“למה אני מרגישה שכל מה שאני עושה פשוט לא מספיק?” | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום וברכה ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. התוכנית שתעשה לכם סדר בנפש, גם כשבחוץ סוער, גם כשאנחנו חושבים שאיבדנו כיוון, גם כשערות הנפש שמתחוללות בתוכנו, נדמה שהם באו כדי להישאר. אנחנו כאן כדי לפזר את העננים, כדי לדעת שגם החורף וגם הסופות הם חולפות ושיש פתרונות לכל דבר. כל ההתמודדויות, כל מה שאנחנו עוברים בתוך הנפש שלנו פנימה משפיע על כל אורחות החיים שלנו, על ההתנהלות שלנו מול כל הסובבים אותנו. והרבה פעמים כשאנחנו נעשה שינוי פנימי, אמיתי, מהותי בתוכנו, אנחנו נראה פתאום שגם כל הסביבה משתנה. וזה פלא. פלא גדול אבל פשוט. ואנחנו צד צד תוכנית אחר תוכנית לומדים עוד תובנות, עוד טכניקות מהשאלות

שלכם, מכל הנושאים שאתם מעלים ושאנחנו עוסקים בהם כאן בתוכנית הזאת כדי להגיע באמת למצב שאנחנו איתכם בסלון יושבים בסשן טיפולי אמיתי, פותחים את הנושאים שמעיקים עלינו ושהרבה פעמים עוצרים אותנו מלהתקדם בחיים. והיום, גם היום, כמו בכל פעם, מכרנו בנושא שהוא מעמיק, שהוא משקף התמודדות של הרבה הרבה נשים ובכלל נושא שמלווה אותנו בחיים. למה? אני עושה כל כך הרבה ואני כל כך תורחת אם זה בדברים פיזיים, אם זה בעשייה למען אחרים, ועדיין אני בתחושה שאני לא מספיק. מי שם מזדהה עם זה, תכתבו לנו כי יש לכם כאן את מספר הוואטסאפ שמופיע על המסך שלכם ובשבילכם כדי שתוכלו לשלוח לנו שאלות שאתם מתמודדים איתם על כל הנושאים בעולם

הנפש שפוגשים אתכם ביום יום, שפוגשים אתכם ביחסי המשפחה, שנוגעים לכם בנקודות שאיך אומרים כשרק מגיעים לאזור זה כבר מתחיל להיות כואב וו נהיה פריחה אפילו. אז אתם מוזמנים לשאול את השאלות שלכם. גם אם הם לא קשורים באופן ישיר לנושא שבחרנו לעסוק בו בתוכנית, אנחנו בעזרת השם נענה שאלה לשאלה. וכן, כמו שאתם יודעים, עם הרבנית פרי כהן היקרה, המרצה ומטפלת רגשית שתענה כאן על השאלות שלכם, שלום וברכה רבנית פרי.

שלום שלום.

מה שלומך?

מצוין. ברוך השם.

אז א איך הנושא שלנו? אה היום בעינייך

נושא טעון

טעון

נושא ממש טעון בוודאי

באופן אישי את מרגישה את זה תרשי חושבת אצל כן כן גם באופן אישי וגם אז כל אישה שתדברי איתה תגיד שהיא מתחברת לנושא הזה כי תמיד אנחנו מרגישות שאנחנו לא מספיק יש יחידות ממש יחידות בדור שאומרות לא אני יודעת שאני עושה את המקסימום שלי לא אני יודעת ש ואני תמיד אומרת שזאתי שצריכה לשכנע כמה היא עושה את המקסימום שלה היא גם כן כי זה נובע מכך שהיא לא מרגישה שהיא מספיק. א כולנו רוצות להיות. את יודעת שבחרתי את ה ביחד איתך את הנושא הזה לתוכנית אז אמרתי איך אני אקרא לזה? כי הרגשתי שאני מדברת איתך. את מבינה את התחושות? את מבינה א למה למה אני מתכוונת? אבל אין בעצם איזשהיא כותרת אחת שאני יכולה לשיים, מושג שלמדנו

כאן בתוכנית, את הרגשות שעולות בנו, שעולים בנו כשאנחנו מרגישות שאנחנו לא מספיק. וזה סוג של גם שאלה שהיא גורמת לנו לי באופן אישי לחשוב מאיפה זה מתחיל. סוג של הביצה והתרנגולת. אני קודם מרגישה שאני לא מספיק או בגלל שאני לא מספיק בתחושה שלי גם כל מה שאני עושה זה לא מספיק.

לא, אני חושבת שלא משנה מה שנעשה. זה משהו שהוא שלנו, של אנשים. תמיד את הרגישי שלא, שהחמצת, שהייתי יכולה אולי קצת יותר. תמיד לאחר מעשה, תשקיבי את הילדים לישון, תעברי אחד ליד המיתות ותגידי, "וואו, איתו יכלתי קצת יותר, לא יכלתי לתת יותר, פה יכולתי להימנע מלכעוס, פה יכלתי עוד קצת להתאמץ." אמ תגישי א א כיבוד לחמותך כשהיא מגיעה ואז תגידי חבל שלא עשיתי כך וכך. א תביא אליי חורכים הביתה ומישהו יפתח מגירה ותגידי וואו יכלתי להתאמץ פה עוד קצת ולהשאיר את המגירה קצת יותר נקיה ומסו

איזה מעייף איזה מעייף לחיות ככה וולפני שנדבר על הקטע שזה מתיש נפשית מאיפה זה מגיע למה זה ככה למה תמיד גם כשתיארת את הסיטואציה של הלה להגיש ולהרח ולעשות תמיד יהיה איזה נקודה של קצת יותר או הרבה

אז קודם כל הנפש שלנו שופת לשלמות כזה כאלה אנחנו א אני חושבת שזה גם נובע מתוך המקום שאנחנו חצובים אנחנו חלק אלוק ממעל והקדוש ברוך הוא הוא מושלם שלם ומושלם ואנחנו רוצים להידמות אל הקדוש ברוך הוא בתכונות בתכונות של הנפש שלנו אנחנו כל כך רוצות את המקום של השלמות אנחנו כל כך רוצות את המקום של היופי זה כל התכונות שלקחנו זה תכונות שהחלק אלוק ממעל הביא איתו משם שם. אבל מעבר לזה, אישה תמיד היא קודם כל אישה היא חלק

היא היא לקוחה מ והיא תמיד א היא היא תרגיש היא צריכה עוד קצת, היא צריכה לתת עוד יותר, היא צריכה וזה באמת באמת מעייף. יש יש פתרון חלקי כן א זה מעייף אבל יותר מזה זה מאכזב וזה קצת מדחדך לפעמים וזה מתסכל ואנחנו נשארות מין תחושה כזאתי של באמת החמצה אוי מה יכולתי יותר

בוא נדבר שנייה על התחושה שהיא בדיוק מה מהצד השני מנגד התחושה של סיפוק של חדות העשייה של ככה להסתכל על השולחן שטר טרחנו ויגיד ברוך השם איזה יופי איזה נפלא ולא לא חסר דבר או שאולי אנחנו צריכים להחזיר דבר לפחות לזכר החורבן שיהיה בכל זאת חוסר שלמות אבל באמת מן תחושת מלאות כזאת של איזה יופי והכל מונח במקום והכל כזה תחושת ציפוק פשוט אני חושבת שכמו שאמרת כל אחד יכול באמת להזדהות איתה שפשוט אני יכולה להרגיש גיש שמחה בעשייה, שמחה במה שעשיתי, בתוצאה וגם אם היא לא, גם אם היא לא מושלמת, הרי אנחנו שורה התחתונה כן יודעים שאנחנו לא מושלמים. אנחנו כן יודעים שעם כל זה שאנחנו חלק אלוק ממעל ואנחנו חצובים מהמקור

