25 שנים להידברות: הודיה לימור גור אריה – כשהרב שמעון פרץ שידך לי את בעלי

25 שנים להידברות ואנחנו שוב בפודקאסט מיוחד ככה להכיר את הדמויות שמאחורי הארגון הגדול והמדהים הזה. הארגון שבאמת פועל ועושה למען עם ישראל. גלית מה שלומך

שלומי ברוך השם תודה לאל. אני תמיד שמחה להיות פה והפעם אני אספר לכם למה אני שמחה להיות פה כי יושבת איתנו אורה אחת שקוראים לה הודיה גור אריה ואני

הודיה לימור גור גוריה אוקי כשאני נכנסתי להידברות לפני כל כך הרבה שנים

אז אני זוכרת את אני זוכרת את הדמות שלך אני זוכרת אותך ואני לא זוכרת אותך סתם אני זוכרת אותך פעילה מאוד

אז כשהם אמרו מה את מי את מי את מי נביא

אז הדמות שלך ישר ישר קפצה לי כי הסתכלתי אחורה וזה כאילו מבחינתי היה א ממש חלק מהבסיס

כן זה אחד הדברים שאני מאוד

מאוד מאוד ג להגיד תודה לאכסניהמצוינת התעברות שהיא אצלי בלב תמיד היא אצלי בלב גם כשאני כביכול רחוקה

במילואים זה ככה דימוס כזה

כן א' תמיד שם האלונים הפעילות לפעמים אני מגיעה לבקר הרבה פעמים יוצא לי לבוא לבקר כל פעם שאני באזור אני מגיעה לשם להגיד שלום לאנשים טובים להכיר את הכרת הטוב א כן מה שאת אומרת אני מאוד מתחברת לזה כי הייתה לי זכות באמת להיות חלק מפעילות מאוד מאוד ענפה של הידמרות שהייתה אז בשנים הראשונות שלה

בחיתולים

ממש בחיתולים שלה ו

אני תמיד תמיד אומרת א את אומר תמיד אני אומרת את זה בהרעיונות באמת הרבה הרבה הכרת הטוב לטופיק לדוד טופיק המנכל ולנרגרמי שנתנו לי חופשית אמרו לי אוקיי את רוצה לעשות יש לך את היכולות תיקח מה שאת רוצה תקחי על עצמך וגם הרצון שלי לבוא ולעשות לעשות כמה שיותר מבחינת השייה הרוחנית כי הייתי ממש בתחילת התשובה שלי והאש והרצון הטוב להיות חלק ממש כל כך גדול ממני וחלק שהוא ככה משפיע על עם ישראל ורצון להיות חלק מזיכוי רבים וגם ברוך השם באתי עם קצת יכולות באתי מתחום של תקשורת אותך בואי נכיר אותך ככה א

מספרי לנו על עצמך מאיפה איפה גדלת ו

גדלתי באשקלון

משפחה תימנית שורשית מקסימה א חייתי כמו כולם פחות או יותר עד גיל ציכון אה התגסתי לצבא הייתי בתפקיד ביטחוני בעזה ו היה לי אהבה לאופנועים הייתה לי אהבה מטורפת לאופנועים והחלטתי שאני רוצה לקנות אופנוע ואמרתי אוקיי לאן אני אעשה כדי לקנות אופנוע ואיפה אני אמצא את האהבה הזאת ואני אצליח להקשים את החלום הזה אני עשה ליפן כולם אז באותה תקופה עבדו ביפן היה זה ממש התחלק לשתי דרכים שונות אלה שנסו לארצות הברית ואלה שנסו ליפן ולמזרח הרחוק ואני מאוד התחברתי תמיד מגיל מאוד קטן אהבתי את את העולם של המזרח, את ה א נשים עם עם העיניים המלוחסונות, מאוד סיקרן אותי פחות אה פחות עניין אותי ארצות הברית ואמרתי אוקיי אני

אסא ליפן כמו כולם אני אעבוד ברוכלות ברחוב אני אמכור תכשיטים אני אעשה כסף אני אחזור לארץ זה היה לי מאוד מאוד פשוט וברור אבל אני זוכרת שהמשפחה שלי אני בת יחידה יש לי שני אחים המשפחה שלי מאוד א היה לה מוזר שהמפונקת הזאת תקום ותעזוב ותלך באמת בגיל 21 ותעבוד ואמרתי הולכת לנסות אין לי מה להפסיד ובאמת הגעתי הגעתי ליפן בגיל 21 אחרי צבא לבד הגעתי לאיזה זוג ישראלים שחי שם ועבדתי תקופה אחר כך זה כבר הפך למןור החיים יצאתי נכנסתי יצאתי נכנסתי ובלי ששמתי לב הייתי כמעט איזה שמונה תשע שנים ביפן ממש ככה בין לבין הייתי בתאילנד א הרב של בית חבד הרב נחמיה שלימים איזה סיפור מדהים זה הרב זמיר הגיע לתאילנד עם ניר

ועם הצוות שמגיעה לעשות את הטיולים ומגיעו לרב של תאילנד ודיברו עליי והרב זמר סיפר לו שחזרתי בתשובה והתחזקתי ואת הפעילות שלי במה שעשיתי בהדברות כי אז סיפרת סיפרתי להם בזמנו שהייתי חלק ממה שקרה בתאילנד בבנקוק באותה תקופה זה ממש היה סגירת א מעגל מדהימה המון שנים שהייתי בחול המון המון שנים גם ביפן גם בתאילנד

ולמה אני משתעה וגם צוחקת וגם זה לא יודע אני מסתכלת פעם אני רואה אישה שעשתה המון בחיים שלה מהמעט שלה מעד שקראתי באמת ואני רואה את האור שלך גם מבלי שאני אקרא עליך ואדבר איתך אני אומרת איך הקדוש ברוך הוא מסובב אנשים ביפן אופנוענית יושבת מולנו בדימוס כזה התחיל הכל עשה את זה

קניתי אופנוע

הכל הוא עשה את זה לעבודת

אחר כך זה כבר לא הייתה המטרה כאילו כאילו כבר קניתי את האופנוע אחר כך זה כבר היה להישאר ולעשות כסף ולקרת הוא היה שמה קבוצה מאוד מאוד גדולה של ישראל זה 300 400 ישראלים גרו שם היינו עושים חגים ביחד א היינו קונים אוכל קשר כבר שמעתי על קשרות באותה תקופה יש את הJC ג'ויש קמיוניסנטר שאוכלים מתי

פעם ראשונה גיל 21 עזבתי חזרתי בגיל 28 29 ממש כמה שנים טובות כלומר הייתי קופצת פעם בשנה שנתיים הייתי אומרת שלום הייתי קופצת אבל ממש לכמה ימים וחוזרת אבל א הפעם הראשונה שממש חזרתי והתיישבתי בארץ והחלטתי שאני זהו לא נוסעת יותר היה בגיל 32 זה הפעם הראשונה שחזרתי ואז התחלתי לו באו 10 שנים 11 שנים קו ישראל למזרח הרחוק נקרא לזה יפן איפה תאיל נכנס פה לסיפור אבל וואו

יפן תאילנד א אונקון כל כל מה שמסגתה לחזור בג להגיד 32 ולהישאר פה וזהו

כי המון המון שנים כבר עברו והייתה לי זוגיות ארוכה שהייתה שמה שגם כבר התפצלה והרגשתי שאני לא ממצה את עצמי המון המון שנים שגם טיילתי ונהניתי וגם כולם פחות או יותר אותו דבר כמוך אז את מרגישה ממש בחברה טובה אבל גם הגעגוע לבית אני בת יחידה גם הרצון להקשים את עצמי בעוד דברים כלומר הרגשתי שמציתי את הטיול כלומר שזהו די הגיע הזמן שאני גם אחזור ואני אנסה לעשות משהו עם עצמי אולי אני אלמד אולי אני אתמקצע אולי אני אבנה את עצמי באיזשהיא צורה בבנקוק בגלל בית חמד בגלל שהקמנו את בית חבד בפעם הראשונה כמעט 3 וחצי שנים גרתי בבנקוק שזה לא קיים כל מי שמגיע לבנקוק זה איזשהיא תחנת מעבר איזשהי תחנה מרכזית כזאת שבאים

לכמה ימים ונוסעים לאיים או לצפון או לכל מיני מקומות ואני ממש גרתי שם איזה שלוש ומשהו שנים אז זה ממש היה משהו מטורף כמעט כולם הכירו אותנו ואת בית חבד אמ

מה שמח באותה תקופה

שמה שמה אגב שמה אגב התחזקתי כאילו שמה התחילו הניצנים של החזרה בתשובה ולא ידעתי לא יודעת תי להסביר את זה ולהגיד שאני מתחילה להתקרב אבל להכניס ספר תורה בבנקוק במקום שנחשב לשיא הזוהמה שיכולה להיות רחוב שכולו פריצות וכולו אלוהים ישמור ואני זוכרת שהיה שמה נס מאוד מאוד גדול שיש בתקופה בקיץ ש של תאילנד אז יש עונה שנקראת מונסונים שיורד גשם אבל זה לא חורף כלומר אין חורף בכלל אין דבר כזה תמיד חם אבל יש תקופה כזאת שיורדים גשמים ויודעים גם בדיוק בין ארבע ל4 וחצי ירד גשם מכסים את הבסטות ביני ניילונים וזה עובר אחצי שיש להם ממש זמנים מדויקים ואני זוכרת שרצינו להוציא את הספר תורה לחובות וכמובן לעשות את התהלוכה הזאת עד הכניסה לבית חבד והגשם פסק וכל הגויים עמדו והסתכלו עלינו

