"נלחמתי להיות חלק מהחברה": רבקי רבינוביץ על האתגרים לצד השליחות

עוברים או עברו חרם, תדעו שזה כי אתם טובים, לא כי אתם בעייתיים.

רבקי רבינוביץ' ב-19, כל הדרך מכפר חבד. מה נשמע?

מה קורה אחד?

ברוך השם. תודה רבה שבאת אלינו לפודקאסט שמדבר את כאבי גיל הנאורים. אני ממש מתרגשת ככה לדבר איתך.

כיפי להיות פה.

תודה רבה. לא כל יום מדברים מישהי ש א גדלה בברית המועצות ורקה לסיביר לתקופה

היום זה כבר רוסיה פעם זה הברית המועצות

בואי דברי איתי על זה

כן אז א גדלתי ברוסיה נולדתי בישראל אומנם אבל גדלתי בשליחות בשליחות של חבד ההורים שלי שליחים גדלתי כשליחה א ברוסיה א בעיר שנקראת ניזנינובגורוד וזהו

את יודעת את רוסית

כן אני דוברת רוסית שוטף

אה אתה להחליף כמה מילים אחר כך אבל

את רוסיה

אה את ראה לא שמת במכן אמ לא רוסיה אני בוחרית

אה וואו

אבל הרבה לא יודעים את ההבדל אז א ברית המועצות ברית המועצות עליתי בגיל שבע בגיל איפה

שבע כן 7 וחצי כזה א סמרקנד מכירה

א וואו ברור

כמה סיפורים אנחנו יודעים על סמרקן וזה בזמן הסSסר שזה ברית

נכון נכון אז שנפלה חומת הברזל ההורים שלי החליטו לעלות אבל את ממש עולה חדשה ולא מרגישים עלייך א ההורים שלי ישראליים הם הם בחרו אחרי נישואים לעבור לרוסיה לשליחות אבל עם דוברי עברית

בת כמה היית

אמ אני אני נולדתי פה אם תסו לפה

ללת אותי חזרו לרוסיה זה

אז כאילו זה כלום כאילו

אני גדלתי ברוסיה אני רוסיה

וואו וואו אז אז אפילו לא עשית פה לא גן לא מאון לא משפחתון לא כיתה א כלום האמת האמת שלא כשעליתי לפה בגיל 15 והגעתי לפה לתיכון אז ממש כאילו למדתי על האופי הישראלי התרבות הישראלית כי באמת בחיים לא הייתי במוסדות ישראלים

את לא נראה לי ישראלית נכון נכון נכון זהוזה כן

עליו שהעברית שלך כזאת שוטפת שזה מדהים ומעניין תספרי לי על הבית על אמא ואבא

אז א גדלתי בבית של שליחות בית של שליחות זה תמיד לחשוב על האחר לפני זה להרח מלא אנשים כל הזמן זה כל הזמן להיות בעשייה למען האחר א גדלתי בעצם ברוסיה למדתי במוסדות של יהדות של יהודים אבל א התרבות שם אנשים שם הם לא ידעו בקושי שהם יהודים

זאת אומרת היה לך בית ספר לא התחנכת בחינוך ביתי לא, אבל היה לי בית ספר מעורב, כאילו כמו בית ספר רגיל פה בישראל.

אבל לפחות יהודי.

כן. אבל זה ה זה ה אתגר כי הייתי הבת של הרב וכל ילדי הכיתה שלי היו ילדים א או יהודים לא דתיים או אפילו היו קצת גויים. תמיד הייתי השונה, בוא נגיד ככה. תמיד א היה לי תפקיד ייצוג פשוט. וילד

מגיל אפס ילדה קטנה שלוש אר חמש שש כזה

אפס. מגיל אפס. מאז שאני בגן בבית ספר תמיד יש לי תפקיד. אנישיה יש מלא אח. אבל אחות בכוריים בעל אח זה לא את יודעת

אתם לא רק שניים

א אנחנו חמישה

אתם חמישה

כן

וכולם הרגישו הבנים של הרב או שזה רק אצלך

אני חושבת שכל אחד חווה את החוויה של השליחות אחרת כי כולנו א' היינו בגיליים שונים עברנו למקום זה כל כך ארוך בהתחלה היינו שליחים טוב בשביל זה

זהו בהתחלה היינו שליחים עם עוד משפחה והיה באמת מדהים ואז כשהייתי ב-13 בחרו לעבור לסיביר ולהקים קהילה יהודית אה מחדש משלנו וכל אחד מהאחים שלי היה בשלב אחר הייתה לי אחות שהייתה אמורה לעבור לבית ספר ופתאום נדקו אותה מכולם ומהכל ועברנו לסיביר ואני הייתי בגיל ההתבגרות הייתי בת 13 ונתקו אותי מהבית ספר שלי ופתאום

רגע אבל אבל למה בעצם לעבור אם היה טוב שם למה לעבור

א כי ההורים שלי בעצם רצו להקים בית חבד חדש משלנו משלנו

בעצם הם אמרו בעצם עשינו פה עבודה יש פה כבר קהילה כזה

היה שם עוד משפחה של שליחים שהבית חבד היה שלהם והיה מדהים דים איתם הם היו כמו אחים בשבילנו אבל ההורים שלי החליטו שזה הה הזמן לצאת לדרך עצמאית בזה כן

אני חייבת לשאול איך זה לחיות בסיביר חשבתי שאין שם

תקשיבי עכשיו אצלנו היה מינוס 45 מעלות עד מינוס 50 הולכים ללימודים אבל אה כן

זה מאוד מעניין אני גדלתי בסיביר שנתיים

יש שם חיים יש שם מוסדות יש שם מכולת

כמו לגור בישראל פשוט עם שלג בחורף זה כל ההבדל

באמת עד כדי כך א שבתי הייתה גרה בגר בסיביר חצי שנה כשבתקופת המלחמה ואז הם גילו את סמרקנד וכולי אבל אני הייתי בטוחה שאין תנאים במקום אז אולי זה דברים שהשתנו עם הזמן זאת אומרת אני מגיעה כבר למקום מיושב

תקשיבי סיביר שלסsסר שזה ברית המועצות א זה הבית כלא אוקיי היו שולכים לשם אנשים

כעונש לבית כלא

נכון זה מה שאני מכירה

עכשיו ברית המועצות נפלה

כן

פרקו את הבית כלא כל מי שהיה שם התחיל חיים מחדש והפכו את המקום למקום מגורים בהתחלה זה היה ממש תת רמה וככל שעובר זמן בונים את המקומות האלה עוד ויש אצלנו בעיר מלא מכרות פחם זה גם עיר כאילו

בקט את אומרת אצלנו את את יושבת עכשיו בארץ ישראל ואת אומרת

אצלנו אצלנו בסביר אצלנו יש אצלנו מלא מחות פחם ואנשים כבחים יש לי קניונים יש לי מה שאת רוצה

בסיביר יש קניון

ברור אני אוהבת לבוא לחזור הביתה יש לי שם הכל יש הרבה סטיגמות על רוסים ועל רוסיה ועל סיביר אבל אין לי פה לנפץ אותם

תני לי סטיגמה אחת

אמ אמ שאין חיים ברוסיה. מדברים על רוסיה כאילו זה איזה מדינת עולם שלישית אבל אני חושבת שחופשה במוסקווה זה חופשה יותר על רמה מרוב המקומות בעולם את כאילו כן

אז אני שומעת זאת אומרת אצלנו אצלנו בעצם את יותר א א מרגישה שרוסיה היא הבית מאשר בישראל אני מבינה את

