"הדבר הראשון שיצא לי מהפה היה 'שמע ישראל'": זיו עבוד על החיים לאחר החטיפה

למי צעקתי באותו יום? למי התפללתי? מהדבר הראשון שיצא לי מהפה? שמע ישראל. אני יודעת למי זהגתי באותו יום שיציל אותי מתוך הדבר הזה. זיבה היקרה ואהובה, מה שלומך?

ברוך השם.

איך זכיתי לרען אותך? וואו, איזה כבוד גדול. פשוט זכות אדירה יש לי. אמרתי.

תודה רבה. תודה רבה.

אז באמת בוא נתחיל מהתחלה. שביל העשירי, מה היה שם? א בגדול מבחינתנו זה היה עוד מסיבה כאילו אצלנו זה היה רגיל חגים סופשים יוציא למסיבה א חוזרים הביתה כמו כל א כמו כל צעירים שרק רוצים א לההנות מהחיים רק כשהפעם הצטרפו אלינו אחי שלי הבן של אחותי א והבת זוג שלו שכל כך התרגשו ללכת למסיבה וזה היה פעם הראשונה שהם הלכו למסיבה. זה לא היה פעם הראשונה שהם הלכו למסיבה וזה היה בין הפעמים הראשונות שהם הצטרפו אלינו בדרך כלל הם חברים שלהם הם לא אנחנו לא באותו גילאים אנחנו בני 26 דעז והם היו בני 19 דעז אה זה מהפעמים היחידות שהם באמת הצטרפו אלינו א לצאת איתנו

הם לא חזרו

הם לא חזרו הביתה

וואו מה קורה שם ה איך אתם חוויתם את היום הזה

האמת שגם גם כשהתחילו הזקות בהתחלה לא ממש הבנו מה קורה מבחינתנו הכל בסדר קצת הזקות אנחנו חיים בישראל אנחנו רגילים לזה למרות שאנחנו מהמרכז אנחנו לא מהדרום אנחנו לא מבינים איך החיים בדרום באמת הולכים א ואנחנו מחליטים בכל מקרה לקחת את הרכב א אני זוכרת משפט שאני אומרת ל לאחיין שלי לבת זוג שלו ולאלייה בתוך הרכב אני אומרת להם אל תדאגו אני מחזירה את כולנו הביתה א ואני מתחיל חילה לנסוע למרות ששתינו ולמרות הכל א ואנחנו נוסעים כמה קילומטרים בתוך שטח של ה של היער עצמו של המסיבה אמ בגדול אנחנו מקבלים שיחת טלפון ממדולה של אליה שגם הייתה איתנו כמה דקות לפני כן היא אומרת לנו שמישהו יורה לה על הרכב ואני לא

מצליחה להבין מה קורה מבחינתי שנייה לפני זה היינו במסיבה איך מישהו יורה לך על הרכב אה ובכל זאת אני מחליטה אני ואליה בפה אחד שיש לנו אחריות. אחיין שלי בן 19 בבתוק שלו איתנו ברכב. יש לי אחריות להחזיר אותם הביתה. א ואנחנו מחליטים לעצור את הרכב א במקום שנראה לנו הכי מוגן בעולם של הימים הפך לימים, לשעות, לדקות הפך א למלכודת מוות. א ובאמת אנחנו נמצאים שם ככל שמצטרפים יותר ויותר אנשים לתוך המיגונית זה אנשים שבעצם בורחים מהדרך ואנחנו מתחילים להבין שמשהו לא בסדר קורה עדיין לחלוטין לא מבינים לגמרי מה קורה אבל מבינים שיש פה איזה משהו שהוא לא רגיל אה בוא נגיד שהבנו שלגמרי משהו לא בסדר לא קורה רק שהמחבלים

היו אצלנו בתוך המיגונית א ליה מקבל הודעה מחבר שלו, מחבר מאוד מאוד טוב שלו א שהוא אומר לו זרקו עלינו רימונים כולי פצוע הצלחתי לברוח ושנייה אחרי זה כבר מחבלים היו אצלנו

וואי

אה ומה שנקרא זה מרחץ דמים כל מה שהיה להם

את היית מתחת למר גופות

אה בהתחלה לא בהתחלה היינו בתוך המיגונית עמדנו בשור זה היינו ממש שורה שהיינו הוא אני ואליה ואחיני שלי והבת זוג שלו א וזה קשה להסביר איך זה כי כשמי שהיה במיגוניות בדרום מבין ש זה מאוד מאוד קטן כאילו איך יכול להיות ש30 איש נכנסו ב בדבר הקטן הזה נכנסת שנכנסתי ואמרתי איך זה הגיוני כאילו זה לא איפה נכנסים כולם

אז כמו שאמרתי אנשים לאט לאט התחילו להצטמצם אחד בתוך השני ככל שיותר אנשים מצטמצמים ככה אנשים גם נתחסים אחורה אז הכל הכל כבר ממש נהיד אחוס אנשים כאילו זה מקום שאמור להספיק למקסימום 10ה אנשים וגם זה בספיפות אינסופית אה היינו שם 30 אנשים מצופפים אחד בתוך השני א בשלב מסוים כשהתחילה המתקפה א אז אליה באמת אה כמובן היה איתנו גיבור גיבור ישראל שאני דואגת להזכיר כל פעם שאני מספרת את הסיפור את השם שלו הנאל שפירה שבאמת היה לוחם א וככל שמחמבלים זרקו רימונים הוא הצליח לתפוס את הרימונים ובעידיים חשופות לזרוק אותם חזרה החוצה עד שלצערנו עם הרימונים הוא נרצח א ובשלב הזה אליה בעצם מבין שאין יותר מי שיגן עלינו

ושהוא צריך לעשות משהו הוא מהגופות ש שהבעצם נשארו בכניסה לתוכ מיגונית הוא חיסה גם אותי וגם אותו. שזה הוא הבין לימים שזה מה שהציל אותי בעצם כי אני נקברתי מתחת לכל הגופות. אה בתוך המיקודית עצמה לא באמת הצלחתי להבין מה קורה כי בסופו של דבר הטראומה והפחד וכל מה שקרה בתוך המיגונית אה גורם לך להיות בכל מיני סיטואציות. אתה מרגיש כאילו אני בתוך המיגונית הרגשתי הרבה מאוד פעמים שאני לא באמת נמצאת שם שאני יכולה לשמוע אני יכולה להבין מה קורה אבל הנשמה שלי לא נמצאת בת אני לא נמצאת שם וואו

אה ורק אחרי ארבע שעות באמת מה שנקרא אקרא לזה חזרתי לגוף שלי א ושם אני בעצם מגלה שאליה לא לידי יותר א היה כמה פעמים בתוך המיגונית שהצלחתי להבין שקורה משהו עם אליה נניח שהוא נפצע ואני פתאום בתוך כל הכאוס, בתוך כל ה נמצאת ולא נמצאת, אני שומעת אותו ואז אני סוג של מרגישה שאני חוזרת לשמה א ואנחנו מדברים כמה מילים ואז אני שוב לא בתוך הסיטואציה והפעם השנייה שאני בעצם חוזרת לסיטואציה זה שאני נחנקת אני בעצם מבינה שאם אני לא חוזרת לעצמי עכשיו אני לא אני אני נחנקת בין כל הגופות האלה א וזה השלב שאני באמת מתאמצת לחזור לנשום וכשאני חוזרת לנשום אני מבינה בכלל מה קרה אני מבינה שאני בבור גופות אני מבינה שכל

