היא חזרה אחרי המלחמה לקחת את הבת שלה… ומה שקרה שם מצמרר

בית קטן באירופה, זוג צעיר, הורים לילדה, עומדים להכניס את השבת. אמא עומדת ליד נרות השבת, עצב עמוק בעיניים שלה. היא עומדת להיפרד מהילדה שלה. אין לה ברירה, היא חייבת לשים את הילדה שלה אצל השכנה הגויה ולברוח מהעיר. הגרמנים נכנסים אל העיר שלהם. היא עומדת ליד נרות השבת, מדליקה אותה, מניחה את הידיים בפעם האחרונה על הראש של הילדה הקטנה שלה בת השנתיים. ישימך אלוקים כשרה, ריבקה, רחל ולאה. הילדה מסתכלת עליה בעיניים ואומרת להגיד שבסמי. שבת שלום אמא למה את בוכה? אמא מניחה את הילדה שלה אצל השכנה ובורחת מהעיר היא ואבא. מה קרה לאבא? אנחנו לא יודעים אבל אמא שרדה ארבע שנים את הטופת. היא חוזרת הביתה אל השכנה יש

לה משהו חשוב לאסוף משם. זאת הילדה שלה. היא נוקשת על הדלת. השכנה פותחת את הדלת, מזהה אותה בקושי. "מה קרה עם הילדה שלי? בואי תראי." היא אומרת לה אבל שנייה לפני תעשי לי טובה. אל תספרי לה שום דבר על מה את בשבילה. הם נכנסות אל החדר, שתי ילדות יושבות על המיטה, היא מזהה את שלה. הזאת העצמה הבלונדינית מרימה את העיניים אליה ואומרת לה מי אתחר מדי אני אמא שלך היא פולטת את לא את לא את לא אמא שלי זאת אמא שלי שבוע ימים הילדה לא מוכנה להתקרב אליה כועסת עליה לא מבינה מה היא רוצה ממנה ואמא מבינה שהיא צריכה ללכת אחורה סוף שבוע אמא בעצב גדול מדליקה נרות שבת היא לא תערה לעצמה שהעילדה תתנקר אליה אבל מרחוק היא

מניחה את הידיים כך ישמך אלוקים היא אומרת כשרה רבקה רחל ולאה היא פותחת את העיניים עומדת שם ילדה קטנה עם עיניים לומאות גידשה בסמי היא אומרת לה למה את בוכה מה יש בשבת הזאת שיכול לעורר זכרונות השבת היא הברית בינינו לבין הקדוש ברוך הוא היא אות לאהבה של הקדוש ברוך הוא אלינו מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ואותה אני רוצה לתת לכם את השבת ולמה אנחנו מפחדים לשמור אותה כי אנחנו מפחדים שזה יחייב אותנו לא הידברות פותחת במיזם אדיר שתי שבתות שאנחנו הולכים לשמור אותם ביחד כולנו שתי שבתות שבהם אנחנו נעורר זכרונות של אהבה בינינו לבין הקדוש ברוך הוא בשבת פרשת ויקרא ב-21 ל3 בשבת הבאה שבת הגדול היא נקראת ב-28 לשלישי כולנו ביחד נעורר זכרונות ונזכה לגאולה השלמה בקרוב בעזרת השם ‏Ja.