"את עזה צריך להחריב עד הפירור האחרון": ריאיון עם נועם אמיר

אני יושב מול הרמתכל ואני אומר לו בפנים, אין לי אימון בך.

גם לנוכחי.

גם לנוכחי.

יש לך כעס אישי על האנשים האלה שאתה שהישתמשו בך במובן מסוים?

כן. כן, בבטח. כעס עצום. כי ההבנה שלי הייתה שאני זה שבמשך 10 שנים אמרתי לי את השובע עוטף, תשנו בשקט, בחלונות פתוחים, תפתחו את הדלתות, הכל בסדר, לא יקרה פה כלום. אני השם, אני חלק ממה שקרה כאן. ואתה יודע הרבה דברים שלא נכון לך להגיד אותם. אני ראיתי הרבה מאוד מהדברים הללו לפני שבא באוקטובר אבל לא יצאתי איתם החוצה וזה האירוע שבו אני אמכי הרבה עליכם גם היום אנחנו לא יודעים הרבה על החמס ברצועה שיש סיכוי סביר שחלק מהחטופים לעולם לא נדע מה עלה בגורלם יהיו פה הרבה מאוד רונרדים את עזה צריך להחריב עד הפירור האחרון לא פתרת את הבעיה בזה שסיימת את המבצע והרגעת את הרוחות

אנחנו עדיין בקונספציה

כן עמוק

אז מה עוד יכול להעיר אותנו ‏Ja. נועם אמיר, הפרשן הצבאי של חדשות 14. להיות פרשן צבאי במלחמה כזאת זה מזל? זה שיחוק או תיק? חתיכת תיק

ועל פניו זה אמור להיות המניטיים שלנו אנחנו במלחמה זה הפרונט אתה כל הזמן כל הזמן מקדימה לא רק בערוץ גם בתחנות רדיו גם בכל כל כלי תקשורת באים ושואלים ומבקשים ורוצים ממך פרשנות ויש צימאון עצום לידע אבל על פניו מלחמה הזאת היא כל כך קשה וכל כך אכזרית וכל כך מסובכת להסביר אותה שי זה לא רק המלחמה שאנחנו צריכים לספר אותה ולהסביר אותה ולתאר אותה. זה גם מלחמה בתוכנו של איך איך איך לספר את הסיפור. יש צד אחד שמספר ניצחון ויש צד אחד שמספר את את ההפסד ויש צד צד אחד שחותר להמשך ויש צד אחד שעושה כל מה שרק אפשר כדי שהדבר הזה יגמר. אה וזה ארוך. אני לא חושב שמישהו אי פעם בישראל סיכר מלחמה כל כך ארוכה.

זהו כי תמיד כתבים צבעים בהופרת יצוקה בצוקיט. אתה רואה אותם על המסך שלושה שבועות ארבעה שבועות נגמר פה זה הפך להיות החיים שלך זה שנתיים שאתה ישן באולפנים זה השתלט לך זה השתלט לי על כל על כל הפרמטרים בחיים זה לא רק א זה לא רק בקטע המקצועי אלא זה גם בקטע האישי א זה נכנס לתוך הבית וזה נכנס לתוך החיים אבל זה מה יש זאת המשימה שלנו אני בשלב מסוים כבר הבנתי שזה לא זאת לא עבודה זאת שליחות כי התחלתי לראות שהעבודה שלי היא יש לה גם תוצאות בחוץ, יש לה גם השפעה, השפעה על מקבלי החלטות, השפעה על אנשים בצבא והכי חשוב, הכי חשוב שזה בעיניי הגמול הכי גדול, אתה נכנס לעזה, נכנס ללבנון, נכנס לסוריה, אפילו ליהודה

ושמרון החיילים תופסים אותי ביד, אומרים לי תודה, אנחנו רואים אותך, אנחנו צופים בך, אנחוקבים אחריך ברשו את הרוח

