הרב זמיר כהן - מעמד האישה ביהדות

שלום לכולם וברוכים הבאים. ישנה אווירה כזו שרווחת בקהלים רבים שעל פי היהדות הגבר הוא החשוב והנכבד והמוביל והמיוחד והנפלא והאישה היא זו המושפלת ויש לה זה הוכחות למשל כראיה לדבריהם הם מביאים את העובדה שאישה לא כבילה לעדות בבית דין בבתי משפט כלליים שלא הולכים על פי דין תורה אישה יכולה לבוא ולהעיד שומעים אם את דבריה בהלכה היהודית אישה אינה יכולה להעיד בבית הדין היו כאלה שיצאו כנגד ההלכה הזו למה אתה לא מאמין לאישה מה לא בסדר אצלה וכי האישה משקרת או משפט שמופיע בדברי חז"ל נשים דעתן קלה בהרצאה שה התקיימה בחיפה לציבור אקדמאי הייתה גברת אחת ששאלה למה העמדה היהודית היא שהאישה חסרה שכל? שאלתי אותה איפה

כתוב בתורה שהאישה חסרה שכל? היא ניסתה להיזכר במשפט. אמרתי לה את מתכוונת לנשים דעתן קלה? היא אומרת, "כן, כן, זה המשפט. אמרתי לה, אם חז"ל רצו לומר שאישה חסרת שכל, יכלו להשתמש בניסוח אחר. צריך להבין מה זה דעת, מה פירוש המילה קל או כבד. וכשנבין את העברית הנכונה נגלה שיש כאן אפילו מחמאה לאישה ואני לא בא כעת להבה דברים רק כדי ליפות וכדומה אלא באמת כשבודקים בעברית המקורית מה חז"ל התכוונו כשאמרו את הדברים נפתח ראשית בהסתכלות היהודית על ההבדלים שיש בין גברים לנשים והיהדות בהחלט טוענת שיש הבדל בין גברים לנשים לא כפי הדעה שרווחה בשנות ה-60 בפסיכולוגיה ובעולם בכלל חדר גם כאן לארץ לקיבוצים שאישה היא בעצם

גבר מבחינה נפשית, רק יש לה גוף אחר, אבל מבחינה נפשית אישה היא גבר לכל דבר. עד כדי כך שבקיבוצים ניסו לשלוח נשים לעבודות של גברים, הבינו שגברים יעבדו באותה מידה בעבודות של נשים. בזמן האחרון התחברו כבר כמה ספרים בעולם שמפריחים את התיאוריה הזו מכל וכל, כמו ספרו של הפסיכולוג האמריקני דוקר ג'ון גריי. גברים ממעדים ונשים מנוגה. הוא בכוונה נתן שם לספר בניסוח כזה כדי לומר אתה ואשתך לא באתם מאותו כוכב. אתם לא הגעתם מאותו כוכב. אתה באת ממעדים, יש לך ראש אחר. היא שייכת לכוכב נוגע. אתם לא מדברים אפילו באותה שפה. כל הספר בנוי על ההבדלים שבין גברים לנשים. גם פרופסור ברון כהן מבריטניה שחיבר כמה וכמה מאמרים

וספרים מציין ומרחיב בדבריו על פי מחקרים שמה שמעסיק אישה לא מעסיק את הגבר מה שמעסיק גבר לא מעסיק אישה כמובן יש דברים משותפים כי כולנו בני אדם אבל בסך הכל יש הבדל בסיסי בין נשים לגברים היהדות טענה שיש הבדלים מאז ומעולם אבל להיות שונה אין פירושו להיות נחות. וזו הטעות הגדולה שהקפיצה את כל אותם גורמים שטענו כנגד מעמד האישה ביהדות. הם מבינים שלהיות שונה פירושו להיות נחות. וזה לא נכון. כשם שגבר שונה מאישה, אבל זה לא אומר שהוא נחוט ממנה. כך אישה שונה מגבר אבל זה לא אומר שהיא נחוטה ממנו. לפני מספר שבועות התפרסם מחקר בדקו מה הם הצלילים. שמאירים בקלות בני אדם. אנשים ישנים. יש צלילים שמקפיצים אותם

מהשינה. מה עם הצלילים שמהירים יותר מכל דבר אחר? התברר שיש הבדל משמעותי בין גברים לנשים. ערכו רשימה של עשרת הצלילים שמאירים נשים ושרת הצלילים שמאירים את הגברים. התברר דבר מעניין. מהו הצליל במקום הראשון שמאיר אישה יותר מכל צליל אחר? תינוק.

אתם בלי המחקר כבר יודעות. הבכי של התינוק. תינוק בוכה זה הוא הצליל שמאיר אישה יותר מכל רעש אחר. לעומת זאת בכי של תינוק לא נמצא בכלל ברשימת עשרת הצלילים שמירים גברים.

אתה קראת את המחקר בלי לקרוא? הוא אומר, "אתה צודק, אצל הגברים במקום הראשון נמצא הזעקה של רכב. זה מאיר גבר אותו. הגעת לזה מהיגיון, זה יפה. גבר קם בבוקר, האישה אומרת לה, אתה יודע, לא ישנתי כל הלילה? התינוק בכה והפריע, אני יודעת כואב לו הבטן." אומר לה, "מה פתאום? היה תינוק ישן, שקט לחלוטין. הוא לא שמע. הוא באמת לא שמע והיא מתעוררת כל 10 דקות מהבחיות. יש הבדל בסיסי בין גברים לבין נשים. בדרך כלל כשגבר עובד ואישה עובדת נניח שהם עובדים באותה עבודה מסתכרים את אותה משכורת הכל זההל לחלוטין מתעייפים באותה מידה כאשר הם חוזרים לביתם לאחר העבודה נניח בשעה אם נעצור את האישה ונשאל אותה כשאת נכנסת לבית מה

בטעתך לעשות מה תכנן תגידי את האמת מה היא עונה היא לא מבינה את השאלה חסר מה לעשות כל מה שנשאר לי מהבוקר לנקות, לחבש, לבשל, המון. נפנה לגבר. אתה נכנס לבית, מה בדעתך לעשות? מה הוא עונה?

