המנהל פוגע בכם? וזה משפיע לכם על החיים? אפרת ברזל בשיח פתוח על פגיעה במקום העבודה

בספטמבר 2022 שודר לראשונה פרק מכונן של פתוח עלגזליטינרכיסיזם במשפחה מאז טיפלנו בכאב האנושי הזה מכמה וכמה כיוונים נרכיסיזם בזוגיות בהורות בחברות במערכת החינוך היום נדבר על גזליטינ במקום העבודה זאת שירלי היא ניסתה להוריד לי את הערך העצמי אבל היא לא באמת הצליחה כי אני ישה כאילו חזקה ואני ביטחון אבל הוא אמר לי את לוקחת את התיק שלך ואת יוצאת עכשיו אמרתי לו אבא איך אני אצא יש לי עכשיו שיעור אני צריכה להיכנס לכיתה אני צריכה ללמד אבא מה הוא אמר לי את שומעת מה אני אומר לך קחי את התיק ותצי עכשיו אחרי נדבר עם יער קדם. מנהלים מתאמרים אלה מנהלים שעושים את כל זה אבל עם יחס פוגעני לא מכבד. שנראה ככה זה יכול

להגיע בזלזול, בהקטנה, בצעקות, בהשפלות, לפעמים בחדרי חדרים, לפעמים זה מגיע באופן פומבי מול אנשים אחרים, מול הקולגות שלך. בואו נדבר פתוח. שירלי שמש שלום מה קורה ברוך השם מצוין כיף לי להיות כאן ברוכה הבאה אל אולפן פתוח מה קרה א אני לפני שאני אספר את הסיפור שלי אני רוצה קודם כל להעביר מסר שהתאמרות בעבודה יכולה להרוס חיים אם אנחנו לא יוצאים משם בזמן וזה ממש כפשוטו כמשמעו א ומי שכנראה לא חווה את זה לא יוכל להבין עד כמה הפגיעה הזאת יכולה להיות מאוד מאוד קשה ומאוד מאוד חמורה א ואני אתחיל את הסיפור שלי אני נשורה יש לי ארבע בנות ועבדתי במערכת החינוך שמונה שנים א באחד מביתי הספר א שהגעתי אליו בעצם כמורה

חדשה א א בעצם שמה חוויתי את התופעה הזאת של ההתאמרות א אז באמת באתי כמורה חדשה א למערכת וככה באמת רציתי א הייתי גם באיזשהו שלב בחיים שאני רוצה ככה להתקדם לקבל תפקידים לתת מעצמי לתרום ככה למערכת ובאמת כבר ברעיון עם אותה מנהלת הצגתי לקחת את הדברים והיא היא שמעה והיא אמרה שהיא תאה כמה תפקידים על הפרק בנוסף לתפקיד ההוראה שקיבלתי באותו בית ספר א והיא אמרה שהיא תיתן ונדבר על זה ככה בהמשך בדיעבד זה לא קרה והיום אני יודעת שזה לא קרה כי פשוט כנראה מהלכתחילה היא לא תכננה בכלל לתת לי אבל היא נתן לי נתנה לי איזשהי השליה שכן אני אקבלו איזשהו תפקיד שכן אני אתקדם היא תיתן לי את האפשרות הזאתי ככה להיות ככה

יותר א בדרגה יותר ככה גבוהה במערכת. אז בעצם התחלתי שנה אה עם הרבה תקוות להתחיל ככה שנה טובה ומוצלחת ואני מבחינתי העבודה הייתה מעולה. היה לי משמעת יודעת מורה חייבת שתהיה חייבת שיהיה לה ככה את המשמעת בכיתות מי שלא מצליחה להחזיק כיתות היא לא שורדת במערכת אז משמעת הייתה וקשר טוב עם הילדים א והכי הכי חשוב קשר טוב עם ההורים שההורים מאוד אהבו אותי והיה פידבקים תמיד טובים אני זוכרת שזה באשיפת הורים הראשונה נכנסה את זה אמא אחת והיא פתחה כזה את הדלת והיא אמרה מי זאת אמורה שיר לי שמש ואני לשנייה לא ידעתי אם הפנה לשלום או למלחמה כי אנחנו אף פעם לא יודעים א אתך הרוח של ההורים, אבל היא פשוט באה וחיבקה

אותי, כאילו לא האמנתי ואמרה לי כמה הבת שלי אוהבת אותך ואיך היא התקדמה בזכותך ואיזה שינוי משנה שעברה. עכשיו אני חייבת להגיד שקיבלתי כיתות שהיו בתחום הספציפי שאותה אני מלמדת ברמה מאוד מאוד נמוכה. זאת אומרת, קיבלתי אותם ממש רמה לימודית ממש נמוכה והרמתי אותם לגמרי ולימדתי והיה שיתוף פעולה עם התלמידים. היה מהמם אבל היה לי תחושה כל בוקר שאני באה לעבודה אני לא יודעת להסביר לך אפילו כאילו אז תחושה פנימית שלא טוב לי טוב לי אני מרגישה משהו באוויר אנרגיות לא טובות זה היה בעקבות אמירות שאמרו לך או בעקבות הקריות שקרו או פשוט בהרגשה הפנימית שלך משהו היה לא תקין בהרגשה הפנימית שלי ממש ככה היה משהו לא תקין

אני זוכרת שהייתה עוברת לידי והייתי רואה את המבטים של אליי והייתי מרגישה משהו לא טוב עם זה אבל לא באמת ידעתי להגדיר ולא באמת גם קרה משהו בהתחלה שידעתי להגיד שם יש פה משהו לא תקין א ואני חייבת גם להגיד שזה התחיל כאילו זה היה ממש טיפה טיפה טיפה זה היה כמו לטפטף כל פעם קצת קצת כמו ארס זה לא היה בבום פתאום אני מרגישה היא נגדי אני עוברת התמרות זה לא היה ככה זה היה מאוד מאוד בהדרגתיות לכן גם לקח לי זמן להבין מה אני עוברת אמ אז אז אז זאת אומרת את את מתחילה להרגיש כמו שת לפני אה כמה משפטים שמשהו לא בסדר בתוכך. ומתי את מתחילה להבין שזה לא סתם איזשהיא חמיצות כזאתי. מישהו העליב אותנו או אמר לנו משהו

שפוגע בעבודה שלנו. כשאת באה עם רצון טוב לתת לרגון שממנו את חלק. מתחילה להרגיש שיש פה איזשהיא נורת הזהרה. אז א זהו זה באמת התחיל כמה חודשים אחרי תחילת שנה. זה המקרה הראשון א שכמה הגיע חורף ואת יודעת חליתי בשפעת כמו כל בן אדם ובאמת וגם התקופה שלפני הקפלתי להגיע בזמן ולא להחסיר ואנחנו כמורות מאוד מתמסרות לעבודה אנחנו יודעות שאם אנחנו לא מגיעות אז זה באמת בלאגן זה בלאגן וזה חור במערכת אבל באמת אני זוכרת שכמעט ולא נהדרתי וגם שהילדים לא מרגישים טוב ואני מג'נגלת את בעלי אמא שלי באים שאומרים העיקר שאני אגיע לעבודה וחליתי ולא הרגשתי טוב טוב והיה לי ברור שאני פשוט שולחת להודעה שאני פשוט לא מגיעה מחר

