"לא לתת למלאך המוות לנצח": עירית אורן גונדרס על הפעילות המרגשת למען הורים שכולים

כותרת נוראית, פיצוץ במנהרות שלושה חיילים וקצין המנהרות נהרגו. סרן משה טרנטו עם תמונה ענקית של סר משה טרנטו שהוא נהרג עם עוד שלושה חיילים.

אירית, האישה שמאז ה7 באוקטובר עברה בין יותר מ-600 משפחות שקולות והפכה עבורבים לאמא של החיילים. איך ממשיכים לבחור בחיים מול כל כך הרבה כאב? ואיפה היא מוצאת את הכוח להחזיק אחרים יום אחרי יום? תראי, תיקרה, מה שלומך? שמחה להיות כאן.

ברוך השם.

מורן.

שמחה שאת כאן. אז באמת יש לך טייטל מאוד מאוד ארוך כדי שאני לא אטעה בו. אז בואי תציגי את עצמך.

שמי אירית אורן גונדרס. אני סגן אלוף במילואים. אני יושבת ראש ומייסדת עמותת אור למשפחות. זאת עמותה למען הורים ואחים ששכלו את ילדיהם במערכות ישראל. וכבר 20 שנה שאני פועלת בהתנדבות מלאה מביתי בראות. א ואני מאוד גה שביום העצמאות האחרון זכיתי בפרס מפעל חיים, פרס ישראל על השינוי שאנחנו מקיימים בתפיסת השחול בארץ ובעולם ושחוללנו שינוי בכל ההתייחסות שלנו. לכאב ומה עושים אחרי שהרבי מכל קרה? מה עושים אחרי שהחיים קורפים? ומה זה בעצם השינוי הזה? קודם כל תודה על הטייטל ככה הארוך והמרשים אנחנו ניכנס ככה לפרטים מה שנקרא קודם כל מעניין אותי לדעת איך הגעת לזה וגם מה השינוי שאת חוללת בעצם שבזכות זה את קיבלת את פרס ישראל

אז קודם כל אומרים שבן אדם נולד עם שורשים

נכון

ואז העץ צומח

אז קודם כל נולדתי בפתח תקווה

להורים שעלו מפרס משום שהם מאוד אהבו את הארץ ולא עניין אותם הכסף, אלא הם עזבו רכוש גדול ועלו לארץ במטוס בשנת 51. ולמרות שבי באחך שלושה חודשים כדי לקבל את כל האוניה עם כל מה שהיה לו ואמרו לו שהאוניה טבעה בים ואבי שהוא היה איש עסקים עמיד ביותר נשאר בלי כלום בארץ אבל לא עבדה תקבתו והם המשיכו עם חמישה ילדים א ואולי המסר הכי חזק שלי מההורים שלי זה שהם היו אנשים מאוד מאמינים ולא היה בית כנסת לידה הפרסית בפתח תקווה ואני בתור ילדה צעירה זוכרת שההורים שלי קמים כל יום שני וחמישי בבוקר מוקדם ומכינים קבלות לאן אתם הולכים? אנחנו הולכים לכותל. מה אתם עושים בכותל? אנחנו אוספים כסף להקים בית כנסת לידה הפרסית.

והייתי אומרת להם אמא מי מכיר אותך? מי מכיר את האבא? מה איך תגיעו לזה? והם לא ויטרו והם הלכו לראש העיר וקיבלו שטח והמשכו לעשות כסף ואחרי 17 שנה הוא קם בית כנסת אור חיים בפתח תקווה שחי קיים ונושם אור על שם אבא שלי נור בפרסית נוריאל וחיים חברו ושותף לעשייה והוא עד היום אני מקיימת שמה את ההזכרות של ההורים שלי שכבר עברו מן העולם לפני 25 שנה וואו, איזה מרגש זה. מה זה הכוח של ההתמדה והרצון והאמביציה לו, נחישות

וכשיש לך את המה אתה גם תמצא את האיך.

מדהים.

ואני נולדתי בארץ, התגייסתי לצבא.