העליון, אבל אנחנו לא ירדנו לכאן בדמות מלאכים. ותמיד אנחנו צריכים להשלים עם חוסר שלמות שיש בנו. אבל בכל זאת לדעת שבאיזשהו מקום אני עשיתי את הכי טוב שאני יכולה אז בוא נשמח בזה למה לחפש את המה עוד נכון וזה שלב שמגיע באמת אחרי שעשינו עבודה עם עצמנו ויש לנו מודעות ואנחנו מוכנים לשחרר מוכנים להגיד אוקיי מה שעשיתי זה היה הכי נכון בזמן שהיה לי זה היה הכי נכון במציאות שהייתה לי ולא לא לחפש את עצמי. אנחנו כל הזמן נוברות וכל הזמן מחפשות וכל הזמן צריכות עוד קצת. מי שישמע כאילו אין מספיק מסביב מי שיעשה את זה. אנחנו גם עושות את זה לעצמנו. הלחפש הזה, הביקורת שאנחנו מתמודדות איתה, התלונות לא חסר. זאת אומרת

גם את עושה את זה לעצמך לא מספיק שיש את זה מהסביבה. נכון ויש איזשהו איזשהיא בדיחה שאני אוהבת להשתמש בה. על איזשהו אדם שהגיע לגן עדן ולא ידעו מה לעשות איתו. הוא לא הגיע לגן עדן. לא ידעו אם לגן עדן או לגיהנום. אמר לו, אתה יודע מה? יש לנו פתרון בשבילך. אנחנו נשים אותך. יש בגיהנום בריכה של משהו ככה מים רותחים כאלה ומביאים לפה כל בוקר יש קבוצה אחרת שנכנסת. התפקיד שלך כשהם מנסים לצאת אתה מוריד אותם. כשהם מנסים להרים את הראש אתה מוריד אותם. נכנסת קבוצה אחת ובאמת מוריד להם את הראש. נכנסת קבוצה שנייה מוריד להם את הראש. קבוצה שלישית מורין להם את הראש ואז נכנסת קבוצה של נשים ולא יודע הוא הוא לא רואה שאף

אחד מרימה את הראש ואז הוא שואל שמה תגידו א הכל בסדר הכל תקין כן אה כן זה נשים הם מורידות לעצמם את הראש לא צריך להוריד להם לבד כן עכשיו

מצחיק ועצוב גם אבל חזק ביותר וויש יש יש מביננו שיודעות ככה להסתכל ולהגידו וואי את לא יודעת מה עשית וואי את לא זה אבל עוד הפעם זה תמיד נראה לי שזה קצת יותר מדי מצדק כי האישה היא היא תמיד צריכה להרגיש שהיא ה היא משלימה, היא נותנת עוד, היא היא עושה את המקסימום, היא היא יכולה להוכיח שהיא בסדר. ופה א מגיע המקום הזה שאנחנו בעצם מראות לעצמנו, ממש ממש לא טובות עם עצמנו, ראות עם עצמנו.

מה עושים?

אז מה עושים? באמת להתחיל להגיד לעצמנו ראשית, להתבונן, התבוננות פנימית. מה עשיתי? מה נתתי? האם באמת יכולתי לתת יותר? לא נכון, אז תרגעי. וחוץ מזה, בשלבים הבאים זה לבוא ולומר, "תראי, זה מה שעשית, זה היה הכי טוב."

פרי, את אמרת עכשיו תירגי?

כן, ומהר?

יש ספרי בישול שלמים שמתחילים קודם כל תירגי. אבל באמת הלירגע הזה בשביל להגיע לנקודת רגיעה הזאת שהיא היא אמיתית אני ארצחה משהו אם אני במקום הזה של ה של ה להוריד את הראש מתחת למים או מתחת ללב כמו שתרת אני צריכה משהו שיתן לי את המוטיבציה ואת המקום הזה של כן קורי תראי את הראש תקחי אוויר מה רק את עצמך רק את עצמך אף אחד לא יכול לתת לך את המוטיבציה הזאת אף אחד לא יכול לעשות בשבילך אה אתמול כמו אמרתי בשיעור שמסרתי כתוב קומצאי מתוך האפך רב לך שבת בעמק הבכה והוא יחמול עליי חמלה קודם כל את תקומי תחליטי שאת קמה תחליטי שאת עושה משהו עם החיים שלך קומי צהי מתוך אף אחד אחרי שאת קמה את אומרת די רב לך די ישבתי

מספיק היה מספיק עד עכשיו בואי נשנה ואז הוא יחמול עליי חמלה אז הדברים התחילו להראות אחרת אבל מה קורה אנחנו שמישהו יעזור לי לצאת מהמצב שמישהו יגיד לי את המילים הטובות שאני צריכה ואז יהיה לי יותר ביטחון, שבעלי יחמיא לי על כמה אני אישה טובה, זה לא עובד. קומי זה לא עובד וזה מהמם ה הדבר התורה זה שבט אבל עולה לי בראש תוך כדי שאין מה לעשות. אנחנו יצורים חברתיים ואנחנו מברכים בורא נפשות רבות וחסרונן ואנחנו חסרים הרבה פעמים גם כדי שבכל המורכבויות שהיחסי אנוש מביאים איתנו הם גם ישלימו אותנו אז כאילו אנחנו צריכים לחפש את הנקודת איזון הזאת של בין הרצון הזה לא להיות תלויה לא להיות תלויה שמישהו ישלים אותי

אבל כן יש את ה את ה בוא נגיד טובים השניים מן האחד שהאחד נופל השני מושיט לו יד אם זה בזוגיות אם זה בחברות אם זה בתוכנית טלוויזיה שאת מגישה ופתאום מדברים על משהו שנוגע בך או על כל הנושאים שנוגעים בך או כל דבר כזה שאת את כן נהזת בדברים שלפעמים אין בתוכך והשם מזמן לך ממש בהשגחה פרטית כמו סימני דרך כמו ציוני דרך שאת יכולה להתמלא מהם.

אז יפה. אז קודם כל יש לזה סימוכים. הרי כתוב לא טוביות האדם לבדו. לכן הוא ברא לו עזר כנגדו.

אפילו שאנחנו חושבים לפעמים תני לי בודד תאמיני אני אסתדר. יופי יופי אבל זה לא עובד.

נכון. אז הקדוש ברוך הוא ידע וכתוב דאגה בלב איש ישיחנה. שוב אנחנו רואים את ה את ה את הקטע החברתי את הקטע שלה ביחד את הקטע שזה עוזר וזה מרים. נכון, חד משמעי וצריך להעזר ואנחנו הולכים לרב כדי לקבל ממנו ברכה או לשאול אותו שאלה

או צופים בתוכנית משיבת נפש ושואלים שאלות

יפה מאוד אבל הכל טוב ויפה עד ודיברנו על זה בעבר כבר עד כמה אנחנו הופכים להיות תלוטיים באותם אנשים שיעזרו לנו דיברתי אני זוכרת באחת התוכניות ממש ראשונות על כמה אתה יודע עד כמה אתה תלוטי אז הרב רן ובר הביא רעיון מאוד מאוד יפה. הוא אמר, "ניקח את זה מתפילת 18. בתפילת 18 האם מותר להישאן?" לא. אסור לך להישאן על שום דבר. אבל האם מותר לך ליגוע בשולחן? מותר לך לגוע בשולחן ברמה שאם יקחו את השולחן אתה לא נופל. אז הרעיון של ליגוע אחד בשני ולהעזר אחד בשני ולתת אחד לשני זה מקסים. מה קורה כשמזיזים לך אותו? האם אתה מת? האם אתה נופל? אם אתה לא יכול.