ושלחתי לה את ההודעה הזאת וקיבלתי הודעה בניסוח הזה ואני מצטטת לך מילה במילה שתהיה לך רפואה שלמה אבל תדעי לך שהילדים לא לומדים בגלל זה את יודעת חתפתי כאילו סתירה לפרצוף ככה את כותבת לי כאילו אני לא מבקשת שתגידו לי תודה רבה שבאתי לעבודה אבל אני מצפה למינימום אנושיות כאילו הרגשתי שלא רואים אותי כשאני כל כך מתמסרת לעבודה וביום שאני לא מרגישה טוב אני צריכה את ההחלה שלך אני צריכה את יודעת את האוקי שלך אמפטיה בלי לעשות לי איסורי מצפון שבגללי הכיתות כביכול לא לומדות א ואני זוכרת שהיה לי נורא קשה להתאושש מהשפעת הזאתי כי זה פשוט הציק לי זה הציק לי וכל הייתי תקופה בוא נגיד זה היה אולי בערך שבוע וכל פעם

היה כאילו עוד פעם אמר כאילו זה היה כל יומיים כזה שוב אני מצטערת אני לא אוכלה להגיע כי באמת לא הצלחתי להתאושש ואני יודעת שלא הצלחתי להתושש שבגלל ה התגובות שלה, בגלל זה שהיא כל מי שולחת לי הודעות שזה לא בסדר ואני עושה חור במערכת ואני זוכרת שביום האחרון לפני שחזרתי לעבודה אז היא כתבה לי א לא מקובל עליי שאת מחסירה פעמיים בשבוע בממוצע תיכנסי לפגישה בבקשה שאת חוזרת ופה אני גם מתחילה לדבר על הנקודה של עיוט האמת עיוט המציאות היא כל הזמן הייתה מאוותת את המציאות ופה זה התחיל לו עכשיו אני יודעת שזה לא נכון יש לי אישורים רפואיים אז לא פחדתי מזה ידעתי שאני יכולה לבוא לפגישה הזאת ולהראות לה תקשיבי הנה

אישורים רפואיים אז על מה את מדברת איך זה יתכן שפעמיים בשבוע בממוצע אז זאת אומרת שחצי שנה לא חצי שנה לא לא לימדתי ולא עבדתי אז זה באמת לא היה נכון א אבל חזרתי לעבודה בתחושה מאוד כבדה כאילו זה לא נעים לחזור ומה אני מקבלת עונש על זה ששימוע על זה שהייתי חולה א כן ואז אחרי כמה ימים היא באמת לקחה אותי לפגישה ומשום מה היא לא עלתה את הנושא הזה ואני יודעת היום למה היא לאתה כי היא פשוט היא ידעה שהיא אמרה פה משהו לא נכון ויש את האמת האמת תהיה פרוסה בפניה כשהיא תעלה את זה היא לא דיברה על זה היא דיברה על דברים אחרים היא התחילה פתאום להגיד לי א את לא מלמדת בכיתות תדעי לך שכל ההורים מתלוננים עלייך עכשיו אני

שומעת את הדברים ואני אומרת משהו פה לא מסתדר לי איך זה הגיוני ההורים אוהבים אותי יש פידבקים טובים ואני יודעת שהיו פידבקים שהגיעו גם אליה. זה ברור לי. והיא לא היא לא העבירה לי את הפידבקים האלה, לא אמרה לי פרגנו עלייך, חמרו ו את לא מלמדת, את לא עושה מה שצריך, אני מצפה ממך ליותר. ו ואז אני זוכר שאמרתי לה, רגע, את אומרת לי שאני לא מלמדת, היא באה לנסות עוד פעם להבט לי את המציאות. בואי תראי את ה אנחנו כמורות עושות כל חצי שנה א מבחנים ואנחנו יש לנו ממוצע ציונים ובכל הכיתות שהייתי הממוצע היה מעל 90. זאת אומרת שהיה פה הרמתי את הילדים למעלה מבחינת ה הרמה הלימודית והיה הישגים אז אמרתי לה בואי נפתח מחשב

את אומרת לי את הדברים אני שומעת בואי נפתח מחשב ובואי תראי בואי תראי את התוצאות כן כן אנחנו נפתח היא ניסתה כאילו את יודעת להעביר את זה אמרתי לה את יודעת מה יותר מזה בואי תכנסי לא לשיעור בואי תצפי בי את טוענת שאני לא עושה את הדברים כמו שצריך בואי כן כן אני אבוא אני אבוא ואיכשהו ככה הסתיימה השיחה אה יצאתי משמה בלב ממש כבד. א ומשמה זה התחיל כאילו להתגלגל. זה פשוט היה א התחילה כאילו רג שהיא היא כאילו כמו רודפת אותי. אני נמצאת בזכוכית מגדלת, מחפשת אותי, נכנסתי לתורנות, לא נכנסתי, הגעתי בשמונה ודקה או הגעתי ב כל כל מיני דברים קטנים שהרגשתי שמישהו פה כביכול מחפש אותי ובדווקא. ואני זוכרת שאמרתי לבעלי,

תקשיב, כאילו מה היא רוצה ממני? הוא אומר לי, היא לא נגדך, היא לא נגדך. הוא באמת לא רצה להאמין וגם אני לא רציתי להאמין שאני נמצאת במקום עבודה שהמנהלת פשוט נגדי בלי שום סיבה וגם כל הזמן להוכיח את עצמך את מוטשת מזה כמה את יכולה להוכיח שאת טובה ואת בסדר א אני זוכרת שגם היו מורות נגיד שביקשו דברים מסוימים שלהם ה היא הסכימה נתנה אישור ולי לא זה לא הייתה סיבה זאת אומרת כבר התחלתי להרגיש שהחבל כביכול מתעדק לי ע על הצווא ופה אני אגיע עכשיו לתחושות זה תחושות מאוד מאוד קשות אני חושבת שרק מי שהיה בפנים יכול להבין את זה. א היא ניסתה להוריד לי את הערך העצמי, אבל היא לא באמת הצליחה, כי אני אישה כאילו חזקה

ואני ביטחון, אבל את יודעת כמה את יכולה כאילו ש וואי לא חשבתי שאני אבכה. כמה את יכולה כאילו להוריד בן אדם ולרמוז ולהגיד לו שהוא לא בסדר והוא לא בסדר וגם ככה יש לנו לחצים אנחנו עם התלמידים אנחנו עם ההורים מורה נמצאת תחת הרבה לחץ ו באמת זה השפע עליי מאוד מאוד קשה מבחינה קודם כל רגשית ונפשית א לא תפקדתי בבית הייתי לחוצה הייתי עצבנית בא לי באמת לקח תפקידים שלי כאילו בלי להגיד כלום ונתן לי באמת כאילו את המנוחה הזאת כי כאילו הייתי בבית ממש א יש לי ילדות בבית לטפל בהם ולא היה לי כוח לעשות את זה תראי כמה משהו שקורה בעבודה א ומחיב משפיע על כל מערכת החיים שלנו ממש זה ממש ככה וותמיד הייתי כאילו גם עם

