"בכיתי. החלטתי שאני רוצה לחיות": יעקב ישראל בר יוחאי על ההתמודדות עם פוסט טראומה

עכשיו אני מזכיר לך אבי, אני באותה תקופה עם זקן ארוך ושיער ארוך, חולצה מוזרה שלא מי ואני עם רכב לבן ואני דוער עם הרים נשקים הם עוד שנייה יורים בי כי הם קיבלו דיווח על חדירת מחבלים הם לא יודעים באיזה רכבים עדיין

פוסט טראומה מורכבת היא הפרעה נפשית המתפתחת בעקבות חשיפה ממושכת חזרתית ומתמשכת לאירועים קשים. כחמישית מאוכלוסיית ישראל סובלים מתסמינים של פוסט טראומה ברמה קלינית בעקבות המציאות הביטחונית והמלחמה המתמשכת. נתון זה גבוה פי חמישה מהממוצע העולמי. יעקב ישראל בר יוחאי. עברת הרבה מאוד בחיים.

ברוך השם.

מה היה הרגע הכי קשה? הרגע הכי קשה וואו קשה לבחור רגע אחד הכי קשה בתקופה הזאת תחזור לאן שאתה רוצה תעצום עיניים תחזיר אותי לשם לילה הכי קשה היום הכי קשה

לילה הכי קשה שאתה נחנק אתה לא יודע כבר למי לפנות אתה לא כי אתה אומר מי הבין אותי

ואני מניע את האוטו נוסע לגבול הצפון במטרה שמשהו יקרה ואני אשע עם הסבל הזה אבל לאדם תוכניות משלו ולקדוש ברוך הוא תוכניות משלו אני מגיע לגבול גבול הצפון יש כפר שנקרא רג'ר הוא מחולק חצי ישראלי חצי לבנוני ואני מתגרה בגורל ואז אני מקבל איזשהו תובנה, מחשבה, איתות משמיים, לא יודע איך לקרוא לזה. ואני נוסע על קבר הרשבי, מתפרק בבכי ומחליט שאני רוצה לחיות. אבל אני אבקש מהקדוש ברוך הוא. אם אתה מחליט שאני נשאר בחיים, תן לי כוחות להתמודד עם זה כי ככה קשה לי.

להתמודד עם מה? עם הפוסט טראומה, עם הסיוטים בלילה, עם התמונות שקופצות, עם הקולות שאתה שומע באוזן של הקולות לעזרה. כשאתה מגיע לזהירת פיגוע, קודם כל יש את הקולות לעזרה של הפצועים ואז יש דממה ואתה מסופר כמה נשארו לך, אתה מבין שאלה הרוגים, אתה צריך לטפל בהם.

א יש תמונות שהולכות איתי עד היום, יש קולות שהולכות איתי עד היום, יש ריחות שאני עד היום מריח

איזה נקודת זמן תדע לקרוא לזה בשם פוסט טראומה. וואו, תראה, ה האירוע שבו הבנתי שקורה לי משהו, זה היה בי שם תקופת הקורונה סוף 2019 2020 אני משרט ברבנות הצבאית כנגד רבנות בבסיס חיל האוויר חצרים, אחד הבסיסים הגדולים של חיל האוויר. עק שלות הצהריים מקבלים איזשהו דיווח ראשוני על התרסקות של קליטיס או נחיתת אונס בהתחלה. אתה לא יודע אם יש בכלל פצועים הרוגים מהניסיון שיש לי קצת אני מחליט לקחת ללכת למחסן חירון הוציא את התיק תאח תיק של א תיק

תאח שתבוא תחנת איסוף חלל

נכון יש לנו תיק כזה של זיהוי חללים ואני אומר לרב של הבסיס הרב בוא נתקדם לכיוון לא נגיע לזירה עצמה כדי לא לשדר לחץ ואם יהיה צורך בדקת קריאה מה שנקרא נגיע יותר מהר אנחנו מצמצמים טווח כך מה שנקרא ותוך כדי מבינים שיש לנו אסון גדול התרסקות מטוס באירוע הזה נהרגים מדריך טייס טי זידן זכרונו לברכה בפרח הטיס ליו בן בסה וזירה של התרסקות מטוס זה זירה זה זירה שאני מכיר הייתי בעוד איזה אירוע כמה שנים לפני זה בבסיס רמון אבל זה לא זירת פיגוע רגילה שאתה מגיע לאיזשהו מחסום או לרכב שירוע עליו או לאוטובוס שיתפוצץ זה קצת יותר מורכב כי קליטה שמתרסק ומתפזר אז בשלב שהגענו לזירה הזירה הייתה מוקפת בסל בסרט ושתי הגופות

היו מכוסות בשיחת בשמיכת סקבס ואתה מערך בשטח אתה עוד לא נכנס לתוך הזירה כי בזירה כזאת אתה עובד ביחד עם צוות שנקרא צוות של חוקרי תאונות אוויריות אתה רגע עושים את המערכת מצב לפני זה הם נותנים דגשים מה הם מחפשים ברגים, ברזלים, אנחנו מחפשים שעיריות אדם, חלקי אדם ונכנסים ביחד לזירה. בזמן הזה אני דואג להקפיץ את יחידת הסריקה של פיקוד הדרום. אנחנו נכנסים לזירה וברגע שאנחנו מרמים את השמחה כדי לקחת טביעת אצבע מהחלל הראשון, אני מרגיש משהו מוזר בגוף, משהו שלא חוויתי אף פעם עד עד עצם אותו יום. פיזית גם קשה לי לנשום. אני הדופק שלי מועץ, אני מתחיל להזיע אבל הכל הפנימי אומר לי, ברחי, שים את זה רגע בצד, יש לך

פה משימה עכשיו חשובה. יש שתי משפחות שצריכות לקבל תפיקה בדלת, צריכים את הזיהוי. אומנם בחיל האוויר אתה יודע מי ההרוגים כי הכל מסודר, אבל

כן עדיין

עדיין אתה צריך שם, אחד מהם נשוי, אחד מהם רווק. יש פה גם השלכות הלכתיות. אני מסיד את זה הצידה כנל בגופה השנייה שהייתה כמה מטרים משמה ואז אני אומר לחבר שלי מצוות הרבנות שעושים עבודת קודש אני אומר לו מנחם אני צריך רגע לנוח אני יוצא מהזירה כזה מסתכל עליי בר יוחאי מה קורה לך אתהשנים בתחום אמרתי לו תן לי כמה דקות אני יוצא החוצה שותה מים מסדיר נשימות וחוזר לעבוד באותה זירה עד שתיים לפנות בוק בוקר

ומאותו יום מתחיל להתפתח משהו.

מתחיל להתפתח משהו ואני לא יודע איך לקרוא לו. אז סליחה מכבודך אני מגיע לבית בלילה. נכנס להתקלח לא לפני שאני עובר אצל כל הילדים שלי מחבק אותם, מנשק אותם. זה איזשהו נועל כזה שנכנס לי אחרי כל זירה קשה ובמקלחת אני מקרצף את הגוף ואני מדמיין שיש לי דם על הידיים ואין לי דם על הידיים. אנחנו עובדים מסודר כפפות הכל סטרילי. ובמקום קצף אני יוצא ממעיניים אני רואה קצף סוגר את העיניים אני רואה דם ואני אומר לעצמי זהו קרה לך משהו היום טפל בה

זהחו באותו יום

באותו יום בלילה עכשיו זה תקופת קורונה למחרת יש לי שתי לוויות לארגן אחת בקיבוץ שובל אחת בראשון לציון ואני אומר לעצמי עוד הפעם טוב אתה באירוע אבל רגע שים אותו בצד סיים את המשימה מחר שתי לבעיות ותפל בעצמך