לא נעים לומר. הוא רוצה לישון, רוצה לאכול, רוצה לנוח, לקרוא עיתון. אז יהיו כאלה שיאמרו, "תשמע, ככה ירגילו אותם." אבל זה לא נכון. מדובר בתכונה מוטבעת באישה שגם אם היא עובדת בחוץ היא מרגישה ביתי הוא עיקר ממלכתי. הגבר מוררד יותר ממה שקורה במקום העבודה. חשוב לו שהבית יתפקד והכל יהיה 100%. אבל אם ישאלו גבר מה יש בכל מגרה בבית? הוא יודע זה מעניין אותו בכלל. שואלים גבר מה הם תאריכי ימי ההולדת של ארבעת ילדיך? מה הוא עונה? תשאלו את אשתי באיזו כיתה הבן שלך יוסי? או ג' או ד? הוא לא יודע בדיוק. ברוב המקרים זה כך. יש גברים בודדים שהם ממש יודעים לפרטי פרטים מה שקורה אבל בדרך כלל גברים לא מרגישים צורך להיות

מהורים גם אם אשתו תשנן לו 20 פעם את הריכי ימי ההולדת של הילדים הוא לא יזכור כי זה זה עובר לידו לא כל כך הוא לא מרגיש את הדברים לעומת זאת את העבודה הוא חי ונושם בכל מקום מדוע כשגבר מנסה לעזור לאשתו בניקיון הבית והוא רואה שאשתו עומדת ומסתכלת עליו הוא מרגיש שלא בנוח לאישה לא מפריע שבעלה ימוד ויסתכל עליה כשהיא עובדת וגבר לא אוהב את זה הוא אומר לה תיכנסי לנוח למה את עומדת כאן מה מפריע לו הוא לא רוצה שהיא תראה איך הוא מנקה כי כשאישה מנקה היא מנקה בצורה שהבית יהיה נקי כשגבר מנקה הוא מנקה בצורה שהבית יהיה ראה נקי מספיק לו לא צריך יותר מזה פעם מישהו ראה גבר שמזיז שפה כדי לנקות את האבק שהצטבר מאחורי.

נדיר מאוד. כשאשתו מזיזה אומר למה את עושה את זה? אף אחד לא רואה מה יש שם. הוא לא מבין. הגבר לא כל כך מרגיש את מה שקורה בענייני הבית. אני מציין את הנקודות האלה שנחקרו. יש מחקרים מדעיים. תחומי ההתעניינות של גברים ונשים שונים לחלוטין. גבר ואישה יטי במרכז חנויות הומה. הגבר התעכב ליד חנויות מסוימות, האישה ליד חנויות אחרות. הוא יצטרך למשוך אותם משם והיא תצטרך למשוך אותו מכאן, כי כל אחד מתעניין בתחומים שונים לחלוטין. גם אם בחוץ שוב הם עובדים באותה עבודה ומסתקרים באותה משכורת. כלומר יש הבדלים בסיסיים בין גברים לנשים אבל אין זה אומר שהאחד מהם נחוט מחברו. הרמב"ם כותב שהבנת ההבדלים שבין גבר לאישה הוא

המפתח לשלום הבית. מכיוון שהצרכים הנפשיים של גבר שונים, האלוקים יצר אותו עם גוף חסון, דיבור סמכותי, תון דיבור עבוה יותר. הוא בדרך כלל מקצר במילים כי הוא מומחה יותר לעבודה, לחוץ, נקרא לזה יותר שר החוץ. הוא יכול להיות גם שר הפנים, אבל הוא יותר מומחה בתפקידו כשר החוץ. והאישה קיבלה גוף יותר עדין עם חוש ליופי. בדרך כלל מדברת יותר, כי בחינוך ילדים צריך הרבה דיבור והיא נמצאת יותר עם הילדים. אז היא קיבלה את כישרון הדיבור ומתוך כך גם נבין שכשאמרו חז"ל שעשרה קבין של דיבור ירדו לעולם ומתוכם תשעה נטלו נשים אז יש שמצטטים את המשפט הזה כלג לאישה חז"ל לאהגים לאישה שהיא מדברת הרבה ולאמיתו של דבר זו תכונה

חיובית שהיא קיבלה לטובת הילדים היא אמורה להשקיע בהם לטפח אותם היא צריכה לדבר איתם הרבה אין כאן זלזול באישה מלבד העובדה שיש היום מחקרים שבאמת האונה השמאלית של המוח היא אחראית על הדיבור ואצל האישה כל מה שנמצא בצד השמאלי דומיננטי ופעיל יותר ואילו אצל הגבר כל מה שנמצא בצד ימין דבר שהוא מאוד מקביל לדברי המקובלים ששורש נשמת הזכר מספירת חסד שהיא צד ימין ונשמת הנקבה מספירת גבורה שהיא צד שמאל ממש רואים שזה בא לידי ביטוי במערכות התפקודיות התפקודיות שיש לאדם בגוף האישה צד שמאל הוא הצד החזק יותר במוח ואצל הגבר צד ימין לכן כל מה שנמצא בשמאל אישה מומחת יותר. בנות מדברות בגיל הרך לפני בנים, מקדימות את

הבנים. בנים ובנות, ילדים קטנים, מדברים הרבה כשגדלים. הבנות ככל שגדלות יותר בדרך כלל מדברות יותר. הבנים ככל שגדלים יותר מדברים פחות. כך רואים אין כמעט גברים שמתקשים סליחה, אין כמעט נשים שמתקשות בדיבור. כמעט כל המגמגמים גברים. מדוע זה כך? כי האישה צריכה יותר את כוח הדיבור. גבר מבחין בין שבעה צבעים, אישה בין 10ה צבעים. יש צבעים בדקויות שאישה מבחינה וגבר לא מבחין. כלומר, כאשר בוחנים את הצד המחקרי, היום המחקר תומך בעמדה היהודית שיש הבדל בין גברים לנשים, אבל זה לא אומר שהאחד נחוט מחברו. אם כך, מדוע אמרו חז"ל וכך נפסקה ההלכה שעדות של אישה אינה כבילה בבית דין. הטעות הגדולה של אותם שהתקיפו את היהדות

