אל תחשוב יותר מדי - הרב מרדכי לוי (עם כתוביות בעברית)

אחיי ורעיי היקרים, שלום לכולם. אנחנו הגברים, כל בוקר ברוך השם זוכים: מניחים תפילין. תפילין של יד, ולאחר מכן תפילין של ראש. נשאלת השאלה: מדוע מתחילים עם תפילין של יד? הרי הגוף, קודם כול, יש לנו את הראש. הראש זה האיבר הכי הכי חשוב שיש בגוף האדם. כתוב גם על פי ההלכה, דרך אגב, אדם שמתרחץ, צריך קודם כול לחפוף את ראשו ורק אחר כך את שאר איבריו, לפי הסדר. רואים שהראש תמיד, לכן זה נקרא ראש. אם כן, ההיגיון היה אומר שקודם כול צריכים להניח תפילין של ראש ורק לאחר מכן תפילין של יד. אבל לא. לפי ההלכה, אנחנו קודם כול מניחים תפילין של יד, רק לאחר מכן תפילין של ראש. ובכן, מה מסתתר מאחורי הדבר הזה? שאלה שנייה:

ידוע שעם ישראל העם הנבחר. הקב"ה, לפני שנתן את התורה הציע את זה לכל העמים. כל עם ואומה שהגיעו אליו שאלו אותו: מה כתוב בתורה? הגיע לבני ישמעאל, אמר להם: כתוב שמה: לא תגנוב. אמרו: לא, לא, לא מתאים לנו, אנחנו - ידו בכל ויד כל בו... בקיצור, לא מתאים לנו. הציע את זה לבני אדום, אמרו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תרצח. אמרו לו: לא לא, אנחנו - על חרבך תחיה, לא קשור אלינו. וכן על זה הדרך. עד שהגיע לעם ישראל ואז כולם אמרו: "נעשה ונשמע". נשאלת השאלה: מה זאת אומרת "נעשה ונשמע"? מה, בן אדם, בלי לדעת מה נותנים לו, בלי לדעת מה כתוב, מה זאת אומרת נעשה ונשמע? אומנם בגלל זה נבחרנו וקיבלנו את התורה, אבל מה זאת אומרת

אדם יעשה ורק אחר כך ישמע? מה זה נעשה ונשמע? צריכים להבין, מה המסר פה? מה מסתתר מאחורי זה? ובכן, אחים ואחיות יקרים, שאלה אחת מתרצת את חברתה, ואני רוצה להסביר לכם. כאשר אדם באמת רוצה להיכנס פנימה לקיום התורה והמצוות, צריך לדעת יסוד בחיים: ודאי שלכל מצווה, ודאי שלכל לאו שיש בתורה יש הסברים וישנן מטרות, והקב"ה ודאי כל דבר שהתורה אוסרת עלינו או שהתורה מצווה אותנו, ודאי זה לטובתנו, אין לנו על זה שום פקפוק. וישנם גם הסברים למכביר בכל מיני ספרים, וגם פה בערוץ הנפלא ניתן לשמוע מהרבנים ומהמרצים הסברים על כל מיני מצוות. אבל צריכים לדעת דבר אחד, לא בגלל ההסברים, לא בגלל ההבנה שלנו אנחנו מקיימים את

המצוות. אלא יהודי צריך קודם כול שתהיה לו אמונה תמימה בבורא עולם. ראשית, אנחנו אומרים לבורא עולם "נעשה", אנחנו קודם כול עושים. אין לנו השגות ואת השכל ואת היכולת להכיל את בורא עולם, את המצוות, את התורה שהיא תורה אלוקית, תורה רוחנית. אז אנחנו קודם כול ניגשים בהכנעה, אנחנו מאמינים ואנחנו עושים. לאחר מכן, שהנחנו את הבסיס, עכשיו אנחנו נוכל כל דבר באמת ללמוד, להבין, להשכיל. ישנם דברים שנבין יותר, ישנם דברים שנבין פחות, ישנם דברים שאולי לא נבין אף פעם, אבל צריכים לדעת: הכלל בעם ישראל זה קודם כול נעשה ואחר כך נשמע. רק ככה מתקדמים. ולכן גם כאשר מניחים תפילין, זה הסדר. הרי הראש, זה מראה על מה? זה מראה

על חשיבה, המוח נמצא בראש, אני רוצה להבין, אני רוצה לחשוב על מה שאני עושה. לעומת זאת, היד, יד מלמדת על עשייה. באים לומר לנו, מצוות תפילין, ידוע שגם בבר מצווה, זו אחת המצוות הראשונות שיהודי זוכה לקיים. הסמל של בר מצווה, הרי מה זה? זה התפילין. באים לומר לילד כבר מגיל בר מצווה: אתה עכשיו מתחיל את המצוות. תדע לך, איך מתחילים את המצוות - קודם כול, תפילין של יד, בא לומר: קודם כול, הפעולה היא עשייה, נעשה. אחר כך תפילין של ראש, אחר כך נשמע, אחר כך אנחנו נבין. קודם כול נקבל על עצמנו לעשות. לפי זה גם נבין, אנחנו כל בוקר בתפילה מסיימים את התפילה בפסוקים שמסמלים את גדלותו של בורא עולם. אנחנו אומרים שמה:

