מסרים מחכמת שלמה - חלק 9 - אל תתייאש - הרב זמיר כהן HD (כתוביות)

שלום וברכה וערב טוב. אנחנו נחזור על הפסוקים האחרונים שראינו בשיעור הקודם. הזדרזנו בהם, כדאי לחזור עליהם ולראות אותם יותר בעומק, יותר בהתבוננות, בעיון, ואחר כך נתקדם בעזרת השם הלאה, דברים שאדם רוצה להשתפר בהם ולהתעלות בהם. שלמה המלך מלמד אותנו בפסוקים האלה כיצד להתייחס באיזון נכון לכל תחומי החיים, להנאות החיים, לתאוות שונות שיש לאדם. מה קורה כשפוגעים בו, מעליבים אותו, מדברים עליו, איך הוא צריך להתייחס למצבים כאלה כדי להיות באמת הולך בדרך נכונה וטובה, להיות מאוזן ושמח על אף כל הקשיים שמסביב. אז נראה את דבריו, קהלת פרק ז', פסוק ט"ז. אומר שלמה המלך: "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תישומם.

"אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עיתך. "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידיך." נסביר את הדברים. אומר שלמה המלך "אל תהי צדיק הרבה." לכאורה, המשפט הזה לא מובן, אדם שרוצה להיות צדיק, אתה אומר לא אל תהיה צדיק? הרי להיות צדיק זה טוב, לעשות את רצון השם. אבל הוא אומר לו "אל תהי צדיק הרבה." מה זה הרבה? יותר ממה שהתורה אמרה. הרמב"ם ב"הלכות דעות" מסביר את הפסוק הזה והוא כותב כך: "שמא יאמר האדם הואיל והקנאה והתאווה והכבוד "דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, "אתרחק מהן לצד האחרון עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין "ולא יישא אישה ולא ישב בדירה נאה." כלומר, האדם עלול לומר לעצמו: אם קנאה ברכב של

השכן, בדירה שיש לשכן, בכסף שיש לו, התאווה, הכבוד מוציאים את האדם מן העולם, אז בוא נהיה קיצוני לצד השני. עד כדי שהוא יתרחק מאכילת בשר, לא ירצה לשתות יין כמו באסלאם, אסור לנגוע ביין, אז הוא יגיד לעצמו "בואו כל החיים נתנזר מיין." לא מתחתן כי הוא אומר יש פה סוג של תאווה. ואיפה צריך לגור? יחפש רק דירות שהן כמו מחסנים. ממשיך הרמב"ם וכותב: "גם זו דרך רעה היא ואסור לילך בה. "המהלך בדרך זו נקרא חוטא." אומר הרמב"ם, דברים שהתורה התירה ורוצה שהאדם יחיה, הרי הקב"ה ברא אותנו, הוא אוהב אותנו, הוא רוצה שנהיה מאושרים גם בעולם הזה, לא רק בעולם הבא. יש אנשים חושבים בטעות שכאילו אלוקים אומר לאדם: קח מצוות, אתה

יודע למה? אני רוצה לחנוק אותך, שתסבול בעולם הזה אבל תיהנה בעולם הבא. מי שחושב כך - זה נגד התורה, על גבול הכפירה, חס ושלום. לומר שהקב"ה נותן מצוות לאדם כדי שיסבול פה בשביל שייהנה שם? חלילה וחס. אבא אוהב את הילדים, הוא רוצה שיסבלו בינתיים? אם רואים בעולם הזה סבל וצרות וקשיים, זה מזווית שונה לחלוטין, כמו שאומר הפסוק: "תייסרך רעתך." כשאדם עושה רע אז הרע הוא שמייסר אותו אחר כך כדי להתנקות מאותו כתם, מאותו עוון. אבל לחשוב שאלוקים נתן מצוות, הוא אומר תשמור שבת כי אני רוצה שתסבול? חס ושלום. "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד." אדרבה, הקב"ה רוצה שהאדם יתענג על השם, ייהנה מזיו שכינתו. כל הקו של התורה

והמצוות הוא קו שמלמד את האדם להיות מאוזן בהנאות החיים ואז גם בעולם הזה הוא רגוע ושלו. כי מי שרודף יותר מדי אחר התאוות, גם בעולם הזה מפסיק ליהנות. כמו אוכל הכי טעים, שוקולד שאדם מאוד אוהב, עוגה שבשבילו היא מעל הכול והיא מאוד יקרה, אם ייתנו לו יום-יום, שלוש פעמים ביום לאכול את מה שהוא מאוד אוהב, זה ידחה אותו בסופו של דבר, הוא לא ייגע בזה. דרך אגב, נציין, מי ששם לב, חסד עשה איתנו הקב"ה שיש מאכל אחד שהגוף צריך אותו וגם אם האדם יאכל אותו שלוש פעמים ביום, לא יימאס לו. זה רק לחם. זה פלא, כל הממתקים והתאוות - אם האדם לוקח יותר מדי הוא לא מסוגל לנגוע בזה יותר. אבל הקב"ה הטביע באדם... לחם זה לא תאוות,

הגוף צריך את הדלק הזה אז גם אם תאכל שלוש פעמים ביום, לא יימאס לך. אותו הדבר מים, זה צורך של הגוף, אבל מי שישתה יותר מדי קולה או יותר מדי קפה, כל דבר שאדם מגזים בו, גם אם הוא מאוד אוהב אותו, בסוף זה מתנקם בו. זה מה שאמר שלמה בספר משלי: "דבש מצאת אכול דיך פן תשבענו והקאתו" ואז לא תוכל ליהנות יותר. זה בספר משלי. כשהנמשל הוא כל אדם שחי בעולם, יש הרבה הנאות והקב"ה אומר לו "אכול דיך," שים גבולות לפי ההוראות שנתתי לך בתורה, שש ימים תעבוד, ביום השביעי תשבות. אני לא אומר לך יום תעבוד ויום תשבות, יום תעבוד ויום תשבות, זה יותר מדי, אני היצרן, יודע בדיוק מה טוב לך, אני אומר לך שש ימים תעבוד, ביום השביעי

