"כשהלב נסגר – לפתוח ערוץ תקשורת עם הילדים" | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

אחר פעם איך החזבתי אותך בגדול הבטחות ומילים שאמרתי היו כרשומות על החול ושמתי את כל העולם תירוצים הסברים יש כמו ים האמנתי לעצמי וכיוויתי בליבי שתסלח כי אני רק בן אדם אני טועה פה ושם מבקש תבין חדרי לב תבחי שתזכור גם באין שערה שאני רק בן אדם אור נודד בעולם מנסה להאיר לפעמים קצת מבעיר מחבר ומתחיל מחדש רק בן אדם זה מרגיש שאין כבר דרך חזרה צלקות גדולות שלא יגלידו. יש מילים שאינמחקות כללף אחד עדים יעידו שנפלתי פעם אחר פעם שהכזבתי אותך ויותר אבל גם אם תפנה לי את העורף לעצמי אני לא מוותר. לאשים עוד את כל העולם אם אפול תוך דקות אני קם. מאמין שוב בעצמי מקווה בכל ליב שתסלח. כי אני רק בן אדם, אני טועה פה

ושם. מבקש תבין חדרי לב תבחין. שתזכור גם באין שערה שאני רק בן אדם אור נודד בעולם מנסה להאיר לפעמים קצת מבעיר מחבר מתחיל מחדש רק בן אדם כי אני רק בן אדם אור נודד בעולם מנסה להעיר לפעמים קצת מבעיר מחבר מתחיל מחדש רק בן אדם רק בן אדם אור נוד בעולם כי אני עוד בן אדם רק בן אדם חודש טוב ומבורך. ערב טוב צופים וצופות יקרים. אנחנו כאן בעוד תוכנית של משיבת נפש. אנחנו בראש חודש סיבן ואנחנו זוכים להיות כאן בתוכנית חגיגית ומיוחדת שנוגעת בנפש של כולנו. והיום בתוכנית איך לוקתקש אנחנו נעסוק בנושאי חינוך בדגש על הגיל שהוא הגיל שמאתגר את כולנו כל אחד מהזווית שלו על חינוך בגיל ההתבגרות שיש לומר שהגיל הזה הולך

ויורד נכון כולם מרגישים את זה שגיל ההתבגרות פעם היה דו ספרתי והיום זה מתחיל בכיתה א' בערך אז היום אנחנו נדבר באמת על כל מה שמציף הורים על כל מה שמציף את המתבגרים גם מהצד שלהם על איך אנחנו מגיעים למקום שהלבבות מאוחדים והיום בתאריך המיוחד הזה ראש חודש סיון שבו יסד השל הקדוש בעל שני לוחות הברית רבי ישעיהו הלוי אורביץ זכותו תגן על כולנו אמן את התפילה המיוחדת על הילדים וכולנו כולנו כמו שאומר השיר רוצים להתפלל על הילדים שלנו והוא אומר שם שלא ירשו את השריטות שלנו אז אנחנו אומרים שירשו את הדברים הטובים את את הלפיד של הדור הבא שאנחנו רוצים להעביר עלה כמה רגעים לפני מעמד הר סיני, לפני קבלת התורה

הקדושה, לפני חג השבועות, שזה השיא של כל השיאים שאנחנו עומדים להגיע אליו בעזרת השם. אז כל כך מתבקש אנחנו נעסוק בעניינים האלה של החינוך, של הדור הבא ושל הדור הזה שאנחנו חיים אותו כאן עכשיו כי אין ספק שזה דור מיוחד ושדברים גדולים היסטוריים קורים בתקופה שלנו. אז אני רוצה להגיד שלום ולברך בחודש טוב את הרבנית פרק כהן היקרה. חודש מבורך. מה שלומך? השם. אנחנו חשוב לציין שאת מרצה או מטפלת רגשית והנושא הזה של מתבגרים זה נושא שאני יודעת שהוא בלב ליבך נכון נכון נכון מאוד וכל כך למה וכל כך למה קודם כל בגלל הסיפור שלי של נערה מתבגרת שבאתה בכל מה שרק אפשר והלכה ו ובגלל זה שהיום אני מלווה סיפורים של מתבגרים

יש לי גם את המתבגרים שלי בבית ווזה ממש ממש ממש ממש נוגע לי כי אני מוצאת את עצמי נורא מתחברת למה שאני עברתי ויכולה לעזור להם כי זה עדיין חי אצלי כל התקופה הזאתי ואני יכולה ממשיך טיפה את המיקרופון אני יכולה ממש להבין אותם א ולנסות לעזור להם ו אני ממש כואבת את הכאב של כל הפערים האלה הבן דורים של הורה של היום למתבגר של היום שלפעים בסדר מתוך החוויה האישית שלך ממה שאת חבית שבאיזשהו מקום מכמה פרטים שאני ככה הצלחתי לשמוע זה סיפור קצה זה לא לא סיפור באמת זה סיפור מיוחד אבל מתוך ההזדהות האישית שלך את יודעת לגעת בנקודות שגם מתבגרים שמגיעים אלייך היום א מוצאים את המקום שלהם משתדלת ממש משתדלת ואני גם אמא

היום אה ואמרתי גם אמא למתבגרים ואני יכולה לראות את זה משני הצדדים גם את ה את המקום של הילד וגם את המקום של ההורה. כיוון שבאמת להורה מאוד מאוד קשה היום לקבל את ה לקבל את הדור הזה. ממש ממש לא פשוט להורה. הוא נתקל בדברים שהוא הוא לא מכיר. הפערים הם כל כך גדולים וצריך ממש לגשר עליהם. אז באמת אנחנו נדבר על על איזה פערים אנחנו אנחנו נתקלים בהם ולמה הפערים האלה נוצרו ואיך אנחנו יכולים להתמודד איתם לא בהתמודדות של מאבק כמו בקרב אגרוף אלא בהתמודדות מחילה אוהבת אם זה בכלל אפשרי אנחנו כמובן נענה על השאלות שלכם שאתם מחייגים למספר שמופיע לכם כאן על המסך 0529551657 לא מחייגים אלא שולחים בוואטסאפ את השאלות

שלכם אנחנו נקבל אותם כאן לטלפון שנמצא איתי באולפן ואנחנו נקריא את השאלות א פרי כהן תענה כאן על השאלות שלכם ממש בשידור חי ואתם מוזמנים כבר להתחיל ולשאול את השאלות שלכם כי אני חושבת שזו הזדמנות א גדולה ומיוחדת שכל אחד יכול להציף את ההתמודדויות שלו ולקבל מקום ולכולנו כולנו כולנו יש התמודדויות אתמול הוזמנתי לתת הרצאה א בתלמוד תורה ואני נותנת שמה עומדת מול נשים כולן חסודות צנועות לגמרי ואני עומדת ואני מסתכלת ככה בזמן שהם התארגנו להרצאה הם יושבות ואוכלות ואני א א מסתכלת עליהן מהצד ואני אומרת לעצמי וואו הם נראות ממש כמו האמהות של גדולי הדור הבא כולן באמת כאלה צנועות וחסודות ואמרתי לעצמי בואנה נכון

הילדים שלהם הם ילדים שעל פניו הם הרבהם ילדים קטנים. אבל מי אמר שאמא לילד מתבגר שמתמודד עם כל מיני קשיים שלו והאמא מתמודדת איתו? מי אמר שהיא לא הולכת להיות אמא של גדול הדור הבא? גדול הדור בתורה או גדול הדור במדע? או גדול הדור במד שבאתי להגיד זה נשמע כל כך שיפוטי להסתכל על זה ככה מהצד אבל אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת. במיוחד בדור שלנו שיש כל כך הרבה מהפכים וברוך השם אנחנו רואים שלא לא רעב ללחם ולא צמה למים כי אם לשמוע את דבר השם אנחנו לא יודעים באיזה הריסה גדל גדול לדור הבא בדיוק והוא יכול להיות גדול במשהו במשהו שהוא שלו או או יש לו את השביל שלו שדרכו הוא יגיע אל הקדוש ברוך הוא בדרך כזאת או אחרת

ופתאום הבנתי שאם אנחנו לא נפחד כשאנחנו מסתכלים על מה שהילדים שלנו עושים היום ולא ניתן לזה כאילו סוף פסוק אוי הילד הזה איזה שטויות הוא עושה הילד הזה לא לומד הוא גם לא ילמד אף פעם לא לסגור בפניהם את ה את האפשרויות אנחנו נוכל לגדל באמת את הדבר הגדול הבא כי אנחנו נשאיר את זה פתוח כשאני מסתכלת על הילדים שלי ואני אומרת מה ביני לבין הורים שמתקשרים אליי ממש בהיסטריה הילד שלי הוא כך הילד שלי הוא כך כן ולמה אני מקבלת את זה יותר בשלווה והגעתי למסקנה שקודם כל אני מקשיבה לעצמי כנראה לכל המוסר שאני נותנת להורים אחרים ואולי אני לומדת אבל אני גם אני גם פתאום לקחתי את זה בפרופורציה ואמרתי אוקיי כל ילד מחפש את

המקום שלו יש את הילדים שמחפשים את המקום ומוכנים להעיז ויש את הילדים שמחפשים את המקום שלהם בסתר עדיין לא מוכנים להעיז ולהוציא את זה החוצה ויש ילדים שלא מחפשים יש ילדים הרי כל גיל ההתבגרות זה לא גיל של חיפוש אז יש כאלה שלא שלא הכל עדיין רדום אצלם ושאלתי את עצמי את רוצה שהילד שלך יהיה רדום או שאת שמחה שהילד שלך מחפש היית רוצה מישהו רדום אז לא הייתה לי תשובה חד משמעית אבל אני יודעת שאני לא בן אדם רדום ולאמא לא רדומה יש ילד לא רדום ואני צריכה לקבל את זה ואפילו התחלתי ממש לאהוב את זה כי בעצם הילדים שלי מייצגים את מי שאני לא יכולה לבקש מהילדים שלי להיות משהו אחר ממש מה שאני ואני כן מוצאת הרבה פעמים

אמהות שהם כן א א רוצות לההנות מדברים מסוימים בחיים ולעשות דברים בחיים אבל לא נוח להם כשהילד עושה את זה כי למה זה מפחיד אותם זאת אומרת אם אנחנו הולכים על המשפט העממי התפוח לא נופל רחוק מהעץ או מהצד השני של המסטרס אם את מנגו לא יצא ממך קוקוס אז זאת אומרת אם את נהנית ממשהו אם אנחנו ניקח את הדוגמה שא דיברת עליה יהיה לזה השלכות על הילדים. הרי הם לומדים ממה שהם רואים יותר מכל מה שאנחנו נוכל לדבר ולהעטיף מוסר ולהגיד אם את עושה את זה אל תצפי שהילדים שלך יעשו אחרת. ועוד יותר מזה. ועוד יותר מזה. כי כשאנחנו אומרים אם את רוצה לההנות מזה אל תצפי שהילד שלך לא יהנה מזה. ניתן דוגמה. כן. אמא שמגדלת את הילד

שלה ללכת לתלמוד תורה מסוים ושם הוא לא יכול שיהיה לו פלאפון א כאילו שיהיה לו סמרטפון והיא יש לה אז אנחנו באים ואומרים אתה יש לך אל תצפי שהילד שלך לא יהיה יש פה סתירה זה במובן אבל עמוק יותר זה במובן עמוק יותר זה במובן שיש א יש נשים שהם דעתניות ויש נשים שהן סקרניות ויש נשים שהן יוזמתיות יות ולא במובן הרע בכלל לא במובן הרע ראש גדול ואז הם מצפות שהילדים שלהם יהיו ראש קטן כי כרגע זה מתאים למסגרת או כרגע זה מתאים לדרך א או לדרישות של החברה סביבם זה לא וזה לא לגנאי להפך לזכות את יש לך ראש גדול גם לילד שלך יש ראש גדול וכשאמרת קודם שלא ירשו את השריטות שלנו השאלה אם אנחנו מסתכלים על זה כאל שריטה או כאל

