מסע בין נשמות - ריאיון עם עודד מנשה

לא אהבתי את עצמי. דימוי עצמי מאוד מאוד משתק כזה. כמו שהרב שלי עושה ככה, אני חושב, חושב, חושב... ואני מתכסה בשמיכה ופורץ בבכי תמרורים. אני רוצה לראות עם יהודי חי, פועם, אור לגויים. זה מה שאני מאמין בו, מה אני אעשה? זה באמת... אני משלמת מחירים אמיתיים. עודד מנשה, מה שלומך? -ברוך השם. ברוך הבא ל"מסע בין נשמות". אתה במהלך המסע שלנו. בין נשמות. -כן. -זה טוב. -זה טוב. אבל יש לך מסע אחר. אתה יודע, 20 שנה אחורה דמיינת את עצמך משחק בתוכניות ילדים בערוץ דתי, יהודי, ביחד עם עדן? זה משהו שבכלל עלה? דמיינת? בוא נתחיל עם עדן, לא ידעתי שאני בכלל אתחתן כל כך מהר, הייתי רווק עד גיל 37. למה? זה מהר כאילו נחשב?

אצלי זה היה מאוד... לא מהר אבל... -מה, חשבת ש-55 ככה? הרגשתי בן 20 אז. -אוקיי. כל כך כל הזמן... השתחררתי מהצבא ומהר מאוד הופעתי בערוץ הילדים אז כל הזמן הייתי עם ילדים. מבחינתי עוד הייתי ככה, עכשיו השתחררתי. ועברו 17 שנה ועדיין השתחררתי והרגשתי צעיר שעושה מה שהוא רוצה כל רגע שבא לו ולא מיהרתי לכלום וחייתי חיים חילוניים לגמרי ברמות שאין שום זכר לכלום. לא היה לך איזה סבא שלקח אותך לבית כנסת? משהו כזה? היה, היה דבר... ידעתי מה זה, אבל זה לא... זה היה יותר פולקלור, אתה מכיר את אלה שהולכים לפולקלור? -כן, ברור. לשירים, למסורת. זה לא משהו שכאילו... עושים את זה כמו שאתה יודע, כמו שביום העצמאות יש שירה

בציבור? כמו חמת חלילים אירית, כאילו זה... -יש אקורדיון, שרים שירה של ארץ ישראל, אז גם, זה היה שירים של בית כנסת אבל זה לא היה חובה, זה היה מין... משהו של אנשים מוזרים שלבושים מוזר. -כן, ששרים. לא מוזרים, כאילו שרים את זה, זה פיוטים כאלה, שירים יפים ששרים בתקופות ועושים דברים כאלה, אבל זה פולקלור - זו המילה הכי יפה להסביר את זה וגם זה לא היה הרבה ואני זוכר שפעם אפילו הייתי בחו"ל ביום כיפור, ואני זוכר שהייתי שם וטיילתי, הייתי במונטה קרלו והיה שם איזה קזינו גדול אז מישהו אמר לי: תגיד לי, מה, אתה הולך לקזינו ביום כיפור? מי, יהודי אמר לך את זה? -יהודי אמר לי, שהוא בעצמו היה בקזינו. נו, אז מה, מה

השאלה? -אז אמרתי לו: תשמע, לא ידעתי שיום כיפור היום. לא ידעתי שיום כיפור, בכלל לא... כי התעסקתי רק בעצמי, בחוויות שלי, בהנאות שלי, בהצלחות שלי, בכסף שלי, וגם הייתי מאוד מבסוט מזה, זה לא היה משהו שטלטל אותי. לא הרגשת את הריקנות הזאת שכולם מדברים עליה. הייתי כל כך עסוק בלרדוף לעוד כבוד ועוד נסיעה, היה לי כזה לוח, איפה שהיו לי יום-יומיים חופשיים - זה הזמן לצאת לחו"ל, יש לי פה סוף שבוע פנוי. עכשיו, את מי אני אקח איתי לחו"ל? ובקיצור, רגעים מאוד לא ברורים לי היום, אבל הייתי אז בסוג של הנאה ואהבת החיים והיה רחוק מאוד, ובטח לא חשבתי להתחתן. שישה ילדים. -אולי ילד, פעם שנרצה לראות מה זו החוויית הורות.

-כן. לא יותר מזה, לא עניין אותי כל כך, עניין אותי רק יותר להצליח, אבל זה לא היה בראש מעייניי, ובטח לא להופיע. שוב, יכול להיות שהייתי אומר: שמע, עכשיו עושים איזה סרטון, איזה קמפיין לבני עקיבא, את זה דווקא יכולתי לראות, רוצים שאני אהיה? בסדר, אבל שוב, בעניין של עבודה יכולתי לראות דבר כזה אבל לא בעניין של הבפנים. אלא כאילו כמו שאתה התחפשת לחייל ועשית תפקיד של חייל בסרט הזה והזה, עכשיו אתה מתחפש לרב או לאיזה מרצה או לחייל בבני עקיבא שמסביר על... חיצוני לגמרי. -אז זה כן יכולתי לראות דווקא, אבל לא בקטע של התוכן האמיתי שלו. אז מי הביא את זה בעצם הביתה, עדן, בפעם הראשונה? חד-משמעית. ואיך אתה מגיב

בפעמים הראשונות שאתה מבין שהיא הולכת להביא את הדבר הזה ושזה גם מחייב ושזה לא סתם פולקלור, זה אשכרה בוא'נה, היא, קורה לה משהו. עדן עשתה את זה בצורה חכמה. היא קודם כול, כשהיינו ביחד, היא קודם כול באה לעולם שלי וזה הטריק החכם שהיא עשתה. היא כאילו לכאורה בהתחלה ביטלה את כל הדברים האלה אצלה. אה, זה היה אצלה עוד לפני שהכרתם? אני חושב כי היא הייתה הרי בהודו, משהו רוחני היה שם, אולי לא יהודי אבל רוחני היה. אבל זה נעלם כשהכרנו. היא כאילו, אני זוכר שאמרתי לה: בואי ניסע לחו"ל, בואי ניסע לאמסטרדם, בואי ניסע לאמריקה, בואי ניסע לפה. "בטח". והיא אפילו הלכה איתי לכל השטויות שאני התעסקתי אז איתם והיא זרמה

איתי, והיינו הולכים למסעדות. את ירח הדבש עשינו בפרובאנס, באיזה סרט מישלן. אתה יודע, כזה הכול... היא כאילו... היא באה לעולם שלי לגמרי. -אוקיי. ולא הרגשתי בכלל סיכוי. אז כשהיו קצת שיחות רוחניות, זה היה דווקא יפה. כשאתה בתוך עולם גשמי ויש לך איזו שיחה פילוסופית. כן, זה תבלין כזה. -תבלין נחמד, זה כמו דייט לאיזה סרט. אז פעם היה "בוא נלך לשמוע הרצאה". לשמוע הרצאה זה קטע. היינו זוג ללא... היה לנו ילד אחד, נועם, מהנישואים הקודמים של עדן, שהוא בננו לכל דבר, אבל היינו איתו, אבא שלו היה לוקח אותו ואז היינו חופשיים, היינו זוג לכל דבר, אז כמו שהולכים לסרט, הולכים להרצאה של יהדות. וואו כזה, זה כמו... זו

הרפתקה בכלל, זה יופי, הייתי גם בעד זה. מה, כל פעם ללכת לתיאטרון? בוא נחפש משהו קצת שונה. בוא'נה, זה קטע. זה עוד לא היינו, בתל אביב עוד. זה לא שנוסעים לירושלים או לבני ברק. -מה זה היה? הרב יובל אשרוב? כן, הולכים ל"מודעות". עוד לפני זה, גם הוא הגיע פעם אחת לזכרון יעקב ואני זוכר ש"בוא נלך לראות מי..." עכשיו, אותי זה כאילו... זה מעניין. אני אז הייתי סקרן אז זה כאילו... אבל לא בעניין של לבצע את זה. זה כמו לראות עכשיו איזה... אתה זוכר את הרגע שבו אתה מבין: "רגע, רגע, רגע, זה לא סתם קישוט, זה משהו שצריך באמת לעשות"? עם הזמן, בהרצאות של הרב יובל. תראה, אני צריך להגיד משהו, איך זה התחיל, כשהתחתנו כבר,

כשהחלטנו להתחתן וזה, זה סיפור בפני עצמו, איך הגענו לרב שחיתן אותנו, הוא נתן לנו דיסק, אז היו דיסקים, לא שמעו את זה עוד בזה, דיסק של הרב יובל על איש ואישה באור הקבלה. מה זה איש ואישה. ושמנו את זה באוטו, גרנו בזכרון יעקב והיינו נוסעים לתל אביב עכשיו, זה שעה נסיעה, 40 דקות, וזה זמן לשמוע. אני זוכר ששמעתי את זה ואמרתי: בוא'נה, זה מעניין נורא! ואז הוא הגיע לזכרון, אמרתי: בוא נלך לראות אותו. עכשיו, בקולו שמעתי קול של מישהו, חבר, יש לו קול מאוד... כמוני, חילוני. לא שמעתי איזה רב שמדבר... לא, כזה קול פשוט. וזה מצא חן בעיניי, ואז אמרתי: נלך לשמוע אותו, יש לו הרצאה בזכרון. חשבתי שאני אפגוש מישהו כמוך,

