"הבת שלנו נשרפה": הרב ויקטור ודבורה עטיה על הרגע ששינה את חייהם לנצח

ויקטור בוא מהר הביתה חיה מושקה נשרפה והשיחה התנתקה לי הבת שלי בת 8:30 נשרפה יש רגעים בחיים שמשאירים אותנו בלי מילים היום אנחנו הולכים לפגוש את הזוג ויקטור ודבורה התיה שליחי הרבי בחברון לפני 18 שנה הם עברו ניסיון קשה מנסו הבת שלהם נספתה בדליקה כשהיא שיחקה ביחד עם אחיה אחד מהאחים שלה התחנן בפניה מושקי תורידי את השמלה כדי שהאש לא תפגע בך אבל חיה מושקה כמו סוליקה לא הסכימה להיות בחוסר צניעות והאש שרפה אותה זהו הרגע ששינה את חייהם לנצח מהם אנחנו לומדים שכל אחד בוחר איך להתמודד עם הניסיונות שלו יש מי שנשבר ויש מי שבוחר להפוך את הכאב לכוח את החושך לאור לפני כ-18 שנה א זמן שהייתי בניחום אבלים אצל

ידיד שאיבד את האח היחידי שלו במלחמה האחרונה בלבנון אני מקבל צלצול טלפון שייש שרפה ליד הבית ו מקבל טלפון ד הצק הטלפון רשום שם של אשתי טבורה ואני שומע צעקה ויקטור בוא מהר הביתה חיי מושקה נשרפה והשיחה התנתקה לי הבת שלי בת 8 וח נשרפה באותו רגע הייתי בשוק גדול אבל הבנתי שאני חייב לעזוב את המקום ואמרתי לאותו אב שקול חזי אני מצטער אני נאלץ לעזוב אתכם כי נראה לי שהבת שלי כרגע נלחמת על החיים שלה הוא נראה די מבולבל ונסעתי ואני זוכר שזה היייתה הנסיעה הכי ארוכה ה פעם שהייתה בחיים שלי כי השיחה התנתקה ואין לי מושג מה אני רואה מודעת ולוויה את הדברים הכי גרועים שבעולם זה פשוט היה נצח שהגעתי הביתה אחד דדים

ידידים הקרובים שלי יצא חסר של הבית עם פנים עצובות ואמרתי לו אברהם נכון שלא הצליחו להציל את הבת שלי הוא מתקרב אלי נותן חיבוק חזק אומר לי ויקטור ברוך דיין האמת באותו רגע הרגשתי כמו סכין בלב וביקשתי מהשם יכול השם קח אותי אליך לא רציתי יותר לחיות לא חשבתי על זה שברוך השם יש לי משפחה ברוכת ילדים אישה הורים אנשים בקהילה וברגע שאני רוצה להתנתק אני נזכר בתופעה שהייתה משהו ככה לפני כן שאחד מהבנים הגדולים שלי לידו עבר אח קטן הנתן לו איזה כביכול שפחה בקטנה בצבא והמשיך הלאה ואני זוכר בזווית העין אמרתי לו מה אתה עושה א למה אתה עושה את זה ואז אמרתי וותרי המילה בריחה ובחירה זה אותם אותיות אתה יכול לבחור

להתמודד עם מה שאמרתי לך אוד להשתפר זה לא יפה ואני הרגשתי שעכשיו קיבלתי סתירה חזקה בורא עולם אני רוצה להתנתק אבל יש לי פה אחריות ויש לי כאף שלא עזוב אותי אמרתי השם תעזור לי כי אני לא יודע איך להתמודד עם האסון הזה ולאט לאט יב שכח ונרגע והתחלתי כמובן לחשוב איך אני מרגע את אשתי את הילדים וכולי איפה קובר את הילדה היה מחזה מאוד דברים לא פשוטים ו אחרי שקיבלתי את הבשורה שהבת שלי נספתה מתברר שזה היה שמשחק ששיחקו עם האח הקטן שלה שם ו אש שפרצה שם במקום וילדים שראו שם את המקום או שמעו את הצורחת הצילו אני לא אהייה צנועה הרך ניסה לכבות אותה אבל תוך דקות הכל נגמר ותמיד אני מדגיש שכמובן מבחינה הלכתית הא

