הרב זמיר כהן - חידת החיים

נו, עוד פעם הפקקים האלה בשביל מה הוג'רס הזה, עוד פגישה, עוד עסקה עוד שניצל, עוד סטייק. נולד בית ספר, צבא, לימודים, קריירה, קבר, קבר. מה שווה כל הריצה הזו? בשביל מה זה טוב? חייתק, בשביל מי הריצה הזאת? כמה אנשים בעולם יכולים באמת להעיד על עצמם שהנה הם סוף סוף באו אל המנוחה ואל הנחלה מלאי סיפוק מלאה אושר היעד הושג כמה אנשים יכולים באמת לומר טוב לי לא חסר לי כלום אני באמת מאושר אנחנו נתבונן יחד כיצד האדם יוכל באמת להגיע למילוי לסיפוק לאושר גם לבריאות פיזית הדברים קרוחים וקשורים יחד. נוסע נוסע אבל לאן?

שלום וערב טוב. הנושא שלנו הערב יחידת החיים. כיצד בעצם יכול האדם להגיע לסיפוק אמיתי, לאושר, לשמחה? הרי כולנו עמלים ותורחים ומשתדלים במשך כל החיים כשהציפייה, כשהשאיפה, להגיע למצב שבו נרגיש מלאים מאושרים, מלאי סיפוק, עונג, שלווה. כך כשאדם טורח ועמל רוב שעות היום לפרנסתו, מה בעצם הוא מבקש? מה הוא מחפש? כששואלים אדם מן השורה, בשביל מה בעצם אתה עובד? הוא אומר, "אני צריך כסף." בשביל מה הכסף? כדי שהוא אוכל לקנות דברים. בשביל מה אתה צריך אותם? כדי להרגיש טוב. בשורה התחתונה כולנו מוכנים לעמול ולטרוח ולעבוד קשה כדי להרגיש טוב להיות מאושרים מלאי סיפוק. כמה אנשים בעולם יכולים באמת להעיד על עצמם שהנה הם

סוף סוף באו אל המנוחה ואל הנחלה. מלאה סיפוק, מלאה אושר, היעד הוא סג. כמה אנשים יכולים באמת לומר טוב לי, לא חסר לי כלום, אני באמת מאושר. והשאלה האם באמת כך נגזר עלינו לחיות כל החיים ברדיפה? מאין מה שאמרו חז"ל, אין אדם מת וחצית אהבתו בידו. יש לו מנה רוצה 200. יש לו 200 רוצה 400. בלשון חז"ל מנה זה 100. יש לו 100, רוצה 200, משיג את ה-200, הרי יש לך את מה שרצית. כעת הוא רוצה 400. כשמעמיקים בדברי חז"ל, רואים כאן דבר מאוד מעניין. הרי האדם מרגיש לא טוב בהתאם למה שחסר לו. היחס ישיר. ככל שחסר לי יותר, ככה אני מרגיש יותר לא טוב. זה שיש לו 100, כמה הוא רוצה? 200. אז כמה חסר לו? 100. זה שיש לו 200, כמה הוא רוצה? כמה חסר לו?

200. יש לו מנה רוצה 200. יש לו 200 רוצה 400. למי חסר יותר? למי שיש 200 רוצה יותר. וזו המציאות בעולם. אתה רודף, מסיג, מגיע ליעד מסוים, אתה מרגיש שהנה סוף סוף אבל שוב, האדם מרגיש רק ורוצה עוד הפעם עוד. ככה חי ברדיפה. והשאלה כיצד ניתן באמת להגיע למילוי אמיתי, לסיפוק, לאושר? אנחנו נתבונן הערב יחד גם מהצד ההשקפתי איך להסתכל על הדברים נכון וגם מנקודת מבט הדרכתית שהדריחו אותנו חז"ל חכמי התורה בכלל וחכמי הקבלה בפרט בשילוב גם דברי המדע המודרני כיצד האדם יוכל באמת להגיע למילוי לסיפוק לאושר גם לבריאות פיזית הדברים קרוחים וקשורים יחד. הבסיס לכל בניגוד לתחושה הרגילה שכל אדם מרגיש באופן טבעי שהעולם הוא

חומרי. כך כולנו מרגישים. הרי אנחנו רואים חומר. אז התחושה הפשוטה שלנו היא שהעולם הוא חומרי. אומרים חכמי הקבלה, העולם והמציאות רוחניים הרבה יותר משהם חומריים. כך בכל פרט, בכל תחום, ההשפעה של הרוח על החומר גדולה הרבה יותר ממה שהיינו סבורים. היום יש מחקרים חדשים שעוסקים בשיטות שונות כיצד לגרום לרוח להשפיע על החומר. יש שיטה מאוד נפוצה כיום הולכת ונעשת נפוצה יותר ויותר שנקראת שיטת הדמיון המודרך. לפי השיטה הזו התברר שאנשים שחושבים חיובי על עצמם אפילו במקרים שהם חולים במחלות חמורות שנחשבות חסוכות מרפה אבל כשהוא בטוח בעצמו אני הולך ומבריא והוא משכנע את עצמו אני הולך ומבריא אין לי ספק שאני הולך ומבריא

לא במילים בהרגשה הוא גם אומר את המילים גם מתבונן וכך הוא חי את זה אני בטוח בטוח שאני הולך ומבריא. מתברר שמחלות פיזיולוגיות לחלוטין, כך שבאופן טבעי והגיוני לא הייתה שום אפשרות לומר שהאדם הזה ילך ויבריא מבלי טיפול. כשמדובר בפרט שהרפואה הקונבנציונלית מרימה ידיים, תאים הולכים ומתחדשים. הגוף עצמו משפר את התפקודים שלו ורואים שהאדם הולך ומחלים. רק אתמול בשבת שמעתי מפי אחד הרבנים המפורסמים הרב אריה שכטר הוא סיפר שעוד לפני 40 שנה הוא חלה בפצעים דלקתיים בקיבה לא הייתה שום שיטה לרפא ולטפל ניסו להציע לו ממש שיטות סבוחות וקשות אבל הוא אומר ברגע שהוא הגיע למסקנה אני יותר לא חולה לא חולה אני הולך ומבריא לא

רוצה את כל הדברים האלה והוא התבונן בזה בעמקות ובעיון. הרופאים ביקשו ממנו לעבור בדיקות מיוחדות כדי להבין איך ייתכן שהנס הזה התחולל. איך מחלה כזו שהייתה אמורה להיות חסוכת מרפה הולכת ומפנה את מקומה והוא הולך ומבריא. למעשה זה פסוק. שלמה המלך אומר רוח איש ייחלקל מחלהו. הרוח של האדם, החלק הרוחני שבו יחלקל, יפרנס, ירפא את מחליהו, את המחלה שבו. ורוח נחאה מיסאנה. אדם שהוא עם רוח נחאה, עם עצבות, עם דיכאונות, לא דווקא דיכאון במובן הרפואי של המילה, הסבוך של המילה, אלא חסר שמחת חיים. אדם כזה פתוח וחסוף למפגעים שונים כולל מפגעים פיזיים שלכאורה אין קשר בינם לבין מצב הרוח שלו אבל זוהי מציאות חכמי הקבלה

אומרים שאם תבדוק את הטבע תגלה שבכל פרט בטבע יש רוחניות אפילו בדומם יש ניצוץ רוחני שמחייה ומקיים אותו למשל בספר עץ חיים ספר היסוד בקבלה הארי הקדוש כותב בשער קיצור אביה איה ראשי תיבות אצילות בריאה יצירה עשייה אל הרב בעולמות הרוחניים שמהם השתלשל העולם הגשמי. כלומר, המקובלים אומרים שהייתה הארה רוחנית שממנה נברא כל העולם הגשמי. תיאוריית המפה צולכת ומתקדמת לכיוון העמדה הזו של חכמי הקבלה. הם אומרים שלפתע מאי נופיע פרץ אור גדול שהיה ריכוז רב עוצמה של אנרגיה. האנרגיה הלכה והתקררה וכך נוצר כל החומר. הייתי בהרצאה באילת וניגשו שני בחורים צעירים. שניהם ללא כיפה, אבל האחד העיד על עצמו שהוא שומר שבת, כשרות

וכולי והוא אומר שהחבר שלו לא, אבל החבר אומר שהדבר היחיד שמונע אותו מלהאמין באלוקים זהו תיאוריית המפץ. הוא למד את הנושא, ברור לו, מעבר לכל ספק שהעולם נברא על ידי מפץ, אז החבר שלו אומר לי תשכנע אותו שתיאוריית המפץ לא נכונה והוא מוכן להתחיל לשמור מצוות. אמרתי לו למה שאשכנע אותו שתיאוריית המפץ לא נכונה עד שהמדע בדור שלנו מגלה שדברי המקובלים אמיתיים אז אני אלך לשכנע שזה לא כך הרי המקובלים תמיד אמרו שהעולם החומרי נברא ממציאות רוחנית שנבראה יש מעין עד שיתגשם כל העולם הגשמי הזה רק המקובלים מדברים על רבדים הרבה יותר גבוהים דיברתי עם הרב דוד בצרי ראש יש שיבת השלום בירושלים מגדולי המקובלים של דורנו והוא

אמר שכל המחקרים המדעיים האלה, גם כשמדברים על גלקסיות, כוכבים וכולי, זה רק התחתית של עולם העשייה. כשהם גילו את החלק האחרון של היצירה, גם כשהם מדברים הרי על אנרגיה, פרץ אור גדול שממנו תגשם כל העולם החומרי, המדענים, הפיזיקאים לא מדברים על הרבדים הרוחניים הגבוהים יותר. אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. מה שחכמי הקבלה מדברים על השתלשלות של הארה מהאור האינסופי. כשאומרים אור ומדברים על אלוקים זה בלשון מושעל כמובן כי זה הדבר הרוחני שהכי מושג אצלנו אבל הקדוש ברוך הוא אין לו גוף אין לו דמות הגוף ודאי שלא שיך לדבר בו גם על אור אם אמרנו שהוא אור הגשמנו אותו אבל ההשתלשלות הלכה וירדה עד עולם העשייה בשער קיצור

הביע אומר הארי הקדוש תדע לך שבכל פרט בבריאה יש נשמה גם בחומר הוא מדבר על דומם צומח חי חי ומדבר. מדבר זה האדם שהוא מעל החי הרגיל. בדומם הוא אומר, יש נפש המרכבת ומעמדת. כלומר, הנפש שמרכיבה את החלקים של הדומם ומעמידה אותו, מאפשרת את קיומו. הילולי אותה הנפש, אם היא מסתלקת מהדומם, הדומם פשוט נעלם. הוא לא קיים יותר. למעלה מזה, הוא אומר, בצומח יש את הנפש המרכבת שיש בדומם. מרכבת בכף, לשון הרכבה. וגם נפש המצמחת. נפש גבוהה יותר שהיא גם מאפשרת את הצמיחה, את הגדילה. בחי יש רבדים גבוהים יותר. נפש בהמית שהיא מחיה. ובמדבר יש רבדים הרבה יותר גבוהים. נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. חמשת חלקי הנשמה שהיא בעצם הנשמה

הזו. היא שמזיזה את הגוף, מפעילה אותו, מניעה אותו, מאפשרת את קיומו. דברי הארי עוד לפני 500 שנה דברי המקובלים בכלל התקבלו כמובן בעולם המדע בחוסר אמון מוחלט הרי גם היום אם נאמר לאדם תשמע אתה רואה את אבן החצץ הזו יש בנפש איך הדברים תקבלו אתה שפוי אתה נורמלי אם יש נפש הרי צריך להיות תנועה ואין תנועה בדומם אין תנועה זה היה נכון עד לפני כמא שנה לאחר שגילו שכל דומה מורכב מאטומים והאטום תום עצמו ממה הוא עשוי? אלקטרונים עם גרעין פנימי שאלקטרונים נעים סביבו במהירות. כדי לקרב את הדברים אל השכל צריך לזכור שבראש סיקה, בחוד של הסיקה, ממש בשפיץ, כדי לדעת כמה אטומים יש, צריך לכתוב את הספרה שלוש ואחר כך 15

