חובקות עולם | פסיכולוגיית הנשמה: מארגנטינה לישראל - מסע עמוק ומרגש עם הרבנית רות שירה

שלום לכולם, ברוכים הבאים ל"חובקות עולם", תוכנית שמחברת את אמריקה הלטינית עם הלב של ישראל. המרחב החדש של "הידברות", הארגון היהודי הגדול ביותר שמגיע לכל קצוות העולם ליותר משמונה מיליון אנשים, באופן נהדר. תצטרפו אלינו עד הסוף, לתוכנית נפלאה שבה נראה סיפורים של נשים מדהימות, מנהיגות, שאוהבות את התורה, שאוהבות את היהדות, שאוהבות את זהותן ופועלות בקהילות שלהן, במדינות שלהן, במקומות שבהן הן מעוררות השראה ומעניקות כוח לכל האנשים שהן פוגשות. תודה רבה שאתם כאן. והיום אני רוצה לקבל בברכה חברה יקרה הרבנית, רות שירה. רות שירה, ברוכה הבאה לתוכנית "חובקות עולם". תודה רבה על ההזדמנות. אני שמחה להיות כאן איתך

ולחלוק איתך את הרגע הזה. לעונג לי לארח אותך כאן. השיחות שלנו תמיד נעימות מאוד ועמוקות כל כך. ונרחבות. נרחבות. שלכבוד הוא לי ואני מאושרת שאנחנו יכולות להגיע במרחב הזה לליבם של אלפי אנשים שמאזינים לנו בכל חלקי העולם. לכבוד הוא לי. ובכן, הרבנית רות היא פסיכולוגית קלינית, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה והיא פיתחה שיטה ייחודית שהיא כינתה פסיכו-תורה. זו שיטה המשלבת את חכמת התורה עם פסיכולוגיה וטכניקות אחרות שהיא תסביר לנו טוב יותר. מה זאת הפסיכו-תורה? ספרי לנו קצת. ובכן, פסיכו-תורה היא תוצר של חיפוש שנמשך שנים רבות, חיפוש אינטנסיבי שהוביל אותי משנות לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה עד לרגע זה ממש, ואני

חושבת שזו דרך שאמשיך להתקדם בה כל חיי, כי זו דרך שאני בונה צעד אחר צעד, שאני טווה בלימוד התורה, בלימוד המידות, בלימוד מדעי המוח וזה שילוב של הכול. אי אפשר להשיג את השילוב הזה אלא תוך כדי תנועה, תוך כדי תנועה. אין שום מקום שאפשר ללמוד בו לקבל תואר ולומר, "בסדר, אני מוכנה." אני צריכה להמשיך להתקדם. אבל זו גם מתנה נפלאה. שנתן לי הקדוש ברוך הוא, כי למרות שהוא גרם לי להרגיש שלא די בפסיכולוגיה, שחלק חיוני מאוד היה חסר כשקיבלתי את התואר שלי כפסיכולוגית. וזה גרם לי לאי נוחות, כי... בסדר, יש לי את תואר ביד, עם זאת, אני לא בטוחה שזה באמת יספיק לי, לי, לרות שירה, כדי להיות מסוגלת לעבוד עם אנשים, להיות

מסוגלת לעזור לאנשים. וכך יצאתי לחפש, אבל הקדוש ברוך הוא העניק לי מתנה, הוא פתח לי עוד דלתות, בזו אחר זו, כדי להיות מסוגלת להגיע לשילוב הזה שאני מכנה פסיכו-תורה. אני רוצה שנחזור להתחלה. בסדר. הרחק מאוד מכאן. -להתחלה. נולדת בארגנטינה. כן, נולדתי בארגנטינה. איך הגעת הנה? תספרי לנו. בידי ה', באמת. נולדתי בארגנטינה, נולדתי בכפר, בכפר יפה מאוד, במגע עם הטבע, עם סדר הדברים, סדר הבריאה. אחר כך עברתי לעיר שבה למדתי את התואר בפסיכולוגיה שלי באוניברסיטת בלגרנו, שהיא אוניברסיטה נחשבת מאוד. סיימתי את התואר שלי בגיל צעיר מאוד, בגיל 22 שנים, והבנתי שבאמת חסר, באמת חסר משהו. אז מה עושים? היכן מחפשים את החלק

האבוד הזה? כי גם זה לא היה ברור כל כך. ידעתי שזה קשור לעולם, לדבר שהוא רחב יותר, ראייה רחבה ועמוקה יותר, שלא דיברו עליה באוניברסיטה. כמובן שמדובר בעניין רוחני, אבל עדיין לא נקשרתי באותו זמן לשורשים הרוחניים, לשורשים הרוחניים שלי. לכן התחלתי לחפש. הכלי הראשון שהתחלתי איתו היה אסטרולוגיה. כמובן שמעולם לא התחברתי עם אסטרולוגיה מנקודת המבט הניבוי, ברוך ה', באמת. רק ניסיתי להבין את העומק, להבין את עומק האדם, מעבר למה שידוע, כדבר שמקשר עם העולמות הרוחניים. למדתי אסטרולוגיה פסיכולוגית, כך זה נקרא, בבית ספר בלונדון, וזה מעניין מאוד, כי הראייה היא אכן פסיכולוגית. זה כלי כמו כל כלי אחר, כלי גישה