תחושות אשמ כאילו למה אני לוקחת את זה כזה קשה אני בחורה מאוד חזקה אז כאילו למה אני נשברת מזה אז היא אמרה היא עשתה זה היה שונה מדברים אחרים שעבדת לפני זה היה שונה מדברים אחריםכן שהכרת באישיות שלך. מה מה את מה את מתכוונת? התחושות האלה שהרגשת במקום הזה היו היו שונות ממקומות אחרים שעבדת בהם לפני או מהכרות שלך את האישיות שלך? כן כן אני זוכר שגם את יודעת הייתי עובדת עם מנהלות אחרות ועברתי כמה ביתי ספר בשנים האלה ואף פעם לא התנהגו אליי ככה את יודעת וגם אם יש משהו שלא מרוצים ממך אז תמיד את יודעים להגיד לך את זה יפה וממשיכים הלאה אבל לא את יודעת כאילו הרגשתי כל הזמן תחת הרדר שלה אתה טולה בי עכשיו א את

מדברת על היותר חמורה זאת אומרת תמיד זה התלמידים שהם מרגישים שהם חלשים או קטנים וצריך לדאוג להם אבל פה את אומרת לא גם למורות או בכל מערכת של משרד אה ארגון יש אפשרות שגם הגדולים נפגעים זאת אומרת המורה בתפקיד המורה את הדרך פה פה את מדברת על זה שגם בתוך זה יש אפשרות של חולשה מורית חולצה נכון נכון כי אנחנו חייבים לקבל את הכוח הזה מהנה שסומכים עלייך שהת טובה כדי שיהיה לך כוח באמת לתת לתלמידים וללמד ולעשות את העבודה הזאת שהיא עבודה של שליחות. אמ ואז באמת אני אחזור לסיפור. אמ אז באמת אחר כך א ניסיתי ככה להעביר ככה את הימים ואז באמת זה כבר פגע בי כביכול גופנית. נסעתי בדרך לעבודה באחד מהימים והרגשתי

חולשה. פשוט שאני לא מסוגלת לכביש מהיר, לא מסוגלת להמשיך לנסוע לעבודה. עצרתי בצד ושוב א לקחתי א בעצם לקחתי א ימי מחלה כי לא יכולתי לבוא לעבודה ואז הייתי באמת בשבועיים מאוד מאוד קשים גם נפשית וגם גופנית כאילו זאת כבר לא הייתה שפעת זה לא הייתה שפעת לא זה לא ידעתי כבר מה יש לי זה חולשה שכבתי במיטה אמא שלי באה טיפלה בילדים באה לי לקח מלא מטלות עליו כאילו אמא לא מתפקדת בבית והיה לי מאוד קשה עם זה כאילו למה אני לוקחת את זה כל כך קשה ולמה זה גורם זה פוגע לי בבית בעצם פוגע לי בילדים אבל זה היה חזק ממני זה היה מאוד קשה לשת את זה והיום אני מבינה שפשוט עברתי דבר מאוד מאוד קשה וזה כביכול תגובה נורמלית

למצב לא נורמלי שזה לא אמור להיות ככה בשום מקום עבודה אמ ובאמת שבועיים קשים מאוד א מבחינה נפשית מבחינה גופנית ואני מחליטה שאני חוזרת לשגרה כי אני בדעה ששגרה תעשה לי טוב ואפילו שאני מבינה ש לא טוב לי במקום אבל אני מנסה א אתה יודעת להגיד לעצמי אני אתעלם אני אני אנסה להתקל בה כמה שפחות אני לא אתייחס אני לא ובאמת לסיים את השנה כי אני מבינה שאני שמה לא רוצה להמשיך אני חוזרת לעבודה כמו סמרטות מהלך עניגולים שחורים מתחת לעיניים נפולה את החברות כאן בעבודה מורות מסתכלות עליי מה קורה מה קורה אני כאילו צל אדם אני לא אוכלת אני יורדת במשקל מלא ממש א אין לי כוח כוח לא גופני ולא נפשי ובקושי עושה את העבודה שלי

והתפוקה האוטומטית יורדת כבר אין לך כוח כאילו אות וללמד ומשמעת כל הכוחות יורדים לך וזה פוגע גם בסוף בתלמידים א ואז א באמת כבר הייתי בסטרס מאוד מאוד א ממושך א את יודעת כמה בן אדם יכול להיות במתח מתוח מטוח מטוח מטוח ממש היא הייתה מותחת אותי ואני חייבת להגיד שמדי א כמה כמה כל כמה כמה זמן היא הייתה א לוקחת אותי לשיחות נזיפה ואיך היא הייתה עושה את זה ערב לפני הייתה שולחת לי יודע תיכנסי בבקשה למשרד מחר אני רוצה שנדבר עכשיו היא לא הייתה אומרת לי על מה ולמה וזה עוד אתה מכניס אותך למתח וגם ככה את במתח מכל הסיטואציה כל טלפון שלה מקפיץ אותי כל הודעה שלה מרידה אותי מה היא רוצה ממני כאילו אני כאילו הולכת

כאילו ידעתי אם זה קורה אצל עוד מורות אצל קולגות שלך זאת אומרת בחדר מורים היה איזשהו פטפוט על על מה על מה קורה בבית הספר? כן, היה על זה דיבורים. א היו לי חברות טובות שידעו מה אני עוברת. היו עוד מורות שחוו ממנה כל מיני דברים, אבל לא ברמה שאני חוויתי. א בדיעבד היום מסתבר לי שמורות שהחליפו את מקומי שמה עזבו בזה אחר זה, כי גם הם חוות חוו את הדבר הזה שאני חוויתי. א ואז בעצם פה מגיעה נקודת המפנה. היא יום אחד היא נכנסת אליי לכיתה לשיעור ואני אז הרי אמרתי לה בואי תיכנסי תראי איך אני מלמדת ואמרתי יופי זה ההזדמנות שלי. היא תראה איך אני מלמדת, היא תראה מה אני עושה והכל במקומו בשלום, היא תראה את האמת מול

העיניים, זה היה לי ברור. היא נכנסה והיא לא אמרה כלום. והיה לי שיעור מהמם, מהמם, מהמם והתלמידים שיתפו פעולה. כאילו אמרתי, "וואי זה מעץ השם השיעור הזה היה." הרגשתי שהשם ממש א נתן לי כוח ועשה לי סיעתא דשמיא שבאמת שהכל היה מושלם ואז היא יצאה מהשיעור והיא לא אומרה כלום, פשוט לקחה את הכיסא ויצאה. עכשיו תגידי יפה, לא טוב, כן טוב, את רוצה שנדבר? כלום כאילו ממש כאילו התעלמה ממני לחלוטין וגם מורות צריכות פידבק מורות צריכות פידבק בטח כל בן אדם צריך פידבק כדי שהוא יפרח ברור וחברה אמרה לי תקשיבי אם היא לא אומרת לך כלום אז עזבי זה זה טוב זה שאלה זה שאלה כן לא וגם היא אומרת לי היא רק כל הזמן מחפשת אותך אז