בואי הבית שלי הפיזי של המשפחה שלי בסיביר כאילו שם זה הבית שלי בעזרת השם כשיה לי בית משלי פה יהיה לי בית בישראל וגם ברוסיה אבל

באמת עד כדי כך כן

ווא את מעניינת

כן כן ככה

אוקיי אז אז את חיה ברוסיה בגיל ההתבגרות 13 אמרנו

את עוזבת לסיביר אמא לה ואבא לבלי חברות ובלי כלום דברית על זה גם זה לא רק לעבור לסיב היה לנו את המשפחה של השליחים שם האלה הם היו כמו אחים שלנו וכל הזמן הרגשתי שונה אבל היה לי איתה אותם ואז פתאום עזבנו לסיביר ונתקו אותנו מכולם ומהכל מהחברים שלי בכיתה שכרתי מגיל אפס מהמשפחה שהם היו כמו אחים שלי בדם והתחלנו הכל מחדש וגם הגענו למקום שאין בו כלום. אין יהדות. בשבת הראשונה לקחו אותנו למקום כזה אנחנו הלכנו 40 דקות לאיזה בניין באיזה קומה שביעית והיה שם כזה חדר והיה שם כמה יהודים שהתאספו וזה היה כל היהדות שם זהבית כנסת

זה היה פשוט סתירה עלפנים. תקשיב, ילדה בת 13 חיה את החיים, מתרגשת לעבור למקום חדש, פתאום מגלה שכל היהדות שיש לנו, כל היהודים שיש לנו להשפיע עליהם, לדאוג להם, זה כמה אנשים מבוגרים שחלקם בכלל לא יהודים.

א זה להתחיל אנחנו בשליחות שם כבר חמש שנים. המשפחה שלי שליחים שם כבר חמש שנים וכבר יש מקום חדש, יש מאות של יהודים ובונים בית חבד מטורף שהולך להיות בעוד כמה שנים בעזרת השם.

אבל מי מגיע לשם? מי מטייל שם? אמ יש לנו מקומת מטורפים בסיביר יש שם אחד האתריסקי הכי גדולים ברוסיה אנשים תשים לשם חופשות

כן

זה זה כל פעם מרגשתי מחדש את אומרת יש לנו שם יש לנו שם אני מרינת מישהי סיבירית ברור

אני סיבירית כל מי ששואל אותי אני סיבירית

אז אני מדה שלא קר לך בחורף של ישראל

האמת שמאוד קר פה את יודעת למה אין פה חימום בבתים אין פה חימום בבתים ברוסיה את חוזרת הביתה רותח לך את כאילו לובשת בני

א חמים בסביר את הבית

יש עסקה ויש גם חי חימום של הרצפה, חימום של כל מה שאת רוצה יש ופה זה קפו קפו פה ממש

חימום הבנתי אז בואי נדבר על בת הרב שאת

בת הרב שאני אז א גדלתי מתוך תפקיד כשהגעתי לארץ לתיכון אם אנחנו רגע מדלגים קצת על תקופות אז אני זוכרת שהגעתי לתיכון והיה מקרה שהיה התוועדות התוועדות זה כשמתאספים בנות ולכבוד איזה תאריך מיוחד וישבו כזה קבוצה של בנות לבד ואני במינדסט שלי אם יש מישהי לבד אם יש קבוצה שצריך להכניס אותה. זה התפקיד שלי כ כאילו ככה גדלתי ואתה רב.

והייתי קצת בהלם ש לא אוהבת לצאת. זה נשמע קצת מתנסא אבל פשוט חשבתי שכולם ברור שאמורים להכניס אותם ולבוא. כאילו המינדסט שלי עובד כל כך אחר. ועל זה אני כן מודע ממש כי לגדול בשליחות זה מאוד מאתגר. ואחת המתנות היותר גדולות שקיבלתי זה המינדסט הזה של לראות אחר, לעזור לאחר. אמ כן וזה ברכה בעיניי.

זה ברכה בעיניך. אבל קודם אמרת שלהיות בתפקיד של בת הרב זה זה היה נשמע שזה מין שק תפוחי אדמה כזה שאת צוחבת

זה שג תפוחי אדמה

כי כל הזמן זה להיות השונה בואי זה כמו שלא יודעת זה כמו שיקחו מישהו לא יהודי ישימו אותו במדינת החרדים זה מה שהרגשתי כל החיים ככה למדתי כאילו זה תמיד להרגיש חלק ולא חלק כי מצד אחד זה בספר יהודי מצד שני כל מה שהם עושים שם זה דברים של אנשים לא דתיים זה כל הזמן להיות השונה וזה אף פעם לא באמת להיות חלק וגם החברות כשהם באות אליי הבית בסופו של דבר אני תמיד איכשהו אמרה להיות בתפקיד המשפיע אני לא יכולה סתם כאילו

את רוצה סתם להיות ילדה סתם לשחק

בלי להיות משפיעה בלי להיות בת שליחים

בלי בלי להיות בתפקיד את לא צריכה את העול הזה כביכול לא בחרת אותו נולדת אליוכן

כן וזה גם מאוד בודד זאת אומרת א לא היה לנו את המשפחה שהם היו כמו אחים שלנו

אבל זהו כאילו זה נורא בודד אין משפחה אמ זה כזה חוויה כזאת מאוד מכשלת אני חושבת

אז בעצם בעל קורחיך את עוברת מישראל לרוסיה בעל קורחיך שהוא עוברת

עוברת ההורים שלי

כן ההורים

עברו מיד אח נישואים

לא שאלו אותך בקיצור בעל קורכיך את עוברת שוב בגיל 13 לסיביר כשאת כבר לגמרי מתבגרת ומאבדת את כל קבוצת השבים שלך וצריכה לאסוף אותך את עצמך

מאפס מה קורה לך שם האמת שהיה בדיוק את האתגר של גיל ההתבגרות כל החיים ה הרגשתי את השנות הזה וזה וכאילו אמרתי זהו נמאס אני רוצה להיות כמו כולם א ולעבור למקום חדש שבו אני עוד יותר צריכה להיות הבת של הרב כי אנחנו בונים הכל מאפס אז כאילו הלכנו ברחוב בשבת אנשים שלפו טלפונים וצילמו אותנו כי הם ראו רב עם כיפה זה המצב שהיה שם א זה היה אפילו עוד יותר מחביד קצת כי כן עייפתי מהתפקיד הזה של האייצוגי אבל א פתאום כפול שתיים ואני בכלל בגיל המרד הנורים שלי כאילו אני בתקופה שאני רוצה כאילו

לעשות שטויות לבות בהכל א

וזה מאוד מאתגר וזה גם בודד איך שאמרנו זה ללמוד אני אלמדתי בבית ספר במחשב זה

אין שם אין שם לימודים את לומדת לומדים מהמחשב קמתי בשתיים בצהריים בגלל שאנחנו בג'ט בפרש של חמש שעות מתחילים לומדים חמש מסיימים בשנה מתחילים את החיים בתע הולכים לישון ב300 בלילה

הכל נהיה לך הפוך הכל התהפך לך

כן חיים מרתקים ממש

וואו זה מעניין להחזיק בשני ה בשני הכובעים האלה שהם לא פשוטים ככה את מתארת אותם מאוד יפה ובאנרגטיות אבל זה זה נשמע נורא כבד ונורא מתסכל בעצם מצד אחד להחזיק את את המקום הזה של בת הרב ולכל אחד יש את הבת הרב שלו כן לא בהכרח שהם בני שליחים אבל את המקום הזה שמצפים מהם להיות בתפקיד להיות בפיין כזה להיות בסנטר ומצד שני יש לך את המקום הזה של רגע בא לי להתפרח עכשיו בא לי למרוד בא לי להיות שנייה אני עם עצמי בגיל של עצמי להבין מי אני לפרוץ מוסכמות או לא יודעת כל מה שמעניין את גיל הנאורים ובעצם את אומרת את שני הדברים האלה החזקת עד ש

