"47 שנים חייתי עם סוד": צחי ברדוגו על המסע בעקבות פתיחת תיק האימוץ

אתה ילד מאומץ.

כן. שלושה וחצי חודשים הייתי בבית ילדים שאותו ילד הוא לא בא רימוץ

כי לא יודעים הוא לטוש הוא לא יודעים האמא ברחה בראייה שלי לי היה סוד ידעתי שאם אני מוציא את זה ומספר את זה למישהו אין לי שליטה זה בטח לא לילדים אימוץ אימוץ הוא הליך המקנה לאדם מעמד חוק חוקי של הורה על ילד שנולד לאנשים אחרים. הליך האימוץ מחייב את המאמץ לגדל את הילד המאומץ בפועל והוא מתאפשר אחרי שאנשים להם נולד הילד איבדו את הזכויות החוקיות עליו או נפטרו. צחי ברדוגו שלום

אלן שלום למאוד ישראל

אתה ילד מאומץ

כן

לא משנה בן כמה תהיה יקרו לך ילד

נכון

שמת לב לזה

אה כן בטח בעניין הזה של המאומץ אתה יודע גם הרבה פעמים שאומרים ילד מאומץ

אומרים אתה אדם מאומץ אתה אבא אתה סבא מאומץ נכון נכון זה שזור ככה בשפה ו

בן כמה אתה כיום

54

תראה שאלה בשתי מילים אבל איך זה איך זה להיות ילד מאומץ

אני אגיד לך פה זה מורכב אצלי כי אני עד גיל 47 לא פתחתי איתי כאמוץ ומבחינתי לא היה שום היו אני הייתי מאוד טוטלי להורים שלי לא היה לא היה אישו האימוץ לא היה על השולחן אני גדלתי כבן חיד

אבל באיזה גיל ידעת שאבא ואמא לא

ביולוגי ידעתי בגיל שבע אני זוכר את האירוע שאמא שלי מספרת לי זה היה ממש ערב כניסתי לכיתה א' שמעתי את זה פעם ראשונה נכנסתי מאוזן אחת יצא מהאווזן השנייה וכל החיים כולל בגיל 18 שאמא שלי שלי חזרה ואמרה לי אתה רשאי עכשיו לפתוח את התיק ולגלות אני בחרתי לו לעשות את זה

קח אותנו לשיחה בגיל שבע לך זה נכנס באוזן אחת יצא באוזן שנייה אבל איך איך מנהלים שיחה כזאת עם ילד כן אניני אני אני זוכר את זה טוב האמת זה מהאירועים שאתה זוכר גרנו בצפון תל אביב שכונת סלה עם אבא של אמא שלי זכרונו לברכה נפטר בדיוק היא ישבה שיבה כנראה שברוח האבל היא החליטה שהיא רוצה לספר לי. עד אז אני לא זוכר שהיא סיפרה לי את זה. למרות שאפשר לספר גם לפני גיל שבע. בכל אופן אני זוכר את הסיטואציה. היה לנו כזה בית עם שני מפלסים ומדרגות אה ספירלה כאלה.

כן.

ובתקופה של שטיח מכיר לקירות וישבנו על המדרגות.

זה הפסיק באמת?

יודע זה ממשיזה הורח על שטיח מכיר לק

ממש. אתה יודע מה שטיח מכיר לקירו בתקופה שזה היה במדרגות וכל הקומה השנייה לא עידן של פרקטים

גדלת בבית ברמה סוציוקמית גבוהה

כן בהחלט בצהלה היו לי יורים תשמע זה אני קורא לזה פסל אחרות של הורות ולכן לא היה לי חסר שום דבר לא חומרית לא רגשית לא הכל היה לי משפחה מדהימה גם המשפחה הגרעינית של ההורים וגם המשפחה מעבר

צחי יצחק מה אומרים לילד בגיל שבע

צחי אני לא זוכר מילה במילה אבל אני אני זוכר שהיא החזיקה לי את היד. אני זוכר שהיא סיפרה לי, אמרה לי, "תשמע, יש לי משהו להגיד לך." אה לי ולאבא היה קשה להיכנס להריון. היינו נשואים תשע שנים לפני שנולדת. במשך תע שנים הם ניסו להיכנס להריון ואז היא נכנסה להריון מחוץ לרכב. בשאתה מדבר על סוף שנות ה-60, הרפואה אז כנראה לא הייתה מספיק מתקדמת בשביל לאפשר אחרי זה להיכנס עוד פעם ולהיקלט וזה גרם לה אחרי זה להיכנס לניתוח שלא אפשר להקלט עוד פעם וככל שאני הבנתי בשנות תחילת שנות 71 א פנו למשרד הרווחה ומהר מאוד תוך כמה חודשים הודיעו להם שיש להם ילד שהם יכולים לבוא לראות והזמינו אותם לבית ילדים. פעם היו בתי ילדים

של ויצו והם הגיעו לשמה והיא סיפרה לי שכביכול נתנו לה לבחור אני יודע היום שלא נכון אבל כביכול היא הייתה לה את אפשרות הבחירה והיא בחרה את הילד שצחק הכי הרבה ולכן היא קראה לצח זה היה הסיפור שאני שמעתי לימים הבנתי שלא ממש היה אפשרות בחירה אבל א הם פגשו שמה

בן כמה היה ילד שצריך

ארבעה חודשים א

יש לך מושג מה היה בארבעה חודשים שתקדמו לכך

שוב בעקבות זה שפתחתי את תיק ומה שעברתי מה שעברתי וכתבתי את הספר אז עברתי וחקרתי אחורה מה היה א וניסיתי להיפגש עם כל בן אדם וללמוד כל רגע

אני חושב בראש שלי על הקהל שלנו כי סיפור כזה מעניין את כולם סתם אני אומר לך סיפור שאתה לא חווית אותו כילד אבל כל ילד לפעמים מתגנב אליו חשש אולי אני מאומץ מאומץ אני אומר לך 100% מהילדים אז תמיד כאילו דבר כזה שמעניין אני זוכר את מי שלמד איתי בכיתה והוא היה מאומץ כאילו מי שלא רואה דמיון חד משמעי חזותי אומר רגע אולי אני מאומץ