וששואלים וטוענים בת הטענה הזו נעוצה בעובדה שהם מבינים שאישה לא יכולה להעיד בבית דין מכיוון שהתורה לא מאמינה לאישה וזה לא נכון. התורה מאמינה לאישה בדברים הרבה יותר חשובים. למשל, נניח ששני בני אדם מתווכחים האם הלות לי 15 ש₪ או לא? אני אומר שלא הלוואות, הוא אומר שכן הלווה. ומגיעים לבית משפט, לבית דין. אישה לא יכולה לבוא ולהעיד בבית הדין שבאמת הוא חייב לו כסף. לא מקבלים את העדות שלה. היא אומרת, אבל אני ראיתי. לא, את לא יכולה להגיע. לעומת זאת, מה קורה כאשר אני מסופק? האם הבשר שלפניי הוא בשר חזיר או שהוא בשר כשר? אני לא יודע. באה האישה ואומרת לי זה כשר, היא נאמנת או לא? היא נאמנת. בדיני ייסורים

האישה נאמנת. אישה שאומרת לבעלה, "טבלתי במקווה, הוא לא צריך לומר לה תביא עדים שטבלת." כל מה שנוגע לייסורים, אישה נאמנת בדברים שהם יותר חשובים מ-10 שקלים. ואילו בדיני ממונות. כל מה שנוגע לבית משפט, לבית דין, אישה לא נאמנת. לא מכיוון שהתורה לא מאמינה לה, אלא מכיוון שהאלוקים יצר את האישה עם יותר אצילות, יותר עדינות, יותר מלכות. היא זו שאמורה לבנות ולטפח את הילדים מתוך הבית. שוב, גם אם היא עובדת בחוץ, כפי שהזכרנו, היא יותר מרגישה את ענייני הבית. לפי דרכת עדינותה של האישה, לבוא לבית דין ולהעיד זה דבר שפוך אותה לאישה מחוספסת. הגבר שהוא כבר מחוספס מטבעו הוא יותר בנוי לחיצוניות של העולם. אין בזה שום

חיסרון שהוא יבוא לבית משפט ויעיד עם כל האי נעימות ששם. מי שפעם ביקר בבית משפט יודע שלא נעים להיות שם. אפילו שאתה בא כעד. ביקשו ממני פעם להעיד עדות אופי על מישהו בבית משפט בירושלים. רק להיכנס לבית המשפט ולראות את האווירה זה כבר מכווץ את הלב. לא נעים להיות שם. ונתאר לעצמנו אישה שעם כל עדינותה שני בני אדם רבים ביניהם לא על 15 שק רבים על מיליון שקל והיא יכולה להעיד מי צודק ומי לא כשהיא באה לבית המשפט להעיד היא נכנסת כבר בתחושה לא נעימה וכאשר היא רואה את הצד השני ואת כל משפחתו עומדים שם ורוצים לטרוף אותה על כך שהיא מעידה נגדם כשהיא תחזור הביתה איך היא תתפקד עם הילדים דים מה זה עושה לה? המעמד הזה

פוגע בעדינות האישה. כלומר, כשלומדים את הסיבה ביהדות, מדוע האישה נפסלה להעיד בבית משפט? הרי זה דווקא משום מעלתה. התורה באה לשמור על כבודה של האישה ולא להשפיל ולבזות אותה בבית משפט. כי אישה ביהדות זה ערך עליון. בדברים יותר חשובים מכסף היא כן נאמנת. כי ודאי שסומכים על דבריה היא בן אדם ואפשר לסמוך עליה לכל דבר. אבל לא בבית משפט. מה יקרה אם תבוא אישה ותאמר אבל אני כן רוצה להעיד? אני מוכנה. אני אישה גולדה מאיר. אני מספיק גברית ואני מסתדרת יפה מאוד. אני רוצה להעיד בבית משפט. התורה אומרת לה שאנחנו לא מוכנים שתבואי, אבל אני מוכנה. למה הדבר דומה? נתאר לעצמנו שראש הממשלה מבקש לערוך סיור בשוק של עזה. הוא

רוצה לטייל שם, לדבר קצת עם הפלסטינאים ולקבל את התחושה שלהם. השבק אומר לו, אדוני ראש הממשלה, אתה לא הולך, זוהי סכנה עבורך. מה יקרה אם ראש הממשלה יענה להם? נכון שזו סכנה, אני מוכן לקחת את הסיכון, אני כן הולך. מה אם יענו לו? אדוני ראש הממשלה, אתה לא הולך והוא לא ילך. הם מוסמחים לומר לו, אתה לא תלך נגד רצונו, גם אם הוא ראש הממשלה. למה? כי אנחנו מופקדים על ביטחונך. אותו הדבר בדיוק. התורה אומרת לאישה, אני מופקדת על ביטחונך. וגם אם את אומרת אני כן רוצה להעיד, את לא יכולה להעיד, אנחנו פוסלים אותך מעדות. זה לא בשבילך. וכן הלאה, כשבוחנים את שאר המשפטים שבדברי חז"ל, כמו נשים דעתן כלה, ידוע ביהדות יש

חוכמה, יש בינה ויש דעת. היום כבר אין אין כל כך הגדרות בעברית המודרנית בין לא רואים את ההבדלים אבל בעברית המקורית שחז"ל דיברו בה יש הבדל בין חוכמה בינה ודעת אדם שהוא חכם לא בהכרח שהוא נבון חכם זה אדם שכשאתה מלמד אותו משהו הוא קולט והוא יעשה כפי שצריך אדם חכם אבל אם הוא לא נבון אין לו מעוף הוא לא יודע לבנות רעיון חדש למשל לתפקיד ניהולי אי אפשר למנות אדם שהוא חכם בלבד. הוא חייב להיות נבון. נבון זה אדם שאתה נותן לו רעיון, הוא יודע לפתח אותו הלאה, לומד דבר מתוך דבר, מחבר בין פרטים, לבנה ללבנה. יש בנייה פיזית ויש בינה רוחנית. אדם שהוא נבון, כמו למשל כשפרעה אומר, יוסף אומר לפרעה אחרי שהוא שמע את

החלומות, הוא אומר לו, "ואתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים." אתה צריך אדם שגם רואה את הנולד, לא מספיק חכם. צריך שיהיה נבון. הדעת היא המסקנה. כלומר, חוכמה עניינה קיבוץ אינפורמציה. הרבה מידע. בינה, לקחת את המידע ולבנות ממנו דבר חדש, לפתח רעיונות. דעת זוהי מסקנה. כשאדם אומר אני יודע שזה כך, זה אומר ברור לי שזו המסקנה. כי דעת בעברית היא מלשון חיבור. כמו שכתוב על אדם הראשון, ואדם ידע את חווה אשתו. זה מלשון חיבור. כשאדם אומר אני מחובר לרעיון הזה זו המסקנה שהגעתי אליה החלטתי זוהי דעת כשחז"ל אמרו נשים דעתן קלה אותם שמצטטים את המשפט הזה לא זוכרים לצטט משפט אחר שכתוב בתלמוד בינה יתרה ניתנה