אני חושבת שמה שאמרת מאוד מדויק אנחנו כבני בני אדם הטבע שלנו בכללי רוצים למצוא חן בעיני אנשים, להיות אנשים טובים, אבל גם להיות הבת של הרב זה באמת היה עוד כובע מאוד מאוד מחביד. אה ובאמת היה לי מאוד קשה. א עשיתי כל מיני דברים מעניינים א כשעברנו לסיביר והיה לי תקופות לא פשוטות וההצלה שלי, הנס שלי היה שהקשמתי חלום ותמיד מאוד אהבתי איפור והיה לי תקופה מאוד בדית. תחשבי על זה. כל מה שיש לי בחיים זה ללמוד במחשב. זהו. אין חברה, אין כלום. אין לנצאת. בזמנו גם לא היה בית חבד כלום. יש את הבית שלי וקניונים. אז מה שעשיתי, הלכתי ללמוד איפור, איפור מקצועי בגיל 13 א במקום באחד בתי ספר הכי טובים בעיר שלנו וקשמתי

חלום. וזה גם היה הפעם הראשונה שממש התחלתי משהו וסיימתי אותו עד הסוף כי אני אם אני אוהבת משהו אני משקיעה בו את הנשמה ונדירים הדברים האלה.

רגע אבל את אמרת שעשית שטויות אז זה לא חלק מהשטויות.

לא ההורים שלי מצאו פתרון אמרו "ריבקי משעמם לכן לך מה לעשות?

לכי תלמדי איפור".

אוקיי? אז שנייה רגע לפני האיפור פתרון למה למה הם עצאו פתרון

ל

לשטויות שעשית

לא לא בדיוק עשיתי שטויות גדולות אלא כל הבטלה לכל הבדידות לכל ה גם רגשית זה כאילו חוויה רגשית לא פשוטה ולעשות משהו שאת אוהבת ללמוד איפור להקשים חלום זה ממש תרופה לנפש בשבילי זה תרופה לנפש להפר בשבילי זה זה הרבה מעבר ללצבוע פנים של מישהי אז

ברור

זה

תרופה למה זה היה מנסה להבין אני מבינה את את הריפוי אני שנייה מנסה להישאר בריפוי למה זה היה תרופה למעלה בדידות אני חושבת שזה היה תרופה להכל א אני חושבת שכל החיים עד אז התמודדתי עם זה שאף אחד גם לא הבין מאיזה מקום באתי כי ההורים שלי הם באמת בחרו בתפקיד מדהים אבל הם לא גדלו בשליחות הם לא ידעו מה הילדים שלהם עוברים אז הרגשתי מאוד בודדה

כי מה הם בעלי תשובה מה זה הם לא גדלו בשלות

כי הם גדלו בכפר חבד בחממה עם אנשים כמוהם

הם לא הבינו זה חוויה שלנו והם באמת ניסו להיות הכי שם בשבילנו אבל בסופו של דבר בר אי אפשר להבין את זה ו וזה הרבה כזה משקעים כזה של בדידות ושל אף אחד לא מבין אותי זה כזה זה כזה ויפ כזה של איך אני פותרת את הבעיה הזאת של ה אני בקושי מכילה את עצמי אבל האיפור הזה ההצלה הזאת ללכת ללמוד בבית ספר לאיפור זה היה מאתגר גם מאוד זה מאוד קשה

ברוסית מן הסתם ולא עם יהודים

איך

לא עם יהודים מן הסתם

ברור מה אני כאילו

בשבילי להתקשר עם יהודים זה מה שמיוחד.

וואו.

איך אתם ככה עכשיו בא לי לפתוח סוגריים איך אתם שומרים על עצמכם מהגויים שם בסיביר?

אז באמת אחד הדברים שהרבי מלובביץ' אמר אבל זה דבר שקשור בכל בן אדם בעולם לא קשור אפילו ליהודים

שאנחנו תמיד או בפוזיציה של להשפיע או מושפעים אפילו בסיטואציות הכי פשוטות בחיים אנחנו או שאנחנו מקשיבים למישהו או שאנחנו מלמדים אותו משהו אומרים לו משהו. אז הסוד של השליחים, איך באמת זה להיות בן גויים ולהישאר יהודים ועוד שומרים מצוות ועוד להשפיע, זה תמיד להיות ממקום של אני נותן משפיע, לא לוקח וברגע שאנחנו משפיעים ונותנים, אנחנו אלה שמשנים את האחר הוא אותנו. אז א כן, זה באמת השיטה.

אז בעצם אתם שומרים על עצמכם בין הגויים אה דווקא בזכות ההמלצה הזאת של הרבי להשפיע, אני מבינה נכון?

אבל אנחנו אנחנו לא שומרים על עצמנו. אני חושבת שהשיטה היא א' לערבב בין קודש לכול. אנחנו ממש לא בראש של לשמור על עצמנו. אין ממי לשמור. העולם כולו הוא של הקדוש ברוך הוא. הכל של השם. יש לנו מטרה מאוד ברורה בחיים. שמות ילדה בת 13, 14, 15 א חברים גויים רוצים לצאת לשתות אלכוהול עובוד בסביר קרה ולקחת את בת הרב לסיבוב. זהו שלא רוצים לקחת את בת הרב כי איך אמרתי אני תמיד הייתי השונה. אז לא באמת הייתי בבילויים האלה. וגם כשהיה לי בית ספר עד שעברנו לסיביר לא באמת הייתי בבילים לא באמת לא הייתי באמת בחברה זאת אומרת הייתה לך איזשהי בדידות שלך וגם את לא ממש התרת בחברה זה מה שאני מבינה הייתי הייתי סוג של זאב בודד

אקטי

מתאמי עצמך

בדיוק כי את נמצאת בכיתה עם ילדים שלכאורה כולנו אותו גיל יודעים את אותה השפה

כן

אבל שומעים מוזיקה אחרת הולכים למקומות אחרים אוכלים מאכלים אחרים מתלבשים אחרת והם ילדים הם לא אינטליגנטים אין להם אינטליגנציה רגשית מספיק גדולה בשביל לשתף אותי בצורה מכבדת. לא, הם כאילו אה היא לא כמונו. זהו ביי. כאילו מבינה.

זאת אומרת את חווית איזשהיא דחיה מצד מצד הסובבים, מצד החברים.

כן, אני חושבת שכן. ובתור ילדה גם ניסיתי מאוד להתרות ולהיות כמוהם. ואז יש את הקונפליקט הזה של מצד אחד אני מנסה להיות כמוה. הם לא באמת מקבלים אותי. מצד שני בבית.

כן, כי את יהודיה ואת בת הרב?

