"בגיל 15 ישנתי ברחוב": ידידיה אפשטיין על ההתמודדות עם חרדת נטישה

אבל בגיל 17 בחופש הגדול אני הולך לרחוב. קשה לי לסמוך על אנשים. אם ההורים נטשו אז כאילו כל אחד יכול לנטוש. היה לי חזון, היה לי פחד מלהיות הולס כי טיילדת, אתה לא יודע באמת שאפשר להשתקם. סיים את התפילה, אני יושב שמה על סטנדר ופשוט מחכה שמישהו יזמין אותי לסעודת שבת. א לא היה לי כבר מקויות, כבר לא הרגשתי נעים ללכת לאף אחד. כבר הייתי כבר נחשב מפורסם. חרדת נטישה. חרדת נטישה או חרדת פרידה היא מצב פסיכולוגי שבו האדם חשדה קיצונית הנובעת מפרידה של הפרט ממוסע הקשר הרגשי וההתקשרות שלו. חרדה זו שכיחה מאוד בקרב תינוקות וילדים צעירים ומאוה חלק מההתפתחות התקנית שלהם. אך כאשר היא מופיעה בגילאים בוגרים יותר

ובמצבים בהם החרדה מוגברת או פוגעת בתפקוד התקין של האדם, היא נקראת הפרעת חרדת פרידה. ידידי אייפשטיין, שלום.

שלום רב.

תראה, השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול אותך עוד לפני הפתיח היא יוצאת מודת הנחה שהצופים שלנו מכירים אותך. ולפני שאני שואל אותך מה היא חרדת נטישה, אני רוצה לשאול אותך, תגיד, אתה לא מפחד? תשמע, בסוף אני גדלתי ברובע. אני יותר מפחד להיות ברמלי ובלוד מאשר להיות במזרח ירושלים. בסוף אני צופה מירושלים לפה, אני צופה פה רק פשע, רצח, כל יומיים וזהו.

אנחנו אנחנו מצלמים בלוד כעת.

כן.

כן.

אבל בסוף פה יותר מפחיד אותי להיות מאשר להיות במזרח ירושלים. אם זה השאלה אז א לא.

בן כמה אתה?

193. בן 19 וחצי ולאחרונה מסתבר שההרפתקאה הזאת השליחות תק תקרא לזה איך שתקרא אבל זה לא שיקרתי שבחור בגלך התחלת בגיל 14 או 15 אני חושב שפעם ראשונה שמעתי עליך אה יוצא למאבקים אירועיים יושבת גם על סיפור אישי מאוד כואב עד כדי כך שפתחנו בחרדת נטישה ספר לנו איך היו נראים חייך עד

זה מתחיל בגיל 14 ההורים מתגרשים בצורה קצת קשה הילדים מתחלקים חלק אבא של תמיד אומר אגב שאומרים לי גירושים יפים אני אומר אין חיה כזאת יש גירושים קשים ויש גירושים קשים מאוד אם זה רק קשים

בק אז אני אלך על הקשים מאוד

קשים מאוד

אה כל האחים פחות או יותר הלכו עם אבא א חוץ מהילדים הקטנים ואני

כל האחים כמה אחים הרע

אה אנחנו 12 אחים יש שניים כאילו נשואים כאילו שנגרים בנפרד כן

ויש אחר כך אה כל שאר האחים הגדולים הולכים עם אבא והקטנים ואני נשארנו אצל אמא א

איך מספרים לילד שאבא ואמא מתגרשים

לצערי זה פשוט קרה לנו מול העיניים אז אה

מה בגיל 12 13 היו לך מחשבות כאלה כל ילד שנחסף פעם לוויכוח בין אבא ואמא הוא חושב שהמורים שלו מתגרשים

נכון אה כן אבל הייתי בטוח שזה לא יקרה אז אחרי שנתחתן כל הילדים זה היה אם אתה שואל אותי היום אם זה היה צריך לקרות כבר לפני כן כן,

אבל א בסוף זה החלטה שלהם ו

אני לא שואל אם זה היה צריך לקרות לפני זה אתה שואל

אבל אה

מקבלת תודעה רשמית ידידיה ואחב תראו

זה לא היה שיחה פנים מול פנים

זה פשוט היה פיצוץ שקרה ולא היה ספק וזה היה ברור כאילו ששבוע הבא יום שני זה נגמר

ואתה בן 14 א מוצא צה את עצמך ב במשפט שלומורה גם גם כילד

דרכים א' כל יש קורונה יש סקר כולם בתוך הבית זה כבר גם מה שהוביל הפיצוץ מן הסתם אה כבר האחים מתחלקים יודעים כל אחד לאיפה הוא הולך אני הייתי ילד של אמא אז נשארתי עם אמא א ועם אחים הקטנים אה באיזשהו שלב ניטי את הקשר עם אבא שלי ובזמן שאני אצל אמא ונשארתי שמה מה שנקרא לתמיד במחשבה שלי אה בדיעבד אחרי חצי שנה היה פיצוץ ביני לבין אמא א מה שגרם לי לעזוב את הבית בצורה קשה ואז אתה יודע אתה ילד בן 14 עם המון אגו ואתה לא הולך לאבא ישר כי האגו לא מאפשר לך אתה לא דיברת איתו הרבה זמן אז א להתחיל א גרתי ברובע זה להתחיל ללכת לכותל ולהתפלל שם שם ולישון שם ולישון לשלם בכותל