לאישה כלומר לאישה יש בינה יותר מהגבר בינה יתרה גם גבר הוא חכם ונבון אבל יש לה בינה יתרה האישה יודעת להבח חין בפרטים, לחבר פרטים, לצרף נתונים שגבר לא כל כך שם לב עליהם. גבר יכול לחזור הביתה בהתלהבות והוא מספר לאשתו, אני חוזר כעת מפגישה, אנחנו הולכים לעשות שותפות, אני עומד לחתום איתו על חוזה, אני משקיע כך, הוא עובד כך ואנחנו עושים ונעשה ונתעשר. מתלהב. האישה מאזינה, הוא סיים את הנאום המתלהב שלו והיא אומרת לו, "תגיד לי, שמת לב לפרט פלוני? ומה יקרה אם יקרה כך וכך?" דבר שהוא בהחלט מעשי. אומר לה, "ודקת, לא שמתי לב." ומה יהיה כך וכך? לא שמתי לב, כל הבניין קרס. יש להבחנה בפרטים שגבר לא יכול להבחין.

ביהדות ידוע שהגישה היהודית המקורית, גבר שרוצה לבצע מהלך חשוב בחיים, תתייעץ עם אשתך לפני שאתה עושה. כמה שאתה חכם בנבוון, תשאל אותה. אתה רוצה לעשות שותפות עם מישהו, תביא אותו לארוחת צהריים שאשתך תראה אותו. יש לה תביעות עין, היא תבחין במה שאתה לא מבחין. בתלמוד כתוב שכאשר הציאו לרבי אליעזר בן אורקנוס שיהיה נשיא ישראל, הדיחו את הנשיא שהיה, איזה סיפור שהיה וביקשו ממנו תהיה אתה הנשיא. אומרת הגמרא שמה הוא ענה להם, אלך ואמלך באשתי. אני רוצה להתייעץ עם אשתי לפני שאני מקבל את התפקיד. התייעץ איתה, נתנה לו כיוונים, זה נראה לו, זה לא נראה לו, בסוף קיבל את התפקיד. אבל קודם כל אני הולך להתייעץ איתה. למה? כי

אולי היא תבחין בפרטים שאני לא שמתי לב עליהם. איפה יש היום דבר כזה שמציאים לבן אדם? בוא תהיה ראש ממשלה, אומר, "חכו, אני אתייעץ עם אשתי." הוא ירוץ לקבל את התפקיד. אבל אז זו הייתה הגישה היהודית כי יש לה בינה יתרה. אז מה פירוש נשים דעתן קלה? אמרנו שדעת זו היא מסקנה. מה ההבדל בין קל לכבד? דבר שהוא כבד קשה להזיז אותו. דבר שהוא קל אפשר להניע אותו בקלות. אני אח חד פעמית, מכה אחת הכל אף. כשכתוב נשים דעתן קלה במילים אחרות נשים מסקנתן גמישה. כלומר גם כשהגיע להחלטה היא יותר גמישה מגבר. גבר יותר עקשן. זה הפירוש של נשים דעתן כלה בעברית המקורית. היא יותר גמישה. היא פחות עקשנית. וזה מסר לבעל שאם רצונך בדבר

מסוים ואשתך רוצה אחרת, אם תדע איך לדבר איתה בצורה יפה, בצורה נעימה, תסביר לה, אל תתנגח איתה, אז היא יותר גמישה ממך, יהיה לה יותר קל ללכת לקראתך, אבל תדע איך לפנות, איך לדבר ואלה דוגמאות מתוך רבות אחרות שככל שלומדים ומלבנים אותם, כך מגלים שאדרבה, לא רק שאין השפלה לאישה, אלא יהדות מאוד מייקרת ומעריכה את האישה. שאלה שנייה שנוגעת לאישה ביהדות ולזוגיות בכלל זה הוא הקשר שבינו לבינה. מה פשר העניין הזה של המקווה? יש שרואים בזה אפילו השפלה לאישה. מה זה טומאה? מה פירוש העניין של נידה? איך אתה בכלל דורש מהם להתרחק? מה המשמעות של הדברים? ואם כן, למה צריך דווקא את המקווה? יש אמבטיה בבית. מה ההבדל? את

השאלה הזו שאלה אותי פעם מישהי דוקטור לבוטניקה. היא הייתה באחד הסמינרים והיא אמרה שהיא מאוד מתפעלת מהתנ"ך. לאחרונה היא לומדת תנ"ך והיא מאוד מתפעלת מה מהחוכמה ומהיופי שיש בתורה. היא כבר אישה מבוגרת ושנים היא לא למדה והיא רואה אבל היא אמרה יש דבר אחד שמפריע לי. לא מתאים לתורה הנפלאה שלנו להיות פרימיטיבית. כלשונה במה שנוגע לדיני טומאה וטהרה. היא ראתה שכתוב בתורה בזמן שבית המקדש היה קיים, מי שהיה נוגע באמת היה אסור לו להיכנס לבית המקדש עד שיזו עליו אפר פרה אדומה. פרה שהיא דווקא אדומה והיו לוקחים את האפר. הי אומר תגיד לי זה לא טקסט פרימיטיבי. לא מתאים לתורה שלנו שהיא כל כך העניקה את כל הערכים לכל

האנושות שהיא תדבר בצורה כזו. זה לא מתאים. מה התקסים האלה? דבר נוסף שהפריע לה טומאת נידה. מה זה הטומאה הזו? הרי מדובר בעניין טבעי לחלוטין, שאמנם הוא לא אסתטי, הוא לא נעים, אבל הוא טבעי. ולאחר שהדבר קורה, מה יש להרחיק בינו לבינ? מה? מה קרה? ומה זה המקווה הזה בכלל? כל הדקסים האלה הפריעו לה. שאלתי אותה כשישבנו שם היה לידינו שולחן מעץ גולמי בלי בלי פרמייקה יש כאלה בגנים יש כאלה עצים גולמיים בדרך כלל יש הצטברות של א כמין נקודות שחורות כאלה הצבעתי על אחת הנקודות האלה כמין לכלוך שחור ושאלתי אותה את יודעת שלפני 300 שנה היו פרופסורים היו דוקטורים בדיוק כמו היום אבל עדיין לא ידעו שיש חיידקים. לא היה