כי אני בת הרב. ומצד שני יש בבית כאילו מה את מנסה א פחות ללבוש זה, יותר לעשות זה? כאילו את בת הרב. ואני סך הכל ילדה שרוצה כאילו להיות חלק

א והיה לך מרת שרצית לעזוב את אומרת עכשיו ללבוש פחות ללבוש יותר היה לך קטע שרצית לרדת מהדרך של ההורים

אני אגיד לך דבר כזה עכשיו שאני כאילו אני ב-19 אמנם אני לא ממש מבוגרת אני בטוחה שיש לך יותר ניסיון משלי אבל

עד 120

איך

עד 120

בעזרת השם אמ אני חושבת שאין דבר כזה באמת לדרך לרדת מהדרך כי התפקיד ככה אני רואה את זה בפרט שאני עושה היום א אני עוזרת לבנות א להבין את עצמם, לבנות ביטחון עצמי, ערך עצמי, לבנות את חיי החלומות שלהם. אני חושבת שאין דבר כזה לרדת מהדרך כי ההורים שלנו הם נותנים לנו כל מה שהם ידעו אבל אין דרך באמת אנחנו בונים את הדרך שלנו ברגע שאנחנו נהיים גדולים אז מתחילה להיבנה דרך אנחנו מקבלים מלא כלים במשך החיים אבל אנחנו לוקחים את כל הכלים האלה ואז מתחילים לסלול דרך אז אני לא אף פעם לא באמת ניסיתי לרדת או לעלות על דרך מסוימת ניסיתי לקחת את הכלים שקיבלתי ולבנות מהם משהו שיגרום לנפש שלי להרגיש שמחה וזהו זה מה שעשיתי

ואני מבינה שלא הייתי שמחה באותו לא הייתי שמחה לי מאוד מאוד קשה א אבל אני כן מודה על זה זאת אומרת לא ידעתי על זה הרבה שנים הייתי בטינה אבל א ברגע שלומדים שכל הניסיונות שהשם נותן לנו כל האתגרים זה סך הכל מתנות א שזה גם חלק מהשליחות שלנו זאת אומרת אם אנחנו עוברים משהו אנחנו צריכים לעזור למישהו אחר שעובר את זה ככה

אבל לא ידעת את זה אז בגיל 13 14 התמוג בתוך גיל ההתבגרות איך את עולה לארץ

אז א בגיל 15 א זה הזמן שכל

אחרי שנתיים וסיביר

כן אז א למדת איפור באמת עבדתי בזה שם בסלון באמת הייתי מושבר יש לך סעודה ביד

כן א בגיל 15 א חיפשנו לעצמי לי תיכון א והיה קצת בעיות רצו לקבל אותי לא רצו לקבל אותי א

למה לא את בת הרב כבר אמרנו

אני בת הרב אבל כולם בנות הרב זה תיכונים מיוחדים שמקבלים פנימיות ליתר דיוק שמקבלים בנות של שליחים אמ

לסבי

לא בישראל בעצם בנות של שליחים הם עולות לארץ בסביבות גיל 15 לפנימיה ללמוד לא היה לך בכלל בכלל אבאמינה להישאר שם לא היה שום סיכוי להישאר שם

לא לא היה ש

זאת אומרת הדרך היחידה שלך הייתה לעלות לארץ ישראל

כן

ולהשתלב באיזשהיא מסגרת

כן כן כן האמת ש

רצית בזה

אז זהו לפני זה מאוד רציתי אבל כשזה הגיע היה באמת כל מיני מניעות ועיכובים אמ וזה באמת אחד החבריות הלא פשוטות זה להרגיש תחייה מאנשים שאמורים להיות האנשים שלך שמשפחת השליח

אמ אני חושבת מאוד חשוב לי גם לשמור על כבוד של אנשים. אני קיקית שרוב מערכות החינוך לא מוכנים לקבל ילדים, בני אדם. הם רוצים לקבל רובוטים שהולכים לפי המערכת. ואני מעולם לא הייתי מוכנה להיות רובוט שהולך לפי המערכת. מעולם לא רציתי לעשות רע. לא רציתי למרוד. אני פשוט רציתי להיות אני. אמ

זה התפרש בעיני החברה כמרידה, כלבאות. א אני חושבת שזה פשוט יתפרש כמישהי שאם נקבל אותה אלינו אז יהיה לנו תיק אבל התיק הזה זה סך הכל בן אדם שלא מוכן לעשות כל דבר רק כי אמרו לו אני חושבת שגם כשהלכתי באמת לפנימיה בסוף מסוימת בישראל שם גם היו לי הרבה אתגרים

גם זאת פנימיה חבדית

כן שליחים

זאת אומרת מעולם לא חשבת לצאת מהמסגרת של חבד זה כן היה לארץ ישראל

אני חושבת שצריך אומץ מאוד גדול בשביל זה ו

אומץ שלא היה לך אז אז לא היה לי את האומץ הזה א

אז ידעתבת להישאר במסגרת החבדת

זה לא שאלו אותי את צריכה להבין זה ילדה בת 15

לא שואלים אותך לאיזה מוסד את רוצה להיכנס מהדיפה לפי הפנימיות של חבד אני גם אגיד לך משהו

בתוך המרחב של מה שיש לנו

כן אבל אני גם חושבת שזה היה לי נכון כי בסוף שכשכן הגעתי לפנימיה אז היו לי שם בנות שהם היו כמו אחיות בשבילי כולנו באותה סירה כולנו גדלנו בשליחות כולנו גדלנו כבנות הרב עם התיק הכבד הזה וכולנו בודדות ולא מבינות מה קורה בישראל מי זה הישראלים האלה ואיך איך מתמודדים איתך?

אבל מה זה בסוף הגעתי לפנימיה? כל מי שכל בנות השליחים בסוף מגיעות לפנימיה? לא. את לא יכולה לגדול סתם בסמינר ואין לך לאן ללכת יום למחורת לא או בלילה לישון? מה

את מתכוונת בעצם?

בעצם את אומרת בסוף הגעתי לפנימיה.

כן.

א זה נשמע כאילו בסוף בסוף בסוף אחרי כל הטלעות שעברתי בדרך. כל אלה שלא רצו לקבל

אה זה היה בתי ספר רגילים? בעצם לאן היית אמורה ללכת בלילה הראשון? היה בעצם א תקשיבי זה נושא שאני לא אפתח כי יש לי כבוד מאוד גדול לאנשים אני רק אגיד מה שאני כן יכולה להגיד

כן

זה שהשינוי שאני כן אצור פה בעזרת השם בעולם זה לגרום לבנות ולנשים להבין שהם בסדר גמור כמו שאין הם לא צריכות להשתנות או להיות משהו בשביל למצוא חן בעיני אחרים הם צריכות למצוא חן בני הקדוש ברוך הוא פה זה מתחיל ונגמר זהו כן אוקיי

אגיד לך מה אני פשוט אני יכולה להתחיל לפרט ולספר אבל אני יודעת אני כאילו אני הייתי ילדה ובכללי לא בכל מקום הם אוהבים אנשים שהולכים לפי המערכת ולא לכולם זה מתאים

זה היה בתחושה שלך שבעצם לא רוצים אני רואה את העוצמות שלך

א וזה עוד כשאת רק על הספה כן תראת לעצמי איזה עוצמות יש לך כשאת עומדת בפעולה ובעצם א אני אני יכולה מאוד להזדות עם המקום הזה שלך כי א

כן א לא כי אני א לא כי הייתי נערה כזאת, הייתי ממש נערה א חנונית וחרשנית. עשיתי את כל המגמות, הרשות והחובה ועד 6: בערב למדתי ואחר כך למדתי עוד שתיים בלילה בש ב בקרבון באולפנה ואחר כך הייתי נרדמת בתפילה ואף אחד לא היה אומר לי כלום כי יודעים שאני ילדה טובה ירושלים אבל אני כן יכולה להיפגש עם הסיפור שלך א עם הילדה שלי שהיא מאוד מאוד עוצמתית ובאמת חווינו את הדבר הזה שאת מדברת עליו א בכזאת עוצמה או אחרת שבעצם ילדות עוצמתיות וכאלה שהם לא בתוך הריבוע למערכת קשה קשה לקבל אותם מבלי לדבר על שום מערכת, משום מגזר, אנחנו לא מדברים עכשיו על שום חסידות, אלא עצם הרעיון שבעצם א פס ייצור של בנות לומדות שמוציאות

