מהי הדרך הנכונה להגיד תודה בשביל שה' ייתן לך שפע?

"בואו שעריו בתודה, חצרותיו בתהילה". דוד המלך, עליו השלום, משיח צדקנו, אומר לנו במפורש שאם אנחנו מגיעים לקב"ה, לשערים של הקב"ה, ואומרים תודה, אנחנו נזכה גם להגיע לתהילה, להלל את הקב"ה על הטובות שהוא יעשה לנו. אז היום אנחנו ניפגש עם הרב יונתן גל-עד, השם ישמרהו ויחיהו, ונראה בדיוק מהן ההגדרות ומהן הדרכים הנכונות להגיד את התודה ובאמת לקצור את הפירות. "בואו שעריו בתודה, חצרותיו בתהילה, "הודו לו, ברכו שמו, "כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו". היום אנחנו רוצים לדבר על אחד הערכים אולי הכי בסיסיים אצל היהודי, שאפילו אפשר להגיד שהיהודי נקרא על שמו, שזה בעצם התודה. ההודיה לקב"ה. כרגיל, נמצא פה

הרב גל-עד שהתגעגעתי אליו מאוד. איזה כיף לראות אותך, איזה כיף. רק להגיד תודה, לראות אותך, להיות בכזה מקום יפה, כבר רק תודות יוצאות מהפה, ברוך השם. ישתבח הבורא. אתה גם מתאים לנוף בצבעים, הכול. כן, הכול מתואם, הכול מתואם, ברוך השם. -חבל על הזמן. הרב הרי הוא תלמיד מובהק של הרב שלום ארוש. -נכון. השם ישמרהו ויחיהו. -אמן, אמן. אני חושב, אולי הפרזנטור הכי חזק, של הדור הזה בוודאי, של התודה. -נכון. והייתי רוצה ככה שהרב ייתן לנו איזה כמה נקודות על התודה. או. -מה זה מועיל, מה זה... למה? הרי אם בן אדם עכשיו... יש פעמים שנגיד, צריך להגיד תודה הרי, נכון? "בואו שעריו בתודה, חצרותיו בתהילה", אבל וואלה, לא בא

לי להגיד תודה, ואז התודה היא רק חיצונית, היא לא באמת פנימית. -נכון. -אני אומר תודה, כי צריך להגיד תודה, אבל האם אני מרגיש באמת שאני צריך להגיד תודה? לא. מה שווה תודה כזאת? אתה שואל את השאלה הגדולה, אני חושב, ותזכיר לי גם, אני מבטיח לך איזה סיפור מופת שראיתי בכוח התודה בדיוק ברב ארוש, מורי ורבי, בספרד. אני אשתף אותך במשהו מדהים, אבל נגיע לזה. תודה זה דבר מאוד בסיסי. אתה הולך למכולת, קונה משהו, המוכר נותן לך, אתה אומר לו תודה. לכאורה על מה תודה? שילמתי לך, קיבלתי את המוצר, היה פה סחר חליפין, שלום על ישראל. זה סוג של נימוס כזה. זה להיות מנומס. אבל באמת ביהדות זה הרבה הרבה יותר מזה. אתה אמרת

בפתיח הנפלא: יהודי זה מלשון הודיה. אנחנו קרויים על שם יהודה, "ותקרא שמו יהודה", ומה אומרת לאה, אימא שלו? "הפעם..." -"אודה את השם". שזה משהו מדהים שתכף ננסה קצת לדבר עליו. זאת אומרת, היהודי במהותו הוא הודיה. זה קיים אצלנו בטבעיות, וכנגד זה גם קיים אצלנו מה שנקרא, אופוזיציה, הכוח שנגד, שיש בנו מלחמה על ההודיה, יש בנו... כפיות טובה מובנית שמכסה את ההודיה הפנימית שקיימת בנו. וזה, הדבר הזה שאתה אומר, בגלל זה קשה לי להגיד תודה. כי מה קורה כשאני אומר תודה? יש ביטוי שנקרא "להיות אסיר תודה". זה נשמע מאוד מגביל. -כן. אני הופך... כשאתה עושה איתי הטבה, אני הופך להיות אסיר טובה לך. אני מחויב לך. במה?