אז וזה מצד אחד זאת אומרת אז אני מסתכל על הקהל הרחב מצד שני יש לנו את הקהל שאצלו זה סיפור חיים או שהם הורים מאמציאים או שהם בעצמם מאומצים או שהם פתחו תיקו פתחו תק

ואני יכול להגיד משהו אחד משיחה או דרקורד איתך אתה מאוד מאוד בריא בנפשך מאוד סיפור סיפור הצלחה זה מעורר השרעה אז חוץ מהסיפור המעניין אני רוצה לנצל את המעורר השרה

כן

ההחלטה של אמא שלך בגיל שבע לשתף אותך

לא חוויה מטלטלת זאת אומרת כזה רב וקדש לטובת צופנו החשובים יותר

נכון במקרה שלי לא החלטתי שאני לא לא נכנסת זה אני זוכר שהחלטתי שזה לא מעניין אותי אמרתי להג

ידעת שקיים דבר כזה שנקרא מאומץ

לא לא לא

אז זה גם חשוב אם הייתה אומרת איתך את זה בגיל 10 ואתה אומר מה אז אני מאומץ כי אני יודע שיש דבר כזה מאומץ היא גם מספרת לך שיש דבר כזה מאומץ וגם מספרת לך שזה אתה

נכון לא מכניס אותך לאיזה תבנית שקיימת אצלך בראש

נכון נכון נכון אתה מדבר על ילד בן שבע בוא

נכון אבל אני מחזק את ההחלטה של אמא

נכון אבל אני החלטתי שאני לא נוגע בזה זאת אומרת אני זוכר את זה שאחרי זה הייתי בבית ספר גם ביסודי וגם בחטיבה ובתיכון אחרי זה לא אף פעם לא דיברתי על זה

אבל זה לא משנה את החוויה של כל החיים כי בסוף אבא ואמא זה בית באמת נולדת אליהם וזה אבל אתה פתאום מתחיל לחשוב רגע ההוא לא באמת בן דוד שלי והיא לא באמת סבתא שלי

לא לא היה לי את זה לא הוא יכול להיות שזה נכון מה שאתה אומר אני אגיד לך מתי רוב הילדים המורמים

אני כאילו מרגיש שזה מופע של טורמן אתה מבין פתאום שכל העולם הוא לא העולם כאילו

אבל אני אגיד לך זה מאוד נכון מה שאתה אומר אבל אני אגיד לך איפה זה קורה וזה הרוב מה שאתה אומר זה קורה מכיוון שרוב האימוצים רוב מקרי האמוץ זה ילדים שאחרי זה משפחה מאמצת עוד ילד או שיש להם עוד ילד או ביולוגי או אימוץ נוסף המדיניות של משרד הברכה מאזו מתמיד פה בארץ שמשפחה שאמצא ילד לגרום לה לא לה לאמץ עוד ילד שהילד מאומץ לא ישאר כבן יחיד שלא יהיה מקרה כמו שלי זה המדיניות זה לא שאין אבל מעט ואז ברגע שיש עוד אחים הנושא פתוח יותר מדברים משווים הנושא יש דיבור הוא פחות סוד ברגע שאני הייתי בן יחיד לא היה לי מי לדבר על זה אני זהו זה מה שהיה לי לא היה לי להשוות למישהו לא היה לי בנשמרק לא לא היה לי מה לדבר

זה זאת המציאות שלי עם זה חייתי לא רציתי לדבר איתי ואם היו מדברים איתי עלמוץ הייתי מעביר נושא לא ממש לא אישו אתה לא זוכר את עצמך משתף

לא רציתי להחריק את ה

לא לשתף איזה חבר טוב כך אתה מספר לו תדע לך אני מאומץ לא ממש לא אני לא זוכר שסיפרתי לאף אחד שהספר שלי התפרסם וזה יצא לאור וכולם דיברו על זה אז

אתה מלווה בוגרים מאומצים אז אז באו אליי חברים ובאו אליי זה ואמרו לי פעם דיברנו איתך על זה אבל אף פעם לא רצית לדבר על זה אבל אני לא דיברתי עם זה אף אחד זה לא היה אישהו לא נגעתי בסיפור הזה ההפך נרתעתי זה היה חייתי עם סוד אני חייתי 47 שנה

איך איך אתה מציג את זה לפחות אני כצופה מן הצד זה אפילו לא סוד אתה מבין מה אני מתכוון

לאן איזה טבו כזה כאילו זה לא תראה משח יש לה את הזה שאסור אסור לגלות שאני מאומץ

לא

נכון

לא מדבר על זה בכלל

בעיניי זה היה סוד בראייה שלי לי היה סוד אני סודתי איך אומרים של איך אומרים שלו רוצים שמש בכיסים

אה אז ככה הרגשת

כי ידעתי שיום יבוא ואני אפתח את התיק הסוד הזה יצא אבל כל עוד ההורים שלי חיים אני לא עושה את זה לא יהיה מבחינתי אני אפגע בהם אני אפגוד בהם ואני זאת הייתה התחושה שלי נכונה לא נכונה, יש לה בסיס, אין לה בסיס, לא רלוונטי. למרות שהדבת לנו כבר מקפצת רגע מגיל שבע שבגיל 18 אמא אומרת לך צחי תדע לך אתה יכול לפתוח את הסיפור

נכון ולא פתחתי

כי אני הרגשתי

כיוון שניתחנו מה עבר עליה כשהיית בן שבע למה היא מספרת לך את זה

נכון כי אמא שלי הייתה מאוד אבא שלי לא אמא שלי הייתה מאוד ליברלית מאוד רצתה מאוד שיתפה אמרה לי תשמע לך תפתח את