אנשים מסביבי לא בחיים שיש אולי עוד חמישה אנשים איתי שהם בחיים בדיוק כמוני אבל כל השער מתוך 30 אנשים שהיו שם לפני כן כל השער לא בחיים ביניהם אחי שלי ובת הזוג שלו אה הייתי צריכה לשכב לשבת בתוך המיגונית הזאתי עם הגופאות שלהם למשך שבע שעות שלמות עד שמישהו חילץ אותנו ובתוך כל זה אני מתאמצת בכוח להבין מה קורה לליה איפה הוא נמצא כי החיין שלי והבתזוג שלו בסופו של דבר הם פה אני רואה אותם אי אפשר זאת אומרת אני מבינה ש שקרה להם משהו אני לא מצליחה בדיוק להבין לגמרי מה קרה אני רק מבינה שכולם מסביבי לא בחיים אבל איפה אליה כי אין אין לידי לא את הגופה שלו. אין לידי שום דבר שמזכיר לי אותו. לא נעליים, לא ארנק,

לא בגדים. אין אפילו סליחה לזה, אבל אפילו חלקי גופות. אין שום דבר שאני מבינה איפה אליה. אה ואני זוכרת שבשלב מסוים אני כאילו מצליחה לבנות לעצמי איזשהו סיפור. אולי הוציאו אותו החוצה, אולי רצחו אותו בחוץ, אולי קורה משהו. א בתוך כל הזמן הזה במיגונית רק ניסים. זאת אומרת אנחנו שומעים לאורך כל הזמן במשך שבע שעות שאני יושבת בתוך המיגונת ומחקה לחילוץ. קודם כל זה שאני בחיים לא מובן מאליו. מתוך 30 איש, אני ועוד שישה אנשים נמצאים בחיים כנגד כל הסיכויים. נזרקו למעלה מ-15 רימונים לתוך המיגולית. הם השתמשו בכל נשק אפשרי. שנייה לפני שהם הלכו, הם וידוע הריגה עם כל שניקוב. זאת אומרת שהם יראו יותר מ-100 כדורים

בתוך המיגונית ומתוך כל הדברים האלה, אני עדיין נשארת בחיים. א וגם אחר כך שאני צריכה לשבת שבע שעות נוספות בשביל להבין בשביל שמישהו יחלץ אותי אני בעצם מוצאת את עצמי כל הזמן במסכת של לשמור מה קורה מחוץ למיגונית כי כל הזמן זה ערבית וכל הזמן זה טנדרים עוברים חוזרים זאת אומרת זה אתה מבין ש שכרגע הגזרה של איפה שאתה נמצא היא לא בשליטה ישראלית קורה שם משהו אחר לחלוטין ואתה גם חושב עם עצמך מה השלב הבא? מתי יגיע הרגע שמישהו יכנס לבפנים ואצלי בראש לא היה בכלל שלב שמישהו מציל אותנו זה או שמישהו נכנס לבפנים והורג אותי או שמישהו אוסף אותי משם וכנראה שאני מבלה את שרית חיי כ שפחר במקום שאני לא לא בטוחה איפה

אני נמצאת בו זאת אומרת אני מבחינתי אין ישראל אין ישראל מה שאני שומעת בחוץ זה רק ערבית מוזיקה בערבית חגיגות שלהם שהם חוגגים את כל מה שהם עשו ומבחינתי זה מה שקורה אחרי שבע שעות שלמות מישהו אה מגיע לבפנים, מדבר איתנו בעברית, אנחנו כמובן לא מדברים כי אנחנו מבחינתנו מישהו מנסה כנראה לעבוד עלינו כאילו כנראה זה זה עוד אחד המחבלים שתה יודע הם יודעים עברית זה לא זה משהו שאנחנו יודעים שהם יודעים אה ובסוף הוא לא מתיר לנו הרבה ברירות הוא נכנס לבפנים א ובשלב הזה בפעם הראשונה אני מגלה שבעצם אותו בן אדם שנכנס פנימה הוא לא מחבל והוא לא רוצה להרוג אותנו זה אזרח ישראלי השם שלו זה אייל שהוא בגדול הגיע להציל את הבן שלו א הוא הגיע עם מיקום שהבן שלו שלח לו באותו בוקר

אה ואת הבן שלו הוא לא הצליח להציל הוא

הוא היה גם במיגונית

הוא נהרג במיגונית שהייתה ממולנו שזה היה ממש כאילו רק לחצות את המעבר חצייר אה ובשלב הזה הוא בעצם לוקח לוקח על עצמו אחיות מאוד כאילו גדולה במקום להציל בן אדם שיכול להיות שיש עוד מה להציל כי אתה יודעת המצב של הגופות בפנים לא היה ברור אי אפשר אי אפשר היה להבין אם בן אדם בחיים לא בחיים כי המצב שם היה מזעזע אה והוא מחליט לשים את כל מה שקורה בצד לשים את הדבר הזה ש שא יודע שהבן שלו נמצא שמה והוא מחליט להציל את מי שאפשר להציל את מי שהוא יודע בבירור שאפשר להציל פשוט מעמיס אותנו לרכב שלו שבדרך עוד יורים עלינו, עוד יש מחבלים מהשיחים. א זאת אומרת זה ניסים על גבי ניסים. כאילו בכל הזדמנות אפשרית יכולתי

למות. יכולתי למות אבל השם השאיר אותנו השאיר אותי ועוד שישה אנשים בחיים. אה ואנחנו ככה מובלים לבית החולים סורוקה ששם לראשונה אני קודם כל מבינה מה קורה. זאת אומרת אני מצליחה להבין שזה לא פיגוע, זה לא אנחנו. זאת אומרת, כמובן שראיתי את כל הדרך לבית חולים, את כל הגופות בכביש, אבל הייתי בטוחה שזה גזרה מסוימת. אה ולראשונה אני מבינה בכלל מה הולך, מה קורה, שכמות החיילים וכמות האנשים וכמות הפצועים שהיו בבית חולים סרוקה, שזה היה לא נורמלי. ושם גם לראשונה אני מקבלת בעצם קליטה בטלפון שמתוך הקליטה הזאתי אני בעצם מקבלת תמונה מהטלגרם של א של אתר של ערוץ שנקרא גזנה שזה בעצם החדשות של הפלסטינים ששם בעצם אני

מקבלת תמונה של אליה בחיים א תחת הכותרת הסיר הישראלי נמצא ברצועת עזה וזה בעצם הפעם הראשונה שאני מבינה שאליה נחתף אבל הוא בחיים וכשאני חושבת על זה היום וגם לאורך כל המלחמה שבעצם הייתה אחר כך רוב המשפחות לא זכו לקבל את האות חיים הזה של של אין בעיה אליה כמובן זה לא אין בעיה זה זה טירוף מוחלט באותו רגע אבל היום אני יודעת להסתכל על זה ולהגיד היה לי משהו שכמעט ולא היה לאף אחד עוד חיים מתוך המקום הזה. רוב האנשים קיבלו את האותות חיים שלהם רק אחרי חודשיים ושלושה וארבעה וחמישה חודשים לתוך המלחמה. והיו גם כאלה שלא קיבלו בכלל שום דבר שדומה אפילו להיות חיים ורק אחרי חצי שנה שנה שבעה חודשים שנתיים קיבלו בעצם את הבשורה שהאהוב שלהם לא בחיים.