בלהודות לך, בלהחזיר לך אולי. אז לפעמים יש בנו איזה כוח כזה שמתנגד כאילו אם אני אגיד תודה, אז אני בעצם מאמת את זה ש... עשית איתי משהו, ואני חייב לך. אבל כשקצת לומדים מה זה תודה, מבינים שעיקר התודה, הרווח הגדול של התודה, זה הבן אדם עצמו. -אוקיי, מה זה אומר? זה אומר שכשאדם חי בתודה, בהודיה, איכות החיים שלו, היא עולה באלפי דרגות, אני מדבר איתך ברמה הטבעית, הפסיכולוגית, אפילו לא הגענו לרוחניות בכלל, ליהדות עוד לא הגענו. אדם שהוא אדם שאומר תודה, קודם כול, זה אדם שכולם רוצים להיות לידו. אדם חיובי, אדם רואה את ההטבות שיש לו בחיים. "תודה, אחי, וואי, תודה רבה, תודה". איזה נעים בן אדם כזה לעומת אחד שאתה

עושה איתו איזה משהו... נגיד, כשהבאת את הקפה, ואני כזה: "נראה לי זה קר בכלל, זה נראה בוץ". זה לא נעים, אבל לעומת זאת, אני רואה, השקעת, הבאת, אני אומר לך תודה, אני מעריך. זה העניין של אדם שהוא בעצם בעל תודה. הוא נותן, יש לו בעלות על התודה, הוא תמיד מודה. עכשיו, יש בזה גם ממד רוחני מאוד גדול. מה? שכשאדם אומר תודה, בעצם לא רק לאנשים, לבורא עולם, קורה דבר עצום, נפלא. אומר דוד המלך, מה שהתחלת: "בואו שעריו בתודה". המפתח הרוחני העוצמתי, סגולת הסגולות, עכשיו אנחנו מגלים ככה, בינינו, סגולת הסגולות לחיים, לפתוח שערי שמיים, כל אחד, מה שהוא רוצה: זיווג הגון, פרנסה, ילדים, הצלחה. אחד, יש לו איזה פרויקט,

רוצה להצליח, לא הולך לו. קח סגולה. מה? "בואו שעריו בתודה". פותחים שערי שמיים על ידי תודה לבורא עולם. ככה אומר דוד המלך. עכשיו צריך להבין למה. אני הייתי אומר: אתה יודע מה פותח שערי שמיים? לא יודע, "שמע ישראל" ומסירות נפש. זהו, מסירות נפש, כן. -מסירות נפש, ודאי, זה גם דבר עצום. חסד אולי. -חסד. -פעולה. מה זה, להגיד תודה פותח שערי שמיים? -זהו, לכאורה זה קצת... זה גם מחזיר לשאלה הראשונה, נגיד כבר הגעתי לנקודה הזאת שאני אומר תודה, אבל אני אומר את זה רק חיצונית, כי וואלה, תראה כמה ספרים יש על תודה. נכון. -מה שווה תודה כזאת, תודה שהיא רק חיצונית? האם זה עושה פעולה בכל אופן? או. -שזה בבחינת "האמנתי כי

אדבר". איך זה עובד? -יפה, יפה. אז תחכה עם זה עוד שנייה. -אוקיי. חכה, כי עכשיו זה יתחבר. אתה ממש מוליך אותנו. למה התודה פותחת שערים? אז אמרנו... תעשה חסד, מסירות נפש, ארבעים יום צום יפתח לך שערי שמיים אולי. -כן. התודה, משמעות התודה, ההודיה, יש לה שתי משמעויות. להודות זה שתי משמעויות. אחד זה להכיר טובה. אני מכיר טובה שעשית איתי טוב, ואני מכיר לך בזה. השני זה להודות במשהו כביכול. -בדיוק. להודות באמת. להודות, ושניהם דבר אחד. כשאני אומר תודה לבורא עולם, אני בעצם מודה שהוא קיים, שהוא נוכח, שהוא משגיח, שהוא עושה איתי את ההכי טוב. אני מודה שהוא עושה איתי את ההכי טוב, ואני מודה לו על זה. גם כשאני לא