אפסים. זה מספר האטומים שיש בחוד של הסיקה. באבן חצץ יש אין ספור. המדע היום מאשר שכל אטום מורכב מגרעין פנימי שאלקטרונים נעים סביבו במהירות והם יוצרים את האתימות הזאת של האטום כמו שכנפי מאוורר כשה מאוורר מסתובב במהירות אתה רואה צלחת אתה יודע שיש כאן כנפיים בפועל אתה רואה צלחת למה כי המהירות יוצרת את ההשליה כך לפי הפיזיקה והיום מתברר שהאטום עצמו מורכב מחלקים ואת זה גם אפשר לפצל וכן הלאה עד אן קץ אבל על פי הגילוי הזה של הפיזיקה, תוענים הפיזיקאים שמבהיל לחשוב מה היה קורה אילו האלקטרונים היו מפסיקים את התנועה שלהם. מכיוון שהאלקטרונים נעים במהירות, הם יוצרים את הסגירות הזאת של האטום. כל האטומים

מתלקדים ומתחברים יחד מסיבה לא ידועה והם יוצרים את השלית הדומם. כלומר, אם אתה רואה כאן שולחן, אתה רואה אבן, כמות החומר שבאמת נמצאת שם היא מזערית ביותר. כי המרחק שבין הגרעין הפנימי של האטום לבין החלקיקים שמסתובבים במהירות שווה למרחק באופן יחסי כמובן שבין כדור הארץ לבין השמש. המרחק בין כדור הארץ לשמש 150 מיליון קילומטר. יחסית המרחק שבין הגרעין הפנימי של האטום לבין האלקטרונים זה אותו מרחק באופן יחסי. אם האלקטרונים יפסיקו את תנועתם טוענים המדענים היקום כולו יעלם. יש הרחיקו לכת לומר שהחומר האמיתי של היקום ניתן לדחוס אותו בקופסת גפרורים. כך יש מביניהם שרוצים לומר. השליית החומר הם קוראים לזה. זה מדע

מודרני אבל זה מאיר לנו גם את דברי המקובלים שבאטום הם דיברו על כך שבחומר יש נפש. שאלנו הרי נפש זו חיות זוזה תנועה. איפה יש כאן נפש בדומם? התשובה הדומם הזה שנראה לעין האבן חצץ הזו רוחשת וגועשת חיות ופעילות פנימית רק היא לא נראית לעין על הצומח הוא כותב שיש גם את הנפש המרכבת וגם נפש גבוהה יותר נפש שמצמיכה לפני כ-20 שנה יצא בבריטניה ספר שנקרא החיים המסטוריים של הצמחים ספר שמוכיח שלצמחים יש רגשות יש ראייה יש מיעה כל מה שאנחנו רגילים לייחס לאדם ולבעלי חיים הם טוענים שיש גם בעולם הצומח נרמז בתורה כי האדם עץ השדה. חז"ל גם ציינו את העובדה הזאת. הם היום מראים אותם חוקרים שכאשר מחברים עלים של צמח למכשיר

מאין פוליגרף, רק רגיש יותר, הצמח רואה את מה שמתרחש בחדר ומגיב בהתאם. אם נכנס לחדר איש מדע שמתוקף תפקידו הוא עוסק בחיתוך ובקוע והרס צמחים, המחת זזה במהירות עצומה. נראה שהצמח מגיב בחלחלה. כשנכנס גנן שאוהב צמחים ומטפח אותם, הצמח משדר רוגע ושלווה. נשים יכולות להעיד על כך שאשת שתי נשים יקבלו את אותו צמח עם אותם תנאים ויגדלו באותם תנאים. מבחינה פיזית, אותו הדבר בדיוק. ישקו כראוי וטפלו כראוי, אבל האחת אוהבת צמחים ואאחת לא אוהבת או אפילו שונת. התברר דבר מדהים. זו שאוהבת צמחים, הצמח יפרח ויסגשג. זו שאינה אוהבת צמחים, הצמח ילך וידאך. מציאות שנית לבדיקה. הצמח מרגיש אם אוהבים אותו או לא. לא קשור לטיפול

הפיזי. יש היום חמות בעולם. אתה נכנס לחממה, אתה שומע מוזיקה, מחפש את העובדים, אין שום עובד. כמה ימים כך התברר שיש למוזיקה השפעה על היבול של הצמחים. יש צמחים שמניבים פי שלוש פירות כאשר הם שומעים מוזיקה. רק התברר שתלוי איזה מוזיקה. יש מוזיקה שמגדלת, יש מוזיקה שאדרבה גורמת להצטמקות ולצמצום. בתלמוד נאמר שכשהיו קודשים את הבשמים לקטורת שהיו מקטירים בבית המקדש, דבר שהיה נותן ריח נעים ונפלא בכל ירושלים, כתוב שבאותה תקופה כלה לא הייתה מתפסמת בירושלים, חבל על הבוסם, לא היו מרגישים את הבוסם שלה בכלל. הקטורת הייתה מדיפה ריח שמקיף ומציף את כל ירושלים. כשהיו קודשים את הסמנים של הקטורת את הצמחים האלה נאמר

בתלמוד כשהוא שוחק כשקוטש אותם אומר הדק היטב הטב הדק הוא צריך לדבר ולומר הדק היטב היטב הדק והוא כוטש ושוב אומר למה מפני שהכל יפה לבשמים כך לשון חז"ל הדיבור הזה מועיל לבשמים שיהיו טובים יותר איכותיים יותר הצמחים שומעים אותי מדבר חז"ל אומרים שכן באותו מקום נאמר בתלמוד שהיין מגיב להפך. היין צריך שקט. אם יש רעש, אם יש דיבורים ליד היין, האיכות שלו נפגמת. לא דיברתי עם בעלי יקבים היום לשאול אם ידוע להם דבר כזה, אבל למתב ידיעתי, היום בעיקבים משתדלים להניח את היין במקום קריר, דבר שהוא חשוב ליין. תלוי באיזה חבית אתה מאחסן את היין, חרס או עץ עלון וכדומה. אבל אם יש רעש או אין רעש, מה זה חשוב? ליין אין

אוזניים. חז"ל אומרים שהיין זקוק לשקט. אם יש רעש זה מזיק לו. יש כוח לדיבור להשפיע. חז"ל גם מציינים, יש סיפור מעניין במדרש. במדרש כתוב כך: הבאתי את המחקרים האלה וגם את הדברי חז"ל בהרחבה בספר מסא אל האמת. שם זה ספר שקיבצנו בו גם נתונים מדעיים, גם נבואות שהתגשמו שעתידות להתגשם קודים וצפנים ועוד כמה נתונים מעניינים שיש בתורה בהקבלה למדע במדרש כתוב כך מעשה בתמרה אחת שהייתה עומדת בחמתן ולא נתנה פירות חמתן זה שם מקום היה שם עץ דקל ממין נקבה תמרה ולא נותנת פירות כל הטיפולים שטיפלו לא עזרו היא לא נותנת פירות. הלכו ושאלו את רבי תנחומה מה לעשות. אז על כל דבר היו שואלים רב אפילו בדברים כאלה. אמר להם רבי

תנחומה, הוא בא למקום ביקר, ראה אמר להם דקליט מראה היא רואה מיריחו. אמר להם אתם רואים באופק את יריכו. כאן זה חמתן. באופק רואים את יריכו. יש שם דקלים ממין זכר. אז היא רואה דקלי תמרה מיריכו והיא מתאוה להם בליבה. תשמעו את לשון חז"ל מתאווה בליבה הביאו והרכיבו עליה הביאו והרכיבו מיד נתנה פירות כך מספרים חז"ל איש מדע שהיה רואה דברי חז"ל האלה לפני המחקרים של היום הרי היה עומד משתומם ואפילו אולי לואג היא רואה דקל יכול לראות היא מתאווה בליבה יש לה לב יש לה אהבה יש לה רגשות מה פשר הדבר איך זה יעזור אבל חז"ל אומרים שזו המציאות כתוב בפרקי דרבי אליעזר חי לפני 2200 שנה. בשעה שחותכים את עץ האילן, הולך קולו

מסוף העולם ועד סופו ואין קולו נשמע. כשאתה חותך עץ הוא צועק. זה דבר שהמדנים יודעים היום אבל הם לא יודעים עד היכן כולו מגיע. חז"ל גם אומרים עד היכן כולו מגיע. הולך קולו מסוף העולם ועד סופו. כלומר הזעקה האילמת שלו מקיפה את כל כדור הארץ. ואין כולו נשמע. אתה רק לא יכול לשמוע. חז"ל קיבלו את הדברים איש מפש עד משה רבנו. וודאי שלא היה להם כלי מדידה ואמצעים כמו שיש היום. הרי ביהדות מאוד נזהרים שלא לפגוע באיכות הסביבה. במדרש כתוב שכשברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו וחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, "ראה מעשיי כמה נעים ומתוקנים הם. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי." אומר לו, "נתתי לך את העוצמה

ואת הכוח לבנות את העולם ולהרוס אותו. לאדם יש יכולת להפריח את הבריאה ויש לו יכולת ליצור חור באוזון ולקלקל כל דבר טוב שיש בעולם. מזהיר אותו הקדוש ברוך הוא. המצווה הראשונה שהצטווה אדם הראשון. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. אבל נראה בהמשך שזה גם מההיבט הפיזי וגם מההיבט הרוחני. נמצא שבדומם יש נפש. בצומח יש נפש גבוהה יותר. המחקרים של היום הולכים ומגלים. בבעלי החיים ודאי שיש נפש. רואים את התזוזה, רואים את הקולות. ואילו באדם יש דרגה הרבה יותר גבוהה. נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. הנשמה הכללית של האדם מורכבת מחמשת החלקים האלה. חכמי הסוד אומרים שמקום משכן הנפש בכבד היא מופקדת על התאוות. הרי יש שאלה

גדולה. מי בעצם אוכל הגוף או הנשמה? את את המזון הפיזי הגוף אוכל. אז איך ייתכן שכאשר האדם לא אוכל הוא מת? מדוע הנשמה מסתלקת מהגוף כשאין מזון פיזי? מה לו ולזה? הרי המהות האמיתית של האדם זוהי הנשמה. דבר שכתוב בפירוש בתורה, בתנ"ך, בכמה מקומות והמדע של היום גם בא ומאשר את הדברים. לא שעם ישראל היה זקוק להוכחות האלה, אבל לפעמים יש אדם שרפוי באמונה והמחקרים דווקא מחזקים אותו. בתורה הרי נאמר ויצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה. אם יש לך מכשיר, אתה רוצה לדעת איך הוא מיוצר, אתה שואל את היצרן. אז הנה היצרן אומר לנו איך הוא ייצר. ויצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה. זה השלב הראשון. עשה אותו בובה. עפר מן

האדמה כמו הבובה שהילדים משחקים. אין בו חיות ולא תזוזה ולא פעילות. הוא דומם לחלוטין. השלב השני, ויפח באפיו נשמת חיים. הכניס לתוכו נשמה, מה התוצאה? ויהי האדם לנפש חיה. התחיל לזוז, התחיל לתפקד, לדבר. זאת אומרת שעל פי היהדות, כשם שאין אדם שיחזיק בבגד, בחולצה, במעיל ויאמר זה אני, ברור שזה לא אני. נכון שהוא עושה את הפעולות שלי. אם אני הולך אז גם הלבוש שלי מתהלך יחד איתי. אם אני מזיז את היד, גם הלבוש זז. כך ברגליים, ב כל פעולה. אבל זה לא אני. זה משהו שנמצא עליי. אם אני אעצא מתוכו, זה לא יעמוד כמו שהוא עומד עכשיו. הוא ייפול, יש כוח משיכה, לא נוכל להמיד אותו באוויר. כך הגוף. הגוף הוא לבוש פיזי, חומרי

