"הסתכלתי לשובים בעיניים. ידעתי שאסור להפגין חולשה": שושן הרן על החיים לאחר השבי בעזה

הם החליטו לעזוק אותי מהידיים. הייתי עם הידיים מאחור. דוחפים אותנו לרכב ושני מחבלים מקדימה נוסעים לכיוון עזה. וזהו. נוסעים לעזה. מבתים קפויים. אתה לא מדבר, אתה שותק. אתה באיזה מין מצב של כמו ילדים בשקט. בשקט וקצת כמו ש חיות שהם ניצודו אתה פשוט קופה אתה פשוט קופה

שושן שושן

שושן

כן שם מעניין שושן

נכון

וואו

נכון

וואו

על שם אחות אבי כי הם באו מגרמניה וקראו להורה שושנה ואמא שלי רצתה על שמה אבל עם קצת א משהו ישראלי כזה יותרכן כן

כן ובאמת שם נדיר אפילו היום הוא נדיר

גם הסיפור שלך נדיר אין איזה דבר אני בדיוק אמרתי לך מקודם כשדעת לפני שהמצלמות נדלקו והתרגשתי וחיבקתי אותך

שאת לא יד כמה התפללתי עלייך וחשבתי עלייך באמת אה א כשאת היית בעזה והבת שלך ואחר כך עוד האחיין שנשאר נכון או ה החתן שנשאר זהו זכרתי כשאמרתי אחי אני חשבתי שזה לא נכון זהו טל אני טועל שועם שועם כן

וואי כמה עברת כמה עברת כן באמת א נורא

ומאיפה בכל זאת מגייסים את הכוחות כאילו אני מתחילה מהסוף אבל לא כאילו להתלבש כל כך יפה ולשים את המשקפיים היפות האלה ולסדר את השיער וכל הפעולות הקטנות היומיומיות האלה מה זה זה פשוט אנחנו לאט לאט קמים מחדש איך עושים את זה

אני חושבת שמה שקרה לי ביום הנורא הזה ש מיד אחרי שחטפו אותנו והוציאו אותנו מהמד אה אני הבנתי שאני במשימה

כן והמשימה שלי להגן על המשפחה שלי אה בעצם אבשל זכרונו לברכה ואני גרנו בברי אני נולדתי בברי התחתנתי איתו

מאיפה את במקור את אומרת ב

נולדתי בברילה שלי המייסדים

מה המוצא שלכם

אה אבא מגרמניה שהם ברחו בזמן 33 ואמא שלי נולדה בארץ אבל במקור מאוקראינה

אוקראינה זהו טהיתי הסתכלתי עליך לא היה ברור אפשר לשאול בת כמה את?

בטח 70.

אה, איזה יפה את.

תודה.

יפה. שיהיה בת 70.

אה,

אז את אומרת גדלת, נולדת ברי, גדלת בברי. א

ידענו שאנחנו ליד הגבול, ההורים שלנו היו חלוצים ואנחנו המשכנו בעקבותיהם. אה, אבל מעולם לא תארנו דבר כזה. באמת האמנו שהגבול הוא הוא גבול מוגן,

כן?

שהצבא שומר עלינו וכל המערכות אה ו אף אחד מאיתנו לא אלא בדמיונו הגרוע ביותר מה שקרה באוקתבר. איפה נגיד אם הייתי באה אלייך שעה לפני איפה הייתי תופסת אותך? 7 באוקטובר שמחת תורה, שבת בבוקר, הייתי באה לבית משפחת הרל, מה הייתי רואה?

א נורא פשוט חגגנו את שמחת תורה בסוכה. הבת שלי הקטנה, שקד, התחתנה עם בחור דתי מנכלים,

פורר, דניאל פורר, משפחה מהוותיקות. א ואנחנו בעקבותיהם הרבה יותר קשובים לשבתות ולחנים ו גם שמרנו על בית שהוא גם כשר זאת אומרת שהם היו באים אז יפה

כן לי זה היה מובן מאליו הסבתא שלי שהם עלו מגרמניה הם היו ירושלמים בגדוד העברי אם את מכירה ליד רחוב הפלמך הם שמרו כשרות בבית בשביל להערך אנשים א יודעת שזה יהיה בית שפתוח לכולם אז הייתי מודעת לדעת שכן כן

שני הסטים והפרדות כמובן חלב בשר וכולי אה וכשהיא התחתנה עם דתי אז א זה היה טבעי לנו גם בעלי פשוט עשינו עוד סט ולקראות פסח זה תמיד את יודעת מרימים את כל הבית

מכשירים ו

אז אז בוקר שלה טובה אז אז באו אליי לבקר אותנו הבת שלי אדי עם תל בעלה ושני ילדיהם הקטנים נווה היה אז בן שמונה והיולה בת שלוש א והצטרפה אלינו בערב החג א אחות של אבשל שרון והבת שלה נועם בת 12 כולם היו אורחים שלנו היינו בסוכה היה נוע נחמד הילדים הוסיפו קישוטים יודעת ערב

אתם ראיתם את התנועות ליד הגדר כל הדברים שהתצפטניות מדברות עליה לא

ממש לא רק שלא ראינו לא ידענו את יודעת שאבשל בעלי זל אה אנחנו קוראים לו אבשל השם המלא זה אבשלום אבל

כן כן

אבשל א יום לפני לקח את נווה בטיול אופניים והם עשו טיול בשדות שלנו לכיוון עזה התמונה האחרונה של אבשל שיש לי זה שהוא מצטלם סלפי עם נווה שניהם כסדות טיול אופניים לא רחוק מהגבול לא היה לנו שום שום מידע או ידע או איזשהו חשש באמת היינו בטוחים שאם יש מתיחות אז יש הטראות

כן

זה לא שלא היו תקופות מתוחות בעבר אבל א תמיד הם באו עם התוראות ועם פינוי של נשים וילדים כשהיה צריך וכן

שום דבר אז שבת בבוקר מתעוררים מהזקות אנחנו חושבים שזה צבע אדום רגיל

כן

ואני קמה לעשות שוקו לילדים שהתעוררו ואז פתאום מקבלים את ההודעה שהם מחבלים חזרו לקיבוץ אנחנו נכנסים ל ממד אה בעלי נשאר בחוץ עם סכין כי כדי גם להבין מה קורה וגם אה להגן על המשפחה

ו שומעים צעקות בערבית ויריות ורימונים בשלב מסוים הצלחתי לכתוב לו בוואטסאפ שיכנס למעמד כי ברור כבר שזה לא משהו שהוא יכול להגן

קרב עבוד זה לא כן עם כל הכבוד

עם סכין אתה לא עוצר אה פלישה כזאת והוא נכנס לממד הוא ותל א אנחנו נהגנו לארח הרבה בעיקר בחגים בשבתות והיה לנו הערכות של השולחן מהעץ שולחן מאוד מסיבי עם הערכות ששמרנו בממד אז הם משתמשו בהערכות כדי להגן על ה לדחוף כנגד הידית כי אי אפשר היה לנול אותה מבפנים.

כן.

אה ואז שמענו שפורצים לבית, שמענו צעקות, שמענו רימונים, א יריעות שהולכות ומתקרבות.

מה את מרגישה ברגעים האלה? את מצליחה להרגיש?

מצליחה להרגיש. אני מנסה לשמוע אם מדברים עברית, א אם יש צעקות שהם גם בעברית והמוח שלי לא מוכן לקבל את העובדה שאני שומעת רק ערבית, רק ערבית. את יודעת המוח יש מצבים שהמוח לא מקבל את המציאות.

כן. כן.