לך תפתח את התיק נכון לך תפתח את התיק אם אתה רוצה איתנו אם אתה רוצה בידינו אם אתה רוצה אני בא איתך יד ביד היא כזאת הייתה כזאת ממש לא לא אני הרגשתי שלמרות שהיא אומרת לי את זה האם אני אעשה את זה התחושה היא נוראית מה אני לא לחפש לי הורים אחרים אפילו שהיא לא אומרת לי את זה בלילה לפני שהם הולכים לישון הם יגידו לעצמם מה עכשיו הוא הולך לחפש להורים אחרים אני מקים פה איזשהיא תחרות אני לא לא יכלתי לשת את המחשבה הזאת בכלל הייתי כל כך טוטלי להורים שלי וכל כך אהבתי אותם שלא לא יכלתי בכלל לחשוב על משהו כזה שיש סיכוי בכלל שאפילו רגע אחד אני מערער אצלהם את הביטחון. הטוטליות או בוא ניתן מילה אפילו יותר מחמיה

הנאמנות הזאת שלך להורים היא יכול להיות שמה שתרם לזה זה דווקא הליברליות כמו שאתה אומר של אמא שהיא אומרת לך תקשיב אם אתה רוצה אני הולכת איתך יד ביד לפתוח את זה

לא גם אבא שלי כי האם היא עשתה משהו נכון שהיא מציעה לך לפתוח את זה או לא לדעתך סליחה שאנחנו שופטים אותה

כן זה היה נכון זה נתן ביטחון כזה אבל בסוף הייתי מאוד א דעתן בעניין הזה ואבא שלי היה שונה לגמרי אבא שלי היה קונסרבטיבי מאוד שמרן כזה ולא לא דיבר לא העלה את הנושא הזה. אני חושב שאם הייתי חי רק עם אבא שלי, אני לא יודע אם הייתי יודע מזה בר. זה נמחק. זה היה נמחק. זהו. אנחנו משפחה ביולוגית לכל דבר. אני בגיל 30, 29 אני מתחתן. כלתי אשתי לפני החתונה יודעת את זה. אני מספר לה את זה. זה בן אדם היחידי שאני חושב שסיפרתי לה. זכותה לדעת את זה.

ודאי. היא הייתה רוצה לדעת. היא רצתה שאני אפתח את התיק אני העדפתי לו והיא חיבדה את זה יאמר לזכותה ואחרי זה הגיע רבנות וברבנות בודקים את זה ושאלו אותי

בוא נחשוב רגע שנייה א שלי רצה בדיוק הרי בסטטוס

סרוקב עכשיו אני אסביר לך למה עכשיו אנחנו רוצים קצת אחורה ואחרי זה נחזור

יש סיכוי כלוש שאתה חלילה

ממזר

אה אה חשבתי נושא את אחותך

לא נכון לא

העניין שלי לי פה מסתבר אחר כך אני מגלה את זה אוקיי אני יכול אומר לך עכשיו בזמן אמת מה היה אבל אני מגלה את זה אחרי זה עם המסע ככל שאני יוצא למסע ומשחזר אחורה ומתחקר את כל האירועים טופס מסירה לאימות של האמא הביולוגית שלי נחתם בתשיעי בנובמבר 71 שזה למעשה 3וש וחצי חודשים אחרי הלידה שלי אני נולד בראשון לאוגוסט 71 ברביעי לאוגוסט 71 ארבעה ימים אחרי זה היא בורחת מבית ב החולים ואני נשאר עולל בין ארבעה ימים בבית החולים הקריאה מה שהיה פעם ומיד מועבר כמו שאמרתי לבית הילדים של ויצו בדוד המלך שלושה וחצי חודשים אחרי זה בתשעי בנובמבר היא חוזרת לא ניכנס לזה עכשיו אחרי זה אתה רוצה אני אספר לך היא חוזרת ומחליטה

בצר לה לחתום על טופס מסירה לאימוץ זאת אומרת שלושה וחצי חודשים הייתי בבית ילדים שאותו ילד הוא לא בא רימוץ כי לא יודעים זה הוא לא יודעים האמא ברחה

תראה 71 אני אני קצת מקיש ל2025 אבל

לא נולדתי 2025

בסדר ברכה מבית החולים אז אנחנו מבינים את הסיטואציה מאוד מאוד בעייתית

אתה יודע ילד בן דקה

יודעים למי הוא שייך

נכון

אז

גם פה היא ידעה היא לא אמרה

לא אבל המערכת הרפואית יודעת מי זאת האמא של הילד היא מבינה ש בבית חולים ילד היא מיילדת אותו, היא יולדת אותו.

כן, אבל אתה אומר עד שלושה וחצי חודשים עד שהיא לא הגיע חזרה לבית ילדים, לא ידעו מי אתה בעולם,

נכון?

והשאלה שלי למה?

כי היא ברכה. היא לא רצה לשתף פעולה.

אבל היא הם יודעים מי זאת אותה אחת שברכה.

בוודאי היא הייתה מבוקשת

ויודעים שאתה שייך להותה אחת שברכה. אז יודעים שאתה בן של

נכון.

עדיין היא לא חתמה על תופס מסירה לאמוץ. אי אפשר למסור. יודעים יודעים את זה האמ. איך לתפוס אותה רק כדי להגיד הבנו נכון אנחנו מוסרים אותו לאימות

כן אבל היא צריכה לאישר את זה

כן

לא מספיק שהיא תגיד היא צריכה יש טופס

ודאי והיא לא עשתה את זה ובתשיעי בנובמבר מה שפוך אחרי זה ליום האימוץ הבינלאומי 25 שנה אחר כך באופן מקרי

מדהים

היא חותמת על טופס מסירה לאימוץ שהיא נשואה לגבר אחר שהוא לא האבא היא כבר נשואה בשלושה וחצי חודשים האלה היא התחתנה עם מישהו שהוא לא אבא, לא אבא הביולוגי שלי.

כן.