כמוני, פתאום אני רואה מישהו עם זקן, דוס לגמרי. הייתי בשוק. לא הבנת לפני זה שהוא רב? שהוא...? -לא, היה לו קול והוא דיבר בשיחה ממש בהסברים חילוניים. ככה אני הרגשתי, איש כלבבי, מהעולם שלי. ראיתי אותו, נבהלתי, זה ממש חסיד, דוס לגמרי. לאן הביאו אותי? לאן הביאו אותי? אבל נהניתי. ואז הוא התחיל להופיע ב"מודעות", והיינו ממש עושים דייט. גרנו בזכרון. ביום שלישי, שהייתה... עד היום זה יום שלישי בערב ב"מודעות", היינו נוסעים ל"מודעות" בנווה צדק בתל אביב, היינו גרים בזכרון, אז לנסוע לתל אביב פתאום זה דייט, היינו אחרי זה הולכים לאכול במסעדה לא כשרה אחרי... תראה כמה... איזה דיסוננס היה בלשמוע הרצאה יפה,

מעניינת על מידות, דברים שאתה מזדהה איתם, ואחרי זה אוקיי, נגמר הסרט, הולכים ל"דלל" שם, לאיזו מסעדה שיש שם אוכל... ובזמן אמת, הבנת את הדיסוננס הזה או שלא היית מודע אליו? אתה יודע, אני בעיניי... -פרעה, היה פער בין השכל ללב. זהו, בדיוק, בעיניי יש איזשהו מתג, אני על עצמי יכול להגיד, לא על כל החילונים, אבל כשאתה חילוני, יש איזה מתג שהוא כבוי כזה. כאילו אתה הולך לים מעורב, אתה רוקד מעורב, אתה לא מבין בכלל את המשמעות, את ההשלכות. המתג כבוי. היה מתג כבוי כמו איזו הרצאה פילוסופית יהודית כזאת מאוד מעניינת, שבהרבה דברים גם הסכמתי איתה, דברים של מידות וזה, אבל עד המצוות, כמובן, עד המצוות. -כן. פה אנחנו

כבר נשואים, אחרי שהתחתנו עם רב צדיק, כבר עשינו כמה דברים, ראינו כבר משהו, פה כבר לא באנו מאפס. בתקופת ההרצאות כבר היינו באיזה שלב מינימלי, ועדיין, אתה יודע, אולי קידוש אבל זהו. וכיפור צמים כבר, אוקיי, זה כבר מבחינתי היה שלב גבוה. כבר לא הולכים לקזינו. -צמתי ביום כיפור, כבר יודעים שיש יום כיפור, לא נוסעים לחו"ל באותו יום. ומבינים מה זה ואז אני זוכר שבאמת היינו בדיסוננס גדול בין ההרצאה לבין זה שאחר כך אנחנו הולכים למסעדה בכלל ואוכלים ועושים מזה יום דייט כזה של כיף, כמו שהולכים לסרט. אבל עם הזמן, אתה יודע, ההרצאות האלה, הרב יובל בעצמו והרב שיינברגר שחיתן אותנו וכל הקבוצה הזאת, זה אתה הולך אחרי

פעם, פעמיים, שנה, שנתיים, אתה מתחיל רגע, רגע, רגע... -מרגיש לא נוח עם עצמך? אתה מתחיל להרגיש שיש מרחק, פה זה משהו כבר ממש... זה ממש לא בריא לגוף, זה עושה כאבי ראש. ככה הרגשתי. כי הראש מבין, הלב ממשיך להתנהג אחרת. זה כמו אדם שמעשן סיגריה, ממש ככה, והוא יודע, כתוב על הקופסה שזה לא בריא לבריאות, הוא יודע שזה לא בריא לבריאות, אבל כשהוא לוקח את השכטה הוא נורא נהנה אז יש פער בין: הוא נהנה, אבל הוא יודע בשכל שזה לא בריא. אבל כל עוד הוא לא... עד שהוא לא ייקח שכטה ו... ירגיש התקף לב ואז הוא יזרוק את זה מייד, תהיה לו בעיה להפסיק כי הוא יגיד: טוב, אני יודע אבל לי זה נעים. אני צריך לספר לך סיפור אמיתי לא

קשור, אבל שתבין - ככה אני הייתי פעם, במשל. אבא שלי עשה צנתור בלב אז הוא הולך כל כמה חודשים לבדיקה שהצנתור בסדר, שהמסתם עובד. אני הולך איתו למכון הלב באיכילוב. הולכים יד ביד, כל כמה חודשים אני הולך איתו. אבא שלי הוא בן 88. -88? -כן. שיאריך ימים, בעזרת השם. -זו הזדמנות לדבר עם האבא ולשוחח איתו. תראה, בכל זאת, אתה יודע, 88 זה גיל מופלג. ואני הולך, ותמיד יוצאים אנשים מניתוחים של צנתור, שם קבוע, יש שם כזה מקום... עכשיו, אי אפשר הרי לעשן בבניין, זה בניין הלב באיכילוב, אז מעשנים מחוץ לבניין. אני רואה כל פעם שאני בא שלושים איש יוצאים עם האינפוזיה, לא יודע עם מה... -יותר מזה, גם הרופאים עצמם לפעמים.

עם הלבוש הירוק. עכשיו יצאו מהניתוח בלב! ויוצאים החוצה, ויש שם כזאת מחששה, ו... כולם מעשנים. אני אומר: בוא'נה, תראה עד כמה... הם יודעים שזה מהסיגריה, הם עברו ניתוח, הם עכשיו כמעט אולי הלכו לעולמם, לא עלינו, הצילו אותם, גמרו את הניתוח - חזרו לעשן. ככה אני הייתי. לא ככה במשל הזה, אבל זה הפער, שומעים דברים שיש בהם היגיון, מה זה היגיון? יש בהם עומק. אתה שומע את החומר של האר"י הקדוש. הרי מה הוא מצטט שם? לא את הדברים שלו, את הרב יובל, את הרב דסלר, את הרמח"ל, שומעים את הגאונים האלה, הוא מסביר, אתה יוצא החוצה ממש מזועזע ואחרי זה ממשיך את החיים ונוסע בשבת ועושה את הדברים הרגילים. אז כל פעם זה מחלחל ואז

מתחיל להיות איזשהו פיזית, פיזית, כמו שאדם, עוד פעם, מרגיש לא טוב. זה היה הדרגתי, אבל הייתה קפיצת מדרגה באיזשהו שלב או כמה קפיצות מדרגה? היו כמה קפיצות מדרגה, אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק על כמה אבל כל פעם עדן הייתה הראשונה, עדן הייתה הראשונה שקפצה למים, כי אני אדם שנורא, גם בבריכה, עכשיו יגידו לי "בוא תיכנס לבריכה". "המים קרים? רגע, תבדוק, תיכנס, תגיד לי כמה קרים". אני אכניס את האצבע, את היד, את הרגל, את הקרסול, עד שכולי אכנס. אני, בדרך שאני נכנס זה לא טוב. אולי בגלל המקצוע שלך, אתה יודע. זה עוד יותר האט? -לא בגלל זה. קודם כול, אני אדם נורא זהיר, אני חושב, אני עובד מהשכל, צריך לבדוק כל דבר

עד שאני... ובדבר הזה של אמונה הוא לא שכל. כל מי שלומד תורה, היום אני יכול להגיד, בכל זאת בגיל... אני עוד מעט בן 50, ויש לי קצת שנים כן שאני כבר בתוך זה, מי שלומד תורה על מנת ללמוד היסטוריה או ללמוד בשכל דברים ולהיות עורך דין של תורה, פספס את התורה. יש שם איזה מאור כזה שהוא לא קשור לשכל, הוא מעל השכל, הוא מעל הדעת, הוא אינסוף. וגם אלברט איינשטיין, כמה שהשכל שלו הוא אדיר וגדול, הוא מוגבל בסוף. האמונה היא אינסופית, היא מעל השכל, היא מעל הדעת. מי שנכנס לשם רק ככה וזורק את השכל מצליח להבין את זה. אני עד היום אפילו יכול להגיד שאני הרבה בא עם השכל. עדן, אשתי היקרה והאהובה, השכילה לשים את השכל בצד

ולכן היא יותר עמוק, היא לא באה עם השכל, היא מתמסרת. כשאתה מתמסר ומקבל את הכול, כמו בקפיצה לבריכה, כולך, לא רק עם אצבע - אתה מקבל את כל האור הרוחני הזה ואז משהו באישיות שלך משתנה. היצר נימוח. ורואים את זה עליה מאוד וכשאתה רואה את זה עליה, אני הולך אחריה. בפירוש כך. בהתחלה עשיתי את זה לשמה, לא לשמה של התורה, לשמה של עדן, אבל עם הזמן כשאתה עושה, איך אומרים? אתה מתחיל, אתה צוחק בכוח, אתה צוחק לא אמיתי, אתה צוחק מלאכותי, צחוק כמשל. אבל לאט לאט עם הצחוק המלאכותי, זה הופך להיות צחוק אמיתי. אותו דבר בתורה, אתה נכנס, לומד, בהתחלה אתה קצת... "אומרת הגמרא..." הייתי יושב באיזה שיעור ברמת השרון, יש שם

אחד: "אומרת הגמרא..." הייתי אומר: יא אללה, מה זה מעניין עכשיו מה הוא עשה? איזה שטויות, הלך עם הכבש על הראש, מה זה מעניין? תעזוב אותי! והייתי יושב שם וממש לא מבין מה אני עושה שם. או במנחה של שבת, הולך לבית כנסת, אני בחור צעיר, במקום ללכת לים, יושב עם איזה 20 זקנים שם, בקושי 20, אוכלים קרקרים, ואיזה אחד אומר... והייתי אומר: לאיפה הגעתי? היית צריך ללכת לבית כנסת מרוקאי, שם לא מדברים ככה. כל פעם הייתי מגיע, אתה יודע, הייתי אומר: מה, אני בחור צעיר, מאיפה אני בא? יושב עם הילדים שלי, יושבים עם איזה אחד בן 60, 80 מדבר... היום, בכנות, אתה יותר מחובר לזה? מה זה... המנחה של שבת זה הרגע הכי יפה בשבת.

