ההבנה תבוא אח״כ - נעשה ונשמע

שמתם לב שחר קטן יכול לעמוד על פני המים בלי לשקוע? או שמחת מתכת כבדה ממים צפה על פני השטח? יש לה מים קרום סמוי, מחסום בלתי נראה שנקרא מתח פנים והוא עומד בפני כל ניסיון לחדור אותו. המדע מסביר, מולקולות המים נמשכות זו לזו בכוח לחידה. בעומק כל מולקולה נמשכת לכל הכיוונים שווה בשווה אבל בפני השטח המולקולות נמשכות רק פנימה ולצדדים וכך נוצר קרום מטוח אלסטי שמתנגד לחדירה הקרום עומד איתן בפני לחץ עד הרגע שבו מישהו נכנס בכוח מספיק ושובר אותו ואז פתאום הכל נפרץ והמים זורמים תקשיבו לעומק כל עוד אף אחד לא נכנס הקרום נשאר שלם והמים נעולים המחסום לא נפרץ מעצמו הוא דור דורש מישהו שיהיה מוכן להיכנס ראשון אלא

לא נודע לפני שהוא רואה שום סדק. הפריצה לא קוראת לפני הצעד היא קוראת בגלל הצעד. מי שמחכה לראות את המחסום נזדק לפני שיכנס יחכה לנצח. כמה פעמים אנחנו עומדים לפני החלטה גדולה ואומרים קודם מבין הכל, אבדוק כל זווית ורק אז הפעל. מחכים לוודאות מלאה, להוכחה ניצחת, לרגע שבו הכל יהיה ברור ובינתיים לא זזים. נשארים תקועים מול הקרום, מחכים שיפרץ מעצמו. אבל במעמד הגדול ביותר בתולדותנו, עם ישראל עשה בדיוק את ההפך. בספר שמות, כשקיבלו את התורה, הם הכריזו משפט מהפכני. כל אשר דיבר אדוני, נעשה ונשמע. תקשיבו לדיוק, נעשה קודם ונשמע אחר כך. הם התחייבו לעשות לפני שבדקו, לפני שהבינו, לפני ששמעו מה כתוב. קפיצה אל תוך

הברית, לפני כל הוכחה. הגמרא במסכת שבת מספרת שיצתה בת קול ואמרה מי גילה לבנה רע זה שמלאכי השרת משתמשים בו המלאכים פועלים כך עושה דברו קודם ורק אחר כך לשמוע המעשה לפני ההבנה הוא סוד עליון דווקא מי שמוכן לקפוץ פנימה לפני שהוא מבין הכל הוא שפורץ את עקום אנחנו לא חייבים להבין הכל לפני שאנחנו פועלים בדיוק כמו מתח הפנים שנפרץ רק כשמישהו נכנס ראשון וכמו נעשה שקודם לנשמע המעשה הקפיצה אלה לא נודע היא שמשחר את הזרימה. ההבנה תבוא אחר כך. אז בפעם הבאה שנעמוד מול מחסום ונרצה להבין הכל לפני שנזוז, נעצור, נזכור את מתח הפנים, נזכור את "נעשה ונשמע, לא נחכה לראות את הקום מזדק. ניכנס ראשונים והזרימה תיפתח. ‏Yeah.