אותם? מה קרה? ומה אתה עושה אם יש יומיים? מתי הופכים אותם? פעמיים. -אה? פעמיים? לא, למה להפוך אותם פעמיים? מה? כן, אני שואל מתי הופכים אותם. אולי חצי סיבוב. -ב-א' בראש חודש או ב' בראש חודש? חצי סיבוב. -ב-ב' ראש חודש. -מה? -ב' ראש חודש. -סופי? -כן. -טוב. הנה, הצדיק אומר פה... ידע אישי? הבן איש חי אומר שהיום השני הוא היום העיקרי. -היום העיקרי, נכון. אז הוא אומר: היום השני הוא היום העיקרי, הופכים אותם, מן הסתם היום הראשי הוא הראש חודש. זה שייך עוד לחודש הקודם. בסדר גמור. בראוו. אתם יכולים להסביר לי למה את קורח הופכים כל ראש חודש?

למה קורח כל ראש חודש הופכים אותו? למה לא יהפכו אותו באמצע החודש קצת פעם אחת באיזשהו כיוון? כל ראש חודש בדיוק הופכים אותו? וראש חודש למה? למה לא? שמע, חיפשו תאריך, זה תאריך מסודר, ראש חודש. רעיון יפה. למה לא אמצע החודש ככה? לא, ראש חודש. כי קורח דיבר לשון הרע. -מה? -קורח דיבר לשון הרע. והלבנה דיברה לשון הרע. קורח דיבר לשון הרע? איפה אתה רואה שדיבר לשון הרע? על משה. -המרגלים כתוב שדיברו לשון הרע, לא כתוב שקורח דיבר לשון הרע. הוא עשה מחלוקת. מה? הוא אמר שמשה רבנו ממציא דברים מליבו. לא ראיתי שמאשימים את קורח בלשון הרע. הוא הכתיר אותו כגדול הדור? -מה? -הוא הכתיר אותו כגדול הדור? הוא הכתיר אותו?

-כגדול הדור? -לא, הוא בא למרוד עליו. הוא אמר שמשה רבנו עושה מינויים מעצמו. כן, יכול להיות, אבל לא ראיתי מישהו ש... יכול להיות, אני לא חולק עליך, אבל לא ראיתי מישהו שאומר את זה. יכול להיות. אולי בגלל שהמצווה הראשונה שהצטוו עליה... -שמה? המצווה הראשונה שהצטוו עליה כל בני ישראל זה היה ראש חודש. לא שמעתי. -המצווה הראשונה שהצטוו עליה כל בני ישראל זה היה ראש חודש. -כן? -קורח, במה כפר? כפר בתורה. -דבר ראשון שהוא כפר בו זה היה ראש חודש. יכול להיות, גם זה יכול להיות. אנחנו רוצים ללכת לגמרא נוספת בע"ה, שתיתן לנו את המענה על זה. אומרת הגמרא בנדרים ל"ט, סנהדרין ק"י, פסוק בספר חבקוק: "שמש ירח עמד זבולה

לאור חיציך יהלכו". אומר הנביא חבקוק בפרק ג'. שואלת הגמרא: שמש וירח בזבול מאי בעיין? מה מחפשים שמש וירח בזבול? כמה רקיעים יש? -שבעה. -שבעה. איך השמות שלהם? וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. אלה שבעת הרקיעים שישנם. איפה נמצאים השמש והירח, איפה הם מוצבים, באיזה רקיע? השני. -מה? -הראשון. -השני. -באיזה רקיע? -שני. -שני. גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור. הקב"ה מזיז את הווילון ואז מגיע הרקיע. הם נמצאים, הוא הציב אותם הקב"ה ברקיע כרצונו. בורא יום ולילה, גולל אור מפני חושך. הוא מציב אותם ברקיע. שואלת הגמרא: רקיע זה קומה מספר שתיים, איך הם הגיעו לקומה ארבע? אומרים חז"ל: שמש וירח עמד זבולה.