תשבות. איך תשבות? לא רק לא תפתח את החנות, אלא גם הטלפון כבוי. אתה צריך מרגוע לנפש 24 שעות להתנתק מכל הלחצים של העולם. נסיעות - שישי, מוצאי שבת. שבת רוגע, לך לבית כנסת, תחזור, קידוש, סעודת שבת, דברי תורה, שירים, אוכל טעים, תהיה בחיק המשפחה, לא שזה ממהר לכאן וההוא לשם, זה לסרט, זה חדשות, וההוא מדבר בטלפון. כל שבוע 24 שעות כל המשפחה מאוחדת יחד, מחוברים יחדיו, זה עולם הזה, לא רק עולם הבא. וכך כל דבר ודבר. לכן אומר שלמה המלך: "אל תהי צדיק הרבה," כלומר, כמו שאסור לך להיות קיצוני ולרדוף אחר תאוות העולם, גם אסור לך להיות קיצוני ולהתרחק מהנאות ותאוות העולם בדברים שהתורה התירה. התורה אומרת תקדש אישה

ותתחתן איתה, אז תעשה את זה. אל תגיד "אני קדוש, מתנזר לכל החיים," כמו שיש אצל הכמרים, שם הרמב"ם כותב, הוא מדבר על הכמרים הנוצרים שכבר היו בזמנו שהם מבינים - צריך להתנתק מאישה. ביהדות להפך, כל זמן שאתה לא נשוי אתה לא אדם שלם. האיש חצי נשמה, האישה חצי נשמה, נותן לה את הטבעת, "הרי את מקודשת לי," הופכים להיות נשמה שלמה. אבל הכול לפי הגדרים, רווק, רווקה שומרים נגיעה. כשהנשמות לא התחברו אז גם המגע אסור ביניהם. אחרי שהתחברו הנשמות, מצווה גדולה להיות ביחד כשיש את המקווה, טהרת המשפחה, הכול על פי הכללים שהקב"ה לימד את האדם כדי להיות מאוזן. לכן אומר שלמה "אל תהי צדיק הרבה," אל תהיה צדיק יותר ממה שהתורה

אמרה, אם התורה אומרת שמותר וטוב, אתה אל תגיד "אני רוצה להיות צדיק, ואסור." "ואל תתחכם יותר," אל תרגיש את עצמך חכם יותר ממי שברא אותך. התורה ניתנה על ידי אלוקים, הוא היצרן, יודע בדיוק את האיזון בכל דבר, והוא הדריך אותך. תלך לפי זה תרוויח גם עולם הבא, גם עולם הזה. כי אם תרדוף אחרי הצדקות היתרה הזאת לא להתחתן ולא ליהנות מכלום בחיים, "למה תישומם?" אומר שלמה המלך. אתה תגיע למצב של שיממון נפש. אתה חי בעולם, אתה לא רק נשמה, יש לך גם גוף, והגוף יש לו את הצרכים שלו, הנשמה יש לה את הצרכים שלה, והיצרן מדריך אותך בדיוק איך להיות מאוזן בכל העניינים כולם, כך אתה תחיה על הצד הטוב ביותר. אומנם חשוב לציין, כל

מי שרואה את הפסוק הזה של שלמה ומכיר קצת את ההדרכה של התורה במקומות אחרים, מיד מתעוררת לו שאלה בלב: בכמה מקומות התורה ציוותה אותנו "קדושים תהיו," מה זה קדושים? כותב הרמב"ן: יש אדם שהוא לא עובר על שום דבר שכתוב בתורה, מה שכתוב הוא מקיים, מה שמותר הוא לוקח לעצמו אבל הוא מגזים בהיתר יותר מדי עד שנעשה נבל ברשות התורה. כך מגדיר אותו הרמב"ן. לאכול בשר, בשר שכשר והכול מאה אחוז, בשר חלק כהלכה, מהודר - מותר לאכול. אדם שכל היום ישב על אכילת בשר, כל יום אוכל כמויות של בשר, יין מותר לשתות, ישב כל היום וישתה יין, אשתו מותרת לו, אם יגזים יותר מדי, אומר הרמב"ן: זה נקרא "נבל ברשות התורה." הוא יגיד לך "איפה

כתוב שאסור? הרי כל זה מותר." על זה אמרה התורה: "קדושים תהיו- " "קדש עצמך במותר לך." גם מה שמותר תקדש את עצמך. אז איך זה מסתדר עם מה שראינו עכשיו? מצד אחד, שלמה המלך אומר "אל תהי צדיק הרבה," אם התורה התירה, אתה אל תאסור. מצד שני, אומרים לו "קדש עצמך במותר לך," איך זה מסתדר? ניקח כדוגמה שתיתן לנו תשובה לשאלה הגדולה הזו את משה רבנו. משה רבנו, לאחר שירד מהר סיני, ארבעים יום וארבעים לילה היה שם, קרן עור פני משה, הוא מתקרב, רואה שכולם בורחים. מרוב שהגוף התקדש באותם ארבעים יום בהר סיני, הנשמה כבר האירה דרך הגוף. לכל אדם יש נשמה מאירה, אבל הגוף שלנו חוסם. משה רבנו לא אכל ולא שתה ארבעים יום, עסק

בתורה, דיבר עם בורא עולם, נעשה "איש האלוהים," כמו שכתוב בתורה, "וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלוהים את בני ישראל לפני מותו." איזה תואר זה! "איש האלוהים." מרוב שהתקדש קרן עור פניו, "וייתן על פניו מסווה." לא הרבה שמים לב שמאז שירד מהר סיני עד שנכנסו לארץ ישראל, ארבעים שנה אף אחד לא ראה את הפנים של משה רבנו. היה תמיד עם מסווה, כמו מסכה על הפנים, כי קרן עור פני משה, איפה שהיה הולך היו כולם בורחים. כמו פרוז'קטור היה מאיר. רק כשהיה נכנס לאוהל העדות לדבר עם הקב"ה מבין שני הכרובים היה הקב"ה מדבר איתו אז היה מוריד את המסווה כי לפני אלוקים האור שלו זה שום דבר. אז שם היה... התקדש. מאותו זמן פרש מאשתו.

