פעילת שמאל אדוקה שאף התגוררה במשך שנה בכפר ערבי, עד שהגיע הטבח המזעזע בדרום. סיפורה של רוני גלבפיש

הערבים פה הם כמו הגרמנים שם אם נתן להם ההזדמנות הם יעשו לנו את מה שהגרמנים עשו לנו שם ומה שהוגים עשו לנו רוני גל פישה יקרה בת 54 סופרת ציירת במקור מאחד הקיבוצים בעוטף עזה אני יודעת שבעקבות כל מה שקרה בשבת שמחת תורה וההרס הנוראי הזה שהמלצות האלה חוללו הטווח האיום ונורא את עברת איזשהו שינוי תפיסתי בתוכך אנחנו יכולים ככה קצת שתשתפי אותנו איפה היית ואיפה את עכשיו מה גרם לשינוי הזה בואי תתחילי בכלל תגידי לנו בכלל מי את מה את מה השינוי התפיסתי הרוח שהיה לך ומה גרם לזה לשינוי אז אני סופרת וציירת א ונולדתי בקיבוץ ובקיבוצים גם הייתה דת הדת שלנו היייתה דת העבודה וגדלתי עליה שישוב הארץ והקמת הארץ זה

הדבר הכי חשוב ולעבוד את האדמה והאמונות שלי הלכו וצמחו בתוך החממה הזאת שחייתי בה עד גיל שנות הער שלי והם קללו הוא אמונה בטוב באדם הומניזם שאינו מכיר בגבולות של דעת ומדינה א איזה מין תפיסה שאם אתה תהיה טוב לכולם אז הטוב הזה יחזור אליך ךך בשבת היינו מחליטים האם לנסוע לחוף הים באשקלון או לחוף הים בעזה אלה היו שתי אפשרויות שבות פשוט מה מתחשק לנו השבת ביום שישי הרבה פעמים האמהות שלנו ההורים שלנו היו הולכים לשוק של אזה לשוטט לקנות מזכרות אבא ש זה הה משהו שהוא כמונו לגמר שב קילומטר מהבית והדבר הזה אז היייתה חלק מהמרחב הפיזי שמסתובבים בו הכרנו אנשים שם עבדו אצלנו גם היה קשרים חברתיים וההורים שלי היו

מאמינים גדולים בשלום עכשיו צריך להגיד כל השנים העלה אבא שלי היה חייל קרבי גם אבא שלו היה בצבא אבא שלי יצא לכל המלחמות נפצע באחת מהן מאוחר יותר בלבנון 82 הוא איבד את שתי הרגליים שלו וואו אה אבל מכל מלחמה אבא שלי חזר יותר מאמין בשלום והחינוך העמוק שלנו היה שהמלחמה היחידה שראוי להילחם בה היא המלחמה על השלום בשנות ה1 שלי ההורים שלי היו ממקימי שלי יחד עם מאיר פעיל שאחרי זה התאחדה עם הפעם והפכה ל רץ היום אנחנו מכירים את זה כ מרץ הישיבות האלה היו אצלנו בבית היינו הולכים להפגין נגד הרב כהנה אני זוכרת את איתה מרבן גביר הנער אנחנו הולכים איתה מכות בהפגנה מול הרב כהנה בשנות ה-20 שלי היה לי בן זוג ערבי

שהמשפחה שלו והמשפחה שלי היו חברים אנחנו ביקרנו אחד אצל השני אחי הגדול היה חבר קרוב של אמא שלי הם היו משפחה ערבית ישראלית מררה חיינו תקופה ביחד בטבריה ואחרי זה עברנו לגור ביחד באררה בבית של אבא שלו אני גרתי בכפר הערבי במשך כמעט שנה באמת האמונות היו כל כך מושטות שההורים שלי לא היו מודאגים לדקה הם כן וג ה זה לא הפריע להם הם היו חילונים מאוד במודעות חילונית מאוד והרגע היחיד שאני חושבת שיש בו רמז להבנה שלהם שמשהו בכל האמונות האלה הוא לא 100% וכש אשרף ואני היינו ביחד הם אמרו לנו וגם ההורים של אשרף אבא שלו לא בטוח שאתם תוכלו לחיות פה בארץ זוג כמוכם ואמרתי לו אני את הארץ לא עוזבת וברגע ההוא זה היה