מבחנים ויוצאות למחנה זה צריך לרוץ כן זה כמו פס יצור של קוקה-קולה זה צריך לרוץ ואין זמן להתבחבש ואין פניות הדעת ואין כלים א א לבקבוק שיצא מהפס ייצור כן בלי מדבקה אם מדבקה שלום בי לא נכנס בום כן זה אני כל

כך כך כל כך מבינה אותך. באמת את לא פוגעת בשום מערכת ובשום חסידות. אנחנו מדברים עכשיו באופן כללי על זה של מערכות במיוחד גדולות שיש בהם אלפי בנות, 1500 בנות בבית ספר. אז היום אנחנו רואים את זה בישראל, ברוך השם הילדים א שלנו בארץ מתרבים ברוך השם ופותחים עוד בית ספר ועוד בית ספר ו-40 ילדים בכיתה. ומהרכת החינוך אני חושבת אני לא אני לא אגיד קורסת אני אגיד ככה בעדינות בעדינות שלא תמיד מצליחה להכיל את כל המורכבויות שככה הדור שלנו פתאום חווה ואת ילדה עוצמתית שוואו לא בטוח המסגרת המרובעת הרגילה יכולה להכיל אותך

האמת שזה מדהים שאת אומרת שיש לך בת כזאת ושאת דווקא הלכת לפי המסגרת כי זה גם היה הסיטואציה שלי הייתה לי אמא שהלכה לפי המסגרת והיה לה בת שהיא פתאום הבינה מאיפה הגיעה בת שרוצה לפעול שרוצה להשפיע שהיא שונה ממנה כל כך אמ ולכן לכן זה היה עוד יותר אתגר כי כאילו אף אחד לא הבין אותי, אף אחד לא הבין אותי אמרו לי די כאילו תתנרמלי מה זה להתנרמל,

תתנרמלי איזה

תפסיקי לעשות בעיות איזה בעיות אני עושה עצם הקיום שלי היה בעיה זה אני חושבת שכל הבנות א שבמקום שלי שאומרים להם עצם הקיום שלך הם הרי לא עושות משהו הם פשוט מתקיימות אבל הקיום הזה זה קיום שומ

זה פשוט אני אני העצמות שלי השבות שלי הזה אני ככה אני חושבת בעצם את לא מבינה מה רוצים ממך מה מה תקטיני אתן עצמך אל תדברי

בדיוק ואת יודעת מה ואת יודעת מה בהמשך אנחנו כבר נגיע לזה אני ניסיתי להקטין את עצמי זה עושה כזה נזק גדול

לנפש

ל בצורה אי אפשר לתאר אי אפשר לתאר איזה נזק

מה זה יתי להקטין את עצמי תני לי דוגמה

אז באמת הגעתי לפנימיה וואו כמה חוויות היה שם א

שנייה רגע לפני הפנימיה כמה כמה לא את שומעת בדרך

רק לא את יודעת מה אני לא אתבייש בזה פתחו מקום במיוחד בשבילי אני לא אתבייש בזה זה כי אני בסדר גמור, אני לא מתביישת במי שאני גיאה במי שאני ומי שלא קיבל אותי את הבת של הרבי זה הישוב שלא באמת כלום אני לא אני לא אתנצל על הקיום שלי

על היות על היותי אני

כן

אני מצטמררת במה שאת אומרת עכשיו זאת אנחנו אנחנו כל כך רואים הרבה זה פוגש אותי מאוד מה שאת אומרת עכשיו כי אני כבר שנתיים בסגה הזאת של מול מוסדות א של שאנחנו שמים הרבה לא וזה עצוב וכואב שבעצם לילדים העוצמתיים אלה שהולכים אחר להנהיג את העולם והיום אני רואה שאת כבר עם רגל אחת שם א במלא הכוח בעצם להם לפעמים יש פחות מקום

אני חושבת שהביתי ספר היום בכללי כל מוסדות הלימוד מנסים ליצור רובוטים אנשים לפי מתכון מסוים והקדוש ברוך הוא ברא נשמה נפרדת מכל אנחנו כל כך מיוחדים אפילו כל אלה שהם טלה שהם עושים מה שצריך צריך כל אחד כל כך מיוחד תלו בית ספר לכל אבל תקשיב כל אחד יש לו שליחות שלו איך אפשר לקחת מיליוני נשמות לשים אותם באותם כיתות עם איזה מורה אחד

אותה שיטה

ולהגיד להם תעשו אי אפשר אי אפשר

תני לי תני לי ככה אם היה לך עכשיו תקציבים זמן כסף יכולת איך את רואה בית ספר בעיני רוחך אנחנו יודעים מה לא טוב כן

אני חושבת אני חושבת א' לא מחלקים ילדים לפי גילאים מחלקים אותם אותם לפי כישרונות ולפי יכולות. זה דבר ראשון. ככה אני חושבת.

דבר שני לפי הלב שלהם. כל הזמן אומרים לילדים תהיה ילד טוב. מה זה מחמאה? אתה ילד טוב. אתה לא צריך ילד טוב. אתה צריך להיות ילד חכם. אתה צריך להיות ילד שמח. אתה צריך להיות ילד יצירתי. אל תהיה ילד טוב. ילד טוב זה לא משהו בריא לנפש של הילד. הילד צריך להביע את עצמו.

זאת אומרת טוב זה בעיני המסתכל. זאת אומרת ילד טוב זה ילד שלא עושה בעיות. זה ילד שלא עושה רע. מבוגר שאתה עושה מה שאני

ילד טוב זה ילד שמשחק בשקט עם הלגו ולא עושה בעיות לאמא זה מה שאת אומרת אני לא רוצה להיות ילד טהוב כי ילד טוב זה לא בהכרח ילד שמביא את עצמו זה מה שאת אומרת

זה ילד ש אני אגיד לך עוד משהו יש כזה סינדרום הנקרא סינדרום הילד הטוב אנשים שבילדות שלהם היו ילדים הטובים אגב למה את גם אמרת שאת פוגשת את זה אותי כאילו את מזדה עם מה שאני אומרת לא רק בגלל הבת שלך גם בגללך כי בסוף כולנו רוצים שיאהבו אותנו אנחנו מנסים להיות טובים ובמקביל לכולנו יש איזה דחף כזה להקשים את עצמנו וזה כל הזמן מתנגש אחד עם השני. אז חלקנו מגיל קטן, חלקנו סגרנו את עצמנו וניסינו להקטין את עצמנו, לא משנה. בסוף כולנו הקדוש ברוך הוא שלח לנו שליחות ולכולנו יש את ה את הדבר הזה שדופק בתוכנו ואומר תעשה את מה שהנשמה שלך אומרת. אי אפשר. אי אפשר לשים את כולנו באותם עוסדות. כולנו שונים. לכולנו יש

מטרות אחרות. ילדים צריכים ללכת לחוגים שיעשו להם טוב. ללמוד את הדברים שיפתחו את הכישרון לא את מה שאמא פספסה בילדות ורוצה שהבן שלה עכשיו ילמד פסנטר

למה שילד ילך וילמד מתמטיקה אם הראש שלו אין לו סקילס מתמטיים יש אנשים שהראש שלהם הוא מתמטי