אהרן ומרים, על מה מרים קיבלה צרעת? כי היא דיברה על משה רבנו. מה היא אמרה? כתוב בפירוש בתורה שהם דיברו על העניין של האישה היפה שהוא לקח וכעת פרש ממנה, "כי אישה כושית לקח" כתוב שם, הכוונה יפת תואר והתורה כינתה את זה במילה הזו כמו שרש"י מסביר שם, ועל זה הם דיברו. מרים אומרת לאהרן: שמעתי במקרה שציפורה מדברת על כך, אשתו של משה רבנו, שמאז שהוא ירד מהר סיני הוא כבר לא נוגע בה. מה זה צריך להיות? רק משה רבנו הוא נביא? גם אנחנו נביאים. וכי רק איתו מדבר הקב"ה? גם איתנו, ואנחנו יודעים שעל פי התורה בעל צריך לחיות עם אשתו, אישה עם בעלה, איך הוא עושה דבר כזה? מה הם לא ידעו? שמשה רבנו בדרגה רוחנית גבוהה יותר

מהם. הם חשבו: אנחנו נביאים, הוא נביא - אותו דבר. אבל בנבואה עצמה יש דרגות. כשנביא היה מקבל נבואה הוא היה קורס. "במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו." כמו מראה שיש עליה אדים, רואים דמות אבל מעורפל כזה, כל נביא שמקבל נבואה, מה שהוא רואה - הוא לא רואה דברים חדים לחלוטין, יותר שומע מאשר רואה. אבל משה, כך אומר הקב"ה כשהוא נזף באהרן ומרים - איך אתם מדברים על משה? אז הוא אומר, כל נביא שיהיה לכם "ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו, "לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו, מראה ולא בחידות "ותמונת ה' יביט." אין הכוונה שלקב"ה יש תמונה, אינו גוף ולא דמות הגוף, הכוונה שההשגות של משה מעל כל

הנביאים. בזמן שהוא בנבואה הוא עומד זקוף, הוא בכלל לא צריך לקרוס, הוא במדרגה אחרת. "ואיך לא יראתם לדבר בעבדי במשה?" אני יכול כל רגע להתגלות למשה, ומשה בדרגה שלו כן היה צריך לפרוש מאשתו. מה רואים כאן? רואים שכל העניין של ההתקדשות תלוי בדרגתו ורמתו הרוחנית של האדם. יש דברים שכל אדם צריך לשמור על עצמו לא להפריז יותר מדי, כמו שכותב הרמב"ן שלא יהיה נבל ברשות התורה, זה מתאים לכל אדם. אבל אדם שרוצה להתקדש בדבר מסוים תלוי האם הוא בדרגה הזו או שהוא עדיין לא נמצא שם. לפרוש מהאישה זה רק משה רבנו. חז"ל מספרים על כמה תנאים שלא רצו להתחתן כי רצו כל הזמן לעסוק בתורה, אבל זו לא הגישה שמנחים את כל עולם התורה,

את כל ההנהגה. ההנהגה צריכה להיות - תחיה עם אישה, כך רצון השם, תגיע לשלמות שלך. אבל מכאן נלמד, אדם שרוצה לקבל עליו קבלה שהיא עליית מדרגה וזו לא הלכה. תמיד יש כלל, אני גם אומר את זה לצעירים שמתחזקים ששואלים "מה לעשות? באיזו מדרגה"? תמיד אני אומר להם: קודם כול, תבדקו מה ההלכה ומה חומרה. את החומרות תשימו בצד. הלכה - תתחילו להקפיד על ההלכה. כל דבר צריך לבדוק, אם הלכה - הלכה מתאימה לכולם, חומרות זה לפי מדרגות. כל אדם לפי דרגתו יכול לקחת על עצמו חומרות. איך האדם ידע האם ההידור הזה, החומרה הזאת היא מתאימה לי או שאני קופץ למדרגה מעבר לכוחות שלי? ואחר כך הוא ייכנס לעצבות כמו ששלמה המלך אומר "למה

תישומם." הבדיקה תמיד צריכה להיות האם כשהאדם מקבל עליו את הידור המצווה, את החומרה הזאת, האם זה משמח אותו או מעמיס עליו? אם הוא מרגיש שזה מעמיס, זה אומר - אתה לא בדרגה הזו, אל תטפס לשם. לפעמים שומעים איזו אישה מתלהבת, רוצה לקבל על עצמה כל שבת לגמור ספר תהילים. אין הלכה כזאת, אין הלכה לגמור ספר תהילים בשבת. היא רוצה להדר. תבדקי האם זה לא עומס עלייך. אם את לוקחת את זה בשמחה, וכשאת עושה את זה שבת ראשונה את מנסה, רואה שאת מאושרת, עדיין אל תחליטי שאת במדרגה הזאת. תמיד טוב לתחום בזמנים. למשל, אומרת לעצמה "אני מקבלת על עצמי ספר תהילים בלי נדר," תמיד להגיד "בלי נדר," "לארבע השבתות הקרובות." אחרי ארבע

שבתות לחשב מסלול מחדש, לבדוק האם עדיין היא מרגישה מרץ או שהיא מתחילה להרגיש הכבדה. הכבדה זה אומר שאת עדיין לא בדרגה הזו. אז מספיק ארבעה פרקי תהילים, מספיק פרק אחד. זה לא הלכה. דברים שהם הלכה מתאימים לכולם. הלכות שבת שאסור לכתוב בשבת, צריך לקדש בשבת, הבדלה מוצאי שבת, אלה הלכות, זה לא חומרות, מדאורייתא. בעשרת הדיברות כתוב "זכור את יום השבת לקדשו." מה זה "זכור"? הזכר, זוכרהו בדברים בכניסתו וביציאתו. חכמים תיקנו לעשות קידוש גם בבוקר, שזו גם מצווה חשובה, אבל מהתורה - בכניסתו וביציאתו. בכניסתו זה הקידוש, מוצאי שבת - הבדלה. שניהם מדאורייתא. יש הרבה מקפידים על קידוש, לא מקפידים על הבדלה. ולעניין זה,