לחלוטין, דומם. הגוף הוא דומם. כך כותב הארי בתחילת שער הגלגולים, דע. כי האדם הוא הרוחניות אשר בתוך הגוף והגוף הוא לבוש האדם ואיננו האדם עצמו. והוא מביא לכך ראיות מפסוקים שזו המציאות, כמו למשל כתוב בתורה על שמן המשחה שהיו מושכים את הכהן גדול, על בשר אדם לא יסח. שואל הארי למה צריך לומר על בשר אדם? תאמר על האדם. אין בתורה אות מיותרת. אז מילה שלמה בשר. תאמר על אדם לא יסך. למה על בשר אדם? אומר הארי כי לומר שעל אדם לא יסח זה שקר. וכי צריך לומר שעל הרי האדם האמיתי זו הנשמה. זה האדם הרוחני. אפשר לסוך נשמה בשמן חומרי על בשר אדם. כמו שאתה אומר, על הלבוש של האדם לא יסח. כי האדם האמיתי זה האדם הרוחני

והחיצוניות זה רק לבוש. בדיוק כמו שהאדם נולד הוא מוריד מעליו את המעטפת שקוראים לה שליה, שלפני כן היא הייתה חלק בלתי נפרד מגופו. מישהו היום זוכר את השליה שלו? הרי זה היה חלק ממני. מישהו מתגעגע לשליה שלו? הרי זו הייתה חלק בלתי נפרד מאיתנו. למה לא מטיילים כאן עם שליה? כי זה שייך לחיים הקודמים. כשהיינו ברחם האם היינו אוכלים מהטבור, נושמים מהטבור, אז שם היינו צריכים שליה. יצאנו לעולם הזה, מורידים את המעטפת שקוראים לה שליה, משליכים אותה, כאן חיים בלי זה. מה קורה בזמן המוות? על פי היהדות המוות הוא לידה מחדש. שוב, אתה מוריד את השליה. השליה נקראת שליה מכיוון שמשילים אותה מהגוף. גם הגוף משילים אותו

בסופו של דבר כשהאדם יוצא מהעולם הזה, לעולם הרוחני. כי השליה מתאימה לרחם האם. הגוף מתאים לחיים כאן. אתה יוצא מכאן, אתה לא צריך את הגוף הזה. אבל האני האמיתי שלנו ממשיך להתקיים לנצח. המוות הוא לא חידלון. במחקרים הדעיים שעוסקים באנשים שמתו מוות קליני וחזרו לחיים. ‏And I popped out the top of my head and then I was looking at the body which was lying on a surgeons and IED was my body but I did not connect with it and call it was and now that unusual שנים פוס במוסד התחלת להתעסק בעניינים של עסקים מהוגנים ומרובעים הייתי

לחלוטין

אתה עשה מנכל של חברה והתעסקת בביטוח אדם מן הישוב אדם שכל הגישה שלו אומרת ביידיש צכה זה נקרא שוף בלעינק הוא האוקטוב קודם כל אתה צריך להוכיח דברים מתמטית ואז אני מוכן לקבל אותם

עד אותו יום לפני 11 שנה אתה היית בן 39 והיית בשירות מילואים נכון

הייתי אז בשירות מילואים בעת פטרול ופשוט באמצע הפטרול צלחתי.

מה אתה זוכר מהדקות שמגיעות אחרי הצמיכה הזאת? מה? התחלתי לראות מה שמתרחש מסביבי, אבל כאילו אני צף מעל, נמצא מעל התמונה, אני רואה את עצמי שוכב, אני רואה את החובש מנסה לעשות את ההכי אני רואה אנשים מתחילים להתעסק מסביב, אני רואה את הבלאגן.

אני חושבת לעצמי כמה מוזר ש שאני רואה את הגוף שלי. כלומר אני לא לא בתוך הגוף כי אני הייתי אף פעם לא חשבתי שהגוף ואני זה משהו נפרד.

אנשים שעברו היפנוזה ובאמצעות היפנוזה חזרו לגלגולים קודמים. הייתי בתוכנית של כל ישראל עם רופא מהפנט שמתעסק בהיפנוזה לצורכי ריפוי והוא מתעסק בתחום הזה, מחזיר אנשים עד גלגולים קודמים. סיפורים מדהימים יש לו בכלל גלגולי נשמות. לאחרונה הייתה כתבה טלוויזיונית על ילד דרוזי שזוכר את החיים הקודמים שלו עם עדויות ופרטים. ביקר אצל ההורים מהגלגול הקודם מצביע על הבן שלו. הוא ילד בן 12. ומצביע על בחור והוא אומר זה הבן שלי סיאנסים דבר שאסור לעשות אותו על פי ההלכה אבל אותם שעורכים סיאנס הרי מוכיחים בכך את ישארות הנפש יש בזה גם צער לנפטר אבל מי שעושה סיאנס בין אם זה סיאנס פשוט של ואותיות בין אם מדובר בסיאנסים

כבדים עם מדיום וכולי בתנך כבר מסופר על סיאנס על אותה בעלת אוב שעלתה את שמואל הם מוכיחים שישארות הנפש שהאני האמיתי לא נגמר ביום הפת תירה. אנחנו ממשיכים לחיות הלאה. השאלה שנשאלת בראשונה היא האם יש נשמות? האם יש חיים של אחר המוות?

הייתה דמות אחת שלא הזמנו אותה היא ילתה. היא לא הייתה קרובת משפחה של אף אחד מהאנשים הנוכחים. ובשלב מסוים זה הגיע למצב שאותה דמות הייתה מזמינה אותנו במקום שאנחנו נזמין אותה.

הדמות הזאת הייתה מזוכה?

כן. היא קראה לעצמה בשם שאני לא רוצה לנקוב בו. מאחר והיה מדובר באדם שנהרג במלחמת יום הכיפור, יום הכיפורים במצרים אחרי שהוא היה שבוי שם והוא נתן לנו ממש א סימנים, זאת אומרת, הוא נתן לנו גם מספר טלפון וגם כתובת של המשפחה שלו משום שהוא ביקש מאיתנו ליצור איתם קשר כדי א הפריע לו הדרך שבה אשתו על בנתו מגדלת את הילד והוא רצה שאנחנו נתערב בעניין. את התערבת

בשום פנים ואופן לא הסכמנו לעשות את זה אבל בדקנו באותה הזדמנות אם באמת זה קיים הכתובת במספר הטלפון זה אותו שם שידענו כי הנה היה לנו שם מלא

מצאת שהיה אדם כזה מצם טלפון היה נכון

למה הפסקת

אה היינו שתי מדיומיות שעשינו את זה ועברו שנים אנחנו ככה התחלנו לגור קצת יותר רחוק א ניסאנו שתי וכל הקבוצה ככה התפזרה בארץ ומתב הדברים הדברים התרחקו אבל מה שקרה זה שבהריון הראשון שלי אה לאחר שניסאתי א בסוף חודש תשיעי נפטר העובר ממש ביום שואר ללידה

ואת מקשרת בין הדברים

עוד רגע השותפה שלי לסיאנסים איבדה שני עוברים וחודשים מאוד מתקדמים ובנסיבות ממש טרגיות עד אז לא כינו שום דבר. יום אחד הייתה תוכנית ב בערב חדש והיה שם רב שדיבר והוא אמר שכתוב נדמה לי בזוהר שאנשים שמדברים עם עולם המתים לא משלמים בעצמם אלא בדור הבא. באותו רגע ממש יצרנו קשר אני ועמד מיתה שנייה ואמרנו שאם יש אפס קצה של סיכוי שזה נכון אפילו אפס קצה של סיכוי שזה נכון מבחינתנו אנחנו גמרנו לעשות את זה

האם יש נשמות האם אפשר להתקשר איתן או שזה דברים שאנחנו מאמינים בהם

אני כחוקר תפקידי לבדוק את התופעה ואני לעולם לא אתה תופעה גם לאמץ תופעה בלי לתת אפשרות ביטוי בלי לבדוק אותה ואני אני חושב שאנחנו לא יכולים להתנשא ולהתייהר ולהגיד שאנחנו כבר מכירים את הכל. חזרת מחופשה הביתה

בבאר שבע.

באר שבע.

בבת שלי הגדולה הייתי בבאר שבע. חזרנו ולא ידעתי כלום מה שקורה בבית. אני חזרתי מהעבודה. הייתי לבד בבית וכרגיל נכנסתי כשאני לבד אני אוהבת לצייר ולעסוק בכל מיני דברים כאלה. ישבתי בחדר הקטן לצייר ופתאום כולי שקועה בציור ובאיזה פתאום אני מרגישה כאילו משהו בגב מציק לי ודוחף אותי. אני מציירת ואני לא כאילו אין לי בראש את הדברים האלה בכלל. אני גם לא את כדי כך מאמינה בסינסים. כשבת שיתה אומרת לי מה אני רוצה לעשות? אמרתי תרדי מזה זה שטויות. ואני מרגישה שמשהו דוחף אותי בגב. לא טוב לי בחדר. אני מרגישה שמישהו על ידי. נבהלתי לא ידעתי מה קוראתי. זרקתי את הכל. ברחתי מהבית, פתחתי את הדלת, יצאתי החוצה. שחצי שעה אחר כך נרגעתי, חזרתי הביתה ואז חיכיתי שבת שלי, הבנות שיחזרו ולשאול שאלות.

ואז שאלת שאלה ו

ואמרתי להגברת, עשית פה משהו? אז היא אומרת לי, אמא, עשיתי סיאנס.

התקלקל הסיאנס?

לא.

אז למה הוא דחף איתי מהחוצה?

האמת היא שאנחנו גם לא הצלחנו להעלות את הנשמה בחזרה. אז נשארה איתנו. הנשמה דיברנו איתה הוא ביקש שנגיד על אף קדיש כי אין לא היה מי שיגיד עליו קדיש אחיו מתחת לגיל 13 א הוא נשאר אצלנו אחרי זה החברה שלי העלתה אותו הוא עבר אליה הביתה הוא היה בוכה בלילה מזהז ריתים מפיל סקום עד שהיא אמרה לי וביקשתי מאחד האנשים שאני מכירה שיגיד אף קדיש וואלה

ומאז רינה אף אחד לא דוחף אותך בבית

לא זה עוד לא חשב שבת על זה אני הדלקתי ניר נשמה כפי שאמרו לי במקום שזה קרה ואחר הקדיש וזהו הכל שקט

למה לנו לקחת על עצמנו לדחות תופעה שאנחנו לא מכירים אותה אולי מפני שהיא לא מתיישבת עם הרציו ורציו בסך הכל פונקציה של זמן על הפסוק כי לא על הלחם לבדו יחייה האדם כי על כל מוצא פי השם יחייה האדם. אומר הארי דבר מעניין פשט הפסוק לא על הלחם לבדו יחייה האדם גם אם תאכל זה לא יעזור לך צריך שהקדוש ברוך הוא ירצה שתחייה כי על כל מוצא פי השם זה על פי הפשט אבל בתורה הרי יש פרדס פשט רמז דרש וסוד ארבע רבדים שלכל רובד יש את ה-70 פנים שלו וכן הלאה עד אין קץ אומר הארי מה פירוש על פי הסוד כי לא על הלחם לבדו יחייה האדם כל דבר חומרי יש בו ניצוץ רוחני שמחייה אותו. כמו שראינו קודם, הרוחניות הזו היא הדיבור שבה ברא

הקדוש ברוך הוא את העולם. באותם אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את העולם. ויאמר אלוקים יהי אור על פי סוד האותיות. הכוונה שיבוא הכוח הרוחני שהתמנתי באות א'. הרי יש אנרגיות שונות שזורמות באותיות. לכן לשמור של האדם יש משמעות גדולה. יש שינוי שם, החלפת שם, דבר שצריך להיזהר שלא לעשות אותו בקלות. אבל כשצריך עושים את זה וזה מועיל. רואים ממש ניסים, רופאים מעידים על כך שראו ניסים לאחר שינוי שם או החלפת שם או תוספת שם. הכוח הרוחני של הא' והו' והרש יצרו את המציאות שקוראים לאור. כל דבר יש בו את המציאות הרוחנית שהאלוקים הטביע בכוח הדיבור. זו הסיבה אגב שבלשון הקודש בעברית, כל מה שאני רוצה לומר תגיש לי את זה, אני

