איך משפרים קשר בין הורה לילד? ומהו טיפול דיאדי? פתוח עם אפרת ברזל בפרק חובה למשפחה בריאה

במה שונה טיפול דיאדי מטיפול אחר איך בונים איך משפרים טעת קשר בין אמא ילד אבא ילד מה אומר המבט הזה של הבת בעיניים היום נפגוש את פייגי יש את הכעס כאילו על העובר מה תקעת לי את החיים ואני לא יכולה להיות מכויבת לטפל בילד שלי ביום הזה אני שולחת אני ממש רואה מול העיניים שלי את ההודעה ששלחתי למטפלת שלי ואני כותבת לה תיקחו ממני את הילד אחריה נכיר את אנה מטפלת דיאדית הורים רוצים שיהיה טוב לילד שלהם והורים רוצים להיות הורים טובים ויש מצבים בחיים שזה פחות מתאפשר בואו נדבר פתוח שלום פייגי שלום ברת מה שלומך יקרה מעולה ברוך השם איזה כיף להיות כאן איזה כיף שבת תודה התחתנת בגיל צעיר יחסית כן ו וכמו כל אישה

צעירה טריה מחכה להיריון אה א היום במבת לאחור אני יודעת להגיד שזה היה בגיל מאוד צעיר וזה היה לי מוקדם מדי זאת אומרת הייתי צריכה עוד לעבור את התהליך שלי ואת הדברים שלי אבל א זהו אני נכנסת להריון ואני מרגישה תחושות שכביכול לא רצויות תחושות לא סטנדרטיות רגשות לא סטנדרטים להיריון לאישה בהיריון ואני ככה מתחילה לטעות מה מה קרה כאילו מה מה הסיבה א זהו ואז אני מתייעצת עם מישי שהייתה מאוד קרובה אליי ואני אומרת לה תקשיבי מוזר לי כאילו מוזר לי שפתאום אני מרגישה רגשות הם מדברים בין הרצוי לא מצוי כאילו המצוי זה רגשות ממש קשים וממש לא רגשות שקשה אפילו לחשוב עליהם מה א ככ העובר הולך ומתפתח בתוכך בדיוק ויש א

ל איזה רגש לאיזה כיוון אה יש את הכעס על מי כאילו על העובר מה את הכעס עלי את החיים א מה אתה משנה לי תגוף כן גם אבל בעיקר בואי אני אישה צעירה עדיין באופי אני בגיל ההתבגרות בכל הבלאגן וטיולים והנאות וכיפים ופתאום עצרי הכל את לא יכולה לעלות על ג'יפים לנסיעה את לא יכולה כאילו אין לך אופצייה בכלל פתאום אחראית על מישה פתאום בדיוק יש לי אחריות אז א וכשה הריון הולך הוא מתקדם והבטן הולכת וגדלה א זה הולך ומחמיר המערכת הזאת של הרגשות א אני לא חושבת שזה הולך ומחמיר כמו שאני פשוט מודעת אז באמת אני מתייעצת עם עעם מישהי והיא אומרת לי תפני לטיפול עוד לפני הלידה ואני כאחת שמאמינה בתהליכים מאמינה בטיפולים פונה

ישר היא נותנת לי מספר של מישהי ואני ואני פונה לשם ישר לכיוון הזה וככה אני מגיעה בשלב הראשון היה חשוב לה מאוד שנעשה את ההפרדה בין הרגש שאני חובה לביין העובר שבסופו של דבר נמצא כאן והוא קיים ואני צריכה להיות המבוגר האחראי עליו ולא להשים אותו בדברים שקורים א אז אז זהו זה היה שלב שהתחלתי במת לעשות את ההפרדה פחות כעס עליו יותר ככה לנסות להקל את המציאות הזאת שאני בתוכה א וככה לקראת הלידה א פחדת מהלידה פחדתי ממש א לא רציתי להגיע ללידה ו וככה לקראת הלידה הא המטפלת שלי המליצה לי ללכת לפסיכיאטרית לבדוק א אם אם צריך איזשהו משהו אם יש איזשהו אבחון למשהו מסוים אם א אם אם יש טיפול תרופתי שיעזור לי ככה

לעבור את התקופה ביותר ביותר רגייה ובאמת ככה הגעתי ו ואנחנו ככה ישבות סוככות ו ואני מתחילה טיפול תרופתי מתקרבת הלידה ו ואני ככה מכינה לעצמי איזשהיא תכנית לידה איך הלידה תראה א זהו וגם בלידה עצמה יחסית למה שאני חשבתי שאישה אמורה להרגיש כשהיא יולדת כשאמא אמורה להרגיש שהיא יולדת יותר ממקום רגשות לא לא במצב פיזי א ואני מגלה שזה לא מה שחשבתי שלא כיף לך מרש בדיוק לא מתרגשת א לא מתחברת היה איזשהו ניתוק מאוד מאוד מאוד גדול א ברמה של אחרי הלידה בימים הראשונים בכלל לא באתי לקחת אותו תינוקיה ממש זה היה רגע שאני יכולה להגיד שלא רציתי לזכור אותו לא רציתי לזכור שהוא קיים ולכן העדפתי כמה שיותר להתרחק ממוקדים