בסיס את אומרת לא בהכרח שצריך זה מה שאתה אומר

אני חושבת שבסיס צריך ללמוד אבל אין שום סיבה שילד ילך לפתור תנוסים ואת כל המילים האלה אם בכלל הפשן שלו זה ליצור מוזיקה מוזיקה יכולה להציל אנשים לרפא אנשים למה למה לשים בן אדם שהשליחות שלו לרפא אנשים יש כך הרבה אנשים שאומרים לזמרים חיים שלי ניצלו בזכותך למה לשים בן אדם כזה בכיתה של מתמטיקה בכיתה ג' אני אגיד לך למה כי בכיתה ג די לא יודע את זה

נכון אבל למה לשים אותו בכיתה ח וגם אם אתה שם אותו בכיתה ג' בכיתה של מתמטיקה תעשו את זה בדרך חווית למה ילד צריך לשבת שעה שעה וחצי בכיתה הטבע של ילד זה לקפוץ זה לרצות ללכת לשחק לרוץ

אבל את הצלחת למשוך ביסודי ובחתי א כילדה שיושבת 45 דקות מקשיבה כמו תתלמורה

המזל שלי שלא הקשבתי הרבה לא למדתי למבחנים אבל הקדוש ברוך הוא חנן אותי ביכולות אז הייתי מציאה ציונים בלי לעשות הרבה

על אף שלא לא היה לך פשוט לשבת על כיסה 45 דקות כפול שעות אני מבינה נכון

תקשיב הקדוש ברוך הוא בחיים לא נטש אותנו תמיד תמיד יש דגרים וזה אין אין הוא תמיד הולך איתנו יד ביד תקשיבי לא משנה מי אתה מה אתה אפילו לא קשור ליהודי כל בריאה של השם אני מאמינה ממש היא מלובה בהשגחת צמודה שלו. אתה הולך, אתה נושם, אתה מתקיים. הקדוש ברוך הוא נותן לך את כל המתנות, את כל מה שאתה צריך בשביל להצליח ולהתגבר על הקשיים.

אז אולי היה לי קוצים, אולי לא הקשבתי למראות והיו לי בעיות כל יומיים, אבל המבחנים שלי, הציונים שלי היו 10 מ10, כי השם כאילו

שזה מתנה שהרבה הרבה ילדים כמוך מקבלים שככה מכפים מפה ומשם ועושים כל מיני מעקפים. וצלחת את בית הספר ובגיל

ובגיל 15 אני ככה צוחקת לך פה על הספה זה אחרי הרבה בחיות לילדים שלי ש שזה לא פשוט זו תופעה זה לא רק שלי

זה לא רק תופעה זה גם סימן מהשם

תדעי לך הבת שלך הולכת להקשים את עצמה אולי אני לא יודעת אם בדיוק בדרך שלך היא כבר מקשימה את עצמה

והיא הולכת לי בעזרת השם היא כבר מקשימה את עצמה ואני מבטיחה לך שב-120 שלך את תדי שהיא הבת הזאת ששינתה את העולם

אני כבר יודעת אני כבר רואה את זה גם עלייך ו ואואני חושבת יוד מה אני חושבת שאנשים הקטנים שבתוך המערכת זכיתי להכיר כמה וכמה מורות כאלה שבסוף הם יכולות לראות את הטוב שבך סליחה הם יכולות לראות את העוצמות שלך אני לא יודעת עם איזה מורות את נפגשת אבל א אין להם מספיק כוח וכלים כדי לשנות את מערכת החינוך שכרגע עובדת בצורה הזאת אני בטוחה די בטוחה יש לי הרגשת לב כזאת שעוד 20 30 40 שנה א מערכת החינוך תעדכן גרסה וילמדו א אולי פונקציות עם מגשי פיצה אה ושברים וילמדו את הדברים בצורה קצת יותר חוויתית אולי בצורה יותר צבעונית אולי עם עוד כמה מורות בכיתה אולי דרך מגרש כדורסל ולא דווקא בישיבה בכיתה אבל אני חושבת שיקח עוד זמן ועד אז בעצם יש יש כמה ילדים שבאמת

אני חושבת שהאחריות שלנו עכשיו אני חושבת על להיות אמא בעזרת השם לא בקרוב אני לא רוצה בקרוב אבל בזמן באיתו ובזמנו

באיתו ובזמנו אני אומרת לעצמי, אני מביאה לילדים לעולם רק שאני מספיק במקום בטוח לדעת שאני אקבל אותם כמו שהם ושאני אתן להם את כל הכלים להיות אנשים מאושרים. אני חושבת שמערכת החינוך זה אני כאילו אני לא באה באשמות אבל אני חושבת להגיד מערכת החינוך תשתנה וזה זה לא השלט אחריות אבל א להורים יש כל כך הרבה כוח אני חושבת שאף הורה לא מבין איזה משמעותי הוא וכמה עוצמה יש לו הורים יכולים לגרום לילד שבא לבית ספר של היום להרגיש שהוא יכול לשנות את העולם למרות שבכיתה הוא יושב וסובל להורים יש את העוצמה לגרום לילד להאמין בעצמו עצמו, לאהוב את עצמו ואפילו לדעת שגם אם קשה לו יש לו את הבית, יש לו את ההורים או יש לו את עצמו.

שום שלך עשו את זה.

אני חושבת שההורים שלי ניסו הכל אבל א לא באמת הבינו אותי א לא כי הם לא בסדר אלא כי שוב פעם גדלתי בצורה ששונה מהם אז אף אחד לא באמת הבין אותי.

ונשמע לי שאת אוזר ומוזר בעיני עצמך ובעיני החברה ואת לא מתלת על זה. אני לא זהו תקשיבי זה כל כך נכון אני חושבת שכל הזמן אני ניסיתי ואני עדיין כאילו נלחמת בזה להיות חלק מהחברה הנורמלית הזה אבל כאילו לפעמים זה נמז כאילו כן אני שונה אני אולי מוזרה לזה אבל זה התפקיד שלי בעולם כאילו להיות כל אחד התפקיד שלו זה להיות הוא וזה התפקיד שלי להיות

דברי איתי על הפנימיה

אז הגעתי לפנימיה וואי תקשיבי זה זה תיק אמ

היה שם קשה

היה מאוד מאתגר איך אמרת את מכירה את זה מקרוב אנשים לא אוהבים בנות עצמתיות. היה שם כל מיני גורמים א שרצו שכולם יהיו כמו שצריך ויעשו מה שאומרים להם ואני אני גם לוחמת צדק באופי שלי ואני לא אוהבת לשתוק שאני רואה דברים שהם נגד האמת.

שמנו לב.