בשלב מסוים הם נכנסו אני חשבתי שהם פרצו אלינו הביתה הסתבר שהם ה היינו בעדו משפחתי עם אורית סוורסקי. כן,

הם פרצו לבית שלה, זה כמובן לא ידעתי והם רצחו אותה לעיני הבן שלה ואותו הם חטפו, איתי סבירסקי,

כן,

ש99 ימים אחרי זה

כן,

בשבי הוא נרצח.

נרצח

אה ואז היה שקט ואני חשבתי שאולי ניצלנו כי חשבתי שהם נכנסו אלינו הביתה. עוברות כמה דקות ועוד פעם ניפוצי זכוכיות ויריות והם נכנסו אלינו התחילו לראות על דלת המעמד היו להם כדורים חודרי שריון זאת אומרת חודריי פלדי הם באו ממש מוכנים והם צועקים מי פתח ייפתח שנפתח את הדלת אנחנו כמובן לא פתחנו את הדלת ו הם בשלב מסוים הבינו שהם לא מצליחים לפרוץ את הדלת ואז הם יצאו וחשבנו שאולי נגמרנו כן

אז הם הביאו בולדוזר ופשוט תקפו את הקיר בטון שהיה החלון של הממד מבחוץ עד שהם הצליחו לייצר ב בחריץ בין הפלדה של ה חלון א לבין המסכרת.

כן.

ואז אבשל ותל בהתייעצות של שניות א לרגע עוד התלבטו עם לעשות משהו והחליטו להיקנע כי היה ברור ש שהם יזרקו רימון פנימה ואנחנו

כן

עבודים. אה ואבשל ותל יצאו ראשונים. אני בכל תקופת השבי 50 ימים אני האמנתי שהם שניהם חטופים בעזה את בעצם הויזן שלך לפני שלוקחים אותך לעזה זה בעצם שהם הולכים עם המחבלים זאת אומרת הם בעצם בברייה שלך גם ידענו שבאו לחטוף זאת אומרת בתודעה שלנוכן

אני חושבת שכל עם ישראל ידע שהם א

שהם מנסים לחזור על מעשה החטיבה של גילת שלית והיו ניסיונות. אמ ו ואז הם בעצם אה מוציאים אותנו מהמעמד את הנשים והילדים. בעצם תופסים את הילדים של אדי, של הבת שלי אה ומוציאים את כולנו מהמד. ואז היא רואה את את הילדים שלה בזרועות של ה טוריסטים והיא צועקת להם עם הילד עם הילד והיא רצי ופשוט חוטפת את הילדים ויש שם איזה מאבק כזה הם לא מפתרים אבל היא קצת היא אמא לביאה כזאת באמת אי אפשר להבין את מאיפה עוצמות הנפש האלה אתמולכן

נשקים כבר ראינו שהם רצחו לידינו איזה שישה שבעה מהחברים שלה לנו היא לא רעה קודם כל תפסה את יולה יולה היא קטנטונת בת שלוש ואחר כך היא התנובה ופשוט החזיקה אותם הצמידה אותם אליהם אל עצמה אה ואז הם דוחפים אותנו לכיוון רכב שהם הביאו מאזה הם החליטו לעזוק אותי מהידיים הייתי עם הידיים מאחור דוחפים אותנו לרכב א שרון נכנסת ראשונה ונוע על הברכיים שלה א אני נכנסת שנייה ונוה על הברכיים שלי ואז א יוולה נכנסת ועדי בקושי מספיקה להיכנס המחבלים היו מאוד עצבנים א ופשוט הצליחה בשנייה האחרונה להיכנס לאוטו ולשים את יולה קטנה על הברכיים שלה ושניהם מחבלים מקדימה נוסעים לכיוון עזה ובדרך רואים קודם כל ראיתי את הבית של

אחותי, אחותי גרה הקטנה לילך קיפניס גרה עם בעלה א בבית שהיה 100 ומשהו מטר מאיתנו ראיתי שהוא היה כבר א מופצץ א מעלה עשן

מבינה שהיא לא שרדה את זה מן הסתם

נתתי איזשהו שביב תקווה אף פעם לא יודע וכיבויתי שמד הצליח אה שהם יצליחו להיסגר בממד, אבל לפי כך שהבית נראה, אז הבנתי שהסיכויים הם מאוד קטנים וזהו נוסעים לאזה, מבטים קפועים, אתה לא מדבר, אתה שותק באיזה מין מצב של כמו

ילדים בשקט גם

בשקט ו

קצת כמו ש חיות שהניצודו אתה פשוט פשוט קופה פשוט קופה ראינו את ה אוטוסטרדה של אנשים שבאו מעזה ושדדו וגנבו קלנויות ואופניים ומחשבים ותיקים ותלוויזיות ממש אין גבול אין דין אין דיין אין צבא אין אין אפילו סימן לגבול שום דבר וזה השבילים שאני הייתי עושה את ההליכות בוקר שלי בדרך כלל אני מכירה טוב את האזור

פתאום זה נהפך לשדה קרב ל זה אפילו לא שדה קרב שדה קרב זה כבשו

תראי היה ברור לי כיבוש מלא לי היה ברור ברגע שמוציאו אותנו מהמעמד שבארי נכבשה על המדרכה לידינו היו אושרות טרוריסטים חמושים ו שום מענה ממש תחושה של אה של הופקרנו כמו פוגרון

ממש

עכשיו אני כל החיים שלי קוראת ספרים זה מה שאני עושה אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים והמשפחה של א ע אמי באה מאוקראינה והם באו לישראל בגלל הפוגרומים כן כל מה שאנחנו קוראים פראות קיצני ופרעות ופתאום זה קורה לך

בדיוק וזאת הייתה התחושה שזה פוגרום הם עשו בנו מה שהם רצו לא היה שום מענה אנחנו אזרחים חג שמחת תורה שבת אבל באותו רגע אני הבנתי את זה אבל לא את יודעת זה קצת אני חשבתי הרבה על אשת לוט תמיד אומרים שהיא הסתכלה אחורה ו

אתה באמת לא מסתכל אחורה אתה כל כך מתמקד ב בהישרדות אני מיד הבנתי שהמשימה שלי זה להגן על משפחה שלי

זהו את גם המבוגר האחראי שנחתף

הם גם באו לבקר אותנו לחג עדיבו את בערי בגלל המצב הביטחוני ובאו לבקר בחג

איפה הם היו גרים בעצם

במלא צביעיה בוש מסגר

ואני מיד הבנתי שם משימה שלי זה לשמור עליהם וזאת הסיבה גם שה הספר אה שאני אני כמובן אעניק לך בסוף ה

וואי

כמה חיכיתי כבר לקרוא או שמעתי עליו דברים מדהימים באמת

כן וואו

כן

אז אני ממש כבר באוטו לעזה הבנתי שיש לי משימה והמשימה שלי

היא להגן על המשפחה שלי ו

זאת אומרת זה גם מה ששמר עלייך כי בסוף כשבן אדם מרגיש במשימה באיזשהיא עשייה doינ הוא מצליח הוא מצליח לשרוד הרבה יותר טוב שואלים אותי אם פחדתי

כן

זה לא תחושה שהייתי אתה אין לך זמן לפחד אתה פשוט כל הזמן בפוקוס של הישרדות בעיקר להבין את האינטראקציות עם החוטפים ואחר כך עם השובים בעצם כשהגענו לעזה

כן

אה כמובן כל הרחוב צהל הוא שמה צפצף ב זה בסופר של המכונית זה שמחה גדולה ועושה להם סימנים שישה שישה יש לו שלל גם מדי שמע אותו אומר אה women and children take man בום בום

זאת אומרת הם תכננו מראש לחטוף נשים וילדים קטנים ובדירה הראשונה שהם העבירו אותנו בעזה בעצם הם מסרו אותנו לידי יחידה אחרת שהיא יחידת שובים שהומנו להחזיק א חתופים בשבי והם הכינו ארגזים צעצועים לילדים. תראי איזה מפלצתיות, איזה זדוניות באמת כאילו זה לא לטאר

והם לא מפרידים ביניכם אתם חטופים יחד מרדים הם לא מפרידים

ומה שהתחלתי לספר לך לפוקוס אתה ב ב במצב של הישרדות זה קצת כמו אני מדמה את זה לשתינוק נולד בלידה טבעית. אז כשהוא עובר בתעלת הלידה הוא חווה סטרס מאוד רציני ובעצם כל הדם בגוף שלו עובר מהלב למוח ובחזרה. זאת אומרת אין אין דם שהולך לגפיים וזה הם נולדים קצת כחולים.