אם היא שותקת אז קשה ללך לפרגן לך אז אז עזבי הכל טוב כל השבת זה היה ביום חמישי כל השבת אני בתחושות לא טובות אני מרגישה שהולך לצאת פה איזה איזה שפן מהכובע הולכת לשלוף לי איזה שפן ואני אני מחכה כאילו אני אני יודעת שבתוך תוכי אני מחכה לזה בא לי אומר לי די תירגי הכל בסדר היה שיעור עבר שבת תשכחי מהכל אני לא מצליחה להירגע מזה ואת אומרת כול השיעור מה לא הצלחתי להירגע ואכן זה קרה יום ראשון בערב היא שולחת לי יודע ב-11 בלילה לפני מה שלחתי לישון תיכנסי לבקשה מחר למשרד בשעה 11 פה כבר הרגשתי ש וואי זה כאילו אני אומר אפילו מה שאני מתרת במילים זה לא מספיק כדי להעביר את התחושות שאני הרגשתי מתח נורא הרגשתי

שאני לא מסוגלת אני לא מסוגלת אני לא מסוגלת כבר לשת את זה עוד שיחת נזיפה עוד פעם אני לא בסדר עוד פעם מקטינים אותי עוד פעם אה להגיד לי כמה אני לא מוצלחת כמה אני לא מלמדת טוב ואז החלטתי שבבוקר שאני נכנסת לבית ספר היה לי שעה חופשית בשעה הראשונה אמרתי אני רוצה בתע להיכנס לשמוע מה יש להגיד אני לא מחכה עד 11 אני לא מסוגלת לסבול את המתח הזה זה ואז נכנסתי אליו ואמרתי לה תקשיבי חשוב לי שתגידי לי עכשיו א על מה את רוצה שאני אדבר אני לא לא יכולה שאת מושכת אותי עד שעות כאלה זה נורא נורא מלחיץ אותי אמרתי לה וגם שאת שולחת לי יודע ערב מראש לבוא אלייך לאמחרת את לא מפרטת לי על מה ולמה זה נורא נורא מלחיץ אותי

אני מבקשת ממך כאילו באמת באתי אליה כבן אדם לבן אדם ואז היא פשוט הסתכלה עליי עכשיו אני לא אשכח את זה זה מילה במילה ממה שהיא אמרה הסתכלה עליי והיא אמרה לי אוקיי את רוצה שני אדבר דבר עכשיו אז בואי נדבר ואז היא אומרת לי תדעי לך שהייתי מזועזעת מהשיעור שלך במילים האלה עכשיו אני הרגשתי כל החדר מסתחרר לרגע כאילו לא הבנתי איפה אני בסרט כאילו מה איך היא מדברת עליי ככה אם יש לך ביקורת להעביר על השיעור שלי יש דרך להעביר ביקורת יש דרך להעביר ביקורת על בן אדם על מורה לא ככה וזו הייתה שיחה קשה שבה א איך אומרים עלה לי המרוקו כבר אמרתי לה את כל מה שאני חושבת עליה ועל ההתנהלות שלה שבכל התקופה ניסיתי לשמור על

קשר סביר אבל כבר לא יכולתי כי כמה את יכולה לשמוע אמרתי לה אני בשום מקום עבודה לא דיברו אליי ככה בשום מקום עבודה ואני ואני עובדת כבר שמונה שנים באותו תחום ואני לא חדשה לבוא ולדבר עליה ככה זה הדבר הכי הכי גרוע שיכול להיות והיה שם הרמת קול הרימה את הכל אני הרמתי את הכל היה סליחה קשה היה חילופי דברים מאוד מאוד קשים הגענו לאיזשהי הבנה אני והיא שאני שאני לא ממשיכה שמה ויצאתי מאותה שיחה מאוד מאוד נסערת והרמתי ישר טלפון את יודעת כאילו לבעלי והוא לא ענה פקשתי לאבא שלי ההורים שלי היו מאוד מאוד מעורבים גם אז באותו סיפור מאוד תמכו בי ואני אומרת לאבא שלי אבא אתה לא מבין מה אני עוברת פה אבא אתה לא מבין מה

אני עוברת פה אני עוברת פה גיהנום אתה לא מבין כמה אני אוכל לשמוע שאני לא טובה שאני לא בסדר ואז אני זוכרת שהוא אמר תקשיבי לי טוב. מקום שמתייחס לעובדים שלו בצורה הזאת זה מקום שלא ראוי שתהיה בו אפילו רגע אחד. זה המילים שהוא אמר. הוא אמר לי, "את לוקחת את התיק שלך ואת יוצאת עכשיו." אמרתי לו, "אבא, איך אני אצא? יש לי עכשיו שיעור, אני צריכה להיכנס לכיתה, אני צריכה ללמד. אבא, מה? אבא, זה משרד חינוך, זה מערכת גדולה. אני צריכה לעמוד פה מול פיקוח. אני צריכה זה לא את יודעת את מוכרת בחנות בגדים שאומרת אני לא ב זה זה מערכת שלמה אני לא יכולה לעזוב באמצע שנה יש לי אחריות יש לי אחריות הוא אמר לי את שומעת מה

אני אומר לך קחי את התיק ותצי עכשיו אני מורה לך לצאת עכשיו הוא באמת הוא נתן לי את הכוח הזה א לעשות את הדבר הזה של פשוט לקום וללכת באמת לקחתי את התיק היה ב 9 ו3 פתחתי לה את הדלת של המשרד אמרתי לה אני אני לא מרגישה טוב אני יוצאת וזהו, לא חיכיתי אפילו לתשובה ממנה. חזרתי הביתה וברגע הזה הבנתי שאני מתחילה איזשהיא מלחמה על ה על הנפש שלי. אני נכנסת למאבק עכשיו מול המערכת הגדולה הזאת והמשומנת הזאת א של מורה קטנה כמו את מרגישה שאת בורא קטן בתוך מערכת כזאת גדולה ולבוא ולהתחיל להבוק כדי לצאת משמה. כי ידעתי שזה לא אפשרי. לא באמצע שנה ולא בדרך הזאתי, אבל אמרתי אני עכשיו נלחמת על הנפש א וועדיין לא נפל לי

הסימון כמה זה כביכול כמה אני צריכה פשוט לקחת את הרגליים ולברוח כי עוד הייתי בבית א לא חזרתי לעבודה התקנתי אותם שאני כרגע לא חוזרת כי רציתי לעשות חושבים עם עצמי מה אני עושה א ואז ואבא שלי כל הזמן אמר לי את לא חוזרת לשם, את לא חוזרת לשם כל ואמרתי לו, אבא עזוב שנה הבאה אני זה לא זה לא יודעת שאת מגיעה הביתה את פתאום את יודעת את קצת יותר נרגעת ויותר אמרתי אני אעזור כוחות אני אחזור אני אסיים את השנה אני אעביר כמה שאני יכולה ואני עוזבת וכשבאתי להודיע להם יום לפני שאני חוזרת לעבודה אני מקבלת ממנה מייל ובמייל הזה אני מקבלת פשוט כתב אישום ושאני מספרת את זה לאנשים אז אומרים לי מה זאת אומרת כתב אישום

אמרתי לא באמת כתב אישום היא כתבה שמה את כל עלילות, פשוט עלילות. כמה אני לא טובה, כמה אני לא בסדר, מה עשיתי ומה עשיתי ביום הזה ומה עשיתי עם הכיתה הזאת ולא. פשוט כתבה שקרים על גבי שקרים והיא כתבה לי שהיא מעבירה את זה לפיקוח כביכול להחתים את השם שלי ואני אומרת ריבונו של עולם למה היא עושה את זה? ואני חייבת להגיד שאני לא קראתי מה היא כתבה שמה בפרטי פרטים. נתתי את זה לבעלי לקרוא ועד היום אני לא יכולה להיכנס לקרוא את זה. זה עוד שמור אצלי במייל. אני לא מסוגלת לקרוא את זה כי זה שקרים פשוט. הכל היה שקר אחד גדול. ו בעצם השורות האחרונות זה מה שגרם לי להחליט שפה אני באמת נלחמת ולא חוזרת. היא כתבה לי כשאת