א כן אני גם לא מת אני ותת לא רק מתנצלת אני הגיעה בזה. אני חושבת שזה מאוד חשוב שיהיה אנשים שאומרים את האמת בעולם והייתי ילדה גם. אני חושבת שלא הכל עשיתי בדיוק נכון וטוב אבל התפקיד של החינוך זה לחנך לא לקבל מוצר מוגמר ואני חושבת שקצת התבלבלו א

כמה שנים היית שם

אז עליתי לשם כת י ברוך השם איכשהו סרטתי את הכיתה י א

ואז ביא א חוויתי שם פתאום הפנימיה גדלה היה שם אתגר מאוד עבורי עברתי סוגם של חרם זה היה מאוד מאתגר עברתי את השלב הזה ופתאום נהיו לי חברות

במה התבטה החרם שנייה אני רוצה להיות בזה זה רגע כי אולי יש אמהות שעכשיו צופות בנו אולי ילדים שבכלל לא אוחזים שהם עברו חכם חכם אני זוכרת ששמעתי פעם מישהי שאמרה שהטיחו את הראש שלה בתוך ארון ובתוך בית ספר והיא בכלל לא ראתה בזה בעיה

אגב זה משהו שגם אני כל כך מבינה את זה כי אני בזמנו גם לא הבנתי שזה חרם כי כל כך א ניסיתי לפחות לדאוג לעצמי ולהאמין בהשם חושבת שככל שהיו לי יותר אתגרים הקדוש ברוך הוא הרגשתי יותר איתי אבל אה תחשב תקשבי פי זה 20 ומשהו בנות

זה לא

שמתאספות באחד החדרים ואף פעם לא קוראות לי ואני יודעת שהם מדברות אליי ככה במשך כמה חודשים

זה חברות לכיתה

לא בפנימיה את בבית פנימיה וכיתה זה לא אותו לא

פנימיה זה מלא בנות בגילאי תיכון שבתחילת היום הולכות לתיכון חוזרות לפנימיה בצהריים

אבל הם לאב דוקא איתך בכיתה

לא

ואת החרב חבי דוקא בפנימיה דווקא בפנימיה

ומה זה התבטא לא דיברו איתך או זהקות מאחורי הגב שלי התאספו ואף פעם לא קראו לי

א וזה כמו ש הבת שלך כאילו תחווה את זה מצד כל מי שבית שלה כמו ש זה הזה זה הבית שלי בבית שלי הולכים נגדי א לקראת המזל שלי שידעתי וואי זה קשה ממש לדבר על זה אבל אה המזל שלי שידעתי א' שאני טובה שאני לא בעית אני בסדר גמור החרם הזה הוא לא בגל כללי. אם מישהי צופה בי עכשיו והבן שלה או הבת שלה או שהיא עוברים או עברו חרם תדעו שזה כי אתם טובים לא כי אתם בעייתיים.

את יודעת את זה גם מה זה שזה אחר העיבוד?

כן. אני רוצה שכל מי שצופה ואיךשהו קשור לעניין אחר מידע הוא לא הבעיה. חרם זה סימן כבוד מי שעובר חרם ככה אני חושבת זה אנשים מדהימים זה אנשים אם אתם מרגישים שאתם לא יכולים יותר תדעו שזה עוד קצת ויהיה בסדר. יש לכם שליחות מטורפת בעולם?

זה עוד קצת יהיה בסדר. ואם הכיתה תתעלל בהם שנה שלמה, זאת אומרת, את אומרת לחכות שזה יעבור?

לא.

דבר ראשון, אני חושבת שהורים לא מספיק מבינים מה זה חרם. ילד שעובר חרם אין לו את הפינה הזאת. הוא צריך לבוא הביתה ולדעת שהוא נכנס למבצר. אוקיי?

אבל לך לא היה לאן ללכת. זה היה הבית שלך.

זהו.

מה? מטיסי להורים שלך עכשיו?

אז האמת שזה התקופה שהתחילו לי גם התקיפי חרדה וכל מיני דברים מאוד מעניינים

בתוך הפנימיה.

אבל אין לך לאן לברוח.

נכון. בגלל זה. תחשבי על זה. אני גם ככה עוברת חוויה לא נעימה מה

וגם ככה את בארץ לבד

אה אני בארץ לבד אני ככה מתמודדת גם עם שינוי חברתי אני מתמודדת עם בית ספר חדש אנשים חדש כל כך הרבה דברים אבל ההורים שלך יודעים מזה

אני חושבת שהם יודעים אבל הם לא יכולים הרבה לעשות מסיביר וגם בלי קשר לבעיות חרם שהיו לי המערכת היה לי בעיות עם המערכת וההורים שלי אמ בעצם המערכת שכנעה אותם עכשיו אני לא מאשימה את ההורים שלי שוב פעם כי הם לא הם הם שוב פע הם מאוד שונים ממני גם באופי אז לא בדיוק הבינו אותי ואני חושבת שבשלם מסוים הם כן הבינו את זה אמ

מי עוזר לך בסוף

אני אני עוזרתי

את מוציאה את עצמך מהחב

א לא אני פשוט חיכיתי לא לא אני פשוט חיכיתי שנותן לי הרבה כוח הרבה חוסן נפשי חיכיתי חודשים

שזה יסתיים זאת אומרת את מה שעזר לך זה בעצם להמתין להיות שנייה בהשיה

אמ להתמקד בעצמי, להתמקד באנשים בבית ספר שכן מתייחסים אליי, להתמקד בלימודים שלי היה לי גם הה

מתמקדת בנקודות הטובות בחיים שלך

לא רק בנקודות

אוגן של משפחה לא היה לכם לא היו לידיך הם היו

כן אבל היה לי גם מלא צרות חוץ מאחרים היה לי את הבעיות עם ההנהלה והיה לי את הבעיות עם הבית ספר כי אני צריכה ללמוד עכשיו דברים חדשים כל הזמן זה אחד על השני על השלישי אחר מה זה עוד משהו כאילו עוד סעיף להתמודד איתו יאללה אני אתגבר אז א כן

וואו ואף פעם לא עברה לך מחשבה אה אולי כן תקני אותי אם אני נטועה יאללה ניקח מזו די ונחזור הביתה. מה אני צריכה להיות פה?

אמ,

יש לי בית, יש לי הורים שאוהבים אותי, יש לי אחים.

אני מחאים, לא ארים ידיים,

אני לא אנוצח.

אז אוקיי, אז הרגשת שזה הניצחון הקטן שלך

להישאר שם. זה אפילו לא ניצחון כי הם נלחמו. אני לא נלחמתי באף אחד. אני התקיימתי ואני אמשיך להתקיים ואני הייתי צריכה תיכון ואני רציתי ללמוד בתיכון וזה היה האופציה היחידה שלי. אז דישארתי שם למרות הכל ועם הכל.

למרות שהיה לך קשה.

כן. ש זה לקח נפשי קשה

מאוד מאוד קשה מאוד מאוד

ובכל אופן עשית את זה כי אמרת אני רוצה לסמן את או הזה שאני יכולה ואני רוצה ואני אסיים תיכון כל מי שצופה בי שמרגיש שהוא עבר או הבן שלו וחרים אל תתנו להם או לעצמכם להרגיש או לפעול לפי אחרים לאף אחד אחר אין זכות להחליט מה תעשו איפה תהיו עושים עליכם חרם תיקחו עצמה או תתנו עצמה למי שעושים עליו חרם אתם אל תעז עצבו מקום, אל תשתנו בכלל מי שעושה. מה

זה אומר? תתנו עוצמה למי שעושים עליו חרם. את בעצם אומרת, אם ילד רואה את זה,

אז שיתן גיבוי לילד שעושה חרם, שעושים עליו חרם.

לא, לא, לא, לא. אני אומרת דבר כזה, הרבה פעמים כשעושים חרם אז עוברים מקום מגורים, עוברים בית ספר עכשב בסוף לכל אחד יש משהו שמתאים, לא לכולם יש את החוסן הנפשי שהיה לי. אמ

נכון.