שיזכירו לי שהוא קיים אז לא קמתי לקחת אותו לא הלכתי לקחת אותו תינוקיה ולא ולא הענקתי אותו א כשהתקשר להגיד מזל טוב כשבאו מבקרים היית מנה כאילו מבחוץ הכל בסדר אז אני ה הדבר שיש לי בעצם שאני יכולה לבחור יכולת שלי היא לבחור בין שתי דברים זאת אומרת בין דרך אחת של לשחק את המשחק שהכל בסדר ואני בתוך החיים האלה ואני בתוך זה וכאילו והכי סטנדרטי והכי אמא רגועה ושמחה ומאושרת ולוי דבי כזה לבין א לבין באמת מה שאני מרגישה זאת אומרת לבין לחוות את את הרגשות שאני מרגישה ולתת להם להיות אני בוחרת בשלב הזה אני בוחרת בשתי הדרכים זאת אומרת כשאני פוגשת אנשים אני מאוד בטבעי ובזה והכל בסדר א וכשאני וכשני עם עצמי אני

חובה את הדברים האלה כמובן בהסתרה מאוד מאוד מאוד גדולה זאת אומרת לא מספרת לאנשים שאני לא מניקה אלא מספרת כמובן שלא שלא הלכתי לקחת אותו תינוקייה א שלושה שבועות אחרי הלידה אני עושה איזשהו צעד משמעותי ומוציאה את ה את הילד למטפלת מטפלת שתטפל בו זו לא הייתה מטפלת בהגדרה אבל זו היתה את האישה מבוגרת שהיה לה את הזמן ובבקרים הוא יצא לשם פשוט הייתי צריכה את המקום הזה שיהיה לי את השקט שאני לא מחויבת עכשיו לשום דבר ולאף אחד ואני יכולה להיות אני בעצמי לנשום לישון ולא להיות לחוצה מה קורה עם הילד שלי א זה גם צעד שהסתרתי מאוד היה לי מאוד לא נעים ובסופו של דבר אני מתחילה לצאת בבקרים ואנשים מתחילים לשאול איפה

הילד איפה השארת אותו אז כשזה מישהי אחת לחודשיים שאני פוגשת אז אני אומרת כאילו בסדר ביבי סיטר שכנה אמא חברה אחות אבל כשזה מגיע למישהי שאני פוגשת ככה פעמיים שלוש בשבוע והשאלות עולות איפה הוא א וגם לגבי הענקה זאת אומרת גם כשרואים אותנו ביחד אז את לא מניקה עכשיו לכי לתרץ למה כל יום את לא מניקה כאילו א אז לפעמים היה את תירוצים של כואב של זה אבל כמה זמן אפשר לסחוב את זה וזה באמת נקודה כזאת שחשבתי לעצמי למה אני צריכה להתבייש בזה אם אני עו במה זה הזה הזה בדברים שהם שאלו בדברים בדיוק בדברים הסטנדרטים שכאילו לא קורים אצלי למה אני צריכה להתבייש בזה שאני לא מניקה למה אני צריכה להסתיר את זה כל כך וזה

הסתרה מאוד מאוד חזקה כי בעצם אנשים רואים אותך עם התינוק ולא מבינים מה קורה פה זה עכשיו זה לא ילד בן בן שנה שאת אומרת אוקיי איך שהו האמא לא מניקה ילד בן בן חודש א וזהו ואני מתחילה כבר לראות בסביבה כמה גבות כאלה עולות א ואני מבינה שהדרך שאני משחקת כבר לא כל כך עובדת ואז בעצם מגיע השלב שהמטפלת שלי והפסיכיאטריה שות ביניהם לאיפה אפשר ככה לשלוח אותי מקום שבאמת יהיה לי את היכולת להכיל את הקשר עם התינוק ומפנות אותי לטיפול דידי א אני בעצם פונה ליחידה לגיל הרך ששמה אפשר לקבל טיפול דידי תחת משרד הבריאות א טיפול חינמי חשוב להדגיש א אני פונה אליהם והם שולחים לי תפסים למילוי עכשיו בטפסים העמודים זה חוות