וזה מרים לנו באמת, זה מרים לנו, זה נותן לנו תקווה שאנחנו לא לחינם פה,

אולי הייתי צריך לפתוח עם זה, אבל גילוי נאות אנחנו קולגות למקצוע ובמלחמה הזאת. יצא לי לשבת איתך בפנל כמה וכמה פעמים בפרט בזמן ההתקפה באיראן ומצאתי את עצמי שואל מהתפקיד שלך מהכובע שלך שאלה שאני באמת אין לי תשובה עליה וטוב שאנחנו מדברים בסוף איכות של כתב צבאי ושל פרשן זה להביא סקופ ראשון זה להביא ניתוח ראשון זה להביא מקורות ראשונים כסקופד שני ככל שהסקופ חזק יותר יש סיכוי שגם היכולת שלו לפגוע הוא גדול יותר זאת אומרת אם תהיה הבן אדם הראשון שיבוא ויגיד חבר'ה מחר תקיפה באיראן וקלטת אתה מלך העולם אתה הפרשן הכי דייקן מצד שני אולי גם פגעת בביטחון המדינה איך מקיימים את המתח בין להביא לצופה באמת חדשות ולא טרלולים של כל היום לבין לשמור על ביטחון המדינה ולשמור בבטן דברים

כן תראה השאלה הזאת היא בעיניי ה הסמליות של כל החוויה שאני חווה ולא רק מהשיבה באוקטובר עוד הרבה לפני כי אין ספק שיש תמיד את ה את המשקולת הזאתי של מה נכון להגיד ומתי נכון להגיד ואתה יודע הרבה דברים שלא נכון לך להגיד אותם

ששוב המעסיק מצפים מך להביא את זה ואתה יש לך יושרה מול המדינה מול האזרחים מול הביטחון ולא רק זה גם אחריות אישית בסוף כשאני יודע ביום שישי שצהל פועל לחלקל תקופות של לוחמים של חוצים חללים ואני יכול לצאת עם זה יכול לפרסם את זה יכול לספר את הסיפור אבל אני יודע שיש שמה כוח שאם אני עכשיו נותן את הסיפור שלי אז האויב בתוך דקות מפצר אותו בפצמרים ואנחנו באירוע אחר לגמרי אז בוודאי שיש כאן גם את האחריות האישית אבל דווקא לפני השבעה באוקטובר וזה האירוע שבו אני מכה הכי הרבה על חטא כשאני יודע אני יושב במל במכלל הביטחון לאומי עם אלופי המטה הכללי ושומע מהם את התרחישים שמחכים לנו ורואה את הגרפים ורוא רואה את

הנתונים, רואה את המצגות ושומע בכולם את הקטסטרופה שמחכה לנו כאן ופה הדילמה הגדולה והיו לנו המון ויכוחים פה בתוך המערכת מה עושים עם הנתון הזה רגע תחדש לי משהו נועם שני

לצאת לציבור ולספר לו שאם תיפתח מלחמה עם לבנון יהיו פה 5000 הרוגים או לא האם זה נכון להביא את המידע הזה לציבור או לא נכון האם זה נכון שהצד השני ידע למה ישראל נערכת

היה בכלל תסריט כזה לפני השבעה באוקטובר אתה מתאר לי כרגע משהו שאתה מחדש שלי. זאת אומרת דווקא לא קונספציה, דווקא לא עיוורון מוחלט, אלא דווקא בהירות של הדברים. רק אולי לא קיבלו את ההחלטות הנכונות.

זהו שהתסרית המדובר בכלל דיבר על זירה אחרת

ועליה כל הזמן הזהירו ובה כל הזמן התמקדו. ואחת הסיבות שנותרנו עברים ברצועה היא כי לקחנו את כל העיניים ושמנו אותם על זירה חשובה. לא לא ידעו לחלק את העוגה בצורה נכונה. פשוט התעלמו מזירה אחת והתמקדו בזירה אחרת. וללא ספק אתה רואה את ההבדלים בתוצאות. התוצאות שלנו בצפון זה לא דומה למה שקרה לנו בדרום. מלחמה שאנחנו א ממש קשה לנו לנצח אותה. למול מלחמה שהצלחנו בפרק זמן יחסית קצר עם אויב הרבה יותר גדול ויכולות הרבה יותר גדולות. כולל אגב איראן וראינו את זה לאחרונה גם בתימן. כשאנחנו יודעים להביא את המודיעין אנחנו גם יודעים להביא את התוצאה. כשאנחנו לא יודעים להביא את המודיעין וזאת הקונספציה כי התמקדנו באויב