זאת בדיוק הנקודת איזון שחיפשתי שאנחנו צריכים איזשהיא אינדיקציה לדעת איפה אני איפה אני מונחת. וכדרכך בקודש את תמיד נותת את ההסתכלות הפרקטית המעשית הזאת של באמת האם הדבר הזה הוא משענת או תלות או משהו שאני לא יכולה בלדיו או משהו שזה כל כך יפה לדעת שהנה נגעתי כי אני בן אדם ו ואנחנו משתמשים במגע ואנחנו בנויים לזה אבל הנה לקחו את זה אני עדיין בסדר אני עדיין עומדת

וזה כל כך יפה וזה באמת יש לי יש לי באמת איזשהו איזשהיא נגיעה. אני זוכרת שבתקופת הזוגיות הצעירה ממש שלי כשהיינו א כן כן אני אגן מאוד צעיר

לגמרי אבל א נקודת התחלה אנחנו מדברים

כן ואני זוכרת שכשהיינו ממש מתווכחים אז הייתי יושבת על הספה ולא הייתי יכולה לזוז לא הייתי יכולה לנשום זה היה גומר אותי ממש

זוכר אתה סיפרת לנו את זה והעם הזמן אתה לומד שזה לא נכון לאף אחד מהצדדים זה גם לא מה שבין הזוג רוצה לפעמים נראה לנו שבין הזוג רוצה שאנחנו אנחנו נהיה תלויים בו, שאנחנו נראה לו שאנחנו צריכים אותו, שאנחנו נידעים אליו. נכון? בין הזוג צריך לדעת שיש לו מקום טוב בחיים שלנו, שיש לו מקום של כבוד בחיים שלנו, שאנחנו אוהבים אותו, שיכאב לנו אם הוא לא יהיה שם חס ושלום, שאנחנו מחכים שהוא יחזור הביתה. זה חשוב וזה גם חלק מאיתנו. זה לא רק בשביל להראות לו. אנחנו באמת זה מה שאנחנו אמורים להרגיש שהוא חשוב לנו מאוד בחיים, שאנחנו כל כך שמחים שהוא בחיים שלנו. ועם כל זה אסור לנו להיות במצב של תלות איומה. זה לא טוב לאף אחד.

את יודעת, את בדיוק נוגעת באמת בשאלה שהגיעה אליי. אני לא אגיד יותר מדי פרטים כי אבל הגיע אליי שאלה כזאת של א בעל שטוען טענות קשות של אני ראית בבית. זה לא נראה שזה משנה אם אני נמצא או לא. וולשמחתי באמת התשובה שנתתי היא כזאת שלת לאדם מקום להרגיש שזה כל כך משנה אם אתה נמצא או לא נמצא ולפעמים זה להראות בדברים הכי פשוטים והכי קטנים כמו לעשות קבלת פנים במאור פנים הנה הגעתי הבית לא ממשיך עכשיו אותו דבר מישהו פה נכנס הביתה וזה מישהו חשוב כמו שאם מישהו שאנחנו אנחנו לא רואים ביום יום איזה דוד מאמריקה או איזה מישהו מאוד מאוד חשוב ומשמעותי פתאום מגיע אז כל הבית עוצר וכולם עוזבים את מה שיש להם בידיים ובאים

לקבל את פניו זה לתת תחושה של חשיבות שכל אחד צמ לה אפילו ברמה הכי בסיסית זאת אומרת לא א מישהו נכנס פתח את הדלת סגר אחריו זהו לא קרה כלום לא שלום מאור פנים איזה איזה שורירי שני שניות זה בדברים קטנים שורירי שניות שהבית עוצר ואבא הגיע אבא הגיע יש לו נוכחות יש לו משמעות הבית לפני שאבא הגיע והבית אחרי שאבא הגיע זה לא אותו דבר זה לא אותו בית וזאת משמעות שהרגשתי במצוקה בשאלה

שזה מה שנמצא שם ובחסדי שמיים זאת גם הייתה התשובה ואני מקווה שאנחנו ניקח את זה לעצמנו במה שנקרא בהרבה זוויות ובהרבה פנים כי זה יכול לשנות יכול לשנות בית כמה שזה נשמע רגע קטן ופשוט הרגע של הכניסה לבית אבל זה יכול לשנות את כל הבית כי הראש של הבית מרגיש שהוא ראש

בדיוק

והוא לא איזה שערה שנשרה

לא רק הראש של הבית מרגיש כאן טוב אני אחלק את את מה שאמרת עכשיו לשתי דברים זה לא רק הראש של הבית מרגיש שזה טוב אני חושבת שכ כשבעל נכנס הביתה או ילד ד נכנס הביתה ואישה עוצרת לרגע ומסתובבת מהמחוות, מהסירים, מהכלים, מכפול הכפיסה. היא עוצרת לשנייה. היא מכבדת את עצמה קודם כל

יש משהו שמכבד בבן אדם שעוצר לכבד אדם אחר. כי מי יכול לכבד אדם אחר? איזה הוא מכובד המכבד את הבריות. אם את לא מכבדת מישהו זה פשוט אין לך שום מקום של מכובדות אצלך. זה מה שאת מרגישה ש אפילו יכולים לעשות לך כי כאילו זה את איזה משהו עובר אבל אם לך יש מקום של כבוד וכשאת נכנסת הביתה ואת נהנית מזה שנותנים לך את המקום שלך את גם תתני מקום למישהו אחר. יש משהו בעצירה הזאת בלת מקום זה אומר לי יש מקום אני יכולה לתת גם לך את המקום שלך אז לפני שאת מכבדת אותו את מכבדת את עצמך ודבר נוסף אותו גבר שבא ואומר אני מרגיש כמו ראית לא עוצרים נתת את המקום הזה שלא עוצרים בשביל להיות אנשים צריכים לדעת שאם לא עצרו בשבילם זאת אומרת שאין שם מישהו

וואו

ואם אתה לא תיתן נוכחות לעצמך אף אחד לא יתן נוכחות לך אף אחד. ואני עושה את הניסוי הזה כל הזמן. אתמול נתתי הרצאה בכנס מאוד גדול א שהיה על זוגיות וביקשו ממני להקליל את הנושא. אז הייתי חייבת לעשות את זה. ואת יודעת אני דיברתי ושמעתי את כל האנשים ממש צוחקות. אני אומרת משהו וכולם צוחקות. וראיתי שזה אוניברסלי. זה היו שמה מכל גוני הקשת. היו שמה אשכנוזיות וספרדיות וחסידות וליטאיות וכל מיני סוגים של חסידיות וכולם צחקו. ואת רואה שבאמת כולנו נמצאות באותו מקום וכשאת לא מכובדת את לא יכולה לכבד כשלך אין מקום את לא יכולה לבקש מקום זה לא זה לא עובד

שמה זה מתחיל

לחלוטין תשימי לב אם יש רוח בחוץ ויש איזשהו חתיכת נייר קלילה היא עפה עם הרוח אף אחד אפילו לא שם לב לא נותן לה מקום אבל כשיש משהו שהוא כבד יותר אז הוא נשאר עומד על מקומו רואים אותו וזה מה שקורה. אם את לא תתני לעצמך, אל תצפה שמישהו יתן לך. אם אתה לא תיתן לעצמך למה שמישהו אחר יתן לך? להפך אתה עובר, אתה מובן מאליו, אבל אז אנחנו מבקשים שלא יראו אותי כמובנת מאלה. איך לא יראו אותך מובנת מלא? אם את מובנת מאלה אצל עצמך?