פסיכולוגית. הדבר הרגיע אותי קצת. הבנתי שזה הכיוון אנחנו מדברים על לפני 30 שנה. עכשיו הקשר הרבה יותר הדוק בין פסיכולוגיה לאסטרולוגיה. התחום הזה מתפתח הרבה יותר. אבל לפני 30 שנה, זה לא היה קיים. אולי היית מהראשונות שהתחילו לחקור את התחום הזה. אולי. האנשים בלונדון, בבית הספר הזה בלונדון, במהלך שנים הבנתי שהם באמת, אולי הם היו הרציניים ביותר שעבדו בצורה הזאת. אבל בארגנטינה אף אחד לא שילב בין פסיכולוגיה ואסטרולוגיה. בכל מקרה, בשבילי זה נבנה באותה תקופה. זה נבנה. המשכתי לחפש עד, שברוך השם, הגעתי לתורה. ידי ויד עם התורה נכנסתי לעולם ארבעת היסודות. אבל, חכי רגע. איך היה המפגש הזה עם התורה? מאין

פתאום, התחיל הידע שלך בתורה? כמובן שגם התעניינתי בנושאי גלגול נשמות. היה לי חשוב לדעת מה היא היחידות, הדבר המסוים שמגדיר כל אדם ושהוא מעבר למשפחה שבה נולד, כנראה גם בעקבות החיפוש האישי שלי. הבנתי שהרגשתי כמיהה, ערגה לדבר שלא היה בידי, לא היה בהישג יד בסביבה שבה נולדתי, לפחות. אבל אפילו לא ידעת מה זה? לא ידעתי בדיוק מה זה. לכן קראתי רבות על גלגול נשמות, למדתי כמה דברים. וגם בשלב מסוים... לפעמים כדאי לספר דברים, טעויות מהעבר, כמה טעויות מהעבר. אבל, בדרך, חקרתי גם את הטארוט, למשל, בקלפי טארוט. ובקלפי הטארוט, למשל, בספרי טארוט עמוקים ורציניים, מתייחסים לקבלה כחוכמה שמסתתרת מאחורי הטארוט. ואז

הבנתי שיש משהו חשוב הרבה יותר לחפש. היית צריך לברר במה מדובר, ושם התחברתי לשורשים היהודיים שלי. אז, אמרתי, אני צריכה לחפש בקבלה. כמובן, זה היה צעד שהוביל אותי לתורה, בעצם, ויד ביד עם התורה, נכנסתי לעולם המרתק של ארבעת היסודות, של המידות. ואז הבנתי ששם נמצא הקלף האבוד, החתיכה החסרה שחיפשתי. זה המקור. -כן, אלו השורשים לכול. בשבילי זו המפה של כל המציאות. אז, שם החלקים הסתדרו במקומם. בכל מקרה, זה היה דבר שהייתי צריכה לבנות, כי לא היה מקום שבו יכולת ללמוד כיצד לשלב בין פסיכולוגיה לתורה. היה קצת פה וקצת שם, ומורה שפגשתי, ועוד רב שהתחלתי להקשיב לו. ושוב, מקורות שונים נפתחו לפניי בצורה נפלאה. האם היה

זמן שבו הרגשת אבודה, מבולבלת, שאולי כבר חשבת לחזור לתחום המקובל? או שתמיד היה לך את הכוח הזה להמשיך בחיפוש שלך, לפעול על פי החושים שלך שהרגשת לגבי התהליך שלך? מבחינתי לא חשבתי שיש טעם להמשיך בדרך המקובלת. לא היה טעם מבחינתי. בינתיים, אני חייבת להודות, שעשיתי דברים אחרים. עבדתי בתחום יחסי הציבור, ברשויות ממשלתיות, הקמתי חברה משלי. ותמיד המשכתי בחיפוש כי לא היה לי ברור מה אעשה בחיי. החיים נמשכו. זה גם אפשר לי להמשיך לחפש, לנסוע לישראל שוב ושוב, לחפש אנשים אחרים ללמוד איתם, לפתוח דלתות במקום אחר. כמובן שהרגשתי אבודה, אבל לא היה שווה לחזור לזה, לי, לרות שירה. לא היה טעם לחזור לתחום המקובל. לא

הצלחתי למצוא דבר... לא יכולתי להדביק לעצמי תווית של תיאוריה, להגיד שאני פסיכואנליטיקאית, אני גשטלט, אני פרוידיאנית, לאקאניאנית. לא עניין אותי להגדיר את עצמי בכלל. לא רציתי לעשות כלום בכלל. וגם לא הצלחתי לשלב לקחת מכאן, משם, בתוך הפסיכולוגיה, בקנונים של הפסיכולוגיה. מה היה חשוב בשבילך? בשבילי, הנשמה. הנשמה. -הנשמה. זה מה שבסופו של דבר, אני תמיד אומרת שבשלב כלשהו עלינו להבהיר לעצמנו. האם אנחנו גוף שבתוכו נשמה ואז לחיות חיים פיזיים, גם רוחניים, או האם זו נשמה שאכן יש לה גוף כדי לבצע את התפקיד שלה, את המשימה שלה בחיים האלה. וכיוון שהיה ברור לי מאוד עוד קודם לכן שזאת נשמה, בתוך גוף, חיפשתי מישהו