כן. נכון

כי אתה עושה הגוף יודע להתמקד במה שחשוב וחשוב זה המוח.

כן

והחמצן למוח. ובאותו רגע אני באותו מצב החשוב זה ההישרדות לא מעניין מה שהיה הבנתי מיד שהחיים הקודמים שלי הם לא רלוונטיים אני לא מסוגלת גם לחשוב מה ממשיך לקרוא ב לקרות בבערי אתה כל הזמן במיקוד ברגע שהעבירו אותנו לשובים שלנו אז אני קראתי הרבה מאוד ספרי שואה בעיני יותר ואחד הדברים שידעתי זה שאסור לי להפגין חולשה ונעמדתי ביני לבין המשפחה שלי והסתכלתי לשובים בעיניים וכאילו מיצבתי את עצמי כ יש את הקשר בעצם ה בינם לבין המשפט

את דוברת ערבית

לא

ובאופן מאוד אבסורדי באמת לא נעים לי אנחנו למדנו ערבית בבית ספר אבל לא השכנון והמשפט היחידי שזה זכרתי בערבית כמה ציני זה היה אפילא ד אליהום חטיפה וזיב זה ביום אחד חטף אותו זאב

לא יודע באיזשהו סיפור שסיפרו ערבית איכשהו דווקא

וואי וואו

משפט הזה נתקע לי בזיכרון אז בעצם ה אינטראקציות עם המחבלים זה הצינור להישרדות

כן ו בימים הראשונים שלושתשובים שלנו לא ידעו אנגלית טוב אז התקשורת הייתה תקשורת עיניים קצת מילים א שפת הגוף אבל אה אגב אין לך מושג כמה כמה הרבה מידע אפשר להעביר בשפת גוף אולי את יודעת כי את חיה בנפל

נכון

אז לא יודעת אם את יודעת כבר נפלת כן אבל הרבה שנים לקח עד שהבנתי נפל בטח הבנת יותר מאיך שהם מתנהלים הולך בתנועות גוף בבעות פנים והמילים

הכל מתחבר אז בעצם גם שם תקשורת שהיא לא מילולית אבל אבל תקשורת

כן

והם העבירו אותנו בלילות מבית לבית תוך כדי הפצצות של חל אוויר זה היה שם סכנת חיים מטורפת והילדים א מבינים הרבה יותר ממה שנדמה

וואו

לנו. זאת אומרת, אם בחיים הרגילים אתה כל הזמן צריך להנחות את הילדים, תהיו בשקט, תתנהגו ככה, את יודעת

כן

באינסטינקטים הם הם פשוט ידעו לשתוק ולעשות

מה שמצפים מהם אבל בלי אין את העניין של להפעיל מרות, לא צריך, הם מבינים

את הסיטואציה והם אה כשהעבירו אותנו ממקום למקום. אז א' תמיד היינו צריכים לשתוק. אה ובכל העברות האלה שהיו מאוד לחוצות הילדים פשוט שתקו. הם הבינו. ונראה לי שזה הכי מחמיר לב, הכי עצוב שאת רואה. זאת אומרת אני כבר אדם בן 70 גם אם יקרה לי משהו. ואת רואה ילד מבואט שלא מצליח לדבר אפילו מרוב שהוא עצוב, שהוא פוחד.

וזה נורא. אתם יודעים, הייתי יכולה לחסוך לו את הדבר הזה.

נכון. נכון.

יואו. א,

יש גם רעב בימים האלה.

תראי, היה מחסור קיצוני במזון. א לא היה לנו את מה ש א חתופים אחרים מתארים.

כן.

א אבל היה מעט מאוד אוכל. זאת אומרת, לא היה מצב של קצת כמו שהשתחררו ה

כן,

אבל היה מעט מאוד אוכל. אנחנו נתנו הכל לילדים. וואו

ומה שנשאר היינו מתחלקות עכשיו מדי פעם היו מביאים דברים שילדים לא כמו תבשיל פוי

כן

אז א אחרי שראינו שממש ממש לא אוכלים ממנו אז אנחנו המבוגרות אכלנו א אבל לא היה ירדנו מאוד במשקל וירדנו מאוד בט בערכים התזונ נתים אדם מידלל, את יודעת בבדיקות שעשו לנו אחרי השחרור

אבל לא היה לנו את הזבעות שאחר כך א נאלצנו לראות גם בראש את זאת אומרת בוא נגיד שהחתופים שהיו אחרי 200 יום אמרו כבר לא כל כך מרשחרו אותנו פה את אומרת מחר מחר צהל מגיע אז עוד כל מי שמדבר איתי מספר לי החתופים של ההתחלה כמו שאתם הייתם זה היה מחר ב-12 בצהריים יש פיול מבטען טב קטע זה זה זה

אז אנחנו לא כל כך חשבנו על מבצע טבה אבל כן כל פעם שהיה הפסקה קצרה בהפצצות אז אמרנו אולי יש הפסקת אש אולי מדברים על עסקה תראי לא ידענו את הכף האירוע בכלל

אנחנו אני הערכתי שיש שלא רק אנחנו נחטפנו

כי אמרתי לו יכול להיות שאף אחד לא נכנע אבל אה לא היה לנו מושג חשבתי שיש עוד שלוש ארבע משפחות את זאת אומרת אתם לא נפגשים עם עוד משפחות

לא לא אנחנו היינו לא רק שהיינו רק אנחנו שישה זאת אומרת שלוש נשים ושלושה ילדים אה גם לא היה לנו חשיפה לתקשורת זאת אומרת לא לא ראינו הפגנות או לא ידענו כלום אני האמנתי שהחברים שלי והמשפחה והמדינה עומדים על הרגליים ושמענו את ה את המלח מלחמה של צהל כן אבל

לא לא ידענו מה הה

טוב המינד שלך את חושבת שהאירוע קרה בבארי מתמקד בבערי בארי נחמשה את לא חולמת בכלל שיש מסיבת נובה ותוח נוראי כזה כלום

על מסיבת הנובה לא ידעתי באופן אישי דווקא אבשל ידע כי א חברים של ילדים שהגיעו לנובה צעירים שהגיעו לנובה ההורים שלהם התייעצו איתו את יודעת אם איזה מספיק בטוח

כן

להגיע לנובה והוא אמר תראו זה מאושר על ידי הצבא ויש שמה

מחלם

מחלם את יודעת אז הוא ידע על הנובה אני אפילו לא ידעתי כי היו הרבה מסיבות באזור שלנו לא בכל מקרה בדירה הרביעית שהגענו א הצטרף לשובים בחור צעיר חמסניק שידע טוב אנגלית

ואז התחלנו ממש לד לדבר שיחות עומק, ימים, שעות.

על מה אתם מדברים?