הסעודה השלישית, שאני יוצא מבית הכנסת ואנחנו הולכים שם למבואה לאכול את הסעודה השלישית עם כל ה... זה הדבר הכי כיף בשבת, זה השיא של השבת, זה הזרע של השבוע הבא, זה רצון הרצונות, כמו שאומרים. חילונים יראו את זה, יגידו שאתה כמו שבוי שמתאהב בחוטפיו. אתה יודע מה, יכול להיות. יכול להיות, אבל מה זה חוטפיו? כשלא נהניתי אמרתי: לא נהניתי. אני לא משקר לעצמי. כשאני סובל רואים שאני סובל, פשוט אני... תראה, אם אני נהנה... מחר אני איהנה לשבת בכיסא ולהסתכל על השמיים וזה יעשה לי עונג כמו לעשות סקי. אז אני יכול לחסוך את הסקי. אוקיי, אבל אתה יודע, מה שאתה מתאר עכשיו, שאתה עצמך באמת בתוך זה ומחובר לזה. זה לא מה שאתה

כל כך מראה בחלק, לא כל, הראיונות התקשורתיים שלך במדיה הכללית. אולי פה אתה מרגיש יותר נוח לפרוש את זה ולהיות יותר כן. אבל שם זה נראה כאילו: עדן התחילה, אני איתה בסדר, אבל אל תגידי "אנחנו", זאת את. צריך להבין שיש איזה משהו שצריך להגיד אותו, אנחנו מופיעים הרבה וכל הקונפליקט של ההצגות שלנו, של הסיפור האישי שלנו, הצחוק שיש לנו, זה הקונפליקט בין זה שעדן מאוד בעניין, מה שלא שקר, ואני לא, או פחות. א', הגרעין הזה נכון, או עד היום נכון כרגע. יש פער, אבל הוא מצטמצם אבל אם אני אגיד שאנחנו איש אחד בלב אחד ואין הבדל אז הורדת את כל הקונפליקט של הסיפור. -אבל שם, במדיה הכללית, אתה מעצים את זה, כאילו זה נראה

קצת אפילו משחק. אז אוקיי, אז א', זה באמת, חלק מזה אתה צודק, זה משחק. כשאני מתראיין במקומות שהשיחות הן יותר חיצוניות על למה אני בלי כיפה או בלי ציצית, למרות שאני עם ציצית וכיפה, אבל לא רואים את הציצית, ולמה אני מסתיר אותה ולמה אני לבוש עדיין לא כמו דוס עם שטריימל ומתעסקים בצד החיצוני בשאלות כאלה של רכילות, אז כדי שאני לא... זה כל כך מביך אותי שהדרך היחידה להתגבר על זה היא לצחוק יחד איתם. -נכון. כי השאלות הן כל כך שטחיות, לא שאני כועס, המראיינים הרי לא בתוך העניין הזה. זה כמו שאני הייתי שואל בן אדם מאמין לפני 20 שנה, מה הייתי שואל אותו? לא ידעתי כלום. אז בגלל שהמרחק והעולם כל כך שונה, השאלות הן

מאוד מאוד לא קשורות לחיים שלי, אז אם אני אכנס לפרטים, זה יהיה כל כך לא קשור וזה יתנגש ואני אאבד גם את הקצת שיש. אז עדיף לצחוק עם המראיין, להגדיל את הפער ביני לבין עדן על מנת שגם כן ההופעות יימכרו בהצלחה, שזה גם חשוב לפרנסה. -שזה הכי חשוב. וחוץ מזה, גם באמת אין מה להביא שם משהו אחר כי המראיין עצמו, יהיה אשר יהיה, זה כמו שידברו איתי עכשיו על פוליטיקה כבדה עם אברמוביץ' ואני עוד לא כל כך... אז אני לא אהיה איתו, לא יהיה שם חיבור. עדיף שהוא ידבר איתי עדיין בשלב החיצוני, איפה שאני נמצא, איפה שאני אוחז כי הוא יאבד אותי אחר כך. אבל יש לך איזשהו קטע שאתה טיפה ב... תראה, הם מסתכלים עליך, "תגיד, מה,

הילדים שלך ממש כאילו עם פאות?" -כן. "ועם זה וזה...?" עכשיו, נגיד, אם היו אומרים לעדן: "כן, אנחנו זה". אבל אני אומר. -אתה "כן..." כאילו אתה קצת בצד. זאת אומרת, קצת צוחק על זה אפילו. -לא. על הילדים ועל אשתי אני לא אמרתי אף פעם שלא, הילדים מאוד בעניין, לפחות חמשת הילדים שלנו. הגדול קצת פחות כי... אבל הם מסתכלים עליך כאילו השתגעתם קצת, אז אתה מנסה להראות להם "לא לגמרי השתגענו". כן, נכון, זה נחמד וזה, אבל תשמעו, אני עדיין איתכם, כאילו אני דובר את השפה. אז אם זה ככה ואתה אומר את זה ככה אז אני יכול להאמין שאמרתי את זה אז, אולי גם אני אגיד את זה היום בגלל המשפחה שלי. -כן, זה היה לפני כמה שנים. כמה

שנים עברו מאז אז כל שנה פה היא מאוד מהותית כי קרו דברים, אבל אם גם אני חושב מה עבר לי בראש אז, זה המשפחה שלי. המשפחה שלי: אבא שלי ואימא שלי, במיוחד אימא שלי, במיוחד דודה שלי מהצד של האימא, האוסטרו-הונגרים, הם לוקחים את זה מאוד קשה. עד היום? -עד היום מאוד מאוד קשה, זה ממש מעיב על שמחתם. קודם כול, זה מביא לכם תכנים טובים להופעה אז זה כבר טוב. כשאני פה בהידברות, אימא שלי לא... זה אתר שהיא לא תראה... זה אני יודע, היא לא תראה את זה לעולם אז אני יכול לדבר יותר חופשי. אבל כשאני מופיע בערוץ 2 או בערוץ 12 או 13, שאלה הערוצים שהיא רואה אחר כך, אם אני אדבר במלוא ליבי, אני אעציב את האהובים עליי. אבל איך

אתה מסביר את זה ש...? -ואני שם הולך על יותר בהונות על מנת ש... יש לי הורים מבוגרים, וזו מבחינתם אכזבה. יש להם ילד, הם רואים את זה כך, הכי יפה בעולם, הכי חכם בעולם, הכי עשיר בעולם, הכי מצליח בעולם, הם התגאו בו עד אימה ופתאום בשנים האחרונות הוא התחרפן. עכשיו, כדי לא להרוס להם את זה, אני איתם לא לוחץ על הצד הזה. זאת אומרת, אני לא משקר, חס ושלום, אבל אני לא בא ואומר: אימא, היום למדתי בגמרא, אל תשאלי על פסוייכא, לא יודע מה... לא מתחיל. אני מוריד את זה כדי לא לעשות דווקא. היה שלב שבו ניסית לשכנע אותם: תשמעו, אני יודע מה אני עושה, אני בכיוון הנכון, אל תדאגו. יש מאחורי זה היגיון גם. לא, לא משכנע

אותם. לא... פעם דיברנו על הדלקת נרות שבת. לא הבנתי מה הבעיה להדליק... הייתה שיחה, הגענו לזה. "אתה מתחיל?" "לא, לא", ואז הבנתי שאין מה לדבר. לא, אני לא משכנע אותם, ממש לא, אבל יש ממש כעס גדול. אחות של אימא שלי היא הכי כועסת והיא גם מדברת עם אימא שלי על זה, ממש מדברת על... לא על אובדן, אבל הם באים אליי הביתה, הם רואים את הילדות, הילדות עם גרביונים וזה, הם ממש נחרדים מזה, זה עצוב להם. אז אני לא בא, אני לא מסתיר, הם באים, מה שהם רואים - הם רואים, כשהילדים באו עם פאות פעם ראשונה, ראיתי את אימא שלי כמעט עם דמעות בעיניים. היא אמרה: זהו, מזה חששתי. והפאות זה היה הדבר ששבר אותה. ואפילו ניסיתי לראות

איך אני מסתיר את זה, וביקשתי מעדן לעכב את עניין הפאות של הילדים. "מה פתאום, איזה שטויות, מה זה, הילד רוצה פאות. "אני אגיד לאימא שלך שתתבגר". ההורים שלך ניצולי שואה? -לא. אז דיברתי עם הרב, והוא אמר לי שישימו את זה מאחורי... אפילו הוא אמר: אם זה מציק לה, שישימו מאחורי האוזניים. זאת אומרת, אפילו לא צריך לעשות דווקא. -כן, ברור שלא. אני זוכר שהוא אמר את זה, ובאמת, היא פחות רואה את זה היום בגלל שזה מאחורי... אבל זה הציק לה. עכשיו, אני עושה ראיונות בטלוויזיה, אני כל הזמן חושב גם איך היא תראה את זה. זאת אימי האהובה, אני חי פה בזכותה. כל הכבוד שאתה חושב על זה. -היא אוהבת אותי יותר מכל אדם אחר בעולם,