זה לא משנה נשים, גברים, כל אדם חייב בקידוש וחייב בהבדלה במוצאי שבת. זה מהתורה. לא מדובר בהידור. אז זה מתאים לכולם, אין אדם שיכול להגיד "תשמע, קידוש כבד עליי, הבדלה כבד עליי." זה לא כבד, זו הלכה, הלכה מתאימה לכולם. רוצה להוסיף הידורים בענייני שבת, דברים שהם מותרים, רוצה להחמיר - תבדוק את הדרגה שלך. למשל, ניקח דוגמה של הידור בשבת: בארץ ישראל סביב כל עיר המועצה הדתית עושה עירוב. עירוב הוא עמודים שעליהם יש חוט מלמעלה, שזה הופך את כל העיר לרשות אחת כמו חצר אחת כי זה הופך להיות צורת הפתח. כשיש עמודים וחוט אז יש כמו חומה מקיפה את העיר אבל הכול עם צורות של פתחים כמו האות ח.' אז ככה רואים עיר פרוצה,

אין גבולות, אין חומות, אבל בגדרים ההלכתיים היא נחשבת רשות אחת. האם זה מספיק כדי שיהיה מותר להוציא מהבית לרחוב? אדם רוצה לקחת ממחטה בכיס, רוצה לקחת סיר אוכל, ללכת לחברים שלו לאכול בביתם בשבת. הרי בשבת אסור להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. האם צריך שיהיה דווקא גדר ממש סביב העיר או שמספיק צורת הפתח, העירוב הזה? זו מחלוקת הפוסקים. יש אומרים שזה מועיל, יש אומרים שזה לא מועיל, ההלכה היא שמועיל. יבוא אדם, יגיד "אני רוצה להחמיר." יש הרבה מחמירים, לא מוציאים מהבית, לא מטלטלים אלא אם כן צריך את התינוק או עגלה אז מראש לא מקבלים על עצמם דברים כאלה. ויש כאלה מחמירים. אבל צריך לבדוק האם אני בדרגה הזאת או לא

בדרגה הזאת. אם האדם כבר שומר כל הלכות שבת, עכשיו רוצה להדר גם בעניין הזה של הוצאה מרשות לרשות, זה משהו אחר. אבל שיבדוק בעצמו האם הוא הגיע לאותה מדרגה. אם הוא קופץ יותר מדי לגובה, פתאום מרגיש עומס, גורם לו להפסיק לשמור שבת לחלוטין, אז מה יצא שהוא החמיר לא לטלטל במקום שיש עירוב? מקום שאין עירוב כמו בחוץ לארץ, יש מקומות באמת שאין עירוב, זה צריך להקפיד יותר. אבל בארץ ישראל שיש עירוב, אז מעיקר הדין מותר. טוב, זו דוגמה. נמשיך את דברי שלמה המלך: "אל תרשע הרבה ואל תהי סכל." מה זה "אל תרשע הרבה?" וקצת כן מותר להרשיע? פה שלמה המלך אומר לאדם: גם אם קרה לך שהייתה לך מעידה, נכשלת בעבירה ואתה מרגיש שנפלת

באותו עניין, וזה חזר על עצמו שוב, אל תאמר "כאשר אבדתי אבדתי, שאם כבר נכשלתי "אז אני ממשיך בכישלון הזה, אני ממשיך לרדת הלאה." על זה הוא אומר: כלומר, יש בזה טיפשות. אדם שאומר ש"אם נכשלתי בעבירה אחת אז אני אאבד את הכול" זה טיפשות. אדם שאבד לו מאה דולר, יאמר "טוב, נשרוף את כל הארנק כי איבדתי מאה דולר?" חבל, יש לך את כל הארנק, תשמור עליו. כך גם אדם שמרגיש שהוא נכשל בדבר מסוים, אסור לו לומר "אם בזה אני לא בסדר, אז אני מאבד את הכול." כך גם אדם שנניח שהוא עדיין לא שומר שבת, אבל בשביל זה שלא יניח תפילין? לפחות יניח תפילין. כמה פעמים דיברתי עם צעירים שהם בעלי נטיות הפוכות, והם כאובים מהעניין הזה. אבל

הוא מרגיש "כאשר אבדתי אבדתי," אז הוא גם לא מניח תפילין, מתחיל להפסיק לשמור שבת. אני מסביר להם: מה זה קשור? נכון שפה יש מה לתקן בעניין הזה, דבר שהתורה אוסרת אותו, זה שיש לאדם יצר, כל אדם יש לו יצר, זה יש לו יצר לגברים, זה יש לו יצר לנשים, זה יש לו יצר לכעס, יצר יש יצר. התורה אוסרת לעשות מעשה שהוא אסור. אבל זה דרך אגב, לא כמו היום שהפכו את העניין הזה כאילו שהוא לכתחילה ורצוי וגאווה, איזה שטויות והבלים אלה, על מה יש להתגאות? אדם יש לו קושי להתחתן, להביא ילדים לעולם, צריך לרחם עליו שהוא לא יכול להקים משפחה כדרך העולם. אז מה יש להתגאות בזה? אדם שנקטעה לו הרגל, ילך ברחוב, יראה לכולם "אני מתגאה שאין

לי רגל?" משתתפים בצערו, בכאבו שאין לו רגל. אבל מה יש להתגאות בזה? והיום עשו מזה אווירה כזו. לא הרבה יודעים שיש מימון מ"הקרן החדשה לישראל" לתעמולה בעניין הזה, שהאמת, צריך לקרוא לה "הקרן החדשה להרס ישראל" או "הקרן החדשה לאויבי ישראל." הקרן הזאת מקבצת כספים בעולם ממדינות אירופה ומממנת פעילות נגד ישראל. אבל כדי שלא יגרשו אותה מכאן, קוראים לעצמם כאילו שהם למען ישראל. זה הכול רמאות. על כל פנים, אומר שלמה המלך: גם אדם שנפל במשהו, הוא יודע - בזה הוא נכשל, אבל לא בשביל זה יגיד "אז אני מאבד את הכול, "אני מפסיד את הכול." "אל תרשע הרבה ואל תהי סכל" כי זה טיפשות, "למה תמות בלא עיתך," כלומר אל תגדיש את