למחרת אני חוזר הביתה במקלחת אוטו אותו סיטואציה

היום

ואני אומר טוב מחר אני אנגחש לפסיכולוג של הבסיס ואני מתחיל לטפל בעצמי אנחנו קובעים שיחה הוא קובעים עוד שיחה לאחר מכן וחשבנו שזה בזה שתיים האירוע

אתה מדבר על זה עם מישהו

בינתיים עם אף אחד

אוקיי

רק עם עצמי

ואחרי תקופה של א חודשיים שלושה אני שם לב ש קורה איתי משהו מאז אני עצבני אני מתפרץ בבית על האישה על הילדים, על החיילים שלי אני לא יושן בלילות אני מגיע למצב שאני פוחד לעצום את העיניים שלא יקפצו לי תמונות מגיע מצב שאני תמיד חייב לשמוע משהו ברקע אז אני שם לי מוזיקה כל הזמן כדי שברגע שיש שקט אני פתאום כביכול מדמיין שאני שומע קולות לעזרה שאני שומע סירנות א ואני מריח דברים שלא קורים עכשיו אני בבית ואני מריח זירות קשות בשנים עברו ואני פונה לפסיכולוג של הבסיס שוב פעם הוא עוד לא אומר לי את המילה פוסט טראומה אמר לי תשמע יש פסיכולוג באחד הבסיסים של חיל האוויר באזור הדרום שמתמחל הדבר הזה אני אפנה אותך

אליו אני מתחיל סדרה של שיחות פעם בשבוע א נוסע אליו באיזשהו שלב אחרי חודש חודשיים אנחנו מבינים שהשיחות לא עוזרות ועד בפעם הראשונה הוא מדבר אומר לי את המילה פוסט טראומה

עד אז לא היה לי מושג מה זה אני אחר כך עושה גוגל ואני מבין שאני כנראה באיזשהו סיפור אבל אני גם מבין שאפשר להתגבר על זה זה לא זה אולי התחלה אבל אז הוא גם אומר שמה את צריך ככה תרופות פסיכיאטריות פה אני מקבל את הסתירה הראשונה

אני אומר לו מה דוקטור כאילו מה הוא מפנה אותי לפסיכיאטר אמר אני כדורים פסיכיאטרים אני אני אחד שגם שיש לי שפעת הוא לוקח תרופות אני מאמין בתרופות סבתא מרק ירקות שורש זה התרופות הכי טובות הוא אומר לי אין ברירה הוא גם מזהיר אותי שיש לי כדורים, כדורים פסיכיאטרים קח השפעה שלהם בין שבועיים לשלושה להשפעה החיובית, אבל התופעות לו הם על המקום ואני מתחיל כדורים, הכדור הראשון עושה לי לא טוב, כאב ראש, לחץ בראש, ואני מחליף את הכדור ואתה רואה שאני כבר מתנסא בשלושה ארבעה סוגי כדורים, אבל ההשפעה החיובית עוד לא הגיע, רק התופעות לוואי.

מה זה עושה לך לתדמית למי שאתה? איך אתה מרגיש עם זה? מה?

בתוך תוכי אני מרגיש אה אה

עדיין משחק אותה בחוץ? בר יוחאי? בחוץ אני פוקרפייס קשוח חיילים את תפקד משימות ישיבות דיונים בפנים מתחוללת מלחמה אחרת שלא נגמרת ופה גם במקביל גם אני לא ישן בלילות זאת אומרת אני מגיע לבית אחרי העבודה

זאת אומרת אתה לא בתהליך חברה אתה בתהליך הדרדרות

הדרדרות טוטלית

שמה הקצה שלה

אשפוזים

וואו

כן אבל לפני השפוזים עד האשפוזים אני בלילות בורח לכל מיני יערות, לאט סדרות, יער באיבים, החץ השחור, אנדרטה שגרובה לגבול עם עזה, בורח לצפון לכל מיני מקומות מסוכנים יותר ומסוכנים פחות. ואני גם חוזר בזמן לאותם תחנות שהייתי בהם. אחת התחנות שקפצתי להם זה היה כפר גלדי במחמת לבנון השנייה. הוקפצתי לזירה הקשה הקשה הזאת. שם נרגו לנו 13 אנשי מילויים שהיו בשטח כינוס. כמה אבסורד בחניה של בית הקברות של הקיבוץ א זה אחד האירועים שהכי היו קופצים לי בלילה הקולות הסירנות הקולות לעזרה אני עוד הגעתי כשעוד היו פצועים בשטח היו פצועים שעוד נתתי להם לשתות ואתה יודע שם עוד כמה דקות כבר לא איתנו ואני אר בלילות אבל בבוקר

6 בבוקר אני חוזר לבית לישון שעה שעתיים 6: בבוקר קם מתעורר תפילת שחרית עולה לב נושע על הבסיס מנסה לשדר עסקים כרגיל אבל

משפחה אשתך חברים אחים אחיות יודעים אתה

אף אחד עוד לא יודע בשל אשתי מתחילה להבין שקורה איתי משהו רק יש את סוד שלי ואני חוזר לבסיס מנסה לעבוד ואז אני מתפרץ על החיילים יום אחד ניגש אל אחד החיילים שלי זכרונו לברכה הוא נהרג בשביל אוקטובר באופקים אליה דוחיון זכרונו לברכה הוא ואבא שלו משה יצאו להגן בגופם על על על תושבי השכונה ואנרגו והוא קורא לי בצד הוא היה אחד החיילים הכי הכי קרובים אליי אומר לי ברך אני צריך לדבר איתך בארבע עיניים בוא נשב לקפה אומר לי סוגר את הדלת אומר לי תקשיב טוב משהו עובר עליך אתה לא שם לב אתה מתנהג אלינו לא יפה ואתה כמו אבא שלנו אתה צועק עלינו אתה אתה קצר איתנו ואז אני משתף אותו לי תקשיב אני עובר עליי משהו אני לא

בתקופה טובה אני בטיפולים אני יוצא לשיחות עם פסיכולוג אני אקח כדורים הוא אומר אומר לי, תשמע בוא אני אעזור לך. כל המשימות שאתה רוצה לתת לחיילים אתה נותן לי רשימה אני מחלק לחיילים את המשימות. אתה לא מדבר עם החיילים כל העצבים שלך והכעסים שלך תוציא עליי. אני ואתה יכולים להסתדר בחדר גם אם נריב מכות הכל בסדר. וזה עובד תקופה מסוימת אבל אתה לא יכול לא לישון בלילות לתחזק את זה

שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים. המצב מדרדר ואני

איך בן אדם כמוך מגיע לאשפוז?

כשאין ברירה. כשהחבל מתעד צבא

מפחיד כשבפעם הראשונה עובדת שיקום באגף לשיקום אומרת לי תשמע אתה צריך עזרה מעבר לשיחות וכדורים אתה צריך להגיע לאשפוט ואני אומר לה מה פתאום אני לא הולך לשפוטין אין דבר כזה אני אשכה בה אני תבין אבי אני באותה תקופה בלימודים תואר ראשון לחינוך ופסיכולוגיה

ש החיים

שיא החיים שיא הקריירה אני על מסלול בכיר בצבא מסלול רנג איך הגדרתי את זה פעם למישהו זה כמו לנסוע במסלול של מרוץ מכוניות על 200 קמש ומישהו מרים לך את הרבריקס האוטו מסתובב, אתה לא מבין מה קורה ממך. הכל, הכל קורס. המזל הגדול שלי, הנס הגדול שהקדוש ברוך הוא עשה איתי שיש לי אישה גיבורה שהחזיקה אותי וידע לנוות אותי ואיתי את את הספינה הזאת שמתלת.

האישה לא יכולה להשאר בכזה מצב של בעלים וצועק ולילות.