היייתה חייבת לזרוק כמובן את השמלה ולברוח אבל היא בתמימות של ילדה בת 8 ח0 ניסתה להציל את החיים שלה ב רוק את השמלה ואחת מהתופעות שבדרך כלל אני זוכר בשנה הראשונה הייתי בוכה המון ואנשים היו שואלים אותי ויקטור מה קורה למה אתה דומע אז אמרתי להם שלצערי ב ילדה שה נספתה בשריפה ותחושה של הורה שקול שחלילה מישהו איבד מישהו קרוב וכמובן שזה ילד שלך או ילדה שזה בעצם אפך הטבע שחסר לך איבר בגוף שזה לא לא לגמרי גשים זה בין הגשמי לרוחני זה לב שהוא פצע פתוח מדמם שאתה לא יודע איפה זה יפתיע אותך אחרי שנה יש שנה שבורא עולם הוציא את הכאב המטורף הזה זה מגיע בהשכרה או שאתה מחתן ילדים וכולי אבל פה אני רוצה לשתף אותכם

בשנה הראשונה מה היה אה אחד מהדברים שהיינו קוראים לה לחי המושקע זה היה עיניים מדברות היא היתה מאוד ביישנית ומאוד חכמה ש אחד מהדברים שאני מתעסק זה טריקים טלפטיה וכולי אז שהיא הייתה רואה אותי עושה טריקים היא אומרת לי אבא בוא אני אגיד לך מה עשית מאיפה את רואה את זה אומרת לי אבא אני רואה אמרתי מ תג דברים שמגלים כדי שאנשים לא יתפללו ו דברים שללא ש אני יודעת את זה אבל מאוד התפלאתי אבל הא ידע גם בדיוק מה להגיד ומה לא ו היייתה תופעה שהייתה חוזרת על עצמה כל שבת בזמן שאין רוחים בדרך כלל ברושם יש רוחים אבל שאיין רוחים הייתה תופעה שהייתה חוזרת על עצמה כל שבת אני נמצא בראש השולחן ראש המשפחה בצד ימין שלי

נמצאת חנת תואר היא בערך שנה וחצי יותר גדולה מחי המושקה ובתור ילדה קטנה כולם קוראים לה ילדה של האבא מחבקת צוחקת מאוד שואה אליי בצד שמאל ליד האמא חיה מושקע ושאר הילדים מסביב ואז מגיע הקטע אני זוכר שחרי שלום עליכם קידוש נטילת ידיים הייתי נותן חתיכת חלל לכל חדמ מסובים הראשונה שהייתה מגיעה אליי יושבת על ברך ימין מחבקת וצוחקת זאת חנת תואר כולם יודעים זאת הילדה של האבא אני מסתכל על שר ילדים חלק מקנים חלק פחות אכפת להם אבל מי שאכין גל הזאת חיה מושקע תמיד היא היייתה מסתכלת בקנאה על חנת תואר למה היא כזאת חברמנית ותוססת והי כזאת ביישנית ואז העיניים היו מתבייתת עליי אבא תקרא לי אבל בפה לא תגיד שום דבר

ובתור הורה ידוע שלא חשוב כמה ילדים יש לך בלב יש מקום לכולם הייתי מסתגר נו מוש כבוי ואז בשמחה הייתה שמה את הכיסא הציד מגיע אליי במהירות יושבת על ברך שמאל נשיקה בצוואר בלחי מחבקת אותי חזק ואתה רואה את הפנים העדינות קרונות מאושר הנ אבה גם שלה אחרי כמה שניות עוד כיסא זז סידה עודד קטן מתקרב יושב לי פה על הכתף זהו לא פרייר סוף סוף האבא נודד איתם ביחד ומספר להם סיפורי צדיקים פרשת שבוע וכן הלאה וזה מה שנקרא היו מרגישים הכי בבית בעולם אבל עכשיו שהגיעה השבת הראשונה אחרי האסון היייתה השבת הכי קשה אי פעם שהייתה בחיים ש היה לי אי פעם בחיים שלי אני חוזר מהתפילה אני בעיקר רגיל לראות את הילדים הקטנים סביב