דעת של הגננת המטפלת בילד חוותת דעת על התפתחות הילד באיזה שלב התחיל ללכת באיזה שלב התחיל לדבר ואני מה אנחנו דוברים על ילד בן ארה חודשים מה אני הולכת למלא פה אה זהו אני עוצרת שם קשר עם המזכירה והיא אומרת לי אוקיי זה דברים שאת לא צריכה למלא אבל פתאום תפסתי איזה שינוי אני עושה בעצם שהשאלון בכלל מופנה לילדים גילאים גדולים יותר ואני מגיעה עם תינוק תינוק קטן א ואז אני מקבלת מהמהם אחר שולחת את הדפסים מקבלת מהמהם טלפון שיש עדיפות יש להם עדיפות שטפל בילד בגיל כמה שיותר מוקדם כי באמת זה שלב התפתחותי רגשי מאוד מאוד מאוד חשוב לילד ולכן מקבלים אותי מיידית הייתי די מופתעת כי אני רגילה שכל דבר לוקח חודשים

והכל לוקח זמן ופתאום אוקיי מהרגע לרגע בואי לאנטק שבוע הבא א זהו אני מגיעה לאנטק עם הילדון קטנטן עדיין בעגלת אמבטיה ו ואז אני ככה מדברת עם המטפלת הדיאדי תוך כדי שאני ככה איתו על הידיים לא ידעת אז מה זה טיפול דיאדי לא לא קלטתי ממש לא א ואז היא ככה שולחת אותי לשחק איתו והעיניים עליי זאת אומרת אני כל הזמן בבדיקה איך אני מגיבה מה אני אומרת איך אני מחזיקה אותו איך אני נוגעת בו איך אני מתקרבת אליו איך אני מתרחקת ממנו ה מבוכה שחשתי שם זה היה משהו שלא הכרתי כאילו בוחנים אותך בוחנים אותי על על דקויות על היותך אמא ע על בדיוק על התפקיד שלי בוחנים אותי ממש א ואני יוצאת משם ממש מוכת וכועסת זאת אומרת בהרגשה

הרגשתי שאני לא מסוגלת לחזור לשם לא רציתי לחזור למקום הזה אבל למר שרצית עזרה רציתי עזרה מאוד אבל לא רציתי לחזור למקום הזה שאני נמצאת תחת זוג עיניים שבוחן אותי כל הזמן וגם בסופו של דבר יש הערות כאילו ה הרי אני לא אני לא כאמא סטנדרטית א אבל אני ממשיכה אני ממשיכה ללכת לטיפול באיזשהו מקום אה לא רצוני איזשהו איזשהו לעשותו זאת אומרת יכלתי עשיתי את זה כי כי רציתי לדעת שעשיתי בשביל הילד שלי הכל איזשהו מקום כזה שאני אדע להגיד סוף פסוק עשיתי אה זהו ואז מגיע השלב שאני מבינה שאני חייבת לעשות פוס למשחק הזה שאני משחקת בחוץ ולהתחיל לבחור את החיים שלי מחדש ולעשות את הבחירות הנכונות לי א ולנפש שלי ובשלב הזה

אני מתגרשת מחליפה עבודה אה מעובדת שכירה אני עוברת להיות עצמאית א מחליפה תחום לגמרי ו תקופה קצרה אחרי זה אני אני מרגישה שאני חייבת לבנות את עצמי ממש מאפס ואני לא יכולה להיות מחוייבת לטפל בילד שלי ביום הזה אני שולחת אני ממש רואה מול העיניים שלי את ההודעה ששלחתי למטפלת שלי ואני כותבת לה תיקחו ממני את הילד הם המטפלות יושבות ביניהם לאיזשהי בדיקה כזאת מה נכון לעשות והם מסכימות איתי והם אומרות אוקיי בוא נוציא את הילד זה שלב שחשוב לי לציין שאף אחד לא בא ולקח לי את הילד אני זוכרת את היום שאני עולה איתו על האוטובוס לבני ברק לאבא שלו לבית של אבא שלו ואני מביאה להם את הילד לא היה שערה סביב הסיפור הזה לא

היה שום דבר משמעותי שכאילו אני יכולה להגיד זה היה בפיקוח של מישהו באו ולקחו ועשו ממש לא גם חלק מנתינת לאבא הוא תהליך של החלטה שלך ברור ברור מהמקום שלי ועוד יותר מזה אני קמה ועושה את זה לא מצפה שמישהו יבוא ויקח אותו ממש הולה איתו על האוטובוס נוסעת איתו לבני ברק ו אמרת לו משהו בדרך לילד אני לא זוכרת אני לא זוכרת אני לא יודעת אין לי מושג אני ממש לא זוכרת אתנה בו דיוק פעלתי כמו מכונה וגם כשנפרדתי ממנו שמה לא הרגשתי לא בכיתי הייתי באיזשהו מקום מנותקת א עכשיו אני בשלב הזה הבנתי של אוקיי הילד לא אצלי אז אני מפסיקה את הטיפול הדיאדי כאילו כי אם אין לי אם הוא לאתי בדיוק עשיתי ו גמרתי פה את העניין שלי