ואני זוכרת שזה היה רגע שמשהו בפנימיות מתעורר אי אפשר להסביר את זה זה אתה מרגיש שזה משהו שיותר חזק ממך זה היה מעמד שכל הגויים הסתכלו לא הבין מה אנחנו עושים מה זה הספר תורה מה הם מחזיקים מה מה זה התהלוכה הזו ברחוב בכלל כולם עמדו והסתכלנו על הסתכלו עלינו זה היה ממש איזה רחוק רחוב של איזה 1000 מטר שכולם לא הבינו מה אנחנו עושים ספר טוב וממש אפילו הגויים ליוו אותנו עד לבית הכנסת זוכרת שזה היה ממש רגע מכונן שהרגשתי שמשהו משתנה בי בפנימיות אבל לא יודעתי עדיין להסביר את זה אבל כבר שמרתי פשוט לא שמרתי עדיין שבת עדיין לא התלבשתי בצניעות אבל שמה התחילו התחילו הנקודות הקטונות כשחזרתי לארץ כמובן שזה התחזק

אז את בת 32 היית בערך סיימת את המסעות שלך 12 שנה

מסעות שלך בעולם במזרחתי כן

ואיפה מפה החיבור להידברות קרה קורה

הגעתי לארץ ממש א ללא מקצוע ללא זוגיות ללא אתה יודעת לא אופק לימודי לא שום דבר ממש הרגשתי כאילו אני בת 18 בחזרה כי כולם התקדמו כולם התפתחו כמו משפחות למדו מקצוע

נכון הייתי שנמשך המון המון המון שנים אפילו אז המשפחה שלי לא כל כך מינה שאני נשארת ועכשיו אני לא הולכת לשום מקום אבל באמת זה הייתה החלטה מאוד מוס סקלת שאמרתי זהו עכשיו אני בונה את עצמי באיזשהיא צורה וידעתי שמשהו שיתפוס אותי ויגרום לי להישאר כרגע זה הנושא הלימודי כי אני מאוד מאוד אוהבת את התחום של ה א ללמוד ולהעשיר ולדעת כל דבר כל דבר מעניין אפילו מוסך אני כשאני אשב ואני אראה איך עושה את העבודה שלו במסך זה מעניין אותי מה אכפת לי להשכיל ולדעת עוד דבר ועוד דבר ועוד דבר וכל מה שלמדתי גם מבחינת תרבויות ביפן וביטליה הייתי גם סטודנטית ליפנית למדתי את השפה היפנית דיברתי אותה אז בצורה שוטפת ממש הייתי

יושבת בכאילו הולכת ברחוב מקולות הכל הייתי מדברת יפנית כמעט לא דיברתי עברית אפילו באותה תקופה רק עם החברים אז כל הנושא הזה של כל מה שחקרתי ולמדתי נורא ככה פתח לי את האופק לשבת וללמוד ואמרתי טוב אני נרשמת אתואר הראשון ומתחילה כאילו לבנות את ה את החיים שלי א הכחתי חברים הכרתי כמובן א א את המשפחה מחדש א שכרתי דירה התחלתי לשבת וככה לבנות את החיים שלי והכרתי זוגיות כאילו התחילה זוגיות חדש חדשה שהוא היה מתחזק באותה תקופה ומאוד מאוד התקרב דרך הערוץ ידברו ודרך הרב זמיר וזה ממש הוא היה ממשיח אני רואה את זה היום כממש שליחות שלו כי כל הזמן אומר לי אני לא מבין את כל כך אוהבת את האקדמיה ורוצה ללמוד תרבויות

ועל עמים אחרים והכל את בכלל מכירה את המסורת שלך עכשיו זה לא שהייתי מנותקת אף פעם לא הייתי מנותקת אבל לא הכרתי את כל הסיפורים לא הכרתי את המסורת ממש על בוריה תמיד הייתי נבוחה כשהיו שיחות כאלה על על הצדיקים שלנו לא הכרתי את כל הסיפוחים שמאחרוז ונורא תמיד זה הביך אותי ולא הייתי נכנסת לשיחות האלה זה מביך כאילו

קצת זה היה מביך אותי כי לא ידעתי ממש לשבת ולהסביר בדיוק מתי קרו כל הדברים או מיי קשור למי או מי בני המשפחה ואני זוכרת שתמיד הייתה לי איזה נקודה בלב שכאילו איך אני לא יודעת את זה איך אני לא מכירה את המסורת שלי עד הסוף ואז הוא אמר לי את יודעת מה אולי תראי קצת ערוץ ידבר אמרתי לו מה זה ערוץ ידברות אומר לי בואי אני אני אראה לך אני אכיר לך את זה

איזה שנה זה אתה מקמי אותנו

אמ 2012 משהו כזה אפילו פחות 2010 11 ואז אני זוכרת שישבתי וראיתי הרצאה שמאוד מאוד מאוד השפיע עליי בנושא של הפירות על הצבע של ה של התפוזים על הצבע של הלימודים על הלימונים שבשלים בשלוש שנים הראשונות הצבע מוסתר ובצבע רע כדי שזה יהיה בוס כדי שזה לא יהיה בוסר ולא יאכלו את זה באותו רגע זכות שמעתי את הרב זמיר מדבר על זה והוקסמתי מה מהרטוריקה ומהעדינות והמונטוניות של הדיבור אני אומרת נדהמתי כי אתה רגיל לראות מרצים את יודעת דומיננטים ומדברים עם הידיים וככה מרשימים במראה ובגובה והכל מאוד ואני זוכרת שמאוד מאוד התחברתי גם לקטע של הלימוד יותר מאשר יש הרבה רע כל אחד מתחבר למישהו מתחבר ואני אוהבת את כולם את

הרב פנגר ואת הרב קבת א ואת כולם אבל מאוד מאוד התחברתי לאישיות הספציפית הזאתי והתחלתי לשבת ולצפות ומשהו בפנים התחיל ממש להתנקות ככה אני מרגישה ממש להתנקות הרגשתי שאתכל מה שלקחתי לעצמי את כל הטיול את כל התרבות פתאום אני נכנסת למין מסע אחר של פנימיות. משהו אישי שלי בתוכי מתעורר. אמ והזוגיות הזאת לא צלחה. אני זוכרת שלקחתי את זה מאוד מאוד קשה כי זה היה משהו שחשבנו שהולך להיות ממש לקראת חתונה ולקראת משהו רציני. והוא ממש השאיר לי איזשהו משפט שעד היום מלווה אותי ואני אולי יום אחד אני אדע מה הייתה הכוונה שלו אבל עד היום אני לא כאילו נפגשנו וכשבעולם לא רוצה להפגיש אז הוא גם לא יפגיש שאני לא פגשתי אותו

ולא נראה לי שזה גם יקרה הוא אמר לי אל תפסיקי את הדרך שהתחלת אני רק הייתי איזשהו שליח עבורך תמשיכי את הדרך שהתחלת אותה

אני זוכרת שלא כל כך הבנתי את מה שהוא אמר והנושא של היות הפגיעות שמאוד נפגעתי ברמה האישית בתור אישה שזה נגמר ככה בלי איזשהיא סיבה מוצדקת הרגשתי ואני זוכרת שישבתי כמעט איזה כמה ימים מלאים ממש ישבתי התנתקתי מהכל הלכתי לעבודה ופשוט הקשבתי לכל ההרצאות שהיו קיימות לא הפסקתי רק שתיתי ואכלתי לבד עם עצמי סגרתי את עצמי בבית ונכנס כל כך הרבה ממש כל כך הרבה תוכן וידע והרגשתי שממש הלב שלי פשוט מתרחב ואני הולכת לתהליך אחר לגמרי

איזה מדהים שזה קורה דווקא בפרידה מקשר כביכול יש רק ותעצבות ואת הכל והשם זיכה אותך להבין את זה שאתה עכשיו סוגרת את הכל מתרוקנת בשביל להיות כלי לקבל משהו אחר ממש משהו תראה באופן אישי אני לא בן אדם חלש ואני לא נשברת אבל זה באמת היה פעם הראשונה שמבחינה רגשית פשוט נשברתי כאילו שברון לב אני חושב שזה פעם ראשונה שהרגשתי מה זה שברון לב ממש להרגיש כאילו משהו נשבר בתוכך

את יודעת שאת צופה בהרצאות האלה עכשיו כדי למלא את עצמך כדי זאת אומרת מי סוגר את עצמו בבית יומיים שלושה זה זה מאמן בו

זה ממש היה כמה ימים שלמים שלא יכולתי להתנתק רגשתי שזה הדבר היחיד שיכול להחזיק אותי לא אמא לא אבא לא שיחה עם אף אחד אחר הרגשתי שזה מה שאני רוצה אני פשוט רוצה לשמוע את דבר השם וככה אני יכולה לקבל אותו כרגע קריאה של הנשמה הנשמה שלך פשוט הייתה צריכה