שמש וירח עלה לזבול, קומה ארבע. מה הם מחפשים בקומה ארבע? מה יש להם לחפש שם? אומרת הגמרא: מלמד שעלו השמש והירח מרקיע לזבול, ואמרו לפניו, הם אומרים לקב"ה: ריבונו של עולם, אם אתה עושה דין לבן עמרם, אנחנו מאירים, ואם לאו, אין אנו מאירים. ריבונו של עולם, אם מחר אתה סוגר את החשבון עם קורח, מחר תהיה שמש, מחר יש ירח. אם לא, אנחנו יוצאים בשביתה ללא הפסקת זמן. שמש 2,448 שנים עובדת, החליטה לצאת לשביתה, ריבונו של עולם, הבנת? אם מחר אתה מטפל בקורח, טוב. אם לא, אני ואחותי הירח הקטנה מחר לא עובדים. נגמר, לא עובדים, יוצאים לשביתה מוחלטת. מה קרה? מה הסיפור? מה זאת אומרת? קורח יוצא לחלוק על משה רבנו? אנחנו

משביתים את המערכת. לא הבנתי, ולמה המים לא החליטו לצאת להצפה? והאילנות אמרו, מחר אין יותר פירות. ממחר גדל במקום עבניות, גדלה רק דלעת, עד שלא תעשה דין לבן עמרם. מה הבריאה משתנה? מה, כולם עם משה רבנו נגד קורח? מה, לא הבנתי. מה אתם מתערבים בכלל במחלוקת הזאת? מה הקשר שלכם למחלוקת הזאת? טוב, מה עשה הקב"ה? לקח חיצים וירה בשמש. אמר: מהר תחזור בחזרה, תחזור למסלול. מה אומר הקב"ה? מה? בכבודו של בשר ודם יצאתם למחות וכבודי לא מחיתם? שכל בוקר משתחווים לפני השמש מלכי מזרח ומערב, והגמרא במסכת ברכות דף ז' אומרת שהקב"ה כועס באותו רגע, שנאמר, אומרים חז"ל, "וא-ל זועם בכל יום, וכמה זעמו? רגע". מתי זה קורה? כשמלכי

מזרח ומערב, אומרת הגמרא, קמים מהשינה שלהם ומניחים את כתריהם בראשיהם ומשתחווים לחמה, מיד כועס הקב"ה. אומר הקב"ה: כשאלה, מלכי מזרח ומערב משתחווים לשמש, לא באת למעלה, לזבול, אמרת: ריבונו של עולם, אם אתה לא מפסיק את התופעה הזאת שמשתחווים לי, מחר אין אור. אני מפסיקה לזרוח. את הירח גם כן, לא עמדת בשום הפגנה. לכבודו של משה רבנו אתם יוצאים? לכבודי אתם לא באים? מיד זרק עליהם חיצים, חזרו בחזרה. יופי. נפלא ביותר. אתם יכולים להגיד לי מה הם מחפשים בזבול? הקב"ה יושב בזבול? איפה הקב"ה יושב? איפה הוא יושב? -בערבות. -בערבות הוא יושב. נו, אז מה ירדו בזבול? מה יש בזבול? מה יש בזבול? אומרת הגמרא במסכת חגיגה: אתה

יודע מה יש בזבול? בזבול יש בית המקדש. בית מקדש של מעלה. כשם שיש בית מקדש של מטה, כך יש בית מקדש למעלה. איפה זה כתוב? אומרים חז"ל, מדרש רבה. במדבר רבה, פרשה י"ב. אמר רבי סימון, בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן, רמז למלאכי השרת שיעשו אף הם משכן, ובעת שהוקם למטה, הוקם למעלה, והוא משכן הנער שנקרא מ' ט' ט' ר' ו' נ', שבו מקריב נפשותיהם של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותם. ולכך כתיב "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן". היה צריך לומר "ויהי ביום כלות משה להקים המשכן" מה זה "את המשכן"? אלא משכן אחר שהוקם עמו. איזה משכן? גם למעלה הקימו משכן. כאן במדרש כתוב שהמשכן למי שייך? למלאך שנקרא מ' ט' ט' ר' ו'