מיקרוסקופ. מיקרוסקופ הראשון הומצא לפני כ-170 שנה בערך. תתארי לך שהיית יושבת לפני 300 שנה עם פרופסור, מלומד וחכם, היית מצביעה על אחת הנקודות השחורות שיש כאן בשולחן. והיית אומרת לו, "אתה יודע מה יש כאן, אדוני הפרופסור? בנקודה הזו יש כעת מיליוני יצורים קטנים שהם הולכים, מטיילים, מתקוטטים, רבים, טורפים אחד את השני. מהומה שלמה?" איך הוא היה מסתכל עלייך? הוא היה אומר שאתיבדת את השפיות. היה מזמין אישפוז דחוף. יושבת גברת, מסתכלת על לכלוך שחור ואומרת לו שיש פה יצורים הולכים, מיליונים, דברי הבל. היום את יודעת שעם כל הכבוד לתואר הפרופסורה שלו הוא היה פרימיטיבי יחסית להיום. הוא לא ידע. הוא לא ידע את מה

שיש באמת בבריאה. חז"ל בתלמוד כבר מציינים את עולם החיידקים. רואים בדברי חז"ל בכמה מקומות שהם הכירו את עולם החיידקים. אבל עד לפני 300 שנה לא ידעו שיש דבר כזה. הם מסתכלים על זה בצורה שונה לחלוטין. כאישה שמאמינה במי שברא את העולם. כך היא העידה על עצמה לפני שהיא כבר מאמינה ולכן היא התחילה כאישה שמאמינה במי שברא את העולם. כשבא הקדוש ברוך הוא ואומר לך שישנן מערכות נסתרות שהוא מגדיר אותם בשם טומאה. לא חיידקים. חיידקים אפשר לראות עם מיקרוסקופ. יש מערכת אחרת של חיידקים רוחניים תקראי לזה שיש יש לזה השלכה והוא מודיע כיצד ניתן להתפטר. מאותם חיידקים רוחניים. אדם שנגע במת אין שום בעיה איתו. פיזית הכל בסדר.

אבל מבחינה רוחנית, מקום בית המקדש, שהוא מקום שנחשב רוחני יותר, לא מתאים ולא ראוי שאדם שנמצא עם המעטפת הזאת של טומאת מת יכנס לשם. וכשם שאדם שמגיע לרופא ומספר לו, יש לי דלקת בגרון, הרופא בודק, רואה שבאמת המצב חמור. הבן אדם עם 40 חום רושם לו אנטיביוטיקה. תתארי לך שאותו פצינט אומר לרופא, אני טיפוס מאוד רציונל. מה שאני לא מבין אני לא עושה. אם לא תלמד אותי ממה בדיוק מורכב החיידק וממה מייצרים את האנטיביוטיקה ואיך בדיוק האנטיביוטיקה מפרקת את החיידק, אני לא לא לוקח את התרופה הזו. מה יענה לו הרופא? אתה לא רוצה, אל תיקח. אני למדתי שבע שנים באוניברסיטה, אני אומר לך שזה מרפא את זה. הוא ישאל אותו ממה

מייצרים אנטיביוטיקה? לפחות תגלה לי. והוא יספר לו שהפניצילין בתחילתו התגלה במקרה. כך טוענים המדענים שבמקרה אנחנו יודעים שאין מקריות בעולם, אבל הם טוענים שבמקרה. מה היה המקרה? מדען שישב במעבדה ובטעות מבחנה שהכילה תמיסת חיידקים. נפלה בדיוק על לחם מאופש שהיה לו שם ומתוך סקרנות הוא לקח את הלחם המאופש והכניס מתחת מיקרוסקופ לראות מה קורה. התברר שבכל מקום שיש עובש החיידקים מתו. מזה הוא למד שבעובש יש חומר שהוא כוטל חיידקים והוא אמר אם אני אצליח לבודד את החומר הזה אני אוכל להרוג חיידקים ולהציל הרבה אנשים. מזה פיתחו את האנטיביוטיקה. המקור בא מעובש. היום עושים את זה גם בדרכים אחרות. תתארי לך שהוא יאמר לו

שאת האנטיביוטיקה מייצרים מעובש ואותו חולה יאמר לו אז אתה תיקח עובש אני לא אוכל עובש בשום אופן לא מוכן אדוני זה מרפא את זה אין מה לעשות כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם הוא גילה לנו בתורה את סודות הבריאה אז הוא גילה שיש מערכת רוחנית על ידי טומאת מת הוא גילה כדי להתפטר ממנה צריך דווקא פרה אדומה שלא עלה עליה עול ודווקא לקחת מים חיים עם העיין עם כל הפרטים שיש שם להז זות עליו ביום השלישי, ביום השביעי ואז זה עובר. כלומר, כשמתייחסים למדע שבתורה במבט יותר נקרא לזה עכשוי, מקלים גם על הזולת לקבל יותר את הדברים. כך גם בטומאת נידה. חכמי הקבלה מציינים הרי כל עניין של נידה הוא בעצם עיבוד פוטנציאל של חיים. היה

עובר שהיה צריך להתפתח, כשאין הכל יוצא החוצה. יש כאן עיבוד פוטנציאל של חיים. באותה שעה מבחינה טבעית אין שום בעיה, אבל מבחינה רוחנית יש איזושהיא השפעה מסוימת שכל זמן שהאישה בינה לבין עצמה, זה בסדר גמור. אבל כאשר נוצר קשר בינו לבינה הרי יש כאן כמין קצר. במקום שיהיה קשר בריא עם השפעות הדדיות רוחניות, יש כאן מצב שהוא מזיק לשניהם. לא טוב לה ולא טוב לו. איך מתפטרים מזה? לימד אותנו הקדוש ברוך הוא בתורה שצריך מים חיים. לפעמים בהרצאות על תורה ומדע אנשים שואלים, אתם בהרצאות מביאים הרבה דוגמאות שנתונים שהמדע גילה היום והתורה ידעה לפני הרבה שנים. יש דוגמאות למדע מדעי שמופיע בתורה והמדע עדיין לא גילה?

