"בניי נלחמו ביחד ונפלו ביחד": הרב שמואל סלוטקי בריאיון

אנחנו עכשיו בראיון שאותי מרגש לפחות לארח פה באולפן שלנו לראשונה את הרב שמואל סלוטקי. שלום כבוד הרב היקר.

שלום וברכה.

תודה רבה שהסכמת להגיע אלינו. אה הרבה מכירים את הסיפור של אלחנן קלמנזון ומשפחת קלמנזון. שני האחים שיצאו להציל את קיבוץ בארי. הייתי במקומות שהם היו. ועכשיו גם מתחיל להיכנס לתודעה את הגבורה המדהימה המדהימה של שני הבנים היקרים שלך נועם ואישה אחים סלוטקי ששניהם נהרגו בעצם על קדושת העם והארץ ביום הגדול והקדוש הזה ספר לנו קצת קודם כל על נועם וישי ואחר כך על השבעה באוקטובר

נועם הוא הבן השני שלנו היה בן 31 ישי היה הבן החמישי הוא היה בן 24 הם שניהם גרו בבאר שבע בסמוך אחד לשני הם שניהם היו נשואים לנועם היה בן בן שנה בשמחת תורה לאישה הייתה בת שישה שבועות ושניהם אה החליטו עם שחר ממש בבוקר מוקדם כשאנחנו עוד לא הבנו מה מתרחש מסביב הם כבר הבינו מתוך חדות ובהירות מלאה שהמצב בעוטף הוא קשה ואין שם מספיק כוחות ובשבות 8:00 בבוקר הם כבר יצאו מביתם הם לבשו מדים ואקדחים ונסו ביחד לכיוון העוטף ובעצם עבד הקשר איתם חמישה ימים הם היו נהדרים רק מאוחר יותר קיבלנו את מצלמות ההבטחה של קיבוץ אלומים שם רואים אותם מגיעים עם רכבם לכיוון צומת אלומים ונתקלים במערב גדול של כ-40 מחבלים רואים

אותם יורדים מהרכב פורקים עם האקדחים שלופים חוטפים אש הזם מהמחבלים ובכל זאת מצטערים על אותם עשרות מחבלים עם האקדחים שלהם תוך כדי הקרב ועם המחבלים הם נהרגו שניהם

צריך לומר שקיבוץ הלומים ניצל אמנם נרצחו שמה עשרות עובדי עובדים זרים אבל הקיבוץ עצמו ניצל א אומרים באמת זה חלק מהגבורה של

גם בסתם היו הרבה גיבורים בסביבה באותו היום בשעות האלה אבל בהחלט גם להם הייתה תרומה משמעותית

אף אחד לא קרא להם פשוט אפסו יוזמה מעצמם א נועם היה ראשון בעצם ואז אישה הצטרף אליו

הפוך אישה היה הראשון ונועם

נועם מצטרף אליו

ובאמת באמת הגבורה שלהם הייתה בכמה רמות גם בעצם היציאה ללא פקודה מתוך הבנה ואחריות לעם ישראל גם א ההסתערות זאת אומרת היו להם הרבה תחנות בדרך שהם יכלו לעצור להסתובב

אמרו להם נכון אמרו להם בדרך אנשים הבנתי שממש אמרו להם חבר'ה תחזרו אתם נכנסים לשטח אס זה קרב

כן ובנקודה הקריטית שבה רואים בצילומי הבטחה ממש רואים אותם חוטפים אש הזם מהמחבלים וזאת הזדמנות אחרונה אולי להסתובב ולברוח והם החליטו שהם המגן בין המחבלים לבין כיבוץ ללומים והסתרו עליהם ולכן באמת זה מוערך. אתה יכול לספר לנו קצת על בית הגידול? בו הם גדלו קצת על איך הם כבוד הרב, על המשפחה, על איפה על מוסדות הלימוד שבהם הם למדו?