אה וזהו ואני מתקשרת יוצרת קשר עם המטפלת הדיאדי ואני אומרת לה א טוב אנחנו אין לנו מה להמשיך בוא נעצור כאן היא מכבדת את זה ואני אוקיי בסדר כאילו פגישת סיום וביי זהו ואז מגיעה תקופת חגים ש הילד כבר בן כמה הילד בן 10ה חודשים יותר קטן שמונה חודשים א מגיעה תקופת החגים ובתקופת החגים כ כמו תמיד יש זמן ככה לעשות את הדברים ה היותר שפחות מגיעים אליהם ביום יום מוצאת ספר לוקחת מחברה ספר הספר של דבורי רנט פחות או יותר אני מתחילה לקרוא את הספר ו ומתואר שם בעצם על אישה שהוציאו ממנה את הילדים שלה והיא פוגשת אותם במרכז קשר אני קוראת את התיאור הזה ואני אומרת סטופ אצלי זה לא יקרה אני לא הולכת ל דרדר למקום שאני

צריכה לפגוש את הילד שלי במרכז קשר זה לא הולך לקרות מבחינתי זה היה בואי תעצרי את ההדרדרות שלך פה תביני שאם את לא ממשיכה לעשות העבודה שלך את בעצם יכולה להדרדר למקומות נמוכים יותר ואת לא רוצה להגיע לשם כמה זמן עבר מאז נתינתו של הילד מצידך עד הספר חודשי חודש שאת לא רואה אותם בו לא רואה אותו בהם א רואה אבל בהתחלה ממש לא ראייתי שלושה שבועות ראשונים בכלל לא לא נסעתי לא רציתי לשמוע רציתי איזשהו ניתוק כזה ממש חזק א ואז אחר כך התחלתי כזה פעם בשבוע לצאת איתו לכמה דקות כאילו לכזה חצי שעה שעה התחלתי כזה ממש על אש קטנה א זהו אני סוגרת את הספר הזה ואני מתקשרת למטפלת דיאדית אני אומרת לה תקשיבי אני על זה אני

הולכת להתאבד על הילד הזה עכשיו על הקשר שלי איתו אני לא נותנת לאף אחד להיכנס לי לרצון הזה זה זה רצון זה משהו שאני רוצה אני יודעת שאני רוצה אותו עכשיו ואנחנו הולכות על זה א זהו ואז מתחילה תקופה בטיפול שאני מגיעה מתמסרת לטיפול נוכחת שם מקבלת מה שאומרים לי מנסה לשנות לפי איך שאומרים מה מלמדים אותך שם אז א הרבה דברים הדבר הכי גדול שאני יכולה להגיד זה איזשהיא הפרדה בין הרגשות שלי להשלכה שלהם על הילד זאת אומרת אני מרגישה מה שאני מרגישה וזה לא חייב להיות משיק למה שאני רוצה מה שאני מרגישה מה שאני מתנהגת לילד כאן גם הגיע איזה איזה שפה אפילו שהשתנתה לי מאוד הייתי רגילה לדבר ואני רואה שגם ככה מלא נשים א

שרגיל כש מדברות על הילד אז הם יכולות להגיד הוא קם לי באמצע הלילה א הוא לא נרדם לי בצהריים הוא לא אוכל לי את מה שבישלתי היום אני צוחקת על זה אבל אז זה קלטתי של מה זה הוא לא אוכל לי הוא לא אוכל לעצמו מה זה הוא לא ישן לי הוא לא ישן לעצמו כאילו איזשהו א מקום כזה שאמרתי הילד לא בדיוק הילד לא עושה לך דברים הוא תינוק הוא ילד לא משנה הגיל הוא לא עושה שום דבר נגדך לא רוצה לעייף אותך הוא לא רוצה ואבר א יש אותי ויש אותו לגמרי ויש את הביחד בין שניהם נו נכון וזה גם עוד משהו שאני לומדת באמת לצמצם את הפערים שהיו בינינו זאת אומרת לצמצם את הרגשות שלי אליו את את המינון של הרגשות הכואבים שלי אליו לצמצם אותם את

ההתנהגויות שלי המנותקות גם כן לצמצם אותם לאיזשהו א מקום של בואי תראי מה את יכולה להרוויח להרוויח מה את יכולה להרוויח מהקשר איתו איך זה איך זה היום איך זה היום היום הי אצלי נסיך נסיך בן כמה הוא היום בן בן שלוש עכשיו ממש לא מזמן חגגנו חלק כן כמה זמן נמשך הטיפול הטיפול נמשך שנה וחצי הוא הופסק רק בגלל הסיבה שזה פשוט היה ב אני גרה בבית שמש הילד נמצא בבני ברק והטיפול היה בירושלים אז רק לחשוב כמה מאמץ הייתי צריכה לעשות כל פעם בשביל להגיע לטיפול נסיעה מבית שמש לבני ברק מבני ברק לירושלים ירושלים בניברק בניברק בית שמש א וזהו באיזשהו שלב הבנתי ש שלא נוכל להמשיך ככה א וזהו ואז נאלצנו לגמור את ה לסיים את