היה לך דוגמה אישית מאוד טובה בשבילה

דוגמה של אהבת אחר. ההורים שלי היו חוזרים מבית הכנסת, פותחים את הטריסים בבית וכל מי שעבר היה מוזמן לחמין פרסי ואני עד היום התמונה של ההורים שלי

שפותחים את הטריס ואומרים לכולם לבוא ואני התרגלתי שהבית של ההורים שלי וכך גם הבית שלי היום

הוא פתוח לרווחה והוא מעניק אבה

ככה גדלנו

ככה גדלנו בלי הרבה אמצעים אבל עם הרבה אהבה ואמונה ואמונה איך אבא שלי היה אומר לחם לאכול ובגד ללבוש בכל מה שיש שהשם יתברך ככה אני גדלתי ו יש לי מזכרת מאוד צורבת א מהבית שלי שהרדיו מדבר ואמא שלי שומעת שחייל נהרג והיא הייתה בוכה את נשמתה אני זוכרת עד היום את הבכי של אמא שלי על כל חייל. זה משהו שהוא טבוע בי עד היום. עד היום. התפגשתי לצבא כמדסית בבית ספר לטיסה. אלופה צהל בירי אחרי מאמץ. אני בוגרת וינגט. הייתי בנבחרת ישראל בהתאמות א אומנותית וזיכרון שיש לי זה שפרח טייס שמאוד אהבתי שהיה לך חלום להיות טייס קרב דן אינסלר הגיע אליי יום לפני סיום קורס טייס והעיף את הכובע שלו באוויר ואמר לי רית אני תאס

קרב אני תאס קרב ולא הייתה מאושרת ממני אני יצאתי לקורס קצינות אנחנו נפגשים בכנף 25 רמון הוא מתאמן 16 אני קצינת ספורט בבית ספר לטיסה 2 בלילה פרחות ב במגורים מגורי קצינים תאונת מטוס ורטיגו דן אינסלר נהרג

וואי

את ה את הרעש ואת החוסר יכולת שלי להכיל את הדבר הזה במה עושים אני לא ביקרתי בקבר שלו ולא ביקרתי את ההורים שלו. למרות שזה משהו שחרוד בנשמתי. גם הלילה הזה, גם הצרחות האלה וגם הכאב של חלום כל כך גדול שנגוז לבחור שהוא יפה הבלורית והתואר. א, התקדמתי בצבא כסגן אלוף, כראש הנפצינים של חיל ההנדסה העקרבית ואת פוגשת את ארץ ישראל הכי יפה שלך. ופתאום באמצע דיון הביפר מצלצל. אני יושבת עם ישיבה עם קצין הנדסה ראשי בכל המטה מרים את הביפר שלושה חטופים בארדו על ידי החזבלה אבייתן אברהם וסוואיד כולם ממשיכים בדיון אני כבר לא בדיון אני חושבת עכשיו מגלגלת מחשבות מה קורה עכשיו לאמא שאולי היא בשוק ואבא שהוא עכשיו סוגר

עסקה או אני לא יכולה לנשום. אני מבקרת את המשפחות האלה שבת ועוד שבת. אומרת לאב משפחת אברהם, אברהם הוא היה גם אח שקול, אל תלבש חולצה שחורה שאתה הולך לשת דברים באום לשכנע שיחזירו את הבן שלך. תלבש תכלת. אפילו קניתי לו חולצה בצבע תכלת ואני מבקרת את ציפורה אבייתן בטבריה והיא לא יוצאת מהבית. היא אומרת לי, "ריתה, איך אני יכולה לצאת מהבית? תסתכלי כאן על ההרים. אני לא יודעת אם הבן שלי מעבר להרים חי או מת ואני בוכה איתה. ואני כל שבת, אני יודעת שאתם ערוץ דתי, אבל אני כל שבת נוסעת אליה עם סיר אורז פרסי ויושבת איתה ומעודדת אותה והיא לא יוצאת מהבית. שלוש שנים היא לא יודעת עם הבן שלה, חי או מת. קצין המנהרות

אביב חקני נהרג. אני מיניתי אותו. קוראים לי אומר לי מהר למנות את קצין מנהרות הכי טוב לעזה כ המצב בעזה מאוד התחמם

אנחנו מדברים כמה שנים לפני

זה היה בשנת 2004

ואני מרעינת 20 קצינים זה היה תפקיד אז היה עכשיו כל הנושא של המנהרות היה גם אז מאוד מאוד רלוונטי

ופתאום נכנס אליי קצין שכל כך אהבתי אותו סרן משה טרנתו שהתחננתי לפניו שיתקדם בצבא לממפי וניתן לו מענק אתה נכנס אליי אומר לי ריית אני מחליף את אביב חקני אמרתי לו התפקיד מסוכן אתה רצית להשתחרר אומר לי ריית הוא היה איתי בגן זה החבר הכי טוב שלי אני מחליף אותו בעזה אני אומרת לו טרנטו לך תשאל את ההורים שלך עד היום אני זוכרת את העיניים השקורות עם הריסים את האלם הקצין המדהים הזה שהתחננתי לפניו שילך להיות ממפי כולם אהבו אותו והוא הולך ומתראיין וכמובן שבוחרים אותו לקצין המנהרות בעזה אני יוצאת לשליחות לסינגפור בעלי תתלוף בצבא הוא נבחר להיות מספר צהל בסינגפור אני יוצאת לחופשה ללא תשלום מהעצבא ו א אני