שיוכל להסביר לי את ענייני הנשמה. ורק על סמך התורה, כמובן, מתוך התורה העמוקה ביותר, מהתורה... גם הייתי צריכה להיכנס לחסידות, לתוך תורת הבעל שם טוב. לקחת ממקורות שונים כדי להבין וגם להיות מסוגלת לשחזר טכניקות שיוכלו לשמש אותי בעבודה עם אנשים. מי מלווה אותך לאורך התהליך הזה? ברוך ה', אנשים רבים חשובים מאוד שאני אסירת תודה כלפיהם לנצח. למשל, הרב דניאל קרפוך הוא אדם שעזר לי מאוד למצוא, להתמיד בחיפוש הזה כשעוד הייתי סגנית נשיא החברה שלי וחיפשתי לבנות את זה. אם כן, הוא עזר לי מאוד להתמיד וגם, כמובן, הוא הראה לי הרבה מהתורה, בגוף ראשון. תורה בגוף ראשון פירושה כל מה שאני לומדת, כל מה שאני לומדת

מהתורה, בין אם זאת פרשת השבוע, לכל כיוון שבו אלך בתורה, אדבר בגוף ראשון, אתייחס אליי, וזה פקח את עיניי מאוד, זה נשמע לי הגיוני מאוד, זה פתח לי דרכים רבות. לאחר מכן, כאשר במהלך הלימודים, במהלך החיפוש, כשהגעתי לארץ ישראל, גרתי בבית של משפחה מאמצת, נפתחו לפניי דלתות רבות. -איזה יופי. ונוצרה הפגישה עם משפחה שבסופו של דבר הייתה משפחה מאמצת עבורי, משפחת לסרי, משפחה של חכמי קבלה, האבא בבית, עליו השלום, הוא נפטר לפני כמה שנים, היה תלמידו של הרב גץ, רב ישיבת בית אל בעיר העתיקה, ישיבת המקובלים. בבית ההוא למדו קבלה יומם ולילה ושם הייתי כמה שנים מחיי, גרתי שם עד שהתחתנתי. איך נראו החיים בבית הזה? זה נשמע

כמו אגדה. חיים חלומיים, זאת אחוזה בלב ירושלים של אנשים שמקדישים את עצמם לחיים רוחניים בלבד, כל דבר חומרי היה בשירות התחום רוחני, זאת הייתה ההכשרה הטובה ביותר שלי. איך זה נראה בפועל? בפועל זה היה כך, אלו היו חיים שבהם היום התחיל בחצות, בחצות הלילה, להתפלל תיקון חצות ואז להמשיך ללמוד כל הלילה. כשהגעת מיד התחלת? בהתחלה, לפחות כשאני נכנסתי לגור בבית, בשבת היינו קמים בארבע לפנות בוקר, הולכים לישון מוקדם, קמים בארבע בבוקר ויוצאים לטייל. הבית הזה נמצא במושבה הגרמנית, אז הלכנו ברגל לכיוון ישיבת בית אל בארבע לפנות בוקר בערך, לפי הזמן בשנה וערכנו תפילה בבית אל, זו הייתה תפילה מיוחדת במינה, אנחנו היינו,

בעלת הבית, חנה ואני היינו הנשים היחידות בעזרת הנשים והגברים התפללו וכך חייתי במשך שנים רבות. לא היו לך אחים מאמצים? כן, אבל כולם כבר היו נשואים, הייתה רק הילדה בבית, הבת הקטנה בבית, גרנו בבית גדול מאוד וכמו תמיד עם הרבה אורחים בשבת ורבנים חשובים מאוד שהגיעו, חכמי תורה, חכמתי קבלה, הרב סוטון, הרב שץ, משה שץ, שהוא גם מקובל חשוב מאוד בירושלים, וזכיתי להקשיב ולחוות את הלימודים במשך כמעט ארבע שנים לפחות, הייתי שם כמעט ארבע שנים מחיי. זו זכות גדולה. זו זכות, אני תמיד מתייחסת לזה כאל אוצר המתנות שלא הייתי ראויה להן. את עדיין נושאת את זה איתך... החיים האלה, איך אומר את זה? עוצמתיים, מצאתי את המילה

בעברית. עוצמתיים. זאת עוצמה, כוח. בדיוק. בהירות, בהירות רבה כל כך. כן, אני יכולה להרגיש את זה. מהאנשים האלה שכל חייהם מוקדשים לתורה ולרוחניות. לכתיבת ספרים. זה נראה כמו חיים שבהם אין הסחות דעת. ממש, באמת. הם נחנו בזריזות, בכוח למזער מגע עם הזמן. לא מבזבזים זמן. הזמן תמיד נועד להתפלל, ללמוד, לעבוד, לעזור. -זה יפה מאוד. כלומר, במהלך היום, אתה ישן מעט מאוד ועושה הרבה. את עדיין ישנה מעט? עדיין. זה עוד נשאר לי מאז. באיזה שלב הבנייה הזו שמגיעה בצורה טבעית כל כך, אורגנית כל כך, ששייכת כל כך לתהליך שלך, ששייכת כל כך לאירועים שקורים באופן טבעי בחייך, הופכת לפסיכו-תורה? יש חוט מעניין מאוד שבו מתחילה