אם דווקא גם הנקודה הזאת זה הנקודה שמפריעה, זה כבר אומר למה דווקא זה מכל הדברים שבעולם. יש כאן איזה איך אמרנו טריגר, איזה נקודה שבדיוק שם זה נוגע שכנראה שם צריך לנקות ולתקן

ודבר נוסף ש שככה מתבקש אנחנו דענו בזה באחת התוכניות שאנחנו לא יכולים לתת משהו שאין בנו והבת לראך כמוך המצווה הכל כך אוניברסלית הזאת הכל כך יהודית הזאת היא מצווה ש במה היא תלויה? בזה שאנחנו נאהב קודם כל את עצמנו. כי אם אין בנו אהבה עצמית לא במובן נרכסיסטי אלא במובן של ערך עצמי של הכרת הערך שלי אני אני לא אוכל לראות ערך באחרים. אני לא אוכל לתת אהבה כי אין את זה בתוכי. ועוד יותר מי שלא קיבל אהבה לא יכול להעניק אהבה. וזה הופך להיות איזה שרשרת אפילו של העברה בין דורית. מסכימה איתי

לגמרי ואז מה שאנחנו באים ואומרים טוב אני לא הייתה לי אהבה כל החיים אז אני מתחתנת כדי שיתנו לי אהבה מהר מאוד זה יתברר כעסקה לא מוצלחת כי אתה לא יכול לדרוש מאנשים אחרים שיתנו לך את מה שחסר לך זה לעולם לא ימצא את עצמו

זה אחת הטעויות אני חושבת בזוגיות שמתחילה עוד לפני שיש זוגיות שבחורה בחור לא משנה אומר לעצמו ש כל מה שאני לא אני אתקן בתוך הזוגיות ולא מבינים אני יהיה מתוקן על ידי הזוגיות

בדיוק ולא מבינים שזה בדיוק הפוך שצריך לבוא מתוכן לזוגיות כדי באמת להיות במקום של נתינה ושל קבלה שבזה זה תלוי בדיוק בדיוק ש כי שתי הדברים גם נתינה וגם קבלה אתה צריך לדעת לעשות את זה כמו שצריך אתה צריך להיות במקום בשל כיוון שנתינה יש אנשים שהם הם לא הם לא הם לא מוכנים א אולי אני אקרא לזה לקבלה יש אנשים שהם לא הם מוכנים לקבל הם רוצים לקבל הם הם הם מחייבים את הצד השני לתת להם וזה לא זאת לא קבלה זאת הכרכה זה אונס זאת כפייה אין פה קבלה אז בן או בת הזוג נותנים כי הם יודעים שאין ברירה רה

כי לוקחים את זה מהם לא כי הם נותנים בעצם

בדיוק וזה ואין שם כלום וגם הנתינה לתת את מה שהשני רוצה לקבל לתת את מה שהשני צריך לא את מה שאתה רוצה לתת ואת מה שאתה היית רוצה לקבל להבין שיש פה צד נוסף להבין שיש פה מישהו ש שיש לו צרכים אחרים משלך להבין שיש פה שני אנשים שונים לחלוטין וועכשיו א א ועם זה ננצח ואת יודעת איך אחד הדברים שאני חושבת שהכי באים לידי ביטוי ברגש הזה שאנחנו מדברות עליו כאן בתוכנית, שזה הנושא היום של האני מספיק, זה בזוגיות. אני חושבת שזה אחד המקומות שזה הכי הכי פוגש אמרנו נשים בעיקר מה לעשות של אני עושה ואני עושה ואני עושה. זה יכול להיות גם גברים, חד משמעית. וואני נוטת ואני מרגישה שאני כל כך מרצה ואני כל כך רוצה להיות שם ושלא יהיה טענות עליי אבל אני לא מספיק איזה תסכול

זה תסכול איום ונורא וזה הדבר האיום ונורא כי ככל שאת מרצה את הזולת ככל שאת מתקרבת אל הזולת את מתרחקת מעצמך וזאת התופעה האיומה ביותר שקיימת עליהדמות כמה שאת יותר עושה בשביל בשביל האחר מתוך מקום מרצה לא מתוך בתוך מקום רוצה אלא מרצה. במרצה יש פה איזשהו איזשהיא נפעלות. אתה לא פועל, אתה בעצם נפעל על ידי משהו שמישהו אחר רוצה. ואז את מתרחקת מעצמך ומתרחקת ומתקרבת אל אחר כדי לקבל מה? לקבל את הפידבקים החיוביים כדי את מפחדת, כי לא נוח לך, כי לא טוב לך, אבל את כבר לא יודעת באמת מה את רוצה. אני חייבת לשאול אותך פרי, אני זוכרת שאת שיתפת כאן בתוכנית על המקום המרצה שאת היית בו. אז ככה שהתשובה שלך היא ממקום

פנימי ועמוק. ואם את יכולה כן להגיד מה הנקודה שאת כאילו תפסת את עצמך שאת מרצה כי הרי את היית מטפלת היה לך מון

היה לי. כן. והיית אחרי לידה ואני זוכרת את הסיפור הזה שהיית אחרי לידה וקיבלתי ילדים זמן מאוד מאוד מאוד קצר אחרי הלידה משהו הזוי אני זוכרת שהתפעלתי מזה ולא בקטע טוב

בצורה של איך אפשר בכלל ו איפה תפסת את עצמך והבנת שאת חייבת להחליף את המקום המרצה הזה ואיפה הבנת ש שאת את במקום מרצה ולא רצוי אז תראי קודם כל לקח לי המון המון המון שנים להבין שאני במקום מרצה ולא רוצה אה כשכבר הגיעו מהם עד נפש באמת כשהגעתי למצב ש זה גרם לי ממש להיות להיות חולה אני לא טוב לא יכולתי להרים את עצמי לא רציתי להמשיך את העבודה א ובעוד המון דברים בחיים שלי הרגשתי שזה לא מה שאני רוצה וו

זאת אומרת זה הרבה דברים שנאספו ביחד לנקודה כן אוז אז אני יכולה להגיד לך ש שאנחנו רואים באמת בפרשת השבוע הזאתי שיש אני קוראת לזה שיש שלוש סוגים של טייפים שהקדוש ברוך הוא קורא להם ואומר להם בואו הגיע הזמן הגיע זמן גאולתכם

כן

קומו בואו ת זה אז יש לנו את את פרעה שפרעה בעצם הוא הוא מחזק את הלב שלו כאילו הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו אני אחזק את ליבו של פרעה ופרעה מחזק את הלב שלו למה הוא מחזק את הלב שלו כי יותר נוח להישאר במקום שאני אני יודע שאני מכיר שהוא מונח אז הוא לא צריך להשתדל יותר איך הוא אומר ל לחרטומים שלו תגידו גם אתם יודעים לעשות את מה שמה מה שעשה עם הזה גן הנה יופי אנחנו גם יודעים זה בסדר לא צריך לא צריך לשנות זה תמיד מזכיר לי את אלה שעדיין לא חזרו בתשובה שהם אומרים אה אבל איפה זה נוגע בי וחוץ מזה מי אמר שזה באמת תורה אמיתית וחוץ מזה למה כי נורא קשה לנו לקום אבל נשלחות לנו הערות כל הזמן תראו זה לא מתאים