קצינה את המנהל של השגרירות בסינגר סיפור בנובמבר 2005 8 בבוקר אני פותחת את צג המחשב בונט כותרת נוראית פיצוץ במנהרות שלושה חיילים וקצין המנהרות נהרגו סרן משה טרנטו עם תמונה ענקית של סרן משה טרנטו שהוא נהרג עם עוד שלושה חיילים לקח לי זמן להתאפס אני מידתרת את הטלפון של אידה ואהרון עוד טרנטו. אני לא צריך לפנות אליהם אבל אני פונה אליהם. היא בוכה אני בוכה. וככה סגה הופכת להיות משהו מאוד מאוד קבוע כל יום שישי מתקשרת אלים בבוקר לאידע טרנטו למשפחת אברהם למשפחת איני עוד קצין שלי וככה יש לי איזה

רשי רשימת משפחות שנהרגו במשמרת שלי ואני אומרת להם תבשו חולצה לבלבנה שימופה תדליקו נרות שבת טבע שלו שימו פרחים על השולחן ממש ככה כל שבת חשוב לי לציין שרק כשהייתי סגן אלוף בצבא וליויתי הורים שקולים לקריית שאול אז אחרי ה-30 של אחד הקצינים אמרתי פוס אני הולכת לחפש את הקבר של דני אינסלר אמרתי מה עבר עליו מה קרה עברו כבר 15 שנה הלכתי ומצאתי את הקבר שלו ואני מסתכלת שהכל מסביב עזוב ואני אומרת לעצמי מה קרה לפרופסור בצלב אבא שלו מה קרה לאמא שלו סרה אינצלר מה קורה איתם אני יודעת שנשאר לו רק כך אחד ואני אומרת יואו המון זמן אף אחד לא ביקר בקבר אני לוקחת ואני שוטפת את הקבר של דן אינסלר אני חוזרת מסינגפור

ובסינגפור יש מוטיב מטיב אחד מטיב הכסף את לא רואה אנשים עם מדים ואנשים עושים לביתם לביתם אני חוזרת שנת 2006 ואת רואה על צג המחשב על על ה בטלוויזיה עוד רק התחלתי לארגן את הבית מלחמת לבנון השנייה שבעה הרוגים 14 הרוגים שלושה הרוגים אמרת מה קורה כאן מה קורה פה ואז אני אומרת אני חייבת לעשות משהו. אני אומרת, אני עכשיו מזמינה אליי את המשפחות שלך להנדסה הקרבית, את שלושת המשפחות שהייתי הכי מזוהה איתם, טרנטו, אביטן, אברהם. ואני אומרת להם 7: בערב ארוחת ערב פרסית אצלי בבית דיר בלק חולצה לבנה. לא, אני לא יוצאת מהבית. הי אומרת להם אין מצב אצלי ארוחה 7 בערב. והם באים. ובתחלה זה נורא עצוב, אבל ב-12 בלילה הם

אפילו סיפרו בדיחות על איך הם מנצחים את הבן שלהם. ולמחרת טלפון טבריה ציפורה עירית מה עשית לי? גם יצאתי מהבית גם לבשתי חולצה לבנה וגם גרמתי לי לחייך ואמרתי רגע קרה כאן משהו? קרה כאן משהו? אמרתי לבעלי, תביא את החיילים שלך שנערו מדובדבן, יאללה, בוא נעשה לעוד 10 משפחות. ואז אני מזמינה את החיילים שלו היה מפקד היוש, נהגו לו חיילים, יאללה, עושים עוד עוד מפגש. אין דבר, הכל בבית שלי.

הכל בבית שלי בראות.