תמיד מבין, אבל אני, כמו שדיברת על הרב ארוש, הוא מוכר בזכות התודה, אבל גם בזכות נושא האמונה. מאוד. -הודיה זו פונקציה של אמונה. אני מאמין בו שהוא עושה את הטוב בשבילי, ואני מכריז על זה, אני מודה. כשאדם מודה לבורא עולם ואומר לו: "עשית איתי טוב, "אתה משפיע עליי, אתה מטיב איתי", כשאדם עושה את זה מתוך התבוננות, מחשבה, הוא פותח לעצמו שערי שמיים, שמה? כמו שמצווה גוררת מצווה, תודה גוררת תודה. -חזק. אתה מקבל עוד הרבה סיבות להודות. -חזק. אבל השאלה שלך עומדת, וכולנו מתמודדים איתה. מה קורה כש... איך אומרים? המצב בטטה. לא משהו, ואנחנו חווים בעם ישראל מצבים לא פשוטים. מה, עכשיו אני אגיד תודה? מותר לי

להתלונן, לקטר, כי זו המציאות. אני אדם מציאותי. אני לא מרמה את עצמי. "תראה איך זה ככה וזה ככה, ותראה ככה וככה..." אז יש עניין כשאדם לומד על משהו, כמו שעכשיו אנחנו בשיחת חברים, אנחנו מתחזקים ביחד. -נכון. הוא מגלה את הכוח של הדבר. כשאדם מבין שהתודה היא קודם כול מתקנת אותו בתור בן אדם, אדם שהוא מכיר טובה והוא יודע להגיד תודה, נפתח לו שפע, והוא בעצם מודה לאותו אחד שמחיה אותו, וזה מביא לו עוד חיות ועוד חיות, וכמו שאמרנו, עוד סיבות להודות. אז לפעמים אני מודה בצורה טכנית, חיצונית. זה גם דבר טוב. "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". עצם זה שאמרת תודה, כבר מראה שיש לך את הדעת, את ההבנה שהיה פה מקום לתודה. הלב

שלי אולי עוד לא שם, אבל עשיתי פעולה נכונה. זה כבר דבר שמשפיע לטובה. הרבה פעמים זה הדבר שאחרי זה פותח הודיה אמיתית יותר. אולי אפשר להגיד שזה בחינה נגיד, אם אני לוקח את זה לחיי היום-יום, אז זה כמו נגיד בן אדם ש... לא בא לו להתאמן עכשיו, אבל האימון בחדר כושר זה דבר שהוא בריא וטוב, אבל לא בא לי להתאמן. זה כביכול חיצוני. אני לא באמת רוצה להתאמן, אני סובל מכל תרגיל שאני עושה, אבל בסוף התאמנתי. בסוף רשמתי אימון. -והתוצאות יגיעו. -בדיוק. בדיוק ככה. -אז אולי ככה, בנקודה הזאת, אפשר להסתכל על זה? זה בוודאי, בוודאי מה שאתה אומר. פעולה חיובית שעשית, פתחת דלת עם מפתח בלי חשק, הדלת נפתחה. -חזק. המפתח של

שערי השמיים זה התודה. תתחיל, רק תפתח. "סובבתי בלי חשק את המפתח, זה בטח לא שווה כלום". הדלת נפתחה, נשמה, כנס. -"סובבתי את הסוויץ' בלי חשק, "וואי, בטח האוטו לא יניע". לא נכון. חזק. וואו, הרב, חזק. -זו האמת. אהבתי ממש. -ועל אחת כמה וכמה, שאנחנו אנשים שכן רוצים לגדול, כן רוצים להשתפר, משקיעים שלוש שניות ואומרים: על מה אני אומר תודה? סוף כל סוף הסתדר משהו, קיבלתי משהו, וגם כשהדברים יצאו לא כמו שרציתי, אני נזכר, אבל מי מנהל את העסק? הבוס. אבא. -אני מודה בזה. מה זה? -אני מודה בזה. -אני מודה בזה. בדיוק, וזאת ההודיה שעכשיו פותחת לי את השערים כבר לגמרי, גם שערים שלא ציפית. אתה רוצה לשמוע את הסיפור שהיה

לי? -אני אשמח מאוד. אני מחכה לזה. הדלקת אותי מתחילת השיעור. -אז קדימה. זה היה פרומו ככה. הייתי עם הרב ארוש בספרד, לפני כמה שנים, לפני הקורונה. נסענו לכנסים והרצאות. הייתי עם הרב. אני דובר ספרדית, אז גם הייתי מתרגם את הרב כשהוא מדבר וגם מעביר שיעורים. ולא יודע למה, באותה נסיעה הגיע איתנו צוות קצת גדול. היינו כעשרה אנשים. הבאנו ספרים, הרבה אנשים רצו ספרים. הספרים בספרדית. אני זכיתי לתרגם אותם. הבאנו ספרים, היה הרבה ציוד, ציוד צילום. ובסדר, סוחבים. כל אחד סוחב את מה שצריך. והיינו במדריד, והיינו צריכים לנסוע לצפון. אני חושב שזה ולנסיה נקרא. יש שם רכבת שנראית כמו חללית. זה לא הרכבת הסטנדרטית, זה