אותי ואת אחי, יש לה רק שני ילדים. אותו הדבר אבי, ואני אוהב אותם, והייתה לנו ילדות נפלאה. אני לא רוצה לסיים את... הרי ברור שעכשיו הם לא בתחילת חייהם, הם בסוף כי אדם בן 82, 88... יש להם עד 120, 130 ומשהו. -כן, אבל הם לא בגיל 20, הם כבר לקראת ה-120. ואני לא רוצה שהחיים שלהם יסתיימו בצער כל כך כבד ואבל. אז לכן אני חושב שאם כבר אני, איך אומרים? "דופק חשבון", כמו שאומרים החבר'ה בסגנון צעיר, אז להם כן, לא לחברה אבל להם כן. וכשאני בא לישיבות ב"קשת" או ב"רשת" או שאני עושה איזה משהו שהוא ממש בעולם ההארד קור, שלא קשור לעולמנו, אז אני היום כבר גם בא עם הכיפה. כמה פעמים לא באתי עם הכיפה, הייתי באמת מסתיר

את הכיפה, היום אני בא עם הכיפה. אבל אני מנסה לא... למרות שאנשים מכניסים אותי לזה ומדברים ומנסים ככה להתחיל ויכוח, אני... -מנסים לקנטר או שבאמת לשאול, באמת מתעניינים? -חמישים לקנטר, חמישים אחוז לא לקנטר, אבל אני... -הם גם לא רואים אתה זה, אל תדאג. בגלל זה אני מדבר חופשי עכשיו. -אז זה עוד לא 50-50. יש לי טריק, אני אדם שתמיד ברח ממחלוקות, לא התווכחתי - לא עם ההורים שלי ולא עם ה... אני לא מתווכח, לא עושה הדתה לאנשים ואומר להם "תקשיב, תשמור שבת, כדאי, "תניח תפילין", בחיים אני לא, לא תמצא. להפך, אני בצד שלהם, אני לא הולך... אני בורח ממחלוקות מאוד גדול, אני לא אוהב לריב, ואם מישהו בא ואומר לי:

"תגיד, מה יש, מה זה עם השבת?" אני אומר לו: לא, לא, לך השבת זה לא מתאים, אל תשמור שבת, לי זה מתאים, לך לא מתאים. -"לא, אני רוצה! תגיד לי!" אם הוא דורש ממני, רק אז אני מסביר לו. -אם אתה רואה שהוא באמת רוצה... שהוא בעניין. אם לא, אני לא אכניס אותו, אני אומר לו: עזוב, לא בשבילך. אני לא נכנס לוויכוחים כי אני לא בנוי לזה. אני לא רוצה את זה. שוב, אם יהיה ויכוח, ייכנסו, אני כבר אהיה בתוכו או יגידו משהו לא טוב על התורה או על הרב שלי אז אני אעמוד כמו שור, כמו אריה שואג ואני אטרוף אותו. אבל אם זה רק אני - שיגידו. אימא שלי, זה כיבוד אב ואם, זה ההורים שלי, זה כל עולמי, אני אוהב אותם אהבת נפש, אני לא רוצה

לבאס אותם. עכשיו, הם פנסיונרים, מה הם רואים כל היום? טלוויזיה. לא הידברות, אבל הם רואים את הערוצים האלה אז כשהם רואים... -מישהו ישלח אליהם את זה. שישלח. אם הוא ישלח, אני אגיד את האמת. תשמע, זאת אמת. הם יודעים את האמת. אבל לא צריך לבוא עם פוסטרים מול הפרצוף ולהראות להם: "הנה, תראו, "הבן שלכם חזר בתשובה, הבן שלו הולך כבר זה... "ילדים הולכים וזה", זה לא עושה איזשהו... לאימא שלי זה לא יעשה עונג, ואני יודע שזה מעציב אותה. תגיד, בקריירה שלך מה השתנה? זאת אומרת, יש לך גבולות כבר מוגדרים שאתה יודע "זה אני לא עושה, "זה אני כן עושה"? יש כמה. -או שאתה זורם כזה? לא, יש כמה, קודם כול, אני זוכר שכשהתחלנו

לשמור שבת, ממש בהתחלה, בחנו אותי שם למעלה והציעו לי הצעה גדולה של... -ברודוויי? לא, עולם הילדים. -תמיד הסיפורים האלה זה ברודוויי. לא, לא, לא. עשיתי אז, כשהייתי בערוץ הילדים עשיתי הרבה פסטיגלים ודברים כאלה אז עשו, הייתה עוד איזו הצגה לילדים שעוד הייתי קצת קשור, היום כבר גם זה לא, לעולם החילוני, שאני אופיע בשבת. שהייתה גם הופעה בשבת. וזה לא יכול, ואמרתי לעצמי: אולי אני אעשה, אני אתרום את הכסף שהרווחתי בשבת כדי שלא יהיה... התחלתי לחפש כל מיני... אתה יודע, עוד הייתי ב... היום אין לי בכלל, היום זו לא שאלה בכלל. אתה לומד דרך 30, 40 שנה קו מסוים, פתאום אתה מבין שהקו הזה הוא בכלל הפוך, בכלל הפוך

לגמרי. ולוקח זמן להרכיב אותו במוח. ולכן גם כשהופעתי וכן הייתי בסצנה כזאת, והייתי נשוי, הרגשתי משהו קטן אבל הייתי כל כך, הראש היה כל כך מסודר לחיים החילוניים, אתה כל כך לומד אותם שאתה לא מרשה לעצמך אפילו לחשוב על זה כי זה נשמע פרימיטיבי. תבין, אז, אולי גם היום, אדם שלומד תורה והוא מאמין והוא מדליק נרות שבת ומנשק מזוזה וקורא פתאום איזה תהילים, בעולם שממנו אני בא זה פרימיטיבי. -מנשקי המזוזות. זה עולם פרימיטיבי, זה עולם חשוך, זה לא רציני. תשמע, אתה רוצה להעמיק, תהיה פרופסור, תלמד במדע, תלמד מה זה באמת גוף האדם. אדם שמאמין זה אדם שלא קרא, זה אדם שלא יודע לקרוא, שלא יודע, הוא לא למד בבית ספר, הוא

לא למד באוניברסיטה. מהאטימות שלו הוא בורח לאמונה, קורא כל מיני קמעות ושטויות, והוא מאמין כי הוא מסכן. זה לא כבוד גדול. מי אנחנו מעריכים? מי שמביא את המדע, מי שרופא, מי שלמד באוניברסיטה, שהוא יודע, שהוא מדען, שהוא למד בחיים ויצמן ברחובות, והעסק אצלו עמוק. מי שהוא הולך ומתפלל ומאמין, האמונה בעולם שממנו אני בא אולי גם עד היום, היא נחשבת ללא רצינית. -היום פחות אבל. היום פחות אבל אז, אני בכל זאת בן 50, זה קצת כזה לא רציני. כזה לא... זה נחמד, עוד פעם, פולקלור נחמד, אתם רוצים לשיר שירי פסח בפסח, לקרוא את ההגדה כמה שורות עד הארוחה כדי בכל זאת להיזכר מה עשינו - אחלה אבל עזוב אותך. היום אנחנו גומרים את

ההגדה, אימא שלי אומרת: טוב, קראנו כבר. בואו נאכל כבר. אתה מבין? זה כמו שאני הייתי: בואו נאכל, עזוב, בסדר, נשיר "עבדים היינו", יאללה, בואו נתחיל לאכול. לא, ההגדה הזאת יש לה סוד, זה סוד גדול, מי שקורא את זה, זה משהו רוחני עצום. מה זה השטויות...? תגיד, אני מחזיר אותך לעבודה, אז מהעולם החילוני, הבנתי איפה אתה, בעולם הדתי, אתה חשבת בכלל שאתה תוכל להתפתח שם? שיש דברים? אתה יודע, אלה לא אותם תקציבים, זו לא אותה מקצועיות הרבה פעמים, אני כמובן לא מדבר על הידברות, פה זה הכי מקצועי, אבל איך אתה בעצם משתלב באמת ב...? אז קודם כול, באמת אם היית שואל אותי לפני 15 שנה, באמת זה נשמע משהו כמו אורי זוהר. אורי

זוהר בעצם עזב הכול הכול הכול, ובתקופה ההיא... אבל הוא שייך לדור ההוא, ואתה יודע... -הדור ההוא שהיה צריך לעזוב הכול כי אין מה לעשות. -כן. אנחנו, ברוך השם, יש לנו כזאת השגחה פרטית שכשהתחלנו ממש לזוז עם הדבר הזה, ממש לעשות צעדים, אז קרו שני דברים במקביל: נפתח ערוץ 20 אז וקיבלנו תוכנית יומית שם, במקביל עשינו תוכנית שבת בערוץ המוזיקה - 24, שהייתה קשורה לשבת, וגם קיבלנו תכנים יהודיים, לא דתיים, אבל הם מונעים בתוך ערוצים חילוניים אבל ערוץ 20 נפתח וגם התחלנו להכיר את הידברות ואיכשהו הדברים התפתחו במקביל בצורה מופלאה שאפילו לא היינו צריכים לתכנן תכנונים מרחיקי לכת, אלא דברים קרו בהשגחה פרטית והגענו