אה אז קודם כל בהתחלה זה שיחות אצ יודעת אמ א הוא מאוד התעניין על החיים שלנו בישראל ושאל הרבה שאלות א על המשכורת שלנו, על כמה עולים דברים. ואז הוא היה מספר לי מה המשכורות שלהם. הוא הה אני יודעת מה המשכורות של אנשי חמש ארגון מסודר. ו הוא היה מספר לי הוא היה עדיין רווק אז שאלתי אותו איך אצלכם מחליטים להתחתן? אני אמרתי לו שאצלנו ב יש מוסד שידוכים או שיש כל מיני את יודעת

אז הוא אומר לו אצלנו זה האמהות מחליטות

יודעת זה מדהים שהמוח האנושי מצליח לבודד הרי בסוף הוא החוטף שלך והוא האויב הכי גדול שלך אבל ההישרדות גם בסוף ההישרדות הזאתי גם את מעטפת ש מנסים לקשור ישבתי עם החטופות וחטופים שמספרים לי תקשיבי חני זה אולי בלי תסמונת שתוק סננו אותו שינת מוות בסדר אבל הדברים הכי שיש כי אז

בסוף זה מפגש בין שני אנשים

זה מפגש בין שני אנשים אבל זה גם יותר מזה זה אני הבנתי שהאינטראקציה איתו או איתם היא כלי להישרדות שלנו אפילו לא במובן שלא ירצחו אותנו אנחנו ידענו שאם צל ינסה אה לחלץ אותנו הם יהרגו אותנו על המקום

הם לא יעססו לרגע

הם לא יעססו לרגע אבל במובן היומיומי במובן שלא יפגעו בנו

כן

פיזית

כן

שכן יביאו אוכל לילדים דברים כאלה כן ללשמור את האויב קרוב

בדיוק וואו

ומה שקרה אחרי א אחרי שלושה שבועות שאנחנו שם וכבר אני בעיקר מדברת איתו כי הוא ילדה אנגלית טובה אז אני מזהה להגיד לו שמה שהם עשו בבארי זה זבואה אה שהם עשו דברים נוראים ראיתי במו עיניי ואז הוא אומר לי הוא רק הסים

אני פשוט קיבלתי תפקיד לשמור עליכם אבל אם הייתי מקבל את התפקיד לתקוף ולרצוח ולחטוף זה מה שהייתי עושה ובתוך המשפט הזה שבאותו רגע לא יכולתי להכיל אותו כי את יושבת ומדברת עם בן אדם

הוא על אזרחי

דברים שעות ומה שהוא אומר לי בעצם זה ש אם הוא יצטרך הוא ירצח אותנו. זאת אומרת

הוא הוא קיבל משימה

לשמור על קלפי מכוח. הם בפירוש התייחסו אלינו כאל כלפי מכוח אבל we are theסime ו כשסוף סוף הגיע המועד מועד השחרור וביום השחרור הם לבשו מדים והסרטים הירוקים ואת את יודעת את הכדורים והתלבוש

וכולי ראיתיך קומתו מזדקפת

כאילו

כן

והוא סיפר לי המון על הג'יהד על האמונה שלהם שהם בעצם הוא התחיל מזה שהוא שואל אותי if you go back will you go back to the קיבוץ אז אמרתי לו לאף when i go back כי הייתי בטוחה שישראל לא תיתן שום דבר החמס אם נשים וילדים לא יצאו שם בצורה בטוחה כן

ואגב זה גם מה שהם הסבירו לנו יום לאחר החטיפה שבעצם הם מבחינתם הם לא השתמשו במונח נשים וילדים אלא במונח אזרחים אבל זה מה שהם התכוונו

אה הם ישחררו את האזרחים א אתמורת הפסקת המלחמה ואת החיילים הוא עשה ככה את החיילים אה ישחררו תמורת חילופי במשר ומתן

כן

אה על האסירים שלהם א ובעצם ה האמונה שלו בג'יהד הייתה אבסולוטות אבסולוטית אני שאלתי אותו פעם הפצצות בלי סוף אנחנו הפצצות בלילה אני לא יודעת אם את יודעת אבל חיל אוויר מפציץ רק בלילה כמעט רק בלילה לילה והם יורים כולם הילדים ביחד עם

אז אנחנו כל אחת יש לה את הילד שלה זאת אומרת אדי עם יולה השרון עם א עם נועם ואני עם נוה היינו מתארגנות שכל אחת תזנק תכסה על הילד והיו לנו מין קריות כאלה שהשתמשנו בהם וכל הלילה היינו פשוט מזונקות על הילדים ובבוקר הוא היה שוא אומר לי אמ את יודעת שאין טעם למה שאתם עושות אה

לא יעזור

זה לא יעזור אז אני אומרת לו מה אתה מתכוון אז הוא אומר אנחנו מלמדים את הילדים שלנו למחוק כפיים כשהם שומעים פצצה אז אני אמרתי לו אבל למה אז הוא אומר כשהם שומעים את הפצצה זה אומר שהם בחיים כי עד שהרעש מגיע לאוזן הקצצה כבר התפוצצה ושאלתי, אתה אתה לא מפחד למות? אומר לו, אנחנו כמו זומבים, יום אחד חיים, יום אחד מתים. אין שם בכלל הערכה ל לערך החיים כמו שאנחנו מכירות אותו.

עכשיו זה גם באיזשהו מקום אני חושבת ש כל אני חושבת על ה על ה נגיד תושבי בארי ברובם הם לא אנשי ימין. זאת אומרת בעצם יש איזה אכזבה גם אישית שאת אומרת כל כך הרבה טרכתי ועשיתי בשבילם. אני יודעת על אנשים שלקחו לטיפולים רפואיים, על אנשים שבאמת מתוך רצון טוב ומתוך א אמונה שזה בן אדם ואתה רוצה לעזור לו ופתאום זה זה אז אני אגיד לך מבחינה פוליטית אני בדרך כלל לא נכנסת לזה כי את יודעת איך בארץ הכל טעון אבל

זה שאנחנו גרנו בברי זה לא אומר שאנחנו היינו איזה משויכים פוליטית כל אחד היה לו את העמדה הפוליטית שלו כמובן אני חושבת שכל אדם אה שרוצה רוצה לחיות טוב ורוצה לחיות בשלום א

אבל פתאום זה מתנפץ לך

אבל זה התנפץ כן זה התנפץ וזה נורה

ואני חושבת ש שואלים אותי הרבה אם אני חושבת שכולם באזרה כאלה או שיש שם אנשים שעוד א והתשובה שלי א' אני לא יודעת אין לי סטטיסטיקה אני דיברתי עם ארבעה אנשים

חמסניקים היינו בבתים של חמס בכל בית היה פוסטר על הקיר 7 באוקטובר. זאת אומרת ציור של 7 באוקטובר שהם פולשים לישראל, כובשים את כל ישראל. כל ישראל עולה באש והשן והם כובשים אתקצה. א ככה מגדלים אותם. את מבינה? מגיל אפס חמס שולט שם במערכת החינוך בכל המערכות. אבל תחשבי, לכולנו יש ילדים, איך כמה קל אם אם אתה אם יש לך אג'נדה ג'יאדיסטית ואתה מחדיר אותם מגיל חמש, שש לילדים,כן,

זה מה שהם מאמינים

ממש. אמ ו כל עוד אנחנו לא נשנה את מערכות החינוך שם ובשבילשנות את מערכות החינוך שם הצריכה שארגוני הטרור לא יהיה מומנו כמו שהם מומנים היום

בהחלט כל עוד ארגון טרור אחראי על מערכת החינוך אה ואנחנו בבעיה עכשיו אני אספר לך עוד משהו מדהים אנחנו ואני כותבת זה בספר אנחנו לקינו בעיברון אני חושבת שכל עם ישראל לא האמנו שדבר כזה יכול לקרות

גם

כולל כל הגופים המקצועיים שהיו אמורים

כוחנו ועוצם ידינו מה זה אנחנו הצבא הכי חזק בעולם

כן ויש מי שיודע מה קורה

כל הזמן נכון

את יודעת כאזרחים אנחנו לא אמורים כל הזמן לחשוב ככה יש גופים שאחראים איסוף מודים הערכות מצב וכולי וכולי. אין סופק שאנחנו היינו עיברים כולנו.