כן. יש לי חברים שהתגרשו בגלל הדבר הזה. יש לי חברים שבחרו להפסיק לסבול. אני לא קורא לזה התאבד. ואני מבין גם את הנשים וגם אותם אבל אשתי בחרה איתי בחיים היא אמרה לי אני איתך באשו במים אני לא אומר לה אני צריך להתשפז

זה תהליך פה לקח לי טיפה יותר מדי זמן כשהלכתי לאשפוז יום בהתחלה לא אמרתי לה שזה השפוז יום קראתי לה קבוצה טיפולית בבית חולים האשפוז התחיל באשפוז יום פסיכיאטרי מחלקה הפסיכיאטרית שם זה עשה לי יותר גרוע כי ראיתי מתבודי נפש אחרים כל אחד עם הכאב שלו כל אחד הוא עולם עולם הומלו אבל אני אני פה אני כמוהם

אני אני כנראה יותר גרוע מהם אבל היה לי קשה לשמוע סבל של אחרים כי חלק מהרעיון באשפוזיום זה מאין קבוצה טיפולית סליחה יש שתי שלבים ביום את השיחת בוקר שכל אחד משתף איך עבר עליו הלילה ועם מה הוא התמודד עם סיוטים עם הרתבות בלילה עם התקפי זעם ובסוף היום אין סיכום ואתה שומע כל אחד את הבעיות שלו זה נשים שעברו הלימוד במשפחה או תקיפות מיניות או כל מיני כאשר היא להכיל המצב באותה תקופה בפיק אחד מדרדר ואז העובדת שיקום באגף השיקום שמסחדת הביטחון אומרת לי יעקב אתה צריך להיכנס לבית מאזן אני אומר לה מה זה בית מאזן אומרת לי זה חלופת אשפוז אומרת לי תני לי פרטים אני לא נכנס לכל מקום אומרת לי תשמע לקחו בית התאימו

אותו כמו מחלקה פסיכיאטרית יש שמה שתי רופאים פסיכיאטריים יש שמה שתי עובדות סוציאליות יש שמה צוות שנמצא איתך 24/7 ואז אני בכזה זה חצי צחוק, חצי רצי אומר לה אז זה בית משוגעים למה את קוראת לזה ביתזה מה את מייפה לי את זה? אומרת לו, ככה זה נקרא. אני קובעת לך אינטק. לאינטק הזה אני בוחר לבוא עם אשתי גם כדי שהיא תבין את ההתמסרות שהיא צריכה לתקופה שאני אצא מהבית. הסבירו לי מראש שזה תקופה של עד שלושה חודשים. אתה יוצא לבית בשבוע הודשנים אתה לא יוצא בכלל לבית.

כן.

ואז אחר כך אתה יוצא מאוד. אתה יוצא לבית פעם בשבוע לאפטר כמו בצבא וכל סוף שבוע אתה יוצא לבית. אנחנו יוצאים מהאינטק ואני מבין ביחד עם אשתי שזה הדבר הכי נכון לי

גם כן המשפחה שהיא האוגן שלי צריכים קצת שקט ממני וגם כי אני צריך לטפל בעצמי

והילדים שואלים איפה אבא אבא בצבא

אבא בטיפול פה אני כבר הילדים הקטנים שלי היו בני 11 ו1 בני 12 12 ו-11 כן ואני מסביר להם שאני הולך לאיזשהו טיפול אני לא אומר להם אשפוז לא אומר להם כלום אני קצת מחבש להם את המילים. אה ואני נכנס לבית מאזן בפעם הראשונה ברחובות של עמותת אנוש שמופעל על ידי משרד הביטחון. ופה בפעם הראשונה פגשתי אנשים כמוני שיש להם סיוטים בלילה, שהם מרטיבים בלילה בגיל 40, יש להם התקפים שהם בוכים, שהם מתפרקים. אתה יכול לשתף, אתה מרגיש שווה בין שווים, אתה לא מוזר פתאום

אתה לא במחלקה. אה,

אתה לא במחלקה ואתה גם לא בבית. זה לא בבית

סגור באותה תקופה כבר הפסקתי ללכת לבית כנסת אפילו

שאתה מסתכל במרע מה אתה רואה

שיד

אתה נמצא אתה קם בבוקר

אני רואה אני מסתכל במראה בתקופה גם השתדעתי לא להסתכל במראה כי הפרצוף שלי אני אראה לך עוד מהתמונות הייתי נראה מפחיד הזנחתי את עצמי גידלתי שיער ארוך וזקן ארוך התחלתי ללבוש בגדים מוזרים שרואלים כאלה שזה לא אופיי אני איש צבא אני לובש מדהים סוף שבוע בית כנסת חולצה לבנה מכנסיים כאילו נראה כל מה שאתה מסתכל המראה אתה רואה מישהו אחר

זה לא אני אני הייתי מסתכל הייתי אומר זה אתה זה לא אתה ואז אתה מתחיל לדבר עם עצמי ואמר בואנה השתגעת לגמרי אתה מדבר עם עצמך אתה מסתכל על עצמך מרה אתה מדבר על עצמך בגוף שלישי לפעמים זה מוזר

מה הכי מוזר מה קוד מוזר

שמשפט שאחת המדריכות בבית המאזן קלעה ואני משתמש בו הרבה היום כשאני מרצה על הסיפור שלי. אנחנו רוצים שיבינו אותנו בלי מילים. קשה להסביר מה זה נחות שקופה. כי בן אדם שהוא נכה אז אתה רואה עליו אין לו יד, אין לו רגל, הוא צולע, הוא עם כביים אני בחוץ אני נראה שלם, אני נראה הולך על הרגליים. בפנים מתחת מלחמה. מלחמה ואש. אתה אתה אתה אתה בוער מבפנים. אתה אתה לא יכול להירגע. אתה מתפרץ על על כל בן אדם ברחוב. זה זה מוזר. זה לא אתה. מאוד קשה.

כלומר לעולם אי אפשר לזהות אנשים שהולכים ברחוב עם הנחות השקופה הזו.

קשה לזהות.

קשה לזהות.

רק אנשים כמוני יכולים לזהות. אני אראה בן אדם ברחוב. אני יכול להגיד אשתי תורה זה עם פוסט טראומה. זה עלום קרב. איךשהוא יושב במסעדה. אנשים עם פוסט טראומה שנכנסים למקום קודם כל מסתכלים איפה הפתח מילות. אף פעם לא נשב עם הגב לדלת או עם הגב לאיזה חלון זרוחית גדול. אנחנו תמיד צריכים להיות בשליטה על האירוע, דרוחים. תבין, אני בבית שלי יש שמונה מצלמות הבטחה. אני אני חייב לראות מקום. אני מתעורר בלילה, אני מסתכל על המצלמות שאף אחד לא בא, שאין מחבלים, שאין אין אין מישהו, ש אני חייב להיות אסור להפטיע אותי.

כן.

כל הסיפור הזה מוביל אותך לאחד האירועים הדרמטיים בעולם, שביעי באוקטובר. אתה תושב סדרות. באיזה מצב בריאותי אתה נמצא באותו שמחת תורה 23 פג. כשנה לפני השבע לאוקטובר התחלתי את האשפוזים האלה בבתים מאזנים. הייתי בסך הכל בשלושה בתים מאזנים. א

ודווקא לפני שמחת תורה תשפג שיעל אוקטובר אני מתחיל טיפה להשתפר בתהליך השיקום שלי. קוראים הרבה דברים בדרך. אני מקבל סדנאות וכלים. תביני, אני בשנתיים האלה לא יצאתי מהבית לא לסופר, לא לבית כנסת. פללתי יחיד של

שנתיים

גם בימי כיפור. שתי ימי כיפור. אחד התפללתי בבית בהתחלה של ההתפרצות של הפוסטורמה והשני ממש לפני שבעיל אוקטובר באותה אותו יום כיפור הייתי בבית מאזן אחר בעמק חפר ביישוב חופש.