משהו שהוא הוא הוא באמת משהו מיוחד אני מסתכלת למשל על הדברים שאני יכולה לחשב להחשיב אותם מצד אחד כסריטה שלי ומצד שני אני יכולה להחשיב אותם כמשהו שעזר לי לפרוח ולצמוח ולהגיע למקומות אחרים שונים אבל את יודעת בנקודה הזאתי זה באמת א תלוי איך אנחנו מגדירים את זה אם משהו שהוא מוגדר כסריטה בעיני החברה אבל בעינייך זה משהו טוב הילד יקבל את זה כמשהו טוב בהכרח הוא לא יקבל את זה כמשהו שלילי השאלה איך אנחנו מתייחסים לזה הרי כל דבר שאנחנו עושים ממנו ביגן שהוא בבית הילד מריח את זה. יש איזשהיא אני תמיד אומרת אני כן יש את זה גם בגדולי ישראל שכותבים את זה שאווירה זה הדבר הכי משפיע בבית יותר מכל דבר אחר אם יש

אווירה עכשיו סביב שבת אז יודעים ששבת זה משהו חשוב עושים מזה עניין אם יש אווירה סביב משהו שהוא הוא לא רוחני לצורך העניין או לא יודעת מה סביב סמרטפון אז יודעים ש שזה למה את נותנת חשיבות זה מה שיעבור הלאה לילדים אין אין לנו איך להתחמק מזה. ואותם אמהות שדיברת עליהם שאצלהם הם רוצות שהילדים שלהם יהיו משהו מסוים והרבה פעמים זה ההפך ממה שהם אולי לא נוח להם עם מה שהילד משקף להם כי הילד זה מרא הילד זה מרא את מסתכלת עליו ו פתאום הוא מראה לך שאת לא המנגו שרצית להיות את קוקוס וזה לא מה שרצית וזה ממש לא נעים זה ממש לא נעים כי אז בעצם זה מצריך קודם כל את ההסתכלות הפנימית והודעה באמת שזה זה ממש קשה לבוא

ולהוד ואת נתקלת בהורים כאלה שדווקא יש להם מודעות אבל הם אומרים עם כל זה שיש לי מודעות אני רוצה שהילד שלי יהיה אחרת בטח כי הילד שלי עכשיו נמצא בבית הספר הזה א ואלה דרישות בית הספר ואני לא יכולה שהילד עכשיו יעשה משהו אחר ואז אני תמיד אומרת את לא רוצה שהילד שלך יעשה משהו אחר למה כי אם הוא עושה משהו אחר את צריכה ללכת לחפש לו בית ספר אחר אז זה מקשה עלייך לא, תסתכלי בעצם מה הוא מה הוא עובר עכשיו, מה הוא חווה עכשיו ותלכי איתו, כי לכל אחד מאיתנו יש את השביל שלו אל הקדוש ברוך הוא. כביכול הקדוש ברוך הוא סלל פה איזשהיא דרך, הוא הכניס אותו לשביל הזה ואת אומרת, "לא, לא, לא, אתה תלך בשביל שלי." והקדוש ברוך

הוא אומר, "אבל יש לו שביל אחר משלך". עד שהוא בא ועושה לך חשב מסלול מחדש כמו הוויז. וזה כבר דבר שהוא הוא הופך לנו את כל ההתמודדות כהורים או את כל הבית אפילו לגמרי. אז זה עוד דבר שאנחנו בעזרת השם ניגע בו בתוכנית את ההתמודדות הזאתי עם ילד שבא וגורם לך מה שנקרא לחשב מסלול מחדש. אני מאוד אהבתי את הדימוי הזה של השבילים כי אני חושבת שזה באמת משקף את זה שעם כל זה שילד גדל בבית מסוים, בדרך מסוימת, בסופו של דבר הוא עושה את הצעדים שלו בעולם, בחיים, בשביל שהוא סולל אותו לדרך שלו. ואנחנו באמת רואים וגם רוצים להאמין שכל הדרכים מובילות בסוף למקום אחד. זה המקום הזה של לגלות את האמונה. כי אנחנו יודעים, אנחנו

בדור ש בלי אמונה אי אפשר. ברמה כזו או אחרת כולם מגלים את זה גם. לגמרי. ומה אנחנו מנסים? אנחנו מנסים לגרום לילדים שלנו ללכת באותו השביל שלנו ולהגיע לאותה אמונה שלנו. אבל מהם מתבקש משהו אחר לגמרי. ואנחנו לא מוכנים לשחרר. אנחנו לא מוכנים להניח לילד לגלות את המקום שלו. ואיך אמר לי הילד שלי פעם? זה היה לי נורא קשה לשמוע את זה. אבל זה היה כל כך נכון. הוא אמר, "אמא, תני לי לעשות את הטעויות שלי וללמוד מהם מאשר לעשות את ההצלחות שלך." לא. קיבלת את זה? בוודאי, כי זה היה אמת. מאוד קשה לקבל את זה בתחילה. ואת אומרת, לא רוצים שהילדים שלנו, אני באה לחסוך לך את הטעויות. מה? תני לי לעשות את היות. אבל הוא לא

רוצה. הוא לא רוצה. הוא אומר, אמא, אני לא רוצה לעשות את ההצלחות שלך. בואי, אבל את מסכימה איתי שזה גם תלוי באיזה טעויות מדובר? בוודאי שיש טעויות הרות אסון, כן? ואין דרך מהם ואני בטוחה ש שכשיש שיח נכון בין הורה לילד הילד הילד יקשיב לאמא ואם אאמא מאפשרת לו מרחב פעולה הוא יוכל לשמוע ולקבל ממנה כשהיא תזהיר אותו על משהו שהוא ממש היסטרי הוא יקשיב הוא יאמין לה אני הרבה פעמים שואלת את הילדים שלי אתה סומך עליי אני שואלת את הבנות שמגיעות אליי אחרי פגישה או שתיים כשאני אומרת להם תראו אני לא אחסוף בפני ההורים שלכם, כשאנין יושבות איתי לדבר, אני לא אחסוף בפני ההורים שלכם דברים שהם ממש ממש ממש קדושים לכם, אבל

תדעו שאני כן משתפת את אבא ואמא כי זה לא הפי להשאיר אותם מחוץ לתהליך. טוב, הם גם עוברות איזשהו קורס באתיקה על הדרך. כן. ואז בדיוק ואז אני שואלת אותם, אתם סומכות עליי? והם אומרות שכן. את יודעת למה? בגלל שאם אני באה ואומרת להם תקשיבו, אני לא אשקר אותכם. כשיהיה לי משהו להגיד לאבא ואמא, אני אגיד לאבא ואמא, אבל אני גם מספרת לכם שאני אגיד לאבא ואמא. ואותו דבר מול הילד שלי, כשאני אומרת לו, תשמע, מאוד קשה לי לקבל את מה שאתה רוצה עכשיו, אבל אני עושה את זה כי אני יודעת שיש לך חיים שונים משלי. אתה לא אני, יש לך את החיים שלך ואתה רוצה למצוא את הדרך שלך בעולם. ועם כל זה, כשיהיה דברים שהם ממש מסוכנים, לא

תהיה ברירה, אני אגיד לך לא ואתה תהיה חייב לקבל את זה. אתה סומך עליי? ברגע שאני אומרת לו שאני מקבלת אותו, הוא סומך עליי שיש לו מקום בעולם. המון אני מדברת עם הילדים שלי המתבגרים על זה והדברים שאני שומעת עליהם כל הזמן זה אם אני רוצה שיהיה לי את המקום שלי ואני צריך פרטיות כי ילדים בגיל ההתבגרות נורא צריכים את הפרטיות וגם גם זו נקודה שמאוד חשוב שאנחנו ניגע בה אבל ואת יודעת זה לא סתם שאנחנו בחרנו את הנושא הזה של התוכנית היום כי הלב הלב של כולנו של כל האמהות ושל כל האבות היום זה לב שמתפלל על החינוך של הילדים היום הזה זה יום שאנחנו אנחנו מקדישים אותו לתפילה שהיסד אותה השל הקדוש רבי ישעיהו הלוי יורביץ

תפילה על הילדים וכולכם יכולים להדליק נר לכבוד הצדיק הזה ולהתפלל את התפילה המיוחדת הזאתי שהזמן המסוגל הזה זמן של ראש חודש סיון היום הזה כשאנחנו מתפללים על הילדים שלנו אנחנו רוצים בעצם לראות בעיני רוחנו מה יוצא מהם איזה דור אנחנו הולכים להקים וכל אחד כשהוא בונה את הבית שלו ואת ההמשכיות של הדור הבא. רוצה באמת שהילדים שלו יהיו טובים, יהיו מוצלחים. בעם ישראל זה סוד שידוע מדורי דורות. ולכן גם אלה שיצאו לעבוד ויצאו לפרנס היה להם את החלק שלהם בעולם התורה. איך היה דבר ויש אותו עד היום ברוך השם שנקרא הסכם אישר וזבולון. ישכר הוא זה שיושב ולומד תורה וממיט עצמו בעולה של תורה. וזבולון הוא זה שיוצא למסחר

ומביא את הפרנסה. אבל לאלה ולאלה יש את החלק בתוך התורה הקדושה. וזה מה שעושים בישיבתו של הרב זמיר כהן שליטה, שהוא בעצם הראש הוא זה שעומד בראש ארגון ידברות והוא זה שעומד בראש ישיבת נזר הכהן שנמצאת בביתר ושמה מגדלים את גדולי ישראל של הדור הבא. אנחנו דיברנו על זה כאן קודם שאנחנו לא יודעים מאיזה אריסה יצמח גדול הדור הבא. אתם יכולים להיות אלה שיש להם חלק בצמיכה של גדול הדור הבא, שהם יוצאים ממש מהישיבה הזאתי, מהמקום הזה שמכשירים אותם לחיי תורה, לחיי מנהיגות, להיות אלה שמורים לעם ישראל את הדרך. וגם אלה שיוצאים לפרנס יש להם את החלק הזה בתורה הקדושה הזאתי, ב במעלה העליונה הזאתי של ממנהיגי הדור הבא בתורה

הקדושה. ואנחנו עומדים לפני מעמד של קבלת התורה. חג שבועות זה ראש השנה של התורה. כל התורה שתהיה לנו כל השנה נקבעת ביום הזה של חג שבועות. ואתם יכולים לקחת חלק במנהיגות, בשותפות הרוחנית העמוקה בין העולם העסקי לעולם הרוח. אנחנו בעם ישראל תמיד מקדשים את החומר. תמיד יש לנו את החלק הזה שלקחת את ה את החומריות ולשלב אותה ברוחניות. אנחנו לא נמצאים לא בקצה הזה ולא בקצה הזה. יש לנו את הדרך של האמצע. עם ישראל כאיש אחד בלב אחד. וכל מילה שנלמדת בתורה הקדושה נזכפת כאילו מי שתמך בתורה הקדושה הזאת למד אותה בעצמו. ולכן זו שותפות שיש לה חלק בנצח נצחים. גם כשאותו אחד יוצא לעסקים וכביכול אפילו לא פתח ספר, אבל יש מי