כן.

ושספגנו והמשפחה שלי במיוחד זה המשפחה שהכי א נפגעה. היינו שמה בעצם 12 אנשים מהמשפחה נפגעו. שלושה נרצחו ו אה תשעה היו חטופים. יש שתי קרובות משפחה שלי נחטפו מנחלות. אין ספק שאנחנו היינו עיברים, אבל גם הם עיברים. בשיחות אני ניסיתי להבין מה הם יודעים עלינו והם בטוחים שאנחנו כמו הצרפתים באלג'יר. זאת אומרת אנחנו קולוניאליסטים שבאנו לאיזה מקום יפה. אנחנו רוצים לגור פה. הם לא יודעים על ההיסטוריה. הם לא יודעים שהייתה שואה. הם אין להם מושג ירוק ולכן לא הייתה להם שום הערכה על התגובה כן

על עוצמת התגובה ועל גם את העצומות הנפש של העם שלנו זאת אומרת אנחנו תמיד משתמשים במילה צומוד כשאנחנו מדברים על עליהם נכון צומוד הם נצמדים לקרקע וכולי וכולי

הם לא אלו על דעתם שיש תשומות גם אצל

שגם אנחנו נצמדים לקרקע ולא מוותרים וזה ש

בדיוק וכן ופה היה העיברון שלהם כי הם מה הוא ניסה להגיד לי כל הזמן לא רק לי גם לידי לשרון תחזרו לאירופה תלכו לאמריקה כי פעם באה אנחנו נבוא הרבה יותר חזק הוא אומר הפעם הוצאנו 10% מהכוחות פעם בא אנחנו נוציא יותר וכל הזמן ניסה לשכנע אותנו לעזוב את הארץ ו היא לא הייתה לו שום הבנת עומק של הצד שלנו ולכן זה שני כמו שני גופים עיורים ש שמתנגשים כל אחד שבועי ביברון שלו והמחיר משני צדדים הוא הוא טראגי

מה הרגע הכי מפחיד שאת זוכרת בשבי שאת אומרת זהו מפה אנחנו כבר לא יוצאים אני לא יודעת אם המילה פחד א מגדרה אבל אה אכשבה היו שני שני רגעים של אכסבה אה אני אמרתי כל הזמן לידי ולשרון אנחנו יוצאים מפה ישראל לא תוותר אנחנו יוצאים מפה זה אינטרס של חמס הם ירצו לקבל משהו מישראל אנחנו יוצאים מפה התפקיד שלנו זה לשרוד כל יום כל יום מקרב אותנו ל

כן

לשחררור כל יום מנטרה כזאת אני כל הזמן אומרת להם אומרת כן

והסימן הראשון לשחרור היה שהוא בא לשאול אותי מה מידות הנעליים שלנו עכשיו בעזה הם משאירים את הנעליים בכניסה הם בתוך הבית הולכים יחפים

גם בנפל

אני יודעת

נכון היית בנפל

בנפל במזרח הרחוק זאת אומרת

כן

וגם שם ופתאום כשהוא בא לשאול ואנחנו נחתפנו בפיג'מות וכפים אז כשהוא בא לשאול אה את מידות הנעליים אני הבנתי שזה סימן ראשון

לשחרור

ואז הוא אמר מחר אנחנו נביא לכם נעליים אה ולמחרת לא קרה כלום וזה אחזבה

כן

כי אתה כל סימן הכי קטן את נתפסת פה זה לא מצב החיים הנורמלים זה

כן

והפעם השנייה אה ש בערך 10ה ימים אחרי זה עוד פעם הוא שואל את המידות נעליים א כל הזמן השמידנו את מה שאנחנו שלא יהיו ראיות שאינו שםות למשל פתח כן הילדים ציירו ציור ישאר הם אוספים אז גם את הפתק של הנעליים הוא השמיט בא אליי 10ה ימים אחרי זה אני חשבת או שבוע עוד פעם שואל מידות הנעליים אני אומרת לו ואז א למחרת הוא מביא את הנעליים וזה היה באמת ממש א יום לפני השחרור ובאים להגיד לנו זה היה ביום ה-49 שמחר אנחנו ככל הנראה נשתחרר אה ומה שהיה מדהים ביום הזה פתאום הבנתי שאין רעש, אין הפצצות,

אין רחפנים. שקט שקט מוחלט. ואז נכנס פתאום לדירה בן אדם זר שלא הכרנו. אנחנו כל הזמן היינו מופרדים מהמשפחה, שמענו, שמענו את האמא, שמענו את התינוקות, את הילדים לא ראית לא ראינו. רק אדם היה בא מושך קצת אוכלצד שני. א ופתאום נכנס בן אדם זר ואדי בדיוק הייתה בצד שקרוב אליו והיא רצה אחורה מבוהלת ואז הוא שואל אותה זר שואל אותה מה השם שלך היא אומרת לו אדיישון אמר לה אני השובה של תל

וואו וואו

ביום ה-49

והוא מתגעגע אליכם והוא מסתכל על נבה והוא אומר אומר לו וואו כמה אתה דומה לטל והייתה שמה התפרצות שמחה אמיתית גם שאדי פעם ראשונה של ההוכחה שהוא חי שהוא חטוף

ואת שואלת את עצמך רגע אבל מה עם אף ש

אני שואל לא את עצמי אני שואלת אותם ושאלתי אותם אם הם יודעים מה קורה עם האבשל ואז הם אמרו לי שהם לא יודעים ואני אמנתי להם כי הצפטים שמחזיקים את החיתופים היו מאוד ממודרים.

כן.

אז באמת הבנתי להם. אז היא אמרה לי אחרי שהשתחררנו ש שאחד מהם עשה לא עם הראש.

אה וואו.

והיא דינה ש

ואת לא ראית את זה.

אני לא ראיתי את זה.

וואי.

אמ ואז כמובן הייתה התפרקות. כי ידי את יודעת

כן

אה ואז הוא שאל אותה אם היא רוצה לכתוב לו הודעה וטל היא כתבה לו פתק ותל אומר שוחר אחרי 505 ימים שזה מה שהחזיק אותו שהוא ידע שאנחנו משתרים

וואו וואו

את זה מטורף כי בתוך כל הזוואה הזאת שהיינו בה והרוע אז היו נצות כן תנ אנושיות למשל ש שהוא אמר שהוא השובה של תל אז השובים שלנו באמת שמחו בשביל לדי ובשבילי באמת שמחו מברך מברך אתה אומר אבל לכי תביני את זה בין כל השחור הזה פתאום משהו מבליח

בדיוק בדיוק

ואז האכזבה השנייה הייתה אחרי שהודיעו לנו שאנחנו משתחררים. הם אמרו א מחר בבוקר בעלות השחר אה הם אמרו לנו יש 70% סיכוי שתשתחררו. זה לא ב-100% בטוח אבל אתם מתוכננים להשתחרר בימים הקרובים ובעלות השחר אנחנו אה נעביר. הם הסבירו את התהליך ואנחנו כמובן לא מצליחות לרדם אדרנלין מטורף ואז עולה השחר ושום דבר לא קורה ואנחנו שואלים אותם מה קורה הם אומרים אין אישור ואז אנחנו נרדמות ואחרי כמה שעות הם האירו אותנו ובאמת התחיל למסע שחרור

שזה הצבע האדום כל מה שראינו

אז קודם כל הם העביר אותנו לכמה כתוב טובות בתוך עזה בשביל לבלבל את צהל. זאת אומרת ואז הגענו לבית האחרון שלפני הצלב האדום ושם הם התחילו להביא את הפדויי שוי הנוספים.

כמה השתחררו אז באותה?