הסאה. כשאדם מגזים יותר מדי, ממלא את הסאה, בסוף נענש. אז מה הגישה הנכונה? אומר שלמה: "טוב אשר תאחוז בזה," אחיזה זה בחוזקה. "וגם מזה אל תנח ידיך," כלומר גם את זה תחזיק אבל זה כבר יותר בחולשה. הוא מדבר כאן על הרוחניות ועל הגשמיות. "טוב אשר תאחוז בזה," ברוחניות תחזיק חזק אבל גם אל תפרוש לחלוטין מהגשמיות, "וגם מזה אל תנח ידיך." הכול על פי הכללים של התורה, מעין מה שאמרו חכמים בחינוך ילדים ש"תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת." שמאל היד החלשה, ימין היד החזקה. ילד צריך גם חיבוק וחום ואהבה, וגם מעצורים, גבולות, אבל לא באותו מינון. הקרבה צריכה להיות בעוצמה, הימין צריכה לקרב, והשמאל - היד החלשה, היא זו ששמה את

המעצורים. ככה גם ברוחניות וגשמיות, את הרוחניות צריך לקחת בעוצמה, לכן הוא אומר "טוב אשר תאחוז בזה," תחזיק את זה חזק, "וגם מזה אל תנח ידיך," גם בגשמיות אל תפקיר את עצמך לחלוטין, תדאג גם לגוף שלך. "כי ירא אלוהים יצא את כולם." אדם שהוא ירא שמיים הוא דואג גם לגשמיות, גם לרוחניות. למה צריך פה יראת שמיים? יש אנשים שבשלבי ההתחזקות שלהם, הם בטוחים שהם חכמים יותר מהרבנים הכי גדולים, הם בטוחים שהם חכמים גם יותר מהתורה עצמה, גם יותר מבורא עולם. והוא מבין שהדרך הנכונה היא להקצין, הוא, מהאורות שהוא נמצא וההתלהבות והלהט מקצין לכיוון מסוים והוא בטוח שהצדק איתו. ואם בא איזה רב ואומר לו "אתה נסחף יותר מדי, לך

יותר לאט," הוא מתייחס אליו: "מה, הוא בא לקלקל אותי, הוא בא להרוס אותי." והוא לא מבין, האדם הזה רוצה לבנות אותך בצורה הדרגתית, בצורה נכונה. לכן צריך להיות ירא אלוהים כדי לדעת לשלב בין החומר לבין הרוח ולא להקצין. ממשיך קהלת: החוכמה אצל שלמה, כשהוא מדבר על חוכמה הוא מדבר על חוכמת התורה, והוא אומר: "החוכמה תעוז" - מה זה תעוז? תיתן עוז, תיתן כוח לחכם. אדם שהוא חכם, האיי-קיו שלו הוא כבר גבוה, והוא לומד תורה, החוכמה נותנת לו כוח יותר מעשרה שליטים אשר היו בעיר. זה כינוי לעשר החוכמות, יש פיזיקה, מתמטיקה, גיאוגרפיה, חוכמות של רפואה, פסיכולוגיה. התורה מעניקה חוכמה לאדם יותר מכל הדברים האלה. כי אדם נניח

שהקדיש את חייו ללמוד פיזיקה, מהפיזיקה הוא למד איך לא לריב עם אשתו? למד איך להתגבר על כעסים? למד מזה בוטניקה? למד רפואה? למד משפטים? אין את כל זה שם, הוא למד פיזיקה. מי שלמד משפטים אז הוא יודע משפטים, אין לו את כל החוכמות האחרות. לעומת זאת, כשאדם לומד תורה, על התורה שלנו כתוב "הפוך בה והפוך בה דכולא בה." כמו ארגז גדול, אתה מחפש שם, אתה מוצא הכול. אין חוכמה בעולם שלא תמצא אותה בתורה. בספר "המהפך 4" בהקדמה הבאתי ציור שצייר החזון איש, צילום של הציור שהחזון איש עצמו צייר של מוח האדם. זה סיפור ששמעתי אותו לפני שנים אבל לא ידעתי שנשאר התיעוד של הציור המקורי שצייר החזון איש. כשמצאתי אמרתי כדאי להכניס

את זה להקדמה, שם הרחבנו בהרבה דוגמאות ל"הפוך בה והפוך בה דכולא בה." סיפור מעניין שיש מאחורי הציור הזה של ניתוח מוח שצייר החזון איש. הגיע אליו אדם ואמר לו בכאב שהוא לא יודע מה לעשות, הרופאים אמרו לו שיש לו עוד כמה חודשים לחיות בגלל גידול שיש לו במוח, השם ישמור. וזה, אנחנו מדברים עכשיו על סיפור מלפני 60, 70 שנה, אז הניתוחי מוח לא היו משוכללים כמו היום. היו עושים ניתוחי מוח, אבל לא ידעו את מה שיודעים היום, לא היו את הכלים שיש היום. והרופאים אמרו לו שהוא צריך לבחור בין להמתין עוד כמה חודשים והוא עוזב את העולם, או שינתחו אותו עכשיו אבל הסיכוי שלו מאוד גבוה שהוא ימות על שולחן הניתוחים. עכשיו הוא

צריך לבחור - או מוות ודאי עוד כמה חודשים או סיכוי גבוה שהוא מת עכשיו. אז הוא בא לחזון איש בכאב. החזון איש ביקש לקבל את כל הפרטים של הגידול, איפה הוא נמצא, ואז הוא צייר לו ציור של מוח והראה לו מאיפה לנתח. המנתח היה פרופסור אשכנזי מבית החולים "איכילוב" והוא חשב לנתח מצד מסוים הכי קרוב. החזון איש הראה לו שרטוט אחר שצריך להיכנס מכאן ולחתוך מפה, להגיע לפה. כשהוא הראה את זה לפרופסור אשכנזי שהוא קיבל חוות דעת לנתח בצורה כזו אז הוא ניתח כמו שהביא לו אותו אדם, ראה שזה הגיוני. לאחר הניתוח, ברוך השם הוא ניצל וחזר לחיים טובים. אמר לו הפרופסור שבשעת הניתוח הוא ראה שאם היה מנתח כמו שהוא תכנן - זה לא סיכוי