הטוויה הזאת. תורת הזמן, בשבילי, הייתה קריאת השכמה אדירה. הלוח היהודי, המעבר בלוח השנה, מתוך הבנה שבכל חודש יש אנרגיה חדשה, יש מזל, להבין גם שיש השפעות, אבל בכל זאת אנחנו, מכיוון שעם ישראל הוא מעל להשפעות אלו, להבין את כל שורשי האסטרולוגיה שכבר היו לי, היה קריאת השכמה חזקה מאוד עבורי. ושם התחיל הקשר. אז התחלתי לארוג את זה משם, מתוך תורת הזמן, מהקשר עם לוח השנה, עד שהגעתי לרגע להכין סדנה, סדרה, שנקראה "לגדול עם הירח", שבה דיברנו על כוח ההתחדשות לגבי כל חודש. סך הכול, אנחנו מדברים, אנחנו נפגשים, עכשיו אנחנו בפרשת בוא, שבה בדיוק מדברים על המצווה הראשונה. המצווה הראשונה היא "החודש הזה לכם". החודש

הזה יהיה הראשון מבין החודשים. ואז נבנתה הסדנה הזו על פי ההתחדשות הזאת על סמך הירח. הירח שתמיד מצאתי מההתבוננות במפות, השמש, הירח, השמש כזהות, שבה אנחנו בונים, הירח כמו המקום הזה, העולם הרגשי והעולם שבו אדם מרגיש בנוח יותר, נינוח. גם הגברי והנשי. כל זה מתחיל להתאחד. ושם התחילה הטוויה שהובילה אותי. מתי זה פרח באמת? זה פרח כשכבר הייתי כאן, זה פרח כשחייתי בירושלים. זה פרח בירושלים כמו... זה פרח באופן טבעי, כפי שאני חושבת שצריך לקרות בכל התהליכים. כמו הכול. -זה מושלם, לא? נכון. זה קורה, בן רגע. כמובן שבאתי לירושלים עזבתי את החברה, עזבתי את כל העבודות הנוספות שעסקתי בהן באותה תקופה, כדי שאוכל

להקדיש את עצמי ללימודים בכל הכוח. לכן הגעתי לירושלים. לכן גם עליתי ארצה, כדי להישאר ולחיות באמת במקום שבו מורי, הרב חיים צוקרברג, שהיה עוד אחד מעמודי התווך הגדולים בצמיחה הרוחנית שלי, זכרונו לברכה, הוא אמר לי, תראי, "את יכולה לחבק את היהדות שלך "בכל מקום בעולם, "לחיות חיים מלאים בכל מקום בעולם, "אבל הפוטנציאל של הנשמה טמון במקום הזה, ארץ ישראל. "וזה המקום שבו את נמצאת עכשיו, כשהוא אמר לי, "ירושלים, "זה המקום שבו את יכולה באופן מיטבי לפתח את הפוטנציאל של הנשמה." וזה הרשים אותי עד כדי כך, שלא הייתי מסוגלת להמשיך לגור מחוץ לארץ ישראל. והוא הביא אותי ונשארתי כאן כדי להעמיק. ומאוחר יותר, הדבר נשא

פרי. זה נשא פרי. כל התורה הזאת. כל האנשים שעזרו לי, השנים של הקבלה. -איזה יופי. בבית משפחת לסרי. איזה יופי, איזה יופי! ועם כל השינויים האלה וההתנסות העמוקה הזאת שחווית בתהליך הזה, את עדיין מרגישה לטינית, ארגנטינאית? איך זה? איזו שאלה יפה! זה טוב! כי אנשים רבים צופים בנו מארגנטינה, מקולומביה, מפרו, מפנמה. איך החיבור הזה להיות לטינית ובו בזמן להרגיש רוחניות, את התורה, לחיות אותה, לבנות את חייך מתוך ערכי התורה בישראל? איך זה? ובכן, לפעמים אני מדברת עם החברות שלי, זה נראה כחיים רבים בתוך אותם החיים. יש לי זיכרון יפה אל ילדותי בארגנטינה, גדלתי בבואנוס איירס, למדתי גם בעיר, וכמובן גם על חיי בכפר.

אבל החיים בארץ ישראל עזים ועוצמתיים כל כך ובירושלים על אחת כמה וכמה. אנחנו נמצאים בעיר האש. ירושלים היא עיר האש. יש ארבע ערים שכל אחת מהן מייצגת את ארבעת היסודות. ירושלים היא האש. היא עזה כל כך שהיא לא מאפשרת לי... השנים עברו מהר... בשנה הראשונה אני יכולה לומר שכן, התגעגעתי, כן. יש לי בית בבואנוס איירס. עדיין הרגשתי שלפעמים העיר קראה לי. עם זאת, הזמן עבר ומהר מאוד האש הזאת השתלטה על הכול. אז אני זוכרת אותה בחיבה רבה ואני בקשר עם אנשים רבים. למעשה, אני עובדת עם אנשים מכל העולם, ומארגנטינה במיוחד. עם זאת, אני מרגישה... ישראלית? -ישראלית. גם התחתנתי כאן, הבאתי לעולם את ילדיי כאן. בואי נדבר קצת