להידברות ועד היום הידברות עובדת עם ערוץ 20 ויש מקום לזה היום. גם ההופעה הזאת שקמה, והיא הצלחה אדירה ואנחנו יוצאים איתה, "לא רואים עין בעין", עדן ואני, באה מתוך החזרה בתשובה, והיא הביאה איתה איזה משהו. הופענו באיזו התנדבות באיזה מקום שהכניסו ספר תורה, לא בשביל לעשות מזה כסף, והקהל כל כך התרגש וצחק שהזמינו אותנו לעוד הופעה ועוד הופעה. תעשו עם זה משהו. -והיום אנחנו עובדים כמעט כל לילה ומופיעים עם ההופעה המצחיקה הזו, וזה קרה בזכות זה. אז בעצם, הסטנד-אפ שאנחנו עושים, וזו פרנסה... שגם לא חשבת בחיים שתעמוד ו... -בחיים! אני אעשה סטנד-אפ? הופעתי בפסטיגלים, הופעתי בהצגות, בטקסטים שקיבלתי ממישהו אחר

שכתב לי להצגה וביים אותי, זה חומר שלנו. הכול שם אמיתי או שזה מוגזם? אמיתי, כל הגרעין אמיתי. לא, הגרעין, אבל יש הגזמות. -ברור שמוגזם. אתה יודע מה זה סטנד-אפ, חייב להגזים, לתבל את זה. אנחנו באים להצחיק אז... איך אתם כותבים את זה? ביחד? מה זה, זה קרה לנו בחיים, דיברנו ועם ההופעות, זה ככה... איך אומרים? על פתק של מפית. בדרך להופעה... -כמו רשימה למכולת. כל פעם ועם הזמן זה גדל. ובכלל, הופענו בפני מעט אנשים, אז התאמנו, התאמנו, ככה זה גדל, פתאום יש הופעה של שעה וחצי. בהתחלה אמרנו: "איך נופיע שלושת רבעי שעה? אין לנו חומר". והיה. והיום אנחנו כבר מופיעים... לא מזמן זה קרה, של השלושת רבעי שעה, היום אנחנו

צריכים להוריד חומר, יש לנו כל כך הרבה חומר שאנחנו צריכים להוריד. עם מה נופיע היום? מה נוריד? כי לעשות את כל מה שיש לנו להופיע, זה ייקח כמעט שעתיים ואין זמן לשעתיים. החומר הלך וגדל וכבר יש לנו המון חומר, אנחנו כבר לא יודעים מה... זה קרה בזכות הדבר הזה. אז ההופעה בזכות זה, ההידברות, כל מה שאנחנו עושים, שמתפרנסים היום, זה דווקא בזכות החזרה בתשובה. זה שירדו דברים אחרים - נכון, במקביל גם ירדו כי היום אני כבר לא אנחה את "האח הגדול" כנראה ולא אנחה ריאליטי או לא דבר שקשור. אבל בטח יש אצלכם איזשהו חשש שאנחנו הולכים ונמחקים מהעולם החילוני. כאילו אוקיי, הידברות, ערוץ 20 וזה, יש דברים שלא ימשיכו לנצח,

אבל מה קורה עם העולם שאותו עזבנו? שמע, אני עדיין קודם כול מופיע בעולם ה... עכשיו אני עושה איזה סיטקום לילדים, "אחותי קפצה כיתה" ב"יס". אין שום קשר, זה עולם ו"יס", יש לנו... הופענו גם בהוט, הופענו ב... עדיין יש שיחות בערוץ 12 על דברים ו-13, זה לא שהדברים לא קיימים, הם ירדו, אבל אני לא חושב שתהיה בעיה להופיע, אם אין הופעה בשבת והתוכן הוא איכותי... -לא, לא בעיה מצידך אלא בעיה מצידם. מצידם תהיה בעיה אם אנחנו ניראה דוסים. כל עוד המראה, שוב, המראה הוא לא "ליצמני", נקרא לזה, רק כשם קוד, אם אני לא נראה כמו ליצמן או כמו איזה רב עם שטריימל אני לא חושב שתהיה להם בעיה. אין פה איזה משהו. תשמע, יש כתב

בחדשות ערוץ 2, עמית סגל, יש לו כיפה קטנה אבל הוא נראה כמו כולם, זה לא... אין איזה... אם אתה לא נראה דוס ממאה שערים, שאז באמת כבר אתה לא יכול... למה, גם שולי רנד נראה דוס ממאה שערים, והוא... טוב, אבל אז הוא ממש מקבל את ה... יש לו את השולי רנד שלו. הוא מופיע בסרטים, אז הוא מופיע בסרטים כדמות. הוא יכול לשחק משחק אבל להנחות הוא ינחה כשולי רנד ואז ייקחו אותו לתוכנית דתית אולי אבל לא למשהו אחר. אבל כשאתה מופיע ויודעים שאתה שומר תורה ומצוות, אבל אתה לא... זה לא קופץ ישר, הרי בסוף העם החילוני, זה מתחיל מחיצוניות, מהדבר הכי שטותי, הכי אידיוטי אבל מה לעשות, זה הדבר... אימא שלי, עם מה היא מתעסקת? עם

הפאה, איך נראים הגרביונים של הילדות. היא לא מתעסקת עם הגמרא שלמדתי, היא מתעסקת ב... אותה מלחיץ המראה, קודם כול, אוי ואבוי, מה זה הדבר הזה? איך היא נראית? מה זה השביס? אלה הדברים שקופצים להם. אז אם אנחנו לא נראים וזועקים אז אני לא רואה בזה גם בעיה ואולי גם זאת הסיבה שאנחנו שומרים את כל המצוות, אבל מוצאים את הדרך החכמה לעשות אותן על פי התורה. ספר לי על איזושהי התלבטות שבאתם לצאת מהבית ואמרתם: לא, אנחנו ניראה ככה... אתה יודע, אני קורא דברים עליכם, נגיד ב"וואינט" שאתם מדברים עם איזה מישהו דתי, אז כותבים: על מה הם מדברים? על סיר החמין? כאילו זה מה שמנסים להלביש עליכם. -אוקיי, אוקיי, אז אתה רואה?

אז תן לי דוגמה ללא יודע, אולי רצית זקן, אולי עדן רצתה כיסוי ראש וויתרתם על זה בגלל ש...? עדן לא ויתרה על כלום, נתחיל מזה, והמבין יבין. ועדן כרגיל, רק ששוב, במקרה שלה בצורה חכמה, לעשות בצורה חכמה - עושים את המצוות לדיוקן אבל בצורה שלא תבהיל כי היא גם מקרבת את הקהל החילוני ונשים חילוניות, שזה הרבה יותר חכם לבוא כשאתה יותר קרוב אליהן. -נכון. אם אתה תבוא עכשיו כמו רב כזה רחוק עם זקן וזה, אז שוב, יכולה להיות בעיה. טוב, הוא דוס, לא רוצים לשמוע אותו. כמו הידברות, החזות היא, אתה יודע, צבעוניות. כל עוד אתה לא עובר על המצוות, יש שולחן ערוך, לא עוברים על שולחן ערוך. הנה, אני אומר פה: לא עוברים על שולחן

ערוך. הכול לפי השולחן ערוך. אבל יש רב, רואה את הייעוד שלך, נעשה את זה חכם. לא שולחן ערוך, אבל בצורה חכמה. וזה מה שאנחנו עושים כרגע. לכן כל עוד השולחן ערוך מתקיים וההלכות מתקיימות ואנחנו בתורה אבל עדיין עושים לפרנסתנו, וגם לקירוב דברים חשובים... רק פה אתה אומר לקירוב כי ברפי רשף, כשהוא שואל אותך אם אתה מיסיונר - מה פתאום! לא מעניין אותי, לא זה. אבל בינינו, תודה שאם בן אדם מתחזק בזכותך, זה כן ישמח אותך. ככה, אומרים שאם הוא מתחזק בזכותי אז כל המצוות שהוא עושה עוברות דרכי, שזו מצווה, מעלה גדולה. אני יודע שאחרי הופעות שאני מופיע עם עדן, באים הרבה אנשים - וזה אני אומר רק בהידברות, שאף אחד לא ישמע

אותי... -אל תחתכו את זה לווטסאפ או משהו. חס ושלום. אומרים לנו אנשים: בוא'נה, הרסתם אותנו. ואני יודע, שוב, זה לא אנחנו, זה באמת הקב"ה, אנחנו רק שליחים, באמת, אני לא אומר את זה בשביל להצטנע כי באמת הכול... לא עשינו כלום, אפילו את הטקסט לא כתבנו, זה בא לנו לפה. אז באמת, אנחנו רק בובות עם חוטים שמישהו מזיז. אבל כשנגמרת הופעה, יש לא מעט אנשים שהם התחילו להקשיב, באו להופעה וזה הפך להם את הזה. אני יודע לפחות על מספר רב של זוגות שברוך השם, בזכות עדן שומרים טהרת הבית ואולי גם שבת, כי היה להם איזה משהו מסקרן, הם ראו את ההופעה, אמרו: בוא'נה, מדליק, אני הולך לבדוק את זה. ובדקו את זה וראו כי טוב. אז זכינו

בזה. אני לא אגיד את זה בעולם חילוני כי אז מה עשיתי, אז אנשים לא יראו... כי ההצגה היא סטנד-אפ, היא מצחיקה, היא לא קשורה לכלום, היא מביאה את זה ממש - אם אתה לא שם לב, אתה אפילו לא מבין איך זה מגיע אליך כי אתה באת לצחוק ואתה ראית את קטורזה, לצורך העניין. אבל מתחת לזה, זה משתרבב שם. אם אני אבוא ואגיד ואספר את זה, אז כאילו גיליתי את הקסם ואז: אה, אז זה הטריק של הקסם? אז לא צריך לראות את ההצגה, כבר הסברת מה הטריק של הקסם, כבר לא צריך לראות את הקסם. אז פספסתי, קלקלתי לעצמי. אז לכן להגיד שאנחנו עושים קירוב זה גם ירגיז: אה, זו הדתה, אה, אנחנו לא באים לראות, אה, זו בכלל הופעה שמקרבת אנשים. אני רוצה