לא הרכבת הקלה בירושלים. והוא מגיע... הרכבת הזאת מגיעה לאיזה 400-500 קמ"ש. וואו. -זאת אומרת שנסיעה של כמה שעות טובות, היינו צריכים להגיע בשלושת רבעי שעה. זה חוויה. טוב. הגענו, גם חוויה. יש עכשיו הרצאה, הזמן מדויק, סיימנו מה שסיימנו, הגענו שם לדלפק, כל החבר'ה. יש את הפקידה, משלמים, הכול. דרכונים היינו צריכים להגיש. היא קולטת שאנחנו מישראל, ובוא נגיד שבספרד יש קצת בעיית אנטישמיות, היא לא התלהבה מהעניין, עשתה פרצופים. "לא, הגעתם מאוחר". הגענו בסדר גמור. כל מיני עיכובים. בסוף הוכחנו לה, הכול בסדר. פתאום היא מצאה משהו. "סליחה, סליחה, מה זה כל התיקים האלה, הארגזים האלה? "אין דבר כזה. "מקסימום תיק יד

לכל אחד. "זה ציוד של 30-40 איש". היא חיפשה אתכם. -חיפשה אותנו, ואתה רואה. ואנחנו עוד שנייה מאחרים את ה... אנשים מחכים. זה מדויק, והרכבת הבאה, יש הפרש מאוד גדול. אנשים כבר בפנים בקרונות, אנחנו עומדים לאחר. היא קוראת למנהל. הגיע בחור גבוה, יותר אנטישמי ממנה. אומר: "אתם, תמיד אתם..." ו"אתם..." ו"מאיפה שבאתם אצלכם..." מתחיל לדבר, אתה יודע, שמדברים עליך ברבים, אתה כזה... לא, הוא כאילו... אני דיברתי ספרדית, אז הוא אומר לי "אתם". כבר הבנתי מי זה "אתם", עם כל האביזרים. -כן. בקיצור, לא עוזר כלום. הוא אומר: "אתם לא יכולים לעלות. זה ציוד ל-30-40 איש. "אתם עשרה, לא עולים, אין דבר... "אחד רוצה לעלות?

בבקשה. לא..." לא יודעים מה לעשות והוויכוח שם ממשיך, איזה עוד מישהו המשיך באנגלית. הרב קורא לי הצידה, הרב ארוש. אומר לי: "פה צריך תודה". אמרתי לו: "מה תודה? עוד שנייה אני... "אנחנו באמצע... עוד שנייה מכות, חס ושלום, "מה? איפה תודה?" אנשים שם כבר נהיו... "בוא נגיד שלוש פעמים מזמור לתודה, אבל בכוונה, "כל מילה נכוון שכל מה שבורא עולם עושה "זה לטובה, ואני אומר לו תודה, אפילו שאני לא מבין". אמרתי לו: "אוקיי, הרב". עכשיו, אני מכיר את הרב. מה הוא מתחיל לעשות? הוא מתחיל למחוא כפיים ולרקוד במקום. "מזמור לתודה..." ומסתובב ככה, כמו סביבון. ואני כזה... "מזמור..." מתחיל להסתובב איתו. אתה רואה שני סביבונים.

אתה רואה את הרב מסתובב, שר מזמור לתודה, ואני מסביבו גם "מזמור לתודה..." -וההוא מהצד: "אתם, אתם..." כן, ההוא צועק "אתם", והיה שם צעקות ואנשים כבר מצלמים סלפי, ואנחנו מסתובבים, "מזמור..." תשמע טוב, "ועד דור ודור אמונתו", זה סוף המזמור השלישי, מעניין שהסיבוב בדיוק נגמר מול ה... מול הרכבת. באותה שנייה שסיימנו, אני שומע צעקות מהרכבת: "רבינו, רבינו". "רבינו" בספרדית זה "כבוד הרב, כבוד הרב". יוצאים משם ארבעה אנשים: "רבינו, רבינו". ואז "רבינוס", הם רואים שזה שנינו, הם זיהו אותי, פתאום רואים את הרב: "אנחנו בדרך להרצאה שלכם. מה קרה? מה אתם עושים פה? "עוד שנייה אנחנו בדרך אליכם". אז הרב מחייך אליי ואומר