יכול לומר תן לי את הדבר הזה. דבר. מה זה דבר? שם כולל לכל דבר. דבר זה מלשון דיבור. מה הקשר בין דיבור לבין הדבר? לבין העצם לבין החפץ? זה הקשר. כשאני אומר תן לי את הדבר הזה, הכוונה תן לי את מה שנברא בדיבורו של האלוקים. זה דיבור. הזו זה דיבור והאבן היא דיבור. כל דבר זה דיבור. כי בכל דבר יש את הכוח הרוחני. לכן גם זה נקרא חפץ. חפץ הרי זה רצון. אדם שהוא חפץ. מה הקשר בין רצון לבין מציאות? זה הקשר. כל דבר קיים משום הרצון האלוקי שהדבר תקיים. אם נחזור לדברי הפיזיקאים שכל דבר בבריאה קיים בדרך נס כי הם טוענים שאם האלקטרונים יפסיקו את תנועתם כל היקום יעלם. אין הבנה מהוא הכוח האנרגטי הזה שמפעיל את אותם

אלקטרונים. חכמי הקבלה אומרים הרי בתפילה אנחנו אומרים בכל יום המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כל יום הקדוש ברוך הוא מחדש מעשה בראשית. מעשה בראשית היה פעם אחת. ברא הקדוש ברוך הוא את הבריאה וזהו. מה פירוש המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית? אומרים חכמי הקבלה, אולי נפשט את דבריהם. השולחן הזה כדי להתקיים הוא צריך את הנגר שיצר אותו. הוא לא צריך את הנגר. הנגר עשה אותו פעם אחת. הנגר יכול ללכת. הוא יכול גם לצאת מהעולם, אבל השולחן יישאר. לעומת זאת, סרט מוקרן צריך כל הזמן את זרם החשמל שיקיים אותו. צריך כל הזמן. אם יש לך סרט מוקרן על הקיר, אתה רואה מרחבים, נופים, בניינים, אנשים, בעלי חיים וכולי. אבל אם

יש הפסקת חשמל, הכל נעלם. הבריאה, היקום, למה הוא דומה? לשולחן ביחס לנגר או לסרט ביחס לחשמל? סרט ביחס לחשמל. הבריאה, היקום צריך כל הזמן את האנרגיה הרוחנית הזו שהאלוקים ישפיע. זה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כלומר, כדי לבטל את העולם, הקדוש ברוך הוא לא צריך לבוא עם פטיש ולנפץ את העולם. די לו שהוא יפסיק לרצות שהעולם יתקיים. אז הכל נעלם. והפיזיקה היום גם מסבירה לנו איך. ברגע שהאלקטרונים האלה יפסיקו לקבל את החיות שמניעה אותם, דבר של הפיזיקאים, אין הסבר מה מחיה אותם, העולם כולו נעלם. אומר הארי, לא על הלחם לבדו יחייה האדם. כשאדם אוכל מזון, הגוף מקבל את הדלק, את האנרגיה שבמזון. הנשמה, מה היא

מקבלת? ממה היא מתפרנסת? מהחלק הרוחני שבלחם, מהחלק הרוחני שבתפוח. זה מה שמקיים אותו, מה שמחייה אותו. על זה נאמר על פי הסוד כי לא על הלחם לבדו יחייה האדם על החומר כי על כל מוצא פי השם על הדיבור שנמצא בתוך הלחם על זה יחייה האדם מי זה האדם האמיתי הנשמה האדם הרוחני מדוע הרחבנו עד עכשיו בכל הפרטים האלה של המקובלים דברים שהם קצת עמוקים וסמוכים נעבור כעת לדברים פשוטים יותר אבל היה חשוב קודם כל שאנחנו נפנים ונזדהה עם הרעיון האמיתי הזה שהיקום כולו רוחני הרבה יותר ממה שהוא נראה לעין בעין רגילה אתה רואה חומר אז אתה מרגיש שזה העולם. אתה קם בבוקר, הולך לעבודה, רוצה כסף, עושה כסף, קונה בית, אוכל, עניינים,

אז ממילא כולנו מסתובבים תמיד סביב החומר. אדם שמסתובב תמיד סביב החומר לא יוכל להגיע אף פעם לסיפוק אמיתי, כי הנשמה היא רוחנית. על הפסוק וגם הנפש לא תימלא. נאמר במדרש, זה פסוק שאמר אותו שלמה המלך, החכם מכל אדם. מה פירוש וגם הנפש לא תמלא? נאמר במדרש שהנפש היא רוחנית ואי אפשר להביא אותה למילוי ולסיפוק על ידי חומר. תן לה תאוות, יצרים, זה לא יספק אותה. ברגע שהאדם בונה את עצמו מבחינה רוחנית, מתקן את המידות, מתחבר לרוחניות שבבריאה, הוא מקבל חיות, מקבל שמחה. במדרש נאמר, משל לבן כפר שנשא בת מלך. אפילו יתן לה כל מה שבידו, אינם כלום לה. לפי שהיא בת מלך. כך היא הנשמה. אפילו יתן לה האדם כל תאוות העולם אינם

כלום לה. תן לה כסף, בתים, נכסים, תאוות, אוכל טעים, יצרים שונים, אינם כלום לה. למה? לפי שהיא מן העליונים. כך לשון חז"ל במדרש. ברגע שאתה לוקח את הנשמה, והנשמה צריך לזכור שהיא חומר גלם, אנחנו מעצבים אותה. אנחנו יוצרים אותה, אנחנו בונים אותה. בתפילה אנחנו אומרים אלוהי נשמה שנתת בי טהורה. היא טהורה אבל היא חומר גלם. ביד האדם ליצור ולבנות על ידי אימונים. נראה תכף את ההדרכה של הרמב"ם. כיצד האדם יכול לעצב את האישיות שלו, לתקן את המידות שלו, להפוך לאדם איכותי יותר וממילא לאדם מאושר יותר. לא פעם שומעים אנשים שמתלוננים על עצמם. כמה פעמים יצא לי לשמוע את זה מבני אדם. אומר, "תשמע, אני טיפוס כעסן, אני לא

יודע מה לעשות. אני אחר כך מתחרט ומצטער, אבל כשאני כועס, מסך שחור יורד לי מול העיניים. אני עושה שטויות. אחר כך כואב לי. למה עשיתי? למה הזקתי לאותם שכל כך אני קרוב אליהם והם קרובים אליי? אבל זה מאוחר. אני לא יודע איך מתמודדים. אני יכול לדבר יפה, לעשות הכל עד שאני כועס. יש אדם שהוא מרגיש שהוא רודף כבוד, לפעמים הוא קולט שהסביבה כבר צוחקת עליו. מרוב שהוא מחפש כבוד, לפעמים זורמים איתו, יודעים שהוא רוצה את זה, אז נותנים לו, אבל הוא מרגיש שגם יש חיוכים עליו והוא לא יודע איך לצאת מזה. יש אדם שמנובל את פיו והוא לא יודע איך לצאת מזה. נראה תכף את ההדרכה של חז"ל כיצד האדם יוכל לבנות ולעצב את האישיות שלו.

אבל ראשית צריך לזכור שהנשמה היא חומר גלם. הרי כל המידות, כל התכונות הם חלק מהנשמה. הנפש מופקדת על התאוות, מקום משכנה בכבד. היא גם הדם שזורם בכל הגוף כי הדם הוא הנפש. הרוח הרי יש נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה בסדר עולה. הרוח מופקדת על הרגשות. מקום משכנה הוא בלב. כשאדם שמח מרגיש שהלב מתרחב. עצוב מרגיש שלבו מתכווץ. כועס ליבו רותח הרגשות בלב המחשבות הרציונל האינטלקטואל כל זה במוח למה כי הנשמה היא מופקדת על החלק הזה ומקום משכנה הוא במוח הרי הג'ל הזה שבמוח או השריר הזה שנקרא לב הם דוממים לחלוטין זה בשר גם למת יש אותם אבל הוא כבר לא חושב ולא מרגיש ולא מתרגש ולא נפגע ולא נעלב כי הוא דומם כמו שראינו קודם

הגוף הוא לבוש האדם ואיננו האדם עצמו. החלק הרוחני שנמצא בתוך הגוף זה מה שמפעיל את המערכות. האדם אף פעם לא מתרגש בשכל ואף פעם לא חושב בלב כי זה תלוי בחלקים הרוחניים שנמצאים בתוכו. כשהאדם מעצב את האישיות שלו, בונה את המידות שלו, את התכונות שלו, הוא קונה אותם לעצמו. הוא הופך להיות הוא לפי מה שהוא מתקן את עצמו. לכן העולם הזה נקרא עולם המעשה. כי בא בעולם הזה אדם יכול להשתנות. יש עדויות שקראתי בכמה פעמים בכמה ספרי מקובלים שמספרים על דיבוקים. בדור שלנו נדיר מאוד מצב כזה של דיבוקים. אם כי שמעתי מהרב בצרי שהוא אומר שיש אנשים שמאופזים בבתי חולים לחולי נפש ואנשים לא יודעים שלא מדובר במחלה נפשית אלא בסך

הכל ברוח שנכנסה. כך הוא אומר. מצד שני גם שמעתי על הרבה נוכלים שבני משפחה שכאהובים על בעיה נפשית של קרוב משפחה מביאים רב שמתחזל עם מקובל או משהו כזה אבל הם בטוחים שהוא מקובל והוא בא ליד המיטה מסתכל אומר להם תשמעו זה שד נכנס בו רוח נכנסה בו אתם רוצים שאני אוציא 10,000 שק והם במצוקה ונותנים ולא יודעים שמדובר בנוכל שמנסה לנצל את המצוקה של האנשים כדי לעשות שטויות לפני לא הרבה זמן בתוכנית טלוויזיה חספו הוא אדם מתחזה וכמה פעמים שאלו אותי מאז אנשים איך ייתכן שתפסו רב שעושה דברים כאלה חמורים שאלתי את אותם אנשים היית פעם בתיאטרון כן יש לפעמים הצגות שחלק מהשחקנים מתחפשים לדתיים כן השחקן הזה מתנהג כמו

שהתורה מדריכה או שהוא עושה שטויות על הבמה עושה שטויות על הבמה נגד ההלכה האם אתה אומר לעצמך באותה שעה הנה הדתיים הנוכלים? אתה מבין שמדובר בתחפוסת. יש אדם שמתחפש על הבמה לצורך התיאטרון והפרנסה והמשחק. יש אדם שמתחפש בבית לצורכי פרנסה. הרי מה זה דתי? דתי אמיתי זה מי ששומר על מצוות הדת. אם הוא עושה את ההפך ממה שהתורה אומרת הוא לא דתי. זה שהוא מגדל זקן. זקן צומח לבד. לקנות מעיל בחנות מוכרים לכל אדם. כובע גם אין בעיה לקנות. השאלה מה הוא, מי אתה? זה העיקר. חכמי הקבלה מספרים על דיבוקים, דבר תופעה שהייתה די נפוצה בדורות הקודמים, דבר שגם בספרי מחקר ישונים גם יש עדויות כאלה. גם היום יש חוקרים שמאשרים את

הדבר ה שמתווכחים. הנושא של דיבוק מנקודת מבט מחקרית נמצאת היום במחלוקת. אבל יש עדויות מהדורות הקודמים עם תאריכים, שמות, מקומות על תופעה של מה זה דיבוק? זה לא גלגול. גלגול נשמה זה אומר אותו אדם שכבר היה בעולם חוזר ונולד מחדש בגוף אחר. זה דבר שגם מסביר הרבה שאלות שאנשים שואלים. איך ייתכן שילדים נהרגים בפיגועים, בתאונות דרכים? מה הוא עשה? מה הוא חטא? למה למה זה קורה לו? חכמי הקבלה אומרים שרק תורת הגלגולים מסבירה את הדבר. אדם שהיה בעולם הזה ישר וצדיק, בסדר בכל דרכיו, אבל פה ושם היה לו איזה פספוסים שהגיע לעולם האמת מבלי לתקן אותם. יש מצבים שהוא נשלח חזרה לעולם הזה, מסיים את תיקונו, נפטר. עצם התאונה