למכור את זה, אני לא משקר, כמופע סטנד-אפ, כמופע בידור, לא שיקרתי, זה נכון. זה מופע מצוין, אני אתמול ראיתי חלקים, באמת אחלה עבודה. -אני לא יודע איפה ראית כי כבר הוא השתנה לגמרי. אצלכם באתר, שאתם צריכים לשדרג. -יפה מאוד. אז יש שם קטעים שהם בכלל סטנד-אפ. זה שבסוף אפשר להרגיש שאולי משהו נכנס למוח אבל זה ממש כמו תבלין, הרוב זה פאן - זוגיות, ילדים, חייב להיות כמו מופע בידור רגיל. תגיד, ותכלס לעבוד עם אשתך, עכשיו, אתה יודע, יש את התשובה הדיפלומטית שאתה כבר מחייך אז אנחנו יודעים מהי... ויש את התשובה האמיתית. מה התשובה האמיתית? זה גם וגם. תשמע, באמת אנחנו חיים קודם כול, וזה אמיתי, זה לא צחוק, אני לא

אומר את זה בשביל להגיד לך סתם, פה הידברות זה הבית, אני אומר לך, אנחנו באים להופעות, זה זמן שיש לנו לנסוע בדרך ביחד. אנחנו עובדים כל הזמן, אני עכשיו לא רואה אותה, היא... אנחנו לא ביחד פיזית, אנחנו במנטליות אולי אבל לא... פתאום באותו אוטו נוסעים שעה ללא יודע מה, לחיפה, יש לנו הלוך וחזור לדבר שעתיים בלי הפרעות של ילדים. אני מכיר את זה גם, אבל... אם אין טלפונים. -אבל מה המינוסים של זה? המינוסים זה שיכול להיות גם יום אחד שבאמת אנחנו מתווכחים על איזה נושא מסוים, שהייתה לנו אי הסכמה, ובאים עם האי הסכמה הזאת למופע אתה דואג שחס ושלום שהמופע... כשאתה עולה עם שחקן רגיל, הוא לא חייב לך כלום, הוא צריך

מקצועי לבוא ככה, אתה מבין? פה אתה בא עם בן הזוג שלך שהוא בעצם... שאם אתם קצת באיזה מצב של איזו אי הסכמה, איך תעבור ההצגה עכשיו? איך תעבור ההופעה? כי זו אשתך. אתה רוצה שזה יהיה נכון. אבל לשמחתי זה קורה בצורה מאוד נדירה, רוב הפעמים זה "איזה כיף, נפגשים היום. "יש לנו דייט ביחד, אנחנו הולכים להופיע". וגם ההופעה היא כל כך מהנה, היא גם עושה לנו טוב, היא גם מחזקת אותנו כל פעם מחדש, אז זה גם טוב לנו. הקהל, תשמע, יש פה אנרגיות של 300, 400 איש שגם צוחקים, גם מחבקים אותך, גם באים אחרי ההופעה ואנחנו, ברוך השם, מחזקים אותם והם מחזקים אותנו, וזה נותן גם לנו כוח. כך שההופעה הזאת היא נכס. היא גם באמת פרנסה

נהדרת, אבל גם מעבר לזה, היא באמת נותנת לנו כוחות להמשיך הלאה. זה דבר שלא הייתי רוצה שיפסיק. אבל גם בשידורים, באים פה להידברות, לשידורים ביחד, נמצאים פה כל היום, עושים סדרות ביחד. עובדים המון ביחד כמו דץ ודצה. מי הביא את מי להידברות, אתה אותה או...? האמת שאני התחלתי בהידברות כבר הרבה שנים לא בצורה קבועה, הייתי בא לפה עוד אפילו לפניה, אבל אין ספק שגם היא באה. פה לא העניין, תראה, שנינו יש לנו עולם - לעדן ולי, שהיה מלא גם לפני שהתחתנו. היא הייתה כוכבת גדולה מאוד לפני שהיא הכירה אותי והתפרנסה לבד, הצליחה לבד, וברוך השם גם אני, כך שיש פה לכל אחד את העולם שלו, יש פה שלושה עולמות: עולם אחד שלי, עולם

אחד שלה... -ועולם אחד משותף. ועולם אחד של שנינו. אז הרווחנו, מה שנקרא, זה תפארת, זה שניים שנוצר משהו שלישי. זה כמו שכתוב "והיו לבשר אחד", האחד נהיה כבר משהו בפני עצמו. ואני מרגיש כל הזמן שיש לנו פתאום... נוצר משהו של שניים שהפכו לאחד. וזה דבר נפלא, ואנחנו נהנים מזה מאוד. וכמו כל זוג צריך להגיד גם: כן, יש אי הסכמות, יש לפעמים ויכוחים. יותר בכיוון הרוחני או יותר בכיוון המקצועי? גם וגם. כל מה שקורה ברוחניות, קורה גם בגשמיות. צריך להגיד את זה. כשיש כזה דבר ברוחני ואתה מרגיש אותו, הוא מגיע גם בגשמיות. והנה, הדוגמה זו ההופעה הזאת, זה בדיוק זה, כי היום מזמינים אותנו. יש לנו סוכנת: "אני רוצה להזמין

את עדן להופעה". זה טלפון אחד. טלפון שני: "אני רוצה להזמין את עודד להנחיה זה..." אני רוצה להזמין את עודד ואת עדן ביחד, זה כאילו גוש אחר, זה משהו שלישי שונה משני הדברים האחרים, וזה נוצר בזכות רוחניות. הרי ברוב העולם זה יין ויאנג, ימין ושמאל, דין וחסד. ואז רוב האנשים החילונים שומרים על זה בצורה מאוזנת. אם זה מאוזן, זה חיים טובים. אנחנו לא רוצים שזה יהיה מאוזן, אנחנו רוצים ליצור את הדבר השלישי, את היעקב אבינו, את התפארת, שזה בעצם הדבר שלא קיים, וברוך השם אפשר לראות כבר את השרידים של זה, את הניצנים של זה שנוצר משהו שלישי שלא היה קיים לפני שהכרנו. תגיד, ואפרופו היצירה המשותפת, חינוך ילדים ברעננה

להורים שאתה יודע, הם גם רגל פה, רגל שם, זה משהו קל או מורכב? תסביר לי עוד פעם מה זאת אומרת רעננה? חינוך ילדים לעולם תורני. היינו ברמת השרון, שם התחלנו עם זה, הייתה לנו קהילה נהדרת של קהילת ראשית, אבל מצד שני, רמת השרון זה לא הבני ברק המושלם. ויש שם גם קהילה שהיא מאוד רוצה שישמרו לה את המוכר ואת הישן. ומצאתי את עצמי ברמת השרון נמצא במחלוקת, מחלוקת. עוד פעם, מחלוקת, אני איפה שיש מחלוקת, בית כנסת שיש מחלוקת, לא יראו אותי שם. עד כדי כך הייתה שם מחלוקת? -הייתה שם מחלוקת. היו הפגנות כל מוצאי שבת, כל מוצאי שבת. מה, הציבור החילוני לא רצה שיהיה בית כנסת? -הציבור החילוני עם מגפונים. אני התפללתי חמש

שנים, שבע שנים בבית ספר כי לא הסכימו לבנות בית כנסת. תחשוב, אני גר ברמת השרון בארץ ישראל, לא התפללתי בבית כנסת, רק בבית ספר באיזו מבואה. -נשמע כמו איזה קיבוץ בשנות ה-50. לא הסכימו השכנים. עכשיו, הייתה שם קבוצה שנקראת קהילת ראשית, שהמנהיג שלהם, שהוא בהחלט רצה לעשות טוב, בדרכו שלו, אולי לא הסכימו, כל מוצאי שבת כל החבר'ה מרמת השרון עם מגפונים מול הבית שלו והפגנות קבועות, לא פעם פעם, כל הזמן, וזה נהיה מקור ל... כמו שיש מאה שערים של זה, יש מאה שערים של... הספוט גם היה קצת עליך מן הסתם, לא? אז בגלל שאני גר שם, בגלל שהיו יודעים שאני מתקרב, אז אני הבנתי ששם... השיא היה שתלו חזיר בבית כנסת שאני

התפללתי בו שנים, "סוכת שאול". "סוכת שאול" שהתפללתי... כבר עזבתי לרעננה, אבל עד לא מזמן, קראתי, פתחתי את האינטרנט - חזיר. אתה יודע, מקום שיש בו קוטביות. עכשיו, צריך להגיד את משפחת אדלשטיין, אני חזרתי בתשובה בזכות הצדיק הכי גדול בעולם, הרב יעקב אדלשטיין שגר ברמת השרון. איזה מזל שהגעתי לרמת השרון כי לא... מה אתה יכול לספר עליו, על הדמות...? כל מה שסיפרנו עכשיו, לא מתקיים אלא בזכות אותו צדיק. כשאני התפללתי, לא הבנתי עם מי אני מתפלל, לא הבנתי מי ה... היית מתייעץ איתו בכל הדברים המקצועיים? -עם הזמן, לא הייתי... תשמע, זה אבא שלי. לא היה צומת בחיים או ספק, כל מה שהוא אמר... זה לא ליד, זה... מה, זה לא