הכל מבשלת, מתארגנת, דואגת למתנות. ועכשיו זה כבר 10 משפחות, 15 משפחות. ובינתיים עזבתי כבר את הצבא והקמתי עסק לחברה מנצחת בחברה בעסקים. אני מורה ליוגה, אני מורה לשפת גוף, אני מרצה, אני מצליחה בזה. וזה משהו ש לא פשוט עשיתי את זה כי ראיתי שאיזה השפעה זה גורם להורים. מהמקום הכי נמוך שהם לא רוצים לעזוב את הבקברות, הם באים אליי. נתתי להם פקודה ללבוש חומצה לבנה, נתתי להם פקודה לשים לקדום ו הם באים והם אפילו מתקשרים אליי. ואז אני אומרת רגע מה קורה עם ראש השנה? מה קורה עם כל ההורים של לבנון השנייה? מיד אני מתקשרת לכל החברות שלי זאת ראש קסידת הנפגעים של הצדחנים גבעתי גולני כולם חברות שלי אמרתי להם תנו

לי את כל הטלפונים של כל הנופלים של לבנון השנייה אני עושה טלפונים אחד אחד אחד לכולם אני מתקשרת להרב הצבאי ראשי של צהל תתלוף ישראל ויס ואשתו צילה איש מופלא שהבת שלו תהילה נהרגה בגיל שנה בתאונת דרכים אמרת לו הרביס אתה בא לחזק את ההורים אומר לי בוודאי אני בא מתקשרת לנחום ברנע חתן פרס ישראל וכתב ידיעות אחרונות הבן שלו נהרג בקו 18 הוא לא יודע מי אני אמרתי לו תקשיב אליי לא מעניין אותי אתה אני עושה אירוע אצלי בבית אתה חייב אתה דוגמה אישית אתה דוגמה אישית בשבילי אתה מופט תראי עכשיו אני מתגלגלת 20 שנה לפני בחרתי את פרס ישראל שיבוא לדבר בפני ההורים סתם זה כזה כל ואני אומרת לו אתה בא ואני מתקשרת לחברה

שלי שיש לה את חנות הפרחים פלורוז הכי יפה בארץ ואני אומרת לה אני חייבת פרחים בכל משפחה היא אמרה לי בואי קיבלת ואני מתקשרת ומבשלת חמישה ימים בחמישה לילות

וואו

ומבקשת מהשכנים שלי את הכיסאות ואני מארגנת ואני לא ישנה ואני מתקשרת להורים ולא מכירים אותי. מה את רוצה ממני? מה את אמרתי להם תבואו רק לחיבוק ותלכו. קראתי למורה של הפסנטר של הבן שלי וכולנו ביחד אמרו לי טוב בנו כי התביישנו כבר שכל כך הפצרת בנו אבל כולם נשארו ערב שלם.

וואו.

ערב שהתחיל ב7 בערב ואפילו שרו שרי ראש השנה. לבנון השנייה מקבלים עוצמות מנחו ברנעה מקבלים תעצומות נפש מהרב ויס ומקבלים פרחים לראש השנה הביתה ולא רוצים ללכת ואז אני אומרת לבעלי עוד לא הייתה אמותה הכל אמרתי לו אורן תראה מה עשינו נראה לך שאני לא אדליקי את המתנר שלי של חנוכה אין מצב הם בטוח לא מדליקים נר זה לא יקרה ופניתי למנכל הוא היה את התלוף בצבא מוטי מזרחי אמרתי לו אני חייבת מקום סגור אין מקום אצלי בגינה

כמה אנשים הולך באותו ערב

מה

כמה אנשים יהיו באותו ערב

אצלי בבית

אולי 90 100איש

וואו

בגינה וואי

עם כיסאות מהשכנים

מדהימה שאיזה חיוך הצלחת לעלות להם על הפנים. זה כל כך לא מובן מאליו. וזה נתן לך את הדרייב להמשיך עם זה כל הזמן. ה התגובות של ההורים, התגובות זה שהם באו, זה שהם אמרתי, אני אומרת לבן והם לובשים לבן. והקהילה חדשה שהכנו שנוצרה אומרים מאחדות גורל לאחדות יהוד

הם הרגישו שאיתי במפגשים האלה זר לא יבין הם יכולים לבכות ואחרי שהם יכולים גם לצחוק אף אחד לא שופט אותם הם לא יכולים לחזור למקום העבודה כי ישר אומרים להם מה שלומך את נראית טוב התאפרת המון הורים לא חוזרים עבודה כי הם לא מסוגלים לקבל את התגובות האלה. הם לא מוכנים לקבל את התגובות שהיא הולכת ברחוב והבן אדם פונה לצד השני כי הוא לא רוצה להיפגש איתה והם חווים את זה כל הזמן ואצלנו זה אהבת חינם וכל אהבה שאינה תלויה בדבר סופה להתקיים כל מה שאנחנו עושים זה אהבת חינם אני עושה הכל בהתנדבות 20 שנה