יותר מי לשלם היה לי הרבה לילות שמה שמע אני התפללתי ההצלחה שלי היום זה מהתפילות שלי אז לדעתי א הייתי יושב אז והיה לי חלום להיות עיתונאי אז ובימים שהייתי לבד בכותל שהיה סגרי והכל היה סגור אז הייתי כמעט ולבד אולי היה עוד שלוש אנשים סך הכל בכותל האבטחים אבל אני ועכיר אני ואלוקים כאילו וזה התפילות שלי להיות עיתונאי מתיישור לא האמנתי שאני אצליח אבל אמונה תמימה בסוף הייתה לי

רגע לפני מאיפה הגיע רצון איך מתארגנים ללינבותל

אתה אם היית רואה אותי לא מן הסתם לא היית חושב שאני אמליץ

הייתי רואה שהורדת את הראש על הסטנדר

בדיוק או על הסטנדר פעם היה שמה גם דשא אני זוכר שפעם אחת א ישנתי שם אה היה לי גם קר ואולי קצת רדתי ולכן מישהו שהוא העיר אותי דופק עליי ואומר לי ילד כאילו נרדמת פה א אתה צריך מקום לישון כזה הוא נזר בלשון שלו אבל אה הוא כאילו מתחכך איתי בזה ואני אומר לו

הוא איש א

אני לא זוכר את הפנים שלו כי הייתי חצי רדום ואני זוכר שפשוט תאירו אותי ואני קם ואני אומר לו לא זה בסדר אני פשוט תאיר ואני מחכה פה לחבר משהו כזה אחרי איזה 10 דקות כזה התקלמתי כזה הבנתי שאני עושה לעצמי פליך אז קמתי ו עליתי תי לרובה ה א לאחד הסנטורות פשוט נחתי שם כזה היה לי שקית עם זה שלוש חולצות ואיזה נכנס משהו כזה

הכל בגיל 14

כן זה שבת ראשונה שאני מחוץ לבית אני הייתי הולכת לישאון אצל חבר הוא כבר טיימתי איתו אמר גרים ברוב אז זה הגיוני שגם נבטל בדקה 90 אז אני בא אליו עם אה אני זוכר א שני חטיפים ואיזה אותם בגדים כאילו שהיה לי בשקית שהייתי מכבדת אצל חברים באו שם אני בא אליו לשבת ומבקש ממנו להיות אצלו שבת והוא אמר לי בהתחלה שכן והכל בסדר אבל דקה לפני שבת א הוא ואחותו רבו ו אחותו לא הסכימה שהוא יביא חברים ולא לא רציתי לספר לו אה מה

למה אתה תלותי בזה

כן מה מה קורה לי אם לא אין אין לי מקום אני זוכר היה סגר ממש הרמתי על הכותל כאילו על הרובע אני לא זוכר אני חושב היה מותר 500 מטר או 1000 מטר או כאילו קילומטר אבל משהו כזה בלת ברירה הולך לאיזה מרטף שמה לנסות להניח את הדברים כזה ולראות איך מה יהיה אני אין לי מושג מה יהיה אני יורד לכותל להתפלל סיים את התפילה אני יושב שמה על סטנדר ופשוט מחכה שמישהו יזמין אותי לסעודת שבת כאילו בתור ילד היה לי איזה מונה תמימה שם כל הסיפורים ש יש את הסיפור לבן אדם האחרון שיצא מבית הכנסת שראה את הבן אדם בפינה והזמין אותו אז א ציפיתי קיויתי שאיזה מישהו יזמין אותי צאתי לרמוז לחברים וזה לא קרה ומאוד התאכזבתי התאכזבתי מעם

ישראל אפילו כי היה אנשים אז בכותל עם כל הסגר היה אנשים שבאו ואני לא יודע מה בדיוק היה איך הם באו אבל היה אנשים והיה אנשים שגם ראו אותי אנשים אנשים ראו ילד בן א 15 יושן על סטנדר בכותל ליל שבת מה שהוא היה אמור להדליק אצלם אני לפחות אם הייתי רואה מישהו הייתי ניגש לשאול הייתי ניגש לראות מה קורה והתאכזבתי מאוד ופשוט הלכתי את הראש שלי פשוט הלכתי לישון כאילו פשוט ממש כאב לי ובלי קידוש בלי לאכול

כלום ואז אני זוכר שאני מתעורר והכותל כבר כאילו ממש בכיתי שמה וקאב לי. התפללתי גם שמישהו הזמין אותי ו לא רוצה לשאירו אותי מוכר פשוט הורדתי את הראש באיזו שלב נרדמתי א והתעוררתי חצית מהר ואני פשוט עולה לכיוון הרובע אני הולך לקבר דוד בכותל בדקתי אולי יש מקום לאכול בכותל קידוש משהו מינימום ולא היה הלכתי לקבר דוד אני זוכר בדרך לשם ראיתי גם הום לצורך הכיוון אז בניתי אליי הומלס יכולה להכבין אותי כאילו אני אלך אחריו ואני אראה אולי יש מקום לאכול שמה ולא היה גם בגלל הקורונה לא היה כלום כמעט ואני חוזר חזרה לכיוון הכותל את הערך הרובע בתקווה אולי לא יודע אולי מישהו יראה אולי אין לי מושג אבל היה לי אמונה שמישהו יבוא ויופיע ויעזור לי ואז אני עובר בליד החורבה אם אתה מכיר את הרובע

