" אני לא רועד מפחד, אני רועד מגאווה" - מכתבו של שורד אושוויץ ללוחמי צה"ל

אל לוחמי ומפקדי חטיבה שבע

אני אליעזר שמעוני אני צורית שואה

בן 97

כשאני עוצמת את עיניי אני רואה נער בן 15 רעב קופא מקור עומד בשערי הגיהנום שנקרא אושוויץ אני רואה בעיני רוח את בוכנולד אני רואה את צעדות המוות שבהן השאלה לא הייתה אם ננצח אלא אם נצליח לנשום עוד נשימה אחת. שם בשלג המזוהם של אירופה הייתי לבד. איבדתי את כל עולמי, את הוריי, את אחיי, אחיותיי ואת ביתי. היינו עם ללא הגנה. אבק אדם שכל רוח רעה יכלה לפזר. היום כשאני שומע את רעם הטנקים שלכם בלבנון, הלב שלי לא רועד מפחד, הוא רועד מגאווה. אתם התשובה לכל אותם הלילות בדרגה שהצר במחנה. אתם הנס שלא העזתי לחלום עליו כשצעדתי בשלג ובקור בצעדות המוות. כשאני רואה את סמל החטיבה שלכם אני רואה את חומת המגן שכל כך הייתה

חסרה לנו אז ממרחק של 80 שנה יש לי מסר אחד עבורכם. הניצחון שלנו הוא לא רק בכיבוש היד בעצם קיומכם. בכל פעם שאתם מהדקים את הכסדה, בכל פעם שאתם מבצעים משימה, אין מדובר רק בביטחון המדינה, אלא גם בנקמתם ובתקומתם של מיליונים שלא זכו לראות חייל יהודי. אתם נלחמים כדי שהנינים שלי יוכלו לישון בשקט על האדמה שהיא שלנו לעד. לוחמים יקרים, שימרו על עצמכם, שימרו אחד על השני. אתם חוד החני של עם שסרב למות והחליט לחיות בקומה זקופה. אני ששרדתי את הטופת והקמתי שבט מפואר בארץ הזאת מצדיע לכם. אתם הניצחון המוחלט שלי ושל כל שורדי השואה באשר הם. אתם האור שמגרש את החושך. לכו בכוחכם זה והושיעו את ישראל.

ובנ שלמה אלי זה חימבונ.