התשובה היא שכן. יש הרבה דוגמאות כאלה. אחת מהן זה העניין הזה. אם נשאל היום מדען, תגיד לי יש מים חיים ויש מים מתים? אין דבר כזה. המים זהים לחלוטין. התורה אומרת שיש שני סוגים של מים. מי גשמים שירדו מלמעלה ועדיין לא נשאבו, לא נעקרו מהאדמה. יש להם דין של מים חיים. ברגע ששאבו אותם, כלומר עקרו אותם מאדמה בכלי וכדומה, המים האלה אינם מים חיים. זה כמו שפרח, כל זמן שהוא מחובר לאדמה הוא חי. כוטפים אותו, הוא נראה זהה לחלוטין, לא קרה לו שום דבר. אבל יודעים שכעת הוא מת. לא מדובר כאן בפרחי. על אותו משקל, כששואבים את המים מהאדמה, אין כאן מים חיים. המשמעות של הדברים היא כאשר האדם טובל במים חיים, הוא נטהר. אותה

מעטפת של מה שנקרא טומאת נידה או אצל גברים, גבר לא חייב, אבל זה טוב בשבילו. הוא נטהר או היא נטהרת, אבל מים רגילים כמו מי אמבטיה אינם יכולים לטהר. ואז כמובן השאלה שכל אחד שואל, כן, אם אתה מספר את הנתון הזה למישהו, אומר לך נו באמת, וכי במקבעות מדובר במים שלא נשאבו, אלה מים של מקורות, נכון? פותחים את הברז, ממלאים את בריכת התבילה, מחליפים שם את המים כל יום, איפה שאנשים טובלות. אז על מה אתה מדבר? איפה מים חיים? וכאן המשיב עלול להיתקע, כי באמת היום לא טובלים כמו בימים ההם. במעיינות. סיפרה לי אישה מבוגרת למעלה מגיל 80 שמתגוררת בבור שבע. נכדה התחתן, למד אצלנו בישיבה. היא סיפרה שהיא התחתנה בגיל 14

וכאשר היא הייתה יוצאת לטבילה, היא הייתה דורשת שחמותה תבוא איתה. הייתה מאוד קשורה ואוהבת את חמותה. כן, נדיר היום, אבל היא הייתה דווקא שהיא תבוא איתה. אומרת כשהיינו יוצאות היינו לוקחות את כל הציוד נדרש מגבת וכולי וגרזן כשהיא אמרה גרזן אני קצת נרתעתי מה הכוונה לאים עליה מה והיא אומרת הם גרו באזור במרוקו שבחורף הנהר היה קופא הן היו שוברות את הקרח מלמעלה כדי לחסוף את המים שלמטה ואז היא הייתה טובלת וחמותה משגיחה עליה שהיא לא תברח לה שם מתחת הקרח איזו מסירות היא אמרה את זה בצורה כזו שהיום נשים עוד מתפנקות, נתנו להם מקווה חימום, מכון קוסמטיקה יש להם שם ומתפנקות שלא ללכת. אז היו טובלים במעיינות,

בנהרות היום יש את המקוות. מה בעצם הרעיון שמסתתר מאחורי המקווה? זו גם ידיעה שטוב להשאיר את הידיעה בזה כדי לדעת להשיב לשואלים. ישנה הלכה כזו כשיש לנו 40 שיעה של מים שאינם שאובים, מים חיים, גם אם נוסיף עליהם מכליות של מים, כל המים הנוספים שהם כן שובים מתבטלים למים האלה והופכים להיות מים חיים. מה זה 40 שעה? 40 שעה זה חצי מטר על חצי מטר בגובה מטר וחצי. זה הכמות של 40 שיעה. אם יש לנו 40 שעה של מים שלא נשאבו, מים חיים, אבל יש כאן מעט מים, רוצים יותר, אפשר להוסיף כמויות של מים שובים והם מתבטלים למים האלה. הכל הופך להיות מים חיים. זו הלכה. על ההלכה הזו מבוססת כל הנושא הזה של בניית המקווה, הכל מבוסס על

ההלכה הזו. כי בעצם איך בונים מקווה? כל מי שפעם טבל לא טבלה במקווה יודעים שבקיר יש חור עם פקק גומי. מעבר לקיר יש מה שנקרא בלשון ההלכה אוצר של מי גשמים. כל אדם שאחראי על המקווה בחורף מנקה את הגג היטב שלא יהיה לכלוך ועפר ואבנים וכדומה. לפני בו הגשמים. כל הגשמים שיורדים ישנה מערכת מיוחדת צינור שמעביר את כל המים הנקיים האלה שהם מי גשמים טהורים. הישר לאוצר של המי גשמים. זוהיא בריכה שהמי גשמים מגיעים לאותה בריכה, נאספים ונשמרים שם. במהלך החורף לפני גשמים אפשר שוב להחליף אותם שוב ושוב, אבל נזהרים שלא לטבול במים האלה. כי אם יתבלו בהם והם התלכלכו, מה יהיה בקיץ? לכן במים האלה אף אחד לא טובל. אבל בבריכה

הסמוכה שמעבר לקיר, במקום ששם טובלים, בכל יום במקבעות של נשים מרוקנים את הבריכה, מנקים היטב היטב את ה אף על פי שנשים טובלות בדרך כלל אחרי שעה של ניקיון כדי שלא יהיה שום חציצה. מוריד מסירות את הלק את כל מה ממש שלא יהיה שום חציצה. אבל בכל זאת מפנים את כל המים האלה, מנקים את המקום ושוב ממלאים את הבריכה במים שהם מים שובים, מים של מקורות, מים רגילים. לאחר שהברכה התמלאה, כמובן שאי אפשר לטבול. אלה מים בדיוק כמו האמבטיה של הבית. אין להם כוח לטהר. אבל אז מה עושים? פותחים את הפקק שבין שתי הבריכות, יוצרים השקה בין המים האלה למים האלה. המים האלה נושקים למים האלה, הכל הופך להיות בריכה אחת ושם יש 40 שיער.