חלש מה הוא יכול כבר לעשות. בסדר? אז עוד יום אחד עם 500 שיגורים וכיפת ברזל מרתת 495 אז חמש נפילות רובם יהיו בשטחים פתוחים אולי פגיעה אחת ישירה אנחנו יודעים לחיות עם זה צהל אומר בצורה ברורה אנחנו יודים להתמודד ואני יושב מול האלופים האלה במשך 10 שנים לוקח את הדבר הזה הוא הולך לספר אותו לציבור בא לתושבי העוטף אומר להם אתם יכולים לחיות בשקט מקסימום יום כזה אתם כבר יודעים להתמודד עם זה רק שבפועל

כמו שהם אמרו לנו במשך שנים זה 99% גן עדן ובפועל מה שאני עושה אני מעבר אותם ומוכר את הקונספציה הזאתי לצופים בוודאי לצופים שלי לקוראים שלי לעוקבים שלי למאזינים שלי בוחר את זה באהבה בשקיקה וחושב שזה הדבר הנכון שזה העבודה שלי זאת הייתה הטעות הכי גדולה הכי גדולה

מתי אתה מבין אותה

תראה אני לפני השבעה באוקטובר היו לי הרבה ויכוחים עם הצבא בסוף אתה יוצא מהחדר אתה משרט את הנרטיב שלו ב7ה באוקטובר כבר הבנתי שאני חלק מהדבר הזה לקחתי את השמ לפני שצע לקח השמ ביום שלמחרת אני כבר מתראי בבוקר לפתחי וזימרי ברדיו בלי ישראל ואומר להם אני השם אני חלק ממה שקרה כאן כי ההבנה שלי הייתה שאני זה שבמשך 10 שנים אמרתי לי את השובה עוטף תשנו בשקט חלונות פתוחים תפתחו את הדלתות הכל בסדר לא יקרה פה כלום באתי והראיתי להם

אמרת את זה כפשוטו

ממש ככה באתי והרדתי עם צלם והראתי להם איך המכשול הזה אי אפשר לעבור אותו

הלא אוויר כן כן זה בסוף א בסוף המכשול הזה פה רק

בדיוק

אני זה שמכרתי להם את ה את הקונספסיה לישון טוב לא לא הרמתקל ולא מפקד פיקוד הדרום אני לקחתי ממנו את הדברים והעברתי אליהם

ויש לך גם כעס אישי כי בסוף בסוף יש גם יחסים אישיים

פרשן צבאי דובר צהל יש את הטלפונים נפגשים לעיתים קרובות יש לך כעס אישי על האנשים האלה שאתה שישתמשו בך במובן מסוים

כן כן בבטח כעס עצוב תשמע ה-7ה באוקטובר בעיניי היה אמור לשנות כל אדם במדינת ישראל אפילו גם מחוץ למדינת ישראל כל מי שיש לו קשר שורשי לאדמה הזו שנקראת מדינת ישראל ארץ ישראל היה חייב להשתנות בשבעה באוקטובר אני מודה שאני השתניתי מקצה לקצה

במה

תשמע א' אני אין לי אמון בשום דבר שיושב בצד השני זה שנקרא צבא הגנה לישראל זה זאת אמירה מאוד קשה כי בתוך המלחמה הזאתי אני גם משרט א חמישה חודשים במילואים

נכון בתפקיד מאוד מאוד רגיש וחשוב ועל פניו אני יושב מול הרמתכל ואני אומר לו בפנים אין לי אימון בך

גם לנוכחי

כן גם לנוכחי ואני אגיד לך יותר מזה בפגישה הראשונה שלי עם מרציה לוי זה לדעתי היה ביום ה-42 של המלחמה הוא יושב מולנו כתבים הצבעים והוא אומר הערכת המודיעין ככה הוא אומר לנו הערכת המודעים אני יוצר אותו אני אומר לו אני לא מבין את זה לפני 42 ימים המודיעין הזה קרס לחלוטין איך אתה עוד יכול לשבת פה ולדבר איתנו על הרח

