החוט המקשר - סופרים (עם כתוביות בעברית)

אחד מספרי הקבלה החשובים של עם ישראל נקרא "ספר יצירה." בפרק הראשון הוא כותב: "העולם נברא בספר, סופר וסיפור." הקב"ה ברא את העולם שזור מסיפורים סיפורים, שבכולם, הסופר הגדול, הקב"ה נמצא, ומספר לנו דרכם את דרכיו. היהודים שהם מכונים עם הספר, מקדישים חשיבות גדולה למילה הכתובה ולסיפור. רבי נחמן מברסלב אמר: "העולם חושבים שסיפורי מעשיות טובים הם לשינה, "ואני אומר שטובים הם לעורר את האדם משנתו." יש כוח גדול לסיפור לפתוח משהו בלב ולעורר את האדם למרחבים חדשים. איתנו נמצאים היום שלושה סופרים, שזכו למתנה הזו וליכולת ליצור עולמות במילים. עודד מזרחי גדל באילת, ולאחר הצבא התחיל לימודי קולנוע וספרות באוניברסיטת

תל אביב. שאלות ותהיות שהתחילו לצוץ בו, וחבר שחזר בתשובה ופגש בו פתאום - הובילו אותו לעזוב הכול וללכת לישיבה. הוא עבר מסע מעניין בין זרמים שונים ביהדות, כתב ספרים רבים בנושא שירה, רוח וסיפורים אישיים. רן ובר התחיל את דרכו בכלל כהייטקיסט לא דתי, עשיר, מצליח, שהיה בגיל 20 בעליה של חברת סטארט אפ שגלגלה מיליונים. בפסגה החלו לצוץ בו שאלות מהותיות, שהביאו אותו אל היהדות. הוא עזב את העיסוק בהייטק, והיום הוא כותב ספרים, מלמד ומייעץ לאנשים. ד"ר יחיאל הררי נולד וגדל בראשון לציון. בהמשך למד באוניברסיטת תל אביב, הוא עבד גם כעוזר פרלמנטארי ויועץ תקשורת. כשנחשף לספר התניא מקרוב, עשה מהפך בחייו. הוא חזר

בתשובה, ומאז מרצה וכותב ספרים שעוסקים בחסידות ומיועדים לקהל הרחב. אז שלום לכם, סופרים. -שלום גולן. שלום. -וואו. תודה על ההזמנה. -תודה שבאתם. קודם כול, סופר זה... בשבילי, אני הייתי ילד של ספרים, הייתי הולך לספרייה, הייתי קורא שניים, ואז לוקח עוד אחד. זו הייתה בשבילי גם, אני חושב, דרך לברוח קצת מהעולם. הייתה לי ילדות מורכבת, ואני הייתי הרבה בחדר, כי שמו אותי הרבה בחדר, והייתי קורא ספרים. ואני חושב שזה הרחיב לי מאוד את העולם ואת הדמיון. והיה לי בכיתה ו' ילד שכתב ספרים, ספרי מדע בדיוני, אלכס קראו לו. והוא היה כותב במחברת סיפורים, והיה נותן לי לקרוא את הסיפורים. כל פעם סיפורים קצרים כאלה. ותמיד

אמרתי לעצמי: "איך יכול להיות ילד שכותב סיפורים כאלה? "מאיפה זה בא לו"? מאיפה זה בא לכם? רק להוסיף על ספרים, אני חושב שיש משהו בספר שזה זיקוק של רעיון, של מחשבה, שאתה לוקח הרבה תובנות ואתה חייב עכשיו לכנס אותם לתוך משהו סדור, משהו רציף, לא... מה הצורך הזה אבל? לפני שנתחיל לדבר על התשובה שלכם, מעניין אותי, מה הצורך לכתוב סיפור? אני יודע מה הצורך להופיע על במה, אני יודע. מבחינתי זה אותו דבר. -לא, לפחות בהתחלה אני יודע מה הצורך אחרי זה אתה רוצה להשפיע וזה וזה. אבל בהתחלה, מה הצורך? אם אני אענה... -תענה, תענה. אתה באמצע. -לדעתי, לכתוב היה הדרך ללמוד. כשאתה כותב אתה חייב... אתה יכול ללמוד מאמר,

רעיון, שיחה. אם אתה לומד אותם רק בשביל עצמך, נכנס קצת פה, הלימוד הוא איטי יותר. וכתיבה מחייבת אותך להיות יותר מעמיק, להבין את הדברים יותר לעומק, להוריד אותם ממש לחיי היום-יום. אבל... -לא להשאיר אותם שם למעלה. -אבל עכשיו אתה מדבר על כתיבה שיש בה תורה וזה, אבל אני מדבר, עודד, סיפורים אישיים, ספרות, ספרות מדע בדיוני. אני לא יודע, מה. ביוגרפיות. -איך התחלת לכתוב, עודד? זהו, סיפור... קודם כול זה התחיל משירה, אחרי זה זה התגלגל לסיפור. -או-קיי. התחלת לכתוב שירים. סיפורים, תמיד אני אומר, זה פה לייסורים. זה מורכב מהמילה "פה" והמילה "ייסורים." זאת אומרת, בסיפור... סיפור חייב להיות בו איזה ייסורים, אחרת

זה לא סיפור אם הכול נחמד ואם כולם מחייכים לכולם, אז זה הסיפור הכי גרוע. אלא חייב להיות פה איזה משהו. איזו דרמה. -אפילו איזשהו מודל של סיפור יהודי, אבל אולי נגיע לזה יותר מאוחר. סיפור בעצם זה להגיש את המציאות. זאת אומרת, להביא, בניגוד לתיאוריה, יש תורה ויש מציאות. יש סיפורים ויש תורה. אז סיפור זה פשוט לנסות להעביר את המציאות. בדרך כלל היום, הכוונה בסיפורים בימינו, שהמדיה של הטלוויזיה והזה מאוד מפותחת, זה להעביר יותר את הסיפור הפנימי. כי כבר לא צריך לתאר בדיוק את סוגי הצמחים שצומחים ואיך השמש שקעה וזה, כי זה כבר כולם רואים. אלא יותר להעביר את המסר הפנימי. אבל בקיצור, באופן כללי... -באיזה גיל

התחלת לכתוב? אני בכלל כשהייתי, כאילו, בילדותי, נערותי, הייתי כמו כל הבנים בכיתה, מגמה ריאלית כאילו, פיזיקאי. לא התעסקתי עם ספרות. זה היה עסק של בנות, כאילו, הספרות. ככה זה היה מחולק. -כאילו רגיש כזה, זה רגיש... -כן. כן, בדיוק, זה נכון, כי באמת זה רגיש. ורק אחרי שהתגייסתי, הייתי בצבא, עברתי איזשהו משבר מסוים. משבר זה אותיות שם-בר. -יחידה קרבית? תמיד במשבר יש איזשהו בירור, שם יש בירור, ואז, בקיצור, נפתח אצלי משהו בנפש. התגלגלו לי ספרים של מרטין בובר ופרופסור דן מרון, פרופסור לספרות, ופתאום נפתח לי עולם, ביחד, גם עולם הספרות וגם עולם היהדות. שניהם נפתחו. -אתה מדבר על קריאה או על?... איך לא

קראתי? עכשיו מה? הייתי ככה בלילות שם יושב... לא יודע, איפה שם... ב... בבסיס שהייתי... - בצבא. הייתי מרותק לצבא לשלושה שבועות. אתה יודע... ופשוט כתבתי וכתבתי. -בקיצור, זה ממצוקה. כן, בדיוק. -קודם כול, כתיבה היא תרפיה לנפש. קודם כול תרפיה לנפש. -כן, מצוקה נפשית. משם אתה מוציא. -כן. אתה רוצה להוציא החוצה את מה שאתה בפנים. ישבתי עם מוזיקאים בתוכנית. הם רוצים להוציא החוצה את מה שיש בפנים. זהו, זה לא חייב להיות דווקא מטראומה. לא חייב להיות. יכול להיות גם מאושר פנימי. יכול להיות ממשהו שאתה נוגע באיזה משהו. זה יכול להיות במוזיקה, יכול להיות בספרים. אתה נוגע באיזו נקודה, אתה נוגע... ואתה רוצה להוציא

אותה הלאה. אתה רוצה להביא את זה לעוד אנשים. רבי נחמן כותב שכשבן אדם מגלה משהו פנימי, זו לא זכות, זו חובה "לגלות סגולה לעם סגולה," הוא כותב את זה כך. להוציא את זה החוצה. כשאתה רואה... כל אחד מאיתנו עובר מסע פנימי בצורות שונות. כשאתה עובר שלבים מסוימים ונפגש עם תובנות מסוימות, ואתה רואה איך שהן משפיעות לך על החיים - אני לפחות הרגשתי שאני חייב להוציא את זה החוצה. אני חייב לעזור לרן שהוציא ממש החודש ספר נפלא, ספר מדע בדיוני ראשון מסוגו, זה סוגה חדשה בתחום הספרות, מדע בדיוני, "מחשבי הקיצין," אם אפשר להראות לכולם. אני יודע שהוא קצת נבוך... אז... אני נהניתי ממנו מאוד. -בוא תראה את הספר שלו שיצא.