שפתח ספר ויש מי שבזכותו הוא הצליח לפתוח ספר. אז אתם כשאתם לוקחים חלק בשותפות הנצחית הזאת, יש לכם את הזכויות כאילו אתם ישבתם ולמדתם בעצמכם את כל התורה הקדושה הזאתי. זה נסקף לזכויות שלכם. יש לנו עכשיו בראש חודש סיוון בזמן המסוגל והמיוחד הזה לקחת חלק בהכשרה של מנהיגי הדור הבא על ידי הרב זמיר כהן שליטה. אתם אלה שנותנים להם את האפשרות לצמוח ולהיות המורה דרך של הדור הבא. כשאתם מצטרפים עכשיו ולוקחים את השותפות בהסכם הזה הסכם מסכר וזבולון יש לכם השקעה שהיא לנצח נצחים. 073221212 זה המספר שלכם להשקעה הניצחית הזאתי ובאמת פרי אנחנו יודעים ש שככה זה בעם ישראל מדורי דורות הרי לא כולם ואנחנו יודעים את זה גם

בדור שלנו היום לא כולם הם אלה שיכולים לשבת ולפתוח ספר ולפעמים רואים את זה ממש מגיל קטן יש את הילד הזה שהוא יותר מוצלח במשחקים של עסקים של מונופו פול של קלפים. יש את הילדים האלה שכבר מקבלים כמה ממתקים, הם כבר יודעים למכור את זה לכל השכונה ולעשות מזה עסקים. ויש את אלה שהם יודע ספר מגיל קטן, נכון? רואים את החלוקה הזאתי ממש ממש מגיל קטן לגמרי לגמרי. יש ילדים שיודעים לצטט פסוקים והם נהנים מזה ומתרגשים ויש ילדים שהם פחות. זה פחות עושה להם את זה וואנחנו מנסים לדחוף אותם בכוח כי זה מה שאנחנו יודעים. וזאת נקודה שאנחנו מנסים לדחוף אותם בכוח אבל אני חושבת שזה גם מה שאנחנו דיברנו עליו קודם כשאנחנו נותנים

את המרחב נכון דיברת על העניין הזה של מרחב של לתת לילד אפילו לעשות טעויות בעצמו כי כשהוא לומד את הדרך זה לא כמו כשאתה מוליך אותו בדרך עוד יותר מזה כשאני מלמדת את הילד שלי כל הזמן מה לעשות הוא יגיע לאיזשהיא צומת שבה אני לא אהיה ומה הוא יעשה עכשיו הוא עלול להיכנס להיסטריה כי הוא לא יודע מה לעשות. אין מי שידריך אותו. אבל כשאני נותנת לילד שלי לאט לאט לעשות טעויות וללמוד מהם, אני בעצם מכשלת אותם. אני לא זוכרת מי היה אחד מהוגי הדעות שאמר שכשאנחנו א כל הזמן מלמדים את הילדים שלנו מה לעשות, אנחנו בעצם מסרסים אותם. כי כשאנחנו מלמדים אותם, מלמדים אותם כל הז כאילו הם כל הזמן אומרים להם מה לעשות. כל הזמן

אנחנו מוניעים מהם לקבל החלטות ומקבלים בשבילם אנחנו בעצם זאת אומרת הם לא לומדים לבד את הדרך הם מקבלים בדיוק הם כל הזמן מקבלים אורות אנחנו מאכילים אותם את אנחנו מאכילים אותם את החיים ואין להם שום אפשרות לעשות הם לא הם לא עושים כלום לבד ואז מה קורה בצמטים החשובים של החיים שלהם הם יתקעו כי הם לא יודעים מה לעשות הם לא תרגלו את זה קודם בדיוק וכשהם לאט לאט ואנחנו נצטרך לפעמים לעמוד מהצד לקח לי המון זמן להבין בין את זה ואני מלמדת את זה. היום מורים תעמוד מהצד ותסתכל. כן והילד שלך נפל. אבל כשילד נופל הוא קם. ואם אנחנו לא ניתן לו לקום אז הוא לא ידע את העבודה. אם אנחנו נגיד כל הזמן לילד אתה לא יכול לעשות

את זה, לא כדאי, לא כדאי, לא כדאי, לא כדאי. אז מצד אחד הוא יבין באיזשהו שלב הוא זה התכבצו שלא כדאי. יכול להיות שהוא הוא הוא לא ירצה כבר להגיע למקומות מסוים או לעשות דברים מסוימים. אז אנחנו הרווחנו שקט, אבל אנחנו לוקחים ממנו את ה את הסקרנות, אנחנו לוקחים ממנו את ה את הרצון להתנסות, להעיז. אתה יודעת, זה נקודה שהיא היא מאוד מאוד חזקה שרואים אותה אפילו מגיל מאוד מאוד קטן. אני אגיד לך למה אני מתכוונת, את בטוח מכירה את זה, שילד מתחיל ללכת או אפילו שהוא כבר קצת הולך ואומרים לו אתה תיפול, אתה תיפול, בום והוא נופל. כאילו בסדר, גם אם הוא ייפול, אלא אם כן חס וחלילה, מדובר במקום של בדרך כלל אנחנו שומרים

את הילדים שהם יהיו באיזשהו טווח סביר של סכנה. אז לפעמים דווקא זה שהוא נופל הוא גם לומד איך לקום. בדיוק. בוא בוא ניקח להם את זה. את אומרת לגמרי בגולת הכותרת היא בואו תשחררו קצת. אנחנו כל כך כל כך רוצים לעזור לילדים שלנו. אנחנו לא עשים להם את האוכל. אנחנו עושים בשבילם. אנחנו תשחררו. אנחנו חייבים לתת לילדים שלנו את האפשרות לגדול כי את יודעת מה אני מוצאת שאמאות שלה עשו לילדים שלהם את האוכל ממש עשו בשבילם את הכל ונתנו להם ואז כשהם הילדים האלה מתבגרים מקימים משפחות ואמהות מגיעות אליי אחר כך ואומות לי תקשיבי אני לא יכולה על כל דבר קטן הם מתקשרים אליי מה מילה זה מה שלימדת אותו גם אחרי הנישואים

ממשיכים להיות כן זה מה שלימדת אותו כשהוא היה קטן הוא לא מצליח להשתחרר כשהוא גדול אז זה נורא נחמד שהוא ביבי קטן וכל דבר הוא בא והוא שואל אותך וזה נורא כיף שהוא מתבגר ואת יכולה לבוא ולהגיד אני חברה של המתבגר שלי אוקיי אבל השאלה אם את באמת חברה או שאת מפלסת לו את הדרך ואת עוזרת לו ואת מונעת ממנו מלפתח את הכנפיים שאיתם הוא יוכל לעוף זה בדיוק וסיפרנו את זה כבר פעם אחת כאן בתוכנית על אותו הילד והסבא הזקן שהוא קיבל גולם של פרפר וסבא רואה את הילד א מתבונן בגולם ונפתח ככה איזשהו סדק הקטן בגולם הזה ומתחילות לצוץ כנפיים ומנסות לפלס והילד לוקח מספריים וסבא אומר לו מה אתה עושה אז הוא אומר אני פותח לו כדי

שהוא יוכל לעוף וסבא אומר אבל אם אתה תפתח לא יהיה לו כנפיים חזקות הוא לא יוכל לעוף וילד אומר אבל כל כך כואב לי לראות את זה אני חייב סבא לפתוח לו והוא גוזר את הגולם הזה והפר מנסה לעוף כמה שניות והוא פשוט מתרסק על הרצפה אין לו כנפיים אנחנו מונעים מהם מלפתח כנפיים ובאמת נורא קשה לנו לעמוד ולהסתכל על הילדן ולראות אותו נכשל פעם אחרי פעם אלא אם כן אנחנו יודעים שזה באמת מה שיצמיח להיות את הכנפיים וזה ממש וזאתה שאנחנו צריכים לעשות אבל אני מסתכלת על ילד שמאחר בוקר בוקר ללימודים כל בוקר הוא מאחר ללימודים ואמא אומרת לו אבל בבקשה אבל תלך ואני אקח אותך ואני אעשה בשבילך ואני אזמין לך דרייבר וא אבל תהיה בזמן

ללימודים הוא לא קיבל כוחות הוא לא קיבל איזשהו מוסר הוא לא קיבל כלום היא נתנה לו רק פתרונות בדיוק היא רק דחפה אותו ללימודים היא כל הזמן הכניסה אותו בשערי בית ספר אז הוא לא יודע איך להיות בזמן לשום מקום והיא לא מבינה אבל למה הוא לא למה אין לו שום חוש של זמן למה כי את מנעת ממנו אבל אם כשהוא יקום בבוקר והוא יצטח לפתוח לעצמו את הבעיות פעם פעמיים שלוש ישאירו אותו אחרי הלימודים בתור עונש כי הוא אחר א יתנו לו איזשהי עבודה לעשות זה תמיד לדעת שיש השלכות למה שאתה עושה ולת לעמוד מהצד ולהסתכל על איך הילדים שלנו גדלים הם גדלים דווקא מהנפילות כשאומרים לנו שבע ייפול צדיק וקם הצדיק נחשב צדיק על ש על שום מקימה

על שום והשאלות שאנחנו מקבלים היום הם דווקא שאלות שיש לנו את הנקודת התבוננות הזאת ויש את הנקודת התבוננות ההפוכה מה הכוונה שדווקא הורים אומרים הילד שלי הוא כבר הוא כבר רץ קדימה הוא כבר השתחרר לי מהידיים עוד לפני שהספקתי בכלל להגיד לו לך אתה כבר יכול ללכת לבד. זאת אומרת, הדור שלנו הוא באיזשהו מקום כבר נמצא במקום שהם הם כל כך מתקדמים, לפעמים יותר מתקדמים מאיתנו. כמה פעמים נתקלים בהורים שהם לא יודעים את הדברים שהילדים יודעים מבחינה טכנולוגית או מכל מיני דברים שמתפתחים היום בעולם וההורים באיזשהו מקום קצת נשארו מאחור. נתקלת בזה לגמרי. וזה וזאת אותה נגזרת כי האמא שמנסה ל להכיל את הילד שלה וללעוס לו

את האוכל זה נובע מתוך רצון שלה לשליטה בחיים של הילד לא לשלוט בו אלא שיהיה לה שליטה שתהיה לה אחיזה בחיים של הילד וכשהיא רואה את הילד שלה מתקדם קדימה והוא הוא הלך אין לה איך לאחוז בו בוא שנייה אני לא מכירה את העולם שלך בוא שנייה תספר לי בוא תשתף אותי רגע בחיים שלך אני רוצה להיות מודעת למה שקורה איתך והוא אומר לה אמא נו עזבי תשחררי אני אני ממהר כביכול אין לי זמן להסביר לך אפילו כן והיא רוצה אחיזה היא רוצה את השליטה הזאת ויש כלי מדהים כדי לגרום לילד לבוא ולשתף אותך ראשית לפנות לו זמן לפנות ממש זמן אני באמת רוצה לשמוע תספר לי ואז הוא אומר אמא זה לא של הדור שלך אמא את לא תאהבי את הדברים שאני מתעסק

בהם אמא יש באמת ילדים שמתעסקים בדברים שבבית שלהם זה לא לא אמ שהוא רצוי וזה לא חלק מהבית והם אבל זה כבר כבר צעד צעד קצת מאוחר מדי לא אם כבר השיח בין ההורה לילד הוא כזה שעזבי את בטח לא תתענייני או לא תאהבי אז כנראה לא היה את הזמן הזה ביחד עם הילד כן וזה קורה לכולנו כן זה יכול זה יכול לקרות בפר של שבוע וחצי שבועיים ופתאום האמא מגלה שהילד שלה נמצא עד צווא בכל הרשתות החברתיות וונמצא במקומות שהיא לא חלמה עליהם והוא מפתח את זה מאוד מאוד מהר כיוון שהרחוב מאוד מסקרן ומהיר הכל רץ כן והיא יכולה לפספס זה לא כי היא לא אמא טובה או כי בדה את זה וחוץ מזה שכולנו עובדות מאוד קשה וכולנו תבועות בחומר עד צווא ויש