אז מה אתה רוצה שהוא לא סתמך על המודעין יותר אז המודעין קשה

עונה לי תשובה מעניינת אומר לי אם אני צריך לבחור בין להטיל קוביות לבין להאמין להערכת המודיעין אני מאמין להערכת המודיעין אגב בדיעבד לא אני קובע את זה תחקירים שלו קובעים את זה כל הערכות המודיעין 17 באוקטובר התקרסו לחלוטין כלומר יכול להיות אולי עדיף היה שהוא יבחור בהטלת קוביות כי בסוף המודיעין הזה זה המודיעין שכתב בתחקיר שלו כן כן, אחרי כמעט שנה וחצי, גם היום אנחנו לא יודעים הרבה על החמס ברצועה. שנה וחצי אחרי תחילת המלחמה, לא לפני, שזה בעיניי הכריסה של הכל,

שזה מוליד אצלי את השאלה של בין הרצון להרים את הרוח. כמו שאמרת, אני מגיע וחיילים פוגשים אותי ואני מרים את הרוח ואני יודע את זה ממקור ראשון, באמת אתה מרים את הרוח. מצד שני, לבין להגיד את האמת שלפעמים כמו שאנחנו שומעים עכשיו, היא ממש לא מרימה את הרוח, היא מורידה. איך מקיימים את הבלנס הזה בין לבוא ולהגיד צהל חזק וצהל כובש וצהל מנצח לבין חבר'ה צהל מקרטע ומרכבות גדון שעוד נדבר על זה זה ממש לא הכראה

תראה מה שאני שיניתי ב7 באוקטובר בגישה שלי בעבודה זה דבר מאוד פשוט מה שאגב אף אחד לא שינה במקום לבוא לצופה ולהגיד לו מה יהיה אני אומר לו מה לדעתי צריך לקרות כשאני בא ואומר שחשוב מאוד שמדינת ישראל תכנס מסר הפיח ובכל שאר האולפלים אומרים שזה לא יקרה. זה בדיוק ההבדל ביני לנ.

אני רק רוצה לחדש לך שגם אני כלוחם לא האמנתי שזה יקרה. אני הוקפצתי בליל הסדר לקראת כניסה לרפיח. בעינינו אמרנו די מה אתם מקפיצים אותנו ליל הסדר? לא ניכנס. זה הגיע עד לרמה שהיינו בטנקים ב70% כוננות והטנקים מתחילים לזוז ופקודה תנועה.

עדיין לא מאמין שזה

עברנו את הגדר. אמרתי טוב מישהו פה הגזים עם התרגיל. עד כדי כך האמנתי יותר לתקשורת מלמפקד בקשר.

לא יאמן. אז אני במקום ליפול בפח כמו כל השאר ולבוא ולהגיד לא יקרה. אמרתי לדעתי מה צריך לקרות. אותו דבר גם על לבנון, אותו דבר גם על איראן. וכל פעם שישבתי והייתי צריך לענות באולפן על השאלה האם אנחנו בדרך לבנון? אמרתי אני לא יודע אם אנחנו בדרך לבנון, אני יודע מה כן צריך לקרות. אנחנו חייבים להגיע ללבנון. וכששאלו אותי על איראן ועל מתקני הגרין אמרתי אני לא יודע אם אנחנו נגיע לאיראן. זה נכון, זה מורכב, זה קשה, זה מסובך. כמעט שני עסורים מתעסקים פה בשם כן לא אבל אנחנו חייבים לסיים את המלחמה בתערן ובסוף מה יוצא שזה שיושב עם דרגות אלוף מולפן אחר ואומר זה לא יקרה עומד מול אחד שוואלה עם כל הצניעות שלי באמת

אני לא אלוף בצהל חושב שזה מה שצריך לקרות ואז כאילו מייחסים לי את הפרשנות הנכונה אבל אני לא פרשנתי נכון אני פשוט אמרתי מה לדעתי צריך לקרות בדיוק מאותה סיבה אני אומר מה-שיבה באוקטובר שהמלחמה הזאתי חייבת להיגמר עם שתי עובדות מאוד מאוד פשוטות מאוד מורכבות אבל גם מאוד פשוטות. אחד, החתופים כמה שיותר בבית. שתיים, ישראל היא זאת המדינה שמחליטה מה קורה על אדמת רצועת עזה דקה אחרי. אם אנחנו מביאים את שני ההסגים האלו, אפשר להגדיר את הדבר הזה ניצחון מוחלט. כל דבר אחר בעיניי זה פרשנות של מי שרוצה לנתח את זה.