כלומר זאת אומרת עצם זה שבאותה שבת כבר ידעתי וקיבלתי אות חיים ממנו וידעתי שהוא חי ולא חייתי בחוסר וודאות זה בעצמו נס. זה כמובן שאתה לא יכול לדעת מה קורה חמש דקות אחרי זה. בסופו של דבר אליה נמצא בשטח אויב אני הייתי שם כדי לחוות מה למה האויב הזה מסוגל. האויב הזה זה מי שרצח את אחיין שלי והאויב הזה זה מי שרצח את יותר מ-48 מהחברים שלי. אז אני יודעת בעצם למה האויב מסוגל. אז אני לא יודעת מה קורה איתו חמש דקות אחרי זה אבל באמונה שלי כל עוד לא קיבלתי משהו אחר ולא קיבלתי איזשהיא בשורה אחרת אליה בחיים אני אעשה כל דבר שאני יכולה לעשות כדי להילחם עליו שהוא יחסור הביתה בדיוק כמו שראיתי בפעם האחרונה וזה

התמונה ככה הוא היה נראה וככה הוא יצא מעזה וככה המשכתי לדמיין את זה ולהתפלל על זה כל הזמן תמיד הייתי לוקחת את התמונה הזאתי ומסתכלת עליה והייתי אומרת לעצמי ככה הוא יצא ככה ככה הוא יצא וזה עבודה עצמית מאוד מאוד קשה א והרבה כוחות שאתה לא מבין וכמובן שאין לי ספק שזה כוחות ממקום שהוא מלמעלה ממקום שהוא גדול יותר מאיתנו ומה קורה שם בבית רפואה בזרוקה הגעת לשם ומה קורה איתך את היית שלמה כאילו מה את נפצעת

אני מגיעה לבית לבית חולים מאוד מאוד מבולבלת לא מצליחה להבין מה קרה בעצם בכלל לי בסוף אני נמצאת במקום ש היינו במסיבה באנו לחגוג, נכנסתי למקום מסוים עם 30 אנשים שלפני שנייה היו בחיים והיום אני נמצא עכשיו אני נמצאת בבית חולים שאני יודעת שרק אני ועוד חמישה אנשים ניצלנו משמה הרבה שעות עבודות שלא לא מצליחה להבין מה קורה אני מבינה ש שכאילו מה זה מבינה אני יודעת שירו עלינו והשתמשו ב בכאילו בנשקים כדי לרצוח אותנו אבל אני בחיים. אני לא מבינה את זה בכלל שאני בחיים. ויותר מזה אני לא מבינה מה אני הולכת להגיד לאחותי כשאני חוזרת הביתה. וואי וואי וואי.

יצאנו ארבעה אנשים מאותו בית דלת מול דלת. אני ואליה אחי שלי באבת זוג שלו ואני היחידה שחוזרת הביתה באותו יום. א אני חושבת שבשלב הזה אני עוד יומיים שלמים מנסה להבין מה קרה בכלל. מה קורה. אחרי יומיים אני בעצם מתחילה להבין לא בדיוק מתחילה להבין עם עצמי כי אני הרבה משקרת לעצמי זה המוח האנושי בסופו של דבר ראיתי את החיין שלי לא בחיים ועדיין אני מתפללת לאיזשהו נס אני מעלה כאילו תהילים למצוא אותו כשהראש שלי בעצם יודע שהוא הוא לא בחיים אה ומאז אחרי

לא סיפרת לאחותך

אהבתי שמק מקומי זה לא יהיה ממקומי לבוא ולקבוע מוות אני לא קובעת מוות

צודקת כן

זה לא מהמקום שלי מה גם שהיה המון המון פצועים אלונימים בבתי חולים ורציתי להאמין שאולי יהיה נס אולי אה בוא נגיד ש בשבוע הראשון שבועיים הראשונים שזה בעצם שבועיים שלמים שאתה רק מקבל מודעות אבל על חברים שהם משפחה ועל משפחה אמיתית, כאילו על אחי שלי ועל הבת זוג שלו. אמ ורק אחרי שבאמת קיבלתי את המודעת אבל של עמית וקיבלנו את ההודעה הנוראית הזאתי, הצלחתי לעשות סוויץ' ולהגיד אני שנייה שמה את ההבל שלי בצד, יהיה לי להתאבל כל החיים על על מה שקרה לעמית. ואנחנו מתעסקים שנייה גם זה חטא שקיבלנו בתור משפחה באנשים שעוד אפשר להציל ושמנו באמת את המלחמה להחזיר אתיה הביתה בראש סדר העדיפויות של כל דבר שקרה א וסר ומאז

באמת מלחמה מלחמה אמיתית בכל הגזרות א באמת שאני אומרת כל הגזרות זה כל אחד במקום שלו אם זה אמא שלו שיהיה שמבחינת נתה תפילות עלייה לקברים א כל מה שקשור בעניין הדת והאמונה זה היה החלק שלה היא דאגה לכל השיעורי תורה לכל ההפרשת חלה לכל הדברים האלה זה היה חלק שלה לעשות ולדאוג לדברים האלה ומהצד ש מהצד שלי שכמובן כמובן שגם אצלי יש אמונה מאוד מאוד גדולה כאילו איך אפשר לא להאמין אחרי כל מה שקרה לי אבל יש גם את הצד שלי שבעצם שבועיים שלושה לפני שביעיל העשירי סיימתי תי לימודי תהודה של ניהול סושיאל ברשותות החברתיות שכאילו כל הדברים שעשיתי לפני כן הכינו אותי לרגע הזה. זה כאילו דברים נגיד עכשיו למדתי את

הלימודי תעודה האלה שבסוף מה שיצא לי מזה זה לנהל את כל הגזרה של הרשתות החברתיות של להחזיר את עלייה הביתה. שאם לא הייתי יודעת לעשות את זה בגדול, כאילו היה לי הרבה יותר קשה להשאיר את עלייה בתודעה מהבחינה הזאתי. אמון המון דברים שקרו במהלך הזמן הזה שכאילו אתה אומר לעצמך מישהו הכין אותי לרגע הזה.

וואי וואו איזה מטורף זה. אני זוכרת שני דברים שאתה שהם היו מאוד פום כזה כמו משהו בועט כזה. השולחן שערכת ש כן טו באב שאתם יושבים ביחד על שולחן ובעצם תמונה שלו ואת יושבת ומחכה והשמנת כלה זה היה נראה לי בצבע צהוב נכון משהו כזה צבע צהוב

שזה היה איך חשבת על זה כאילו על המוצגים האלה איך חשבת כאילו מאיפה ה

אז כמו שאמרתי לפני כן למלתי לפני כן יצירת תוכן זה לא משהו שהספקתי אפילו להשתמש בו שבועיים אחרי זה היה שביעי לעשירי וא

ואפילו זה היה כזה היה לי המשך קורס שאפילו נשרתי ממנו באמצע כי לא כי לא הצלחתי באמת לתפקד אחרי אה כל מה שקרה

אה אבל אני חושבת ש שעד היום ששואלים אותי מאיפה מאיפה אוהבת את הרעיונות האלה מאיפה אוהבת את הכוחות להילחם מאיפה עשית את כל הדבר זה גם ללכת לדבר כל הזמן נפגשתם עם טראפ ונפגשתם עם זה נפגשתם כל כך הרבה אנשים ו כאילו באמת זה זה מלחמה זה מלחמה היא קשת ואתה כל פעם פוגש את ה לא באמת היה להם מה להגיד לכל האנשים שנפגשתם איתם צריך המון המון כוח בשביל הדבר הזה באמת

זה כ זה המון כוח נפשי שאם תשאלי אם אנשים שואלים אותי עד היום מאיפה הבאת את הכוח הנפשי הזה זה תשובה שאין לי לתת זה כוח עליון זה משהו ש שגם אני יכולה להגיד שאחרי שאליה חזר פתאום לקוחות על האלה נגמרו זה כאילו מישהו לקח אותם