הרבנות ראה בזה, רואה בזה בזמן לחתונה חשד על פניו לממזרות. יש פה תינוק לאישה של שהיא נשואה לגבר שהוא לא אבא. עצרו לי את האישור לנישואים. אני לא יודע את זה. זה קורה בזמן שאני מתארגן לחתונה. פתחתי תיק נישואים. מאחורי הגב שלי מתחוללת מאומה ברבנות והרב נאלץ לבדוק ולראות מה הוא עושה. הוא מבקש להיפגש עם האמא הביולוגית, לשאול אותה אם זה נכון. היא היה קשה להשיג אותה, היא השיג אותה, היא לא רצתה לשמוע. זה היה סוד. היא לא סיפרה לאף אחד מסתבר חוץ מבעלה, שהיא עשתה מה שעשתה. היא עשתה, היא ילדה ילד בסוד. הטענה שהיא גם הסתירה את ההריון. לא יודע איך זה יכול לקרות, אבל זאת הייתה הטענה. היו מקרים כאלה. ומסתבר

בסוף שהיא הוא משכנע אותה לבוא לחתום על טופס, על תצהיר, כי היא אומרת לו, תשמע, הילד לא ממזר. אני מתחתנת אחרי שילדתי את הילד. הממזרות דרך אגב זה מתי נקלט ההריון, לא מתי יולדים אותו. אבל גם פה א זה אחרי אחרי הלידה בכלל. אני מגלה שהיא מתחתנת שבועיים וחצי אחרי הלידה. אני נולד בראשון לאוגוסט, היא מתחתנת ב-19 לאוגוסט, 71. זאת אומרת, היא מארגנת את החתונה עוד לפני הלידה. אירוע בחולון מוזמנים. וואו. שמלת כלה. חגיגה גדולה. הכל בזמן שהיא בהריון. היא יולדת, ארבעה ימים אחרי זה בורחת ושבועיים אחרי זה מתחתנת. שמאחוריה יש תינוק בן שבועיים שנמצא איפהשהו ב בית ילדים. קפצת איתנו רגע. אז אני רק רוצה לדעת כ כי אנחנו ככה 718 חזרנו רגע לשלושה חודשים הראשונים. בן כמה היית כשגילית את כל הסיפור הזה?

47.

תמשיך את הסיפור. בסדר?

עכשיו זה היה השלב שעוד התעסקתי ב שדיברו איתי על האימות. זה ברבנות בגלל החשד הזה. הרב קורא לה והיא מחמת לו על תציר שזה לא ממזר ש ילדה את הילד עוד לפני שה התחתנה ואני הופך להיות קשיר ל נישואים. יש לך מושע כבר באותה הזדמנות אם אתה כהן, לוי, בכור, לא יודע, כלום שום דבר, שום פרט על הביולוגיה כלום. גם לא שאלתי,

לא, אני מהצד של הרבנות חושב,

לא,

כי שאלת הממזרות היא לא השאלה היחידה,

נכון?

כן,

נכון. הם בודקים את זה, הם רוצים לדעת שאתה לא מתחתן עם אחותך בין היתר.

כן,

אני גדלתי במשפחה. דרך אגב זה הגוף היחידי שבודק את זה פה בארץ אף אחד זה אם אתה מתחתן אזרחית אתה אף אחד לא יודע

אתה לא מתחתן אזרחית

נכון

אוקיי אני גדלתי במשפחה שכולם כהנים יצד משפחתה שלי מי כולם גם אחותה נשואה למישהו כהן

וואלה

ואני לא כהן תמיד כזה קינתי בהם ככה כל הילדים עולים ככה ביחד לברכת כהנים בשבתות משפחתיות

לימים התחתנתי בפעם השנייה אחרי שעברתי גירושין והאישור ה הי היחיד שהרבנות ביקשה ממני זה רק שאתה לא כהן תביא לנו רק שור שאתה לא כהן הכל בסדר אתם נרשמים כל כך התרגשתי אתה יודע הבאתי את זה בהתלהבות אמרתי ברור שלא

כן כן

אה

אוקיי אבל זה גם משנה משהו בחוויה שלך כי אתה מבין שיש פה כבר הסוד הזה שרק אתה חי איתו ואשתך לעתיד כבר בעניינים ופתאום יש פה כבר מערכת שקצת מכירה את הסיפור מאחורי הקלים

נכון וזה וזה ממשיך בטפטופים אחרי זה ריונות

בדיקות גנט מה אתה צריך לעשות? איזה בדיקות? מה הגנטיקה שלך? מתחיל להיות אישו. אני לא רוצה אני נמנע. למזלי אשתי גרושתי לימים, כי אני גרוש היום,

אה חיבדה את זה. עשינו את כל הבדיקות שצריך והכל היה בסדר, תודה להם. ואחרי זה הילדים גדלים ועבודות שורשים. ועוד פעם עולה הנושא לספר, לא לספר. אני לא סיפרתי לאף אחד. גם לא לילדים שלי.

תסבירי לי למה.

אני ידעתי שאם אני זה היה בעיניי זה היה סוד. ידעתי שאם אני מוציא את זה ומספר את זה למישהו אין לי שליטה על זה. בטח לא לילדים. נכון, אבל אנחנו כבר לא בשנות ה-20. זאת הייתה התחושה שככה. להיות ילד לאבא מאומץ. בסדר נכון.

יש חוויות יותר מטלטלות בחיים. זה לא נשקים איתך. אני היום תופס את המתדלק בתחנת אוטובוס. אני אומר לו תקשיב, יש לי סיפור, אני מאומץ. אז זה ברור. אני היום אני מסכים איתך אבל זאת הייתה התחושה שלי עם השנים יכול להיות כי חששתי שלא ידברו את זה פתאום מההורים שלי שלא יבוא הילד ויגיד לי משהו הילדה בת שלי יש לי הבת יש לי ילדה גדולה שהיא הבת ופתאום ידברו את זה עם אבא שלי לא רציתי הייתי מאוד מאוד טוטלי בעניין הזה אבל ידעתי שאני אספר להם זה היה ברור לי אני כתבתי את הדברים אני לא ידעתי אבל הבת שלי גילתה את זה אחרי זה לבד אבל אה כל עוד ההורים שלי חיו אני החלטתי שלא עד שבגיל 47 בדצמבר 18 2018 אני אזכיר לך את

היום הזה זה היום שארון הרמון נפטרה זה היה בדיוק אותו יום ב10 ל-11 בבוקר מצלצל אליי הטלפון אני עונה שיחה לא מזוה ומדברת איתי מישהי עובדת סוציא סוציאלית בחורה צעירה מהשירות למען הילד והיא אומרת לי צחי ברדוגו מדברת עובדת סוציאלית מהשירות למען הילד אנחנו יודעים שאתה מאומץ אנחנו יודעים שאתה יודע שאתה מאומץ על פי החוק בישראל אסור לפנות לבחור שהוא מאומרץ מחשש שמה הוא לא יודע אמרתי לך יש 10% שלא יודעים זה החוק