אין כאלוהינו, אין כמלכנו, אין כמושיענו, אין כמו בורא עולם. לאחר מכן אנחנו שואלים: מי כאלוהינו? מי כאדוננו? מי כמלכנו? נשאלת השאלה: סליחה, אחרי שאתה עונה את התשובה, אתה שואל את השאלה? אתה אומר: אין כאלוקינו, אין כמלכנו, ואז אתה שואל: מי כאלוהינו? מי כמלכנו? מראש, קודם כול תשאל: מי כמו הקב"ה? מי כמו אלוקינו? ואז תגיד: אין, אין, אין כאלוהינו, אין כמלכנו. אבל אחרי שאתה מניח אקסיומה שאין כאלוקינו, אין כמלכנו, אז מה הטעם לשאול? אלא היא הנותנת, כמו שאמרנו, יהודי שרוצה לשאול מי כאלוקינו, מי כאדונינו, קודם כול צריך להאמין שאין כאלוקינו, אין כמלכנו, אין כמושיענו. אחרי זה, אתה יכול לשאול, כן: מי

כאלוקינו? נוכיח לך שאין כמו אלוקינו. אבל ראשית, קודם כול האמונה התמימה זה העניין של ה"נעשה והנשמע", כמו שאמרנו. ובאמת, המשילו על זה משל נפלא כדי להמחיש לנו את העניין. שאדם לא צריך כל הזמן שהראש שלו יהיה רק עסוק: בוא נחקור רגע, יש אלוקים? אין אלוקים? מאמינים? לא מאמינים? אם בן אדם כל הזמן יהיה מסביב לזה, הוא יאבד את כל האמונה שלו. אדם צריך לדעת, קודם כול, באמת, אמונה תמימה, זה הבסיס. על זה אנחנו בונים עכשיו. בואו נחקור, בואו נחזק את זה. משל למה הדבר דומה? אומרים שבתקופות קדם היה פריץ, פריץ של העיירה, זה היה אדם רשע, גוי, וכל היהודים היו מתחתיו, היה שליט עליהם בכפר. והנה, אותו פריץ רצה להשוויץ,

הלך ורכש סוס אביר מיוחד במינו, עלה לו המון המון כסף, המון כסף כדי להשוויץ. והנה, הסוס הזה - רכב עליו, הראה לכולם: הו, קניתי סוס מפואר. אבל מה לעשות? בלילה אמר: עכשיו כולם יודעים שיש לי סוס כזה יקר. אני מפחד שלא יגנבו לי אותו. מה אעשה? באורווה, כמה שאני לא אסגור את האורווה, יכול לבוא גנב, לפרוץ את המנעול ולגנוב את הסוס. אני חייב להעמיד שומר. את מי אני אעמיד שומר? אמר: אה, אני אקח את היהודי, את מוש'קה היהודי. טוב, הגיע לבית של מוש'קה, אומר לו: תקשיב טוב, הסוס הזה שקניתי אני מצווה עליך - אתה כל הלילה תשמור, תהיה עירני שלא תירדם. אוי ואבוי אם הסוס הזה ייגנב! טוב, מויש'לה שלנו מסכן, מה יעשה? מפחד

מהפריץ. נעמד שמה באורווה. אמר לו הפריץ: תקשיב טוב, אני יודע שאתה עייף מכל היום, לכן אני נותן לך עצה: אתה תשתדל, תנסה לחשוב כל מיני שאלות, כל מיני דברים ככה שאדם צריך להתבונן שזה מעורר את המחשבה כדי שלא תירדם. שמעת? אמר לו: בסדר, בסדר הפריץ, מה שאתה אומר אני אעשה. טוב, הפריץ חוזר לביתו, הולך לישון, אבל מה לעשות? לא נרדם. פחד, אמר: אולי היהודי הזה נרדם? אני חייב ללכת לראות מה קורה, שהוא לא ירדם. השעה הייתה שתים עשרה בלילה. מגיע לאורווה, הוא רואה באמת את היהודי עירני, עומד ככה כמו שצריך. הוא אומר לו: כל הכבוד, אני רואה שאתה עירני על אף שאתה כל היום עבדת קשה, יפה מאוד! אומר לו היהודי: כן כן, אני