הייתה צריכה פשוט לשבת להירגע ולקבל את זה ולהתמלא

ואני זוכרת שהחלטתי גם החלטתי שזה הרגע שאני פוגשת את הרב זמיר לא יודעת איפה, לא יודעת איך, לא יודעת מתי. אני עושה הכל כדי לדבר איתו באופן ישיר ובאופן אישי, בדיוק על הסיפור הזה, כדי להבין מה קרה לי. והגעתי לאחת ההרצאות ופגשתי את העוזרים שלו מבחוץ ואז ביקשתי לדבר. שם

אה הרב זמיר ורועי כמובן

העוזר המפורסם ואמרתי תקשיב רואי אני חייבת אני לא מכירה אתכם אבל אני מאוד אשמח לדבר עם הרב יש לי ממש לה שבאתי במיוחד א הוא אמר לי אין בע תחכי בצד תיגמר הארץ תשבי ותדברי איתו אני זוכר שהוא ניגש אליו ומאוד התרגשתי מאוד מאוד זה היה מבחינתי וואו הרב הגדול שנמצא כרגע בטלוויזיה פונה אליי וממש הרגשתי גדולה עומדת לידי וישבתי וסיפרתי לו וככה שאלתי איך אני אמורה לקבל את זה? כאילו מה מה אני אמורה ללמוד מהדבר הזה כשקורה כזה שבעון לב? כשלא הייתה לי סיבה טובה, כשלא קרה משהו שמבחינתי היה בא לי לעבור. ואת הוא שאל אותי בכזאת פשוט, הוא אמר לי, "את רוצה שאני אדבר איתו? תביא לי את הטלפון ואני אתקשר אליו ואני אנסה להבין מה קרה ואני אחזיר לך תשובה לגבי זה."

וואו, איזה ג

אני זוכרת שאני

היית בהלם.

עצם זה שהוא היה מוכן לבוא ולעשות משהו בשבילי הגדול, הרב הגדול הזה שנמצא בטלוויזיה, מאוד מאוד התרגשתי מהמחווה המדהימה הזאת. ואני זוכרת שכבר באותו רגע זה כבר לא עניין אותי. כאילו באותו רגע משהו בי התנתק, משהו בי כבר לא עניין אותו. והרגשתי שאני הולכת אחריו. מה שהוא יגיד, אני הולכת אחריו. והוא נתן לי את הטלפון שלו האישי, אמר לי, "תדברי איתי, אני מרגיש שאת עוברת איזשהו משהו, אין לי שום בעית, תתייעצי איתנו, תדברי". אם את צריכה עזרה, אם את צריכה לשתף. אה וככה זה התחיל. ממש ככה הייתי מדברת דרך העוזר. אומר לי, "מה מתה להתקשר? והייתי מתייצת עם הרב מה לעשות. הרגשתי כבר שאני הולכת לכיוון של התחזקות ואני

רוצה לשנות את אור החיי ואני רוצה ללכת וממש להיכנס לעולם הזה עם כל המורכבות של הצניעות והכל ואני בן אדם מאוד קיצוני הלכתי מאפס ממש מאפס ל100 את כל הבגדים החלפתי באותו רגע הכל צניעות הייתי מוכנה אפילו לשים כיסוי באותו תקופה שזה מד שזה לא קיצוני זה לא קיצוני כי התהליך כבר התחיל

נכון נכון התהליך עוד התחיל כבר שם בתאילנד והכל זה כאילו ממש היה צריך לקרות איזשהו משהו כדי שאני אדע בן זהות שזו הדרך שלי

והרב עזר לי להיכנס למדרשת סלע שזה הבסיס הכי טוב שיכולתי לקבל מבחינת גם ידע ידע אמיתי לחתי מוסר הלכה שבת הרב שיין באמת יש מקסים א המשכתי עדיין להיות לגור באשקלון ועדיין לעבוד איפה שעבדתי ואני זוכרת שבאותה תקופה כבר הרגשתי שאני רוצה לעשות מעבר לזה ואני רוצה גם לתרום אני רוצה להיות חלק ואם יש את הארגון הזה אז אני כן רוצה לבוא ולהצטרף ולהיות חלק אה בתוך ספינת הדגל הזאתי שכרגע מפליגה ועושה משהו חדש פה במדינה והגעתי לרוחמה הגעתי אם את זוכרת את רוחמה

לא

צתה זוכרת את רוחמה רוחמה הייתה מדהימה היא גם הייתה ממש אחת מהמקימות המקימות הראשונות עם עופיר וטופיק וניר והכל אבל הגעתי ומצאו לי איזשהו תפקיד א שקשור יותר לכנסים ורים שני

רגע רגע רגע רגע הגעתי איך איך הגעת מה מה התקשרת אמרת אני רוצה לבוא להתנדב למה אה לא הרבה מכירים, אבל עוד הרבה לפני שהצטרפתי להידברות, עוד הרבה לפני שהגעתי ועבדתי ממש כעובדת מן המניין, הייתי מגיעה לכנסים, גם כשעוד הייתי בעבודה האחרת שלי, היה לי מאוד חשוב להתקרב ולהיות איפה שהרב נמצא ולשמוע הרצאות ו לראות את הפעילות הזאת מהצד. ואיפה שהם לא היו נמצאים בארץ, הייתי באה עם הרכב ומגיעה אשדו, תל אביב, חיבה, איפה שהם לא היו נמצאים. את יודעת מה אני מרגישה שזה כמובן ה א ההתחזקות האישית ה כל ההיבת של אדם שמתחזק אבל במקביל גם קיבלת הכשרה מקצועית להכיר את הארגון ולהכיר את הזה שלו ככה אני מרגישה שזה שני דברים במקביל שקרו לך

כן כן הגעתי וקחרתי את הנפשות הפעלות שעומדות מאחורי כל המשך

של הכנסים ובאותה תקופה בגלל שהכנסים זה עוד ממש היה בהתחלה כולם היו מגיעים לכנסים טופיק וניר ו כולם היו בכנסים אז הכרתי את כביכול החבר'ה שמנהלים את הכל

לא עושים לעתיד

והייתי אומרת להם תקשיבו אני אני באה להתנדב אני מה שאתם רוצים אני עושה אז הייתי עומדת בכניסה ומחלקת מוכרת את הכרטיסים או שהייתי עוזרת אחר כך עם ההוראות קבע לא רוצה כסף לא רוצה כלום רק רוצה להיות חלק מהפעילות הזאת וזה היה השעות הכי יפות בחיי באותה תקופה כמו שאני נראית עכשיו עם החיוך והאור ווואו זה זה אי אפשר להסביר זיכוי רבים זה זה משהו שנמצא בתוכך ואתה אי אפשר להפסיק להתרגש גש ממנו אז כמעט אולי שלוש ארבע שנים אף אחד לא הכיר אותי במשרדים אבל הייתי כבר חלק מהפעילות וחלק מהארגון בשטח כן כל הזמן הייתי

ואז כשהרגשתי שאני רוצה גם מעבר לזה ואני רוצה ממש להיות חלק ולקבל איזשהו תפקיד א ספציפי אז כבר הגעתי להידברות הייתי גרה באשקלון הייתי כל יום נוסעת אשקלון בניברק כל יום מגיעה להידברות הייתי גם מגיעה ל הייתי עובדת משעה 89 שמגיעים למשרדים עד שעה 3 ארב הולכת לשירותים מחליפה בגדים מתארגנת קצת והולכת לכנסים עד שעה 3 א לפנות בוקר חוזרת הביתה ישנה ובתשב בבוקר מתייצבת שוב במשרדים

חוזר חלילה כמה שנים טובות לא רציתי לעשות שום דבר מעבר לדבר הזה שנים שנים שהייתי עושה זיכוי רב

את יודעת מה עובר לי בראש עכשיו

וואו איזה מרגש

שאנחנו כולנו עובדים את השם יתברך וזכינו לעבוד בארגון שהוא איך איך להגיד אותו? עצמת היהדות הגדול בעולם, עצמת היהדות, אתר היהדות הגדול בעולם, האלון הנפוץ בעולם וכולי.