הטיפול ואיך הקשר שלך איתו היום הרגשי אה היה מעניין שבסיום הטיפול היא אמרה לי המטפלת הדידי אמרה לי ש שהיא רואה איזשהו שינוי מאוד משמעותי אפילו באיך ש שאני מחזיקה אותו היא תראה לי איך בפעם הראשונה כשהגעתי הוא ישב עליי בקדימה בברכיים כאילו גב אליי עם הגב אליי והיום הוא הכי מקורב לי בזרועות כאילו אני הכי יכולה להתרפק עליו לנשק לחבק לאהוב באמת זה זה איזשהו תהליך שאני שאני מאחלת לכל אמא לעבור אותו זה זה באמת זה משהו גדול גדול א את בעצם אומרת זה לא חובה אצל כולם והנה זה קרה אצלך שכשל לנו ילד מתוך עצמנו אנחנו באופן אוטומטי בדיוק אוהבים אותו יש יש אמהות שצריכות ללמוד כן שצריך להבין שלא ש שמה שנרא לנו

אוטומטי הוא לא תמיד אוטומטי ותמיד יש לנו לאיפה להתקדם כאילו מה לרצות מה מה לשאוף תגיד לו משהו לסיום אוי אני אוהבת אותו הכי בעולם תודה רבה ומה שעוד חשוב לי להגיד זה ש לא קל לבחור לעשות את מה שנכון לך אבל זה משתלם לגמרי פגי תודה רבה שחלקת איתנו את האמת הרגשית הזו תודה ר תודה אנה מטפלת עדית שלום שלום מפרט זה זה זה לא דבר מובן מאליו שאמא יולדת ילד והיא מיד אוהבת אותו כאילו זה זה זה זה זה מן זה יכול לקרות נכון נכון זה יכול לקרות א בכלל בשנים האחר ות אנחנו חיים בתקופה שאולי יש לנו זכות לתת הכרה ולתת מקום לכל מיני תופעות שקורות לאנשים לבני אדם לנשים תופעות שאולי פעם היו קצת מושתקות והיום יש לנו

הזדמנות להגיד כן זה קורה וכן אפשר לטפל בזה וכן אפשר לעבור תהליך זאת אומרת הדבר המאוד טבעי הזה שנקרא לאהוב את בעלי לאהוב את הילדים שלי לאהוב את החיים לאהוב את עצמי כן זאת אומרת כל מערכת יחסים שהיא איך שלא נסתכל עליה לאהוב את סבתא ה יש יש הבנה היום בעולם בעולם הטיפול שזה לא בהכרח בא כמו שיורד גשם שיש מצבים שצריך לעבוד על הקשר נכון נכון אני חושבת שההבדל בין כל ה ויות שתארת אכל מערכות היחסים שתארת לבין הנושא של המפגש שלנו היום שכל בעלי ואולי אחותי או או דמות אחרת הם אנשים שהם לא בשר מבשרי ובעצם כשנולד ילד וקשה להתחבר אליו זה כאב מאוד מאוד גדול זא אומרת גם האמא עצמה במקרים כאלה מבינה שהיא אמורה

להש כאן והיא מעידה במקרה כשכבר באים לטיפול שהיא לא זאת אומרת היא מבינה שיש לה משהו לא בסדר אז א כן לפעמים האמא מבינה שמשהו לא בסדר לפעמים היא יכולה להאשים את עצמה וכמובן תופעה שככה גוררת איתה המון המון אשמה ולפעמים זה משהו שנמצא בשוליים ואנחנו נראה איזשהו קושי דווקא אצל הילד הילד מבטא איזשהו קושי ואז כשאנחנו ננסה להתעמק ולהבין מה קורה במערכת היחסים אנחנו עשויים לגלות ככה זה יכול לבוא מהאמא בתחילת הטיפול זה יכול לבוא ממנה בהמשך שהיה לה מאוד מאוד קשה להתחבר לילד הזה שנולד לילדה שנולדה ואז הילד או הילדה מתפתחים ובאיזשהו שלב יש משהו שנעצר שנתקע את אומרת דרך הילד דווקא זאת אומרת י כן דוקא דרך