על זה. את קרובת משפחה של הרב עובדיה. טוב. - איך זה? זה כבוד בשבילי לדבר על הרב עובדיה, אבל... איך זה? אחותו של בעלי, אחת האחיות של בעלי, נשואה לאחד מבניו של הרב עובדיה יוסף, הרב דוד יוסף. האם זה מלחיץ אותך? לא, אני דווקא מרגישה הקלה. איך זה? אסביר לך באיזה מובן מרגישים הקלה. כשצעדתי בחיי שמושרשים מאוד בתורה, ואחרי שלמדתי תורה בצורה מעמיקה כל כך בתוך הבית הזה, שבה למדנו קבלה ועוד, פעמים רבות רציתי להפסיק להשתמש באסטרולוגיה כשער לאישיות. כי, בסך הכול, לאסטרולוגיה, יש גם מקום, הוא משמש גם את העולם המערבי, ניתן גם לפרש אותה בצורה לא נכונה. אבל היו לי קולות אחרים שעזרו לי לוותר על הרצון הזה שהיה

לי לפעמים. וכשנכנסתי למשפחה, למשפחת סוויסה, שחלק ממנה היא גם משפחת יוסף, הייתה לי הזדמנות לדבר מול ועד רבנים, ששאלו אותי, שבדקו, מה הייתה ההתאמה שערכתי באסטרולוגיה, אילו מקורות לקחתי, איך הסתכלתי על זה, למה השתמשתי בה. ואכן קיבלתי אישור להשתמש בה. ובאמת הקשר הוא עם חזון. ממש, אני מרגישה שלקח לי שנים רבות, אבל באמת יכולתי לשנות את השפה הזו שפעם למדתי מהאסטרולוגיה המערבית, במילים שיש להן קשר לעולם הרוחני שלנו. במיוחד עם כל התורה של ארבעת היסודות, זאת שפה שהיא משערי קדושה של רבי חיים ויטאל, איפה בדיוק הביטוי של שורשי המידות בארבעת היסודות, עד עלי שור של הרב וולבה, למשל. אז ברוך ה', הייתה לי

ההזדמנות לאורך השנים כדי להצליח להיכנס עם הטקסטים בעברית. גם לי הייתה ההזדמנות שבעלי פתח לי את הגמרא, במסכת שבת, בעמוד 156, שבה מתגלה כל הקשר של האסטרולוגיה מנקודת מבטה של ​​התורה, הדיון של החכמים ביחס לאסטרולוגיה. וזה היה חשוב מאוד. אני אסירת תודה מאוד לבעלי כי לא יכולתי לגעת בדף גמרא, אבל הוא כן עשה את זה בשבילי. הוא כן קרא לי את כל הגמרא שקשורה לנושא ויכולתי לתרגם את זה ויכולתי להבין את זה. כבר כתבת את זה? שאלה טובה. אני בדרך, אני בדרך. כי את חלוצה בזה. זה מאמץ שאת מדברת עליו בצורה טבעית כל כך, אבל זו באמת עבודה חלוצית בישראל שמאחדת את המדע עם הרוחניות וחכמת התורה. את מדברת על זה בטבעיות,

מה שעשית את זה, שהיה לך מזל, הם עזרו לך. מאוד. איך את מרגישה ביחס לדרישת העולם על הצורך במזון רוחני? איך את רואה את הפסיכו-תורה בעתיד? אני מרגישה שהחזון המשותף באמת של כלי הפסיכולוגיה, אבל מעל הכול חזון רוחני, זו התרופה שהעולם זקוק לה, שהעולם זקוק לה. כי באמת החרדה שחווים, הדיכאון שלעתים קרובות פוגע בכל כך הרבה אנשים, אם לומר בפשטות שניים מתוך התסמינים הרבים שחווים היום בעולם, לא רק בחוץ לארץ, גם כאן בארץ ישראל, בשבילי אי אפשר להתייחס לזה רק מנקודת מבט טכנית, מנקודת מבט של הפסיכולוגיה. זה דורש יכולת הרהור בנשמה, כי הנשמה מגיעה עם משימה וכל זמן שבו אנחנו לא צועדים לקראת מילוי המשימה, המהות שכל

נשמה מביאה איתה, כחלק מהנצחי, של ה', כל זמן שהנשמה לא מתקדמת לעבר מילוי המשימה הזו, אין דרך להרגיש טוב כל כך. כמובן, יש אנשים שמתמודדים עם זה טוב יותר, עם חוסר שביעות הרצון הזה, ולפעמים אפשר להסתיר את זה, כי העולם מציע הסחות דעת רבות ותחליפים רבים שעשויים לגרום לנו לשכוח. אבל באמת כשאדם רגיש, כשכואב לו, באמת הדבר היחיד שיכול להרגיע אותו זה לחזור למקום הזה, למקום החיוני הזה, למקום המגע עם הנשמה. לכן, אם טכניקה פסיכולוגית יכולה לעזור לך למצוא את זה, בשבילי זה נפלא, אבל אם לא, אם רק זה יכיל רווחה שאינה מבוססת על מגע עם הרוחני, במקרה זה, משהו חסר מבחינתי. לגמרי, ובטיפולים שלך, האם את יכולה לומר