כן

כן כי זה הרבה נפילות וזה הרבה ירידות א וזהזה הרבה הרבה נפילות כאילו מתח והרבה לחץ של של אותה תקופה שאתה מרגיש כאילו ברגע שאליה חזר מישהו פשוט לקח לך את הכוח הזה והביאים את זה לבן אדם אחר שצריך ככה אני מרגיש ככה אני רואה את זה אמ אני לא יודעת להסביר זה דברים שאני באמת כמוב אני נותנת לעצמי המון קריט על הדברים שעשיתי כי באמת עשיתי את זה כל יום הייתי יושבת וחושבת מה אני עושה היום כדי להחזיר את עלייה הביתה אבל היום זה כאילו דברים שנראים לי מטורפים לחלוטין איך בן אדם בשבר הכי גדול שלו, מהמקום הכי הכי קשה שלו, מצליח להרים את עצמו ולהבין שכרגע יש בן אדם אחר שהוא בסכנה, שמו הסכנה של חיים ממשית, שאתה

צריך להציל אותו ולהושיע אותו מתוך הדבר הזה. א ועד היום אני לא יודעת להגיד, זאת אומרת אני יודעת להגיד שהיה פה כאילו כמובן אני תמיד אומרת זה השם נתן לי כוחות, אין משהו אחר. לאלוהים נתן לי כוחות. אה אבל אין פה מה? אין פה איזה כאילו משהו שאני יכולה להגיד טוב זה עשיתי ככה וככה אין פה זה פשוט לקום כל בוקר ולהגיד מה אני עושה היום כדי להציל את הבן אדם שאני הכי אוהב בעולם מתוך מתוך הדבר הזה שאתה אפילו לא יודע בכלל מה הוא עובר אתה לא יודע מה הוא אוכל אתה לא יודע מה הוא שותה אתה לא יודע בכלל אם הוא אוכל ושותה ואה לא יודע מה התנאים שלו ואיפה הוא נמצא

ואתה עושה את הכל ב השיפת כוחות של כאילו אתה אתה כל בוקר קם מחדש ועושה דברים מסוימים שבלילה אתה אפילו לא ישן. אתה כאילו אוסף את כל החתיכות מאותו יום ובבוקר אתה צריך להרכיב את עצמך מחדש לעוד יום כזה. 505 ימים. מטורף. ב-505 ימים האלה ש נלחמת באמת בכל כוכך להחזיר את אליה. מה הדבר הכי א עוצמתי גדול מטורף שאת חושבת שעשית או שהגעת אליו או שנפגשת עם בן אדם מסוים הוא לתוך כל התקופה הזאת משהו שתמיד יזכר לך

אז כמובן דיברנו על שני המיצגים שעשיתי שמבחינתי א זה היה באמת להשאיר את אליה בתודעה אה מבחינת אנשים אני חושבת שהמפגש הכי גדול שלי האם אליה כשהוא חזר אני לאסוף סופרת את אף אחד מהמפגשים של האנשים שעשיתי איתם. זאת אומרת כמשהו שהוא איזה משהו מטורף. כי מבחינתי שום דבר לא היה מטורף מספיק כדי להחזיר אותו הביתה. הייתי חוצה כל גבול, הייתי עושה כל דבר אפשרי בשביל בשביל להביא אותו חזרה. אני ויחד כמובן עם כל המשפחה המדהימה שלו ש שעשינו את זה בשילוב כוחות מטורף אבל באמת שאני כאילו לא מחשיבה אף בן אדם שפגשתי במהלך הדרך כאיזה משהו מטורף שעשיתי כי הייתי עושה את זה עוד 1000 פעם והייתי חולצה באמת כמו שאמרתי חוצה כל גבול כדי להגיע לכל בן אדם שיכול להחזיר לי אותו הביתה

ואתה הרגשתמשהו עזר במפגשים האלה

אה הרגשתי שזה יותר מלחמה של

תודעה

תודעה של בדיוק להשאיר אותו בתודעה ולעשות כל דבר אפשרי כדי שלא הוא לא ישכח והוא תמיד יהיה בראש סדר העדיפויות ותמיד השם שלו יהיה בכל מהדורה והשם שלו יהיה בכל מקום ובכל תפילה של אנשים א ושאנשים יזכרו אליה בן סיגלית להתפלל לפה ולפה ולשם א זה היה זאת הייתה המלחמה העיקרית שלי

אה אמא של אליהן תמיד סיגי באמת תמיד תמיד אמרה זה כמו שאלוהים הכניס לי אותו לשמה ככה הוא יוציא לי אותו משם אה יש תאריך ושעה אני פשוט עדיין לא יודעת אותם

וכשזה יקרה זה יקרה

יש להם מטורפת חיינתי אותה גם ואני אומרת לך זה אנשים עם אמונה שחת

כן זה זה אח זה אחת הבאמת החיזוקים שהכי קיבלתי זה היה מאמא שלו כי אתה יודעט בסופו של דבר כאילו אני אני כמובן שאני תמיד מאמינה שיש היה פה כוח עליון שבסוף הציל אותי מתוך כל הדבר הזה והיה פה כוח עליון מטורף שהוציא את אליה מהדבר הזה. אבל כשאתה לא בא מהמקום הזה יותר קשה לך להאמין באמונה שלמה. וכשיש לך בן אדם שמגיע מהמקום הזה ויודע ויודע לטפטף לך ולהגיד לך ולהסביר לך ולתת לך היגיון בכל דבר שקורה אז יותר קל לך להאמין באמונה שלמה. את את מרגישה שהאמונה שלך התחזקה בעיקר את כל הניסיון הזה?

משמעי. חד משמעי. כן. תמיד הייתי בן אדם מאמין. זאת אומרת תמיד האמנתי בהשם, תמיד האמנתי באלוהים. אפילו יש דברים שכאילו שכאילו הייתי עושה עוד לפני אבל אני חושבת שזה בא ממקום אחר עכשיו שזה בא ממקום שלא גם למקום של אני יהודיה ואני יודעת שצריך להאמין באלוהים ואני יודעת שאני צריכה לעשות א' בגיכ כי זה בא מהבית מהמסורת מאמא יש מקום עמוק יותר של אני יודעת מי הושיע אותי למי וואי למי צעקתי באותו יום? למי התפללתי? מהדבר הראשון שיצא לי מהפה? שמע ישראל. אני יודעת למי זהגתי באותו יום שיציל אותי מתוך הדבר הזה והדעתי שישג. ישות אחת שאני יכולה לעשות את זה. זה משהו גדול יותר ממה ש ממה שאנשים חושבים להיות במקום

כזה ו לצאת מהמקום הזה זה לא מובן מאליו אנשים שהיו שם לא חזרו הביתה ולאורך כל הזמן הזה ככל שאתה מתפלל ורוצה ורוצה ש שאליה יחזור. אתה גם מבין הרבה דברים עצמך. נגיד הרבה דברים של שכאילו אמרו לי שתפילה בכוחה יש לשנות גסרות ואתה אומר על עצמך זה מה שקרה לי. זה מה שקרה לי. למה שזה לא מה שיעזור לאליאה.

וזה דברים שמחזיקים אותך כל כך הרבה זמן לאורך כל התקופה הזאת ובסוף אתה מבין ש שהתפילות נהנו, שזה קרה, שהוא פה, שאנחנו מתחתנים עוד שנייה. זה כל מה שהתפללתי עליו ובסוף זה קורה.