אה, שני הבנים הם שניים מתוך יש לנו שבעה ילדים, שישה בנים ובת אחת. א שנים רבות הייתי רב של קיבוץ נציב בעמק בית שען והם למדו שם במוסדות חינוך בעמק. אחר כך עברנו לירושלים. אני הייתי רב של קהילה בשכונת רמות הרבה שנים והם למדו המוסדות באזור ירושלים א בהמשך הם א התגייסו לצבא והם היו ביחידות קרביות בסיירות סיימו ועברו למילואים א נועם הגדול יותר הוא לא חוש כיפה הוא התנהל בצורה קצת שונה מההתנהלות היומיומית שלי אישה היא בחור דתי שומר מצוות והם יצאו ביחד בכל זאת דתי ומה שנקרא חילוני הם יצאו ביחד להגן על עם ישראל כי התחוש תחושה הבסיסית, האחדות, השורשים המשותפים, הרקע המשותף, זה מה שדחף אותם באותה שעה

להגן על עם ישראל. ודווקא מתוך המעשה הזה שלהם, אנחנו כמשפחה רואים בזה שליחות עצומה. יש הרבה לוחמים שנהרגו בהקרבות בעזה ובלבנון שהספיקו להשאיר צבא כתובה או מוקלטת לפני מותם. נועם ואישי כמו עוד אחרים שיצאו עם בוקר בשביעי באוקטובר לא הספיקו להשאיר צבאה מוקלטת או כתובה אבל המעשה שלהם סוג של מורשת וצבואה ומבחינתנו הקריאה שלהם לאחדות למסירות נפש למען עם ישראל א לאהבת כל יהודי ולהיות מוכן למסור את הנפש ולהגן על המציאות הזאת של עם ישראל בארץ ישראל היא קריאה ורף מאוד גבוה לכולנו

הרב זו קריאה שאנחנו שומעים אותה לצערנו בעיקר בשעת צרה. זאת אומרת אנחנו רואים שבשעת צרה שמעתי את אם אני לא טועה וידה שאיבד את רגלו משפחתו ב7 באוקטובר מקיבוץ בארי הוא אומר אם זה היה הפוך אם היו מגיעים להתנחלויות להתיישבות והיו עושים את זה אני לא בטוח שאני אבידה שלפני שבעה באוקטובר הייתי מגיע ורץ להציל כמו שעשו האחים וכדומה זאת אומרת אנחנו מוצאים את זה גם רק בשעת שרה וגם אז לא בטוח וכשזה לא שעת שרה מלחמות היהודי מתחילות לצערנו

אז פה מתחילה האחריות שלנו הקדוש ברוך הוא א יצר את הסיטואציה הזאת ש נפלנו בה באותו היום בשמחת תורה וממנה אנחנו השתקמנו גם מבחינה גם מבחינה חברתית ואזרחית אבל עכשיו האחריות היא עלינו להבין שאסור לנו להישאר בהרגשה הזאת של האחדות והערבות רק בשעת שרה אלא זה ממש מחייב אותנו ביום יום בפסים המעשיים הכי פשוטים היה מאוד מרגש ו מעצים הגעתי יום אחד עם רעייתי לחניה של ביתנו כשעוד גרנו ברמות בינתיים עברנו דירה לקטמון ואחת השכנות עמדה בחניה עם הבגז' פתוח ובכתה ליד הרכב ניגשנו אלה לשאול מה מה קרה אם היא צריכה עזרה ואז היא אמרה אני בוכה בגללכם שאלנו אותה מה קרה מה עשינו אז היא אמרה לא פתחתי את הבגש וראיתי את