חוזרת את את בתאריך הזה והזה את תמסרי שוב שיעור. אני אכנס אלייך לצפות בך ואת תיכנסי אליי שוב לשיחה ותבוא מהפיקוח מישהי מסוימת שגם תצפה בך ואת תשלחי לי חומרי למידה. זאת אומרת שמה שאני מבינה מהמילים האלה שהיא פשוט מתכננת להמשיך ולהתאמר בי ולהמשיך ולהתעלל בי. אני אמרתי אם אנחנו הגענו למסקנה בשיחה האחרונה שאני לא יכולה שאני לא ממשיכה לעבוד פה אז בואי תני לי לסיים בשקט בסדר אז אני לא מתאימה לך למה את עושה את זה ואז החלטתי שפה אני נלחמת ממש א על הנפש שלי על הילדים שלי על הבית שלי כי כשאמא לא מרגישה טוב אז כל הבית קורס קורס ולא מתפקד א ואז באמת א פה נכנסנו למלחמה וא אני אמרתי אמרתי שבעלי הוא הוא אברך

הוא לומד ואני מפרנסת של הבית ואני לוקחת פה בחשבון שיש פה סיכון גדול שלאבד מקום עבודה ואיפה אני אכנס עכשיו ואיפה אני אעבוד ואמרתי לבעלי תקשיבו אני החלטתי שגם אם אנחנו נצטריך לאכול פת לחם אני עוזב את המקום הזה כי הנפש שלי יותר חשובה מהכל א ואז אני חייבת להגיד שזה היה פשוט תהליך א שמימי א זה לא זה לא טבעי איך שאני עזבתי שמה למה? כי בדרך כלל יש תהליך מאוד מאוד ארוך של מול פיקוח ו איזשהו שימוע כזה שעושים למורה. פשוט התקשרתי למפקח ופשוט בשיחת טלפון תיארתי לו את כל מה שעברתי ופשוט בכמה מילים הוא אמר לי תעזבי. עכשיו חשבתי שאני לא שומעת טוב אמרתי לו מה? אומר לי כן תעזבי. תמצאי בית ספר אחר ותעזבי.

עכשיו אני יודעת שזה היה מאת השם וזה מהלך שממי. זה לא טבעי. אני יודעת בוודאות שהייתי צריכה לעבור עכשיו איזשהיא מערכת מאוד קשה בלעזוב מקום עבודה באמצע שנה, אבל ככה זה באמת היה. מתי א את מזהה בעצם היום שזה כבר מאחורייך ואת א משקמת את ה את הכאב, מה את יכולה להגיד א על הרגעים שבהם הבנת? אולי לא באותו באותם ימים, אבל את מתחילה לזהות שמשהו שמשהו לא בסדר, שזה לא עוד תלונה, שזאת לא עוד אמירה, שזה לא איזשהיא רגישות של אדם. נתי את מתחילה להבין שמשהו לא תקין לי? א ברגע שמקרה עוקב מקרה, זאת אומרת זה לא מסתכם רק במקרה הזה שאת אומרת, טוב, אולי א היום היא קרמה על צד שמאל, אז היא ככה מדברת עליי וככה עונה

עליי, זה מקרה, עוקב מקרה. זה זה מתחיל בזה שהיא לא מקבלת את זה שאני לא מרגישה טוב ואני צריכה מנוחה בבית. זה ממשיך בזה שהיא מחפשת אותי בכל מקום. מה עשיתי? איפה עשיתי. א וזה המשיך בשיעור. פה אני הבנתי שזה נגדי. כאילו איך הזמן ואת מדברת עליי ככה? כאילו היה לה איזשהי מטרה אולי שאני אצא אני לא יודעת אבל א והסייים זה בעצם באותו מייל שבו היא כותבת שאני חוזרת לעבודה אני כביכול אמשיך לעשות את מה שאני עשיתי לך עד עכשיו להתעלל בך אה זה ממש א התעללות נפשית א אבל אני גם חייבת להגיד שמה שהיא עשתה זה אמנם יכול להיות שמישה אחרת הייתה פשוט מאמינה לזה שהיא לא טובה שהיא לא מוצלחת זה מה שהיא בעצם מי ניסתה לעשות?

האמנת? לא, לא האמנתי, אבל כבר לא היה לי כוח להוכיח את עצמי. אני פשוט קרסתי מה מהמתח, מהסטרס שהיא הכניסה אותי אליו. תהיי מורה שוב בחייך. א כרגע אני לקחתי את השנה הזאת לשבתון א כמנוכה לנפש ואני לא יודעת אם אני רוצה לחזור. לך את האמת. אני נחותי מאוד מאוד קשה מכל המערכת הזאת. שירלי, תודה רבה שחלקת איתנו את הלב שלך. תודה לך שבאמת נתת לי את ההזדמנות לבוא ולדבר לנושע החשוב הזה. ראה קדם שקלר, יועצת ארגונית מומחית להתאמרות בעבודה. מה זה הדבר הזה? כאילו שמענו על אה נרכיסיזם בבית, שמענו על א ענייני הורות, אבל בעבודה כן ותמרות בעבודה זה נושא הוא מכונה מהגפה המושתקת או השקטה. זה נושא לא מדובר כמעט ובוודאי

לא מספיק והוא קשה מאוד. והנזקים שהוא גורם, התופעה הזאת גורמת גם על קורבנות כמו שראינו וגם על הארגונים הם כבדים מאוד. א ופשוט לא מדוברים. זו סוגיה קשה ביותר. אם נתחיל מהתחלה, זאת אומרת אדם עובד באיזשהו מקום ופתאום מרגיש מה מה הם נורות האזהרה. אדם עובד באיזשהו מקום, הוא יודע שהוא בסך הכל טוב בעבודה שלו. הוא קיבל לאורך השנים מערות חיוביות. הוא מצליח. בדרך כלל ככה זה קורה שפתאום דברים מתחילים להשתנות. הוא מתחיל לשמוע שהוא לא עושה את העבודה כמו שצריך לעתים קרובות ובאופן שהולך ומתגבר הוא נכשל כל פעם מחדש הוא מקבל משימות שהוא לא יכול להצליח לעשות אותם לוחות זמנים בלתי אפשריים דרישות שהם פשוט לא

סבירות בלי משאבים מתאימים הוא מתחיל להרגיש שהוא לא מסוגל לעשות את זה משהו שמה לא עובד במקביל לזה המימד המשמעותי ביותר שמבדיל בין מנהל דור דורשני שזה דבר שכולנו רוצים. אנחנו רוצים מנהלים ומנהלות דורשניים שדורשים מצוינות ודורשים הצלחה ודורשים הישגים ודורשים לבין מנהלים מתאמרים. מנהלים מתאמרים אלה מנהלים שעושים את כל זה אבל עם יחס פוגעני לא מכבד. שנראה ככה. זה יכול להגיע בזלזול, בהקטנה, בצעקות, בהשפלות, לפעמים בחדרי חדרים, לפעמים זה מגיע באופן פומבי מול אנשים אחרים, מול הקולגות שלך. את מתחילה להרגיש לא מוצלחת. את מתחילה להרגיש כישלון. המסוגלות שלך האישית נפגעת. את חובה סטרס בלתי רגיל. היא דיברה