הקושי שהילד מציג ואז ההורה מביא את הילד לטיפול אפילו קושי בגמילה אז ההורים יבואו עם הילדה לטיפול כי היא מתקשה להיגמל ואז כשנתתי את הטיפול ואנחנו במסגרת של טיפול דיאדי שעוד מעט נדבר על זה אנחנו בעצם יכולים לגלות שמה שנמצא ככה מאחורי הקלים זה קושי בחיבור בין האמא או האבא לילד משהו בחיבור הראשוני בוא נדבר על החיבור הזה בהקשר באמת כמו שאת אומרת על טיפול דיאדי כי הוא אחר הוא אחר מהדבר הזה שאנחנו נשים את הילד אצל מטפלת ונחכה בחוץ הוא אחר מאשר המבוגר שאנחנו נלך לטפל בהקשר או בזכות הילד והקושי זה משהו אחר תסבירי לנו נכון אז בעצם קודם כל להגיד ש שדידה נכון המילה טיפול דיאדה דיאדה המשמעות שלה היא צמד ו

צמד שמגיע לטיפול זה הצמד של הורה וילד אמא וילד אבא וילד וזוהי בעצם צורת הטיפול השכיחה ביותר למטופלים בגיל הרך ינקות גיל רך וילדות מוקדמת ובעצם הנחת המוצא שהנחת הבסיס שעומדת ככה מאחורי הטיפול הזה היא שבעצם ההקשר ההתפתחותי שבו התינוק הפאות הילד צומח הוא מאוד מאוד משמעותי לגדילה שלו הגדילה שלו ולהתפתחות שלו בהוה וגם בעתיד והרבה פעמים כשנראה קשיים אצל ילדים בגיל הרך אנחנו בעצם מעריכים שזה עשוי להצביע על קשיים בקשר בין ההורה לילד זאת אומרת האבא והילד או האמא והילד פיזית מגיעים אל חדר הטיפולים רגע לפני שאני ממשיכה את רצף המחשבה יש מקרים שבהם מומלץ יותר סוג טיפול כזה באופן כללי שוב אני אגיד שהגיל

בפני עצמו הוא אינדיקציה לצורת הטיפול הזאת זאת אומרת בגלל שתינוקות ופעוטות כל כך תלויים בדמויות המטפלות בשביל הגדילה שלהם אז אנחנו בעצם רוצים שהדמויות האלה יהיו חלק מהתהליך הטיפולי זה יהפוך את התהליך ליותר יעיל ולכ שבאמת נוגע בנקודות שיהיה מאוד קשה להגיע אליהן אילולי ההורה יהיה נוכח בחדר זאת אומרת הדמות המטפלת במקרה הזה ממש א מצד אחד גם מתצפתת אבל מצד שני גם ממליצה רואה בפועל את מה שלפעמים בחדר הסטרילי יש אדם אחד ואז הוא הולך וא מתקשר עם האחרים בחוץ בואי נראה שנייה אני רק יכולה להוסיף משהו רגע לפני כן זאת אומרת בטיפול דיאדי אנחנו אומרים המטופל הוא לא ההורה המטופל הוא לא הילד אלא המטופל הוא

הקשר ועל הציר הזה אנחנו עובדים נפלא בואי נראה שניה את פייגי היה איזשהו ניתוק מאוד מאוד מאוד גדול א ברמה של אחרי הלידה בימים הראשונים בכלל לא באתי לקחת אותו תינוקיה א ממש א זה היה רגע ש שאני יכולה להגיד שלא רציתי לזכור אותו לא רציתי לזכור שהוא קיים כשאת אומרת בעצם מה שבא לחדר הטיפולים היא מערכת היחסים בדיוק א אז אז אם אנחנו מסתכלות רגע על הדבר הזה שנקרא מערכת יחסים היא משהו שהולכת תוך כדי הטיפול ונבנית כן בהחלט מערכת היחסים נבנת או מתעצבת או משתנה תלוי ככה עם מה עם מה מגיעה כל דיאדה אבל למשל אם פה בעצם מסופר על ניתוק ככה א אז יכול להיות שמה שיגיע לחדר הטיפול בתקופה הראשונה זה ניתוק זה חוסר

חיבור זאת אומרת אין מערכת אין אין אין מערכת יחסים האן יגיע יגיע האן או הקושי או הקצת אני ככה חושבת שזה כן זה יותר אולי הקושי קצת מאשר האין כי משהו יש אבל אבל אזה זה יגיע ולזה ניתן מקום ועל הדבר הזה גם מצד אחד נסתכל ומצד שני ככה מתוך השותפות שנוצרת שם כי אחת המטרות שלי כמטפלת היא ליצור שותפות עם ההורה שמגיע עם הילד אז אנחנו אולי יכולים לשאול שאלות מתוך השותפות הזו אני יכולה אולי להציע הצאה שמישהו אחר מבחוץ לא לא הרגיש בנוח להציע או לא לא מצא לנכון להציע ואני יכולה לשאול איך זה יהיה להרים את התינוק ולהרגיש אותו קרוב לגוף זא אומרת רגע אני מנסה להבין זבוב על הקי רגע בחדר כזה כן באה אמא עם תינוק