לנו כל כך הרבה עיסוקים והחיים כל כך טובעניים וזה יכול לקרות לגמרי זה לא כי אנחנו לא בסדר אבל כן כשאנחנו מגלות את זה לבקש מהילד בוא בוא נעצור לא כי אני רוצה לעצור אותך אלא כי אני רוצה להיות שותפה בחיים שלך ואז אני מוצאת אמה עם האות שאומרות תקשיבי המוזיקה שלו כל כך מגעילה את רוצה להיות חלק או לא רוצה להיות את לא חייבת להיות חלק את לא חייבת לשמוע את המוזיקה הזאתי שלעצמך אבל אם את רוצה להיות חלק מהחיים של הילד שלך, הוא לא יבוא לשמוע את המוזיקה של שנות ה-שך. אז בואי רגע, תקשיבי, מעניין אותי מה אתה שומע? גם אם זה יהיה נורא, אחר כך אפשר להגיד לו, תשמע, אני לא אוהבת את סגנון המוזיקה הזה, אבל אני כל

כך שמחה לשמוע מה אתה כן אוהב, מה אתה אוהב בזה. אפשר גם להסכים לא להסכים, זאת אומרת לא חבל להיות באותו טעם. כן. כן, כן. אבל אני רוצה לשמוע מה זה עושה לך. אני רוצה לשמוע מה אתה אוהב בזה וללמד את הילד לפתח שיח בוגר ושיח עמוק, אפילו על סגנון של מוזיקה. אז אנחנו בניימה זו באמת נצא לכמה צלילים מוזיקליים שיהיו נעימים לכולם אנחנו מקווים ואנחנו נחזור לשאלות שלכם כי באמת אתם עצפתם אותנו ואנחנו צריכים לעשות כאן סדר אז כמה צלילים א שככה אנחנו לכבוד ראש חודש סיוון אנחנו רוצים לעשות סדר בכל השאלות שמגיעות אבל שזה לא יטרה אכם אתם יכולים להמשיך לשלוח ואנחנו כאן מיד אחרי התנחת המוזיקלית א נעשה סדר בשאלות

ונתחיל להשיב עלינו אחת לאחת בעזרת השם כבר חוזרים يالا צמה לך נפשי כמה לך בשרי ארץ ועייף בלי מים יממה ממה יממה ‏A ja mam jמה אישיתיך לראות וזך וכבודך כן בקודש חזית ציך לראות רוסה וכבודך אי א אי אי א אי א אי א איוד חזיתך להות וסך וכבודך אממה אי איי כן בקודש חזיתך לראות וסך וכבודך א אי אמלך נבחי מלכה וסוני רגע לפני חג מתן תורה זו ההזדמנות שלכם להיות חלק מהיסטוריה הצטרפו להסכם שמחזיק את העולם כולו הסכם ישכר וזבולון בישיבת אבני נזר בהנהגתו של מורנו הגאון הרב זמיר כהן. מאות תלמידים שוקדים על התורה יומם ולילה. עכשיו גם אתם יכולים להיות שותפים מלאים בלימוד הזה. כמו שבט זבולון שהחזיק את לומדי התורה.

גם אתם תזכו לחלק מלא בשכר של כל מילה שנלמדת, של כל דף שנסתיים, של כל הישג רוחני. זו השקעה בנצח. השקעה בעתיד הרוחני של עם ישראל. לפרטים נוספים לחצור לקישור. חזרתם אלינו ואנחנו כאן בתוכנית משיבת נפש והערב תוכנית מיוחדת לכבוד ראש חודש סיון. אנחנו בסימן חינוך הילדים בדגש על גיל ההתבגרות ואנחנו כאן עם הרבנית פרי כהן נענה על השאלות שלכם שאתם שולחים אלינו מהבית בכל נושאי חינוך הילדים שמוקדשים הערב בתוכנית הזאת אז אנחנו כבר ניגש לשאלות שבאמת א אתם מציפים אותנו אה בואו נראה יש לנו כאן א שאלה אה אמא לבן א בוגר שהוא לא עצמאי. היא מתארת שהוא בגיל בוגר, אבל הוא באמת לא מתמודד עם החיים. והיא רוצה לדעת איך

להתחיל לגרום לו כן להיות עצמאי. צריך לעשות את זה קודם כל ממש בקטנה. אין לנו יותר מדי פרטים פה אז אני לא יכולה א יותר מדי לדעת מה יש כאן. אבל מה שצריך לעשות זה להתחיל לאט לאט לאט לאט לפתח לו עצמאות. אם היא מפחדת שהוא יעשה את זה במסגרת של של החוץ אז אפשר בבית לתת לו משימות לתת לו משימות להכין ארוחת ערב למשל לתת לו אפילו לשבת ללמוד עם אחד האחים למבחן עוד הפעם אני לא יודעת בין כמה הוא אז אני לא יכולה א יותר מדי לעשות עם זה לעודד אותו לעשות דברים כדי שהוא יקבל פידבק על פידבק חיובי על על הדברים שלו ועל על המעשים שלו על דברים שהוא שהוא מייצר על תוצאות טובות של דברים שלו ואז בעצם הוא מתחיל להרגיש

שהוא מחזק את הביטחון העצמי שלו וכשהביטחון העצמי הוא יותר בנוי הוא יותר מבוסס אז הוא גם יפתח עצמאות הוא לא יפחד לעשות דברים שיביאו לו את העצמאות שלו אחר כך מהמם אז באמת לתת לו תחושת מסוגלות הצלחות קטנות שמובילות בעצם אחר כך הבנתי אני יכול ללכת לבד בעזרת השם בהצלחה יש לנו כאן עוד שאלה שלום יש לי בת ויש לה ילדה הם גרות אצלי בבית הבת שלי מתחצפת אליי וגם הבת שלה אני מרגישה שהם בכלל לא מכבדות אותי מה עליי לעשות בבקשה עזרו לי אני עובדת עצות תודה רבה נו מי שמכיר אותי יודע מה תהיה השאלה קודם כל ישאול אותה למה היא לא מכבדת את עצמה למה היא מאפשרת כשלא מכבדים אותה, כשמתחצפים אליה מהתגובה שלה, אם היא

ממשיכה לדבר כרגיל או לחלופין שהיא פשוט מחזירה מלחמה, זה לא מכבד וזה נגר, הולך ונגרר. כשיש מקרה כזה בדיוק בסרטון שהליתי היום בבוקר אז סיפרתי סיפור על אישה שהילדה שלה יושבת על הספה כל היום וגוללת בפלאפון והאמא ביקשה ממנה אמרה לה תקשיבי אני צריכה לצאת היום אחר הצהריים מהבית אני צריכה שתשמרי על האחים והיא אומרת לה למה שאני אשמור על האחים על פניו היא אמורה להגיב כמו שאת הגבת מה זאת אומרת כן והאמ במקום לומר מה זאת אומרת? או מה שאני מציאה זה להסתכל בתוך העיניים ולומר אוקיי, הבנתי ולהסתובב וללכת. מה שהיא מעשתה התחילה להגיד לה מה זאת אומרת? רגע, הדבר הנכון מבחינתך לעשות זה להסתכל על בעיניים, ליצור קשר

עין, להסתובב וללכת, להסתובב וללכת. אוקיי? בעצם אני מלמדת אותה מה זה מכובדות. כשמדברים אליי ככה, אני לא ממשיכה לדבר, לא מתאים לי. אבל במקום זה מהאמא עשתה? שאלה אותה מה זאת אומרת? מה הילדה אמרה? למה אני חייבת? והמא אמרה מה זאת אומרת למה את חייבת? אתמול לקחתי אותך לקנות בגדים ושלשם שילמתי לך על מטפלת ולפני זה שילמתי לך על ככה וככה וככה ואדה אומרת לה עזמ וגם אני נתתי לך וככה נהיה איזשהו בלאגן ואיזשהו ריב הם אחת עונה לשנייה מה זה השוק הזה זה נהיה מין פינג פונג כזה שאי אפשר לצאת ממנה בכלל וזו תחושה של שוק מה זה אם אני לא מכבדת את עצמי ויודעת איפה אני יוצרת אני לא נגררת לשם בכלל וזה לא רק מול הילדים

זה גם מול הבעל וזה גם מול החברות בעבודה או בכל מקרה אם אני שומעת משהו שלא היה מתאים לי כשאני עונה אני אני שווה את הסחורה הזאת אבל כשאני מסתובבת והולכת אני משאירה אנשים בשוק וואו זה לא מתאים לדבר כך ליד האישה הזאת לא מתאים לדבר כך ליד ואת יכולה להתפ אבל זה תגובה נכונה מול מול הילדים זאת אומרת א הם יבינו את השתיקה הזאת זה יאפשר להם לשמוע מה הם אמרו זה יאפשר להם הרי ילדה יודעת כמה אמה ישקיעה בה היא לא ילד יודע שאבא ואמא השקיעו בו, לנו נראה לא הוא בגיל שהוא לא הוא לא מכיר, הוא לא מעריך, הוא לא אנחנו מאפשרים לו לא להעריך. למה? כי ברגע שאנחנו נופלים למקום שלו, אנחנו מראים לו שאנחנו זה שווה. זה תמיד

מתחיל אצלנו לפי מה שאת אומרת. אם אני אעריך, הם יעריכו. כן. ועוד מעבר לזה, אם אני לא מוכן להיגר למקום נמוך, בעצם אני יוצרת הדיסטנס שאני רוצה. מה שואלת האישה הזאתי? היא מתחצפת עליי, מה אני עושה? איך היא לא תתחצף? אם את לא מתבוננת פנימה ואומרת זה לא מתאים לי. הרי אם הה גרה אצלה יחד עם הנחדה, זאת אומרת שמגיעה לאישה הזאתי שיכבדו אותה, היא פתחה את הבית, היא נותנת, היא לא צריכה לתת לה עכשיו לגור אצלה. שום דבר. יפה. והיא עושה את זה. איך אנחנו נגרום לילדה להבין את זה? אם אנחנו לא נאפשר שתיקה שיתן לה לשמוע את עצמה. כן. אותה ילדה שיושבת על הספה ואומרת למה? למה אני חייבת? אם אני שותקת, מה מהדד? למה אני

חייבת? למה אני חייבת? למה אני חייבת? למה אני חייבת? זה מה שמעדד. והיא שומעת את עצמה, אומרת את זה. וזה לא נעים. לא נעים לנו לשמוע את עצמנו בכלל כשאנחנו מדברים שטויות. אבל אם האמא עונה לה, כן, בעצם אז היא שומעת את אמא ואז אמא שומעת אותה והיא שומעת את אמא והיא שומעת אותה. אף אחד לא מאפשר לשני לשמוע את עצמו. חזק ביותר הקטע הזה של השתיקה זה באמת סתם להתבונן באיך יכולה להתנהל בכלל סיטואציה כזאת ולו דווקא מול מול הילדים. זאת אומרת, איך שאת מתארת את זה, זה נכון לכל יחסי אנוש כשאת רוצה להציב גבול ולהעביר מסר שהוא הוא בלתי מילולי, זה מאוד מאוד חזק. זה לא סתם שהשתיקה היא כלי היא כלי מאוד מאוד חזק בחיים

בכלל. לגמרי לגמרי לגמרי. אז אז בן אדם בעצם שומע את עצמו. זאת אומרת אני אפילו לא נותנת לך את הקרדיט לענות על זה. אין אין לי פה אפילו שיח. אין לי מה לענות. זה אתה נשאר פה עם לבדוק את עצמו. אפשרתי לו. כל עוד אני עונה הוא בודק מה אני עשיתי, איפה אני אשמה אבל כשאני לא עונה אז בתחילה זה נורא מעצבן טוב תעני משהו אני לא רוצה לענות מהמם וזה מכבד אותי זה זה גם אה זה נותן מקום להמון המון א דברים לצוף לחשוב עליהם לשמוע אותם בדיוק בדיוק כי כשיש שקט דברים עולים חזק ביותר בוא נראה יודעת יש משפט שאני מאוד אוהבת שאומר כשיש אה כששקט בחוץ שומעים את הקולות כששקט בחוץ שומעים את הקולות שומקות אז כשיש שקט אנחנו