"לנצח כל רגע מחדש - שיחת נפש עם בעל התניא." שיחת נפש עם בעל התניא! אני קראתי את הספר הזה, "לנצח כל רגע מחדש." אחלה ספר. ממש שווה את הזמן. היום יש המון מידע, המון זה, אין זמן לשמוע שום דבר, אבל הספר הזה היה שווה. אפילו שווה לעבוד איתו. ממש שווה לעבוד איתו. יש שם תובנות נפלאות. שזה באמת חיבור. זה לא רק החסידות והתניא, זה חיבור של החסידות, דווקא עם העולמות שבאת איתם, הם יכולים דווקא להאיר את התניא, נכון. -והתניא מאיר אותם. החיבור הזה הוא חשוב. לא רק החסידות ואנחנו... -יפה. אז עכשיו עודד, עודד, גם "אור חוזר" אתה כתבת. אני קראתי, לדעתי, את כל הסדרה של "אור חוזר." כסיפורי תשובה הם מרגשים אותי. הרבה

סיפורי תשובה, נכון? -כן. עכשיו, אני אתן לכם לדבר על כמה אמיתי, כמה לא אמיתי ומה, תכף. אבל בואו נדבר על "שניות אור." זה ספר חדש? יחסית, כן. "סיפורים מאירים מהחיים מאת עודד מזרחי." אז הנה, אז אנחנו קידמנו את הספרים. יש עוד הרבה ספרים, ברוך השם. אבל בסדר, עכשיו בואו נתחיל לספר את הסיפור האישי. אם אפשר לגעת במה שיחיאל ועודד אמרו, שהרבה פעמים מה שמיוחד בספרים שיוצאים היום, בעיקר שבעלי תשובה, או כאלה, שזה משלב לקחת תכנים רוחניים מאוד עמוקים, מספר התניא או דברים של רבנו, או סיפורים, או דברים של הרב קוק, או סיפורים של אנשים, ולהלביש אותם בהלבשה שהיא נגישה לכול. זה אולי אחד הדברים שמיוחדים בזה, ההלבשה

שמגיעה, גם במוזיקה אתה מכיר את זה בטח מאוד טוב. -בטח. לא, גם ביצירה, גם בטלוויזיה, גם בכול. פתאום אנשים מגיעים, ואנשים שבכלל לא הייתה להם שום גישה לזה, בן אדם מסתכל עכשיו, ליקוטי מוהר"ן... אני זוכר שקיבלתי ליקוטי מוהר"ן ראשון, פתחתי, אמרתי: "טוב, "דף ראשון אני אלמד. "טוב, זה אני לא מבין. נעבור דף. "זה גם לא." עברתי כך, כלום. וכשאתה מנגיש את זה בתוך סיפורים, ויודעים שזה מתוך אנקדוטות מהחיים, פתאום אנשים מבינים את זה, ואני חושב, זה אחד הדברים המופלאים שבכתיבה וביצירה. ואני חייב להוסיף עוד נקודה. המבחן של כתיבה הוא לא לפני שהספר יוצא לאור, הוא אחרי שהוא יוצא לאור. מבחן של חסיד שכותב, או של מישהו

שהוא בתהליך של התקרבות, או לימוד תורה, או... המבחן הוא אחרי היציאה לאור, כי אז הוא באמת צריך לבדוק עד כמה הספר לא מרומם אותו. גם אם הוא מכר עשרות אלפי עותקים. עד כמה הוא באמת נאמן לתכנים שהוא הביא בתוך הספר? אותם תכנים שהוא ציין. -אם הוא מקיים את זה גם בחיים שלו. -כמה הוא עוסק בככה לא להיות גבה קומה, כמה לרדת למטה. ואז המבחן תמיד של יצירה טובה, של אומן, אתה בטח יודע את זה, זה לא איך הוא עולה לבמה, איך הוא יורד מהבמה. אפילו לרדת מהבמה, אם הוא חזר להיות הוא... אז עכשיו נתחיל בסיפורי התשובה. "אור חוזר", נכון? זה סיפורי תשובה מרגשים שאתה ליקטת מאנשים. בטח גם סידרת את זה, עשית את זה שיהיה מתגלגל

דרמטי יפה, נכון? אתה לא יכול לספר... -כן, אני... הסיפורים האלה של ה"אור חוזר," אלה סיפורים, כמו שאמרת, אמיתיים ולא אמיתיים - סיפורים אמיתיים. כמעט כולם ממש... אני בסיפורים האלה אני כמו מלצר. אני לוקח את החומרים ומגיש אותם יפה, זה הכול. -יפה. ויש סיפורים אחרים, שאם אני כבר מוסיף מעצמי וממציא וזה, אתה גם הטבח וגם המלצר. יפה. -זה ה... -יפה. דימוי יפה. אז "האור חוזר" שלך, איך זה התחיל? "אור חוזר" איך התחיל?... לא, החזרה בתשובה שלך, לא הסיפורים. אה, החזרה בתשובה שלי? -שלך, כן. הייתי בין השנה השנייה לשלישית באוניברסיטת תל אביב. התחלתי בקולנוע, כאילו לגמרי רק קולנוע, ולאט לאט בשנה הראשונה היו חוגי

השלמה של ספרות. פרופסור מנחם פרי, ואחרי זה ד"ר ארפלי, לא משנה. ופתאום התחלתי להרגיש שזה מה שאני אוהב. -מה? -הספרות. ספרות ושירה. פשוט זה מה שאהבה נפשי. מה שאהבתי שם, שמאחורי הסיפור, הסיפור הטוב כמובן, מסתתר איזשהו רעיון, יש רמזים, יש דברים נסתרים שהסופר אומר, ויש כל מיני, אתה מבין, מטאפורות והדברים האלה, שיש לסיפור עומק. זה לא... כאילו הסיפור זה לא... כתוב לגבי שיר, למשל, שאתה צריך להיות תמים כיונה וערום כנחש. זאת אומרת, אתה צריך להיות מצד אחד מאוד תמים - אולי בכל דבר זה ככה - ומצד שני, מאוד עמוק. וראיתי פתאום איזה עולם. אמרתי, תראה, העולם, העולם שאני הכרתי אותו, אתה יודע, כל ה... הפילוסופיה

של בובר וכל זה... לא של בובר, של הסארטר וכל זה, שהעולם אין לו שום משמעות, העולם זה בדיחה, העולם זה איזה משהו קטן בין כלום לכלום, וכו' וכו.' ופתאום אתה מגלה בתוך הזה, איזו פינה קטנה של משמעויות, שיש משמעויות, יש משהו מעבר. העולם עצמו... פרופסור פרי בעצמו אמר את זה. הוא אמר שבחיים זה הכול מקריות, זה הכול סתם שטויות. אז איפה הנקודה שהגיעה לך היהדות? אז זהו, אז פה, מה שהתחבר לי, זה שיש משמעות ליצירת ספרות. בא איזה בן אדם חכם ועמוק, והוא דרך שיר או סיפור מכניס מסרים עמוקים. אז זה דיבר אליי. אמרתי: "סוף סוף יש פה משהו אמיתי." באמת כל העולם זה כלום ואין לו משמעות, אבל בתוך הסיפור יש משמעות. אז זהו,