שיש בעיות שקשורות לדורות שהצלחת לזהות עם חלוף הזמן האם יש דפוסים בהתבטאויות של מטופלים? אתה חושב שיש בעיות שעוברים מדור לדור או שכל מקרה הוא לגופו, האם כל אדם הוא מקרה נפרד? אני מבינה שיש דברים ששייכים לכל הדורות, שמשותפים, כמובן רמות חרדה וגם, למשל, התקפי בהלה, שניתן לראות בעשר, עשרים השנה האחרונות, לא דומים כמו שהיה לפני שלושים שנה, כשסיימתי, למשל, את התואר. ברור. -את מבינה? במילים אחרות, מבחינת הדורות, כמובן שיש דפוסים מסוימים, שמתגלים בצורה חזקה יותר. עכשיו, שוב, רמות החרדה, צריכת התרופות, אני חושבת שזה הרבה יותר חזק. כמובן, כי גם, במידה מסוימת, אנשים פתוחים יותר לסוגים אחרים של גישות.

אנשים כבר לא מחפשים רק את הטיפול המקובל אלא לדבר מעבר לזה. האם זה משהו שגדל? כן, בוודאי. ברור שיש אנשים שמבינים שלפעמים זה הכרחי, למשל, פנייה לפסיכיאטרים כדי לעבור תקופה מסוימת של חרדה חריפה מאוד. אבל ללא ספק אחר כך צריך לעבוד לעומק יותר, להגיע לשורשי החרדה הזאת. ושוב, אני חושבת שהחזון הרוחני הכרחי ביותר. אנחנו בהחלט ביום השישי של הבריאה. אנחנו ביום השישי של ההיסטוריה. והזמנים מואצים, אנחנו רואים את זה. אנחנו רואים את התאוצה, אנחנו גם רואים את ההתגלות. כל הטכנולוגיה, כל הגילוי של הטכנולוגיה שיש לנו היום, גם קשור עם ההתקרבות הזאת לעבר המטרה, לקראת שבת העולם. ולכן חווים חרדה רבה, כפי שאנחנו גם

עוברים פעמים רבות, החרדה, הריצה ביום שישי, נכון? למרות שהכול כמעט מוכן, ביום שישי תמיד רצים בכל מקרה, נכון? כך שגם החרדה הזאת נחווית, כי אנחנו נמצאים בתקופה שפועמת כך, זה רטט הזמן. אני מבינה שקיים צורך רב יותר היום להבין, להבין את הקשר עם הנשמה. אני רואה את זה, אנשים מבקשים לפתוח דרך המפה, אנשים דתיים, גם אנשים שאינם דתיים. הם צריכים להבין מעבר לזה, יש משהו מעבר לזה. איזה יופי! מעבר לזה שמחבר אותם. ספרי לנו, איך המשפחה שלך? משפחתי... איך זה? איך זה להתחתן עם גבר מרוקאי כשמגיעים מארגנטינה? ברוך ה', אני מרגישה שכל חיי, גם צפיתי בזה קצת על המפה, כאשר למדתי את המפה שלי, הרגשתי שסביר להניח שאחיה

בארץ אחרת. זה היה סביר מאוד, יש דברים שרואים, כי זה לא סימן לעתיד, אלא זה משהו שפועם באנרגיה של האדם. ידעתי את זה לעומק מאז שהייתי ילדה. היית סקרנית להכיר את העולם. כן, הייתי בטוחה, זו אפילו לא הייתה סקרנות, הייתי בטוחה כשגרתי בכפר, ושאפילו לא אחיה במדינה ההיא. ידעתי. כלומר, כנראה, נראה שלפעמים לנשמה יש זיכרון רב יותר. היה לי גם מעין של מדריך בחיפוש שלי, כי זה היה זיכרון ממקום עמוק מאוד, כמו מנוע, מצפן שמנחה אותך בתוכך. איזה יופי! כי את תמיד מחוברת לעצמך וזה מאפשר לך להתקדם, נכון? להתקדם. כלומר, זה גם בעצם בונה מערכת יחסים מאוד אינטימית עם הקדוש ברוך הוא, כי את יודעת שיש משימה שהיא מעבר

לעצמך, היא כאילו שלך, אבל כמו שאומרים, אנחנו מציעים ואלוהים קובע. אפשר להציג הצעות רבות, תוכניות רבות, רעיונות רבים וכדומה, אבל בהחלט הקדוש ברוך הוא פותח את הדלתות. מעולם לא העליתי על דעתי כשלמדתי באוניברסיטה שאשתמש באסטרולוגיה. אסטרולוגיה לא נראתה לי כמו כלי... מכובד, יוקרתי. יוקרתי. אולי עכשיו הוא יוקרתי יותר בזכות האסטרולוגיה הפסיכולוגית וכן הלאה, אבל זה לא נראה לי אז. וגם כשנכנסתי חזק לעולם התורה, גם לא. זה לא היה כלי יוקרתי. עם זאת, ללא ספק שהקדוש ברוך הוא העניק לי את הרגישות הזו, אותו מגע כמעט טבעי, הוא גם העמיד אותי בין יהודים, תמיד הייתי מוקפת ביהודים שפתחו לי דלתות של תובנה עמוקה