נ'. במקום אחר בגמרא כתוב שהמלאך המשרת למעלה, איך קוראים לו? מיכאל. זה המלאך המשרת למעלה. בכל אופן, בכל מצב מה שכתוב שיש בית מקדש של מעלה, בבית מקדש של מעלה מקריבים קורבנות. אומר הספר מהרז"ו, מהרז"ו זה אחד המבארים במדרש, ו"במדבר רבה", פרשה י"ח, אות כ' אומר המדרש: עלו השמש והירח לזבול להגיד למזבח שלמעלה, או למיכאל או למטט, שני המלאכים שמקריבים במרום. רבותיי, אם קורח יוצא לחלוק על משה ואהרן, אהרן לא יהיה כהן. אם אהרן לא יהיה כהן, מחר לא תהיה עבודה בבית המקדש. אם לא תהיה עבודה למטה, גם לא תהיה עבודה למעלה. אז תדעו עכשיו בזבול, מחר אם קורח מנצח, והניצחון הולך שמשה רבנו לא צודק, והוא מינה את אהרן,

אין מחר למעלה הקרבת קורבנות, תדעו, נגמר הסיפור הזה. לכן הם עלו לזבול להתריע לו, כך אומר המהרז"ו, אלה הדברים שכתובים במפרשים. בא הספר "נתיבות דעת", מביא שך על התורה. השך על התורה בפרשת בהעלותך, אומרת התורה שהקב"ה אמר למשה: לך תפצה את אהרן. במה תפצה אותו? תאמר לו "בהעלותך את הנרות". מה זה "בהעלותך"? אמר הקב"ה למשה רבנו: לך תנחם אותו. למה? לפי שחלשה דעתו של אהרן. שמה? שלא היה בתרומות המשכן, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שמה? שאתה מדליק ומיטיב את הנרות, שלך גדול. מה שלך גדול? מה ניחמו דווקא במנורה? כותב הש"ך, השפתי כהן, בהעלותך: ב', ה'. אמר הקב"ה למשה רבנו: תגיד לאהרן, תדע

לך שאתה מדליק פה את המנורה, שבעה נרות, אל מול פני המנורה העליונה יאירו שבעת הנרות. הוא מדליק פה, ובאופן אוטומטי נדלקים למעלה שבע. איזה שבע נדלקים למעלה? המנורות שנקראים בשם שצ"מ חנכ"ל, או חנכ"ל שצ"מ. שבתאי, צדק, מאדים, חמה וגומר עד לבנה. כשאתה מדליק פה את המנורה אז מה קורה? שבעת הגלגלים שנמצאים ברקיע נדלקים כתוצאה מההדלקה. תנחם אותו. תדע שאתה מדליק פה את המנורה, אתה מדליק למעלה את האורות שנמצאים למעלה, כל הגלגל של חמה, נגה, כוכב, לבנה, שבתאי, צדק, מאדים. אומר אם ככה הספר "נתיבות דעת", עכשיו תבין טוב מאוד למה שמש וירח עלו למעלה. הם עלו למעלה להגיד: רבותיי, אם מחר קורח מנצח, אם הוא מנצח אז מה

יהיה? אז מה? אז אהרן לא מדליק נרות. אם אהרן לא מדליק נרות אז מה? אז אין שמש וירח, כי כל הדלקת הנרות של למטה של אהרן הכוהן גורמת למעלה להדלקת המאורות של למעלה, לכן הם עלו לזבול להגיד לו: תשמע, אם אתה לא מדליק למטה, תדע לך שגם למעלה אין מאורות. לכן השמש והירח ידעו למחות בעניין הזה, שאם אהרן לא ידליק אז לא יהיה מחר לא שמש ולא ירח, כי כל מערכת הכוכבים של שבתאי, צדק, חמה, לבנה, הכל ייכבה. עד כאן הדברים שאומרים רבותינו סביב העניין הזה. מה? לא יודע. אנחנו רוצים בע"ה ללכת הלאה, וננסה בע"ה לבאר את הדברים. כמובן שאי אפשר להקיף את זה בשיעור אחד. חשבתי לדבר בהתחלה על יום כיפור קטן. יום כיפור קטן, אומנם