לי: "תסביר להם". "לא נותנים לנו לעלות, תיקים וזה, אנחנו לא ארבע..." "ארבעים איש? יש פה שישים איש, נוסעים לראות אתכם. "עכשיו בוא". באו אנשים, יצאו מהרכבת, כל אחד אמר: "זה שלי", "זה שלי", "זה שלי". וואו. -ההוא נשאר לבן. אומר: "לא ידעתי". וההוא אומר: "אתה מעכב אותם, אתה לא מתבייש? "כולנו פה מחכים, התיקים שלנו". עלינו לרכבת, הגענו בזמן, טסנו בחלל. מזמור לתודה שרנו אחרי זה עם כל הקהל. זה אני חוויתי. איי. -תשמע, עד היום לפעמים אני מנסה להסתובב ולרקד ככה. אז... אז אתה מבין, כאילו? עכשיו, אצל הרב ארוש ודאי זה היה עם כוונה שלמה בכל מילה. אצלי, עוד הייתי קצת אולי טרוד, אבל יש פה... -אתה גם דובר את

השפה... אני דובר את השפה, אני שומע את הקללות. כן. אבל יש פה משהו. התודה היא משהו מעל הטבע. למה? כי באמת, לפעמים קשה לנו להודות. קשה להודות. הדברים לא מסתדרים. תשמע, המציאות במקרה הזה הייתה, המצב... הוא... מחפשים אותי. זה לא שיש רק בעיה, מחפשים להכשיל אותי. זה הכי גרוע. מחפשים סיבה לא לתת לי לעלות. זה לא: "תשמע, באמת יש בעיה טכנית, בוא ננסה לפתור". הוא לא רצה בכלל לדבר. הוא רצה שנלך. המצב אבוד. אלא הייתה פה הבנה שאנחנו לא לבד במערכת. הייתה פה הודאה באמת... -חזק. שהוא מנהל, ולא אני. אני יכול לצעוק, לשכנע אותו, לספר לו. אז אני אומר לו תודה, לא מבין על מה. בעיניי זה לא טוב, בעיניי המצב ממש לא

מוצלח, אבל אני מודה שזה אתה עושה את זה, והשלב השני של ההודיה, שאני מודה שגם זו לטובה, אפילו שאני לא מבין. כשאדם עובר את הניסיון הזה, בעצם זהו, הוא עבר את המבחן, ואז נפתחים השערים, כי עלית קומה, עלית דרגה. אתה לא מי שהיית קודם, התחזקת. התחזקת באמונה. -תשמע, הרב... זה בדוק משהו שאני מתכוון לאמץ, בלי נדר. וואו. אני בטוח שגם לך בחיים... אנחנו קצת, ברוך השם, מדברים, חברים. אני בטוח שגם אצלך בחיים היו מקרים של הודיה. כל אחד רואה את זה בחיים שלו. -אני קודם כול זכיתי שציוותו לי אותך, שאתה בדיוק עכשיו בזרם שאני מתחיל להיכנס אליו, אז אתה בדיוק מונח שם כבר כמה שנים, וזה כיף גדול, אני לומד ממך המון, השם

ישמור אותך. איזה כיף. אני נהנה להיות איתך, ואני אומר על זה תודה. -וכן למר, תודה רבה. ישתבח שמו לעד. -ברוך השם. אני גם האמת, כמה שנים מבקש כבר על משהו מסוים, ואתה יודע, כשאתה מבקש ומבקש ומבקש, ולא נענה... זה קשה. אז זה גם יוצר לך איזשהו... איזושהי טרוניה כזאת. -מרמור. שאתה אומר: "מה, כאילו? "אתה יכול הרי, נכון? אני מאמין שאתה יכול. "אז למה אתה לא עוזר לי? "אז מה..." אז היצר הרע: "אז מה, אז אתה לא יכול? "אז מה, זה בגלל שהוא בעל בחירה?" כמו נגיד מה שהיה, אתה מול בעל בחירה, בסוף תראה איך המציאות השתנתה בשבילך. -נכון. ופתאום כזה נחה עליי הרוח. אמרתי: "וואלה, ריבונו של עולם", על אותו נושא, "תודה