על הניצחון היית נשמע מאוד מאוד החלטי. על החתופים אמרת כמה שיותר.

נכון. זה מכיוון ששמעתי לא 100 אלופים לאורך כל השנה וחצי אומרים לי שיהיו כמה כמה חתופים שלעולם לא נדע מה מעלה בגור עולם ואנשים צריכים לקחת את הדבר הזה בחשבון כאילו אנחנו מנהלים פה שיח על המלחמה מה נכון מה לא נכון כולם כמובן מדברים על זה שצריך להחזיר את כל החטופים אני חושב שמישהו צריך גם להגיד ש אגב זה לא אמירה שלי זה אמירה של אלופים בצהל שיש סיכוי סביר שחלק מהחטופים לעולם לא נדע מה עלה בגורלם עכשיו זה נשמע נורא אני רק רוצה להזכיר אוקיי אוקיי שט נפצע צוק

דרך אגב זה זה באמת נורא

זה נורא בוודאי שזה נורא שאנחנו נצטרך במלחמה אז להשאיר חתופים מאחור אוקיי אני רק מזכיר שגם במצד סוגית נשארנו שלושה חטופים מאחור אחד חי ושניים שלפחות על פי אותם ימים מטען שהם אינם בחיים לימים

ואני אגיד יותר מזה כמעט בכל מלחמות ישראל יש לא הנה רק עכשיו זכריה באומל וכולי שמצאו את העצמות שלהם שנים לאחר כן יש פה מלחמה מלחמה זה דבר רע אנחנו לעולם לא נהיה במקום שנו מישהו ירצה לבוא בסיום האירוע ולהגיד לא החזרתם את כל החטופים נכשלנו אז צריך לתיים ציפיות מול הציבור אגב היה אירוע עם דן גולדפוס בזמנו שעוד היה את התלוף מפקד עוגד ואחר כך התקדם שהוא אמר את זה בקולו בצורה ברורה יהיו פה הרבה מאוד רונרדים ואני חושב שאחת הטעויות הגדולות שעושים כאן גם בצבא וגם בדרג המדיני זה שלא מסתכלים למשפחות בעיניים אומרים להם אנחנו נעשה את כל הממצים להביא את כולם עד אחרון החתופים אוקיי עד אחרון השרידים והם עושים

את המאמצים הללו אבל אתם צריכים להבין שיש כאן אירוע שהוא מאוד מאוד מאוד מורכב ולא בטוח שנדע לעולם מה קרה לכולם. אני רק יכול להתפלל שתה יודע שבסופו של דבר כולם יחזרו.

יש שתי גישות. אחת שאומרת למעשה ב-7 באוקטובר כבר הפסגנו הפסדנו ומעכשיו אנחנו רק ממזרים נזקים אבל כבר הפסדנו בשבוקטובר. בקישה שנייה הפוכה ב-180 מעלות אומרת חטפנו מכה ב-7 באוקטובר ומאז אנחנו רק מנצחים. לאיזה אתה מתחבר יותר? אני חושב שאני איפשהו באמצע. בסוף חטפנו מכה באמת קשה בשבעה באוקטובר. מכה איומה. האם הצלחנו להתאושש ממנה בזירות אחרות? כן, בזירת רצועת עזה. לדעתי עדיין לא הבנו מה קרה לנו שם. אני ראיתי הרבה מאוד מהדברים הללו לפני שבא באוקטובר, אבל לא יצאתי איתם החוצה. אני אספר לך סיפור. אני לא זוכר כמה שנים לפני אבל מפקד פיקוד הדרום זה אליעזר טולדנו ומפקד עוגדת עזה זה נמרודי א אלוני סליחה ואנחנו מגיעים א לאיזשהו יום עיון שם מתארים לנו את רצועת עזה ואת הזמן

אני לא זוכר אתזה

לפני השבעה באוקטובר

זה משהו בערך כן לפני שנה לפני שבעה באוקטובר משהו כזה אל תתפוסי בתארכים גם לא מדויק בזה א והם מתארים לנו את רצואת עזה ואת כל העניין ואנחנו שואלים אותם אני שואל אותם איך אתה רוצה שאני אלך להסביר את הדבר הזה לציבור? כי השיחה הוגדרה ללמידה. אני יושב פה אלוף, אני מסביר לך מה להגיד, אתה הולך לו את זה בחוץ. אה ואני שואל אותו בקינות, אליעזר, איך אתה רוצה שאני אסביר את הדבר הזה לאנשים? מה שאתה מתאר לי כאן? חמס בנה פה מנהרות ותשתיות ויש לו ככה וכך רקות וככה וכך נוכבות ומחבלים ונינים.