חלק משמעותי מהחלטת הפרידה עכשיו בתוך כל הדבר הזה יש את סבתא שלי סבתא שלי עליה שלום מרים מרים בש הייליג אני רוצה להגיד את שמה המלא שהייתה נולדה בהונגריה והייתה בשואה היייתה אומרת לי כילדה הערבים פה הם כמו הגרמנים שם אם נתן להם ההזדמנות הם יעשו לנו את מה שהגרמנים עשו לנו שם ומה שההודים עשו לנו הא אמרה את זה בבירור הם לא רוצים אותנו פה הם אומרים את זה כמו שהגרמנים אמרו את זה את פשוט לא מקשיבה אמרתי לה לא זה קיצונים היא אמרה לי לא אני זה לא קיצונים ואני לא הקשבתי זה היה המקום שאני באה ממנו אוקיי וזה המקום שאני נמצאת בו וצריך להגיד שהעובדה שיש לי בבית היום התחתנתי עם בחור דתי שזה פלא בפני עצמו

הקמנו משפחה מעורבת התפיסה כן החילונית כן אין בן אדם החילוני אבל יש את התפיסה החילונית הזאת הרווחת שכולם אותו דבר ואין הבדל בין גז מין וליום וזה פשוט מדהים ש שהצליח להכיל מישהו שהוא דתי שהוא מן הסתם התפיסות שלו הם שונות לחלוטין מה שקיבלת בבית בבית המאוד מאוד חילוני שלי לא סנו דתיים אף פעם מה שכן היו קצת מופתעים כשעזבנו את הקיבוץ שאני התיידדתי עם השכנים ה ממול שהיו מסורתיים והייתי הולכת איתם לבית כנסת כל יום שישי אחרי זה אוכלת אתם וחוזרת הביתה לראות טלוויזיה זה היה משהו רגיל בעצם היה לי אמא שלי היייתה אומרת מאיפה הרגש הרלי י המוזר הזה א היינו חברים טובים והייתה שאלה כמו שהייתה השאלה המש רפה

מבחינתי האם זה ניתן כי זה היה אותה שאלה השאלה היייתה אותה שאלה אבל הפעם למרות שההורים שלי מאוד דאגו יואב ואני מצאנו כל הזמן יכולת לעשות גשרים וכן הצלחתי להאמין שזה אפשרי ומצאנו דרך לבנות את העולם שלנו מה זה אומר זה אומר שהוא דתי ואני חילונית כל אחד מאיתנו הוא מישהוא יש המון כבוד הדדי שנינו בחרנו בחירה מאוד קשה לא לנסות לחנך את הילדים להיות כמוני או הוא לא לנסות לחנך את הילדים הוא לא להיות קשור בהכרח לעובדה שרק אם הילדים הם דתיים הוא הצליח בחינוך והבחירה שלנו היייתה לחנך את הילדים להקשיב לעצמם ולבחור את הדרך שלהם פועל ולהיות מחוברים ליהדות ובפועל יש לנו בן דתי ושני ילדים שהם מגדירים את עצמם

חילוניים אבל מאוד אוהבים את הדת מאוד מחוברים אליה מאוד אוהבים את היהדות אין להם מריבה עם היהדות כי בבית שלנו לא רבים עם היהדות בבית שלנו היהדות היא בית ואז כולנו בתוך הבית מאוד יהודים מדהים התפיסה האמיתית היהודית השורשית בעצם שכל הזמן לראות מה הקשר שלי איתו לא לכפות על הילד שלי שיהיה כמו שאני רוצה שהוא יהיה אבל כן לתת לו את כל הכלים להיות מחובר לאמונה בדרכו את ניסית קודם להגיד מה קרה לנו אני אומרת אין מילים למה שקרה לנו אני מקצרת את זה כי חבל שואה ק קיבלנו יום שואה שואה וזהו זה היה יום כמו כולם וביום ראשון כמו כולם וביום שני כל הרשתות החברתיות והתקשורת התמלאו באזהרות של פסיכולוגים בשום אופן

