"הייתי חייבת ליצור, ולא ידעתי מאיפה": רחלי מושקוביץ בריאיון שנותן כוח

היה רגע מאוד מרגש שאמא של חייל שלחה לי שכתבתי שירותר לפרסום תחילת המלחמה לא הפסקנו לשמוע את צמד המילים הכואב הזה של הותר לפרסום וזה מיד היה מילים כל כך להיות מטען לא לא נדפס של כאב ואז כתבתי שיר עלותר לפרסום אחר ‏No. ילדים, בעל שינה בן עזה ללבנון ומילים שנכתבות בדיוק במקום שבו הלב של עם שלם רועד. היא עיתונאית, מחזאית, מנהלת תיאטרון, אבל מאז שהמלחמה פרצה, הכתיבה שלה הפכה לעיר מקלט. שירים שנכתבים בנזקות, מילים שנכנסות לטנקים ואמונה שמתעקשת לפעום גם כשכואב. בפרק הזה נפגוש את רחל עם מוסקוביץ' ונשאל אותה שאלה אחת פשוטה וגדולה. איך ממשיכים ליצור, להאמין ולנשום כשהחיים עצמם נמצאים בחזית? שלום לרחלי.

מה שלומך? שלום וברכה ברוך השם שלום מורן ברוך השם איזה כיף שאת כאן גם אני הבאתי גם אני מתרגשת ושמחה בזכות אני תמיד שנשים נפגשות קורא שם איזה

וואו

קורא שם תפילה קורא שם חיבור קורה מזה מפגש של שכינה בסוף

זה ממש ככה האמת שראיתי אותך בכמה עצמים בחיים וכל פעם שראינו וככה דיברנו והכל וזה אמרתי וואי מתי שאני אראיין אותך אני יודעת שזה יקרה אז הנה אז הרגע זה קורה ברוך השם

חיתי

ואחרי לי היקרה ברוך השם את מחזית גדולה ושחקנית ויוצרת ומשוררת וכותבת בכמה מקומות ובעיקר אמא לשמונה ילדים ויש את מילואניק שממש עכשיו חזר אתמול מהסבב השישי

איך מחזיקים את כל זה וואו אמ אני אמרתי אף פעם לא קיבלתי תוכנית עבודה מסודרת אני מרגישה שפשוט א השם מניח לנו על הכתפיים נראה לי כמו לכל אישה

מניח לנוע על כתפיים אה משימות הוא אומר עם זה תצאי לדרך עם זה תצעי לדרך אני כבר אביל אותך ואני מרגישה שלפעמים בתוך איזה צמטים שכבר הרגשתי שתגיד לי רק מה אתה רוצה שאני אעשה תספר לי מה אתה מתכנן גם את זה וגם את זה אז אז מה קודם למה מה צריך מה מה הסדר העדיפויות שאתה מבקש ופניתי אליו לא פעם אמרתי לו תקשיב אתה משלח אתה שמת לי פה על הכתף את המשימה הזאת הזאת ואותה ביחד

וואו

אתה צריך לספר לי מה אתה מבקש ואתה צריך להביל אותי אתה צריך לעזור לי להחזיק את זה ואני מרגישה שהוא באמת עוזר. סיעתה דשמיא נראה לי זה הדבר היחיד שאני יכולה לומר בוודאות ש שזה זה מה שמוביל כל הזמן את את הדרכים כולנו

א בתוך כל זה לנסות להקשיב גם למציאות וגם לצרכים המשתנים בפרט בפרט באמת בתוך מלחמה שכל האיזונים משתנים כל הזמן

א והבית דורש משהו אחר ובא אם בתוך מילויים או אחרי מילויים או לפני ועבודה משתנה וגם המקומות שבהם יוצרת משתנים בתוכי ובחוץ כל הזמן המפה משתנה וזה גם להקשיב למה שריבונו של עולם מזמן אותנו וגם להקשיב לנצרכים המשתנים ולהתפל שיעזור לנו להחזיק את הכל אל הכתף ולהוליך אותנו

וואי אמן בעזרת השם יתברך אזנו בשנתיים האחרונות באמת עברנו תלטלה מאוד לא פשוטה ואותך זה פגש דווקא שהתחלת להכין שילרים פתאום כאילו זה הגיע לפני כן כתבת המון אבל ההלכנת שירים מה שאני הבנתי נכון זה דווקא בעת המלחמה

אז אה זה באמת באמת מעניין אני הרבה שנים כותבת באמת כבר מאז שאני ילדה אני כותבת

כן כאילו מאז שאת ילדה את יודעת שזה אחד התחומים החזקים שיו בחיים שלך

לא לא אהבתי לכתוב כי אהבתי סבא שלי היה כותב הרבה סבא שלי היה סופר והיה תמיד בבית היה כזה מין ספרים חדשים עם ריח של דפוסטופים בנייר חום

הייתי אוהבת לשבת ליד ולהביט בו מקליד על מכונת כתיבה גדולה וכבדה כזאת כשלפעם הוא היה יושב במרפסת הקטנה ומקליד מכונת כתיבה והייתי פשוט יושבת לידו ומתבוננת וסופגת את זה פנימה מאוד מאוד אהבתי לכתוב א יש איזה רגע שזכור לי בתור ילדה בכיתה ג' היה איזה שיעור שפות אז קראו לי איזה שיעור חיבור ואמרה נתנה לנו משימה א היה כל מיני גזירי תמונות מעיתונים על השולחן היא אמרה כל אחת בוחרת איזה תמונה וכותבת על איזה סיפור חיבור סתם כתבתי סיפור על איזה תמונה וכשהחזר לנו את החיבורים וזה כתבה לי מאחורה רחלי כתבתי מאוד יפה כדאי לך לשלוח לעיתונים ולקבל פרסים וזה כנראה זה הציט לי זה ממש אמרתי נורא תדאי יאללה אני אכתוב

ואני אקבל פרסים התחלתי לשלח לכל מיני לא יודעת מה לעיתונים לילדים או לפינות לא היה כל כך הרבה יותר מדי אז אבל שלחתי נורא קיבויתי וזהו לא קיבלתי שום פרס ולא זכיתי בשום דבר ולא אף אחד לא פרסם כלום אבל מה שכן קיבלתי זה את האומץ לכתוב הנכונות לכתוב חשוב מהכל

ומשם ממש נפתח לי המקום הזה של לכתוב טוב הייתי כותבת הרבה הרבה מה שנקרא למגרה עד היום יש לי את המעטפה הזאת שכל השירים והחיבורים והסיפורים כיתה ג' ביח

אבל לכתוב באמת באמת נפתח לי בהמשך השנים אה וכתבתי תמיד הרבה זאת אומרת גם בשנים האחרונות ב-20 שנה האחרונות בחיי אני מאוד כותבת פרוזה גם עיתונאות גם מסות גם מחזות א ובבמות שונות אבל לא כתבתי שירה שירים לא כתבתי אולי אולי אחד שניים אבל לא זה לא היה מישהו שהכרתי לא היה השפה שלי ומה שקרה זה שתחילת המלחמה המלחמה פרצה שמחת תורה לפני שנתיים א כמו כל עם ישראל כולנו נכינו באיזה קיומי כזה

ממש

ובתוך הבהלה והבלה אורן ישר גוייס בשמחת תורה בבוקר נשארתי עם הילדים בבית אנחנו גם גרנו אז באיזשהו בית זמני היינו בדיוק במעבר בין שני בתים היינו בבית זמני כמעט בלי ציוד עם כמה קרט נתונים מזרנים, כפסתות כתר פלסטיק, משהו נורא זמני שנהיה כבר לא זמני בתוך המלחמה שהיא תערכה. ובתוך כל הבהלה הזאת אה הרגשתי שאני חבת חמצן מטבע הדברים גם התיאטרון שזה הכובע העיקרי שלי ביום יום אני מנהלת של תיאטרון לחישה בית ספר למשחק לחישה זה היה הענף הראשון להיסגר האחרון להיפתח והרגשתי שאני חייבת ליצור אני חייבת גם חמצן אני חייבת כוח לא ידעתי אפילו מאיפה ומה ופשוט היו הרגעים שזה היה החמצן שלי הייתי מסתגרת בחדר הילדים

יודע שאז לא דופקים בדלת לאמא ופשוט כמו נלחץ לי איזה מין כפתור ופשוט התחלתי לכתוב שירים, שזה משהו חדש בשבילי והיה בו גם משהו אחר. א יש בזה את סוד הצמצום, הברכה שבצמצום. זה לא סיפור. אני הרבה שנים רגע לתו סיפורים או כתבות או זה לא זה כמה שורות ושורות קצרות ומביאות סיפור שלהם הם מביאות עולם וזה פתאום פתח לי איזה משהו כמה אפשר לדבר וכמה אפשר להביע וכמה אפשר להתפלל. כמה אפשר לכעוב או לייחל בתוך בתוך כמה שורות זהו וככה התחלתי לכתוב שירים במלחמה ו אני חייבת לציין שכמה פעמים במהלך המלחמה יצא לי ככה איך חושב ששולחים שולחים לי הרבה דברים כי יש לי המון עוקבים אז שולחים לי כל הזמן דברים שאני אעלה שאני

אפיץ וכולי וכמה פעמים קיבלתי שמים שלך ואני ממש ככה קראתי אותם בהתבוננות והשתיתי ככה מול המילים ואמרתי וואו כמה כוח הארבע שורות הקצרות האלה כמה כוח הם נותנות זה היה פשוט מדהים אני אני ממש זוכרת את זה כאילו עכשיו תוך כדי שאת מספרת אומרת וואו כאילו אני לא יודעת כמה אם את אפילו יודעת כמה את נגעת באמת באנשים בלבבות שלהם עם השירים שלך שמח לשמוע

ממש מצמר וכמובן נחצתי כן זה השלב הבא אבל אה

תודה זה מאוד משמח אותי לשמע אני גם אמר שהמילים הם לא בידיים שלי

אני אפילו אומרים וואי א כל מיני מילים טובות שזה תמיד שמך לקבל מילים טובות ואני מודה עליהם כי זה מחזק ונתן כוח הלאה אבל אני תמיד חשוב לי לומר שהמילים הם לא בידיים שלי

יש לי הסכם ריבונו של עולם חיילת המלחמה הרגשתי כל כך לא חיונית עוד

באמתכי

אבל בעלך התגייס חכה את זה בהקשר הזה נכון לגמרי עשינו נתנו בהחלט הרבה מאוד בשביל המלחמה

אז להקריב את כל המשפחה

זה המון נכון ובתוך כל זה עדיין מי שאני והכלים שבהם בורחתי לא פעלו בעולם עם התיאטרון זה היה הכלי העיקרי שלי הוא נלקח ממני עם תחינת המלחמה כל שאף אחד לא הזמין הצגות בתחילת המלחמה כשבתי ספר סגורים שכולם בממדים בעלה קיומית לא ברור מה הולך להיות מחר אני מזכיר לך תחיית המלחמה כבר הספקנו לשכוח את זה אבל שם היינו ואמרתי אני רוצה להרגיש חיונית בעולמך ריבונו של עולם תן לי להיות נסכת תן לי לעשות משהו טוב ואז שמה התחיל ההסכם שלי עם ריבונו של עולם זה הסכם חד צדדי לקב אבל שהוא הדדי גם ריבונו של עולם שהוא גם הסכים אני מקווה אמרתי לו זהו ברגע שהתחלתי לכתוב שירים וראיתי שזה פוגש לבבות ושמחתי הרבה ראיתי שזה

מקבל אור חוזר ושאנשים נענים לזה וזה נוגע אז אמרתי לרבנו של היום תראה אני אני בשמחה רבה אם אתה מחפש לשלוח דברים שיחזקו הלאה בשמחה רבה אני אשמח לכתוב בשבילי איזו ברכה ומתנה ואפילו לעק לעצמי זה איזה כל כך מרפא

אם תשלח יהיו מילים ואם לא תשלח לא יהיו מילים ולפעמים כשקורה איזה אירוע גדול או מטלטל או איזה פיגוע או איזה קרב גדול ופתאום שקורה איזה משהו לטוב למותב יש גם כל כך הרבה גם רגעים מרוממים שחווינו במלחמה הזאת ורגעים מסומכים

לפעמים אני כל כך רוצה לכתוב ואני ואם ואם השם שלח אז אז זה קורה לפעמים תוך דקות יש שירים שנכתבו תוך שתי דקות

ויש רגלים שאני כל כך רוצה להביע יש כל כך הרבה שסיערת רגשות שאנחנו רוצים לתת להם רק לתת לזה מקום מילים לבטא אותם

ולפעמים השם לא שולח גם זה שלו ואם הוא שולח אז יש וכשהוא לא שולח אז אז אין כן

זהו ושמחתי באמת א אני מוצאת שהמילים באמת מצאו מקום ישר כמה רגעים שממש א התרגשתי מהם לגלות איפה זה פגש אנשים כי אני שולחת מילים לעולם ואין לי מושג זה יפגושי אין לי מושג לאיפה בהתחלה לדעת זה כזה היה רק הייתי בסטטוס או אפילו עוד לא היה לזה לאט לאט נפתחו קבוצות וואטסאפ ורשימו תפוצה ו

כן

בהתחלה פשוט שלחתי את זה ככה כמו מילים מגששות בעולם ואין לי מושג לאן זה יגיע

וזה היה מר מרגש לראות את האור חוזר. היה רגע מאוד מרגש שאמא של חייל שלחה לי שכתבתי שיר עליה מותר לפרסום תחילת המלחמה לא הפסקנו לשמוע את צמד המילים הכואב הזה של הותר לפרסום וזה מיד היה מילים כל כך איות מטען לא לא נדפס של כאב ואז כתבתי שיר על הותר לפרסום אחר על אותר לפרסום על הדור הגדול שיש כאן גם זה הותר לפרסום על עוצמות הנפש על הדור הזה ושלחתי את השיר

ואז אמא של חייל פנתה אליי עם תמונה שממש רגשה אותי תמונה של א של השיר כתוב על דופן הטנק מבפנים שלחה את זה לבן שלה היא אומרת לי אני כל הזמן עסוקה רק בלחפש איך לחזק אותו איך לחזק אותו הוא שם בעזה אין לו תקשורת אני שולחת מלא דברים אני יודעת שמתי שהוא כשלא יאפשרו לו לפתוח טלפון או משהו אז הוא יקבל אז זה מה שיש לי לעשות להתפלל עליו ולשלוח לו אז שלחה לו את השיר ואז הוא צילמה איך הוא כתב את השיר הזה על דופן הטנק מבפנים מקבל כך וזה רגשת שתי מאוד

מאוד מרגש

מאוד

כן או עוד שיר אחר זה קטולת פסים

את רוצה להקריא לנו

את השירים שככה את הכי

וואי תגידי את חמית שיר כך שנגע בך במיוחד שיר שיש לך סיפור ככה גם מאחוריו

אז היה הבנת קטנת פסים בני חזר מהמערכה ותרמילו מתפקע מכל מה שלא אני ארזתי לו גרביים שתרמה קהילה מארגנטינה, שמיכה משובצת בריח בית אחר, מגבת כחולה ממשפחה מהמושב, ציצית מירושלים, פליז מתנת חברת הייטק, צעיף שסרגה כשישה, גופיות שנקנו מקבוצת פייבוקס, סודין שנתן לו חבר, כפפות שקנו נערות, מעיל מארון של מישהו שבא וביקש לתת, פורסת את כל ההריגים ורוקמת קטונת פסים חדשה. ראה יוסף, ערבו לך אחיך.

וואו.

והשיר הזה נכתב כי

כשאורן היה מגוייס במהלך המלחמה אז הפכתי להיות אבא של שבת והייתי צריכה לנהל שולחן שבת על ספר פרשת שבוע. ישבתי עם הילד הקטן שלי אה לספר לו את פרשת השבוע. זו הייתה פרשה של מכירת יוסף. הוא מסתכל עליי ככה בעיניים גדולות וכאהובות. סיפרתי לו את זה בעדינות מה שמתאים לילד בן ארבע וחצי אבל הוא מבין את הכאב שבסיפור והוא שאל אותי איך הם עשו לו את זה הם אחים ולא היה לי מה לענות לו רק אחר כך שנכנסתי לחדר ככה ופתאום כשנכנסתי לחדר פתאום אני רואה שקיות שנשארו כאילו בעלי חזר מהפטר מאז וכל מיני שקיות שנשארו ו אמרתי מה זה שקיות שלא הכרתי פתאום אני רואה ש הביאו להם מסות של ביגוד כפפות דברים כי

הרזנו כולנו הרזנו לשבוע כשיצא לאזה בפעם הראשונה התחילת המלחמה כולנו הרזנו לשבוע אף אחד לא יודעים לכמה זמן זה ופתאום היה איזה צורך בארכות כזאת ועם ישראל נרתם אנחנו זוכים את ימי המלחמה הראשונה עם ישראל נרתם בהמוניו

וואו

בלי הפסקה בלי הפסקה כיכר הכיכר הזאת בתל אביב שהייתה הכיכר המחלוקת ביום כיפור רק קמים קודם הפכה בבת אחת להיות הכיכר הכי גדולה בעולם של תרומות אנשים הגיעו עם עם ראיתי את התמונות רחבים במשך רחובות חנו שמה ליד ואנשים יצאו ממלא שקיות כל מה שהיה להם בבית לחיילים בחזית למשפחות המפונים במלונות כולם רק פתחו ורק ביקשו לתת והרמות התרומות שהתגברו בכל מקום זה היה רגע מרגש וגם אנחנו גורים בביקעת הירדן וגם אלינו הגיעו מסות של חיילים שגם הם כנראה לא ארזו וכולם וכיבלנו טלפונים תגידי אתם מהבקעה אני מבינה יש לי אחיינית שמשרטת בים המלח או א גיסי נמצא בכימר כל האזור שם ראיתם כולם חיפשו תרומות להכל יש לכם מברשות

שיניים יש פה איזה שמפוים באזור זה היה והיה איזה יום ש שיקשו פטורמות לקבוצה של חיילים שהגיע ופרסמתי ביישוב שמי שרוצה אפשר לרכז אצלנו ואנחנו נעביר לחיילים ולהעוגודה שקרובה אלינו ופתחתי את הדלת בבוקר וכל המבואה מחוץ לבית הייתה מלאה בשקיות

יו

ולא תגידי מהאלה של האלה של השלוש ב10 שלה זה מהדברים שלה ביוקר כאילו מהשם פה בזכוכית שאף אחד לא תכנן לתרום ואנשים הביאו הכל הכל הכל ברוחב לב כזה שזה ריגש אותי ואז הגיע הרכב של הצבא חיילים ובאנו להעביר להם את כל הקרטונים ופתאום אני רואה אישה מבוגרת עולה מרוסיה שהיא קלתה את הסיטואציה שזה תרומות לחיילים אותה חיילים מעמיסים ארגזים והרכב והיא פתאום נכנסה ככה בית סמוך ונכנסה ויצאה ורצה אחרינו עם א מעיל כזה כבד עכשיו אנחנו גרים בבקעה ביקת תחילת הירדן חם זה גם הייתה תחילת המלחמה עדיין היה קיץ עדיין היה חם היא פתאום מביאה את המעיל היא אומרת אולי למישהו יהיה קר מביאה את המעיל הכבד הזה של בעלה כי אולי

אולי זה יעזור למישהו כשנכנסתי ככה לחדר פתאום אני רואה את התרומות האלה שהגיעו פתאום ה ונזכרתי בה והסיפור של הילד שלי ששואל אותי אמא איך הם עשו לו את זה הם אחים ואז אמרתי אני רוצה לכתוב לו תיקון ואיזה העשיר שרציתי לכתוב לו תיקון כול

וואו אחרי איזה סיפור המדהים הוא שכולנו ראינו את זה כאילו כולנו ראינו את הערבות כולנו היינו שם כולנו תרמנו כולנו זה אבל יש משהו מאוד מיוחד שאת התבוננת בזה ולא לתת לזה לחלוף ולעבור אלא אמרת רגע שנייה בוא נתבונן בזה ונגייב בזה וניצור מזה משהו חדש והמילים האלה הם אלה שפוגשות את הלב וזה כל כך מיוחד כאילו אני אומרת לעצמי כמה אנחנו צריכים ללמוד את המקום הזה של ההתבוננות שנייה כאילו קוראים לנו כך הרבה דברים בחיים אז רגע שנייה לעצור להתבונן בזה ולראות מה אני יכולה להוליד מתוך המקום הזה זה כל כך חזק אני ממש לקחתי את הנקודה הזאת

בסדר

ממש ממש חזק כאילו בזכות היכולת של ההתבוננות שלך נולד השיר

נכון האמת שאנחנו כל כך א השם מזמן לנו בלי סטוף מה להיות בתוך המלחמה הזאת

נכון

בפרט בכלל בחזית בעורף זה רק פשוט לאסוף. אני בכלל טוענת שבמלחמה הזאת הדמות שנראה לי הכי הכי עסוקה בשמיים זה רבי לבי יצחק מברדיצ'ב. אני רק אומרת כמה את כל הרגעים האלה בפרט, בכלל, בחזיל, בעורף, עם ישראל מתגלה בכל העוצמות שלו, בכל היופי שלו. נצלי רגע להניח בצד כל רעשי הרקע שוב ידחוף לנו בכותרות, עם ישראל מתגלה במלאו יפיו. באמת באמת. אני אומרת רק כל הלימוד זכות הלא נתפס שאפשר לאסוף מהשנתיים האלה אני בטוחה שרבי לוי יצחק פיברדיצ' לא מפסיק לשבת לאסוף לאסוף הוא רץ בין ההכלות ואוסף ואורם ערמות ערמות של זכויות על כפות המוזניים לי עדיין לא ברור איך כאילו עוד לא הגענו לסוף הסוף הגאולה פה עם משיח כי בסנהדרין כאילו לא ברור לי עדיין איך הרמות הזכויות שיש כאן

הרמות הטוב שגילינו בתוכנו הרמות הטוב שעם ישראל לא משפיע לא מפסיק להשפיע ולהרעיף אחד על השני

זה פלא שקורה בתוך הימים האלה וזה פשוט רק לכתוף באמת רק לקטוף

ממש נכון טוב אז תודה רבה על השיתוף של השירים שלך אני בטוחה שהחוברת הזאת נותנת הרבה כוח להרבה אנשים ברוך השם בוא ניכנס קצת יותר פנימה אלייך מה שנקרא את בכל זאת התמודדת בעלך מגויס א סבב שישי תקשיבי זה לא פשוט כאילו פגשתי נשים עם סבב שלישי כבר ממוצטצות מה נתן לך את הכוח בכל התקופה הזאת וזה בכל זאת גם שמונה ילדים לגדל

נכון כשהקטן בהם נולד בתוך המלחמה בן שנה נכון

הוא בן שנה

בן שנה אז זאת אומרת היום ממש בתוך המלחמה נכון

וואו זה כאילו לעבור את זה לבד התקופה הזאת

א ריבונו שלהם כל מי ששואלים אותי וואי איך את שבאת לבד אני אמרתי לי למה לבד אני עם הילדים שלי ואני עם השם כאילו באמת אין לבד א נכון זה אחרת אבל הידיעה שאנחנו שותפים במשהו שהוא גדול מאיתנו אני מרגישה שזה משנה את את המבט זה לא התמודדות פרטית שלי אני בתוך סיפור לאומי ענק וזה גם לא סיפור נקודתי אנחנו ב אנחנו בפתחו של מציאות בפיתחה של מציאות חדשה גדולה יותר מכל מה שהכרנו

אנחנו בתוך ימים גדולים שאנחנו אפילו עדיין לא מספיקים להבין את גודל שלהם רק שנביט אחורה ונראה את כל מה שנפתח כאן ונראה את כל הפיטולים שהשם הוביל אותנו לגאולה הגדולה הזאת רק אז אולי נבין אנחנו כבר מריחים את זה אנחנו כבר מרגישים את זה אנחנו מרגישים את גודל הימים אין מישהו שלא מרגיש. אנחנו פוגשים את החתופים שחוזרים מהשבי, פוגשים את המשפחות שלהם. אנחנו רואים את ה את הפעימה הזאת החדשה, את הקומה החדשה הזאת שאתה אומר זה קורה. גם מי שהיה הכי הכי רחוק והכי לבד והכי עם עצמו, כולם גדלים לקומה חדשה ועם ישראל נמצא בתוך קומה חדשה והידיעה שאני חלק מסיפור ענק. היא זוקפת קומה והיא נותנת כוח. זה לא פתר אותי

להתמודד עם כל הבלאגן של דבר שנייה באמת. אוקיי, יש את התיאוריה ויש את המקום הזה ואפשר לחיות את זה נכון, אבל יש רגעים שאתה לא מצליח לחיות את ה את הגודל הזה. זאת אומרת, אנחנו בני אדם ואנחנו נופלים ולפעמים אנחנו לא מצליחים להחזיק בלמעלה בכוח הזה, בלדעת שאנחנו שזה משהו כלל ולא רק פרט. מה קורה במקומות הפרטיים שלך שאת כן צריכה עכשיו לו אתמה להיות עם כמה ילדים ובעלך לא פה ויש גם את הדאגה ולא לישון בלילה ומה קורה איתו וכבר מלא זמן לא היית בקשר ונכנס למבצעים עושה שמה בואי אנחנו לגמרי הזה פשוט

לגמרי היו רגים נשברים כל מה שאמרתי זה לא לבטל את הקושי הקושי היה וקיים הוא נמצא את

מהסיד במקום הזה מה עשית במקומות האלה

אחרי שהפסקתי לבכות אז א אמ אחד זה להרים את העיניים לשמיים ולהגיד השם אתה איתי עכשיו אתה חייב עכשיו לעזור לי כשאני עם שני ילדים פה ואחד במקלחת והוא ועכשיו עכשיו עכשיו הפסקת חשמל ועכשיו אני צריך להתמודד עם הכל אז אתה איתי ואתה חייב להיות איתי אנחנו שלושה שותפים פה יש והשותף בעלי כרגע הוא בחזית אז אתה שותף נוכח שאתה חייב להיות פה עכשיו ואני מרגישה שש תפילה נפתחו בי מחדש בתקופה הזאתי להרגיש את השם לא רק זה לא בסידור זה לא רק בזה זה ממש בהרגשה שהוא שהוא נוכח והוא כאן והוא עכשיו איתי לגמרי ממש

וואי מדהים

והדבר השני בפרקטיקה זה קראתי לזה תוכנית העוד דקה או העוד חמש דקות זה היה תלוי לפי הקושי של הסיטואציה אבל כשני אגיד היה איזה רגע קשה או ארוחת ערב בלתי נגמרת שאלתי איך אנחנו מגיעים להשכבת לילה עם התינוק וכל זה אמרתי צרחלי אין לך עכשיו את כל הערב להתמודד איתו חמש דקות להתמודד איתם אתה עכשיו צריכה לצלח רק את החמש דקות הקרובות וזהו וזהו אם היה יותר קשה אז את עצמי רק דקה את עכשיו צולחת רק את הדקה הקרובה זהו כשהיא תיגמר תעברי עוד דקה אבל אבל עכשיו רק תהיה בדקה הזאת יש לך רק דקה אחת לעבור את יכולה לעבור דקה כן יופי זה מה שעכשיו את עושה זהו ווזה עזר לי זה עזר לי זה לא היה זה היה להפרק את כל הדבר הגדול

הזה של איך מחזיקים אותו לחתיכות קטנות שאתם אפשר לעבוד צעד אחד את מצליחה לעשות יופי אז תעשי צעד אחד עכשיו

ו

זהו זה גם אדם כן זה ממש כלי פרקטי

זה עזר כן זה עזר זה עזר מאוד ודבר נוסף שאני מרגישה שהוא ממש היה עוגן מתנה וברכה חוץ מזה שיש משפחה עוטפת אבל צריך גם את הקרוב והקרוב זה קהילה

ממש התברחנו קהילה מחבקת מאוד מאוד עד היום מתחילת המלחמה ועד היום ברצף יש צוות שלם של נשים שהם בעצמם גם מגויסות תוך כדי שמלוות את כל נשות המילואים כל שבוע בהכל הרוך חת ערב פעילות לילדים ארוח לשבת אין מישהי שהיא לבד כאילו טלפון תלמיד לרים טלפון להתייעץ לפרוק לבכות ממש צוות חיבוק זה נקרא חיבוק ברזלו

צוות שלם של נשים שזה מה שנחנו בישוב שיש בו לא מעט מגויסות לא מעט מגויסות וכל הזמן יש מגויסות אבל יש לך חוגנים שאת יודעת יום שני זה שנפגשות ויש פעילות לילדים וארוחת ערב ולילדים ומשחקים יום שלישי יש את הפינוק מביאה מגוייסת עליה הביתה לארוחת ערב יום זה שבת תמיד יום חמישי את קבל טלפון מה איתך שבת איפה את רוצה להתארח מתי כמה פעמים יש צוות כזה והידיעה הזאת זה

איזה מבורך

מאוד מאוד אני גם מודה להשם כי אני אומרת לא בכל מקום זה קורה ולא בכל קהילה והתברחנו מאוד מאוד בתור קהילה עם חוסן כזה שאני מרגישה כמו אה גם על זה כתבתי שיר על זה ש על חבורת הנשים שיש לנו נשים בכלל בעם ישראל כאילו אישה תמיד יכולה זה הגענו לפרשת השבוע פעם במהלך המלחמה כבר כבר פעמיים כתבתי על כל הפרשת פרשת שבוע אבל יש פרשת השבה שמדובר על המשכן מדובר על יריעות המשכן שהם חוברות אישה אל אישה אל אחותה הלולאות והכרסים והלכתי עם הדימוי הזה של אישה אל אחותה איך אנחנו צריכות להישמח לדעת להישאן גם לדעת לבקש עזרה זה למידה לאנשים שאנחנו תמיד חזקות ותמיד יודעות ימד צליחות ותמיד מחזיקות הכל ואף פעם לא צריכות

עזרה זה למידה להגיד אני וואי אני ממש חייבת עזרה אני חייבת עזרה ולדעת להישאן ולבקש עזרה ולדעת שיש לי חברה שעכשיו אני נשענת עליה ואחרי אחר כך הייתי תצטרך היא גם תישאן והייתי אצטריך גם ישנה וזה יחזור ואנחנו כמו איזה מין דומינו כזה של נשים במעגל שכל אחת נשענת וכולנו בסוף מחזיקות אחת את השנייה

כן

איזה חזק זה מדהים שאתם הקמתם את זה מתוך עצמכם כלומר זה לא משנה מבחוץ שבא ואמר לא כאילו מתוך השטח מתוך הזה יאללה בוא נקים איזשהו ארגון כזה זה מבורח כל כך

כן כמובן שזה אחד מתוך ויש עוד כל מיני י אורגני ונשות אמ כל מיני עוד קבוצות וארגונים ילאמת הזאת בשפע של יוז מדמות

ואני חושב שבסוף חיבוק קרוב של שכנה שבאה וראה אותך זה מתנה ש שקהילה יכולה ממש להתברך ממנה אני גם חושבת שגם אפילו בלי קהילה ידעתי מישה אומרת לי אבל אין לי קהילה אני גרה בעיר אין לנו דבר כזה כאילו יחל רק לחלום על דבר כזה אני אומרת לה אבל בסוף בתוך מלחמה לא רק נשות מגסים כולנו כולנו מחזיקות מלחמה כי כל אחת היא היא יש לה את קשר במעגל כלשהו וגם אם היא אמא לחייל וגם אם היא רקמשפחה של משפחה של פצוע או גם וגם אם לא אנחנו כולנו מחזיקות מלחמה וכולנו רצנו למעמדים ולמקלטים כולנו מחזיקות בלב מטענים של שנתיים פלוס של המון המון דאגה וכאב ולחץ וחרדה אנחנו כולנו מחזיקות מלחמה והידיעה הזאת שאני יכולה להיות

המשענת לחברה שלי לשכנה אפילו אפילו קופאית בסופר הייתי השבוע בסופר והקופאית הסתכלה עליי בעיניים טוב טובות היא אמרה לי ערב טוב ושאל אותי מה נשמע עכשיו לא הייתי פותחת לה את כל המשמע לא הייתי באמת מספרת לה את כל מה נשמע אבל העיניים הטובות האלה שמתבוננות בך והרצון להיות רגע איתך והמחבות הקטנות האלה הם כל כך הרבה ואת לעולם לא תדעי מה עשית שחייכת למישהי

לעולם לא תדעי

נכון נכון צודקת ממש לא אני אומרת את זה לעצמי אני אמרת לכי תניחי את יכולה להיות עכשיו משענת למישהי זרה שרית ברחוב ואו לא תדי לעולם אתד כן נכון

וואו ומה קורה עכשיו בימים האלה בעלי חזר מסבב שישי צריכים ככה לחזור לשגרה איך זה נראה איך עושים את זה אחרי שנתיים בעצם ש

כל הזמן כזה זאת אומרת המילואים הם באים לנו באפוגות סבב אפוגה סבב אפוגה הסבב

גם עכשיו שבעיקרון כביכול המלחמה הסתימה לכאורה יש איזה תרומה בעלך במילויים לא נגמרה מלחמה יש איזה הרגשה שנגמרה מלחמה עדיין לא נגמרה מלחמה

אבל עדיין מגייסים כמו שגייסו אז כבר לא

פחות המסות פחות אבל עדיין יש לא מעט משפחות שמחזיקות הרי מישהו צריך להחזיק את כל הקו הצב מישהו צריך לשבת בהיות מישהו צריך להחזיק את הגבולות בלבנון בסוריה א לא חסר חזיתות שאנחנו עדיין ממשיכים ומחזיקים אנחנו עדיין בתוך המלחמה אין את הבהילות הקיומית הזאת שהייתה בתחילת המלחמה ועם ההיקף הזה של הגיוס ואנחנו עדיין במלחמה שלא נטעה ועדיין יש כל כך הרבה משפחות שמחזיקות את הדבר הזה ומשפחות שנאות כל הזמן על הציר הזה של זה כל כך א אטגר המקום הזה של מעקרב לקרבה קראתי איזה כותרת של סדנה כזאת מעקרב לקרבה אנחנו נעים בין להחזיק את זה עכשיו ובבת אחת רגע פתאום רגע שגרה אפשר רגע להישאב לתוך שגרה צריכים רגע לחונן

שגרה חדשה עם בית ילדים ואז פתאום רגע ואז עוד פעם יש הקפצה ועוד פעם היא לא זה מה שג מגמיש בנו איזשהו שריר אנחנו לומדות אני מרגישה במלחמה הזאת לשחרר שליטה זה אחד הדברים שאין לנו יכולת להימלט מזה אנחנו כל כך אוהבות להחזיק ולדעת מה קורה ולזה אין לנו יכולת לשלוט אין אנחנו נדרשות לשחרר שליטה ובתוך מציאות כזאת אנחנו נדרשות להתגמש ולומדות להתגמש וגם מתברכות מההתגשות הזאת ואני לא יודעת מה יהיה בעוד הזה לא יודעת כרגע עכשיו אמורה להיות תפוגה נכון השתנה אולי לא יודעים ואם פתאום תתפלל עכשיו מדברים על איראן תחזר מה קורה כל הזמן מדברים על משהו אתה אף פעם לא יודע מה יכול לקרות? אנחנו בידיים של השם משחררות שליטה ואנחנו פה לאיפה שתביל אותנו אנחנו מבקשים גם שתיתן לנו כוח ובינתיים מנסים לבנות שיגר בבית

זהו כי לכאורה שהוא חשב שהוא חזר זה תקופה יותר ארוכה שהוא בבית מאשר כל השנתיים האלה זאת אומרת יש איזשהי הפוגה שיותר ארוכה לא

נכון עכשיו תהיה הפוגה בעזרת השם יותר ארוכה אה וזה ללמוד לאסוף מחדש זה אם עד עכשיו כשהוא לא היה בבית אז היה איזשהו סדר משפחתי אחר ועכשיו הוא חוזר אנחנו צריכים ליצור את סדר משפחתי מחודש

א וגם בתוכנו זה להגמיש הזוגיות צריכה לרכם ולהגברות מחדש ולהשלים את הפערים כל אני חוויתי כל כך הרבה פה בלדיך אני חוויתי כל כך הרבה רחוק בלעדייך ומה הוא חווה מה אני חי איך משלימים את כל הדברים זה הרבה הרבה נגשים את זה באמת

אני שמעתי כל כך הרבה סיפורים שהשם ישמור באמת השם ישמור

זה באמת אתח

כן זה התמודדות לא פשוטה בזוגיות

זה אתגר ואני מרגישה שיכול להיות א או מקום שאפשר ליפול בקלות כי הוא מחדד מאוד מאוד את הפערים אז או שאפשר ליפול או שזה יכול להיות מפתח מדהים לצמיכה חדשה כי זה או לצמוח או לצמוח זה האפשרויות א בכלל מלחמה וקונפליקט כזה ואתגר כזה אני משה שהוא מאוד מעצים את מה שקרה זאת אומרת אם נקודת המוצא של זוג לפני המלחמה הייתה טובה יכול להיות שאתגר הזה רק יעשה להם עוד יותר טוב אמרנו את זה גם ואז בקורונה כאילו כולם הסתגרו בבתים והיה כזה מין קרסק זכיר מי ומשפחות שהיה להם טוב לפני הקורונה אז להיות בבית כל כך הרבה יכל לעשות להם לפעמים רק עוד יותר טוב ומשפחות שהיה אדמה ראועה וסדקים אז הדבר הזה רק היה צים עוד יותר אז

המלחמה בגלל שהיא בעצם מעלה את כל הטונים ומחזקת את כל הדציבלים של המציאות זה בעצם אולי מה שהיא מביאה לפתחנו להגיד רגע איפה היינו לפני המלחמה מה אני לוקחת איתי מהבית שהיה לפני מה אנחנו מביאים לבית החדש שקורה לנו עכשיו וזה לעשות כל הזמן בחירות חדשות

וגם הרבה להתפלל. בסוף אני אומרת לס לא הלכנו לאיזה מסע פרטי, הוא לא נסע לאיזה לטיול עם עצמו לחברים. יצאנו למסע לאומי והשם תיתן את ברכתך בדבר הזה שלא שנראה איך איך קמים מזה איך צומכים מזה למקום חדש. יש לך איזה משהו שעזר לכם בזוגיות שאת יכולה לשתף גם אנשים אחרות א

משהו של התמודדות מן הסתם זה אינסוף התמודדויות משהו שעשיתם או משהו שבהתבוננות שלך

וגם א זה כמה דברים דבר ראשון באמת אה הגמשה אני חוזרת למילה הזאת הגמשה כי היא נוכחת כל הזמן

כאילו לזכור שאין לנו מה להתעקש על מה שהיה על הדפוסים סים שהיו כי עכשיו המציאות היא אחרת אז להיות מוכנה רגע להתגמש רגע למשהו חדש ולהביט בעין טובה זאת אומרת לזכור גם שכל מה שהוא עושה זה היה בשביל גם בשביל הכלל וגם בשביל שחשוב הוא חוזר הביתה הוא מביא את עצמו עם ה עם מי שהוא עכשיו ולהביט כמה שאפשר כל הזמן בעין טובה ולהיות בסבלנות לדרך שצריך ולזמן שצריך כי ברוך השם את לא חוונו לא טראומות ולא קשרים לא לא לא התפרק יותר מדי אבל כל דבר כזה הוא מטלטל בסוף סוף ד

בכל זאת הוא ראה כל כך הרבה דברים שם בלחימה הוא חוזר כל פעם לא פשוט זאת אומרת עם חוויות לא פשוטות עם

אז א אז גם בתוך זה אני אומרת גם היכולת להעזר זה גם הדבר החשוב אני אומרת אפילו לעצור רגע לקחת איזשהו פרק זמן פסק זמן אמ לקחת הלכנו לאיש מקצה לשבת לפגישה זוגית לטיפול זוגי הצבא מאוד מאוד מאפשר את זה אומר לכו תטפלו בעצמכם כאילו קחו קחו כוח אל תגידו אנחנו מסתדר עם הכל נהיה חזקים לחזיק לבד לא קחו תבקשו את העזרה תיקחו את העזרה כאילו נתחיל לכם בשתי ידיים לתת לכם א עוד חיזוק וזה וזה משמעותי

א גם עוד דבר שהלך איתי ויש מדרש מאוד מתוק של רבי ברוקה שהוא מסתובב בשוק יום אחד ורואה את אליהו הנביא ואומר לו אליהו הנביא תגיד לי מי מבין כל ההולכים כאן בשוק הוא בן עולם הבא אז כולם מכירים את החלק השני החלק השני של הסיפור מספר על הרב שנייה נביא אומר אתה רואה את האנשים האלה השניים האלה אלה הם בני עולם הבא מצחיקים את כולם מסמכים את כולם מוסיפים אמונה לאנשים שככה שמורים חזקים אותם במילים טובות את זה הרוב מכירים את זה חלק של הסיפור החלק הראשון של הסיפור פחות מוכר זה שאליהו הנביא מצביע לו על מישהו שנראה ממש לגמרי נוכרי לבוש מלבושי נוכרי קושרת לסמוכים שלו כמנהג העובדי לילי אומר הוא בן עולם הבא ורבי

בוקר ממש מתפלל מה לא ולבין העולם הבא הוא אפילו לא חשב שהוא יהודי הוא קושר איתו שיחה והוא מספר שהוא חן יהודי והוא עובד אה א בבית סוהר של הגויים ומה שהוא עושה שם הוא הם לא יודעים עליו הוא מסווה את יעדותו ובעצם מה שהוא עושה זה לעזור ליהודים בשבי שם א לאפשר להם לעזור להם א גם אם הוא שומע מבין כל החלונות הגבוהים שמה על גזרות מתוכננות או על א על דברים שקשים שמתוכננים כלפי עם ישראל אז הוא הולך לגדולי הדור מבקש מהם שיתירו ברחמים ובתפילות ושיפעלו לבטל את הגזירה ובעצם אה א ככה הוא פועל וכשמקשיב רבי ברוקל היהודי הזה שהיה נראה לו כזה נוכרי ולא רלוונטי וכזה הוא הוא שלובש כאלה סרוכים של עבודת ללילים הוא

הזכה לעולם הבא אז הוא אומר כן זה בן זה בן עולם הבא הוא יכנס בוודאי לגן עדן כי מה שהוא עושה זה מסירות נפש יומיומית שהוא הרי בסכנה אם גלו שהוא יהודי הוא מסתכן ובסכנה ומתוך מסירות גדולה בסדר כדי לעזור לעם ישראל הוא בן עולם הבא והסיפור הזה הלך איתי ואני אומרת יש בתוכנו כל כך הרבה הרבה בני גן עדן כן כל כך הרבה אנשים שהניחו את עצמם בצד ופועלים ופועלים תמסרות גדולה בשביל הכלל כל אחד במקום שלו בחזית שלו בהכף שהוא יכול בכלים שיש לו כל אחד עם ה עם מה שהוא יכול לצאת את החלק שלו בפאזל הזה לעם ישראל כל כך הרבה בתוכנו מסתובמים ות לפעמים את מסתכלת אומרת אה נו לכי תדי איזה נשמה ענקית זורחת מאחורי ה

היה לי איזה רגע אחד כזה זה חמוד ומצחיק ומתוק והכל ביחד. תחילת המלחמה אם את זוכרת היה איזה רגע שכולם התחילו לחפש תיציאת ציציאת מלא מלא בעלי חזרה מהצבה עם סיפורים שחברה הגיעו לה תגיד יש לך שחפץ קדוש יש לך שחפץ קדוש את מבין מה זה השחפץ הקדוש שמדובר וכולם מסביב חיפשו בקשירה ציציות הייתה אז סביב היתרוא זה התקופה הזאתי שכולם חיפשו ציציות אה יום אחד נכנסתי לאיזה לאיזה סופר ולפניי עומד בחור גבוה לא יודעת כמה כמה קעקועים כל סנטימטר מרובעפ פוני בגוף שלו היה מקועקע והכל מכור ובתוך כל הדבר הזה אני פתאום קולטת שמאחורה משתנזלת להזיצית שכפץ קדוש

שחפץ קדוש ואני באותה תקופה דעת הכל הציף אותי הכל היה מוצף באמת גם הרבה טקט כבר גם אה אה ובמש ניגשתי אליו אמרתי לו סליחה ככה אני רק חייב להגיד לך שזה ממש מרגשת אותי לראות אותך עם הציצית דוד שלא בשיצית אה הם אה הוא מסתב אחורה וקולט את הזה מכניס את זה פנימה ואומר אני מגיל 13 ציציות עולה על הקטנוע שלו ונסה משם כזאת חרקה כזאת עצמי רחלי איזה מצחיקה קודם כל חוץ מזה מחוץ תקשחליפות לאנשים באמצע הסופר זה טפלי בזה אחר כך אבל חוץ מזה איזה מצחיקה מה את חושב שלת שעכשיו התחיל לבושטיצית הוא מגיל 13 לאשתיציות רק שאת אף פעם לא ראית כי זה תמיד היה בפנים ובמובן היותר רחב אמרתי רחלי את מתרגשת עכשיו מהחייל ההוא

שפעם ראשונה בחיים שלו לובש את הציצית ואת השכבץ הקדוש. אולי אולי פיזית הוא לובש את זה עכשיו, אבל זה לא מעכשיו. בDNA שלו הוא שם, הוא לעולם, הוא תמיד לבש ציצית. רק שתמיד זה רק פת בפנים. כל כך הרבה סיפורים כאלה פגשנו השנה ואספנו לשנה. בתוך המלחמה היו כל כך הרבה רגעים כאלה. ממש שלח איתי סיפור שפרסם סופר עומר ברק פוסט שהוא כתב ש שליל שבת אחד מתעורר בו רצון וצורך אז להדליק נרות שבת עכשיו זה משהו שהוא בחיים לא עשה והוא לא ידע איך עושים אבל הוא ישב עם הילדה שלו ועם שמחת תורה פרצה כי רצו לחלוות אותנו כי אנחנו יהודים אז אז הוא רצה להיות ודי רצה להדליק נרות שבת וחיפש בדיוק מה ואיך עושים רצה זה קח שתי

נרות והדליק אותם אבל הוא לא יודע מה לברך אז הוא בירך את הברכה להדליק נר של חנוכה שזו ברכה שהוא הכיר ואני קראתי את זה בלופ אני לא יודע כמה פעמים עם דמעות בעיניים ואני אומרת השם תראה את הבנים שלך תראה את הנשמות הגדולות האלה כולנו מחוברים וכולנו שם ובDNA אנחנו גם פעלנו ועשינו את זה תמיד רק עכשיו זה פשוט מתגלה החוצה וכל השייכות והזהות האמיתית שלנו פשוט נגדשת ו ופשוט יצא קצת החוצה אבל אנחנו תמיד היינו שם וואי אחי את מרגשת בסיפורים שלך כאילו אני מקשיבה לך ואני אומרת את מדברת על רבי לוי יצחק שנמצא למעלה אבל אני פה בארץ אני מסתכלת עלייך ואני אומרת וואי את ממש רבי לוי צריךצ'וב כאילו זה ככה את לוקחת

עוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור ו וכאילו העין הטובה הזאת וואי המכלול הזה לראות את זה זה ואת זה וכאילו לאסוף את כל הספרים המרגשים לזה ממש מרגש אותי אני חייבת להגיד לך את זה

זה באמת העם הזה שהוא מרגש ובאמת באמת העם הזה

זה העם וזה ההסתכלות של אנשים מסמים שמסתכלים ככה על העם

כן והזכות להיות שייכת לעם הזה כל כך הרבה יותר פעמים במהלך המלחמה אני אומרת ממלמלת את התפילה הזאת אחרת שלא עשה לי גוי הזכות הזאת שאני שייכת לעם הזה שנולדתי לעם הזה בכלל במתקה הזאת

חלי יקרה לסיום אולי יש לך איזשהו סיפור א מהמקום הפרטי שלך משהו עם התמולדות או בזוגיות או עם הילדים ילדים מהלך כל המלחמה הזאת שאת יכולה לשתף אותנו.

היה לי רגע עם א עם הבת שלי ממש תחילת המלחמה. א כאמור ממש היינו צריכים לעבור דירה חודש בקיץ שלפני המלחמה.

אה ואז הוא אומר לנו תקשיבו יש איזה עיכוב קל תמצאו פתרון זמני רק לאחרי החגים. אחרי החגים תכנסו לבית החדש. היינו צריכים לפנות את הבית הקודם. יש לנו חודש עד שיהיה הבית החדש יהיה מוכן באמצע מערשים אמרנו טוב באמת באמת זה רק חודש וזה רק החגים גם ככה הכל יה רק חגים ניכנס לאיזה בית זמני נכנס לאיזה בית זמני רוב אנחנו רוב הדברים שלנו מקופלים בבית החדש אנחנו ממש עוברים כמה מזרנים כיסות קטר פלסטיק כמה ארגזים של דברים בסיסיים לחודש ולאף אחד מאיתנו לא היה מושג שהחודש הזה ימשך ויפצח ויערך לשנה וחצי בבית זמני

וואו בבית הזמני הזה תהיה בשנה וחצי

שנה וחצי ערב פסח האחרון עכשיו נכנסנו לבית החדש א ובתוך כל הדבר הזה עם חוסר הודעות כזאת א פורצת את המלחמה ומיד אחריה אם את זוכרת זה היה שלב גם שלא היו לימודים בתי הספר היו סגורים אין

נכון

א אבל הבת שלי קיבלה משימות בזום והיה לה מחנה ובגרות ומתמטיקה ובגרות והיא קמה בבוקר התקופה הזאת שגם ככה י הכל היה מציף ומוצף וכל הילדים כל ה אה ומה מה עושים ומה עושים אה אה מה עושים עכשיו? אנחנו מנסים להבין שאנחנו קולטים אין תשתויות פסק אינטרנט כל זה לא העברנו את זה כי זה בית זמני ואנחנו קולטים שאין לנו עכשיו הרבה מה לעשות זה מה עושים עכשיו אין אין ל כוח הרבה למשוך אינטרנט אפילו משכנים כוחגרים באזור שאין ש לא היו שם שכנים עדיין בקיצור בתוך הבלגן הזה אני אומרת לה תקשיבי אני אני רואה את ה את השערה שב אני אומרת לה תקשיבי ננסה רגע להתקשר לבזק לא יודע אם לא יודעת אם זה יעזור אבל ננסה א ואני מתקשרת

לבזק ולהפתעתי אמנו להפתעתי ימנו ואפילו מהר שלום מדברת נומי אני מוקדנית של בזק איך אפשר לעזור נעמי באמת אני ממש אשמח לעזרה אמיתית א אנחנו חייבים איכשהו לחבר פה אינטרנט וזה ולא לא נפתח לי עוד ודך הטלפון ולא כלום אני חייבת לחבר אומרת לי אין בעיה אמרתי לה תקשיב אין לי מושג דברים שרק בא לי אחריים אמרת לי אז תביא את בעלך אמרתי לה אין לי מושג אין לי קשר איתו אין לי מושג מה קורות אמרתי לי בואי ננסה בוא ננסה לתות הקהביתה נורא אופטימית וזה עבד לה ניסינו ותפסנו גשר איתו הה על הקב ככה הצמנתי את הטלפונים וזה שעביר לה את כל המספרים שצריך אז מסתכלת כל הפים לי תקשיבי בסדר אנחנו מבינים מה זה אנחנו צריכים

לשלוח תכנאי אז צריך לשלוח לי תכנאי עד שיגיע אלינו עד שזה אני צריכה לחשוב את הפתרון אה היא מקשיבה לכל הבעלאגן היא קולטת את הסיטואציה היא מבינה היא שומעת את הילדה שלי ברקע בעלי היא אומרת לי פתאום האמרת לי וואי זה מה זה קשוח עכשיו בחיים אף מוקדנית של אף בזק לא אמר לי בטלפון וואי זה מה זה קשוח זה היה מפתיע מאוד היה נכון האמת שזה באמת קשוח באמת אני אשמח אם יש משהו שאפשר לעשות אמרתי טוב תקשיב תקשיב אני רגע עולה לממונים שמעליי שמה לי את המנגינת רכה הזאתי שלא נגמרת

והיא עולה לא אחרים שמעליה והיא חוזרת עלי אחרי כמה ז אומרת לי תקשיבי אנחנו ממש מביאים את המצוקה את הבעיה את הקושי אנחנו נמצא לזה פתרון אנחנו נווותר על התכנאי נעשה את זה משהו אצלנו וזה זה רק עלי 17 ש₪ אין בעיה אין בעיה קח בוא נסדר ואני באתי ברגע אמא יש פתרון זה עוזר אני אני נושמת לה כזה זה בתקווה בתקווה בעזרת השם ו ולאט לאט כאילו ממשפט למשפט אני אני רק שומעת את את נומי הזאת שדעת התחילה כל כך משימתית את השיחה ומדי פעם היא אומרת לי וואי זה מה זה קשוח זה בקיצור רק מה מסתבר שאחרי מעל אישרו והם יעשו את זה דרכה ו ופתאום באתי אומרת לי כן יואו א זה מתחיל לאהב ומתחיל זה והתחיל להפיע אינטרנט וא אומרת לי

כל הזמן הייתה הייתה איתי אגב ככה זה בטוח זה מצליח זה מתחיל זה עוזר זה קורה תקרוא לי ממש ממש אתה יודע אמרתי בטח בטח האם את זה זה מה זה קשוח

וזה איזה רגע מתוק אחר כך כתבתי את הסיפור הזה על נומי עם בזק וכבר גיסתית הגעה את בזק ואחר כך כבר תוך כמה דקות כבר קיבלתי טלפון מה זה זה סמקת כשרי לקוחות מבזק שאומרת לי וואי תודה רבה על הפוסט נומי קיבלה קידום אנחנו גם מתח שק

וואי

אבל יותר מזה וזה מה שהיה לי הכי חשוב סיפרה לי שאתם הפיץ אותה פוסט הם הפיץו אותה לכל עובדי בזק עם הבקשה הזאת של רק בואו תראו אנחנו כל כך רק צריכים לראות אחד את השני. רק שמה שנומי עשתה לי באותו באותו ימים אחר כך זה היא פשוט ראתה אותי. ראתה אותי רגע מוצפת עם בעל שלא נמצא עם ילדה שצריכה עכשיו עזרה ועוד הרבה הרבה ילדים אחרים ברקע שכולם צריכים את זה ובית זמני ואין אינטרנט ואין תקשורת ואין הכל והיא ראתה אותי והיא פשוט אם הייתה יכולה הייתה שולחת ככה איזה יד דרך הטלפון להחזיק אותי לתת לי איזה יד ולכת איתי את הרגעים שלה מה זה קשוח והלכתי עם זה אחר כך ואז אחר כך כש אנחנו מחזיקות יום יום את הילדים בתוך

המלחמה ולראות את זה בעיניים כאלה של נומי לראות את הילדים שלי ככה לראות אותם פשוט לראות אותם לראות את כל מה שזה מציף לראות את כל הרגעים היו רגעים חזקנו כולנו מחזיקים הרבה היה איזה רגע ממש שבוע אחרי פרוץ המלחמה שהיה לנו חשש לחדירת מחבלים ביישוב ליל שבת בראשית אני לבד עם הילדים סעודת שבת אנחנו אוכלים לבד ופתאום הזעקה והזקה עם גם תוספת של קרוז של חשש חדת מחבלים ביישוב ואנחנו כולנו אחולי סרטים ממה שהיה רק שבוע קודם וואו ואני עם הילדים אין ממד אנחנו נכנסים לאיזה חדר אמבטיה קטן כולנו סגורים אבל העיניים האלה של נומי של רגע להסתכל ולראות את הילדים להיות איתם איתם רגע ואני מושה שזה משהו מתנה ש נתנה לי

אחר כך לכל המשך המלחמה לראות את הילדים לא רק בלראות אותם מלמעלה לא רק לראות שזה שסידרנו סימן v לראות אותם באמת בלהיות איתם כמו אנוכי בצרה אז ככה יכול להיות כמו לתת תגיד וואי זה באמת זה מה זה קשור אח לפני שמתחילים לחפש פתרונות עוד לפני שמתחילים לסמן את ה רק להיות ולהגיד באמת זה באמת זה מה זה קש לך ממש ממש וואי תודה רבה על כל הסיפורים שהבאת תודה על הראייה שלך על ההסתכלות שלך אני חוזרת על מה שאמרתי מקודם אבל זה כל כך יפה אני שומעת אותך ואני אומרת כל כך הרבה אנשים פוגשים את הסיפורים האלה בחיים וממשיכים הלאה אומרת הלוואי ויהיה לנו את היכולת הזאת באמת מת שנייה לעצור אחרי כל סיפור כזה ולהתבונן

וליצור איזה משהו. ליצור זה גם יכול להיות במחשבה, זה גם יכול להיות בדיבור, זה יכול להיות במעשה, בכל דבר שהוא אבל השנייה, רגע שנייה, לשהוט בדבר הזה הוא ה הוא היכולת אחר כך להגיד את המשפט הזה וואי זה מה זה קשוח כאילו להיות ולא לעבור עליו והאטרף הזה של החיים. אז א ממש תודה רבה על המילים שלך שנותנות הרבה הרבה כוח

אמן

ותודה על המורה שלך עוד מהכיתה מגיל היסודי

ששכחה אותי לכתוב לעיתון ו

בדיוק שבזכותה היא נתנה לך את האומץ להתחיל א להתחיל לכתוב להוציא מילים לעולם

כן

מדהים

האמתי שאחרי שיצא הספר הראשון שלי שמתי לב והיה איזה כתבה גדולה עליו בפנימה אז כתבתי תודה למרורה אסתר מכיתה ג' ואז היא כנראה איכשהו הביאו לה את היתון או משהו ויצרה קשר שנים לא היה לי מושג איך אני ממצאת אותה ואיפה אני מוצאת אותה והיא התקשרה אליי כי באה לי שיחת טלפון מאוד מאוד רגשת ממנה אמרתי להורסי אני חייבת לך המון המון תודה רבה המון המון תודה רבה שאמרת לפעמים אתה פוגש ילד נוער מישהו ואת הוא רק הוא לא צריך הרבה צריך רק איזה מישהו שיפתח לו את הדלת או כמו מלאך שנוגע בו ואומר לו גדל צריך רק מלאך שיגע בו בעיניים טובות ויגיד לו גדל ואמר שטריתה אבל אח שהבי בעין טובה ואמרה לי גדל

וואו תודה שתמיד אנחנו נהיה המהלכים הטובים האלה שנגיד ונראה את האנשים אחרים ונגיד להם גדל אמן

אמן

שנזכה תמיד

ותודה לך מן זקד אותי כאן והתרגש והלוה והגיע למשהו למישהי שהיתה צריכה לשמוע ו

בעזרת השם נכון בלב

אמן ואמן תודה רחילי

תודה רבה לך א