החודש אין לנו יום כיפור קטן, כיוון שאנחנו עכשיו יוצאים מתשרי לחשוון, ואין יום כיפור קטן כי בתשרי אין תחנון, סתם נדבר על יום כיפור קטן. יום כיפור קטן זה השעיר שהקב"ה אמר להביא עליו, לכן קיבלנו את יום כיפור קטן. סתם כדאי לייחד על זה פעם שיעור, אבל נעזוב את זה כרגע. אנחנו רוצים בע"ה לעמוד על נקודה אחת שקשורה אל התשובות, מה מונח כאן בכל הוויכוח של הלבנה. כדי להסביר את הדברים, אני אקדים בדברי רבנו בחיי בפרשת פנחס. רבנו בחיי בפרשת פנחס אומר שורה אחת, והשורה הזאת באמת הופכת את הקערה על פיה ברגע אחד. אומר רבנו בחיי: יש לך טעות בבקשה של הירח. הירח ביקשה בקשה נפלאה ביותר. מה היא ביקשה? וזו לא פעם

ראשונה שזה בא בבריאה. אנחנו נמצאים כבר ביום הרביעי. זה כבר קרה ביום השני. באה ירח ואמרה לקב"ה: ריבונו של עולם, בראת שני מאורות. המאור שלי, אין לו אור עצמי. כתוב "יהי מאורות", יהי אחד, מאורות חסר. אני אין לי אור עצמי. כל האור שיש לי, מאיפה הוא? -מהשמש. -מהשמש. יש לי בקשה אחת, ריבונו של עולם. מה הבקשה? תן לי שתי ואט אבל שלי פרטי. שאני לא אקבל את האור שלי מהשמש ומהשמש אליי. אתה הרי נותן אור לשמש, והשמש מעבירה אליי. ריבונו של עולם, אין לי טענות. החלטת שאהיה גודל קטן, קטן. אבל אני רוצה את זה ממך כי באור פניך נתת לנו. תן לי את זה מהאור שלך, לא רוצה לקבל את זה מהשמש אליי, רוצה ממך ישירות. בקשה יפה?

יפה. מי כבר ביקש את הבקשה הזאת? הלו? מי ביקש את הבקשה הזאת? מה אתם ישנים או מה? מה קרה לכם היום? המים התחתונים, המים התחתונים. -המים התחתונים. ביום השני לבריאה, מה קרה למים? אומר הקב"ה להפריד את המים העליונים מהמים התחתונים. נכון? מה כתוב בחז"ל? פתחו המים התחתונים בבכי. התחילו לבכות. מה הם רוצים? רצוננו להיות לפני המלך, רוצים להיות קדם מלכא, לפני הקב"ה. מה אמר הקב"ה? על המקום פיצוי, על המקום. מה הפיצוי? נתן להם, למים המלוחים, מה אמר להם? כל קורבנך... -במלח. -במלח תמלח. אמרו המים המתוקים: רגע, זה המלח, מה קורה עם הכינרת? מה קורא עם מוצא? מה קורה עם הג'ילבון? מה, לא מגיע לנו משהו? אמר הקב"ה: גם

לכם. מה אתן לכם? מה יהיה לכם? -ניסוך המים. -ניסוך המים, שמחת בית השואבה. השבוע היה סוכות, אתם זוכרים? לא לפני ארבע שנים. יום ראשון עוד ישבנו בסוכה, זה נראה שזה היה כבר לפני ארבע שנים. זה היה השבוע, נכון? כבודו, השבוע זה היה. נו, אז המים, שמחת בית השואבה מה? על ידי המים המתוקים. אמרו: ריבונו של עולם, אתה מדבר איתי על פיצויים בעוד 2,448 שנים? מתי זה יהיה? כשיהיה מזבח, יקימו מזבחות. מתי? במשכן. בשנת 2449 לבריאת העולם יהיה משכן, עד אז נחכה לפיצויים? רוצים פיצוי עכשיו, עכשיו רוצים פיצוי. אומר הקב"ה: אני אתן לכם פיצוי עכשיו. אין מים עליונים אומרים שירה עד שמים תחתונים לא אומרים שירה. שנאמר "מקולות

מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה'". עד שפה למטה לא שרים, למעלה המים לא שרים. איפה הם שרים? אה? משברי ים. ראיתם פעם גלים? איך באים הגלים? עולים למעלה. למה הם עולים למעלה? סתם בא להם? התנגשו באבנים, עשו... מה, באמצע הים אתה גם רואה פתאום הם קופצים בתוכו. מה זה? אומר הזוהר הקדוש: אתה יודע למה הם קופצים? השירה שלהם לקב"ה, ריבונו של עולם, אנחנו רוצים להיות לפניך. איך יהיו לפניך? הנה, אתה רואה? אנחנו לא פה רגוע. אנחנו רוצים לקפוץ למעלה. הקב"ה "בשוא גליו אתה תשבחם", אומר הפסוק. כשהם רמים למעלה הקב"ה משבח אותם, תראה מה זה, תראה כמה הם רוצים. מה הם אומרים? רצוננו להיות לפני המלך. איפה שמת אותנו

פה, אצל רון חולדאי? לא רוצים. אנחנו רוצים למעלה, אצל הקב"ה. אומר הקב"ה: ככה? רציתם להיות לידי? על המקום. מלח על המזבח, ניסוך המים, שירה, ישירו, יוצא מן הכלל. נו, רבותיי, רואים שמקבלים מתנה אם מישהו אומר "אני רוצה אותך, הקב"ה", לא? ריבונו של עולם, אנחנו אוהבים אותך. אומר הקב"ה: אתה אוהב אותי? נפצה אותך אונליין. אתה רוצה עוד דוגמה? נביא לך עוד דוגמה. בשנת 2448 לבריאת העולם הקב"ה בא לתת תורה לעם ישראל. בא לתת תורה, חיפש על איזה הר לתת את התורה. נו? בא הר כרמל, אמר: ריבונו של עולם, כרמל, חיפה. חיפה, איזה גובה. אומר: לא, לא, לא. אתה גבוה מדי. בא הר תבור, אמר: תבור? אמר: זה תבור לא, לא טוב לי.

איפה? החלטתי נמוך. נמוך, הר קטן, סיני. היות והשמש והירח רצו שעליהם תהיה... סליחה. התבור והכרמל רצו שעליהם תינתן תורה, מה שילם להם הקב"ה? מה שילם להם? אתם רציתם שעליכם תינתן תורה? שילם לכרמל, מה נתן לו? אליהו הכרמל. -אליהו הכרמל. מה נתן לתבור? הלו? מה נתן לתבור? מה קרה לכם אתם? מה? אני רואה, מה? הימים הנוראים? הלך הדיסק. מה נתן לתבור? מה נתן לתבור? ברק בן אבינועם, שירת דבורה, סיסרא, מה, איפה אתם? מה? אתם לא זוכרים? אוטוטו פרשת בשלח, אתם לא זוכרים את שירת דבורה? נו, אני לא מבין. רק רצו שעליהם תינתן תורה, אמר הקב"ה: אתם גבוהים מדי. עצם הרצון מקבל תגמול. באה הירח ואומרת: ריבונו של עולם, אני רוצה

לקבל אור ממך, אתה ישירות נותן לי אור, אתה. רוצה ממך. מגיע לה מה? מגיע לה פרס. מגיע לה... מה שאתה רוצה. מה, ככה? אני אתן לך מה שאת רוצה. תראו מה הקב"ה אומר: תמעיטי את עצמך! אני לא מבין, מה, היא אמרה שהיא רוצה להיות לפניך, למה להמעיט את עצמה? על פי דברי רבנו בחיי, אתם יודעים מה התשובה? אני אומר את התשובה מאוד מאוד בעדינות. רבותיי, הירח הייתה לה דרישה יפהפייה, אבל היא השתמשה במילים לא נכונות. בתוך הבקשה שלה שהיא רוצה לקבל את האור מהקב"ה, על הדרך היא גם פגעה בשמש. על הדרך היא גם פגעה בקב"ה. היא דיברה בשחץ ובגאווה. בזה היא דיברה. בשחצנות. אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. מה היא רוצה? אני אקבל ממנו?