13 ישראלים וארבעה תלנדים. אה כן

ונכנסת לחדר שירי וייס עם נוגה ובהתחלה אני לא מזהבתה כי היא הייתה עם החיג'ב שמו לה איזה משקפיים דמק כאלה אז אני אני רואה שהיא מוכרת לי אני אומרת אולי היא מורה במעלה הבסור או משהו כזה יואו וגם הייתי מאוד ממוכה והיא פונה אליי שושה

אבל מסתם גם את לא היית נראית אותו דברכם

לא כבר אני הגעתי לפניהם אז אני כבר הייתי בלי החי

והמשקפיים פעמים שלי מכירה אותי והיא הגיעה עם התחפוסת אז זה היה לא יאומן

זה מביך עד כמה שזה מביך שאת בשבעים נבוכה מזה שלא זהית בן אדם מעלה נכון גם מה עובר בראש כי את אומרת לעצמך אוקיי השתחררתי אבל לאן אני משתחררת את מבינה שעוד לא עוד לא היינו שם אנחנו עוד לא יודעים את חושבת במינד ש יכול להיות שאת חוזרת הביתה בעצם

כן אני אפילו חלמתי ב

בשב יום אחד חלמתי על הבית שלנו נו וידעתי שהיו יריות וזה חלמתי שהשיפוצניק החמוד שלנו מגיע וסתם תחורים וצובע שזה נעיביות לא יודעת

ידענו שהם נשארו שם עוד שעות והם וחלום הכי קשה שלי בשוי היה לבת הקטנה שלי שנשואה לפור אה יש שני ילדים קטנים א נהר שלום וסיני משה הורה הורה ברא רינה עוד הייתה בבטן

היא הייתה בחודש שהיא הבת שלי ואני חולמת על הנכדים ואני מתעוררת כאילו הם לידי

וואי

ופתאום אני מבינה איפה אני זה היה היה נורא זה היה פשוט נורא החוסר עונים והגעגוע וה זה היה נורא אז אני חוזרת לבית הזה שאנחנו לקראת השחרור ולאט לאט מגיעים א אלמה ואנון מביר שני אחים שהאמא נרצחה שם נכון

אמא נרצחה בברי

וגם האבא

האבא נרצח

כן

שם

כן

אמ והגיעו אמלי ונוגה

כן

בלי האמא

כן אני זוכרת

אה לא אמלי ואילה בלי האמא נוגה היא של שירי

אה הם הפרידו בין א בין א הילה לראיה את זוכרת את הסיפור כן כן אני זוכרת אני זוכרת

פשוט נורא

ושוב את כזה בתפקיד הסבתא

לג לא רק סבתא אני הייתי מסתבר שהצוות השובים שלנו היה ניעל את כל האירוע אז כל קבוצה שהגיעה נמסרה לידיה אני אחראית אני קולטת אותם וישר אומרת להם

איפה להיות ומה לעשות ומארגנת להם מים וכאילו לי לגמרי אני כן

ואז הם החליטו לעשות סרטוני תעמולה א בלסרית שנגיד מסרים את יודעת כאלה אה אז הם א מראיינים מתחילים לרעיין ולהקליט וכולי ובגלל שהקטנות לא ידעו אנגלית ביקשו שאני אכנס איתם לצילומים ואז הוא אומר להם מה להגיד המחבל והילה אומר אומרת בעברית. זאת אומרת אני תרגנתי והיא אומרת ואמילי את זוכרת היא הייתה בת תשע קטנטונת הדינונת כזאת מתוקה. אני אומרת לה אה הוא לא יודע אנגלית טוב אז אני לא תרגמתי אותו לא הקפדתי. אמרתי תגידי לה תגידי למצלמה שאת קוראת לכל עם ישראל לצאת ולהפקין כדי שישחררו אותנו את החתופים הנוספים. ואז היא אומרת את זה ואז הוא אומר לה לא אמרת את זה מספיק טוב תגידי עוד פעם אני אומרת לו תקשיב קטנה עזוב אותה חלס אוקיי אוקיי ססה

אז א כן ואחרי זה הגיעו התאילנדים מסכנים לא היה להם מושג אה הגיע מאיה רגב

כן

שהייתה פצועה את זוכרת

כן בטח

אז גם אותה קיבלתי עזרתי ל לג לשירות ו

ואז את מתחילה כבר להבין שיש עוד חטופים שקרה שם זאת אומרת בעצם מתחילה לאסף אינפורמציה

כן אז כבר הן מספרות לי כל אחד מספר שהוא ראה

כן

עוד עוד חתופים אבל אף אחד לא יודעת התמונה המאוד רחבה אה אני מנסה לחשוב אם מישהו שם היה עם מישהו מהנובה אני לא אני לא לא חושבת שבכלל דיברנו על זה אבל הבנו שזה יותר

זה גדול יותר ממה שחשבתם ידענו מהשחרור של יום קודם הרי היה ביום ה-49 אז כבר הבנו שזה היה בכמה מקומות אבל לא הבנו את ההיקף בקיצור אזה זה היה בית שהם לא תכננו שאנחנו נישן שם זה היה בית של איסוף ה החתופים לקראת השחרור ואז פתאום הוא בא אליי ואומר א לא מאשרים לנו לשחרר אותכם ביבי רוצה עוד משהו שלא סוכ קם אליו וכולם שם נכנסים לדיכאון מטורף

ו אני הולכת מאחד לשני ואומרת לא מפוצצים מסומתן ב-95% היינו כבר היינו בתחנה האחרונה לפני הצלב האדום אמרתי אין דבר כזה מעורבים פה כל כך הרבה גורמים מישהו מנסה לעשות קוץ ולקבל עוד משהו את יודעת עוד עוד

קצתכ ואז אני והמוחמד הזה היינו צריכים לארגן לכולם מזרונים לסדר כאילו איפה כי לכאורה לא משחררים הרגענו א ובערך שעתיים שלוש אחרי זה הם קיבלו את האישור ואז זה העבירו אותנו לצלב האדום מה את מרגישה מול הצלב האדום באותם רגעים

אגיד את זה ככה אה

יש המון אנחנו כן אה הם היו מבחינתי כמובר

כן כמו כן שמעבירים אותם נקודה לנקודה אני כן אגיד לך שכשהיינו בתוך הרכבים של הצב אדום אני הבנתי שעכשיו באמת משתחררים עד אותו רגע שלא נכנסנו היה כל הזמן חשש שמשהו ישתבש ומשהו יחזור אחורה אה אבל תראי הם לא היו כאלה בימים כן

בהם לא אני אומרת אני לא יודעת מה הם איזה סיפור הם מספרים את עצמם

תראה זה בכל זאת אנשים א אירופאים במקרה שלנו זה היו אני כשכתבתי את הספר עשיתי תחקיר כי רצית לדעת מה שמות של השניים שה

הוציא אותנו אבל מצאתי את השמות בלי שמות משפחה זה לא הסכימו אבל

זהשמות הפרטיים

הם שני טלקים אני מאמינה שהם חושבים שהם עושים עבודה תודה חשובה, אבל מבחינתנו הם היו באמת א משהו מאוד פסיבי כזה ש

כן

מה הם ניסו לעשות אני לא יודעת מה הם הצליחו אנחנו יודעים כמעט כלום

כלום

מתי את מבינה שבעלך נהרג

נרצח

נרצח

אני יצאת מרה מקפידה בחול

בחול כל הזמן מערבבים אני אומרת לא זה לא

זה לא נהרג זה נרצח אדם עם נשק שיורה למוות

אדם בלי נשק הוא רוצח הוא לא אמ בקרם שלום פגשנו קצינות נפגעים אבל הם לא אמרו כלום זה כנראה אסור להם וכשהגענו לבית חולים הילדים שלי יובל ושקד לא הועיזו לספר לי כן

מיד למחרת הם לקחו אותי הצידה וסיפרו אני לא לא הייתי מוכנה לזה.