אבל היא מתקשרת אליי והיא אומרת לי ואני אומר לי אחיך את שיודעת שיך איך את יודעת שאני מומץ ואיך את מתקשרת אליי היא אומרת לי כי אנחנו יודעים שאתה יודע שאתה מאומץ ואנחנו מתקשרים אליך באישור בית משפט מחוזי בתל אביב אחרי שמצאנו שהאמ הביולוגית שלך שלא הכרת נפטרה היום נכון מתי שהיא התקשרה היא התקשרה היא נפטרה לפני זה כמה שנים לפני זה ואה היא לא השאירה ירה, ירושה, צבאה ובהדר צבא על פי החוק ילד מאומץ הוא יורש. אנחנו לא יודעים מה יש ומה הירושה ויש ירושה, לא יודעים כלום, לא נכנסים פה לעניין הזה אבל צריכים ליידע אותך בזכות הזאת. על פי חוק הירושה חייבים לידע אותך. כשהיא אומרת לך את זה, שמע, זה סיפור, אתה שובר פה סיים של הרעיון כל הזמן.

אה, עוד לא התחלתי ישראל.

כן. אה, אני גם יש לי פה מאחורה את הסוגריים. איך הבת שלך גילתה את זה? בסדר. למי שחושב שאני מעופף אנחנו נגיע לזה זה בהחלט מעניין הוא זרק פה משהו אבל אני לא יכול לקטוע אותך

כן א

כי היא גילתה את זה לפני כנראה

כן היא גילתה את זה

תשאיר אותי רגע שנייה

כן

כשהיא אומרת לך אמא שלך נפטרה היא אומרת שם של מי שמסתם

לא היא לא אומרת שם

אז היא אפילו יודעת שאתה יודע אבל אתה לא יודע את השם אתה לא יודע יותר מדי פרטים

נכון נכון

האם הביולוגית נפטרה

ולאמא הביולוגית יש ילדים ביולוגיים

אני לא יודע את זה אז לא יודע כלום

מבחינת מבחינתה התשובה היא שכן

לא תכף אני אגיד לך

אוקיי

אני עוד לא שואל ואז אני שואל אותה מה למה את מתקשרת אליי והיא אומרת לי שעל פי חוק הירושה

חייבים ליידע אותךכן

ואנחנו מזמינים אותך לבוא לפתוח את תיק האימוץ זה מקרה נדיר בדרך כלל לא מזמינים אלא מאומץ מגיל 18 רשאי לעבור מתי שהוא רוצה אבל במקרה שלך אנחנו מזמינים אותך אני יכול להגיד לך שהתיק שלך ריק אין הרבה מסמכים אין הרבה דברים אני לא יתן לך יותר מדי פרטים, אבל אין הרבה.

אף אחד לא הכניס מכתעב ואף אחד לא כלום. אבל יש פה סיפור מיוחד מאוד, סיפור אנושי מטלטל. אמרתי לה וואו איזה בילדפ. עכשיו את רגש יש לי שאלה אמרתי לה האמא אני מבין יש פה אבא בסיפור צריך להיות פה אבא גם היא אומרת יצחי תבין אותי אני לא יכולה לספר לך לא יכולה לתת לך את כל הפרטים

אבל איך לך בר שזה מתיחה? לא כי ברגע שאמרו לי אימוץ אז ידעתי שזה נכון א אבל בוא תפתוח את התיק ואז אני אתן לך את כל הפרטים אמרתי הרגע אז עוד שאלה אחת ברשותך אני כל החיים שלי גדלתי כבן יחיד כל החיים שלי אני חלמתי אחים אם היה בא דג זהב בחיים ומבקש מציע לי משאלה אני הייתי מבקש אחים יש מצב שיש לי פה גם בסיפור אומרת לי צחי אני לא יכולה לתת לך את הפרטים האלה תבי תבין אותי, אני מתחננת בפניך. אני יכולה להגיד לך שמחכים פה לתיק שלך למעלה מ-30 שנה. כמעט 30 שנה. זה הייתי בן 47, זה כמעט 30 שנה. ואז אמרתי, את יודעת מה? אמא שלי נפטרה. אבא שלי במחלקה סיעודית. בדיוק שלושה חודשים קודם לכן נכנסתי אותו למחלקה

סעודית. דמנסיה מתקדמת. אני סועד אותו, מבקר אותו יום יום. אני בן יחיד, אני זה הוא כל עולמי. אני יודע שאני לא אפגע בו. הוא לצערי קוגניטיבית הוא במצב שאני לא יכול לפגוע בו. אני באשאני אומר לה אני אגיע אני מעבר לקו שומע כל צהל ושמחה של עוד בנות. אני אומר לה תגיד לי מי אנחנו מדברים מי זה שם? היא אומרת לי צח אתה לא מבין אנחנו מחכים לך פה כל כך הרבה שנים לתיק הזה. אמרתי תגיד לי מה זה הבדל זה ממש המופעה של תומ מה מה זה כל הבילדפ הזה שמה מה מה כל ההתרגשות הזאת אני לא מבין. אוקיי, היא קובעת איתי ליומיים אחרי זה ולפני שמסתיימת השיחה היא אומרת לי, "תחי, אני לא אשאיר אותך ככה, די, אתה כבר בא, אני מבינה,

אני יודעת מה הולך לעבור אליך, אתה עוד לא יודע. אתה לא בן יחיד יותר אמרתי למה? יש לך תשעה אחים אמרתי, מה? יש תיק אחר? אפשר תיק אחר?" אני רציתי אחי לא בואי כל כך הרבה אחים בואי אפשר מה מה עוד יש לכם איזה עוד מה אפשרויות ואז אני יוצא מפה למסע אני פותח את התיק יומיים אחרי זה

מסתיימת השיחה למי הטלפון הראשון

לגרושתיך דז

לא היינו גרושים כבר הייתי אז גרושים

הילדה הגדולה שלי הייתה בת 17 יב והקטן היה הבן שלי הקטן יש לי שני ילדים והבן הקטן שלי היה בן 14 בערך משהו כזה קצת אחרי בר מצווה אה הטלפון הראשון גרוש אותי

מה אתה אומר לה אני הולך לפתוח

הולך לפתוח את התיקשנו בבית קפה מיד כמה שעות אחרי זה אני משתף אותה בסיפור יש התרגשות ואנחנו חושבים איך מספרים לילדים אני אומר לה איך אני מספר לילדים את זה הם לא יודעים כלום אני לא אעשה את זה בלי שהילדים יודעים למרות שחשבתי אולי לא לספר להם. הייתה לי דילמה. היו לי שתי דילמות מאוד שנייה.