שולחן שבת תה יודע ששבת היום חייבים לאקן אמונה שמתי עלי מן מסכה דמיונית שהכל בסדר ואני מתחיל לשיר שלום ע לחם על אחרי השרת הכל רגיל בפנים עצות של תשעה באב ואני זוכר שמגיע הקטע שאני ותן חתיכת חלה ללכל אחד מהמשוואה מוטה לצד שמאל ואני חושב לעצמי ואומר ריבונו של עולם איפה הילדה שנמצאת עכשיו מה היא חושבת מה קורה איתה מזמן שאני חושב משהו מתקרב אליי במהירות יושב לי על ברך ימין מחבק וצוחק ואני חושב לעצמי מי קופץ עליי עכשיו אני מסתכל כן כמו כל שבת שה נוחים הילדה שלה בחנת תואר בצורה הכי טבעית הסתכלתי לצד שמאל לראות את העיניים של מושקה איך שהיא אומרת לי כמו כל שבת עם אותם עיניים מדברות אבא תקרא לי אבל

כמובן אותו לא ראיתי במקום שישבה ישבה אשתי עם עיניים דומות ובוכה ברגע שראיתי אות ה דומת אני הבנתי שאת הגעגועים ואת הכאב שאני מרגיש היא גם מרגישה ובאותו רגע חתיכת חלה שבדיוק אכלתי נתקעה לי בגרון ואלא רוצה לעבו ור אני אנסה לאכול את האוכל שלשבת אין חשק לאכול ואז מה שקרה פשוט א אחרי שרדנו את הילדים התחלתי לקרוא על מוות קליני שיש משהו מעבר זה חיזק אותי אבל בכל זאת הילדה שלך חסרה ואני זוכר שבאותו לילה היה מאוד קרי בקרת ארבע ואני מסתכל על המיתות של החדר של הבנות ואתה רואה מיתה אחת חנת תואר מכוסה וישנה ולידה מיתה ריכה אני מסתכל לשמיים ואני אומר ריבונו של עולם עד לפני שבוע הייתה לי ילדה במיטה הזאת איפה

ה נמצאת בתוך כל הייקום הזה מרגיש את עצמי כזה קטן שלא מבין שום דבר אני זוכר יתי להרדם היה מאוד מאוד קשה להירדם געגועים וכאב מאוד לא פשוט במיוחד שלמחרת בא אלי חנה תואר ואומרת לי אבא אני מתגעגעת לך י מושקה היינו רבות צוחקות אבל תביא לי אותה ואני במד חסר עונים אני מחבק אותה ואני נזכר שהם היו יורדות מהשעה אם אותה תלבושת החידה מביתה רלית לאכול ארוחת צהריים ובימים האחרונים אתה רואה רק ילדה אחת יורדת מהשעה ואני זוכר שחיבקתי אותה ואמרתי חנה מותק בואי נתפלא שכבר יהיה תחיית המתים ונוכל לראות אותה שוב ואני זוכר שאני החלטתי לקחת על עצמי אני אוסף את כל השברים ואני בוחר בחיים אז אמרתי ריבונו של עולם תודה