עכשיו הוא נראה בשביעי באותו היום בעצם לא הספיק לחטף או לא?

לא. תראי המודיעים אומרים שיש להם מידע וצילומים. אני לא רוצה.

מעדיפה שלא לחש.

אני מעדיפה לזכור אותו כמו שאני זוכרת אותו ולא

רוצת לראות בזה פשוט אה אני לא רוצה לזהם את הזיכרון שלי. כאילו למתי את מבינה שאחותך גם א נרצחה? זה הבנתי יותר מהר כי ברגע שהיא לא באה לקבל את פניי

כן

ואני ראיתי את הבית אני אני לא אגיד ידעתי אה בעלה היה מוגבל פיזית היה לו מטפל

גם הוא נרצח ב

כן שני יום במעמד

ידעתי שאין סיכוי שהם אפילו הגנה על הדלת

כן

אין כוחות אז כיוויתי אולי שהם יצליחו לנעול או משהו אבל אצלי נתתי סיכוי קטן קטן קטן שכן

שאולי הם נטלו אבל ברגע שהיא לא באה לקבל את פניי באו לקבל את פניי שני האחים שלי

כןתי ש

אני חושבת אני אני זוכרת שגם אז חשבתי על זה כשאמרתי לך שהיית בלב שלי שאמרתי לעצמי אוקיי משתחררת ולאיזהו מציאות גם לא בית, גם אחות גם וכל הזמן מאבק להחזיר את החתן שהוא בעצם שהוא בשבוי. זאת אומרת לא היה לך רגע אחד של חסד. לאן את הולכת פיזית בעצם למלון? איפה?

אז בהתחלה העביר אותנו לבית חולים שהיא באה לכל מיני בדיקות ומשם א משפחה בריטית מאוד נדיבה נתנה לנו לגור בבית שלהם בהרצליה.

אה וואו.

כן. אז היינו שם ממש כולנו היה מין מקומנה כזאתי

איך הילדים היו כשהם השתחררו

זה שאלה טובה כי נווה די מהר הבין שהישראל ושהוא שהוא מוגן יולה שלושה שבועות תמשיך ללחוש בלשב אנחנו כל הזמן א צובנו ללחוש כדי שהשכנים לא

ידעו איפה אנחנו

והרחפנים שצלו בקיצור

כן

היא אולי המשיכה ללכות שלושה שבועות וואי

אוי זה שובר את הלב זה שובר את הלב

את יודעת שבשבי

הייתה בוכה בלי קול היינו צריכות כל הזמן להסתכל עליה כדי לדעת אם היא בסדר

כי לא היה בכלל תקשורת של אה של קול ופתאום אדי שמה לב שהיא לא יוצאת פיזית זה בית יחסית גדול עם גינה כזאתי נחמדה שהיא לא יוצאת החוצה לרחוב, שהיא לא מבקשת לצאת לגן שעשויים. מצאת א

פתאום הבנו שהיא לא עוד לא קולטת שהרחוב הוא בטוח.

היום היא קולטת.

כן. כן.

זאת אומרת, הילדים מצליחים להשתחרר מזה. את אומרת ב

תראי, זה חוויה אני לא חושבת שהיא אי פעם תימחק, אבל הם מאוד חזקים, מאוד נבונים. חת שילדים הדבר הכי משמעותי רק אני אגיד הדבר הכי משמעותי זה קשטל השתחרר

כן

התקופה עד שהוא השתחרר כולנו היינו במרבולת של עשייה אמנם מתחת לרדר אני באמת לא לא התרייינתי ולא לא רציתי שיעלו את המחיר שלו שם

בחמס

כן

אה אבל א כולנו כל המשפחה מצומצמת והמורחבת מאבק ונסיעות בכל העולם ושיחות עם אנשי קונגרס וסנט ונפגשתי אפילו עם ראש ממשלת קטר פגישה קצרה אתה במאבק לשחרור טל וחטופים כל פגישה שהייתי באה בארצות הברית או באירופה היה לי את התמונה שלו בגודל את יודעת אחד לאחד והייתי שמה לשולחן ביני לבין ה הבן אדם כדי שהוא יהיה נוכח שהבינו שזה בן אדם

עדיין היית במשימה

לגמרי זה מה שרציתי להגיד לך השם של הספר. לכן כשאח שלי אה הציע את השם אז אמרתי הוא כל כך מדויק כי בעצם

אנחנו כל הזמן היינו ועדיין אנחנו במשימה כי גם אחרי שכל החתופים חזרו ורן גולי סוף סוף נקבר בקבורה עולמת המשימה שלי עכשיו לספר לעולם על מה שקרה והספר הזה הוא כבר עכשיו תורגם לאנגלית הוא יצא בארצות הברית לפני שלושה ימים הודיעו לי שהשודים רוצים להוציא אותו לאור בשוודית.

וואו.

והמשימה שלי עכשיו שאנשים ידעו לא רק מה קרה פה אלא על האג'נדה של האחים האיסלאמים על ג'יעד עולמי על החיבור של בעצם שני כוחות. אחד שהיה מודחק קצת האנטישמיות ה נקרא לזה הקלאסית

כן

הוותיקה שפתאום יחדה כוחות עם הג'יאדיסטים אה בצורה שאנחנו לא היינו מודעים

כן נכון

ואני אומרת קודם כל צריך להסתכל על המציאות בעיניים ולהבין אותה ולא לחשוב שהערכים שלנו בעצם משפיעים על הערכים שלהם. דיברת על אנשים שהתנדבו לעשי חולין וכולי מכל הארץ, לא רק מה

כן

מהאזור שלנו. ובעיני זה פעולה מברכת כי פעולה של חסד. אתה רוצה לעזור לילדים חולים וכולי אבל זה לא היה נכון להניח שאותה מערכת עריכים נמצאת בצד השני.

כן. כי באמת יש שמה א לא הכוונה אלא הסללה לג'יהד

לגמרי

א ערך החיים שם הוא הם יותר מתעניינים איך ה מצוות במרחאות שהם עושים בעולם הזה ישביאו על מעמדם על מצבם בעולם הבא ואיזה סתר אחים שהוא לא נפגש את יודעת מקודם שאלתי אותך זה ממש נגע לי ללב דיברנו על השרשרת אם לשים שרשרת לא לשים לראיון ואז אמרת לי את יודעת היו לי הייתה לי שרשרת היה לי זה היה לי היו לי תכשיטים אבל הכל נשרף זאת אומרת את בעצם יוצאת למן ריק כזה גם ריק את יודעת פיזיפר עליך כן נורא את יודעת ש אחרי שהשתחרתי וגרנו בבית זמני אני עדיין גרה בבית זמני שהייתי צריכה לסוע לנסיעות לחול אז בדמיון שלי כאילו כל הבגדים שלי ישנם שאני רק צריכה את יודעת לבחור

כן

אין כלום

י אנשים נדיבים תרמו לנו בגדים

אבל זה לא שלך עם הזכרונות שלך י זה כאילו נראה נשמע זניח הבדה את בעלה את אחת הכל אבל לא זה לא זניח בכלל כי את חוזרת בעצם ואין לך אפילו את הארון את המיטה את את הבגד, את ה את הריח. זאת אומרת, הבית בעצם היה שרוף לחלוטין. אני לא הייתי שם מאז.

לא היית שם.

לא.

את לא מצליחה להגיד.

אני לא רוצה כי זה מה שישאר לי. למה? לא, אני לא רוצה.

אז את בעצם ממוקמת היום בהרצליה?