ויש פסוק שאומר ין כי התמכרתם לעשות הרבה. הפוך התמכרנו לעשות תמכרות טובה. אני מודה לשם שזו ההתמכרות שלי כי זה פוגש אותנו בחיים האישיים, בקושי בזה. כן, ישנה, לא ישנה, אבל הבערה הזאתי זה פשוט וואו הייתה לי בהרה, הייתה בי בערה באותה תקופה שאפילו לשידוכים לא הייתי מוכנה לצאת. אני זוכרת שישבתי יום אחד עם הרב ואז אומרת לו הרב אני אני לא רוצה כלום אני רוצה רק לעשות את זה והוא היה אמר לי לא אין קשר תעשי זיכוי רבים כמה שאת יכולה ואת צריכה לבנות את הבית שלך כי כמובן אנחנו מדברות אבל השנים המשיכו כמובן הייתי כבר 34 35 ו-36 וסיימתי את התואר הראשון וכבר יודעת השנים מתחילות א להתקדם ואת כן כבר נמצאת בתשובה ואת כן מחפשת את הזוגיות

מתי תוא ראשון מתי היה לך זמן לסיים תורה הראשון את התוא הראשון עשיתי בין 2005 ל2008

תוך כדי לא, זה היה לפני ואז הצטרפתי לדבות כבר עם התואר בתקשורת ובמדעי המדינה. א אבל שנים עבדתי בתקשורת ובדוברות ודגמנתי בעבר הזה, הכרתי את העולם הזה קצת, כל מה שקשור לאנשים ולכנסים ולפרויקטים. אמ ואז הרגשתי שזה ממלא את כל עולמי. ממש ממלא את כל עולמי. ורק רציתי לעשות כמה שיותר. הייתי גם אמרתי לך פעמיים שלוש פעמים בשבוע הייתי לומדת במדרשת סלע, אבל בכל ערב אחר שהייתי פנויה היא מדברות לכנסים. א זכיתי להקים את המחלקה ביחד עם ניר שטיפל באותה תקופה את כל הנסיעות של הרב זמיר לחול. היינו יושבים ימים ימים עללות הייתי מתקשרת לכל ה לכל הישיבות לכל הקהילות שנמצאות בחול ומדברת ומסבירה שאב רוצה לבוא ולחזק

את הקהילה והיינו מסוגרים לו את הבית מלון ואיפה שהוא יהיה ואופה הוא ירצה ושנים הייתי מדברת עם אנשים ומארגנת את הכל. וואו זה הייתה תקופה מהממת באמת תקופה מאוד מאוד יפה שהרגשתי שבורא עולם נותן לי נגיעה כמעט בכל דבר ואת המחלקה של חוגי הבית כמובן והרב בצרי שעבדתי איתו הרבה כאילו כמעט כל דבר נתנו לי לגעת והכנסים שלי התברות הרגשתי אבל עדיין הרגשתי שזה לא מספיק מה שאני עושה זה לא מספיק אני רוצה עוד ואני רוצה עוד ואני רוצה עוד

רגע אז בעצם את אם אני מבינה נכון היום יש מחלקות ומנהל או מנהלת לכל מחלקה את בעצם היית מנהלת של כל הדברים האלה בקטן זכיתי להיות העוזרת של ניר, העוזרת של הסמנקל וברוך השם בתור סמנקל וגם טוב לכל אחד כל הפרויקטים היו מגיעים כמובן אז כל דבר ש

הייתה לך נגיעה לכל מחלקה בעצם

כן כשהם רצו ש שמישהו ככה יתחיל יתחיל איזשהו תהליך ו יקח את המושכות על עצמו אז תמיד הם מבקשים ממני להניע כי ידעו שאני לא מסרבת לשום דבר יום אחד הם שלחו אותי אני לא אשכח הם שלחו אותי עם שלטים לרבי שמעון בר יוחאי לשבת שמה עם שלט ענק של הידברות לבד הייתי לבד אני והשלט איזה שלוש ארבע שעות ישבתי עם השלט ככה של הידברות כי אנשים זכו באיזה הגרלה או איזה משהו ומישו היה צריך לעמוד שמה עם השלטים של הידברות והלכתי עם הרכב לבד והקמתי את את קמתי את השלט והכל וישבתי שם והרגשתי הכי גאווה בעולם שאני היחידה שנוסאת את נס הדגל של הידברות עכשיו אני זוכרת שאפילו פעם אחת ישבנו בהידברות במשרדים בבני ברק ו לא יודעת

נוצרה איזשהי תקלה שלא יכלו להגיע לא היה מי שיעמוד בכניסה לך מחלק את הכרטיסים אולי בזיכון אז טופיק וניר באים אליי אה עוד היה עכשיו רכב לעלות ולקחתי את הרכב שעתיים וחצי טיסה והגעתי לשם הגעתי בדיוק ברגע שהכנס התחיל כל דבר ש הם ידעו שיש מישהי שאפשר לסמוך עלי שכל דבר שהם יגידו לה היא תעשה כי ככה הייתי ממש הכי קנו

הייתה לך סיעתא דשמיא

הייתה לי המון סיעתא דשמיא כי ככה זה כשאתה רוצה לעשות השם מצליח בידך כשאתה רוצה ללכת בדרך הזאת ואתה רוצה כל כך לעשות זיכוי רבים אז השם נותן לך גם את הרוח הגבית הזאת כמה שיותר להתקדם עם זה.

את יודעת את המסכר אותי?

מרגשת

שאת א נחשבת מהוותיקים מאוד מאוד. א יש לך איזה אנקדוטה או איזה סיפור או איזה חוויה א מאותם ימים בעבודה שלך בהידברות שבה זה כל כך שונה מהידברות של היום שזה ארג מסודר ממוסד עם תפקידים משהו כזה של הרבה סיפרו את זה גם עופיר סיפר את זה אופיר אז אני לא מכירה אותו אגב אבל צפיתי ברעיון שלו עם דודו ומקיבא כאן ואני אומרת וואי מה באמת זה היה ככה ברמה כזו התחלתית משהו כזה

תקשיבי אנחנו אני עבדתי אנחנו עבדנו הרי הידברות לפני לפני שהיא ברוך השם עברה ל לבניין המדהים הזה בפתח תקווה בשנקר הייתה ברבי עקיבא

כן

והיו שני בניינים צמודים אחד לשני שהמחלקות התחלקו בין שתיהן הבניין הזה היה מיועד להריסה אנחנו לא ויטרנו ולא יצאנו מהבניין עד שהפטיש היה פה מעל הראש שלי את יודעת מה זה הפטיש מעל הראש אני לא צוחקתי איתך אבנים נופלות אבנים נופלות ואנחנו עדיין יושבים ועובדים ועושים זיכוי רבים למען עם ישראל היו צריכים בפירוש לקחת אותנו פיזית ולא רוצים לצאת ולעזוב כי לקח זמן עד שמש עברנו לבניין ההוא אנשים ישבו כשדופקים להם על הראש ושוברים קירות כי הבניין היה מיועד לאריסה לא זזנו ממנו עד הרגע הכי שכבר אמרו לנו די זה מסוכן תצאו משם המשטרה ותצאו משם כבר

כולנו וחת שעמדנו למטה

עמדנו למטה כולנו עמומים והסתכלנו ו

תראה מצד אחד ידענו שזה הולך להריסה והיינו שם לפרק זמן מס וככה בורא עולם רצה שנהיה שם לתקופה הזאת וברוך השם קיבלנו את הבניין החדש תקופה שאתם נכנסים לל ל לבניין החדש שלפתח תקווה תקופה מדהימה כולם היו שותפים כולם היו בעשייה כולם הכינו דברים ועשו דברים א משהו של התחדשות כמובן משהו חדש שקימו את האולפנים מדהים מדהים מדהים אבל יש לי סיפור מהמם לספר ש א כשאני עבדתי עם הרב בצרי והרב בצרי הייתה מחלקה בפני עצמה שמי שרצה ספציפית רק את את הרבצוא היה בא והוא היה עושה גם תיקון נפטרים וכל מיני דברים ואני זוכרת ש הייתי מדברת באופן אישי עם אנשים ומסבירה להם גם כי הרב מגיע והרב מדבר והרב נותן דרשה והרב יכול גם

לברך ואין שום בעיה וכל דבר כל דבר שאתם רוצים לעשות הרב יגיע ויהיה חלק מזה ואני זוכרת שהיה סיפור מדהים על מישהי שהייתה חולה במחלה חסוכת מרפה ובאמת שהימים שלה היו ספורים לפעמים אנחנו חושבים יושבים מדת הימים ספורים ואנחנו לא יודעים לא יודעים באמת מתי זוכרת שהאח שלה או מי שרגן את הערב הזה אמר לי אבל אנחנו לא יודעים כאילו זה יכול להיות כל רגע אמרתי לו נכון אבל בגלל שזה יכול להיות כל רגע אז כמה שיותר לארגן את הערב הזה כדי לזכות אותה אם חס וחלילה גם נגיע לרגע האמת כל דבר שתעשה עכשיו יכול גם לעזור לה כמובן גם לעולם הבא והזכויות שלה

ואני זוכרת שממש הרגענו את הערב הזה בהתאם לזמינות של הרב רבע שעה לפני שהרב מגיע 10 דקות לפני שהרב מגיע, אח שלה מתקשר אליה, אמר לי שעכשיו היא נפטרה.

וואו.

והיא נמצאת בבית.