זאת אומרת שאת המציאות הכירו

הכירו אתם יעשו תוכנית הספציפית של הפשיטה. לו, אבל את האויב היכולות שלו והשימוש שלו באוכלוסיה הכירו וניסו להציג לנו את זה כמה שיותר והוא אמר לי אומר לי זה המקצוע שלך אמרתי אוקיי אבל אתה מבין שיש הבדל עצום בין זה שאם אני אשב עכשיו א במקור ראשון ואכתוב טור על איך תראה רצועת עזה לא זהלא לא הצלחתי לעשות פה שום דבר למה אתם לא יוצאים להסביר את זה לציבור למה אני צריך להסביר אותך לציבור ואז נשאלה שם שאלה האם יש לכם תוכנית לכבוש את רצועת עזה עם במידה ו ואז הוא ענה לנו משפט מאוד מעניין הוא אמר אתם יודעים מה מקבל מי שיכבוש את רצועת עזה במתנה אמרנו לו

חקירה

לא את עזה את עזה עכשיו כשאתה יושב מול מטה כללי שהקונספציה שלו היא אל תתעסק עם הדבר הזה

אתה לא רוצה את זה

אתה לא רוצה את זה בכלל אתה לא צריך את זה אתה לא מעוניין בזה תעשה הכל כדי שלא תצטרך להגיע לנקודה שבה תהיה חייב לכבוש את רצועת עזה ב7ה באוקטובר אם יש משהו שהוא קפה עלינו זה באמת את התוצאה הזאת עכשיו זה נורא מעציב אותי ששנה ותשעה חודשים, עוד מעט שנתיים, ויש כאן עדיין קבוצה מאוד גדולה במדינת ישראל שצריכה לראות סרטון של שני ילדים שאבא שלהם נרצח בתוך ניגולים כדי להבין ולזכור מה קרה כאן. אתם שכחתם כל כך מהר. את כיפור לא שכחנו כל כך מהר. זה לא יאומן שאנשים עדיין באמת שכחו רגע אחד מה עשו לנו ולמה המלחמה הזאת כל כך צודקת ואיך המלחמה הזאתי צריכה להסתיים. אמרת בתחילת השיחה שלנו ששינית מי להיות מדובר את

צהל, אתה אמנם לא דובר צהל, אבל מדוברר צהל, לא יודע אם יש תפקיד כזה, המצאנו אותו עכשיו ללהיות הבן אדם שלא מפחד להגיד באולפנים בשפה הכי דוגרית

והכי בוטה

והכי בוטה זה אתה אומר כי אני דוקא חושב שאתה מאוד מאוד ממלכתי אבל אומר את הדברים דוגרי אני אומר את זה לשבח באמת כמו שביבי אמר בזמנו לסטוק דוגרי אתה מדבר דוגרי מהשבעה באוקטובר אז החלטת שאתה משנה את את הפזה אז תן לי עכשיו בשפה הכי דוגרית איך צריך להיראות ניצחון של מדינת ישראל ברמה כזאת שחמס הצטער על מה שעשה והאם בכלל יש תסרט כזה שחמס אי פעם הצטער על מה שעשה

בראש ובראשונה צריך שהראש בצבא יפסיק לדבר כל הזמן על לעצור ולהיכנע ולכת לזכאות תפסיקו את זה הדבר הראשון שצריך לקרות פה אם זה לא יקרה זה לא משנה מה אנחנו נעשה תראה את עזה צריך צריך להחריב עד הפירור האחרון. עזה צריכה אני לא יודע אם תוכנית טראמפ תצא אי פעם ובאמת יבנו שם קזינו הערים על בסיס ai? אני לא יודע אני לא קונה את הדברים האלה. עזה מבחינתי אגב אני גם לא אוהב את התוכניות האלה שלה להפוך את זה ללאס וגס עזה מבחינתי צריכה להיות רצועה שכל מי שחווה את המלחמה שם יחנה חמישה דורות קדימה למה אסור להתעסק עם מדינת ישראל והדרך בדיוק הדרך שהדבר הזה יתממש אוקיי שהזתי יחנך את העניינים של הנינים שלו לא להתעסק