אתה האמנת שהוא יחזור?

האמנתי. כמובן שיש המון המון א משברים של אמונה לאורך כל הדרך, דברים שמנסים לשבור אותך. אם זה אם זה כאילו חתופים שחוזרים חללים אם זה חטופים שאני רצחים בשבי לאורך כל התקופה והסוויץ' הזה שאתה צריך לעשות כל הזמן בראש ולהגיד אני מספיק מאמין לי זה לא יקרה לשנות את הפחד לאמונה גדולה שלך זה לא יקרה אתה זה משהו אחר הסיפור של אליה יהיה אחרת א וזה עבודה קשה זה זה להאמין באמת באמונה עיורת שלי זה לא יקרה. אני מאמינה שאצלי יהיה בסדר. וואו, מטורף, מטורף,

מטורף.

כמה כוחות צריך בשביל זה.

נכון, בגלל זה אמרתי שלפעמים אנשים שואלים אותי אני מאיפה הכוחות? ממקום אחר. מקום שאני לא יודעת להסביר מאיפה הם. לא יודעת להסביר. בוא נדבר על המפגש עצמם. איך המפגש? יש משפט שאני ואליה תמיד אומרים זה שלא היינו מחליפים את הרגע הזה בשביל שום עון שבעולם. קודם כל לפני המפגש, הרגע הזה שאליה חוצא את הגבול ואותה חיילת, אותה פסיכולוגית צבאית שבעצם פוגשת אותו, שמסבירה לו שבקיבוץ רעים הוא הולך לפגוש את אמא שלו ואת אבא שלו ובחש כי היא ידעה כי שבועיים לפני כן אלי שרבי יצא ואור לוי והם אמרו לו כאילו אמרו הם אמרו לי כאילו הוא לא יודע שאת בחיים

אמא'ה

עד הרגע הזה שהיא אומרת בחשש כי בסוף זה הנפש שלו וזה אני אומרת לו וזיב תחכה לך שם וה השוק שהוא היה והשמחה עצומה והכוח שזה נתן לו להמשך היום הזה כי הוא תמיד אומר אליה שזה היום שהוא היה אמור להיפגש עם הגורל שלו עם מה שקרה שהוא ידע הוא ידע הוא הרגיש בכל כוח שהוא צריך להיפרד ממני ומעמי תחיין שלי ומקרין ומכל החברים. הוא פשוט לא ידע עד כמה זה גרוע. הוא ציפל גרוע מכל. ופתאום לחזור למקום הבטוח שלך. א כמובן שאליהו לא אותו בן אדם וזיב היא לא אותה. זאת אומרת אני לא אותו בן אדם. כשהוא חוזר גם הדברים הטובים נראים פתאום בלתי אפשריים וזה נראה לא אמיתי. אתה באמת אני חושבת שבכמה ימים הראשונים אתה עוד לא מבין בכלל מה אתה רואה. רק אחרי כמה ימים אתה כאילו

אמאל'ה הוא חזר הביתה

עד היום אגב עד היום אני מסתכלת עליו אני אומרת אני לא מאמינה שאתה פה אני לא מאמינה

וואו

אני עם טבעת על היד ואנחנו בעזרת השם מתחתנים בעוד כמה חודשים אבל אני לא מאמינה זה נס זה מטורף

זה נס זה נס זה נס זה פשוט נס זה כאילו זה מטורף אני אגיד לך למה כי זה את נס הוא נס והחיבור ביניכם מחדש הוא נס

נכון

זה לא מובן מאליו כמו שאמרת מקודם תכנתם להתחתן אבל את עברת את מה שאת עברת ועוד מעט נדבר גם על הפוסט טראמה מה זה אומר את זיב אחרת ממה שהיית לפני והוא אחר לחלוטין ממה שהוא היה לפני זאת אומרת אחרי מה שהוא עבר בשבי והכל אז כל אחד צריך לטפל בעצמו אז איך איך זה קורה

אה זה הרבה עבודה תקשיבי זה אנשים א תמיד חושבים שזה איזה כאילו כמובן שיש פה איזה סיפור מטורף אבל אנשים חושבים שזה סיפור סינדרלה. הוא הלך לשנייה וזה וקרה איזה משהו והם חזרו וכסם. לא, זה לא זה הרבה הרבה הרבה עבודה. א רצון מאוד מאוד חזק להבין ולדעת שהבן אדם שעומד מולך זה לא מובן מאליו שאתה והוא בכלל יכולים לראות אחד את השני, שבכלל אתה חי והיא חיה. ושוב, כמו שאמרת, הביחד הזה, הקשר הזה, הלחזור למקום הבטוח שלך, אתה, אני חושבת שהרבה התקופה הזאת אה מסבירה לך שהרבה מהדברים שקורים הם לא סתם. ואם אני כאן והוא כאן, כנראה שזה לא סתם. ואם הצלחנו א לגשר הדברים האלה, כנראה שזה לא סתם. עם כל הטראומה ועם כל

הצלקות ועם כל השריטות להסתכל על בן אדם ולהגיד זה הבן אדם שאני רוצה להקים איתו משפחה שאני רוצה לנהל איתו חיים למרות אני יודעת בסוף בסופו של דבר כאילו זה זה נשמע לאנשים אה מאוד מאוד אה מאוד מאוד פשוט וושהאהבה היא יכולה זה נכון שאהבה יכולה לגשר ב בין כל הדברים האלה אבל אולי בקשר רגיל כשיש בן אדם שיש לו או פוסט טראומה. בסוף שנינו מתמולדים מפוסט טראומה. אה ופוסט טראומה שגב דווקא קלה.

מה זה אומר? בוא בוא תסביר לי מה זה אומר. אנחנו אנשים מהצד שלא חווינו את זה. מה זה אומר פוסטראומה? תני לי דוגמאות בשטח. עם מה אתם מתמודדים?

אנחנו מתמודדים עם זה קודם כל ההתמודדות להבדיל ממה שאנשים חושבים זה התמודדות יומיומית. זה לא פעם בזה לא זה ההתמודדות יומיומית. זה יכול לקרות פעם בשעה. זה יכול להיות פעמיים שלוש 10 פעמים בשעה. זה תלוי במשתנים ושאני אומרת משתנים זה תלוי בסביבה וזה תלוי באנשים וזה תלוי ברעש וזה תלוי בריח וזה תלוי בכל כך הרבה דברים שלפני זה לאף דווקא הכנסת להם חשיבות יכול להיות ריח שרוף בבית או ריח שרוף מהרחוב וישר הריח של השריפה של המיגונית זה מחזיר אותך חזרה לשם

ואז מה קורה ואז מה קורה זה זה נורא תלוי זה תלוי זה יכול להיות שאני מצליחה להרגע את עצמי באותו רגע ויכול להיות שאני אני פשוט נלחצת ומסתגרת וזה יכול להיות שאני נלחסת להתקפי חרדה ואני צריכה באמת טיפול שהוא טרופתי ונקודתי יותר באותו רגע אה מה שנקרא אנחנו חיים אבל אנחנו הרבה הרבה מכבים שריפות של אותו רגע א אם זה עכשיו בפורים שהמון המון אנשים משתמשים בין הפרצים אז הרעש מה קורה עם הרעש ומה קורה עם הזיקוקים ומה קורה ביום העצמאות א זה דברים שבדרך כלל ביום רגיל אתה אתה בחיים רגילים אתה לא מסתכל על הדברים האלה. נגיד המלחמה עם איראן עכשיו כל ההזקות שהיו מה איך זה איפה זה פוגש אתכם