תראי כבר צריכה לעשות שינויים עם עצמך. תראי, את צריכה לא אבל זה המוכר והידוע. טוב, זה מה שאני יודעת. אני יודעת לרצות. טוב, זה מה שאני יש את הטייפ הנוסף ולא שמואל משה מקוץ הרוח הוא מעבודה קשה. יש הם הם הם הם בתוך עבודה קשה. הם מאמינים שזה הנכון. הם מאמינים שככה צריך להתנהל. הם מאמינים שזה זה הקורל שלהם, זה החיים שלהם. אז זה עוד סוג. זה מה לעשות. זה מה שנגזר עליי. ויש את זה שהקדוש ברוך הוא מגיע למשה רבנו להבדיל מהשתי הטייפים הקודמים. הקדוש ברוך הוא אומר לו משה רבנו בוא אני בחרתי בך להיות משהו ומשה אומר לו אבל אני לא יכול אני מגמגם אצלי זה לא יעבוד אני לא אוכל לעשות את זה באמת הקדוש ברוך הוא בא

לכל אחד ואחד מאיתנו בהערות יומיומיות בכל פעם שאת מרגישה שיש משהו שמחאיב לך תבדקי עם עצמך מה יש שם אני שוב עושה משהו שביקשו ממני אבל אני לא רוצה ואני יודעת שיש פה המון אנשים שתזדהיין איתי שהילד מבקש משהו שהבעל מבקש משהו והיא הולכת לעשות את זה והיא מסובבת את הראש והיא עושה לעצמה פרצוף מציק כזה של שמישהו הציק לה פרצוף מעצבן או או פרצוף לא יפה או שהיא תסנן איזה מילה לא יפה זה לא אמור להיות כך במערכת זוגית

כולם מעניות עכשיו

זה לא אמור להיות כך

מענינות בבית אני רואה את זה

פה אנחנו צריכות להבין שיש לנו קריאה ככה לא אמורה להיות מערכת זוגית ככה לא אמורה להיות להיות מערכת בין אמא לילד. ככה לא אמורה להיות המערכת שלך עם עם הבוס או עם הבוסית שלך בעבודה. לא, כך זה לא אמור להתנהל. זה אומר שאת נמצאת במצב שאת לא מכוונת למקום שלך, לרצון הטבעי שלך, לצרכים שלך. עכשיו, כשאנחנו אומרים צרכים, ישר קופצות לנו מיןות כאלה. מה? אנחנו צריכות להיות רק צריכות, רק רוצות, רק מה שנוח לי? לא, זה לא בא מתוך מקום אינטרסנטי להפך. אבל כשלך יהיה נעים וכשלך יהיה נוח, את תוכלי לתת. את יודעת אינטל זאת החברה הראשונה שהחליטה שהיא עושה למען העובדים כי כך היא תקבל הרבה יותר אז היא נתנה להם לרווחה

חדרי כושר הגעתי לצת שמר רצה הייתי בשוק רציתי לשנות את הכל ואתה תחיל לעבוד באינטרג שאני כל כך גרועה במחשבים כן יש להם חדרי כושר יש להם חדרי אוכל מכל מיני סוגים יש להם סוכנויות נסיעות יש להם יש להם שם הכל למה כיוון שאם תלמרו אם אנחנו ניתן לעובדים שלנו שיהיה להם את הנוחות המקסימלית שלהם הם יקבלו יותר כשאנחנו כל כך איך מפחדות להיות אינטרסנטיות ולעשות רק מה שנכון לי ומה שטוב לי? את לא מבינה שכשאת עושה ולא מתוך אל תחטפי את הנכון והטוב לך. אל תצעקי את זה בכל אל תגידי אני רוצה שתיתן לי כך או אני רוצה שתעשה לי כך או לא מתאים לי כך ממש לא. להפך מתוך שיח נכון ועדין לבוא ולשתף. אני רוצה לשתף אותך במשהו

אני רוצה לספר לך מה יהיה שם. ואני זוכרת שממש כשהייתי שוב אני אומרת עוד יותר צעירה זה נוראי איך שאני באה ואומרת את זה כן כי אני באמת כנראה מרגישה נורא זה אז אז הייתי מחכה שהוויכוח יעבור אז יעבור א עוד יום ועוד יומיים ואז יושבים על קפה ומספרים אחד לשני מה יש שם מה אתה הרגשת מה אני הרגשתי ולתת מקום לבין הזוג להגיד את מה שיש לו גם אם זה מקפיץ אותך אל תקפצי תחכי בסבלנות תביני שזה הצד שלו זה לא אומר עלייך שום דבר זה אומר שהוא משתף במה שקורה אצלו. מם אז הרבה הרבה עבודה פנימית ואם אפשר לסכם את זה אי אפשר לסכם את זה כי יש פה הרבה הרבה שלבים אבל אני חושבת שהדבר העיקרי זה ההתבוננות פנימה שאנחנו באמת

חוזרים למקום הזה ש שתסתכלי גם על עצמך ואינטרס אולי זה לא כזאת מילה נוראית אבל אנחנו נצא להפסקה ויחד עם התשובה על זה אנחנו נענה גם על השאלות שלכם הפסקה וחוזרים

אבא אני פוחד ליפול אני תלוי בין ארץ לשמיים כי אל מטיב אתה בחסדך אני לבד אני צריך אותך אבא אני בונה טבר לפני שהמבול הזה יגיע וישטוף את כל התאבות. זמן אליי זוגות זוגות. אבא תקן אותי. הנשמה הזו קרועה לשניים אני עומד אבל חייב לזוז. תאיר אותי באור גנוז. אבא אני חייב אותך מבאר יבשו המים בתמוני אל האמת. בין מה שחי למה שמת. ואם החושך יקב, יש לי אריח קטן בחלון לתת לי קצת. יש ילד שמסתכל בי, אולי זה אני שפוחד לישון. כשהבוקר יגיע אתחיל שוב לחלון. אבא זה חונק אותי והשינת חינם הזו קשה לי לא אל תקשיח לבבות אל מטיבתה עם הבריות יש בי זהקתולך והיא תגיע גם עד השמיים אבא כי עוזר הזמן כוון אותי חבר מכאן ואם החושך

יקה בי יש לי הריח קטן בחלון לתת לי קצת יש ילד שמסתכל אולי זה אני שפוחד לישון שהבוקר יגיע התחיל שוב לחלות ואם החושך יקבי יש לי רח קטן בחלון שנותן לי קצת טור. יש ילד שמסתכל בי. אולי זה אני שפוחד לישון. כשהבוקר יגיע אתחיל שוב לחלום. תודה שחזרתם אלינו. אז אני מקווה שאתם מרגישים קצת יותר מספיק מלפני ההפסקה שלנו. ועכשיו זה הזמן להגיע אל השאלות שלכם, לא לפני שאנחנו נענה בקצרה על השאלה שאיתה יצאנו להפסקה. זוכרת את השאלה? גם את תיבת את זה. אני אגיד לך.

אנחנו רצינו לדעת אם באמת המקום הזה המרצה הוא משהו שירדוף אותנו כל הזמן או שברגע שפטרת אותו כמו שאת פתרת עם עצמך שסיפרת לנו אז זהו זה נעלם או שזה עבודה של כל החיים?