רבה לך על ה8 וחצי שנים שזכיתי בילדה הזאת אתה לא חייב לי כלום תודה ריבונו של עולם שיש לי למה לחזור יכולתי לחזור לארבע קירות יש לי עוד ילדים צעירים ואומרים אבה הגיע נותנים לי חיבוק ו מלאים לי את החלל שנפר לי בלב ובאותו רגע קיבלנו החלטה שכתבנו ספר תורה לזכרה יש לי את השותף שלי שהצטרף אליי לפני למעלה מ2 שנה הרב דניאל כהן דניאל כהן שהוא שליח בתוך חברון עצמה שהוא עזר לי להקים א בניין לזכרה הסתובבנו בארץ בעולם ושם יש במקום הזה גם בית כנסת מרכזי היום א כולל שם שלו מדעים יש שם בית ספר לבנות יהודי בשם הרב רפאל ברוד מחזיק שם לזיכרה של הילדה שאנחנו מנווטים רק על ידי בורא עולם רק הוא מחליט מחיה ו מימות א

ליפול זה הכי קל אבל לבחור כל יום לקום מחדש ולחייך לעולם זה הבחירות שלנו שזה השאיר אותנו פה לא שאלת את עצמך את השאלה הזאת למה אני לא כי ככה השם בחר אני גם לא מאשימה את עצמי באירוע שקרה כי זה לא אנין לא עשיתי שם שום דבר לא הלך ק זות רוניה או קיבלת את זה פשוט זה שמ וא איזה דרגה גבוהה שנזכה תמיד להגיע לדרגה הזאתי את יודעת לא לא לשאול למה אני למה זה אלא הפוך להגיד אוקיי זה המציאות האלוקית זה הכי טוב לי ואיך אני נבנית מהמקום הזה נכון אז באמת את הבת של ברוך נחשון שהוא הצייר האגדי שאני חייבת להגיד שהרבי אמר עליו משפט ממש מעניין לא יד אני אשמח שתסבירי לי את המשפט הזה אבל שהוא בא לעולם לתקן את חוש

הציור נכון נכון לתקן את חוש הציור בעולם וואו מה אין לנו הסבר לזה זה רק מזה שדרך הציורים שלו אנשים התקרבו לתרום מצוות וליהדות ו באמת ראינו את זה בחוש ראינו אנשים הגיעו והתקרבו אבא שלי הגיע מבית דתי לאומי אמא שלי גם במשך כמעט שנה הם חסכו הם גרו בצניעות חסכו שקל לשקל והגיעו לרבי אחרי שלושה שבועות באוניה במחלקה ש מה זו המחלקה השלישית המחלקה הכי גרועה הבנתי ליד המכוננות אבא שלי בנפרד אמא שלי בנפרד אמא שלי היייתה בסוף הריון כמה שבועות אחרי זה היא ילדה את הבן הגדול וואו והיא הייתה ליד המכונות באונייה שלושה שבועות עם מחלת ים והגיע לרבי ו וא וואו וואו וואו מטורף מטורף חרי שאיתו ששמה מהנסיעה הקשה הם

נכנסו ליחידות וקיבלו בר ואח שלי נולד ושנה אחרי זה אני נולדתי הם נכנסו ליחידות והם סיפרו לרבי ש הם רצו לקרוא לי דבור עליה על שם הרבנית דבור עליה שמסרה את נפשה את החיים שלה למען הרבי שניאור זלמן והרבי התייחס רק לשם של הבת ואמרתי קראו לדבור הזה יורה על השם המלא סבתא תה הייתה בחיים סבתה ליה א נולדתי בתחילת חודש אב אז הם קראו לי דבורה נחמה שהיה נחמה ם שלנו כמה ימים אחרי זה אמא שלי הלכה ללדת בשבת הח צהריים ואבא שלי עלה במנחה לתפילה ושאל אות הרבי לברך היולדת שכבר ילדה אולה יולדת שתלד ום אומרים שהרבי הסתכל ככה כמה שניות על על הקיר בשעון והוא אומר עכשיו שך היולדת וואו ואז כולם רצו לבית חולים ואמרו