כלומר זה היה שיא השפל. שעתיים האלה השפל אתה אתה לא מסוגל לראות אנשים הייתי יוצא רק לסיבוב בגינה בשעות שאין ילדים ברחוב אין אין אנשים או בלילה מאוחר

כלומר הגבול בצפון שאתה מחכה שאיזה צריח יפתח עליך באש זה השנתיים האלה

זה השנתיים האלה זה לא פעם כמה פעמים פעם בגבול הצפון פעם בגבול העזה כן

שאתה מתחיל להתאושש איך זה נראה מה זה נקרא להתאושש מה

אתה מקבל משימות באותה תקופה באותם בתים תי מאזנים אתה אתה לא סתם יושב בבית יש לך סדנאות אתה יושב עם אנשי מקצוע אתה בונה לעצמך תוכנית שיקום ואתה מציא בעצמך יעדים קטנים תבין

מה היה שלך

עד באותה תקופה לצאת לסופר לעשות קניות משהו שלא הייתי מסוגל שנתיים לא לא יכולתי לראות אנשים לצאת לבית כנסת ו להשתדל

למה זה הדבר שהכי קשה לך

כי אני אדם דתי אני אדם מאמין אני אני יודע שה הדבר הכי חשוב זה האמונה בבורא עולם והקשר איתו לפני קיום המצוות הריג מצוות אמונה זה אחד הדברים הכי חשובים שיש להאדם תראה באותם לילות שהייתי בורח ליער הייתי הייתי תקרא לזה מתבודד אבל הייתי מדבר עם הקדוש ברוך הוא הרבה היו לי גם שיחות קשות איתו היה לי הרבה נקפות מצפון למה זה מגיע לי אולי אולי לא טיפלתי נכון ואני מקבל עונש כי חוזרים לי תמונות של אותם חיילים.

כלומר המחלה לקחה לך את כמעט את הבית, את שמחת החיים, את הסיפוק האישי שלך, את האישיות שלך, לא לקח לך את האמונה או שגם

לא את האמונה לא לקחה לי אף פעם וזה המזל שלי.

ולכן אתה אומר יד שלי עם בית כנסת,

בית כנסת ולחזור לך יש אגרה. אמרתי, טוב, תתחיל עם סופר. אה, המחלה הזאת, הפציעה הזאת לקחה לי הכל. הייתי צל מתהלך, לא היה לי שמחת חיים, לא הרגשתי חיות, כלום כלום. הדבר היחידי שהחזיק אותי זה התפילות. והייתי מתפלל בבית תפילות ארוכות, כאילו זה יום כיפור, 18 10 דקות. הייתי עם כל ברכה בורר את האותיות ובוכה ומורא עולם כבר נפצעתי בדבר הזה. תן לי רק את הכוחות. קשה לי לדבר על זה קצת.

תן לי את הכוחות להתמודד עם זה שאני לא אעשה שטויות בדרך ושתי ימי כיפור פללתי גם ימי כיפור בבית אתה יודע יש אנשים שלא הכלים כסד כל השנה אבל באים יום כיפור באים לנעילה כלום היה לי שופר בבית גם בראש השנה תקעתי עצמי בשופר וביום כיפור בסוף תפילת ערבית שיצאת החג ואני חוזר מגיע איתך לשמחת תורה זה היה גם שבת וחג ביחד ואני אומר לעצמי טוב אתה מנסח את הבית כנסת היום. לא משנה מה יהיה.

ערב חג שמחת.

ערב חג שמחת. אני אומר לאשתי, מסתכלת עליי, אתה בטוח? אני אומר לה כן. היא אומרת, יאללה, אני מאמינה בך, לך. ואני אומר לה אבל תקשיבי, אני הולך כמו שבן אדם שחוזר בתשובה, רוצה לשמור שבת, אומר, הדרגה, תשמור שבת שעתיים, שלוש,

מוריד סיגריה

בדיוק. אני אומר להניח למנחה, אם יהיה לי טוב, אני אשאר לקבלת שבת, אם יהיה לי טוב, אני אשאר לערבית. אם אני אגש עוד יותר טוב גם להקפות. ברוך השם אני נכנס לבית כנסת קודם כל כל הקהילה שלי רק בודדים מהקהילה הכירו בדיוק מה קורה לי כי נעלמתי להם תהבין זאת זה קהילה צעירה זה שכונה חדשה בסדרות זה בית כנסת שברוך השם בחסדי השם זכיתי להקים אותו עם עוד כמה חברים

כלומר זה לא אנשים שראו אותך עם שרואלים ו

לא ראו אותי אף פעם ככה אבל הם גם לא ראו אותי שנתיים פתאום נעלמתי מהנוף השכונתי ומהעיר הייתי מתנדב בהמון ארגוני חסד ופתאום אני מגיע לבית כנסת עם זקן ארוך, שיער ארוך, שרועל, חולצה לבנה. מסתכלים מוזר, אבל יודע אנשים לא שואלים שאלות. והיה לי כיסא בצד בקצה של הבית כנסת, ליד הפתח האחורי. מסתכלים קצת ואני לא מתייחס, אני עם הראש למטה, יש לי משימה.

מה המסרשך לציבור הרחב כשהוא רואה בן אדם כזה? פתאום מחר הנראה מישהו שאני מכיר מופיע לי פתאום עם איזה גלימה. קודם כל אל תקטלגו, אל תשפטו אנשים גם אם אדם מתפרץ ברחוב תדו אותו לכף זכות אתם לא יודעים מה איזה מלחמה מתחנת לו בתוך הגוף בתוך הנפש ותחבקו אותם אני היום מלווה עד היום על ידי עמותת אנוש דרך משרד הביטחון ויש להם מיזם שנקרא are you אוקok ואני המרצתי את הדבר הזה מספיק לשאול בן אדם איך אתה אתה בסדר איך אתה אתה מרגיש שזה מציל חיים בתקופות הקשות שלי ש שאתה לא רואה אתה רואה חושך אתה לא רואה אור פתאום תקבל איזה וואטסאפ או איזה טלפון מחבר עכשיו תבין באותה תקופה הטלפון שלי היה זרוק בארון כי נתקתי

קשר עם העולם אתה פותח פתאורי טלפון איזה שיחה מחבר הודעה אחי איך אתה היום והקדוש ברוך הוא היה שולח את זה דווקא ברגעים הכי קשים הכי שפלים אתה אומר בואנה מישהו חושב עליי אני לא צל של עצמי אז להתעניין, אתה רואה בן אדם ברחוב, תתעניין בו,

אתה מחזיק עד ההקפות.

אני מחזיק עד ההקפות ואני אומר לעצמי, טוב, הגעת עד לפה, תעשה הקפות עם עצמך. בדרך לך אנחנו ורידים זה 10 דקות כל הקפה. עשיתי הקפה, קראתי הקפה, קראתי חזרתי הביתה עם אושר שאני לא יכול להסביר אותו.

ניצחון.

ניצחון אבל חתיכת ניצחון. כאילו קיבלתי מדליה, גביע, אולימפי, לא יודע מה. ואני אומר לי אשתי איזה כיף זהו אני על המסלול אני עכשיו יצליח אני משתחרר עוד שבועיים מהביתה מאזן זהו אני אחזור לשפר הזקות

הולך לישון ארוחת חג אחת המרגשות של כל המשפחה היה הילדים ואני יושן טוב באותו לילה קם בבוקר ש ומשהו 6:20 6 ו3 הזקה הראשונה נבעל נזהיר נשימה מסתכל על אשתי תמשיכי לישון כולה זקה הכל בסדר אבל זה נהיה רצף של הזקות אנחנו מתעוררים הבית מתחיל להתעורר ואז אני אומר לעצמי טוב לא כמו בסבבים הקודמים שכל הזעקה גם אם זה הזקת שו כן אין מושג כזה הזקת שו בס הזעקה עצמה היא מבהילה אותך

אחד הנסים הגדולים הזקות האלה אגב

כן דרך אגב את רעש

אם הם היו באים בשקט בלי הזקות

א לא יודע

היה לנו 20 א000 הרוגים

נכון

אחד נסים שבורא עולם מכניס להם בראש כמו טיפשים לראות טילים ולהעיר את כל מדינת ישראל ואז להגיע. זה נשמע קשה מה שאתה אומר, אבל יש לי משהו יותר קשה להגיד לך. בלי השביעי לאוקטובר, שזה אסון גדול, איבדתי באותו יום הרבה חברים מהצבא ונחטפו לי חברים לעזה, אבל בלי השביעיל אוקטובר לא היינו מגיעים לתקיפה באיראן, כי תמיד

פחדנו מה יהיה, לבנון, איראן, אבל הקדוש ברוך הוא מסובב את את העולם. יש טיפה הסתכלות אחרת על הדברים האלה.