על זה, על חווית הסטרס. סטרס פוגע במערכת החיסונית שלנו. מה קורה לנו כשאנחנו בסטרס? אנחנו מתחילים לישון פחות טוב. מתחילות בעיות בריאותיות קשות, כאבי ראש, בעיות אור, חרדות. כשאנחנו בבעיות בריאותיות קשות אנחנו נעצים יותר עצבניים. חסר סבלנות, מתחילות בעיות בבית, במשפחה. החיים שלך הופכים להיות חיים של גיהנום. והכל בגלל מנהל אחד שמתנה מתנהגת עליך בצורה כזו ומה שקורה את נעשת כל כך עייפה היא ממש דיברה על זה את ברמה כזאת של עייפות של אפיסת כוחות נכון שאז מה קורה את באמת עובדת לא טובה ואז אין שום בעיה לבוא ולהגיד שאת עובדת לא טובה כי הכל קורה זה פשוט המציאות נעשית ככה ואז עובדים שצריך להגיד את האמת

אמיתי תוסו שהעובדים החלשים והעובדים היותר מסכנים ולא יוצלחים הם אלה שסופגים את המרות אבל זה מיטוס זה פשוט ההפך הוא הנכון מבחינת המחקרים שנערכו על התופעה אנחנו יודעים שאנשים שחווים את המרות הם לרוב האנשים המחויבים ביותר המסורים ביותר המקצועיים ביותר אלה שבאמת מה שנקרא הנזון בתוך העבודה שהם כל כולם בעבודה ואז מה שקורה הם אפילו לא שמים לב למניפולציות האלה שקורות. הם קורות בצורה מאוד מאוד איתית, מאוד שקטה. זה לא בא אלייך אם מישהו בא אלייך וצועק עלייך מנהלת שלך או מנהל זה כאילו הברור מאליו מקלל אותך. בסדר את מבינה. אבל זה לא קורה ככה. זה קורה בצורה הרבה הרבה יותר איתית הרבה יותר מתוחכמת ואז את

מתחילה לטהות רגע זה דמיינתי את זה הוא עבר את הגבול. היא עברה את הגבול, אולי אני בעייתית, אולי אני לא עושה את העבודה כמו שצריך. היא אמרה שהיא לא פקפקה בעצמה וזה נדיר. זה נדיר מאוד. רוב האנשים מתחילים להגיד לעצמם, אני כנראה לא טוב במה שאני עושה או שאני רגיש מדי. וגם הסביבה אומרת לך, תראי, זה ככה בכל מקום, תתגברי. אז זהו שלא תעמוד בעבודה. זו תופעה קשה ביותר שכוללת השפלות. והקטנות וזלזול והורדת הערך העצמי שלך בצורה קבוהה, מתמשכת ולאורך זמן במובן הזה שהיא חוזרת על עצמה. זה לא אירוע חד פעמי. את יודעת כל בנהל יכול להגיע לנקודת רתיחה קורה שאנחנו כועסים. אני מדברת על משהו שהוא עקבי ולכן הוא לא איזה

מקרה של ספק. זה ברור. כשזה קורה זה ברור. זה ופה אנחנו מדברות על על אולי איך בלחש ההתנהלות לעלות על זה כי את אומרת אני משווה את זה קצת כמו למקרים של אלימות בבית זאת אומרת זה שמישהו נותן בוקס או או מכות והדברים נראים בחוץ הם הרבה יותר קלים ברורים ובמקרה הזה את אומרת עוד יכולים לקרות לא לא במשמעות של מכות אלא הבוס שכועס או דורש פה את אומרת שההתאמרות עניינה זה שלפעמים היא שקטה א ויש בה איזשהיא המשכיות שלא תמיד העובד או העובדת יכולים בכלל לעלות על זה ש שהם עוברים את הדבר הזה. זאת נקודה קריטית. מבחינת המחקרים אנחנו יודעים שרוב האנשים מזהים שהם חווים התמרות אחרי כמעט שנה. ואחת הסיבות א' אמרתי הם

עובדים ייסורים מאוד מחוייבים הם עסוקים בעבודה והם לא רואים את זה בכלל סיבה נוספת היא שהם פשוט אומרים בהרבה מאוד מקרים הם אנשים חזקים כן שרגילים להגיד לעצמם אני מסתדר ויהיה בסדר נכון אני עובד טוב אני יודע את העבודה עוד רגע היא תראה שאני יודע את העבודה והכל הסתדר ואני גם בן אדם תקשורתי זה הרבה פעמים אנשים שהם משתפי פעולה גם אנשים שנוהגים שהם בעד המערכת הם בעד המערכת בדיוק אז הם לא מזהים בכלל שהדבר הזה קורה בצורה כל כך שקטה שהם כבר מבודדים מהסביבה שלהם הם כבר לא מקבלים כל מיני דוחות או ידיעות שהם אמורים להכיר חומרים שהם אמורים להכיר כדי שהם יוכלו לעשות את העבודה שלהם כמו שצריך הם לא מבינים שזה

קורה הם לא מבינים שכבר מכפישים אותם שכבר יושבים בסביב שולחן קבלת החלטות וכבר אנשים מתחילים להסתכל וקיי והם חווים זלזול כבר מהקולגות שלהם כי כשמנהל מתאמר זה לא נשאר אצלו זו סביבה בריונית הרבה פעמים ואז אנשים מרשים לעצמם גם לדבר אלייך ככה עד שבן אדם מבין שהוא חווה התאמרות לוקח הרבה מאוד זמן ואז לצערי יש מקרים רבים שהוא מרגיש בכזה בור ואז מעל העוד הערה הקטנה הזאתי אני אפוצץ את זה זה נראה לא הגיוני, נכון? זאת אומרת מה? בסדר. ואז הוא פשוט לרוב משלימים המצב וזה הולך ומדר. זאת אומרת הוא אומר הוא אומר א בעבור הדבר הקטן הזה אני אעשה סיפור לא אבל בעצם זאת א זה איזשהו זנב של של משהו אחר. בואי בואי נראה

שנייה את שירלי. אז באמת אחר כך ניסיתי ככה להעביר ככה את הימים ואז באמת זה כבר פגע בי כביכול גופנית. נסעתי בדרך לעבודה באחד מהימים והרגשתי חולשה פשוט שאני לא מסוגלת לכביש מהיר לא מסוגלת להמשיך לנסוע לעבודה עצרתי בצד בעצם לקחתי ימי מחלה כי לא יכולתי לבוא לעבודה ואז הייתי באמת בשועיים מאוד מאוד קשים גם נפשית וגם גופנית מעניין אותי יערה אנחנו דיברנו על על הצד של העובד ועל השקט הזה שאוכל כל חלקה טובה ט את יודעים להגיד בצד של הבוס, בצד של הבוסית, מה מה היא הסיבה שם? זאת זאת הפרעה, זאת ג'ננה? מה כאילו מה מה הולך בצד של ה פיקוח הגבוה? יודעים מה? זה מאוד מעניין יש בעצם אפשר לחלק את זה לשני סוגים