אז מה קורה באותה שעה? כל המים שבבריכה של המים השאובים, גם הם הופכים להיות מים בעלי כוח לטהר. מים חיים פוקקים כדי שהמים ההם לא יתלכלכו. אבל כעת אפשר לטבול במים האלה בדיוק כאילו שיצאנו לנהר שנמצא מחוץ לעיר. ואז חוסכים לאישה. יש לה את המים החמימים בלי לטרוח. יש לה שם את כל המכון קוסמטיקה, כל מה שהיא רוצה. יש לה את כל הנתונים וכל הפרטים. טובלת. אני לא אכנס כעת בהרחבה, אבל הזוהר מציין שבזמן שאדם הראשון חטא וכל כדור הארץ התלכלך מבחינה רוחנית, הרי אדם הראשון כשחטא הוא פשוט זיהם את כל הבריאה מבחינה רוחנית. כי החטא של עץ הדעת היה הרי נכנסה מיטה. כי האדם מתלכלך עד כדי כך שצריך להתיך אותו ולבנות אותו

שוב חזרה בתחיית המתים בלי הלכלוך הזה של החטא של אדם הראשון. לכן נגזר עליו למות, לחזור לאדמה ולהיבנות שוב כשהוא טהור מהחטא. אומר הזוהר, המקום היחיד שלא נטמע זה הוא מקום בית המקדש, שלכן אסור למת להיכנס. ובכל מקום שיש 40 שיעה של מים שלא נשאבו. כלומר, המים שיש להם את הכוח לנקות פיזית את הגוף, יש להם כוח לטהר את הנשמה. ובלבד שמדובר במים שלא נעקרו. במילים אחרות, כשאישה טובלת במקווה, המים האלה של המקווה נחשבים כמחוברים למי גן עדן. הזוהר מסביר מדוע זה כך? הרי זה כאילו שהיא יצאה מחוץ לאטמוספירה, טבלה במי גן עדן וחזרה שוב לביתה. לכן כתוב שאפילו שערה לא תצא החוצה בשעת התבילה. זה המשמעות של המקווה.

משמעות שהיא מאוד גבוהה. יש ספר שחיבר אותו הרב קפלן על המשמעות של המקווה. הוא שם מרחיב את הדברים יותר. באתר הידברות יש גם הרצאה שלמה על הנושא הזה של המקווה. שם קצת הרחבתי יותר את הדברים גם מההיבת הבריאותי, מההיבת של הקשר הבן זוגי. עד כמה בני זוג מרוויחים. עד כדי כך שאם ניקח זוג ששמר את מצוות ההרת המשפחה כהלכה וזוג שלא שמר את מצוות ההרת המשפחה, הגיעו שניהם לסוף חייהם. ננסה לבדוק מי נהנה יותר בעולם הזה מחיי הזוגיות, מהקשר שביניהם. התברר למרבה הפלא שהזוג ששמר נהנה יותר מהזוג שלא שמר. כי הזוג שלא שמר חי נקרא לזה עם כמות. אבל הכמות הרסה את האיכות. אין להם את את הריגושים האדדיים, אין להם את השמחה של

ההתחדשות. לעומת זאת, הזוג ששמר כהלכה, כהלכה זה אומר שבאותם הימים לא היה שום מגף פיזי ביניהם, אפילו לא לחיצת יד. כשהיא חוזרת מהמקווה, אומרת הגמרא, חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. יש להם את ההתחדשות כל חודש מחדש, דבר שכמובן מרענן את הקשר הבן זוגי עם הרבה השלכות, גם לשלום בית שלהם, גם ל שהגבר צריך לפזול החוצה. שם בגמרא כתוב אדם רגיל באשתו וקץ בה. למה לא כתוב אישה רגילה בבעלה וקצה בו? ולכן אמרה התורה שתי שיהיה איסור כדי שעוד שבעה ימים שתיה חביבה על בעלה קשעת כניסתה לחופה. מדוע הניסוח שם אדם רגיל באשתו וקץ בה? התשובה היא כי זו בעיה גברית יותר מיא בעיה נשית. האישה יותר נקשרת, יותר מרגישה בנוח עם

בעלה לאורך ימים ושנים. הגבר יותר בעייתי בעניין הזה. הוא עלול להגיע למצב של דחיה, של פזילה החוצה, של שטויות, כמו שיש היום הרבה בתים שמתפרקים בגלל דברים כאלה, אבל כאשר יש להם את ההתחדשות הזו אחת לחודש, יש לו את השמחה ואת הריגושים בתוך הבית, הוא לא צריך את זה בחוץ. יש גם מחקרים שמצאו שהרכם בונה את עצמו בשבעה ימים, בדיוק כפי שהתורה אומרת. ובאמת כשנוקטים בקו הסברה שנותן להבין שיש עומק בדברים אף אחד לא יחלוק על הצד הבריאותי שיש כי יש בזה מחקרים יש המון מחלות שמצויות אצל אומות העולם וכמעט לא מצויות אצל נשים יהודיות ביניהן שכיחות המחלה של סרטן הרכם מצויה מאוד דווקא אצל נשים שאינן שומרות טהרה אצל

גויות או יהודיות שאינן שומרות ואותם ששומרות הרחם בונה את עצמו ועוד מחלות אחרות על זה אף אחד לא חולק. על כך שזה תורם לקשר הבן זוגי אף אחד לא יחלוק. האם יש למקווה כוח לטהר או לא? יכול להיות שאנשים שהם עדיין רחוקים מאמונה יגידו תשמע זה צריך אמונה בשביל זה. נכון צריך אמונה אבל לפחות כשמסבירים הצד השני מבין שיש היגיון בדברים שיש הבנה. לא עושים את הדברים האלה ללא שום טעם אלא יש בהם עומק. יש בהם תועלת. אז יש אנשים שד להסביר להם את ההיבת של הבריאות והקשר הבינ זוגי. יש אנשים ברמה יותר גבוהה שאפשר להיכנס איתם גם לעומק של מה שמסתתר מאחורי. אם כי בעניין הזה של המקווה הרי חשוב מאוד להסביר את ה את ההסבר

העמוק של המקווה בדווקא. מכיוון שאם אישה לא טובלת במקווה אלא רק מתרחצת באמבטיה של הבית. כותב הרמב"ם, אפילו יבואו עליה כל ממות שבעולם, היא עדיין אינה נטהרת, היא כאילו עדיין נמצאת באותם הימים הלא נקיים עד שהיא תספור את אותם שבעת הימים ותטבול. ואגב, נציין שלכן גם חשוב להסביר כמובן למי שאישה שיש לה פתיחות עם חברה או עם קרובת משפחה שהיא מבוגרת ועברה את הימים, הגיעה לגיל שכבר לא שייך אצלה העניין הזה של הנידה. אבל אם יודעים שבפעם האחרונה שהיא ראתה לא טבלה הרי עדיין נשארה נידעה לכל חייה. כמה חשוב אפילו אישה בגיל 70, בגיל 80, בגיל 90, כל זמן שהיא נשואה, טוב לומר להדריך אותה, תפני לרבנית, שתן לך הדרכה