והרב מתקשר אליי מבחוץ ואומר לי, הודיה, מה עושים? מה עושים? אמרתי לו, הרב, אתם נכנסים פנימה. אתם נכנסים פנימה במעמד הזה, מברכים ועושים, מתפללים ועושים מה שאתם יכולים, כי כרגע

זה הרגע שנוצר. כי ממש אם השיעור היה מתקיים, עוד היינו זוכים, אבל ממש כמה דקות לפני שהשיעור תקיים, היא נפטרה. ואני זוכרת שזה היה רגע כזה מיוחד מבחינתנו. כאילו הגענו ממש ממש עד הרגע שיכולנו והם מאוד העריך את זה כי הרב בהתחלה התבייש הוא לא יודע מה לעשות. מה מה נעשה באותו רגע? אמרתי לה הרב תיכנסו פנימה תגידו לה משתתפים בצערכם תגידו כמה דברים שאתם יכולים ולפחות שהיא תזכה למעמד הזה לפחות לזה אני זוכרת שאחר כך אח מה זה העריך את זה זה אחד הרגעים ש שהכי זכורים לי שיכולים לקרות תראי זה יכול לקרות אתה מגיעים לאנשים בסיטואציות של החיים שלהם אנחנו לא יודעים אף פעםכן

באיזה רגע נתפוס אותם

זה גם היה הרגע המתאים בשביל נשמתה לקבל את זה דוקא אחרי פטירת שדוק זה הכי מיוחד שזה הרגע שכבוד הרב בצרי נכנס אליהם הביתה ומדבר איתם הרי הרי זה גם רגע של שבר ומה יותר טוב מדברי חיזוק כרגע מה יותר טוב מלהסביר ש ש שהמוות הוא לא

תזמוד מדויק תזמון מושלם לכניסה שלו בדיוק ברגעים של

כן אחד הדברים שהכי סכורים לי על באמת סיפור כזה מיוחד היו המון המון רגעים יפים

אז כמה שנים את נמצאת בהדברות א תכלס כבר בבניין החדש באיזשהו תפקיד או משהו כבר אה

בגדל

בגדול כבר הייתי איזה 10 שנים לפחות עם הנושא שגם לפני

מה מה בעצם את זאת אומרת באיזה תפקיד את אוחזת לפני אחרי שאת כבר אחרי שאת כאילו קולבניק כזאתי כל מה שבקשים את עושה

החוגי בית זה היה התפקיד הכי מרכזי שעשיתי בית

כן תפקיד המרכזי של חוגי בית א ממש להגיע לאנשים שרוצים לזכות את הציבור או לעשות איזשהו אירוע משפחתי לזכות את המשפחה אה אז את מדברת איתם ואת שואלת ואת מתעניינת באותה תקופה לא היו כל כך הרבה רבניות התחלנו רק עם כמה רבניות וכמה סיפורים אישיים א ואת ממש נוגעת בציבור ואת רואה באמת כמה זה חשוב להם וכמה הם קמים לזה זה וכמה הם רוצים את זה. א כמובן שכולם ביקשו את הרב זמיר אבל לא הייתה האפשרות שהרב זמיר יגיע לכל אחד ואחד ולכן הוא היה מגיע לכנסים הגדולים אבל א כמה יותר כמה שיותר רבנים שיכלו לזכות ולהגיע המון המון סיפורים אישיים אם זה מחלות ואם זה אנשים שזקוקים לאיזשהי ישועה ואם זה זוגיות מאוחרת א ואם זה

נושא של בן אדם שהתחזק ורוצה עכשיו לזכות את המשפחה שלו ואת הציבור המון המון סיפורים אישיים אם גם באותה תקופה הייתי מנהלת את הנושא של הכנסים, הכנסים הגדולים שידברו את עשה ולארגן את הבנות ולהגיע ולקדם את הכל אבל באמת באמת עם כל הקושי שבדבר כל פעם הרגשתי שיש איזה איזור רוח גבית מהחיים מה שלא הסתדר תמיד הצליח להסתדר מה שלא יכולתי לעשות בעצמי תמיד מישהי אחרת הצליחה לארגן כאילו

את את הרגשת את סיעתא דשמיא שהייתה שמה בכל התהליך של הבנייה של הארגון הזה כאילו באמת ה

היית שם

הבית הזה נבנה מתוך א באמת

תראי גם כל התהליך האישי שלי הפרטי שלי בנושא של זוגיות מאוחרת הכל התחיל ביחד עם ההתחלה הזאת כלומר אני מושב שיש לזה ממש קשר ישר יכול להיות שנכון דיברנו על זה על השם שלי כי למור גדלתי כל החיים ועוד היה איזה שם שהרב הוסיף לי כמה שנים לפני ש לפני שניסאתי כי יש לו ספר מדהים שנקרא מפתחות לחיים

והוא כתב שמה באחד באחד ה באחת הקטגוריות שיש שמות מסוימים לבנות כמו נטלי כמו טליה א לא בתו לי אבל נתלי ולימור שאם הם לא ניסו עד גיל מאוחר אפשר לבדוק לא חלל שזה לא בסדר אבל אפשר לבדוק זרות שהייתי כבר בת 35 36 37 אמרתי לו הרב אני צריכה להתחיל לדאוג אז הוא אומר לי לא צריך לדאוג הכל בסדר אבל אפשר לבדוק אם את רוצה אפשר א לברך

אני יכולה לשאול אותך אבל אני התחתנתי קרוב לגיל 32 וזה פוגש אותי וקראתי עליך קצת וזה פוגש אותי הנושא של זוגיות מאוחרת איך אמרה לי פעם חברה שבגיל 37 התחתנה היא קרה לזה זה ליט בלומרס אלה שפורחים מאוחרת למי זה פוגש אותי כל העיסוק הזה כי גם לי הילדים שלי בוא נגיד שאני מבוגרת יותר מאמהות בגן ובבית ספר וזה אבל מה באתי לשאול אותך על זה את ככה בשיערות כל הפרו'קטורים שלך יוצאים מהעיניים על הזיכוי הרבים שלך בהידברות מה עם המקום האישי של מתי אני אמצא חתן את יכולה לספר לנו על זה

תראי עשיתי כל מה שאני יכולה כמובן אחרי שהרב באמת דיבר איתי והסביר לי שאת לא יכולה רק לעשות זיכוי רבים וכן לצאת לשידוכים אבל תמיד בהדרכה שלו ואני חושבת שאחד המשפטים שלקחתי לעצמי מאוד זה לא כמות הפגישות איכות הפגישות אמר לי שתפגשי פעם בחודשיים אבל עם מישהו שבאמת נבדוק ונסתכל ונדע שזה הוא מתאים מאשר המון המון המון פגישות

נבדוק ב

כן הרגשתי שהוא מלווה אותי אבל גם לא התרדתי את הרב ברמת כל פגישה היה לי רב מאשקלון שקוראים לו הרב זהפרני שהוא היה ממש הרב האישי שהוא היה פוגש את הבחורים בשבילי עוד לפני הוא היה פוגש אותם לפניי הוא היה הולך ממש לישיבות שהם היו נמצאים, לא אומר להם מי הוא, יושב איתם, מדבר איתם, מתעניין, שואל שאלות ואמר לי, "תשמעי, זה לא בשבילך."

עשה לך סלקיה ככה אחי לנוחיותך בכיף שלו.

איזה מה זה איזה

או שהייתי מזמנת אותם שהייתי אומרת להם, "תשמעו, אם לא אכפת לכם לפני הפגישה לפגוש את הרב שלי, הוא רוצה לשאול כמה שאלות, אז די נמנעתי מלפגוש כל כך הרבה, כי תראי, זה נורא מצער כשזה לא מצליח. אתה בא עם כל הרצון הטוב ועם כל התקווה והקמייה ואתה אומר אולי זה זה ואולי עכשיו אי אפשר לדעת נכון ישועת השם כרף מן זה יכול להיות בכל רגע זה יכול להיות בדיוק הזיווג הזה אז כל פעם אתה בא עם איזשהי תקווה מחודש וכשאתה מתאכזב זה זה פוצע זה נוגע אז זה מה שהיה חשוב לרב לשמור על הנפש לשמור על על הלב אז הוא אמר לי כמה שפחות לא הרבה פגישות אבל כמה שיותר איכותיות אז השתדלתי לברר כמה שיותר כמה שיכולתי אבל אין כמו מפגש בסופו של דבר דבר יש איזה כימיה שנוצרת יש איזה רטוריקה מתחתנת עוד היה עוד היה לימור

וואו יש 39 אחי כמה שנים טובות בשידוכים

שידוך הזה מי

כן כמו ברוך השם 12 השבטים שלנו עשיתי מזה

מי עזפריזה

א אמרתי לכם שמעון פרץ היה שטחן סיפרתי שמעון פרץ היה שטחן שעבדתי איתו שנים והידברות והינו עושים את הכנסים ותמיד היינו צוחקים על זה והוא היה אומר לי אני אמצא לך את החתן בסוף אמרתי אין לי בעיה בשמחה אתה תעשה מה שאתה יכול אמ תראי הוא הגיע כשהוא היה צריך להגיע כנראה שהייתי צריכה לעבור איזשהיא דרך מסוימת איזשהיא עשייה מסוים את יודע אם את עוזבת הידברות כל כך מהר או מתפנה רגשית לחיים הפרטיים שלי כי כל כך רציתי לעשות זיכוי הרבים אמ אחרי כמה שנים טובות בשידוכים פשוט א הוא הכיר בינינו שמעון פרץ אמר שיש איזה בחור שהוא מכיר מבני ברק הוא חושב שהוא יכול להתאים לי אה ואני זוכרת שאחד הצלמים שעבד איתנו היה גר

באשקלון עוד הייתי גרה אז באשקלו נוסעת וחוזרת ובדרך אמרתי אתה יודע מה בוא יש איזה בחור שרוצים להכיר לי בוא תתקשר אתה עכשיו בדרך ואני אשמע את הכל כאילו שאתה הרב שלי תדבר איתו תתחיל לשאול שאלות ובוא נשמע מה הסיפור