שתי דילמות

תשעה אנשים

בקשר בקשר ראשון יודעים את זה.

והיו לישראל שתי דילמות מאוד מאוד קשות. אחת האם אני מספר לילדים שלי? איך אני מספר לילדים שלי? אני מבין שסיפור אימוץ בהגדרה היא טרגדיה. אני לא הולך לשמוע סיפור נחמד. אני לא בטוח שאני רוצה שהילדים שלי ישמעו את זה. אולי נכון שאני אשמע את זה. יאבד את המידע ויחשוב איך אני מתווך להם את זה. לא בטוח שכדאי לי לקחת אותם יד ביד בזמן אמת שישמעו הכל כמוני. ולמרות זאת אני מחליט שאני עושה את זה. והדילמה השנייה שהייתה לי זה האם אני מספר לאבא שלי. אבא שלי במצב דמנטי כמו שאמרתי אבל יש לו אפסנדר. יש רגעים שאני יכול לדבר איתו יכול לענות לי. לדבר איתו לספר לו לא לספר לו. הבן אדם הכי קרוב אליי כל החיים לא הסתרתי ממנו דבר כל החיים ללכת עכשיו לחפש אבא אחר לנצל את המצב שלו הוא היה מודע למצב שלו

לא בטוח לא בטוח ואם כן אז לדעתי רגעים קצרים הוא היה מבולבל לגמרי כל כל מה שקשור לזמן ומרחב התבלבל אצלו לגמרי אבל לדעתי שאם אני יכול לתפוס אותו דקה אחת או שתיים לפעמים פה ושם אני יכול לדבר איתו על זה אני יכול להגיד לו הוא גם יכול פתאום להתעורר ולהגיד לי לשאול אותי שאלה עניינית אני לא יודע אם אני רוצה לקחת את זה לשם הוא דווקא אולי בגלל המצב שלו יש לו עולם פנימי שהוא יבוא ויגיד לעצמו וואו עכשיו הוא הוא מנצל את המצב שלי בשביל ללכת לחפש לו אבא אחר

גם במערכת היחסים ביניכם הוא זה שיותר

כן

שומר את זה קרוב

נכון אבל המחשבה שהיכלתי לפגוע בו או לתת לו תחושה כאילו אני עכשיו מחפש מישהו בוגד בו היא הרגה אותי ולא עשיתי את זה לא סיפרתי לו שנה ומשהו אחרי זה עד שהוא נפטר עברתי מסע יום יום יום יום של פגישות תחקירים הפכתי כל אבן ולא סיפרתי דבר או חצי דבר ואז אני נפגש עם הילדים ומספר להם והבת והיא אשתי הגרושתי אומרת לי צחי הם יודעים אני אומר לה מה איך הם יודעים אני לא סיפרתי היא אומרת לי לפני כמה חודשים שני הבתה הגדולה היה לה מבחן בגרות היא פתחה איזשהו דף איזה מחברת אצלי בבית והיא ראתה שכתבתי שאני מתכנן לפתוח תיק אימוץ מאומץ תיקשירות למען הילד משרד רווחה והיא לא הבינה את זה שאלה את את אמא שלה ואמא שלה כבר

נעלצה לספר לה את האמת והיא אמרה אבא יספר לך מתי שהוא ירצה ואני חושב שאני לא מספר ספר להם כי אני לא רוצה ליד אותם ואני לא מסתבר שהם יודעים והם לא רוצים לספר לי. זהו ומאז ישראל יצא מסע של כמעט שנתיים ימים אולי קצת יותר אני קורא לזה 400 לילות שבהם אני כותב ומתעד את הכל. האמת שזה התחיל בדצמבר 18 ובאפריל 19, חמישה חודשים בערך. אחרי זה היה ליל הסדר. ובליל הסדר יש והגדת לבנך ואני עובר ואני רואה שהמשע שלי מתחיל להסתייף במלא פרטים ומלא סיפורים ומלא עניינים לא סיפרתי לך עוד 10% ואני אומר אני חייב

משאירים משהו לקוראים בספר אבל רק נשאל שאלה בגלל שהסיפור מעניין הוא בגלל הליך בירוקרטי למה אתה לא משלים את הסיפור בשעה וחצי פוגשים אותך אומרים תראה נעים מאוד 1 2 3 4 5 6 7 ש מהשירות הנאלה הם לא יודעים לא יודעים כלום.

אמרה לך מישהי בטלפון שיש לך תשעה אחים.

זה הכל.

אם היא יודעת מי הם יכולה להפגיש אותך איתם?

לא ממש לא. היא אמרה לי שהאבא הביולוגי התחתן ויש לו חמישה ילדים. האמא הביולוגית התחתנה עם מישהו אחר כמו שאתה זה והביא ארבעה ילדים. סך הכל חמישהי אחים.

והבנים של הילדים של אמא והילדים של אבא מכירים אחד. לא שתי משפחות של

וואי וואי וואי וואי וואי וואי

לא מכירות.

תשמע

שונות לחלוטין.