הגיוני מה שהוא אמר, ובסוף אתה מגלה שזה הכי הגיוני שבעולם. אני התמכרתי לאיש הזה. התמכרתי אליו. ממש התמכרתי. הוא היה אבא, הוא היה גדול הגדולים. אז קודם כול, אם הוא היה עכשיו עוד ממשיך לחיות, לא הייתי חושב לעולם לעזוב את רמת השרון כי הוא הביא אותי לרעננה בסך הכול. בית ספר חורב... -כן. הוא אמר לנו את זה. הלכנו איתו צמודים צמודים, ובעצם אורו הביא לנו המון לחיינו. הוא צדיק הדור, ללא ספק. אחיו, ייבדל לחיים ארוכים, הרב גרשון אדלשטיין עדיין חי, הכרתי אותו גם דרכו, אבל הרב יעקב אדלשטיין זה היה אור, אור אינסוף שאנחנו זכינו. הייתי מסקרנותי מתפלל איתו כל בוקר אז כל פעם כשהייתה ברכת הכהנים הייתי נדחף בכוח

מתחת לטלית שלו שיברך אותי, והתמכרתי לזה כי זה עשה לי יום נפלא, וככה כל יום. פעם אחת באתי לבית הכנסת ומישהו אמר: תשמע, יש פה איזה מישהו, הוא ייכנס מתחת לטלית, אתה לא. אני כל כך נפגעתי, ואמרתי: אני לא יוצא החוצה מבית הכנסת, אני לא יוצא ליום הזה, לא בירך אותי הרב, אני לא יודע מה יקרה לי. פעם אחת הוא היה חולה, הוא לא בא לבית כנסת, פחדתי ללכת ליום. כל כך אהבתי את הברכה שלו. וכל כך אהבתי אותו והתמכרנו אליו שהייתי אחרי זה... הוא היה מקפל את התפילין שלו והייתי עומד לידו כי התפללתי לידו ואנשים היו באים לשאול אותו, לא אחד, כל יום 200 איש, כל יום, יושבים מאחורה ושואלים אותו שאלות. עכשיו, אני מודה -

שיסלחו לי שם למעלה, הקשבתי למה שהם שואלים, והוא היה, תוך כדי שהוא בכלל לא... "יש לי משפט, מה אני הולך לעשות? "רוצים לקחת לי את האוטו!" -תגיד שאתה מיהרת להוציא את הילדים מהגן והשופט יסלח לך, הכול בסדר. ככה, איך הוא אומר דבר כזה? כאילו... למחרת הייתי שומע לראות אם זה קרה, והוא אמר: אתה יודע כבוד הרב, זה עזר לי. הייתי ממש עוקב אחרי מה שהוא אומר, והייתי שומע מה הם שואלים ומה הוא עונה והייתי אומר: אני לא מאמין, איך אתה...? מצאו לי בזה, רוצים ניתוח. -אל תעשה ניתוח. מה, אבל הרופא אמר... בעלה אומר על אשתו כי הוא לא דיבר עם נשים, דיבר אבל... אשתי פה בחוץ, אבל אמר... -יהיה בסדר, זה יעבור, לא ניתוח. ככה

אמר? מה, איך הוא אומר דבר כזה? רופא אומר... -שאלת אותו פעם איך הוא אומר דבר כזה? פעם אחת שאלתי עם חבר שלי, רוני הלפרין, שאל אותו, הוא היה אומר לנשים לא לעשות הפלה. הרופא אמר: תשמע, יש פה איזו מוטציה, זה אוי ואבוי, את צריכה להוריד אותו. אחת אמרה לו: אני רוצה שתבטיח לי. -אני מבטיח לך, אין מה לדאוג. והיא השאירה את הילד? כמובן, וזאת הייתה ילדה, והילדה הזאת היא מושלמת. והם התחזקו מאז? -כן. אמרנו לרב: איך אתה אומר? אתה לא מפחד? קרה פעם שהרב טעה? אז הוא ישב ואמר: לא, ברוך השם, לא. אז איך אתה יודע, שאלתי אותו, איך אתה יודע? אז הוא אומר: אתה יודע, בגמרא לומדים שהולכים על פי רוב. הוא לא רצה להגיד

שהוא... יש תורה! אתה רואה שהוא היה עונה תשובות שכאילו הוא כבר אמר את התוצאה. הוא כבר ראה את התוצאה. הוא כאילו אמר משהו שהוא לא קשור בכלל, ורק אחרי שעברו כמה חודשים אתה מבין מה הוא אמר. באמת מבהיל. -מבהיל. ואני יכול להעיד עליו כי הייתי מתפלל לצידו, בוקר, שחרית, יום יום, לא תגיד פעם ב... כל יום במבואה של רמת השרון, אני, כולם היו מתפללים איתו. ובאים, יש תור כמו לקופת חולים כל תפילה. ואני מקשיב אחד אחד, אחד אחד, שאלות מרות, קשות, אחד "הלך לי הכסף". לא הלך שום כסף, זה יחזור, זה תכף יחזור. "לא התחתנתי כבר זה וזה". תוך חודשיים את מתחתנת. ככה. איך אתה יכול להגיד דבר כזה? אין, עוד חודשיים תחכי וזה וזה

וככה. חבל שלא שמעתי את זה לפני כמה שנים. -אני אומר לך, וככה זה... הייתה אחת שהוא אמר לה, זה היה בבית שלו שמעתי, חיכיתי בתור, מדבר איתו והייתה אחת שם: היא צריכה ללכת, הוא אומר, לדבר עם מישהו, היא כנראה נפגשה עם מישהו והוא עדיין מחכה, והיא לא אמרה לו שהיא לא מעוניינת והוא עדיין מחכה, היא צריכה להגיד לו "אני לא מעוניינת". עד שהיא לא תגיד לו את זה, היא לא תמצא אף אחד אחר, זה עוצר אותה. וואלה. -ואני שמעתי שהוא עוד פעם בא אחרי זה ושאל אותה את אותה שאלה, והיא אמרה לו: לא, עדיין לא התחתנה. הוא אמר: אתה הלכת להוא, והיא ביקשה סליחה? אמר "לא". אני אמרתי לך שתלך לדבר עם ההוא ושתגיד לו, הוא מחכה לה עדיין.

עד שלא תעשה את זה, לא יקרה כלום. הלכה, עשתה, "תוך חודשיים היא תתחתן", והיא התחתנה. סיפור אחר סיפור אחר סיפור. יש עוד סיפור קלאסי שהרב מספר ואני הייתי גם, זה בתוך רמת השרון, זה קרה פה בשכונה שבה גרתי, היה אחד שהיה מעשן סיגריות בצורה מטורפת, הגיע כבר לגיל 70, אני לא יודע מה, או 60, אל תתפוס אותי בגיל שלו, הגיע לרופא, אמרו לו: תשמע, זה לא סרטן פה, זה כבר בכל הגוף, אתה יכול לעשן, לא לעשן, זה לא משנה, אתה כבר... תספור את השעות, לא את הימים. והוא נורא התבאס, תשמע. אז אמרו לו: לך לרב אדלשטיין, דבר עם הרב אדלשטיין. הוא אמר: אני לא דתי, מה הוא יגיד לי? אני לא רוצה להיות דתי. אמרו לו: לך, לך, מה יש לך

להפסיד? אתה כבר גמור, מה יש לך להפסיד? אז הוא הלך, אשתו, שכנעו אותו, ישב שם וזה, הוא בא, אמר לרב: תקשיב, אני לא דתי, אל תגיד לי לשמור שבת, אל תגיד לי... אני לא דתי! הלכתי לפה, אני גם ככה חצי מת, אני עישנתי סיגריות, אני גם ככה כל הגוף שלי סרטן, אל תתחיל להגיד לי כי אני הולך לחיות איך שאני רוצה אז אל תתחיל לבוא לי עכשיו "תניח תפילין", אני לא עושה כלום! לא דיבר הרב כלום, ככה הוא התחיל את השיחה. אני פה בגלל אשתי, עזוב אותי כי אני לא אעשה כלום. אז הוא הקשיב ככה, אמר לו: תראה, הרופאים אמרו שכבר זה אבוד, נכון? אין לך מה לעשות, אתה כבר סגור. אז הוא אמר: תקשיב, בוא רק דבר אחד, תראה אם אתה יכול לעשות,

אתה יכול לא לעשן - לא לא לעשן, רק לא לעשן בשבת. רק לא לעשן בשבת, תעשן כל הזמן, לא אמרתי לך להפסיק לעשן, תעשן, רק לא בשבת, תמשיך כרגיל, רק בשבת, מה יש לך להפסיד? הרי אמרו לך שיש לך בקושי שבת אחת לחיות, אולי תרוויח עוד שבת. הוא אמר: אני הולך על זה. והוא לא היה מעשן, הוא היה יוצא החוצה, רואה את הכוכבים כל פעם, לראות מתי יוצאים כדי להדליק את הסיגריה, כבר היה מת לעשן סיגריה. הוא חי אחרי זה עוד חמש שנים. מה אתה אומר. -חמש שנים. הרב אמר לו "רק אל תעשן, יהיה בסדר", חמש שנים אחרי שכבר... הרופאים לא הבינו את זה. אני עשיתי סרט על הדבר הזה בערוץ 20, על הניסים שהוא עשה. יש ניסים והבאתי אנשים לאולפן,