ודאי

ודי שםמשפחה ששרה שירי שבת בקול פשוט התיישבתי מתחת לבית שלהם ופשוט הקשבתי ומכיתי אולי קצת ואחרי איזה רבע שעה של הבטן מקרקרת והכאב יותר ויותר כי אתה רוצה את זה ואין לך אתה פשוט רוצה להיכנס לתוך הבית איתם להשאיר איתם שירים או לאכול איתם אז אני חוזר לכותל ו מעווייש כאילו אני כבר לא כבר אין לי תקווה שמישהו יקח אותי לאכול אני מוריד את הראש של הסטנדר ופשוט א נרדם אחרי איזה שעה וחצי שעתיים א מישהו מאיר אותי אומר לי נרדמת פה אולי מהתפילה וא אומר לו תודה רבה תודה רבה אני כזה כל שבאמת נרדמתי מסתכל כזה על השעון ניר אנשים יצאו אחרי סעודה אני אצא לפגוש את החברים עכשיו ואולי אה קבל קצת משהו מהם לא יודע אני

אנסה לרמוז אני עולה לרובה כאילו אני ממש אני זוכר את עצמי נכנס לשירותים שמה יש לי שירותים שאני אותו מספר תמיד הייתי נכנס אליו כאילו זה לא הייתי נכנס לשירותים הייתי נכנס לבכות שמה לנגב את הדמעות ולהכניס את התישול לכותלתי אישו של הדמעות

כן כאילו בלי לדבר הרבה היה לי חזון היה לי פחד מאליו הולס כי טיילת אתה לא יודע באמת שאפשר להשתקם אתה או ה אומלס או להיות עבריין כאילו אין באמצע אנשים הולכים לנצל אותך לאורך כל הדרך א אני עולה חזרה על הרובע פוגש חברים א מבקש ממכל אחד כזה זה עוגה של אמא שלו וואי העוגה של אמא שלך הכי טעימה וזה וכל אחד כזה זה קצת להכניס משהו לפה וזהו זה ככה אני

מביאים

כן אני מקבל כאילו הם לא יודעים באמת מה קורה לא יודעים איפה הייתי איפה אני הולך להיות הלילה אבל לפחות שיהיה לי משהו הלכתי חזרה ישנתי במקום הדוכה הזה אני אקרא לזה לא יודע אם היה עכברים בין הרגליים אבל זה היה תחושה לפחות ובבוקר אני קם הולך לקותל מתפלל היה שמה בגלל הקורונה היה כזה פרגל ושתייה כזה סגור לאנשים שבאו לתפילה בקידוש וזהו ככה העברתי את השבת זה מה שנקרא אבל בכל השבת הזאת אני זוכר בלילה אני יושב מול הטלפון שלי וכזה חושב אתה אתה דקה אתה משתגע פה אתה כולך הלב שלך כאילו צורח בא לך רק לברוח לטלפון ואני זוכר את עצמי קם לכיוון הטלפון לחלל שבת כאילו ועצרתי ואז אז עוד פעם אני קם ועוצר ואני כבר

ממש ככה מלהדליק אותו ואני עוצר ואומר דידי זה השבת שתזכור כל החיים ששמרת כאילו היה לי הכי קשה אז נראה לי שבת הכי קשה לי בחיים וממש נלחמתי על השמירה כאילו גם היום אם יהיה לי קשיים מדי פעם בשבת אני תמיד נזכר ב בשבת ההיא בשבת ש בשבת שכאילו ראיתי ראיתי את החיים מתפוצצים כי גם באמצע השבוע שמתי ברחוב עדיין הייתי בסביבת חברה בא בסביבת אנשים בטלפון אה גולל ברשתות מה לא אבל לא הייתי בבדידות לברוח בשבת

בדיוק ובאמת כאילו ממש במקום לגעת בטלפון אני פשוט הלכתי לכותל עוד פעם וחזרתי זוכרת היה לי מלחמה ממש קשה עם עצמי על השמירה ותמיד עד היום כאילו אם יש קשיים לפעמים אני נזכר בשבת ההיא אה יוצא שבת אה דבר ראשון אה לא הייתי בקשר עם אבא כל הזמן אה טלפון לאחי גדול ומפקש לבוא לאבא. חשבתי שיצרקו עליי. הנה בסוף אני גם נכנעת, אתה גם מגיע לאבא. זה לא קרה, ברוך השם. וחיכו לי מה שנקרא, רק תבוא. אני באתי לשמה, ניסיתי כזה להשתקם שמה, לא ממש מצאתי את עצמי בבית. הלכתי לכאילו יחד איתם כאילו עזרו לי למצוא איזה פנימיה. מצאתי פנימיה במושב אחי עזר. ממש כאן והייתי שמה שנה וחצי. ממש עברתי תהליך שמה. היה את הבעיה של סופי שבוע. אני קבוע הייתי מתחנן שיעשו שבתות אבל לא היה תקציבים לשבתות.