זה הופך להיות הרבה יותר קל. הרבה הרבה יותר קל.

איזה מעודד? אני חושבת שמעבודה של ריצוי אז צריך להיות מוכנים לאכזב קצת כי הרי מה הו מה כשאנחנו מרצים בעצם ממה אנחנו בורחים מהמקום הזה שאנחנו מרגישים שהכזבנו את האדם השני שנמצא מולנו אני לא רוצה לאכזב אז אני נותנת לו גם את מה שאין לי לתת ואנחנו צריכים להיות מוכנים להיות מאכזבים זה בסדר עכשיו א א יש אנשים שהם מפחדים א אה אה לאכזב את הילדים שלהם, להגיד לא לילדים. יש את אלה שמפחדים א לאכזב את בין הזוג. בין הזוג ביקש ממך שתכיני משהו מסוים לארוחת הערב ואת לא ואת לא מכינה, אז את מאכזבת אותו. צריך להיות מוכנים קצת לאכזב. לא יכולתי להכין עכשיו ולהיות מסוגלים להגיד את זה ולא להרגיש כל כך כל כך רע עכשיו

שזה לא היה אכזבה על בסיס קבוע. לא כל פעם שהוא מבקש ממך משהו את לא מכינה. בוודאי שלהיות א נכונה לעשות ובוודאי שלהיות רוצה לעשות אבל להיות מסוגלת להבין שגם אם לא היית מדוייקת למה שהוא רצה ממש או למה שהילד שלך רצה ממש אז זה בסדר עכשיו מאיפה נובע הפחד מלאכזב זה הפחד שלא יאהבו אותי

אה כן

חשבתי שאת באה להתחבר למה שדיברנו בתחילת התוכנית שיש בנו את הרצון הזה לשלמות אבל הפחד שלא יאהבו אותי לא ובהבותי זה שורש שהוא להרבה רגשות

וגם נכון וגם אני לא מספיקה אם תלכי אחורה אחורה אחורה אחורה אני לא מספיקה אז אני לא מספיק טובה אם אני לא מספיק טובה אז אני לא אז אין לי מקום אם אין לי מקום אז אני שקופה אם אני שקופה אז אני מרגישה לראהובה

הבתי

וואי זה זה שורש

תמיד כשמישהו בא עם בעיה אז אנחנו יושבים לבדוק איתו שואלים שאלות ועוד שאלות ועוד שאלות ועוד שאלות וזה בסוף מוביל לאיזשהו בור של כל הפחד שאלות שלוקחים כאילו לקצה. אוקיי? ואם את לא תספיקי לעשות ככה וככה, נו ואז

ואז מה יקרה? ואז מה יקרה? ואז מה יקרה? ואז להגיע לקצה. ואז אין לך פחד ממה להיות, אין לך חרדות, את לא מרצעת, את מאושרת, את מספקת לפרוק את ה לפרוק את את המקום הזה.

את עושה לייקים לכולם, כולם בסדר. את אוהבת את כולם וכולם אוהבים אותך. העולם מחייך, מחייכת אלייך. ואז שמש זורחת גם כשיש עננים. אבל מה לעשות שאנחנו בתוך סופה

ואנחנו יושבים כאן ובאמת הרבה פעמים כמו שאמרנו הסופה היא מתחוללת בתוכנו והשאלות שאנחנו מקבלים באמת מהצופים היקרים שלנו מראים שיש התמודדויות מכל מיני סוגים ומכל מיני כל הצבעים וכל המינים אז אנחנו א ניגש לשאלות ברשותך

ערב טוב אני אם חדורית ואני ממש בטראומה מאז המלחמה שמה הקודמת חוויתי דברים לא פשוטים. איך אפשר להתגבר על הפחד ולהתמודד עם המציאות כפי שהיא היום? אני בקושי ישנה בלילה. עכשיו זאת שאלה עכשיו מהיום, מהערב זאת לא שאלה של התמודדות שאלינו אתה מזמן המלחמה שהיו הזקות. זאת אומרת אנחנו עכשיו במצב כביכול רגוע. אמנם בחדשות מצפים לדברים לא טובים ויש איזשהיא בעלת ציפייה. אבל אין הזקות. ברוך השם אין את כל הדברים האלה אז

קודם כל המלחמה השאירה איתה כמויות על כמויות של אנשים שנמצאים בחרדות ממש חרדה קיומית של מה יהיה אנשים סוחבים איתם את זה וממש ממש ממש קושי לא פשוט וא א אנחנו צריכים לדעת שהתרופה הכי טובה למצב הזה זה באמת להתחזק באמונה וביטחון אז אז קודם כל אמ כשאנחנו יושבים ואנחנו לומדים אמונה וביטחון ואנחנו מבינים עד כמה הקדוש ברוך הוא כאן ועד כמה הכל מתוכנן והכל מתוזמן אז זה נותן לנו המון המון שקט וריפוי כי אנחנו לא לבד ממש ממש לא לבד ויש לנו ריפוי ובמגביל באמת ללכת למצוא שוב את השורש כיוון שכל אדם מפחד יש לו שורש נראה לנו שאנחנו מפחדים מהיום האיראני אנחנו מפחדים מהיום ה אבל יש שמה עוד משהו יש שמה איזשהיא

ילדה קטנה קטנה שמרגישה מבוהלת ואנחנו יכולים לעזור לה על ידי שנטפל במקום של הילדה הזאת וניתן לה את המקום שלה וניתן לה את הביטוי שלה כשילד מפחד מאוד זה ילדים קטנים את יכולה לראות אותם מפחדים מ מ מ מא מ מסירנה של אמבולנס

הם יכול למה

יש פתאום רעש גדול אין להם יכולת לבטא מה זה מעורב ר בהם יש להם מן בלאגן, יש חוסר סדר, יש אז אז המקום הזה של החוסר יכולת לבטא ולהגיד מה אני מרגיש ומה זה הציף לי ויש לי פה רעש ובאגן ו אז זה יוצר פחד מאוד גדול וזה יותר היסטריה אז כשאנחנו עושים איזשהו טיפול אנחנו נוטעים את האפשרות לחלקים הפנימיים שלנו לעלות ולבוא לידי ביטוי ולשים אותם על השולחן ואז יש קצת יותר סדר ואז יש פחות היסטריה ואז אפשר להתמודד עם דברים מסוימים.

טוב, מקווה שזה יעשה סדר.

כן. אני חושבת שתכף שולחים לנו מהקונטרול הודעות על מצוקה שם.

מהקונטרנטרול? אני מקווה שלא.

א

יש שם קייט.

יש לנו שם. כן. היום יש קייטה בקונטרול. אין ספק. א יש לנו כאן שאלות גם שהם צריכות יותר נפח של זמן. א אני מאוד נהנית מהתוכנית שלכם, באמת משיבת נפש. א אני רוצה לדעת איך להתמודד עם חרדה של הרבה הרבה שנים בעיקר ממקומות פתוחים. זה גורם לי למגבלה מאוד מאוד גדולה. מבקשת לא לפרט ככה את כל הפרטים. אז אני צינזרתי את השאלה.