יכולים לשמוע להקשיב לנפש שלנו אנחנו מדברות על זה המון כאן בתוכנית על העניין של התבוננות של א לשבת בשקטה אוקיי א בוא נראה אני סבתה לנכדים וכשאני רואה שהנכד או הנכדה שלי לא מרגישים טוב, יש לי לחץ בגוף או שזה חרדה ואז אני פונה להורים ומסבה את תשומת ליבם. בכל זאת נשארת עם דאגה. זאת אומרת היא פנתה להורים, כביכול תטפלו בזה, אבל עדיין נשארת עם דאגה. מה לעשות? א זה משהו שהוא מאוד מוכר. כיוון שסבתא כשהיא הייתה אמא אז היא טיפלה בילדים כמו שהיא מבינה וכמו שהיא רוצה. ואחר כך נולדו נכדים והנכדים הם קצת כמו הילדים שלה. א הם הרי חלק גם כן חלק ממנה והיא לא יכולה לקחת חלק ולעשות את העבודה והיא מאפשרת למישהו

אחר לעשות את העבודה וה היא מכירה דרך אחרת וכשהדרך לא נעשת כמו שהיא מכירה זה גורם לה לוייבים לא חיוביים בגוף וכל מיני ויברציות כאלה ואז היא רוצה שיעשו את זה כמו שהיא מבינה ואני חושבת שמ זה המקום שלשחרר כרגע הילדים הם הילדים של הבת שלך או של הבן בן שלך והם יעשו את העבודה הכי טוב כמו שאת עשית את העבודה כשאת היית אמא ו את יכולה לייעץ אבל לא מעבר לזה פשוט לשחרר מהמם אה אוקיי אנחנו עוברים לעוד שאלה הילד שלי אומר לי שאני לא מבין אותו ושאני חי בעידן של פעם איך אני אמור להגיב לזה מבלי להרגיש שאני נכשל כאבא אני באמת לא מבין אותך אני אני לא שייך לדור שלך, אני שייך לדור אחר. אבל אם תספר לי מה את לענות

פשוט ככה, אבל זה לא יגביר את הרחוק. ממש לא. להפך, זה מקרב. אבל אמרנו קודם סתם לעניין המוזיקה, אם אני ככה חוזרת לשאלות הקודמות שדווקא בעניין של המוזיקה אפילו שהוא יכול לאהוב את אותה מוזיקה של הילד שלו, אז הוא נכנס איתו לאותו עניין. זה לא זה לא סותר. זה לא סותר. בכלל לא. גם במוזיקה. זה לא המוזיקה שלי, אבל בגלל שאני רוצה להיות חלק מהחיים שלך, אני מוכן לשבת ולשמוע. לסבול כן לסבול או אבל כשהילד בא ואומר אתה לא מבין אותי נכון אני באמת לא מבין אבל בוא תספר לי בוא תשתף וכשאתה תספר לי על ההתמודדות שלך אני אספר לך על התמודדות אומר הרי כולנו מתמודדים עם אותם התמודדויות בגיל ההתבגרות רק שהתפאורה משתנה

אלא בטחכן אם אנחנו א אני מנסה לראות על מה התווכחו איתי כשאני הייתי בבית הספר לעומת על מה מתווכחים עם הילדים שלי חוצה דורות לפי מה שאת אומרת זה חוצה דורות אבל עם תפאורות שונות. כן. אם איתי דיברו על זה שעשיתי קוקו כאן שהיה אסור בבית הספר שלנו. כן. ועם הילדה שלי דיברו על א לא יודעת על סוג של משקפיים שהיה אסור להגיע איתם לבית הספר. זה בדיוק אותו דבר. עדיין יש פה משהו שהוא חיצוני. כן. כן. רק שאיתנו לא דיברו על משקפיים כי זה לא היה טרנדי. אז דיברו איתנו על דברים אחרים שהיום לא ידברו איתם. אבל אבל עדיין יש פה ביקורת. כן. וביקורת בגיל ההתבוגרות היא משהו שנורא נורא נורא משאיר כי בעצם מישהו בא אולי

לבטל חלק ממני ואני נכנס נורא ללחץ. זאת הכותרת אבל התפעורה היא אחרת. שביקורת זה בעצם בא לבטל חלק ממני. זה לא בעצם בגלל שהם בגיל ההתבגרות רגישים מדי ולוקחים כל דבר יותר מדי ללב. ואם אנחנו מדברים בדציבל שתיים אז הם שומעים את זה בדציבל ארבע או שש. נכון. גם גם הם שומעים את הכל מוגבר יותר. אבל מעבר לזה, ביקורת מסאירה את כולנו מאותו מקום, קצנים וגדולים. כן. במיוחד אצל הילדים בגיל ההתבוגרות, שנורא חשוב להם, העצמאות שלהם והפרטיות שלהם. ואז כשמישהו בא ואומר, א, אתה לא יכול לעשות כך וכך או וזה דרך הביטוי שלו, ואז הוא אומר, רגע, הוא לוקח לי דרך הביטוי שלי, הוא לוקח לי את המקום הייחודי שלי, הוא רוצה לבטל

את החלק הזה שבי, ככה הוא מרגיש. כן. גם כשאנחנו כבר אנשים בוגרים ובעלך מגיעה הביתה אחרי שעשית איזה משהו שאת נורא רצית לעשות או נורא אהבת או לא יודעת שינית איזה משהו בבית או הבאת לידי ביטוי איזשהו חלק שבך והוא לא אוהב את זה בכלל את מרגישה שהוא מבטל אותך מה זה נקרא לבטל אותי הוא מבטל לבטל זה בעצם לא להסכים עם משהו ש יכול להיות שאני או משהו בבית בא לידי ביטוי מתוכי בדיוק חלק שבך ואז אנחנו נכנסים ללחץ אנחנו כולנו רוצים לחיות על כל החלקים שלנו וחלק שלנו הולך למעני לא נשבמה כזאת נשמע קצת דרמטי נכון אבל אם תסתכלי על התגובות שלנו על ביקורת תראי מה יש שםכ את יודעת שאחד הדברים באמת אני נזכרת וזה תוך כדי

שאת אומרת בתוך המילה ביקורת מסתתרת מילה שכאילו אמרנו זה דרמטי להגיד א משהו הולך פה להרוג אותי לבטל אותי המילה קבר השם ישמור נמצאת בתוך המילה ביקורת כי זה מה שאנחנו מרגישים שזה מוריד אותנו אז זה חוצה גילאים זה לא דוק גיל לגמרי אבל בגיל ההתבגרות התגובות הם קיצוניות והבלאגן שיש להם בכל המערכת אז אז הם שומעים את הכל נורא נורא נורא גבוה וזה מכניס אותם ללחץ כן כן עכשיו אני חוזרת לשאלה שנשאלה כשהוא כן כשהוא אומר אני רוצה להיות אבא טוב אני לא מבין את הילד אז קודם כל להודות כן אני לא מבין אותך על פניו זה נראה לנו שזה בעצם יעשה שוב את הפר גדול יותר. אני מהדור שלי, אתה מהדור שלך, אנחנו לא מבינים מה

יהיה. לא יהיה שום דבר. אתה תבוא לקראתי, אני אבוא לקראתך, אתה תשתף אותי בחיים שלך, אני אשתף אותך בחיים שלי ואז אנחנו נמצא שאנחנו בעצם מתמודדים עם אותם דברים רק עם תפעורות שונות ושלבים אחרים בחיים. ולכן אנחנו מגיבים לזה שהיום בגלל הקדמה ובגלל הסמרטפונים ובגלל את אומרת זה תפורה. לא צריך עכשיו לקחת את זה כאילו עכשיו זה באמת יותר פער בלתי ניתן לגישור אלא זה תפורה אפשר לגמרי זה לגמרי תפאורה אבל אנחנו צריכים להסביר כביכול הילד את הסיטואציה של מה אני לא מבין כי בעבר איך אמרה לי אתמול א איזשהיא א מישהי שהופעתי אצלה היא אמרה אני לא מבינה לגמרי את מה שקורה בדור דור של היום זה לגמרי לגמרי שונה ואז היא

סיפרה על מה שהיה בדור שלה כן בואנה היו שמה גם דברים שהם היו בעייתים רק שהיום אנחנו מסתכלים עליהם והם כלום אבל אם אני מסתכלת בעיניים שלי של אז כן היו שמה דברים בעייתיים אבל זה מאוד משנה באיזה עיניים את מסתכלת מה זאת אומרת יכול להיות שדברים שהיו בעייתיים אז היום הם א נרמלו אותם אולי כן הם הפכו להיות חלק מהשגרה ואנחנו לא יודעים אם דברים שהם בעייתיים היום לא יהכו להיות חלק מהשגרה של מחר. כן. לא, לא יכול להיות. כי תראי, אם אנחנו מדברים על דברים רוחניים, אז א יש דברים שלא ישתנו. מה? משהו שהיום הוא לא תקין מבחינה רוחנית, הוא לא יכול להפוך לתקין גם עוד 100 שנה. הדברים הם הם חד משמעיים בכל הנוגע

לרוחניות. אם אנחנו מדברים על אופנה או על דברים מתחלפים, אז פעם היו צוחקים על פדלפון. טוב, היום גם צוחקים על פדלפון, אבל יש דברים ש שמנרמלים אותם, שפעם זה היה יכול לראות לא יודעת מה תסרוקות מסוימות או צורה מסוימת שהולכים, פעם זה היה יכול להיות מוזר או להפך והיום זה נורמלי כי התרגלנו אולי לראות את זה אבל מבחינה לפחות רוחנית יכול להיות שאת זה אנחנו צריכים להחריג אז תראי כתוב תא לך בעקב הצון ואני אומרת את זה מאוד מאוד מאוד בעדינות כתוב תהי לך בעקבי הצון מה זאת אומרת מה שנהוג היום יום זה נחשב לדרך הישר. אוקיי? יש היום דברים שמתירים אותם כי יש קושי לדור א בגזרות. אוקיי? את מבינה מה אני אומרת? כן

אבל ולכן ולכן זה גבולה מאוד מאוד דק מה שאת אומרת כי כי עדיין זה זה קודם כל זה לא בכל המקומות ודבר שני עוד פעם בברוחניות גדולי ישראל לא עושים פשרות כי רוחניות גדולי ישראל אף פעם לא עושים פשרות והתורה לא משתנה בדיוק זה זה חד משמעי התורה לא משתנה אבל אני ככה מנסה לברור את הדוגמאות שאני רוצה לתת אבל אני בכוונה אלך לדוגמאות לא רוחניות כן כן, שכמובן כולנו מסכימים שהתורה לא משתנה. בגלל זה מבחינה רוחנית, הרוחניות היא מוכרגת כאן. כל שאר הנושאים שהגדרנו אותם כתפואה אז באמת יש פה על מה לדבר. יש פה יש פה הבדלים שהם דורים, יש פה אבל העקרונות הם אותם עקרונות. בוודאי. עקרונות היהודיים הבסיסיים הם אותם