השקיות יות של הקניות ונזכרתי בילדים שלכם איך כל פעם כשרואים אותי חוזרת מהקניות מרחוק היו רוצים אליי לוקחים את השקיות מורידים לי הביתה יש הרבה מדרגות אחרי זה עולים חזרה לוקחים את מה שנשאר ופתחתי את הבגז ראיתי את הסקיות נזכרתי בהם ואז הבנתי שהרעיון של האחריות העדדית ההרגשה של לעמוד מנגד אלא לעזור היא לא רק בשדה הקרב אלא היא צריכה להיות ממש במעגלים הכי קרובים לנו בחיי היומיום וכשמתנהלים ככה בחיים הרגילים הפשוטים אז גם בשעת מבחן זה בא לידי ביטוי אבל זה מחייב אותנו והחוכמה שלנו עכשיו כעם זה להבין שניתנה לנו הזדמנות לנו הזדמנות היינו במלחמת הכי מאוד גדולה לפני שמחת תורה לפני השביעי באוקטובר שהיום אנחנו מבינים שזה גם היה חלק מהבקע והסדק שמצאו האויבים שלנו כדי לתקוף אותנו דווקא בתזמון הזה

אנחנו רואים את זה שוב עכשיו אנחנו שוב אנחנו רואים את זה עם עיריית תל אביב מה שפרסמו

צריך זה כנראה הפרסומים האלה כמו שהם הם שקו אחר כך הם לא בדיוק כמו ש

חברי חיים גורן סגן עיריית תל אביב העביר את הדברים

הוא העביר שיש פה קצת הגזימו קצת בפרסום

נכון אבל זה אחריות על כולנו לא להשים את הצד השני אלא לראות איך ביחד עם הצד השני כל אחד והצד השני שלו א לוקחים את זה כחלק מהאחריות שלנו לבנות את החיים המשותפים שלנו ביחד יש לנו עבר משותף והעבר המשותף הזה הוא המחנה המשותף שמחזיק אותנו כאן ביחד אברהם אבינו ברית סיני ברית ערבות מואב הר גריזים והרבל זה הבסיס של כולנו להוויה והמציאות שלנו כאן במדינת ישראל לכאן שעפו סבים וספתות שלנו להגיע מתוך אותו מחנה משותף רחב אבל זה לא מספיק עכשיו צריך לבנות גם את העתיד המשותף שלנו מתוך אותו חזון ולהבין שאנחנו חיים פה בחברה שיש בה אנשים עם התנהלויות באורחות החיים שונות ממה שאני ואתה אולי מישהו אחר מתנהלים

וצריכים למרות השינויים הללו להביא בין שהמחויבות שלנו היא לחיות פה ביחד. יש מדרש מדהים בתנבי אליהו שבו שואל אחד את אליהו הנביא, מה מה הקדוש ברוך הוא אוהב יותר את עם ישראל או את תורת ישראל? עונה לו אליהו הנביא. האנשים חושבים בני אדם חושבים שהיתה תורה אבל באמת אני חושב שהיתה עם ישראל. אנחנו צריכים להבין שעכשיו זאת המשימה שלנו. אהבת ישראל למרות השינויים, למרות ההבדלים, למרות המחלוקות איך צריכה להיות הפרסיה הציבורית ומה הצביון של מדינת ישראל ומה האידיאל ומה החזון. אנחנו צריכים ביחד למצוא לא רק את העבר המשותף שלנו אלא לראות איך אנחנו בונים את העתיד המשותף שלנו מתוך הבנות מתוך הסכמים להבין שלא נצליח

לכפות את דעתינו בצורה כזו או אחרת על פלוני או על אלמוני אלא למרות הדעות השונות צריכים לראות איך אנחנו מסתדרים וחיים פה ביחד אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה מדהימה מבחינת ה חיזוק הזהות היהודי תקופה שלא הייתה כמותה בעם ישראל מעולם אני חושב מאז הכניסה לארץ בימי יהושע בן אנחנו נמצאים במספרים עצומים של עולים מארצות יהודי התפוצות שעולים בעקבות השביעי באוקטובר