ועדיין אתה לא מספר לאף אחד. תראה אין לי לאן ללכת לשבת.

לפעמים כן, לפעמים אבל אתה לא רוצה. לפעמים אין לך כוח. נמאס לך להתחנן לאנשים. נמסך

זה מה שהרגשת שאתה צריך להתחנן?

כן. לפעמים אני כאילו

גם לאנשים שיודעים את הרצי.

חים היה חברים שידעו שאני עושן ביער

אם לא אחד מהם ירים את הכפפה. אבל אף אחד לא פשוט טוב להם עד שלא התגרשת כאילו לא הבנת מה זה לא הבנת לא אמרת לי פתאום פתח לי את הלב

אז בן אדם שלא חווה לא יודע אוקיי טוב כאילו לא טוב לא אחלה כאילו לי טוב אני לא אמור לחשיב להתחיל לחשוב על האחר כי לי טוב אני לא יודע מה המשמעות אוקיי בטח הוא יסתדר אתה אתה לא יודע להבין לצלול ולהבין מה בן אדם שעובר את מה שעובר או יושן ברחוב במקרה שלי עובר אם אתה לא נמצא איתו. ובמקרה שלי לצערי היה חברים ש אני לא כועס עליהם כי הם לא אשמים שהם פשוט תמימים או

שצחת לשדר להם חוסן מטה

חברים אתה לא אתה יכול לבוא אליהם פעם פעמיים שלוש ארבע זה מוגזם בסוף ההורים כאילו לא תמיד אומרים יש לנו כוח לאורחים כל הזמן וגם

ההרגשה שלך זה

ההרגשה האישית שלי די חלס כאילו מציתה

נקבו לי בכרטיסיה כבר כן

בדיוק נגמר אני היה לי חברים ממש טובים שכן הייתי הרבה הרבה אפילו אבל היה מדי פעם שכבר לא הרגשתי נעים אני והדבתי להיות לפעמים לבד כאילו לא לבד הייתי וצות אצל מקום אבל לא היה לי איפה ולא רוצה לך לא טוב אחד שאני כל הזמן אצלם ולפעמים גם מגיעים אליו אורחים ואז הייתי פשוט הולך לישון כזה ביער ברמות כי זה הסביבה שאהבתי את האזור כי היה לי שם חברים וכולו נגיד הייתי יכול להיות פה יומיים ביער ואז לקפוץ להתקלח אצל חבר כזה או לבוא אליו בלי לילה ואז להגיש להתקלח

שהוא לא יודע שאתה נמצא ביער שאתה לא צורך

יש חברים שידעו יש חברים שלא ידעו אה יש חלק שידעו אבל כבר לא רגשתי נעים במקרה ספציפי באיזה שלב אני עובר תקופה כזאת של טלטלה כזאת פעם פה כל סוף שבוע כי זה מיום רביעי אני מתחיל לדאוג לשבת ואז ביום חמיש אני כבר אומר אין לי כוח לחפש מה שיהיה יהיה ואז בשבת אני פשוט או מוצא מקום או פשוט יושן ביער. אני עובר לפנימיה נוספת ביגדיל דעת. א וגם שם אותו בעיה של שבתות שאין שבתות ואז כל שבוע אני מחפש מקום להיות. שם אני פוגש חבר אל חנלין שפשוט היה חבר אמת. אני זוכר יצאנו לחופש והוא כזה שאל אותי כזה הוא ידע קצת את הרקע. הוא שאל אותי איפה אתה הולך להיות כאילו לאיפה אתה הולך במילים אחרות כמובן ואומר לו שמע אני

אני לא יודע אני כאילו דברים פה אני אין לי מושג לאיפה אני הולך והוא אומר לי תבוא לבית שלי ובאמת כאילו אמא שלו קיבלה אותי בעזרות פתוחות ממש כאילו ידר לי מיטה וממש תקום מתי שאתה רוצה תרד מתי שאתה רוצה שהוא יוצא מהבית לעבודה אתה יכול להישאר פה לחזור מתי שאתה רוצה וגם אצלו לא תמיד הרגשתי אחי ניים ואז חזר חזרנו לחזרה אחרי הפ החופש חזרנו לישיבה ולא תמיד אחי ריה שיני נמלכת אליו והיה עוד משפחות בדרך משפחת פרנקל שממש עזרה לי איזה חודשיים בערך שהייתי אצלם אבל היה תקופות ימים ותקופות שלא היה לי מקום להיות אני זוכר זה היה החופש האחרון לפני שהייתי בן שני ממש עכשיו אב כזה לקראת אב שיצאו לחופש אה לא היה לי

כבר מקום להיות כבר לא הרגשתי נעים ללכת לאף אחד כבר כבר הייתי כבר נחשב מפורסם במקביל לכל האירועים האלה אני מוצא את עצמי הולך להפגנות מסכר פה מסכר שם

הכל מהטוויטר מבחינת הפרסום שלך אני לא זוכר איפה הורידתי אותך פעם ראשונה אבל זוכר שתפסת לי את העין את