עקרונות. לאורך כל הדרך לא לא אני מתכוונת העקרונות של גיל ההתבגרות. אנחנו ניקח את עצמנו כגיל ההתבגרות ואת הדור עכשיו אז הנושעים הם אולי שונים אבל העקרונות הם אותם עקרונות מבינה מה ש אוקיי אז אנחנו נשים רגע את הרוחניות בצד כן ואנחנו נלך על אופנה כן אני אקח דווקא לא את העולם שומר תורה ומצוות כן אני אקח דווקא את העולם החיצה אתת בדלפון נראה לי כן מאוד זה נתן לי דווקא השערה ראיתי את זה תראי איך היו מסתכלים פעם על אופנה מסוימת ואיך מסתכלים היום איך אנשים הופיעו פעם ואיך אנשים היום מה זאת אומרת גם אנשים מסתכלים על עצמם ואומרים איך הלכתי ככה בדיוק אוקיי האופניים השתנה אבל אם אני חושבת על זה שבעבר א

כשנער היה מעשן היו מסתכלים על זה בצורה מאוד מאוד א עם עין מאוד לא לא אוהבת לעומת שהיום זה נכנס להיות חלק אבל זה גם תלוי איפה תלוי איפה אם אם את נמצאת בחברה שאישון את יודעת מה אמרנו נשים את העניין של הדת בצד נשים את העניין של הדת בצד אפילו בוא ניקח צמחונות אם ילד מתבגר עכשיו גדל בתוך חברה של צמחונים והם גודלים בצורה מאוד מאוד בריאה וטבעית ואוכלים צמחים ומגדלים אותם ועושים ענווותה לכל מיני קטניות פתאום בא הילד החליט שהוא כן רוצה להיות לאכול על האש. זה זה משהו שמזהז. זה הבית שגדל בצורה מסוימת, בדרך מסוימת, שלימדו אותו, שהנחילו לו וזה פתאום א משהו שונה מאוד מאוד בנוף במילים עדינות וזה יכול מאוד

לזעזע ההורים שזה בנפשם הצמחונות וזה בנפשם הצמחים והענוותה ולא להרוג בעלי חיים. למה את מציעה להורה כזה? קודם כל את היוצת כאן, אבל אני הייתי מציאה באמת להבין שיש כאן איזשהי איזשהו רצון לפרוץ את המוסכמות, לראות משהו שהוא אחר, לצאת קצת מהגבולות של העולם שאתם הגדרתם לי ולראות מה יש מעבר. כי הרי גיל ההתבגרות זה גיל של סקרנות, זה גיל שרוצים לראות מה מה יש מעבר למה שהראו לי ועוד יותר ועוד יותר אם אני מחייבת את הילד שלי עכשיו לאכול בשר כי זה מה שנכון לי ומתאים לי אני בעצם חוטת למטרה גידלתי אותו עד שלב מסוים כאוכל נבטים ווחסה וכאלה כן אבל מגיל מסוים אני לא יכולה לעשות עם זה אני לא יכולה להכריח אותו

להמשיך לאכול משהו שלא טעים לו כרגע הוא יבחר לבד ממילא ואני אני יכולה אגב להמשיך לכפות עליו ולאכול רק את החסה כמה זה יחזיק עד שהוא יפגוש מתי הוא יתגנב מתי הוא יתגנב עד שהוא יפגוש את הסטק הראשון בוודאי זה פשוט זה פשוט כי את יוצרת לו רעב עוד יותר את במקום לבוא ולהגיד לו א אוקיי תטעם תבחר תראה תבין אני נתתי לך את כל מה שאני יכולה זה כחצי ביד הסבר בדיוק הסברתי לך שזה לא טוב, שזה לא בריא, שזה עכשיו בוא תעשה מה שאתה רוצה. אני מסבירה לך מה ההשלכות, אבל אני לא יכולה לעולם להכיל אותך. את יודעת מה קורה? שאני מוצאת הורים שהם לוקחים משהו שמאוד מאוד מאוד חשוב להם והם מכניסים אותו בכל הכוח לילד ולא מאפשרים

לו לשתות ימין או שמאל. וזה מה שינהל את הילד, הרצון לשתות ימין ו שמאל דווקא בנושא שההורה קופע עליו אחר. בדיוק. זה יגרום לו דווקא ללכת ל-180 מעלות הקיצוני לגמרי לגמרי ולפתוח מסדת בשרים ארגנטינאי הסרטים על החסך הזה כי כי זה באמת יוצר איזשהו חסך בגלל זה זה איזונים כל החיים שלנו זה איזונים ואנחנו מדברים עכשיו על על מתבגרים שהם הופכים להיות בעלי בחירה והם הופכים להיות אנשים בפני עצמם וכבר אין לנו שליטה עליהם ושדיברנו אני חושבת שבשבוע שעבר או לפני שבועיים על כל מה שמוא מואר צומח דווקא מה שאנחנו שמים עליו את הפרוג'קטור דווקא הוא יצמח הכי גבוה שיש ולכן אנחנו חייבים לקחת את הכל באייזי כי איפה שאנחנו

נכפה את עצמנו הכי חזק דווקא זה מה שיצמח לכיוון ההפוך דווקא משמה יצמח משהו שאנחנו לא רוצים שיקרה עכשיו הורים אומרים לי רגע אז מה אני לא לא נותן לילדים שלי כלים בוודאי הכל בפרופורציה כשיש משהו אתה רוצה שהילד שלך לא יאכל יותר אקח את הרעיון של הבשר כן שאתה רוצה שהילד שלך לא יאכל יותר בשר כי אתה חושב שזה לא בריא כי אתה חושב שזה נורא, זה מציס את הקיבה, לוקח לזה שמונה שעות להתעקל, זה עושה לך שמות בגוף, מה שאת רוצה. אני לא לא אוכלת, משתדלת כי אז אז אני עכשיו אכיל את אגיד לילד שלי וזהו ופה סיימתי. אני מסבירה לו וזהו. אני רוצה עוד חודש שוב להסביר לו כי זה נורא קשה לי לראות אותו אוכל בשר. כן. אז שוב כי

זה בנפשך, את מרגישה שזה לא הדבר טוב. אז אז בתור הורה שרוצה את הטוב בשבילו זה קשה להכיל את זה. אבל אנחנו עדיין צריכים לזכור שהילד זה לא אני. הילד יש לו ישות בפני עצמה. אני יכולה ללוות אותו, אני יכולה לתת לו כלים. אני לא יכולה לכפוט את עצמי. וזה המקום לשחרר. מה מה שדיברנו בתחילת התוכנית שזה המקום לשחרר. אבל זאת עבודה. אין ספק שזאת עבודה. את יודעת יש את הסיפור הידוע על שומרת אחותי. וו מסופר שם על זוג הורים שהביאו שני ילדים ואחת הילדות חלתה בלוקמיה והם מביאים לעולם תינוקת שתשמש לה חלקי חילוף כי צריך לטפל בה באחות ש שחולה בלוקמיה והילדה הזאתי באמת מגיעה לעולם והיא משמשת לו כתורמת תורמת מפה תורמת

משם כל פעם לקחו לה א זאת אומרת היא נולדה בשם המטרה הזאת כן כן כן כן זה סיפור ידוע ואז אז לוקחים להח עצם ולוקחים לה פה ולוקחים לה שם ואז ההורים מבקשים ממנה לתרום כליה לאחות החולה והיא לא יכולה יותר, היא לא מסוגלת יותר והיא טובעת אותם. אני חושבת שזה דוגמה וואו קצת קיצונית, אבל אם אנחנו נביט פנימה עמוק ונסתכל על מה אנחנו מבקשים מהילדים שלנו ונשאל שאלות מאוד קשות, האם אני לא מבקש מהילדים שלי שיפארו את שמי בחוץ? האם כשאני מבקש מהילד שלי לעשות דברים מסוימים שהם נוגדים את מה שהטבע שלו, את מה שהוא רוצה, אני מבקש ממנו שינויים כל הזמן, האם אני לא מבקש ממנו ללכת נגד האופי שלו רק כדי שיישר קו איתי? מה

זאת אומרת? זה זה סוג של צוחקים על זה, אבל כשכל אחד מייחל שיוולד לו בן כדי שיהיה לו המשכיות ויגיד עליו קדיש בסלסולים, זה חלק מאיזשהיא אג'נדה מאוד מאוד אנושית. היא אולי תגידי שהיא לא מאוד מאוד ערקית או שיכולים להיות לנו ערכים הרבה יותר גבוהים בחיים, אבל זה משהו שבואי, אם נשים אותו על השולחן, כמו שאת אומרת, תשאל את השאלות הקשות, הוא קיים. אנחנו בני אדם ואנחנו יכולים לרצות שהילדים ימשיכו אותנו רק אחרי שאנחנו מוכנים לשחרר אותם ולקבל שהם ישות אחרת מאיתנו ואז אנחנו נקבל את הערך המוסף של מה שהם נותנים לנו. זאת אומרת, אם אנחנו לא נגדיר להם את זה, אז אם אנחנו נשחרר את השליטה ולא נביא אותם לשם עצמנו ולא

נגדל אותם ונחנך אותם לשמנו הפרטי, אלא לתת להם לעשות את הדבר שלשמו הם באו לעולם, אנחנו נרוויח פה משהו מיוחד. כי יש פה ערך שהוא הרבה הרבה יותר גבוה. ואת יודעת, כשאנחנו מדברים על על ערקיות ועל ערך שהוא הרבה הרבה יותר גבוה, זה בדיוק הנקודה שבה אנחנו נמצאים עכשיו לפני מתן תורה. שזה הזמן שיש לנו לכולנו את ההזדמנות לקחת חלק בתורה במקום הנצחי הזה של נצח נצחים שאין לנו באמת השגה ומושג מה זה באמת נצח נצחים הרי יש את המשל הזה הידוע שפעם אבא רצה להמחיש לילד שלו מה זה נצח אז הוא לקח אותו לחוף הים והוא אמר לו אתה רואה את כל החולות האלה אתה צריך לקחת כל פעם גרגיר של חול ולהעביר אותו למקום אחר ועוד יום אתה

יכול לסיים את זה לא אי אפשר הנצח הוא גם יותר מזה זה המושגים של הנצח הם לא מושגים שהם מוגדרים בחומריות אבל אנחנו בעזרת החומריות יכולים לגעת בנצח נצחים ומה לנו כמו תורת ישראל התורה הקדושה שאנחנו זכינו לקבל אותה במעמד הר סיני בו בסיון כיוון שאנחנו עומדים לחגוג את החג הזה וזה כל כך מתחבר ליום הקדוש הזה שבו אנחנו מתפללים על הבנים שלנו. ישנם בנים צדיקים שיושבים בן קירות ישיבת אבני נזר של מורנו הגאון הרב זמיר כהן שליטה. הם נמצאים ומקדשים את ימיהם ואת לילותיהם לילה כיום יאיר בתורה הקדושה כדי להצמיח משמה את המנהיגים של הדור הבא. הם אלה שהובילו את עם ישראל כשיו שאלות לילדים שלנו. הם יפנו לאותם תלמידי

חכמים שצומכים שם בישיבה הקדושה הזאת ברשות הרב זמיר כהן שליטא ואם אנחנו יכולים לקחת חלק בעשייה הניצחית הזאתי הרי שאנחנו צריכים לרוץ לשם ברגל ולהידפק על דלתותיהם ולבקש מהם תנו לנו חלק בנצח שלכם כי אין אין משהו דומה בעולם הזה אין מניה ואין משהו שאנחנו יכולים לקנות בעולם שישתווה לרגע אחד של לימוד התורה הקדושה שלהם. גם כשהם הולכים לישון, הם הולכים לישון לכבוד התורה הקדושה. וזה ההסכם שנמצא תמיד בראש מעייניו של עם ישראל. הסכם שכר וזבולון. יש מי שיוצא להביא את הפרנסה, להביא את הלחם ויש מי שזוכה לשבת וללמוד ספר ולדעת את התורה הקדושה ולדאוג להמשכיות של עם ישראל. וזה כנגד זה. כי אי אפשר אין קמח. אם אין