מהכתר הזה אני אקבל אור? לא. אני רוצה ממך את האור. ממך אני רוצה. אתה מלך? ודאי. אז תן לי את האור. אתה הקב"ה החלטת לתת לשמש אור, והשמש תיתן לי. לא מקובל עליי. לא מקובל עליי. בסדר גמור. אל תבואי בתלונות כאלה, תגידי "אין שני מלכים משמשים בכתר אחד". מה צריך להגיד? אני רוצה שהאור יבוא ממך. אני רוצה את האור ממך. זהו. מילה מאוד פשוטה, כמו שהמים אמרו. מה אמרו המים? הם אמרו, המים העליונים, "אנחנו לא מוכנים שהם למעלה"? המים העליונים, שיהיה להם לבריאות, שיהיו למעלה. אנחנו רוצים להיות לידך, זה הרצון שלנו. איך תעשה את זה? אתה יודע. אני רוצה את האור ממך. זה בסדר גמור. אתה רוצה את האור ממני? זה בסדר. אבל למה

אתה מכניס את השמש בתוך התיק הזה? מה אכפת לך שהשמש זורחת? מה זה עסק שלך? תגיד "אני רוצה את האור ממך". זו הנקודה. אם היא דיברה ככה, למה אתה מסביר אותה שהיא שאלה יפה? מה? -אם היא דיברה בצורה לא יפה, למה אתה מסביר אותה שכאילו היא דיברה יפה? שהיא ביקשה יפה? אומר רבנו בחיי, הבקשה שלה הייתה לגיטימית, אבל הלשון שהיא השתמשה היא לשון לא יפה. אמר לה הקב"ה: המילים שאת אומרת הן מילים של שחצנות. מה אומרים לשחצן? מה אומרים לו? תרד, תרד, אבאל'ה. תוריד את האף, אוקיי? תוריד, תוריד את האף, נכון? אתה אומר שחצן, אחד שעושה עליך... הלו. אבאל'ה, תירגע, בסדר? תירגע. אומר הספר "חקרי לב", הקב"ה לא העניש אותה. למה? כי

אם המידה שלה היא מידה של גאווה, הקב"ה לא אמור להוריד מידה של גאווה. מי אמור לטפל במידה של גאווה? האדם עצמו אמור לטפל במידה של גאווה. אם הייתה לך מידה של גאווה, מה אומר הרמב"ם? צריך לעשות מה? תיקון ההפוך. אם היית בעל גאווה, צריך לקחת את עצמך לצד הקיצוני של? ענווה. זה מהצד השני שצריך לעשות. אמר הקב"ה: תמעיטי את עצמך. למה תמעיטי את עצמך? תנמיכי את עצמך, תהיי בעלת ענווה, לא בעלת גאווה. הירח לא הבינה מה הקב"ה רוצה. אומרת: רגע, לא הבנתי. אמרתי נכון? אמרתי נכון או לא? אם אמרתי נכון אז מה זה משנה אם דיברתי בגאווה או לא? אם היסוד הוא נכון מה שאמרתי, אז מה זה משנה אמרתי עם גאווה או לא? מה זה משנה?

הקב"ה רצה להראות לה את האבסורד שבדבר. מה האבסורד שבדבר? הוא אומר: את יודעת מה? אני אפצה אותך. בסדר, אמרת דבר יפה, מגיעה לך מתנה. תבור קיבל, כרמל קיבל, מים קיבלו? אתן לך מתנה. מה אתן לך מתנה? את תהיי ביחד עם השמש בבוקר. מה היא אומרת? לא שווה. -לא מתאים. -לא מתאים לי. מה... מה זה בכלל? כולו מה? מי רואה אותי בכלל? מי רואה אותה בכלל? לא הבנתי, מה? האור יבוא ממני, אני אפצה אותך. האור יבוא ממני... אומרת: לא, לא מוכנה. רוצה סולו. סולו. אומר: מה, יהיו לך המועדים, את המועדים יקבעו עלייך. לא, לא מוכנה, השמש גם, לא מוכנה. ראיתם איזו גאווה? ראיתם איזו גאווה? היא לא מוכנה, לא מוכנה. יש כזה משל שמופיע

באורחות צדיקים. היה אדם אחד שהיה כילי, היה... איך אומרים? היה קנאי, קנאי. בא אליו אחד, אני לא יודע, מלך או מישהו, בא ואמר לו: תשמע, אני מוכן לתת לך כל מה שתבקש, אבל לחבר שלך הטוב אני נותן כפול. מה? ככה? שמע, תן לי 20 מיליון. אני אתן לך 20 מיליון, הוא יקבל 40. הוא לא מסוגל לעמוד בתזה הזאת. הוא אומר למלך: אדוני, אתה יודע מה? תעשה טובה, תוציא לי עין. מה הוא ירוויח? שלשני יוציא שניים. טמבל! קח מאה מיליון, מה אכפת לך מה יש לשני? מה העסק שלך? הקנאי לא מסוגל לסבול את זה, לא מסוגל. אומר: תשמע, אתה תהיה, אתה תקבל יחד ... לא רוצה עם השמש. יהיו לך מועדים. -לא רוצה, גם לשמש יש, לא רוצה. יהיה לך קטן,