נכון נחשון ילד בת בשעה הזאתי והזאתי הרבי ראה את זה למרחוק וואי איזה סיפור ש נולדתי אז את ממש בבריכה של הרבי פה כן ו אתם 12 ילדים מהבית נן מהבית אנחנו 11 אחד האחים נפטר אז עכשיו אנחנו 10ה חמש בנים בנים חמש בנות וגם לכם יש 12 ילדים זא אומר לי יש 12 ילדים אחת בשביל זה באנו לספר עליה לספר את הסיפור נכון א ההורים שלי הגיעו לחברון אחרי מלחמת ששת הימים כאקט על שם שני חברים שנהרגו במלחמה הם רצו לעשות משהו ציוני לזכרם בדיוק עלתה קבוצה של מתנחלי חברון לחברון אנחנו היינו החבדניקים היחידים שם לא היה קל באנו אמא שלי הגי עם הבדלה אתם הראשונים בין המיסדים הראשונים של חברון השוב היהודי בחברון זה לא הה משהו

פשוט תוכלה לספר קצת ההתחלה הזאת מה מה היה שם אז ההורים שלי הגיעו ומדינה הממשלה והמדינה לא ידעו איך לאכול את זה אז בינתיים שמו את כולם בממשל צבאי שלכל משפחה היה חדר ו שירותים משותף מקלחות משותפות מטבח משותף את הית בת ארב נכון אני הגעתי בגיל ארב בן בנתיים נולד לי אח שהוא הראשון למתנחל חברון כל עם ישראל ואשתו הגיעו הוא נולד בכד טבת עוד מע זה אז לכן קוראים לו שני אור וחברון על שם חברון הוא הבן הראשון שנולד אחרי היהודי הראשון שה אחרי טרפת כל עם ישראל הגיעו והיה שמחה וששון ואמא שלי רצתה לעשות ברית במרת המכפלה ולא לא הסתדר ואחרי זה נולדה עוד בת ובברית ה של הילד השביעי אמא שלי לכל מי שרצה להגיע היא

רצתה שהוא יהיה בברית אמרה לו לך למנחה למערת המכפלה וכולם שואלים איפה הברית וזה היא אומרת עוד מעט עוד מעט ופתאום כולם חוזרים ואומרים אמרנו א להגיד בבריתו של אברהם אבינו על יד הקבר של אברהם אבינו והיה התרגשות מאוד גדולה אה אחר כך אה עוד כמה ילדים נולדו עד שהאח אברהם ידידיה היא קראה לו אברהם ידידיה על שם אברהם אבינו שהוא היה ידיד השם הוא הלך לישון ולא התעורר ו היא החליטה שהיא פותחת את בית האלמין הראשון הראשון לא היה אז יהודי בכל חברון והם לא נתנו לה שלחו לה חיילים לעצור אותה אז היא התחילה לצעוד ברגל לבד לבד עם התף על הידיים ואז שמעון ס היה שר הביטחון נתן אישור וככה הוא היה היהודי הראשון ש נמצא

בתוך נמצא בתוך חברון ולא הוציאו אותו אחרי 24 שעות כמו החוק המנדטורי שהיה אז ואמא שלי אמרה יש לנו עכשיו בית למין אז בקרוב יהיה עיר וכמה חודשים אחרי זה אבא שלי הל את הרעיון של בית הדסה ונכנסנו נשים וילדים לבית הדסה בתנאים הכי גרועים שאפשר לחלום ולחשוב בלי מים בלי חלונות בלי שירותים בלי מקלחות בלי בלי גברים כל הגברים היינו רק נשים וילדים וא ואחרי הפיגוע שהיה שם אז נוסף עוד בניין בחברון ככה לאט לאט כל השכונות היום שיש יהודים בחברון זה הרבה מסירות נפש והסיפורים מוד ארוכים ובאנו אמן זה פשוט לא יאומן מה עברתם מה כל ההתחלה הזא כל התחלה הייתה מאוד קשה אנחנו מודעים לזה ש ש התינוק הזה הקים את היישוב

היהודי בכל יהודה ושומרון כי פרס בערוב ימיו שאלו אותו איזה דברים הוא מצטער עליהם והוא אמר שהוא מצטער שהוא גילה רגש רחמים כלפי האישה הובנה והוא מודע לזה שבגלל זה יש את כל היישוב היהודי ביהודה ושמרון אז כוח גדול גבורה תודה