וככה, ואהבתי את זה. -אז בגלל זה ספר בראשית הוא ספר של סיפורים. כי בעיקר ספר בראשית, גם שמות, אבל בראשית זה ממש סיפורים סיפורים סיפורים. זה שבן אדם, קודם כול, הוא מתחבר לחיים דרך הסיפורים. כן, ואומרים שגם ילדים, אתה מתחיל איתם את החינוך עם סיפורים. ויש כאלה אומרים, אפילו עם חסידים. הרב גינזבורג אומר את זה, הוא אומר שיש רזי תורה ויש רזי עולם. רזי תורה, זה גדולי המקובלים וכו,' יודעים את רזי התורה. עכשיו רזי עולם, כתוב: "רק אתה יודע רזי עולם." רזי עולם זה עוד יותר גבוה. רזי עולם זה הסיפורים בעצם. זה מה קורה בשטח. אתה יכול להראות בתורה. -זה מה החיים ומה הסיפור של החיים עכשיו מספר לי, מה הקב"ה מספר

לי דרך הסיפור שקורה פה אצלי, שקורה מולי. כן. -יש פה סיפור שמתרחש. מה אני קולט ממנו? מה אני לומד ממנו? זה מה שאתה אומר, זה... -התורה מלאה סודות. ואנחנו יודעים. -איזו דמות אני מככב בתוך הסיפור. כן, התורה מלאה סודות. אבל הם... סתם, כאילו, אתה יודע, מה יכול להיות? בחיים שלי אני הולך לפה, חוזר לשם, שילמתי, לא שילמתי, תחזור פעמיים. כאילו, זה נראה סתם. זה לא רציני. לא. גם במציאות הזאת יש סודות, והם יותר גדולים. זה דבר שהוא בלתי נתפס. -תחיה כל רגע בטוב. במילים אחרות, זו השגחה פרטית. התפקיד של הסופר זה להביא את ההשגחה הפרטית, לגלות את ההשגחה הפרטית. -זה מה שמדהים. אני גם כותב. כתבתי תסריטים. כשתבתי

לסרט קולנוע, בסרט אתה כותב את הגיבור שלך, אני רואה איך בעצם אני כותב, פה הוא יפגוש את זה, פה הוא יפגוש את זאת, הוא יתגרש מפה, הוא ילך... כל פעם, אתה אומר: לא, לא, אולי אני אשנה לו את הכיוון. אתה משחק עם חיים של הדמות שלך. אתה משחק עם הדמות הזאת, ובעצם היא כמו בובה על חוטים שאתה מזיז אותה איך שאתה רוצה. אתה מפיל עליה טראומות, אתה... אתה פועל עליה. -מה שאתה תופס, אתה גם נתפס. כשאתה משחק איתה, כאילו משחק עם הדמות, אבל היא גם משחק איתך, היא לוקחת אותך למקומות היא מזיזה אותך ו... -כן. ואתה מתחיל לחשוב איך... אתה חי איתה, מגלה את עצמך דרך הדמות. כמו קורא גם כותב. -אז יש בזה ממד של שליטה קצת, לא? של

זה... -או איבוד שליטה. לא, אני מדבר עכשיו כ... -מודעות. אבל סופר הוא בורא עולם, כמו בורא עולם, נכון? והוא שולט בעולם הזה קצת. הוא חייב להיות מודע, אני חושב, לכל דבר, לכל מה שקורה. רן... -נתחיל עם הכסף. אתה יודע, אין כסף... -רן, זה סיפור מעניין, ההייטקיסט שוויתר על זה... האמת היא, שהסיפור ככה בשתיים-שלוש מילים. בטח סיפרת אותו הרבה. אין דבר, ספר לנו. -בקצרה, מה שהיה מדהים בסיפור הזה, זה חלק מההשגחה הפרטית, כמו ש... אתה יודע, שזה אחד מהדברים המדהימים לראות, ואני גם מצטרף על מה שיחיאל אמר, שאתה חושב שאתה שולט על הבובה, אבל בעצם יש משהו הרבה יותר גדול ששולט עליך. זאת אומרת, כשאנחנו חושבים שאנחנו

מזיזים את הבובה, בעצם אנחנו הבובה. אז מה שקרה לי, זה שבגיל מאוד צעיר התחלתי לחפש בכלל רוחניות. חיפשתי. התחלתי לקרוא ספרים של רוחניות. -איפה גדלת? בהרצלייה פיתוח. -אווו... -בצפון תל אביב. ככה עולם... -עם כסף וזה? בסדר. זאת לא הייתה הבעיה שם. -כן. שם הבעיות... -והקב"ה היה שם? הוא היה נעדר. -נעדר ב-ע'. -בגילוי. היה מישהו ששמע שחזרתי בתשובה, אמר לי: "מהרצלייה פיתוח חזרת בתשובה? "זה נדיר מאוד." לאט לאט יש כבר כמה שמתעוררים שם, וזה הרבה פעמים הריפוד החיצוני. והפתרון כביכול של הבעיות על ידי עוד קצת כסף ועוד קצת... הוא הרבה פעמים מאוד מקשה, אבל בסופו של דבר זה אפשרי. אני זוכר שכשאני חזרתי בתשובה, אז

יום אחד שאלתי את הקב"ה, אמרתי לו: "תגיד, איך עשית לי את זה"? לא בטרוניה, אבל... "איך שמת אותי? שמת אותי בתוך הרצלייה פיתוח, בתוך"... אז התשובה שהוא נתן לי בפנים, שכביכול הקב"ה עונה לי, זה "ידעתי שתצליח לצאת מזה." כל אחד, הקב"ה נותן לו... -אני חייב להוסיף פה. אני פה מעיר מדי פעם. כן? -מה שהוא אומר, הפוך למה שהוא אומר. הוא אומר פה תשובה. הרי הניסיון של עושר הרבה יותר קשה מניסיון של עוני. עוני, יש לך ייסורים ודילמות וזה, אתה פורש ידיים לקב"ה, אומר לו: "תעזור לי. "קח אותי. אני לא יכול לשלם כלום." הניסיון של עושר, הכול טוב, אתה חושב שאתה מוצלח, כי יש לך כסף, כי אתה מרוויח היטב. אם אתה חושב שאתה

מוצלח, אתה חושב שאין לך מה לתקן. אז איפה הבעיה? -אם אין לך מה לתקן, אין לך מה לחפש. הכול טוב. טוב, יש לי איזו בעיה? -אז איפה הבעיה? איפה הבעיה? מה אני מחפש? איפה הבעיה? אז איפה הבעיה, שהיא פנימית. וזה הסוד הכי גדול, שאני יכול להגיד לכל בן אדם שעוד חולם שבכסף הוא יצליח. בכסף או בהצלחה החיצונית, מי שמתעסק - זה לא עוזר כלום. החיסרון הפנימי, בדיוק ראיתי באישביץ שהוא כותב, "רפואות לשַׂריך, לשָׁריך, איך זה הולך"? -מי? אישביץ? כן, אישביץ, הוא כותב... -רפאות לשַׂריך. לשַׂרך או שָׁרך? -שַׂרך. אז הוא אומר ש"שריך" זה שורש, שהרפואה האמיתית לשורש, לחיסרון הגדול בלב, זה דווקא התורה. זאת אומרת, שהיום הוא