קמח אין תורה בלי זה לא יכול להתקיים וכן ההפך התורה היא הנצחיות שלנו היא אורך ימינו היא החיים שלנו בזכות זה אנחנו חיים וקיימים לאורך כל הגלות הזאת ואנחנו מנצחים את הכל בזכות התורה הקדושה אז מי שזוכה לקחת חלק בנצח הזה ולעשות שותף לתורה הקדושה ללימוד הקדוש הזה של אותם אלה שלקחו על עצמם להמיט עצמם בהועלה של תורה זוכים ים לאותם זכויות כאילו הם אלה שישבו ולמדו יום ולילה. אז השותפות הרוחנית העמוקה הזאת היא הרבה מעבר לתרומה. היא תמורה שלא תסולה בפאז. אתם יכולים לקחת ולעשות את העסק שלכם בעולם הרוחני הזה ולקחת חלק בתורה הקדושה והנצחית של הרב זמיר כהן שליטה שמכשיר את המנהיגים של הדור הבא. 073 2221212 כל

הבל פם כל הגה שנאמר בתורה הקדושה זה השקעה שנזכפת לזכותכם ב073221212 אנחנו נצא עכשיו לעוד התנחת המוזיקלית נאפשר לכם לקחת את השותפות הנצחית הזאת בעסק התורה הקדושה להיות זבולון שמאפשר להיסכר שתורתו אומנותו ולקחת לכם חלק בנצח נצחים בתורה הקדושה בישיבתו של הגאון הרב זמיר כהן שליטה נזר הכהן התנחת המוזיקלית ומיד חוזרים אני לא באתי לעולם כדי להיות תלמיד חכם וקררים ומשברן לתוך הנן דק דק לא באתי להיות קוצץ בנטיות באש קודח לך נובעתי בכלל כדי להפריח לחלל שברי מילים ואותיות בדיבורים רק לא להיות חוגר המתהלל בתרם יפתח מוכן הוא גד לי בורום כי לא הושלחתי לעולם החור לתת איני בכי אסור לבק פורח בי נשבעתי קיבלתי

לחסות בצל להתבונן אני לא באתי לצער לקנטר להתכבדב בקלונו של החבר לרקוד על דם דם דם לא באתי להיות מחליק לשון קורא הברך ודאי שלא באתי לתכנן להתעניין לשלוח יד בערוגה של השכן הייתכן כן כן לא באתי להיות סתי עורר בצד הדרך וכב נעיר לי וברור כי לעולם יהיה לי בשבור ומה יועיל לי רוב מרמור ומה לי להתלונן נשבעתי קיבלתי לחסות בצל האלה להתפונן ולנגל โנו ירדתי לעולם כדי להכחיש את הקיים בחקירות ועיונים וניתוקים דק דק לא באתי להלך את גרון הוא מתנפ פח לכן לא באתי בכלל בלהעיל את החלל בחרמות וחרפות וגידופים סג סג לא באתי לבייש אף אחד לא באתי לנצח ולא נעיל ולא ברור מה יהיה הסוף של הסיפור האם ברור האם ברור לא ידעתי

נשבעתי קיבלתי לחסות בצלתו ולסרפי אתה סומר כל מי מלא כל מי אין לי אלו מבלדך ולתתר פנוי ממך כי אתה סובב כל העניין ואתה מלא כל הענימין אין לי אלה מבלדיך ולתפורמי ياра Я רגע לפני חג מתן תורה זו ההזדמנות שלכם להיות חלק מהיסטוריה. הצטרפו להסכם שמחזיק את העולם כולו. הסכם אישר וזבולון בישיבת אבני נזר בהנהגתו של מורנו הגאון הרב זמיר כהן. מאות תלמידים שוקדים על התורה יומם ולילה. עכשיו גם אתם יכולים להיות שותפים מלאים בלימוד הזה. כמו שבט זבולון שהחזיק את לומדי התורה. גם אתם תזכו לחלק מלא בשכר של כל מילה שנלמדת. של כל דף שנסתיים, של כל הישג רוחני. זו השקעה בנצח, השקעה בעתיד הרוחני של עם ישראל. לפרטים

נוספים, לחצו לקישור. חזרתם אלינו, ראיתם את העשייה המדהימה בישיבתו של הרב זמיר כהן שליט, הגאון הגדול, שהוא מתוך המנהיגות שלו מצמיח את המנהיגים הבאים של הדור הבא בישיבה שלו, נזר הכהן שבביתר, יושבים שם ושוקדים על התורה והמלים בהועלה של תורה יום ולילה. ואנחנו יכולים לקחת חלק וזכות בנצח נצחים הזה של התורה הקדושה. הסכם ישכר וזבולון זה ההסכם שמלווה את עם ישראל לדורי דורות. וככה גם מי שיוצא לעסקים וגם מי שיוצא להביא את לחמו זוכה כאילו הוא בעצמו ישב בהועלה של תורה. והזכות הזאת נרשמת גם לזכותכם. השקעה של נצח נצחים. אתם בטלפון אחד לוקחים את השותפות הזאת שממשיכה לפעול. לא משנה מה אתם תעשו, לא משנה איפה

אתם תהיו, זה לדורי דורות ולנצח נצחים. 073221212 וזה הולך איתכם פשוט הזמן הזה עכשיו של קבלת התורה של חג השבועות שזה ראש השנה של הרוחניות של כולנו זה השפע של התורה שירד אלינו ואנחנו יודעים שאין לנו הגנה ושמירה יותר גדולה מהתורה הקדושה כשאנחנו חוסים בצילה של התורה אנחנו חוסים בצל השם ואז ז יש כיפת ברזל שפרוסה מעלינו ומעל כל עם ישראל בכל מקום שהם 073221212 לוקחים שותפות של נצח נצחים ואנחנו היום הקדשנו את התוכנית הזאת בראש חודש סיון לשיחה לשיח ולשאלות ולתשובות בכל מה שקשור לעולם הנפש של המתבגרים לגיל ההתבגרות לחינוך הילדים זו התפילה שלנו תפילת האמהות, תפילת האבות על הילדים, שאנחנו נזכה באמת להנחיל

להם את הערכים שחשובים לנו ולהרגיש את מתיקות ואת נועם השם. זה מה שאנחנו מבקשים בחיים האלה. הרי אמרנו, כמו שהרבנית פרי כהן היקרה אמרה קודם, כל אחד יש לו את השבילים שבהם הוא צריך לצעוד. ואנחנו יכולים לתת להם את ההדרכה, להראות להם את השביל, אבל הם אלה שהצטרכו בעצם לצעוד בעצמם. אז ברשות הרבנית אנחנו נענה על עוד שאלה כי באמת הרבה שאלות בנושא חינוך הילדים ובנושאים של התמודדות בעיקר עם גיל ההתבגרות. למה באמת זה הגיל שמוגדר הכי הכי מאתגר? מה יש בגיל הזה? אולי אנחנו צריכים באמת ככה קצת להגדיר מה יש בגיל הזה שכל כך מאתגר. א הגוף של הילדים משתנה. פתאום הם לא ילדים הם מתחילים את הבשלות שלהם לקראת היותם

בוגרים ו הכל הכל שם משתנה מבחינת ההורמונים. יש יש חוסר איזון בין ההורמונים, יש חוסר איזון בין ה הגוף מתחיל לאבד פרופורציה לכל מיני כיוונים עד שהוא מתאזן ומגיע לבשלות שלו. ובאמת הכל עובד הרבה יותר מהר וובחוסר פרופורציה. כן? אם אנחנו נרצה להתייחס לזה פעם ממש אז נראה את זה מבחינה מדעית. מה קורה שם? איך ההורמונים פועלים, איך מתחלף, מה מתחלף שם. כן, אבל זה יהיה ארוך וזה לא עכשיו. אבל אבל באמת יש שמה חוסר איזון מאוד מאוד גדול והחוסר איזון מביא למצב של חוסר פרופורציה א כללית והכל נראה משוגע כזה ולכן אמ ה מתנהגים כמו שהם מתנהגים גם הם מכינים את עצמם לחיים זה שלב שנקרא בשפה המקצועית מורטוריום זה שלב

של השהיה הם כאילו מושהים מהחיים הם כבר לא ילדים הם עוד לא גדולים הם בדרך זה מצב ביניים כזה, אתה עוד לא פה ואתה עוד לא שם, אבל עוד אותו תחזיק חזק עלה קטן שלי ותכף זה יעבור. ולפעמים אנחנו ההורים צריכים להחזיק חזק כי אנחנו עוברים את התהליך הזה אותם ולומר להם שזה שזה זה ואת יודעת שהיום הרבה מתבגרים יודעים כבר לומר הם ממש יש היום מודעות מאוד יפה והם יודעים לומר להורים שלהם אבא ואמא זה שלב די כן אני שמעת את זה המון זה שלב זה יעבור לי אני עכשיו מנסה אבל תדעו שזה יעבור לי אני יודע שזה לא נכון אני יודע אני שומעת את זה המון המון מהילדים המתבגרים היום וזהכ הדברים הכי מלחיצים אני חושבת גם את המתבגרים

עצמם אבל בוודאי את ההורים שכאילו מה עכשיו זה ככה יהיה זה ככה יהיה בדיוק וכשהילד בא ואומר דבר כזה אז הורים זה עובד להם זה הם הם נרגעים קצת זה בכלל מאוד מרגיע העניין הזה של זה יעבור זה זה עובד טוב בכל המצבים בחיים לדעת יעבור נכון שזה לא משהו שהוא הוא לעולם זה על אחת כמה וכמה על שלב שהוא כל כך קריטי בחיים א אני רוצה שנעבור לשאלה של עוד אבא. אני כל הזמן רואה אותו סגור ועצוב, אבל הוא אומר לי שהכל בסדר. איך אפשר לדעת מתי באמת צריך לדאוג? הם מתבגרים כשהם עוברים שלבים של דכדוך ודיכאון, זה קורה אצלם, אז הם לא רוצים כל כך לשתף. ובטח א בטח שהם לא רוצים לשתף משהו שלא נמצא בקשר בקשר רציף. זאת אומרת, אם

תמיד אבא היה חלק מהחיים שלי, אז אני יכול לשתף אותו גם בזה, אבל אם יש איזשהו פער, אז אני לא רוצה לשתף, ואז אני גם לפעמים לא אוהב לתת לידי ביטוי את הדברים שאני חווה, אני לא אני לא רוצה לשים אותם על השולחן או וכאלה וכאלה. זה נכון, אבל גם א את יודעת בחיים עצמם של כולנו, למה שאני ארצה עכשיו לשתף מישהו שהוא לא חלק את אומרת רציף בחיים שלי. כן. זאת אומרת, לפעמים אפילו זה יכול להיות גם ילדים יותר קטנים. פתאום את באה אליים, את אומרת להם טוב, עכשיו מקלחות, רגע, מי את? מה את מאיפה בת? דיברת איתי היום, שאלת מה קורה איתי היום, היה בינינו איזה שיח אז הרצף הזה הוא מאוד מאוד חשוב, נכון? מאוד מאוד. ואנחנו

צריכים לדעת שבגלל שהחיים שלנו הפכו להיות מאוד מאוד טובענים ואנחנו בכוש רואים את עצמנו ומתי אנחנו פונים אל הילד? מעבר לתכין שיעורי בית, לך תתקלח, אכלת משהו, שתית, יאללה מאוח, כנס למיטה. אז אנחנו מתעוררים כשאנחנו רואים משהו שהוא נראה לנו קריטי. אז כשאני רואה את הילד שלי עצוב ואז אני אומרת לו, אני פתאום מתעוררת ואני אומרת, "רגע, אולי פספסתי משהו? ואז למה שהילד ישתף? איך אומרות לי לפעמים בנות? איפה הם היו עד עכשיו?" אז כשאני רוצה ליצור קשר עם המתבגר שלי ולשאול אותו, מה קרה לך? למה אתה מדוכדך? ואני לא באמת שמה לב שאנחנו בשיח יומיומי, כן? לא לבוא ולשאול אותו, אלא לנסות להוציא אותו מהבית או ליצור