ואז הוא התקשר אליו אני זוכרת שהכל מצחן את יודעת לפעמים שפה רטוריקה זה זה גם משהו ש ששומעים זו וחת שהיה מה שקוראים לו עודד גור אריה ואני מעשית להבתי מהשם משפחה אמרתי וואו גור אריה איזה יופי זה יכול כן עוד היה גור אריה זה נשמע לי היה נשמע לי טוב כזה ו משהו בפשטות, משהו בנעימות של הכל והוא קבע לנו פגישה. עכשיו אני באותה תקופה א אני אגיד את זה במאמר מזג כי אני לא רוצה לדבר על זה אבל מי שמכיר את הסיפור הו כבר סיפרתי על זה בעבר. אני כן ניסאתי בעבר. א הייתי נשרה חודש משהו כזה חודש וחצי וזה לא צלח. כמובן עם התיאת עם הרב זמיר א התגרשתי ונשארתי עם כיסוי ראש אחרי חודש. אז אתהדתי אחרי שנה מהפרק הזה,

כלומר אחרי שהתגרשתי ושמתי כיסוי ראש הרב זמיר ביקש ממני אומר לה תישארי עם הכיסוי ראש וזה יהיה היראת שמיים שלך לשידוכים ונשארתי מאוד אהבתי את זה גם לא הייתה לי שום בעיה להיות עם הכיסור ראש מאוד נהניתי מזה ואני אוהבת את זה

ו אתד הכרתי אחרי שנה כלומר אחרי שעוד פעם יצאתי לשידוכים הכרתי אותו

כן הכרתי אותו אחרי שנה ואני זוכרת בגלל כל מה שעברתי והכל וכל השלוש שנים גם לפני לפני כן שיצאתי לשידוכים היה ליד הידברות בית קפה שקורא לו קפה קפה שנמצא בדרך ל לקניון שם בפתח תקווה והחלטתי שרק שמה אני נפגשת אמרתי לו בורא עולם תראה אני לא עושה איתך זה לא אני לא קובעת לך אבל אני מבקשת שהשידוך שלי יבוא רק מהבית קפה הזה כי אני זה לידברוט ואני לא רוצה לנסוע יותר מדי רחוק כי הייתי גרה באשקלון אמרתי לו אם זה לא מתאים זה לא מסתדר אז אני יוצאת ישר לכביש המהיר ואני נוסעת הביתה אל תסבח אותי עכשיו בתי קפה פה או שם אני רק בבית קפה הזה שלא יפגע לך זיכוי הרבים שלך כן, בדיוק שאני שאני לא אצטרך כאילו לבז יותר

מדי זמן, אני אסיים את העבודה בהדברות, אני מגיע את הבית קפה ממש אפשר ברגל להגיע לבית קפה. אגב, אחרי הפגישות שלנו הבית קפה נסגר, זה לא יאמן, לא יאמן

הבית קפה סיים את השליחות שלו.

סיים את השליחות שלו. אה לא, זה היה מדהים למה? כי הוא פעל כל כך הרבה שנים. מה קרה כנראה?

ואני זוכרת שהגעתי לבית קפה הזה.

רגע, אבל שנייה לפני כן את אומרת שמעת את השם עודד הוא אריה וזה ככה צלצל לך יפה עם העוד.

עוד כן,

נפגשתם. זה מחזירה אותך נפגשתם

אה הגעתי לפגישה הראשונה וחיכיתי בחוץ כי הייתה לי הרגישה שאני אדע מזה עוד לפני אפילו שלא תיערו לי איך הוא נראה או משהו כזה אני זוכרת שישבתי בחוץ קתי חצי שעה רבע שעה לפני וכשהוא עשה את הס היה מין כביש כזה שצריך לעשות פרסה והבית קפה נמצד בצד ימין של ה של הכביש ואני זוכרת שידעתי שזה לא ידעת להסביר ראיתי רק רכב והייתה לי הרגשה שזה צת שהוא יצא מהרכב הסתכלתי אליו אמרתי אוקיי זהו אין שאלה הוא נכנס התיישב חיקי כמה דקות ונכנסתי. היינו לבד. היה שעה מוקדמת, היה 7 או 7 וח בכוונה כי לא רציתי שיהיו הרבה אנשים ונוכל גם לדבר בנעימות. זוכרת שהגעתי והתיישבתי והוא לא מצחן בעיניים בכלל. בנראות לא אהבתי לא התחברתי בכלל.

אחרי כל התיורים שלך עם הרכב הייתי בטוחה שאת רוצה.

הרגשתי שזה כאילו ידעתי שזהו מרחוק. לא ממש ראיתי כי הוא היה עם הגב אליי. הרגשתי שזהו. אבל כשיש לנו אחד מלו שני ככה פנים עול פנים הוא לא מצחן בעיניי. עכשיו כשמישהו לא מוצן בעיניי אז הוא מדבר. אני לא מדברת מילה, אני לא מוסרת מידע, אני לא משתפת יותר מדי, אני רק מהנהנת וכן כמה מתקלי כמה צריך 45 דקות ואני כמה ואני הולכת. נתתי לו לדבר והוא מספר והוא שואל אותי שאלות ואני עונה מה שאני מה שאני יכולה לא חוספת יותר מדי. ואז התחילו להגיע עוד אנשים שישבו לצידנו ולא לא יכולתי לשמוע אותו כלום. לא יכול לדבר כל כך בנאימות ורציתי לצאת לבחוץ. הייתה איזשהי מרפסת ורציתי לשבת בחוץ. וזה אחד אגב מה שאני אספר לכם

עכשיו זה אחד הדברים שהכי בולטים בהבדלי האופי שלנו ועד היום הוא צוחק והוא אומר איך לא ראיתי שאת שתלטנית כבר אז עכשיו יש לנו לשנינו היה כוסות קפה אז הוא אני אמרתי לו טוב בוא ניקח את א תשאיר את הכוסות קפה נגיד למלצרית לבוא להביין לנו את קפה לבחוץ אז אומר לי לא מה הבעיה אני אקח את קפה וניצא אמרתי לו מה זאת אומרת היא תביא לנו את זה לשם כאילו לא לא הבנתי למה שהיא תביא לנו

לא הבנתי למה שה למה שהיא לא תביא לנו את קפה אני זוכרת שראיתי פתאום את ההבדל כאילו כמה מה הוא אפילו שהמלצרית תלך ותביא את הקפה זה לא זה האי נעימות מבחינתו שזה תכונה מאוד מאוד יפה כשיצאנו לבחוץ וישבנו הרגשתי כאילו בורא עולם הרים לי מסך אי אפשר להסביר את זה אני עד היום לא צריכה להבין את זה הרים לי מסך פתאום הוא מדבר ואני מסתכלת עליו ואני אומרת וואו הוא נראה ממש טוב איזה מקסים איזה פנים איזה עיניים איזה טובלים מסך עלה לי מעל העיניים וידעתי בסוף הפגישה שנמשכה עוד איזה כמה עוד איזה חצי שעה ידעתי בסוף הפגישה אין סיכוי שאני לא פוגשת אותו עוד פעם גם אם הוא לא ירצה לדעת את מי אני משכנעת אני חייבת לפגוש

שרגשתי ממש איזשהיא הרגשת לב וגם הוא למזלי הרגיש את אותו דבר שלוש פגישות בא בית קפה והוא מציע לי נישואין בחוץ ממש מחוץ לבית קפה הוא אומר לי טוב נו מה מתחתנים לו אמרתי לו כן אם אתה רוצה מתחתנים הכי פשוט הכי סתמי הכי ילדותי הכי מקסים לאנשים

ששניהם הם חזרו בתשובה, גם הוא חזר בתשובה, גם הוא התחזק אגב, באותן תקופות, באותן שנים, היינו אפילו בתאילנד באותם תקופות ולא הכרנו שני קווים מקבילים. המשפחות גם שורשיות ופחות או יותר אותו דבר. ממש שני קווים מקבילים. והוא גר בבני ברק והייתי עוברת ברחוב שלו כל כך הרבה פעמים והוא היה בהדברות בכנסים, אפילו הוא ראה אותי. זוכרת אז שהיו מצלמים אותי לטלוויזיה לכל הכנסים, אפילו הכירו אותי משם ולא ידע לזהות שזו אני. כן. רק אחר כך הוא אומר לי, יואו, זאת עד שהייתה מתלמ שראיתי אותה. כשהוא רוצה להפגיש בזמן המתאים הוא מפגיש בזמן המתאים על כל המשתמע מכך אני מדברת על המסלול חיים שלך על הגיל על המאוחרת הזה שאני לא אוהבת את הביטוי הזה 39 זה מאוחר

לא אני מתכוונת

אבל כי את מפחדת בנושא של הילודה נורא מפחידים אותך נורא מסתכלים עלייך כי היו פשוט היו לנו פספרי לנו כמה ילדים יש לך ברוך השם

יש לי ברוך השם חמישה ילדים הגדול בן 13 כמעט אנחנו נחגוג בעזרת השם עוד חודש בר מצווה והקטן בן שש. אה, כולם נולדו אחרי גיל 40. כולם, שזה נס בפני עצמו.