יכול לרוץ לכאן, לשם... והקב"ה נותן לו, אתה רוצה במה? קח במה. אתה רוצה הייטק? קח הייטק. "כל מה שאדם רוצה ללכת, מוליכין אותו". -כן, נותן לו. אבל מה? הוא כל הזמן... החיסרון הזה, אתה יודע, זה כמו שאנשים... אני פגשתי אנשים מאוד מאוד מצליחים בכל קנה מידה. -בחיסרון יש את התרופה שלו בעצם. בדיוק. הוא גורם לך לא לוותר על האמת. החיסרון הזה הוא לא נוח לנו, אבל הוא דוחף אותנו תמיד לאמת. זו בעצם הדרך של הנשמה להגיד לנו: אתה לא מחובר אליי, אתה לא איתי. -נכון. ואז אתה צריך להשיג כלים רוחניים כדי להתחבר. רגע, אם הנשמה אומרת לך מי אתה, מה זאת אומרת הנשמה? הנשמה אומרת לך: אתה לא מחובר אליי עוד. כי יש... טוב, לא

ניכנס עכשיו לכל העומקים. כן? יש נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. אנחנו לא ניכנס לכל הסדר הזה. אני יכול לדבר על זה, כן? אני אומנם מחויך וזה, אבל אני כבד מילים גם בזה. "כבד מילים..." -כן, אז... אז בקיצור, מה שקרה, שהייתי מצד אחד בהייטק, מצד שני, בחיפוש רוחני במזרח וב... כאילו, אותו בן אדם, שני קטבים הכי רחוקים שיכולים להיות. הייתי יכול לטוס להודו לסדנת שתיקה, לשבוע-שבועיים של שתיקה, לטוס טיסה חזרה לניו יורק, להיפגש עם משקיעים, לגייס מיליוני דולרים לחברה, לטוס חזרה לישראל. זה היה ממש כף הקלע. זכיתי לה בגיל 20. וממש... זה היה ממש... וכל הזמן אמרתי, משהו פה לא בסדר. לא יכול להיות שזה שקר לגמרי. יש בו

הרבה שקר אולי, ולא יכול להיות שזה יהיה שקר לגמרי. איפה זה מתחבר? וזה ממש היה ייסורים, כי אתה או ככה או ככה. או שאתה, אתה יודע, עם משקיעים... -יושב על הגדר. בדיוק, והייתי ממש, עד שגיליתי את הקבלה והחסידות, ששם פתאום מושג של סולם יעקב, יש עולמות עליונים, עולמות תחתונים, יש חיבור ביניהם, סולם עולים ויורדים. אמרתי, או-קיי, אני עוד מאוד רחוק מזה. -יש דרך. יש משהו לפחות. כשנפגש באמת, אתה יכול להגיד: "איפה אני ואיפה האמת הזאת"? אתה יודע, הייתי פריק כזה עם שיער ארוך, גרתי בקוסטה ריקה. -אתה עדיין עם שיער ארוך. השיער, זהו... האמת היא, ששמתי לב שהרבה אנשים עם פאות... כן, זה נשאר מה... זה עבר טרנספורמציה

מהודו וזה ל... משקיעים שפגשו אותי אחרי התשובה, אמרו לי: "מה זה"? "מה קרה לך"? אז אמרתי להם: "שדרוג." הם שמעו שדרוג, נרגעו. upgrade הם מבינים את ה... זה האנטנות. -אנטנות. צריך לקלוט את ה... אז זהו, עצם זה שאתה נוגע באמת מסוימת, גם אם אתה לא נמצא שם, אתה יכול להיות איזה מישהו שגר באיזה מקום אחר, רחוק מ... אתה נוגע בקצת מהאין-סוף, אתה נוגע בקצת מהאמת - זה מעורר בך את החיפוש לשם, גם אם אתה לא שם, גם אם יש לך דרך ארוכה מאוד. ואז איך התחברת לספרים? כי שם אתה מחפש את התהיות האלה, הן מביאות אותך ל... אז בעצם התחלתי לחזור בתשובה לאט לאט. -איך? מאיזה ספר? הרבה פעמים זה מאיזה ספר. הייתה לי תוכנית עכשיו

עם ארבעה מוזיקאים, זה התחיל מאיזה ספר. זו, דרך אגב, תשובה למה שדיברנו בחוץ. קודם עודד שאל אותי למה אני מתחבר יותר, כי אני כותב גם ספרים שהם בכיוון של עיון, כזה עיון מתנה, וגם מהסיפורת, רומן מתח יהודי. אז הוא שאל אותי למה אני מתחבר יותר? ואמרתי שבאמת קודם כול, אני מתחבר גם וגם, אבל השאלה היא הרבה פעמים בתור מישהו שיוצר ורוצה להביא תוכן לחיים, זה מה יותר משפיע על הבן אדם. מצד אחד, ספר שהוא עיוני, בן אדם בא, קורא, מבין. מצד שני, דווקא הסיפורת, ודווקא כשהמסרים לא תמיד ישירים, לפעמים דווקא ספר שהוא סיפור, הוא יכול לגעת בבן אדם הרבה פעמים הרבה יותר עמוק. אבל אין תחרות. אתה קראת ספר... זה לא שיש

איזה... וכל אחד השער שלו, אבל אתה קורא הרבה. -יש גם תקופות אצל בן אדם. יש תקופות שאני לא יכול לקרוא סיפורים, אני רוצה משהו שייקח אותי זה, ופתאום אני יכול ליפול על סיפור, "מכתבים לטליה." אוי, נפלא. -ספר נפלא, פשוט, עם מכתבים. אתה מכיר את זה? אתה חייב לקרוא את זה. -כן. זה מדהים. אולי אפשר לומר שזה כאילו החלק החוויתי. תמיד כשרב מספר תורה, הוא מתחיל לספר, אתה יודע, קבלה, חסידות, העולם הזה פה, והכול נפלא וזה, אבל אתה יודע. פתאום הוא אומר: "שמעו סיפור." כן, נכון, "שמעו סיפור", מתעוררים מיד. -כולם מתחילים להתעורר. ואם זה סיפור על עצמו, אז בכלל כולם העיניים שלהם כבר יוצאות, אתה מבין? יש משהו בסיפור

שהוא מאוד מושך. הוא הכרחי. "רק על עצמי לספר ידעתי," מי אמרה את זה? זה מסוכן. סיפור, צריך לדעת, סיפור זה משהו חווייתי, זה יותר בחינה של חוה, של רגש, אז זה יותר כאילו, זה יותר קרוב לנחש, להשפעה של הנחש כאילו. האדם זה שכל יותר, וחוה זה יותר רגש. הסופר שאתה מספר, ובמיוחד גם כותב שירים, זה הכול בממד החווייתי. אה, אז הנחש, אתה אומר, זה מתאים למה שאמרת, ערום כמו נחש. -איך? אתה אמרת ש... אז אולי זה קשור לנחש. כן, אני רוצה, ברשותך, את ד"ר יחיאל. אז אני יכול להתחבר לעודד. לא, אני רוצה אותך עכשיו אישי. אתה עכשיו פילוסוף כללי. שחרר אותנו מהאוניברסיטה, מהיכלי השכל. עזוב אותנו. חסידות, נכון? זה קודם כול...