להיכנס? נגיד שכשיש הזקה ואתה צריך שוב להיכנס למקלט שוב עם אנשים שאתה לא מכיר ושוב כשאתה לא יודע מה התוצאה מה מה הסוף ואיך זה יגמר זה מחזיר אותך חזרה אחורה לאותו מקום בדיוק זאת אומרת בסוף בשביל העשירי אנחנו חשבנו שזה רק טילים רצנו למקום שנראה לנו הכי מוגן ושם שם היה כל אחד והגזרה שלו כל אחד והגורל שלו כל אחד ומה ש מה ש במה ש במה שנכתב לו מה שנקרא

ואתה כל פעם שקורה דבר כזה זה זאת אומרת כל פעם שאתה רץ למקלט שוב זה חוזר זה אותו זה אותו סעגה כאילו אנשים בראש שלהם אומרים טוב אני רצת מיגולית אני מתמגן מבחינתי לא זה אותו זה אותו מקום זה אותו מקום אה רק שהפעם אני מנסה לאחז בזה שאליה לידי ואנחנו מנסים באמת לשמור על על הזון שלנו ואם זה צריך צריך להסתכל אחד על השני ולהבין שאנחנו פה וזה הרבה עבודה עצמית וזה הרבה עבודה עם פסיכולוגים וזה הרבה עבודה עם פסיכיאטרים וזה טיפול תרופתי א ההתמולדות היא קשה א אנשים חושבים שהרבה אנשים כאילו גם באים אליי ואומרים לי איזה כיף אליה בבית וכאילו בטח אתם מאושרים עכשיו אנחנו מאושרים זה שאליה בבית כאילו אנחנו מאושרים

על זה שאליה בבית ואנחנו מנסים לנהל היה ל פה איזשהו אורח חיים רגיל אבל זה שהאליה כאן לא מונע ממני את מה שאני עברתי וזה לא מונע ממנו את מה שהוא עבר בסוף בסופו של דבר בסופו של יום ההתמודדות היא כל יום להתמודד עם הדבר הזה אה ואנחנו משתדלים א אני חושבת שאין אחד מהאנשים שכמובן היו בשבי וחזרו ואין אחד מאנשים שעברו את מה שאני עברתי ניצולי נובה ניצולי הקיבוצים שלא רוצה לחיות. אנחנו כולנו רוצים לחיות ולחיות טוב ולחיות עם חיוך. רק שיש המון המון דברים בדרך שאני לא אגיד מונים מאיתנו, אבל זה הרבה אה מקלות בגלגלים. זה הרבה דברים שאתה אה חי חי חי ואז נכנס איזה משהו. אתה צריך לכבות שריפות, לכבד שרפות. ויש פעמים שזה מכבה אותך ליומיים, לשלושה. יש פעמים ששבוע אתה לא יכול לצאת מהבית כי התחושה היא כבדה.

א אנחנו א משתדלים אה לחיות חיים רגילים של אנשים לא רגילים. אנחנו לא אנשים רגילים.

אתם מרגישים שאתם עוזרים אחד לשני או שלפעמים זה דווקא הפוך? זה יותר קשה? כי כאילו אין מישהו אחד שתמיד מרגיע אלא לפנים שניכם ביחד בהתקף חרדה או שהפוך דווקא שאחד מכם בהתקף חרדה אז זה שאני יודע בדיוק מה הוא עבר ואיתו ביחד ומרגיע אותו ו

אני חושבת שאם יש משהו שלמדתי על התקפי חרדה א ועל ועל ועל תקופה הזאת שבן אדם צריך משהו זה כשאתה מרגיש שיש לך אחריות על מישהו ספציפי או משהו י דרך יכולת לעזור למישהו אז פתאום הטראומה שלך זזה טיפה לצד א ואני חושבת שאני מרגישה את זה המון עליי ועל אליה שמישהו מאיתנו במצוקה השני מיד יודע מרגיש עושה א ואני חושבת שזה המתנה הכי גדולה שלנו מהתקופה הזאתי אה אני לא אגיד שזה היה קל זאת אומרת בהתחלה אתה המון מלמד את עצמך בסוף בסופו של דבר שנה וחצי אני הייתי פה וחייתי עם הטראומה שלי תוך כדי מלחמה על להחזיר את אליה הביתה שלא הוסיף על הטראומה שלי וכשאליה חזר אני כבר היה לי את החוקים שלי את הכללים שלי את

הדברים שלי את הדרך שלי לחיות עם הטראומה א וכשהוא חזר הוא היה צריך ללמוד גם בעצמו איך מתמודדים עם הטראומה שלו אבל גם איך מתמודדים עם טראומה של בן אדם אחר שזה קשה כי אתה ילה לך כי אתה מרגיש לא תמיד יש לך שליטה על החיים שלך או על מה שאתה מרגיש או אבל מה שקורה לך בחיים אתה צריך כל הזמן להתמודד וכל הזמן לכבות צריפות וכל הזמן לכבות רגשות.

וואו, זה ממש מאבק אינסופי. תשמע מאבק.

יודעת. אני יודעת שאחותך אמ שהבן שלה בעצם לא חזר, היא בעצם לפתה אותך כל התקופה הזאת עד שאליה חזר. היא ממש נלחמה ביחד איתך והייתה איתך ו א איך את מרגישה פתאום אחרי שאליה חזר וכביכול הסיפור שלכם מסתיים בהפי אנד והסיפור שלה שהבן שלה לא חזר החברה שלו לא חזרה וצלעל זה קצת שונה

אה תשמעי אני חושבת ש קודם כל אנחנו מנהלות המון כאילו אנחנו מנהלות שיחות על זה אה אני חושבת שבין אם אני ארצה ובין אם אני לא ירצה איפה שהוא שם תמיד ישב לי האשמה הזאתי שבסוף הוא היה איתי ובסוף הוא לא חזר הביתה אז איפה שהוא תמיד ישב לי האשמה הזאתי ש שהוא היה באחריות והוא לא חזר

למרות שזה באמת לא היה תוכח בכלל לא

נכון אז גם אם אני אומרת לעצמי המון המון פעמים שאני יודעת שזה לא באשמתי ואני יודעת שזה שאני לא רצחתי אותו ואני לא הרגתי אותו ואני לא עשיתי את כל הדברים האלה

הפוך אני עשית כמה שיותר להגן ולשמור

נכון הראש יודע את זה

ה זה מה שאני אומרת לעצמי כל הזמן אבל הנפש לא תמיד מבדילה ולא תמיד יודעת אה ויש רגעים שקודם כל היא באמת ליבתה אותי באורך לאורך כל התקופה הזאתי

היא הרגישה אולי שזה גם המלחמה של הבן שלה

זה חד משמעי כן היא הייתה שם והיא הייתה שם לשים גם בעצמה אני חושבת שחוץ מבבליה של המיתי פעם אחת לא הזה דימה על על על הבן שלה, כי היינו כל כך עסוקים כמשפחה בלהחזיר את אליה הביתה. המאבק הזה הוא היה מאבק משפחתי של שני משפחות כאילו ש אז אני חושבת אבל שזה יש משהו במשותף לי ולאחותי ברגע שאליה חזר הביתה שלשתינו נפלה ההבנה באותו יום כשאליה חזר הביתה שאמית לא הולך לחזור כי אם עד כה באמת הכל היה מטושטש והיית במלחמה פתאום כשאותו בן אדם שכל כך נלחמת עליו וריית כל הזמן רק פוסר ותמון תמונות ואם זה שיחות והקלטות ודברים שאנשים יוצאים וסיפורים של אנשים עליו הוא לאורך תקופה של שנה וארבעה חודשים ופתאום הבן אדם

הזה פה והוא חי והוא מוחשים ברוך השם אז פתאום האנשים שהם לא הולכים לחזור זה פתאום נופל עליך רגע אז הוא כאן אז זה אומר שהם לגמרי לא הולכים לחזור שזהו שזה נגמר שזה סופי א זה הבנה ש שקשה לקבל אותה זה הבנה שהיא לא פשוטה לעיכול, אבל זה שוב זה הבנה שחיים אותה יום יום וזה תחושה של לחיות עם האבל בסוף.