אני לא מקבלת שקל אין לנו משרדים כל הפעילות של הפעילות המפרדית נעשת מהבית שלי חינם וכשאתה נותן למישהו אהבת חינם

אהבה זה זה מחזק

נכון

אחרי שהר מכל קרה אני למדתי שיש לך שני כוחות החזקים ביותר שמשפיעים על העולם אחד זה אהבה

והשני זה אמונה כשאתה מאמין בכל הכוח ובאמונה שלמה במה שאתה עושה שהרי שמיים נפתחים. והיו לי המון קשיים. אני נראיתי בפני המון אנשים בחורה לא נורמלית שמביאה מהפרת לכל פעילות של ההורים. לכל הפעילויות יש מאפרת. את יודעת למה? כי אישה יפה בוכה פחות. זהצלי קוד הלבוש לב ואנשים לא ידעו לאכול את זה. זה היה אחר. מה שאני רוצה להומחנוכה

אני לקחתי את הילדים שלי ומתחפשו להקה צבאית וקראתי לבוגי שהוא בדיוק סיים תפקיד רמתכל ואומרתי לו אתה בא לחזק את ההורים ובחנוכה דצמבר הוא 2007 ההורים של דן אינסלר הגיעו לפילות של העמותה ועד היום האבא כבר נפטר כי הכאב הורג הכאב הורג הרבה הרבה בעיקר את האבות כי האבות לא מודעים, לא מדבררים את הכאב, אומרים הגברים בוכים בחושך. זה לא סלוגן של שיר, זה נאמן למקור. ולכן כל הפעילות שלנו בעמותה זה להניף, לא לחיות, אלא לקדש את החיים כל יום. לא להישאר בבתי הקברות, לא לתת למלאך המוות לנצח אותך פעם נוספת, אלא לתת כוח לחיים, למצוא משמעות חדשה לחיים שלך. לא למה זה קרה לי להיות ברגשה שם? למה חינכתי את הבן שלי?

למה הוא הלך לקרבי? למה שכנתי אותו? למה לא עזרתי לו? למה לא? למה? לא למה, אלא למה? מה אני עושה עם הדבר שקרל לך בחיים? איך אתה ממלא את החיים שלך בשליחות, בעשייה, בנתינה?

ומה קורה בשביל העשירי? זה משהו שעד אז המדינה לא ידעה מקרים ומספרים כאלה אסטרונומיים. זאת אומרת משהו שנכון היה מלחמות עברנו מלחמות עברנו עבדות עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה אבל כזה מקרים היה אז קום המדינה לא עברנו בסדר גודל הזה

נכון מה קורה שם

זכון במדינה תשמעי השמיים נופלים בכל מובן אני חושבת ש כולנו פוסט טראומטיים אני הייתי עוד אז אבל א

כלומר המותה שלך בעצם באיזשהו מקום גדלה וגדלה ואז הגיעה שביעי לעשירי איך זה השפיע על הפ שלך

העמותה שלי הייתה עם 1700 בתי אב עד המלחמה ועכשיו יש עוד 1200 בתי אב

וואו

כי א יש הרבה שנהרגו בקרב

כן

אבל יש גם כאלה ששמו ידם בנפשם כשהם חזרו מהקרבות והם ראו את החברים שלהם ואף אחד לא מדבר על זה אנחנו מחבקים אותם השמיים נופלים יש שתי אופציות. או שאתה מתפרק שזה הכי קל או שאתה אומר ברגעים הכי קשים לעם ישראל מה הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות. והדבר הכי טוב זה לקום, לפעול, לחבק, לחבר, לדבר על אחדות ולהפיקה בקצב מטורף. התארגנו בקצב מטורף. בקצב מטורף. הגענו לכל הכתובות של ההורים בשר בשביל לאוקטובר בשבעה הגענו עם אריזות קרטונים של אהבה ושל כל טוב לבתי ההורים ב-30 התארגענו עם רקפות שלישיית רקפות והגענו לכל בתי ההורים עם הרקפות השגנו את כל הטלפונים היקמתי שני סוגי קבוצות אחד קראתי להורים ותיקים בואו

לעזור בואו לעזור כי המחזק בעצם מתחזק והמון הורים שקולים נענו והקמתי קבוצות חמש קבוצות בכל הארץ של הורים ותיקים שקיבלו מאיתנו כלים על ידי פסיכולוגיות עובדות סוציאליות שעשו הכל בהתנדבות כולל פרופסור רבקה יאב שאשתו של יונה יאב שהיא אלמנת סג והיא פרופסור ב בפסיכ פסיכולוגיה והיא לקחה קבוצה של 50 60 הורים ותיקים והיא תדרכה אותם איך לגשת, מה לומר, איך נכון. עד היום הקבוצות האלה הפכו למשפחה בפני עצמה שקיבלו כלים איך לגשת להורים האלה. והקבוצות האלה הפכו להיות קבוצת האיחות שקודם כל התמודדה כי ברגע שכולם ראו את הכאב האלה אז הפצעים גם של השכחול הבתיק נפתחו לגמרי