-את האמת, האמת. אז ביהדות מצאתי חוויה אינטלקטואלית ועומק לפנים ממש, יוצא דופן. ברגע שאתה מקבל את הנחות היסוד, אתה מרגיש שממש נפתח לך עולם, ששזור בצורה כל כך לוגית. כל עולם הקבלה, אני קורא אותו כלוגיקה. או-קיי, זו סטייה מסוימת, אבל כך אני חושב שזה העניין. אבל לפני כן, שאלתי את עצמי בגיל 30, הייתי ראש לשכת סגן שר התעשייה והמסחר, וראש לשכת סגן שר השיכון והבינוי, ועיתונאי ועוד כל מיני דברים, וסיימתי דוקטורט בפילוסופיה, ומסלול לפוסט-דוקטורט. שאלתי את עצמי שאלה אחת: איך זה שהכול טוב, הכול הולך לי כמו שצריך, ועדיין אני לא שמח בפנים? -אותו דבר. יותר מאשר לא שמח, מכווצ'ץ,' נוטה כבר לאיזה... -רגיש

ופגיע? היית רגיש? ככל שהגוף שלך יותר גדול, יותר פגיע. ככל שזה יותר "אני," זה יותר פגיע. מישהו אמר לי, "זה נגדי." כל העולם נגדי, אתה כל הזמן מאוים. ואני חושב שכש... דיברת על ספר התניא בהתחלה. כשקראתי את התניא, פתאום הרגשתי שפעם ראשונה, מעבר להבנה האינטלקטואלית - מישהו באמת מבין אותי. מישהו באמת מבין מה הולך לי בנפש, מבין. ולא רק מבין, אלא... -מישהו מתאר את מה שמתרחש בתוכך. את כל כוחות הנפש הקטנים ויותר מזה. וקראתי הכול, פילוסופיה, פסיכולוגיה, כל מה שיכולתי, כדי להבין מה קורה לי בנפש. איך זה יכול להיות שהכול טוב: אישה נפלאה, משכורת נהדרת, בית. לא עשיר, אבל בסדר, מספיק טוב. ודוקטורט מגיל צעיר,

והכול הולך, ועדיין אתה לא שמח. איך זה יכול להיות? וגם היום אני לא שמח, אבל היום אני יודע למה, אני יודע איך לעבוד, כי האדמו"ר הזקן מלמד אותך ממש. הוא פורש לך את המבנה ואומר לך: "תראה איך אתה צריך להתמודד. תבין לעומק." או-קיי. ועכשיו אתה יודע שכל רגע של שמחה תלוי בך יש לך את היכולת. אולי היסוד הכי משמעותי שלמדתי, אני חושב, שיש לי את הבחירה, על איך אני מרגיש ואיך אני חושב. ופתאום התובנה הזאת שהבחירה בידי, ולא המציאות בעלת הבית כאן, באמת לנו יש את הבחירה? כי זו שאלה, אתה יודע, אחת העמוקות שיש. -סודי סודות. ואין פה שאלה. -סודי סודות. לא, אבל נגיד, הדמות בסיפור שלכם כשאתם כותבים סיפור, גם בסיפורים

כמו "אור חוזר" וזה, לדמות, אם אתה מסתכל עכשיו מהצד, אין לה בחירה. היא, פועלים עליה הכוחות. ייקחו אותה לפה, והיא לא יודעת בכלל שהיא הולכת לפגוש ופה יהיה לה בלגן. -אבל זה בדיוק, גולן, מה שאתה עכשיו תמצתת, זה בדיוק, בטח בתסריטים אתה מכיר את זה טוב, זה בדיוק העניין של הדמות. איך מגלים את הדמות? אתה יכול לספר, הבן אדם הזה הוא חזק וחלש, אבל אתה יכול להגיד במקום... או אמיץ ופחדן, אתה יכול במקום זה להביא איזו ספינה שתטבע, ומישהו יקפוץ מהמים, ואז לראות מה הדמות שלך תעשה. הרבה פעמים... אני כשאני כותב, זה גם הרבה פעמים מעניין, בוא נראה מה הוא יעשה עכשיו. למרות שאני גם מתכנן את הדברים. -הבנתי. בוא נראה

איך הוא יפעל עכשיו. -אבל עדיין אתה פועל עליו. אתה פועל עליו, אבל השאלה היא... סליחה, עוד דבר אחד, להמשיך את מה שיחיאל אמר, השאלה היא לא מה קורה מבחוץ, אלא איך הוא פועל מבפנים. זאת אומרת, שני אחים תאומים שתפריד אותם והם יהיו באותם תנאים חיצוניים, אחד יבחר בחיים, ויצא בן אדם מאוד מאוד מוצלח ושיעזור לאלפי אנשים, ואחד יהיה קורבני ו... אז אותה מציאות חיצונית, אותו כוח שהופעל עליי חיצוני, הוא בנפש, גם בנפש, כוחות בנפש, והבחירה היא לא מה יקרה בחוץ, אלא איך אני אגיב. ואני חושב שחייבים להוסיף עוד נקודה. -זה ה"ראה נתתי לפניך." "ראה נתתי לפניך את החיים ואת המוות, את הטוב ואת הרע, "ובחרת בחיים." זאת

אומרת, "נתתי לפניך- " לפני שאתה הגעת, נתתי את זה כבר. זאת אומרת, זה כתוב כבר. הכול "מכתוב." לא, רגע... -למה לא? -הקב"ה יודע, אבל הוא לא בוחר במקומך. מה? -לא, יש הבדל בין ידיעה לבחירה. זה שאני יודע משהו מסוים, זה לא אומר שבחרתי אותו עדיין. זה ההבדל. זה הבדל יותר מהותי קצת. -נכון. אבל זה ההבדל בין ידיעה לבחירה. הבחירה לפניך, אתה בוחר, לא משחקים בך עם חוטים. מבחינתך אתה בוחר. מבחינת הקב"ה אתה בוחר, אבל רגע, זה מקרה אחר. רגע, אני רוצה להוסיף משהו. סיוון רהב מהיר... -אתה לא יודע את העצה ואת התבונה העמוקה של השם, אז אתה חושב שאתה בוחר, כי הוא כבר תכנן את הכול, וגם את המחשבות שלך הוא כבר זה, אז אתה

בוחר. בגלל שאתה בוחר, אתה מקבל שכר. הרמב"ם פותח בהלכות תשובה שהיסוד זה שאדם בוחר אם להיות צדיק, רשע, או בינוני. הוא בוחר בכל דבר. ומי שאומר שהוא לא בוחר, הוא כופר. כאילו זה ה... -לא, חס ושלום. הוא בוחר. -למה הבחירה חשובה? כי אחרת אתה לוקח לי את היכולת להשתנות. אחרת אני קורבן. אתה יודע, סיוון רהב מהיר הוסיפה, רציתי להגיד, השבוע התחילה איזו תנועה לדיאטה סלולארית, כאילו, להתפטר קצת מ... -כן, כן, הלוואי. וספרים, בניגוד אולי לקצת סלולארי, מה הספרים עושים לך? הקורא הוא אקטיבי, הוא לא פסיבי. זאת אומרת, הוא גם בוחר איך לקרוא, איך להתחבר, איך? איפה הוא נמצא? -הוא מלביש את התת-טקסט מתחת ל... אז זה שאתה

משחק עם הדמות, עדיין לא סגרת את העניין. אתה משאיר למישהו לבחור. ואני חושב שבלי רעיון הבחירה, לקחת... כל ספרות הקבלה והחסידות לקחת מאיתנו, כי כשאני בוחר, אני מאמין שאני יכול להשתנות הרגע. יש לי תכונות כאלה. לכל אחד יש תכונה אחת בעייתית. אני רוצה לתקן את התכונה הזאת, אני חייב להאמין שאני יכול. העבודה היא... דיברת על טיפול. היסוד הראשון לכל עבודה טיפולית זה להאמין שאפשר להשתנות מכל מצב. אז בעל התניא... -כן, מה? אפשר לדעת שיש משחק בין הבחירה לידיעה, וזה המשחק של החיים, בין בחירה לידיעה. זאת אומרת, שגם נניח בחירה יותר מדי, זה כמו טבע יותר מדי. זה עולם פראי לגמרי. מה, כל אחד יעשה מה שבראש שלו? אז

מה יהיה פה? וגם ידיעה קיצונית, אז אין מקום לברואים. אם הכול ידוע ואנחנו בובות באמת, בובה מייסעס, כאילו, בובות מייסעס, אז כאילו, מה אנחנו עושים פה? זה עולם גם כן שהוא מפחיד אותנו. אלא המשחק בין הידיעה לבחירה, המשחק המסתורי הזה, הוא המפתח. אני אחדד את זה בתוך דוגמה, את מה שאתה... אני יכול לדעת שהכול טוב לי ושאני מרוויח טוב המציאות בסדר ודברים לא נגדי, ועדיין אני "מעפן," ומתבאס על כולם. -אז יושב בן אדם בבית עכשיו רואה את התוכנית הזאת, ואנחנו כולנו דמויות בסיפור, בסרט. ויש לו עכשיו מציאות לא פשוטה שהיא מורכבת. לא יודע, לא חסר. אתה יודע, מרק טווין אומר: "רוב חיי היו מלאי אסונות "שרובם מעולם לא