יש עלייה גדולה במספר הם מתגיירים בארץ אזרחים ישראלים שחיים פה יש להם תעודת זהות הם אזרחים לכל דבר יש להם אבא או סבא יהודי ועד עכשיו הסתדרו מצוין והיה להם טוב מאז השביעי באוקטובר הם החליטו שהם רוצים רבים מאוד מהם החליטו שהם רוצים להיות מחוברים לעם ישראל ועוברים תהליכי גיור אנחנו נמצאים בטראו את החטופים בדויי השבי שחוזרים ומדברים על החיבור שלהם ליהדות דווקא בתקופה הכי קשה ובשפל הכי נמוך שבו הם היו. ניסו להדליק נרות, ניסו לצום, ניסו לא הסכימו להגיד מילים של התעסלמות. ואנשים שלא שמרו מצוות במובן הרגיל לפני כן, אבל דווקא באותה נקודת שבר הם הבינו שמה שיחזיק אותם כבני אדם ומה שיצר את המלחמה הזאת ומה

שיצליח לגרום לנו לנצח בה דווקא החיזוק של הזהות היהודי. כשאנחנו מבינים שזאת הפלטפורמה, זה הבסיס שבו אנחנו נמצאים עכשיו, אם נצליח לשחרר את הפחדים מכפייה דתית, מהדתה וניתן לאנשים את המרחב שהם יוכלו מתוך רצון אמיתי להתחבר לשורשים היהודים, לזהות, לערכים, נצליח לייצר פה משהו חדש מתוך הבנות, הסכמה ואהבה בין החלקים השונים שיש פה בציבור. לא מזמן הרב עשינו מעגלי שיח בתשעה באב אני מחולון עם הרב שאול פיינה בחולון מהגרעין התורני ו ומה שבאמת אמרו לנו החבר'ה הלא דתיים אלה שהולכים לראם לא דתים אלה שהולכים להפגנות בקפלן הם אומרים לו תקשיבו אנחנו אין לנו בעיה עם היהדות יש להם בעיה איתכם עם זה שאתם קופים עלינו

עם ההדתה אלה המילים שהרב אמר הם השתמשו במילים האלו ואתה כן מוצא באמת באמת רצון להכיל אצלם, רצון להכיל את המסורת, אבל קשה להם איתנו. איפה אנחנו יכולים? האם יש באמת משהו ש שאנחנו עושים או שזה משהו שהתקשורת בעצם באמת טפטפת להם? אני

חושב שזה שילוב של כמה דברים שחלקם זה טעויות שלנו כהתנהלות מבחינת יחסי יהדות ומדינה וחלקם זה העצמות של גורמים אינטרסנטים. אבל באמת בעומק, מכיוון שכמו שתיארתי מקודם אני חווה את זה בשטח, במקומות בהם אני מסתובב וקבוצות איתם אני נפגש ומדבר, הקמיה ליהדות שורשית בסיסית קיימת אצל כולם. זה לא אומר שכולם יהיפכו להיות כאן ועכשיו שומרי תרייג מצוות, אבל הרצון לחיבור, לזהות היהודית שלהם מאוד מאוד נוכח. נשחרר את החסמים, לא נאים, לא נפחיד, ניתן לכל אחד את המרחב שלו. מתוך אותם גבולות של מדינה יהודית ודמוקרטית שהסכמנו לחיות בה כאן ביחד כולנו כחברה. אני בטוח שכולנו נצא נזכרים את זה. גם החיים יהיו חיים יותר

הרמוניים, שלבים וגם היהדות עצמה תהיה הרבה יותר נוכחת מתוך חופש ובחירה ולא מתוך כפייה ועדתה. הרב אנחנו שוב מדברים כל הזמן לדבר אחד עם השני יוצא לרב לדבר באמת עם חבר'ה מהקיבוצים הלאומים איפה שהילדים א בניך נהרגו זה קיבוץ זה קיבוץ דתי אבל יש שם את בארי וכל מיני קיבוצים של ה יוצא לרב לדבר איתם באמת