טוב, אז א פה צריך ממש ללכת לטיפול כדי להבין מאיפה נובעת החרדה הזאת. אבל א אמרנו את זה בעבר, יש שלושה שותפים באדם שזה אבא, אמא והקדוש ברוך הוא. זה יוצר את המשולש הזה. אוקיי? ו שבתוך המשולש הזה נמצא הילד. אוקיי? כאילו, אם אנחנו נסתכל, זה האבא, זה האמא וזה הילד. וזה סליחה, זה האבא, זה האמא וזה הקדוש ברוך הוא והילד זה כאילו החלק של המשולש הפנימי. עכשיו, ברגע שחסר אחד מהנוכחים בסיטואציה, אבא שקרה איתו משהו או שנעלם לנו מהחיים בגיל צעיר או שהקשר איתו היה לא טוב, אנחנו נרגיש כל הזמן לא מוגנים ונרצה לסגור עם אותו דבר. ואז מה שקורה זה שאנחנו מאבדים ככה את את התחושות של הביטחון שלנו בתור ילדים קטנים

ואז אנחנו יכולים למשוך את זה איתנו לאורך זמן אז אפשר ללכת לבדוק את המקום הזה ממש לבדוק לשם אבל חייב פה טיפול יכול להיות שזה לא שם זה מה שעולה לי ככה ב בתחושה שלפי הדברים שהיא א כותבת אבל זה יכול לה

אגב גם אם זה אדם בוגר ואולי אפילו ההורים נפטרו או

אה לא זה מתחושה מגיל צעיר יותר

אוקיי

ואז אנחנו סוחבים ובאיזשהו שלב זה התפרץ ולכן כדאי ללכת לבדוק מה לא מוגן לי כי אם אני מסתכלת על שלושה שותפים באדם אז זה תחושת המוגנות הראשונה אבל יכול להיות שם עוד דברים אז באמת ללכת לעשות טיפול ולחפש למה מה יהיה שמה א מה מה מה הקושי באמת כי כשיש אנחנו נמצאים במקומות פתוחים אז אין לנו את התחושה הסופה אין לנו את התחושה העוטפת, המגוננת וזה יכול ליצור, זה יכול להגיע מתוך איזשהו שלב מאוד מוקדם. אוקיי. אמ אני בחורה שחוזרת בתשובה ועברתי פרידה קשה. א אני שוקלת לחזור לבחור שממנו נפרדתי כי אולי יש שם משהו אמיתי. אבל הוא פתאום נעלם. אני לא יודעת מה לעשות. זה עצוב. זה דברים שבאמת מקשים כל כך על הנפש. אבל

מה באמת היא יכולה לעשות? היא שוקלת לחזור אליו והוא נעלם. אז מה היא מבינה מזה? אולי באמת יש פה משהו שחבל להתאמץ עליו, חבל לבזבז עליו את הזמן וכדאי לעסוק בריפוי ממה שהיא עברה בחוויה? למה היא נפרדה ממנו? למה היא החליטה לעזוב? כך זה נשמע. אני שוקלת לחזור לבחור שממנו נפרדתי

אה או שאם הוא נפרד ממנה אז יכול להיות ש היא כבר לא כל כך מתאימה לו וחבל לבזבז על זה את הזמן כדאי להתקדם קדימה לעשות משהו

איך ממשיכים הלאה בכל זאת אם יש איזשהיא תחושת תקיות של הלב רוצה הלב נשאר באיזשהיא נקודה זה לא תלוי בה ומשמה זה את אוכלת משמה זה צריך לצאת בגדול צריך לצאת לחיים ומה זה נקרא לצאת לחיים להפסיק לי להפסיק צ לשקוע באיפה שהיינו להתחיל להתקדם קדימה

למצוא ריבאונד למצוא משהו שמה שבאמת שיסיח את הדעת לא רק שיחסיח את הדעת לצאת לחיים לחזור לחזור לחיות כי כשאנחנו נמצאים בתחושות של תסכול ומסתכלים אחורה אנחנו נקראים עבריינים אנחנו כל מסתכלים על העבר שלנו מה היה שם מה היה איך היה א מה היה איתו איך זה היה איך זה התקדם איך זה איך זה לא התקדם מה היה תקוע למה הלאה קדימה להתקדם קדימה זה לא נותן שום דבר להיות שקועה בדברים שהיו בעבר זה רק מושך אותך אחורה ולוקח אותך למטה לא להתקדם הבחור גם ככה נעלם אז די פתח את הדלת לצאת החוצה לנשום אווירצח א להתעניין בדברים נחמדים לאו דווקא בקטע זוגי עכשיו קודם כל לרפא את המקום שנשמע מאוד מתוסכל ואז להמשיך הלאה ובעזרת השם יגיע זיווג הגון

בעזרת השם איך אמרנו יש לנו נוסחה להצלחה שהיא מקדמה דנה שאנחנו עושים השתדלות ועוטפים אותה בהרבה הרבה תפילה אז בעזרת השם זו הנוסחה להצלחה

נכון

ואנחנו לא יכולים כל זה שאנחנו מדברים בפן שהוא טיפולי בפן שהוא של עשייה בפן של מה אני עושה כאן יש הרבה דברים שהלעשות הוא לא לעשות הוא הרפודו כי אני השם

ולהיות במקום של לשחרר

כי הרבה פעמים אנחנו כמו אותו ילד קטן שיושב באוטו לצד אבא שלו והאבא נותן לילד עגד צעצוע והילד יושב הוא בטוח שהוא נוהג באוטו והוא בטוח שהוא עכשיו מכוון ימינה ומכוון שמאלה ואין לו מושג מזה שמי באמת נוהג באוטו האבא שיושב לצידו וההגה האמיתי בידיים שלו אותו דבר דבר להבדיל כן אבל כדי לסבר את האוזן אנחנו עם הקדוש ברוך הוא הוא נותן לנו את האפשרות לעשות כל אשר יעשה אותם האדם ובזה הוא מברך אותנו מברך אותנו במה שאנחנו עושים כי אנחנו בעולם העשייה אבל זה לא באמת וכאן זה הנקודה שמבלת אותנו כי אנחנו הרבה פעמים נשאבים לעשייה למה אני כן יכולה לעשות לאיך אני כן יכולה להחזיר את הקשר הזה איך אני כן מה מה אני

יכולה לעשות ולפעמים אין מה לעשות לעשות לקבל את הדברים שאנחנו לא יכולים לשנות ולדעת שגם זה ובעיקר זה לטובתנו ויש פה הרבה חלקים בתמונה שאנחנו לא רואים ושמה איפה ש איפה שנגמר ההיגיון השכל ההסברים העשייה שם אנחנו פוגשים את האמונה את את המקום

ב-100%

של הקדוש ברוך הוא

ב-100% ב-100% את יודעת היום השוה אצלי אחת הבנות שבאמת חפה עברנו המון לעומק. היא הגיעה מאוד תאונה והיה לה עבודה. היא עבדה כמה חודשים ממש טובים. והיום היא פתאום אמרה לי, תגידי, אבל אני מרגישה שאני עושה כך וכך מתוך מקום של זה וזה וזה ואני עושה את זה ואת זה מתוך מקום של כך וכך וכך. ואמרתי לה ו אומרת לי מה זה זה? מה זה ו בואי נמשיך. כאילו אמרתי מה את אומרת להתחיל לקבל את עצמך ככה? היא אומרת, אבל תקשיבי, עשינו עבודת עומק כל כך זה וכל פעם שהיה משהו אז חפרנו עוד יותר לעומק, נכון? אבל קיבלנו כלים של איך לחפור ולא לקחנו את הדברים כמובן מאליו והבנו שיש לנו טריגרים ולעתים יש מצבים שאנחנו צריכים להגיד