התרחשו." זאת אומרת, הרבה פעמים אין לך שום בעיה אבל אתה... אבל לפעמים להרבה אנשים... -יש. יש מציאות. נכון שהבחירה שלנו איך לפעול בתוך הדבר הזה. אז מה אתם תגידו לו כסופרים? עצה. -שהכול לטובה? זאת אומרת, יש פה תכנון? זה ודאי שהכול לטובה, וודאי שיש תכנון, וודאי שאם יש לך משקולת על הכתפיים, היא נועדה אך ורק לדבר אחד: לרומם אותך. אף אחד לא רואה... אין שם איזה הקב"ה למעלה, שמחפש אותך ואתה לא בסדר... מה פתאום, הפוך בדיוק. כל מה שהוא רוצה זה לרומם אותך, לעזור לך. בוא, בוא, תקום רגע. ואם שמים לך איזה מכשול, זה כדי שתתרומם, שתזוז קצת מהחיים, כדי שלא תהיה כל הזמן... אתה יודע, אם היו מסדרים לנו את החיים

הכול קל והכול... אז לא היית מתאמץ, לא היית מפתח שרירים. אז כל הרעיון הוא עכשיו אתה צריך להוריד את זה מהידיעה. אדם יכול לקרוא לקרוא. אדם יכול לקרוא מלא וללמוד תורה, ולא להשתנות, לא יזוז מילימטר. -נכון. להישאר במה? במה בפנים? -להישאר עם ידיעות, אבל זה לא... הוא יודע הכול, אבל בפנים הוא חוזר הביתה. הרגע הוא למד לא לכעוס, הוא כועס. למד הרגע אין עוד מלבדו, אין מציאות אחרת מלבד מציאות הבורא, חוזר הביתה, "למה הוצאת כל כך הרבה על הזה"... צועק... -זה "אין עוד מלבדו" על עצמו. אני זוכר שקראתי "שיחות עם אלוהים" של... בהתחלה, אני זוכר, הייתי מתרגש. אילו הבנות! אחרי שבוע, זה היה מחזיק כמה ימים, ואותו דבר,

לא נפתח. אבל זה טבע המאבק. אז ככל שאתה יותר לומד את המאבק הזה, העצה הראשונה, אתה לומד את המציאות קצת, צריך ככה להתמודד, כמו כל דבר. אז בעל התניא גילה לך את החיבור להשם? לדעתי, זה כמו שאתה לומד תזונה בריאה, מה לאכול, אתה לומד בדיוק איך הנפש בנויה ומה אתה צריך לעשות. ובעל התניא כן. אני חושב שכל ספרות החסידות מפתחת לאורך ולרוחב. חסידים הם לא פסיכולוגים, אבל הוא מבין שהוא לא יכול לעשות איתך כלום, אתה לא יכול להתקדם לקב"ה אם אתה עדיין נתון בתוך עצבות, חרדה או סטרס, או בתוך עצמך. אי אפשר לעשות איתך כלום. אתה נשארת אותו דבר. חייבים להזיז רגע את הבעיות הללו כדי לקרב אותך קצת. אז הוא קודם כול צריך

להתמודד עם זה, ולהראות לך את כל תורת הנפש, שבאה בהקבלה לסדר השתלשלות, להבנה של איך הקב"ה מנהל את העולם, ואז אתה בהדרגה מבין את עצמך. -אז בוא תתאר לי רגשית בקצרה אבל. -את העבודה? לא, ברגשית. סיפור שלך עכשיו אתה מספר. רגש. מה קורה לך כשאתה פתאום מבין, "וואו! היהדות! חב"ד! וואו! זה מחייב אותי"! מה? -המילה "מחייב" היא קצת מילה... -עזוב, לא מחייב. קיבלת איזה מייל, שמישהו אומר שלא אהבו איזה עניין מסוים שעשית, מכווץ אותך, או איזה מינוס בבנק. פתאום איזו ידיעה חדרה לך לתוך החיים, טק, מכווצת אותך לרגע אחד. מאותו רגע, וזה קורה לכולם כל הזמן. זה המאבק. באותו רגע אתה צריך להיות כמו לוחם מיומן להבין את

המנגנון של הידיעה שחדרה אליך, להתבונן ברגע לראות, איפה ה?... פספסנו היום בוויז, וטעינו באיזה חצי שעה, וכמעט איחרנו לתוכנית. איפה זה עוזר לי? ואז אתה מבין את המשמעות, אתה מסתכל על המחשבות איך הן בורחות ל"מה יהיה,"? "מה יגיד גולן שאני מאחר."? אתה לומד להזיז את המחשבות, להתמקד במשהו חיובי. אין רגע, זה... -אין רגע אחד. מילה אחת, מילה אחת: תכלית הבריאה היא הרגע הזה שאתה מנצח אותו. להבין שזה הרגע. עכשיו, כדי להגשים את זה, זה עבודת חיים. טוב, אנחנו גלשנו קצת לפילוסופיה, אבל זה קורה עם סופרים, זה בסדר. אני עשיתי, ברוך השם, כבר כמה תוכניות. איתכם אני קולט שזה הולך... -זה שבע שעות, לא? אה? כן. -אתה

פוסע על סף התהום. אז אני רוצה קצת את הסיפורים האישיים. אתה יודע, הייתי רוצה לשמוע גם אם יש סיכוי... אני לוקח את התפקיד רגע. -בוא שב פה. אם יש סיכוי שהם יחזרו קצת... יש סיכוי שתהיו חב"דניקים? דבר איתנו על כסף. אמרת לא כסף, לא כסף. קצת תגיד לנו איך יחזור הכסף עם התובנות החדשות. רן, כאילו, להייטק קצת. אתה עושה היום הייטק. אני מתעסק בזה, כן. האמת היא, אני עושה את השידורים של הידברות. יש לי שרתי וידיאו. השארתי ככה זה, של הידברות ועוד ארגונים, ברוך השם. יפה, אז אתה עושה את זה טוב. טוב, תודה. תודה רבה. אז ככה ראיתי הרבה... -דברים. הרבה דברים, ברוך השם. אז באמת הנקודה היא, הרבה פעמים אנשים שואלים

אותי: "ומה? והייטק זה לא טוב"? עכשיו פתאום אתה... זה לא העניין שזה לא טוב. העניין שכל אחד צריך לראות את המינון בחיים שלו אחד הדברים שאני רואה, מאוד חזק, עם המשך לבחירה, זה שלכל אחד יש זמן קצוב בחיים. אני לא מדבר רק על דרמטית כזאת, שאתה הולך איזה יום אחד, עד 120. באמת כל אחד יש לו יום, הוא קם בבוקר, יש לו שבוע. "ימים רבים ולא יוצרו." יש מאמר של הרבי על זה. -מה אני רוצה לעשות? מה אני רוצה לעשות? לא כאנטי למשהו אחר. אז מצד פרנסה, מצד השתדלות וזיכוי הרבים, אז אני עושה עדיין בהייטק שידורי וידיאו כשרים של גופים ש... זה מצד אחד. מצד שני, מה אני רוצה? אני רוצה ללמוד תורה? אני רוצה לכתוב? אני רוצה

ליצור? אני רוצה לטפל באשתי ובילדים? זאת אומרת, יש לי... זה לא כאנטי להייטק. ויש הרבה אנשים שעושים הייטק בקדושה ובטהרה והכול טוב. אין שום בעיה בשום דבר בצד של הקדושה שלו, רק יש עניין של הבחירה, שבן אדם אומר: מה אני רוצה לעשות עם הזמן שלי? -מה טוב לי? מה נכון לי? עודד... תסיים, כן. אה, טוב, טוב. -לא, תסיים, רן. לא, לגבי מה ששאלת קודם, -כן. בלי לפתוח... אז רבנו שינה את השם של יצר הרע, הוא קרא לו "מדמה." מה זאת אומרת? -כוח המדמה. כל אותם אנשים שאתה אומר שהם באמת בבעיות, אז לכולנו יש בעיות וזה, אבל אם אני... אנחנו בתוכנית על סופרים וספרות, אם אני מסתכל על החיים שלי טיפה בתור סיפור, עוצר שנייה,

