איך שאתם מתייגים וחושבים עליכם - המוח מזהה ויוצר את אותה המציאות

נעשה רגע ניסוי. שתי צורות. אחת עגולה ורקה כמו ענן ואחת חדה ומשוננת כמו זכוכית שבורה. לאחת קוראים בובה ולשנייה קיקי. בלי לחשוב איזו היא איזו. כנראה בחרנו בדיוק כמו כמעט כולם. את הגרסה הראשונה של הניסוי ערך הפסיכולוג וולף גן קלר כבר ב-1929. ב-2001 בדקו החוקרים רמה צ'נדרן והברד את השאלה הזאת וכ-95% מהנבדקים קראו לצורה האבולה בובה ולמשוננת קיקי. ב-2022 חזרו על הניסוי עם 917 דוברים של 25 שפות ו-10 מערכות כתב שונות והתוצאה חזרה אצל רוב הדוברים. אפילו פאות בני שנתיים וחצי עושים את זה. מה זה אומר? שהצליל של מילה איננו מקרי. לפי אחד ההסברים המובילים, השפתיים מתעגלות בבובה והלשון נחבט את חד בקיקי. הפה

כאילו מצייר את הצורה. שם מסתבר יכול לשת בתוכו משהו מהדבר עצמו. חברים, גם אנחנו כל הזמן נותנים שמות. אני כישלון. הוא פשוט בן אדם קשה. אצלי זה אף פעם לא מצליח. ואז בלי ששמנו לב אנחנו מתחילים לראות רק את מה שמתאים לשם שבחרנו עד שהשם כבר מנהל אותנו במקומנו. במדרש בראשית רבא מסופר שלפני בריאת האדם שאלו מלאכי השרת מה טבו והקדוש ברוך הוא השיב שחוכמתו מרובה משלהם. הוא הביא לפניהם את בעלי החיים, אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעים. אחר כך העביר אותם בפני האדם והאדם אמר זה שור זה חמור זה סוס וזה גמל וכשנשאל מה שמו שלו ענה אני נאה להיקרי אדם שנבראתי מן האדמה החוכמה הראשונה של האדם לא הייתה לבנות או לכבוש

היא הייתה לראות את המהות של כל בריאה ולקרוא לה בשמע האמיתי ונסתכל על השם שבחר לעצמו לא שם של מלאך ולא שם של שמיים אדמה מה? המקום שבו שוטלים זרע והוא צומח. זה בדיוק סוד השם. שם הוא לא מדבקה, הוא עדשה מה שנקרא לעצמנו זה מה שנראה ומה שנראה לשם נלך. האמונה איננה להתעלם מהקושי. האמונה היא לקרוא לו בשמו האמיתי. לא סוף, אלא אדמה שעוד לא צמחה. אז בפעם הבאה שהפה כבר מתחיל לומר אני כישלון נעצור ונבחר שם אחר שם של אדמה כי השם שאנחנו נותנים לעצמנו הוא העולם שאנחנו נכנסים אליו โ