או דבר אחר זה חלק מהתיקון שלו ואז הוא חוזר לגן עדן העליון. כלומר, כשילד נפטר, יש לנו ביטחון גמור שמדובר בנשמת צדיק. כך על פי הקבלה. אדם מבוגר שנפטר, אתה לא יודע לאיפה הוא הולך. על הכל אתה עתיד ליתן דין וחשבון. אתה יודע מה הולך איתו? אבל ילד שנפטר מהעולם, אין ספק שמדובר בנשמת צדיק שסיימה את תיקונה. וזה דבר שמסביר עוד כמה תחומים של מצבים שונים. יש אנשים שנולדים גועי מוח, יש מונגלואידים, אוטיסטים וכדומה ואתה לא מבין למה זה קרה לו. לפעמים יש ילד שנולד עימום גופני ואתה לא מבין למה זה קרה לו. ההסבר היחיד הוא רק גלגולים. למשל המקובל הרב יהודה פטיה כותב בספרו מנחת יהודה שהוא טיפל באיזה רוח ש יש לו שם

כמה עדויות עם תאריכים שמות מקומות הכל הוא טיפל באיזה רוח שנכנסה באדם וסוף סוף אותה הרוח באה ואומרת לו הוא אומר לו באתי להודות לך על כל מה שעשית למעני ואני רוצה לבשר לך שאני מפסיק להיות רוח הרי גלגול זה אדם שהיה וחוזר שוב בגוף של גוף חדש אבל יש לו נשמה אחת. דיבוק זה רוח של מת שנכנסת כאורחת בגוף של אדם חי. ואז הוא מזיק לו ומציק לו ומבלבל אותו ומפריע לו. והוא השתדל הרבה להוציא את הרוח מאותו אדם והוא אומר לו, "אני עומד לצאת, רציתי להודות לך על כל התיקונים שעשית וכולי ואני מבשר לך שאני עומד להיוולד מחדש בגלגול. סוף סוף הוא שמח בכך שהוא חוזר בגלגול." והוא אומר לו, "בפרט אני מאושר מכך שאשרו את הבקשה

שלי." שאל אותו הרב, "מה ביקשת? איזו בקשה אישו?" הוא אומר, "אני ביקשתי שמכיוון שרוב החטאים שלי שעבורם אני סובל כעת הם מכיוון שהייתי בחור יפה תואר וככזה נמשכו אליי הרבה והכשלתי הרבה, נכשלתי בהרבה, ביקשתי שכאשר אני אולד מחדש, לא רוצה להיוולד יפה. ולא רק שאני לא רוצה להיות יפה, אני רוצה שבפנים, לא רק שהפנים יהיו עם קיעור, אלא גם יבלות, פצעים." כך הוא ביקש. והוא אומר, "אשרו לי את הבקשה." והוא שמח מכך. הרב פטיה מספר שאחר כך הוא עקב בעיר שלו ומצא תינוק שנולד בדיוק לפי התיאור שנתן לו אותו אדם. עד כאן דברי הרב פטיה. אני סתם חשבתי לעצמי אחר כך. אמרתי תאר לך שהילד הזה גדל ויש לו כל הזמן תלונות כלפי

אלוקים. הוא יכול להתגם לרבנים ולשאול אותם למה אלוקים עשה לי את זה? מה אני שונה מכולם? והוא לא יודע שהוא עצמו ביקש. הוא עצמו התחנן ועוד שמח שישרו לו את הבקשה. זה דבר שיכול להסביר לנו הרבה תופעות, אבל מה שנוגע לענייננו, קראתי כמה עובדות על דיבוקים שהרוח מתחילה לקלל לנבל את הפה בצורה נוראה. אז תמיד התפללתי, איך ייתכן שאדם נמצא בעולם האמת, מלכלך את הפה, אתה כבר בעולם האמת. עד שראיתי באחת העובדות בזמנו של החפץ חיים היה סיפור של דיבוק שגם נבהל את הפה וקילל ושאלו אותו, הרי אתה בעולם האמת, איך אתה מדבר בצורה כזו? ככה ללכלך את הפה לדבר מילים כאלה והתשובה שלו מדהימה אחרי שהוא אמר זה הגיוני הוא אומר כל

זמן שהייתי בעולם שלכם יכלתי לבנות ולעצב את האישיות שלי וכשהייתי מגיע לעולם האמת הייתי כזה אבל מכיוון שלא עבדתי על עצמי בעולם שלכם יום הפטירה זה יום של הנצחה מה שאני ככה אני נשאר אין לי שום אפשרות לשנות את עצמי בעולם האמת העולם הזה זה עולם העשייה כאן אתה יכול לשנות יכול לשפר, יכול לתקן, לשנות את האופי, את הסגנון, את לעצב את האישיות שלך, לשמור על על דיבור נקי. אבל כשאדם מגיע לעולם האמת, זה הוא גמרנו, זה אתה, אתה לא יכול להשתנות יותר. אז הוא אומר, מכיוון שבעולם הזה הייתי רגיל לדבר בצורה מלוכלכת, גם כאן אני מדבר באותו סגנון, אני לא יכול להשתנות. זה אני, זה המציאות שלי. כשמתבוננים בדברים האלה

ומתחילים להפעיל מנועים, הגאון מוילנה כותב דבר מעניין. וכעת נעבור באמת לחלק של ההדרכה המעשית של תיקון המידות שזה דבר שנותן לאדם הרבה שמחה הרבה סיפוק הרבה אושר בחיים הגאון מוילנה כותב אם האדם לא מתחזק בכל יום לשבר מידותיו למה לא חיים אם האדם לא מתחזק בכל יום צריך להתחזק כל יום כי לפעמים יש רפיון לשבר מידותיו למה לא חיים לא פעם שומעים מאנשים הייתי גם בתוכנית רדיו מישהו התקשר עם שאלות ותשובות יש לי איזה אופי מסוים מסוים רע. איך אני משנה את האופי הרע שלי? עניתי לו, אתה טועה, אין לך אופי רע. ביהדות, מי שיראה בספרי חז"ל, אף פעם לא מזכירים את את צמד המילים אופי טוב אופי רע. יש מידה טובה, מידה רעה.

ספרי מידות, תיקון המידות. מה הקשר בין מידה לבין אופי? הרי מידה זה עניין של כמות. יותר, פחות, זה מידה. אז מה פירוש מידה טובה, מידה רעה? יש כאן מפתח גדול שחז"ל לימדו אותנו. אין מצב שיש לך אולך אופי רע. האופי הוא טוב, הוא מצוין. כל אופי. השאלה באיזו כמות, באיזו צורה, מתי ואיך אנחנו משתמשים, מתי אנחנו מפעילים את האופי הזה. וזה מפתח גדול להצלחה. הגאון מוילנה כותב על דברי חז"ל בתלמוד במסכת שבת, חז"ל מפרטים, "מי שנולד במזל כזה יהיה כך וכך, מי שנולד במז"ל כזה יהיה כך וכך. יש שם פירוט. את כל מזל מה יהיה האדם מבחינת האופי שבו בין השאר כתוב שם מי שנולד במזל מאדים לשון חז"ל בארמית י כבר אשית דמה יהיה אדם

שופך דמים אם נולד במזל מעדים הוא יהיה אדם שופך דמים ממשיכים חז"ל ומפרטים או שיהיה מקייס דם לרפואה או שיהיה שוחט או שיהיה מוהל או שיהיה רוצח שואל הגאון מוילנה מה חז"ל התכוונו? לצפות עתידות או לתת לנו הדרכה מעשית? הוא אומר, תדע שיש כאן הדרכה מעשית ועצה נפלאה לכל אחד מאיתנו איך להגיע לשלמות של תיקון המידות. ואז האדם מגיע באמת לאושר ולסיפוק אמיתיים. אומר הגאון, חז"ל מדריכים אותך, אם נולדת במזל מעדים, אתה תהיה שופך דמים, שום דבר לא יעזור, כי את האופי שלך לא תוכל לשנות. אבל אתה נטבע לכוון ולנוות את האופי הזה להפיקים חיוביים. זה נכון גם כלפי עצמנו, זה נכון גם כלפי חינוך הילדים. לפעמים רואים על ילד

תכונות מסוימות. אני זוכר על עצמי שכשלמדתי הלכות מילה נבחנתי על כך. אז את התהודה קיבלתי אבל לא יכלתי לגשת לחלק המעשי. למול בפועל לא הייתי מסוגל וזה קצת הפריע לי. יש אנשים ששוחטים בלי שום בעיה ויש אנשים שמרגישים אני לא מסוגל לא לשחוט ולא למול וזה נותן הרגשה לא כל כך טובה אולי חסר לי משהו למה אני כזה יש אדם הפוך שהוא שוחט ומל והוא יכול להרגיש עם עצמו לא טוב למה אחרים רגישים לדם ואני לא רואים את זה לפעמים על ילדים קטנים ילד נולד הוא לא קיבל שום הדרכה בבית בתחום הזה אבל יש ילד שאם יש לו שריטה קטנה הוא משדר שמלחמת העולם השלישית נפתחה הוא צריך מיד תחבושות ועגדים וכולי ואם לא יראה את היד שלו כמו אחרי

ניתוח הוא ימשיך לבכות יש ילד אחר אם לא יפצע חמש חתולים ליום לא מסוגל ללכת לישון יש גם כאלה במה זה תלוי בחינוך בדוגמה שהוא ראה אצל ההורים שלו זה נולד במזל מעדים וזה נולד במזל אחר צריך לדעת אחרי שראיתי דברי הגאון מאוד זה סידר לי את הדברים את ההסתכלות על החיים צריך לדעת שהאופי הזה לא חיסרון כמו שהאופי הזה לא חיסרון. זה שלא מתרגש מדם זה לא חיסרון. זה שמתרגש מדם גם זה לא חיסרון. השלמות של העולם כמו שבצבא יש חל תותחנים, חל רגלים, חיל האוויר, חיל שריון, צריך את הכל. זה השלמות של צבא. השלמות של העולם שיש בו את כל הסגנונות ואת כל האופאים ואת כל הטוים. אבל אתה נטבע לכוון את האופי שלך להפיקים חיוביים.

אומר הגאון מוילנה, לכן חז"ל אמרו, מי שנולד במזל מעדים הוא יהיה אדם שופך דמים. כלומר, שום דבר לא יעזור הוא ישפוך דם. אז תאמר אם כך מה הוא השם? הרי אחת השאלות שמתחבטים בחוקרי הקרימינולוגיה, כל חוקרי הפשיעה וכולי, הם שואלים איך אתה מכניס אדם למעשר ולעונש? אם הוא נולד כזה, אם הוא גדל בסביבה מסוימת, התרגל לאווירה, יש לו אופי מסוים, טבע מסוים, על מה אתה מעניש אותו? אז תמיד הייתה התשובה שלהם, אתה מעניש אותו גם אם הוא לא אשם, אבל אתה צריך לסגור אותו כדי שהחברה לא תיפגע. זאת אומרת שיש כאן עבל מסוים כלפיו כי מבחינתו הם מבינים שאין לו בחירה. חז"ל מסבירים את הדברים הרבה יותר בעומק שגם לאדם הזה יש בחירה.