הולך מטר אחורה, מסתכל ואומר: "וואי, "סיפור מעניין." זה הרבה פעמים יכול לתת לי תובנות לדברים שבאותו רגע... -הצפייה הזאת. בדיוק. עצם זה שאני יוצא טיפה החוצה, כמו שמישהו קורא ספר מתח, והוא אומר: "מה?! איך הוא עושה כזה דבר? אני הייתי"... בטח שאתה בבית שלך עם המזגן קל לך לעשות החלטות. אז אותו דבר, כל אחד מאיתנו שנכנס לתוך מצוקה מסוימת, אם אני עוצר רגע ואני אומר: "זה גם סיפור שהקב"ה עשה," סיפור. בוא נלך מטר אחורה, נסתכל מה קורה פה על התמונה הרחבה. -זה, דרך אגב, אמת המידה של... מה אמת המידה של מודעות. מודעות היא כמה מידת רוחק יש לך במבט שלך על עצמך. אז אם אתה מסתכל על זה כסיפור... ככל שיש לך יותר

מידת רוחק, יש גם בדיחות הדעת באותו מבט, כי אתה... -אתה שולט ברגש החזק. זה מעיד שהרגש שלך לא מספיק חזק כדי לשלוט עליך. שכל יכול לטרטר. כן, עודד, עודד היקר. -כן. אז בוא נדבר על העניין הזה שאתה כותב סיפור, גם של אנשים, או גם אתה רוצה להשפיע בסיפור, ואתה כותב סיפור, הוא לא לגמרי אמיתי. לא אתה, אני אומר סופר. -יש. יש גם סיפורים כאלה, כן. יש לך גם סיפורים כאלה שהם... יש סיפורים לא אמיתיים, ובן אדם קורא את זה, חושב שזה אמיתי. אתה לא מוליך אותו קצת שולל? אז לא, קודם כול, באופן כללי, אני סופר שהוא כותב סיפורים אמיתיים, כמו סיפורי תשובה, סיפורי מצווה, סיפורי אמונה, שכל הערך שלהם זה שהיה דבר כזה. כאילו,

אתה מסדר את הסיפור, אתה מכוון את המסר, אתה יודע, אבל בעצם החשיבות של הסיפור היא שהיה יום אחד שקרתה השגחה פרטית מסוימת, וזה נפלאות השם, גדולתו של הצדיק, מידותיו הטובות של היהודי... אתה מעביר פה משהו, כי זה היה במציאות. זה חשוב שדבר מסוים היה. -מה זה היה? לפעמים ממציאים סיפורים לגמרי. עכשיו, זהו. זה ז'אנר אחד, זאת אומרת, זה סוג אחד של סיפורים. -אז יש דבר כזה ביהדות. שמה? -ביהדות, שממציאים סיפור. יש סיפורי מצווה, סיפורי צדיקים, סיפורים... לא, הוא אומר שממציאים. ממציאים. -עכשיו, ממציאים, זהו, זה החלק היותר קשה. יש בעיה עם זה? אולי אין בעיה עם זה? זה שקר למען האמת. מה הבעיה? המילה "ממציאים" היא

קצת לא במקומה, אני חושב. למה? -מה שחשוב... ברור שזה סיפור. אתה מתכוון לסיפורים שלא ברור שהם סיפור? לא, יש סיפורים ש... -לא, נגיד... נגיד, סיפור שאין לו שום קשר לאף דמות אמיתית. אף אחד לא... -אבל אף אחד... לא, אבל אנחנו יודעים, כי זה בדיוני. -זהו, אז בן אדם יודע שזה סיפור. -אבל יש סיפורים שאומרים לך: היה כך וכך, והוא מספר לך סיפור, ומגדילים אותו, ואז בסוף יש מוסר השכל מאוד ברור, ואתה אומר: "מה"?... זה לא היה. -מחרטטים אותי, הגדילו את זה... אה? מותר לפי היהדות? -אני פעם זכיתי לדבר עם הסופר משה שמיר, זכרונו לברכה. היינו ככה חבורה של חבר'ה של סופרים דתיים וחוזרים בתשובה שהיינו איתו. אז הוא אמר,

משה שמיר... הוא אמר ש"אתה כתבת סיפור, אפילו בדיוני, "אבל כתבת אותו, אז זה היה." כאילו, יש משהו שאם אתה עשית את זה, אז זה גם היה. כי כל המציאות היא הכול יכול להיות. מה זה חשוב? לפעמים זה לא חשוב בדיוק מה קרה, אלא חשוב לפעמים אולי מה שאתה אומר. גם מה שאתה כותב, זה גם עולם. הנה כתבת סיפור, יש פה איזו דמות. לא משנה שזה לא היה בדיוק בזה, אבל ברגע שכתבת את זה, זה היה. זאת אומרת, יש איזשהו כאילו, לפעמים אתה יכול להגיד דווקא דרך הבדיון משהו יותר עמוק מאשר במציאות, כי המציאות היא מוגבלת. נסעת לפתח תקווה ולא לנס ציונה, אבל אם תכתוב נס ציונה, אז הוא לא ימצא לך משהו יותר עמוק, כאילו, איזה רמז יותר חזק.

אז כאילו, אתה מבין? יש משחק פה של דמיון ומציאות. אתה מראשון, לא? לא, אני לא מראשון. הייתי פעם ברחובות, אבל... -הוא מאילת. מאילת. -לא, אבל השאלה, אני חושב, הרבה פעמים למה שאתה אמרת, זה איך אתה מציג את זה לבן אדם. מה הוא תופס? אם הוא תופס שזה סיפור מדויק ואתה משנה את הפרטים בצורה... אז אני חושב שזה כן יכול להיות בעייתי, אני אישית. אני חושב שאם אתה מספר סיפור, ואתה אומר לבן אדם זה מה שקרה, ואתה מספר לו ומנפח את זה בצורה... וזה לא קורה לנו? -הרבה אנשים מנפחים את הסיפור, מייפים אותו. אני חושב... -אפילו הרב שלמה קרליבך, סליחה, לא שאני אומר שהוא מנפח. פעם אחת הוא סיפר איזה סיפור, אני זוכר ששמעתי

בהקלטה. הוא אומר: "ואז לא הייתי בטוח"... -קצת חיות. -כן, קצת חיות. "אם הסיפור שאני אספר הוא באמת אמיתי, כי הוא כל כך יפה." אפילו הוא בעצמו פקפק בסיפור האמיתי שהוא מספר שקרה לו. עד שהוא פגש מישהו ש... אתה מכיר את הסיפור הזה? על ה"שמע ישראל?" על ה"שמע ישראל." -כן, כן, במלחמת יום כיפור. אז השאלה איך. זו שאלה טובה מאוד גם בקירוב. הרבה פעמים בקירוב מספרים... ויש הרבה אנשים והרבה רבנים שאומרים: "אל תעשה את זה כך. תבוא ותספר את הקושי ואת האמת." כמו שיחיאל קודם אמר, ואני לא שמח עכשיו... אני יודע מה העבודה, ואני עובד על העבודה. ואני יותר שמח אולי בצורה משמעותית ממה שהיה פעם, אבל אני חושב שהיום בקירוב,

יש איזה משהו שהרבה פעמים אמת, הרבה פעמים האמת מקרבת. לבוא... אני, כשהוצאתי את "התגלות," אז יש פה כל מיני דברים בפנים, שאיזה רב אמר לי: "מה יקרה אם מישהו יפסיק לקרוא באמצע," או מה יקרה אם מישהו... אז באמת יצרו איתי קשר המון אנשים שאמרו שדווקא האמת והדברים הלא קלים, אותה דמות, פתאום הוא חוזר בתשובה ואז לא קל לו במציאות, אם אני לא צובע את המציאות בצורה ורודה, האמת ניכרת מעבר לכול. והאמת של הקב"ה חודרת. כך אני חושב, כן? לא חייבים להסכים איתי ב... כן, אבל אתה לא יכול להבדיל בין סיפור לבין סיפור אמיתי. סיפור חייב להיות עם חיות, עם "גישמאק," עם... -אבל השאלה כמה אתה מוסיף? השאלה אם התוספת נהייתה...