איך אדם עם פוסט טראומה שמרטיב בלילות? שמדבר עם עצמו עצבני תרופות פסיכיאטריות בית מאזן מה עוד בלי אישיות מפורק מתמודד עם מחבלים תראה בשלב הזה לא ידעתי שיש מחבלים בעיר אמרתי לעצמי אתה לא רץ להרוז מזוודה ולהניע את האוטו ולחזור לבית המאזן תנסה להתמודד אבל זה היה רצ צב של הזקות אחד אחרי השני הפוגות קצרות באיזשהו שלב אני אומר לעצמי טוב זה כנראה משהו יותר מורכב תכין רק את המזוודה שתהיה ליד הדלת למקרה שאתה כבר מרגיש שזה אוטוטו מגיע קח את המזוודה ותברח עם האוטו זה קרה לקראת שבע

כלומר גם שזה בשבת הבנת שהזקות בשבילך ההזקה זה פיקוח נפש

פיקוח נפש גם בלי הזוקות לפעמים שהיתי היה עולה לפני השבקים עם אוקולות אורכות והייתי מתחיל להרגיש שהגוף שלי מה שנקרא שאני מתחיל להיות מוצף על פי ההנחיות של הרב שלי שדרך אגב תבין גם שהצלתי אותו באותו יום הרב חיים ססי מת

כלומר הגדרה הלכתית חולה שיש בו סכנה

חולה ממש במא מובן המילה

כמו אדם מונשם

כן ממש ככה אני מכין את המזוודה עכשיו אני גר בדירת גן יש לי טריסחם שנפתח בשבת אוטומט ב7 בבוקר ואני אקראת שבע מדבר לך כבר כמעט חצי שעה של הזקות. אני אומר טוב כשהטריס יפתח אתה יוצא. הטריס נפתח, אני בא לצאת מהבית קורא לאשתי כדי להיפרד ממנה ואני מגלה שהיא לא בבית. היא הלכה לשכנה כי כל הבניין התעורר והיא חוזרת והיא באה לעתקן אותי, תשמע, יש פשיטה של מחבלים בקיבוצים, בעוטף. אני אומר לה תעצרי פה, אני לא רוצה לשמוע. אני מרגיש צורך לחזור לאשבוז. הכנתי מזוודה ואני הולך. אנחנו נפרדים לשלום. אני נפרד מהילדים ואני יוצא דרך החצר שלי. מניע את האוטו וחיכיתי גם שיהיה הפוגה בין ההזעקות כי יש הבדל בין לשמוע הזעקה

ורותים מעל הראש שלך שאתה בתוך הבית שלך ואתה מוגן לבין שאתה ברחוב זה אחרת חיכיתי להפוגה ואני יוצא בפנייה הראשונה מתחיל מתח של הזעקוד מתח של טילים ועירותים ואני נכנס להתקף חרדה אני מחייג לקו סיוע בשרת הביטחון פתח לנו קו סיוע נקרא קו סיוע של נפש אחת לתמיכה במצבים כאלה ואני לוחץ עלחצן על סירי ב בזה וא אמר תכיל לקו סיוע ואני בתקף חרדה ואני מתחיל לרועוד והדיבור שלי רועד ואומר לה שלום מדבר יעקב מזדרות יש פה הזקות תהיו איתי על הקו אני בדרך לביתה מאזן עד שאני אצא מזדרות רק תהיו איתי על הקו שני אתחק מסדרות אני אהיה רגוע הכל בסדר היא מתחילה להגיד לי תשמע תיזהר ממחבלים אני אומר לה גברת רק הזעקות אל

תוסיפי לי תהיתי על הקו אני דואר בכביש הראשי בעיר כביש ריק ואני מגיע לכיכר האחרונה לפני היציאה מהעיר אני מזהה חסימה טנדרים חוסמים את הכביש ואזרחים עם כלי נשק אני אני בשבריר שנייה מאססים לפנות ימינה ולעקוף את המחסום הזה ולהגיע ליציאה מרחוב אחר הקדוש ברוך הוא אוהב אותי גם השבע דקות שאשתי הקבע אותי וגם המחסום הזה אם הייתי יוצא בשבע בדיוק החסימה הזאת לא הייתה לא הייתי פוגש את החו חוליה שנכנסה לכניסה לעיר מהעת רכבת והחלטתי גם באותו רגע שאני לא עוקף אותם כי החוליה עדיין הייתה שם הגעתי לחסימה עכשיו אני מזכיר לך אבי אני באותה תקופה עם זקן ארוך ושיער ארוך חולצה מוזרה שלא מי ואני עם רכב לבן ואני דוער

הם מרמים נשקים הם עוד שנייה יורים בי כי הם קיבלו דיווח על חדירת מחבלים הם לא יודעים באיזה רכבים עדיין

בשניה האחרונה אחד מהחברים הבודדים בקהילה שידע שאני פוסט טראומה זיעה אותי והוא צועק להם זה בר יוחי תורידו קנים ואני מגיע אליו ואני אומר לו אליהו קוראים לו אליהו זה הפרד אני חייב לצאת מהיר אני בהתקף הוא אומר לי אחי יש מחבלים בכניסה לסדרות אני אומר לו אחי זה לא קריית ארבע הוא תושב קריית ארבע אנחנו בסדרות איזה איזה מחבלים אתה מדבר

אומר לי עזוב יש חשש למחבלים תצא מהיציאה השנייה אני פונה שמאלה ואז אני מתחיל לראות רכבים עם סימני ירי ואני יודע מה זה סימן ירי ברכב. אתה רואה מקבץ על הזרוכית

כן

של הנהג אני רואה טרקטורון ולידו גופה ואני עוד לא מבין מה קורה אבל אני

כלומר יש סיכוי שבאותו רגע אתה אומר יעקב אתה מדמיין

אני עוד לא מבין מה אני רואה אני עוד לא בשלב של הדי אני אני באיזשה אני אני עוד לא מבין שיש מחבלים בעיר

אני נוסע ואני במנוסע הראש עובד לכיוון היעד אני עוד לא מחבר את הפאזל גם מה שהוא צעק לי מחבליםכ

לא הקשבתי לו

מתי אתה נתקל בהם אני מגיע לצומת נוספת שאני מתלבט אם להמשיך ישר ואני רואה מולי מגיע קאיה משטרתית עם צ'קלקה ואני מחליט לעצור אותו אומר לו אחי אני עלום קרב אני צריך לצאת מהעיר אמרו לי לצאת מהיציאה השנייה תעזור לי עכשיו הוא הגיע מהיציאה השנייה זה רמי לוי שמה היה טוח גדול אמרתי לו עלום קרב אז הוא כנראה לא רצה שאני אראה את המראות הוא אומר לי בוא עשה אחריי את החנת המשטרה ונסדר לך ליווי קצין הזה זה סגן ניצב אבימר זכרונות לברכה הוא נראה כמה שעות אחרי זה בקיבוץ בארי אנחנו פונים לכיוון המשטרה ברחוב ארצל בסדרות זה פנייה עם עלייה ופתאום אני רואה טנדר לבן עם דלטות פתוחות בלי מספר כתוב עליו מאחורה טויוטה באדום ומעליו מקל גדול על הגג ורק אז נופל לי הסימון ומתחבר לי כל הסימני הזהרה שהיו לי בדרך רכבים מסימנים

פעם ראשונה אתה רואה את זה מול העיניים

כן כן, באינסטיקט הוא נוסע, הוא עוקף את הטנדר, אני אחריו, פתאום מולנו בכביש עומד קצין משטרה גבוה, מוצק ומשמחנו להצמד לצד ימין של הכביש ופתאום נפתחת אלינו אש טופת, צרורות, פיצוצים של רימונים ומטענים ואני כאילו מבין מה אני בשכב שלך או בנידת?