וואו, מטורף. מה את למדת על עצמך בתקופה הזאת או התובנות שנודו לך ככה תוך כדי השייה שלך או המלחמה שלך להחזיר אותו או עכשיו שהוא חזר או תוך כדי הפוסט טראומה שאת מתארת כל המאבקים האלה שאת מנסה לחיות את החיים בצורה שגרתית ורגילה ופשוטה ואת מרגישה שאת לא מצליחה לעמוד בזה. למדתי על עצמי קודם כל שאני הרבה הרבה יותר חזקה ממה שאני ממה שאני אומרת לעצמי שאני לא ממה שאני חושבת ממה שאני אומרת לעצמי שאני ולמדתי שבסוף אין דבר שעומד מפני הרצון ואתה מתמודד עם זה התמודדות שהיא אישית ובסוף הזמן עובר וגם אנשים שוכחים וזה הולך איתך לכל החיים מה אם היית יוכל לבקש ככה מעם ישראל איזשהיא בקשה מה היית רוצה לבקש איך אנחנו יכולים להתנהגי שכם יהיה יותר קל או

אני חושבת ש

לרומם את ה

יש שני דברים דבר ראשון אחדות בעם ישראל זה הדבר שאני אחרי מה שקרה לי ואחרי מה שקרה לאליה ואחרי הרבה שיחות עם אנשים אני לא מצליחה להבין איך עוד יש מלחמות בינינו לבין עצמנו. איך זה לא ברור לכולם מה אנחנו צריכים לעשות כדי שלא יקרו לנו יותר דברים כאלה? ובסוף אם אנחנו מפוצלים לשתי מחנות שונים בתוך בתוך עם אחד איך לא יהיה אצלנו את כל המלחמות האלה? אם אנחנו רבים, נלחמים, רוצחים, הורגים בינינו לבין עצמנו, איך האויבים שלנו לא יעשו את זה לנו? איך נהיה חזקים מול האויב שלנו? אה, זה דבר ראשון ומבחינתי באמת באמת באמת הוא הכי חשוב. הדבר השני סובלנות. סובלנות וסבלנות כלפי האחר וכלפי אנשים. יוצא המון המון המון

פעמים שאתה אתה כמו שאמרתי ההתמונדות שלנו כפוסט טראומטי התמונדות אינסופית ויומיומית. הרבה הרבה פעמים במהלך היום אתה נתקל עם אנשים שלו דווקא יש להם סבלנות. סבלנות להכיל את הדבר הזה. ואני לא מדברת על הם יודעים שאתה זה מי שאתה ואתה עובר את זה והם מתנהגים ככה עליו דווקא כזה ממקום של יש מצב שהם לא יודעים מי אתה ומה עברת אבל דווקא מהמקום של אם אתה לא יודע מה בן אדם עבר או איך עבר היום שלו או מה קרה לו או מאיזה רקע הוא בא דווקא שם תהיה סבלני כי אם אתה כ כא כאילו אתה לא יודע בסוף מה הבן אדם עובר ביום יום שלו ואם אתה תבוא ולא תהיה סבלני ותתנהג בצורה כזאת או אחרת, אתה יכול להרוס גם לך וגם לאנשים אחרים

לא רק את היום, את השנה, את התקופה. יש אנשים שזה מאוד מאוד משפיע עליהם. אה ולצערנו אנחנו אחרי התקופה הזאתי, אחרי שבעי עשירי, אנחנו מדינה שלמה שהיא בהתמודדות אינסופית ואני חושבת שסבלנות וסבלנות זה הדבר שאנחנו הכי הכי צריכים עכשיו. וואו, פשוט אמרת שתי המילים נראה לי הכי חשובות באמת. סבלנות ואחדות. זה המקום הזה ממש

לגמרי.

איך את חושבת שאפשר לעשות את זה?

שאלה טובה. אני חושבת שכל אחד א צריך להתחיל בשינוי עם עצמו, שלא להסתכל על האחר א שינוי עם הדברים הקטנים שלו. א אם זה כל יום באמת למצוא את עצמך שאתה בנקודה שאתה שנייה, עוד שנייה מתפוצץ. עוד שנייה קורה משהו, עוד שנייה מתעצבן יגיע לעצמך לנשום עמוק. אני מוצאתי את עצמי המון המון פעמים בעיקר בדברים שאני מתחרפנת. אני אומרת לעצמי נשמת עמוק ואני אומרת מזמור לתודה.

אני פשוט אני באמת בהתחלה זה היה עבודה קשה כי אני אומרת לעצמי כאילו זה לא אני כאילו זה כאילו זה בהתחלה זה לא היה אני. ופתאום אני מצאת שהדבר הזה מרגיע אותי. אני אומרת כאילו תודה תודה אני צריכה להגיד תודה אני לא צריכה להתעצבן אני צריכה להגיד תודה מה שיש לי כרגע וומהצד השני אחדות זה כאילו למצוא לא למצוא את עצמך אפילו ב בדבר הכי קטן את יודעת מעזבי לא להגיד ולא לזה למצוא את עצמך לא למצוא את עצמך נמצא בשיח מפלג אתה יושב עם אדם אתה שומע שאדם הולך א מדבר משהו שאתה שומע את זה במשהו מפלג גם אם זה גם אם זה עכשיו שטותי, פוליטיקה ימין, שמאל, פילוג. מבחינתי זה פילוג. לא להיות חלק מהשיח הזה. וברגע שאתה עושה

עבודה עצמית עם עצמך מתחיל בלא אני לא שואלת לאנשים על הפה, אני לא שומע, אני לא רוצה לשמוע את הדברים האלה, אתה מתחיל בעבודה עצמית עם עצמך ולאט לאט אותם אנשים ירגישו שאין מקום לדבר הזה. אין מקום. אנשים לא רוצים לשמוע את זה. ו הלוואי וזה שתנה אפילו בקצת.

בעזרת השם יתברך. אמן. אמן

אמן ואמן מבחינת האמונה מעניין אותי לשאול אותך למד שהאמונה מאוד החזיקה אותך בכל הזמן הזה עד שאליה חזר ועכשיו שאליה פה ואת פה ואתם עושים עבודה נפשית כל אחד עם עצמו וגם ביחד בזוגיות שלכם ובעזרת השם עוד אותו החתונה מהשמרגש ברוך השם ממש ממש

איפה את רואה את האמונה א נשארת איתך מלווה אותך מחזיקה אותך כאילו כרגע שכביכול הכל כרגיל גיל מה שנקרא כאילו חוזרים כאילו לחיים הרגילים.

