השם נמצא בכל פרט

תגידו מה ההבדל בין ראייה לשמיעה? כשאנחנו שומעים סיפור אנחנו צריכים להאמין למי שסיפר לנו אותו. אבל כשאנחנו רואים בעיניים כבר אין לנו יותר שאלות נכון? קראייה זה ודאות. לכן הפרשה פותחת בראי אנוכי נותן לפניכם. הקדוש ברוך הוא לא אומר שמעו אלא ראו. כלומר התורה רוצה שנחיה את האמונה לא רק משהו ששמענו עליו אלא כי משהו שאנחנו רואים מוחשי וממשי שהוא בלתי ניתן לערעור. תחשבו על תלמיד בכיתה ששומע מהמורה על איזשהו ניסוי מדעי. זה נשמע הגיוני, אבל תמיד יש איזשהו סופק קטן. ואז פתאום הוא מביא את המבחנה ועושה את הנישוי מולו. מאותו רגע זה לא סיפור ששמעתי, זו מציאות. נכון? כך גם בעבודת השם. כשחיים את האמונה רק

שמיעה, היא נשארת כרעיון תיאורטי. אבל כשאדם בוחר לראות את יד השם בכל פרט, בילד שמחייך אליו, בפרח שפורח, בפרנסה שמגיעה ממקום לא צפוי, זה הופך לראייה פנימית. זה כבר לא עוד סיפור ששמעתי. זה האמת שאני חי אותה. הרבי אומר שהעבודה שלנו היא להפוך את האמונה מאולי לברור, משמעתי לראיתי. אז איפה השבוע הזה אתם בוחרים להסתכל בעיניים של ראייה ולגלות את יד השם כמציאות מוחלטת? ‏Yeah.