באסטרולוגיה. אני גם מבינה שהוא נתן לי את זה כי אולי זה כלי ליצירת קשר עם קהלים שאחרת לא יכולתי להגיע אליהם, לא יכולתי להיות מחובר אליהם. והאם יש רגעים של בדידות בנתיב החלופי הזה? היו קשיים? בבנייה האישית כל כך הזאת, כמובן. כמובן שיש רגעים של בדידות. יש לך זכרונות מזה? מהרגעים האלה? כן. במיוחד אחרי שעזבתי, לאחר שסגרתי את ביתי בבואנוס איירס, לאחר שעזבתי הכול ונסעתי לארץ ישראל כדי ללמוד, להעמיק, ללכת בדרך חדשה באמת. כמובן שהרגשתי בדידות. את עוזבת הכול למען מטרה שמצד אחד ברורה אבל מצד שני עדיין... היא לא ודאית. -היא לא ודאית. זה עדיין לא נחשף. יש גם הכנעה, הכנעה לדבר שהוא חזק יותר, קריאה מבפנים,

מתוך הנשמה. היה הרבה יותר קל, מבחינה תיאורטית, להישאר במקום שבו הייתה לי קהילה. הייתי קרוב לקהילת קמארגו, בבואנוס איירס, של הרב זאקה. הייתה לי עבודה טובה מאוד, הרווחתי כסף. היה לי בית משלי. למה לעבור? כי היו חיים טובים מאוד. יכולתי להמשיך קדימה. עם זאת, הרגשתי קריאה עמוקה. זה לא בגלל הנוחות. אנחנו לא חיים בשביל הנוחות. באנו לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות. והחיפוש הזה לא נמצא שם. בואנוס איירס לא הספיקה לי. הקול הזה שאמר לך "למה לעבור?" האם הוא נכבה או המשיך? איך הקול הזה עכשיו? איזו שאלה. תמשיכי הלאה. תמשיכי הלאה. תמשיכי הלאה. תמשיכי הלאה כי אני מבינה, ששוב, הקדוש ברוך הוא מגלה צעד אחר צעד,

צעד אחר צעד. והוא גם מעמיד בדרכי את האנשים הנכונים. תראי, אני רוצה לספר לך סיפור קצר. כשהגעתי לבית משפחת לסרי, למעשה הם ארחו אותי באופן זמני עד שאעבור למקום שלי. הם אמרו לי, "תישארי כאן עד שתסתדרי, תרגישי בנוח כמו במשפחה". במילים אחרות, זה היה חסד גדול מאוד, באמת, ורק הגעתי הנה וחנה הייתה בקשר עם כוכבת-העל של הדמיון המודרך קולט אבוקאט. היא הייתה מורה נפלאה לדמיון מודרך. אני חושבת שהיא הייתה עיראקית. ובגלל מחלה אישית, של מיתרי הקול, היא עברה את ילדותה בפה סגור, פה מכוסה. ואז היא פיתחה קשר עם עולם הדמיון, קשר גדול מאוד עם הדמיון. היא הייתה מורה נהדרת. הייתה לי הזכות לפגוש אותה, כאן בירושלים.

ואז חזרתי הביתה וגם אני התחלתי ללמוד, התחלתי ללמוד. וחנה, שהיא תלמידה ישירה יקרה מאוד של קולט, גם כתבה את ספריה. קולט לא כתבה דבר, אבל חנה כן. היא כתבה את הספרים לקולט. ואז אני התחלתי לקבל את כל סדרת הדמיון, הדמיון המודרך כדי לעבוד עם חולי סרטן. והרגשתי שוב, הרגשתי בדידות מצד אחד, אבל מצד שני, הקדוש ברוך הוא כל הזמן הזה מגלה לי לאן להמשיך. לכן זה קול שאני לא יכולה להפסיק ללכת אחריו. במילים אחרות, אני שומרת על מקום של בדידות. אני לא רוצה להשוות את עצמי, אני לא רוצה להמשיך... אני מסתכלת על העולם, אני מסתכלת על מה שקורה בחוץ, כמובן, אבל אני עוקבת אחרי הקול הפנימי שלי. אני מנסה ללכת בעקבות הקול

הפנימי הזה שמנחה אותי צעד אחר צעד ושגם מובילה אותי לכתוב, לתקשר, ללמד כיום. איזה יופי. האם יש מסר כלשהו, כמה מילים שהיית רוצה לומר לקהל שצופה בתוכנית? בצניעות, מניסיון שאני מוזמנת לשתף איתך, חיה, בהכרת תודה רבה גם לקדוש ברוך הוא, כי כשאדם מביא את זה, כשזוכרים את זה, כשחיים את זה מחדש דרך הסיפור על כך, מבינים את הגדולה שטמונה ביכולת לשמוע את קול הנשמה, ביכולת לשתוק. לפעמים זה דורש, שוב, יש קטעים, קטעים בדרך שעלולים להיות לא נוחים במקצת, קצת בודדים, כמו שאמרת. עם זאת, כאשר מתרגלים להקשיב פנימה, ואז מתגלה משהו שאנחנו לא צריכים להמציא דבר, משהו פשוט נחשף, זה כבר בתוכנו, כמו התורה שלמדנו ברחם

