אפילו השפה העברית היא נבואה שהתגשמה!

במשך 2000 שנה אף ילד בעולם לא אמר אמא בעברית. השפה של הנביאים נשארה כתובה בספרים, אבל ברחוב, בשוק, במטבח היא נחשבה מתה. והיום מיליוני ילדים חולמים בה, צוחקים בה, רבים בה, שרים בה שירי ארס. להנה מה שהבלשנים אומרים. שפה שהפסיקה להיות מדוברת לא חוזרת. אף פעם. לטינית לא חזרה, מצרית עתיקה לא חזרה. בכל ההיסטוריה האנושית יש בדיוק מקרה אחד של שפה שקמה לדחייה מלאה והוא שלנו. 10 מיליון בני אדם חיים היום בתוך מה שמדע הלשון הגדיר בלתי אפשרי וזה הופך מטורף עוד יותר. כשהתגלו מגילות קומרן בנות יותר מ-2000 שנה, נער מהארץ יכול היה לעמוד מול מגילת ישעיהו ופשוט לקרוא. איזה נהר איטלקי קורה היום לטינית של יוליוס

קיסר? אצלנו זה קורה בכיתה ד'. נער מלונדון מתקשה בשיקספיר שלפני 400 שנה והילדים שלנו קוראים טקסט בן 3000 שנה כאילו נכתב אתמול. ואנחנו אנחנו מזמינים בקפה, מתווכחים בה בפקקים, שולחים בהודעות בלי לשים לב שאנחנו עושים את הבלתי יאמן שכל משפט כזה הוא פלא שאין לו אח ורע. שאנחנו מדברים כל היום בשפה שהעולם קבר. אבל מישהו הבטיח שזה יקרה. ירמיהו הנביא עמד בירושלים חרבה ואמר בשם השם עוד ישמע במקום הזה כל ששון וכל שמחה, כל חתן וכלה. עוד היא שמע באותו מקום, באותה שפה. ומאז בכל חתונה בירושלים שרים את המילים האלה. במילים האלה עצמן, באותם רחובות שעליהם הן נאמרו. נבואה שאפשר לרקוד איתה. זאת אומרת שהשפה שלנו לא

שרדה. היא חיקתה לנו בסבלנות של נצח. כמו ברעין באדמה שיודע שהגשם עוד יגיע. בכל גלות ובכל יבשת המשכנו להתפלל בה, לכתוב בה, ללמוד בה והיא שמרה על עצמה בסידורים ובספרים עד שהילדים יחזרו לקרוא לאמא. וזה אומר משהו עלינו. עם שהמילים שלו לא מתות הוא עם שההבטחות שלו לא פגות. כל בוקר טוב בעברית הוא המשך ישיר של נבואה שנאמרה מול חורבות. אז בפעם הבאה שנגיד משפט פשוט בעברית, שווה לעצור לשנייה ולשמוע מה באמת יצא לנו מהפה. נס בן 2000 שנה בשידור חי מהפה של כולנו. אנחנו לא רק מדברים עברית, אנחנו מדברים הבטחה שהתקיימה. ‏am