השאלה היא אם אני מספר את הסיפור ומוסיף... יש אמרה הרי שמי שמאמין לסיפור הוא פתי. האמרה של הצמח צדק. ומי שלא מאמין, הוא כופר. הוא מתרחק מהנקודה. אז הנקודה היא החשובה. אתה יודע, למשל, "אני ואין" זה סיפור בדיוני. אתה יודע כמה אנשים מתקשרים אליי, שואלים: "מי זה עמית"? יש שם איזו דמות, "עמית אופניים," גורו כזה של... "מה הטלפון שלו? אני רוצה להזמין אופניים. אני רוצה להתייעץ איתו." אני אומר לו: "זו לא דמות אמיתית." -כן, אנשים מאמינים ב... היה פעם איזה מישהו שאמרתי לו שזה לא אמיתי, הוא הסתכל עליי, פתאום הפנים של נפלו, הוא אמר לי: "מה זאת אומרת"? אמרתי לו: "הוא לא דמות אמיתית." הוא אמר לי: "באמת"? ככה

הוא ממש... -כי אתה הורס לו, הוא התקשר אליו. כן, נכון. זה כמו אבל בשבילו, חס ושלום. אז אני חושב שזה עניין של איך אתה מגדיר את זה. אם אתה מגדיר את זה כסיפור אמיתי שקרה, ואתה אומר אותו בהתלהבות, אבל אם אתה מתחיל לשנות וליצור, כך אני חושב, אתה יוצר לו דמיונות שהם לא קשורים למציאות, ואז הוא מתאכזב. אתה אומר לו: "שבס"... ואז הוא אומר: "וואי, שבס." הוא אומר פתאום: "היי, זה לא מה שגולן הסביר לי עליו." אבל אם אתה אומר לו: "תשמע, זה השבת "וככה באמת צדיקים חווים אותו." אני, אבל מה לעשות? עם חמישה ילדים ועם הזה, הם רצים, וזה, זה לא מושלם, זה דבר מאוד מאוד טוב. אז אני חושב... -זה תלוי. יש אנשים שגם רוצים

שתשקר להם. גם יש אנשים שרוצים שקר. לפעמים, לפעמים, הם רוצים, זקוקים לזה. אל תיכנס לי עכשיו עמוק וזה, תן לי, תסדר לי את זה, זה מרגיע אותי. אתה יודע... -כל מי שרואה סרט, הוא רוצה שישקרו אותו. כאילו מה? -זה מה שאמר לי פעם מורה שלי רוסי, מישה לוריא. אמר לי: "תקשיב לי טוב, גולן, "תיאטרון זה שקר למען אמת, "אז תשקר טוב"! אני חושב שבחסידות זה הפוך. אומרים לך, מצביעים לך על המדינה, על המציאות, ואומרים לך: " אתה רואה את המציאות הזאת? היא שקר! עלמא דשיקרא! זו לא המציאות האמתית, יש מציאות אחרת. בוא תסתכל, תחליף לך משקפיים, תראה את הסיטואציה מאופן אחר. קח שני אנשים באותה סיטואציה, כל אחד רואה אחרת. אחד עם

סטרס מטורף באותה סיטואציה, ואחד... "איזה יופי, איזה כיף." אז להחליף משקפיים. אתה יודע, יש הבדל בין הבעל שם טוב לבין האדמו"ר הזקן ורבי נחמן בנקודה הזאת. הבעל שם טוב אומר: באה לך מחשבה כלשהי? פתאום קופץ לך איזה משהו שהוא לא שייך כל כך למציאות? רגע, תעצור תתבונן בה. "לית אתר פנוי מיניה." אם הכול מהקב"ה, מה הוא אומר? גם המחשבה הזו באה. -אם אנחנו כבר מדברים על הבעל שם טוב, לפעמים יש כל כך הרבה סיפורים על הבעל שם טוב. אתה אומר, כל כך הרבה סיפורים, יש פה כמה בדויים? אבל יש היום, אנחנו יודעים... היום יודעים כבר כי כתוב. יש כאלה שאומרים שיש לא אמיתיים באמת. אז איך יודעים? איך אתה יודע? אחד שלמד... מה

שאמר לי פעם רן, אמר לי: "אם זה מחזק את יראת השמיים, "אם זה מחזק את הנקודה הפנימית, החיבור לנקודה הפנימית - "קיבלנו." אבל גם היום יש ספרות מתלמידי הבעל שם טוב, יש היום הרבה סיפורים יותר אמינים ופחות אמינים. הוא בעיקר, זה רוב הסיפורים... דווקא שהיה מתנגד מהגדולים שלו. בהתחלה. -בהתחלה, כן. כן, ברור, ברור, בהתחלה. למרות שאנחנו סופרים, אני ראיתי במשך השנים, במשך החיים, שהמשל הכי טוב לחיים זה דווקא הקולנוע. זאת אומרת, הספר הוא יותר תיאורטי. זה כמו יותר בשורש, האותיות הכתובות, אבל הקולנוע זה המשל הכי טוב לחיים. -למה? המשל הכי טוב לחיים זה שאני שחקן בסרט. אני שחקן בסרט. עכשיו, הבמאי, המפיק, הצלם,

התסריטאי - זה הקב"ה ברמות כאלה ואחרות. היה סרט כזה, "המופע של טרומן" שהוא... כולם עושים. הוא בכלל דמות שהוא לא יודע שהוא דמות. כל הסובבים אותו יודעים שהוא בסרט, רק הוא לא יודע. זה המשל הכי נכון, כי אתה נמצא, נניח, בסיטואציה מסוימת. אז עכשיו אתה לא צריך לחשוב מה יהיה בעוד 10 דקות, חצי שעה, חודש, שנה או שנתיים. עכשיו אתה צריך להיות הכי חזק בקטע הזה. עכשיו אתה הולך, לא יודע, נניח אתה בא לפגישה הזאת, עכשיו תהיה מרוכז פה. אחר כך תהיה בקטע אחר בסרט. אתה לא זקוק לדעת גם מה יהיה. יותר טוב שתהיה מרוכז בקטע הזה. ממש, כל הזמן אני רואה את זה. אפילו רוצים לכתוב על זה איזה משהו, שזה המשל הכי קרוב לחיי אדם,

שאתה שחקן בסרט. גם כשאתה מכיר את הקב"ה, אתה עוד יותר אפילו עוד יותר מאשר שאתה לפני האמונה. אתה מבין שיש פה איזה סרט, והתפקיד שלך זה לשחק אותה נכון. אבל לשחק אותה נכון. זה יכול להיות דבר עמוק, זה לא כאילו להיות צבוע או שקרן, אלא איך אני עכשיו יהיה... נניח אני עודד, העודד הכי טוב שאני יכול להיות ברגע הזה. וזו העבודה. -הוא אמר משהו, הרי למה אנחנו מכורים לטלפון? כי אנחנו מחפשים את ההתחדשות. הנפש יש לה נטייה טבעית לחפש את ההתחדשות בכל דבר. למה יש לה את הנטייה הזאת? כי העולם נברא כל רגע מחדש. אבל הוא אומר, איך אתה מתקן את זה? תתבונן רגע בהתחדשות שלך, שהכול מתחדש לך פתאום והכול אתה בוחר בכל רגע.

דברים מתחדשים. ואז אתה חי באמת, אתה חי בעצם מחובר, חי. -חי את הסיפור. אז אנחנו קצת לקראת סיום. אז נברך אתכם שתכתבו רק דברים טובים, אמן. -שיחזקו את עם ישראל. תודה רבה לכם ולצופים שהייתם איתנו, ונתראה בתוכנית הבאה, שבוע הבא. רק טוב וכל טוב וגאולה קרובה.