נולדת עם אופי של שופך דמים אפילו דבר חמור כל כך אתה יכול לכוון את זה למסלול טוב. לכן אומרים חז"ל שהוא יהיה אדם שופך דם או מקייס דם לרפואה. אתה יכול לפרוק את הצורך הזה של לשפוך דם על ידי שתעשה חסד לאנשים. תעבוד בבית חולים, בקופת חולים, תיקח דמים. אתה יכול להיות מנתח, אתה חותך בני אדם, אבל אתה פורק את מה שאתה צריך. אתה יכול להיות שוחט, מוהל, לעשות מצוות, אבל אם לא תכוון את עצמך לא לזה ולא לזה ולא לזה, רוצח. וזה יסוד גדול שהאדם צריך לקחת לעצמו ולהיות מאושר מעצמו. להיות תמיד מאושר, תמיד להרגיש טוב. כל אופי שיש לי הוא טוב. לפעמים אנשים אוכלים את עצמם מתוך קנאה באחרים. יש אדם שהוא שקט, אפילו מופנם

כזה, וכשהוא מדבר עם עצמו הוא אחול, הוא כאוב. הוא רואה מישהו, מכיר איזה מישהו בשכונה או בעבודה, רק הוא מגיע, כולם סביבו, ממש מסמר הערב, כולם חוגגים סביבו והוא מקנה, למה אני לא כזה? יכול להיות שאם ידברו עם השני, עם אותו אדם שהוא דווקא תוסס ופעיל, הוא יגיד את ההפך, למה אני לא שקט כמו האדם הזה? מאין מה שאמרו הדשא של השני ירוק יותר. שזה דבר מציאותי. כשאתה עומד במרפסת שלך ומסתכל באלכסון לדשא של השני, אז באלכסון הכל נראה ירוק. אבל אם תחליף בתים ותשב שם בדשה, אתה תגלה שכאן יש קרה אחת וכאן קרה אחת. תמיד הדשא של השני נראה ירוק יותר. האמת היא שאם האדם יקח את האופי שלו ויהיה מאושר מעצמו על פי מה שהוא

יכוון את זה להפיקים טובים, זה שתוסס ופתוח יכול להפעיל את החברה, לעזור לחברה, זה ששקט ומופנם יכול בשיחות נפש לסייע לאחרים. כל אדם יכול להשתמש בכלים שלו, באופי שלו לטובה. איך האדם באמת יוכל לקבל הכוונה נכונה לבנות ולעצב את המידות שלו? מה זה מידה? כמות בצורה נכונה. המציאות מוכיחה שכשאדם קובע עתים לתורה, הולך לשיעורי תורה, לומד את ההדרכה האלוקית איך להתנהג עם עצמו, מי יודע יותר טוב מהיצרן איך אתה יכול לבנות את עצמך? רואים תוצאות נפלאות. לא פעם ילדים שבגיל צעיר נחשבו כילדים שההורים היו מגדירים אותם אסוןלימות איזה מרץ כמה בלאגן איזה צרות הם עושים אתה רואה אותם לפתע כשהם מכוונים על פי התורה אתה רואה

אותו לומד מתחיל להשתנות יש הורים שמעידים העברתי את הילד מבית ספר כזה לבית ספר כזה אני רואה שינוי מה הסוד בגמרא כתוב אמר הקדוש ברוך הוא בראתי יצר הרע בראתי לו תורת בתבלין אני היצרן של היצר אני אומר לך איך לבנות אותו ולכוון אותו להפיקים חיוביים כי כתוב שם לא כתוב בראתי תורה שתבטל את היצר שתמחק אותו בראתי לו תורה תבלין מה זה תבלין כשיש לך סיר עם אוכל תפוחי אדמה ירקות בשר אם אין שם מלח ותבלינים אף אחד לא יאכל את זה מה הקשר בין יצר הרע לבין תבלין זה הקשר היצר הוא טוב אם אתה מכוון אותו להפיקים חיוביים ובכוח התורה לכוון הרי הם יושבים מומחים של משרד החינוך כל שנה שמתם לב בכל פעם שבתקשורת מודיעים על

איזה סקר או מחקר שמתברר שמערכת החינוך פשטה את הרגל יוצא שר החינוך או שרת החינוך ומודיע שבאמת המצב חמור מה הפתרון הרי צריך להציע פתרון מה הפתרון שהם מציאים הוקמה ועדה זה הפתרון כל שנה הוקמה ועדה שתבדוק את הדברים ותשיק מסקנות תגיש את ההמלצות וכל שנה הם מגישים המלצות זה עוזר אני קצת עוקב אחרי התחום הזה שנה אחת מי שזוכר לפני כמה שנים ההמלצה הייתה שבכל בית ספר יהיה חדר עם שק אגרוף כל ילד מתפרע ישלחו אותו לחדר הזה שם הוא יפרוק את העצבים שלו על שק האגרוף יחזור לכיתה רגוע אחר כך ראו שזו טעות הילד הולך מתאמן שם חוזר לכיתה מכניס למורה הרבה הרבה יותר חזק. ראו שזה לא שיטה. אז אמרו בכל בית ספר נשים מצלמות

שיצלמו. זה עזר. היום יש בתי ספר שבצוות של בית הספר נמצא שוטר. יש מורה, מורה, מנהל, מזכיר וכולי. יש גם שוטר יושב בישיבות צוות. רואים בחז"ל אפילו ילדים מאוד בעייתיים כשקוונו על פי ההדרכה האלוקית הפכו להיות ילדים שקטים, ילדים רגועים, הפכו להיות גדולים. אדרבה, צריך לדעת כלל, הורים שמודאגים מילד שובב שעושה הרבה בעיות שידעו שהילד הזה קיבל מנוע גדול. ילד שובב הוא בהכרח ילד פיקח וחכם, קיבל מנוע גדול. וכשיש מנוע גדול, איך אומרים חז"ל? כשהם עולים עולים עד הרקיע יורדים יורדים עד עפר. כך חז"ל אומרים על הפסוק שהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם שיהיו לו ילדים. אברהם מתלונן, אין לי ילדים, אומר לו הקדוש ברוך הוא,

אל תדאג, יהיו לך ילדים במקום אחד הוא אומר לו, הבתנה נשמיים וספור הכוכבים, כ יהיה זרעך. מקום אחר הוא אומר לו, "והיה זרעך כעפר הארץ." והשאלה הגדולה, למה אלוקים תפס את המשלים בניגודים האלה? מצד אחד, דבר הכי גבוה כוכבים, מצד שני כעפר הארץ, דבר הכי נמוך. אומרים חז"ל שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם גם מה יהיה האופי היהודי? האופי היהודי יהיה כשהם עולים עולים עד הרקיע כוכבים יורדים יורדים עד הפר יש לך ילד עם מנוע גדול תפעיל אותו טוב יעלה עד הרקיע לא תפעיל אותו טוב ירד עד למטה שומעים סיפורי מופת על גדולי ישראל לדורותיהם מצד שני אם אתה שומע בחדשות דיווח על מאפיה שתפסו בקולומביה בארצות הברית מבריחי סמים פשע

וכולי אתה יודע שמה יהיה המשפט האחרון בראש הארגון עומד הישראלי זה וזה או היהודי כשיורדים יורדים עד עפר הוא יעמוד בראש כל המערכות האלה לכאן או לשם ששומעים על גדולי ישראל שאף אחד לא יחשוב בטעות שכל אחד מהם נולד כזה אדרבה יש הרבה מגדולי ישראל שיש סיפורים על הגיל הצעיר שלהם שהיו שובבים גדולים הם הרבה בעיות ההורים שלהם סבלו מהם יש ספרים שלמים שהתחברו למשל רבי יונתן אייבשיץ רבי יונתן אייבשיץ היה אחד מגדולי ישראל חיבר את הספר יערות הדבש הורים ותומים גאון גאון בחוכמה הוא היה רואים מהספרים שלו כשהיה היה ילד ספרים שלמים על השובבות שלו כשהיה קטן. למשל מספרים פעם בראש חודש אדר לימד אותם המורה בבית ספר.

הוא היה ילד. לימד אותם המורה שכתוב בהלכה מי שנכנס אדר מרבים בשמחה. חודש אדר זה חודש שמחה. מזל של ישראל הוא טוב. כתוב בגמרא שאפילו למי שיש משפט עם גוי עדיף שידחה את זה לחודש אדר כי אז המזל של ישראל הוא יותר. מי שנכנס אדר מרבים בשמחה וזה בניגוד לאב שכתוב מי שנכנס אב חודש אב של א אבלו תשעה באב ממעטים בשמחה כך כתוב בהלכה מי שנכנס אדר מרבים בשמחה מי שנכנס אב ממעטים בשמחה הילד הזה קיבל מרץ ילד שובב מנוע גדול מגיע הביתה הוציא את כל הטופים איזה טופים סירים מחוותות כל מה שיש לאמא שלו במטבח הוציא לקח מצקות כפות התחיל לטופף כמה האמא יכולה לשמוע חמש דקות מבקשת ממנו תפסיק אמא אני מקיים מצווה מי שנכנס אדר

מרבים בשמחה והיא מתחננת מספיק יש לי כאבי ראש רוצה לנוח שום דבר הוא ממשיך לטופף אמרה לו אבא יבוא אני אספר לו ממשיך והנה רק האבא נכנס הביתה האבא שלו היה הרב הראשי של העיר שם הוא אחר כך ירש את מקומו האבא נכנס הילד ידע מה צפוי זרק את הסירים את המחוות עף מיד לחדר שלו האבא שמע מהאמא מה שקרה קרא לו אמר לו יונתן מה זה צריך להיות הרי ידוע בחינוך צריך הרבה דיבור לכן כתוב שמתוך 10שרה כבין של דיבור שירדו לעולם תשעה נטלו נשים. חז"ל לא התכוונו ללוג לנשים אלא מכיוון שבחינוך ילדים צריך הרבה דיבור והאישה נמצאת רוב הזמן עם הילדים אז קיבלו את כוח הדיבור. יש מחקרים שמראים שהחלק השמאלי של המוח הוא מופקד על הדיבור

וזה החלק הפעיל יותר אצל האישה. גם המקובלים אומרים שהנקבה נמצאת בשמאל והזכר בימין. זה חסד וזה גבורה בספירות. והיום המחקרים גם מצביעים על כך. ובכן קורא לו האבא ואומר לו, "שמעתי מאמא, איזה כאבי ראש עשית לה, מה זה צריך להיות?" הילד בתמימות אומר לו, "אבא מתעמם, אני קיימתי מצווה." למדנו בתלמוד תורה, מי שנכנס אדר מרבים בשמחה, צריך לטופף, צריך לעשות שמחה. אמר לו, "אם ככה, אז למה כשנכנסתי אהבת את הכל? היית ממשיך." אמר לו, כתוב, "מי שנכנס אב ממעטים בשמחה. כמובן שאחרי מילים כאלה מה אבא יכול לעשות? הם היו עניים אז היה עוני עצום אבל היה להם גישה בחינוך. מסופר שרק פעם בכמה שבתות היו מרשים לעצמם לקנות בשר

לשבת. לא היה להם כסף לבשר לשבת. ובכל פעם שהוא קונה הוא מזהיר את אשתו. יונתן שלנו שובב גדול. אם יגלה את הבשר אחר כך אז היו תמיד מחביעים את הסיר שלא יאכל עד כדי כך. יום שישי אחד הוא נכנס למטבח, אמא לא נמצאת, פתח את הסיר, יש שם חתיכות קטנות של בשר וגוש אחד גדול, לקח את החתיכה הגדולה שהכל נהיה בדברו וברח. האמא חוזרת, רואה שבקושי נשארו פירורים לשבת. האבא קורא לו, "יונתן, עד מתי תעשה בעיות? למה עשית את זה?" אמר לו, "אבא, אתה תמיד אומר לי שמצווה לקיים דברי חז"ל. הרי כתוב, תועמיה חיים זכו. צריך לטעום את האוכל של שבת. אמר לו, טוב, כתוב לטעום. היית לוקח חתיכה, אבל למה את החתיכה הכי גדולה? אמר לו, אבא,