פו ליל הסדר. זה משפחות שלושה אמאות זה בדיוק כן ושתי משפחות מקסימות באמת אנשים מדהימים אבל שונים לחלוטין

ואני א באותה תקופה בקשר עם א שני המשפחות בהתחלה אני פוגש מהר מאוד את האבא הביולוגי ויש התרגשות והוא חיפש אותי כל השנים לטענתו ויש אני לא אכנס לזה עכשיו כל הסיפור אתה

נכנסת אמרת מילה אחת כן

אמרת לטענתו

נכון הוא הוא חיפש אותי כל השנים שנים לא אני דווקא מאמין לו שזה נכון הוא חיפש כל השנים יש לך צער שפספסת את הפגישה עם אמא

כן שחמצה נוראית

כן

אני 47 שנים לא פתחתי את התיק חייתי חיים שלמים בלי התחלה ועשיתי טעות היום

חוכמתי עבד צופה בנו נער מתבגר חד וחל אני היום מטיף הזה כמו מה שאני יכול אני היום מלווה מאומצים

שבגיל 18

מעל גיל 18 בוגרים שהם מתלבטים או מתחילים או נחושים בדעתם א

בנינו אני יכול להגיד דעתי מה זה גיל 18 זה רק משתנה משהו בסטטוס החוקי שלך לגמרי

זה גיל מאוד של סרת רגשות מה אתה צריך להכניס לזה גם

ממש ממש ממש כן אבל אבל זה החוק

מאפשר לך בגיל 18 בסדר

כן ישראל יש יש ילדים שמגיעים לגיל 18 סופרים את הימים בגיל 18 יום הולדת הם מגיעים לשירות למען הילד זה בדרך כלל אנשים שעברו ילדות קשה הרבה תקופות של אומנה נדידה הם מסופרים הם מחכים לזה זה בשבילהם גולה

מה אתה אומר להם מצוין גיע רגע אתה לא מנסה טיפה ל

לא תראה אני לא יכול להגיד באופן גורף יש מקרים ויש רגליים אבל כתפיסה אני היום בשונה ממה שאני עשיתי אני חושב שצריך לפתוח את כמו שאתה אומר

העבודה שלך אין תקן כזה לא מצד הצעיר שפונה אליך אלא מצד המדינה מצד הרשויות מישהו שמלווה את אותו ילד שאתה אומר שסופר את הימים

בעיה אין נכון אין משרד הרווחה שירות למען הילד זה הף במשרד הרווחה שמפל לא יכול להשאיר אותו אבל מול אן יש עובדים סוציאליים

גוב שטרודל לא יודע מה כאילו

זה מה ש גוב שטרודל ויש עובדים סוציאליים עובדות סוציאליות נהדרות

בכל המרחבים והכל אבל אבל זה עובדות סוציאלית אני אסביר לך מה קורה ילד שרוצה לפתוח את תקימוץ בין אם הוא ילד ובין אם הוא בוגר ברגע שהוא מגיע לפתיחת תקימץ לאירוע לסצנה שהוא נכנס לשירות למען ילד הוא כבר גמר בדעתו שהוא הולך לפתוח את כל שרת הרגשות, את כל הקונפליקטים ואת כל החששות הוא עובר לפני זה

נכון

עם עצמו או עם חברים או עם בת זוג או עם הורים אין לו מישהו שיכול לבוא ולהגיד לו בוא תתייעץ איתנו בוא תן לי לעזור אין אין אף אחד שבא משם ולשם אני נכנס אני יכול להגיד לו אני בא משם הייתי שם זה המנטורינג זה ההוויה היה

ואז אני לוקח אותו יד ביד אותו אותה

כמה מאומצים יש היום

היום בישראל יש למעלה הערכה למעלה מ-10,000 מאומצים בוגרים

הערכה אין נתונים

לא אין לך תוציא את זה מאשר את המן הילד לא יתנו לך

אוקיי

יהיה מאוד קשה אני בגשתי בקשה לאחרונה מחופש המידע אני מקווה מאוד שאני אקבל בקרוב אבל הערכה היא שלמעלה מ-10,000 מאומצים בוגרים מעל גיל 18 עדיין לא פתחו איתי קיימוץ סך הכל כל איזה 21 או 22,000 מומצים ביס. 20% מאלה שפותחים את התיק חווים סירוב של האמא הביולוגית להיפגש איתם.

על פי החוק מאומ שפותח את התיק הוא מקבל מידע ראשוני. הוא לא מקבל מידע על זהות ההורים הביולוגיים ללא אישור של ההורה הביולוגי. זאת אומרת השירות למען

זה נשמע לי דריחות עד 120.

כן השירות למען הלונה לאמא הביולוגית או לאבא הביולוגית. ואומר להם תשמעו פתחו את התיק יש פה ילד שרוצה לפגוש אותכם ויש מקרים שהאמ הביולוגית מסרבת והילדים מרגישים זה ילדים אני אומר קורה לזה ילד זה יכול להיות כמוני בן 47 אבא לילדים אני ליוטי מאומצת בת 81 כמעט 82 היא הייתה אתה שומעים מה אני אומר מבאר שבע היא שמרה אותי באיזה תוכנית רדיו והיא פנתה וליויתי אותה ועברנו את התהליך הזה. גם הייתה בת יחידה היא כבר לא חיפשה הורים כמו שאתה מבין.

ברור. תראה אנחנו מדברים על ה על הבירוקרטיה והסיפור עצמו כמו שאמרנו צריך לקרוא ספר.

אני חייב להגיד לך עוד משהו אבל בעניין הזה

כי הפתחתי לך קצת להריד לך את הכיסא.

הצלחת עכשיו זה בסדר?

כן. אז בוא אני אעשה לך

בוא נעשה לך קצת יותר. המפגש עם האבא הביולוגי היה מאוד מאוד מרגש. שהוא חיכה לי והוא הכיר והוא גידל משפחה שהוא מספר שהוא איבד ילד ושיש לו בן יש להם לילדים שלו אח בכור ושיום יבוא איך הוא אמר אני לא אמות עד שאני לא אמצא אותם זאת אומרת יש לו משפחה שהוא מגדל שהם יודעים שיש ילד שהם מחפשים בשונה לגמרי המשפחה של האמא היא שמרה את זה בסוד היא חיה בסוד היא לא סיפרה היא גדלה ארבעה ילדים שני בנים ושתי בנות שהיא לא מספרת להם דבר וחצי דבר ולכן לכן אי אפשר היה להגיע לילדים האלה כי האמא הביולוגית לאשרה את זה ובסוף בדרך כלל לא נכנס לזה עכשיו לא ארחיב מצאתי הגעתי הילד הבכור שלה בכור עד שאני הגעתי כי אני הבכור