לא לראות את הסרטונים בשום אופן הנפש שלכם תעבור טראומה ו קשה ייה להתגבר על זה ואתם לא תוכלו למחוק את זה לעולם אמרתי אוקיי מיד אמרתי לילדים לא להסתכל בטיק טוק הייתי מאוד ממושמעת ואז התגנבה למחשבה מה יש שם שהוא כל כך נורא שאפילו לראות אותו יפרק את הנפש ונכנסתי לערוץ של החמס וראיתי וראיתי חלק מהסרטונים שראיתי ראינו כולנו בטלוויזיה ושודרו בכל מקום ואז התחילו להגיע אלה שלא לא ראיתי הרבה לא צריך הרבה ראיתי אחד שניים ואז בסרטון השלישי סרטון האמה השלישי שראיתי ראיתי דבר מה שאחריו הכל השתנה והרגע ההוא הוריד עליי שתיקה מוחלטת שנמשכה מעל 24 שעות שפשוט הסתובבתי בדממה גם בפנים ואחרי 24 שעות באתי לבעלי

ואמרתי תביא הבנתי הבנתי ראיתי את מה שהייתי צריכה כדי להבין שהסיפור השמאלני שלפיו זה עניינים העניינים התרבותיים הם שוליים כי טבע אדם טוב ונאורה זה לא נכון יש תרבויות שמטפח שנאה ורוע ואלימות שבתוכן זה לא לגיטימי זה נערץ אני מאוד מכה על חטא על כל הפעמים שלא הבנתי אני מדברת עם שמאלנים שתפקח לפניי דיברתי בשבועות האחרונים עם בן אדם שהתפכח באוטובוסים של אוסלו ודיברתי עם מישהו שמשפחת פוגל זה היה הרגע שלו כל אחד מהם היה לו את הרגע שלו וכולם אמרו לי את אותו דבר אל תסתכלי אחורה פשוט מגיע הרגע שאתה מבין תגיד תודה שהבנת לא למות טיפש ולראות איך ממשיכים מפה מה זה אומר מה שהבנתי מה משתנה ואני רוצה להגיד לך

יודעת מה משתנה הכל מה השינוי תפיסה שעכשיו את את דוגלת בה ז איפה את עכשיו שאלה מופלאה מה שאני יודעת להגיד עכשיו זה מעט מאוד אני יודעת להגיד שהבנתי מול איזה תרבות אני עומדת הבנתי שאני לעולם עם ישראל החייה על חרבו אנחנו שכחנו את לקחי השואה אני בגיל שה ואת גם ראינו ערמות של גופות בספרי הלימוד שלנו ולא באמת למדנו מזה כלום וזה לא השמאל זה מדינת ישראל בימין היו הרבה אנשים שאמרו אבל אף אחד מהם לא נלחם על זה כאילו חייב תלויים בזה מערכת הביטחון בשבר מחריד על כל הגפה כל מי שהתקדם במערכת זה מי שהאמין להחזיק טפטופים כמו ש כולנו את שואלת אותי איך הגבת כשפגעו במתנחלים אמרתי בחרתם לחיות שם איך הגבנו שעשו

טפטופים סבבים כולנו החלנו כי זו התפיסה של מדינת ישראל לעת הזו לא של השמאל לא של הימיין של כולנו את מרגישה שעוד חברים שלך בברנז'ה מה שנקרא שמאלנית איפה שת הגדרת את עצמך שהיית את מרגישה שגם הם התעוררו למצב הזה וגם הם קוראים קריאת אגר ואומרים תקשיבו אם אנחנו עכשיו לא נתאחד אז חס ושלום יכול לקרות דברים הרבה יותר חמורים ממה שחס ושלום חס ושלום ממה שקרה יש ויש אחד הדברים שגיליתי בשבועות האחרונים זה שאנחנו חיים בדיכוי זאת אומרת יש החרדים מה זה החרדים אתמול בא אליי הרב של חבד מקסים וסיפר לי איך אבא שלו היה נולד בנטורי קרטא ועבר לחבד ואיזה שבר היה להורים שלו אין דבר כזה החרדים אין דבר כזה החילונים אין