קודם כל יש המון המון דברים שאני לקחתי על עצמי דאז. א לקחתי עצי את זה מבחינת העולם הדתי זה אולי משהו שהוא מאוד מאוד כאילו זה זה אפילו לא זה אבל מבחינת בן אדם שלא בא מהמקום הזה זה עולם אומלו נגיד לקחתי לעצמי מהשבעי לעשירי המון המון אנשים שאלו אותי מה מה את עושה ותמחקי לי את התמונות האלה ותמחקי תמונות עצמי אמרתי לעצמי זיבתי כניים עצמך את בן אדם מאמין את יודעת שאת מאמינה ואת יודעת שיש את הדבר הזה מה את יכולה לעשות שישמר כי את לא רוצה להיות צבועה את לא רוצה להגיד אני אעשה עד שאלי אחזור זור ולא אתה רוצה להיות צבועה אז אני לקחתי לעצמי לא לעשן ביום שבת א ואני לא מעשנת ביום שבת עד היום המון אנשים

אומרים לי איך אתה יכולה לא מרגישה את זה לא מרגישה את זה זה הרגל שלקחתי עם עצמי ברור שיש את הקושי הזה אבל שיש משהו שהוא יותר חזק מזה שאתה אומר קיבלתי משהו ואני רוצה לתת בחזרה

אז יש דברים כאלה ואני חושבת שגם אני אומנם אני לא באה מבית אמנם אני לא באה מבית דתי אבל אני באה מבית בית מסורתי א ואליה בא מבית דתי עד גיל 14 הוא היה בישיבה אז אני חושבת שלשתינו יש את הרצון א לבנות פה משהו שהוא אחר זאת אומרת אני לא לא גדלתי בבית שכאילו הייתי עכשיו באיזה חינוך דתי בדברים כאלה אני יודעת שאת הילדים שלי אני רוצה שיקבלו את החינוך הדתי

מדהים

משהו שאנחנו תמיד מדברים עליו ותמיד אנחנו יודעים זה עניין של ערכים זה משהו שאני רוצה וגם זה משהו שאנחנו בתור אנשים שמטיילים בעולם ומסתובבים בעולם מספרים את הסיפור שלנו מסביב העולם כדי לחזק קהילות יהודיות. דווקא עכשיו כשקורה את כל הדברים האלה, כשקורא את כל העניינים האנטישמיים, אתה מבין כמה אותם ילדים שגודלים לא כאן וגם ילדים שגודלים פה, זאת אומרת לו דווקא הם יודעים ומחוברים לכל החגים ולכל הדברים שקורים ולכל המסורות ולכל הדברים האלה, דברים ש שמבחינתי בבית שלי, היו מאוד מאוד בסיסיים. כן,

אני לא רוצה שעכשיו הילד שלי לא יודע מה זה חג ומה עושים בחג. אני רוצה שכמו שאני ידעתי, כמו שאמא שלי ידע להגיד לי א' בג, ככה גם הילד שלי ידע א' בג.

וואו, כמה זה חזר.

א וזה אני חושבת שזה משהו שהוא חשוב. אנחנו גם אמרנו לעצמנו המון המון פעלים שאנחנו לא שוללים א בסוף לעבור לאיזשהו אור חיים שהוא דתי. אין פה איזה שלילה. אמ יודע מה יביא איתו מחר.

מדהים. תקשיבי, אני ממש מתחזקת ממך. ממש. תודה רבה.

וואו, איזה עוצמה. את אמרת להעוצמה שאז, כאילו, שכמה אז הייתה לך עוצמה וכמה נלחם וכוחות והכל, אני רואה עכשיו אישה עוצמתית מולי.

תודה רבה.

אני אומרת מה היה אז אני אומרת מה עכשיו אני רואה? אז כוח הזה נשאר בך וקיים בך ואני חושבת אפילו התחזק בתוכך. ממש חלק ממך, מה שנקרא.

תודה, תודה רבה.

וואו, זה יקרה ואהובה. מה התוכניות שלכם להמשך? אני

חושבת שכרגע עם כל הלחץ של החתונה זה שנייה להתחתן ואז לחשוב מה קורה. א מאוד יש המון המון דברים לעשות א מלחיץ אבל לרגע הזה חיכינו לרגע הזה התפללנו ממש הנה זה קורה קורה מאוד בגדים לגמרי

החלום לגמרי

לגמרי

אני רק חייבת ככה לסיום להגיד לך משהו אני בטוחה שאחותך נותנת לך את ההרגשה הכי נכונה שאת לא אשמה ושום דבר לא היה תלוי בך ו דברים שאנחנו לא מבינים ואני בטוחה שככל שתי אגיד לך את זה יותר גם את יותר תרגיש את זה ואני חושב שבאמת בסופו של דבר הבן אדם צריך להגיד את זה לעצמו כי ככל שאת תגידי את זה לעצמך לא משנה מה הסביבה תגידי לה זה את עם עצמך תרגיש את זה שאת באמת לא קשורה לכל הדבר הזה בסלוי בך זה גזרות שאנחנו לא יכולים להבין אותם

חד משמעי

זה הרבה יותר ישחר אותך מדברים אחרים כאילו יכול להיות שזה יוריד מהפוסט טראמה שלך

הרבה

הרבה

הרבה זה מהמקום הזה של קודם כל לשחרר את המחשבה את עשית את המקסימום שאת יכולה.

משמעי

לגמרי מה שקרה זה לא תולבך. התוצאות אף פעם אף פעם אף פעם לא קשורות אלינו אנחנו עושים את כל ההשתדלות. זה משהו שילך איתך. כאילו זה חשוב ככה שכל הזמן תגידי את זה לעצמך כדי שלפחות יודעת תשתחררי כמה שאפשר עכשיו שאת כן בחיים תוכלי לחיות באמת א פחות להיות בתוך המקום הזה של המוות.

והוא שם למעלה נמצא עם רבי עקיבא במקומות הכי גבוהים שיכולים להיות. הרוגי מלכות הם המקומות הכי גבוהים שיכולים להיות.

זה גם משהו ששאלתי את עצמי. שאלתי את עצמי ארבון פעמים אמרתי לעצמי מעניין מה אני זה שניצלתי זה אומר שאני כאילו שאני יותר צדיקים ניצלתי או שאם לא ניצלתי כי הם במקום כאילו כביכול במקום הרוגי מלכות הם במקום הכי טוב אז א זה גם משהו ששאלת עצמי עמנו פעמים

אז הם באמת במקום הכי טוב שיש ואד חג יש לך פה תפקיד

יש לך עוד שליחות לחזק את כל ה אותנו את האנשים הפשוטים

אה

יש לך שליחות מאוד רצית

חושבת שזה זה באמת באמת דבר שאני ואליה לקחנו למשימת חיינו וזה גם מה שאנחנו עושים היום בעולם. מחסקים קהילות יהודיות שדווקא עכשיו במקום שלהם כאילו אנשים אומרים לנו אז כאילו ברור שאנחנו עושים גם הסברה לאנשים שהם לא מקהילות יהודיות אבל מצאנו דווקא את המקום הזה של הקהילות יהודיות שצריכים צריכות עכשיו את החיזוק הזה שהם עכשיו חובות אנטישמיות וחוות את כל הדברים האלה והם צריכות את החיזוק הזה ולהבין בכלל מה זה כי גם יש התקרבות מאוד מאוד גדולה עכשיו של אנשים שלף דווקא היו קשורים לפני כ הם ודים כי הם יודעים בדם אבל הם לא יודעים ויש התחזקות ואיזה מקום א של קירוב זיב יקרה ואהובה תקשיבי את לא מבינה כמה נגעת

בי וכמה חיזקת אותי ואני בטוחה שכל מי ששומעת אותך עכשיו תחזקי אותה ואני אני חייבת לתך איזה חיבוק כזה חזקממת ‏B