נפתחו לגמרי כי אחד שרואה את הצער של השני והוא יודע מה הוא הולך לחבות זה מרסק את כולנו אבל אותם

עוד יותר אז הקבוצות האלה דרך אגב הפכו למשפחה בפני עצמה והם ניגשו לבתים קיבלו כלים, חיזקו אותם והפכו להיות האבא הטוב, האמא הסוכת. ובנוסף הקמנו קבוצות שנקראות באנו להעיר. לקחתי אבא שקול ואמא שקולה בית חזק שיש לו יכולת. לדוגמה מנחם גרנית ונעמה גרנית מהישוב עופרה שהבן שלהם נהרג דוד גרנית רב סרט דוד גרנית היה קציג בסיירת נחל בסיירת הצנחנים נתתי להם דוקור שירה שוסטיים והם הקימו קבוצה בירושלים של מתנדבת שלי מדהימה שהיא המבשלת הם ההורים השקולים שהם נותנים דוגמה איך נכון לקום אחרי כי חשוב שהשחול לא לייצג אותך בסוףכ

החלום שלנו זה ללמד את ההורים

לחיות ללכת לצד הכאב אבל לחיות חיי משמעות

ומנחן גרנית ואשתו היקרה נעמה וזו דוגמה וזה קבוצה אחת מיני עשרות קבוצות שהקמנו בכל הארץ והם עד היום בקשר שנפגשים כל שבועיים ולוקחים את כל ההורים של חרבות ברזל 12 13 בקבוצה ומראים להם איך איך הולכים מחדש

איזה מערך מטורף

איך קמים כן מערך מטורף ובמהלך המלחמה במהלך המלחמה בינואר שלושה חודשים אחרי המלחמה אין הענקנו בטקס רב רוב הדר תוך כדי מלחמה עם דודור 174 מלגות לאחים 174 בינואר ואחרי זה 11 חודש אחרי זה 225 מלגות עם חנן בן נרי בהכל התרבות ואת יודעת מה זה שכל המשפחה מגיעה לבושה בלבן יש משפחות שיש להם שבעה אחים 10ה אחים וכולם באים ושרים עם חנן בן ארי כשהבן מקבל מלגה את יודעת תופעה נורא בולטת זה כשהבן הגיבור נופל בעצם האחים זה כאב שקוף כי מאבדים גם את האח הגיבור אבל הם גם מאבדים את ההורים שלהם

נכון

כי ההורים מה עושים הם חוגגים את יום ההזכרה חוגגים חוגגים את יום הנפילה מציינים את כל עושים מוציאים המון המון המון אנרגיה על הבן המת אבל מה קורה לבן החי מה קורה עם יתר משפחה אז הצרמוניה שלנו עבור האחים היא משהו שהכנסנו אותה בתוך הפעילות שלנו בצורה מאוד משמעותית

כי אחים זה הכאב השוט השקט שהם לא רואים אותנו הם מאבדים. את יודעת שיש המון אחים לא שלא נישאים. יש המון אחים עם המון המון בעיות שמשנים עזבו את הקריירה, הפסיקו ללמוד. אני ביקרתי מעל 600 בתים של מאז חרבות ברזל. בתום רוח אחים הוא למד. מה קורה איתך? הפסקתי ללמוד. אמרתי לו תפסקת ללמוד. מיד ללכת להירשם קיבלת מלגה. העצם זה שאת קובעת להם, אתה מקבל מלגה, זה כבר מרים אותם

וההורים אומרים לי רית לא, אין סיכוי, הוא לא ילמד. אמרתם הוא ילמד ואנחנו פועלים על זה.

איזה חשוב מה שאת עושה.

והם אנחנו מחזירים להם את הכוח לחזור לחיים. לחזור לחיים.