אימנו, ואז אנחנו שוכחים. ובכן, כך גם זוכרים את המשימה שבאנו, שבאנו להגשים. זה מעניק שלווה רבה. אני חושבת שזה מעניק שלווה רבה. לכן אם יש דבר אחד שאני יכולה לחלוק, ראשית שהבריאות קשורה באופן הדוק גם לעולם הרוחני. במילים אחרות, הבריאות שלעתים קרובות אנחנו מאבדים, היא גם דלת, היא דלת שנפתחת כדי להיות מסוגלים לחקור קשרים עמוקים יותר. לא רק לקחת תרופות. שימי לב שעם כל ההתקדמות בטכנולוגיה, התקדמות הרפואה, בכל זאת, כמה מחלות אנחנו רואים? כמה סבל אנחנו רואים? למה? אני חושבת שפשוט אנחנו צריכים להמשיך ללמוד את הקשרים. הגוף מדבר כי הנשמה כואבת, כי הרגשות לא במקומם, כי המוח אולי יורה למקומות שלא מייצרים

רגשות טובים. לכן ללמוד על פי החלטה שלכם, אישית של כל אחד, זו הזמנה לכולם, לקרוא את האיחוד הזה, להתחבר. גוף-נפש. -גוף ונפש, ממש. איזה יופי. אם בכן, תודה רבה שהצטרפת אלינו, על כך שבאת הנה. באמת תענוג לדבר איתך. כאן יכולנו להמשיך שעות על גבי שעות. עכשיו איתך. אבל הדרך האמפירית הזאת, האורגנית והטבעית כל כך שחווית שהביאה אותך עד הנה, מאפשרת לנו ללמוד ממורה, של שיטה חדשה ומופלאה. ובכן, היא לא חדשה, אבל את הכנסת את זה לניסיון שלך, שהוא פסיכו-תורה. רק נותר לי להודות לך על השיתוף, על שהיית כאן איתנו. ואני מקווה שיהיו לנו עוד הזדמנויות בעזרת ה'. תודה רבה לך וכמובן, גם להידברות, לכל הצוות שנמצא איתך על

האפשרות היפה לחלוק, לפתוח את החוויה שלי. שהתוכנית תהיה מבורכת מאוד. תודה רבה. ולכם, תודה רבה שהצטרפתם אלינו כאן. לתוכנית "חובקות עולם". אל תשכחו להישאר עד הסוף ולגלות איך הארגון הנפלא הזה, הידברות, הגדול בעולם, יכול ללמד אתכם רבות. אני חיה ביסקר. לכבד הוא לי להיות כאן. להתראות בפעם הבאה. עברית: בתיה מולכו Ustedes ven tantos programas en este canal, programas interesantes, entretenidos informativos, divertidos Al presionar el botón, se abre todo un mundo lleno de contenido: el mundo de Hidabroot Perdón por la intromisión, pero ¿podrían por favor contarnos qué están haciendo? Estamos planeando

el contenido de los programas que verán en pantalla los próximos seis meses. Hidabroot no transmite programas que no estén llenos de contenido significativo. Todos los programas en nuestro canal están llenos de valores y contenido moral Y, de hecho, ese es nuestro objetivo Entonces tenemos contenido y tenemos un guión. Ahora tenemos que ver cómo transfomar todo esto en el programa que vemos en casa. Vamos al estudio de transmisión ¡Guau! ¿Qué es esta sala? ¿Qué es todo este estudio inmenso? ¿Dónde estoy? Básicamente lo que está escrito en este papel va a ser lo que van a ver en pantalla.

Exacto Cuando ustedes se sientan en el sillón de casa a ver un nuevo programa de Hidabroot ni se imaginan todo el esfuerzo que se invierte en este programa Todo este plantel les está preparando el mejor programa de televisión Esta es una de las salas principales de Hidabroot. Shhh... Shhh... De hecho, lo que sucede aquí es que tenemos todas las cámaras del estudio, Cámaras 1, 2, 3, 4, a veces también 5 y 6. ¡Rabino Levy! ¿Cómo le va? ¿Qué está haciendo usted aquí? ¿Acaso también trabaja en la producción? No, yo no me dedico a la producción Yo lo que hago es monitorear los programas para que

el mensaje que se transmite sea claro Y ahora, para finalizar, les vamos a mostrar las salas de edición y control. donde el plantel recibe todo el material filmado lo revisa, lo edita, lo recorta y lo compagina para que ustedes, queridos espectadores, puedan disfrutar de un programa de calidad Son 147 horas de transmisión en directo, 17 programas de entrevistas 19 programas para la mujer 96 programas en el canal infantil 19 series de temporada 27 shows musicales 124 episodios de programas infantiles Y todo esto - gracias a ustedes Y es todo para ustedes Ayúdennos a seguir adelante con esta obra tan importante y tan maravillosa Quédense con nosotros. Quédense en Hidabroot