איפה את גרה היום?

אה, בני ברק.

בבני ברק. בעצם עשית על הצ'קליסט ככה

והספקת.

תראי, בדיעבד אני יכולה להגיד ככה, המשפחה שלי מסתכלת על זה. בדיעבד עשיתי הכל. גם טיילתי, גם נהניתי, גם חוויתי, גם למדתי, גם הקשמתי את עצמי,

גם עשיתי מלא זיכוי הרבים.

גם עשיתי מלא זיכוי הרבים. ברוך השם. והגעתי לאותה נקודה כמו כולם עם המשכנתה והבית. והילדים והכל נכון בגיל קצת יותר מאוחר אבל אה אה ככה זה היה צריך להיות בשבילי

זה מה שאני חיפשתי

ככה זה היה צריך להיות בשבילי אני מבינה את זה אני לא יודע אם הייתי מתחתנת בגיל 25 זה לא הייתי

אה ברור אני גם אומרת לבעלי מזל שלא התחתנתי איתך בגיל 20 לא כדאי כאילו אנחנו אני אגיד לך למה זה פוגש אותי אני מקשיבה לך שאני סליחה

ניסעה בגיל 17

אני התחתנתי בגיל 17 אמא שלי התחתנה בגיל 17

לא אני אומרת אתם אתם כל אחד מהמסלול שלו ואני תמיד אומרת

נכון

התחתן צעירות לחמ אני אומרת למי ששומעות אותי כן למי ששומעות אותי אני אומרת תשתדלו להתחתן

ברור ברור זאת אומרת אני לא אני לא מעודדת את העניין של תסימו את התואר תצברו הון ממש לא מי כמוני שעברה מה שעברה זה לא קשור הדברים האלה זה מאוד חמוד ומתוק שבונים את החיים

אם זה אם זה אם זה אם זה משמיים ככה א ככה מתעקן אבל מלכתחילה אני חושבת שב לחלוטין את הרבנית אמרה היום היום היום זה חשוב

עם הבלבולים וכל הזה הרבנית אמרה למי ששומעת ברור למי שרוצה לשמוע כמובן שכן אבל מה שבאתי להגיד לך על זה איפה זה פגש אותי בעניין של את מדברת על המאוחרת על הגיל על הילודה יש בינינו הרבה דברים דומים

כן

אה

אני זוכרת כשאתי כמה ימים לפני החתונה את בעלי אני מכירה אגב מכיתה ב' ואת מדברת על הקבים המקבילים שעולם לא נפגשו

עברנו משאות חיים די דו דומים משפחות ראש העין כמעט אותה שכ די דומה מעולם לא עלה בראש מעולם לא חשב כלום היינו באותה חבר'ה באותו בית ספר באותו תיכון כלום של הכלום מן הכלום מה אמרתי להגיד לך על זה

איך הקדוש ברוך הוא נכנס פה לתמונה איך הוא היה תמיד שם במשוואה שיומיים או שבוע לפני החתונה אנחנו כבר באורות שלה מאורסים מתחתנים והכל ואני אומרת לה אתה יודע עכשיו אני באמת מבינה שזה הרגע בדיוק מתאים לי להינסא כי שנייה אחת לפני כן הייתי בוסר ושנייה אחת אחרי זה כבר פרי רקוב אבל זה בדיוק הרגע המתאים בשבילנו אחרי כל כל הקורס או לי שעברנו כל המסך חיים הזה להבין שזה באמת הרגע הנכון

אני רק חייבות להגיד לך ש פרייר קובץ לעולם זה לא

לא הבנת אותי הבנת את הנמשל ואת הדימוי הלא מוצלח ש אני אומרת שאני אומרת שבאמת זה זה נקודה זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מוביל כל אחד בדרך שלו אבל בהחלט א

נכון את התיקון שהוא צריך לבוא את הדרך את הזמן את הכל תראי להגיד לך

שלא לא רציתי, בטח שרציתי ובטח שהתאכזבתי ובטח שגם היו רגעים שככה היצר גרם לי להחסיר פימג מתי מתי אבל

אבל באמת שהאמנתי באמת שהאמנתי שברא עולם לא יעזוב אותי האמנתי שיו לי ילדים האמנתי שאני אגיע לזוגיות לא הייתי מוכנה לוותר על זוגיות טובה לא הייתי מוכנה לוותר להתחתן רק לשיד לך משהו אני בטוחה שההורים שלך שמחים בדרך הזאתי

מאוד

במקום הזה

כי ברורה שהם לראות אותך עם ילדים וזה חושבת שאם היית מקום אחר אני תחת להת יותר צירה אבל מקום אחר בחיים

נכון גם אף פעם לא מבטיח שגם אם הייתי מתחתנת צירה כל ה מסתדר כמו שרציתי פחות וזה זה מדהים זה נחת

באיזה גיל הפכת להיות אמא

בגיל 40 פעם ראשונה

הם ההורים שלך מרגישים את הנחת הם הם אומרים

כן הם מאוד הם מאוד אוהבים את הילד ילדים וזה זה משהו שמשמח תראי גם כולם חיכו את זה כל המשפחה המורחבת שלי חיקתה לזה כי מסתכלים עלייך מהצד היום אני אני מוסרת את השיעור הזה אני אני הרבה יושבת מול נשים ומאוד מאוד חשוב לי לחזק בנושא הזה של נישואין בגין מאוחר ולודי בגין מאוחר לא לפחד לא לפחד ולא לאבד את התקווה כי אם הייתי מאבדת את התקווה יכול להיות יכול להיות ש יכול להיות שזה לא היה קורה יכול להיות שבא עולם רצה את האמקה דליבה שלי הוא רצה לראות שאני לא מוותרת ואני לא מפחדת ואני הולכת איתו עד הסוף גם אם הגיל כבר מבוגר

כביכול הייתי מלומדת והייתי את יודעת נעה ומוצלחת והכל אז מה יגידו נשים שכביכול פחות מזה אז הם צריכות להבד תקווה לא כביכול היה לי את כל החבילה הנה וזה עדיין לא קרה בשבילי כי זה לא היה הרגע שלי

אז אני חושבת שכן להחזיק את האמונה הזאת בפנים ולא לוותר זה זה משהו שגם מחזק אותך וגם אני חושבת שזה זה ההסכמה לא כתוב ביני לבין בורא עולם כאילו תחזיקי עוד קצת תחזיקי עוד קצת הכל יסתדר בשבילך כי המון פסלו אותי בגלל הגיל. היו ממש שידוכים שהוא אמר לי זה לא אני. הרב אמר שאיך תביא ילדים, מתי תביא ילדים. אבל מי קובע? מי קובע את מפתחות החיים? מי מחליט? אין דבר כזה, איפה האמונה? אז בגלל זה לא לקחתי את זה גם למקורות האלה וקיבדתי ואמרתי הכל בסדר, תעשה מה שהרב שלך רוצה. כשעודד הגיע הוא אפילו לא יודע בת כמה אני. את יודעת זה היה מדהים אפילו לא שאל אותי. רק אחרי החתונה הוא גילה לבד כמה אני. הוא אומר לי מה? אבל אמרו לי 35 את לא יודעת מה אמרו לך. אין לי מושג אמרו לך אני בת 39

כן גדול ממני רק בשנתיים ושלוש

יש לך מסר לנשים לנשים נשואות א שעדיין אין להם ילדים שהתחתנו בגיל מאוחר או לנשים נשואות שהביאו ליט blלוז האלה אוקיי א לא דווקא לרווקות לרווקות המוחות אבל אנשים שנמצאות בפוזיציה שנישאו בגיל לא גיל 20 ניסאו ב-30 פלוס 40 הביאו ילדים בגיל 30 +וס 40 איזה מסר יש לך להגיד להם בהקשר הזה של מספיק עם האובסיה הזו לחשבן את יודעת מתי אני אהיה כשהוא תחתן ואיזה גיל אני אהיה כשאני אהיה סבתאיזה מצב בריאות זה מוביל אותי באופן אישי וגם חברות שגם התחתנו בגילאים האלה איזה מסר יש לך להגיד להם במובן של החיזוק באמונה של השם עושה את הכל בזמן המדויק שלו

תראה איך אני אגדיר את זה אני חושב שאפילו את עצמי אני הפטעתי באותה תקופה וואו אני חושבת שהיא לא הייתה משוגעת כמוני אני זוכרת אותך עם החמישה קטנים ש אני הייתי בעריונות אני הייתי בעריונות והייתי באה לרבנים הרי דברו זה חמש קומות שבמעלית את יכולה לפגוש גם את גדול הדור עולה ויורד לא נכנסים כמובן שומעים על צניעות אבל את יכולה לפגוש את מי שאת רוצה במדרגות במדרגות של הידברות כל הרבנים היו מגיעים להצטלם ולהגיע ולתוכניות את מי לא הייתי פוגשת אפילו שהייתי עובדת מול אם זה הרב בצרי כל הרבנים שאפשר והייתי מתחננת אליהם בהריון תברך תי לזרק הקודש ברק מהח שמיים מסתכל עליי המום אבל את את לבא אחריו לבא אחריו תברך אותי תברך אותי הייתי בטירוף מוחלט על ילדים לא הפסקתי להתפלל