דבר ראשון פתחתי טוויטר ווואטסאפ וטלגרם במקמיל פתחתי את שלושתם טוויטר דבר ראשון וואטסאפ פתחתי קבוצה רק לאנשי התקשורת והיה ביקוש כל הזמן להתחבק אז פתחתי עוד קבוצה ועוד קבוצה. היום אנחנו עם 70,000 איש בקבוצות של עם הזמן גם זה הביא לי כסף אבל בהתחלה סכומים קטנים וטלגרם ואני הייתי יכול לסכר לחזור בלילה בלי ידיעה לאיפה אני הולך

אנחנו מדברים על שומר חומות נכון אז היית

קצת לפני את ההפגנות חרדים וזה שומר החומות היה הפריצה שלי

מה זה הפגנות חרדים

א 100 שערים כיכר השבת ברילן כן

לא יודע אני הייתי הולך רץ מצלם מפרסם מצלם, מפרסם ואז היה העוביה סנדק, הפגנות של המתיישבים ואז אחר כך אה שומר החומות. שומר החומות בעצם פרצתי. אה זה היה תקופה שהיה הרבה פרות בשער שכם ואף אחד לא סיכר את זה כל כך חוץ מהטלגרמים של הערבים. ואני הייתי מה שנקרא הראשון שנכנס למקום הרועש שנמצא בסוף בלב ירושלים אבל כל כך מנותק מירושלים

גם צמוד למקום בו גדלת

כן לכן גם ידעתי להגיע לשם ובאמת תוך א מהרגע מהרגע הראשון שאני נשם ומתחיל לסכר הסרטונים שלי רצים בכל מקום בערוצי הטלוויזיה ישר פונים אחרי שבוע כבר ערוץ 12 13 כאן 11 כאן 11 ממש מתל לבים אליי עושים עליי שלושה כאילו שלושה כתבות מגזין היה חסון עושה עליי כתבת מגזין א יוסי א גילררר עושה עליי ממש כל ערוצי טלוויזיה בפוקוס עליי כולם ניזונים ממה שאני מביא בסוף בגיל 17 אני כבר מתחיל להתעניין ולפתוח עושה פטור אני מרוויח א בסביבות ה אולי 1000 שק בחודש גרושים אבל אה בשבילי אז עולם הום ואני

זה לא גרוש בן 17,000 שקד

כן אבל אחד שצריך גם לפנס את עצמו גם לאכול גם בגדים וגם א אין לי בגדים אין לי אני לא מחבש בגדים אני זורק בגדים אין לי איפה לחבש אני בן 17 נמצא ברחוב שוב אני עובר את כל הסיוט היה אנשים טובים בדרך שעזרו לי הכל אבל בגיל 17 בחופש הגדול אני הולך לרחוב

כשאתה עם כל הערוצים האלה כשאני עם הכל וכבר מפורסם אינסטגרם

אני הולך להפקנה אני מקבל הרבה העדה ממש אני בסוף אצלי אני בגיל 16 התחלתי לרשום לטאיל את עצמי מה שעברתי ממבט לא לחור אני מסתכל באותו אני נמצא בהפגנת הימין בירושלים אבל קיבלתי שם הרבה העדה ואנשים קפצו עליי וזה וזה

כן וממש והיה לי סרטון ברור של זה שאני שבאמת איזה 10 אנשים עומדים אחריי ופשוט כולם צועקים את השם שלי ומתלהבים אני יכול להגיד שזה היה חיבוק הכי חם שקיבלתי באותו תקופה ובאותו יום אני חוזר לישון ביער ואני יושב אני זוכר את עצמי יושב ומסתכל בסרטון הזה ואומר אתה לא נורמלי כאילו תראה כאילו איך את

איזה פר

אנשים כאילו ממש מעריצים אותך רק תגיד מילה ובטוח מישהו יקפוץ ויקח אותך אבל מצד אחד אתה מתבייש כאילו בסוף האנשים האלה ידעו שחושבים שאני בינה סתם לא יודע מה ידעו שאתה בסוף יושן כאן ביער. יש איזה סיפור, אני לא זוכר את השמות שלו, אבל מהדור הקודם, אחד מהגדולים ממש היה בעיירה, מישהו שנפטר מרעב וכולם דיברו איך איך ידינו שפכו את הדם, איך קרה דבר כזה והוא אמר בנחרצות הוא לא מת מרב, הוא מת מבושה אומר כאילו אין כזה דבר רק היה רק היינו יודעים כנראה מצאו אותו במצב של אה

יכול להיות שהייתי כמעט במצב הזה גם

כן

כאילו הייתי במצבים ממש קשים ביער אתה יושב שמה ימים והסיפור הזה כאילו מה שאני הרגשתי היה לי רגע שכבר לא הרגשתי טוב היה קר בלילה אה היה לי לילה ממש קשה שמה ניסיתי רציתי רציתי להעלם פשוט והיה לי רק כזה רגע ש מחשבות על א

ה היה לי אני לא רוצה להילה הזאת אבל מחשבות לסיים את הסיפור

בלילה הזה היה לי רגע של מחשבה זה או שאתה מסיים את הסיפור או שאתה שם את כל הפדיחה שלך בצד ומתעורר על החיים שלך ו פשוט צילמתי את עצמי סרטון לפסיכולוג שלי ממרר ברבי ושלחתי לו עובד סוציאלי של הרווחה כאילו