איך לספור את השבעה ימים עם כל הבדיקות וכולי, לטבול בסופם ואז היא כבר מותרת באופן קבוע בקשר שבינה לבין בעלה. נקודה נוספת ש לא פעם מתקיפים את העולם התורני או את הדתיים איך שלא יקראו לזה העולם החרדי מה פשר ה כל כך הרבה ילדים שיש לכם בבית כשהטענה המרכזית עדיף להביא שני ילדים ולתת לכל אחד חדר פרטי ריהות ציוד נעלי פאר ביגוד של המותגים הכי טובים תן לו שנה עדיף מלהבין 10ה ילדים כאשר כל אחד הם צריכים לישון חמישה בחדר אחד בצפיפות ו נעזב לרגע את המצווה שיש בתורה פרו עורבו מילאו את הארץ יש מצווה נוספת לא טוה הוא בראה לשבת יצרה רצון השם שכמה שיותר יהיו בעולם או מה שכתוב בתלמוד אין בן דוד בא עד שיכלו כל

הנשמות שבגוף כלומר כל ילד שבא לעולם הוא מזרז את הגאולה גוף פירוש המילה גוף במקור שם זה אוצר של נשמות שנמצא בעולמות העליונים כמו מחסן וכל זמן שיש שם נשמות שלא ירדו לעולם עדיין משיח לא יכול לבוא אבל כאשר כל הנשמות האלה באות לעולם משיח בא אז כל ילד זה זרוז הגאולה אבל כל זה עניין של אמונה נקודות שהזכרתי עד עכשיו זה עניין של אמונה גם מההיבט של העולם הזה תמיד חשוב להסביר גם את הצד האמוני וגם את הצד ההגיוני בשכל האנושי של העולם הזה זו הדרך הכי נכונה לא כמו שיש כאלה שכששואלים אותם שאלה כי ככה כתוב בתורה. זה טוב למי שדתי ומאמין אז ולא מעניין אותו יותר מזה. אז אפשר להגיד לו כי ככה כתוב. אבל אפילו דתיים

יש מצבים שרוצים להבין. צריך להסביר לילדים ולענות לשאול לשאלותיהם. אבל בפרט אדם שרוצה באמת נניח אחד מבני המשפחה מתחזק. בעיני הסביבה הוא יכול להיראות כאדם שצנח מהירח. הוא מתחיל לנהל תקסים מוזרים שאין בהם שום היגיון. הוא מחייב את עצמו בהתחייבויות שנתפסות כבלתי הגיוניות. הוא נראה אדם הזוי, הוא נראה אדם משונה. אבל אם יש פתיחות לסביבה לשמוע והוא ישב ויסביר, יהיה הרבה יותר קל. גם אם לא יקבלו את דעתו ולא שתנו להיות כמותו, אבל לפחות הבינו שיש היגיון מאחורי הדברים. גם בעניין הזה, כשלתים רואים שאחת או אחד מבני המשפחה חזרו בתשובה, התחזקו ולפתע רואים שילד ועוד ילד ועוד ילד, שמונה ילדים, תשעה ילדים ובעוד

האחים ואחיות רק עם שני ילדים בסך הכל מתחילים לרחם על על הילדים המסכנים האלה שגדלים בבית שבו הם לא יכולים לקבל את כל התנאים שאותו ילד מקבל, את החדר, הפרטים, הריהות והציוד וכולי. ולמעשה יש כאן טעות לוגית ממדרגה ראשונה. מכיוון שכל אדם שואף לנחסים, לאושר וכולי, הוא מבין שאם אני רוצה שהילד יתפתח ויגדל בצורה טובה, צריכים לתת לו את החדר הפרטי עם הריות והציוד וכולי. וזה בכלל לא נכון. ילד גדל עם בריאות נפש דווקא כאשר הוא נמצא בחברה של כמה ילדים באותו חדר, הוא יודע להתמודד יותר. הרי כשיש כמה ילדים, כל מי שגדל בבית כזה שהיו בו כמה ילדים, אז יודעים שעצם החיכוכים האלה שיש מדי פעם בין ילדים, המשחקים

המשותפים, הדיונים האלה ביחד, הצורך לוותר פה ושם כדי כי חיים ביחד, זה בונה את הילד ומכין אותו לחיים הרבה יותר מאשר ילד שגדל לבד עם מחשב וריאט פרטי. שמחת החיים של הילדים האלה היא ברמה אחרת. היכולת שלהם להתמודד עם כל מיני מצבים בחיים היא יכולת הרבה יותר גבוהה. ומה שמוזר היום שאפילו הורים שגדלו בצורה נפלאה באווירה כזו כשהם גדלים הם חושבים לילד אני אתן את מה הוא חושב שהוא סבל כשהוא הוא לא שם לב למעלות הוא אדם מוצלח וכישרוני והולך לא טוב והוא לא יודע שההצלחה שלו מאוד קשורה לצורה שהוא גדל בה אני אומר את הדברים מתוך ניסיון שאני רואה את זה אצל אנשים שכשהילדים גדלים כמה בחדר אדרבה הם בונים אחד את השני

בפרט שכאשר מדובר ויציאה לחיים הגדולים בדרך כלל גם מטפלים בקטנים זה מכין אותם כשיש בבית ילדה בת 10 12 15 והיא למשל הראשונה ויש תינוק שמיני או תשיעי שעכשיו נולד קודם כל זו חוויה מתנה הכי יפה שאפשר לתת לילד זה לתת לו אח נוסף או אחות זו המתנה הכי יפה שאפשר לתת אבל ממילא אותה ילדה או ילד גדולים נעשים שותפים בטיפול של בילד הזה זה מכין כין אותם לקראת החיים. כאשר הם יהיו הורים, יש להם יותר כלים להתמודד ולבנות. אני רוצה באמת להודות לכולם על ההשתתפות ונקווה שהמפגשים הבאים יהיו לעונג לכולם. תודה רבה. เฮ