הרבה פעמים גם מייעצים לעזוב בית ספר וזה נכון לפעמים. נכון. אז אז לא אז בטו שאת מסייגת את זה שמה שעבד לך לא בהכרח יעבוד לאחרים

כן אבל אני לא מוכנה לתת אני אם אנחנו מדברים על הסיפור שלי אני לא מוכנה לתת לאחרים בגלל היחס הרע שלהם החוסר קבלה שלהם הכינאה שלהם לשלוט בבחירות שלי חשוב

אף אחד לא ישלוט לי בבחירות

ולהישאר במקום שבחרת בו על אף הקשיים

תמיד איכשהו היה לי מלא אתגרים אבל היה לי גם נקודות אור ומה שהחזיק אותי א' אני תמיד הרגשתי שיהיה לי בסוף איכשהו שליחות לעזור לאנשים ובת כאילו שוב פעם אף אחד לא ישלוט לי בבחירות שלי בגלל שהוא רא טובה אני אבחר את הבחירות שלי רע לכם איתי תתמודדו עם האיש שלך

אז את מסיימת פנימיה

אז לא סיימתי פנימיה אז לקראת סוף כיתה יא א המשפחה שלי מגיעה לארץ אד האחים שלי חולה והם עוברים לגור בארץ כתוב באחד הספרים הקדושים כל המלבין פני חברו מה ההמשך כאילו

כאילו שפח דמים

כאילו שפח דמים אז אני חושבת שהפעם הראשונה שבאמת חוויתי את המשפט הזה היה באותה תקופה בסוף כיתה יא כשהמשפחה שלי הגיעה חוויתי כמה חוויות שאני לא אוכל אפילו לאויבים שלי לא שש

מצד המשפחה

לא מצד המקומות שהייתי בהם באמת שאלה לא פשוטה ושוב פעם היה גם את היתמודדות עם אח שלי ואני חושבת שאחד הדברים הכי קשים באותה תקופה זה היה גם שהפוקוס היה עליו א בתקופה הכי קשה באחת התקופות הכי קשות

שלחברי היום שי אה, ברוך השם לאט לאט. היום את מאפרת

אז כן

ומאמנת מנטלית

כן כן

ואני לא יודעת אם זה סגירת מעגל יש לך עוד המון מעגלים לפתוח ולסגור את עדיין צעירה וכל החיים לפנייך אבל זה ככה מין א

עוד ניצחון קטן בדרך אל הל אל היעד אל עצמך היעד הוא עצמך אני חושבת

ותספרי לי קצת על ה על שני הדברים האלה שאת עושה

אז איך אמרת היד על עצמך זה בדיוק היד שלי היעד שלי אני חושבת ושל כולנו בסוף זה להתחבר כמה שיותר לעצמנו כי העולם הזה הוא מאוד מבלבל. הוא מנסה כמה שיותר להרחיק את עצמנו מאיתנו. יש כל כך הרבה ניסיונות ויש כל כך הרבה פיתועים ואנחנו כל הזמן מנסים למצוא חן ולעשות מה שנכון או לעשות כל מיני דברים שלא קשורים בכלל לייעוד שלנו ולמטרה שלנו. ובאמת כן זה היד שלי. אני חושבת שקופות האלה א וגם אני לומדת את זה כמובן א נתנו לי את הכלים ואת היכולת לעזור לאנשים לגרום לאנשים להעריך את עצמם, לא את עצמם, להבין רגע את הערך שלהם.

את מטפלת בנערות בעצם?

אה לא אני לא מטפלת אמ תרם אבל אני כן עוזרת מאמנת אישית אמ לא נערות אני מעבירה הרצאות לנערות. עברתי הרצאות לנערות בסיכון לכל מיני קהלים לא מטפלת בנערות אני חושבת שאני עדיין לא שם זה באמת נפשות של נערות זה דבר שצריך לעבור הרבה לפני שממש נוגעים בו אחד על אחד

אבל אני כן מעבירה הרצאות ואני כן עושה אימון איש אימון אישי לאנשים בוגרים יותר

אחד על אחד

שאנשים יבינו רגע את העוצמה שלהם את הערך שלהם וגם הרבה פעמים אנחנו רוצים את הזיווג אנחנו רוצים את העבודה אנחנו רוצים להקשים את עצמנו ותכלס אנחנו רוצים להיות מאושרים ולהשפיע

אבל א כל עוד אנחנו לא נבין את הערך שלנו ואת העוצמה שלנו מבפנים אנחנו

לא נוכל לעשות את זה

אנחנו לא נוכל לעשות את זה והרבה פעמים אנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו לא מעריכים את עצמנו עד כמה אנחנו לא שמים על עצמנו אנחנו אוהבים את כולם דואגים לכולם אבל איפה אני בכל הסיפור אנחנו לא שמות לב לזה

מדהים זה חלק מהיעוד שלך נשמע שזה

כן חד ושמ

להביא א להביא את המראה לכל אחת להראות לה כמה היא עוצמת מתית ושלא תפחד מזה.

לא רק לא תפחד, ללכת בגאווה. איך אמרת שאני קצת מרגישה עוף מוזר? כולנו בס בסוף עופות מוזרים. והחלום שלי שכולנו נהיה עופות מוזרים בגאווה. כי הקדוש ברוך הוא לא שם אותנו להיות כולם אותו דבר. הוא שם אותנו כל אחד עם הייחודיות שלו.

אז זה המטרה.

כן.

מה אני מאחלת לך לקראת סוף הראיון?

אמ חושבת שהקדוש ברוך הוא שאני אמשיך להרגיש אותו בכל מצב איתי. א אני גם מאפרת אז שיהיה לי כמה שיותר זכות להפר כמה שיותר קלות אני חושבת ש זה מדהים כאילו להיות חלק מיום כזה של מישהי אמ וזהו שנזכה בעזרת השם לשמח כמה שיותר אנשים לגרמם לכמה שיותר אנשים להיות מאושרים

זה מעניין שכשאני שואלת אותך את שאלת הסיכום את שאלת הסיכום את בעצם מביאה את הקדוש ברוך הוא והאמת שלאורך כל הפרק את ככה הכנסת אותו מאוד מאוד יפה באלגנטיות טבעית לגמרי א שעם כל מה שעברת והמון בדידות חווית ככה בתור ילדה, בתור מתבגרת, לא בארץ שלך, לא עם המשפחה שלך וגם בפנימיה ככה, זה לאורך כל הדרך היה מן קול פנימי כזה. ומצד שני מאוד מאוד מרגיש ממה שאת אומרת זה שמישהו תמיד היה איתי עם כל הבדידות וזה ממש מורגש בדיבור שלך.

אני חושבת שכן. אני חושבת שזה המתנה שלי בחיים כשאף אחד לא היה שם ואני בקושי הצלחתי להיות שם בשביל עצמי והיו רגעים שלא יכולתי אפילו אני להיות בשביל עצמי הקדוש ברוך הוא תמיד היה שם חושבת שהוא הבסטי שלי כמו שאומרים ו

not וואו וואו וואו

הייתי רוצה לשאול אותך ככה ממש לסיכום וככה נסגור בזה אחרי כל מה שעברת בעזרת השם תעברי דברים טובים ויפים שיבנו אותך

אמן אמן אמן כולנו כולנו

אמ יש משהו שהיית רוצה א להגיד לבורא עולם על אף כל מה שעברת בזכות כל מה שעברת

יפה בזכות אני חושבת שאני מאוד מודה לו שהשליחות שלי ש שהוא אני לא אני לא מלאך אני לא אגיד תודה על כל דבר קשה אבל אני מודה להשם שהשליחות שלי זה לעשות דברים גדולים אני חושבת שזה מתנה כאילו לדעת שהולכים להיות פה דברים מטורפים ואני הכלי הצינור אני חושבת שזה זכות עצומה וזה כיף זה כיף

וואו אני לוקחת את זה השליחות שלי זה לעשות דברים גדולים ואם כל אחד יגיד את זה גאולה בעזרת השם

אמן

תודה תודה לך שמחה באהבה