הם נכנסים לתמונה

הם לא יודעים הם חשבו שאני במקום טוב שיש לי פנימיה ומסודרת אבל בסוף שבר אני תמיד מוצא מקומיות לא סיפרתי אבל שולח לו סרטון שלי ממש בוכה ו זוכר יושב עם סגה חשמלית מעשן ובוכה ושומע שירים וכתבתי לו תקשיב אני כבר קח תקופה אני לא יודע מה לעשות הוא חטף שוק חייו אה ישר באמת א כבר בלילה הזה הוא הוא נראה לי הוא ראה את ההודעה בבוקר או ש אני לא זוכר בדיוק מתי הוא ראה את ההודעה אבל ישר הוא בבוקר אני זוכר שישר הוא קבע לי פגשת במידי ישבנו לקפה פשוט אני לא הצלחתי לדבר מרוב אלם שלי שפשוט דיברתי ולא קרה כלום. פשוט אמרתי למישהו פשוט ביקשתי עזרה והוא אמר לי דבר ראשון אם אין לך מקום להיות יהודה ארוןסון קוראים לו אני אגיד כי הוא ממש עזר לי הוא ממש

הוא עובד סוציאלי של עיריית ירושלים

כן הוא פשוט ממש מצא לי משפחה לא במסגרת הרווחה באמת בן אדם מדהים אה המשפחה הז הייתה בחול אמר לי עוד שבועיים חוזרים אתה תבוא אלי אבל אה בזמן הזה הוא לא הוא לא הסכים לי לישון ביער יותר. הוא אמר לי אין לך מקום להיות אתה אצלי בבית. ואז בעצם אמרתי לו תקשיב אני אראה מה יקרה. אני אם אני לא אמצא מקום אני אבוא אליך אבל לא סיפרתי לו. אמרתי לו נישן אצל חבר והיה באמת שתי ללות שהייתי אצל חבר ואחר כך כבר לא הרגשתי נעים. אבל לא רציתי ש כבר ידעתי שעוד שבועיים יש לי מקום להיות. אני זוכר א כמה לילות לפני זה. אני הלכתי גם לקבר אחי פעם ראשונה בחיים. א מבחינתי רחל זה אמא אני הולך לשמה מדי שבוע לפחות פעם פעמיים בשבוע בחינתי אחי

אז אולי אתה מבין את המשמעות אני לא יודע איך להסביר כי אני גרתי בכותל התפילות שלי שם היו באמת נשמעו בכל מקום למעלה אבל איפה שהוא בקבר רחל מצאתי משהו אחר אולי אמא ואולי זה מה שהייתי צריך ואני זוכר ששם אני פעם ראשה מתפלל שהסיוט הזה יסתיים שאני נמצא מקום אז אני גם מתחיל ממש לכתוב אני זוכר את ה כשהיא תיקיה אני קורא לה קבר אחר כ כי שם פעם ראשונה אני ישבתי אחרי שהייתי בקבר נכנסתי לשירותים שם והתחלתי לכתוב אמרתי לידיה אתה תהיה עציונאי תאמין בזה אתה תהיה מתי שהוא תעזור לאחרים שעוברים את הסיפור שלך מתי שהוא ילד בן מגיד שלך שהיה הופך להיות מסומם ואתה סרתי את עצמי ולא שלא קיבלתי פיטויים. אתה בסוף חיית

רחוב, אתה חי עם אנשים ברחוב. גם אם לא הייתי יושנים איתם כי הייתי זה אבל בסוף החברה שלך זה תחנה אמריקזית בירושלים

ויש יש שם הרבה סמים ויש נהרים שמציעים לך ואתה מנסה אפילו פעם פעמיים. אתה רוצה לדעת ממה כל הזמן אמרו לך תיזהר כי כבר אין גבולות ברחוב ואז אני מטפס על עצמי ועוצר את עצמי. ובקבר אחר הבנתי את זה שהצרתי את עצמי שאני כבר לא במסלול של ה עבריין במסלול השני של החלום אני שב שמה ובוכה ומתפלל ואומר אם רק תהיה איתי רק שאני אמשיך ככה בדרך הזאת ותמצאי לי מקום איפהו שם הצלחתי לפרוק להשתחרר שנייה הרגשתי שאיזה אבן יורדת מלא והתחלתי לכתוב ואני כותב את הסיפור שלי לעצמי שאני מתחיל כזה ממש לראות את החיים שלי משתנים. א ואז אני בעצם מגיע אליהם אחרי שבועיים כזה מובוח מתבייש נראה לי חושב באתי עם שקית עם כמה פגדים בודדים אבל לא זוכר בדיוק מה היה לי אז באמת משפחת מהלך אני חייב להגיד את השם שלהם פה

אין ספק אפילו

כשמם כן

בדיוק מהלך מלאכים ואני בא לשם לא פגשתי אותם לפני זה לא ידעתי כלום אני בא לשם וממש נכנס כזה פתאום כזה אווירי כזה זה אבל אני ממש מובח אני מתבייש כי אתה ידידי המפורסם כאילו פחדתי שיצחקו ויגידו וגם פחדתי שיהיה בושה שהם יתביישו ממני ואני מתבייש מהם אבל א פעם שנכנסתי עשו לי הכרות כזה עם כל הילדים והאח הגדול כבר מריץ מהר סטלבט איתי שלקליל את האווירה אבל עדיין אני מובח אני כזה בתוך תוכים ממש מובח מרים לי את החר שלי מניח את הדברים אני ממש רג כמה ימים לא נראה לי בקושי יצאתי מהבית בית אולי אולי הפוך בהתחלה קצת יצאתי אבל אה לא מצאתי לא הצלחתי להשתם להתעקלם בתוך המשפחה ואז הגיע פורים שתה יין יצא סוד אה