יש המשך לפסוק וגם אוהבי דבריה גדולה בחרו. מי שאוהב קצת, מי שאוהב מצוות צריך לקחת את החתיכה הגדולה. ככה היה תמיד מתחמק עם כל מיני גם כלפי הגויים. הגויים גם לא יצאו ממנו בשלום. פעם בכל המועד פסח הסתובב ביונתן הזה ברחוב, ראה אותו גוי אחד מגודל, היה שם אנטישמיות גדולה באירופה, גם היום לא חסר. ראה ילד, יודע שזה הבן של הרב, בערה בו חמתו, הכניס לו סתירה וימשיך ללכת. הילד מזועזע, לא יודע מאיפה זה נחט עליו פתאום, אבל הוא גאון. המוח שלו התחיל לעבוד במהירות. רץ אחרי הגוי הזה. אדוני אדוני אדוני, הוא צועק לו, הגוי מסתובב. מה אתה רוצה? הוא שואל אותו. הוציא מהכיס 20 אגורות, קיבלאמא שלו לקנות. אמר לו, "רציתי

לתת לך את זה." אמר לו, "מה הרעיון? מתפלא. היהודים האלה לא נורמלים." אמר לו, "תשמע, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל היום יש לנו חג." אומר, "אני יודע שיש לכם חג. מה זה קשור?" הוא אומר, "ביום הזה מכל הימים של החג יש מצווה אצלנו ביהדות שהגויים לא יודעים. כל יהודי שחוטף מכות מגוי חייב את כל הכסף שבכיסים לתת לו מיד. ואני מה לעשות? זה מה שיש לי אני נותן לך. הגוי אמר או בדרך מקרה התגלה לי סוד גדול. תכף הלך לשכונה של היהודים חיפש את הגביר. זה הכי גדול שיש לו עסקים גם עם הממשלה ועם השרים. אדם עשיר מה זה אמרו לו הוא נמצא בבית הכנסת. הלך לבית הכנסת המטין בסבלנות עד שכל הציבור יצא מזהה את הכוויר בא סתירה

תביא את כל הכסף. אז אתה אומר לו מה זה צריך להיות? הזמין לו משטרה. תכף תפסו אותו. משפט בוא ביום. אתה ביזית אותו לעיני כולם. השופט פסק 5,000 דולר. קנס. זה אדם נכבד כל כך. קשרים, עסקים, אתה ככה. וזה התחיל לי. אומר, אני לא אשם, הבן של הרב אמר לי. מה אמר לך? טוב, אמר, תקראו לבן של הרב. הביאו את יונתן הקטן הזה לבית המשפט. השופט שם מלמעלה שואל אותו, זה נכון מה שהוא אומר? אתה אמרת לו שמי שמכניס מכות ליהודי מקבל כסף? אמר לו, כן. אני אמרתי לו, אני אסביר לך בדיוק למה. אני הלכתי ברחוב לטומי, לא עשיתי לו כלום. פתאום בא הכניס לי סתירה. אמרתי, אם אני אבוא לבית המשפט, מי יסתכל עליי? אני אשלח אותו לאיזה דג

שמן, ההוא הטבע אותו ואז יזמינו אותי ואני אוכל. הנה אני עכשיו מתלונן, אדוני השופט, הוא אמר לו השופט, עוד 1000 דולר גם לילד. אחר כך כשגדל היה אהוב מאוד על המלך. חוץ מכל הספרים שהוא חיבר בהלכה, ביהדות, שרואים מהם כמה הוא היה גאון, המלך בפראג היה מאוד אוהב אותו. היה תמיד רגיל לשבת איתו, לדבר איתו. וזה באמת רואים ילד עם מנוע גדול, שובב שעושה הרבה שטויות. כשגדל, אם מכוונים אותו נכון, יכול אדרבה להיות הכי גבוה. הוא היה משתמש בפקחות שלו גם להגן על עם ישראל מכל מיני מצבים. גם את הקשרים שלו עם המלך, היה תמיד נותן עצות טובות למלך. המלך אהב את החוכמה שלו, רעש כל היועצים לא מגיעים לרמה שלו, היה תמיד

מתייעץ איתו והיה משתמש בזה כדי לעזור לעם ישראל. פעם אחת הוא הגיע לפגישה עם המלך, ישב בחדר הקבלה שם, יש לובי מפואר עד שמגיע התור שלו להיכנס, המלך היה עסוק, עדיין ממתין, אבל כדרכו של יהודי חבל על כל דקה. בארצות הברית אומרים שזמן זה כסף. כאן אצל עם ישראל אומרים שזמן זה חיים, חבל על כל דקה. הוציא את הגמרא מהתיק שלו, גמרא גדולה, שם על השולחן, מתחיל ללמוד. המלך התעכב והנה הגיע הזמן של הפגישה שמי שאמור להיכנס אחריו. מי זה היה? הארחי בישוף הגדול של פראג הוא הגיע עם כל בגדי הקמורה ועם נכנס רק נכנס כולו הצטמרר איך כתוב אצל המן וחמתו בערה בו הוא רואה את היהודי הזה הרב של היהודים לא רק שבא לפגישה עם המלך

וארחי מישוף יודע כשהמלך יצא איזה חיבוקים איזה קרבה איזה ידידות ואליו הוא היה מתייחס ככה בכבוד אבל בקרירות היה כהוב מזה ועוד הרב החצוף הזה פותח גמרא ספר יהודי בתוך ארמון המלך הולך ולומד כאילו שבית של עצמו. אבל מה לעשות? הוא יודע שאין לו מה לעשות הרבה. יש שם שולחן ארוך, ספסל משני הצדדים. הרב יושב בצד הזה, הרחיף ישב מהצד השני והוא נועץ מבט ברב ובוער מרגע לרגע יותר ויותר. בסופו של דבר לא יכל להתאפק. הרגיש צורך לפלוט משהו. שם היו רגילים לכנות את היהודים בשם כלבים אבל זה לא מכובד שהאר חיבישוף נכבד יגיד לכלב. זה לא יפה. אז חיפש נוסח דיפלומטי. כך יצא לו מהפה. אמר לו אדוני הרב אולי פעם אחת תאמר לי מה

מבדיל בין יהודי לבין כלב השאלה הפילוסופית הרב הרים את העיניים בחיוך מהספר אמר לו כן אדוני השולחן הזה מבדיל בן יהודי כמובן שמאז לא תעסק איתו יותר טוב נחזור לעניין זה כוחה של תורה שכשמנוותים אפילו ילד שובב וילד שעושה הרבה בעיות מנוותים אותו להפיקים חיוביים יכול לעלות ולהתרומם. ראינו קודם שאין מושג של אופי רע. האדם צריך לדעת לעצמו האופי שלי הוא טוב. השאלה איך אני מנוות אותו להפיקים חיוביים? בואו נראה כמה דוגמאות. תיקון המידות. איך האדם יכול להגיע למילוי אמיתי לעיצוב האישיות שלו. ניקח למשל את מידת העזות. להיות עזוב או לא טוב? בואו נראה מה התנא אומר באבות. כולנו מכירים את התנא באבות. משנה יהודה בן

תמה אומר בכל בוקר אומרים את זה בתפילה הבה עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמיים מה כתוב אחר כך הוא היה אומר עז פנים לגיהינם ובושת פנים לגן עדן יש כאן סתירה אתה אומר לי הבה עז כן אמר בסוף מה אתה אומר עז פנים לגיהינם אז תחליט להיות עזוב או לא טוב לפי היסוד שראינו קודם מובן מאוד העזות אם היא טובה אוה תלוי איפה אתה משתמש בהם אתה עזמר ולא מתבייש מכך שלהגים לך על כך שאתה רודף צדק מחפש אמת וכולם יהיו נגדך ואתה עזר מידת הביישנות מחייבת תתקפל ולך אבל אתה עומד ומגן על האמת לועגים לך שאתה שומר מצווה מסוימת אתה מגיע לעבודה מניח תפילין צוחקים עליך אבל אתה אומר, תשמע זה לעשות רצון

אביך שיצחקו פה אני לא אפעיל את הביישנות אני אפעיל את העזות זה מצוין ואז כאן אמר אבל אם אתה משתמש בעזות במקום שלא צריך אדם שמרגיל את עצמו להיות חצוף ועז עז פנים שם זה שלילי מידת הקנאה טובה או לא טובה שוב אותו יסוד מצד אחד כתוב הורכב עצמות קנאה מצד שני כתוב קנאת סופרים תרבה חוכמה מה אדם שהוא מקנה בפסוק כתוב הורכב עצמות קנאה הוא מרכיב מה פירוש מרכיב על פי הפשט מקובלים מסבירים בעוד דרך אבל על פי הפשט הורכב עצמות קנאה יכול להיות שיש לך הכל כל מה שאתה צריך יש לך בית ריאות מה שאתה צריך הכל יש לך אבל אתה לא מאושר ממה שיש לך כי אתה תמיד מקנה באחרים אדם שהוא מקנא תמיד מסתכל ופוזל השכנה קנתה סלון חדש לי

יש סלון כבר שנתיים אז את מפסיקה לההנות מהסלון שלך זה נקרא שהאדם מרכיב. במקום ליהנות ממה שיש לו, הוא מרכיב. הוא נעשה כהוב, נעשה לחוץ. איזה הוא עשיר? השמח בחלקו. זאת אומרת אם יש אדם, בואו נעשה מבחן פשוט, אדם שיש לו מיליון דולר בחיסכון ולשכן שלו יש רק 50 אלף דולר בחיסכון. זה שיש לו מיליון דולר תמיד מסתכל על המשרד ממול, שההוא היה כתוב בגלובוס שיש לו 10 מיליון דולר. ואז הוא אחול ועצוב. מתי אני אגיע גם לזה? לעומת זאת, השכן שלו, שיש לו רק 50,000 דולר, כן, השכן בבית שם, והוא תמיד מאושר מה-50 אל דולר. הוא מרגיש לא חלמתי שפעם מגיע לזה, כל כך טוב לו שיש לו את זה. מי העשיר האמיתי? בעל המיליון או בעל

ה-50,000? בעל 50 א000. כי עושר זה מילוי. כשאתה מרגיש מלא אז אתה עשיר. אם אתה מרגיש חסר, יש לך מיליון, אבל אתה לא עשיר כי אתה תמיד מרגיש, אתה רוצה עוד. קונפונציוס היה גדול חכמי סין של כל הדורות כל כך שבחו אותו אז למדתי קצת רפואה סינית אמרתי נקרא את הספר שלו לראות מה אדם החכם הזה יכול לומר באמת אדם חכם אבל כשמשווים אותו למשל לפרקי אבות רואים שהוא רחוק מאוד עשיתי לי פרק שלם של רשימה של דברים השוואה בין פרקי אבות לדבריו למשל זו אחת הדוגמאות שתראו את ההבדל בין גדול חכמי סין לבין חכמי התורה הוא גם מתייחס לאדם ששמח בחלקו אבל הוא כותב כך אשרי העני עני ששמח בחלקו. משפט יפה. אשרי אדם שהוא עני ושמח

בחלקו. אבל מה אומרים חז"ל? חז"ל העמיקו הרבה יותר. אם הוא שמח בחלקו, הוא כבר לא עני. איזה הוא עשיר השמח בחלקו. לא אשרי העני ששמח בחלקו. זה יסוד גדול שצריך לדעת. אדם שמקנה אין לו שמחת חיים. הוא תמיד אחול. מה שיש לו איך כתוב אצל המן? כתוב שהמן אסף את זרש אשתו וכל אוהב ויספר להם את כבוד ראשו ורוב בניו ואת אשר גידלו המלך. ואומר להם הנה המלכה הזמינה רק אותי וגם למחר אני קראו לה עם המלך א מספר מה המשפט הבא וכל זה איננו שובה לי אני רואה את מרדכי לא משתחווה הכל יש לך אדם אחד לא משתחווה הכל לא שווה אדם שהוא לא מתוכן במידות יכול להיות לו הכל והוא מרגיש שאין לו כלום לפעמים האדם מרגיש עצבות למה מאוד רציתי