ברכב שלי אני נוסע אחריו.

נוע אחריו. אני נצמד לצד ימין אני יוצא מהאוטו בכדורים שורקים לי מעל הראש ואני זוכל על ארבע לאותה תחנת אוטובוס שלידה יש מיגונית בסדרות כל תחנת אוטובוס יש לידה מיגונית ואני אני אני מבין אני מתחיל להבין לקראת מה איפה לאן נקלטתי ואני אומר לו תקשיב אני עלום קרב אני צריך לצאת מהעיר ואני צועק אומר לי שב פה אדוני יש פה מלחמה יש פה מחבלים תוך כדי שאני מדבר איתו אני מזהה שיש לו דרגות של בכיר אני רואה דרגות שניצ וכתוב לו ממז דרום אני מבין שאני מול קצין בכיר ויש פה אירוע כנראה גדול ואני יושב שם סערורי על הספסל ואני אומר לו תקשיב טוב אני חייב לצאת מהיר לא מעניין אותי מה שיש פה אני אני צריך להציל את עצמי

באיזו שלב הוא מסתובב אליי ואומר לי משפט שהחזיר אותי להיות בריו חי של פעם הוא מסתובב אליי כי הוא היה עם הגב אליי ונתן ירי לכיוון תחנת המשטרה והוא והוא עם האצבע שלו והוא אומר לי ככה אדוני באת לעזור לי או באת להפריע לי? האגדה מספרת שהוא גם נתן לי סתירה. המשפט הזה והסתירה הזאת פיקסו אותי החזירו אותי מצלצלת תרתי מהשמע

תרטם משמע בריו חי של פעם אני אומר לו כן המפקד פתאום אני מדבר איתו בשפה צבאית מה אני יכול לעזור לך אומר לי שלב הראשון שבע אל תפריע לי אחרי כמה דקות אני אומר תשמע המפקד אני חובש יש לי תיק באוטו אני אביא אותו כי אני רואה שאתה פצוע הוא קיבל רסיס בעין ורסיס בגב לידו שישב על הרצפה רב שץ של סדרות רונן גביי עם כדור בכתף אומר אומר לי כן רוץ תביא את התיק אני רץ לאוטו תוך כדי שיש קולות יהיה ירעשי מלחמה עצומים והזעקות אני מתחיל לטפל בהם המצב קצת נרגע ואז אני יושבסל ואני מניע לי עם עצמי דיאלוג שני דברים קודם כל איפה החברים שלי מכל האוויר סתכל לשמיים מטוסים מסוקים אין הדבר היחידי שראיתי זה את הבקאי של

המחבלים שהסתובב באזור הדבר השני שאני אני אומר הקדוש ברוך הוא למה אני מתקדם בשיקור? למה דווקא אני דווקא פה עם כל הפוסט טראומה? אבל אני מבין שהקדוש ברוך הוא לא סתם שלח אותי לשם. כנראה שאני יכול לעמוד במשימה וכנראה שיש לי משימה חשובה ואני יכול לעמוד בה. אחרי 40 דקות בערך מגיע הרב חיים ססיין ייחוד הצלה חובש על אופנוע. זה הרב שליווה אותי במהלך כל הפציעה שהתיר לי לנסוע בשבת ו

כלומר הוא יודע בדיוק מה עובר על

מכיר את המצב שלי ואני מסמן לו כמו שסימנו לי תצמד לצד ימין יש פה ירי הוא מגיע והוא מתחיל לשאול מה קורה מהעניינים ומי נפצע ואני מסביר לו אלה פצועים טיפלתי בהם הוצאתי את התיק מהאווטו ואז הוא אומר לי מה עם הפצוע מעבר למדרכה אני אומר לו תשמע ניסיתי לגשת אליו אבל לא הסכימו לי כי יש צלף על אחד הגגות פה אנחנו עוד לא יודעים איפה והוא קיבל כדור במצח, הוא גוסס, הוא זז, אבל אין מה להציל בו. הרב חיים הוא לוחם טרטם משמע והוא לא מוותר. הוא מנהל סוג של ויכוח עם מנהל עם מפקד המחוז, אומר תשמע, אני רוצה להציל אותו. הוא אומר לו, תשמע, אבל יש צלף. אז אומר לו, תשמע, תתנו לי מכת אש, אני אירוץ. ואני אומר לרב חיים,

אם אתה רץ, אני אחריך. רב חיים ססי רץ איך שהוא חוצה את הכביש אמצע הכביש הוא על הקו הלבן שחוצא את הכביש פתאום אנחנו שומעים יריה אחת גם פה חיכנו רגע להפוגה באש שומע יריה אחת

לראש

והברך שלו עפה

ברך

הוא נופל ומתגלגל ואני צועק לו הרב חי תפוס מחסה יש שם היה שם פח כחול עד היום הוא שם הוא מתגלגל ותוך כדי גלגול הוא חוטף כדור ביד וכדור בלחי ואני רואה את הבן אדם שכל כל כך חשוב לי וכל כך עזר לי ואני אומר לעצמי בראש הוא לא ימות פה גם אם אני צריך לרוץ כדי להציל אותו למרות שהם מסוכן אני אעשה את זה והבן אדם שוכב שמה והוא בהתחלה מוציא תחבושות מהעיפות שלו מטפל בעצמו אחרי דקות ארוכות גם התחבושות שלא נגמרות אני מנסה לזרוק לו ציוד מאצלי אבל אתה לא יכול לזרוק תחבושת אין להמשקל אז אני לוקח בקבוק של מים שהיה שם ואני זורק קושר לו תחבושות וזורק לו באיזשהו שלב הגיע לו חם שבק תושב שב העיר אני לא הכרתי אותו זיתי

שהוא לוחם באיזה יחידה מובחה הוא הבא עם מדהים טקטים לכסדה טקטית עד השביל לאוקטובר לא היו מדים טקטים לכל חייל רק ליחידות מיוחדות

ואמרו לו אחי תקשיב הרב חיים ססי אומר לי איזה הרב חיים ססי מהשכונה שלי אני אומר לו כנראה הוא חטף בוא נעזור לו אומר לי תשמע בא לך שנרוץ לתדר של המחבלים נחפש אם יש שם תיקה ראשונה ונביא לרב חיים אמר לו אחי רעיון מצוין אבל כמו שאני נראה עם המראה שלי המוזר מישהו פה מהכוחות עוד יראה ויחשב שאני מחבל תרוץ אתה אני מפחד הוא רץ הוא חוזר עם תיק גדול מלא תחבושות אנחנו זורקים הרב חיים הוא מצליח להמשיך לחבוש את עצמו לעוד איזה שעה ארוכה ואחרי שעה גם זה נגמר לו והוא מסמן לי ככה עם הראש אני עומד למות והוא מחליף צבעים והוא זב דם נהיה שלולית של דם גדולה ואז אני מדבר עם אותו לוחם שבק שהיה איתנו באותה נקודה ונתן אש

ושייה שם כוחות ואני אומר לו אחי נגמרו התח תחבושות מה עושים? אומר לי אני רץ לחפש עוד תיקר. הוא חוזר עם פאץ' יותר קטן, עם תחבושות, אבל הוא חוזר עם עוד משהו, עם מכשיר קשר שהמחבלים שכחו באוטו.