גבוה, הוא ודאי היה הורג אותו. אחרי שהוא כבר היה בפנים, ראה מה קורה שם, "וזה הציל לך את החיים. ממי קיבלת את חוות הדעת הזו"? אמר לו: מהחזון איש. -אני רוצה לבוא אליו. לקח אותו לבני ברק, החזון איש היה גר בבית כזה ישן, נכנס. שאל את החזון איש: באיזו אוניברסיטה כבודו למד לפני שהיה בישיבה? לפני שכבודו נהיה רב גדול? הוא אמר לו: שום אוניברסיטה, למדתי רק תורה. הוא לא האמין למשמע אוזניו: מהתורה אתה יכול להגיע לדבר כזה? הוא העיד על עצמו, פרופסור אשכנזי, שמהניתוח הזה עד שהחזון איש נפטר, כל ניתוח סבוך הוא היה נוסע אליו לשבת איתו, לדון איתו האם לנתח כמו שהוא חושב או בצורה אחרת. יש המון סיפורים כאלה על החזון

איש, אבל זה ציור שנשאר עם הציור שהוא שרטט. אומנם לא כל אחד שלומד גמרא כבר ידע להמליץ על ניתוחי מוח, צריך להיות חזון איש כדי לדעת איך להוציא את זה מהגמרא. אבל רואים שיש בגמרא. למשל במסכת חולין, יש שם המון אנטומיה. כל הלכות שחיטה, בדיקה של טרפות שיש בגוף הבהמה, מזה אתה לומד הרבה גם על גוף האדם. יש אומנם הבדלים אבל אתה לומד הרבה. אדם שלומד סדר זרעים במשניות, מסכת כלאיים, מסכת שביעית, לומד הלכות, מקבל ידע נרחב בבוטניקה. בבוטניקה יש המון פרטים שרואים אותם במשניות שאדם יכול ללמוד. למשל, ניקח דוגמה, יש הרבה אנשים שבגינת הבית שותלים עץ ערבה כי רוצים שבסוכות יהיו להם ערבות בשביל ארבעת המינים. וערבה

היא צומחת מהר, לוקחים ענף, מכניסים אותו למים, תוך כמה שבועות מוציא שורשים, מכניסים אותו לאדמה והוא נקלט. לא מסובך לנטוע עץ ערבה. אגב, מי שעושה את זה, כדאי שיבחר זן איכותי של ערבה כי בערבות עצמן יש זנים שונים. אם כבר עושה את זה, שייקח זן מהסוג המהודר יותר וממנו יוציא עץ ערבה. יש אנשים, כל השנה רואים את הערבה בקיץ פורחת והמון עלים יש, כשמתקרב סוכות פתאום הכול מתייבש ונושר, והוא צריך ללכת לקנות ערבות מבחוץ. אם היה לומד הלכות שביעית היה יודע בוטניקה, לומד מה צריך לעשות. בהלכות שביעית כתוב: אסור בט"ו באב... ט"ו באב זה יוצא חודשיים לפני סוכות, אסור בט"ו באב בשנת השמיטה, בשנת השמיטה אסור לעשות

עבודות האדמה, להוריד את הענפים של עץ הערבה כדי שעד סוכות יצמחו ענפים חדשים ויהיו ראויים לארבעת המינים, בשנה השביעית אסור לעשות את זה. למה? כי כשהוא חותך את כל הענפים, מה המטרה? שהעץ יצמח יותר, ואסור להשביח את העצים בשנת השמיטה אז אסור לעשות את זה. מה למדת דרך אגב? שאם אתה רוצה שיהיו לך ערבות טובות לסוכות, בט"ו באב תוריד את הענפים, כל הענפים הקטנים, תשאיר רק את הענפים הגדולים כדי שעד סוכות יצמחו ענפים חדשים, אבל בלי זה, זה מתייבש. אם תשאיר את הכול כמו שהוא - מתייבש. למדת בוטניקה דרך אגב. ויש עוד הרבה כללים כאלה, הרבה דוגמאות כאלה בהלכות שביעית. אדם שלומד סדר נזיקין בתלמוד, מסכת בבא קמא, בבא

מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, נעשה בקי במשפטים. מה שלומדים באוניברסיטה משפטים להיות שופט, עורך דין, כל המסכתות האלה כולן דיני ממונות. נזקי שכנים, שותפים, אבידה ומציאה, כל דיני ממונות נמצאים שם, סכסוכים בין שכנים. האדם לומד את זה, נעשה בקי בכל ענייני משפטים, ולא מדובר במשפטים שבני אדם המציאו. מדינת ישראל כשהוקמה השתיתה את החוקים על פי החוק המנדטורי שהיה כאן, שהוא עצמו יש בו הרבה גם מהחוק הטורקי. בחוקים של המדינה היום יש את החוק העותומני והחוק המנדטורי שאימצו לעצמם. במקום שייקחו את החוקים שלנו, יש לנו חוקים של התורה שלנו, כל דיני ממונות, אתה לומד חוכמה אלוקית, מה הקב"ה אומר באותם עניינים של דיני

ממונות. פסיכולוגיה, כמה בתורה יש פסיכולוגיה, מי שלומד פרקי אבות, שיחות מוסר, רואה איזה עומק של הדרכה. אפילו הגדה של פסח, אתה קורא הגדה של פסח, אתה לומד פסיכולוגיה. תשאל היום פסיכולוג: לכמה קטגוריות היית מחלק את הטיפוסים השונים שיש בבני אדם? יש כל מיני טיפוסים, תחלק אותם לקבוצות, כמה קבוצות כאלה יש מבחינה פסיכולוגית? אופי, סגנון. בעולם הפסיכולוגיה כל אחד ייתן מספר אחר כיד הדמיון הטובה עליו. אתה לומד הגדה של פסח, אתה רואה שהקב"ה בתורה עצמה לימד שיש ארבע קטגוריות: "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם- " יש טיפוס אחד שהוא חכם. מה זה חכם? לא רק שהוא פיקח, אלא הוא גם פתוח לקבל. כלומר, תן לי הדרכה,

אני עושה מה שצריך, רק תלמד אותי. יש לו איי-קיו רציני, טוב, והוא אוהב לשמוע. מי שמכיר ילדים בעולם, רואה, יש ילדים כאלה. יש גם אנשים כאלה מבוגרים, חכם והוא פתוח לשמוע. יש אחד רשע. מה זה רשע? יש ילד שנולד רשע? כל ילד נולד נקי. רשע, פירושו של דבר שהאופי שלו עלול להוביל אותו לרשעות אם אתה לא תחנך אותו כמו שצריך. זה טיפוס שהוא גם פיקח כמו הראשון אבל הוא עם אופי מרדן, על כל דבר מתווכח, אתה מבקש - הוא דווקא יעשה את ההפך. יכול להיות שהיום יקראו לו בכינויים שונים, "היפראקטיבי" ושמות שונים, אבל אדם שהוא עם אופי מרדן, אם לא תחנך אותו כמו שצריך הוא עלול להיסחף למקומות לא טובים. השלישי תם, תם פירושו של דבר