קטן מ אתה מוכן קטן ממני בעשרה חודשים

וואו

שאני אומר לך ששבועיים ואחרי זה התחתנה

שאני אומר לך ששבועיים וחצי אחרי זה היא התחתנה

תבין שחודש אחרי אז היא נקלטת להריון. וואו. 11 חודשים אחרי זה היא יולדת ילד. תשעה חודשים 10 11 חודש היא יולדת ילד. הבן הזה גדל לידי בשכונת רמת השרון. הם נדדו המשפחה אבל אחרי זה הוא התחתן וגידל והתחתן עם ילדים וגר ברמת השרון. אני גרתי באותה תקופה ברמת השרון. אנחנו מכירים

לפני החשיפה

כן מצבן הבן שלו הבן שלו

והבת שלי חברים לכיתה

וואו

זאת אומרת אני אראה לך תמונות אני אראה לך תמונות

של כיתה שמחזור טיולים הם ביחד והם לא יודעים שהם בני דודים

זה זה האירוע זה כל דבר הזה תל לנובלה

זה כן אני אני הייתי חייב אני ברחתי לכתיבה אני גיליתי ככה את הכתיבה הכתיבה הייתה טרפיה אחרת אני הייתי לא יודע איפה

אנישם מולך ואני אומר החיים שלי כאלה משעממים כן א

והם לא אגב

והם לא כן

איך הבת מגיבה שחברה לכיתה הוא בן דוד

לא זה היה תשמע זה היה אירוע בוא זה היה בום

וגם הוא לא יודע וואי

נכון שתי ילדים מד

בעצם אתה חוסר את כל הילדים של אמא לא רק לזה שיש עוד אח אלא בואו ואני גם יודע בואו בואו איתי אני יודע שיש לנו עוד אחים גם

נכון ואז אנחנו א אתה יודע נוצר קשר מאוד חזק אנחנו היום בקשר מעולה עם המשפחה של האמא עם אותם אחים חגים שבתות אירועים הכל ביחד ו

כשאבא נפטר

כן

הם כבר היו בתמונה המשפחתית כולם

כן הם באו כולם ללויה

באו לנחם וללוויה וואו

כן פעם ראשונה ששתי המשפחות נפגשות זה בלוויה של אבא שלי מסר לקהל הרחב אלה ש חיים במשפחה עם אבא אמא

זה אנשים שעמימים אני אגיד לך משהו היכולת שלי היום מה ש זיכה אותי ה העולם והסיטואציה הזאת זה שאני יכול ללוות היום אנשים ולהסיר להם את הספק ספקות זו השמחה הגדולה ביותר. אין שמחה כהתרת הספק. שלמה המלך אמר את זה במשלה. בזה אני עוסק. אין שמחה כהתרת הספק. ולכן אני אומר כמה שיותר מהר לפתוח את התיק, כמה שיותר מהר להסתכל למציאות בעיניים ולהתמודד עם זה. לעשות את הליווי הנכון, להעזר באנשים הנכונים ולעשות את זה א כמו שצריך. אם אני היום מצליח אה זוכה א לרגש אנשים ולשנות להם את החיים, החיים שלי משתנים. הסיטואציה הזאת אני תשמע אני גיליתי כתיבה אני לא ידעתי היום אני כותב מאמרים לכתבות לונט כותב את הספר השני

אני לא ידעתי שאני כותב הכתיבה זו טרפיה גם ההרצאות זו רפיה אחרת אני לא יודע איפה הייתי אני אגיד לך עוד משהו לסיום ללא ירוע אימוץ או ללא אירוע שלם שמוסר השאלה הנוראית איך אמא יכולה למסור ילד לאימוץ או לוותר עליו אני לא יודע איפה ה העם היהודי היה קיים היום. משה

נכון

נמסר על ידי אמו. הוא אמרו

היא עוקבת אחרי הכל עוד

הוא עוקבת. היום היו קוראים לזה אימוץ פתוח אבל זה אירוע הראשון של האימוץ.

זה לא אתי שהיא אומרת אני אשלם לך ותניקי את הילד כי יודע יש פה משהו אה

נכון נכון בת פרעה שלו ככה. כן. היום זה נקרא אימוץ פתוח. זה כמעט לא קיים בארץ לצערי אני חושב שזה מתבקש זה קיים הרבה יותר בעולם אבל זה מקרה קלאסי ולאתה חושב על זה היום זה המקרה אימוץ הראשון ה העם היהודי כולו נוצר מלמעשה לא נוצר אבל התהווה מאירוע האימוץ ויש לך הרבה אחרי זה במהלך ההיסטוריה שאני לא בטוח שכולם יודעים שהם מאומצים שישינו את החיים סטיב ג'ובס מרלין מונרו אריק לפטון יש הרבה אימוץ בתוך המשפחה. יש בגמרא אחד מגדולי המוראים הביהי ככה הוא נקרא. אז הוא הרבה פעמים מצטט את אמרה לי אם וזה לא אמו ביולוגית. לכן הוא כל כך הוא כל הזמן מכיר לטובה. באיזה ראשי תיבות אשר בכי ירוחם יתום

והוא כל הזמן מזכיר את זאת שגידה אותו כאמא.

אומר אמרה לי אם עכשיו זה לא כזה מצוי שהמורה אומר אמא שלי אמרה לי. אותו אחד שאומר את זה זה על מישהו שהיא לא עמו ביולוגית הוא כל הזמן זה משפט שמופיע המון פעמים בתלמוד אמרה לי אם

ישראל ביולוגיה זה הדבר האחרון בהורות האחרון הדבר הראשון זה הקשר מערכת היחסים האמון התחושה החוויות ביולוגי זה דבר אחרון צחי ברדוגו ילדותי השלישית נכון ככה ילדות זה השלישית ילדותי השלישית

כן אמרתי נכון אני רץ לקרוא את זה

ככון נכון בהוצאת ידיעות

מדהים גבר מי שמדבר תודה רבה שבאת אלינו

בסמחה בשמחה ‏Ja.