והוא שומע דיבורים בערבית. הוא רץ אליי עם התיק, הוא זורק לרב חיים את התיק עם התחבושות והוא אומר לי, "חיי אתה יודע ערבית?" הוא חשב שאני איזה מסתערב שנפצעתי אמרתי לו אני יודע מרוקאית קצת מילה פה מילה שם אני הוא מקפיץ עוד חבר ומהמכשיר קשר הזה אנחנו מנהלים בהתחלה את המבצע חילט של הרב חיים לוקחים חוליה שתקיף את אחת המשטרה מסביב שתמשוך אש מה שנקרא בשפה הצבאית שאנחנו מזהים בקשר שמחבלים יורים השוטרים אנחנו רצים להביא לרב חיים אני מפשיט אותו חובש אותו ואז מפקד המחוז אומר לי אתה עדיין רוצה לצאת מהעיר אמרתי לו בטח אומר לי טוב תעמיס מכניס את הפצועים באוטו שלך ותצא מהעיר. אני חושב איך אני מכניס את הרב חיים

הוא עם ברך א אע אין לו ברך הוא לא יכול לכופף את הרגל אני לא יכול שהות צריך להשקיע אותו על הספסל לאחורי

אני משאיר אותו בספסלחי הרב שץ יושב מקדימה ואני בא לנסוע אני נוסע מטר ועושה לעשות פרסה אומרים לי תעצור יש עוד פצוע שרוצים להביא

מביאים לי פצוע ברכב ממוגן ירי שהיה מול מול התחנה רב פקד מטי צרפתי היה קצין גם של התחנה מביאים לי בן אדם בצבע אפור ואני מבין שזה גוסס זורק אומר איפה אני אשים אותו זורקים לי אותו על הרב חיים הרב חיים מזהה שיש לו פצע יציאה בגב גדול הוא לוקח את התחבושות שהוא חבשנו אותו והוא חבש את עצמו מלפף אותם את השובלים של התחבושות על היד מרוב שהפץ היה גדול

כל היד שלו כמעט כל כף היד בתוך הגב וזה הוציא לו את החיים אני מתחיל לנסוע עכשיו אני מתפקד על זה אני אמין שיש צלף על אחד הגגות ואני אומר לעצמי רגע אתה צריך לנסוע ברחובות שאתה ת משטרה שהיא גבוהה שהצלף לא יראה אותנו

אז אני נוסע ברחובות בשמתאות שאין בהם כניסה עולה על אי תנועה דרך פארקים ואני יוצא מהעיר אני יוצא מהיציאה האחורית מכבי 2 תראה עד כמה אני מתפקד אני מחייג לחדר מיון של ברזילאי אני מזדהה מדבר יעקב בר יוחי מזדרות אני בדרך אליכם שלושה פצועים אחד אנוש אחד קשה אחד בינוני תפתחו לי חדר אלם זמן הגעה 20 דקות ממש מתפקד ואז אני מבין שהמצב של מתי צרפתי קשה מאוד. הוא גם מדבר שטויות, אני אוהב את החיים, אני לא רוצה למות. ואתה מבין שבן אדם מתחיל גם להיפרד מאיתנו. תמסרו לאשתי, לילדים ואני אומר לו, אח שלי, באוטו שלי אף אחד לא מת.

אתה מגיע לסור?

במשמרת שלי לברזילאי רציתי לסיל

לא

מגיע לאזור של קיבוץ ברור חייל. אני מזהה שערה של אמבולנסים ממוגני ערב. אתה יודע זה אמורסים גדולים כאלה ואני אומר לעצמי טוב מהתי במצב ענוש

יש שם ציוד רפואי אני חייב להעביר אותו אליהם אבל אם אני אעב להם עם האוטו עם האורות הם לא יעצרו אני חוסם להם את הכביש מסמן להם שיש לי פצועים מעבירים את הפצועים אליהם אחד עושה פרסה לכיוון ברזילאי ושאר האמבולנסים יורדים לכיוון העוטף ואז אני נשאר לבד עם עצמי בצומת של ברור חיל פתאום הזקות ואז מתחיל הדרין שלי יורד ואני לבד בצומת טילים ירוטים ואני מסתכל על עצמי כולי מגועל בדם אני לא יודע אם נפצעתי גם אני כד כשהדרינים בגוף לא מרגיש פציעות

ואני מחליט לסוע אחרי המבולס לבית חולים אמבולס דואר אני גם דואר אחריו אני נוסע לבית חולים ברזילאי אני עוד מכניס את הרב חיים למיון את מטצרפתי לחדר אלם מלווה את רונן גביאי אני עוד מלווה את הרב חיים במיטה בחדר מיון היינו בין הראשונים שהגיעו על חדר מיון

איזשהו שלב כבר כבר הגיעו מלא פצועים, גירשו את כל מי שלא פצוע ואז אני יוצא ללובי של חדר מיון וכמויות הפצועים שהביאו וההרוגים.

מה זה עושה לפוסט טראומה? מה זה עושה למה לכל מה שאתה עובר?

זה מטלטל כי אתה רואה אלומקות חוסות עם שמחה וכל טלטול נשפח דם. הכניסה של המשנתיים האחרונות מתרחשות עכשיו במציאות לנגד אליך

בלייב. הכניסה על המיון הייתה נראית כמו קצביה, שלוליות של דם, פצועים עכשיו אני עוד לא מודע שזה מלחמה כוללת של כל הדרום יש מסכי טלוויזיה עכשיו אני לא צופה בשבת אבל אתה ככה מצליח כי בדרך כבדרך אגב לשמוע

ואז אומרים ואז אני יושב על הספסל עכשיו אני עם שרור ועם זקן אני רק כזה מוזר ואז אומרים לי אדוני באת מהנובה מהמסיבה אני אומר להם איזה מסיבה אני באתי עם התחנה בסדרות פותחים עיניים מהסדרות זה הרדה שם ואז אני מתמוטט אני לא זוכר בדיוק מה היה לוקחים אותי לחדר מכניסים אותי למיליון עושים בודקים לי את הגוף מורידים לי את הבגדים רואים שבגוף אני בסדר ואז שואלים אותי מי אתה מה אתה אומר להם אני מטופל שלכם הייתי מטופל פה באשפוזים בפסיכיאטריה אני עלום קרב מפנים אותי יום פסיכיאטריה הרופא בודק אותי נותן לי שתי כדורים סגולים אני זוכר את הצבע שלהם והוא אומר לי תיקח אותם תחפש לך ספסל כי אתה תכף

הולך לישון הולך לישון כמה שעות אבל הדרנים בגוף היה יותר חזק לא נרדמתי אמרתי טוב אתה כבר בבית חולים קום תעזור למי שמגיע אומרת לך כמו תר רכבת עשרות פצועים וערוגים נכנסים ונכנסים ואני עוזר ועוזר וקראת שלוש בצהריים מדבר איתך כבר על שלוש אני אזקות נרגעו ואני כבר לא יכול להיות בבית חולים כי המראות קשים והקולות והגיעו משאיות של מדה

שיכולים להעביר 10ה פצועים במצבים סבים קשים וגם את הרב חיים מחליטים לפנות אמרו לא איזה בית חולים הולכים אותך אומר לי להילל יפה אמרתי טוב זה קרוב לבית המאזן בחופית אני אבקר אותו באים הקרובים

מתי את איך זה נגמר מה אתה עושה שם

ב3 וחצי אני אומר טוב אני כבר לא יכול להיות פה שבת או לא שבת אני מניע את האוטו וולך לביתה מאז

אני נכנס לאוטו בפעם הראשונה אני מבין מה קרה לי באוטו האוטו ש נראה כמו אחרי פיגוע ירי כל הספסל האחורים האלה בית הלטות

תחבשות

תחבושות עוד ריח ואני מניע את האוטו ונוסע צפונה. כל הכבישים לכיוון צפון ריקים. אני נוסע לבד בכביש כמו ביום כיפור. והכבישים דרומה

מלאים.