דבר כזה השמאלנים אין דבר כזה הדתיים והדיכוי האלה הם חלק מהבעיה שלנו יש הרבה אנשים ששואלים שאלות שבעיני זה אולי הדבר הכי חשוב לעשות עכשיו לראות מה יק קודה הי בעצם שהיום הזה צריך לגרום לכולנו לחשוב להגיע לחשבון מי שלא עשה את זהן זה אבל ואני חושבת שלראות מי שכן עושה את זה לראות שמי שלא עושה את זה ברוב המקרים זה תגובת פחד אני יכולה להגיד ששבועיים האחרונים היו מייסרים בשבילי בהבה ר בשבילך אני מתארת לעצמי בהרבה רבדים גם מה שקורה גם החברות שלי שנפגעו ישירות זה הרבה יותר כואב ממה שקורה לי אבל לאבד את כל מה שהאמנתי בו כל מה שהאמנתי בו כל חיי אני מרגישה בת מזל שיש לי את הקול של סבתא שלי ש שהוא ממש בתוך

וגם של שני האחים שלה שאחד ישב כשבוע פעמיים בחזר והקים משפחה גם בגרמניה עם חל החפרים ואז שוב בסוריה במלחמת העצמאות והאח השני שלה שהיה פרטיזן אחרי המלחמה הוא הלך ומצא נצים והרג אותם בכל החיים הייתי צוחקת ה דוד מורדי אתה רוצח והיום אני מבינה שדוד מורדי נקם בשם השם בדיוק ואני געה בו וזה נותן לי כוח אבל זה שני חוטים דקים דקים בעולם שלם שחרב העולם האידיאולוגי שלי נראה עכשיו כמו עזה אחרי ההפצצות את יודעת זה גם מעניין מה שאת אומרת כי מה ששינה לך את התפיסה בעצם זה אותו סרטון שקלטת כמה הם שונים מאייך שקלטת אותם ד עכשיו ולעומת זאת החברות שלך נמצאות שם הם שבויות הם נרצחו את מכירה אנשים מקרוב זה לא טלטל

אותך כמו אותו סרטון זה לא הספיק אני לא יודעת מה היה קורה אם היה עובר עוד יום יומיים בלי הסרטון יכול להיות שהייתי מגיע לאותו מקום אני אין לי את יודעת בשבילי הרגע היה שם אני עסירה תודה על הרגע הזה שואלים אותי זה עשה לך טראומה אני אומרת אני באותו רגע המקום שבחרתי לקחת אליו את מה שראיתי הוא מקום של הבנה הוא מקום של תודעה הוא מקום הכרתי ואני חושבת שזה שומר עליי אני חושבת שאם זה היה הולך רק אל הרגש זה היה יכול לפרק אותי אבל יש לי חברה מאוד טובה היא פסיכיאטרית דתית ובדת הרבה בציבור החרדי ואנחנו מדברות עכשיו כל בוקר בחמ אנחנו מתחילות להתכתב בוואטסאפ ונותנות אחת לשנייה כוח לעבור את היום והיא אמרה לי

משהו שאולי הדבר שהכי הולך איתי בימים האחרונים אמר לי בעשורים האחרונים יש הרבה דיבור על נפש האדם על הרגישות על הטראומה על הקושי אמרד אני פסיכיאטרית הרבה שנים טיפלתי בניצולי שואה טיפלתי באנשים שעברו דברים מחרידים נפש האדם חזקה אנחנו בנויים לעמוד בקושי הנפש גמישה היא יודעת להתאושש מהדברים הכי איומים וכל אחד מאיתנו יכול לחשוב על רגע בחיים שאחריו הוא אמר אני לא יודע איך אני אמשיך לחיות והמשכנו הנפש שלנו מניחה בצד את מה ש צריך ומאפשרת לנו להמשיך את החיים לא לפחד מהפחד שאנחנו נמצאים בהם עכשיו כי מה שמחכה לנו אחריהם אנחנו יכולים לעמוד בו ואנחנו נעמוד בו ואני רק מקווה מייחלת זה מכל מה שהבנתי בשבועיים