שהוא לא כל כך פיקח. תלמד אותו - הוא יבין, לא תלמד אותו - הוא לא סקרן מטבעו. שני הראשונים פיקחים, סקרנים, שואלים, חוקרים, אבל החכם גם רוצה - "תלמד אותי איך להתנהג", הוא כלי טוב. השני הוא מורד, ויש שם גם הדרכה איך לחנך אותו. השלישי תם והרביעי - שאינו יודע לשאול. שאינו יודע לשאול זה אפילו פחות מתם, לא מתעניין בכלום. התם עוד שואל "מה זאת?" כך כתוב שם, שאינו יודע לשאול לא יודע שום דבר. אלה ארבעה דברים. ושם, בהגדה של פסח אתה לומד איך להתנהל עם כל אחד, איך לנתב אותו. החכם, תמלא אותו בידע, הוא רוצה לדעת, תנתב אותו. הרשע, מה כתוב, שמה אומרים לו? אתה רואה ילד עם אופי מרדן, מה אתה אומר לו? שם כתוב "אף

אתה הקהה את שיניו." מה זה הקהה את שיניו? לא שתשבור לו את השיניים. אדם ששיניו קהות, מי ששותה חומץ מרגיש שהשיניים מתחככות אחת בשנייה, חוסר נוחות. "הקהה את שיניו", תיתן לו להרגיש לא נוח אם הוא ילך בדרך שלילית. לכן כתוב שם "ותאמר לו בעבור זה עשה ה' לי "בצאתי ממצרים, לי ולא לו." אתה לא אומר לו "לי ולא לך," "לי ולא לו." אתה רואה את האדם ההוא שלא הולך בדרך טובה כמה הוא סובל? אתה אל תלך בדרך שלו. אתה לומד גם איך לחנך ילדים כי התורה עצמה בארבעה מקומות דיברה על חינוך ילדים, והניסוח שונה בין מקום למקום, וכל זה נועד להדריך אותך איך באמת לנתב את הילדים כראוי. פרקי אבות, כמה פסיכולוגיה יש שם. "איזהו גיבור

- הכובש את יצרו." לא כמו שאנשים מבינים - גיבור מכניס מכות לכולם - זה גיבור. פה אתה רואה - הכובש את יצרו. "איזהו חכם - הלומד מכל אדם," "המכיר את מקומו," יש כמה שכתוב על חכם. "איזהו מכובד", לא זה שרוצה שכולם יכבדו אותו, אלא אדרבה, "המכבד את הבריות." אתה מכבד אחרים, יכבדו אותך. "איזהו עשיר - השמח בחלקו." פעם הסברנו בהרחבה יותר, עכשיו אין זמן לכל הפרטים, אז הרחבנו בכל הדברים למה מי ששמח בחלקו הוא באמת עשיר ולא רק מאושר. יש כאן עומק של פסיכולוגיה. ומה שחשוב כאן שהאדם לומד לא רק פסיכולוגיה, אלא הוא לומד שבידו של האדם להיות חכם, להיות מכובד, להיות גיבור ולהיות עשיר. רוב האנשים, תשאל אותם "זה בידיים

שלך להיות עשיר? חכם"? הוא אומר: לא, זה בידי שמיים, לא בידיים שלי. אם השם ייתן לי גבורה אז אני אהיה גיבור, אם לא אז לא. אם השם ייתן לי עושר אני אהיה עשיר, אם ייתן לי כבוד אני אהיה מכובד, או חוכמה. כשלומדים פרקי אבות אתה רואה שזה בידיים שלך. אם תדע להגדיר נכון מה זה עשיר, אתה תוכל להיות עשיר. כי מה זה עשיר? השמח בחלקו, שאתה לא מקנא באחרים. אז גם אם יש לך פחות, אתה מוגדר עשיר כי אתה מרגיש שאתה רווי, שלא חסר לך כלום. גיבור, אם אתה מתגבר על היצר שלך אתה גיבור, לא צריך שרירים. זו הגדרה אמיתית של גיבור. ואז האדם גם שמח עם עצמו, הוא יודע שהוא מכובד, שהוא חכם והוא עשיר, יש לו הכול. מה יותר טוב מזה

שהאדם שלם עם עצמו וטוב לו עם מי שהוא כי הוא יודע שהוא משתדל לעשות את שלו כראוי? נמשיך את דברי שלמה המלך: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא." עוד נקודת עידוד, אומר שלמה המלך לאדם: התורה מלמדת אותך שאף על פי שאתה שואף לשלמות, יש אנשים כאלה, טיפוסים שעוד כשהיו ילדים, אתה רואה - אם קיבל פחות ממאה במבחן הוא בדיכאון. הוא מחפש שלמות. כל דבר שהוא עושה הוא רוצה לראות אותו הכי טוב, ואם זה לא מסתדר הוא מאוכזב. נכשל במשהו - נשבר, "איך נכשלתי בדבר הזה"? כבר מחזיק את עצמו לטיפש ולא מוצלח. למה? "כי היה לי פה כישלון." קיבל על עצמו קבלה שהיה בטוח שעם זה גמרתי, עם העבירה הזאת שאני יודע שהיא לא טובה -

עם זה גמרתי. פתאום נשבר, שוב נפל באותה עבירה, עלול להגיע למצב של ייאוש. אומר שלמה המלך: תדע, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא." תיקח את הצדיק הכי גדול בעיניך, עד שהוא נהיה צדיק, בדרך לשם היו לו גם נפילות. אומנם בדרגה שלו, כל אדם הנפילות שלו בדרגה שלו. אדם גדול - הנפילות בדקויות יותר, אדם במקום נמוך יותר - הנפילות שלו בדברים יותר קשים. אבל כל אדם במקום שהוא שואף להגיע, עד שהוא מגיע, יש לו גם נפילות בדרך אז אל תתייאש. במקום אחר הוא אומר "שבע ייפול צדיק וקם." ודרך הנפילה אתה לומד איך לא ליפול שוב. מה קורה במצב שהאדם נכנס לעצבות, לא בגלל המעשים שלו אלא בגלל שאחרים מדברים עליו? אנשים לא אוהבים