רכבים עם ארבע ווינקרים, רכבים צבעים. אתה מבין שקורה משהו? אני לא מדליק רדיו, אני עוד לא מודע למה שקורה. אני מגיע לבית המאזן בחופית, מחכה לי שם צוות, מתשלים אותי, מרגיעים אותי רק בצאת השבת. אני נכנס לוואטסאפ, אני מבין את סדר גודל האירוע אני מבין שאיבדתי שבעה חברים באותו בוקר מהצבא אני מבין שבסדרות היו 20 ומשהו מחבלים ונהרגו לא מעט אנשים תושבי העיר

השוטרים התחנה

אח שלי הקטן הוא באותה תקופה בתפקיד של מנהל בית העלמין והוא מעתקן את המשפחה שזה אסון גדול ואמרו לו תכין מעל 20 ומשהו קברים ואני מתחיל להקל את את זה ובעמים אותם ימים אני עובר טיפול ממוקד טראומה לאירוע זה מה שהציל אותי

אתה בעצם חוזר אחורה או שההתקדמות שהגעת עליה בשמחת תורה ממשיכה

אני חוזר שתי צעדים אחורה אבל מיד אחרי זה אני רץ קדימה תקדם

כי ב השביעיל אוקטובר זה נשמע קצת לא טוב עשה לי טוב במובן של הפוסט טראומה

הוא לא מחק לי את הטראומות הקודמות הוא הוא הוא אה אה

הוא נתן להם ביטוי

הוא אה אמ גרס לי אותם קצת. זאת אומרת היום אני חי עם סיוטים לא של ה-25 שנה ברמאות הצבאית של טיפול בחללים כפר גלעדים נלחמת לבדון השנייה פיגועים עשרות עלראיים היום אני בעיקר מתמודד עם הטראומה של השביל אוקטובר אבל באותה נקודת זמן אחרי ש

אולי העובדה שאתה בחברה טובה של הרבה מאוד מתמודדים פוסט טראומה משביל אוקטובר אז כאילו אתה לא הבודד המוזר

גם אבל אתה מגיע לבית המאזן ואתה רואה את הפרצופים כי לא היה שם מישהו שלא איבד חבר קרוב רק באותו יום של השביעי לאוקטובר בשבועיים הבאים ובחודש אתה כל יום מקבל עדכון חבר שלה הוא זה איבד שתי חברים גם הצוות של הבית איבדו חברים כל המדינה לא היה אין בן אדם שלא חווה שמישהו קרוב אליו מה נקודת הזמן שבא אתה מתחיל לחזור לשגרה עוד פעם

די מהר זאת אומרת המשפחה מפונה לבית מלון בירושלים אז אני קצת רגוע שהם לא בסכנה אה ואני אני מתחיל טיפול אינטנסיבי, ממוקת טראומה, טיפולים לא רק בביתה מהזה, אני יוצא לטיפולים בבאר שבע למטפלת מסוימת שיש שיטת טיפול מסוימת. אני גם מזומן ל43 מסור עדות, העדות ארוכה ושמה אתה משחזר את האירוע וכמה שזה קשה ומציף, אבל זה גם עושה סדר בנפש.

כן.

וגם אז התחלתי גם לחבר את השעות כי אומרים לך ביזה שעת מה הביתה? אתה רגע בזה? לא זוכר כמה היית בתחנת משטרה, אבל חיברתי את השעה שהטריס נפתח, את השעה של הקבלה למיון, אז אתה מתחיל לחבר את השעות כמה הזמן ואז התחלתי א להבין שאני צריך לטפל בעצמי בצורה מסודרת. יש לי צוות שעובד איתי, אני לא לבד בכל השיקום שלי.

יש לי את אשתי והמשפחה שאיתי לאורך כל הדרך. יש לי את הפסיכולוגית שלי. יש לי מדריכת שיקום שהיא באה לי לבית פעם בשעברה ואנחנו בונים תוכנית שבועית. אני בונה לי יומן להיות כל הזמן בתנועה. יש לי עובדת סוציאלית שנפגשת איתי גם פעם בשבוע. יש לי טיפולים אלטרנטיביים שאני עושה הם הם חלק בלתי נפרד לי. היום אתה מדופ כל הזמן. כי אם אתה עוצר את זה לשבוע,

ליום.

ליום אתה חוזר אחורה.

כן. תראה יש לי גלים. כשעם כלבי התחיל חטפתי זבן. באותה תקופה הפיצוצים חזרנו לבית. פיצוצים ועזה לא הפסיקו ואתי מתעורר בלילה מסיוטים ואז החלטתי שכל אחת לשבועיים אני יוצא עם אשתי לסוף שבוע בים המלח שמה אין הזקות

כן

ויוחמישי בלילה

בום

אתה הולך לישון עם כלבי הזעקות הטלפון עם הצפצוף המטריע של פיקוד העורב שהוא מציל חיים אבל הוא מבעיל והקבת של המלון היה בדוי ואז הוא קורס במשטע הערבי כל האורחים של המלון להגיע לחדר מדרגות אני מתעורר לסיוד שיש מחבלים שהשתלטו על המלון. תבין

הכל הזה חוזר

הכל חוזר. אז איזשהו גל כזה שטיפלתי וכמעט חזרתי לבית. מהזה?

מה מסך למשפחות שמתמודדות? יש אח, בן, בעל, בן זוג, מה מה המס? מה התפקיד שלהם? לחבק, לעטוף, להכיל, לא להעביר ביקורת בשום פנים ואופן, גם כשנמאס לכם וזה כבר די אי אפשר להכיל, תנצרו את הלשון. מוות וחיים ביד הלשון זה גם במובן הזה, כי פיפס קטן אתה לא יודע איפה אתה.

מה יותר קשה, מחלה פיזית או מחלה נפשית?

נפשית. מכמה סיבות. אה, אתה לא יודע להסביר מה זה, אז אנשים לא מבינים עם מה אתה סובל. איך אמרתי פעם למישהו? אני מוכן שיקחו לי את הפוסט טראומה ויורידו לי רגל עד כדי כך.

כי אז רואים

לא זה יש משפט משיר שנכתב ב א בשיתוף פעולה ע עם הידברות שנקרא גיבור של כלישאות. זה שיר שנכתב אלומי קרב. יש שם משפט מאוד חזק. הרבה פחות כואב למות מלאבד את החיים. מי שמת כבר לא סובל, אבל מי שמתעלך מת וצל של עצמו זה מלחמה יומיומית, זה סבל יומיומי. אז תבין שהתמודדות עם פציעה שקופה היא סבל כפול.

זה לא עובר, זה פשוט מאוזן ומטופל.

ויש עדיין גלים. יש גלים קשים מאוד, אבל עם הרבה תפילות ועם הרבה אמונה ועם הרבה תקווה אתה מצליח לסרוד. אחד הדברים שאני עושה מעבר לטיפולים, אני היום מלווה נחים כמוני, חלקם אנשי רבנות צבאית בהתמודדות,

בהכרה. קודם כל ההכרה העצמית שאתה פצריך לטפל בעצמך היא חשובה. אחרי זה הכרה אל מול המערכת, מיצוי זכויות יש אנשים שלא יודעים שהם זכאים לטיפול כזה או אחר, וכולי. ובחסדי השם היום אני גם מרצה על הסיפור שלי א כדי לתת לאנשים תקווה למשפחות שמתמודדים לאנשי מקצוע וזה השליחות שלי היום בחיים

אני חושב שנתת פה היום הרבה הרבה מאוד תקווה יעקב ישראל תודה רבה לך

תודה רבה

חיזקת אותנו

תודה על הזכות