אוקיי וזאת אני. אז מצד אחד לא להבין שיש דברים שמציפים אותנו ויש דברים שמצים אותנו ויש דברים שאנחנו צריכים לעבוד עליהם ויש גם דברים שאנחנו נצטרך לשחרר ולומר וכזאת אני וזה בסדר. אז עכשיו אנחנו שואלים אז איפה האיזון? איך אנחנו יודעים מתי כן ומתי לא, על מה כן ועל מתי לא. אז בדברים שממש מתרגרים אותנו אז עליהם לעשות עבודה אבל בדברים שנראה לנו או שלשחרר זה בסדר להניח גם לדברים לדעת להרפות ולהגיד אוקיי עשיתי הרבה עבודה עם עצמי והוא אני אמשיך לעשות בעתיד אבל יש מצבים לפעמים שאני אומרת ועכשיו אני במנוחה ועכשיו אני מקבלת את עצמי גם שיש לי כל מיני ג'נות קטנות

אני מאוד נהנית מהנקודות איזו זון שאנחנו נוגעות בהם היום ואני רוצה לשאול אותך ככה מתוך שאלה שמתבקשת שמבקשים ממני לא לשאול אותה בכל רם אבל אני אקח אקח את זה למקום שלנו שיהיה בעזרת השם לטובת כולם איך אנחנו נותנים מקום לכאב שאמרנו זה מהדברים שאי אפשר לשנות כי לפעמים אנחנו פוגשים כאב אבל עדיין בלי לאבד את התקווה אני חושבת שזה זה אינוח. כשאת נותנת מקום לכאב את גם לא מאבדת תקווה. כשאת לא נותנת מקום לכאב יש לך המון המון המון כאב בפנים. לפעמים הוא יוצא מפרופורציה אפילו שהוא בפרופורציה. מה זאת אומרת? לפעמים יש לנו משהו שאנחנו מונים ממנו לעלות על פני השטח. אנחנו לא עזבי, אל תחשבי על זה. לא. אני נותן ממש

דוגמה ממש מוחשית. אני זוכרת שהגיעה אליי פעם מישהי ושאלתי אותה למה התחתנתי בעלך ואמרה אני לא רוצה לדבר על זה. והתגובה שלה הייתה ממש רקציונית ואז אמרתי לה למה צועקת אז אני אמרה לה לא לא צריך לדבר על זה ואחרי שדיברנו על זה בכל אופן פתאום היא ראתה שהשד לא כזה גדול היא אולי לפני 20 שנה היה לה איזה משהו מרוב שהיא דחקה אותו פנימה ודחקה אותו פנימה ודחקה אותו פנימה הוא הופך להיות כל כך גדול ויצא מפרופורציה כשבעצם הוא היה בפרופורציה הוא לא היה כזה גדול עכשיו כשיש לנו משהו שאנחנו לא נותנים לו מקום אנחנו יש לנו כאב אנחנו לא נותנים לו מקום הוא נראה לנו גדול כי ה המשאבים שאנחנו הם הם מבזבזים כדי לדחוק אותו

פנימה ולא לתת לו מקום עושים אותו הרבה יותר גדול ממה שהוא וכך זה נראה לנו חסר תקווה אבל אם ניתן מקום לכאב ואם נבטא אותו ואם נסכים להודות בינינו לבין עצמנו שיש לנו חלקים לא שלמים בחיים לא הכל מושלם אצלנו אנחנו מתחתנים מתוך רצון שהכל יהיה מושלם ושהכל יהיה טוב ושלא יהיה חסר לנו שום דבר ואז אנחנו מפחדים להודות שאולי זה לא היה מספיק למה? כי אם זה לא מושלם אז אולי היה לנו מקח טעות ואולי זה שאמא שלך אמרה לך לא להתחתן איתו זה היה באמת צודק ואולי א כשהמורה הרימה גבה ואמרה אז זה באמת את השתדחת איתו אז ואז בגלל הפחד שלנו לא לשים את הדברים על השולחן אנחנו מרגישים שאין תקווה כי כי יש שמה דברים שהם לא

מובנים זה כמו שאמרנו קודם על הרעיון של ה של ה ה האפשרות לתת לכל חלק בנו מקום כמו אותו אותו ילד שהוא הוא הוא בהיסטריה בגלל סירנה של הבולז כי הוא לא יודע לספר את הדברים הוא לא יודע שבי עם עצמך ותהיי מוכנה להודות שנורא נורא כואב לך עכשיו לא יקרה מזה שום דבר את לא תקומי ותעזבי את הבית את לא תקומי ותפרקי את החבילה את לא תקומי ותעזבי את העבודה את רק

אפילו שאת חושבת שכן

כן כן את רק תהיי מוכנה להודות ביניך לבין עצמך שזה לא מה שחשבת

שזה מהמם כי שמה גם נמצא הפתרון

שמה נמצא הריפוי בעצם היכולת שלנו להודות אוקיי זה לא מה שחשבת מדהים

ואז זה אומר שאת תפרקי לא זה אומר שאת מודה שיש אפשרות שזה לא מה שחשבת ואולי עכשיו אפשר לעשות עבודה כי שום עבודה לא יכולה להתבצע לפני שהודד שיש כאן בעיה ברגע שהודד שיש בעיה נותנת לה את המקום המכובד שלה עכשיו אפשר לנסות לחפש פתרון ואז יש תקווה וואי איזה מהמם באמת א אני חושבת שהפרקטיקה שאנחנו מביאים כאן והיכולת לקחת את הדברים למקום של מה אני עושה עם זה. זה כל כך נותן ערך חשוב שהוא הוא מעבר לקיבלתי תשובה. זאת אומרת נשאלות כאן שאלות שהם חשובות והם מהותיות ואנחנו לוקחים אותם לנושאים שאנחנו עוסקים בהם. ואני חושבת שאחד הערכים הכי חשובים בסיעתא דשמיא זה הפרקטיקה. זה לקחת את הדברים לתוך החיים שלנו ממש

בבחינת וידעת היום והשבות האלה בבבך שבאמת להשיב אל הלב את מה שאנחנו לומדים ויודעים בשכל ולא רק מה שנקרא נושעים על הכתפיים

ממש זה באמת זה מה שברגע שאתה משיב את זה אל הלב אתה מרגיע את הלב הרי מאיפה אנחנו פועלים אנחנו פועלים מתוך לב דואב הרבה פעמים אבל משהו אחד קטנצ'י שאני רוצה לסיים עם זה את אומרת אומרת לי שהזמן נגמר אז בסדר אז אנחנו נשאיר את זה

אנחנו נשמור את זה בעזרת השם גם לפעם הבאה ותודה באמת על תשובות מעלפות מעשיות ומחכימות אנחנו עסקנו היום בנושא הזה של לא מספיק ולמדנו ביחד שבסיעתא דשמיא גם אם עשינו אבל לא עשינו כמו בדיוק שתכננו ושחשבנו אנחנו מספיק טובים מעצם היותנו מעצם כוחנו כחלק אלוקם ממעל יש לנו ערך וזה מספיק. אז אנחנו זכינו פה באמת לקבל תשובות מעשיות שאנחנו לוקחים אותם איתנו אל החיים. תודה רבה לכם שהייתם איתנו בעוד תוכנית. תודה לכל העוסקים המלאכה. תודה רבה לכל הצוות של הידברות ותודה לכם שהייתם איתנו. ניפגש בעזרת השם גם בתוכנית הבאה.