משלך יתנו לך - כל מה ששלך יגיע עד אליך ומה שלא - פשוט לא
ביערות מסוימים כשמרימים את הראש רואים משהו שנראה כמו מפה מצוירת. הצמרות צפופות, ענפים בכל מקום, אבל בין צמרת לצמרת עובר פס דק של שמיים. אף עץ לא נוגע בשכנו, כאילו מישהו גזר ביניהם קווים של פאזל. לתופעה קוראים ביישנות צמרות והיא נכתבה בשיפות המדעית כבר לפני כ100 שנה. רואים אותה באקליפטוסים, באורנים, בעצי מנגרובים ובעצים טרופים וסיבתה עדיין נחקרת. הסבר אחד. ברוח ענפים שמתחקחים בשכן נשחקים ונשברים והעץ מפסיק לצמוח לכיוונו. הסבר אחר, העץ קולט באור את נוכחות העץ השכן ומפנה את הצמיכה למקום אחר. ושימו לב מה יוצא מזה. עץ יכול היה להשתלט על כל סנטימטר פנוי, לדחוק את ענפיו אל תוך הצמרת שלידו. והוא לא.
וחוקרים משערים שדווקא הרווח הזה מגן על היער. זכלים אוכלי עלים מתקשים לעבור מעץ לעץ ואור מגיע גם אל מה שצומח למטה. היער חי דווקא מהמקום שאיש לא תפס. חברים, כמה מאיתנו חיים בתחושה שאם לא נתפוס יקחו לנו. בעבודה, בפרנסה, בכבוד. אנחנו דוחקים את הענפים אל תוך המקום של השני כי מפחדים שלא ישאר לנו אור. ודווקא על זה אמר בן הזאי משפט מרגיע להפלי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבו ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמעם לא נימה והמפרשים בארו שלא יאמר אדם פלוני יקח את פרנסתי מה שנועד לנו יגיע אלינו ומה שנועד לחברנו לא יגיע אלינו גם אם נדחוק אפילו כחוט השערה וכשאין צורך לחטוף
אפשר סוף סוף להשאיר רווח זה בדיוק סוד הצמרות העץ שאינו נוגע בשכנו לא מאבד אור לכל אחד מגיע החלק שלו מן השמיים והפס הדק שנשאר ביניהם איננו בזבוז של מקום הוא מה שמאפשר לכל היער לנשום האמונה איננה לתפוס כל מקום פנוי לפני שיתפסו אותו האמונה היא לדעת שהמקום מקום שלנו שמור לנו בשמנו ושמי שבטוח בחלקו יכול להרשות לעצמו להשאיר לחברו את חלקו בלי לפחד. אז בפעם הבאה שנרגיש שמישהו לוקח לנו את המקום ונרצה לדחוק פנימה, נעצור, לא ניגע במוכן לחברנו. נשאיר את הרווח, נרים את הראש ונגלה שגם אלינו מגיע בדיוק האור שנועד לנו. am
התמלול נוצר אוטומטית ועשוי לכלול שגיאות.
פורסם ביום ראשון, י״ד בחשון התשפ״ז (25.10.2026). משך: 2:55
0 תגובות
תגובה מתפרסמת אחרי אישור של המערכת.
עדיין אין תגובות לשיעור הזה. אפשר להיות הראשונים.