מנהלים. יש סוגי מנהלים מתאמרים. יש מנהלים מתאמרים עם הפרעות אישיות, נרכיסיזם, פרנוואידיות. אלה אירועים בעייתיים ביותר שאני בתור מי שעוסקת בתחום גורמת או מנסה לעזור לארגונים לזהות אותם. כי ברגע שיש לך מנהלים הפרעת אישיות, הנזק שהוא גורם הוא בלתי ניתן לתיאור. בכלל. אלה מנהלים שפועלים גם מתוך איזה סוג של הנאה מההתאמרות ומהשפלה ומהקטנה. זה אירוע אחד. יש מנהלים שאין להם כלים. הם חושבים שהמקל הוא הכלי היחיד. ואז כשהמקל הוא הכל היחיד הם פועלים בצורה הזאת. אבל הם צריכים הדרכה כדי להבין א' את הנזקים שנגרמים לארגון שהם בלתי רגילים. אני לא מדברת רגע על הקורבן. היא תיירה פה את החוויה הגופנית. אני דיברתי

על זה. זה זה בדיוק זה מה שמדהים לראות בתופעת היתמות בעבודה זה עד כמה היא גנרית היא דומה מאוד בכל מקום הנזקים על הארגונים הם דומים והנזקים על הקורבנות הם דומים וכאשר ארגונים יבינו שנזקים הם כאלה יש לך מנהלים שהם מנהלים שפועלים ככה כי אין להם כלים והם צריכים לקבל כלים שיעזרו להם להבין איך להתנהל אחרת במצבים של שיחות קשות כשהם רוצים נגיד אמרתי לדרוש מהעובד. אתה יכול לדרוש מהעובד באופן מכבד ודורש ואסרטיבי ואתה יכול לדרוש מהעובד באופן משפיל ומקתי. נכון? נכון. אבל הזן הזה של המנהלים יוכל להשתנות, ללמוד, להשתפר וגם אולי להגיד לפעמים סליחה באמת נכון הזן הלא בריא של המנהלים לא יוכל להשתנות והם כל כך

קומבינטורים זה שהם יוכלו גם להגיד סליחה אבל בתוך הסליחה שלהם הם כבר יודעים שהם מבשלים את הפגיעה במדויק וצריך להגיד שכל עוד לא יהיה שינוי תפיסתי ותודעתי בחברה הישראלית מול התופעה היא תאפשר אפשר להם להמשיך להתנהל ככה כי אנחנו חייבים לדרוש את השינוי הזה. זה צריך לבוא גם מבחינת הנהלת ארגונים וגם מבחינת האנשים מלמטה שלא לאפשר להתנהלות הזאת להימשך כי היא באמת היא איומה. היא מטלטלת היא הורסת חיים של אנשים ממש. ואת אני חושבת קצת כמו ב one man show כשיש בוס אחד או בוסית אחת ואין עוד איך לעשות מערכת איזונים מובלמים אז אז הרבה יותר קל להגיע למצבים האלה נכון מאוד מצבים של התמות בעבודה נפוצים יותר כמו

צריך להגיד אין מגזר שחף מהתמוד בעבודה יש איזה אין ארגון שח אין ארגון לא קיים זה קורה בכל מקום נקודה יש ארגונים שסובלים מזה יותר במערכת את החינוך וברפואה זה מאוד מאוד נפוץ וואו בתי חולים רופאים אחיות כל הצוות תחשבי כשאני אומרת חיי אדם את מבינה למה אני מתכוונת עכשיו נכון כי כשיש לך רופא שהוא מומחה והוא מתאמר ועומדים סביבו רופאים מתמחים שמפחדים לדבר מפחדים להביע דעה כי הם יודעים שהם יחטפו והם רואים ומאבחינים אחרת את המצב כדי למצוא חן בעיניו לפני זו המשמעות או למצוא חן בעיניו ואפחות לא לחטוף נכון כי זה היה עדיף נכון כי כשאת קמה בבוקר והולכת בפחד לעבודה ואת לא ישנה היא סיפרה נכון ואת סובלת כבר

מבעיות בריאותיות את עושה הכל כדי שזה לא יחזור נכון אז זה עולה בחיי אדם ברמה הכי אמיתית של המילה אמיתית מה היא הדרך הנכונה ביותר אל העובד הפשוט ביותר או לא משנה ככל שנתפס בהיררכיה של אותו ארגון אז מה צריך לעשות כשמרגישים כשחושדים למי בעולם לפנות נתחיל מזה שידע זה כוח ואת צריכה להבין מה קורה לך זה הדבר הכי חשוב בעיניי יותר חשוב מהכל להיכנס ולקרוא לקרוא חומר יש ספר נפלא שנכתב על התופעה איתם מאוד בעבודה של איתן מאירי יש באתר שלי מידע תמלו שאלונים תבינו מה קורה לכם זה הדבר הכי חשוב. מעבר לזה, יש מצבים שאנחנו לא יכולים לעזוב את העבודה, נכון? יש לנו אילוצים משפחתיים, אין לנו ברירה כלכליים. אנחנו

צריכים להתחזק. אנחנו צריכים לחזק את עצמנו ולהבין איזה מהלכים נכונים לנו. ואני ממליצה לכל אדם שאו חווה את זה או מכיר מישהו שחווה את זה, להפנות אותו לליווי ולתמיכה. גם להבין איך להתנהל תוך כדי וגם להבין איך לחזק את עצמו מבחינת הסלף שלו וגם מבחינת השיקום שלו ליום של אחרי כי המחירים על מישהו שחווה דבר כזה הם כבדים ביותר היא אומרת אני לא בטוחה שאני אחזור למערכת זה לא חבל כזאתי תראי אישה כל כך אמיצה כל כך איכותית כל כך רצינית זה ברור לי שהיא כזאת רק מאיך שהיא מדברת זה עובדן למערכת שאישה כזאת לא חוזרת למערכת זאת אומרת את אומרת הערה עצם זה שאתה מודע למה מה עושים עליך ואתה מתחזק בפנימיות שלך אז כבר

קשה יותר להזיק לך וזה נכון בכל מערכת יחסים אתהס בדיוק כי אתה סובל פחות אתה פחות מופעל ואתה יודע איך לענות ואיך להגיב כי מה שקורה של הרוב פשוט קופעים ושותקים זה תקיפה כמו כל תקיפה אני חושבת על זה נראה עוד פעם את שירלי אבל אני חושבת על זה ש שלפעמים אולי דרך העבודה אתה בכלל מקבל כל כך הרבה תובנות שהולכות חות איתך אחר כך אל מערכות יחסים אחרות והנה הרגע שבו כאב הופך להיות מתנה כשאתה פתאום הכי נכון שיש לא יכולתי להגיד את זה מדויק יותר יואו כי בריונות לא באה לידי ביטוי רק בעבודה והתגובה שלך לבריונות היא לא ייחודית רק לעבודה בדיוק ותמיד צריך שניים לטנגו אז מה עובר עליך שהסכמת לקבל והבושה קשה מאוד