סולו. -קטן סולו זה בסדר. זה הוא לבד. לבד? הוא נרגע, ברוך ה'. יעקב הקטן, דוד הקטן, זה בסדר גמור. הקב"ה רואה שהיא עדיין לא מרוצה, פירוש דבר שהיא עדיין לא מבינה מה הבעיה. אומר הספר "חקרי לב", אמר הקב"ה: את יודעת מה? שיביאו עליי כפרה. אני לא בסדר. את בסדר גמור. סליחה, את בסדר. אני לא בסדר. ברגע שהקב"ה אמר "הביאו עליי כפרה", הירח הבינה שהיא הגזימה. הגזימה. הקב"ה צריך להביא כפרה? על מה? על החוצפה שלי? על החוצפה שלי כנגד הקב"ה? על הלשון הרע שלי על השמש? על העזות שלי? הוא צריך להביא כפרה? מאז היא יותר לא דיברה. אומר ה"חקרי לב": אז היא יותר לא פתחה את הפה. היא הבינה למה היא הגזימה. אם אלה הדברים,

רבותיי, בואו נלך לקורח. קורח ועדתו באים למשה רבנו. איך קוראים למשה רבנו? איך השם שלו? איך השם שלו? שמש. איך השם של יהושע? ירח. פני משה כפני חמה. פני יהושע כפני לבנה. גמרא, מסכת בבא בתרא, דף ע"ה. יופי. באים קורח וכל עדתו ואומרים מה? כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'? כולנו שמענו מפי הגבורה "אנוכי ולא יהיה לך", אתה משה רבנו, מה אתה עושה עלינו רוחות? מי אתה בכלל? כולם אותו דבר. כולם. כל העדה, כולם קדושים ובתוכם ה'. אתה חושב את עצמך שמש? ואתה השמש מאיר עלינו? אנחנו לא צריכים שתאיר עלינו. נקבל ישירות מהקב"ה, "באור פניך נתת לנו", לא צריך אותך. באו השמש והירח ואמרו: ריבונו של

עולם, אם קורח צודק, הקב"ה קבע בבריאה שמה? יש הקב"ה, הוא מעביר את האור שלו לשמש, והשמש מעבירה לירח. זה הסדר שהוא קבע בסדר המאורות של דבר גשמי. הקב"ה אמר: כמו שזה בגשם, ככה זה גם ברוח, אומר "הערוך לנר". הקב"ה נותן תורה למשה, ומשה מעביר את זה ליהושע. מהשמש של משה עובר ליהושע, שהוא נקרא ירח. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. אז ממשה זה עובר לירח. באו השמש והירח ואמרו: ריבונו של עולם, אם אתה מחר הולך להסכים עם קורח שמה? שכל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ואז לא צריך את ההשפעה של השמש לירח, לא צריך את ההשפעה של משה רבנו לכנסת ישראל, אלא אתה מאיר עלינו באופן ישיר, אז אנחנו מחר מפסיקים להאיר. למה אנחנו

מפסיקים להאיר? כי אתה הרי קבעת בראשית הבריאה שאתה הקב"ה נותן אור לשמש, ומהשמש זה עובר לירח. אם אתה לא עושה דין מחר לבן עמרם, אם אתה לא עושה חשבון מחר עם קורח והוא אומר "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', "ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" הוא רוצה לבטל את המושג הזה של שמש? הכול ישירות מהקב"ה. אז ריבונו של עולם, אנחנו, אין לנו מה להאיר מחר. אין לנו מה להאיר, כי אתה קבעת בששת ימי בראשית שזה הסדר, אתה נותן לשמש, מהשמש עובר לירח. אם זה מפסיק להיות ככה שיש משה רבנו מקבל ממך ונותן ליהושע, אנחנו מחר משביתים את המערכת. לכן שמש וירח עלו לזבול. יוצא שעל מה הם חלקו? הם חלקו על המושג הזה שמשה רבנו הוא שמש והוא

