פרשת כי תישא - השם, תאיר את עיניהם של ישראל

השבת אנחנו נפגשים עם החטא הראשון אחרי קבלת התורה, חטא העגל. הרמ"בן אומר לנו שעם ישראל לא חיפש אלוקים אחרים, הוא חיפש תחליף למשה. בהפטרה שלנו הסיפור שונה. בהר הכרמל הה מבולבל. אליהו הנביא שואל אותם, "עד מתי אתם פוסכים על שתי הסעיפים?" ומסביר לנו הרדק שהלב שלהם היה חצוי לשתיים. חצי לבעל וחצי לקדוש ברוך הוא. אז מה ההבדל? בגלל עם ישראל לא היה מוכן לחכות. הם רוצים משהו עכשיו, משהו מוחשי. בהר הכרמל, עם ישראל כבר יודע מי האלוקים. הם רוצים להשאיר את שתי האופציות פתוחות. ובעצם אנחנו מגלים פה משהו מאוד עמוק על עם ישראל. אף פעם זה לא היה חוסר אמונה. הבעיה הייתה חוסר סבלנות. קדושה אמיתית לא נוצרת מלחץ,

נוצרת מנאמנות, עבודה, התמדה. בהגל עם ישראל מנסה לייצר בעצמו מציאות רוחנית. בהר הכרמל אליהו הנביא מתפלל להשם, תאיר את עיניהם של ישראל. ואז אש יורדת מהשמיים ועם ישראל מבין מי פה בעל הבית. כי כשאדם מנסה לייצר התרגשות, מציאות רוחנית בכוח, יוצא עגל. אבל כשאדם פשוט נאמן, גם כשהוא בתוך הניסיון, הוא פשוט מתפלל ונותן לקדוש ברוך הוא את הזמן לעשות את שלו, אז פשוט תראה אש מהשמיים שבת