רבה לך, איזה כיף שאני בנקודה הזאת, "מתמודד עם הדבר הזה". על אותו דבר שאתה כל כך מבקש, ורואה שלא מתקדם? -כן. הודית עליו? בשמחה רבה, בהשלמה... "ודאי שזה לטובתי, כי אתה, מה שאתה עושה, זה רק לטובתי". ואני יודע, ואני מסתכל אחורה, כמו שהרמח"ל אומר, להסתכל על הטובות של השם, ואז תזכור עם מי יש לך עסק. וואו. -אמרתי: "אין סיכוי, אתה לא תעבוד עליי. "אני יודע שזה הכול לטובתי". -וואו. כמו שאמרנו עם הפארק? "אבא, אני יודע שזה אתה". אבא שלי המנהל של הפארק. יפה. -לא אגיד לך שכבר קיבלתי את הישועה, אבל נפשית ורוחנית, אני... וואו. מדהים. -מרגיש אחרת לגמרי. אני מרגיש כאילו כבר נכנס הדיסקט הזה. וואו. -וזה עושה את

הפעולה שלו. אתה יודע מה אתה עכשיו מחזק לכולנו? ש... יש ביטוי ידוע: "אמרתי תודה ונושעתי". כשאדם אומר תודה, הוא נושע. יש גם ספר כזה, זה הספר של הרב ארוש באמת, "אמרתי תודה ונושעתי". אה, אני אומר תודה ואני נושע? זאת אומרת, אני אומר "תודה שאין לי ילדים", מייד אני מקבל ילדים? איך זה עובד, הדבר הזה? אלא בעצם צריך להבין, עצם אמירת התודה, היא כבר הישועה של האדם. היא כבר ההצלה שלו. זה שאתה, איך אמרת, שינית דיסקט? מלבקש, וכבר לבקש אולי בטרוניה או במרמור, שכאילו: "מה קורה? מתעכב, נו, באמת, מה? "לא יכול, כן יכול? מה יש?" החלפת דיסקט ואמרת: "אתה יודע מה? "אם הוא כזה כל יכול ומחליט לא לתת לי, "כנראה זה

הטובה שלי כרגע". "אני לא מבין למה, אולי אני לא מרוצה, "אולי יש לי, הייתי אומר, דעה אחרת, "אבל אני אומר לך קודם כול תודה", זאת כבר הישועה שלך, כי זה אומר שעכשיו אתה במקום חדש לגמרי. התעלית, הדורון שלפני שבועיים, שכבר ביקש אבל בקושי ובכאב, זה לא הדורון של השנייה הזאת, זה דרגה עצומה עצומה עצומה. זה דרגת אמונה שאדם אומר תודה, לא על הזכייה בלוטו. זה קל להגיד תודה. לא על מציאת זיווג. קל. לא על ילדים אחרי 20 שנה. קל. אומר תודה על הקושי. זהו. זו כבר הישועה, זה אומר שאתה דורון אחר, ואז מובטח לך שדורון במדרגה כזאת, שכל אדם במדרגה כזאת, כבר התפילות שלו הן משודרגות, ההודיות שלו משודרגות, כבר נושעת, ואני

גם בטוח שבאחד המפגשים תבשר לנו ישועה גדולה, מה שבורא עולם רוצה. יכול להיות שהישועה עצמה זה אפילו לא לקבל את הדבר, ואולי זאת ההצלה הגדולה. כבר יש הרגשה אבל שנכנס המפ... לגמרי לגמרי מרגישים שנכנס המפתח. שהסתובב. -לגמרי. מדהים. -ושאלה, ככה אבל... בובום, מה שנקרא. -או, טוב, כן. שאני לא איפול למים, אלא תהיה עדין איתי פה. למה, אחלה, מה? טבילה, מקווה. כן, נכון... צודק. אז תיתן. יש מקרים, שלא נדע, לא על אף אחד מישראל, אובדן, דברים מאוד קשים, ש... הפה נאלם להגיד תודה. אגב, היו המון כאלה שאמרו: "תודה, ה' נתן, ה' לקח, יהיה שם ה' מבורך". אתה שומע את זה, אתה מצטמרר. -נכון, נכון. איך במקום כזה, לא מדבר