שמדברים עליהם. פתאום הוא שומע "זה אמר עליך מאחורי הגב כך וכך." והאדם נכנס לכעס פנימי, לעצבות, לחוסר מוטיבציה, "איך דיברו עליי כך מאחורי הגב, אמרו עליי"? יש כאן זווית ראייה מעניינת ששלמה המלך נותן לנו כדי להתעודד. כל מה שמדברים עליך אל תיתן ליבך, אל תתייחס לזה. אפילו במצב שהעבד מקלל אותך, "העבד מה, הוא משועבד לי." אתה מרגיש שלא שמעת, עבר ליד האוזן. איך אפשר להגיע לדרגה כזו? אומר שלמה: אומר שלמה המלך: אל תצפה מאחרים שיהיו יותר טובים ממך. אתה לא קרה לך שדיברת על מישהו מאחורי הגב? גם אתה דיברת, אז למה אתה נפגע כשמדברים עליך? אתה לא יכול לדרוש מאחרים שיהיו מתוקנים ומושלמים יותר ממך. אז נכון שיש

אנשים שברוך השם, מגיעים לרמה כזו שבאמת לא מדברים רע על אף אחד, אבל אומר שלמה בכללות לבני אדם שתבין שיש אנשים בעולם, יש מערכת שפועלת בעולם, וקורה שמדברים. אבל זה לא הופך אותך לקטן, זה לא הופך אותך לאפס בגלל שיש אנשים שדיברו. אומר שלמה: את כל הדברים האלה "ניסיתי," ניסיתי זה התרוממתי. מה פירוש המילה ניסיון? כשהקב"ה נותן ניסיון לאדם, מה זה ניסיון? הוא לא יודע מה תעשה? ניסיון, פירושו של דבר, להרים אותך על נס, להרים אותך לגובה. כי כשאתה מתגבר על היצר הרע אתה נבנה על ידי זה, לכן הוא נתן לך את הניסיון. כי הקב"ה יודע מה האדם יעשה אבל בשביל מה הוא ברא את העולם? לתת לאדם שכר בתמורה להתמודדות שלו. והקב"ה

לא קובע לך מה תעשה. יש אנשים שמערבבים בין קביעה לבין ידיעה. צריך לדעת, הקב"ה יודע מה האדם יעשה אבל הוא לא קובע לו מה לעשות. האדם בוחר. כתוב "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים," אז היראת שמיים זה לא בידיים שלו, את זה הוא נתן לבני אדם. ולמה נתן לבני אדם את הדבר הכי חשוב? למה נתן לנו את הבחירה? כי רק כשיש לאדם בחירה מגיע לו שכר. אם אין לו בחירה, אם היה כמו רובוט מתוכנת לשמור שבת ולהניח תפילין, לאכול כשר, לא להסתכל על מה שלא צריך, בלי יצרים שהוא מתגבר עליהם, על מה מגיע לו שכר? הוא מתוכנת. לרובוט לא אומרים תודה רבה. כשיש לו אפשרות לעשות רע ולעשות טוב והוא בוחר בטוב, מגיע לו שכר, שזו תכלית הבריאה

שהקב"ה רצה להיטיב לאדם בהתאם למעשיו. כשהוא נותן לאדם ניסיון, האדם עצמו מחליט אם הוא יעמוד בניסיון או לא. זה שהקב"ה יודע זה לא גורע את השכר שמגיע לו. זה כמו שמורה נותן פרויקט לתלמידים שלו, והוא צופה מראש. משרד החינוך אמרו לו פרס ראשון עשרת אלפים שקל למי שיגיע אחרי החופש ויהיה מקום ראשון. המורה מסביר להם מה צריך לעשות לפני החופש והוא מכיר את התלמידים כבר כמה שנים, והוא, אין לו ספק שהילד הזה ישקיע יותר מכולם ויצליח. בסוף החופש הילד הזה באמת השקיע יותר מכולם ומקום ראשון. מגיע לו הפרס או לא מגיע לו? ודאי מגיע לו. אבל הרי המורה ידע שהוא יזכה. אז מה אם הוא ידע? על מה נותנים לו? על הטרחה שלו, על

המאמץ שלו, הוא טרח, השקיע - מגיע לו. זה שהקב"ה יודע מה האדם יעשה זה לא סותר את הבחירה שיש לאדם שמקבל שכרו בהתאם. זה בעצם מה שכתוב במשנה באבות: "הכול צפוי והרשות נתונה." "צפוי" - הקב"ה רואה מראש, אבל אתה מחליט, "הרשות נתונה לך." אם היית בוחר אחרת, הוא היה יודע שתבחר אחרת, אבל המטרה שלו בבריאה להיטיב לך תמורת עבודה, את זה הוא משיג על ידי שהאדם מתגבר. אז ניסיון זה התרוממות, להרים על נס. גם כאן אומר שלמה: התרוממתי בחוכמה, כשלמדתי תורה החכמתי. היה לו את האיי-קיו הגבוה שהוא קיבל מבורא עולם, אבל גם מילא את עצמו בידע. הוא אומר: אתה יודע כמה עומק יש בתורה? אני עם כל הגאונות שלי, אומר שלמה המלך, הייתי

בטוח שאני אצליח להגיע עד סוף העומק של התורה, אבל מה התברר לי? "והיא רחוקה ממני," שגם אני לא יכול ללמוד אותה עד הסוף מרוב העומק והמרחבים. "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו. "סבותי אני וליבי לדעת ולתור ובקש חוכמה וחשבון "ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות." כאן אומר שלמה שהוא פנה לחפש מה השורש שמביא את האדם לטוב או לרע. אבל את זה נשאיר בעזרת השם לשיעור הבא. ונסיים בברכה לכל הציבור שנמצא איתנו כאן, לכל הצופים בכל מקום שהם, שהרווקים והרווקות יזכו להיפקד בקרוב בזיווגים הגונים, המצפים לילדים - להיפקד בילדים, בריאות איתנה לכל חיילי ישראל, אמן ואמן.