כן א ומתחילים לשחק הם מתחילים להיות שם ואז את כמטפלת אומרת אני אגיד את זה בשפת העם אולי תרימי אותו אולי תסתכלי לו בעיניים אולי תני לו נשיקה כי זה לא בעלה טבעי כן זה זה לא יקרה בהתחלה זה לא יקרה ברגע הראשון אנחנו תמיד עובדים בהתחלה עם מה שיש ואת הדבר הזה אנחנו מכבדים את נקודת המוצא ככה יש הרבה מרחב של קבלה ושל אי שיפוטיות בתוך המרחב הטיפולי הזה הורים מגיעים עם המון המון פגיעות למקום הזה להגיע עם ילד רך וצעיר לטיפול זה מקום שיש בו פגיעות מאוד מאוד גדולה כי אנחנו כאילו נשפטים כהורים זאת אומרת מישהו מסתכל על לדברים הכי אלמנטריים שאני עושה ואומר לי לא תעשי ככה תעשי ככה אנחה שזה בעדינות אבל כן אז

אז השיפוטיות לא לא באה בהכרח מהצד של המטפלת השיפוט יכולה להיות שיפוטיות פנימית של ההורה כלפי עצמו יכולה להיות שיפוטיות שההורה חווה מהסביבה שלו דווקא חדר הטיפול הוא מקום שבו ה המטפלת א היא המרחב המרפא הוא מרחב נטול שיפוטיות מרחב שאומר נכון זה מה שיש עכשיו כן יש איזה כאב מאוד גדול יש קושי מאוד גדול והוא בא לכאן הוא בא לתוך החדר ביחד עם שניהם עם שני החלקים של הדידה וכשאת מסתכלת בזוי אט על על תהליך שאמא וילד או אבא וילד עוברים בהגעה הזאת פעם בשבוע כן אל המקום שבו באים לטפל בקשר כן א אם היית צריכה לצייר פתחות או התקדמות שעושה לך סיפוק הצלחה מקום טוב ש המערכת יחסים הלכה אליה מה מה מה מה את מסמנת

מהצד שלך כהצלחה אני חושבת ש שתחושת סיפוק תהיה בשלב הראשון לחוש שנוצר מרחב בטוח מרחב של אמון א וההורה יכול להרגיש בנוח להיות בחדר גם עם הילד וגם איתי זה ככה שלב ראשון מאוד מאוד משמעותי א נקודת סיפוק נוספת זה כשהם באים בשמחה אי נכון כיף לבוא לפה כיף לבוא לדבר אלינו בדיוק להיות ביחד כיף לבוא ולהיות ביחד כיף לבוא לאנה ולהיות ביחד כן א ועם מה שיהיה נתמודד איזה יופי אז זאת נקודת סיפוק נושא וכמובן שעוד נקודת סיפוק משמעותית זה כשיש התפתחות ביחסים וכשהם הופכים להיות ככה מיטיבים וכשיש חווייה ש להורה יותר קל להיות הורה יותר קל לו להיות הורה מיטיב יותר קל לו להיות הורה בעל מסוגלות שנהנה עם הילד שלו שככה

שאוהב להיות איתו נראה עוד איזה קטע כאן ביום הזה אני שולחת אני ממש רואה ול עיניים שלי את ההודעה ששלחתי למטפלת שלי ואני כותבת לה תיקחו ממני את הילד זה לא פשוט אני חושבת גם התהליכים שאנחנו אנושיים כל כך זאת אומרת ה אמא אמא היא גם בן אדם בנוסף לאותה אמא כן וה ההסתכלות הזאתי על יכול להיות שבזירה פין הרבה עוברים עצבים מול ילד לא רוצה לא רוצה עכשיו אז אז אז אז איך איך מנרמלים את זה אל תוך במהלך הטיפול איך איך יוצרים איזשהו ביטחון שיש כאן מערכת של long lasting בסופו של דבר א הורים רוצים שיהיה טוב לילד שלהם והורים רוצים להיות הורים טובים א ויש מצבים בחיים שזה פחות מתאפשר א וא אחד הדברים אחד התפקידים