לא הפסקתי לבקש לא הפסקתי לבכות על זה הייתי יולדת אחרי חודש והייתי משתגעת איך אני לא בהריון באי אומרת תגידי לי מה קורה לך יש לך תינוק בידיים תירגעי לא עוד אחד עוד אחד עוד אחד קבל את מה שאתה רוצה חוץ מלהתפלל על זה באמת מת להתפלל זה מעומק הלב במילים שלך, בדרך שלך, בזמן שלך, בקצב שלך ולבקש. אני מאוד מאמינה לבקש בצורה הכיישית שיכולה להיות. כאילו אני מאוד נכון צריך להתפלל ואני קוראת מהסידור ויש ברכות שאני אומרת כמו השלב וכל הדברים האלה שאנחנו אומרות את זה בזמנים שנדרשים לכך אבל אני פשוט אוהבת לפתוח את הלב ולדבר וזה קורה לי תמיד אחרי שלפעמים אחד הילדים מצער אותי או שקרה איזה משהו עם הבעל או שפתאום

אני רואה משהו שאני אומרת למה בורא עולם הראה לי את הדבר הזה? למה אני עברתי דווקא עכשיו ליד סיטואציה כזאת? למה יצא לי פתאום לשמוע לשון הרע? למה קרה שראיתי משהו שלא הייתי צריכה לראות? אני בתקופת המלחמה עם כל החוזק שבי, עם כל החוזק שבי והיינו עם הילדים בבית כמובן וההורים שלי מאשקלון ומאוד פחדנו גם עליהם ועל כל מה שקרה. אגב בשבת האחרונה הייתי שם. כלומר אם הייתי נשארת עוד יום אחד הייתי נקלעת לסיפור הזה ולמזה לי יום יום לפני כן כבר נסענו חזרה לאשקלון. לקחתי מאוד מאוד מאוד קשה את הדברים שראיתי. לצערי ראיתי חלק מהסרטונים כי כולנו נחספנו להמון המון המון דברים ואני חושבת שזה פעם ראשונה כשמדברים על אחווה

ועל אחדות אתה מרגיש את הכאב בבטן. אתה מרגיש שעושים משהו לאח שלך, לאמא שלך, לאחות שלך. כאילו וואו. אתה רואה את הדברים האלה ואתה אתה אומר, לא יכול להיות, לא יכול להיות. זה משהו שנכנס ממש נכנס פנימה וזרת שלקחתי מאוד קשה את הסרטונים שלי את הסרטונים האלה ואמא שלי אמרה לי תפסיקי לראות תתנתקי מזה תק

אני כל מה שהייתי עושה בימים האלה זה פשוט רק לתת לתת לכולם על הראש להפסיק לראות להפסיק לראות את צודקת זה ממש משהו שהיה

שרצית להבין מה קורה אבל מצד אחד זה נורא פגע בך כאילו מאוד

יודעת למה אני מנסה להסביר ו

ושלא שלא נצטרך יותר לראות שום דברים כאלה אבל כשבן אדם אני חייבת להסביר

משהו שהוא קצת עמוק.

כן.

כשבן אדם עובר עובר עובר משהו כמו אלה שבעצם צילמו אותם.

כן.

אז ברגע שהם נמצאים בתוך הכאב הזה שאגב שראיתי השבוע שאדם שהוא עובר א א שהשם ירחם רוצחים אותו. כן. מחבלים רוצחים אותו.

כן.

וברגע שהוא ברגע שהוא מתחבר לבורא עולם והוא מבין שהוא מת על קידוש השם אז המקובלים אומרים שהוא לא מרגיש כלום.

וואו.

הוא לא מרגיש. הוא מקבל כוחות.

כן.

הוא מקבל כוחות מעל הטבע לעבור את מה שהוא עובר. עכשיו זה שרואה את הסרטון

לא נמצא במקום הזה

אין לו את הכוחות האלה

והוא רואה להכיל את זה ב הוא רואה דבר שהוא לא יכול להכיל זה יכול לטלטל אנשים בצורה בצורה יש רעיון אין להם אין להם כוח

זאת אומרת אלה שעוברים את הדבר

יכולים לעבור את הדבר

כן

יש להם איזשהו כוח אלוקי שאנחנו לא יכולים להבין אותו שלא נדע ומי שמסתכל על סרטון כזה

כן

הוא רואה את זה בלי כוחות

אז זה מה שהרגשתי שזה חזק ממני. זה חזק ממני ואני אני אני מפסיקה אבל אני חושבת שכולנו הרגשנו מה זה מה זה אחדות לצערנו לצערנו במקרים כאלה אבל מה זה באמת אחדות אמיתית? מה זה כואב לך על אחיך באמת כואב לך מבפנים וכל אחד הוא הוא חלק ממך ממש חלק ממך

את אומרת אחדות ואני מסתכלת על הלוגו המפורסם של הידברות שאומר המון של הכל שבוא ניסה שבי בשולחן ונדבר עם ישראל ונדבר יהדות

מה זה הידברות

בדיוק זה בדיוק השאלה

הידברות השאלה במשפט אחד מה זה הידברות בשבילך

זה לב קודם כל זה הלב שלי איפה שאני לא אהיה נדברות זה הלב שלי ואני חושבת שזה היכולת שלי אח כל כך הרבה שנים בזיכוי הרבים ולהיות עם אנשים שכל העשייה שלהם היא זיכוי הרבים ובמיוחד עם הדרך של הרב זמיר וכל הרבנים

את מחוברת היום ודי כן כן בטח בטח אני מתקשרת אם אני צריכה להתייעץ על עבודה על כל מיני דברים אחרים אני נעזרת לפעמים שאני צריכה בנושא של חינוך ילדים אבל אני משתדלת לו א בחתונה של לטופק איך יתן את שתי הבנות אז הייתי וזכיתי לראות אותו לא כמו פעם כמובןכ

אמ א אני חושבת שהיכולת שלי היום לדבר עם אנשים שלא נמצאים במקום שלנו או שכן מתעניינים וכן רוצים לשמוע. מי שמוכן לשמוע, מי שמוכן להקשיב, אני אני אפרוס בפניו את הכל ואני אני אבוא מהמקום הכי חברה טוב והכי אוהב. אבל מי שבאמת רוצה לשמוע, מי שבאמת רוצה להקשיב,

מי שרוצה להקשיב וזה זאת הדרך של הרב שהולכת איתי, שהיום אני מרגישה שאני אוכלה לדבר עם כל אחד. אני יכולה להסביר את זה בצורה הכי טובה והכי שבט נפש ממקום מאוד לא לא מלמעלה ממקום שאני ואתה אותו דבר אני ואתה אותו דבר ואני אוהבת אותך בדיוק כמו שאתה אתה רוצה להתקרב באהבה

זה בדיוק התברות זה בדיוק אתה יכול אני ירדתי במדרגות השבוע באיזשהו מקום עם איזשהי מישהי והם דיברו על הנושא של השבת והכל וזה ואז היא אמרה טוב נו זה אצל הדתים אמרתי לה השבת היא גם שלך כמו שהיא שלי השבת היא שלך ושל יש לך זכות עליה לא פחות משלי וראיתי את העיניים שלי היא כל כך התרגשה מזה אז זה כל כך נכון

נכון

תבוא ותיקח תבוא ותיקח זה שלך זה של כולנו

מקסים

היא מדברת פה מקסים ואנחנו ככה חייבות א חייבות חייבות חייבות לסיים אותו

ולפני שככה נסיים וככה ניפרד א אצופות אני רוצה שהצופים והצופות שלנו איזשהו ככה משפט לסיום משהו שיחזק את עם ישראל מכל המסע שלך בעצם ותשתי לחבר אותו ל

אמ

הידברות

המון סובלנות והכלה להיות סובלני כלפי החיים אבל אני חושב שזה הכי הרבה כלפי עצמך תהיה סובלני ותהיה בעל החלה כלפי עצמך אנחנו באנו לעולם הזה לתקן וכל אחד אני תמיד אמרתי את זה לילדים שלי אתה יודע בדיוק מה התיקון שלך מה הכי קשה לך מתוק איפה הכי קשה לך איפה קשה להזיז אותך זה התיקון שלך שמה הזה שאתה מרגיש שזה ההתמודדות זה הדרך שלך והתחלה שלך להשתנות אז המון המון המוןס סבלנות והכלה לאחר כדי לקרב אותו אלינו כי כולנו אחד ואחר בלעצמך תן לעצמך קצת קצת פתחון

עודיה ליימור גורריה אפשר להות חברה שלך

הם כולם חברים שלי ברוך השם אני תמיד שמחה להתארח כאן תודה רבה לכן שתיכן

בעזרת השם שניפגש על מדרגות בית המקדש אמן אמן

שירת הלים בעזרת השם בקרוב אמן אמן

אמן בקרוב אז הנה ברוך השם זכינו בעוד ככה תוכנית שלנו ככה פודקאסט ככה מחבר לרגע ל-25 שנים של ארגון הידברות הגיע לסיומו וניפגש בעזרת השם בפרק הבא ‏Ah.