אני יושב עם אחי הגדול כאילו הבן הגדול הבן הגדול שלהם יושבים לשיחה ואני שתה וישתו הוא השתה אותי ודאג שאני

שאתה אומר אחי הכוונה

הבן הגדול של משפחת מלאך

כמו אח שלי כן

כן

הוא יושב איתי לשיחה א שותים הרבה מוביל לשתות עד הלא ידע ו ואז הוא תופס אותי לשיחה שאני ממש מסתול ו מדבר איתי תספר לי תגיד לי מי אתה אתה לא מדבר אתה אתה מוסתר פה אני לא זוכר ממש תוכן הסחה כי גם הייתי שטוי אבל פחות אני זוכר את הכותרות כזה של מי אתה מה אתה איפה היית בחיים ספר לנו קצת מי אתה אנחנו לא יודעים עלך כמעט כלום אתה מאוד מופנם אתה מאוד שבדות אתה בורח אתה מגיע לסעודה אתה בורח באמצע סעודה תגיד לנו מי מי אתה? והתחלתי לבכות לו ולספר לו פחות או יותר את הרקע ולמה אני באמת לא מרגיש נעים איתם. באמת אני זוכר שהאמא פשוט יושבת בצד ואומרת לי אני לא רואה כל כך אני מטושטש לגמרי אני יוצא מיני ומדבר

נראה לי כל השכנים גם היו בבית וכולם וצפו ומי זה מי זה הדר ה מי אתה כאילו מי אני אז פתאום היא אומרת לי א תהיה איתנו אנחנו רוצים אנחנו אוהבים אותך תהיה איתנו שבתות אני כמען פחדתי שזהו שכל רגע יאללה חגיגה נגמרת אתה כבר השתקמת באמת עזרו לי עזרו לי להשתקם כל מן דחפו אותי לעבודה עבדתי בערוץ 14 כמה חודשים ואז עברתי באמת לחמל שעד היום אני כאן וטוב לי אה ומה שכאילו בהתחלה לא זזתי מהבית הייתי נעול בחדר מופנם ובפורים כאילו אז היא אומרת לי אנחנו אוהבים אותך אנחנו לא רוצים שתישאר פה אנחנו רוצים שבשבתות תהיה נוכח איתנו אנחנו רוצים אותך בסעודות איתנו אתה לא צריך לברוח כאילו ואני כזה מה אני לא חופר לכם כאילו

אתם אני איפה הפרטיות שלכם כאילו ואמרה לי כזה אתה חלק כמו משפחה שלנו וזה באמת אה מה ששינה את הורי בבית. פתאום אני נוכח שם, פתאום אני כבר לא מחפש מקומות ללכת שבת. אני יכול להיות הרבה שבתות ברצף. פעם לא היה סיכוי שהייתי שבת אחרי שבת בבית. פתאום עכשיו זה נדיר שאני יוצא מהבית שבת.

למה פתחנו בחרדת נטישה? קשה קשה לאדם להגיד על עצמו אני בן אדם טוב אבל אני משתדל להיות בן אדם טוב כלפי כל אדם וכל כך קשה לי מהפרידה עם ההורים כאילו אני תוק מהם שלצערי יש אנשים שמנצלים את המצב שלי וננתנטשתי על ידי בחורה אחת ועוד בחורה ועוד בחורה עכשיו עברתי אולי שלוש פרידות קשות בחיים כי אני סוחבת איתי כגדול. בדרך כלל זה לא כי אני הייתי בן אדם לא בסדר הוא התנהגתי לא טוב. בדרך כלל זה ברגע שנחספים ל סיפור האישי שלי ו בסוף זה חלק ממני זה מפחיד אנשים ולפעמים כזה אני כבר כאילו עכשיו כזה חצאתי לעצמי כזה די אולי חלס אולי תשחרר כאילו כאילו אל תאמין יותר באהבה כאילו וכזה יש לי איזה פחד להינטש כאילו כן

אני כל הזמן היה לי חרדות לפני שהבנתי שאני ממוקם בבית שאני נמצא, היה לי פחד יום אחד להגיע לחדר ולראות מכתב היה טוב איתך וטוב שהיה ואז אני מבין שאני כל אני מפחד ואחרי תקופה עוד פעם הרגשתי את זה ועוד פעם תוסרת עד עד הפורים הזה כאילו עד הפורים שבאמת נפתחתי למשפחה להיות חלק ממנה ממש אה אבל זה פחד אין מה לעשות בסוף אה קשה לי קשה לי לסמוך בבני אדם ב אנשים בגלל שאני גם מפורסם קצת. אנשים רוצים בקריבתך מסיבות ומאינטרסים. וזה הכי אה זה פחד. כאילו כבר נפגעתי עם משפחה כאילו קשה לי לסמוך על אנשים. אם ההורים נטשו אז כאילו כל אחד יכול לנטוש. כאילו באמת נשאר בי רק אמונה תמימה ש שאני אבנה משפחה וכאילו אם לא אם