היום בהרצליה. אני קמתי המותר א שעוזרת לאנשים לקנות בתים ומי שלא מסוגל לחזור לעוטף, אנחנו עוזרים להם לקנות בתים. וואו

כי יש עשנו כסף גם מישראלים וגם מהעולם מיהדות העולם לתת הלוואות גישור למימון העצמי ואנחנו נותנים להם בעצם מעטפת של שירותים של עורכי דין ויוצאי נדלן וכל מה שאת צריכה בשביל

לקנות בית משכנתא וכולי א כי אני חושבת שאנשים יש אנשים שבגלל עוצמת הטראומה לא היו מסוגלים לחזור למקום שזה קרה להם וצריך לעזור להם. אני מעריצה את האנשים עכשיו שבונים את העוטף מחדש, שנלח שבונים את בארי מחדש, אני מריצה אותם, אבל כולם יוכלו.

אני לא מסובלת. תראי, מה שאני ראיתי

ומה שקרה לי שם לא מאפשר לי. לא, אני חייבת להשתקם במקום אחר.

את מצליחה לשמוח כיום, להיות שמחה באמת? כן, אבל זה בעיקר כשאני לא לבד. כשאני לבד מאוד מאוד מאוד קשה לי. מה? תספרי לי על זה.

תראי, אבשלי אהבת חיי. וזה גם א קטיעה שאין אכזרית ממנה. ואני נותקתי גם ממנו, גם מהבית על כל מה שזה אומר, מהקהילה.

כן. הומלסית בגיל 67, אני עכשיו בת 70 אבל

וכשאני לבד מאוד מאוד קשה לי וחלק מהסיבה שכתבתי את הספר זה ש הספרים תמיד היו מאוד חשובים לי כמו שאמרתי לך אבל גם עכשיו אני לא מסוגלת להיות במצב של איסייה אז אני חייבת או לקרוא או לעשות משהו או כי אחרת הראש שלי חוזר

כן

למראות שרא ראיתי ולשבי ולזבעות האלה וכשהחלטתי לכתוב בעצם המטרה שלי כמו שאמרתי הייתה שאנשים בארץ ובעולם קצת יותר יבינו מה קרה

לא רק העובדות היבשות אלא

כן

אה זה לך דוגמה אח שלי שהוא העורך הוא אמר לי תעשי תרגיל א תכתבי על יום שגרתי בשבי עכשיו הדבר הכי קשה בעולם זה לכתוב על שדרה. תחשבי

נכון

מבקשים ממך לכתוב על שדרה. מה תגידי? קמתי, אכלתי, צרטחתי שיניים.

נכון?

מה?

אבל אמרתי אני אקח את זה כתרגיל ובסוף זה הפך לאחד הפרקים היותר א משמעותיים בזה הספר. כי אביב אמר לי כל הזמן אנשים לא מבינים לא מבינים

נכון נכון

מה עשיתם? איך עברתם את היום? איך עברתם את השעות? מה בדיוק קרה שם? כן וכל ה פרטים האלה הם הם בספר וגם התובנות שלי אחרי שיצאתי אה את יודעת את חוזרת לחיים ואת מתחילה אני התחלתי לכתוב ואני מתחילה קצת לעשות תחקירים וללמוד מה קרה כשלא היינו פה ופתאום אני מבינה שהיה קמפיין ברשתות החברתיות שישראל עושה ג'נוסי בעזה ב7 באוקטובר בשש ב-3 בבוקר ארבע דקות אחרי הצבע האדום כשאין צבא ואין כלום אנחנו מופקרים אצלנו פה הם עושים ג'נוסי

כן

וכבר היה מוכן קמפיין חובק עולם ממומן מתוכנן מטועם

והחדירה של האחים האיסלאמים לכל מיני ארגונים מוחלשים לכאורה מוחלשים כמו בלאקליף מטר והו וה הLGTB וכל החבר'ה האלה הם התחילו לממן אותם בתנאי שהם ישימו את פלסטין בראש המנה מהם את מבינה יש פה יש פה אסטרטגיה הרבה יותר חרחבה

כן

שהתחילה הרבה לפני השבעה באוקטובר

כן

ואז התחלתי לחקור על איך קטר ממנת אוניוניברסיטאות בארצות הברית ופתאום את רואה יש ארבע חמש אוניברסיטאות שהם ממש קנו

ושהמשפיעים דברים שאנחנו לא יודעים ביום יום

אז בגלל זה היה נורא חשוב לי לכתוב את הספר כי זה לא רק שאני מנסה לקרב אנשים למה שעברנוכ

אלא

לפתוח לעולם את העיניים

את יודעת כשנסענו לניו יורק פעם ראשונה להיפגש בסנט אז צרנו בניו יורק נוסענו שם לוושינגטון אחד התורמים היהודים שנחלצו לממן את הטיסות של החתופים זוכרת בהתחלה והתחלה המדינה לא הייתה מאורגת

אני זוכרת כן

א אחד האנשי הנדלן שם ש פתאום הבין מה קרה והחליט לממן את הנשיאות אז הוא הירח אותנו לסעודת שבת בבית שלו ואז בשיחה הוא אומר הוא הוא אחד התורמים לאוניברסיטאות אומר הטעות שלנו הייתה שתרמנו להרדוור תרמנו למבנים

כן

הבניין על שם סטרם או הופמן או את יודעת כאלה

כן

וקר תורמת לה קונה מרצים

קונה קטדרות קונה תכנים משפיעה על הקוריקולום פתאום אתה מבין שמלמדים שם לימודי מזרח תיכון אה שהם שום קשר למציאות זאת אומרת את מבינה אז

עכשיו איזה אוניברסיטאות הם קונים כאלה שהם מעריכים שיהיה להם השפעה הפוליטיקה האמריקאית. אז למשל יש אוניברסיטת ג'ורג'טאון

כן

שהיא ממנה זורמים כל אלה שרוצים להיות בסנט ובקונגרס כל הסטפרים הם קוראים לזה אנשי הצוות של ה

של הפוליטיקאים מי שרוצה להיכנס למערכת הפוליטית בארצות הברית באמת בג'ורג'סטון כי זה צמודה לוושינגטון ואת יכולה לעשות עבודת א

השלמת הכנסה ב

ב אצל הסנטור הזה אוסנטור הזה וכולי לקחת צומחת למערכת ומשפיעה עליה. אני לא זוכר את המספר בדיוק אבל א מעל 75% מהמימון הזר של ג'ורג'טון מגיע מקטר וזה רשום בספרים. זאת אומרת

וואי

ואת מבינה אחד לאחד.

כן. את עושה באמת עבודה. קודם כל באמת תגידי אם לי את מהירה את העיניים בקשר לדברים דעת פרטים שאולי אני לא הייתי פקיעה בהם זה כל כך חשוב שהספר הזה תורגם לכל השפות באמת לכל השפות ובעזרת השם

זה

זה פשוט

זה יקרה זה יקרה ואת באמת במשימה

באמת במשימה

באמת במשימה חשובה

כן

וואי אז באמת זאת ההזדמנות שלי אישית וטח שכל מי שצופה בנו לאחל לך אה שיהיה לך רק בריאות ושמחה ובאמת שתצליחי לשמוח באמת מכל הלב

אז שאלתי אותי על השמחה אז בכל זאת נגמור במשהו אופטימי

ה שני יותר משני אירועים משמחים אבל שקד הקטנה שלי חיקתה עם הלידה אני הייתי בלידה שלה

וואי

הורה בררינה נולדה

בלידת בית ואני הייתי שם

ואיזה שם אורה ברא רינה אין יותר סמלי מזה

לגמרי

יוא

והאירוע השני זה שהבן שלי התחתן איזה כיף וכן ברגעים האלה אני שמחה לגמרי

כן

ובטח את רואה בעיני רוחכת אף שלה לידך רוקד ושמח הוא מסתכל עליכם כל הזמן כן

כל הזמן וואי קסימה שאת תודה תודה רבה שבאת ודיברת ופתחת את הלב е