איתך עכשיו פנצ'ר, אני מדבר איתך על דברים בחיים שאתה... איך אפשר במקרה כזה להגיד תודה? איך הפה לא נאלם? נכון. אתה שואל את השאלה, שאלת השאלות, זה תמיד קורה לי איתך. אתה לא מניח אבן בלי להפוך אותה, וזו גדלות דרך אגב, דבר גדול. אלה דברים, אתה יודע, זה... -אבל זה אמת, זה החיים. קודם כול, בוא נעשה איזו אמירה חשובה: קל לדבר כשאתה בצד. אני מרצה, קל לי להגיד: "נו, מה קורה, חבר'ה? "תגיד תודה". לא, גם אני עובר דברים לא קלים, כמו כל בן אדם, בדרגה זו או אחרת, דבר אחד אני כן יודע. אולי שני דברים. א' כול, כשאדם הוא בכאב, כשכואב, צועקים. אדם שכואב לו, אם הוא אמיתי, אז הוא צועק, הוא בוכה, כואב לו, קודם כול.

אנחנו לא אומרים לו לא לכאוב. זה לא אנושי, זה לא יהודי. היהדות גם נותנת זמן לכאוב. זה דבר שצריך לעשות אותו. בשעת כאב, באמת, הכי גרוע זה לבוא למישהו ולהגיד לו: "אחי, אבל הכול לטובה". הבן אדם רוצה למות. "אחי, הכול לטובה". אני אראה לך מה זה "הכול לטובה". -בטח. כאילו... רגוע, זה... הוא לא שם. "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע". הוא לא במקום הזה. תן לו חיבוק. תשתתף בכאב שלו. אחרי תקופה, הוא בעצמו יתחיל לראות, יתבהר לו, הוא יתפוס את עצמו. אז זה לא חוכמה, כשמישהו בשיא הכאב, בשיא השכול, לבוא: "אחי, הכול לטובה, תגיד תודה. מה, לא שמעת את הזה? לא ראית את ה..." זה לא רציני, זה לא

יהודי, זה אכזרי. לכל דבר יש את הזמן שלו. -בדיוק. גם אם זה אמת. -נכון. וזה אמת. -זה אמת. -אבל זה לא הזמן. זה לא הזמן, וברגע שאתה אומר אמת לא בזמן, זה אכזריות. זאת אומרת, כשאתה אומר את האמת במקום הנכון, זה חסד, זה ברכה, כשאתה אומר במקום הלא נכון, זה אכזריות. -זה סם המוות. ממש. -זה הבחינה של סם המוות. -לחלוטין. לכן תן לאדם את המקום שלו, את החיבוק שלו. באיזשהו שלב, אדם עצמו מחפש... אדם לא יכול לחיות כל הזמן בשכול, הוא מחפש לראות בכל זאת איך אני צומח מפה. יש עוד נקודה שהיא חשובה, שכשאדם מתאמן, וזה אחד הדברים... אנחנו מדברים הרבה פעמים על אמונה. אמונה מלשון "אימון". -כן. כשאדם באמת מתאמן בדברים

הקטנטנים של החיים, בפנצ'ר ובפספוס אוטובוס ובקפה שהתקרר שלו, או לא משנה מה, כשהוא לומד שם לומר תודה, אז לאט לאט הוא גדל, וגם במצבים קצת יותר מאתגרים, יותר קל לו. -בסוף הוא בולם את פיו בזמן מריבה. בדיוק. אבל אם אף פעם הוא לא מתעסק בזה, ואז פתאום בשיא המכה, אתה מצפה ממנו משהו, זה לא נכון. אז בוא נתחיל מהיום, באמת, כל אחד, יפקח את העיניים, איך אומרים? "איזהו עשיר השמח בחלקו". "עשיר", ראשי תיבות... עיניים, שיניים, ידיים, רגליים. עיניים, שיניים... אבל לכולם יש לכאורה. אז קודם כול, לא לכולם יש, וגם אם לכולם יש, זה משרת אותי, זה כלים מדהימים, עיניים, שיניים, ידיים, רגליים, אז בוא נתחיל להגיד תודה על

מה שיש ונשמח במה שיש, ואז בורא עולם ייתן לנו עוד הרבה הרבה סיבות להגיד תודה. חזק וברוך, הרב. איי. תענוג, תודה רבה. -על זה נאמר תודה. תודה רבה. -בשמחה רבה. השם ישמור אותך. -אמן, אמן. תודה רבה להשם יתברך שזכינו לעשות את השיעור הזה. תסתכלו, הפנים כבר מאירות מעצמן. תודה להשם יתברך.