לא הייתי מאמין הייתי מזמן שבר ולא היה לי תועדת לחיים וכאילו האמונה תמ שנשארה בי ותישאר בי בעזרת השם אה זה מה שנותן לי כוח באמת להאמין לקום מחדש לא לא לפחד כי תמיד שיש לך איזה פחד כלשהו אז אה במקרה עם המשפחה או לא יודע מה זה יהיה אז תמיד זה טוב אלוקים היה איתך עד היום אתה רצית להיות עיתונאי היית עיתונאי התפללת דברים דברים קרו באמת יש דברים כאילו ראש השנה יש לי כל שנה שלוש בקשות ראש השנה זה היום שרק מדבר על זה זה כואב לי רק לדבר על ראש השנה כי חיפשתי תמיד איפה להיות ורציתי להתפלל האמנתי שראש השנה יביא לי תמיד דברים טובים ככה חונכתי וככה האמנתי תמיד ראש השנה זה זה היום זה הבשורה הטובה תתפלל

אלוקים יקשיב לך עכשיו זה אתה מולו אין שליחים באמצע וכל שנה באמת הייתי מתפלל כל שנה לשלוש דברים לאורך השנים מגיל 14 כל פעם השפעתי על שלוש דברים שלושתם קרו

בוחר לך שלוש בקשות

אני כל שנה חושב על שלוש דברים שאני רוצה דברים נגד הסיכויים יש דברים שאני לא יכול לפרט מדי אבל יש דברים שאיש לא היה מאמין שהיו קורים וגם אני לא האמנתי ומראש השנה הקודם התפעלתי על אבא אבא שלי שהתחתן, אחותי שתתחתן ואח שלי שהתחתנו באותה בקשה ואבא שלי התחתן, אחותי מתחתנת עוד שבוע

וואו

ואח שלי התרס לפני שבוע

כך סוגר לך את השנה אנחנו

אני כבר

מצלמים את הרעיון הזה בשל ה תשפה למי שלא יודע

כן אני כבר לא חשבתי שאחי הגדול גם התחתנו כזה קצת כזה טוב שתיים מתוך שלוש קרה פתאום גם אח שלי שלושה כאילו בני משפחה בשנה אחת

זה לא נורמלי אם בלי אמונה זה לא היה קרוב וגם האמנתי שזה יקרה לא ידעתי מתי כי כבר היה אח שלי כמעט התח כאילו יצא עם שידוכים ויצאה וכמעט סרוות ובסוף לא סגרו פתאום עכשיו זה קורה וזה קרה ואני כזה וואי דידיה כאילו תתפלל תתפלל תמשיך להאמין קיבלתי כמו זריקת אדרנלין להאמין והשנה אה א אני אהיה אני אהיה במקום הכי רחוק בעולם אבל אני יודע שאני הולך שמה בידיעה שראש השנה אני אהיה בביתי חבד בראש השנה אני רוצה לקרב יהודים אני רוצה להיות חלק מעם ישראל שנמצא הכי רחוק ומתקרב לאלוקים הייתי בתאילנד שנה שעברה ושמה הדבר שהכי התפלאתי ממנו זה הרמה הרוחנית שמה כי כולם אומרים לך זה המקום הכי רחוק מאלוקים רק דברים רעים

קורים שמה, רק התרחקות מהשם ואני דווקא הסתכלתי על זה ממקום אחר באתי שם בתי חבד אני זוכר כל ש כל השבתי מחכה שבת שמה כי יש שבתות שמה זה אין לי איך להסביר את זה ברמה הרוחנית אבל אתה פתאום רואה את האנשים הכי רחוקים מדברים עם השם ויצאתי קצת בירורים איפה ראש השינה נמצא כאילו איפה איפה הולך להיות ראש השנה ממש טוב עם רמה רוחנית טובה, עם ישראל מה שנקרא וסיבור גם בתאילנד והחלטתי שנשנה יהיה שמה אני רוצה להיות שמה אני רוצה להיות במקום שאתה הכי רחוק אתה הכי רוצה להתקרב אז בגלל שזה מקום כל כך א רע נקרא לזה ברמה הרוחנית אם אתה יודע לצאת את הגבולות זה המקום הכי הכי טוב כי אתה רואה את כולם מסביבך ברמה רוחנית

נמוכה ואז אתה אתה יודע שאתה רוצה להאמין ואתה הכי מתפלל שיש ובאמת זה ההחלטה שלי השנה דרך להיות שמה להתפלל משמה לעשות שמה להיות חלק מהמניין ואולי גם לקרב יהודים אני לא יודע אבל אה שהייתי שמה אני יודע שבשבתות דיברתי לעם ישראל כאילו שרתי בשבתות ודיברתי אני לא בן אדם ש אולי יש לכחו ביטחון קצת אבל היה לי קשה דע ראשונה שעמדתי מול קהל

ודיברתי ובדרת השם השנה שוב אני אקרבע יהודים וזהו ימים יגידו ניידה אישטיין הבן של רחל אמנו גבר מי שמדבר תודה רבה שהגעת אלי

תודה רבה לכם ‏Yeah.