אנחנו עושים פעילות בחול. כי ראיתי שהקשר של בין האבות לאחים והאבות לבנים מאוד מאוד מאוד מורכב. הוצאנו פעילות שנקראת עשינו אצלנו משפחות אב ובן, אמא ובת, סקידיל בבנסקו. פתאום אבא ובן נוסעים, עולים על ההרים הכי גבוהים ומתמודדים עם סקי. סקי זה חתיכת זה קשה. זה קשה. ופתאום הבן מדריך את האבא והוא נופל אבל הוא חייב לקום. נופל וקם הוא אומר לו אבא כמו שקמת בסקי אתה קם גם בבית ופתאום הדיאלוג נהיה גם הומוריסטי גם באמת קושי פיזי וגם מספרים פיחות והקשר הזה שנוצר בין אבא לבן הוא הוא משתנה פלאים אחרי שאתה נוסע לשבוע ימים מתנתק ורואה גם אחים ואחיות בסיטואציה שלך בסיטואציה אחרת רחוקה

מדהים מה אנחנו בתור עם ישראל יכול להועיל כשאנחנו רואים את מה שקורה בעולם בארץ שלנו כאילו את קמה ועושה וקמת מוטב ואת עושה ככה ומגיעה לאנשך לא כולם באמת מסוגלים ללכת לנחם וואי 600 משפחות היית כן א או להציע מלגל אחד כזה שיחזור לחיים זאת אומרת זה באמת יחידי סגולה מסוגלים לעניינים האלה לא, אני חושבת שלכל אחד מאיתנו, אני לא מאמינה שיש בן אדם עכשיו שיושב ומסתכל עלינו ואין לו כוח. לא, אבל איך אני מציעה לעם ישראל שהוא בוא נגיד פחות עכשיו בקטע של אה אולי ללכת, אני לא יודעת, כן, אבל אני שומעת הרבה קולות בשטח. כאילו גם אני מתעסקת המון עם שחול, כן? זה ללכת ולנחם כל הזמן ולהיות עם אנשי ולהקשיב להם וצריך

סוג של כוחות בשביל העניין הזה. לא כולם מסוגלים לזה, אבל הם רוצים לעזור. הם רוצים לתמוך, הם רוצים לתת, הם רוצים משהו. מה הם יכולים לעשות?

אני חושבת שאם בן אדם בודק איזה כוח יש לי והוא רוצה לעשות משהו, אלא אם יתן לו כוח. יש הרבה דרכים לתת. גם לאמץ משפחה אחת, לשים לה ליד הדלת. לנו יש פרויקט שנקרא אור ופרחים בשבת. אנחנו כל ראשון ראש חודש בחלום שלי זה עוד לא קורה בכל הבתים כל ראש חודש יש לי משפ נגיד את היישוב מודיעין אני מקיפה כי כבר יש לי ראש תחום במודיעין כל ראש חודש אור ופרחים לשבת מגיעים ליד בית לקראת שישי שמים פרחים שמים עוגה לא צריך הרבה

וואו

מי ששומע אותי שלקראת ראש השנה לקראת ראש חודש לקראת יום שישי שיחליט שהוא רוצה לגשת לשתיים שלוש משפחות ויגיד להם שבת שלום

מדהים

כל עוד זוכרים את הילד

הילד חי בכל דרך להגיד לך משהו קשה להורים האלה הם מאבדים קריירה הם מאבדים משפחה הזוגיות הבריאות לעשות להם הקלות לעשות להם הקלות הם לא הם לא כאחד האדם בעל כורחם אתרמות הדבר הכי יקר להם הכי אהוב עליהם אז קצת חמלה קצת ויטור, קצת חיוך, לעשות להם הכלות ביום יום. כל הכלה, כל הכלה, כל חיבוק, כל תמיכה זה ברכה. תמצאו במה אתם יכולים לעזור. הנה, הרב פנגר בא ונתן לי הרצאה בהתנדבות ולא פעם אחת, המון פעמים. כל אחד יש אחד שיכול לתת אליעזר רוזלפד, הוא בן אדם דתי. הוא שחל שני ילדים, את יודעת שהוא הנגן של העמותה שלי, את יודעת שאני לא יכולה לעשות שום דבר בלי אליעזר רוזבן ששכל שני ילדים ועכשיו מיכאל שושן גם בן

אדם דתי ממעלות הוצאנו קבוצה של הורים שכולים למילאנו הוא כל היום היה מנגן הוא מנהל בית ספר במגזר הדתי אמר לי רית אני לא יכול מאז שהבן שלי יאיר סרן יאיר נהרג בנחל אני לא יכול לנגן אמרתי לו אתה לא יכול ועוד איך שאתה יכול אתה אתה יוצא למשלחת במילנו ואתה מנגן