שלנו בתור מטפלים זה באמת לעזור להורה גם להיות הורה טוב עבור הילד שלו דרך זה שהוא מצליח להבין את הצרכים של הילד דרך זה שהוא מצליח א אפילו לשאול אפילו לשאול את השאלה מה עובר עכשיו על הילד שלי מה קורה לו עכשיו ו והשאלות האלה ויכולת ההתבוננות הזאת שהיא אחד הדברים שככה שמתפתחת בטיפול דרך אגב גם א גם אצל ההורה אבל גם אצל הילד הילד מבין שגם שגם הוא משפיע על ההורה לא רק ההורה משפיע עליו תפח גילאים אגב שאנחנו מדברים עליו כל מנקות מינקות בעצם ממש מלידה מינקות דרך גיל רך כן פותות ועד ילדות מוקדמת ככה תחילת בית הספר היסודי גם יש יישומים בגילאים אחרים אבל הנושא שאנחנו מדברות עליו היום הוא ככה בטווח

הגילאים הזה הצעיר יותר אני חושבת שלא היו שמים מצלמה על ההורות שלנו בבית כמו שאיפשהו טיפול דיאדי שם פוקוס על על המערכת הורי ילד בהתבוננות קרובה יותר אם אנחנו רוצים כהורים נורמטיבים א בתוך טיפול דיאדי או בתוך טיפול דיאדי דמיוני שנמצא אצלנו בתוך הבית מה מה עם הכללי בסיס האלה ש שהורות מנטלית מבקשת מאיתנו א אז קודם כל אני אתחיל אולי ככה בתשובה שהיא לא לפי הספר וקודם כל שתהיה לנו הרבה חמלה לעצמנו אנחנו באמת עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים ברגע נתון אנחנו בני אדם א אז ובנוסף לזה באמת היכולת שלנו להבין שלילד לתינוק לפאות יש רגשות משלו הלכי נפש צרכים שהם א קיימים בתוכו אנחנו לא בהכרח יכולים לראות אותם

ככה במבט מבחוץ וה היכולת שלנו לשאול את השאלה מה עובר עליו עכשיו מה הוא צריך גם אם אנחנו לא תמיד נדע את התשובה אבל עצם היכולת אפילו להעלות השערה למה למה הוא התפרץ עכשיו למה הוא נשכב עכשיו על הרצפה והתחיל כן לצרוח אז עצם ההשהיה הזאת ושאילת השאלה והפנייה לילד או לפאות היא פותחת איזשהו מרחב שבו אנחנו קודם כל פחות פועלים מתוך אוטומטיות אנחנו גם מעבירים מסר לילד שאנחנו שם בשבילו ואנחנו חושבים עליו ומנסים להיות איתו גם אם כרגע זה לא בדיוק מצליח א ואני חושבת שגם לא לחשוש להגיע לייעוץ לפעמים כשצריך ככה ליעוץ מקצועי לפעמים זה מספיק להתלבט עם הסבתא השכנה החברה או הדודה ולפעמים גם צריך לפנות לאנשי מקצוע

כי יש משברים בחיים ויש ילדים שלפעמים יותר מאתגרים אותנו וחבל לא להעזר יש יש אפשרויות אך בכל גיל אנה אנחנו רוצים שיבינו אותנו ממ לחצות את הגשר אל העולם שלנו ממש ולנסות לעשות את זה עבורנו להיות שם שאני חושבת את יודעת לפעמים אני עכשיו מדברת כאמא לא כ מראיינת לפעמים אני חושבת זה לראות את הילד מתנהג לחזור אל הילדה שבתוכי ולנסות להיזכר אפילו מה מה יכולה לרצות ילדה בת ארבע איך עובר אלך המחשבה שלה ועם כל ההזדקנות שלנו הילד שם נשאר בתוכנו הילד שהוא אנחנו נכון נכון אנחנו גם מגיעים להורות שלנו עם הילד או הילדה שבפנים וגם היא לפעמים יוצאת החוצה גם כשאנחנו לא מזמינים אותה או גם כשאנחנו לא וזה גם אחד

הדברים שאנחנו בטיפול יכולים להתבונן בו נכון ככה ינה קודם כל תודה רבה אתה יודע אתמול מישי נסעתי והזכיר לי א לא היה אפשר באופן דמיוני לשים את כולנו ההורים שלנו והילדים שלנו באותו גיל כולם נגיד בני שש כולנו יחד זה היה כל כך מעניין לראות את הילדה שאני את הילדה של שהייתה אמא שלי את הילדה שהבת שלי ולרקוד ככה ולהבין כמה כולנו צריכים אהבה וכ כן ביכולת לחלוק נכון תודה רבה אנה בשמחה א שכל מערכות היחסים שלנו יהיו מבורכות כאלה תודה רבה להתראות להתראות ביי ביי מערכות היחסים שלנו הם מקום קדוש כדאי להשקיע בו שמורת טבע איכות חיים נמדדת באמת ואיך אנחנו מרגישים בתוך מערכות היחסים שלנו אלה שיכולות להכאיב אלה שיכולות לרפא רוצו רוצו לחבק את הילדים שלכם