נותן לירח את האור. אין מושג כזה ששמש נותנת לירח את האור. אז מה הייתה המחלוקת? "כל העדה כולם קדושים". איפה הם נכנסו? נכנסו בתוך האדמה. אומר לנו רבא בר בר חנה: כל שלושים יום הופכים אותם. מתי בשלושים יום, באיזה זמן? ראש חודש. למה בראש חודש? כי ראש חודש זה הזמן שאתה רואה שהירח מקבלת את האור שלה מהשמש. אחרי שהיא נסתרה בסוף החודש, הייתה רחוקה מהשמש, לא רואים אותה, בתחילת החודש היא חוזרת בחזרה, ואז אתה רואה שמה? שהשמש נותנת את האור לירח. זה קורה בכל ראש חודש. כל ראש חודש אנחנו באים אל קורח, ואומרים לו: קורח, אתה רואה איך זה עובד? הירח מקבלת את האור שלה מהשמש, זה הסדר. משה קיבל תורה מסיני, ומסרה

ליהושע, ויהושע לזקנים, זה הסדר שמקבלים אותה. ממילא למדנו שהיסוד הגדול של העבודה שלנו, להמעיט את עצמנו, להרגיש את עצמנו כמה אנחנו קטנים כלפי הבריאה כולה. אם ככה, בסייעתא דשמיא מסיים הספר "חקרי לב" ואומר דבר נפלא ביותר. אמר רבי יצחק: לא הייתה התורה צריכה להתחיל אלא...? מ"החודש הזה לכם ראש חודשים". שואל השפתי חכמים, שואל החזקוני, שואל המזרחי, למה לא התחילו בברית מילה? למה לא התחילו בגיד הנשה? חיפשו את המצווה שעליה נצטוו כל ישראל. איזו מצווה נצטוו כל ישראל? "החודש הזה לכם ראש חדשים". מילה קיבל אברהם אבינו, גיד הנשה יעקב אבינו. איזו מצווה קיבל משה רבנו? "החודש הזה לכם ראש חודשים", זו המצווה

הראשונה. למה משה רבנו? כי משה רבנו הוא בחינה...? -של שמש. -של שמש. הוא מקבל ציווי של...? ירח. משה רבנו הוא נבחר לתת את הציווי של הירח. למה? כי משה רבנו, הדמות שלו "והאיש משה "עניו מכל האדם אשר על פני האדמה". הוא יכול לתת קידוש החודש, הוא יכול להסביר לירח מה זה להיות עניו. הוא שמש. הוא יכול להסביר לירח מה זו הבחינה של הענווה. רבותיי, כולנו יודעים מה הבחינה של השמש, כמה השמש פרגנה. כשבאו להגיד למשה רבנו, תדע לך, "אלדד ומידד מתנבאים במחנה". מה אמר יהושע? "אדוני משה, כלאם". תסגור אותם בכלוב. למה לסגור אותם בכלוב? יהושע מה הוא? ירח, ומה הבחינה של הירח? אין 70 נביאים בבת אחת. ריבונו של עולם, זה לא

עובד ככה. יש שמש ויש ירח. מה אומר משה? מי ייתן. -"מי ייתן כל עם ה' נביאים", הלוואי ויהיו 70 אלף מאורות בבת אחת. מה, אני לא מפרגן? מה, זה של אימא שלי? אני מלך על משהו? אני לא מלך, אני שליח של הקב"ה. אנא עבדא דקודשא בריך הוא. אני עבד והוא עבד והוא עבד... הוא יכול לקחת ממני משהו? אני שליח של הבורא יתברך לעשות את רצונו. אם ככה בסייעתא דשמיא, בשעה שאנחנו נכנסים אל שנה חדשה, היסוד שכל אחד צריך להשריש לעצמו עמוק עמוק בלב, אף אחד לא מלך, כולנו עבדים של הקב"ה, אחד שבא לעבוד את ה' מתוך עבדות. יזכנו הקב"ה שתהיה לכולם שנה טובה. -אמן. -שנה מאושרת. -אמן. שנה של עלייה בתורה וביראת שמיים. -אמן. שנה שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן.