"הילד אמר 'נפלו לי הרגליים'": מיטל גלאם על הרגע המכונן בחייה

יש לי עגלה בחצר אני לוקחת אותו לקופת חולים מגיעה לרופה היא בודקת היא אומרת גברת דחוף עכשיו לא לניאדו לא מאיר עכשיו עד בבית חולים שניידר יום אחד בשעת צהריים אני ובעלי מקבלים שיחת טלפון שיחה לא נעימה שחמי הוא היה קבלן בניין הוא עבד במבנה בכפר סבא נפל משש קומות נפצע מאוד קשה והוא מורדם ומורדם מונשם בבלינסון א מאותו היום בעלי התחיל להתחזק בתורה שמירת מצוות ללכת לבית כנסת יום שבת מביא לי פלטה מביא לי מיחם והיה לי מאוד קשה אז התחלתי פשוט להציק והתחלתי להוציא לו בערב שבת את הפלטה שהוא הולך לבית הכנסת כל השיעורי תורה הייתי רבה איתו וככה עובר איזה רה חודשים ובעלי הולך לרב ושואל אותו כבוד הרב מה מה אני

עושה אין לי שבת אין לי בית כל הבית שלי בבלאגן הרב אומר לו תשמע תעגל פינות אולי תיקח את אשתך לבית הכנסת תשמור על שלום בית ובעלי חוזר הביתה והוא מספר לי את התשובה של הרב היה לי מאוד קשה לקבל ואמרתי לו תשמע אני עוזבת ואוא אומר לי טוב טוב מיטל מה קשה לך שאנחנו לא נוסעים בשבת אמרתי לו כן לא אכפת לי הפלטה תשאיר אני רוצה לנסוע בשבת ווא אומר לי בוא נשאיר את הפלטה נשאיר את המיחם אני אלך הבית כנסת ביום שבת בבוקר נחזור נעשה קידוש וניסע אז עוד פעם נוסעים מפה נוסעים לשם עובר ארבעה חודשים אחרי הם מגיעים לחודש כסלו דצמבר נר ראשון של חנוכה חמי כל הזמן הזה היה בשיקום בבית לוונשטיין והוא מגיע אלינו הביתה נ

ראשון סופגניות לביבות כולם ככה ביחד א הבן שלי ילד בריא פעיל בן שנתיים ועשרה חודשים קנינו לו טרקטורון גדול ממונה כזה בשעת לילה מאוחרת כל האורחים הולכים הביתה ויום למחורת חמ לפנות בוקר הבן שלי קורא לי מהחדר אמא יש לי שירותים אני אומרת ניסים תלך הוא אומר אמא אני לא יכול ללכת בעלי קופץ מהמיטה לוקח אותו לשירותים חוזר אליי אומר את יודעת לקחתי אותו אבל הוא לא עמד על הרגליים אמרתי טוב אולי הוא עייף משהו מאתמול בלילה א בת בבוקר חופשת חנוכה היום באותו בוקר אני מעיירה אותו בוא ניסים אנחנו הולכים קניתי לו כרטיסים להצ ובאים לצאת הוא אומר אמא את לא מבינה נפלו לי הרגליים אני הולכת לחדר של הילד מנסה להעמיד

אותו רפלקסים אין כלום אין תגובה אין שום דבר א ככה ממש שתי רגליים קרות כמו קרח לא זזות כלום יש לי עגלה בחצר אני לוקחת אותו לקופת חולים מגיעה לרופה היא בודקת היא אומרת גברת דחוף עכשיו לא לניאדו לא מאיר עכשיו את בבית חולים שניידר במהירות אני עולה על מוני ספיישל מגיעה לבית החולים שם מבינה שמעבר ככה באמת הבן שלי שוכב במיטה ו אף אחד הרופאים כאילו כולם מסביבו רופאים יוצאים נכנסים ופתאום אני רואה את הפרופסור ועומד מולי ואומר תגידי הבן שלך אז זה הלך בכלל מתי שהוא ואז אני אומרת לו בוודאי אתמול קנתי ל טרקטורון עשינו זה עשינו אצלנו ערב בבית ואז הוא מסתכל עליי בחצי מאמין כזה והוא מודיע שהוא יעשה את כל

הבדיקות ואז אני אומרת לו דוקטור לא לא הביתי אותו מחללית תקשר לרופאת משפחה פנקס חיסונים טיפת חלב הבן שלי בריא הבן שלי הולך וכולי ככה בהיסטריה ואז הוא אומר אתם מטש זים פה נעשה את כל הבדיקות בימים הקרובים באופן הכי דחוף ויהיה בסדר אותו יום אין מקום מכף רגל ועד ראש שלא דקרו אותו הכניסו לו את הרגליים כמו ספירלה כזה כמו שאוהב אבק שיהיה לו חום גוף אין כלום אז ברגע הזה בשעה 11 בלילה ככה כל כבר הלכו בעלי הולך הביתה אמא שלי כל מה שהיה איתנו וברגע הזה בכיתי באמת בכיתי ממקום כמו גוש כזה לא ידעת איך להסביר א והתפללתי וככה ביקשתי את הקדוש ברוך הוא שיעזור לי וברגע הזה הרגשתי שהקדוש ברוך הוא עוטף אותי הרגשתי

את אלוהים לידי והוא מחבק אותי ו ואז אמרתי הקדוש ברוך הוא אני יודעת שזה בגלל מה שעשיתי לבעלי אניו יודעת שזה בגלל מה שעשיתי לו בשבת בשבתות האלה ארבעה וחצי חודשים שאני בבית החולים עם הבן שלי קראתי לבן שלי נסים על שם חמי וזכינו גם לראות נס לאט לאט הוא התחיל להרגיש תחושה ברגליים לאט לאט להזיז אותם ואחרי שבעה חודשים ויומיים הבן שלי התחיל לעמוד ליפול לעמוד וליפול וברוך השם זכה לחזור ללכת וזה היה הר המכונן שלי הרגע הזה שהבנתי שהקדוש ברוך הוא היה איתי שמר עליי שמר על בעלי על הבן שלי על השלום בית שלנו ועל השבת שבעזרת השם שברוך השם זכייתי לקחת על עצמי אף אחד לא יודע להסביר לי מה קרה עם מה קרה עם הבן שלי אני ידעתי אני ידעתי כי זכייתי לקבל חיבוק מהקדוש ברוך הוא מאבא שבשמיים כי הוא רופה ו בשר ומפלי לעשות