עם מדינת ישראל היא להחריב אותה עד הגרגר האחרון הגדירו את זה פה בצבא במהלך המלחמה מה חמס זה לא ארגום שאפשר להקחיד אותו כי את הרעיון הרעיון תמיד יישאר אז בוא אני אגלה לך איך משמידים איך מוחקים רעיון אוקיי

תכב לא מפחיד אותי לא אנטישמיות גם אחרי מלחמת העולם השנייה קיימת אבל כבר אין נצים אספר לך איך מוחקים את הרעיון הזה שנקרא חמס

מחר נגמרת המלחמה חתופים חוזרים הביתה וישראל היא זאתי שמחליטה מה קורה ברצועת עזה אוקיי בכל פעם שיקום אזטי ויגיד אני ארגון טרור ולא משנה איך יקראו לו הוא חוטף קצצה על הראש לא פתרת את הבעיה בזה שסיימת את המבצע והרגעת את הרוחות. הרוחות לא נרגעו. הרוחות ממשיכות להתלה מתחת לפני השטח. יש פה גבול מזרחי מופקר שהוא משמש כרגע כשער הכניסה א לחימוש ולכסף שנכנס לשירות ארגוני טרור ביהודה ושמון. יש כאן משפחות פשע שמשתפות פעולה עם ארגוני טרור. יש כאן אזרחים שמשתפים פעולה עם מחבלים ומכניסים אותם פה לעבוד בשביל 500 ש₪ ואנחנו לא מטפלים בנגע הזה. אז מה אתה חושב שיקרה? שהוא הוא יעלם לא הוא רק יגדל והתנפח ויום אחד

הוא התפוצץ לנו בפרצוף על עזה אפשר להגיע לתוצאה אם רוצים עד הסוף אפשר להגיע לתוצאה אבל אם לא ישנו תפיסה גם לגבי יהודה שמון וערבי ישראל

זה עניין של זמן

בדיוק

אנחנו עדיין בקונספציה

כן עמוק עמוק עמוק בקונספציה

אז מה עוד יכול להעיר אותנו באמת אני שואל מה עוד יכול להעיר אותנו

אני חושב שרק ניצחון כביר יכול להעיר אותנו כי כשיש לך ניצחון טוב אז אז כולם אה א רצים להתדר ואז אולי גם יפתחו סוף סוף את הקופסה והתחילו לשנות כאן את את המדיניות את העומק. אוקיי? א אתה יודע מתי א מתי תוכל להגיד שאנחנו לא בקונספציה? מתי שיפסיקו לאסוף מטרות ביהודה ושמון לא התחילו לחסל את המחבלים שם וזה לא

אבל הנה אתמול מורידים גדר לראשונה גדר בטון בגבול רצועת עזה זה לא סימני אופטימיות שאנחנו כבר לא מתמגנים אלא

בעיניי זה לא סימן לשום דבר שהוא אופטימי פה א וגם כל הניסיון ב1 בספטמבר לתאר פה את חזרת התושבים לבתים ולבתי הספר בעיניי זה לא זה לא סימן לניצחון סימן לניצחון זה שאין לך מאחורי הגדר אויב ואם ב3 31 באוגוסט אנחנו עדיין צריכים לתקוף מנהרה בלבנון

אומר זה שהורדת את הגדר זה לא אומר שנצח אתה צריך לבד מה יש מאחורי הדבר

בדיוק זה שאתה ב-31 באוגוסט תוקף מנהרה ברכס הבופור וברשון בספטמבר אתה מגיע לכיתה א' וא אומר שלום כיתה א' עם מפקד מיקוד הצפון ואומר אפשר לחזור כאן במתח בעיניי זאת הקונספציה ככה בדיוק נראת הקונספציה Так