חילונים. הקפדתי להביא חילונים, שלא יגידו שאני מביא פה איזה משהו. סיפרו סיפורים: אחד שהתעוור, אחד שזה, מספר כבר סגרו - אין, לא רואה. כבר ניתוחים... אמר לו: הכול בסדר, המזוזה בבית - תחליף. ככה. והכול מוקלט עם עדויות ואלפים של סיפורים, אלפים. ואני הייתי שם, אני הייתי בן בית שם. איך אפשר לא לקבל סטירת לחי ו...? אני אדם שהכול ספרים והכול מדע. -אז יראה את זה מישהו, יגיד: איך אתה לא נראה עכשיו כמו שולי רנד? הרב עצמו, אני חושב שהוא שמח שככה אני נראה. אני חושב שהוא ידע, הוא רמז לי... שיש לך כוח לקרב דווקא ככה. -איפה שאתה נמצא - שם תהיה. תשמע, שלא תטעה, אני אומר את זה פה, אני בהידברות מדבר חופשי, אני

נראה ככה, נכון, לא עם זקן ולא עם שטריימל, אבל אין שום הלכה, ברוך השם, אני מאמין, אני מקווה, אולי אני לא יודע, אולי אני... בוא נאמר - בוא ניקח סיכון, אני חושב, אני משתדל שאין שום הלכה, אין שום מצווה שכל מי שיושב פה, ואתה רואה אנשים שנראים הרבה יותר דוסים ממני, שהם עושים, ואני לא עושה. אני מתחיל כל בוקר שלי בלימוד תורה של שעה לפחות, בתפילה של שעה, אחרי זה עוד לימוד גמרא ומשניות, יש לי שלושה שיעורים של גמרא באלעד, ובהלכות שבת כל שבוע, שלוש תפילות ביום, אני לא חושב שיש מצווה שאנחנו לא מקיימים. מה אתה הכי אוהב ללמוד? "מסילת ישרים". "מסילת ישרים" זה על כל המידות, הרבה יותר קרוב אליי, למרות שגם

עכשיו הגמרא, פתח... זה היה לי קשה, עם הגמרא לא הצלחתי בהתחלה, נתקעתי, ועכשיו יש איזה איש אחד, איש אחד... רב צדיק באלעד שמלמד אותי גמרא, והוא פתח את ליבי בגמרא. אבל הדברים האלה קורים עכשיו, אבל עוד פעם, יש לי עיתים לתורה, יש את התפילות, יש את השבת, יש את הלכות שבת, יש את החגים, יש את טהרת המשפחה, אני לא יודע על משהו שמישהו פה, האיש שנראה לך הכי דוס שבעולם שגר במאה שערים, שהוא עושה ואני לא עושה. אבל מה שכן, שלכאורה אני נראה, איך אומרים? קצת עוד שייך לעודד של פעם. אבל מי אמר שזה אסור? זה לא... השטריימל זה לא שמירת שבת, השטריימל זה לא להניח תפילין. -ברור. אין שום דבר כזה שאני... אני יושב בבית

הכנסת עם הכי... אלה שנראים הכי דוסים, עם רבנים שנראים הכי דוסים שבעולם. אנחנו לא שונים. מה, אז אני עם ז'קט כזה והוא עם ז'קט אחר? בזה זה מסתכם. אז זה כל כך מטעה, תראה כמה, אפילו אנחנו בערוץ הזה... -כן, אנחנו חיצוניים. חושבים שעודד הוא יותר לייט כי הוא נראה בגלל שהוא בלי זקן. למרות שמותר להתגלח עם מכונה, ואין עם זה שום בעיה. נכון שיש משהו בזקן וכולי, אבל אין פה... ודאי, זה לא מעיקר הדין. אבל מה עם ילדים? אתה יודע, ילדים גם רואים הרבה את החיצוניות, עולם המשחק, אתה יודע, להתחבר, "קשת", "רשת". מצד שני, הם יודעים גם שאני בא מעולם הטלוויזיה, אני הולך ברחוב, אנשים... אני מופיע בסדרת טלוויזיה לילדים

חילונים שנקראת "אחותי קפצה כיתה". ילדים מכירים אותי שלא קשורים לעולם הזה, באים אליי, מבקשים להצטלם איתי, הילדים שלי הולכים איתי ברחוב, עוצרים אותי אלפי ילדים, מצטלמים, ההורים מכירים אותי, רואים פוסטרים שלי ברעננה שיש לנו הופעה - לי ולעדן, הילדים קולטים שאנחנו... אז הם מבינים שיש פה עניין. אז זה חלק מה... אז הם נולדו לתוך העולם הזה, אבל למה זה אמור להגיד להם... מה זה סותר אמונה בהשם? איפה מה שאנחנו עושים שם סותר...? -תשמע, זה לא סותר, זה דווקא מחזק, זה יכול לחזק אותם. -כן, להפך, אני חושב ש... יש להם אנרגיות של קירוב שהם רואים מההורים. אנחנו צריכים בסוף להגיע לאחדות, לחבר, בסוף יגיע הרגע שאתה

צריך... אנחנו החפ"שים, צריכים לצאת החוצה ל... אנחנו לא יושבים ולומדים תורה בכולל, אנחנו יוצאים החוצה ועושים את העבודה בשטח. אנחנו חייבים להיות קצת מלוכלכים ועם בגדים יותר פשוטים, להביא ולהעביר את התורה החוצה. אני לא חושב שהרב אדלשטיין פעם אמר לי או רמז לי - תשמע... בחיים הוא לא אמר דבר כזה. אז אם אני הולך על פי אורו, שהוא ניצח את כולם, הוא והרב שיינברגר, שהוא הרב שחיתן אותנו שאנחנו כל כך אוהבים אותו, שגם אף פעם לא אמר לי: תשמע, אתה נראה... תעשה... הוא תמיד אמר לי: אתה במקום, זה לא סתם, הרי אם הקב"ה היה רוצה שאני איוולד בבני ברק או במאה שערים הוא היה שם אותי שם בקלות, זו בעיה בשבילו? הוא שם

אותי ברמת אביב, באליאנס, ובעולם כמו שהייתי, בעולם הכי לא קשור, שאני מתוך המקום הזה... רואים שזה משקל הנגד, היום בטלוויזיה שהביאה הרבה שטויות, עכשיו באותו מקום שהיינו מביאים הרבה דברים בקדושה. אנחנו... הכי הכי כיף. למרות שהמעבר שלך הוא לא כזה חד, אתה יודע, בסופו של דבר אתה תמיד היית "גוד בוי", נכון. -ילד טוב כזה, מידות. אני למשל, אחד הדברים שהכי שמחתי לשמוע באחד הראיונות איתך, סיפרת שמעולם לא השתכרת. מעולם לא, עד היום. -אני כשונא מושבע של אלכוהול, אתה יודע, זה נדיר לראות בן אדם שגם בתקופה החילונית שלו. אף פעם לא יצאתי משליטה - זה לא טוב. הנה, מגיע פורים כל פעם, אני עכשיו חושב על פורים... אני

בפורים לא שותה, לא נוגע. -אז מגיע פורים, היום הזה מגיע, אומרים: תשמע, אבל פה אתה צריך. אז אני קצת שותה. גם אני, ככה... טיפה יותר ממה שרגיל. אבל אני לא יוצא משליטה או לא משתכר, אף פעם לא הקאתי או... ממש רחוק מזה, ודווקא אם אני צריך, איפה שאני נמצא אני צריך כן לעשות איזשהו צעד לכיוון הזה, בייחוד בימים שאתה צריך לעלות מעל הדעת אז זו מצווה, אז אני כן בימים האלה צריך יותר להשתדל כן לשתות. אבל שוב אני אומר, באופיי אני מאוד מסודר. אז זה בעצם משתלב לך ביהדות. יש משהו בשגרה של היהדות שהוא מתאים לחיים שלי. זה אני צריך להגיד. אני אדם מאוד מסודר, אני כמו רואה חשבון כזה. גם כשהייתי שחקן וזה, עדיין אני

כאילו נראה אומן. לא, לא, אני לא אומן, אני יודע בדיוק מה אני... אני גם אמרגן וסוכן של זה... כאילו אני רואה את הדברים על הקרקע. ולכן אני חושב שלי זה מתאים כי יש פה המון שגרה: בוקר - תפילין, לימוד תורה, אני אוהב את הסדר הזה. דווקא לעדן זה יותר קשה, למרות שהיא יותר נסחבת אחרי האמונה, אבל היא רוצה את הטבע, את ההתבודדויות. אנחנו לא צריכים... אני לא צריך לנסוע לאומן בשביל להתקרב אליו. אני אוהב... השגרה היא טובה לי. אני איש של אדמה, אני איש של קרקע. אני עפר, עפר ואולי גם עוד דברים. טוב, תשמע, לפני הריאיון ישבנו ואמרתי לך: שמע, אני רוצה ריאיון עמוק וריאיון אמיתי, ואל תהיה עודד השחקן והזה. אני חושב שזה

עבד טוב. אני הייתי שחקן? -לא. לא אמרתי לך שום דבר שהוא לא נכון. יכול להיות שבגלל שאני מופיע מול טלוויזיה יש לי את המנגנון קצת להגזים. -יש לך את המנגנון הזה, אבל אני חושב שקילפת אותו פה. כי אנחנו בכל זאת בתיאטרון. -נכון. אבל אף פעם לא שיקרתי. לקחתי את אותו גרעין גם בהצגה ותיבלתי אותו, הצחקתי, הגזמתי כדי שבכל זאת יהיה עניין. אבל הגרעין הוא אמיתי. הכול פה אמיתי, הכול, אין פה שום שקר. לא, פה הכול היה זה... ותודה לך על ריאיון כן ופתוח ושיהיה בהצלחה. -תודה רבה.