האחרונים בשיחות עם כל העולם ונעבור את זה ביחד אמן מה את חושבת מה תובנות תובנות שלך למזה מה שנקרא מה את חושב שצריך עכשיו לעשות כדי שבאמת הדבר הזה לא יקרה חס ושלום פעם הבאה וגם כדי שאנחנו נהייה מאוחדים תכלס איך עושים את זה בשטח כודם כל עכשיו כרגע יש מלחמה ואני חושבת שבזמן מלחמה אנחנו צריכים לחשוב היטב על כל מלא שיוצאת לנו מהפה האחים שלנו ההורים שלנו החברים שלנו נמצאים בחזית לא להחליש אותם זה צריך להיות פריוריטי מאוד מאוד גבוה של כולנו בסדרי עדיפויות מאווד מאוד גבוה אני חושבת שמה ששכחנו בשנים האחרונות אפילו ויתרנו עליו במודע זה לדבר אחד עם השני כמות השנאה שהייתה בינינו זה כי אנחנו שכחנו להבדיל

בין מי הוא האויב ומי הוא היריב הפוליטי ואנחנו כולנו צריכים לנשום עמוק ולהקשיב לדברים שלא נעים לנו ולהכיל את זה ולענות לזה בכבוד הדדי בקשב ולהיות ביחד וכל הזמן לדבר אחד עם השני ברוך השם יש את זה הרבה אבל אנחנו צריכים צריכים לנשות שזה יהיה יותר איכותי ושזה יחזיק מעמד יותר שזה לא יהיה רק פעולות ככה מדי פעם אלא באמת שזה יהיה משהו שהוא מתמשך ואני אגיד לך עוד משהו ואני משהו אחר לגמרי אם יותר לי אחרי מלחמת יום כיפור א עם ישראל רצה לשכוח את המלחמה אנחנו יודעים את זה זה נכתב כל שנה אנחנו קוראים מחדש את הכתבות על יום כיפור והוא אכן הדחיק אותה אחד הדברים שחזרו נאמרו שוב ושוב ושוב לאורך השנים היה

שהמשפחות השקולות אמרו שמרוב שאנשים רצו לשכוח את המלחמה הם השאירו אותם מאחור הם לא באו לבקר הם לא דיברו איתם הם רצו לשכוח את מה שקרה החורבן בין אלה שפינו בין אלה שחוו בין אנשי זקה הוא עצום החברה הישראלית זה צריכה להיות משימה לאומית לא להשאיר את האנשים האלה מאחור לבד לרגע ועל זה אני מקווה ומאמינה שאפשר להתאחד בתור תחנה ראשונה לבוא לבקר את המשפחות השקולות להקשיב להם לעשות להם מקום בתוך החברה הישראלית לא לשכוח את מה שהם שילמו בשבילנו כל אחד ואחד מהם אז מסקנות שלי זה שאני צריכה לפזר הדברות קרבה קשב חיבור בתוכנו בתוך העם שלנו כן וואו כמה חשוב לשמוע את המילים האלה וני אני ממש מודה לך זה התפקחות

מדהימה אני חושבת שכולנו פה באמת כולנו בלי יוצא מן הכלל צריך להתוכח באיזשהו מקום גם המקום של האחדות וגם מהמקום של א של מה קורה איתנו יום אחרי המלחמה מה אז קורה בעזרת השם שנזכה ונצליח ותודה רבה אני ממש מודה לך באמת מודה לך גם לי התחברתי מאוד למחשבה שלך לעומק למהות אז שיהיה נר לרגלינו ועם זה אנחנו כנס לאחדות מלאה תודה אמן