איתו שיחה סתם כיפית, בלי שום קשר לזה שהוא נראה מדוכדך. א אם אני יכולה להוציא אותו החוצה, לאכול משהו ביחד, אז סתם לשבת מה העניינים, מה נשמע, איך היה בבית ספר? נראה לי שאתה טיפה עצוב, הכל טוב. כאילו לעשות משהו שהוא חריג דווקא. כן. א ולא לבוא ולומר מה יש לך? למה אתה עצוב? כי אז כביכול הוא מפרש הרי מפרשים דברים לא נכון ומתחילים להתגונן. למה? אבל אמרנו שזה נכון. אם אין את הקשר הזה הרציף אז הוא צודק שהוא אומר מה נסכת נכון נכון אבל אבל לפעמים גם יש ילדים שמפרשים את זה הם הם מתגוננים מה מה קרה עכשיו או לא הכל בסדר אני מעדיף לא לשתף או כן כן אז אז בעצם לבוא וליצור את זה ממקום אחר ולא לא להיכנס כביכול

לתקוף את הבעיה אלא ללכת סביבה ליצור איזשהיא מעטפת מחילה ואז כשהילד נמצא בתוך החיבוק הזה הוא יוכל לבוא ולשתף בכלל חיבוק זה זה דבר מאוד מאוד חשוב בגיל הזה, נכון? זאת אומרת כל הזמן לעטוף אותם ודווקא שזה נראה שהם הכי רוצים את ההפך, כאילו הכי תניחו לי. ואני זוכרת שקראתי באחד ספרי החינוך א שיש תופעה של מתבגרים שהם דווקא לא מנקים את החדר, לא מחליפים את הגרביים. האמא בא מגיעה לפתח של החדר, הריח פה בלתי נשבל, אני לא יכולה להיות כאן. סוגרת את הדלת והולכת והוא מבחינתו מצוין. זה מה שרציתי. כן. יש לו את הפרטיות שלו. זה מה שהוא מחפש. כל הזמן הפרטיות. כל הזמן. כל הזמן הפרטיות. את יודעת לי באופן אישי יש בעיה

עם זה שסוגרים דלת. מפריע לי. ואז אני אומרת אני מבקשת לא לסגור דלתות בבית אבל הוא רוצה את הפרטיות שלו. כן. אז אנחנו צריכים עכשיו לשבת ולגשר. אתה רוצה את הפרטיות שלך ולהתחור את הדלתות מהציר סטקס. כן כן כן כן כן. את לא טועה. יש אנשים שעושים את זה. באמת. כן כן כן. זה נובע מחולי שליטה. פחד משמעי שהם עוקרים דלתות של ילדים בגיל ההתבגרות כדי שהדלת לא תיסגר כי הם לא יודעים עשה את זה זה היה בצחוק זה היה חצי זה היה הצ כן כן לא אני חשבתי שאת יודעת כן יש הרבה כאלה כן כן שלא יהיה אני איך אמרה לי פעם אני הוצאתי את כל הדלתות מהחדרים של הילדים אצלי בבית אצלי בבית לא יתרקו דלתות לא יתרקו מתוך כעס וגם לא יסגרו

דלת כי כן כן אז אני למשל מודעת לזה שיש לי קושי שהילדים סוגרים את הדלת כי אני באמת באמת לא אוהבת לתות סגורות כי לא יודעת כן יש לי את ה אמרת שזה שליטה פרי יש לי את כן יש לי את השרטות שלי בוודאי לכולנו יש חלקים של שליטה איך אמרתי פעם לאחד הרבנים אמרתי לו תשמע כל אחד מאיתנו שרות בקטע אחר יש אישה שהיא שרותטה שהיא כל הזמן חייבת לנקות כדי שמתחת לספה לא יהיה אבק יש מישהי שפעם מצאה פגר של חתולה מתחת לעצים בגינה שלה מתם פחד שיהיה עוד הפעם אז תמיד העצים צריכים להיות חתוכים בג בגובה כדי שמתחת לא יסתרו לה דברים כאלה כאלה. יש מישהי ש פעם א מצאה המון לכלוך מאחורי מכונת הכביסה אז בכל שטיפה היא מזיזה את מכונת

הכביסה ומנקה היא לא הרעיון של שליטה אנחנו לא רוצים לפספס משהו שמסתתר מהעיניים שלנו לי למשל יש שליטה אני נורא קשה לי שאני לא יודעת מה קורה בתוך הלב של הילדים שלי עוד ד כל התשובות נכונות אבל א אבל זה דברים שאנחנו בעצם רוצים להגן על עצמנו מהם נכון אנחנו מפחדים מהשערה שנמצאת אחרי השקט או מאחורי הדלת אז אז רגע אז את בעד לעקור צירים אני רוצה שניה להבין ממש לא להפך אני יכולה לבוא ולומר תראה דיברנו על זה שאנחנו חייבים להתאים את עצמנו לחיים של הילדים שלנו גם כן אנחנו מבקשים מהם בואו תתאמו את עצמכם אלינו אנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליהם ואנחנו צריכים לדעת ש אם אני למשל קשה לי עם הדלתות הסגורות והילד

חשוב לו שיהיה לו את הפרטיות אז בוא נתאים בינינו בוא נראה איך אנחנו אנחנו משלבים בסיפור הזה, איך אנחנו מצליחים ליצור שלכולנו יהיה טוב בתוך המערכת הזאתי, אבל לגמרי כולנו חיים בשליטה. והפתרון של זה הוא מה? ליצור מצב שהילד ירגיש בנוח עם דלת א שהיא לא סגורה. כן, הוא יכול. ובמידה ולא אז אני אצטרך לבוא לקראת. כוון שאנחנו לא יכולים לבקש מהילדים שלנו לשנות דברים כשאנחנו לא מסוגלים לשנות דברים. כן. אני לא יכולה לבקש מהילד שלי שיתאים את עצמו אליי כשאני לא מסוגלת להתאים את עצמי אליו. כן עכשיו תבוא אמאות שתשמע את זה ותמר מה זאת אומרת אני להתאים את עצמי אליו הוא הילד שלי הוא צריך להתאים את עצמו אלי לא זה

הוא שעובר עכשיו משהו שאנחנו צריכים לעזור אנחנו נחזור לסיפור שדיברנו עליו קודם שומרת אחותי על אותה ילדה שהייתה צריכה לתרום איברים והגיעה לעולם בתור תורמת איברים תורמת איברים כן כדי לעשות את מצוות הוריה וכולנו נרים גבה ונגיד אה גם כשנסתכל על הילד שלנו בן ה-15 שקשה לו להתאים את עצמו אליי סתכל באותם עיניים של אה האם הוא חייב להתאים את עצמו אליי בגלל שאני הבאתי אותו לעולם ובגלל שהוא חי בתוך הבית שלי או שאני מוכנה לאפשר לו לחיות גם כן לתת לו להיות חייבת אין לחיות כזה למרות ש שעוד פעם זה בא מתוך מקום שאנחנו רוצים לכוון לדרך הטובה ואנחנו יודעים כביכול מה הדרך הטובה אם נחזור לדוגמה של הצמחונות את

זוכרת אז אז בעצם אני רוצה למנוע ממנו ממנו דברים לא טובים. אני רוצה לכוון אותו לדרך הנכונה. אבל אם נביט פנימה, באמת באמת אנחנו נמצא שאנחנו לא עושים את זה רק מתוך רצון לכוון אותו לדרך הנכונה. הרבה פעמים הדרך שלו יכולה להיות נכונה אבל שונה משלי ואת זה קשה לי לקבל. זה זה בעצם להסכים לא להסכים. זה להסכים שיכולה להיות דרך נוספת נכונה אבל היא לא הדרך שלי. וזה די קשה זה התמודדות זו ההתמודדות של כן אנחנו רוצים את הילדים שלנו כל הזמן איתנו אנחנו כל הזמן לוקחים את משל הברוזה שהולכת בכל הילדים שלהבאים אחריו אנחנו מסתגלים על זה ברגע ואומר איזה יופי כן אז באמת א אנחנו צריכים לדעת שיכול להיות שגם אם אתה עם

הברוזה יכול לצאת לך א מה אה זה לא הגיוני משהו אחר כביכול מאיך שאנחנו רואים את עצמנו וואת את איך שאנחנו בחזון המשפחתי שלנו אז אז כביכול אנחנו כבר ציירנו לעצמנו איזשהיא תמונה כשמשהו לא מסתדר עם התמונה הזאת אז אנחנו ננסה לתקן אותה אבל אם אנחנו עושים את זה א אם ככה נאסוף את כל התובנות שלקחנו בתוכנית הזאת אז אם אנחנו ננסה לתקן את זה בצורה של ביקורת ושל א א לתקן את זה בכלל ולא ולא לתת להם להיות מה שהם רוצים להיות אנחנו ניצור תגובה אני אתן יותר מזה. שימי לב כמה סוגי דיאטות יש היום בעולם. המון. למה? כיוון שעוד איטה ועוד דיאטה ועוד דיאטה ועוד דיאטה וזה לא עובד בסופו של דבר. אנחנו משמינים פה, משמינים

שם. יש משהו מאוד מעניין ששמעתי באחרונה. אתה עושה בדיקת דם, אתה מזהה את ה מזהים את כל המרכיבים שלך ולפי זה מתאימים לך את את האוכל שלך. למה? כיוון שיש דברים שגורמים לך לראקציה בגוף וגורמים לך להשמנה, אם אתה תזהה ממה אתה מורכב, תוכל לאכול את המאכלים שמתאימים לך. אנחנו מבקשים מהילדים שלנו כל הזמן להשתנות בעוד שאנחנו לא מוכנים להיות ערים למרכיבים של הנפש שלהם. אנחנו רוצים שהם יהיו כמונו אבל זה כן, אבל זה לא זה לא עובד. הוא לא יכול להיות כמוני. יש לו את המרכיבים השונים שלו ויש לו את התפקיד שלו ויש לו את השביל שלו. ובואו נשחרר. למען השם הם לא חייבים להיות קופי שלנו. אז באמת מהמקום הזה שאנחנו רוצים

לחנך ואנחנו רוצים לזכות לראות את הפירות הטובים בילדים שלנו, לקחנו כאן תובנות כל כך חזקות של התשובות המאלפות שהרבנית פרי כהן נתנה לנו כאן בנושא חינוך הילדים לדעת להיות כשובים ומהצד השני להציב גבולות ומהצד השלישי לדעת לשחרר ואולי לעקור את הצירים של הדלתות זה לאו דווקא הפתרון הנכון וכמובן תפילות שאף פעם אין מספיק תפילות כי תמיד התפילות שלנו יכולות לפעול ולעשות עוד טוב ולעזור להם להגיע לדרך הטובה הנכונה והישרה וביחד עם הזמן הגדול והמסוגל הזה שאנחנו יכולים לקחת את השותפות בתוך העשייה של הרב זמיר כהן שליטה בהסכם מסכר וזבולון קחו את זה אליכם 073221212 אנחנו בעזרת השם ניפגש בתוכנית הבאה תודה רבה לכם

שהייתם איתנו עד הפעם הבאה להתראות מדי שנה בחג השבועות אנו נפגשים לקבלת התורה מחדש ומקבלים עלינו את עול המצוות. מגילת רות הנקראת בחג השבועות מבטאת את הקשר המיוחד בינינו לבין בורא העולם ואת הקשר שלנו עם התורה. בספרו החדש על מגילת רות