היום איזה דבר השתדלתי טרכתי ולא השגתי אני בבית עצוב בא הבית העצבני מדווקה אשתי מדברת, אין לי מצב רוח זה או שהיא רצתה משהו, זה לא הלך עצובה, מדוקת. אם באותה שעה תשב, תשבי דף ועת, לעשות רשימה מה אני צריך בחיים, כל מה שאני צריך. רוצה לראות, לרשום ראייה, שמיעה, מערכת עיכול, תקינה, הליכה ברגליים, עבודה, ילדים, אישה, מקום לישון, כל מה שאני צריך וגם את מה שרציתי היום. ואחר כך לעשות V ליד כל מה שיש לי וx ליד מה שאין. ואז תשאל את עצמך יש לי סיבה להיות עצוב? הכל מתגמד. זה נקרא שאדם מכניס את הדברים לפרופורציה נכונה. הרי כשאתה עצוב, כל הגוף שלך ננעל, כל הנפש שלך ננעלת. לא חבל. כשאדם מכניס דברים

לפרופורציה הוא חי אחרת לגמרי. הורכב עצמות קנאה. חכמי הקבלה אומרים מאוד זווית. אדם שיש בו קנאה עצמותיו מרכיבים בקבר. אדם שאין בו קנאה אין עצמותיו מרכיבים. דבר מעניין כי יש כמה עדויות על מצבים שפתחו קברות של אנשים מכל מיני סיבות והגוף היה שלם ולא יודעים מה הסוד. לפעמים מדובר באדם פשוט, לא באיזה רב גדול. מה הסוד? תבדוק, תמצא שהאדם הזה לא קינה בחיים שלו. אתמול הביאו לי כתבה מעניינת. יש כאן צילום של מצבה. המצבה הזו עמדה על קברה של אישה בשם פני הק. יהודיה שנפטרה בארצות הברית בגיל 90, אבל הסיפור שלה סיפור עצוב. היא בגיל 17 לאחר תאונה הפכה להיות צמח ומגיל 17 עד גיל 90 היא טופלה במצב הזה. קרובי משפחה

שלה כבר נפטרו. אלה ששרדו כבר לא לא התענינו בה יותר. כשהיא נפטרה בבית חולים בארצות הברית קברו אותה. היא נפטרה בשנת תשנ"ח. זה התאריך שכתוב כאן על המצבה. קברו אותה בארצות הברית בבית חולים נוצרי כתולי. אחר כך התברר לקרוב משפחה רחוק שלה שהיא קבועה בבית חולים נוצרי. שאל רב אם להשאיר אותה שם או הרי לא פותחים קבר בקלות. והוא אמר לו שלא. זה צער גדול הנשמה שהיא נמצאת שם שיוציאו אותה מהקבר ויעלו אותה לארץ ישראל. קברו אז פתחו את הקבר כדי לקבור אותה בארץ ישראל. נדהמו לראות גופה שלמה אחרי שנים שהיא הייתה שם. הנוסח על המצבה פני הקברהם אריה סבלה בשקט כל ימי חייה הנשמה הטהורה חזרה לבוראה בגיל 90 כו בתבת תשנ"ח

הגוף השלם הותמן פה יום יח בתמוז תשס"ב כלומר לפני שנתיים האלו אותה כאן תהיי נשמתה צרורה בצרור החיים תנצבה זה נוסח המצבה שנמצאת כאן כשסיפרו על כך לרב חיים קניבסקי מבני ברק. איך זה ייתכן? הוא אמר להם פשוט הורכב עצמות קנאה. מי שיש בו קנאה עצמותיו מרכיבים. היא לא קנאה כל החיים שלה. אין עצמותיה מרכיבים. אני שמעתי עדות על תלמיד חכם גם שהעבירו את הקבר שלו מהר המנוחות להר הזתים לאחר ששת הימים. ואנשי החברה קדישה נדהמו. ממש היה שם אחד שאפילו התחיל לרוץ על ההר מרוב לחץ. הגוף היה שלם. בנו של אותו תלמיד חכם העיד עליו שהוא אף פעם לא קינה באחרים. תמיד הוא היה שמח וטוב שיש לאחרים. לא קל. בעלי המוסר אומרים,

יותר קל לאדם להשתתף בצערו של חברו יותר בלהשתתף בשמחתו. אם יש לו אבל, אם קיבל מכה, אם נהיה חולה, כולם מזדהים. אבל אם זכה בפיס כבר התחושה צריך לעבוד על זה שאדם יהיה שמח בשמחתו של חברו אדם שאוהב את הזולת זה אדם מאושר אדם שלא יודע מה היא אהבה אמיתית זה אדם מסכן מי שלא מרגיש אהבה זה אדם מסכן מה זה אהבה לא אהבה מה שהיום עקרו את המילה מהשורש האמיתי שלה והעבירו אותה למושגשמי אהבה בלשון הקודש המקורית. ההגדרה של אהבה זוהי התשוקה לעשות נחת רוח לזולת. אם אני אוהב אותו אני משתוקק לעשות לו נחת רוח. אם אני אוהב את הבן שלי, כשאני אומר אני אוהב את הילד שלי, אני לא מתכוון שאני רוצה שהוא ידאג לי יטפל בי שיפנק

אותי. אם אני אוהב אותו, אני מוכן להשקיע ולטרוח הרבה רק כדי לראות חיוך. אבא יכול לעבוד בשמש שעות לבנות איזה צריף או משהו כדי שהילד יחזור מבית הספר. אבא, עשית לי את זה? מחייך. אני אוהב אותו. תמיד אני אומר לזוגות איך אתה יכול לדעת אם אתה אוהב אותה או לא? לא תמיד אנשים יודעים להגדיר אם באמת הוא אוהב אותה או שהוא אוהב את עצמו ומשתמש בה לצרכים שלו. אדם שרוצה לבדוק את עצמו אם הוא אוהב את אשתו המבחן פשוט. אשתך אמורה להגיע הביתה עוד שעתיים. אחרי עבודה היא הלכה לקניות או שהיא אפילו היא מכרת בית הלכה לקניות. אתה נמצא בבית יושב על הספה בסלון. יש לך כמה אפשרויות. מה אתה עושה עכשיו? אתה מעיף מבט, רואה

שהכיור מלא בכלים, הילדים הפכו כמה חדרים, צריך לסדר, לארגן, לשטוף וכולי. הכביסה צריכה עיבוש, תליה וכולי. ואתה אומר לעצמך, אני אעשה עכשיו את הכל. אתה קם, שוטף, מארגן, עושה, מכין. כשמה מסתובב לך בראש, זו הנקודה העיקרית. מה מסתובב לך בראש באותה שעה? מה אתה מצפה? אם אתה מצפה שכשתסיים את הכל תשב על הספה ותראה אותה נכנסת הביתה ומחייכת מאושר ואז תרגיש אתה תרגיש המאושר עלי אדמות זה אומר שאתה אוהב אותה כי אתה מוכן להשקיע בה ובלבד שהיא תהיה מאושרת זוהיא אהבה אמיתית אם אישה מבשלת וחושבת רק על הילדים שלה ולא חושבת על הבעל בשעת הבישול משהו חסר כאן את צריכה גם לחשוב עליו הוא יוהב את האוכל הזה איך העס שה עוד

דבר כדי שהוא ירגיש עוד יותר טוב. אהבה זו היא נתינה. רבי ישראל מסלנט חי לפני כ-80 שנה והוא אומר אדם ש אומר למלצר אני אוהב דגים אז תן לי דג הוא משקר. אם אתה אוהב דגים, אדם שאוהב מישהו אומר, הוא לא פותח לו את הבטן ומטגן אותו אחר כך. אם אתה אוהב מישהו, תעניק לו, תדאג לו, אתה יכול לומר אני אוהב לאכול דגים. זה נכון. אתה לא יכול לומר אני אוהב דגים. אהבה זוהי נתינה. אדם שהוא חווה חוויה של אהבה, יש לו רגש של אהבה, אין עונג גדול מזה. לאהוב אישה זה קל. לאהוב את אשתך זה קל. היא חלק ממך. אבל ואהבת לרעך כמוך, זה לא קל. זה גם קל אם האדם עובד על זה אז הוא קונה את זה אחר כך אבל זוהי העבודה שצריך לעבוד אם לא

עובדים על זה לא קונים מה זה ואהבת לרעך כמוך כותב הרמבם וגם הרמבן כך כותב תאהב שיהיה לו טוב זאת אומרת אתה עכשיו יושב באולם הזה ואתה צריך להרגיש בלב מחובר עם כולם אני אוהב את כולם אני רוצה שלכל אחד מהנמצאים כאן יהיה רק טוב זוהיא אהבה אמיתית מה פירוש אבל אני לא מכיר אותו מה מה לי ולא אני רוצה שיהיה לו טוב האהבה הזאת זה דבר שאדם עובד על זה אבל זו אהבה אלוקית האלוקים אוהב את כולם לא כמו שהנוצרים אומרים שעמדת האהבה ובפועל בשם האהבה שרפו ותוחו אין קץ יהודים אלא אהבה אמיתית אלוקים באמת אוהב והוא מעניק הוא הנותן האין צופי לא כל אחד מאיתנו יכול לתת לכולם עד אין קץ אבל לפחות לאהוב שיש לכולם טוב אדם

שיושב ומרגיש אני אוהב את כולם בשניות הוא הופך להיות מאושר יותר ממה שהוא נותן להם באהבה שלו הוא הוא מקבל את האושר, את השלמות. הוא מרגיש מחובר עם כולם. הוא מרגיש חזק. לכן אהבה זה אחדות. אהבה בגימטריה אחד. אהבה בגימטריה 13. גם המילה אחד בגימטריה 13. כי אהבה זה אחדות. שם השם, שם הוויה. יקוק בגימטריה 26 פעמיים אהבה. ההוויה זה אחדות של הרוחניות והגשמיות גם יחד. לכן יש שם פעמיים אהבה. פעמיים 13 אבל שני הכל זה אחד זוהיא אהבה כשאדם מרגיש אהבה אז הוא רוצה שלכולם יהיה טוב הוא לא מקנה באף אחד לא צר עינו באף אחד הוא רוצה שלכולם יהיה טוב כך בכל מידה ומידה כשאדם לוקח את המידות בונה את עצמו מעצב את האישיות

שלו הוא הופך להיות האדם המאושר עלי אדמות אדם שלא עובד על עצמו כל הזמן חומר כסף הרי התרגלנו תמיד להיות בתוך קוביות של פלדה של מתכת בדורות הקודמים אפילו אדם שגר בעיר זה כמו שהיום הוא חי בכפר בתים קטנים רואים הרים רואים אדם שחי בחק הטבע הרבה יותר קל לו להתחבר לרוחניות אנחנו מה לעשות מאולצים היום לחיות בתוך מתכות ובתוך פלדה ובטון קר וכדומה צריך להיזהר שלא נאבד את הרגש הזה של החיות האבות היו רואה צאון השבטים רואה צאון דוד המלך רואה צאון למה הם בחרו דווקא במקצוע הזה הרוע צון נמצא בטבע הוא מתחבר לרוחניות ומטל עלינו גם כשאנחנו מאולצים מכל מיני סיבות להיות מה שאנחנו אבל לכל הפחות תמיד להיבנות מבחינה

רוחנית אדם שמעצב את עצמו כמו שאומר הגאון מוילנה אם האדם לא מתחזק בכל יום לשבר מידותיו למה לא חיים זה נותן לו את החיות זה נותן את השמחה את הסיפוק ואת האושר כשאתה מרגיש מה הייתי לפני שנה ומה אני היום כמה התעלתי לכן אומר שלמה שמו המלך אחזק במוסר על טרף נצרה כי היא חייך מוסר זה מלשון מייסר כשאדם לומד מוסר ורואה בזה אני לא בסדר זה צריך לתקן הרגשה לא טובה אני מעדיף להרגיש שאני השלמות אבל אומר שלמה עצה טובה החזק במוסר אל תרף אל תרפה מזה נצרה תנצור זה דבר הכי קרוב אליך כי היא חייך תודה וערב טוב לכולם ‏Ja. เฮ เฮ เฮ