עושה כמו שאמרת. אני חושב על כל מיני דברים שיחזיקו אותי ער. אמר: על מה? על מה אתה חושב? ספר לי. הוא אומר: אני אגיד לך, אני חשבתי, הרי כשיש חתיכת עץ, העץ הוא שלם, כאשר לוקחים מסמר ועם פטיש דופקים, נהיה חור בעץ. איפה נעלמה חתיכת העץ שהייתה קודם? הרי המסמר חדר לתוכה, איפה נעלם...? החור הזה, איפה נעלמה חתיכת העץ שהייתה? וכל הזמן אני חושב: איפה, איפה נעלמה חתיכת העץ? איפה זה נעלם? וככה אני מנסה לחשוב, להתבונן. אומר לו: כל הכבוד, אני רואה באמת שאתה רציני, לוקח את הדברים כמו שצריך. יופי, תמשיך ככה לחשוב כאלה שאלות חכמות. הפריץ חוזר לביתו, מנסה להירדם, אבל מה לעשות? שוב, מפחד שמה הסוס ייגנב. שעה שתיים

בלילה. שוב יוצא מביתו, מגיע לאורווה לבדוק שמוישל'ה שלנו עדיין ער. הוא רואה באמת, מוישל'ה ניצב ער ליד הסוס, ליד אותו סוס, הוא אומר לו: כל הכבוד! תשמע, אתה ער, יפה מאוד! נו, אתה עדיין חושב על כל מיני שאלות? הוא אומר: כן, עכשיו יש לי כבר שאלה חדשה. הוא אומר לו: איזו שאלה? הוא אומר: אני יודע, כשאני קונה בייגלה אז יש מסביב את הבצק האפוי ובאמצע יש חור. עכשיו, כשאני מסיים לאכול את הבייגלה אז את הבייגלה אכלתי אבל איפה נעלם החור? אז אני מתחיל לחשוב: רגע, איפה נעלם החור של הבייגלה? זה באמת... ואני לא מצליח להבין איפה זה נעלם. וככה זה מחזיק אותי ער עכשיו. אני חושב על זה, איפה נעלם החור? אומר לו הפריץ:

כל הכבוד, מוישה, אני רואה שאני יכול לסמוך עליך. יפה מאוד, תמשיך ככה עד הבוקר עם כל מיני שאלות טובות. הפריץ חוזר לביתו, רוצה להירדם, אבל כמובן, לא מסוגל, מפחד אולי בכל זאת מוישל'ה נרדם. שוב חוזר, זו הייתה השעה כבר ארבע לפנות בוקר, והוא רואה את מוישל'ה ככה שקוע גם במחשבות, אומר לו: נו, עכשיו, על מה אתה חושב עכשיו? הוא אמר: אני אגיד לך את האמת, אני חושב, תראה, אני כל הלילה הייתי ער. לרגע אחד לא ישנתי, כל הזמן חשבתי. אז אם אני הייתי ער וחשבתי כל הלילה, אז איך זה נעלם הסוס? לאן נעלם הסוס? ובכן, לפעמים בן אדם, מרוב שאלות ומחשבות שיש לו, הוא מאבד את הדבר העיקרי. לכן צריכים לדעת, בורא עולם רוצה את

התמימות בעם ישראל, נעשה ואחר כך נשמע. תפילין של יד, אחר כך תפילין של ראש. קודם כול אומרים "אין כאלוקינו". "אין כאלוקינו", אחר כך אפשר לשאול: "מי כאדוננו"? וזו הדרך הנכונה, בעזרת השם, להתקרב לבורא עולם. כי אם אנחנו מתחילים אך ורק עם שאלות, איך פעם מישהו אמר? על תירוצים אין תשובות, אבל על שאלות ישנן תשובות. זאת אומרת, אדם שבאמת רוצה לדעת את האמת, אז קודם כול הוא יגיע למסקנה שבאמת הוא מאמין שיש בורא עולם. אבל יש לו פה ושם שאלות, על כל שאלה אפשר למצוא תשובה. אבל אדם שכל השאלות שלו הן רק - אין לו בכלל בסיס, הן רק שאלות כדי להצדיק למה הוא לא בסדר, אז על שאלות כאלה אין תשובות. ולכן כולנו, בעזרת השם,

נחזור למה שעם ישראל תמיד אמר, במעמד הר סיני ועד היום, כל יום ויום כולנו אומרים נעשה ונשמע. וכשבורא עולם רואה שיהודי בתמימות אומר "נעשה ונשמע", הוא נותן לו את הכוחות ואת העזרה ואת הסייעתא דשמיא באמת להגיע להשגות גבוהות, להגיע להשגה מה זה בורא עולם כדי שאת כל המצוות שלנו נקיים, בעזרת השם, מתוך שמחה, מתוך הבנה, וגם לא מתוך הבנה, כי בורא עולם ציווה אותנו. ודאי כל דבר שציווה אותנו זה אך ורק לטובתנו. שנזכה כולנו, בעזרת השם, לבשורות טובות. אמן כן יהי רצון.