אני נפגש עם מנהג מאוד רחב של הציבוריות הישראלית אני נותן הרבה שיחות לחיילי מילואים בסבבים הרביעי והחמישי כדי לחזק אותם לאור השחיקה והאתגרים הגדולים שהם מצויים בהם ובציבור הזה נמצאים אנשים א כל מגזרי הציבור הישראלי דתיים וחילוניים א ימין ושמאל מסורתיים כל מיני והשיח הזה נמצא שם כל הזמן אנחנו באמת נמצאים בתקופה מיוחדת וזאת אחיות עצומה זה זה גם אני חושב זמן שאול אין לנו את כל הזמן שבעולם לנסות לייצר פה עכשיו את ההתחלה החדשה כי בכל זאת החיים היומיומיים והמצוקות הגדולות שיש גם האישיות וגם הלאומי ות הם עומדות בפתח ואנחנו צריכים לקחת את המשימה את ה אולי את החובה שהטיל עלינו הקדוש ברוך הוא בזמן הזה

בעת הזאת במקום הזה ולמנף את זה ולעשות עם זה משהו לא להישאר פסיבים לא כל אחד באזור הנוחות שלו במה שהוא היה עסוק בדברים הטובים שהיה עסוק עד כה באמת זאת הזדמנות זאת קריאה מלמעלה לנו קומו תתעוררו תעשו מעשה שיקבע את העתידה של האומה היהודית במאות שנים קדימה

ו זה אני רוצה יש לו באמת שאלה ככה אישית לרב אישית כשאתה כשהרב שומע שאומרים בעצם עכשיו לשגת מאותפל מאזה להפסיק את המלחמה וכולי ונטו ש לקבל את כל תנאי החמס ואתה מוצא את זה בציבוריות הישראלית שוב א אצל חלקים שלו מה שנקרא לא במגזר שלי אני אומר ועדיין איך אני יכול להכיל דבר כזה

צריך להבין וזה וזה גם אני אומר לעמדות ההפוכות השונות שה שתי הדעות הלו שני הצדדים הלו הם לגיטימיים זה לגיטימי לגיטימי ודאי הורים של חטופים אנחנו חמישה ימים היינו עם ילדים נהדרים שלא ידענו אם הם חטופים חיים מתים הכרנו את הסיטואציה הזאת לזמן קצר מאוד זה לגיטימי גם מבחינה ערקית ומוסרית ליטעון שצריך לעצור עכשיו כדי להחזיר קודם כל את החתופים ואחרי זה להילחם וגם לגיטימי להגיד את הדעה השנייה שעד שלא נמגר את האויבים אנחנו לא צריכים לעצור את המלחמה כי ריית הכלל חשובה יותר מהרייה הפרטית האינדיבידואלית ומהסבל האישי כי יש פה משהו ניצחי יותר וגדול יותר מאיתנו אני חושב שצריך להוריד את את המתח להבין ששתי

הדעות הם רלוונטיות א מותר לחשוב כך מותר להגיד אותם אסור שוב כמו בעניין הקודם אסור לכפות ולגרום ללחץ צריכים לתת להם קבלי החלטות להחליט הם יש להם את הרייה הכללית הכוללת הרי הרחבה יותר יש להם את כל הנתונים לפניהם אבל העמדות הם לגיטימיות וצריך לא מתוך מריבה וסינה אלא להבין שיש פה עמדות אנושיות עקרוניות וכלליות כדי שנוכל לפצח את הפתרון הנכון

שאלה אחרונה לי אליך מה חשוב לך שיזכרו מנועם וישי

שוב הצבא שלהם זה ערבות הדדית בלי קשר דתי חילוני חרדי מסורתי ערבות הדדית ואהבת ישראל ולהיות מוכן לעשות הכל למען יהודי אחר זה אומר בכביש כשאתה רואה מישהו תקוע לא להש מבט, לא להגיד אני ממהר, תעצור לעזור שאתה רואה

לא בדברים הגדולים והדברים הקטנים לראות מישהו עומד ותקוע עם האוטו וכולי

הרב תודה רבה תודה רבה לך ובעזרת השם שתנו נחמה ובשורות טובות ובאמת הנחמה חלק מהנחמה זה לראות את האחדות הזאת בישראל ישרח כוח גדול

א השם יקום דמם ויהי רצון בעזרת השם שנדע אהבה אחדות שמחה שלווה בארמנותנו בעזרת השם ‏B