נכון בואי נראה עוד פעם את שירלי זה מתחיל בזה שהיא היא לא מקבלת את זה שאני לא מרגישה טוב ואני צריכה מנוחה בבית וזה ממשיך בזה שהיא מחפשת אותי בכל מקום מה עשיתי איפה עשיתי א וזה המשיך בשיעור פה אני הבנתי שזה זה נגדי כאילו איך את מדברת עליי ככה כאילו היה לי איזשהי מטרה אולי שאני אצא אני לא יודעת אבל א והשיא עשיים זה בעצם באותו מייל שבו היא כותבת שאני חוזרת לעבודה אני כביכול אמשיך לעשות את מה שאני עשיתי יחד עכשיו להתעלל בך אה זה ממש א התעללות נפשית היא מתארת תחושת איום נכון מה זה הדבר הזה היא מתארת תחושת איום כי הוא מאימת היא לא מדמיינת את זה היא לא רגישה מדי או זהו זה בדיוק את זה רציתי לשאול בואי

נהיה שנייה בוסים א בואי נהיה שנייה מנהלת יש לך פתאום עסק עם נגיד אדם שבכל חזית אחרת של החיים שלו הוא אדם רגיש, אז הוא רגיש גם בבית והוא רגיש גם עם חברות וגם בעבודה שלו הוא נעלב. איך יודעים את ה את המוזניים האלה ליישר ולדעת יש פה בעת התאמרות או יש פה סתם אישה רגישה או יש פה סתם בוסית אה קצת קצת קשה. כן בדיוק זה אחד הביטועים האהובים עליי. היא קצת קשה קצת קשה. אה תראי יש כל מיני סימנים מעידים מבחינת ארגון שיכול לראות שמתחילות בעיות זה לא אומר שזו התמרות אבל זה נורא אדומה עזיבה נטישה של כמה אנשים ביחד שנופלות כמה שיניים ביחד מאחור אוקיי תקלות בעבודה כישלונות קושי לגייס אנשים חדשים הפגיעה במוניטין

היא אדירה אוקיי ההישגים יורדים זאת אומרת כל המערכת ניזוקה מה נכון נכון ולכן חשוב מאוד להגיד את זה מתאמר אף פעם לא מתאמר בבן אדם אחד חשוב לרוב זה יהיה בכמה במקביל או שנגיד אני עכשיו את המרבח הפרט את תעזבי את העבודה שישה שבועות בממוצע לפי המחקרים הוא מוצא את הקורבן החדש כי הוא זקוק לזה זה משרט איזשהו צורך אצלו שזה בכלל לא מעניין הוא לא זקוק רק לעובד הוא זקוק גם לאיזה פרייר שיוכל להתאמר בו נכון אוקיי מבינה זה משרט אצלו צורך ובדרך כלל גם יש לו איזה סוג של חצר פיזנטית של אנשים שעושים כדבריו ומחזקים אותו בהתנהגות שלו כך שזה בעצם אם זה לא מטופל ולצערי אני אומרת את את המצב כיום זה לא מטופל זה לא

מטופל אני אפילו לא יכול להגיד לא מספיק זה לא מטופל ארגונים לא מכירים בבעיה הזאת אמרתי מגפה מושתקת אנשים חווים בושה באשמה גדולה אז הם גם לא מתלוננים אלה שמתלוננים הרבה מהתלונות לא נענות ארגונים מכחישים או שזה לא מגיע לכדי פשוט מעדיפים לעזוב ואז המצב נמשך אבל הוא לא יכול להימשך כי הנזקים כבדים מדי וכמו שטיפלנו בהתנהגויות חברתיות בעייתיות אחרות בחברה שלנו זו גם התנהגות חברתית שנדרשת טיפול מהיר וזה חייב לקרות מכולנו יש לנו אחריות לזה כן אגב משפטית יש לזה הגדרה זה מוכר יש הצעת חוק שלא עברה היא אבל יש הצעה זאת אומרת יש הגדרה היא עברה כל מיני קריאות אבל לא עדיין לא מומשע כמו בעיות אחרות אצלנו א אבל

בהחלט יש כמה וכמה פסגי דין משפטיים וזו עוד דרך את שאלת למשל מה הבן אדם יכול לעשות כן אחת ההמלצות שלי לאנשים שבאים אליי ומחליטים נגיד להבקולם זה את כל אחד עם רצונו זה לאסוף עדויות. זה לאסוף עדושים וגם מעצמו. נכון. כי מצבים מגיעים באמת יכולים להגיע למצבי קיצון קשים מאוד. אני יש מקרים ממש אה אה א פליליים שמגיעים ממש למקרים פליליים. ככה ש א פגיעה ברכב של עובד. זה יכול להגיע למצבים האלה. מה שהיא תיראה גם תראי זה לא קשור לפגה מהבחינה הזאתי הפלילית אבל היא יכלה לעשות תאונת דרכים נכון אבל אתה יודע נורא קשה לקבוע ממה קרתה תאונת הדרכים אה בוודאי אבל אנחנו יודעות והיא יודעת היא מספרת על זה היא יודעת מה

קרה לה ואיך זה השפיע עליה אנשים מגיעים עם התקפי חרדה חושבים שזה התקפי לב בבתי חולים כן וזה מגיע מהתאמרות כי הסטרס שהיא מייצרת חווית ה ובגלל זה אני אומרת שזה אנשים שהם בדרך כלל כל כך מחוי מחוייבים. תחשבי את החוויה שהם חווים. היא בלתי נסבלת. וזה זה באמת מגיע למצבים מאוד מאוד קיצוניים. יש אנשים שמשתקמים מעצמם הרבה מאוד. הרוב לדעתי בסוף משתקמים מעצמם. יש אנשים שסוחבים את זה עד היום. זאת אומרת אם אנחנו מסכמות ואנחנו אומרות שימו לב, שימו לב למה? שימו לב למה שקורה לכם, לחברים שלכם, לבני המשפחה שלכם. זה דבר ראשון. תכירו את התופעה, תבינו את המאפיינים שלה, תבינו איך זה נראה. זה גנרי, זה דומה בכל מקום

ותבינו שאתם לא צריכים לספוג את זה. זה לא אשמתכם, זה לא מגיע אליכם. יש מה לעשות ולא צריך להישאר עם זה ולסבול. זה ממש מזכיר הנושא הגנרי שאת אומרת שלוקחים אנשים שחוו התאמרות בעבודה, גם התאמרות בחברות או גם התאמרות במערכות משפחתיות, הסיפורים תמיד מזעזעים והם דומים, נכון? ממש דומים. אדם מתאר משהו שבתחילה הוא לא קולט שזה משהו עבר אבל בסופו של עניין יש איזשהו קו משותף לכל הדבר הזה נכון הערה שנזכה ללכת לעבודה ולהיות שמחות מגיע לנו עבודה טובה זה גם העסק שלי ככה הוא נקרא לכולנו מגיעה עבודה טובה תודה רבה תודה לא יפה להתראות ביי ביי תהליך השיקום אחרי פגיעה ממערכת יחסים נרכיסטית הוא תהליך ארוך וממושך.

זאתי טראומה. טראומה היא כשרותית. צריך להבריא ממנה נכון ללכת לאנשי מקצוע המתמחים בתחום ואט. כן. זה לוקח שנים. מחזיר האדם לעצמו את יוקרתו, את ההבנה, כמה הוא נכון וצודק ושווה, כמה יש בו כל כך הרבה. ‏Yes.