וואו

והוא לא הפסיק לנגן ואפילו הכין שירונים משפחת בן בסת גם משפחה מהציונות הדתית ההורים של בן בא והבת שלהם סיון נפטרה תוך חודש אחרי שהיא נפטרה מ לא יודעת מימה אחרי שהיא התחתנה מהציונות הדתית הוא הולך והוא מקים והוא עושה והוא פועל אין בן אדם שלא יכול לקום, לקום ולתת. הנתינה של בן בס, הנתינה של הנגינה של אליעזר רוזנפלד הופכת את היגון לניגון. זאת ה קמנו חבורת זמר, תזמינו אותנו. חבורת הזמר שמורכבת כולה מאבות שקולים כאלנו הורים שקולים. שרים שרים זה עוצמות של כאב שפותחות את שערי שמיים עם המנצח קובייושרת וואו תקשיבי אני נפאמת אני שומעת אותך ואני מרגישה את העוצמות שלך ואת העשייה שלך מקודם שאלתי אותך בת כמה את כן א לא האמנתי כאילו זה לא לא טועם גיל מה שנקרא

אנחנו שבעה ילדים

זה מדהים כל הפעילות שלך אני ממש ממש לקראת סיום כי אנחנו צריכים ככה לסיים שתי שאלות שמאוד חשוב לי לשאול אותך יש לי עוד הרבה אבל ככה נסתפק בשתיים דבר ראשון איך כל העשייה הציבורית הזאת משפיעה על הבית הפרטי שלך

קודם כל זה כבר לא פעילות רק שלי תמיד בעלי התמך בי בצורה מאוד משמעותית אל תקבלי שכר זה הדבר הכי קדוש שאת יכולה לעשות הוא נתן לי את הרוח הגבית ב-17 לאוקטובר הוא נכנס בכלל בצורה מאוד מאוד אבל זה משפיע על הילדים הילדים מתנדבים א, כשעושים אצלי אריזות שי אז זה כל החברים של הילדים שלי וזה התנועת הצופים וזה הבית ספר ואני חושבת שיש לי מאות מתנדבים מאוד מאוד מהיישוב ראות מודיעין מכבים מאות יוצא ביורש יש פעילות בעמותה יש אוטובוס יוצא לחיפה זה כל האחים שלי אין מצב שכל האחים שלי לא משתתפים זה מעגלים את יודעת הטוב מדבק הטוב מלקד, הטוב מדבק והטוב מאיר. ואהבת לרעך כמוך. שאלו איך כותבים ואהבת לרעך כמוך? אז

אומרים ו ועכות כתיב. אמרו לא זה לא שגיעות כתיב. ואהבת לרעך כמוך. זה תמצא. כשאתה אוהב את רעך את תוותר לו על כל מיני בעיות. נתלק באהבה. ונצליח ונעשה טוב ויהיה טוב יותר. אני מאוד מאמינה שצריך למצוא את הדרך שאנחנו נהיה חברים מלוקדים. כי באמת יש לנו את הארץ ואת העם

נכון? אחי

העם שהוא סגולה והוא מודל לעמים ואנחנו מיישמים את זה בלי פוליטיקה בעמותה

כן

ואנחנו בעזרת השם נעשה ונצליח

אמן בעזרת השם יתברך ומה המסר שלך שחשוב לך להעביר לעם ישראל אמא שקולה ששחלה שני ילדים אמרה משפט שאני מאוד מאמינה בו אם יש אם יש לך ערך לחיים אז לחיים יש ערך

תמצא מה השליחות שלך בחיים בן אדם חייב כשהוא מגיע לעולם להגיד מה אני עושה למען שני כקרות ניתנו לאדם אחד לאכול והשני כדי להכיל ואני חושבת שזה חשוב לכל אחד בבית שלו לחשוב איך הוא יכול להקל למישהו שחסר. אני מאמינה, אני מיישמת ואני מקווה ש בזכות שאם כל בן אדם יעשה משהו טוב למען מישהו אז אה אנחנו נהיה טובים ביותר.

ממש. תודה רבה עירית יקרה. אני ממש מקבלת ממך את האמביציה הזאת לעשות ולפעול ולא להיות במיטה ולקום ואיך את מגיעה עליו ואת אומרת עכשיו אני נותנת לך מלגה עכשיו את הולך ללמוד זה כל כך יפה המקום הזה של לחזור לחיים להמשיך את החיים שם אנחנו צריכים להיות ובסופו של דבר גם אלה שנפלו במלחמה הם רוצים שכל המשפחה שלהם תמשיך עם החיים ואת רט ואת הרוז אז ישר כוח גדול לך תודה רבה

תודה רבה מן